×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּמוּתָּר בָּהּ מִיָּד.
And he is permitted to marry her immediately afterward, without the need for her to undergo the process described in the Torah. The fact that the Rabbis do not suggest this course of action is evidently because they hold that even if she were to be rendered a slave and then immersed for the sake of emancipation, she would become Jewish only if she also accepted upon herself the yoke of mitzvot. Rav Sheshet assumes that the Rabbis would similarly rule that a regular slave who was immersed for the sake of emancipation becomes Jewish only if he also accepts upon himself the yoke of mitzvot.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי יבמות מח ע״א} אחד גר ואחד עבד משוחרר: אסקה רב פפא לענין טבילה אבל לקבל אינו צריך דכבר קיבל עליה1 מעיקרא דתניא אחד גר ואחד [עבד] לקוח2 מן הגוי צריך לקבל הא לקוח מישראל3 אינו צריך לקבל:⁠4
1. עליה: כ״י פרמה: ״עליו״.
2. עבד לקוח: גכג כ״י נ. כ״י בהמ״ל 695, דפוסם רק: ״לקוח״. כ״י פרמה: ״לוקח״.
3. מישראל: כ״י פרמה: ״מיד ישראל״.
4. דפוסים ממשיך כאן ע״פ הגמרא שם (מח ע״א): ת״ר (דברים כא:יב) וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה רבי אליעזר אומר תקוץ ר׳ עקיבא אומר תגדל וראיה לדרבי אליעזר (שמואל ב יט:כה) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו הא עשייה העברה היא.
ומותר בה מיד – אלמא לר׳ שמעון עבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור ולרבנן דלא הוי תקנתא בהכי סברי צריך לקבל.
א) והא דלא משני תלמודא התם דבשאר אברים שרי לגמרי בתער והא דקאמר העברת שער אינה אלא מד״ס דמשמע דהא מדברי סופרים מיהא איתא מיירי בבית השחי ובבית הערוה. והא דקאמר המעביר בית השחי ובית הערוה ה״ז לוקה ר״ל מכת מרדות מדרבנן. כדמשני תלמודא התם גבי ר׳ יוחנן דאמר המעביר בית השחי ובית הערוה ה״ז לוקה. ופריך מהא דהעברת שער אינה אלא מד״ס. ומשני מאי לוקה מכת מרדות מדרבנן. וי״ל משום דס״ל דהעברת שער מיירי בכל אברים מדלא מפרש בית השחי ובית הערוה כמו דמפרש גבי המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה:
ואסקה ר״פ דהאי דתניא א׳ גר וא׳ עבד משוחרר לענין טבילה תניא, פי׳ שכמו שהגר צריך טבילה כך ע״מ נמי צריך טבילה ולא סגי לי׳ טבילה קמייתא דלשם עבדות אבל לקבל א״צ, ודוקא עבד ישראל שנשתחרר דכבר הוה שייך במצות א״צ אבל הלוקח עבד מן הגוי דלא הוי שייך במצות ורוצה למולו ולהקבילו לשם עבדות, צריך העבד לקבל ואם לא קבל עליו כל המצות אין מלו ומטבילו לשם עבדות דתניא א׳ גר א׳ לוקח מן הגוי צריך לקבל:
כבר ביארנו בעבד שמכר עצמו או שנלקח מן הגוי שצריך לקבל עליו עול מצות ואם לא קבל אין כופין אותו אלא מיטפל עמו שנים עשר חדש צריך שתדע שאף בלקוח מישראל הדין בו כן אם עדין לא קבל עליו עול מצות אצל רבו ראשון ואינו כופהו כלל שכך אמרו אחד עבד איש ואחד בן איש אי אתה מל ומטביל בעל כרחו אבל אם קבל עליו לרצונו ונעשה עבד כשר לכשישתחרר אע״פ שצריך טבילה אינו צריך קבלה כמו שביארנו וכל שהוא עבד כשר ביד ישראל ר״ל שמל וטבל לשם עבדות רבו כופהו לכשירצה שיטבילהו לשם חירות ויעשה ישראל גמור ואף בפרקי ר׳ אליעזר שנויה כן וכן ביפת תאר כל שקבלה עליה עול מצות מטבילה על כרחה מיד ומותר בה ואינו צריך לכל הדברים האמורים בפרשה אבל אם לא קבלה עליה עול מצות צריך לעשות לה כל אותן הדברים כדי שתקבל עליה וישאנה או תתגנה עליו ולכשתעשה ולא תרצה להתגייר מיטפל עמה כל שנים עשר חדש ומקבלת עליה שבע מצות ומשלחה ואינו נושאה אחר שלא רצתה להתגייר:
