ואף אני לא אמרתי – שיאסף אלא בנתקבל בכלי.
והוא גופיה – רבי יהודה מנא ידע שנתקבל בכלי.
זריזין הן – ומקבלי לכולהו.
הייא – מהרה.
(1) 
אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי וְהוּא גּוּפֵיהּ מְנָא יָדַע כֹּהֲנִים זְרִיזִין וְעָבְדִין הַיָּיא וּמִשְׁתַּפְכִין.
אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא כְּשֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי וְהוּא גּוּפֵיהּ מְנָא יָדַע כֹּהֲנִים זְרִיזִין וְעָבְדִין הַיָּיא וּמִשְׁתַּפְכִין.I too said that the blood should be sprinkled only when it was collected in a vessel. The Gemara asks: But he, Rabbi Yehuda, himself, from where did he know if the blood was indeed collected? The Gemara answers: He relies on the fact that priests are vigilant, and perform their service properly and collect all of the blood. But they work swiftly, and the blood therefore spills from the cup.
אף אני לא אמרתי שייזרק הדם אלא כשנתקבל בכלי. ושואלים: והוא גופיה [עצמו], ר׳ יהודה, מנא ידע [מנין הוא יודע] אם התקבל או לא? ומשיבים: הוא סומך על כך שכהנים זריזין הם, משתדלים לעשות עבודתם כראוי, ומקבלים כל הדם, ועבדין הייא [ואולם עושים במהירות] וכך משתפכין הדמים מן הכלי.
I too said that the blood should be sprinkled only when it was collected in a vessel. The Gemara asks: But he, Rabbi Yehuda, himself, from where did he know if the blood was indeed collected? The Gemara answers: He relies on the fact that priests are vigilant, and perform their service properly and collect all of the blood. But they work swiftly, and the blood therefore spills from the cup.
הכל
(2) וַהֲלֹא דַּם הַתַּמְצִית מְעוֹרָב בּוֹ רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר דַּם הַתַּמְצִית קרי דָּם.
The Gemara asks: But isn’t blood of exudate, which is unfit to be sprinkled upon the altar, mixed with the blood of the soul on the floor? The Gemara answers: Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he says that blood of exudate is considered blood.
The Gemara asks: But isn’t blood of exudate, which is unfit to be sprinkled upon the altar, mixed with the blood of the soul on the floor? The Gemara answers: Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he says that blood of exudate is considered blood.
ומקשים: והלא דם התמצית (שמתמצה מן הצואר, לאחר שיצא דם הנפש) מעורב בו בדם זה של התערובת, ואין זורקים תערובת כזו על המזבח! ומשיבים: ר׳ יהודה לטעמיה [לשיטתו], שאמר: דם התמצית קרי [קרוי] דם,
The Gemara asks: But isn’t blood of exudate, which is unfit to be sprinkled upon the altar, mixed with the blood of the soul on the floor? The Gemara answers: Rabbi Yehuda conforms to his standard line of reasoning, as he says that blood of exudate is considered blood.
הכל
(3) דְּתַנְיָא אדַּם הַתַּמְצִית בְּאַזְהָרָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּכָרֵת.
This is as it is taught in a baraita: Blood of exudate is subject to a prohibition, and one who consumes it receives lashes. This is not as severe as consuming blood of the soul, the blood that spurts out of an animal as it is being slaughtered, for which one is liable to receive karet. Rabbi Yehuda says: One who consumes blood of exudate is liable to receive karet, as this blood is treated as proper blood.
This is as it is taught in a baraita: Blood of exudate is subject to a prohibition, and one who consumes it receives lashes. This is not as severe as consuming blood of the soul, the blood that spurts out of an animal as it is being slaughtered, for which one is liable to receive karet. Rabbi Yehuda says: One who consumes blood of exudate is liable to receive karet, as this blood is treated as proper blood.
באזהרה – ה׳ לאוין כתיבי בדם חד לדם התמצית כדאמרינן בכריתות בפ״ק (כריתות ד:).
ר׳ יהודה אומר בכרת – התם יליף טעמא.
דתניא [ששנויה ברייתא]: דם התמצית הרי הוא באזהרה שאם אוכל אותו עובר בלא תעשה, ר׳ יהודה אומר: בכרת, כדם הנפש.
This is as it is taught in a baraita: Blood of exudate is subject to a prohibition, and one who consumes it receives lashes. This is not as severe as consuming blood of the soul, the blood that spurts out of an animal as it is being slaughtered, for which one is liable to receive karet. Rabbi Yehuda says: One who consumes blood of exudate is liable to receive karet, as this blood is treated as proper blood.
הכל
(4) וְהָאָמַר ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה לְעִנְיַן כַּפָּרָה שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר שֶׁנֶּאֱמַר {דברים י״ב:כ״ג} (כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ).
The Gemara challenges this answer: But doesn’t Rabbi Elazar say that Rabbi Yehuda concedes with regard to atonement that presenting blood of exudate does not effect atonement, as it is stated: “For the soul of the flesh is in the blood; and I have given it to you upon the altar to make atonement for your souls; for it is the blood that makes atonement by reason of the soul” (Leviticus 17:11).
The Gemara challenges this answer: But doesn’t Rabbi Elazar say that Rabbi Yehuda concedes with regard to atonement that presenting blood of exudate does not effect atonement, as it is stated: “For the soul of the flesh is in the blood; and I have given it to you upon the altar to make atonement for your souls; for it is the blood that makes atonement by reason of the soul” (Leviticus 17:11).
