×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) גְּמָ׳: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ו׳:י״ט} הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אוֹתָהּ יֹאכְלֶנָּה כֹּהֵן הַמְחַטֵּא יֹאכַל שֶׁאֵינוֹ מְחַטֵּא אֵינוֹ אוֹכֵל.
GEMARA: The mishna teaches that a priest who is unfit for the Temple service does not receive a share of the sacrificial meat. The Gemara asks: From where are these matters derived? Reish Lakish said: It is derived from a verse, as the verse states about a sin offering: “The priest who effects atonement shall eat it; in a sacred place shall it be eaten, in the court of the Tent of Meeting” (Leviticus 6:19). This teaches that only a priest who effects atonement by performing the rites of the offering shall partake of its meat, but a priest who does not effect atonement does not partake of its meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
1גמ׳ מחטא – זורק את הדם.
1. שני ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בסוף דף צ״ח:
א גמרא שנינו במשנה שהכהנים שאינם ראויים לעבודה אינם חולקים בקדשים עם אחיהם. ושואלים: מנא הני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר ריש לקיש: שכן אמר קרא [המקרא] בדין קרבן החטאת: ״הכהן המחטא אתה יאכלנה״ (ויקרא ו, יט), ומכאן למדים: הכהן המחטא (העושה את עבודת החטאת) — יאכל מבשרה, וזה שאינו מחטאאינו אוכל.
GEMARA: The mishna teaches that a priest who is unfit for the Temple service does not receive a share of the sacrificial meat. The Gemara asks: From where are these matters derived? Reish Lakish said: It is derived from a verse, as the verse states about a sin offering: “The priest who effects atonement shall eat it; in a sacred place shall it be eaten, in the court of the Tent of Meeting” (Leviticus 6:19). This teaches that only a priest who effects atonement by performing the rites of the offering shall partake of its meat, but a priest who does not effect atonement does not partake of its meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וּכְלָלָא הוּא וַהֲרֵי מִשְׁמָרָה כּוּלָּהּ דְּאֵין מְחַטְּאִין וְאוֹכְלִין רָאוּי לְחִיטּוּי קָאָמְרִינַן.

The Gemara challenges: And is this an established principle? But there are all the priests of the priestly watch of that week in the Temple, who do not effect atonement for that offering, because the blood of a specific sin offering is presented by just one priest, and yet they all partake of its meat. The Gemara explains: We mean to say that any priest who is fit for effecting atonement may partake of it, even one who did not participate in the service.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכללא הוא – ריש לקיש גופיה יליף ואזיל למילתיה ופריך לקרא עד דממילא מיתוקמא בחלוקה.
משמרה כולה – לא זרקו את הדם אלא אחד זרק ע״י כולן וכולן חולקין ואוכלין.
ושואלים: וכללא [וכלל] הוא זה? והרי משמרה כולה של הכהנים, העובדים משך אותו שבוע במקדש, שאין מחטאין, שהרי כהן אחד הוא שזורק את דם החטאת המסויימת, ובכל זאת כל כהני המשמר אוכלין מבשרה! ומשיבים: כל כהן הראוי לחיטוי לזריקת הדם קאמרינן [אומרים אנו], שיאכלנה.
The Gemara challenges: And is this an established principle? But there are all the priests of the priestly watch of that week in the Temple, who do not effect atonement for that offering, because the blood of a specific sin offering is presented by just one priest, and yet they all partake of its meat. The Gemara explains: We mean to say that any priest who is fit for effecting atonement may partake of it, even one who did not participate in the service.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הֲרֵי קָטָן דְּאֵינוֹ רָאוּי לְחִיטּוּי וְאוֹכֵל אֶלָּא מַאי יֹאכְלֶנָּה יְחַלְּקֶנָּה ארָאוּי לְחִיטּוּי חוֹלֵק שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְחִיטּוּי אֵינוֹ חוֹלֵק.

