גמרא
פירוש
וְלִיטַעְמָיךְ שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלוֹ בַּקּוֹדֶשׁ לְאֵיתוֹיֵי מַאי.
אֶלָּא רֵישָׁא לְאֵיתוֹיֵי שְׁחִיטַת קָדָשִׁים בִּפְנִים סֵיפָא לְאֵיתוֹיֵי מְלִיקַת חוּלִּין בַּחוּץ.
תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן מְלָקָהּ זָר מְלָקָהּ פָּסוּל אהַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר וְהַטָּמֵא אֵין מְטַמְּאִין אַבֵּית הַבְּלִיעָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
1לאיתויי שחיטת קדשים בפנים – דלא מטמיא דבמתני׳ לא תנן לה.
כללא דסיפא לאיתויי מליקת חולין בחוץ – דמטמיא דלא תנן לה במתני׳. הנותר והטמא – ולא אמרינן נפקי להו מהיתר אכילת קדשים וחל עלייהו איסור נבילה למפרע. דישנה בבמה – בזר. לדברי האומר – בפ׳ אחרון (לקמן דף קיג.) ר׳ יהודה אומר אין מנחה בבמה.
זבחים – ויזבחו זבחים שלמים בסיני (שמות כד). אין קידוש כלי שרת במנחה בבמה – הילכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקידשה בכלי שרת איפסלא בזר. ה״ג: בתורת כהנים להך מתני׳ יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמאה כו׳. הא נמי נבילה היא – מאן לימא לך דלאו נבילה היא נהי דהותרה מליקת חטאת העוף לכהנים מגזירת הכתוב מלכל חטאתם כדאמרן בפרק [בית שמאי] (לעיל דף מד:) עולה שלא הותרה להם תטמא בבית הבליעה.
אלא תלמוד לומר טריפה – ונפש אשר תאכל נבילה וטריפה (ויקרא יז) ובנבלת עוף טהור מיתוקמא קרא בת״כ והאי טריפה קרא יתירא הוא לדרשא כדלקמן שאי אפשר לשומעו כמשמעו שיהא טריפה מטמא בבית הבליעה מחיים אם טריפה חיה ואם אינה חיה הרי בכלל נבילה והא מתני׳ לקמיה מיתוקם כר״מ דאית ליה שחיטת עוף טהור מטהרת טריפתו מטומאתו ולא דריש ליה להאי קרא להביא טריפה ששחטה שתטמא הילכך דריש ליה למעוטי מליקה שהיא בפנים ושחיטה שהיא לפנים ומשמע ליה קרא הכי נבילה שהיא כטריפה היא דמטמאה.
מה טריפה – אין טריפות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בה מתחילה.
אף נבילה – שאין נבילות המאורעת בה מתיר את האיסור יצא נבילות הבא לה ע״י מליקת פנים בהכשר הואיל ומתיר את האיסור שבחייה לא היתה ראויה לקרב לגבוה והותרה במליקה זו. יכול תהא שחיטה שהיא לפנים – ובת״כ גרסי׳ לה הכי יכול השוחט חולין בפנים וקדשים בין מבפנים בין מבחוץ כו׳. הא נמי נבילה היא – מי יימר דלאו נבילה היא הואיל ושחיטה בפנים בעוף לא שייכא וכן בקדשים בין בפנים בין בחוץ כו׳.
ת״ל טריפה – כלומר נבילה שהיא כטריפה מטמאה.
ששוות בפנים כבחוץ – דכאן וכאן היא אסורה. ה״ג: יצא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ אין מטמאין – ולקמן מפרש ואזיל. בשלמא חולין שוותה שחיטתן בפנים כבחוץ – שהרי חולין שחוטין בחוץ אין מטמאין ואפי׳ שלא בהיכשרו כגון עוף טריפה ששחטה דהא מתניתין לקמן כר״מ דמטהר טריפת העוף שחוטה ומוקי טריפה דכתיב בקרא להך דרשא למעוטי פנים.
אידי ואידי – בין בפנים בין בחוץ נבילה זו שווה בהם שאין כאן תורת שחיטה. אמר רבא – שחיטת פנים דחולין היא דנפקא לן מהך דרשא אבל קדשים לא צריך למילף מינה דממילא נפקא לן דלא מיטמאו עופות קדשים שחוטין בחוץ דאם הועילה שחיטת חוץ לחייבו עליו כרת משום שחוטי חוץ כדמרבינן ליה בפרק השוחט והמעלה (לקמן דף קז.) מאו אשר ישחט לרבות שחיטת עוף אלמא שחיטה היא שמה.
לא תועיל – בתמיה. ה״ג: אשכחן חוץ פנים מנלן.
ומשני: הואיל ולא שוות בפנים כבחוץ – דהא אוקימנא דבחוץ לא מטמא ואע״ג דבאכילה אסור בטומאה מיהא לא שוו. אי הכי מלק קדשים – דקתני לעיל מיטמאין.
הא לא שוו בחוץ כבפנים – דהא בפנים הכשירו במליקה. דנין דבר שלא בהכשירו – שחיטת קדשים בפנים.