ומקשים: והאמר [והרי אמר] ר׳ אלעזר: מודה ר׳ יהודה לענין כפרה על המזבח, שדם התמצית אינו מכפר, שנאמר: ״כי הדם הוא (הנפש) (בנפש) יכפר״ (ויקרא יז, יא), לומר:
The Gemara challenges this answer: But doesn’t Rabbi Elazar say that Rabbi Yehuda concedes with regard to atonement that presenting blood of exudate does not effect atonement, as it is stated: “For the soul of the flesh is in the blood; and I have given it to you upon the altar to make atonement for your souls; for it is the blood that makes atonement by reason of the soul” (Leviticus 17:11).
הכל
(5) דָּם שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ קָרוּי דָּם שֶׁאֵין הַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בּוֹ אֵין קָרוּי דָּם.
This verse indicates that blood with which the soul leaves the animal, i.e., that spurts immediately upon slaughter, is called blood; but blood with which the soul does not leave the animal, i.e., blood of exudate, is not called blood. If so, even according to Rabbi Yehuda, blood of exudate is unfit for presenting upon the altar, and collecting blood from the floor should therefore be ineffective.
This verse indicates that blood with which the soul leaves the animal, i.e., that spurts immediately upon slaughter, is called blood; but blood with which the soul does not leave the animal, i.e., blood of exudate, is not called blood. If so, even according to Rabbi Yehuda, blood of exudate is unfit for presenting upon the altar, and collecting blood from the floor should therefore be ineffective.
דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם, שאין הנפש יוצאה בו אין קרוי דם. הרי שאף לדעת ר׳ יהודה אין דם התמצית ראוי לזריקה!
This verse indicates that blood with which the soul leaves the animal, i.e., that spurts immediately upon slaughter, is called blood; but blood with which the soul does not leave the animal, i.e., blood of exudate, is not called blood. If so, even according to Rabbi Yehuda, blood of exudate is unfit for presenting upon the altar, and collecting blood from the floor should therefore be ineffective.
הכל
(6) אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם.
Rather, Rabbi Yehuda conforms to his line of reasoning, as he says: Blood does not nullify blood. Therefore, the blood in the cup that is fit for sprinkling on the altar is not nullified by the blood of exudate, and the entire mixture may be sprinkled on the altar.
Rather, Rabbi Yehuda conforms to his line of reasoning, as he says: Blood does not nullify blood. Therefore, the blood in the cup that is fit for sprinkling on the altar is not nullified by the blood of exudate, and the entire mixture may be sprinkled on the altar.
אין דם מבטל דם – ודם התמצית זרק ליה לשם מים כרבי אליעזר דפ׳ התערובות (לקמן דף עז.) דאית ליה רואין אי נמי סבר לה כרבי אליעזר דאמר נתערב בדם התמצית כשר.
אלא צריך לומר שר׳ יהודה הולך לטעמיה [לטעמו], שאמר: אין דם מבטל דם, ולכן אין דם התמצית מבטל את הדם שנתקבל בכלי.
Rather, Rabbi Yehuda conforms to his line of reasoning, as he says: Blood does not nullify blood. Therefore, the blood in the cup that is fit for sprinkling on the altar is not nullified by the blood of exudate, and the entire mixture may be sprinkled on the altar.
הכל
(7) אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוּדָה לְדִבְרֵיכֶם לָמָּה פּוֹקְקִין הָעֲזָרָה אָמְרוּ לוֹ שֶׁבַח הוּא לִבְנֵי אַהֲרֹן שֶׁיְּהַלְּכוּ עַד אַרְכוּבּוֹתֵיהֶן בַּדָּם.
The Gemara cites the continuation of the baraita: Rabbi Yehuda said to the Rabbis: According to your statement that the mixed blood on the floor may not be used, why do they plug the drain of the Temple courtyard on Passover eve and not allow the blood to flow out through it? The Rabbis said to him: It is a source of praise for the sons of Aaron that they should walk in blood up to their ankles, thereby demonstrating their love for the Temple service.
The Gemara cites the continuation of the baraita: Rabbi Yehuda said to the Rabbis: According to your statement that the mixed blood on the floor may not be used, why do they plug the drain of the Temple courtyard on Passover eve and not allow the blood to flow out through it? The Rabbis said to him: It is a source of praise for the sons of Aaron that they should walk in blood up to their ankles, thereby demonstrating their love for the Temple service.
ושבים לברייתא, אמר להם ר׳ יהודה: לדבריכם, שאי אפשר להשתמש בדם התערובת, למה פוקקין העזרה שתתמלא דם, ולא נותנים לדם לצאת דרך האמה? אמרו לו: שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן (קרסוליהם) בדם.
The Gemara cites the continuation of the baraita: Rabbi Yehuda said to the Rabbis: According to your statement that the mixed blood on the floor may not be used, why do they plug the drain of the Temple courtyard on Passover eve and not allow the blood to flow out through it? The Rabbis said to him: It is a source of praise for the sons of Aaron that they should walk in blood up to their ankles, thereby demonstrating their love for the Temple service.
הכל
(8) וְהָא דָּם הָוֵי חֲצִיצָה לַח הוּא וְלָא הָוֵי חֲצִיצָה דִּתְנַן בהַדָּם וְהַדְּיוֹ וְהַדְּבַשׁ וְהֶחָלָב יְבֵישִׁין חוֹצְצִין לַחִין אֵין חוֹצְצִין.
The Gemara challenges: But the blood is an interposition between the feet of the priests and the floor of the Temple, and this should invalidate the service. The Gemara explains: The blood is moist and is therefore not an interposition, as we learned in a baraita: With regard to blood, ink, honey, and milk, when they are dry they interpose, but when they are moist they do not interpose.