The Gemara objects: But there is the case of a minor, who is unfit for effecting atonement, and who nevertheless partakes of sacrificial meat. The Gemara explains: Rather, what is meant by the term: “Shall eat it”? It means that he shall receive a share of it. The halakha is therefore that a priest who is fit for effecting atonement receives a share of the meat, but a priest who is unfit for effecting atonement does not receive a share of the meat. Minors do not receive a share, though they may partake of meat given to them by others.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קטן – פסול לעבודה דנפקא לן מאיש מזרעך לדורותם בהכל שוחטין (חולין דף כד:) בסיפא ובקדשים אוכל דאמרינן במנחות (דף עג.) איש כאחיו איש חולק ואין קטן חולק ומדמעיט ליה מחלוקה מכלל דאכיל ועוד כל זכר כתיב.
יחלקנה – ומהכא נפקא לן מתני׳ דקתני טבול יום אינו חולק.
והרי קטן דאין ראוי לחיטוי ואוכל – וא״ת אמאי לא משני קטן רחמנא רבייה כדמשני בתר הכי גבי בעל מום לבתר דמסיק מאי יאכלנה יחלקנה וי״ל כיון דקטן ובעל מום אוכל מאי אתא קרא לאשמועינן אי נדרוש שאינו מחטא אינו אוכל אי למעוטי טבול יום ומחוסר כיפורים הא נפקא לן בפ׳ הערל (יבמות דף עד:) מקרא אחרינא דהביא כפרתו אוכל בקדשים הילכך נדרוש אינו חולק א״נ אי הוה משני רבייה קרא תיקשי ליה אכתי מבעל מום כדפריך בסמוך.
ומקשים עוד: והרי כהן קטן, אינו ראוי לחיטוי, שאינו רשאי עדיין לעבוד עבודה, ובכל זאת הריהו אוכל מהקדשים! אלא כך צריך לומר: מאי [מה פירוש] ״יאכלנה״ האמור בכתוב זה? כוונתו יחלקנה, שיש לו חלק בקרבנות הללו לעצמו. והכלל הוא איפוא: כל כהן שראוי לחיטויחולק, וכל שאינו ראוי לחיטוי, ואף קטן בכלל זה — אינו חולק, אף שמותר לו לאכול מהקדשים.
The Gemara objects: But there is the case of a minor, who is unfit for effecting atonement, and who nevertheless partakes of sacrificial meat. The Gemara explains: Rather, what is meant by the term: “Shall eat it”? It means that he shall receive a share of it. The halakha is therefore that a priest who is fit for effecting atonement receives a share of the meat, but a priest who is unfit for effecting atonement does not receive a share of the meat. Minors do not receive a share, though they may partake of meat given to them by others.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הֲרֵי בַּעַל מוּם דְּאֵינוֹ רָאוּי לְחִיטּוּי וְחוֹלֵק בבַּעַל מוּם רַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ {ויקרא ו׳:כ״ב} כׇּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים לְרַבּוֹת בַּעַל מוּם.

The Gemara objects: But there is a blemished priest, who is unfit for effecting atonement, and yet he receives a share of its meat. The Gemara replies: The Merciful One included a blemished priest as an exception, as the verse that states: “Every male among the priests shall eat it” (Leviticus 6:22), serves to include a blemished priest.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל זכר בכהנים יאכל לרבות בעל מום – ולקמן מוקמינן לה בפרקין (זבחים קב) דלחלוקה רבייה דאי לאכילה לא אצטריך דהא בהדיא כתיב ביה (ויקרא כא) ומן הקדשים יאכל.
ה״ג ראוי לחיטוי חולק – ותימה הרי כה״ג אונן וטמא בקרבנות ציבור דראויין לחיטוי ואינם חולקין כדבסמוך י״ל דעיקר קרא אצטריך לדיוק שאינו ראוי לחיטוי אינו חולק.
ומקשים: הרי כהן בעל מום, שאינו ראוי לחיטוי ובכל זאת חולק (כפי ששנינו במשנתנו)! ומשיבים: בעל מום רחמנא רבייה [התורה ריבתה אותו], שכן נאמר בפרשה זו: ״כל זכר בכהנים יאכל אותה״ (ויקרא ו, כב)לרבות בעל מום.
The Gemara objects: But there is a blemished priest, who is unfit for effecting atonement, and yet he receives a share of its meat. The Gemara replies: The Merciful One included a blemished priest as an exception, as the verse that states: “Every male among the priests shall eat it” (Leviticus 6:22), serves to include a blemished priest.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְאֵימָא כׇּל זָכָר לְרַבּוֹת טְבוּל יוֹם מִסְתַּבְּרָא בַּעַל מוּם ה״להֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי שֶׁכֵּן אוֹכֵל.

The Gemara suggests: But say that the phrase “every male” serves to include one who immersed that day, teaching that he may also receive a share in the sacrificial meat. Why should it be understood as referring specifically to a blemished priest? The Gemara replies: It stands to reason that the Torah should include a blemished priest for receiving his own share of the meat, because he may partake of sacrificial meat in any event. By contrast, one who immersed that day is impure and may not touch or partake of sacrificial meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן אוכל – כדכתיב ומן הקדשים יאכל.
ושואלים: ואימא [ואמור] ריבוי זה באופן אחר: ״כל זכר״לרבות טבול יום שיחלוק בקדשים, ומדוע בעל מום? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] שבעל מום הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], שכן הוא אוכל בקדשים. מה שאין כן טבול יום, שהוא טמא ואסור לגעת ולאכול בקדשים.
The Gemara suggests: But say that the phrase “every male” serves to include one who immersed that day, teaching that he may also receive a share in the sacrificial meat. Why should it be understood as referring specifically to a blemished priest? The Gemara replies: It stands to reason that the Torah should include a blemished priest for receiving his own share of the meat, because he may partake of sacrificial meat in any event. By contrast, one who immersed that day is impure and may not touch or partake of sacrificial meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אַדְּרַבָּה טְבוּל יוֹם הֲוָה לֵיהּ לְרַבּוֹיֵי דִּלְאוּרְתָּא מִיחְזָא חֲזֵי הַשְׁתָּא מִיהָא הָא לָא חֲזֵי.

