עשר נקבים היו בה – בקתה שחלולה היתה כולה:
מתניתא גוזמא – המשנה החיצונה מוטעת לעולם:
(1) 
עֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָּהּ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹצִיא עֲשָׂרָה מִינֵי זֶמֶר נִמְצֵאת כּוּלָּהּ מוֹצִיאָה מֵאָה מִינֵי זֶמֶר בְּמַתְנִיתָא תָּנָא הִיא אַמָּה וּגְבוֹהָ אַמָּה וְקַתָּא יוֹצָא הֵימֶנָּה וַעֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָּהּ כׇּל אֶחָד מוֹצִיא מֵאָה מִינֵי זֶמֶר נִמְצֵאת כּוּלָּהּ מוֹצִיאָה אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְסִימָנָיךְ מַתְנִיתָא גּוּזְמָא.:
עֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָּהּ כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מוֹצִיא עֲשָׂרָה מִינֵי זֶמֶר נִמְצֵאת כּוּלָּהּ מוֹצִיאָה מֵאָה מִינֵי זֶמֶר בְּמַתְנִיתָא תָּנָא הִיא אַמָּה וּגְבוֹהָ אַמָּה וְקַתָּא יוֹצָא הֵימֶנָּה וַעֲשָׂרָה נְקָבִים הָיוּ בָּהּ כׇּל אֶחָד מוֹצִיא מֵאָה מִינֵי זֶמֶר נִמְצֵאת כּוּלָּהּ מוֹצִיאָה אֶלֶף מִינֵי זֶמֶר אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק וְסִימָנָיךְ מַתְנִיתָא גּוּזְמָא.There were ten holes in it and each and every one would emit ten types of tone. It therefore emerges that the entire instrument emitted one hundred types of tone. It was taught in a baraita: The magreifa was one cubit wide and one cubit tall, and a handle protruded from it. It was hollow and there were ten holes in it and each one would produce one hundred types of tone. It therefore emerges that that the entire instrument emitted one thousand types of tone. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonic to remember which of these two statements was said by Shmuel and which was taught in a baraita is that the baraita expresses itself with exaggeration, as it is common for baraitot to exaggerate numbers.
ערך גמד
גמד – א(ערכין יא.) תנא היה אמה וגמדה אמה וקת׳ יוצאה עמנה פי׳ מגריפה כלי שבה חותין את האפר על המזבח תרגום ויעיו ומגרופיתיה ואמה היא ארכה וגמדה אמה וגבוהה אמה וי׳ נקבים היה בקתה שחלולה היתה.
ערך מגרף
מגרף – ב(בילמדנו ויך את המצרי) במה הכהו י״א מגריפה של טיט נטל והוציא מוחו (בראשית רבה י״ו) בשעה שהיה מושלם לבוראו ד׳ ראשי נהרות היה פותק במגרופית אחת. (בראשית רבה לט) הבה נרדה אייטו לי כולב ומייטי ליה מגרופי (בויקרא רבה בריש קדשים תהיו) מאן דאית ליה פסא או מכוש או מגרופין (בבא מציעא ל.) מגריפות וקרדומות ישתמש ברך אבל בקשה לא מפני שמפחיתן. (זבחים ע״א מגילה כ) עודהו הסל על ראשו ומגריפה בתוכו (ובסוף שקלים) חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבור (בראשית רבה מד) עד שאורין אותם בסלים ובמגריפות פירוש לוקטי תאנים יש להם מגריפה שקורין בלעז רי״שלו ותופס בו יחור של תאנה והורידו לארץ ולוקטן ומניחן בסל. (כלים פרק כט) יד מגריפה של בעלי בתים בית שמאי אומרים ז׳ ובית הלל אומרים ח׳ ושל סיידים בית שמאי אומרים ט׳ ובית הלל אומרים י׳ (ערכין יא.) מגריפה היתה במקדש וי׳ נקבים היו בה כשמזמרין בה יוצאין ממנה ק׳ נעימות אין דומות זו לזו. (כלים פרק י״ג) מגריפה שנוטלה כפה טמאה מפני שהיא כקורנס. פירוש כפה שבוחשין בה ומגיסין בה הקדירה. וכן מגריפה שגורפין בה הטיט בלעז קצ״ה וזו של טיט משמע שהיא קרויה פ״לא בלעז וכבר פירשתי מגריפה בערך גמר ובערך גרף.
ערך נבל
נבל – ג(ערכין יא) בנבל וכנור פי׳ נבל נוד שמזמרין בו ויש מפרשים נבל היינו עץ עשוי כמין נפה עגול ופורס עליה מיכן ומיכן כרס של כבש כדתנן (תמיד לא) מעיו לנבלים היינו הכרס בני מעיו לכנורות היינו הדקין (כלים פרק ט״ו) נבלי השרה נבלי בני לוי. פי׳ נבל של שרים ושרות נבלי בני לוי שהיו מזמרין בהן.
ערך נר
נר – דשאלה נר של זכוכית מטילין בו מים יין ושמן וכיון שכלה שמן בשבת מגיע אש אצל המים ונכבה ושאלת יש בו גרם כיבוי או לא תשובה דבר זה היתר גמור הוא שאין גרם כיבוי אלא כמו ששנינו (שבת מז:) נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות ולא יתן לתוכו מים וכו׳. וכי דקתני (שבת קב.) רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים וכו׳ אבל נרות של זכוכית מותר להדליק בהן ופניסין שמן ואין לערער בהן ואין לחוש בהן כלום וכך אני נוהגין להדליק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובבית רבי שבבבל ובבתי ישיבות (קידושין עח) נר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב וכי שמואל שוכב בהיכל ה׳ והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד אלא הכי קאמר ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה׳ ושמואל שוכב במקומו (ערכין יא) נר ישראל ששכינה שרויה בישראל כך היה (מנחות פו: ובסיפרא במקומו) מחוץ לפרכת העדות עדות היא לכל באי העולם ששכינה שרויה בישראל מאי עדותה אמר רבה זה נר מערבי שניתן בו שמן כמדת חברותיו וממנו היה מדליק ובו היה מסיים (תמיד לג) נכנס ומצא שני נרות המזרחים דולקין מדשן את המזרחי ומניח המערבי.
ערך שפל
שפל – הודיקולא שפיל עיין בערך דקל שפיל ואזיל בר אווזא עיין בערך טף. (בבא בתרא צט) מיא אשפלוה לאראעי. (יבמות קכא) אימור דגלי אשפלוה. (חולין נא.) מיא הוא דאשפלוה (עבודה זרה מז.) למיא דקמיה קא סגיד וקמאי שפיל להו (ברכות י) ועוד שפיל לסיפיה דקרא שטיא שטיא שפיל לסיפיה דקרא (נדה סג) חוששת פי כריסה ושפולי מעיה. (יבמות פ) רבי אלעזר אומר כל שאין לה שיפולי מעים כנשים. (סנהדרין קב) הוית נקיט שיפולא בידך ורהוט (ערכין יא) קני ליה בשיפוליה עד תהומא פי׳ שוליו בסביבות שרשיו ולמטה עד תהום ספר אחר משיפודיה וכבר פי׳ בערך שפד. ולירכתי המשכן תרגום ירושלמי ולשיפולוי דמשכנא ביהושע תחת הר חרמון תרגום שיפולי טורא.