The Gemara challenges: But the blood is an interposition between the feet of the priests and the floor of the Temple, and this should invalidate the service. The Gemara explains: The blood is moist and is therefore not an interposition, as we learned in a baraita: With regard to blood, ink, honey, and milk, when they are dry they interpose, but when they are moist they do not interpose.
ומקשים: והא [והרי] דם הוי [הריהו] חציצה בין רגליהם לרצפת העזרה! ומשיבים: דם זה לח הוא, ולא הוי [ואינו] חציצה, דתנן [ששנינו בברייתא]: הדם, והדיו, והדבש, והחלב אם היו יבישין — חוצצין, אם היו לחין — אין חוצצין.
The Gemara challenges: But the blood is an interposition between the feet of the priests and the floor of the Temple, and this should invalidate the service. The Gemara explains: The blood is moist and is therefore not an interposition, as we learned in a baraita: With regard to blood, ink, honey, and milk, when they are dry they interpose, but when they are moist they do not interpose.
הכל
(9) וְהָא קָא מִיתַּוְּוסִי מָאנַיְיהוּ וּתְנַן הָיוּ בְּגָדָיו מְטוּשְׁטָשִׁין וְעָבַד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְכִי תֵּימָא דִּמְדַלּוּ לְהוּ וְהָתַנְיָא {ויקרא ו׳:ג׳} מִדּוֹ גכְּמִדָּתוֹ שֶׁלֹּא יְחַסֵּר וְשֶׁלֹּא יוֹתִיר בְּהוֹלָכַת אֵבָרִים לְכֶבֶשׁ דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא.
The Gemara asks further: But don’t their garments become soiled? And we learned in a baraita: If a priest’s garments were soiled and he performed a Temple rite while wearing them, his rite is disqualified. And if you would say that they raised their garments so that they would stay clean, but isn’t it taught in a baraita: “And the priest shall put on his linen garment [middo vad]” (Leviticus 6:3). The term middo, literally, his measure, teaches that his garment must be according to his measure [kemiddato], i.e., that it should not be too short and that it should not be too long. If the priest raises his garment, it will no longer be exactly his size. The Gemara answers that the priests would walk in the blood only while carrying the sacrificial limbs to the ramp of the altar, which is not actually a rite, but only preparation for a rite.
The Gemara asks further: But don’t their garments become soiled? And we learned in a baraita: If a priest’s garments were soiled and he performed a Temple rite while wearing them, his rite is disqualified. And if you would say that they raised their garments so that they would stay clean, but isn’t it taught in a baraita: “And the priest shall put on his linen garment [middo vad]” (Leviticus 6:3). The term middo, literally, his measure, teaches that his garment must be according to his measure [kemiddato], i.e., that it should not be too short and that it should not be too long. If the priest raises his garment, it will no longer be exactly his size. The Gemara answers that the priests would walk in the blood only while carrying the sacrificial limbs to the ramp of the altar, which is not actually a rite, but only preparation for a rite.
היו בגדיו מטושטשין – לעיל בפרק ב׳ תניא לה.
בהולכת אברים לכבש – הא דקתני שבח הוא לבני אהרן כו׳ בהולכת אברים קאמר ולקמן פריך ובהולכת דם היכי אזלי.
ומקשים: והא קא מיתווסי מאנייהו [והרי מתלכלכים בגדיהם בדם], ותנן [ושנינו בברייתא]: אם היו בגדיו של הכהן מטושטשין (מלוכלכים) ועבד — עבודתו פסולה! וכי תימא דמדלו להו [ואם תאמר שמרימים אותם את הבגדים], והתניא [והרי שנויה ברייתא]: ״ולבש הכהן מדו בד״ (ויקרא ו, ג) משמע שצריך הבגד להיות כמדתו, שלא יחסר ושלא יותיר! ומשיבים: מה שהכהנים הולכים ורגליהם בדם הרי זה בהולכת אברים לכבש, דלאו [שלא] עבודה היא.
The Gemara asks further: But don’t their garments become soiled? And we learned in a baraita: If a priest’s garments were soiled and he performed a Temple rite while wearing them, his rite is disqualified. And if you would say that they raised their garments so that they would stay clean, but isn’t it taught in a baraita: “And the priest shall put on his linen garment [middo vad]” (Leviticus 6:3). The term middo, literally, his measure, teaches that his garment must be according to his measure [kemiddato], i.e., that it should not be too short and that it should not be too long. If the priest raises his garment, it will no longer be exactly his size. The Gemara answers that the priests would walk in the blood only while carrying the sacrificial limbs to the ramp of the altar, which is not actually a rite, but only preparation for a rite.
הכל
(10) וְלָא וְהָתַנְיָא {ויקרא א׳:י״ג} וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ אֶלָּא בְּהוֹלָכַת עֵצִים לַמַּעֲרָכָה דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא וְלַעֲבוֹדָה הֵיכִי אָזְלִי אָזְלִי אַאִיצְטְבֵי.:
The Gemara asks: And is it not one of the rites? But isn’t it taught in a baraita: “And the priest shall bring it all and burn it upon the altar” (Leviticus 1:13); this is referring to the carrying of the limbs to the ramp? Rather, the priests would walk in the blood only while carrying wood to the arrangement of wood on the altar, which is not a rite. The Gemara asks: But if the floor of the Temple was full of blood; how did they walk to perform the actual rites without soiling their garments? The Gemara answers: They would walk on platforms raised above the floor, so that the blood would not reach their garments.
