×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא וְכׇל כְּלִי [עֵץ] הֶעָשׂוּי לְנַחַת אאֵינוֹ מְקַבֵּל טוּמְאָה וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי טוּמְאָה אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים וְאוֹמְרִים לָהֶם רְאוּ חִיבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁסִּילּוּקוֹ כְּסִדּוּרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {שמואל א כ״א:ז׳} לָשׂוּם לֶחֶם חוֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ.
The Gemara asks: How is that possible? It is a wooden vessel designated to rest in a fixed place and not to be moved. And it was taught: Any wooden vessel designated to rest in a fixed place is not susceptible to ritual impurity, and it serves as a barrier before impurity, preventing its transmission. Rather, the fact that the table is described as pure teaches that the priests lift it in order to display the shewbread to the Festival pilgrims, and they say to them: See how beloved you are before the Omnipresent, as the bread is as hot at its removal on Shabbat, after a week on the table, as it was at its arrangement, as it is stated: “To put out hot bread on the day it was taken away” (I Samuel 21:7). Since the table was moved on occasion, it was not considered a wooden vessel designated to rest and was therefore susceptible to impurity. At the same time, it is clear that the miracle of the shewbread was a miracle performed outside the Sanctuary, as it was visible to all.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
אף כל כלי המיטלטל מלא וריקן הוא שמקבל טומאה אבל כל כלי עץ העשוי לנחת כלומר שתשים עליו דבר ולהניחו עליו העשוי לנחת הוא. ופרקינן שלחן מגביהו אותו בלחם הפנים ומראין אותו לעולי רגלים.
עשוי לנחת – שאינו מיטלטל וכלי עץ לענין טומאה הוקש לשק שנאמר (ויקרא יא) מכל כלי עץ או בגד או עור או שק וגו׳ מה שק מיטלטל מלא וריקן אף כלי עץ מיטלטל מלא וריקן ואף על גב דשלחן מצופה בזהב בטל ציפוי לגביה כדאמרינן בשילהי חגיגה שאני שלחן דקרייא רחמנא עץ.
שמגביהין אותו – ומראין אותו לחוץ.
כלי עץ העשוי לנחת – בשילהי מסכת חגיגה (דף כו:) פריך והא מצופה זהב היה ומוכיח ממתני׳ דמסכת כלים (פי״א משנה ג) דבתר ציפוי אזלינן ומשני שאני שלחן דרחמנא קרייה עץ דכתיב (יחזקאל מא) המזבח עץ שלש אמות וכו׳ עד וכתיב וידבר אלי זה השלחן.
כל כלי עץ העשוי לנחת והוא שאינו מטלטל אינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה וכבר ביארנוה במס׳ חגיגה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שני בעזר הצור:
בראשונה וכו׳ כבר ביארנו בראש המסכתא על החלק השני שבה שעניינו לבאר קצת ענייני עבודה כלליים לכל יום ושזה החלק יתבאר בפרק זה ועל זה הצד יחלקו ענייני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר הנהגתם בתרומת הדשן שהיא עבודה כמו שהתבאר והשני בשאר עבודות שהיו בתמיד של שחר על איזה צד היו זוכים בהם וכמה כהנים צריכים בעבודת התמיד השלישי להודיע שבקצת ימים היו צריכים להרבות בכהנים אף לעבודת התמידין לסבת קצת תוספת עבודות שבהם וכן בקצת הקרבנות זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת דברים שלא מן הכוונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
(כא.) שסלוקו כסדורו שנאמר לשום לחם חם ביום הלקחו – פירוש שהיה חם בשעת סילוק ולקיחה כמו בשעת שימה. ונראה כי בשעת שימה ולקיחה היה חם הרבה עד שהיה הבל יוצא ממנו כלחם היוצא מן התנור והיינו דאמרינן לקמן שמגביהין את השולחן עם הלחם שעליו ומראין אותו לעולי רגלים שיראו הנס הזה ואי אפשר להם לראות מרחוק שהיה חם אלא על הדרך שאמרנו.
(כא:) כלי עץ העשוי לנחת הוא – ובפרק חומר בקדש פריך תלמודא דתיפוק לי׳ דמצופה זהב היה והרי הוא כלי של מתכת שמקבל טומאה ואפילו עשוי לנחת דבכלי עץ הוא דבעי׳ דומיא דשק ומסיק התם דאפילו לרבי יוחנן דאמר שאין הציפוי בטל לגבי העץ שאני הכא שהכתוב קראו עץ דכתיב והמזבח עץ ואיצטריך האי טעמא דכלי עץ העשוי לנחת למ״ד מסגרתו למעלה היתה דלמאן דאמ׳ למטה היתה בלאו הכי נמי טהור דפשוטי כלי עץ הוא וכדאי׳ בפ׳ הקומץ.
אלא שמגביהין אותו לעולי רגלים – פירוש שאי אפשר לחלק הלחם מעל השולחן אלא ביום שבת ורוב הרגלים אינם ביום שבת עצמה.
כלי עץ העשוי לנחת הוא, כלומר: כלי עץ שאין מטלטלין אותו והוא מונח במקום אחד, ושנינו: כלי עץ העשוי לנחת — אינו מקבל טומאה, ולא עוד אלא שחוצץ בפני הטומאה. אלא מלמד שהיו מגביהין אותו לעולי רגלים כדי להראות להם את לחם הפנים ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום שנעשה נס בלחם, שבשעת סילוקו הריהו חם כבשעת סדורו, שנאמר: ״לשום לחם חם ביום הלקחו״ (שמואל א, כא, ז), וכיון שהיה השולחן מיטלטל מזמן לזמן כאמור, שוב אינו נחשב ככלי עץ העשוי לנחת ולכך הריהו יכול לקבל טומאה. ולפי דרכנו למדנו שנס זה שבלחם היה מן הניסים שבחוץ, שהכל ראו אותם.
The Gemara asks: How is that possible? It is a wooden vessel designated to rest in a fixed place and not to be moved. And it was taught: Any wooden vessel designated to rest in a fixed place is not susceptible to ritual impurity, and it serves as a barrier before impurity, preventing its transmission. Rather, the fact that the table is described as pure teaches that the priests lift it in order to display the shewbread to the Festival pilgrims, and they say to them: See how beloved you are before the Omnipresent, as the bread is as hot at its removal on Shabbat, after a week on the table, as it was at its arrangement, as it is stated: “To put out hot bread on the day it was taken away” (I Samuel 21:7). Since the table was moved on occasion, it was not considered a wooden vessel designated to rest and was therefore susceptible to impurity. At the same time, it is clear that the miracle of the shewbread was a miracle performed outside the Sanctuary, as it was visible to all.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְתוּ לֵיכָּא וְהָאָמַר רַב אוֹשַׁעְיָא בְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָטַע בּוֹ כׇּל מִינֵי מְגָדִים שֶׁל זָהָב וְהָיוּ מוֹצִיאִין פֵּירוֹתֵיהֶן בִּזְמַנָּן וּכְשֶׁהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן נוֹשְׁרִין שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ע״ב:ט״ז} יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ וּכְשֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם1 לַהֵיכָל יָבַשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {נחום א׳:ד׳} וּפֶרַח לְבָנוֹן אוּמְלָל וְעָתִיד הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו ל״ה:ב׳} פָּרוֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ.

