×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הָא אִיסּוּרָא אִיכָּא ה״ההוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ אִיסּוּרָא נָמֵי לֵיכָּא וְאַיְּידֵי דְּבָעֵי לְמִיתְנֵי סֵיפָא אֲבָל חַיָּיבִין תַּנָּא נָמֵי רֵישָׁא אֵין חַיָּיבִין.
there is a rabbinic prohibition, contrary to Rav Aḥa’s opinion. The Gemara answers: The same is true that there is no prohibition, either. And since the baraita wanted to teach in the latter clause that if they were born in sanctity they are liable, it also taught in the first clause that they are not liable. For this reason, the baraita mentions only the absence of liability.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
הא איסורא איכא – מדרבנן דלא ליתי לאיחלופי בישראל וקשיא לרב אחא.
ונושא גר אפילו אשת אחיו אפילו מאמו.
זה שביארנו שאין אבות לגוי לא מחשש שסתמן זונות הן ואין הולד נידון אחר הבעל אלא אפילו היו שני אחים תאומים שנתגיירו שאי אפשר לתאומים אלא מאב אחד וכדקיימא לן טפה אחת היא שנחלקת לשתים או שהיו בעל ואשתו חבושים בבית האסורין שהדבר ידוע שאביו של זה הוא אביו של זה כך הוא הדין כל שהוא מעובדי האלילים ואינו בגדר הדתות הרי הוא כבהמה שאין חוששין בו לזרע האב כלל:
כבר ביארנו בסמוך שלא אסרו אף באח מן האם אלא בשנשאת לו לאחר שנתגייר אבל אם נשאת לו כשהוא גוי מותר ואין גוזרין כשהוא גוי אטו כשהוא גר ומכל מקום דוקא שלא בא עליה משנתגייר הא כל שבא עליה משנתגייר בעידי יחוד אסור ודאי בחזקת אישות גמר ובעל:
כל תלמיד חכם המורה הלכה מחודשת אם קודם מעשה הצריך לו אמרה שומעין לו ואם על מעשה הצריך לו עכשו הוא אומרה אין שומעין לו אלא אם כן הדברים מוכיחין בה הרבה שכך הוא:
שמועה זו שאנו מזכירין עכשו ר״ל גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש מפרשים שדינין הנזכרים בה נאמרים גם כן להורתו ולידתו שלא בקדושה ר״ל שאף זה יש לו שאר אם ומפני שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקלה שהרי על כל פנים זו שאמרו יש לו שאר אם ואין לו שאר אב מטעם זה הוא ר״ל שלא יאמרו כו׳ שהרי בפרק ארבע מיתות הקשו ממנה לר׳ מאיר במה שאמר כל ערוה שבית דין ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה ואם הטעם משום דאתי לאיחלופי מה ראיה מזו לבני נח והלא אינה אלא מפני ישראל ואף במסכתא זו בפרק שני פירשנו כן ומעתה לא נאמרה כאן בלשון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אלא למעט הורתו ולידתו בקדושה שזה ודאי מותר אף בשאר אם שישראל גמור הוא ואין חוששין לו לומר באנו מקדושה חמורה לקלה ויש מפרשים שדינין אלו אף בהורתו ולידתו בקדושה הן כלומר שאף זה יש לו שאר אם וזה שלא נאמרה בהורתו ולידתו בקדושה מפני שבזו היה צריך להפריש בין אותן קרובות שנתגיירו לאותן שנולדו אחר גירותן שבאותן שנולדו אחר גירותן אף בשאר האב אסורין מן התורה וכן לא נאמרה בהורתו ולידתו שלא בקדושה כדי ללמד שאף בלידתו בקדושה אין לו שאר אב ומכל מקום הוא הדין אף בהורתו ולידתו שלא בקדושה ואם כן כל גר הן הורתו ולידתו שלא בקדושה הן שתיהן בקדושה הן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אין לו קורבא עם קרובות שבגיות שנתגיירו אחר כן ומותר בכלן ומדברי סופרים לאסור לו שאר אם ולא שאר אב:
וכיצד דנין בדבר זה נשא בגיותו אחותו מן האם ונתגיירה עמו יוציא והוא הדין שאם לידתו או הורתו ולידתו בקדושה לא ישא וכל שכן באמו שהרי יש כאן גזירת באנו מחמורה לקלה וכן בכל שלידתו בקדושה שמא יבא להתחלף ולישא אחותו הנולדת אחר שנתגיירו שהיא בכרת הואיל ולידת שניהם בקדושה אחותו מן האב ולא מן האם יקיים אחר שנשאן בגיותו ונתגיירו או אם לידתו בקדושה שנתגיירה היא ונשאה וכל שכן אחות אביו מן האב אבל אחות אביו מן האם ר״ל שאחות אביו של זה ואביו הם אחים מן האם יוציא ומשום דדמיא לאחותו מן האם אי נמי משום דלדידהו נמי אסירא וכמו שדרשו בפרק ארבע מיתות על כן יעזב איש את אביו אחות אביו ר״ל מן האם אחות אמו מן האם ר״ל שאמו של זה ואחותה אחיות מן האם יוציא אבל אחות אמו מן האב ר׳ מאיר אומר יוציא הואיל ויש בה צד אם ואע״פ שלא נאסרה להם גוזרין בה אטו אידך וחכמים אומרין יקיים שאינו דומה לאחותו מן האם והלכה כחכמים וגדולי הרבנים פירשו בכל אלו טעם אחר כמו שכתוב בפירושיהם ואין דבריהם נראין ואף הם עצמם פירשוה במסכת סנהדרין בדרך אחרת ומותר באשת אח אפילו אחיו מן האם אם נשאה כשהוא גוי אבל אם נשאת לו אחר שנתגייר אסורה ובאשת אחי האב אפילו נשאה משנתגייר שלא הוצרכנו להעמידה בנסבה כשהוא גוי אלא משום אשת אחיו אבל אשת אחי האב אף בנשאה משנתגייר מותרת שהרי רב ששת עצמו לא אסר למעלה באשת אח מן האם אלא משום דקרו ליה נמי בני פלוניתא אבל באשת אחי האב כל כרחין אחי האב קורין לו ושאר כל העריות מותרות לאיתויי אשת אב והוא הדין לאשת הבן אפילו נשאה משנתגייר ויש חולקין בזו לומר דוקא שנשאה בגיות נשא אשה ובתה בגיותו ונתגיירו עמו כונס אחת ומוציא אחת ואי זו שירצה כונס ואין אומרין לכנוס את הראשונה ויוציא את השניה שנשאת בעבירה הואיל ומן התורה שתיהן מותרות והוא הדין לישראל שנשא אשה ובתה גיורת ולמדת שאשה ובתה מותרות לבן נח שאין להם עריות של אישות כלל ומכל מקום אם היתה לידתן בקדושה חייב עליהן וכשם שגזרו באשה ובתה לכנוס אחת ולהוציא אחת כך בשתי אחיות מן האם וכן בכל קרובות שהיה להן בהן דין שאר בגיותן אבל אותם שאין להן בהן שאר בגיותן מותרות לו בגרותו ומתוך כך כל שלשה דורות שלו למטה כגון בתו ובת בנו ובת בתו וכן בת בנה של נקבה שאף היא אין לה שאר עם אם אביה מותרין בגרים וכן איסורי אישות שלמטה כגון כלתו ואף בתו שנתגיירה מותרת לו אבל אחותו מן האם או מן האב או מן האם ומן האם ואחות האם מן האם ואמו ואם אמו ואשה ובתה ובת בתה וחמותו ואם חמותו ושתי אחיות מן האם כלן אסורות לו וכל שהתירו בקיומן כגון אחותו מן האב ואחות אביו מן האב ואחות האם מן האב לכתחלה מיהא לא יכנוס ומכל מקום גדולי המחברים מתירים אחות האם מן האב לכתחלה וקצת חכמי הדורות נסכמים בה ואין נראה כן נשא גיורת ומתה מותר באמה ובבתה שלא גזרו בקורבתן אחר מיתה כלל וכבר ביארנו ענין שמועה זו במסכת סנהדרין פרק שביעי אלא שבכאן הרחבנו בה יותר:
אסורא איכא. מדרבנן דלא ליתי לאחלופי בישראל. וקשיא לרב אחא.
אין אבות. אפי׳ היכא דליכא למימר כקטן שנולד דמי, כגון שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, שיש לו שאר אם כישראל גמור, ואין לו שאר האב כדלקמן. ולא ידיע. אבוה מנו. דידיע. כגון שהיו שניהם חבושין בבית האסורין ואנו יודעין בודאי שלא נבעלה לאחר. חיישי׳. דהיכא דנולד בקדושה ולא נוצר בקדושה להוי ליה שאר אב לז⁠[ה דהא ליכא] למימר כקטן שנולד דמי, דהא איהו לא נתגייר. וקתני כשלידתו בקד⁠[ושה. לא] חולץ ולא מיבם, אלמ׳ התורה הפקירה זרעו שיהא כזרע בהמה. אבל מרישא לא מצי דיק, דהא איהו נתגייר וכ⁠[קטן שנ]⁠ולד דמי.