The Gemara asks: And is it not one of the rites? But isn’t it taught in a baraita: “And the priest shall bring it all and burn it upon the altar” (Leviticus 1:13); this is referring to the carrying of the limbs to the ramp? Rather, the priests would walk in the blood only while carrying wood to the arrangement of wood on the altar, which is not a rite. The Gemara asks: But if the floor of the Temple was full of blood; how did they walk to perform the actual rites without soiling their garments? The Gemara answers: They would walk on platforms raised above the floor, so that the blood would not reach their garments.
ושואלים: ולא עבודה היא? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: מה שנאמר ״והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה״ (ויקרא א, יג) — זו הולכת אברים לכבש! אלא יש לומר שמהלכים בדם בהולכת עצים למערכה, דלאו [שלא] עבודה היא. ושואלים: ולעבודה ממש היכי אזלי [כיצד הם הולכים]? הרי העזרה מלאה בדם! ומשיבים: אזלי אאיצטבי [הולכים הם על אצטבאות], על מקומות מוגבהים שברצפה שאין הדם מגיע לשם.
The Gemara asks: And is it not one of the rites? But isn’t it taught in a baraita: “And the priest shall bring it all and burn it upon the altar” (Leviticus 1:13); this is referring to the carrying of the limbs to the ramp? Rather, the priests would walk in the blood only while carrying wood to the arrangement of wood on the altar, which is not a rite. The Gemara asks: But if the floor of the Temple was full of blood; how did they walk to perform the actual rites without soiling their garments? The Gemara answers: They would walk on platforms raised above the floor, so that the blood would not reach their garments.
הכל
(11) מתני׳ מַתְנִיתִין : דהַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר כָּשֵׁר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
MISHNA: In the case of one who slaughters an offering with the intent to eat, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does not partake of it, e.g., the portions of the offering consumed on the altar, or with the intent to burn, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does not burn it on the altar, e.g., the meat of the offering, the offering is fit, and Rabbi Eliezer deems it unfit.
MISHNA: In the case of one who slaughters an offering with the intent to eat, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does not partake of it, e.g., the portions of the offering consumed on the altar, or with the intent to burn, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does not burn it on the altar, e.g., the meat of the offering, the offering is fit, and Rabbi Eliezer deems it unfit.
א משנה השוחט את הזבח על מנת לאכול חוץ לזמנו או חוץ למקומו דבר שאין דרכו לאכול כגון אימורים, או להקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כגון בשר — הרי זה כשר, משום שמחשבת פסול לא היתה על דבר הראוי לעניינו, ור׳ אליעזר פוסל.
MISHNA: In the case of one who slaughters an offering with the intent to eat, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does not partake of it, e.g., the portions of the offering consumed on the altar, or with the intent to burn, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does not burn it on the altar, e.g., the meat of the offering, the offering is fit, and Rabbi Eliezer deems it unfit.
הכל
(12) לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ הלֶאֱכוֹל וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר פָּחוֹת מִכְּזַיִת כָּשֵׁר ולֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת כָּשֵׁר שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.
One who slaughters an offering with the intent to eat, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does partake of it, or with the intent to burn, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does burn it on the altar, but his intent was to partake or burn less than an olive-bulk, the offering is fit. If his intent was to eat half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk beyond its designated time or outside its designated area, the offering is fit, because eating and burning do not join together.
One who slaughters an offering with the intent to eat, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does partake of it, or with the intent to burn, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does burn it on the altar, but his intent was to partake or burn less than an olive-bulk, the offering is fit. If his intent was to eat half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk beyond its designated time or outside its designated area, the offering is fit, because eating and burning do not join together.
אם שחט על מנת לאכול דבר שדרכו לאכול, ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר, אבל פחות מכזית — כשר. על מנת לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית חוץ לזמנו או חוץ למקומו — כשר, שאין אכילה והקטרה מצטרפין.
One who slaughters an offering with the intent to eat, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does partake of it, or with the intent to burn, beyond its designated time or outside its designated area, an item whose typical manner is such that one does burn it on the altar, but his intent was to partake or burn less than an olive-bulk, the offering is fit. If his intent was to eat half an olive-bulk and to burn half an olive-bulk beyond its designated time or outside its designated area, the offering is fit, because eating and burning do not join together.
הכל
(13) זהַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל כְּזַיִת מִן הָעוֹר וּמִן הָרוֹטֶב וּמִן הַקֵּיפֶה וּמִן הָאָלָל וּמִן הַעֲצָמוֹת וּמִן הַגִּידִין וּמִן הַקְּרָנַיִם וּמִן הַטְּלָפַיִם חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ כָּשֵׁר חוְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.
In the case of one who slaughters an offering with the intent to eat, beyond its designated time or outside its designated area, an olive-bulk from the hide, or from the gravy, or from the spices that amass at the bottom of the pot together with small amounts of meat, or from a tendon in the neck, or from the bones, or from the tendons, or from the horns, or from the hooves, the offering is fit and one is not liable to receive karet for it, neither due to the prohibition of piggul, if the sacrificial rites were performed with the intent to partake of the offering beyond its designated time, nor due to the prohibition of leftover meat beyond the designated time, nor due to the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
In the case of one who slaughters an offering with the intent to eat, beyond its designated time or outside its designated area, an olive-bulk from the hide, or from the gravy, or from the spices that amass at the bottom of the pot together with small amounts of meat, or from a tendon in the neck, or from the bones, or from the tendons, or from the horns, or from the hooves, the offering is fit and one is not liable to receive karet for it, neither due to the prohibition of piggul, if the sacrificial rites were performed with the intent to partake of the offering beyond its designated time, nor due to the prohibition of leftover meat beyond the designated time, nor due to the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
ערך קף
קף – א(חולין קכ) והקופה (גמ׳) מאי קופה אמר רבא פירמא וכבר פירשנו במקומו (זבחים לה.) השוחט את הזבח לאכול כזית מן עור מן הרוטב ומן הקופה וכו׳ (נדרים נב:) הנודר מן הבשר מותר ברוטב ובקופה (גמ׳) א״ל אביי לרבא לדידך דאמרת פירמא הוא עצמו יטמא טומאת אוכלין אלא א״ר פפא תבלין (טבול יום פרק ב) בשר הקודש שקרש עליהן הקופה חחיכות מותרות (חולין קכ) תנן התם הקפה את החלב וגמעו פי׳ קרשו כגבינה כדכתיב וכגבינה תקפיאני.