The Gemara rejects this: On the contrary, the Torah should include one who immersed that day, because, unlike a blemished priest, in the evening he will be fit to perform the service. The Gemara replies: Now, in any event, the one who immersed himself is not fit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דלאורתא חזי – לעבודה כגון הקטר חלבים.
ודוחים: אדרבה [להיפך], טבול יום הוה ליה לרבויי [היה לו לרבות], דלאורתא מיחזא חזי כן לערב יהיה ראוי] לעבודה. מה שאין כן בעל מום! ומשיבים: השתא מיהא הא לא חזי [עכשיו על כל פנים הרי הטבול יום אינו ראוי] לכך.
The Gemara rejects this: On the contrary, the Torah should include one who immersed that day, because, unlike a blemished priest, in the evening he will be fit to perform the service. The Gemara replies: Now, in any event, the one who immersed himself is not fit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַב יוֹסֵף אָמַר מִכְּדֵי מַאי יֹאכְלֶנָּה יְחַלְּקֶנָּה לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא יְחַלְּקֶנָּה מַאי יֹאכְלֶנָּה ש״משְׁמַע מִינַּהּ רָאוּי לַאֲכִילָה חוֹלֵק שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֵינוֹ חוֹלֵק.

Rav Yosef said another explanation: Now what is meant by the term: “Shall eat it”? It means: He shall receive a share of it. But if so, let the Merciful One write: Shall receive a share of it. What is the reason for writing: “Shall eat it”? Learn from it that only a priest who is fit for partaking of sacrificial meat, which includes a blemished priest, receives a share in the meat; but a priest who is not fit for partaking of sacrificial meat, e.g., one who immersed that day, does not receive a share in the meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רב יוסף אמר – לרבות טבול יום לחלוקה לא מצית אמרת הא אוקימנא מאי יאכלנה יחלקנה כו׳.
ראוי לאכילה – בעל מום.
רב יוסף אמר באופן אחר מדוע אין לרבות טבול יום מ״כל זכר יאכלנה״: מכדי [הואיל] ואמרנו כי מאי [מה פירוש] ״יאכלנה״? יחלקנה, אם כן לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה במפורש] ״יחלקנה״, מאי [מה] הטעם לשימוש במלה ״יאכלנה״? שמע מינה [למד מכאן] כך: מי שראוי לאכילה (בעל מום) — חולק בקדשים, ומי שאינו ראוי לאכילה, כגון טבול יום — אינו חולק בקדשים.
Rav Yosef said another explanation: Now what is meant by the term: “Shall eat it”? It means: He shall receive a share of it. But if so, let the Merciful One write: Shall receive a share of it. What is the reason for writing: “Shall eat it”? Learn from it that only a priest who is fit for partaking of sacrificial meat, which includes a blemished priest, receives a share in the meat; but a priest who is not fit for partaking of sacrificial meat, e.g., one who immersed that day, does not receive a share in the meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) בָּעֵי ר״לרֵישׁ לָקִישׁ בַּעַל מוּם וְהוּא טָמֵא מַהוּ שֶׁיַּחְלְקוּ לוֹ כֵּיוָן דְּלָא חֲזֵי וְרַחֲמָנָא רַבְּיֵיהּ לָא שְׁנָא מָה לִי טָמֵא מָה לִי בַּעַל מוּם אוֹ דִלְמָא רָאוּי לַאֲכִילָה חוֹלֵק שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה אֵינוֹ חוֹלֵק.