הא איסורא איכא – פי׳ מדרבנן מיהת וקשה לרב אחא דשרי בין ללישנא בתרא דהכא כיון דתאומי׳ הוו אחי׳ מן האב ומן האם נינהו אבל לרב ששת אתי׳ שפיר ואפי׳ ללישנא בתרא דאיהו לעולם אסר אפי׳ באחים מן האב כדכתיב לעיל.
פרק נושאין על האנוסה
הא איסורא איכא [הרי שאיסור מדברי סופרים יש] וקשה לרב אחא! ודוחים: הוא הדין שאפילו איסורא נמי ליכא [איסור גם כן אין], ואיידי דבעי למיתני סיפא [ומתוך שרצה התנא לשנות בסוף] ״אבל חייבין״, ולשון ״חייב״ מדוייקת שם, תנא נמי רישא [שנה גם כן בתחילה] בלשון ״אין חייבין״ שאינה מדוייקת, שהרי הם מותרים לגמרי.
there is a rabbinic prohibition, contrary to Rav Aḥa’s opinion. The Gemara answers: The same is true that there is no prohibition, either. And since the baraita wanted to teach in the latter clause that if they were born in sanctity they are liable, it also taught in the first clause that they are not liable. For this reason, the baraita mentions only the absence of liability.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רָבָא אהָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן אֵין אָב לְגוֹי1 לָא תֵּימָא מִשּׁוּם דִּשְׁטִופִי בְּזִמָּה דְּלָא יְדִיעַ אֲבָל יְדִיעַ חָיְישִׁינַן אֶלָּא אֲפִילּוּ דִּידִיעַ נָמֵי לָא חָיְישִׁינַן.

Rava said: With regard to that which the Sages said, that a gentile has no patrilineage, do not say that it is because they are so steeped in licentiousness that they do not know the identity of their fathers with certainty, but if that identity is known, we are concerned that the paternity is recognized, with regard to the prohibition of intercourse with forbidden paternal relatives and other halakhic issues. Rather, even when it is known, we are still not concerned.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״למצרי״.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דאמור רבנן אין אב למצרי – ואפילו היכא דליכא למימר כקטן שנולד דמי כגון הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דיש לו שאר מן האם כשאר ישראל גמור ואין לו שאר מן האב.
לא תימא משום דשטופי זימה הוא ולא ידעינן – אבוה מנו אבל היכא דידיע כגון היו אביו ואמו חבושים בבית האסורים דלא נבעלה לאחר חיישינן ואי נולד בקדושה דליכא למימר כקטן שנולד ליהוי ליה נמי שאר אב דהא ודאי אבוה הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר אביי הא דאמר רבנן אין אבהות לגוי משום דשטופי זמה הם ולא ידעי אבל היכי דידעי חיישינן אלא אפי׳ היכי דידעי נמי לא חיישינן דהא שני אחים תאומים דטפה א׳ הי׳ ונחלקה לשתים וקאמר אין חייבים ש״מ אפקירי אפקרי׳ רחמנא לזרעי׳ כדכתיב אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם:
תניא גר שהיתה הורתו של״ב ול״ב י״ל שאר האם ואין לו שאר האב כיצד נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א אמר רבא: הא דאמור רבנן [זה שאמרו חכמים] בתור כלל: אין ייחוס אב לגוי, לא תימא [אל תאמר] שהטעם הוא משום דשטופי [ששטופים] בזמה, שלא ידיע [ידוע] בוודאות שזה אביו, אבל אם ידיע [ידוע] בבירור שזה אביו חיישינן [חוששים אנו] גם למשפחת האב, אלא אפילו דידיע נמי לא חיישינן [כשידוע גם כן איננו חוששים].
Rava said: With regard to that which the Sages said, that a gentile has no patrilineage, do not say that it is because they are so steeped in licentiousness that they do not know the identity of their fathers with certainty, but if that identity is known, we are concerned that the paternity is recognized, with regard to the prohibition of intercourse with forbidden paternal relatives and other halakhic issues. Rather, even when it is known, we are still not concerned.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דְּהָא שְׁנֵי אַחִין תְּאוֹמִים דְּטִפָּה אַחַת הִיה וְנֶחְלְקָה לִשְׁתַּיִם וְקָתָנֵי סֵיפָא לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְיַיבְּמִין ש״משְׁמַע מִינַּהּ אַפְקוֹרֵי אַפְקְרֵיהּ רַחֲמָנָא לְזַרְעֵיהּ דִּכְתִיב {יחזקאל כ״ג:כ׳} בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם וְזִרְמַת סוּסִים זִרְמָתָם.

The proof is from the case of two identical twin brothers, who were one drop that was divided into two and obviously have the same father, and yet it is taught in the latter clause of the baraita: They do not perform ḥalitza and they do not perform levirate marriage, although they certainly have the same father. Learn from this that the Merciful One dispossesses the male gentile of his offspring, as it is written with regard to Egyptians: “Whose flesh is the flesh of donkeys, and whose semen is the semen of horses” (Ezekiel 23:20), i.e., the offspring of a male gentile is considered no more related to him than the offspring of donkeys and horses.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דהא שני אחין תאומים כו׳.
ה״ג: וקאמר לא חולצין ולא מייבמין – ומסיפא יליף טעמא דאי מרישא לא מצי למילף דאפילו שאר האם אין לו דטעמא לאו משום דזרמת סוסים הוא אלא משום דכקטן שנולד דמי.
זרמת – זרע שהוא יורה כחץ כזרם מים המקלח בכח.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וראיה לדבר דהא [שהרי] שני אחין תאומים, שטפה אחת (של זרע) היה ונחלקה לשתים וממנה נוצרו התאומים (תאומים זהים), וקתני סיפא [ושנה בסוף] המשנה גם באלה: לא חולצין ולא מייבמין, אף שבוודאי יש להם אב אחד, על כן, שמע מינה, אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה [למד מכאן כי הפקירה התורה את זרעו] שלא יתייחסו בניו אחריו, דכתיב [שנאמר] במצרים: ״בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם״ (יחזקאל כג, כ).
The proof is from the case of two identical twin brothers, who were one drop that was divided into two and obviously have the same father, and yet it is taught in the latter clause of the baraita: They do not perform ḥalitza and they do not perform levirate marriage, although they certainly have the same father. Learn from this that the Merciful One dispossesses the male gentile of his offspring, as it is written with regard to Egyptians: “Whose flesh is the flesh of donkeys, and whose semen is the semen of horses” (Ezekiel 23:20), i.e., the offspring of a male gentile is considered no more related to him than the offspring of donkeys and horses.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְּנִיפְטַיִים הַגֵּר שֶׁנָּשָׂא אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ אֵין אִישׁוּת לַגֵּר וְאֶלָּא גֵּר דְּקַדֵּישׁ ה״נהָכִי נָמֵי לָא תָּפְסִי בַּהּ קִדּוּשִׁין אֶלָּא אֵימָא אֵין אִיסּוּר אֵשֶׁת אָח לַגֵּר מַאי לָאו דְּנַסְבַא אַח כְּשֶׁהוּא גֵּר.

The Gemara resumes its discussion of the dispute between Rav Aḥa bar Ya’akov and Rav Sheshet. Come and hear another proof, as Rabbi Yosei said: An incident took place involving Niftayim the convert, who married the wife of his maternal half brother, and the incident came before the Sages, and they said that there is no valid marriage for a convert. The Gemara asks: Is this possible? And if a convert betroths a woman who is not related to him, is his betrothal to her indeed ineffective? Rather, modify the baraita and say that with regard to a convert there is no prohibition proscribing a brother’s wife. The Gemara concludes: What, is the baraita not referring to a case where the brother, her first husband, married her when he was already a convert, thereby proving that a convert is permitted to marry the wife of his deceased brother who was also a convert, even if they were maternal brothers?
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בנפטיים הגר.
דנסבא אחיו – המת כשהוא גר דהויא קידושיו קידושין ושריא לאחיו דאין לו אחוה דכקטן שנולד דמי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי לאו דנסבא כשהוא גר – פי׳ וש״מ שאפי׳ אשה שנשא אחיו בגירות דקדושיו קדושי׳ כיון שמת מותרת לאחיו ואף על פי שיש לו בנים והא ודאי לא נצרכה אלא כשלדתן בקדושה דאי כשלדתן שלא בקדושה פשיט׳ וק׳ לרב ששת דאסר וה״ה דק׳ לרב אחא ללישנא קמא דהכ׳ מילתא פסיקתא קתני ואפילו באחים מן האם ולא מן האב.
ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת, לענין איסור אשת אח בגרים, שאמר ר׳ יוסי: מעשה בניפטיים הגר שנשא אשת אחיו מאמו, ובא מעשה לפני חכמים, ואמרו: אין אישות לגר. על לשון זו תוהים: כיצד אפשר לומר כך? ואלא גר דקדיש [שקידש] אשה הכי נמי [כך גם כן] תאמר שלא תפסי [תופסים] בה הקדושין?! אלא יש לתקן את הלשון אימא [ואמור]: אין איסור אשת אח לגר. מאי לאו [האם לא מדובר] דנסבא [שנשאה] האח (שמת) את אשתו כשהוא גר! ומשמע שאין באחים גרים מן האם איסורי אשת אח!
