1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״מומרים״.
(1) 
מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר וּבֵית הִלֵּל נָמֵי לֵילְפוּ מִמֹּשֶׁה אָמְרִי לָךְ מֹשֶׁה מִדַּעְתֵּיהּ הוּא דַּעֲבַד דְּתַנְיָא שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשָׂה מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ וְהִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמָּקוֹם פֵּירַשׁ מִן הָאִשָּׁה וְשִׁיבֵּר הַלּוּחוֹת וְהוֹסִיף יוֹם אֶחָד.
מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר וּבֵית הִלֵּל נָמֵי לֵילְפוּ מִמֹּשֶׁה אָמְרִי לָךְ מֹשֶׁה מִדַּעְתֵּיהּ הוּא דַּעֲבַד דְּתַנְיָא שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים עָשָׂה מֹשֶׁה מִדַּעְתּוֹ וְהִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמָּקוֹם פֵּירַשׁ מִן הָאִשָּׁה וְשִׁיבֵּר הַלּוּחוֹת וְהוֹסִיף יוֹם אֶחָד.from one that is not possible. Mankind was initially created with a male and female because otherwise reproduction would not have been possible. However, this fact cannot serve as a source that the mitzva to be fruitful and multiply is fulfilled only once one has a son and a daughter. The Gemara asks: And Beit Hillel, let them also learn from Moses. Beit Hillel could say to you: Moses acted based on his own perception when he separated from his wife, but this does not mean that a man is permitted to neglect the mitzva to be fruitful and multiply after fathering two males, as it is taught in a baraita: Moses did three things based on his own perception, and his perception agreed with the perception of the Omnipresent: He separated from his wife, he broke the tablets, and he added one day to the days of separation before the revelation at Sinai.
1. ר׳ שמעון בן- וכן גכג .: כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים: ״וריש״, וכן בהמשך שם.
2. פריה ורביה: כ״י נ : ״מצות פריה ורביה״, כבמאמר הבא. חסר בכ״י פרמה .
3. והילכתא: כ״י פרמה : ״וכן הלכה״.
4. שנאמר: כ״י פרמה : ״מאי טעמ׳ ״.
5. רב הונא אמר: גכג , כ״י נ : ״אמ׳ רב הונא״.
6. מצות: חסר בכ״י פרמה .
7. מצות פריה ורביה: חסר בכ״י פרמה .
8. מצות פריה ורביה: חסר בכ״י נ , כ״י פרמה .
9. אסי: כ״י פרמה : ״אשי״.
10. דאמר: חסר בכ״י פרמה .
11. בן דויד: גכג : ״בן ישי״.
12. שיכלו כל הנשמות: דפוסים: שיכלו כל נשמות . כ״י פרמה : ״כלות נשמות״.
13. הוה: כ״י פרמה : ״הוו״.
14. מצות פריה ורביה: חסר בכ״י נ , כ״י פרמה .
15. מצות: חסר בכ״י פרמה .
16. תיובתא: וכן בכ״י פרמה . כ״י נ : ״ותיובתא״. דפוסים: תיובתיה .
ערך וסת
וסת – א(נדרים סו.) אילו היית יודע שלמחר יהו אומרים עליך כך וסתו של פלוני לגרש נשיו. (משנה עדיות א נדה ד) כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה. (כתובות קי: סנהדרין ק) דאמר שמואל שינוי וסת תחילת חולי מעים. (יבמות סב) נישואין ומלקיות כרבי ווסתות ושור המועד כרשב״ג ושם מפורש.
ערך מסמס
מסמס – ב(יבמות סב) דידיה ממסמסא ליה בחלב. ובבצים. (בראשית רבה סג) מהו ותאמר לה המילדת אל תיראי אמר לו כך ממסמסין נפשה של חיה אומר לה בשעת הלידה אל תיראי כי בן זכר ילדת.
א. [גטוואנהייט.]
ב. [שטערקען.]
משאי אפשר – דאי לא איבראי חוה לא הוה נקבה אחריתי אבל הכא מי שיש לו שני זכרים נקבות הרבה בעולם.
מדעתיה – משום שכינה ואסור לשאר כל אדם לעשות כן.
הוסיף יום אחד – הקב״ה אמר לו וקדשתם היום ומחר והוא אמר היו נכונים לשלשת ימים.
מדעתיה הוא דעבד – אע״ג דק״ו קאמר אין זה ק״ו גמור דאטו מפני שצוה פעם אחד לבטל יבטל לעולם פרו ורבו אי נמי דוקא אז אמר לבטל משום עשרת הדברות.
פירש מן האשה והסכים הקב״ה על ידו – פירשנו במסכת שבת בפרק אמר ר׳ עקיבאא.
א. פז א, עיין מהדורת הרשלר עמ׳ שא.
זה שביארנו לבית הלל שקיום מצות פריה ורביה בזכר ונקבה מפני שברייתו של עולם כך היתה ר״ל אדם וחוה ואע״פ שמשה פירש מן האשה בשני בנים מנפשיה עבד כלומר שפירש מפני הנבואה שהיתה מתמדת בו והוא שאמרו שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום פירש מן האשה ושבר את הלוחות הראשונות והוסיף יום אחד מדעתו בהפרשת הר סיני פירש מן האשה מפני שדרש לעצמו ומה ישראל שלא דברה עמהם שכינה אלא לפי שעה וקבע להם זמן אמרה תורה אל תגשו אל אשה אני שכל שעה מדבר עמי ולא קבע לי זמן על אחת כמה וכמה והסכימה דעת הקב״ה עמו שנאמר שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי שבר את הלוחות מפני שדרש ואמר ומה פסח אחת מתרי״ג מצות ואמרה תורה כל בן נכר לא יאכל בו כל התורה כלה וישראל משומדים על אחת כמה וכמה והסכימה דעתו לדעת המקום דכתיב אשר שברת יישר כחך ששברת הוסיף יום אחד מדעתו דכתיב וקדשתם היום ומחר היום כמחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו ולילה של עכשו כבר יצאה לה שמע מינה תרי יומי לבר מהאיך והסכימה דעתו לדעת המקום דלא שרא שכינה עד שבתא והם התחילו בהפרשה ביום רביעי:
היו לו בנים בגיותו ונתגיירו בניו עמו הרי זה פטור מפריה ורביה אע״פ שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכל מקום לענין פריה ורביה מהנו ליה אחר שנתגיירו עמו וכן אם הוליד בנים משנתגייר אין אחד מהם בכור לנחלה:
יראה מסוגיא זו שבני נח מצווים בפריה ורביה וכדקאמר דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו וכן יראה שאינם בני נחלה וכדקאמר אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו ואע״פ שאמרו (קדושין י״ז:) גוי יורש את אביו דבר תורה מכל מקום אינם בדין נחלה לחלק בין בכור לפשוט ולהיותו בן קודם לבת:
זה שכתבנו בגוי ונתגייר שקיים מצות פריה ורביה מבנים שנתגיירו עמו ושאין הנולד אחריהם משנתגייר בכור לא נאמר אלא בגוים מפני שיש להם חייס ר״ל שמתיחסים אחר אבותיהם וכדכתיב בלאדן בן בלאדן וכן בן הדד בן טברמון בן חזאל אבל עבדים כנענים אין להם חייס ואע״פ שבציבא עבדו של מפיבשת נאמר ולציבא חמשה עשר בנים הואיל ואינו מזכיר בהם פלוני בן פלוני אין זה אלא כלשון הכתוב אף בבהמה פר בן בקר:
וב״ה לילפו. ויפטר בשני זכרים דומיא דמשה. ואיכא מאן דאמ׳1 זכר ונקיבה וכל שכן שני זכרים, דזכרים עדיפי כדמוכח לקמן2. והכי פירוש׳ וב״ש לילפיו מברית עולם, ויפטר בזכר ונקיבה. וב״ה לילפו ממשה ולא יפטר אלא אם כן היו לו שני זכרים. ומשני משה כשפירש מאשה ממתן תורה ואילך, לא עשה כן להורות שמי שיש לו שני בנים קיים פריה ורביה, ובציר משני זכרים לא, אלא מדעת עצמו עשה מפני ששכינה היתה מדברת עמו בכל שעה, ואין להביא ראיה ממנו. והעיקר דב״ה דאמרי זכר ונקיבה דוקא קאמרי. והטעם שבהם יתקיים המין. ולשון הר״ם בפי׳ המשנה ודעת ב״ה שמשה נמנע מן האשה למציאות הנבואה אצלו תמיד, ולא נלמוד ממנו לשאר האנשים. אבל הדין הוא זכר ונקיבה, אשר בהם ישאר המין, ר״ל בזכר ונקיבה. ע״כ. הרי גלה דעתו שדעת ב״ה זכר ונקיבה דוקא בעינן אבל בזכרים בלא נקיבה לא מיפטר כמו שפירשנו. והא דאמ׳ אביי לקמן3 וכל שכן ברא לברתא, לא נאמר דרך מאמר פוסק ומוחלט, אלא דרך סברת אביי, כדקאמ׳ ברישא סבר אביי למימר וכו׳. והאי וכל שכן ברא לברתא הוא נמשך ונעטף עם סבר אביי למימר, שדעתו היא דלב״ה דאמרי זכר ונקיבה כל שכן שני זכרים. ומהקדמה זו היה מוציא שתי תולדות אלו דכל שכן ברא לברתא אבל ברתא לברא לא. ואהדר ליה רבא והוציאו מאותן הדעות שהיו לו, שהיה סובר דמאן דאמ׳ זכר ונקיבה שכל שכן שני זכרים, והיה סובר גם כן דברתא לברא לא. והכי גרסי׳ לשבת יצרה בעינן, ולא גרסי׳ והא איכא. דאילו גרסי׳ והא איכא, לא היה מורה שהשיבו אלא על ברתא לברא לא, והיה מודה לו במאי דסבר למימר וכל שכן ברא לברתא. אלא הכי אהדר ליה לשבת יצרה בעינן, ותו לא. ודחהו והוציאו משתי הדעות בזה הלשון, כלומ׳ במאי דאמרת כל שכן ברא לברתא, דסברת דב״ה דאמרי זכר ונקיבה מודו בשני זכרים, לא מצית למימר הכי, שדעת ב״ה דאמרי זכר ונקיבה הוא משום קיום המין, והיינו לשבת יצרה כלומ׳ שיתקים המין ויהיה העולם מיושב. ובשני זכרים לא יתקים המין. וממאי דאמרת נמי אבל ברתא לברא לא, לא מצית למימר הכי, שהטעם הוא בזכר ונקיבה משום קיום המין והא איכא. והואיל ובני בנים הם כבנים ויש מהם זכר ונקיבה, שוב אין לדקדק בהם אם מהבן יצא בן או בת או מהבת יצאה בת או בן. וזהו העיקר, שכשתדקדק אחר שורש הדבר תמצא, דסברת ברתא לברא לא, נמשכת אחר סברת וכל שכן ברא לברתא, ששני ענינים אלו סובבים על ציר אחד, והוא שיש יתרון לזכר מהנקיבה בזה הענין.