§ Reish Lakish raises a dilemma: If a priest is blemished and he is impure, what is the halakha? Must the other priests give him a share of the meat? Perhaps we say that since he is not fit to perform the rite as a blemished priest and nevertheless the Merciful One included him to receive a share in the meat, there is no difference: What is the difference to me if he is impure, and what is the difference to me if he is only blemished? In any event he is not fit, yet the Torah allows him to receive a share in the meat. Or perhaps he may not receive a share in the meat, because only a priest who is fit for partaking of sacrificial meat receives a share of the meat, but a priest who is not fit for partaking of sacrificial meat does not receive a share of the meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיון דלא חזי – לעבודה לחיטוי ואפילו מקמי טומאה ורחמנא רבייה לחלוקה הלכך מה לי כשהוא בעל מום לחודיה מה לי כשהוא טמא ובעל מום דהא לא קרינא ביה המחטא מעיקרא ופליג השתא נמי ניפלוג.
ב בעי [שאל] ריש לקיש: בעל מום והוא טמא, כגון טבול יום, מהו דינו לענין שיחלקו לו? וצדדי השאלה, האם כיון דלא חזי [שאינו ראוי] להקריב כבעל מום, ובכל זאת רחמנא רבייה [התורה ריבתה אותו] שחולק בקדשים, אם כן לא שנא [אינו שונה] דינו בכל מצביו: מה לי אם הוא בעל מום וטמא, מה לי אם הוא בעל מום בלבד, שהרי מכל מקום כבעל מום אין הוא יכול לעבוד, ובכל זאת יש לו חלק. או דלמא [שמא] יש לומר כי רק כהן הראוי לאכילה בשעת העבודה — חולק, וכל שאינו ראוי לאכילהאינו חולק. ואף כהן זה, בהיותו טמא אינו ראוי לאכילה, ואינו חולק?
§ Reish Lakish raises a dilemma: If a priest is blemished and he is impure, what is the halakha? Must the other priests give him a share of the meat? Perhaps we say that since he is not fit to perform the rite as a blemished priest and nevertheless the Merciful One included him to receive a share in the meat, there is no difference: What is the difference to me if he is impure, and what is the difference to me if he is only blemished? In any event he is not fit, yet the Torah allows him to receive a share in the meat. Or perhaps he may not receive a share in the meat, because only a priest who is fit for partaking of sacrificial meat receives a share of the meat, but a priest who is not fit for partaking of sacrificial meat does not receive a share of the meat.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַבָּה ת״שתָּא שְׁמַע גכֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְאֵינוֹ אוֹכֵל וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל לָעֶרֶב ש״משְׁמַע מִינַּהּ דרָאוּי לַאֲכִילָה בָּעֵינַן ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

Rabba said: Come and hear a resolution to this dilemma from a baraita: If a High Priest is serving in the Temple and one of his immediate relatives dies, he sacrifices offerings even as an acute mourner. But he does not partake of sacrificial meat, and he does not receive a share to partake of it in the evening. Conclude from the baraita that in order for the priest to receive a share in sacrificial meat, we require that he be fit for partaking of it, and accordingly, a blemished priest who is impure does not receive a share. The Gemara affirms: Conclude from the baraita that this is so.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מקריב אונן – דכתיב ביה (שם כא) לאביו ולאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא אינו צריך לצאת מן המקדש ביום מיתת אביו ואמו שעבודתו אינה מחוללת הא אחר הדיוט שלא יצא חילל.
ואינו חולק לאכול בערב – לכשיפטר מאנינותו אלמא אע״ג דקרינן המחטא אותה לא פליג דעיקר חלוקה באכילה תלי מדאפקה רחמנא בלשון אכילה הלכך מאן דמייתי ראיה מבעל מום קודם טומאה דפליג אע״ג דאין ראוי לחיטוי ומההיא טעמא בעית לרבויי אף לאחר טומאה לאו ראיה היא דבראוי לאכילה תלוי ולא בראוי לחיטוי ובעל מום בלא טומאה ראוי לאכילה הוא.
אמר רבה: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: כהן גדול העומד בבית המקדש ומת עליו אחד מן הקרובים שמתאבלים עליהם, הריהו מקריב קרבנות, אף שהוא אונן (אבל, ביום מיתת קרובו), אבל אינו אוכל מן הקדשים, ואינו חולק בהם על מנת לאכול מהם לערב. שמע מינה [למד מכאן] שכדי לזכות בחלוקה בקדשים, כהן הראוי לאכילה בעינן [צריכים אנו]. ואף כהן בעל מום שהוא טמא, כיון שבשעת החלוקה אינו ראוי לאכילה, אינו זכאי לחלק. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכן הוא.
Rabba said: Come and hear a resolution to this dilemma from a baraita: If a High Priest is serving in the Temple and one of his immediate relatives dies, he sacrifices offerings even as an acute mourner. But he does not partake of sacrificial meat, and he does not receive a share to partake of it in the evening. Conclude from the baraita that in order for the priest to receive a share in sacrificial meat, we require that he be fit for partaking of it, and accordingly, a blemished priest who is impure does not receive a share. The Gemara affirms: Conclude from the baraita that this is so.
עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) בָּעֵי רַב אוֹשַׁעְיָא טָמֵא בְּקׇרְבְּנוֹת צִיבּוּר מַהוּ שֶׁיַּחְלְקוּ לוֹ מִי אָמְרִינַן הַמְחַטֵּא אָמַר רַחֲמָנָא וְהַאי נָמֵי מֵחֵטְא הוּא אוֹ דִלְמָא רָאוּי לַאֲכִילָה חוֹלֵק שֶׁאֵין רָאוּי לַאֲכִילָה אֵינוֹ חוֹלֵק.