The Gemara resumes its discussion of the dispute between Rav Aḥa bar Ya’akov and Rav Sheshet. Come and hear another proof, as Rabbi Yosei said: An incident took place involving Niftayim the convert, who married the wife of his maternal half brother, and the incident came before the Sages, and they said that there is no valid marriage for a convert. The Gemara asks: Is this possible? And if a convert betroths a woman who is not related to him, is his betrothal to her indeed ineffective? Rather, modify the baraita and say that with regard to a convert there is no prohibition proscribing a brother’s wife. The Gemara concludes: What, is the baraita not referring to a case where the brother, her first husband, married her when he was already a convert, thereby proving that a convert is permitted to marry the wife of his deceased brother who was also a convert, even if they were maternal brothers?
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בלָא דְּנַסְבַא כְּשֶׁהוּא גּוֹי1 כְּשֶׁהוּא גּוֹי2 מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא לִיגְזוֹר כְּשֶׁהוּא גּוֹי3 אַטּוּ כְּשֶׁהוּא גֵּר קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers: No, the baraita is referring to a case where the brother married her while he was still a gentile, and since he converted they are no longer married. The Gemara asks: If he married her while he was a gentile, what is the purpose of stating this obvious halakha? The Gemara answers: Lest you say the Sages should decree that the marriage is prohibited even in a case where the first husband married her while he was a gentile, due to the prohibition against their marriage if the brother married her when he was already a convert. The baraita therefore teaches us that there is no such decree.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
3. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשהוא עובד כוכבים – ומשנתגייר לא ידעה דלא הוה ליה בה קידושין הלכך שרי לאחוה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא דנסבא כשהוא עכומ״ז – פי׳ ומשנתגייר לא ידעה דהשתא לכ״ע שריא לאחים אחר מיתה מיהת וכדפי׳ ואפילו מחיים אפשר היה להתיר אע״ג דאסירי בעכומ״תן משום בעולת בעל אותו אישות אין לו עיקר וכשנתגיירו פקע וליכא שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה ודלא כי״א דא״ה אסירי מחיים שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדוש׳ קלה וא״כ אפי׳ בגט לא משתריי׳ ואפי׳ לעלמא דאינהו לאו בני גטה נינהו בעכומ״תן ויאמר׳ באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותהיה בת עכומ״ז בעולה שנתגיירה אסורה לישראל עולמית אלא ודאי דהא ליתא דכולי עלמא ידעי דאישותם פקע בגירות וליכא למיחש לאותו אישות כלל ובת עובדי כוכבים ומזלות שנתגיירה מותרת ועכומ״ז שנתגייר הוא ואשתו אם רצה מקיימ׳ ואם רצה פוטרה בלא גט וכן דעת גדולי רבותינו ומר׳ הר״ם ז״ל.
ודוחים: לא, דנסבא [שנשאה] כשהוא גוי. ומקשים: אם מדובר שנשאה כשהוא גוי, מאי למימרא [מה בא לומר], כלומר, מה החידוש בדבר? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: ליגזור [שיגזרו] חכמים במקרה שנשא האח אשה כשהוא גוי אטו [משום] המקרה הדומה אם ישא אותה כשהוא גר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין גוזרים.
The Gemara answers: No, the baraita is referring to a case where the brother married her while he was still a gentile, and since he converted they are no longer married. The Gemara asks: If he married her while he was a gentile, what is the purpose of stating this obvious halakha? The Gemara answers: Lest you say the Sages should decree that the marriage is prohibited even in a case where the first husband married her while he was a gentile, due to the prohibition against their marriage if the brother married her when he was already a convert. The baraita therefore teaches us that there is no such decree.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ת״שתָּא שְׁמַע דְּאָמַר בֶּן יָאסְיָין כְּשֶׁהָלַכְתִּי לִכְרַכֵּי הַיָּם מָצָאתִי גֵּר אֶחָד שֶׁנָּשָׂא אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מִי הִרְשְׁךָ אָמַר לִי הֲרֵי אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ עַל סַפְסָל זֶה יָשַׁב ר׳רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר שְׁנֵי דְבָרִים גֵּר נוֹשֵׂא אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ וְאָמַר {יונה ג׳:א׳} וַיְהִי דְבַר ה׳ אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר שֵׁנִית דִּבְּרָה עִמּוֹ שְׁכִינָה שְׁלִישִׁית לֹא דִּבְּרָה עִמּוֹ שְׁכִינָה קָתָנֵי מִיהַת גֵּר נוֹשֵׂא אֵשֶׁת אָחִיו מֵאִמּוֹ מַאי לָאו דְּנַסְבַא אָחִיו כְּשֶׁהוּא גֵּר.

Come and hear another proof, as ben Yasiyan said: When I went to cities overseas, I found one convert who married the wife of his maternal half brother. I said to him: My son, who permitted this to you? He said to me: There is a local woman and her seven sons to whom this was permitted. On this very bench [safsal], Rabbi Akiva sat and said two statements: He said that a convert may marry the former wife of his maternal half brother, and he said that the verse “And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying” (Jonah 3:1) implies that the Divine Presence spoke with him only a second time. However, a third time the Divine Presence did not speak with him, i.e., Jonah did not receive any more prophecies. In any event, this baraita teaches that a convert may marry the wife of his maternal brother. What, is it not referring to a case where the convert’s brother married her when he himself was already a convert?
רש״יראב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי אשה – גיורת ושבעה בניה שהתיר להן רבי עקיבא לישא איש את אשת אחיו ומהן למדתי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי אשה ושבעה בניה על ספסל זה ישב ר״ע כו׳. כתב ר״ח ז״ל יש מי שפירש הרי אשה ושבעה בניה מעידין שעל ספסל זה ישב ר״ע ואמר שני דברים אלו. והוא ז״ל כתב דלא מסתבר האי טעמא ע״כ. ובודאי שאין פירוש זה מחוור מדאקשינן בסמוך ומי מהימן והא אמר ר׳ אבא אמר רב הונא אמר רב כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו וכו׳, ופרקינן שאני הכא דהא איכא אשה ושבעה בניה. ואם איתא מאי קא מהדר ליה, היינו פרכין אשה ושבעה בניה מי מהימני, אלא העיקר כלשון השני שפירש ר״ח ז״ל הרי אשה זו שהתיר ר״ע לאחר ואלו שבעה בניה וכן פירש רש״י ז״ל (להלן ד״ה הרי).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הרי אשה גיורת וז׳ בניה. שהתיר ר׳ עקיבא [לישא] איש אשת אחיו, ומהם למדתי. דנסבה אחיו. המת אחר שנתגייר, דהוו קדושין [גמורין] ושריא לאחין, דאין להם אחוה כלל דכקטן שנולד דמי. כשהוא [גוי]. ומשנתגייר לא ידעה. הילכך שריא לאח, דהא לא הוו בה קדושי. מאי למימרא. פשיטא דשריא ליה, דהואיל ואשת אחיו מותרת לגוי לא שיך למיסרה מטעם שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ואחלופי בישראל לא שיך למימר בגויה. וש״מ שלא אסרו להם חכמים עריות אלא אותן שהיו אסורות להם, כדכתבינן בפרק כיצד1. אם קו⁠[דם]. שבא מעשה לידו היה רגיל לשנותה לתלמידיו. ואם לאו. הואיל ודבר חידוש הוא אינו נאמן, שמא מחמת מה שהורה הוא אומ׳. הרי אשה. ראיה של קודם לכן הביא. מורה ובא. שמתחלה היה רגיל לשנותה לתלמידיו. מילתא אחריתי. של יונה, שלא דבר עמו השם על עסקי נינוה פעם שלישית, ומגו דמהימן אהאי אחריתי דהויא קודם מעשה, מהימן נמי אהאי, דניכרין דברי אמת שיחד קבלן.
1. לעיל כב, א ד״ה חמורה.
אמר הרי אשה וז׳ בניה על ספסל זה ישב ר״ע – פר״ח ז״ל בשם אחרים הרי אשה וז׳ בניה מעידים כי על ספסל זה ישב ר״ע ואמר ב׳ דברים אלו ואינו נכון דא״כ כי פרכי׳ לקמן בהא דת״ח שמורה הוראה וכו׳ מאי מפרקי׳ שאני הכא דקאמ׳ הרי אשה וז׳ בניה ערביך צריך ערבא דאינהו לא מהימני מהא פירכא גופי וגם ר״ח ז״ל כתב דלא מסתבר הפי׳ והיא ז״ל פירש כפרש״י ז״ל הרי אשה זו שהתיר ר״ע לאח ואלו ז׳ בנים שלה.
שנית דברה עמו שכינה שלישית לא דברה כו׳. והא דכתיב בתר הכי ויאמר אלהים אל יונה ההיטב חרה גו׳ ויאמר ה׳ אתה חסת גו׳ אין זה דבור שלישי אלא הוכחה בעלמא על שחרה לו וק״ל:
ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע] ראיה, שאמר החכם בן יאסיין: כשהלכתי לכרכי הים מצאתי גר אחד שנשא אשת אחיו מאמו. אמרתי לו: בני, מי הרשך? אמר לי: הרי אשה שהותר לה הדבר לפני זמן רב מצויה כאן, היא ושבעה בניה, כשעל ספסל זה ישב ר׳ עקיבא ואמר שני דברים: גר נושא אשת אחיו מאמו, ואמר גם דבר אגדה: ״ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית לאמר״ (יונה ג, א)שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו שכינה ולא זכה עוד לנבואה. קתני מיהת [שנינו בכל אופן] גר נושא אשת אחיו מאמו, מאי לאו דנסבא [האם לא מדובר שנשאה] אחיו כשהוא גר?