דעתא דנפשיה. כלומ׳ לא שיהא דין כל אדם להפטר בכך, אלא משום ששכינה היתה מדברת עמו בכל שעה הוא שנצרך לכך.
1. בעל ההשלמה.
2. סב, ב.
3. שם.
גמ׳ וכתיב כי שת לי אלהים זרע גו׳ עיין ע״ז במהרש״ל באורך ופירושו דחוק דהא ודאי מהא דהיו לאדם וחוה ב׳ בנים וב׳ בנות ליכא למילף מידי דדלמא הכי הוו להו בנין ואין זה מבריאת עולם כדילפינן לעיל מאדם וחוה גופייהו אלא הכא מדכתיב כי שת לי גו׳ משמע ליה דשת אתא לתשלומין מה שנחסר מהבנים שנזכרו בהאי קרא ותוסף ללדת גו׳ שנתחייב בהן אדם הראשון ויראה עוד מפרש״י דמאת קין דריש הכא נקבה לקין אבל את אחיו ואת הבל הני את בהבל קמשתעי ובב״ר דריש מיניה שני תאומות להבל וכן כתבו התוס׳ בפ׳ א׳ דיני ממונות בשם ב״ר ע״ש:
משאי אפשר שהרי אי אפשר שתהיה פריה ורביה בעולם בלא זכר ונקיבה בתחילה, מה שאין כן לאחר מכן, שבדרך הטבע יוולדו בעולם נקבות כנגד זכרים אלו ובכך ימשיך קיום העולם. ושואלים: ובית הלל נמי, לילפו [גם כן שילמדו] ממשה! אמרי לך [יכולים לומר לך בית הלל]: משה מדעתיה [מדעתו] הוא דעבד [שעשה] כן, שפירש מאשתו, ולא מפני שכך הוא אכן הדין שלאחר לידת שני זכרים אדם רשאי להיבטל ממצות פריה ורביה. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: שלשה דברים עשה משה מדעתו, והסכימה דעתו לדעת המקום: פירש מן האשה, ושיבר את הלוחות הראשונים, והוסיף יום אחד להכנה למתן תורה.
from one that is not possible. Mankind was initially created with a male and female because otherwise reproduction would not have been possible. However, this fact cannot serve as a source that the mitzva to be fruitful and multiply is fulfilled only once one has a son and a daughter. The Gemara asks: And Beit Hillel, let them also learn from Moses. Beit Hillel could say to you: Moses acted based on his own perception when he separated from his wife, but this does not mean that a man is permitted to neglect the mitzva to be fruitful and multiply after fathering two males, as it is taught in a baraita: Moses did three things based on his own perception, and his perception agreed with the perception of the Omnipresent: He separated from his wife, he broke the tablets, and he added one day to the days of separation before the revelation at Sinai.
הכל
(2) פֵּירַשׁ מִן הָאִשָּׁה מַאי דְּרַשׁ אֲמַר וּמָה יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא דִּבְּרָה עִמָּהֶם שְׁכִינָה אֶלָּא לְפִי שָׁעָה וְקָבַע לָהֶם זְמַן אָמְרָה תּוֹרָה {שמות י״ט:ט״ו} אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה אֲנִי שֶׁמְּיוּחָד לְדִבּוּר בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה וְלֹא קָבַע לִי זְמַן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וְהִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ה׳:כ״ו} לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאׇהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמוֹד עִמָּדִי.
The Gemara clarifies: When Moses separated from his wife after the revelation at Sinai, what did he interpret that led him to do so? He said: If in the case of Israel, with whom the Divine Presence spoke only temporarily and for whom God set a specific time for revelation, the Torah stated: “Do not approach a woman” (Exodus 19:15), I, Moses, who am set aside for divine speech all the time and for whom God did not set a specific time, all the more so I must separate from my wife. And his perception agreed with the perception of the Omnipresent, as it is stated after the revelation at Sinai: “Go say to them: Return to your tents; and you, stand here with Me” (Deuteronomy 5:26–27). This indicates that whereas others could return to their homes and normal married life after the revelation at Sinai, Moses was to stay with God and not return to his wife.
The Gemara clarifies: When Moses separated from his wife after the revelation at Sinai, what did he interpret that led him to do so? He said: If in the case of Israel, with whom the Divine Presence spoke only temporarily and for whom God set a specific time for revelation, the Torah stated: “Do not approach a woman” (Exodus 19:15), I, Moses, who am set aside for divine speech all the time and for whom God did not set a specific time, all the more so I must separate from my wife. And his perception agreed with the perception of the Omnipresent, as it is stated after the revelation at Sinai: “Go say to them: Return to your tents; and you, stand here with Me” (Deuteronomy 5:26–27). This indicates that whereas others could return to their homes and normal married life after the revelation at Sinai, Moses was to stay with God and not return to his wife.
וקבע להם זמן – וא״ת אדרבה משום דקבע להם זמן וידבר עמהם בודאי יש לפרוש יותר מעל הספק ויש לומר דהכא פי׳ וקבע להם זמן (משה) שלשה ימים ולא היו צריכים לפרוש אלא יום אחד משום קרי אלא דמשום ספק פליטה הוזקקו לפרוש שלשה ימים ק״ו אני שלא קבע לי זמן ויש ספק שיתיחד הדבור בשעת תשמיש או ביום תשמיש.
דכתיב אמור להם – וא״ת ומנלן שפירש מדעתו והלא משעה שנאסר במתן תורה עם ישראל שוב לא הותר לו כדכתיב ואתה פה עמוד עמדי ויש לומר דאי לאו דפירש מדעתו למה כעסו עליו אהרן ומרים אלא ודאי כששמע מפי הגבורה אל תגשו אל אשה נשא ק״ו בעצמו וגלה לה דעתו ועשה לה אהל בפני עצמו או נתן לה גט ולפיכך כעסו עליו וא״ת ולמה המתינו כל כך שלא כעסו עליו אלא בחצרות שהוא זמן גדול אחר מתן תורה וי״ל שלא נתגלה להם אלא באותה שעה כדתניא בסיפרי שבשעה שאמר הקב״ה למשה ליקח ע׳ זקנים מישראל אמרה מרים אשרי נשותיהן של אלו שנתבקשו לגדולה אמרה צפורה אוי להן לנשותיהן של אלו שמיום שדברה השכינה עם אחיך פירש ממני וא״ת ולמה כעסו עליו מאחר שהסכים לו המקום וי״ל משום דאמרינן (במכות דף י:) בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו וסייעוהו בבא לטהר.