מדבר שלא בהכשירו – שחיטת קדשים בחוץ וכן שחיטת חולין בפנים משחיטת חולין טריפה בחוץ.
ואין דנין דבר שלא בהכשירו – כגון מליקת קדשים בחוץ.
מדבר שבהכשירו – מליקת קדשים בפנים. מתני׳ ר״מ אומר אינה מטמאה – בקל וחומר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
כללא דסיפא לאיתויי מליקת חולין בחוץ – דמטמיא דלא תנן לה במתני׳. הנותר והטמא – ולא אמרינן נפקי להו מהיתר אכילת קדשים וחל עלייהו איסור נבילה למפרע. דישנה בבמה – בזר. לדברי האומר – בפ׳ אחרון (לקמן דף קיג.) ר׳ יהודה אומר אין מנחה בבמה.
זבחים – ויזבחו זבחים שלמים בסיני (שמות כד). אין קידוש כלי שרת במנחה בבמה – הילכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקידשה בכלי שרת איפסלא בזר. ה״ג: בתורת כהנים להך מתני׳ יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמאה כו׳. הא נמי נבילה היא – מאן לימא לך דלאו נבילה היא נהי דהותרה מליקת חטאת העוף לכהנים מגזירת הכתוב מלכל חטאתם כדאמרן בפרק [בית שמאי] (לעיל דף מד:) עולה שלא הותרה להם תטמא בבית הבליעה.
אלא תלמוד לומר טריפה – ונפש אשר תאכל נבילה וטריפה (ויקרא יז) ובנבלת עוף טהור מיתוקמא קרא בת״כ והאי טריפה קרא יתירא הוא לדרשא כדלקמן שאי אפשר לשומעו כמשמעו שיהא טריפה מטמא בבית הבליעה מחיים אם טריפה חיה ואם אינה חיה הרי בכלל נבילה והא מתני׳ לקמיה מיתוקם כר״מ דאית ליה שחיטת עוף טהור מטהרת טריפתו מטומאתו ולא דריש ליה להאי קרא להביא טריפה ששחטה שתטמא הילכך דריש ליה למעוטי מליקה שהיא בפנים ושחיטה שהיא לפנים ומשמע ליה קרא הכי נבילה שהיא כטריפה היא דמטמאה.
מה טריפה – אין טריפות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בה מתחילה.
אף נבילה – שאין נבילות המאורעת בה מתיר את האיסור יצא נבילות הבא לה ע״י מליקת פנים בהכשר הואיל ומתיר את האיסור שבחייה לא היתה ראויה לקרב לגבוה והותרה במליקה זו. יכול תהא שחיטה שהיא לפנים – ובת״כ גרסי׳ לה הכי יכול השוחט חולין בפנים וקדשים בין מבפנים בין מבחוץ כו׳. הא נמי נבילה היא – מי יימר דלאו נבילה היא הואיל ושחיטה בפנים בעוף לא שייכא וכן בקדשים בין בפנים בין בחוץ כו׳.
ת״ל טריפה – כלומר נבילה שהיא כטריפה מטמאה.
ששוות בפנים כבחוץ – דכאן וכאן היא אסורה. ה״ג: יצא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ אין מטמאין – ולקמן מפרש ואזיל. בשלמא חולין שוותה שחיטתן בפנים כבחוץ – שהרי חולין שחוטין בחוץ אין מטמאין ואפי׳ שלא בהיכשרו כגון עוף טריפה ששחטה דהא מתניתין לקמן כר״מ דמטהר טריפת העוף שחוטה ומוקי טריפה דכתיב בקרא להך דרשא למעוטי פנים.
אידי ואידי – בין בפנים בין בחוץ נבילה זו שווה בהם שאין כאן תורת שחיטה. אמר רבא – שחיטת פנים דחולין היא דנפקא לן מהך דרשא אבל קדשים לא צריך למילף מינה דממילא נפקא לן דלא מיטמאו עופות קדשים שחוטין בחוץ דאם הועילה שחיטת חוץ לחייבו עליו כרת משום שחוטי חוץ כדמרבינן ליה בפרק השוחט והמעלה (לקמן דף קז.) מאו אשר ישחט לרבות שחיטת עוף אלמא שחיטה היא שמה.
לא תועיל – בתמיה. ה״ג: אשכחן חוץ פנים מנלן.
ומשני: הואיל ולא שוות בפנים כבחוץ – דהא אוקימנא דבחוץ לא מטמא ואע״ג דבאכילה אסור בטומאה מיהא לא שוו. אי הכי מלק קדשים – דקתני לעיל מיטמאין.
הא לא שוו בחוץ כבפנים – דהא בפנים הכשירו במליקה. דנין דבר שלא בהכשירו – שחיטת קדשים בפנים.
מדבר שלא בהכשירו – שחיטת קדשים בחוץ וכן שחיטת חולין בפנים משחיטת חולין טריפה בחוץ.
ואין דנין דבר שלא בהכשירו – כגון מליקת קדשים בחוץ.
מדבר שבהכשירו – מליקת קדשים בפנים. מתני׳ ר״מ אומר אינה מטמאה – בקל וחומר.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 שני ד״ה אלו מופיעים בדפוס וילנא בסוף דף ס״ח:
הערות
Gemara
Peirush