Come and hear another proof, as ben Yasiyan said: When I went to cities overseas, I found one convert who married the wife of his maternal half brother. I said to him: My son, who permitted this to you? He said to me: There is a local woman and her seven sons to whom this was permitted. On this very bench [safsal], Rabbi Akiva sat and said two statements: He said that a convert may marry the former wife of his maternal half brother, and he said that the verse “And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying” (Jonah 3:1) implies that the Divine Presence spoke with him only a second time. However, a third time the Divine Presence did not speak with him, i.e., Jonah did not receive any more prophecies. In any event, this baraita teaches that a convert may marry the wife of his maternal brother. What, is it not referring to a case where the convert’s brother married her when he himself was already a convert?
רש״יראב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לָא דְּנַסְבַא כְּשֶׁהוּא גּוֹי1 מַאי לְמֵימְרָא מַהוּ דְּתֵימָא נִגְזוֹר כְּשֶׁהוּא גּוֹי2 אַטּוּ כְּשֶׁהוּא גֵּר קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers: No, the baraita is referring to a case where the brother married her while he was still a gentile. The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this obvious halakha? The Gemara answers: Lest you say we should decree that marriage between a convert and the former wife of his brother is prohibited even if the brother married her while he was still a gentile, due to the prohibition against their marrying if the brother married her when he was already a convert. The baraita therefore teaches us that there is no such decree.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובד כוכבים״.
ראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: לא, דנסבא [שנשאה] כשהוא גוי. ושואלים: אם כן מאי למימרא [מה בא לומר] בזה, מה חידש לנו? ומסבירים: מהו דתימא [שתאמר]: נגזור כשהוא גוי אטו [משום] המקרה שישא כשהוא גר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שאין גוזרים.
The Gemara answers: No, the baraita is referring to a case where the brother married her while he was still a gentile. The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this obvious halakha? The Gemara answers: Lest you say we should decree that marriage between a convert and the former wife of his brother is prohibited even if the brother married her while he was still a gentile, due to the prohibition against their marrying if the brother married her when he was already a convert. The baraita therefore teaches us that there is no such decree.
ראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וּמִי מְהֵימַן וְהָאָמַר ר׳רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמּוֹרֶה הֲלָכָה וּבָא אִם קוֹדֶם מַעֲשֶׂה אֲמָרָהּ שׁוֹמְעִין לוֹ וְאִם לָאו אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

And is that convert who cited Rabbi Akiva a reliable witness, despite the fact that the ruling affects him personally? Didn’t Rabbi Abba say that Rav Huna said that Rav said: With regard to any Torah scholar who teaches a ruling of halakha in a certain case and it comes to be, if he said it before the incident, one listens to him. And if not, if the ruling followed the incident, one does not listen to him.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם קודם – שבא מעשה לידו היה רגיל לשנותו לתלמידיו שומעין לו ואם לאו הואיל ודבר חידוש הוא שמא בשביל מעשה שבא לידו אומרה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעצם המעשה הזה שואלים: ומי מהימן [והאם נאמן] האיש, אותו גר, שסיפר הלכה חדשה זו בשם ר׳ עקיבא, הלא הוא מספר על דבר הנוגע לעצמו, והאמר [והרי אמר] ר׳ אבא אמר רב הונא אמר רב: כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא, אם קודם מעשה הנוגע לו עצמו אמרה — שומעין לו, ואם לאו [לא], שמורה הלכה זו רק בשעת מעשה כזה או לאחר מכן — אין שומעין לו!
And is that convert who cited Rabbi Akiva a reliable witness, despite the fact that the ruling affects him personally? Didn’t Rabbi Abba say that Rav Huna said that Rav said: With regard to any Torah scholar who teaches a ruling of halakha in a certain case and it comes to be, if he said it before the incident, one listens to him. And if not, if the ruling followed the incident, one does not listen to him.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אִיבָּעֵית אֵימָא מוֹרֶה וּבָא הָיָה וְאִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם דְּקָאָמַר הֲרֵי אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ וְאִיבָּעֵית אֵימָא שָׁאנֵי הָכָא דְּקָאָמַר מַעֲשֶׂה אַחֲרִינָא בַּהֲדֵהּ.

The Gemara answers: If you wish, say that the convert taught the ruling, and only afterward it came to be that he himself married his sister-in-law. And if you wish, say that he is reliable because he supported his ruling by stating that there was a practical case involving a woman and her seven sons, in which Rabbi Akiva ruled that this kind of marriage is permitted. And if you wish, say that here it is different, as the convert stated a different incident with it. Since he cited an unrelated teaching of Rabbi Akiva in the same testimony, this teaching is also considered reliable.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הרי אשה ושבעה בניה – ראיה של קודם לכן הביא.
ואי בעית אימא שאני הכא דקאמר – מילתא דיונה בן אמתי בהדה ומגו דמהימן אהא מהימן נמי אהא דניכרין דברי אמת שביחד קבלן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעית אימ׳ שאני הכא דקאמר מילת׳ דיונה בן אמיתי בהדה – פרש״י ז״ל ומגו דמהימן אהא מהימן אהא דנכרין דברי אמת ע״כ ומסתבר דהאי טעמ׳ דמלת׳ כי מי שאמר הלכה משבא מעשה לידו אין שומעין לו לא מפני שנחוש לשקר חס ושלום אלא שאומ׳ כן בדדמי מתוך שסובר שהדין כן וכדפי׳ במכילתי׳ דלעיל ולפי׳ כל שמסיי׳ לומר לן ד״א עם ההלכה ההיא באותו מעמד ראיה הי׳ והוכחה שנזכר ההלכה יפה ולא אמ׳ בדדמי כלל שאלו היינו חוששי׳ לו לשקר כי אמר מילת׳ אחרינ׳ בהדה דילמא איערומי מערים.
כך הגרסא בספרים ישיני׳ וכ״ג רש״י ז״ל וכן מצאנוה בתוספתא גר עכומ״ז שהיתה הורתו שלא בקדושה ולדתו בקדוש׳ יש לו שאר האם ואין לו שאר האב ורש״י ז״ל פי׳ כל הברית׳ דאיסור׳ משום דאתי לאיחלופי ולמטעי באיסור׳ דאורית׳. נשא אחותה מן האם שנולד׳ בשעת עכו״מז יוצי׳ ואע״ג דלאו אחותו היא דכקטן שנולד דמי׳ דילמ׳ אתו למנסב אחותו שנולדה לאחר גירות שהיא אסור׳ לו מן התורה דאחותו גמורה היא. מן האב יקיים דליכ׳ למגזר מידי דאפי יבא לישא אחותו שיוליד אביו אחרי הגירו׳ לית לן בה דלאו אחותו הי׳ כיון דהורתו שלו שלא בקדוש׳ אין זה אביו ואינה אחותו.
גמרא ואבעית אימא משום דקאמר הרי אשה וז׳ בניה כו׳ מתוך שמעתין מוכח דההיא אשה וז׳ בניה לא היו של אותו הגר אלא שהביא ראיה על שנשא אשתו מההיא אשה וז׳ בניה דקודם לכן ודברי התוס׳ בפרק הערל בד״ה אם קודם מעשה אמרה כו׳ אינם מדוקדקים בזה שכתבו שם וכן בפרק נושאין גבי גר שהעיד על אשתו וז׳ בניו כו׳ עכ״ל שם:
ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] מורה ובא היה, שהיה מוסר הלכה זו עוד קודם שהגיע מעשה לידו. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: משום דקאמר [שאמר] הרי אשה ושבעה בניה, והרי זו עדות על מעשה שהיה זמן רב לפני שהתעוררה השאלה לגביו. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: שאני הכא, דקאמר [שונה כאן, שאמר] מעשה אחרינא בהדה [אחר אתו], שכיון שאמר דבר אחר בשם ר׳ עקיבא שאותו אנו מקבלים, הרי אגב כך מקבלים גם הוראה זו.
The Gemara answers: If you wish, say that the convert taught the ruling, and only afterward it came to be that he himself married his sister-in-law. And if you wish, say that he is reliable because he supported his ruling by stating that there was a practical case involving a woman and her seven sons, in which Rabbi Akiva ruled that this kind of marriage is permitted. And if you wish, say that here it is different, as the convert stated a different incident with it. Since he cited an unrelated teaching of Rabbi Akiva in the same testimony, this teaching is also considered reliable.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר מָר וַיְהִי דְבַר ה׳ אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר שֵׁנִית דִּבְּרָה עִמּוֹ שְׁכִינָה שְׁלִישִׁית לֹא דִּבְּרָה עִמּוֹ וְהָא כְּתִיב {מלכים ב י״ד:כ״ה} הוּא הֵשִׁיב [אֶת] גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה׳ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי הַנָּבִיא.