תוס׳ בד״ה וקבע להם כו׳ זמן ג׳ ימים כו׳ כצ״ל:
בד״ה דכתיב אמור להם כו׳ וסייעוהו בבא לטהר. נ״ב נ״ל הכוונה שהתוס׳ אומר אבל האמת היה שסייעהו מן השמים לטהרו ולא כפי מחשבת מרים ואהרן ודו״ק:
פירש מן האשה מאי דרש כו׳ יבואר בפרק רע״ק ע״ש:
ומה פסח שהוא א׳ מתרי״ג כו׳ מספר פענח רזי הקשה הר״פ מאי ק״ו הוא זה אימא דיו לבא מן הדין להיות כנדון דאמרינן בפרק תמיד נשחט שחט למולין ולערלים כשר ה״נ הרי היו שבט לוי שלא טעו בעגל ועוד הא אמרינן אפי׳ עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככ״ג וי״ל דשחטו למולים ולערלים דבלב ערלים נמי לשמים משא״כ כו׳ עכ״ל ועוד נראה הא דעובד כוכבים ועוסק בתורה כו׳ הא מוקמינן לה בפרק ד׳ מיתות דוקא שעוסק בז׳ מצות דידיה אבל בעוסק בכל התורה חייב וא״ת ולמה לא היה דן משה ק״ו זה מיד כשא״ל הקב״ה רד כי שחת עמך גו׳ וי״ל כדאמרינן במדרש אפשר שלא היה משה מאמין בהקב״ה שא״ל כי שחת גו׳ אלא הודיע לישראל שאפי׳ יהיה אדם שומע מפי יחידי נאמן לו אסור לקבל עדותו ולעשות דבר ע״פ ובעל עיקרים מאמר ד׳ פ׳ ט״ו תירץ שהדבר הנראה לעינים מצער אדם צער גדול יותר מהידיעה שהאדם יותר מתפעל מהמורגש בחוש יותר ממה שיתפעל מהנודע באמיתות כו׳ ע״ש גם עיין בזה בשאר מפרשי התורה וק״ל:
ומפרטים: פירש מן האשה, מאי [מה] דרש, מה היה טעמו? אמר: ומה ישראל, שלא דברה עמהם שכינה בזמן מתן תורה אלא לפי שעה, וקבע להם זמן מראש, בכל זאת אמרה תורה: ״אל תגשו אל אשה״ (שמות יט, טו) — אני, שמיוחד ומזומן אני לדבור השכינה בכל שעה ושעה, ולא קבע לי זמן — על אחת כמה וכמה שצריך אני לפרוש. והסכימה דעתו לדעת המקום, שנאמר: ״לך אמר להם שובו לכם לאהליכם. ואתה פה עמד עמדי״ (דברים ה, כז-כח) משמע כל העם חוזרים ״לאהליהם״=בתיהם ונשיהם, אבל משה נשאר עם ה׳, שלא ניתנה לו רשות לחזור אל ביתו=אשתו.
The Gemara clarifies: When Moses separated from his wife after the revelation at Sinai, what did he interpret that led him to do so? He said: If in the case of Israel, with whom the Divine Presence spoke only temporarily and for whom God set a specific time for revelation, the Torah stated: “Do not approach a woman” (Exodus 19:15), I, Moses, who am set aside for divine speech all the time and for whom God did not set a specific time, all the more so I must separate from my wife. And his perception agreed with the perception of the Omnipresent, as it is stated after the revelation at Sinai: “Go say to them: Return to your tents; and you, stand here with Me” (Deuteronomy 5:26–27). This indicates that whereas others could return to their homes and normal married life after the revelation at Sinai, Moses was to stay with God and not return to his wife.
הכל
(3) שִׁיבֵּר אֶת הַלּוּחוֹת מַאי דְּרַשׁ אָמַר וּמָה פֶּסַח שֶׁהוּא אֶחָד מִשֵּׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְוֹת אָמְרָה תּוֹרָה {שמות י״ב:מ״ג} כׇּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ וְיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּדִים1 עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Moses broke the tablets following the sin of the Golden Calf. What did he interpret that led him to do so? Moses said: If in the case of the Paschal lamb, which is only one of 613 mitzvot, the Torah states: “No alien shall eat of it” (Exodus 12:43), excluding not only gentiles but apostate Jews as well, then here, in the case of the Golden Calf, where the tablets represent the entire Torah and where the Jewish people are apostates, as they are worshipping the calf, all the more so must they be excluded from receiving them.
Moses broke the tablets following the sin of the Golden Calf. What did he interpret that led him to do so? Moses said: If in the case of the Paschal lamb, which is only one of 613 mitzvot, the Torah states: “No alien shall eat of it” (Exodus 12:43), excluding not only gentiles but apostate Jews as well, then here, in the case of the Golden Calf, where the tablets represent the entire Torah and where the Jewish people are apostates, as they are worshipping the calf, all the more so must they be excluded from receiving them.
התורה כולה וישראל מומרים כו׳ – אין זה ק״ו גמור דשאני פסח משום דקדשים אבל כל התורה כולה אדרבה יש לו ללמדם ולהחזירם בתשובה.
שיבר את הלוחות, מאי [מה] דרש? אמר: ומה קרבן פסח, שהוא רק אחד משש מאות ושלש עשרה מצות שבתורה, אמרה תורה ״כל בן נכר לא יאכל בו״ (שמות יב, מג), ומשמעות הכתוב שלא רק גוי, אלא גם ישראל משומד, אסור לאכול מקרבן הפסח — התורה כולה העומדת להינתן, וישראל כשהם עכשיו משומדים לעבודה זרה — על אחת כמה וכמה שאינם ראויים לקבלה.
Moses broke the tablets following the sin of the Golden Calf. What did he interpret that led him to do so? Moses said: If in the case of the Paschal lamb, which is only one of 613 mitzvot, the Torah states: “No alien shall eat of it” (Exodus 12:43), excluding not only gentiles but apostate Jews as well, then here, in the case of the Golden Calf, where the tablets represent the entire Torah and where the Jewish people are apostates, as they are worshipping the calf, all the more so must they be excluded from receiving them.
הכל
(4) וְהִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמָּקוֹם דִּכְתִיב {שמות ל״ד:א׳} אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר ליה הקב״ה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה יִישַׁר כֹּחֲךָ שֶׁשִּׁבַּרְתָּ.
And his perception agreed with the perception of the Omnipresent, as it is written: “The first tablets that you broke [asher shibbarta]” (Exodus 34:1), and Reish Lakish said: The word asher is an allusion to the fact that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: May your strength be true [yishar koḥakha] that you broke the tablets.
And his perception agreed with the perception of the Omnipresent, as it is written: “The first tablets that you broke [asher shibbarta]” (Exodus 34:1), and Reish Lakish said: The word asher is an allusion to the fact that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: May your strength be true [yishar koḥakha] that you broke the tablets.
אשר שברת יישר כחך ששברת דה״מ למכתב ששברת א״נ אשר שברת כולה יתורא דקרא הוא דהוה סגי ליה במה שכתב על הלוחות הראשונים דודאי הן ששבר וכמ״ש ויפסול שני לחות אבנים כראשונים ולא כתיב ששבר ועיין בע״י בשם חידושי הרשב״א בזה וק״ל:
והסכימה דעתו לדעת המקום, דכתיב [שנאמר]: ״הלוחות הראשונים אשר שברת״ (שם לד, א), ואמר ריש לקיש: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה ״אשר״, לומר לו: יישר כחך ששברת.
And his perception agreed with the perception of the Omnipresent, as it is written: “The first tablets that you broke [asher shibbarta]” (Exodus 34:1), and Reish Lakish said: The word asher is an allusion to the fact that the Holy One, Blessed be He, said to Moses: May your strength be true [yishar koḥakha] that you broke the tablets.
הכל
(5) הוֹסִיף יוֹם אֶחָד מִדַּעְתּוֹ מַאי דְּרַשׁ דִּכְתִיב {שמות י״ט:י׳} וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר הַיּוֹם כְּמָחָר מָה מָחָר לֵילוֹ עִמּוֹ אַף הַיּוֹם לֵילוֹ עִמּוֹ וְלַיְלָה דְּהָאִידָּנָא נְפַק לֵיהּ ש״מ שְׁמַע מִינַּהּ תְּרֵי יוֹמֵי לְבַר מֵהָאִידָּנָא וְהִסְכִּימָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמָּקוֹם דְּלָא שָׁרְיָא שְׁכִינָה עַד שַׁבְּתָא.