ערך אסטווה
אסטווה – בועל גבי אסטיוה (עירובין עז.) אלא מעתה בנה אסטווה בי״ט דלא קא עביד אוהלא הכי נמי דשרי ביו״ט (ביצה לב:) בגמ׳ דאין מקיפין. רב שרי למבני ארקפתא ולמבני אסטיוא (מועד קטן י) דמסגי אאינטבי (פסחים סה) דעבוד מעשה אסטווה (יומא לה) בריש גמרא דהוציאו לו. היכי אזלי דמסגי אאסטבי בגמ׳ דכל הפסולין (זבחים לה) פי׳ אסטווא שלפני עמודים מקום נר כאמה וגבוה כד׳ כה׳ טפחין ומניחין עליה פרגמטיא וכן עושים בפני כל החנויות והוא סטיו והוא אקרביטא ופעמים עושין אותה לישיבת ב״א. פי׳ דעבוד מעשה אסטווה כולן עומדין בשורה כאסטווה זה מושיט לזה וזה מושיט לזה וי״ס שכתוב בהן אצטוה (א״ב: תרגום והנה המלך עומד על העמוד על אסטונא).
א. [באדען, זאטץ.]
ב. [גאלעריע פאר דעם הויז.]
קיפה – מפרש בהעור והרוטב (חולין דף קכ.) תבלין ודקדקת הבשר השוכנת בשולי קדרה.
אלל – גיד הצואר שהוא קשה ואין ראוי לאכילה.
ואין חייבין עליהן משום פיגול – אם היה הזבח פגול שחישב על בשרו או על אימוריו חוץ לזמנו ונתפגל האוכל מאלו פטור.
וטמא – אם אכל בטומאת הגוף מאחת מאלה הזבח כשר.
השוחט את הזבח על מנת לאכול כזית מן העור ומן הרוטב, ומן הקיפה התבלין המצטבר בשולי הקדירה ויש עמו מעט בשר, ומן האלל (גיד הצוואר), ומן העצמות ומן הגידין, ומן הקרנים ומן הטלפים (פרסות), חוץ לזמנו וחוץ למקומו — כשר, משום שאין הם נחשבים דבר הנאכל, ומשום כך גם אין חייבין עליהן כולם משום אכילת פיגול אם חישב על הזבח מחשבת חוץ לזמנו, ומשום אכילת נותר, ואינו חייב על אכילתם אם היה טמא.
In the case of one who slaughters an offering with the intent to eat, beyond its designated time or outside its designated area, an olive-bulk from the hide, or from the gravy, or from the spices that amass at the bottom of the pot together with small amounts of meat, or from a tendon in the neck, or from the bones, or from the tendons, or from the horns, or from the hooves, the offering is fit and one is not liable to receive karet for it, neither due to the prohibition of piggul, if the sacrificial rites were performed with the intent to partake of the offering beyond its designated time, nor due to the prohibition of leftover meat beyond the designated time, nor due to the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
הכל
(14) הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמּוּקְדָּשִׁין טלֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁילְיָא בַּחוּץ לֹא פִּיגֵּל הַמּוֹלֵק אֶת הַתּוֹרִין ילֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶן בַּחוּץ לֹא פִּיגֵּל.
In the case of one who slaughters sacrificial female animals with the intent to eat the fetus of those animals or their placenta outside the designated area, he has not rendered the offering piggul. Likewise, in the case of one who pinches doves, i.e., slaughters them for sacrifice by cutting the napes of their necks with his fingernail, with the intent to eat their eggs that are still in their bodies outside the designated area, he has not rendered the offering piggul. This is because the fetus, the placenta, and the eggs are not considered part of the body of the animal or the bird.
In the case of one who slaughters sacrificial female animals with the intent to eat the fetus of those animals or their placenta outside the designated area, he has not rendered the offering piggul. Likewise, in the case of one who pinches doves, i.e., slaughters them for sacrifice by cutting the napes of their necks with his fingernail, with the intent to eat their eggs that are still in their bodies outside the designated area, he has not rendered the offering piggul. This is because the fetus, the placenta, and the eggs are not considered part of the body of the animal or the bird.
את המוקדשין – כל היכא דנקיט האי לישנא מיירי בנקבות.
לאכול שליל – שבמעיה.
לא פיגל – את הזבח דלאו גופיה דזיבחא הוא.
השוחט את המוקדשין (זבחים נקבות) על מנת לאכול שליל (עובר) של אותה בהמה או שיליא של הבהמה בחוץ — לא פיגל את הזבח על ידי כך. המולק את התורין על מנת לאכול ביציהן המצויים עדיין בגופם, בחוץ — לא פיגל, שאין הביצים נחשבות חלק מגוף התורים, ומאותה סיבה
In the case of one who slaughters sacrificial female animals with the intent to eat the fetus of those animals or their placenta outside the designated area, he has not rendered the offering piggul. Likewise, in the case of one who pinches doves, i.e., slaughters them for sacrifice by cutting the napes of their necks with his fingernail, with the intent to eat their eggs that are still in their bodies outside the designated area, he has not rendered the offering piggul. This is because the fetus, the placenta, and the eggs are not considered part of the body of the animal or the bird.