The Master said that Rabbi Akiva inferred from the verse “And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying” that the Divine Presence spoke with him only a second time. However, a third time the Divine Presence did not speak with him. The Gemara asks: Isn’t it written with regard to King Jeroboam ben Joash: “He restored the border of Israel from the entrance of Hamath to the Sea of the Arabah, according to the word of the Lord, the God of Israel, which He spoke by the hand of His servant Jonah the son of Amittai, the prophet” (II Kings 14:25)? Evidently, Jonah prophesied at least once more.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הוא השיב – ירבעם בן יואש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ק כדבר ה׳ גו׳ כשם שנהפך כו׳ כך נהפך בימי ירבעם בן יואש מרעה לטובה כו׳. כמפורש בתר הכי כי ראה ה׳ את עני ישראל גו׳ ולא דבר ה׳ למחות גו׳ ויושיעם ביד גו׳ וק״ל:
אגב אותו ענין מביאים: אמר מר [החכם], נאמר: ״ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית לאמר״, ואמר על כך ר׳ עקיבא: שנית דברה עמו שכינה, שלישית לא דברה עמו. ותוהים: והא כתיב [והרי נאמר] על ירבעם בן יואש: ״הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה׳ אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא״ (מלכים ב׳ יד, כה), משמע שניבא יונה עוד נבואה אחת לפחות!
The Master said that Rabbi Akiva inferred from the verse “And the word of the Lord came to Jonah a second time, saying” that the Divine Presence spoke with him only a second time. However, a third time the Divine Presence did not speak with him. The Gemara asks: Isn’t it written with regard to King Jeroboam ben Joash: “He restored the border of Israel from the entrance of Hamath to the Sea of the Arabah, according to the word of the Lord, the God of Israel, which He spoke by the hand of His servant Jonah the son of Amittai, the prophet” (II Kings 14:25)? Evidently, Jonah prophesied at least once more.
רש״יראב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אָמַר רָבִינָא עַל עִסְקֵי נִינְוֵה קָאָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר הָכִי קָאָמַר כִּדְבַר ה׳ אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ הַנָּבִיא כְּשֵׁם שֶׁנֶּהְפַּךְ לְנִינְוֵה מֵרָעָה לְטוֹבָה כָּךְ בִּימֵי יָרׇבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ נֶהֱפַךְ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מֵרָעָה לְטוֹבָה.

Ravina said: Rabbi Akiva was saying that Jonah did not prophesize a third time about the issue of Nineveh. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this is the meaning of the phrase “According to the word of the Lord, the God of Israel, which He spoke by the hand of His servant Jonah the son of Amittai, the prophet”: It is not that Jonah had prophesized about the conquests of Jeroboam ben Joash, but rather that just as the fortune of Nineveh turned from bad to good, so too, in the days of Jeroboam ben Joash, Israel’s fortune turned from bad to good.
רש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על עסקי נינוה קאמר – דלא דברה עמו על עסקי נינוה אלא שתי פעמים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על עסקי נינוה – תימה דאמאי איצטריך למכתב שנית ולא שלישית דלא אשכחן שדברה עמו שלישית ושמא כיון שמצינו שחזרו לקלקולם ונתנבא עליהם נחום האלקושי היינו יכולים לסבור שגם אז נתנבא עליהן יונה וא״ת והא אשכחן דדברה עמו שלישית בעסקי נינוה דכתיב ויאמר ה׳ אל יונה ההיטב חרה לך על הקיקיון וגו׳ ואני לא אחוס על נינוה וגו׳ וי״ל דהני לאו עסקי נינוה נינהו ומיהו לרב נחמן בר יצחק דאמר שוב לא דברה עמו קשיא וי״ל שזה היה אותו יום וחשיב הכל נבואה אחת.
רב נחמן בר יצחק אומר ה״ק כו׳ – אמר ר״י שחולק על אותו מדרש שהביא רש״י בפירוש נביאים (מלכים ב י) ויאמר ה׳ אל יהוא יען אשר הטיבות וגו׳ ע״י יונה בן אמתי אמר לו או שמא אינו חושב אלא דברים שהוא צורך גדול כגון מעשה נינוה וכיוצא בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ ד״ה רב נחמן בר יצחק וכו׳ על אותו מדרש שהביא וכו׳. והוא בסדר עולם:
אמר רבינא: על עסקי נינוה קאמר [אמר] שלא ניבא נבואה שלישית על נינוה, אף שאכן נתנבא עוד בנושאים אחרים. רב נחמן בר יצחק אמר: הכי קאמר [כך אמר], כך יש להבין את הפסוק: ״כדבר ה׳ אשר דבר ביד עבדו הנביא״ אינו תוכן הנבואה, אלא סימן הוא — כשם שנהפך בנבואת יונה לנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נהפך להם לישראל מרעה לטובה.
Ravina said: Rabbi Akiva was saying that Jonah did not prophesize a third time about the issue of Nineveh. Rav Naḥman bar Yitzḥak said that this is the meaning of the phrase “According to the word of the Lord, the God of Israel, which He spoke by the hand of His servant Jonah the son of Amittai, the prophet”: It is not that Jonah had prophesized about the conquests of Jeroboam ben Joash, but rather that just as the fortune of Nineveh turned from bad to good, so too, in the days of Jeroboam ben Joash, Israel’s fortune turned from bad to good.
רש״יראב״ןתוספותבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ת״שתָּא שְׁמַע גֵּר שֶׁהָיָה לֵידָתוֹ בִּקְדוּשָּׁה וְהוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדוּשָּׁה יֵשׁ לוֹ שְׁאָר הָאֵם וְאֵין לוֹ שְׁאָר הָאָב גכֵּיצַד נָשָׂא אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם יוֹצִיא מִן הָאָב יְקַיֵּים אֲחוֹת הָאָב מִן הָאֵם יוֹצִיא

The Gemara resumes discussion of the dispute between Rav Aḥa bar Ya’akov and Rav Sheshet. Come and hear another proof: A convert whose birth was in sanctity but whose conception was not in sanctity has maternal kinship, i.e., his relationship to his mother’s relatives is recognized. However, he does not have paternal kinship. How so? If he married his maternal half sister, who was born before him and converted, he must divorce her. Although by Torah law they are considered unrelated, the Sages rendered it prohibited for them to marry, lest he marry a maternal half sister who was born after him and is forbidden to him. If she is his paternal half sister, he may maintain her as his wife. If he married his father’s maternal half sister, he must divorce her.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״ג: גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה.
נשא אחותו מן האם – שנולדה בהיותה עובדת כוכבים יוציא. ואע״ג דלאו אחותו היא דכקטן שנולד דמי גזירה דלמא אתי למנסב אחותו שנולדה אחריו דבההיא איכא כרת דלידת שניהם בקדושה ואחותו גמורה מן האם הויא כישראלית שילדה בן ובת.
מן האב יקיים – שהכל יודעין דאין אב לעובד כוכבים וא״נ אתי למנסב בת אביו שיוליד מאשה אחרת משנתגייר לא איכפת לן דהא לאו בנו הוא.
אחות האב מן האם יוציא – גזירה משום אחותו מן האם כדאמרן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נשא אחותו מן האם יוציא – פירש בקונטרס דגזרינן שמא ישא אחותו שנולדה אחריו שיש בה כרת משמע שסובר דאם היתה גם לידתו שלא בקדושה היה מותר באחותו מן האם שנולדה בנכריות כיון דתרוייהו שלא בקדושה דהתם ליכא למגזר שמא ישא אחותו שנולדה אחריו וקשה דהא לעיל בפ״ב (דף כב. ושם) אמימר אמר [אפי׳] האחין מן האם מעידים לכתחלה ומאי שנא מעריות פי׳ שאפי׳ נתגיירו ונולדו בנכריות שייך בהו קורבה ומשני ערוה לכל מסורה כו׳ משמע דאפילו נולדו בנכריות שייך בהו קורבה דאם דבסתם גיורת מיירי ועוד בני יודן אמתא הורתן ולידתן שלא בקדושה הוה אפ״ה אסר להו רב ששת (לעיל דף צז:) למינסב נשי דהדדי אלא י״ל דטעמא דדלמא אתי לאיחלופי בישראל ואפי׳ בנולדו בהיותם נכריות יש לגזור בקורבת אם והא דנקט הכא לידתו בקדושה לרבותא נקטיה דאע״ג דלידתו בקדושה דכשתי אמהות דמו אפ״ה אסירי דלמא אתו לאיחלופי בישראל וריב״א פי׳ דלהכי נקט הורתו שלא בקדושה דאי בקדושה הרי הוא כישראל גמור ומותר באחותו שנולדה בהיותה נכרית כיון דלית ביה צד נכריות כלל ולא שייך בה שמא יאמרו אי נמי משום הכי נקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דפסיקא ליה מילתא שאז איירי בין נולדה לפניו בנכריות בין נולדה אחריו בקדושה וה״ר חיים פירש דדוקא נקט ולידתו בקדושה דאז מן האב יקיים שלא ראה עצמו בנכריות וליכא למימר ביה שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה אבל אם גם לידה שלא בקדושה אפי׳ מן האב יוציא דכיון שראה עצמו בנכריות אתי למימר באנו מקדושה חמורה כו׳ דהא שמעינן לרבי מאיר דהכא בירושלמי ובבראשית רבה דאסר בן נח באחותו בין מן האב בין מן האם דדריש על כן יעזב איש את אביו ואת אמו (בראשית ב) בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו ומיהו נראה לר״י דהך ברייתא פליגא אירושלמי ובראשית רבה דהא משמע דכ״ע מוקי הכא קרא לאחות אב ואחות אם והיינו כרבנן דהתם ועוד דטעמא דאחות אב מן האם יוציא משמע בפ׳ ד׳ מיתות (סנהדרין נח.) דהוי משום שמא יאמרו באנו דאילו טעמא דאיחלופי ליתיה הכא בקורבת אב א״כ משמע דבהאי גר דלידתו בקדושה שייך שפיר טעמא שמא יאמרו אע״פ שלא ראה עצמו שעה אחת בנכריות וזה דוחק לומר דאחות אב מן האם לא קאי אגר דרישא אלא מיירי בלידתו שלא בקדושה כי היכי דלא קאי נמי סיפא דקתני נשא אשה ובתה ארישא כדפי׳ בקונט׳ דהכא משמע דקאי אגר דרישא.