§ Rav Oshaya raises a dilemma: If a priest is impure, then in a case of communal offerings, which may be offered by an impure priest, what is the halakha? Do the other priests give him a share of the meat, so that he may partake of it in the evening when he becomes pure? Do we say that the Merciful One states: “The priest who effects atonement,” and therefore any priest who is fit for effecting atonement receives a share, as derived earlier, and this priest is also one who may effect atonement, since this is a communal offering? Or perhaps he may not, due to the principle that only a priest who is fit for partaking of sacrificial meat receives a share of the meat, but a priest who is unfit for partaking of sacrificial meat does not receive a share.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהו שיחלקו לו – מקרבן ציבור לאכול לערב ובקרבן ציבור שהקריבוהו טהורים קא מיבעיא ליה אי פלגי מיניה להאי טמא הואיל וראוי לחיטוי דקרבן צבור דוחה טומאה.
או דלמא ראוי לאכילה בעינן – אבל בהקריבוהו טמאין לא מיבעי לן שהרי אינו נאכל דקי״ל בכיצד צולין (פסחים דף עו:) קרבנות ציבור באין בטומאה אבל אין נאכלין.
ג ועוד בדיני חלוקה בקדשים בעי [שאל] רב אושעיא: כהן טמא, בקרבנות ציבור שהותר להקריבם בטומאה, מהו שיחלקו לו חלק עם שאר אחיו הכהנים על מנת לאכול מבשרם בערב, לכשיטהר? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אומרים אנו]: ״הכהן המחטא אותה״ אמר רחמנא [אמרה התורה], שכל שראוי לחיטוי זכאי לחלוקה בקדשים (כמובא למעלה), והאי נמי [וזה גם כן] בכלל מחטא הוא, שהרי בקרבנות ציבור כאשר כל הציבור טמאים, עובדים גם כהנים טמאים. או דלמא [שמא] כפי שאמרנו, כלל הוא: כהן הראוי לאכילה בשעת העבודה — חולק, זה שאין ראוי לאכילהאינו חולק. וכיון שבהיותו טמא אין הוא ראוי לאכול קרבנות אלה, אף אינו זכאי בחלוקה בהם?
§ Rav Oshaya raises a dilemma: If a priest is impure, then in a case of communal offerings, which may be offered by an impure priest, what is the halakha? Do the other priests give him a share of the meat, so that he may partake of it in the evening when he becomes pure? Do we say that the Merciful One states: “The priest who effects atonement,” and therefore any priest who is fit for effecting atonement receives a share, as derived earlier, and this priest is also one who may effect atonement, since this is a communal offering? Or perhaps he may not, due to the principle that only a priest who is fit for partaking of sacrificial meat receives a share of the meat, but a priest who is unfit for partaking of sacrificial meat does not receive a share.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רָבִינָא ת״שתָּא שְׁמַע כֹּהֵן גָּדוֹל מַקְרִיב אוֹנֵן וְאֵינוֹ אוֹכֵל וְאֵינוֹ חוֹלֵק לֶאֱכוֹל לָעֶרֶב ש״משְׁמַע מִינַּהּ הרָאוּי לַאֲכִילָה בָּעֵינַן ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

Ravina said: Come and hear a resolution to this dilemma from a baraita: If a High Priest is serving in the Temple and one of his relatives dies, he sacrifices offerings even as an acute mourner, but he does not partake of sacrificial meat and he does not receive a share of it to partake in the evening. Conclude from the baraita that in order for a priest to receive a share in sacrificial meat, we require that he be fit for partaking of it at the time of the service, without regard to whether he can perform the service. The Gemara affirms: Conclude from the baraita that this is so.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבינא בפתרון בעיה זו, תא שמע [בוא ושמע]: ראיה ממה ששנינו כי כהן גדול מקריב אונן, ואינו אוכל ואינו חולק לאכול לערב, שמע מינה [למד מכאן] שכדי לזכות בחלוקה בקדשים, כהן הראוי לאכילה בשעת עבודה בעינן [צריכים אנו]. ואילו כהן זה כיון שאינו ראוי לאכול מקרבנות הציבור באותה שעה, אינו זכאי לחלוק בהם. מסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא הדין.
Ravina said: Come and hear a resolution to this dilemma from a baraita: If a High Priest is serving in the Temple and one of his relatives dies, he sacrifices offerings even as an acute mourner, but he does not partake of sacrificial meat and he does not receive a share of it to partake in the evening. Conclude from the baraita that in order for a priest to receive a share in sacrificial meat, we require that he be fit for partaking of it at the time of the service, without regard to whether he can perform the service. The Gemara affirms: Conclude from the baraita that this is so.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אוֹנֵן נוֹגֵעַ וְאֵינוֹ מַקְרִיב כּוּ׳.: אוֹנֵן נוֹגֵעַ וּרְמִינְהִי אוֹנֵן וּמְחוּסַּר כִּיפּוּרִים וצְרִיכִין טְבִילָה לַקּוֹדֶשׁ.