א. [עללע אששויפעל.]
ב. [שויפעל.]
ג. [איין שפיל אינסטרעמנט.]
ד. [ליכט. לייכטער.]
ה. [ערנידריגען. וועגרייסען. וועגפוהרען אבהאנג זוים. ראנד.]
עשרה נקבים היו בה – ובכל נקב היה קנה אחד ובכל קנה וקנה היו בו י׳ נקבים ובכל נקב של קנה הוציא מין זמר נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר.
וסימניך – שלא תטעה מי אמר מאה מי אמר אלף.
מתניתא גוזמא – דרך משניות לשנות גוזמא כגון הנך דאמר בשחיטת חולין בפרק גיד הנשה (דף צ:).
עשרה נקבים היו בה כ״א ואחד מוציא י׳ מיני כו׳. היה נראה לפרש דהיינו דכתיב עלי עשור וגו׳ שנקרא כן ע״ש עשרה נקבים ועשרה מיני זמר שם אבל לקמן קאמרינן דכינור דלעה״ב יהיו בו י׳ נימין דכתיב עלי עשור וגו׳ וק״ל:
עשרה נקבים היו בה, וכל אחד ואחד מהם מוציא עשרה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה מאה מיני זמר. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: המגריפה היא אמה ברוחבה, וגבוה אמה, וקתא (ידית) יוצא הימנה, חלולה ועשרה נקבים היו בה, וכל אחד מהם מוציא מאה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. אמר רב נחמן בר יצחק, וסימניך, לזכור מי אמר כל דבר: מתניתא גוזמא [הברייתא מדברת בלשון גוזמה], שדרך הברייתא להפליג במספרים.
There were ten holes in it and each and every one would emit ten types of tone. It therefore emerges that the entire instrument emitted one hundred types of tone. It was taught in a baraita: The magreifa was one cubit wide and one cubit tall, and a handle protruded from it. It was hollow and there were ten holes in it and each one would produce one hundred types of tone. It therefore emerges that that the entire instrument emitted one thousand types of tone. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: And your mnemonic to remember which of these two statements was said by Shmuel and which was taught in a baraita is that the baraita expresses itself with exaggeration, as it is common for baraitot to exaggerate numbers.
הכל
(2) וְעַבְדֵי כֹהֲנִים הָיוּ כּוּ׳.: לֵימָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי דמ״ד דְּמַאן דְּאָמַר עֲבָדִים הָיוּ קָסָבַר עִיקַּר שִׁירָה אבַּפֶּה וּכְלִי לְבַסּוֹמֵי קָלָא הוּא דַּעֲבִידָא ומ״ד וּמַאן דְּאָמַר לְוִיִּם הָיוּ קָסָבַר עִיקַּר שִׁירָה בִּכְלִי.
§ The mishna teaches that the Temple musicians were slaves of priests according to Rabbi Meir, whereas according to Rabbi Yosei they were Israelites of pure lineage, and according to Rabbi Ḥanina ben Antigonus they were Levites. The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this; that the one who says they were slaves holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth, and the instrumental music was performed merely to sweeten the sound of the singing. Since the instrumental music is mere accompaniment, it could be performed by slaves. And the one who says that the musicians were Levites holds that the primary component of song in the Temple service is the music played with instruments. Therefore, the musicians had to be Levites, who were tasked with the song that was part of the Temple service.
§ The mishna teaches that the Temple musicians were slaves of priests according to Rabbi Meir, whereas according to Rabbi Yosei they were Israelites of pure lineage, and according to Rabbi Ḥanina ben Antigonus they were Levites. The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this; that the one who says they were slaves holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth, and the instrumental music was performed merely to sweeten the sound of the singing. Since the instrumental music is mere accompaniment, it could be performed by slaves. And the one who says that the musicians were Levites holds that the primary component of song in the Temple service is the music played with instruments. Therefore, the musicians had to be Levites, who were tasked with the song that was part of the Temple service.
א שנינו במשנה שהמנגנים עבדי כהנים היו לדברי ר׳ מאיר, לדעת ר׳ יוסי היו ישראלים מיוחסים, ואילו לדברי ר׳ חנינא בן אנטיגנוס היו לויים. ומציעים: לימא בהא קמיפלגי [האם נאמר שבזה חולקים הם], דמאן דאמר [שמי שאומר] עבדים היו, קסבר [סבור הוא]: עיקר מצות שירה שנצטוו בה הלויים היא בפה, וניגון בכלי לבסומי קלא הוא דעבידא [לבשם, להמתיק, את קול השירה הוא שעשוי], ואין מניעה שפסולים לעבודה יעשו זאת; ומאן דאמר [ומי שאומר] לוים היו, קסבר [סבור הוא]: עיקר שירה שנצטוו בה הלויים היא גם בכלי, ומי שאינו לוי אסור בכך?
§ The mishna teaches that the Temple musicians were slaves of priests according to Rabbi Meir, whereas according to Rabbi Yosei they were Israelites of pure lineage, and according to Rabbi Ḥanina ben Antigonus they were Levites. The Gemara suggests: Let us say that they disagree about this; that the one who says they were slaves holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth, and the instrumental music was performed merely to sweeten the sound of the singing. Since the instrumental music is mere accompaniment, it could be performed by slaves. And the one who says that the musicians were Levites holds that the primary component of song in the Temple service is the music played with instruments. Therefore, the musicians had to be Levites, who were tasked with the song that was part of the Temple service.
הכל
(3) וְתִסְבְּרָא רַבִּי יוֹסֵי מַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר עִיקַּר שִׁירָה בַּפֶּה עֲבָדִים סַגִּיא אִי קָסָבַר עִיקַּר שִׁירָה בִּכְלִי לְוִיִּם בָּעֵינַן.
The Gemara responds: And can you understand the disagreement in this manner? According to this suggestion, what does Rabbi Yosei, who says that the musicians were Israelites of pure lineage, hold? If he holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth, then it should be sufficient if slaves play the instruments. Why would he require Israelites of pure lineage? And if he holds that the primary component of song in the Temple service is the music played with instruments, we should require Levites to play the instruments.
The Gemara responds: And can you understand the disagreement in this manner? According to this suggestion, what does Rabbi Yosei, who says that the musicians were Israelites of pure lineage, hold? If he holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth, then it should be sufficient if slaves play the instruments. Why would he require Israelites of pure lineage? And if he holds that the primary component of song in the Temple service is the music played with instruments, we should require Levites to play the instruments.
ודוחים: ותסברא [וכי יכול אתה לסבור כך]?! אם כן ר׳ יוסי, האומר שהיו אלה ישראלים מיוחסים, מאי קסבר [מה הוא סבור]? אי קסבר [אם סבור הוא] שעיקר שירה בפה — במנגנים עבדים סגיא [מספיק], ומדוע הצריך ישראלים מיוחסים? אי קסבר [אם סבור הוא]: עיקר שירה גם בכלי — מנגנים לוים בעינן [צריכים אנו]!