המפקיר את עבדו יצא לחירות אלא שצריך גט שחרור להתירו בבת ישראל וכבר ביארנוה במקומה ברביעי של גיטין (ל״ח.):
זה שנאמר ביפת תאר ועשתה את צפרניה פירושו שתגדלם שהרי נאמרה עשייה בראש ר״ל תיקון כדכתיב וגלחה את ראשה ונאמרה עשייה בצפרנים מה של ראש דרך נוול אף של צפורן דרך נוול וכן זה שנאמר ובכתה את אביה ואת אמה דלא סוף דבר אביה ואמה ממש עד שאם אין לה אב ואם שלא ניתן לה שהות שלשים אלא אף אעבודה זרה וכדכתיב האומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כלומר שבוכה על דתה כל שלשים ואינו מונעה וזה שנאמר ירח ימים פירושו שלשים יום ואינו צריך להמתין עוד לה מתורת בכיה והמתנת שלשה חדשים מצד הזרע אין כאן אם היתה אשת איש שהרי אף הוא בא עליה ביאה אחת בגיותה בהיתר וגדולי המחברים כתבו שממתין לה שלשה חדשים ונראה שפסקו כר׳ שמעון בן אלעזר שאמר תשעים יום דירח שלשים ימים שלשים ואחר כך שלשים וכלן מתורת בכיה ואיני יודע למה פסקו כמותם במקום רבים:
רש״י בד״ה ל״א כו׳ ואי אתה מל בן שהוא איש כו׳ כצ״ל והד״א:
גמרא אמר רבא מ״ט דר״ש ב״א דכתיב כל עבד איש גו׳. הרא״ש כתב דמפרש״י בשמעתין משמע דבטבילה לשם עבדות כ״ע מודו דהיא בע״כ והאריך בזה עיין בדבריו אבל הסוגיא אינה מוכחת כן דהא האי קרא כל עבד איש במל לשם עבדות קמיירי (ב) ולרבנן נמי נימא דאתי האי קרא דלשם עבדות בע״כ הוא ואמאי מפקיה תלמודא האי קרא לרבנן לכדשמואל ואין לחלק בין מל לטבל דא״כ מאי מייתי טעמיה דרשב״א ממל לשם עבדות אטבילה לשם שיחרור גם דברי רש״י אין מוכרחין כמו שהבינם הרא״ש ודו״ק:
ומותר בה מיד, מכאן, שלדעתו עבד איננו צריך לקבל על עצמו מצוות בזמן טבילת שחרור, אלא מיד הוא נעשה כישראל, שהרי אותה אשה לא רצתה לקבל על עצמה יהדות ומשמע שעל ידי שחרורה היא נעשית בעל כורחה יהודית.
And he is permitted to marry her immediately afterward, without the need for her to undergo the process described in the Torah. The fact that the Rabbis do not suggest this course of action is evidently because they hold that even if she were to be rendered a slave and then immersed for the sake of emancipation, she would become Jewish only if she also accepted upon herself the yoke of mitzvot. Rav Sheshet assumes that the Rabbis would similarly rule that a regular slave who was immersed for the sake of emancipation becomes Jewish only if he also accepts upon himself the yoke of mitzvot.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) אָמַר רָבָא מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דִּכְתִיב {שמות י״ב:מ״ד} כׇּל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף עֶבֶד אִישׁ וְלֹא עֶבֶד אִשָּׁה אֶלָּא עֶבֶד אִישׁ אַתָּה מָל בְּעַל כׇּרְחוֹ וְאִי אַתָּה מָל בֶּן אִישׁ בְּעַל כׇּרְחוֹ.