When Moses added one day to the days of separation before the revelation at Sinai based on his own perception, what did he interpret that led him to do so? He reasoned that since it is written: “And sanctify them today and tomorrow” (Exodus 19:10), the juxtaposition of the words “today” and “tomorrow” teaches that today is like tomorrow: Just as tomorrow the men and women will separate for that day and the night preceding it, so too, today requires separation for the day and the night preceding it. Since God spoke to him in the morning, and the night of that day already passed, Moses said: Conclude from this that separation must be in effect for two days aside from now, i.e., not including the day of the command. Therefore, he extended the mitzva of separation by one day. And his perception agreed with the perception of the Omnipresent, as the Divine Presence did not rest upon Mount Sinai until Shabbat morning, as Moses had determined.
When Moses added one day to the days of separation before the revelation at Sinai based on his own perception, what did he interpret that led him to do so? He reasoned that since it is written: “And sanctify them today and tomorrow” (Exodus 19:10), the juxtaposition of the words “today” and “tomorrow” teaches that today is like tomorrow: Just as tomorrow the men and women will separate for that day and the night preceding it, so too, today requires separation for the day and the night preceding it. Since God spoke to him in the morning, and the night of that day already passed, Moses said: Conclude from this that separation must be in effect for two days aside from now, i.e., not including the day of the command. Therefore, he extended the mitzva of separation by one day. And his perception agreed with the perception of the Omnipresent, as the Divine Presence did not rest upon Mount Sinai until Shabbat morning, as Moses had determined.
עד שבתא – במס׳ שבת בפרק ר״ע (דף פו.) גמרינן לה דעבוד פרישה בארבע בשבתא ופירשו חמישי וששי שלימים ובשבתא שריא שכינה והוא שלישי לימים השלמים ויום ראשון לא חשיב שלא היה לילו עמו.
וזה שהוסיף יום אחד מדעתו, מאי [מה] דרש? דכתיב [שנאמר]: ״וקדשתם היום ומחר״ (שם יט, י) והוא דרש: היום כמחר, מה מחר לילו עמו שהרי מהיום והלאה מתקדשים, אף היום צריך שיהיה לילו עמו, וכיון שהלילה דהאידנא נפק ליה [של עכשיו יצא, הלך לו] שהרי ההוראה הזו נאמרה ביום, על כן שמע מינה [למד מכאן] כי צריך תרי יומי לבר מהאידנא [שני ימים חוץ מעכשיו, מהיום הזה]. והסכימה דעתו לדעת המקום — שאכן לא שריא [שרתה] השכינה על הר סיני עד שבתא [יום השבת], שהיה היום השלישי חוץ מהיום שעמדו בו, כפי שאמר משה.
When Moses added one day to the days of separation before the revelation at Sinai based on his own perception, what did he interpret that led him to do so? He reasoned that since it is written: “And sanctify them today and tomorrow” (Exodus 19:10), the juxtaposition of the words “today” and “tomorrow” teaches that today is like tomorrow: Just as tomorrow the men and women will separate for that day and the night preceding it, so too, today requires separation for the day and the night preceding it. Since God spoke to him in the morning, and the night of that day already passed, Moses said: Conclude from this that separation must be in effect for two days aside from now, i.e., not including the day of the command. Therefore, he extended the mitzva of separation by one day. And his perception agreed with the perception of the Omnipresent, as the Divine Presence did not rest upon Mount Sinai until Shabbat morning, as Moses had determined.
הכל
(6) תַּנְיָא רַבִּי נָתָן אוֹמֵר ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת ובה״א וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים זָכָר וּנְקֵבָה.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Natan says that Beit Shammai say: The mitzva to be fruitful and multiply is fulfilled with two males and two females. And Beit Hillel say: A male and a female.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Natan says that Beit Shammai say: The mitzva to be fruitful and multiply is fulfilled with two males and two females. And Beit Hillel say: A male and a female.
א תניא [שנויה ברייתא], ר׳ נתן אומר, בית שמאי אומרים: מצות פריה ורביה — שני זכרים ושתי נקבות, ובית הלל אומרים: זכר ונקבה.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Natan says that Beit Shammai say: The mitzva to be fruitful and multiply is fulfilled with two males and two females. And Beit Hillel say: A male and a female.
הכל
(7) א״ר אָמַר רַב הוּנָא מ״ט מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי נָתָן אַלִּיבָּא דב״ש דְּבֵית שַׁמַּאי דִּכְתִיב {בראשית ד׳:ב׳} וַתּוֹסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל הֶבֶל וַאֲחוֹתוֹ קַיִן וַאֲחוֹתוֹ וּכְתִיב {בראשית ד׳:כ״ה} כִּי שָׁת לִי אֱלֹהִים זֶרַע אַחֵר תַּחַת הֶבֶל כִּי הֲרָגוֹ קָיִן וְרַבָּנַן אוֹדוֹיֵי הוּא דְּקָא מודית.
Rav Huna said: What is the reason of Rabbi Natan, in accordance with the opinion of Beit Shammai? It is as it is written: “And again she bore his brother [et aḥiv] Abel [et Hevel]” (Genesis 4:2). The use of the superfluous word “et” indicates that she gave birth to Abel and his sister, in addition to Cain and his sister. And it states: “For God has appointed me another seed instead of Abel; for Cain slew him” (Genesis 4:25). This indicates that one must have at least four children. And the Rabbis, how do they understand this verse? In their opinion, Eve was thanking God for granting her another child, but one is not obligated to have four children.
Rav Huna said: What is the reason of Rabbi Natan, in accordance with the opinion of Beit Shammai? It is as it is written: “And again she bore his brother [et aḥiv] Abel [et Hevel]” (Genesis 4:2). The use of the superfluous word “et” indicates that she gave birth to Abel and his sister, in addition to Cain and his sister. And it states: “For God has appointed me another seed instead of Abel; for Cain slew him” (Genesis 4:25). This indicates that one must have at least four children. And the Rabbis, how do they understand this verse? In their opinion, Eve was thanking God for granting her another child, but one is not obligated to have four children.
את קין את הבל – אתין רבויין [הן] לומר נקבות היו עמהן.
כי שת לי זרע אחר תחת הבל – אלמא תשלומין בעי ולא סגיא בלא שני זכרים ושתי נקבות.
רש״י בד״ה כי שת כו׳ בלא זכרים כו׳. נ״ב י״מ א״כ מהיכא יליף דבעינן שני זכרים ושני נקבות דלמא לא קפיד קרא אלא אזכרים ולא אנקבות כלל ול״נ דודאי יליף השתא מבריאת עולם וכמו שמצינו לשם דהוי שני זכרים ושתי נקבות אלא דקשה ליה בשלמא שתי נקבות הוא לקיום העולם ולשבת אבל שני זכרים למאי בעינן זכר אחד יכול לישא את שתיהן ומש״ה הוצרך להביא קרא דאף שני זכרים בעינן ודו״ק נ״ל. (עיין במהרש״א):
א״ר הונא כו׳ את אחיו את הבל הבל ואחותו וקין ואחותו וכתיב כו׳ את אחיו לא משמע לרבות תאומה לקין דקאי אהבל וכן פי׳ רש״י בהדיא דמריבויא דאת קין דריש תאומה לקין וכ״ה בב״ר אבל מאת אחיו את הבל דריש ב׳ תאומות להבל ע״ש ובפרק אד״מ איתא א״ר חמא עלו למטה ב׳ וירדו ד׳ וכתב הרא״ם דלא דריש אתיים לריבויא עכ״ל מדבריו נראה שהוא מפרש דירדו ד׳ אדם וחוה קין והבל ונעלם ממנו דברי התוס׳ לשם שכתבו וירדו ארבעה אדם וחוה וקין ותאומתו אבל הבל עדיין לא נולד באותו פעם כדכתיב ותוסף ללדת את אחיו את הבל וב׳ תאומות נולדו עמו כו׳ עכ״ל וכולהו אתיים נדרשו לפי דרכן ודו״ק:
גמ׳ קין ואחותו. עיין סנהדרין דף לח ע״ב תד״ה וירדו ובסוטה דף ט ע״ב רש״י ד״ה קין ובב״ב דף קכג ע״א ובמהרש״א חדושי אגדות שם:
אמר רב הונא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ נתן אליבא [על פי שיטת] בית שמאי? דכתיב [שנאמר]: ״ותסף ללדת את אחיו את הבל״ (בראשית ד, ב) לשונות ״את״ אלה לשון ריבוי הם, ומשמעם: הבל ואחותו (״את הבל״), קין ואחותו (״את אחיו״), וכתיב [ונאמר]: ״כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין״ (שם כה), משמע שכל עוד אין לאדם ארבעה ילדים לפחות — צריך להשלים אותם. ורבנן [וחכמים] כיצד מבינים הם דבר זה? לדעתם אודויי הוא דקא מודית [הודיה היא שמודה לה׳] על ששת לה זרע אחר, אבל לא שהיתה מחוייבת בדבר.