The Gemara responds: And can you understand the disagreement in this manner? According to this suggestion, what does Rabbi Yosei, who says that the musicians were Israelites of pure lineage, hold? If he holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth, then it should be sufficient if slaves play the instruments. Why would he require Israelites of pure lineage? And if he holds that the primary component of song in the Temple service is the music played with instruments, we should require Levites to play the instruments.
הכל
(4) לְעוֹלָם קָסָבַר עִיקַּר שִׁירָה בַּפֶּה וְהָכָא בְּמַעֲלִין מִדּוּכָן לְיוּחֲסִין וּלְמַעַשְׂרוֹת קָמִיפַּלְגִי.
The Gemara responds: Actually, Rabbi Yosei holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth. And here, the tanna’im disagree about whether the musicians in the Temple may be elevated from the musical platform to the presumptive status of pure lineage with regard to marriage and eligibility to receive Levitical tithes.
The Gemara responds: Actually, Rabbi Yosei holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth. And here, the tanna’im disagree about whether the musicians in the Temple may be elevated from the musical platform to the presumptive status of pure lineage with regard to marriage and eligibility to receive Levitical tithes.
לא דכ״ע עיקר שירה בפה – קשה בפרק החליל (סוכה נא.) קאמר דאי עיקר שירה בפה אין שיר של קרבן נמי דחי שבת וי״ט לעשותו בכלי וא״כ מתני׳ דקתני י״ב ימים החליל מכה מני וי״ל דודאי תנאי דמתניתין אית להו עיקר שירה בפה אבל איכא תנא דרבי יוסי בר יהודה התם דאמר דשיר בכלי (דקרבן) דחי שבת וי״ט ואתי רישא כוותיה.
אלא לעולם קסבר [סבור] כל אחד מהם כי עיקר שירה בפה, ומעיקר הדין הכל כשרים לנגן בכלי, והכא [וכאן] בשאלה האם מעלין מדוכן ליוחסין ולמעשרות קמיפלגי [חלוקים הם], כלומר, האם מי שעומד על הדוכן ומנגן נחשב כבן משפחה מיוחסת להתחתן עמו, וכן האם הוא נחשב בוודאות כלוי לתת לו מעשר ראשון,
The Gemara responds: Actually, Rabbi Yosei holds that the primary component of song in the Temple service is singing with the mouth. And here, the tanna’im disagree about whether the musicians in the Temple may be elevated from the musical platform to the presumptive status of pure lineage with regard to marriage and eligibility to receive Levitical tithes.
הכל
(5) מ״ד מַאן דְּאָמַר עֲבָדִים הָיוּ קָסָבַר אֵין מַעֲלִין מִדּוּכָן לֹא לְיוּחֲסִין וְלֹא לְמַעַשְׂרוֹת מ״ד מַאן דְּאָמַר לְוִיִּם הָיוּ בקָסָבַר מַעֲלִין מִדּוּכָן בֵּין לְיוּחֲסִין בֵּין לְמַעַשְׂרוֹת ולמ״ד וּלְמַאן דְּאָמַר יִשְׂרְאֵלִים הָיוּ קָסָבַר מַעֲלִין מִדּוּכָן לְיוּחֲסִין וְלֹא לְמַעַשְׂרוֹת.:
The one who says that the musicians were slaves holds that people cannot be elevated from the Temple musical platform to the presumptive status of pure lineage with regard to marriage and eligibility to receive tithes. The one who says that the musicians were Levites holds that one elevates from the platform both to the presumptive status of pure lineage and eligibility to receive tithes. And according to the one who says that the musicians were Israelites, he holds that one elevates from the platform to the presumptive status of pure lineage but not with regard to the eligibility to receive tithes.
The one who says that the musicians were slaves holds that people cannot be elevated from the Temple musical platform to the presumptive status of pure lineage with regard to marriage and eligibility to receive tithes. The one who says that the musicians were Levites holds that one elevates from the platform both to the presumptive status of pure lineage and eligibility to receive tithes. And according to the one who says that the musicians were Israelites, he holds that one elevates from the platform to the presumptive status of pure lineage but not with regard to the eligibility to receive tithes.
מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות ומאי דחזי להו דקיימי בין לוים לא דייק אי בכלי מזמרין או בפה ומעלין ליוחסין ומחלקין להן מעשר:
מעלין מדוכן ליוחסין – משום הכי בעינן משיאין לכהונה:
אבל לא למעשרות משום הכי לא בעינן לוים:
מאן דאמר [מי שאומר] עבדים היו, קסבר [סבור הוא]: אין מעלין מדוכן לא ליוחסין ולא למעשרות, ולכן יכלו המנגנים להיות עבדים; מאן דאמר [מי שאומר] לוים היו, קסבר [סבור הוא]: מעלין מדוכן בין ליוחסין בין למעשרות, ולכן רק לויים הורשו לנגן; ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] ישראלים היו, קסבר [סבור הוא]: מעלין מדוכן ליוחסין, ולכן אין עבדים מנגנים, ולא מעלין למעשרות, ולכן אפשר בישראל, ואין צריך לויים.
The one who says that the musicians were slaves holds that people cannot be elevated from the Temple musical platform to the presumptive status of pure lineage with regard to marriage and eligibility to receive tithes. The one who says that the musicians were Levites holds that one elevates from the platform both to the presumptive status of pure lineage and eligibility to receive tithes. And according to the one who says that the musicians were Israelites, he holds that one elevates from the platform to the presumptive status of pure lineage but not with regard to the eligibility to receive tithes.
הכל
(6) תָּנוּ רַבָּנַן הַשִּׁיר מְעַכֵּב אֶת הַקׇּרְבָּן דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְעַכֵּב.
§ The Sages taught in a baraita: The song that the Levites sing while a communal offering is being sacrificed is an indispensable component of the offering, which means that if the Levites did not sing, the offering is invalid. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is not indispensable.
§ The Sages taught in a baraita: The song that the Levites sing while a communal offering is being sacrificed is an indispensable component of the offering, which means that if the Levites did not sing, the offering is invalid. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is not indispensable.
השיר מעכב הקרבן – קשה דהא השיר בשעת ניסוך והניסוך אין מעכבת הקרבן דאדם מביא זבחו היום ונסכים מכאן עד ארבעה ימים (מנחות דף טו:) ונראה לפרש שיר מעכב את הקרבן היינו ניסוך שאם אין שירה אין ניסוך.
ב תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: השיר מעכב את הקרבן, שאם לא שרו הלויים בשעת הקרבת קרבן הציבור — לא יצאו ידי חובת הקרבן, אלו דברי ר׳ מאיר; וחכמים אומרים: אינו מעכב.
§ The Sages taught in a baraita: The song that the Levites sing while a communal offering is being sacrificed is an indispensable component of the offering, which means that if the Levites did not sing, the offering is invalid. This is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: It is not indispensable.
הכל
(7) מ״ט מַאי טַעְמָא דר׳ דְּרַבִּי מֵאִיר דְּאָמַר קְרָא {במדבר ח׳:י״ט} וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתוּנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מָה כַּפָּרָה מְעַכֶּבֶת אַף שִׁירָה מְעַכֶּבֶת.