הכל
(15) חֲלֵב מוּקְדָּשִׁין כוּבֵיצֵי תוֹרִין אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.:
For the same reason, one who consumes the milk of sacrificial female animals or the eggs of doves is not liable to receive karet for it, neither due to the prohibition of piggul, nor due to the prohibition of notar, nor due to the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
For the same reason, one who consumes the milk of sacrificial female animals or the eggs of doves is not liable to receive karet for it, neither due to the prohibition of piggul, nor due to the prohibition of notar, nor due to the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
חלב המוקדשין – חלב שבדדיה.
אין חייבין עליהן משום פיגול – אם פיגל בזבח ואכל מחלבה לא מחייב כרת דלאו זיבחא הוא.
For the same reason, one who consumes the milk of sacrificial female animals or the eggs of doves is not liable to receive karet for it, neither due to the prohibition of piggul, nor due to the prohibition of notar, nor due to the prohibition against partaking of the meat while ritually impure.
הכל
(16) גמ׳ גְּמָרָא : אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לפִּיגֵּל בַּזֶּבַח נִתְפַּגֵּל הַשְּׁלִיל בַּשְּׁלִיל לֹא נִתְפַּגֵּל הַזֶּבַח פִּיגֵּל בָּאָלָל נִתְפַּגְּלָה מוּרְאָה בַּמּוּרְאָה לֹא נִתְפַּגֵּל אָלָל.
GEMARA: Rabbi Elazar says: If one renders an offering piggul by slaughtering it with the intent to partake of it beyond its designated time, its fetus is rendered piggul as well, and one who eats it is liable to receive karet. But if he intended to partake of the fetus beyond its designated time, the offering has not been rendered piggul. Likewise, if he rendered a bird offering piggul by having intent to partake of a tendon in the neck, which is edible, beyond its designated time, then the crop of the bird is rendered piggul as well, although it is not considered an item that is usually eaten, since there are people who eat it. But if he intended to partake of the crop beyond its designated time, then a tendon in the neck is not rendered piggul.
GEMARA: Rabbi Elazar says: If one renders an offering piggul by slaughtering it with the intent to partake of it beyond its designated time, its fetus is rendered piggul as well, and one who eats it is liable to receive karet. But if he intended to partake of the fetus beyond its designated time, the offering has not been rendered piggul. Likewise, if he rendered a bird offering piggul by having intent to partake of a tendon in the neck, which is edible, beyond its designated time, then the crop of the bird is rendered piggul as well, although it is not considered an item that is usually eaten, since there are people who eat it. But if he intended to partake of the crop beyond its designated time, then a tendon in the neck is not rendered piggul.
גמ׳ פיגל בזבח – שחטו ע״מ לאכול או להקטיר חוץ לזמנו.
נתפגל השליל – האוכל מהשליל חייב.
בשליל – ששחט את הזבח ע״מ לאכול מן השליל חוץ לזמנו.
לא נתפגל הזבח – קסבר רבי אלעזר שליל גופיה דזיבחא הויא דעובר ירך אמו הוא ומיהו אין מחשבתו מפגלת הזבח דדבר שאין דרכו לאכול הוא דרובא דאינשי לא אכלי ליה ושליל עצמו לא נתפגל מדקתני מתני׳ לאכול שליל או שליא בחוץ לא פיגל.
אלל – של עוף ראוי לאכילה הוא דרכיך.
מוראה – לא חזי לאכילה דפירשא בעלמא הוא הלכך מחשבה דידה לא מפגלא ומיהו היכא דנתפגל העוף ע״י דבר אחר כיון דאיכא אינשי דאכלי חייב עליו כרת.
פיגל בזבח נתפגל שליל – כיון דאיכא אינשי דאכלי ליה חייב כרת דירך אמו הוא כו׳ שאין דרכו לאכול כו׳ כך פי׳ בקונטרס וכענין זה גבי מוראה דלא חזיא לאכילה דפירשא בעלמא היא הלכך מחשבה דידה לא מיפגלא ומיהו היכא דנתפגל העוף ע״י דבר אחר כיון דאיכא אינשי דאכלי חייב עליו כרת ושם דחק בחנם דאפילו חזיא כשאר בשר אינה מפגלת את העוף דמוראה אבית הדשן ואין בה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח והיינו טעמא דחישב בפרים לא נתפגלו אימורים אבל בשליל לא אפשר לומר כך דאע״ג דבפ׳ כיצד מערימין (תמורה דף כה:) גבי שוחט את החטאת ונמצא בה בן ארבעה חי תני חדא נאכל לכל אדם ובכל מקום ולעולם וא״כ הייתי יכול לומר דהיינו טעמא דלא פסלא ביה מחשבה משום דלאו גופיה דזיבחא הוא אבל ע״כ ר״א סבירא ליה דגופה דזיבחא הוא דהא אמר פיגל בזבח נתפגל שליל וסבר לה כאידך ברייתא דתניא התם דאין נאכל אלא לזכרי כהונה ליום ולילה לפנים מן הקלעים והתם נמי משני להו הלכך צריך לפרש הטעם כמו שפי׳ בקונט׳ ויש דוחקים כאן לפרש משום דדרשינן בתורת כהנים בפרשת צו גבי נותר הזבח פרט לשליל ולשיליא ועל כרחין שייך נותר בשליל כדאיתא בתמורה בפרק כיצד מערימין (תמורה דף כה:) גבי שליל שבחטאת דאין נאכל אלא ליום ולילה הילכך אם אינו ענין לנותר תנהו ענין למחשבת נותר ואין נראה פירוש זה דמנא ליה לתנא הא דלמא איצטריך לגופיה למעוטי שליא מנותר ונראה דמדין שריפה קממעט שליל ושיליא דשריפה כתיבא בקרא.