אחות האב מן האם יוציא – פי׳ בקונט׳ דגזרינן משום אחותו מן האם ואין נראה דבהדיא משמע בפרק ד׳ מיתות (נ״ז שם) דטעמא משום שמא יאמרו דמוקי התם הך ברייתא כר׳ אליעזר דדריש את אביו זו אחות אביו ואם כן מיתסרא בנכריות.
גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה – פי׳ והוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה שיש לו שאר האםא, כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, והאי דנקט הכי, למעוטי הורתו ולידתו בקדושה, דכיון דדמי לישראל גזר בי׳ ר׳ מאיר דילמא אתי לאחלופי בישראל אפילו בשאר האבב, ואפילו נולדו אותם קרובות גויות. כך פירש״י ז״ל במסכת סנהדריןג. ולא מחוור, דכ״ש התם משום דכשתי אמהות דמיין. וחכמי הצרפתים ז״ל נחלקו בדבר, יש שפירשו דה״ה להורתו ולידתו בקדושה וה״ה להורתו ולידתו שלא בקדושה, והא דנקט הכי ולא קתני סתם, משום דהורתו ולידתו בקדושה לא פסיקא לי׳, דהא באותן שנולדו בגירותן אפילו בשאר האב אסורין מן התורה, וקמ״ל נמי שאפילו לידתו בקדושה אין לו שאר האב, ואין צריך לומר הורתו ולידתו שלא בקדושהד. ואחרים פירשו, שאם היתה הורתו ולידתו בקדושה, מותר אפילו בשאר האם, דישראל גמור הוא, ולא אמרינן בי׳ שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלהה. ואחרים פירשו, שאם היתה הורתו ולידתו שלא בקדושה אף בשאר האב יוציא, דכיון שהי׳ גוי גזרינן שמא יאמרו, אבל לידתו בקדושה משום דמחליף בישראל הוא אסור בשל אם ולא בשל אבו. והלשון הזה אינו עולה במסכת סנהדריןז, דהתם משמע דטעמאח לר׳ מאיר, משום דהני אסירי לי׳ בגיותן וגזרה שמא יאמרו. ושיטה דסיפא נמי משמע, דאפילו בשתיהן שלא בקדושה הכי דיני׳, כמו שאפרש. והדברים מראין כדברי האומר שהוא דין לכולםט. ופי׳ הברייתא, נשא אחותו מן האם יוציא, משום שבגיותו נמי היתה אסורה עליו, שכל שאר האם אסור לבני נח, כדדריש בסנהדריןי, לאמר זה גלוי עריות, אבל בשאר האב לא מרבינן, משום דרחמנא אפקרי׳ לזרעי׳ ואפילו בגיותן, דכי כתב רחמנא וזרמת סוסים זרמתם, בגיותן כתיב. אחות האב מן האם, אע״פ שהיא שאר מן האבכ, בפי׳ ריבה אותם הכתוב, ע״כ יעזב איש את אביו ואת אמו זו אחות אביו, פי׳ מן האם, שאלו מן האב מותרת היא, דכתיבל ויקח עמרם את יוכבד דודתו. אחות האם מן האב לר׳ מאיר, גזירה משום לתא דהנךמ. ורש״י ז״ל פי׳ כאןנ, טעמא דברייתא כולה, משום גזירה דילמא אתי למינסב שאר האם שנולדה בגירות. ולדבריו דוקא בלידתו בקדושהס. אבל במסכת סנהדריןע פי׳ כדאמרן. ובגמרא מוכחפ כדתניא התםצ, כל ערוה שב״ד ישראל ממיתין עלי׳ בן נח מוזהר עלי׳ אין ב״ד ישראל ממיתין עלי׳ אין בן נח מוזהר עלי׳ דברי ר׳ מאיר, וחכ״א הרבה עריות יש שאין ב״ד ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עליה. והוינן בה, ואמר ר׳ מאיר כל ערוה שב״ד ישראל ממיתין עלי׳ בן נח מוזהר עלי׳ אבל חייבי כריתות לאק, והא תניא גר שהיתה הורתו וכו׳, פי׳ וכיון דאית להו בגירות אחוה מדרבנן, ש״מ בגיותן איתר להו מדאורייתא, דמשום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה גזרו בהו. ומפרקינן הא ר׳ מאיר אליבא דר׳ אליעזר הא ר׳ מאיר אליבא דר׳ עקיבא, דתניא ע״כ יעזב איש את אביו אחות אביו ואת אמו אחות אמו דברי ר׳ אליעזר, ר׳ עקיבא אומר אביו אשת אביו אמו אמו ממש, פי׳ ר׳ מאיר אליבא דר׳ אליעזר מרבי כל העריות מלאמר או מאיש איש, אבל ר׳ מאיר לר׳ עקיבא לא מרבי מלאמר, אלא כעין אותן שפרט בהן הכתוב, דהיינו חייבי מיתות. ורבנן פליגי עלי׳ דר׳ מאיר ואמרי, הרבה עריות יש שאין ב״ד ישראל ממיתין עליהן ובן נח מוזהר עלייהו. וטעמייהו דרבנן משום דאית להו איש איש לרבות כל העריות בישראל, ואפילו שלא כעין אותן שפרט בהן הכתוב. ודכולי עלמא בשאר האם נתרבו בהן כל העריות, אבל בשל אב אין להם שאר כלל, אלא משום גזירת הכתוב לר׳ אליעזר באחות האב מן האם, דאלו מן האב שריא. אלמא חדוש הוא בזו ולא באחרת, ולר׳ עקיבא באשתו. והיינו דגרסינן התםש, אמר רב הונא גוי מותר בבתו, פי׳ משום שאין חוששין בהן לזרע האב, ואף על גב דאית להו חייס. ולענין ירושה נמי אמרינןת, גוי יורש את אביו דבר תורה. התם שאני דגלי בי׳ רחמנא, אבל לענין עריות לית ליה, דרחמנא אפקרי׳ לזרעיה בין בגיות בין בגירות. והיינו נמי דאיצטריך לרבויי בירושה, וה״ה נמי בעריות דאישות, כגון אשת קרובים דמותרות בגיותן, דגבי עריות קיחה כתיב בהו ואינהו קיחה לית להוא. ולא גמרינן מדאשכחן להו אישות באב, דחדוש הוא דהא אפקרינהו רחמנא לזרעייהו כדפרישית. והרי יעקב נשא שתי אחיותב, ואלמלא היו אסורות, היו חכמים צריכין לפרש שלא היו אחיות מן האם, ולא פירשו כן בשום מקום. והרי יהודה אמר על תמר כלתו צדקה ממניג, ואלו היתה אסורה משום כלה, אכתי חייבת היא מיתה דעריות. והא דכתיבד, ולא יסף עוד לדעתה, מפני שהיתה זקוקה ליבם והוא שלהה, לפי מה שהיו נוהגין ביבומיןו. ודקתני, כל ערוה שב״ד ישראל ממיתין עלי׳ בן נח מוזהר עלי׳, אעריות דשאר קאי ולאו אעריות דאישות. תדע, דקא מקשי אבל חייבי כריתות לאז והתניא וכו׳, ולא מקשי נמי מגופה, דהא איכא חייבי מיתות דאישות כגון אשת אב וכולהח, דישראל ממיתין עליהן ולבני נח שריין לאידך ברייתא, אלא ש״מ לכולי עלמא אישות לית להו, אלא אשת אב שנבעלה שנתרבתה בהן לדברי ר׳ עקיבאט.
א. כך הוכיחו התוס׳ ד״ה נשא, מהגמ׳ לעיל כב א.
ב. בכ״י: האם.
ג. נח א ד״ה וחכ״א יקיים.
ד. כנר׳ הכונה לשיטה המובאת בתוס׳ ד״ה נשא, המתחילה במלים אי נמי באה״ד. וכן הובא פירוש זה ברשב״א בשם י״מ, וכן במאירי בשם י״מ עמ׳ 355.
ה. כ״כ התוס׳ שם בשם ריב״א, וכן הובא ברשב״א בשם י״מ הראשון, ובמאירי עמ׳ 354. וכן הביא פירוש זה בריטב״א.
ו. כ״כ תוס׳ שם בשם ה״ר חיים. ועיין בתוס׳ סנהדרין נז ב ד״ה הורתו.
ז. נח א.
ח. בנדפס: בטעמא.