The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Meir, i.e., from where does he derive his opinion? The Gemara answers: It is as the verse states: “And I have given the Levites, they are given to Aaron and to his sons from among the children of Israel, to do the service of the children of Israel in the Tent of Meeting, and to make atonement for the children of Israel” (Numbers 8:19). The verse compares the atonement for the Jewish people, which is caused by the sprinkling of the blood of offerings on the altar, to the service of the Levites, which is their singing. This teaches that just as the atonement caused by the sprinkling of the blood is an indispensable component of the offering, so too the song of the Levites is indispensable.
The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Meir, i.e., from where does he derive his opinion? The Gemara answers: It is as the verse states: “And I have given the Levites, they are given to Aaron and to his sons from among the children of Israel, to do the service of the children of Israel in the Tent of Meeting, and to make atonement for the children of Israel” (Numbers 8:19). The verse compares the atonement for the Jewish people, which is caused by the sprinkling of the blood of offerings on the altar, to the service of the Levites, which is their singing. This teaches that just as the atonement caused by the sprinkling of the blood is an indispensable component of the offering, so too the song of the Levites is indispensable.
[לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד:
ולכפר]. מה כפרה. דכהנים (מעכבת דהיינו מתן דמים אף עבודת הלוים דהיינו השירה מעכבת) [מתן דמים מעכבת אף שירה דלוים מעכבת. דהיינו עבודה דלוים]:
מאי טעמא [מה הטעם, המקור בכתוב] לדבריו של ר׳ מאיר? ומסבירים: שאמר קרא [המקרא]: ״ואתנה את הלוים נתנים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל לעבוד את עבודת בני ישראל באהל מועד ולכפר על בני ישראל״ (במדבר ח, יט), הרי שעשה הכתוב את עבודת הלויים (בשיר) ככפרה הנעשית על ידי הכהנים בזריקת הדם על המזבח, מה כפרה שנעשית בכהנים מעכבת, אף שירה שנעשית בלויים בעת הקרבת הקרבן מעכבת.
The Gemara asks: What is the reasoning of Rabbi Meir, i.e., from where does he derive his opinion? The Gemara answers: It is as the verse states: “And I have given the Levites, they are given to Aaron and to his sons from among the children of Israel, to do the service of the children of Israel in the Tent of Meeting, and to make atonement for the children of Israel” (Numbers 8:19). The verse compares the atonement for the Jewish people, which is caused by the sprinkling of the blood of offerings on the altar, to the service of the Levites, which is their singing. This teaches that just as the atonement caused by the sprinkling of the blood is an indispensable component of the offering, so too the song of the Levites is indispensable.
הכל
(8) וְרַבָּנַן הָהוּא לְאִידַּךְ דר׳ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר ר״א רַבִּי אֶלְעָזָר מָה כַּפָּרָה בַּיּוֹם אַף שִׁירָה בַּיּוֹם.:
The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from the comparison in this verse? The Gemara answers: That comparison serves to teach another halakha, which was stated by Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Just as the atonement achieved by the sprinkling of the blood must take place during the day, so too the song must be sung during the day.
The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from the comparison in this verse? The Gemara answers: That comparison serves to teach another halakha, which was stated by Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Just as the atonement achieved by the sprinkling of the blood must take place during the day, so too the song must be sung during the day.
ושואלים: ורבנן [וחכמים] מה יענו על כך? ומשיבים: המקרא ההוא בא לאידך [לדין אחר] שאמר ר׳ אלעזר, שאמר ר׳ אלעזר: מה כפרה, זריקת הדם, זמנה ביום, ולא בלילה — אף שירה זמנה ביום, ולא בלילה.
The Gemara asks: And what do the Rabbis derive from the comparison in this verse? The Gemara answers: That comparison serves to teach another halakha, which was stated by Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Just as the atonement achieved by the sprinkling of the blood must take place during the day, so too the song must be sung during the day.
הכל
(9) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל גמִנַּיִן לְעִיקַּר שִׁירָה מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ח:ז׳} וְשֵׁרֵת בְּשֵׁם ה׳ אֱלֹהָיו אֵיזֶהוּ שֵׁירוּת שֶׁבְּשֵׁם הֱוֵי אוֹמֵר זֹה שִׁירָה.
Rav Yehuda said that Shmuel said: From where is it derived that the basic requirement to accompany communal offerings with song applies by Torah law? As it is stated with regard to a Levite who serves in the Temple: “Then he shall serve with the name of the Lord his God” (Deuteronomy 18:7). What is this service that is performed with the name of God? You must say that this is the song, in which the Levites mention and praise the name of God.
Rav Yehuda said that Shmuel said: From where is it derived that the basic requirement to accompany communal offerings with song applies by Torah law? As it is stated with regard to a Levite who serves in the Temple: “Then he shall serve with the name of the Lord his God” (Deuteronomy 18:7). What is this service that is performed with the name of God? You must say that this is the song, in which the Levites mention and praise the name of God.
שבשם – שמזכירין בו שם שמים: אין אדם שר שירה אלא מתוך שמחה וטוב לבב דכתיב (ישעיהו סה) הנה עבדי ירונו מטוב לב.
שם תחת אשר לא עבדת וגו׳ הוי אומר זו שירה כו׳. והקפיד הכתוב על עבודת השירה בעונש ועבדת את אויביך וגו׳ כי היא מבטלת הרוח רעה כמו שמצינו בשאול ומביאה רוח הנבואה כמו שמצינו באלישע והיה כנגן המנגן וגו׳ וק״ל:
ג אמר רב יהודה אמר שמואל: מנין, מהו המקור לעיקר מצות השירה במקדש מן התורה? שנאמר ביחס לבן שבט לוי הבא אל המקדש: ״ושרת בשם ה׳ אלהיו ככל אחיו הלויים העומדים שם״ (דברים יח, ז), ואיזהו שירות שיש בהזכרת שם ה׳ — הוי אומר: זה שירה, שמהללים בה את שם ה׳.
Rav Yehuda said that Shmuel said: From where is it derived that the basic requirement to accompany communal offerings with song applies by Torah law? As it is stated with regard to a Levite who serves in the Temple: “Then he shall serve with the name of the Lord his God” (Deuteronomy 18:7). What is this service that is performed with the name of God? You must say that this is the song, in which the Levites mention and praise the name of God.
הכל
(10) וְאֵימָא נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם מִדִּכְתִיב {דברים י׳:ח׳} לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ מִכְּלָל דְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים לָאו שֵׁירוּת הִיא.
The Gemara objects: But you can say that this service with the name of God is referring to the lifting of the hands for the Priestly Benediction, which also includes the mention of the name of God. If so, the verse is referring to priests, not ordinary Levites. The Gemara responds: From the fact that it is written: “At that time the Lord separated the tribe of Levi…to serve Him, and to bless in His name” (Deuteronomy 10:8), it can be derived by inference that the Priestly Benediction is not considered service, as the verse mentions service and the Priestly Benediction as distinct rituals.
The Gemara objects: But you can say that this service with the name of God is referring to the lifting of the hands for the Priestly Benediction, which also includes the mention of the name of God. If so, the verse is referring to priests, not ordinary Levites. The Gemara responds: From the fact that it is written: “At that time the Lord separated the tribe of Levi…to serve Him, and to bless in His name” (Deuteronomy 10:8), it can be derived by inference that the Priestly Benediction is not considered service, as the verse mentions service and the Priestly Benediction as distinct rituals.