§ The mishna teaches: A priest who is an acute mourner is permitted to touch sacrificial meat, but he may not sacrifice offerings. The Gemara asks: Is it in fact permitted for an acute mourner to touch sacrificial meat? And the Gemara raises a contradiction from another mishna (Ḥagiga 21a): An acute mourner and one who has not yet brought an atonement offering, even after their respective disqualifications have expired, require immersion in order to eat sacrificial food. According to that mishna, an acute mourner who did not immerse may not touch sacrificial meat.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ד שנינו במשנה כי כהן שהוא אונןנוגע (בקדשים) ואינו מקריב, ואינו חולק לאכול בערב. ותוהים: האם אכן אונן נוגע? ורמינהי [ומשליכים מראים סתירה] על כך ממה ששנינו במשנה במסכת חגיגה: אונן שעבר זמן אנינותו, ומחוסר כיפורים שקרב קרבן כפרתו, צריכין טבילה לקודש. משמע שהאונן שלא טבל אסור לו לנגוע בקדשים!
§ The mishna teaches: A priest who is an acute mourner is permitted to touch sacrificial meat, but he may not sacrifice offerings. The Gemara asks: Is it in fact permitted for an acute mourner to touch sacrificial meat? And the Gemara raises a contradiction from another mishna (Ḥagiga 21a): An acute mourner and one who has not yet brought an atonement offering, even after their respective disqualifications have expired, require immersion in order to eat sacrificial food. According to that mishna, an acute mourner who did not immerse may not touch sacrificial meat.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַבִּי אַמֵּי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּשֶׁטָּבַל כָּאן בְּשֶׁלֹּא טָבַל.

Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said: This is not difficult. Here, the ruling of the mishna is stated with regard to a case where the mourner immersed during his day of acute mourning. This is why he is permitted to touch the sacrificial meat. There, the ruling of the mishna in tractate Ḥagiga is stated with regard to a case where the mourner did not immerse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ דקתני אונן נוגע בשטבל לאנינותו בו ביום – והך טבילה לא בעיא הערב שמש דמעלה דרבנן בעלמא היא.
אמר ר׳ אמי אמר ר׳ יוחנן, לא קשיא [אינו קשה]: כאן (במשנתנו) ששנינו שאונן מותר בנגיעה בקדשים, מדובר בשטבל בתוך יום אנינותו. כאן (במסכת חגיגה) מדובר בשלא טבל, ולכן אסור בנגיעה.
Rabbi Ami said that Rabbi Yoḥanan said: This is not difficult. Here, the ruling of the mishna is stated with regard to a case where the mourner immersed during his day of acute mourning. This is why he is permitted to touch the sacrificial meat. There, the ruling of the mishna in tractate Ḥagiga is stated with regard to a case where the mourner did not immerse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְכִי טָבַל מַאי הָוֵי הָא הָדְרָא עֲלֵיהּ אֲנִינוּת דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אוֹנֵן שֶׁטָּבַל אֲנִינוּתוֹ חוֹזֶרֶת עָלָיו.

The Gemara asks: And even if he immersed, what of it? But doesn’t his acute mourning return to him? As Rabba, son of Rav Huna, says: In a case of an acute mourner who immersed during his day of his acute mourning, his acute mourning returns to him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אונן שטבל – בו ביום דאנינות בציר מחד יומא ליתיה כדכתיב ואחריתה כיום מר במ״ק (דף כא.).
ושואלים על כך: וכי אף כאשר] טבל מאי הוי [מה נהיה בכך]? הא הדרא עליה [הרי חוזרת עליו] אנינות. שכן אמר רבה בר רב הונא: אונן שטבל בתוך יום אנינותו — אנינותו חוזרת עליו!
The Gemara asks: And even if he immersed, what of it? But doesn’t his acute mourning return to him? As Rabba, son of Rav Huna, says: In a case of an acute mourner who immersed during his day of his acute mourning, his acute mourning returns to him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ל״קלָא קַשְׁיָא הָא דְּאַסַּח דַּעְתֵּיהּ הָא דְּלָא אַסַּח דַּעְתֵּיהּ.

The Gemara answers: This is not difficult. That case, in tractate Ḥagiga, is one where he was distracted from safeguarding his state of purity, so he may not touch sacrificial meat in the event that he is impure. This case, in the mishna here, is one where he was not distracted.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג הא דאסח דעתיה כו׳ – היסח הדעת פוסל בקדשים והא דנקט אונן משום דרגיל לאסוחי דעתיה לפי שאינו יכול לאכול.
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זה] ששנינו במסכת חגיגה, שצריך טבילה — מדובר במקרה דאסח דעתיה [שהסיח דעתו] מלשמור עצמו בטהרה, ולכן אינו יכול רשאי לנגוע בקדשים, שמא נטמא. הא [זה] ששנינו שמותר בנגיעה — מדובר במקרה שלא אסח דעתיה [הסיח דעתו].
The Gemara answers: This is not difficult. That case, in tractate Ḥagiga, is one where he was distracted from safeguarding his state of purity, so he may not touch sacrificial meat in the event that he is impure. This case, in the mishna here, is one where he was not distracted.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) הֶיסַּח הַדַּעַת שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי בָּעֵי דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹסְטַאי בְּרַבִּי מָתוּן א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן זהֶיסַּח הַדַּעַת צָרִיךְ הַזָּאָה שְׁלִישִׁי וּשְׁבִיעִי.