The Gemara asks: And are there no more miracles performed in the Temple? But didn’t Rav Oshaya say: When Solomon built the Temple he planted all sorts of precious golden fruits there, and these brought forth their fruit in their appointed season like other trees, and when the wind blew them the fruit would fall, as it is stated: “May his fruits rustle like Lebanon” (Psalms 72:16). This indicates that fruits grew in Lebanon, which the Sages interpreted as a reference to the Temple, which was built with cedar trees from Lebanon. And when the gentiles entered the Sanctuary the golden tree withered, as it stated: “And the blossoms of Lebanon wither” (Nahum 1:4). And the Holy One, Blessed be He, will restore the miraculous trees to Israel in the future, as it is stated: “It shall blossom abundantly, it shall also rejoice and shout, the glory of Lebanon will be given to it” (Isaiah 35:2). Apparently, there were additional miracles in the Temple.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ירעש כלבנון פריו – ירעש פריו של ישראל כפירי הלבנון אלמא יש פירי בלבנון ולבנון הוא בית המקדש ומהו הרעש כשהרוח נושבת והן מקישין זה לזה רועשים ונשמע קולם.
ותו ליכא והא איכא הא דאמר ר׳ אושעיא בשעת שבנה שלמה וכו׳ – הקשה הר״ר אלחנן כיון דמקשין מארון ובגדים שלא היו אלא בבית א׳. אמאי לא פריך ממאי שהיה הגורל עולה בימין דהא תניא לקמן שאפי׳ בבית שני כל מ׳ שנה של שמעון הצדיק היה גורל עולה בימין וכ״ש בבית א׳ שהיו הכהנים חשובין יותר ותירץ ר״י כי אולי גם בבית א׳ פעמים שלא היה עולה והר״ר אלחנן תירץ דלא פריך מנסים דמקדש ראשון אלא מאותן שלא היו הדברים שהנס נעשה בהם בבית שני. אבל גורל שהיה נוהג בבית שני ולא היה נעשה בו נס לא פריך מיניה דלא מני אלא נסים שהיו תדיר ומהאי טעמא לא מני הכא מה שאמרו בפרק תמיד נשחט דאיכא מאן דאמר כי פעמים שהיתה עזרה ננעלת מאליה על ידי נס אבל לא היה זה תמיד.
בשעה שבנה שלמה בהמ״ק נטע כו׳. מפורש פ׳ טרף בקלפי:
ושואלים: ותו ליכא [ועוד אין] ניסים אחרים? והאמר [והרי אמר] רב אושעיא: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין אלה פירותיהן בזמנן כשאר עצים, וכשהרוח מנשבת בהן נושרין, שנאמר: ״ירעש כלבנון פריו״ (תהלים עב, טז), משמע שהיו צומחים פירות בלבנון, שהוא לדברי חכמים רמז למקדש. וכשנכנסו גוים להיכל יבש אילן זה של זהב, שנאמר: ״ופרח לבנון אמלל״ (נחום א, ד), ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישראל את האילנות הניסיים הללו, שנאמר: ״פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה״ (ישעיה לה, ב). הרי שהיו ניסים נוספים בבית המקדש.
The Gemara asks: And are there no more miracles performed in the Temple? But didn’t Rav Oshaya say: When Solomon built the Temple he planted all sorts of precious golden fruits there, and these brought forth their fruit in their appointed season like other trees, and when the wind blew them the fruit would fall, as it is stated: “May his fruits rustle like Lebanon” (Psalms 72:16). This indicates that fruits grew in Lebanon, which the Sages interpreted as a reference to the Temple, which was built with cedar trees from Lebanon. And when the gentiles entered the Sanctuary the golden tree withered, as it stated: “And the blossoms of Lebanon wither” (Nahum 1:4). And the Holy One, Blessed be He, will restore the miraculous trees to Israel in the future, as it is stated: “It shall blossom abundantly, it shall also rejoice and shout, the glory of Lebanon will be given to it” (Isaiah 35:2). Apparently, there were additional miracles in the Temple.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) נִיסֵּי דִּקְבִיעִי לָא קָא חָשֵׁיב הַשְׁתָּא דְּאָתֵית לְהָכִי אָרוֹן וּכְרוּבִים נָמֵי נִיסֵּי דִּקְבִיעִי נִינְהוּ.

The Gemara responds: The tanna does not count perpetual miracles on the list. The Gemara comments: Now that you have arrived at this solution, it can resolve an earlier difficulty as well: The Ark and the cherubs are also not counted, since they too were perpetual miracles.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיקנ׳ ניסי דקביעי לא חשיב לאפוקי ארון וכרובים ומגדים ולחם הפנים והבלועין ונשארו שלשה הפסולין במקומן מנוין שלשה ומשנתנו אחר שביררו בגמ׳ זו עשרה ניסים שנעשו במקדש נשנית דהא תנינן (בה) ולא כבו גשמים אש של מערכה וכן לא נצחה הרוח את עמוד העשן דחשבינן להו במקום נסים שבירושלים. ולא יתכן שהיתה זו המשנה שנויה כך כלל ואקשינ׳ ומי הוה עשן המערכה. והתניא ה׳ דברים נאמרו באש המערכה רבוצה כארי וברה כחמה. ויש בשלהבת שלה ממש.
דקביעי – קבועים ועומדים תמיד במקומן.
ומשיבים: ניסי דקביעי [ניסים שהיו קבועים] ועומדים תמיד במקומם במקדש לא קא חשיב [אינו מחשיב] ולא מנאם בין הניסים. ומעירים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכך] לתרץ באופן זה, אפשר להשתמש בו לתרץ קושיה קודמת: ארון וכרובים נמי, ניסי דקביעי נינהו [גם כן, ניסים הקבועים במקומם הם] ולכן לא מנאום בין ניסי המקדש.
The Gemara responds: The tanna does not count perpetual miracles on the list. The Gemara comments: Now that you have arrived at this solution, it can resolve an earlier difficulty as well: The Ark and the cherubs are also not counted, since they too were perpetual miracles.
ר׳ חננאלרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר מָר וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה וּמִי הֲוָה עָשָׁן בְּמַעֲרָכָה וְהָתַנְיָא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בָּאֵשׁ שֶׁל מַעֲרָכָה רְבוּצָה כַּאֲרִי וּבָרָה כַּחַמָּה וְיֵשׁ בָּהּ מַמָּשׁ וְאוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין וְאֵינָהּ מַעֲלָה עָשָׁן.