Rav Huna said: What is the reason of Rabbi Natan, in accordance with the opinion of Beit Shammai? It is as it is written: “And again she bore his brother [et aḥiv] Abel [et Hevel]” (Genesis 4:2). The use of the superfluous word “et” indicates that she gave birth to Abel and his sister, in addition to Cain and his sister. And it states: “For God has appointed me another seed instead of Abel; for Cain slew him” (Genesis 4:25). This indicates that one must have at least four children. And the Rabbis, how do they understand this verse? In their opinion, Eve was thanking God for granting her another child, but one is not obligated to have four children.
הכל
(8) תַּנְיָא אִידַּךְ ר׳ רַבִּי נָתָן אוֹמֵר ב״ש בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים זָכָר וּנְקֵבָה ובה״א וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אוֹ זָכָר אוֹ נְקֵבָה אָמַר רָבָא מ״ט מַאי טַעְמָא דר׳ דְּרַבִּי נָתָן אַלִּיבָּא דב״ה דְּבֵית הִלֵּל שנא׳ שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו מ״ה:י״ח} לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ וְהָא עֲבַד לַהּ שֶׁבֶת.
It is taught in another baraita that Rabbi Natan says that Beit Shammai say: The mitzva to be fruitful and multiply is fulfilled with a male and a female. And Beit Hillel say: Either a male or a female. Rava said: What is the reason of Rabbi Natan in accordance with the opinion of Beit Hillel? It is as it is stated: “He did not create it a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18), and one has made the earth inhabited to a greater degree by adding even one child to the world.
It is taught in another baraita that Rabbi Natan says that Beit Shammai say: The mitzva to be fruitful and multiply is fulfilled with a male and a female. And Beit Hillel say: Either a male or a female. Rava said: What is the reason of Rabbi Natan in accordance with the opinion of Beit Hillel? It is as it is stated: “He did not create it a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18), and one has made the earth inhabited to a greater degree by adding even one child to the world.
תרי תנאי – אליבא דר׳ נתן.
מ״ט דר׳ נתן אליבא דב״ה – או זכר או נקבה ולא מבריית עולם יליף ולא ממשה.
לא תהו בראה – לא ברא עולמו לתוהו אלא לשבת להיות עסוקים ביישובו של עולם.
תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת], ר׳ נתן אומר: בית שמאי אומרים: קיום מצות פריה ורביה הוא בזכר ונקבה, ובית הלל אומרים: או זכר או נקבה. אמר רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ נתן אליבא [לשיטת] בית הלל — שנאמר: ״לא תהו בראה לשבת יצרה״ (ישעיהו מה, יח), והא עבד [והרי עשה] לה לארץ, תרם כבר משהו, לענין של שבת, שיישב את העולם באדם נוסף.
It is taught in another baraita that Rabbi Natan says that Beit Shammai say: The mitzva to be fruitful and multiply is fulfilled with a male and a female. And Beit Hillel say: Either a male or a female. Rava said: What is the reason of Rabbi Natan in accordance with the opinion of Beit Hillel? It is as it is stated: “He did not create it a waste; He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18), and one has made the earth inhabited to a greater degree by adding even one child to the world.
הכל
(9) אִיתְּמַר הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּגַיּוּתוֹ1 וְנִתְגַּיֵּיר ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אקִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה דְּהָא הֲווֹ לֵיהּ וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי.
§ It was stated that amora’im disagreed over the following issue: If a man had children when he was a gentile and he subsequently converted, Rabbi Yoḥanan said: He has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, and Reish Lakish said: He has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. Rabbi Yoḥanan said he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, as he already had children. And Reish Lakish said he has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, as the legal status of a convert who just converted is like that of a child just born, and it is considered as though he did not have children.
§ It was stated that amora’im disagreed over the following issue: If a man had children when he was a gentile and he subsequently converted, Rabbi Yoḥanan said: He has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, and Reish Lakish said: He has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. Rabbi Yoḥanan said he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, as he already had children. And Reish Lakish said he has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, as the legal status of a convert who just converted is like that of a child just born, and it is considered as though he did not have children.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בהיותו עובד כוכבים״.
רבי יוחנן אמר קיים פריה ורביה – אע״ג דלענין כמה דברים אמרינן (לעיל כב.) גר שנתגייר כקטן שנולד דמי מכל מקום מסתברא ליה לר׳ יוחנן הכא כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מפטר נמי כשנתגייר.
אתמר הי׳ לו בנים בגיותו ונתגייר אר״י קיים פו״ר ור״ל אמר לא קיים פו״ר, ר״י אמר קיים פו״ר דהא הו״ל, ור״ל אמר לא קיים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואזדא לטעמייהו דאיתמר הו״ל בנים בגיותו ונתגייר ר״י אמר אין לו בכור לנחלה ור״ל אומר יש לו בכור לנחלה וקי״ל דכל ר״י ור״ל הל׳ כר״י:
ונתגייר. פי׳ הר״ם בנשים פרק ט״ו1 שנתגייר הוא והם דוקא. ולענין נחלה בנחלות פרק ב׳2 לא כתב אלא ונתגייר. ואית דמפרשי3 אפי׳ לא נתגיירו הם, דהואיל ושיך בהו פריה ורביה כדלקמן מפטר בהו. ומדנתגיר דנחלה אפי׳ בשלא נתגיירו הם, דטעמ׳ דראשית אונו שיך אפי׳ כשלא נתגיירו בניו, הכי נמי נתגייר דפריה ורביה. והעיקר דעת הר״ם דכיון דפריה ורביה אין בני נח מצוים עליה4, הא דקאמ׳ ר׳ יוחנן דהא הוו ליה, דוקא כשנתגיירו, שהרי יש לו בנים ישראלים שפוטרין אותו מפריה ורביה. אבל אם לא נתגיירו, הואיל והוא נתגייר הוא מצווה לפרות, ואיך יפטר בגוים. אבל לענין בכור לנחלה בראשית און תליא מילתא, והנולד לו משנתגייר אינו ראשית אונו. וכן עיקר.
1. ה״ו.
2. הי״ב.
3. ל״מ שיטה זו בפירוש אלא בשו״ת מהרי״ל סי׳ קצו, ובב״ש אה״ע סי׳ א ס״ז הביאו וכתב שכ״מ מתוס׳. [ד״ה ר״י].
4. ראה סנהדרין נט, ב.
ב איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בשאלה הבאה: היו לו בנים בגויותו (בהיותו גוי) ונתגייר, ר׳ יוחנן אמר: קיים כבר על ידי ילדיו הגויים מצות פריה ורביה, וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה. ר׳ יוחנן אמר: קיים פריה ורביה — דהא הוו ליה [שהרי היו לו] ילדים. וריש לקיש אמר: לא קיים פריה ורביה, כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי [הוא נחשב] וכאילו מתחילים כל חייו מרגע הגיור.
§ It was stated that amora’im disagreed over the following issue: If a man had children when he was a gentile and he subsequently converted, Rabbi Yoḥanan said: He has already fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, and Reish Lakish said: He has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. Rabbi Yoḥanan said he has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, as he already had children. And Reish Lakish said he has not fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply, as the legal status of a convert who just converted is like that of a child just born, and it is considered as though he did not have children.
הכל
(10) וְאָזְדוּ לְטַעְמַיְיהוּ דְּאִיתְּמַר הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּגַיּוּתוֹ1 וְנִתְגַּיֵּיר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר באֵין לוֹ בְּכוֹר לְנַחֲלָה דְּהָא הֲוָה לֵיהּ רֵאשִׁית אוֹנוֹ וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר יֵשׁ לוֹ בְּכוֹר לְנַחֲלָה גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּיר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד דָּמֵי.
The Gemara comments: And they follow their regular line of reasoning, as it was stated: If one had children when he was a gentile and he subsequently converted, Rabbi Yoḥanan said: He does not have a firstborn with regard to inheritance, i.e., the first son born to him after his conversion does not inherit a double portion, as this man already had “the first of his strength” (Deuteronomy 21:17), the Torah’s description of the firstborn in this context, before he converted. And Reish Lakish said: He does have a firstborn with regard to inheritance, as the legal status of a convert who just converted is like that of a child just born.