The Gemara counters: If the mishna in tractate Ḥagiga is discussing a case of distraction, then his status is like that of one who contracted ritual impurity imparted by a corpse, who requires sprinkling with water of purification on the third and seventh days of his impurity. As Rabbi Yustai, son of Rabbi Matun, says that Rabbi Yoḥanan says: One who experienced a distraction requires sprinkling with water of purification on the third and seventh days.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותוהים: אם מדובר במסכת חגיגה כשהיה שם היסח הדעת, הרי דינו כטמא מת, ולא די לו בטבילה לצורך קדשים, אלא הזאות ממי חטאת הנעשות ביום השלישי ושביעי משבעת ימי טומאתו בעי [צריך] הוא. שכן אמר ר׳ יוסטאי בר׳ מתון אמר ר׳ יוחנן: היסח הדעת צריך הזאה שלישי ושביעי!
The Gemara counters: If the mishna in tractate Ḥagiga is discussing a case of distraction, then his status is like that of one who contracted ritual impurity imparted by a corpse, who requires sprinkling with water of purification on the third and seventh days of his impurity. As Rabbi Yustai, son of Rabbi Matun, says that Rabbi Yoḥanan says: One who experienced a distraction requires sprinkling with water of purification on the third and seventh days.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) לָא קַשְׁיָא הָא דְּאַסַּח דַּעְתֵּיהּ מִטְּמֵא מֵת הָא דְּאַסַּח דַּעְתֵּיהּ מִטְּמֵא שֶׁרֶץ.

The Gemara responds: This is not difficult. That statement, that he requires sprinkling, is discussing a case where he was distracted and careless about contracting impurity imparted by a corpse. This mishna in tractate Ḥagiga, stating that he requires immersion but not sprinkling, is discussing a case where he was distracted and careless about contracting impurity imparted by the carcass of a creeping animal.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: אלא לא קשיא הא דאסח דעתיה כו׳ – ההיא דחומר בקדש דמצריך ליה טבילה.
בדאסח דעתיה – משמירת גופו מפני שהוא אסור בקדשים לבו ביום.
מטמא מת – מטומאת מת.
מטמא שרץ – מטומאת שרץ.
ודוחים: לא קשיא [אין זה קשה]: הא [זה] שאמרנו שהסחת דעת מחייבת הזאות שלישי ושביעי — מדובר במקרה דאסח דעתיה [שהסיח דעתו] מטמא (מטומאת) מת ולא נזהר בה, הא [זה] שאמרנו במשנה במסכת חגיגה שדי לו בטבילה — מדובר במקרה דאסח דעתיה [שהסיח דעתו] מטמא (מטומאת) שרץ.
The Gemara responds: This is not difficult. That statement, that he requires sprinkling, is discussing a case where he was distracted and careless about contracting impurity imparted by a corpse. This mishna in tractate Ḥagiga, stating that he requires immersion but not sprinkling, is discussing a case where he was distracted and careless about contracting impurity imparted by the carcass of a creeping animal.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) טְמֵא שֶׁרֶץ טָמֵא מְעַלְּיָיא הוּא הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ בָּעֵי וְעוֹד אֲפִילּוּ תְּרוּמָה נָמֵי.

The Gemara counters: One who was careless about becoming impure due to the carcass of a creeping animal is fully impure, and so he requires not only immersion to become pure, but he also requires sunset. And furthermore, if the mishna in tractate Ḥagiga is discussing this case, the mourner should be prohibited from touching even teruma, not just sacrificial meat. Why does the mishna mention only the latter?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועוד לתרומה נמי – ליבעי טבילה אלמה תנן התם צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה.
ותוהים: אולם גם המסיח דעתו מטמא שרץ, טמא מעלייא [מעולה, גמור] הוא, ולא די לו בטבילה, אלא גם הערב שמש בעי [צריך]! ועוד, אם מדובר במסכת חגיגה כשהסיח דעתו מטומאת שרץ, אפילו בתרומה נמי [גם כן] יהיה אסור, ולאו דווקא בקדשים (ואילו במשנה נאמר שרק בקדשים הוא נאסר)!
The Gemara counters: One who was careless about becoming impure due to the carcass of a creeping animal is fully impure, and so he requires not only immersion to become pure, but he also requires sunset. And furthermore, if the mishna in tractate Ḥagiga is discussing this case, the mourner should be prohibited from touching even teruma, not just sacrificial meat. Why does the mishna mention only the latter?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) א״ראָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בְּאוֹמֵר נִשְׁמַרְתִּי מִדָּבָר הַמְטַמְּאֵנִי וְלֹא נִשְׁמַרְתִּי מִדָּבָר הַפּוֹסְלֵנִי.