§ The Master said in listing the miracles that even strong winds were unable to displace the smoke of the arrangement of wood. The Gemara asks: And did smoke rise from the arrangement of wood on the altar? But wasn’t it taught in a baraita: There were five matters stated with regard to the fire of the arrangement of wood: It crouched above the wood like a lion; and it was as clear as the light of the sun; and it had substance to the extent that it could be felt; it was powerful enough to consume wet wood like dry wood; and it did not raise smoke.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואוכלת לחים כיבשים ואינה מעלה עשן. ודחינ׳ האש של הדיוט הוא מעלה עשן.
רבוצה כארי – גחלת שנפלה מן השמים בימי שלמה והיתה על המזבח עד שבא מנשה וסילקה היתה דומה לארי רובץ.
ויש בה ממש – בשלהבת שלה.
רבוצה כארי כו׳. ע״ש שבית ראשון נבנה ע״י שלמה המלך משבט יהודה שנמשל לאריה כמ״ש גור אריה יהודה וגו׳ אבל בית שני נבנה ע״י מלכות פרס ולא היה אש רובץ בו רק ככלב ומצינו בו שנדמה לכלב כמ״ש בפ״ק דר״ה והשגל יושבת אצלו כלבתא:
וברה כחמה ויש בו ממש כו׳. כי הוא אש היסודי משא״כ אש שלמטה שהוא מורכב מיסודות אחרים ולכך אין בו ממש ונכבה ע״י יסודות האחרים כגון אש שלנו שהמים מכבים אותו וז״ש לעיל דמעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה היינו נמי מפני שהיה בו אש של מעלה היסודי ודכתיב בתורה אש תמיד וגו׳ לא תכבה היינו בדהדיוט דמצוה להביא מן ההדיוט כדלקמן:
א אמר מר [החכם] במנין הניסים, כי על אף הרוחות העזות לא היה זז עשן המערכה ממקומו, ושואלים: ומי הוה [והאם היה] בכלל עשן במערכה שעל גבי המזבח? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: חמשה דברים נאמרו באש של מערכה: רבוצה היתה על העצים כצורת ארי, וברה (בהירה וצחה) היתה כאור חמה, ויש בה ממש, כלומר: היה באש זו ממשות עד כדי שהיתה ניתנת למישוש, וחזקה היתה כל כך עד שאוכלת (מעכלת, שורפת) עצים לחין כיבשין, ואינה מעלה עשן!
§ The Master said in listing the miracles that even strong winds were unable to displace the smoke of the arrangement of wood. The Gemara asks: And did smoke rise from the arrangement of wood on the altar? But wasn’t it taught in a baraita: There were five matters stated with regard to the fire of the arrangement of wood: It crouched above the wood like a lion; and it was as clear as the light of the sun; and it had substance to the extent that it could be felt; it was powerful enough to consume wet wood like dry wood; and it did not raise smoke.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) כִּי קָא אָמְרִינַן בִּדְהֶדְיוֹט דְּתַנְיָא {ויקרא א׳:ז׳} וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ באע״פאַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט.

The Gemara answers: When we said that the smoke was not displaced, indicating that the wood produced smoke, that was in reference to the fire brought by a person, as it was taught in a baraita: “And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar” (Leviticus 1:7), indicating that even though fire descends from the heavens, still there is a special mitzva to bring fire by a person. The fire that the priests brought produced smoke, and the miracle related to that smoke.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש. ואף על פי שהאש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט.
כי קאמרי׳ – דמעלה עשן בהדיוט קאמרי׳ באש הדיוט שהיו מביאין אצלה.
כי קאמרי׳ בהדיוט – פי׳ במה שהובער באש של הדיוט כדמפרש ואזיל וש״מ דמה שהודלק מאש היורד מן השמים לא היה מעלה עשן.
מצוה להביא מן ההדיוט – פי׳ ממדורת בית המוקד. ודוקא במזבח החיצון אבל במזבח הפנימי אין מוליכין ואין מקטירין אלא בגחלי קדש ממערכה העשויה לכך במזבח החיצון כדאי׳ לקמן ובזה טעו בני אהרן שהשוו מזבח הפנימי למזבח החיצון. כן פירש הראב״ד ז״ל.
אע״פ שאש יורדת כו׳. מפורש פרק הדר:
ומשיבים: כי קא אמרינן [כאשר אומרים אנו] ומשמע מדברינו כי היה עשן במערכה — הרי אנו מדברים על אש המערכה של ההדיוט דתניא כן שנינו בברייתא]: נאמר: ״ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח״ (ויקרא א, ז) ללמדנו: אף על פי שאש יורדת מן השמים, בכל זאת יש מצוה מיוחדת להביא אף מן ההדיוט. ואש זו שהביאו הכהנים היא שהיתה מעלה עשן, ובעשן זה אירע נס.
The Gemara answers: When we said that the smoke was not displaced, indicating that the wood produced smoke, that was in reference to the fire brought by a person, as it was taught in a baraita: “And the sons of Aaron the priest shall put fire upon the altar” (Leviticus 1:7), indicating that even though fire descends from the heavens, still there is a special mitzva to bring fire by a person. The fire that the priests brought produced smoke, and the miracle related to that smoke.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) רְבוּצָה כַּאֲרִי וְהַתַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אֲנִי רְאִיתִיהָ וּרְבוּצָה כְּכֶלֶב לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן כָּאן בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי.

The Gemara asks: And was the altar’s fire crouched like a lion? But wasn’t it taught in a baraita: Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said: I saw the fire in the Temple and it was crouched like a dog and not a lion? The Gemara answers: This is not difficult. Here, where the baraita stated that the fire resembled a lion, it refers to the fire in the First Temple; there, where Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said that the fire resembled a dog, it refers to the fire in the Second Temple.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במקדש ראשון היתה רבוצה כארי.
בין הדברים המיוחדים באש של מערכה (ר״י הלבן) נאמר כי היתה האש רבוצה כארי. ושואלים: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אמר ר׳ חנינא סגן הכהנים: אני ראיתיה את אש המערכה במקדש והיתה רבוצה ככלב ולא כארי! ומשיבים: לא קשיא [קשה]; כאן שהיתה רבוצה כארי — הריהי אש המערכה של המקדש הראשון, כאן בדברי ר׳ חנינא סגן הכהנים שהיתה ככלב — הוא במקדש השני.
The Gemara asks: And was the altar’s fire crouched like a lion? But wasn’t it taught in a baraita: Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said: I saw the fire in the Temple and it was crouched like a dog and not a lion? The Gemara answers: This is not difficult. Here, where the baraita stated that the fire resembled a lion, it refers to the fire in the First Temple; there, where Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, said that the fire resembled a dog, it refers to the fire in the Second Temple.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּבְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי מִי הֲוַאי וְהָאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מַאי דִּכְתִיב {חגי א׳:ח׳} וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבֵד וְקָרֵינַן וְאֶכָּבְדָה מַאי שְׁנָא דִּמְחוּסַּר ה״א אֵלּוּ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בֵּין מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן לְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי וְאֵלּוּ הֵן אָרוֹן וְכַפּוֹרֶת וּכְרוּבִים אֵשׁ וּשְׁכִינָה וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְאוּרִים וְתוּמִּים אָמְרִי אֵין מִיהְוָה הֲוָה סַיּוֹעֵי לָא מְסַיְּיעָא.