ואימא נשיאות כפים – דכהנים שיש בה הזכרות השם דפשטיה דהאי קרא בכהנים כתיב דגמרינן מיניה בזמן שי״ט סמוך לשבת בין מלפניה בין מאחריה היו כל המשמרות שוין בחילוק לחם הפנים שנאמר וכי יבא הלוי מאחד שעריך מאי שעריך בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד. וכתיב חלק כחלק יאכלו:
ושואלים ואימא [ואמור] כי השירות בשם ה׳ הוא נשיאות כפים (ברכת כהנים), שיש בה הזכרת שם ה׳! ומשיבים: מדכתיב [ממה שנאמר]: ״בעת ההוא הבדיל ה׳ את שבט הלוי... לשרתו ולברך בשמו״ (שם י, ח), מכלל הדברים אתה למד שברכת כהנים היא דבר נפרד, ולאו [לא] שירות היא.
The Gemara objects: But you can say that this service with the name of God is referring to the lifting of the hands for the Priestly Benediction, which also includes the mention of the name of God. If so, the verse is referring to priests, not ordinary Levites. The Gemara responds: From the fact that it is written: “At that time the Lord separated the tribe of Levi…to serve Him, and to bless in His name” (Deuteronomy 10:8), it can be derived by inference that the Priestly Benediction is not considered service, as the verse mentions service and the Priestly Benediction as distinct rituals.
הכל
(11) רַב מַתְנָה אָמַר מֵהָכָא {דברים כ״ח:מ״ז} תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב אֵיזוֹ הִיא עֲבוֹדָה שֶׁבְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב הֱוֵי אוֹמֵר זֹה שִׁירָה וְאֵימָא דִּבְרֵי תוֹרָה דִּכְתִיב {תהלים י״ט:ט׳} פִּקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב מְשַׂמְּחֵי לֵב אִיקְּרִי טוֹב לָא אִיקְּרִי.
Rav Mattana said that the source for the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Because you did not serve the Lord your God with joyfulness, and with goodness of heart” (Deuteronomy 28:47). What is this service of God that is performed with joyfulness and with goodness of heart? You must say that this is song. The Gemara objects: But you can say that this service is studying the words of Torah, as it is written: “The precepts of the Lord are upright, rejoicing the heart” (Psalms 19:9). The Gemara explains: Torah is indeed called a matter that rejoices the heart, but it is not called “goodness.”
Rav Mattana said that the source for the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Because you did not serve the Lord your God with joyfulness, and with goodness of heart” (Deuteronomy 28:47). What is this service of God that is performed with joyfulness and with goodness of heart? You must say that this is song. The Gemara objects: But you can say that this service is studying the words of Torah, as it is written: “The precepts of the Lord are upright, rejoicing the heart” (Psalms 19:9). The Gemara explains: Torah is indeed called a matter that rejoices the heart, but it is not called “goodness.”
משמח לב איקרי טוב לא איקרי – וא״ת והכתיב (משלי ד) לקח טוב נתתי לכם (תהלים קיט) טוב לי תורת פיך וי״ל דה״ק משמח לב איקרי טוב שסמוך (ללב) לשמחה ומשמעותו לשון שמחה א״נ טוב הסמוך ללב לא איקרי וא״ת והא כתיב (רות ג) וייטב לבו ופירש״י שיש במדרש וייטב לבו בתלמוד תורה וה״נ דרשינן שבת (דף סג:) ויטיבך לבך על תלמוד תורה וי״ל דלא כתיבי בהדיא ולפ״ז לא הוי אתי שפיר הא דמקשה ואימא ביכורים דהא טוב סמוך ללב לא איקרו וי״ל דה״נ משני דבעינן טוב הסמוך ללב ומיהו כיון דהיה יודע דבעינן טוב הסמוך ללב מעיקרא שוב לא צריך להקשות עוד מביכורים ולשון ראשון עיקר.
שם ואימא ד״ת כו׳ טוב לא אקרי כו׳. המ״ל הא אקרי תורה טוב כמ״ש ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו׳ ולמאי דמשני גבי ביכורים טוב לבב לא אקרי ניחא וק״ל:
שם ישאו קולם וגו׳ צהלי מים כו׳. עי׳ פירש״י ועוד נראה לפרש ישאו קולם ירונו בגאון ה׳ היינו שיר שעל היין של הנסכים המשמח ה׳ ועוד יצהלו מים דהיינו בניסוך המים בחג כדתנן ר״פ החליל החליל חמשה וששה זהו החליל של בית השואבה ופרש״י כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המים כדמפרש ושאבתם מים בששון ודקאמר לעיל אין שירה אלא היין היינו שירה שעל הקרבן של כל השנה לא היה אלא על ניסוך היין של אותו הקרבן אבל בחג היה שירה בלא יין דהיינו על המים ועי״ל דאין שירה שדוחה שבת אלא על היין אבל שעל המים אין השירה דוחה שבת כדאמרינן פרק החליל ודו״ק:
ע״ב מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה כו׳. פרש״י זכות ליום זכאי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל עכ״ל והוא דחוק דה״ל להזכירו כמו שזכר ליום (חובה) וע״ק דהל״ל יום זכות ליום זכאי ונראה לפרש אשנה שניה קאי שיצאו ממצרים דמתחלתו יום שהוקם המשכן ביום א׳ היה ומגלגלין עליו כמה זכיות די׳ עטרות נטל אותו יום וכן באותה שנה באו המרגלים ביום א׳ והוא יום חובה גרם לכמה חובות בכייה לדורות דכשחרב הבית בראשונה אותו היום ט׳ באב היה וכן בשניה ומ״ש היה כיום שבאו המרגלים ומשמרתו של יהויריב גם הוא רמז לחובה כי ה׳ נצב לריב עם עמו:
[שם] ומה שירה היו אומרים וישב עליהם את אונם וגו׳. אונם מלשון בן אוני לא אכלתי באוני דהיינו שהשיב הקב״ה אז עליהם את אונם ותלונתם לקיים בהם מה שאמרו ולמה ה׳ מביא אותנו אל הארץ לנפול בחרב נשינו וטפינו יהיו לבז וגו׳ ומסיים יצמיתם יצמיתם מלשון הכפול על חורבן בית ראשון וחורבן בית שני כדמסיק שהיה יום חובה דאין זה הפסוק שיר של אותו יום אבל איליא נפל בפומייהו וק״ל:
רב מתנה אמר, עיקרה של השירה הוא מהכא [מכאן]: ״תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב״ (דברים כח, מז), ואיזו היא עבודה שנעשית בשמחה ובטוב לבב? הוי אומר: זה שירה, שאין שירה אלא מתוך שמחת הלב. ושואלים: ואימא [ואמור] שעבודה זו היא העמל בדברי תורה, דכתיב [שנאמר]: ״פקודי ה׳ ישרים משמחי לב״ (תהילים יט, ט)! ומשיבים: ״משמחי לב״ איקרי [נקראים] דברי התורה בפסוק זה, ״טוב״ לא איקרי [אינם נקראים].