The Gemara comments: And they follow their regular line of reasoning, as it was stated: If one had children when he was a gentile and he subsequently converted, Rabbi Yoḥanan said: He does not have a firstborn with regard to inheritance, i.e., the first son born to him after his conversion does not inherit a double portion, as this man already had “the first of his strength” (Deuteronomy 21:17), the Torah’s description of the firstborn in this context, before he converted. And Reish Lakish said: He does have a firstborn with regard to inheritance, as the legal status of a convert who just converted is like that of a child just born.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בהיותו עובד כוכבים״.
אין לו בכור. הנולד לו משנתגייר אינו נוטל פי שנים בנכסיו. בני פריה. דפריה ורביה שיך לדידהו נמי אע״ג דאינה משבע מצוות. לאו בני נחלה. לענין בכורה, אלא שבכור ופשוט יורשין כאחד, כדאמרי׳ בקדושין1 גוי יורש את אביו דבר תורה. בן בלאדן. [אלמ׳] בנים מקרו. מגיירי. או האב או האב והבנים יחד. חיס. מתיחסים אחר אביהם. שבו לכם פה. אליעזר עבד אברהם היה. הילכך אם היו לו בנים ונשתחרר לא [קיים פריה] ורביה. והוא הדין שמי שנולד לו אחר שנשתחרר דהוי בכור לנחלה. וצ״ע למה [לא הביא] הר״ם דין עבד בנחלות. כפר בן בקר. דלאו יחוס הוא. התם נמי. גבי בלאדן ליש[ני הכי].
1. יז, ב.
ומעירים: ואזדו לטעמייהו [והלכו לטעמם, לשיטתם] במחלוקת דומה. דאיתמר [שנאמר]: היו לו בנים בגויותו ונתגייר, ר׳ יוחנן אמר: אין לו בכור לנחלה, שהבן הראשון שיוולד לו ביהדותו לא ייחשב בכור לענין נחלה, דהא הוה ליה [שהרי כבר היה לו] ״ראשית אנו״ (דברים כא, יז) בילד אחר. וריש לקיש אמר: יש לו בכור לנחלה, כי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
The Gemara comments: And they follow their regular line of reasoning, as it was stated: If one had children when he was a gentile and he subsequently converted, Rabbi Yoḥanan said: He does not have a firstborn with regard to inheritance, i.e., the first son born to him after his conversion does not inherit a double portion, as this man already had “the first of his strength” (Deuteronomy 21:17), the Torah’s description of the firstborn in this context, before he converted. And Reish Lakish said: He does have a firstborn with regard to inheritance, as the legal status of a convert who just converted is like that of a child just born.
הכל
(11) וּצְרִיכָא דְּאִי אַשְׁמְעִינַן בְּהָהִיא קַמַּיְיתָא בְּהַהִיא קָאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם דְּמֵעִיקָּרָא נָמֵי בְּנֵי פְּרִיָּה וּרְבִיָּה נִינְהוּ אֲבָל לְעִנְיַן נַחֲלָה דְּלָאו בְּנֵי נַחֲלָה נִינְהוּ אֵימָא מוֹדֵי לֵיהּ לְרֵישׁ לָקִישׁ.
The Gemara adds: And it is necessary to state their opinions in both cases. As, had it only been taught to us with regard to that first case of the mitzva to be fruitful and multiply, one might have said that it is only in that case that Rabbi Yoḥanan said his opinion, because from the outset, gentiles are also subject to the mitzva to be fruitful and multiply. However, with regard to inheritance, since they are not subject to the halakhot of inheritance, one might say that Rabbi Yoḥanan concedes to Reish Lakish.
The Gemara adds: And it is necessary to state their opinions in both cases. As, had it only been taught to us with regard to that first case of the mitzva to be fruitful and multiply, one might have said that it is only in that case that Rabbi Yoḥanan said his opinion, because from the outset, gentiles are also subject to the mitzva to be fruitful and multiply. However, with regard to inheritance, since they are not subject to the halakhot of inheritance, one might say that Rabbi Yoḥanan concedes to Reish Lakish.
בני פריה ורביה נינהו – וא״ת דבפ׳ ד׳ מיתות (סנהד׳ נט: ושם) משמע דבני נח לא מיפקדו אפריה ורביה וי״ל דהכא לאו בני חיוב אפריה ורביה קאמר אלא כלומר שבניהם נקראים על שמם כדאמרינן בסמוך.
דלאו בני נחלה נינהו – כלומר נחלת בכורה אבל עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה כדאמרינן בפ״ק דקדושין (דף יז:).
דלאו בני נחל׳ נינהו – פי׳ בני נחל׳ דבכור׳ הא לאו הכי הא אמרינן בעלמא דעכו״מז יורש את אביו ד״ת וכדאיתא בקדושין ודעת הגאון ז״ל ב״ש מ״ש (צ״ל דישראל) משומד שישנו בדין נחלה ובכורי׳ נמי שקיל כי אף על פי שחטא ישראל הוא וה״נ איתא בפ״ק דקדושי׳ ומיהו אם רצו ב״ד לקנסו ולהפקיע ירושתו מפני תיקון העולם הרשות בידם וכן כתב הרמב״ם ז״ל ולענין הקנאותיו ומחילתיו נמי כישראל גמור ומיהו אם חוקי המלכות הם שיהיו הקנאותיו וקנינו כעכו״מז דינא דמלכות דינא וכדאמרינן בפ״ק דגיטין.
ומעירים: וצריכא [ונצרכה] שיחלקו במפורש בשתי הבעיות, שאינן למדות זו מזו: דאי אשמעינן בההיא קמייתא [שאילו היה משמיע לנו רק באותה הראשונה] לענין מצות פריה ורביה, הייתי אומר: בההיא קאמר [אמר] ר׳ יוחנן שבנו בגויותו נחשב לו לענין פריה ורביה כבן — משום דמעיקרא נמי [שמתחילה גם כן] בני פריה ורביה נינהו [הם], ויש גם עליהם מצוה מסויימת בדבר, אבל לענין נחלה, דלאו [שלא] בני נחלה נינהו [הם], שאין דיני נחלות שייכים בהם, אימא מודי ליה [אמור שמודה לו] לריש לקיש.
The Gemara adds: And it is necessary to state their opinions in both cases. As, had it only been taught to us with regard to that first case of the mitzva to be fruitful and multiply, one might have said that it is only in that case that Rabbi Yoḥanan said his opinion, because from the outset, gentiles are also subject to the mitzva to be fruitful and multiply. However, with regard to inheritance, since they are not subject to the halakhot of inheritance, one might say that Rabbi Yoḥanan concedes to Reish Lakish.
הכל
(12) וְאִי אִיתְּמַר בְּהָא בְּהָא קָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אֲבָל בְּהַהִיא אֵימָא מוֹדֶה לֵיהּ לר׳ לְרַבִּי יוֹחָנָן צְרִיכָא.
And conversely, if their dispute was stated only with regard to this issue of inheritance, I would have said that it is only in this case that Reish Lakish said his opinion, as the halakhot of inheritance do not apply to gentiles. But with regard to that case, the mitzva to be fruitful and multiply, one might say that he concedes to Rabbi Yoḥanan. Consequently, it is necessary for both disputes to be recorded.
And conversely, if their dispute was stated only with regard to this issue of inheritance, I would have said that it is only in this case that Reish Lakish said his opinion, as the halakhot of inheritance do not apply to gentiles. But with regard to that case, the mitzva to be fruitful and multiply, one might say that he concedes to Rabbi Yoḥanan. Consequently, it is necessary for both disputes to be recorded.
ולהיפך: ואי איתמר בהא [ואילו נאמר רק בזו] בענין בכור, הייתי אומר: בהא קאמר [בזו אמר] ריש לקיש שאין להתייחס לבנו בגויותו כבכור, כיון שאין דין נחלות בגויים, אבל בההיא, בענין פריה ורביה, אימא מודה ליה [אמור שמודה לו] לר׳ יוחנן, על כן, צריכא [צריך] שתיאמרנה שתי המחלוקות.
And conversely, if their dispute was stated only with regard to this issue of inheritance, I would have said that it is only in this case that Reish Lakish said his opinion, as the halakhot of inheritance do not apply to gentiles. But with regard to that case, the mitzva to be fruitful and multiply, one might say that he concedes to Rabbi Yoḥanan. Consequently, it is necessary for both disputes to be recorded.