The Gemara asks: And was there fire that descended from the heavens in the Second Temple? Didn’t Rav Shmuel bar Inya say: What is the meaning of that which is written with regard to the Second Temple: “Go up to the hills and get wood and build the house; and I will look on it favorably and I will be glorified [ve’ekkaved], said the Lord” (Haggai 1:8)? Even though it is written ve’ekkaved, we read it ve’ikkavda, with an added letter heh. The Gemara explains: What is different that the word is missing the letter heh? This represents five, the numerological value of heh, phenomena that constituted the difference between the First Temple and the Second Temple, in that they were not in the Second Temple. And these are: The Ark of the Covenant, and the Ark cover upon it, and the cherubs that were on the Ark cover; fire; and the Divine Presence; and the Divine Spirit; and the Urim VeTummim. Apparently, there was no fire from heaven in the Second Temple. The Sages say in response: Yes, there was fire from heaven in the Second Temple; however, it did not assist in burning the offerings but was merely visible above the wood.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ובמקדש שני ככלב ולא מסייעת. לפיכך היו עורכין עליה עצים למערכה שבראשון לא היו עורכין אלא ב׳ גזירין לקיים המצוה. ואקשינן תוב וכי לא היתה הרוח מזיזה עשן המערכה. והאמר רב יצחק בר אבדימי מוצאי יום טוב האחרון של חג הכל צופין בעשן המערכה נוטה כלפי צפון וכו׳. ופרקינן האי נוטה דקתני משום דכייף ופשיט כדיקלא אבל איבדורי כשאר כל עשן לא הוה מיבדר. ה׳ דברים היה חסר המקדש האחרון ואלו הן ארון כפרת וכרוב אש ושכינה. ורוה״ק שהיא הנבואה ואורים ותומים. ואש אף על פי שהיתה רבוצה ככלב לא היתה מסייעת.
ערך כבד
כבדאכבוד תלמידך חביב עליך ככבוד חבירך מפורש באבות דר׳ נתן (בפרק ר׳ יוסי אומר). כבוד תלמידך. ממשה רבינו שאמר ליהושע תלמידו בחר לנו אנשים ולא אמר לי עשאו כמותו. כבוד חבירך כמורא רבך מאהרן שאמר למשה בי אדוני אע״פ שחבירו היה עשאו רבו. מורא רבך כמורא שמים מיהושע שאמר למשה אדוני משה כלאם שקלו כנגד השכינה. (ובמכילתא בפרשת וישא עמלק ובבבא קמא טז) משום כבוד אביו ומשום כדי חייו ופי׳ הוא בתוספתא (במסכתא נדרים ומפורש בירושלמי בפ״ אע״פ) מה שאירש מאבא היום מכור לך בלוה לתכריכי אביו מפני שהיה גוסס. מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין משום חיי שאין לו מה יאכל. כבודם בקלון אמיר. ועמי המיר כבודו בלא יועיל. וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב. תיקון סופרים י״ח הן. ומפורש בילמדנו (בפיסקא וברוב גאונך. בפיסקא ראה החילותי תת לפניך) כי הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו בספרים הראשונים הוא כתוב בבבת עיני. (יומא כא:) מאי דכתיב וארצה בו ואכבד וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה׳ אלו ה׳ דברים שמחוסר מקדש שני ממקדש ראשון. ואלו הן ארון כפרת וכרוב אחד. שכינה שני. רוח הקדש שהוא נבואה שלישי. אורים ותומים רביעי. אש מן השמים חמישי. (עירובין סג.) שאני התם דאתחיל בכבודו פי׳ כשלקח ר״א הסכין לראותה אמר לו בר תחליפא לא ליחוש מר לסבא שהוא רב אחא בר יעקב והואיל והזכירו נראה דלא חש בכבודו. (סוטה מט) משמת רבי גמליאל הזקן בטל כבוד התורה פי׳ בטלו בני אדם שמכבדין בעלי תורה פ״א (מגילה כא) ת״ר מימות משה ועד רבן גמליאל הזקן היו למדין תורה מעומד משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו למדין מיושב והיינו דתנן משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה (ע״א מב) על המכובדין אסורין מפורש בגמרא בחיצונה אלו הן המכובדין שעל שירין נזמין וטבעות:
ערך אבוב
אבובבנתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב (מנחות סו.) אבוב של קליות (במשנה דכלי׳ כלי עץ וכלי עור ובספרי בפרשת ואם תקריב) אבוב של קליות פירו׳ כלי חרש כמין טיגן שקולין בו כמו שנא׳ אשר קלם מלך בבל וכך אמר בכל מקום קליות ואגוזים והיה מנוקב כדי שתהא האור שולטת בכולו כדתנן במנחות ויש אומרים אביב של קלאים דמות קנה מן ברזל להדליק בו האש לא היה מכה באבוב של נחשת ולא באבוב של ברזל אלא באביב של קנה מפני שקולו ערב. במשנה (ערכין י) ובגמרא פתח בחליל וסיים באבוב אמר רב פפא היינו חליל היינו אבוב ואמאי קרי ליה חליל דחלי קליה. ת״ר אבוב היה במקדש חלק היה ודק קטן היה ושל קנה היה ומימות משה היה והיה קולו ערב וצוה המלך וצפוהו זהב ולא היה קולו ערב נטלו את צפויו והי׳ קולו ערב כמו שהיה (סוכה נ׳: פרק החליל חמש׳ וששה) גמרינן מאבוב דמשה ומר סבר אין דנין אפשר משאי אפשר כלו׳ אבוב אי אפשר לעשות׳ ממתכת כמו שאמרנו אביב לחראי זמר לגרדאן ולא קבלוה (יומא כא) פי׳ כמו משל הוא אבוב שהיה לשרים גדולים וזמרו ביה אנשים פחותים ואינו ערב להן אלא מחזירין עליו. כנור ועוגב תרגום בבלי וירושלמי כינורא ואבובא: כחלילים יהמה תרגומו כזמר אבובין דוי:
א. [עהרע.]
ב. [ארגל.]
וארצה בו ואכבד – חסר ה״א בנבואת חגי כתיבא ובבית שני משתעי קרא.
ארון כפורת וכרובים – כוליה חדא מילתא ושכינה לא שרתה בו ורוח הקודש לא היתה בנביאים משנת שתים לדריוש ואילך.
ואורים ותומים – אורים ותומים הוו שאם לא כן היה כהן גדול מחוסר בגדים אלא לא היו משיבין לנשאלין בהן.