ט. כלומר כפירוש הראשון שהביא רבינו לעיל בשם חכמי הצרפתים, וכנ״ל בהע׳ 14, וכן הוא ברשב״א ובריטב״א.
י. נז ב.
כ. בכי״א: שאר האם.
ל. שמות ו כ. ועיי״ש בפי׳ רבותינו בעלי התוספות. וכן הוזכר פסוק זה בריטב״א. ועיין בסמוך הע׳ 33 ובנמוק״י.
מ. וכ״פ הרשב״א והריטב״א.
נ. ד״ה נשא אחותו מן האם.
ס. כמש״כ התוס׳ ד״ה נשא, לדעת רש״י.
ע. נח א ד״ה וחכ״א יקיים, הביאו רבינו לעיל בתחלת הדיבור.
פ. ברשב״א: והתם ודאי מוכח דלאו משום גזירה היא אלא משום דבגיותן אסירי.
ק. כ״ה גירסת רבינו בגמ׳ שם, וכ״כ בסמוך בסוף הדיבור, ועיין לקמן ע״ב בד״ה וכן עולה משמועה זו, שהביא גירסת רש״י שם ומסיק: ואין הגירסא בנוסחאות ישנות אלא כמו שכתבתי למעלה, וכונתו למש״כ כאן.
ר. אולי צ״ל: איתסרו להו. ברשב״א: אסירי.
א. וכ״כ בחידושי הר״ן סנהדרין נח א ד״ה הא ר״מ, סברא זו דקיחה לית להו לגוים. ועיי״ש ביד רמה שחולק ע״ז.
ב. עיין בפירוש רבינו על התורה בראשית כו ה שהקשה איך נשא יעקב שתי אחיות ועמרם נשא דודתו והאיך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו, והשיב: שמירתו אותה היה בארץ בלבד ויעקב בחו״ל בלבד נשא שתי אחיות וכן עמרם. ועיין בפירוש רבינו עה״ת סוף פרשת אמור ויקרא כד י שכתב: כי מעת שבא אברהם בברית היו ישראל ובגוים לא יתחשבו. וכאן משמע בדברי רבינו שהיה להם דין בני נח, וצ״ע. וכן הובאה ראיה זו בריטב״א ובנמוק״י.
ג. בראשית לח כו. וכן הובא הראיה זו ברשב״א ובריטב״א ובנמוק״י.
ד. בראשית לח כו. וכן הובא הראיה זו ברשב״א ובריטב״א ובנמוק״י.
ה. בכי״א ובנדפס: שהיתה זקוקה לשלה.
ו. וכן כתב רבינו בפירושו על התורה בראשית לח ח שהחכמים הקדמונים קודם התורה היו יודעים כי יש תועלת גדולה ביבום האח. אלא דצ״ע, ששם כתב רבינו שהיו נוהגים לישא אשת המת האח או האב או הקרוב מן המשפחה, וא״כ לא היתה אסורה ליהודה, וכ״כ רבינו שם שם ח עה״פ ולא יסף עוד לדעתה, אע״פ שהיה ברצונו כי איננה אסורה עליו והיתה אשתו כמשפט היבמים וזה טעם האומר לא פסק, וצע״ג. ואמנם ברשב״א כאן דחה באופן זה את הראיה מתמר.
ז. לפנינו בגמ׳ שם ליתא למלים אלו, וכן לעיל בדיבור זה העתיק רבינו כל דברי הגמ׳ שם לפי גירסתו, ועיי״ש מש״כ בהערה 28*.
ח. בנד׳: וכלת. בכי״א: וכלה. ואולי צ״ל: וכוליה, או: וכו׳.
ט. עיין ברש״י סנהדרין נח א ד״ה לאתויי אשת אביו, כל הקטע הזה איתא ברשב״א בקיצור. ועיין בריטב״א.
גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. יש מי שפירש (תוס׳ ד״ה נשא בשם ריב״א) דהוא הדין להורתו ולידתו שלא בקדושה שיש לו שאר האם כדי שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. והא דנקט הכי למעוטי הורתו ולידתו בקדושה, שאלו היתה הורתו ולידתו בקדושה מותר אפילו בשאר האם משום דישראל גמור הוא ולא אמרינן ביה באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ויש מי שפירש (תוס׳ שם בא״ד א״נ) דהוא הדין להורתו ולידתו בקדושה ואי נמי הורתו ולידתו שלא בקדושה והא דנקט הכי משום דהורתו ולידתו בקדושה לא פסיקא ליה דבאותן שנולדו בגרותן אפילו בשאר האב אסורין מן התורה. ולא נקט נמי הורתו ולידתו שלא בקדושה דקא משמע לן דאפילו לידתו בקדושה אין לו שאר האב, ואין צריך לומר הורתו ולידתו שלא בקדושה. וסיפא נמי הכי מוכח דלאו דוקא הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, אלא הוא הדין בהורתו ולידתו שלא בקדושה, מדקא תני סיפא (להלן ע״ב) נשא אשה ובתה (כו׳) כונס אחת ומוציא אחת. וההיא ודאי אגר דעלמא קאי ובשנשאן בגיותן ונתגיירו עמו קאמר וכמו שפירש רש״י ז״ל (בד״ה נשא). והכין איתא בהדיא בירושלמי (ה״ב). אלמא הני דיני דברייתא לאו דוקא בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה.
ופירוש דברייתא הכי, נשא אחותו מאמו יוצא, משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה, דהא אינהו בגיותן אחוה מן האם אית להו. מן האב יקיים, משום דבגיותן לית להו שאר האב, דרחמנא אפקריה לזרעיה. אחות האב מן האם, משום דלדידהו נמי בגיותן אסירא, דבפירוש רבתה אותה הכתוב, דכתיב על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודרשינן ליה בפרק ארבעה מיתות (סנהדרין נח.) את אביו, זו אחות אביו, כלומר אחות האב מן האם, דאלו אחות האב מישרא שריא, דכתיב ויקח עמם את יוכבד דודתו לו לאשה. אחות האם מן האם יוציא מן האב ר׳ מאיר אומר יוציא, דקסבר ר׳ מאיר דגזרינן הא משום לתא דהנך אף על גב דלדידהו לית להו.
ורש״י ז״ל (מד״ה אחות ואילך) לא פירש כן אלא כולהו משום גזרה דלמא אתי למנסב שאר האם שנולדה בגיורת, ובשאר האב לא גזרינן משום דהכל יודעין דאין אב לעכו״ם. ואי נמי אתי למינסב בת אביו שהוליד מאשה אחרת משנתגייר, לא איכפת לן דהאי לאו בנו הוא. ואחות האב מן האם, גזרה משום אחותו מן האם. ואף על גב דאחותו מן האם עצמה גזרה היא, כולה חדה גזרה היא, דאי לא הא לא קיימא הא. אבל אחותו מן האב לא גזרינן משום אחותו מן האם, דכיון דליכא צד אם לא דמיא לה ולא גזרינן. ומותר באשת אחיו אפילו מאמו, דבקרובה גזור רבנן, במידי דלא אתי ליה אלא על ידי קדושין לא גזור רבנן. ולדבריו דוקא נקט לידתו בקדושה, דבדידיה איכא למיגזר אטו אחותו שנולדה לאחר גירות. והוא ז״ל לא פירש כן במסכת סנהדרין (שם ד״ה שהורתו). והתם ודאי מוכח דלאו משום גזרה היא, אלא משום דבגיותן אסירי, דתניא התם (סנהדרין נז:) כל ערוה שבית דין ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה אין בית דין ישראל ממיתין עליה אין בן נח נהרג עליה דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים הרבה עריות שאין בית דין ישראל ממיתין עליה, פירוש כגון חייבי כריתות אין בן נח מוזהר עליה, והתניא גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו שלא בקדושה וכו׳. כלומר, וכיון דבגירותן אסירי מדרבנן, שמע מינה בגיותן אסירי מדאורייתא, דלא גזרו בה אלא משום גזרה שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה. ופרקינן הא ר׳ מאיר אליבא דר״א הא ר׳ מאיר אליבא דרבי יעקב, דתניא על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, את אביו אחות אביו, ואת אמו אחות אמו דברי ר״א, ר׳ עקיבא אומר את אביו אשת אשת אביו. כלומר אחר מיתת אביו, וחידוש הוא דלדידהו קורבא דאשות לית להו אלא בעולת בעל בלבד הוא דאית להו.