Rav Mattana said that the source for the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Because you did not serve the Lord your God with joyfulness, and with goodness of heart” (Deuteronomy 28:47). What is this service of God that is performed with joyfulness and with goodness of heart? You must say that this is song. The Gemara objects: But you can say that this service is studying the words of Torah, as it is written: “The precepts of the Lord are upright, rejoicing the heart” (Psalms 19:9). The Gemara explains: Torah is indeed called a matter that rejoices the heart, but it is not called “goodness.”
הכל
(12) וְאֵימָא בִּכּוּרִים דִּכְתִיב {דברים כ״ו:י״א} וְשָׂמַחְתָּ בְכׇל הַטּוֹב טוֹב אִיקְּרִי טוּב לֵבָב לָא אִיקְּרִי.
The Gemara objects: But you can say that the joyful service of God referred to above is the bringing of the first fruits, as it is written in that context: “And you shall rejoice in all the goodness that the Lord your God has given you” (Deuteronomy 26:11). The Gemara answers: Bringing the first fruits is indeed called goodness, but it is not called something that involves goodness of heart.
The Gemara objects: But you can say that the joyful service of God referred to above is the bringing of the first fruits, as it is written in that context: “And you shall rejoice in all the goodness that the Lord your God has given you” (Deuteronomy 26:11). The Gemara answers: Bringing the first fruits is indeed called goodness, but it is not called something that involves goodness of heart.
ושואלים: ואימא [ואמור] שזו הבאת בכורים, דכתיב [שנאמר] בה: ״ושמחת בכל הטוב״ (דברים כו, יא)! ומשיבים: ״טוב״ איקרי [נקראים], ״טוב לבב״ לא איקרי [אינם נקראים].
The Gemara objects: But you can say that the joyful service of God referred to above is the bringing of the first fruits, as it is written in that context: “And you shall rejoice in all the goodness that the Lord your God has given you” (Deuteronomy 26:11). The Gemara answers: Bringing the first fruits is indeed called goodness, but it is not called something that involves goodness of heart.
הכל
(13) א״ר אָמַר רַב מַתְנָה מִנַּיִן לַבִּיכּוּרִים דשֶׁטְּעוּנִין שִׁירָה אָתְיָא טוֹב טוֹב מֵהָכָא.
The Gemara discusses a related matter. Rav Mattana says: From where is it derived that bringing the first fruits to the Temple requires the accompaniment of song? The Gemara answers: It is derived from here, i.e., from the requirement to accompany communal offerings with song, by means of a verbal analogy of the word goodness in the verse “And with goodness of heart” and the word goodness in the verse “You shall rejoice in all the goodness.”
The Gemara discusses a related matter. Rav Mattana says: From where is it derived that bringing the first fruits to the Temple requires the accompaniment of song? The Gemara answers: It is derived from here, i.e., from the requirement to accompany communal offerings with song, by means of a verbal analogy of the word goodness in the verse “And with goodness of heart” and the word goodness in the verse “You shall rejoice in all the goodness.”
מנין לביכורים שטעונין שירה – שאומרים ארוממך ה׳ כי דליתני כדתנן במס׳ ביכורים (משנה ביכורים ג׳:ד׳).
טוב טוב – כתיב הכא בכל הטוב וכתיב בשירה (דברים כח) בשמחה ובטוב לבב.
מנין לביכורים שטעונין שירה – פרש״י (דתנא) שהיו טעונין שירה [כדתנן במס׳ ביכורים] (פ״ג מ״ד) החליל (היה) מכה לפניהם [כו׳] והא דפריך איני והא אמר ר׳ שמואל בר נחמני ומקשה לרבי שמואל בר נחמני אך יש תימה אמאי לא מקשה ליה בהדיא מן המשנה וי״ל שהש״ס לא הביא המשנה דזרעים וגם מילתיה דר׳ שמואל בר נחמני לא אייתי ליה הש״ס אלא אגב גררא הלכך לא פריך אלא הכי ולרבי נראה ששיר המשנה על ביכורים אינו עיקר השיר כ״א לשמחה בעלמא הלכך לא פריך מינה לר׳ שמואל בר נחמני ולא כפירש״י ויש תימה דלא איירי המשנה בעיקר שיר כלל ועוד הקשה ר׳ אלחנן היכי מוקי לה למשנת ביכורים הכא בהביא ענבים ודרכן דהא בכל הביכורים מיירי בתאנים וחטין וכל ז׳ המינין ואין לפרש דה״ק שאם הביא ענבים בביכורים ודרכן לאחר כך שלא תפקע מהם קדושת הביכורים אע״ג דכתיב בקרא פרי דהתם תניא בחולין פרק העור והרוטב (חולין קכ:) אין מביאין ביכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים אלמא שהמשקה מהם חשוב לביכורים אלא דיש לפרש הביא ענבים ודרכם פי׳ הפריש ענבים ודרכם מנין שכשרים לביכורים ת״ל תביא והא דתניא אין מביאין ביכורים משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים דמשמע לכתחילה מביאין יש לפרשו בדיעבד דהא קרא כתיב שאומרים שיר על ביכורים והיכי כתב קרא בדיעבד ונראה לפרש דמיירי לכתחלה וה״פ הביא ענבים ודרכן מנין שיביאם לכתחילה ת״ל תביא דמשמע לכתחילה ומשנת ביכורים נמי אתיא שפיר דמיירי במשקין היוצאין מזיתים וענבים שאומרים עליהם שירה לכתחילה ואיידי דתקנו עליהם שירה תקנו נמי בכל הביכורים של ז׳ המינים ולא קשיא מידי מכל מה שהקשיתי לעיל וצ״ע בירושלמי.
ובעקבות דברי שמואל, אמר רב מתנה: מנין לביכורים שטעונין שירה כשמביאים אותם למקדש? אתיא [בא, נלמד הדבר בגזירה שווה] ״טוב״ ״טוב״ מהכא [מכאן], שנאמר בשירה: ״בשמחה ובטוב לבב״, ובביכורים נאמר: ״ושמחת בכל הטוב״.
The Gemara discusses a related matter. Rav Mattana says: From where is it derived that bringing the first fruits to the Temple requires the accompaniment of song? The Gemara answers: It is derived from here, i.e., from the requirement to accompany communal offerings with song, by means of a verbal analogy of the word goodness in the verse “And with goodness of heart” and the word goodness in the verse “You shall rejoice in all the goodness.”
הכל
(14) אִינִי וְהָא א״ר אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי א״ר אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן המִנַּיִן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן שֶׁנֶּאֱמַר {שופטים ט׳:י״ג} וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים אִם אֲנָשִׁים מְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים בַּמֶּה מְשַׂמֵּחַ מִכָּאן שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן.
The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that songs of praise in the Temple are recited only over the wine libation accompanying the sacrifice? As it is stated: “And the vine replied: Should I leave my wine, which gladdens God and man, and go and wave above the trees” (Judges 9:13). If it is clear that wine gladdens people, in what way does it gladden God? Rather, derive from here that songs of praise in the Temple are recited only over the wine of libation, and it is this song that gladdens God. This is difficult, as since there is no wine libation associated with the bringing of first fruits, how can it be accompanied by song?