Rabbi Yirmeya said: The mishna is discussing a case where he says: I safeguarded myself from anything that would render me impure, so I am certain that I did not contract impurity that requires waiting until sunset; but I did not safeguard my-self from anything that would render me unfit for touching sacrificial meat.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: באומר נשמרתי מדבר המטמאני ולא מדבר הפוסלני ומדבר המטמאני טומאה דאורייתא דבעיא הערב שמש.
הפוסלני – לאכילת קדשים מדרבנן דלא בעי הערב שמש וכן לגבי תרומה באומר נשמרתי מדבר הפוסלני בתרומה ושינויא דחיקא הוא ולא מיתוקם במסקנא הכי.
מדבר המטמאני – טומאה דאורייתא דבעיא הערב שמש ולא מדבר הפוסלני לאכילת קדשים מדרבנן דלא בעיא הערב שמש [ה״ג רש״י ונראה דה״ג באומר לא נשמרתי מדבר הפוסלני לקודש אבל נשמרתי מדבר הפוסלני מתרומה] דאונן אסור לאכול קודש ולכך לא שמר עצמו מדבר הפוסלו לקודש ולא נתן לבו שיהא מותר לערב אבל לתרומה מותר אפילו [בו] ביום כדאמרינן זרות אמרתי לך ולא אנינות ולכך שמר עצמו מדבר הפוסלו לתרומה וא״ת מאי ניהו אותה טומאה דקאמר דטמא בה לקודש אבל לא לתרומה דקתני מתני׳ דחגיגה (דף כ:) צריכין טבילה לקודש אבל לא לתרומה ומפרש ה״ר חיים כגון דאכל ככר שלישי של תרומה שגופו שני לקדש אבל לא לתרומה כדאמר בפרק שני דחולין (חולין לג:) ובסמוך ליכא לפרושי הכי גבי (כלי) [לבי] על הסל ולא על המגריפה טמאה לפסול קודש ואינה פוסלת פירות תרומה שבסל דככר אינו פוסל כלי ואי משקין דמטמו כלי גזירה׳ משום משקה זב וזבה א״כ אפילו לתרומה נמי ואי משקין שנגעו לטבול יום דאינו תחלה אלא לקדש כדתנן (פרה מ״ח מ״ז) כל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מטבול יום א״כ אפילו קדש נמי לא מטמא רק לפסול כדאיתא במעילה ריש פ׳ חטאת העוף (מעילה ח.) וא״כ לא יטמאו המגריפה לפסול קדש דטמאה משמע לעשות פסול אחרי כן מדלא קאמר מגריפה פסולה דכי אמרינן פ״ק דפסחים (דף כ.) גבי הבשר טמא למאי אי למנות ראשון ושני בחיבת הקדש תפשוט דבעי ר״ל צריד של מנחות כו׳ לכך נראה לפרש דמשכחת לה במעת לעת שבנדה דאמרינן פ״ק דנדה (דף ו.) לקודש אבל לא לתרומה א״נ בבגדי תרומה דמדרס לקודש והא דאמר ולא שמרתיה מדבר הפוסלה אע״פ שמטמאה לקדש כל דבר שאינו (עושה שלישי ועושה) אחרי כן לקדש קרי פוסלה כמו שלישי של חולין.
תוס׳ ד״ה מדבר וכו׳ לקדש אבל לא לתרומה. עדיין יקשה למ״ד התם בין לקדש בין לתרומה:
אמר ר׳ ירמיה: מדובר במקרה בו אדם אומר: נשמרתי מדבר המטמאני ואני בטוח שלא נטמאתי טומאה המחייבת הערב שמש, ואולם לא נשמרתי מדבר הפוסלני בקדשים.
Rabbi Yirmeya said: The mishna is discussing a case where he says: I safeguarded myself from anything that would render me impure, so I am certain that I did not contract impurity that requires waiting until sunset; but I did not safeguard my-self from anything that would render me unfit for touching sacrificial meat.
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וּמִי אִיכָּא נְטִירוּתָא לְפַלְגָא אִין וְהָתַנְיָא עוֹדֵהוּ הַסַּל עַל רֹאשׁוֹ

The Gemara asks: But is there such a concept of partial care, that one can claim to have safeguarded himself from one form of impurity but not another? The Gemara answers: Yes, and it is taught in a baraita: If one was carrying a basket, and the basket was still on his head,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: ומי איכא נטירותא לפלגא [והאם יש שמירה למחצה], שיכול לומר שלדבר מסויים נשמר מטומאה, ובדבר אחר לא נשמר? ומשיבים: אין [כן], והתניא [וכן שנויה בברייתא]: מי שהיה נושא סל, עודהו (ובעוד) הסל על ראשו
The Gemara asks: But is there such a concept of partial care, that one can claim to have safeguarded himself from one form of impurity but not another? The Gemara answers: Yes, and it is taught in a baraita: If one was carrying a basket, and the basket was still on his head,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

זבחים צט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה זבחים צט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י זבחים צט., תוספות זבחים צט., גליון הש"ס לרע"א זבחים צט., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים צט.

Zevachim 99a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 99a, Rashi Zevachim 99a, Tosafot Zevachim 99a, Gilyon HaShas Zevachim 99a, Steinsaltz Commentary Zevachim 99a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144