חמשה דברים שיש בין מקדש ראשון למקדש שני כו׳. בפיוט לצור יעקב אתן מהלל ושירים כתוב ועודף אחרון כבוד לראשון באש וכרוב ועוד שלשה דברים ותימה דאדרבה עזב ולא עדף ועוד כי יש לו להיות שם חדרים רמ״ח כנגד רמ״ח אברים שבאדם כמו שפייט שם אתן את הודו בקרב עם מיחדו למספר כל נתחים בי עצור ואין כי אם רמ״ו והגיה רבינו תם ועודף אחרון כבוד לראשון ועמד ארבע מאות ועשרים ונרצה בו להכבד אבל לא באש וכרוב ועוד שלשה דברים וזהו כמו שמשמע כאן בפירוש ושמן המשחה שלא היה בבית שני לא קחשיב דלא חשיב אלא דברים שהיו באין לצורך המקדש דוקא:
בסיימי פרק ראשון. תצרני כאישון. והבהק אורי באישון. ותן לי מאתך מענה לשון. ובתורתך האירה עיני. והוד והדר תעטרני. בפרק שני:
הדרן עלך שבעת ימים
אלו חמשה דברים שיש בין מקדש – כו׳ פי׳ ולא חשיב שמן המשחה שלא היה בבית שני מפני שאף בבית ראשון לא היה תמיד שכבר נגנז בימי יאשיהו.
ארון וכפורת וכרובים כו׳. בפ״ק דכריתות ופ״ג דהוריות יליף ליה מקרא דארון יאשיהו גנזו ובכללו כפורת וכרובים שעליו ובחד חשיב להו כפרש״י ועוד חשיב שם שמן המשחה וצנצנת המן ומקלו של אהרן כו׳ שגם הם נגנזו עם הארון והכא לא חשיב אלא הנך חמשה דברים החשובים וצורך בהן הרבה והם נחשבים חסירים בבית שני דמחסרון ה׳ של ואכבדה יליף לה דהיינו ה׳ דברים מכובדים שהיו חסרים בבית שני:
גמ׳ וכרובים אש ושכינה. במדרש רבה בפ׳ בהעלותך נקט מנורה ולא נקט שכינה:
על תירוץ זה מקשים: ובמקדש שני מי הואי [האם היתה] בכלל אש מערכה הבאה מן השמים? והאמר [והרי אמר] רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב [מהו שנאמר] במקדש שני: ״עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבד אמר ה׳⁠ ⁠״ (חגי א, ח), ״אכבד״ הוא הכתיב וקרינן [ואנו קוראים] אותה מלה ״ואכבדה״; ומסבירים: מאי שנא [במה שונה, מדוע] מחוסר ה״א במלה זו — ללמד: אלו חמשה דברים (כמנין ה״א) שהיו הבדל בין מקדש ראשון למקדש שני שהיו חסרים במקדש שני, ואלו הן: ארון הברית, וכפורת אשר עליו, וכרובים שעל הכפורת, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים. הרי שבמקדש שני לא היתה אש! אמרי [אומרים] בתשובה: אין, מיהוה הוה, סיועי לא מסייעא [כן, היתה במקדש שני אש משמים, ואולם לא היתה מסייעת] בשריפת הקרבנות, והיתה רק נראית על המערכה. כיון שהוזכרו דברים מיוחדים שהיו באש המערכה מביאים ברייתא בנושא קרוב.
The Gemara asks: And was there fire that descended from the heavens in the Second Temple? Didn’t Rav Shmuel bar Inya say: What is the meaning of that which is written with regard to the Second Temple: “Go up to the hills and get wood and build the house; and I will look on it favorably and I will be glorified [ve’ekkaved], said the Lord” (Haggai 1:8)? Even though it is written ve’ekkaved, we read it ve’ikkavda, with an added letter heh. The Gemara explains: What is different that the word is missing the letter heh? This represents five, the numerological value of heh, phenomena that constituted the difference between the First Temple and the Second Temple, in that they were not in the Second Temple. And these are: The Ark of the Covenant, and the Ark cover upon it, and the cherubs that were on the Ark cover; fire; and the Divine Presence; and the Divine Spirit; and the Urim VeTummim. Apparently, there was no fire from heaven in the Second Temple. The Sages say in response: Yes, there was fire from heaven in the Second Temple; however, it did not assist in burning the offerings but was merely visible above the wood.
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ישניםריטב״אמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן שֵׁשׁ אִשּׁוֹת הֵן יֵשׁ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה וְיֵשׁ שׁוֹתָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת וְיֵשׁ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה וְיֵשׁ אוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין וְיֵשׁ אֵשׁ דּוֹחָה אֵשׁ וְיֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ.

Apropos the fire on the altar, the Gemara cites a related baraita. The Sages taught that there are six kinds of fire: There is fire that consumes solids and does not consume liquids; and there is fire that consumes liquids and does not consume solids; and there is fire that consumes solids and consumes liquids; and there is fire that consumes wet objects like dry objects; and there is fire that repels other fire; and there is fire that consumes other fire.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן שש אשות הן.
שש אשות הן יש כו׳. אם נעיין בזה יש בהן ג׳ חלוקות מג׳ עולמות מלמטה למעלה כי שנים מהן שהם אוכלת ואינו שותה דידן ושותה ואינה אוכלת דחולה הם מעולם התחתון ועוד ב׳ מהם אוכלת ושותה ואוכלת לחין ויבשין דמערכה הם שירדו משמים מעולם האמצעי ועוד שנים מהם אש דוחה אש דגבריאל ויש אש אוכלת אש דשכינה הם מעולם העליון ובכ״א מג׳ החלוקות יש בכ״א מהשנים הא׳ מימין והרחמים והב׳ מהשמאל והדין:
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: שש אשות (מיני אש) הן: יש אש אוכלת ואינה שותה, יש אש שותה ואינה אוכלת, יש אש שהיא גם אוכלת וגם שותה, יש אש האוכלת דברים לחין כיבשין בלי הבדל, ויש אש דוחה אש אחרת מפניה, ויש אש אוכלת אש אחרת.
Apropos the fire on the altar, the Gemara cites a related baraita. The Sages taught that there are six kinds of fire: There is fire that consumes solids and does not consume liquids; and there is fire that consumes liquids and does not consume solids; and there is fire that consumes solids and consumes liquids; and there is fire that consumes wet objects like dry objects; and there is fire that repels other fire; and there is fire that consumes other fire.
ר׳ חננאלמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) יֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת וְאֵינָהּ שׁוֹתָה הָא דִּידַן שׁוֹתָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת דְּחוּלִּין אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתָה דְּאֵלִיָּהוּ דִּכְתִיב {מלכים א י״ח:ל״ח} וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה אוֹכֶלֶת לַחִין כִּיבֵשִׁין דְּמַעֲרָכָה יֵשׁ אֵשׁ דּוֹחָה אֵשׁ דְּגַבְרִיאֵל וְיֵשׁ אֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵשׁ דִּשְׁכִינָה דְּאָמַר מָר הוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בֵּינֵיהֶם וּשְׂרָפָן.