The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that songs of praise in the Temple are recited only over the wine libation accompanying the sacrifice? As it is stated: “And the vine replied: Should I leave my wine, which gladdens God and man, and go and wave above the trees” (Judges 9:13). If it is clear that wine gladdens people, in what way does it gladden God? Rather, derive from here that songs of praise in the Temple are recited only over the wine of libation, and it is this song that gladdens God. This is difficult, as since there is no wine libation associated with the bringing of first fruits, how can it be accompanied by song?
ושואלים: איני [האמנם]? והא [והרי] אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין? שנאמר: ״ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים״ (שופטים ט, יג), אם אנשים משמח היין, אלהים במה הוא משמח? מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין, ושירת הלויים היא המשמחת אלהים. והלא היו מביאים ביכורים מן הפירות, ולא מן היין!
The Gemara asks: Is that so? But doesn’t Rabbi Shmuel bar Naḥmani say that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that songs of praise in the Temple are recited only over the wine libation accompanying the sacrifice? As it is stated: “And the vine replied: Should I leave my wine, which gladdens God and man, and go and wave above the trees” (Judges 9:13). If it is clear that wine gladdens people, in what way does it gladden God? Rather, derive from here that songs of praise in the Temple are recited only over the wine of libation, and it is this song that gladdens God. This is difficult, as since there is no wine libation associated with the bringing of first fruits, how can it be accompanied by song?
הכל
(15) מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ כִּדְתָנֵי ר׳ רַבִּי יוֹסֵי פְּרִי אַתָּה מֵבִיא ווְאִי אַתָּה מֵבִיא מַשְׁקִין הֵבִיא עֲנָבִים וּדְרָכָן מִנַּיִן ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר תָּבִיא.:
The Gemara answers: You can find cases where the first fruits are brought in the form of wine, as Rabbi Yosei teaches: The verse states with regard to the first fruits: “You shall take of the first of all the fruit of the ground, which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2). Since the verse mentions “fruit,” you must bring the actual fruit as your first fruits offering, and you may not bring it in the form of beverages. If one brought grapes and he had already pressed them into wine, from where is it derived that he has fulfilled his obligation of offering his first fruits? The verse states: “You shall bring in from your land.” This apparently superfluous phrase comes to teach that if one brings wine for the mitzva of first fruits, he has fulfilled his obligation.
The Gemara answers: You can find cases where the first fruits are brought in the form of wine, as Rabbi Yosei teaches: The verse states with regard to the first fruits: “You shall take of the first of all the fruit of the ground, which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2). Since the verse mentions “fruit,” you must bring the actual fruit as your first fruits offering, and you may not bring it in the form of beverages. If one brought grapes and he had already pressed them into wine, from where is it derived that he has fulfilled his obligation of offering his first fruits? The verse states: “You shall bring in from your land.” This apparently superfluous phrase comes to teach that if one brings wine for the mitzva of first fruits, he has fulfilled his obligation.
משכחת לה – אפי׳ לר׳ יונתן [דאמר] דאומר שירה על הביכורים:
כדתני רב יוסף [שהן יין]:
(מנין שאם) הביא ענבים בכורים לירושלים ודרכן קודם ביאתו לעזרה מנין שטעון הבאה אותו יין ת״ל תביא לרבות:
פרי – בביכורים כתיב (שם כו) מראשית פרי.
הביא ענבים – לעזרה לביכורים ודרכן מנין שיצא ת״ל אשר תביא מארצך מ״מ.
ומשיבים: משכחת לה כדתני [מוצא אתה אותה, שתיאמר שירה על ביכורים של יין, כמו ששנה] ר׳ יוסי: נאמר בענין הביכורים ״ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך״ (דברים כו, ב), וממה שנאמר ״פרי האדמה״ אתה למד שפרי אתה מביא, ואי (ואין) אתה מביא משקין; ואולם אם הביא ענבים ודרכן, מנין שיצא ידי חובתו? תלמוד לומר: ״תביא״, ומלה זו, שאינה נצרכת לגופה, באה לרבות הבאה נוספת, של יין. ומביאים מקורות נוספים מן הכתובים לשירת הלויים במקדש.
The Gemara answers: You can find cases where the first fruits are brought in the form of wine, as Rabbi Yosei teaches: The verse states with regard to the first fruits: “You shall take of the first of all the fruit of the ground, which you shall bring in from your land” (Deuteronomy 26:2). Since the verse mentions “fruit,” you must bring the actual fruit as your first fruits offering, and you may not bring it in the form of beverages. If one brought grapes and he had already pressed them into wine, from where is it derived that he has fulfilled his obligation of offering his first fruits? The verse states: “You shall bring in from your land.” This apparently superfluous phrase comes to teach that if one brings wine for the mitzva of first fruits, he has fulfilled his obligation.
הכל
(16) חִזְקִיָּה אָמַר מֵהָכָא {דברי הימים א ט״ו:כ״ב} וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם (יָשׂוֹר) בַּמַּשָּׂא כִּי מֵבִין הוּא אַל תִּיקְרֵי (יָשׂוֹר) אֶלָּא יָשִׁיר.
The Gemara presents another source for the requirement that the song of the Levites must accompany the sacrificial service in the Temple. Ḥizkiyya says that this obligation is derived from here: “And Chenaniah, chief of the Levites…he was master of lifting, because he was skillful” (I Chronicles 15:22). Do not read it as “he was master [yasor] of lifting,” but as: He shall sing [yashir] with the lifting of his voice.
The Gemara presents another source for the requirement that the song of the Levites must accompany the sacrificial service in the Temple. Ḥizkiyya says that this obligation is derived from here: “And Chenaniah, chief of the Levites…he was master of lifting, because he was skillful” (I Chronicles 15:22). Do not read it as “he was master [yasor] of lifting,” but as: He shall sing [yashir] with the lifting of his voice.
אל תיקרי ישור אלא ישיר – תימה דכמה קראי איכא בדברי הימים (א ט) בני פלוני משוררים וי״ל דבעי לאשכוחי דשירה מן התורה לכך דייק ליה מהך קרא דכתיב ישור במשא וכתיב עבודת משא אי נמי מפיק מקראי שהיא עבודה וזר חייב עליה מיתה.
חזקיה אמר, מהכא [מכאן]: ״וכנניהו שר הלוים ישור במשא כי מבין הוא״ (דברי הימים א טו, כב), אל תיקרי ״ישור״ אלא: ״ישיר״.
The Gemara presents another source for the requirement that the song of the Levites must accompany the sacrificial service in the Temple. Ḥizkiyya says that this obligation is derived from here: “And Chenaniah, chief of the Levites…he was master of lifting, because he was skillful” (I Chronicles 15:22). Do not read it as “he was master [yasor] of lifting,” but as: He shall sing [yashir] with the lifting of his voice.
הכל
(17) בִּלְוָוטֵי א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מֵהָכָא {במדבר ד׳:מ״ז} לַעֲבוֹד עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה אֵיזֶהוּ עֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכָה עֲבוֹדָה הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ שִׁירָה.
The Sage named Balvatei said that Rabbi Yoḥanan said that the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song is derived from here: The verse states with regard to the Levites: “Every one that entered in to do the work of service” (Numbers 4:47). What is work that must be performed in conjunction with another service? You must say that this is song.
The Sage named Balvatei said that Rabbi Yoḥanan said that the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song is derived from here: The verse states with regard to the Levites: “Every one that entered in to do the work of service” (Numbers 4:47). What is work that must be performed in conjunction with another service? You must say that this is song.