Rava said: What is the rationale for Rabbi Shimon ben Elazar’s opinion? As it is written with regard to the Paschal lamb: “Every slave of a man that is bought for money, when you have circumcised him, then he may eat of it” (Exodus 12:44). Could the use of the phrase “slave of a man,” rather than just: Slave, possibly indicate that the verse applies only to a man’s slave but not a woman’s slave? Certainly not; rather, the phrase “slave of a man” means that the slave himself is a man, i.e., an adult, and teaches that a slave who is a man you may circumcise against his will, and there is no need for him to accept upon himself the yoke of mitzvot, but you may not circumcise a gentile’s son who is a man, i.e., an adult who is not a slave, against his will.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עבד איש ולא עבד אשה – בתמיה ואשה שקנתה עבדים ולא מלו מי לא הוו כשאר עבדים. אלא ע״כ האי איש אעובד כוכבים שמכרו קאי ולמעוטי בן איש וה״ק עבד שלקחת מן העובד כוכבים אתה מל בעל כרחו של עבד ואי אתה מל בן עובד כוכבים בעלמא דלאו עבד בעל כרחו ומדכתב רחמנא איש קרא יתירא למעוטי בן איש ש״מ ומלתה אותו בעל כרחו משמע דאי מדעתו היכי ממעט לבן איש ואי לא כתיב איש ה״א האי עבד לאו למעוטי בן אתא אלא היא גופא איצטריך לאשמועינן דמילת עבדים מעכבא בפסח. לשון אחר ועיקר עבד איש ה״ק עבד שהוא איש אע״פ שהוא גדול ובן דעת ומלתה אותו בעל כרחו ואי אתה מל בן [שהוא] איש גר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בעל כרחו דגבי בנים כתיב המול לו כל זכר ולא כתיב בהו איש וגבי עבד כתיב איש למעוטי בן.
אלא עבד איש אתה מל בעל כרחו – פי׳ בקונט׳ בלשון שני דעבד איש אע״ג שהוא גדול ובן דעת ומלתה אותו וגו׳ בעל כרחו ואי אתה מל בן איש גר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בעל כרחו דגבי בנים כתיב המול לו כל זכר ולא כתיב בהו כל איש כמו גבי עבד ודבר תימה פירש דקרא דהמול לו כל זכר מוקמינן למילת זכריו שמעכבתו מלאכול בפסח וזה לא שייך אלא בבנים שנולדו בקדושה אבל מילת בניו שלא נולדו בקדושה אינה מעכבתו מלאכול בפסח ונראה דלא צריך קרא למידרש מיניה ואי אתה מל בן איש בעל כרחו דממילא ידעינן שלא יגיירוהו בעל כרחו ועוד דמיפת תואר שמעינן דאין מלין גר בעל כרחו דהא יפת תואר אין מטבילין אותה בעל כרחה מדאיצטריך רחמנא להמתין לה שלשים יום ובקבלה עליה אין צריך להמתין ולא נקטיה אלא לפרושי מילתיה דרשב״א דקאמר דמתחלה כופין לשם שפחות ולא לשם גירות אי נמי משום דנקט לה במילתיה דרבנן כשם שאי אתה מל בן איש נקט נמי בדרבי שמעון בן אלעזר לאשמועינן דאע״פ שאי אתה מל בן איש בעל כרחו עבד אתה מל בעל כרחו תימה דרשב״א קאמר לקמן דאין משהין אותו בא״י מפני הפסד טהרות עבד שאינו רוצה למול ומשמע דזקוק למוכרו ואמאי ימהלנו בעל כרחו וכן קשה דרבי יהושע בן לוי אית ליה בהשולח (גיטין דף לט: ושם) נתיאשתי מפלוני עבדי אותו העבד אין לו תקנה אלא בשטר אלמא לית לי׳ ההיא דשמואל דבסמוך וא״כ דריש עבד איש אתה מל בעל כרחו ולקמן קאמר הלוקח עבד מן העובד כוכבים ולא רצה למול מגלגל עמו עד י״ב חודש וימול אותו בעל כרחו ואומר ר״י דתקנת חכמים היא שלא יכשיל את רבו באיסור והיתר כיון דאין מקבל עליו עול מצות ועוד דאין טוב לחייבו במצות מאחר דאין חפץ לקיימם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דאמרינן מאי טעמיה דרשב״א הכי קאמר, מאי טעמיה בטבילת השחרור שמטבילו שלא לדעתו דכתיב עבד איש כלומר דאלו לאשמועינן דעבד נמול בעל כרחו, ליכתוב וכל עבד מקנת כסף ומלתה אותו, ואם לומר דבן איש דהיינו עכו״ם אינו נמול בעל כרחו, הא לא אצטריך דמהיכי תיתי, אלא לא בא למעט אלא עבד דכותיה, מה בן איש בשחרור אף עבד איש בבשל שחרור. ואין לשון הסוגייא מתישב היטב לענין זה. אבל הרב אלפסי ז״ל וכן ר״ח כתבו ז״ל במסקנא עבד הלקוח מישראל אין צריך לקבל שכבר קבל, נראה מדבריהם שהם ז״ל מפרשים דאף עבד צריך לקבל ולזה סוגיין השמועה כולה מתחוורת יותר, וכן דעת הרמב״ם ז״ל (הלכות איסורי ביאה פי״ג הי״ב).