The Gemara elaborates: There is fire that consumes solids and does not consume liquids; that is our standard fire that consumes dry items but does not dry liquids.
Fire that consumes liquids and does not consume solids is the fever of the sick that dehydrates the body but does not consume the flesh.
Fire that consumes solids and consumes liquids is the fire of Elijah the Prophet, as it is written: “And fire fell from the sky and consumed the offering and the wood and the stones and the earth, and it licked up the water that was in the trench” (I Kings 18:38).
Fire that consumes wet objects like dry objects is the fire of the arrangement of wood.
There is fire that repels other fire; that is the fire of the angel Gabriel. The book of Daniel relates that Gabriel was an angel of fire who descended to the fiery furnace, repelled the fire, and rescued Hananiah, Mishael, and Azariah, who had been cast inside.
And there is fire that consumes other fire; that is the fire of the Divine Presence, as the Master said in another context: The Holy One, Blessed be He, extended His finger between the angels, who are also made of fire, and burned them. The fire of the Divine Presence consumed the fire of the angels.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יש אש אוכלת ואינה שותה הא דידן. כלומר אם תשפוך עליה מים תכבה. אש שותה ואינה אוכלת שעל החולין. אש אוכלת ושותה דאליהו שאכלה הבשר ושתת המים שנאמר ואת המים אשר בתעלה לחכה. אש אוכלת לחים כיבשים היינו אש דמערכה. אש דוחה אש דגבריאל. אש אוכלת אש דשכינה. דא׳ הושיט אצבעו ביניהן ושרפם. פי׳ המלאכים שהם אש שאמרו לפניו יתברך בעת שבא לבראות האדם מה אנוש כי תזכרנו ושרפן.
דחולין – מן הקדחת שהוא כאש וצמא למים ואינו חפץ לאכול.
דוחה אש – ממקומה להלן.
דגבריאל – שירד להציל חנניה מישאל ועזריה שצינן את הכבשן מבפנים והקדיח מבחוץ לשרוף את זורקיהן לתוכו כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיח.).
הושיט אצבעו – בסנהדרין הוא בפרק אחד דיני ממונות (דף לח:) גבי כיתות של מלאכים שאמרו לפניו מה אנוש כי תזכרנו.
שמא תאמר אחר שאין עשן המערכ׳ נוטה לשום צד מהו שאמרו מוצאי יו״ט האחרון של חג הכל צופין לעשן המערכה נוטה כלפי צפון כלומר שרוח דרום מנשבת ומטהו כלפי צפון עניים שמחים ובעלי בתים עצבים שהיה סימן להם שכך יהא כל השנה ורוח דרומי מביא גשם ומרקיב את הפירות נטה כלפי דרום עניים עצבים ובעלי בתים שמחים שרוח צפוני מונעת הגשמים דכתיב רוח צפון תחולל גשם ור״ל תמנע מלשון חלילה לעבדיך ומשמרת את הפירות מלרקב נטה כלפי מזרח [הכל שמחין עניים] שנמצא שרוח מערבי מביאה גשמים ובעלי בתים מפני שהפירות משתמרין נטה כלפי מערב כלומר שרוח מזרחי מנשב הכל עצבים עניים מפני שגשמי שנה מועטין ובעלי בתים מפני שהפירות מרקיבין וא״כ היאך אמרו שאין הרוח מזיזתו פירשו בה שמ״מ נטייתה היתה ביושר ולא היתה מתפזרת וזהו ענין דאזיל ואתי כדיקלא ודבר זה דוקא באש שהי׳ בא מן ההדיוט אבל אש שהי׳ בא מן השמים נאמר עליה שהיתה רבוצה כארי ר״ל עומדת על של הדיוט בחוזק וברה כחמה לרוב בהירותה ויש בה ממש אף בשלהבת שלה ואוכלת עצים לחים כיבשים ולא היתה מעלה עשן כלל ומקדש שני היה חסר משל ראשון חמשה דברים והם א. ארון וכפורת ב. כרובים ג. אש של שכינה ד. רוח הקדש ה. אורים ותומים ואף כשתאמר שהיה שם אש יורד מן השמים מ״מ לא היה מסייע כלל לאש של הדיוט למהר את ההקטרה שהאש שהיתה יורדת במקדש ראשון היתה מעכלת כל הקרבנות ולא היו הכהנים צריכים להביא אלא שני גזירי עצים לקיים מצות הבאה מן ההדיוט אבל אש שהיה יורד במקדש שני לא היה מעכל הקרבנות והיו הכהנים צריכין להביא עצים למערכה:
אוכלת לחין ויבישין דמערכה – פי׳ ששולטת אף בבשר הקדש ועושה אותו כגחלים.
ומפרטים: יש אש אוכלת ואינה שותה — הא דידן [זו האש שלנו] האש הרגילה השורפת (אוכלת) דברים, אך אינה מייבשת נוזלים מעצמה. אש שותה ואינה אוכלת — אש של חולין, אש הקדחת, שהיא מייבשת את הנוזלים שבגוף, אבל אינה שורפת ממש, אש אוכלת ושותה כמו האש של אליהו הנביא, דכתיב [שנאמר]: ״ותיפול אש ה׳ ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה״ (מלכים א׳ יח, לח). אש אוכלת דברים לחין כיבשין — זו אש של המערכה. יש אש דוחה אש זו האש של המלאך גבריאל, שנאמר בדניאל שהמלאך העשוי אש ירד לכבשן האש שהושלכו בו חנניה מישאל ועזריה ודחה מפניו את אש הכבשן. ויש אש אוכלת אש — היא אש השכינה, שאמר מר [החכם] לענין אחר: הקדוש ברוך הוא הושיט את אצבעו בין המלאכים שאף הם עשויים אש ושרפן, משמע שאש השכינה שורפת אף את אש המלאכים.
The Gemara elaborates: There is fire that consumes solids and does not consume liquids; that is our standard fire that consumes dry items but does not dry liquids.
Fire that consumes liquids and does not consume solids is the fever of the sick that dehydrates the body but does not consume the flesh.
Fire that consumes solids and consumes liquids is the fire of Elijah the Prophet, as it is written: “And fire fell from the sky and consumed the offering and the wood and the stones and the earth, and it licked up the water that was in the trench” (I Kings 18:38).
Fire that consumes wet objects like dry objects is the fire of the arrangement of wood.
There is fire that repels other fire; that is the fire of the angel Gabriel. The book of Daniel relates that Gabriel was an angel of fire who descended to the fiery furnace, repelled the fire, and rescued Hananiah, Mishael, and Azariah, who had been cast inside.
And there is fire that consumes other fire; that is the fire of the Divine Presence, as the Master said in another context: The Holy One, Blessed be He, extended His finger between the angels, who are also made of fire, and burned them. The fire of the Divine Presence consumed the fire of the angels.