הכל
(13) אֵיתִיבֵיהּ ר׳ רַבִּי יוֹחָנָן לר״ל לְרֵישׁ לָקִישׁ {מלכים ב כ׳:י״ב} בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח בְּרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל וְגוֹ׳ א״ל אֲמַר לֵיהּ בְּגַיּוּתָן1 אִית לְהוּ חַיִיס נִתְגַּיְּירוּ לֵית לְהוּ חַיִיס.
Rabbi Yoḥanan raises an objection to Reish Lakish based upon the verse: “At that time Berodach-baladan, son of Baladan, king of Babylon, sent a letter” (II Kings 20:12), which indicates that gentiles are considered to be the children of their parents. Therefore, when they convert, they should already have fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: When they are gentiles they do have family lineage, but when they convert they do not have lineage, as they now belong to the family of the Jewish people and their previous lineage is disregarded.
Rabbi Yoḥanan raises an objection to Reish Lakish based upon the verse: “At that time Berodach-baladan, son of Baladan, king of Babylon, sent a letter” (II Kings 20:12), which indicates that gentiles are considered to be the children of their parents. Therefore, when they convert, they should already have fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: When they are gentiles they do have family lineage, but when they convert they do not have lineage, as they now belong to the family of the Jewish people and their previous lineage is disregarded.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״בהיותן עובדי כוכבים״.
בלאדן בן בלאדן – אלמא בנים מיקרו.
חייס – מתייחסין אחרי אביהם.
נתגיירו אין להם חייס – מראשונים דכקטן שנולד דמי.
איתיביה [הקשה לו] ר׳ יוחנן לריש לקיש, הלא נאמר: ״בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל״ (מלכים ב׳ כ, יב), משמע שגם לגבי הגויים מייחסים את הבן אחרי האב! אמר ליה [לו] בגויותן (בהיותם גויים) — אית להו חייס [יש להם ייחוס] משפחה, ובודאי הם מתייחסים לבית אבותם, אולם כאשר נתגיירו לית להו חייס [אין להם ייחוס] משום שהגרים שייכים עכשיו למשפחת ישראל, ואין ייחוסם הקודם נחשב.
Rabbi Yoḥanan raises an objection to Reish Lakish based upon the verse: “At that time Berodach-baladan, son of Baladan, king of Babylon, sent a letter” (II Kings 20:12), which indicates that gentiles are considered to be the children of their parents. Therefore, when they convert, they should already have fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply. Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: When they are gentiles they do have family lineage, but when they convert they do not have lineage, as they now belong to the family of the Jewish people and their previous lineage is disregarded.
הכל
(14) אָמַר רַב גהַכֹּל מוֹדִין בְּעֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ חַיִיס דִּכְתִיב {בראשית כ״ב:ה׳} שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר מֵיתִיבִי {שמואל ב ט׳:י׳} וּלְצִיבָא חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב כְּפַר בֶּן בָּקָר.
Rav said: Everyone agrees with regard to a Canaanite slave, that he does not have lineage, as it is written that Abraham said to his slaves: “Remain here with the donkey” (Genesis 22:5). This verse is interpreted to mean that they are a nation comparable to a donkey, which has no lineage. The Gemara raises an objection based upon a verse pertaining to Jonathan’s Canaanite slave: “And Ziba had fifteen sons and twenty servants” (II Samuel 9:10), which indicates that a slave’s sons are in fact considered his sons. Rav Aḥa bar Ya’akov said: This is like the expression: A bullock, son of a bull. The word son in this context merely denotes progeny, not lineage.
Rav said: Everyone agrees with regard to a Canaanite slave, that he does not have lineage, as it is written that Abraham said to his slaves: “Remain here with the donkey” (Genesis 22:5). This verse is interpreted to mean that they are a nation comparable to a donkey, which has no lineage. The Gemara raises an objection based upon a verse pertaining to Jonathan’s Canaanite slave: “And Ziba had fifteen sons and twenty servants” (II Samuel 9:10), which indicates that a slave’s sons are in fact considered his sons. Rav Aḥa bar Ya’akov said: This is like the expression: A bullock, son of a bull. The word son in this context merely denotes progeny, not lineage.
הכל מודים בעבד שאין לו חייס כו׳ – ואם נשתחרר לא קיים פריה ורביה וא״ת הא דאמרינן גבי חציו עבד וחציו בן חורין לישא שפחה אינו יכול משמע דאם היה יכול לישא שפחה הוה סגי ליה בהכי ואמאי והא לא מיפקד אפריה ורביה ולא מיפטר בהכי ויש לומר דאם היה יכול לישא שפחה לא הוה כפינן לרבו לשחררו כיון דשבת מיהא היה יכול לקיים אף על גב דפריה ורביה לא מקיים בהכי ואף על גב דלעיל משמע דפריה ורביה תלי בשבת דקאמר רבא מאי טעמא דרבי נתן אליבא דבית הלל לא תהו בראה לשבת יצרה והא עבד ליה שבת מכל מקום לא הוה כפינן לרבו כיון דיכול לקיים כל דהו.
אמר רב: הכל מודין בעבד כנעני שאין לו חייס [יחוס משפחה], שאין קשרי משפחה נחשבים לגביו, דכתיב [שנאמר], שאמר אברהם לעבדיו: ״שבו לכם פה עם החמור״ (בראשית כב, ה), ודרשוהו: עם הדומה לחמור. מיתיבי [מקשים] על כך, ממה שנאמר בציבא עבדו הכנעני של מפיבושת: ״ולציבא חמשה עשר בנים ועשרים עבדים״ (שמואל ב׳ ט, י), משמע שאף בניו של עבד נחשבים בנים! אמר רב אחא בר יעקב: כ״פר בן בקר״, כלומר, ״בן״ משמעו — צאצא. ו״בנים״ פירושו ילדים, אבל אין הם נחשבים בנים לענין יחס המשפחה.
Rav said: Everyone agrees with regard to a Canaanite slave, that he does not have lineage, as it is written that Abraham said to his slaves: “Remain here with the donkey” (Genesis 22:5). This verse is interpreted to mean that they are a nation comparable to a donkey, which has no lineage. The Gemara raises an objection based upon a verse pertaining to Jonathan’s Canaanite slave: “And Ziba had fifteen sons and twenty servants” (II Samuel 9:10), which indicates that a slave’s sons are in fact considered his sons. Rav Aḥa bar Ya’akov said: This is like the expression: A bullock, son of a bull. The word son in this context merely denotes progeny, not lineage.
הכל
(15) א״ה אִי הָכִי ה״נ הָכָא נָמֵי שָׁאנֵי הָתָם דְּיַחֲסִינְהוּ בִּשְׁמַיְיהוּ וּבִשְׁמָא דַאֲבוּהוֹן וְהָכָא לָא מְפָרֵשׁ וְאִיבָּעֵית אֵימָא יַחֲסִינְהוּ בְּדוּכְתָּא אַחֲרִיתִי בַּאֲבוּהוֹן וּבְאַבָּא דַאֲבוּהוֹן דִּכְתִיב {מלכים א ט״ו:י״ח} וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִימּוֹן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיּוֹשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר.
The Gemara asks: If so, here too, with regard to gentiles, there is no proof from the verse about Berodach-baladan that they have family lineage. The Gemara answers: There it is different, as the Bible identified him by his name and by his father’s name, thereby emphasizing the family connection. But here, it does not specify the names of Ziba’s children. And if you wish, say instead that the Bible identified gentiles elsewhere by their father and their father’s father, as it is written: “And King Asa sent them to Ben-hadad, son of Tabrimmon, son of Hezion, king of Aram, who dwelled in Damascus, saying” (I Kings 15:18). This indicates that there is lineage for gentiles.
The Gemara asks: If so, here too, with regard to gentiles, there is no proof from the verse about Berodach-baladan that they have family lineage. The Gemara answers: There it is different, as the Bible identified him by his name and by his father’s name, thereby emphasizing the family connection. But here, it does not specify the names of Ziba’s children. And if you wish, say instead that the Bible identified gentiles elsewhere by their father and their father’s father, as it is written: “And King Asa sent them to Ben-hadad, son of Tabrimmon, son of Hezion, king of Aram, who dwelled in Damascus, saying” (I Kings 15:18). This indicates that there is lineage for gentiles.
שאני הכא דיחסינהו בשמייהו – שהזכיר שמו [ושמו] של אביו בלאדן בן בלאדן אלמא בנים איקרו אבל הכא לא הוזכרו בשמותן.