פיגל באלל נתפגלה מוראה – בפ׳ העור והרוטב (חולין דף קכא.) מודו כו״ע דפלטתו סכין היינו אלל בההוא מיירי הכא ודעולה איירי שקודר להסיר המוראה בנוצתה דאי אפשר שלא יקח מן הושט עם המוראה.
תוס׳ ד״ה פיגל בזבח וכו׳ וע״כ שייך נותר בשליל. קשה לי הא להדיא קתני ברייתא דשמעתין ואין חייבים עליהם משום נותר והרמב״ם פסק דחייב משום נותר. ומצאתי במרכבת המשנה דתירץ דסבירא ליה להרמב״ם דבמה דאמר רבא אף אנן נמי תנינא וכו׳ הא שליל ושליא חייבים ה״ה דחייב משום נותר וטמא. ומוכח דמתני׳ פליג אברייתא. אבל תוס׳ בשמעתין ד״ה הא שליל לא פ״כ. גם אם נימא כך למאי הוצרך לדחוק ברייתא דת״כ הא י״ל דהך ברייתא סברה כתנאי וברייתא דסוגיין דאין חייבים משום נותר. וגם פשטא דדברי תוספות דא״א לומר כלל דליכא חיוב בנותר. ולא הזכירו כלל מברייתא דסוגיין וצ״ע:
ב גמרא אמר ר׳ אלעזר: אם פיגל בזבח ששחטו על מנת לאוכלו לאחר זמנו — נתפגל גם השליל (העובר שבמעי הבהמה) ואם אכלו — חייב על כך משום פיגול. אבל אם פיגל בשליל — לא נתפגל הזבח. וכן אם פיגל באלל (גיד הצואר) של עוף, שראוי לאכילה — נתפגלה גם המוראה (זפק) הדבוקה לו, אף שאינה נחשבת כדבר הנאכל, משום שיש אנשים האוכלים אותה. אבל אם פיגל במוראה לא נתפגל אלל.
GEMARA: Rabbi Elazar says: If one renders an offering piggul by slaughtering it with the intent to partake of it beyond its designated time, its fetus is rendered piggul as well, and one who eats it is liable to receive karet. But if he intended to partake of the fetus beyond its designated time, the offering has not been rendered piggul. Likewise, if he rendered a bird offering piggul by having intent to partake of a tendon in the neck, which is edible, beyond its designated time, then the crop of the bird is rendered piggul as well, although it is not considered an item that is usually eaten, since there are people who eat it. But if he intended to partake of the crop beyond its designated time, then a tendon in the neck is not rendered piggul.
הכל
(17) פִּיגֵּל בָּאֵימוּרִין נִתְפַּגְּלוּ פָּרִים בַּפָּרִים לֹא נִתְפַּגְּלוּ אֵימוּרִים.
If he rendered the offering piggul, i.e., had improper intent by intending to burn the sacrificial portions that are consumed on the altar beyond their designated time, then the rest of the bulls are rendered piggul. Therefore, if one partakes of their meat, he is liable to receive karet due to the prohibition of piggul. But if he intended to partake of the rest of the bulls beyond their designated time, since piggul does not apply to them, as they are not destined to be consumed on the altar or to be eaten, the sacrificial portions that are consumed on the altar are not rendered piggul.
If he rendered the offering piggul, i.e., had improper intent by intending to burn the sacrificial portions that are consumed on the altar beyond their designated time, then the rest of the bulls are rendered piggul. Therefore, if one partakes of their meat, he is liable to receive karet due to the prohibition of piggul. But if he intended to partake of the rest of the bulls beyond their designated time, since piggul does not apply to them, as they are not destined to be consumed on the altar or to be eaten, the sacrificial portions that are consumed on the altar are not rendered piggul.
פיגל באימורין – שחט פרים הנשרפים ע״מ להקטיר אימוריהן חוץ לזמנן.
נתפגלו פרים – והאוכל מבשרן חייב.
חישב בפרים – ששחט ע״מ לאכול מבשרן חוץ לזמנו.
לא נתפגלו אימורי׳ – להתחייב כרת האוכל מכליות או מיותרת הכבד שלהם וכל שכן דלא נתפגלו פרים עצמן שהרי חישב לאכול דבר שאין דרכו לאכול ואיידי דנקט פיגל באימורין נקט נמי לא נתפגלו אימורין.
אם פיגל באימורין של פרים הנשרפים, ששחט על מנת להקטירם לאחר זמנם — נתפגלו הפרים כולם, שאף האוכל את בשרם חייב משום פיגול. אבל אם פיגל בפרים שחשב לאוכלם לאחר זמנם, הואיל ואין בהם פיגול, שהרי אינם עומדים לא להקטרה ולא לאכילה — לא נתפגלו אימורים.
If he rendered the offering piggul, i.e., had improper intent by intending to burn the sacrificial portions that are consumed on the altar beyond their designated time, then the rest of the bulls are rendered piggul. Therefore, if one partakes of their meat, he is liable to receive karet due to the prohibition of piggul. But if he intended to partake of the rest of the bulls beyond their designated time, since piggul does not apply to them, as they are not destined to be consumed on the altar or to be eaten, the sacrificial portions that are consumed on the altar are not rendered piggul.