ר׳ חננאלרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה אֲפִילּוּ כׇּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין מְזִיזוֹת אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ וְהָאָמַר ר׳רַבִּי יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי בְּמוֹצָאֵי יו״טיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג הַכֹּל צוֹפִין לַעֲשַׁן הַמַּעֲרָכָה נוֹטֶה כְּלַפֵּי צָפוֹן עֲנִיִּים שְׂמֵחִין וּבַעֲלֵי בָתִּים עֲצֵבִין מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מְרוּבִּין וּפֵירוֹתֵיהֶן מַרְקִיבִין נָטָה כְּלַפֵּי דָרוֹם עֲנִיִּים עֲצֵבִין וּבַעֲלֵי בָתִּים שְׂמֵחִין מִפְּנֵי שֶׁגִּשְׁמֵי שָׁנָה מוּעָטִין וּפֵירוֹתֵיהֶן מִשְׁתַּמְּרִין.

§ The Gemara asks: And with regard to the smoke of the arrangement, is it so that even if all the winds in the world come and blow it, they do not move it from its place and it rises directly heavenward? Didn’t Rabbi Yitzḥak bar Avdimi say: At the conclusion of the final day of the festival of Sukkot, everyone looks to the smoke of the arrangement of wood; if the wind blew from the south and the smoke tends toward the north, the poor were glad and the homeowners were sad. This is because it was a sign that the year’s rains would be plentiful, producing an abundant crop on the one hand, but on the other hand, the fruit would rot due to the humidity, rendering it impossible to store the abundant harvest. This forced the landowners to sell quickly at a lower price. And if a northern wind caused the smoke to tend toward the south, the poor were sad and the homeowners were glad, because it was an indication that the year’s rains would be sparse. The yield would be low, and it would be easy to store the fruit and sell it at a higher price.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואסיק דלחם הפנים היה מיטלטל עם השלחן מדקתני על השלחן הטהור מכלל שמטמא והא קיימא [לן] דטומאת הכלים מן השק ילפינן דכתיב או בגד או עור או שק ואמרינן מה שק מיטלטל מלא ריקם.
עשן המערכה נוטה כלפי מזרח הכל שמחין כלפי מערב הכל עצבין. והתניא רוח מזרחית לעולם יפה.
מוצאי י״ט האחרון של חג – שמאתמול נתחתם גזר דינם על גשמי שנה כדתנן בחג נידונין על המים.
נוטה כלפי צפון – שרוח דרומית נושבת ופירותיהן מרקיבין ואינן יכולין לאוצרן ופותחין ומוכרין אותן בזול.
במוצאי יו״ט אחרון מהחג כו׳. מפורש פ׳ מי שמת ע״ש:
ב ושואלים: והאם עשן המערכה אפילו כל רוחות שבעולם אין מזיזות אותו ממקומו? והאמר [והרי אמר] ר׳ יצחק בר אבדימי: במוצאי יום טוב האחרון של חג הסוכות הכל צופין לעשן המערכה, אם היתה הרוח באה מכיוון דרום והיה העשן נוטה כלפי צפון, היו העניים שמחין ובעלי בתים עצבין, מפני שדבר זה סימן שגשמי שנה מרובין ועתידה האדמה להצמיח תבואה רבה ופירותיהן מרקיבין מפני הלחות ולכן לא ניתן לאכסן אותם ומוכרחים להקדים למוכרם, ונמצאים בעלי השדות מפסידים, ועניים מרויחים. ואם נטה עמוד העשן כלפי דרום, מפני רוח צפונית — עניים עצבין, ובעלי בתים שמחין מפני שגשמי אותה שנה מועטין ואין פירות רבים, ועוד שפירותיהן משתמרין.
§ The Gemara asks: And with regard to the smoke of the arrangement, is it so that even if all the winds in the world come and blow it, they do not move it from its place and it rises directly heavenward? Didn’t Rabbi Yitzḥak bar Avdimi say: At the conclusion of the final day of the festival of Sukkot, everyone looks to the smoke of the arrangement of wood; if the wind blew from the south and the smoke tends toward the north, the poor were glad and the homeowners were sad. This is because it was a sign that the year’s rains would be plentiful, producing an abundant crop on the one hand, but on the other hand, the fruit would rot due to the humidity, rendering it impossible to store the abundant harvest. This forced the landowners to sell quickly at a lower price. And if a northern wind caused the smoke to tend toward the south, the poor were sad and the homeowners were glad, because it was an indication that the year’s rains would be sparse. The yield would be low, and it would be easy to store the fruit and sell it at a higher price.
ר׳ חננאלרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) נָטָה כְּלַפֵּי מִזְרָח הַכֹּל שְׂמֵחִין כְּלַפֵּי מַעֲרָב הַכֹּל עֲצֵבִין דְּאָזֵיל וְאָתֵי כְּדִיקְלֵי וְאִבַּדּוֹרֵי לָא הֲוָה מִיבַּדַּר.

If a western wind caused the smoke to tend to the east, that was an indication that there would be sufficient rainfall to ensure a substantial crop, and at the same time, it would be possible to store the fruit, and everyone was glad. If an eastern wind caused the smoke to tend to the west that was an indication that there would be a drought because eastern winds do not bring rain, and everyone was sad. Apparently, wind causes the smoke rising from the arrangement of wood to move. The Gemara responds: The smoke comes and goes like a palm tree, swaying in the wind, but it did not disperse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכל שמחים – שרוח מערבית שקולה היא ומביאה גשמים לפי הראוי לא הפירות מרקיבין ותבואת הזרע מצלחת ואין רעב בעולם.
הכל עצבים – שהוא רוח המייבשת את הזרעים כדאמרינן במסכת גיטין (דף לב.) אפי׳ שופתא בקופינא דמרא רפיא.
ואם היתה רוח מערבית והיה העשן נוטה כלפי מזרח — הרי זה סימן לכך שגשמי השנה יבואו כראוי ויהיו פירות, וניתן יהיה גם לאחסן אותם זמן מסויים והכל שמחין. היתה רוח מזרחית ונוטה היה העשן כלפי מערב — הכל עצבין שרוח מזרחית אינה מביאה גשמים, והרי זה סימן לכך שתהא זו שנת בצורת. הרי שהיתה הרוח מטה את עשן המערכה! ומשיבים: דאזיל ואתי כדיקלי, ואבדורי לא הוה מיבדר [העשן היה הולך ובא, מתנועע, כמו עץ דקל ברוח, אבל לא היה מתפזר]. שאכן היתה הרוח מטה את כיוון עשן המערכה, אך אינה מפזרת אותו לגמרי.