שאני הכא דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבהתייהו – פי׳ שהראה בשמם שם אבוהון כדכתיב מרורך בלאדן ואין פי׳ זה כאידך דאמר בסמוך הדר יחסינהו בשמי׳ ובשמא דאבהתייהו דהתם פי׳ דיחסינהו באבוהון ובשמא דאבי דאביהון וזה מן הלשונות שבתלמוד שפי׳ מתחלף ואיכא בנסחי דגרסי בהדיא בסמוך דיחסינהו בשמ׳ דאבוהון ואבוהון דאבוהון.
ושואלים: אי הכי, הכא נמי [אם כך, כאן גם כן], לענין גויים, שמה שנאמר בברואדך בלאדן אינו מוכיח שיש להם יחס משפחה! ומשיבים: שאני התם דיחסינהו בשמייהו ובשמא דאבוהון [שונה שם, שייחסם בשמם ובשם אבותם], והכא [וכאן] לא מפרש את שמותיהם אלא רק אומר שהיו לו ילדים. ואיבעית אימא יחסינהו בדוכתא אחריתי באבוהון ובאבא דאבוהון [ואם תרצה אמור שייחסם את הגויים במקום אחר באביהם ובאבי אביהם], דכתיב [שנאמר]: ״וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברמן בן חזיון מלך ארם הישב בדמשק לאמר״ (מלכים א׳ טו, יח), הרי כאן ייחוס משפחה, שאנחנו חושבים אותו לפי האב.
The Gemara asks: If so, here too, with regard to gentiles, there is no proof from the verse about Berodach-baladan that they have family lineage. The Gemara answers: There it is different, as the Bible identified him by his name and by his father’s name, thereby emphasizing the family connection. But here, it does not specify the names of Ziba’s children. And if you wish, say instead that the Bible identified gentiles elsewhere by their father and their father’s father, as it is written: “And King Asa sent them to Ben-hadad, son of Tabrimmon, son of Hezion, king of Aram, who dwelled in Damascus, saying” (I Kings 15:18). This indicates that there is lineage for gentiles.
הכל
(16) אִיתְּמַר הָיוּ לוֹ בָּנִים וּמֵתוּ רַב הוּנָא אָמַר קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה דרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא קִיֵּים.
§ It was stated that amora’im disagreed over the following issue: If a man had children and they died, Rav Huna said: He has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply through these children. Rabbi Yoḥanan said: He has not fulfilled the mitzva.
§ It was stated that amora’im disagreed over the following issue: If a man had children and they died, Rav Huna said: He has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply through these children. Rabbi Yoḥanan said: He has not fulfilled the mitzva.
איתמר הי״ל בנים ומתו ר״ה אמר קיים פו״ר ור״י אמר לא קיים פו״ר, ר״ה אמר קיים משום דר״א דאמר ר״א אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והא הוו לי׳ שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתו ור״י אומר לא קיים לשבת יצרה בעינן והא ליכא:
ג איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה זו: היו לו לאדם בנים, ומתו. רב הונא אמר: קיים בכך מצות פריה ורביה, אף שבסופו של דבר מתו. ר׳ יוחנן אמר: לא קיים.
§ It was stated that amora’im disagreed over the following issue: If a man had children and they died, Rav Huna said: He has fulfilled the mitzva to be fruitful and multiply through these children. Rabbi Yoḥanan said: He has not fulfilled the mitzva.
הכל
(17) רַב הוּנָא אָמַר קִיֵּים מִשּׁוּם דְּרַב אַסִּי דְּאָמַר רַב אַסִּי אֵין בֶּן דָּוִד בָּא עַד שֶׁיִּכְלוּ כׇּל נְשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף שֶׁנֶּאֱמַר {ישעיהו נ״ז:ט״ז} כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף וְגוֹ׳ וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ בָּעֵינַן וְהָא לֵיכָּא.
The Gemara clarifies the reasons for their opinions: Rav Huna said he has fulfilled the mitzva due to a statement of Rav Asi, as Rav Asi said that the reason for this mitzva is that the Messiah, son of David, will not come until all the souls of the body have been finished, i.e., until all souls that are destined to inhabit physical bodies will do so, as it is stated: “For the spirit that enwraps itself is from Me, and the souls that I have made” (Isaiah 57:16). Consequently, once a child has been born and his soul has entered a body the mitzva has been fulfilled, even if the child subsequently dies. And Rabbi Yoḥanan said he has not fulfilled the mitzva, as we require “He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18), and this is not fulfilled when the children have passed away and no longer inhabit the earth.
The Gemara clarifies the reasons for their opinions: Rav Huna said he has fulfilled the mitzva due to a statement of Rav Asi, as Rav Asi said that the reason for this mitzva is that the Messiah, son of David, will not come until all the souls of the body have been finished, i.e., until all souls that are destined to inhabit physical bodies will do so, as it is stated: “For the spirit that enwraps itself is from Me, and the souls that I have made” (Isaiah 57:16). Consequently, once a child has been born and his soul has entered a body the mitzva has been fulfilled, even if the child subsequently dies. And Rabbi Yoḥanan said he has not fulfilled the mitzva, as we require “He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18), and this is not fulfilled when the children have passed away and no longer inhabit the earth.
משום דרב אסי – כלומר טעמא דפריה ורביה משום דרב אסי והאי כיון דנטלו על ידו מנשמות שבאותו אוצר ששמו גוף הרי קיים מצות פריה ורביה.
אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף – תימה דאמרי׳ (שבת קי״ט) אלמלא ישראל משמרים שתי שבתות מיד נגאלין והלא צריך שיכלו כל הנשמות שבגוף וי״ל שהיו יולדות ששה בכרס אחד ויכלו הנשמות שבגוף מיד:
משום דר׳ אסי. כלומ׳ טעם מצות פריה ורביה הוא כדי שיכלו נשמות [שבגו]ף [וי]בא משיח. ור׳ יוחנן. דבר דטעמ׳ הוא כדי שתתישב.
ומסבירים: רב הונא אמר: קיים, וטעמו: משום מה שאמר רב אסי. שאמר רב אסי טעם למצות פריה ורביה: משום שאין משיח בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף, שכל הנשמות שיכולות להיוולד בגופים — צריכות להיוולד, שנאמר: ״כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי״ (ישעיהו נז, טז), ולכן, כיון שנולד ילד ונכנסה נשמה לגוף, אף על פי שמת הילד הזה — מכל מקום הנשמה הזו הגיעה לידי ביטוי בתוך גוף, וקיים על ידי כך מצות פריה ורביה. ור׳ יוחנן אמר: לא קיים פריה ורביה, ומדוע — כי ״לשבת יצרה״ (שם מה, יח) בעינן [צריכים אנו], והא ליכא [והרי אין כאן], שמתו הילדים הללו.
The Gemara clarifies the reasons for their opinions: Rav Huna said he has fulfilled the mitzva due to a statement of Rav Asi, as Rav Asi said that the reason for this mitzva is that the Messiah, son of David, will not come until all the souls of the body have been finished, i.e., until all souls that are destined to inhabit physical bodies will do so, as it is stated: “For the spirit that enwraps itself is from Me, and the souls that I have made” (Isaiah 57:16). Consequently, once a child has been born and his soul has entered a body the mitzva has been fulfilled, even if the child subsequently dies. And Rabbi Yoḥanan said he has not fulfilled the mitzva, as we require “He formed it to be inhabited” (Isaiah 45:18), and this is not fulfilled when the children have passed away and no longer inhabit the earth.
הכל
(18) מֵיתִיבִי
The Gemara raises an objection with regard to the opinion of Rav Huna based upon the following baraita:
The Gemara raises an objection with regard to the opinion of Rav Huna based upon the following baraita:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות סב. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות סב., רי"ף יבמות סב. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות סב., רש"י יבמות סב., ראב"ן יבמות סב. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות יבמות סב., תוספות ישנים יבמות סב., פסקי רי"ד יבמות סב., רמב"ן יבמות סב. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי יבמות סב. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות סב. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות סב., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות סב., מהרש"א חידושי הלכות יבמות סב., מהרש"א חידושי אגדות יבמות סב., גליון הש"ס לרע"א יבמות סב., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות סב., אסופת מאמרים יבמות סב.
Yevamot 62a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 62a, Rif by Bavli Yevamot 62a, Collected from HeArukh Yevamot 62a, Rashi Yevamot 62a, Raavan Yevamot 62a, Tosafot Yevamot 62a, Tosefot Yeshanim Yevamot 62a, Piskei Rid Yevamot 62a, Ramban Yevamot 62a, Meiri Yevamot 62a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 62a, Ritva Yevamot 62a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 62a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 62a, Maharsha Chidushei Aggadot Yevamot 62a, Gilyon HaShas Yevamot 62a, Steinsaltz Commentary Yevamot 62a, Collected Articles Yevamot 62a