איזוהי עבודה שצריכה עבודה] – הוי אומר זה שיר. שהלוים אומרים בפה ואחרים עובדים להם בכלי שיר ומסייעין להם:
ואיכא דאמרי שצריכה עבודה דאין אומרים שירה אלא בשעת עבודה:
בלווטי – שם חכם.
שירה – צריך עבודת קרבן שאינו נאמר אלא על היין של נסכי קרבן כדכתיב (במדבר י) ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם.
החכם בלווטי אמר בשם ר׳ יוחנן, מהכא [מכאן]: נאמר לגבי הלויים ״לעבוד עבדת עבודה״ (במדבר ד, מז), איזהו עבודה שצריכה להיעשות עם עבודה אחרת? הוי אומר: זו שירה, שנעשית בזמן עבודת ההקרבה.
The Sage named Balvatei said that Rabbi Yoḥanan said that the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song is derived from here: The verse states with regard to the Levites: “Every one that entered in to do the work of service” (Numbers 4:47). What is work that must be performed in conjunction with another service? You must say that this is song.
הכל
(18) רַבִּי יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא {תהלים פ״א:ג׳} שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תוף כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל ר״נ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר מֵהָכָא {ישעיהו כ״ד:י״ד} המ[ה] יִשְׂאוּ קוֹלָם יָרוֹנּוּ בִּגְאוֹן ה׳ צָהֲלוּ מִיָּם.:
Rabbi Yitzḥak says that the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Sing aloud to God…Take up the melody, and sound the timbrel, the sweet harp with the lyre” (Psalms 81:2–3). Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the obligation is derived from here: “Those yonder lift up their voice, they sing for joy; for the majesty of the Lord they shout from the sea” (Isaiah 24:14).
Rabbi Yitzḥak says that the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Sing aloud to God…Take up the melody, and sound the timbrel, the sweet harp with the lyre” (Psalms 81:2–3). Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the obligation is derived from here: “Those yonder lift up their voice, they sing for joy; for the majesty of the Lord they shout from the sea” (Isaiah 24:14).
ר׳ יצחק אמר, מהכא [מכאן]: ״הרנינו לאלקים עוזנו... שאו זמרה ותנו תף כנור נעים עם נבל״ (תהילים פא, ג). רב נחמן בר יצחק אמר, מהכא [מכאן]: ״הם ישאו קולם ירנו בגאון ה׳ צהלו מים״ (ישעיה כד, יד).
Rabbi Yitzḥak says that the requirement to accompany the Temple offerings with song is derived from here: “Sing aloud to God…Take up the melody, and sound the timbrel, the sweet harp with the lyre” (Psalms 81:2–3). Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the obligation is derived from here: “Those yonder lift up their voice, they sing for joy; for the majesty of the Lord they shout from the sea” (Isaiah 24:14).
הכל
(19) וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא {במדבר ז׳:ט׳} וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵיהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ מִמַּשְׁמָע שֶׁנֶּאֱמַר בַּכָּתֵף אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיִּשְׂאוּ מָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר יִשָּׂאוּ אֵין יִשָּׂאוּ אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁירָה וְכֵן הוּא אוֹמֵר {תהלים פ״א:ג׳} שְׂאוּ זִמְרָה וּתְנוּ תוף וְאוֹמֵר יִשְּׂאוּ קוֹלָם יָרוֹנּוּ וְגוֹ׳.
And a tanna cites a derivation for the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song from here: “But unto the sons of Kohath he gave none, because the service of the holy things belonged to them: They bore them [yisa’u] upon their shoulders” (Numbers 7:9). By inference from that which is stated, “upon their shoulders,” don’t I know that they bore them? Why must the verse state “yisa’u”? The term “yisa’u” is not stated here in its meaning of “they bore them,” but rather as an expression of song. And similarly, the verse states: “Take up [se’u] the melody, and sound the timbrel,” and another verse states: “They lift up [yisu] their voice, they sing for joy.”
And a tanna cites a derivation for the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song from here: “But unto the sons of Kohath he gave none, because the service of the holy things belonged to them: They bore them [yisa’u] upon their shoulders” (Numbers 7:9). By inference from that which is stated, “upon their shoulders,” don’t I know that they bore them? Why must the verse state “yisa’u”? The term “yisa’u” is not stated here in its meaning of “they bore them,” but rather as an expression of song. And similarly, the verse states: “Take up [se’u] the melody, and sound the timbrel,” and another verse states: “They lift up [yisu] their voice, they sing for joy.”
ותנא מייתי לה מהכא [והתנא מביא אותה מכאן]: ״ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו״ (במדבר ז, ט), ממשמע שנאמר ״בכתף״, איני יודע ש״ישאו״? מה תלמוד (צריך) לומר ״ישאו״? אין ״ישאו״ אלא לשון שירה, וכן הוא אומר: ״שאו זמרה ותנו תף״ (תהילים פא, ג), ואומר: ״ישאו קולם ירנו בגאון ה׳ צהלו מים״ (ישעיה כד, יד), ומכאן שהלויים שרים במקדש.
And a tanna cites a derivation for the requirement for the Levites to accompany the Temple offerings with song from here: “But unto the sons of Kohath he gave none, because the service of the holy things belonged to them: They bore them [yisa’u] upon their shoulders” (Numbers 7:9). By inference from that which is stated, “upon their shoulders,” don’t I know that they bore them? Why must the verse state “yisa’u”? The term “yisa’u” is not stated here in its meaning of “they bore them,” but rather as an expression of song. And similarly, the verse states: “Take up [se’u] the melody, and sound the timbrel,” and another verse states: “They lift up [yisu] their voice, they sing for joy.”
הכל
(20) חֲנַנְיָא בֶּן אֲחִי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר מֵהָכָא {שמות י״ט:י״ט} מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל
Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says that the requirement for the Levites to sing in the Temple is derived from here: “Moses spoke, and God answered him with a voice” (Exodus 19:19).
Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says that the requirement for the Levites to sing in the Temple is derived from here: “Moses spoke, and God answered him with a voice” (Exodus 19:19).
חנניא בן אחי ר׳ יהושע אמר, מהכא [מכאן] מקור לשירת הלויים, שנאמר: ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״ (שמות יט, יט),
Ḥananya, son of Rabbi Yehoshua’s brother, says that the requirement for the Levites to sing in the Temple is derived from here: “Moses spoke, and God answered him with a voice” (Exodus 19:19).
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
ערכין יא. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה ערכין יא., מיוחס לר׳ גרשום ערכין יא., הערוך על סדר הש"ס ערכין יא., רש"י ערכין יא., תוספות ערכין יא., מהרש"א חידושי אגדות ערכין יא., פירוש הרב שטיינזלץ ערכין יא., אסופת מאמרים ערכין יא.
Arakhin 11a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Arakhin 11a, Attributed to R. Gershom Arakhin 11a, Collected from HeArukh Arakhin 11a, Rashi Arakhin 11a, Tosafot Arakhin 11a, Maharsha Chidushei Aggadot Arakhin 11a, Steinsaltz Commentary Arakhin 11a, Collected Articles Arakhin 11a