If a western wind caused the smoke to tend to the east, that was an indication that there would be sufficient rainfall to ensure a substantial crop, and at the same time, it would be possible to store the fruit, and everyone was glad. If an eastern wind caused the smoke to tend to the west that was an indication that there would be a drought because eastern winds do not bring rain, and everyone was sad. Apparently, wind causes the smoke rising from the arrangement of wood to move. The Gemara responds: The smoke comes and goes like a palm tree, swaying in the wind, but it did not disperse.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר מָר כְּלַפֵּי מִזְרָח הַכֹּל שְׂמֵחִין כְּלַפֵּי מַעֲרָב הַכֹּל עֲצֵבִין וּרְמִינְהוּ מִזְרָחִית לְעוֹלָם יָפָה מַעֲרָבִית לְעוֹלָם קָשָׁה רוּחַ צְפוֹנִית יָפָה לַחִטִּין בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ וְקָשָׁה לַזֵּיתִים בִּזְמַן שֶׁהֵן חוֹנְטִין רוּחַ דְּרוֹמִית קָשָׁה לַחִטִּין בְּשָׁעָה שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ וְיָפָה לַזֵּיתִים בִּזְמַן שֶׁהֵן חוֹנְטִין.

The Master said: If a western wind caused the pillar of smoke to tend to the east everyone is glad; if an eastern wind caused the smoke to tend to the west everyone was sad. And the Gemara raised a contradiction, as the Sages said: An eastern wind is always good; a western wind is always bad; a northern wind is good for wheat when it has reached one-third of its potential growth, and bad for olives when they are ripening; a southern wind is bad for wheat when it has reached one-third of its potential growth, and good for olives when they are ripening.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורוח מערבית לעולם קשה. רוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו שליש כי השלחן בצפון ומרבה החטים לעשות סולת. וקשה לזיתים כשחונטין כי המנורה בדרום ומרבה השמן לנרות וקשה לחטים כשהביאו שליש. מכל מקום רוח מזרחית יפה ורוח מערבית קשה קשיא לרב יצחק בר אבדימי ופרקינן לא קשיא הא לן והא להו. לבני ארץ ישראל שהיו צופין לעשן המערכה וכשנוטה כלפי מזרח היו הכל שמחים כי רוב רוחות של אותה שנה מערבית היא. וכי מערבית יפה ורוח מזרחית קשה. אבל לבני בבל רוח מזרחית יפה להן שהן שרויין במזרח. ורוח מערבית קשה להן.
אמר מר [החכם] כאן: אם היה עמוד העשן נוטה כלפי מזרח, שנושבת רוח מערבית — הכל שמחין, היה נוטה כלפי מערב מפני הרוח מזרחית — הכל עצבין. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה ממקום אחר], שאמרו חכמים: רוח מזרחית — לעולם יפה, רוח מערבית — לעולם קשה, רוח צפונית — יפה לחטין בשעה שכבר גדלו והביאו שליש, וקשה לזיתים בזמן שהן חונטין (תחילת היותם לפירות), רוח דרומית — קשה לחטין בשעה שהביאו שליש, ויפה לזיתים בזמן שהן חונטין.
The Master said: If a western wind caused the pillar of smoke to tend to the east everyone is glad; if an eastern wind caused the smoke to tend to the west everyone was sad. And the Gemara raised a contradiction, as the Sages said: An eastern wind is always good; a western wind is always bad; a northern wind is good for wheat when it has reached one-third of its potential growth, and bad for olives when they are ripening; a southern wind is bad for wheat when it has reached one-third of its potential growth, and good for olives when they are ripening.
ר׳ חננאלפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאָמַר רַב יוֹסֵף וְאִיתֵּימָא מָר זוּטְרָא וְסִימָנָיךְ שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמְנוֹרָה בַּדָּרוֹם הַאי מְרַבֵּה דִּידֵיהּ וְהַאי מְרַבֵּה דִּידֵיהּ.

And Rav Yosef said, and some say it was Mar Zutra who said it: And your mnemonic for which is good for wheat and which for olives is that in the Temple the table was in the north and the candelabrum was in the south of the Sanctuary. Bread made out of wheat was placed on the table, and oil made out of olives was burned in the candelabrum. The wind coming from this side, the north, increased its own component, wheat; and the wind coming from this side, the south, increased its own component, olives. In any event, there are contradictory opinions with regard to the effect of western and eastern winds.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האי מרבה דידיה – צפונית מגדלת הראויין לשלחן.
האי מרבה דידיה – פי׳ רוח צפון מרבה הלחם לשולחן שהוא בצפון ורוח דרום מרבה השמן למנורה שהיא בדרום.
שלחן בצפון ומנורה בדרום כו׳. מפורש פרק לא יחפור וע״ש:
ואמר רב יוסף על כך, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת מר זוטרא: וסימניך איזו רוח יפה לחיטים ואיזו לזיתים — שבמקדש היה שלחן בצפון, ומנורה בדרום. ועל השלחן היו מניחין לחם העשוי מחיטים, ובמנורה היו מדליקין שמן העשוי מזיתים, האי מרבה דידיה [צד זה צפון מגדל את שלו] את החיטים, השייכות לשלחן שבצפון, והאי מרבה דידיה [וזה צד דרום מגדל את שלו] את הזיתים שמהם מדליקים מנורה שבדרום. ועל כל פנים יש סתירה בהערכת רוח מזרחית ומערבית, אם טובה היא או רעה!
And Rav Yosef said, and some say it was Mar Zutra who said it: And your mnemonic for which is good for wheat and which for olives is that in the Temple the table was in the north and the candelabrum was in the south of the Sanctuary. Bread made out of wheat was placed on the table, and oil made out of olives was burned in the candelabrum. The wind coming from this side, the north, increased its own component, wheat; and the wind coming from this side, the south, increased its own component, olives. In any event, there are contradictory opinions with regard to the effect of western and eastern winds.
רש״יריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) לָא קַשְׁיָא הָא לַן וְהָא לְהוּ.:

The Gemara responds: This is not difficult: This opinion that a wind from the east is good is for us, in Babylonia. Babylonia is a land whose water is plentiful, and a dry east wind will not harm the crop at all. This opinion that a wind from the east is harmful is for them, in Eretz Yisrael. That is a land where water is sparse, and the dry east wind will dry the land and ruin the crops.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא לן והא להו – מזרחית יפה לארץ בבל שהיא ארץ לחה מחמת מימיה לעולם ולארץ ישראל קשה שהיא ארץ הרים ובקעות וממהרת ליבש.
הא לן והא להו – פי׳ לבני ארץ ישראל רוח מערבית יפה ולבני בבל רוח מזרח יפה ותו לא מידי.
ומשיבים: לא קשיא [קשה]; הא [זה] — לן [לנו] לבני בבל, שאף שרוח מזרחית, רוח קדים יבשה היא, מכל מקום מתוך שבבל היא ארץ משופעת במים, אין אדמתה ממהרת להתייבש ואין הדבר פוגע באיכות התבואה, והא [וזה] — להו
The Gemara responds: This is not difficult: This opinion that a wind from the east is good is for us, in Babylonia. Babylonia is a land whose water is plentiful, and a dry east wind will not harm the crop at all. This opinion that a wind from the east is harmful is for them, in Eretz Yisrael. That is a land where water is sparse, and the dry east wind will dry the land and ruin the crops.
רש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144