ותדע לך שהרי יהודה אמר על כלתו צדקה ממני, ואלו היתה אסורה לו משום כלה, אכתי חייבת מיתה היא משום ערוה לכולי עלמא, דהא בית דין של ישראל ממיתין עליה, אלא ודאי עריות דאישות דקרובים לית להו. ומיהו אין תמר ראיה דמותרת היתה לו ליהודה דבר תורה משום יבמה, דקודם התורה היה יבום מותר בקרובין, אלא שרצה יהודה לנהוג בה כדרך שצותה התורה באחים, לא כאב שהאח עיקר, ובקי היה בענינו. ויורה על זה בועז כנ״ל. והא דתניא כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח מוזהר עליה לאו בעריות דאישות קא מיירי אלא בעריות דשאר ואיסור אשת אב חדוש הוא לר״ע כדאמרן. ואחות האב מן האב לר״א נמי הוי חדוש, דהא לית להו שאר האב כלל, ואב מותר בבתו כדאמר רב הונא התם. וכן נמי אחות האב מן האב שריא אלא דאחות האב מן האם דאסירא לר״א, גזרת הכתוב היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאר האם. שנאסר בקרובות אמו שנתגיירו מדרבנן. ועיקר פי׳ זאת הבריתא דכל הני דאסר לגר קסבר שהיה אסור בהן כשהיה גוי, כדמוכח בהדיא בארבע מיתות1, דמותיב מיהא לר׳ מאיר דאמ׳ התם כל ערוה שבי״ד מחייבין עליה בן נח מוזהר עליה. ואסירה לגר כדי שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקלה. דאי טעמ׳ משום גזירה, מאי קא מותיב ליה ומאי קא משני ליה התם. לא כמו שפי׳ כאן ר״ש2 משום גזירה. והאי דנקט שהורתו שלא בקדושה ולידתו [בקדושה], לאו למעוטי גר גמור שנולד שלא בקדושה הוא דאתא, אלא למעוטי הורתו ולידתו בקדושה, שהרי הוא ישראל גמור. וגזר ביה ר׳ מאיר דלמ׳ אתו לאחלופי בישראל, ואסר ליה אפי׳ בשאר האב ואפי׳ נולדו אותן קרובות בגיותן. ואית דמפרשי3 דאפי׳ הורתו בקדושה מותר בגיורת קרובתו מהאב שנולדה בגיותה. ומשום הכי לא נקט הורתו בקדושה, דלא מצי למיתני אין לו שאר האב במוחלט, שאם נתגייר אביו ונשא אשה אחרת אסור באחותו מן האב, דישראלים הם שניהם. ומשום דלא פסיקא ליה לא נקטיה. יוציא. דקסבר ר׳ מאיר, דהוא תני להאי בריתא, דאחותו מן האם אסורה לבן נח, כר׳ אליעזר דדריש בפרק ארבע מיתות4 אך לא בת אמי, מכלל דאחות האם אסירא להו. אבל לר׳ עקיבא לא אסירא, כדאיתא התם. יקים. שלא נאסרה אחוה לבני נח מן האב, כדדריש ר׳ אליעזר אחותי בת אבי היא ממש. אבל לר׳ עקיבא בין אחוה מאב או מאם שריא, כדאיתא התם. אחות האב מן האם יוציא. דקסבר כר׳ אליעזר דדריש התם יעזוב איש את אביו, זו אחות אביו. ולר׳ עקיבא שריא דדריש אביו זו אשת אביו דוקא.
1. סנהדרין נח, א.
2. ד״ה נשא.
3. ראה תוד״ה נשא.
4. סנהדרין נח, ב.
אחות אביו מן האם יוציא גזירה משום אחותו מן האם כדאמרן מן האב יקיים דליכ׳ למגזר.
תוס׳ בד״ה נשא אחותו כו׳ בין נולדה אחריו בקדושה. נ״ב פירוש לאפוקי הורתו ולידתו בקדושה לא פסיקא ליה דלא משכחת הא דאסור מן האם ומן האב יקיים אלא שנולדה לפניו בגיותו אבל לאחריו אז אית ליה אף שאר אב וכאן משמע דלעולם לית ליה שאר אב אם כן לא פסיקא ליה עי׳ בפ׳ ד׳ מיתות ב״ד דף נ״ז בד״ה הורתו כו׳:
בא״ד דאחלופי ליתיה הכא כו׳ כצ״ל (עיין במהרש״א):
תוס׳ בד״ה נשא אחותו מן האם כו׳ והא דנקט הכא לידתו בקדושה לרבותא נקטיה ואע״ג דלידתו בקדושה דכשתי אמהות כו׳ עכ״ל ויש להקשות לפי זה דמאי קא פריך מהא דמותר באשת אחיו מאמו ארב ששת דאסר דלמא רב ששת לא אסר אלא בשגם לידתו היה שלא בקדושה אבל הכא בלידתו בקדושה כיון דכשתי אמהות דמיין יש להקל באשת אחיו מאמו כיון שלא בא האיסור אלא ע״י קידושין וי״ל דאית ליה לתלמודא כיון דברישא גבי אחותו לא מפלגינן בין לידתו שלא בקדושה ובין שהיה בקדושה דבכל גוונא אסור לית לן לפלוגי נמי באשת אחיו מאמו דבכל גוונא מותר ודו״ק:
בא״ד וריב״א פירש דלהכי נקט הורתו שלא בקדושה כו׳ ולא שייך ביה שמא יאמרו א״נ מש״ה נקט הורתו שלא בקדושה כו׳ עכ״ל מתוך פרש״י ותוספות בפ״ד מיתות תבא בביאור דברי ריב״א דהכא שפרש״י שם אהך ברייתא והא דנקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא בא למעט הורתו ולידתו שלא בקדושה אלא למעוטי הורתו ולידתו בקדושה כיון דדמי ליה לישראל גזר ביה ר״מ כו׳ עכ״ל וכתבו שם התוספות די״ל איפכא דאדרבה כיון דהורתו ולידתו בקדושה הרי הוא כישראל ומותר אפילו באחותו מן האם כו׳ דליכא למגזר שמא יאמרו באנו מקדושה כו׳ עכ״ל דמשמע מדבריהם שם הא דלא נקט בהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה ונקט בכה״ג שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה משום דיוקא למעט הורתו ולידתו בקדושה דההוא שרי והם בעצמם דברי ריב״א הכא אך מה שכתבו שם והכא בדברי ריב״א דלא שייך ביה שמא יאמרו באנו כו׳ אינו מדוקדק לפי מה שפר״י לקמן דפליגא ברייתא דהכא אירושלמי ואב״ר ולא אסר קרא הכא בגיותם אלא אחות אב ואחות אם אבל אחותו בין מן האב בין מן האם שרי אף בגיותם ולא שייך כלל באחותו שמא יאמרו אלא משום דאתי לאחלופי שייך באחותו מן האם כמו שפירשו התוספות בעצמם ומה שכתבו התוספות עוד א״נ מש״ה נקט הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דפסיקא ליה מילתא שאז אסור כו׳ עכ״ל הגיה מהרש״ל שאז איירי בין נולדה כו׳ ופירש כוונת דברי התוספות כפי מה שראה בתוספות בפ״ד מיתות שכתבו שם ועי״ל דהורתו ולידתו בקדושה נמי כן דינו והא דלא נקטיה לרבותא משום דלא פסיקא כו׳ עכ״ל ואין צריך להגיה הכא כל ספרים הישנים בדחוקים דהכא לא נחיתו לכך אלא לתרץ קושייתם דאמאי נקט בכה״ג הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ואהא קאמרי דנקט הכי משום דפסיקא ליה מלתא שאז אסור בין נולדה לפניו כו׳ אבל בהורתו ולידתו שלא בקדושה שרי בנולדה אחריו בקדושה וכן בהורתו ולידתו בקדושה שרי בנולדה לפניו שלא בקדושה כמו שפירשו לפריב״א וק״ל:
וחוזרים לבעיה העיקרית, תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת, ממה ששנינו: גר שהיה לידתו בקדושה והורתו שלא בקדושה — יש לו שאר האם, שקרוביו מצד האם נחשבים כקרובים ואין לו שאר האב. כיצד? נשא אחותו מן האם שנתגיירה יחד עם אמו — יוציא, שאם כי בעצם אינה נחשבת כקרובתו בהיותה בעצמה גיורת, בכל זאת גזרו חכמים בה, שלא יבוא לשאת את אחותו מאמו שנולדה לאחר שנתגיירה אמו. נשא את אחותו מן האב — יקיים. נשא אחות האב מן האם — יוציא,
The Gemara resumes discussion of the dispute between Rav Aḥa bar Ya’akov and Rav Sheshet. Come and hear another proof: A convert whose birth was in sanctity but whose conception was not in sanctity has maternal kinship, i.e., his relationship to his mother’s relatives is recognized. However, he does not have paternal kinship. How so? If he married his maternal half sister, who was born before him and converted, he must divorce her. Although by Torah law they are considered unrelated, the Sages rendered it prohibited for them to marry, lest he marry a maternal half sister who was born after him and is forbidden to him. If she is his paternal half sister, he may maintain her as his wife. If he married his father’s maternal half sister, he must divorce her.
עין משפט נר מצוהרש״יראב״ןתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות צח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות צח., רש"י יבמות צח., ראב"ן יבמות צח. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות צח., פסקי רי"ד יבמות צח., רמב"ן יבמות צח. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות צח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות צח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות צח. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות צח., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות צח., מהרש"א חידושי הלכות יבמות צח., מהרש"א חידושי אגדות יבמות צח., גליון הש"ס לרע"א יבמות צח., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות צח., אסופת מאמרים יבמות צח.

Yevamot 98a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 98a, Rashi Yevamot 98a, Raavan Yevamot 98a, Tosafot Yevamot 98a, Piskei Rid Yevamot 98a, Ramban Yevamot 98a, Rashba Yevamot 98a, Meiri Yevamot 98a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 98a, Ritva Yevamot 98a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 98a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 98a, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 98a, Gilyon HaShas Yevamot 98a, Steinsaltz Commentary Yevamot 98a, Collected Articles Yevamot 98a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144