הכל
(18) לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ וְשָׁוִים משֶׁאִם חִישֵּׁב בַּאֲכִילַת פָּרִים וּבִשְׂרֵיפָתָן לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם מַאי לָאו הָא חִישֵּׁב בָּאֵימוּרִים נִתְפַּגְּלוּ פָּרִים לָא
The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports the opinion of Rabbi Elazar: And even those who hold that piggul applies to the bulls that are burned agree that if he intended to partake of the bulls or to burn them beyond their designated time he did not do anything. This is because these bulls are not eaten or burned on the altar, and intentions can render an offering piggul only in the cases of offerings that are eaten or burned on the altar. The Gemara infers: What, is it not possible to infer that if he intended with regard to the sacrificial portions of the bulls that are consumed on the altar to burn them beyond their designated time, the bulls are rendered piggul, which is in accordance with the statement of Rabbi Elazar? The Gemara rejects this: No,
The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports the opinion of Rabbi Elazar: And even those who hold that piggul applies to the bulls that are burned agree that if he intended to partake of the bulls or to burn them beyond their designated time he did not do anything. This is because these bulls are not eaten or burned on the altar, and intentions can render an offering piggul only in the cases of offerings that are eaten or burned on the altar. The Gemara infers: What, is it not possible to infer that if he intended with regard to the sacrificial portions of the bulls that are consumed on the altar to burn them beyond their designated time, the bulls are rendered piggul, which is in accordance with the statement of Rabbi Elazar? The Gemara rejects this: No,
לימא מסייע ליה – לר׳ אלעזר דאמר מתפגל ואע״פ שאין מפגל כגון שליל ומוראה ובשר הפרים.
ושוין – ר״ש וחכמים שנחלקו בפ׳ ב״ש (לקמן מג.) דרבנן אמרי פיגול נוהג בפרים הנשרפים ור״ש אמר כל שאינו על מזבח החיצון אין חייבין עליו משום פיגול ושוין שאם חישב באחת מעבודות הדם לאכול מן הפרים למחר או לשורפן בבית הדשן כהילכתו למחר לא עשה כלום דמחשבת אכילה לא מהניא בהו דדבר שאין דרכו לאכול הוא ומחשבת שריפה נמי לא דאמחשבת אכילת מזבח קפיד רחמנא אבל שריפה לאו לשון אכילה הוא ואע״ג דאמרן בפירקין דלעיל חישב שתאכלהו אש למחר פיגול ה״מ דחשיב בלשון אכילה כדאוקי התם.
מאי לאו – הא דפליגי רבנן דאמרי פיגול נוהג בהם בבשר דפרים עצמו קאמר דאם חישב באימורין להקטירם למחר דחשיב כי אורחייהו ואכילת מזבח נתפגל בשר הפרים ליענש כרת על אכילתו.
באכילת פרים ובשריפתן לא עשה ולא כלום – דמחשבת אכילה לא מהניא בהו דדבר שאין דרכו לאכול הוא ומחשבת שרפה נמי לא דאמחשבת אכילת מזבח קפיד רחמנא אבל שרפה לאו לשון אכילה הוא ואע״ג דאמרינן בפירקין לעיל (דף לא.) חישב שתאכלהו אש למחר הני מילי דחישב בלשון אכילה כדאוקימנא התם כך פירש בקונטרס ובחנם דחק דלעיל מיירי במידי דראוי לאכילת אדם ומחשב שתאכלהו האש דהוי פיגול אבל האי לא שייך ביה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח.
ומציעים: לימא מסייע ליה [האם לומר שאפשר לסייע לו] ממה ששנינו: ושוים, גם האומרים שיש פיגול בפרים הנשרפים, שאם חישב מחשבת חוץ לזמנו באכילת פרים ובשריפתן — לא עשה ולא כלום שפרים אלו אינם נאכלים, ואין מחשבת פיגול אלא באכילה והקטרה, אבל לא בשריפה. מאי לאו [האם לא] נדייק מכאן: הא [הרי] אם חישב באימורים של אותם פרים מחשבת חוץ לזמנו, שיקטירם למחר — נתפגלו פרים, וכדברי ר׳ אלעזר? ודוחים: לא,
The Gemara suggests: Let us say that the following baraita supports the opinion of Rabbi Elazar: And even those who hold that piggul applies to the bulls that are burned agree that if he intended to partake of the bulls or to burn them beyond their designated time he did not do anything. This is because these bulls are not eaten or burned on the altar, and intentions can render an offering piggul only in the cases of offerings that are eaten or burned on the altar. The Gemara infers: What, is it not possible to infer that if he intended with regard to the sacrificial portions of the bulls that are consumed on the altar to burn them beyond their designated time, the bulls are rendered piggul, which is in accordance with the statement of Rabbi Elazar? The Gemara rejects this: No,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
זבחים לה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים זבחים לה., עין משפט נר מצוה זבחים לה. – מהדורת על־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס זבחים לה., רש"י זבחים לה., תוספות זבחים לה., גליון הש"ס לרע"א זבחים לה., פירוש הרב שטיינזלץ זבחים לה.
Zevachim 35a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Zevachim 35a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Zevachim 35a, Collected from HeArukh Zevachim 35a, Rashi Zevachim 35a, Tosafot Zevachim 35a, Gilyon HaShas Zevachim 35a, Steinsaltz Commentary Zevachim 35a