ולענין טבילת עבד משוחרר, יש מי שאומר (מובא ברמב״ן ועיין תוס׳ חד מקמאי והם לבעל ההשלמה) דכיון דאינו צריך לקבל אינו צריך שלשה. והביאו ראיה מהא דאמרינן בקדושין פרק האומר (קידושין סב.) גר נמי לאו בידו מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא, ואקשינן אלא מעתה הנותן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאשחררך הכי נמי דהוו קדושי, ואי סלקא דעתך צריך שלשה הכי נמי מי יימר דמזדקקי לה. ואין משם ראיה כל כך דדלמא אין צריך שלשה בדיעבד אלא לקבלה, אבל לאחר שקבל בפני שלשה ומל וטבל בינו לבין עצמו הרי זה גר, וכמו שכתבנו למעלה (מ״ה: ד״ה הא דאמרינן) משם הרמב״ן ז״ל. אבל לכתחלה בין זו ובין זו צריך שלשה.
והרב ר׳ יהודה אלברצלוני ז״ל כתב שצריך שלשה. והרמב״ם כתב (בהלכות אסורי ביאה שם) כשישתחרר העבד צריך טבילה אחרת בפני שלשה ביום. ומשם רבותינו הצרפתים ז״ל ראיתי (בחי׳ הרמב״ן) שאם שחררו רבו אף על פי שלא טבל אין טבילה מעכבת ואם קדש בת ישראל קדושיו קדושין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ולא עבד אשה. בתמיהא, וכי אשה שקנתה עבדים ומלו וט⁠[בלו] לא הוו כשאר עבדים. עבד איש. פי׳ ר״ש1 כלומ׳ שהוא איש אעפ״י שהוא בן דעת ומלתה אותו על כרחו. בן איש, גר שבא להתגייר אין בו כח למול בנו גדול על כרחו, דגבי בנים לא כתו׳ איש אלא המול כל זכר. והוא הדין למי שאינו עבד. כשם שאי אתה. דלא כתו׳ בהו איש, כך אין מגיירין עבד בן דעת אלא לרצונו, ועבד איש לכדשמואל איצטריך. מתקיף לה רב פפא. לרב ששת, אפי׳ תימא דאפי׳ רבנן מודו דמצי לכפותה לקבל מה שעבד נוהג, וקסברי שאעפ״י כן צריכה קבלה כשישחררה, היכי שמעת מינה דעבד צריך לקבל כשישתחרר, דעד כאן לא אמרי רבנן הכא אלא ביפת [תאר] שלא שהתה עמו כלל, דלא עשתה המצות, דהא אף בעל כרחה קבלה, אבל עבד ששהא אצלו כמה ימים ונהג מצות שנוהגות בעבד, שהרי קבל עליו מדעתו כשטבל, אין צריך לקבל כשישתחרר. דתניא וכו׳ צריך לקבל. מקצת קלות וחמורות כשישתחרר, ואם לא קבל אין מטבילין אותו לשום גירות. אין צריך. שכבר קבל כשטבל לשם עבדות. אין צריך לקבל. שאעפ״י שלא ירצה יכופנו לטבול לשם עבדות ואחר כך יטבילנו לשום גירות, דההיא טבילה לא בעיא קבלה, אלא ודאי הך בריתא רבנן היא, וקסברי דטבילת עבד לשום שחרור לא בעיא קבלה. הילכך לא תצטרך לדחוקי לחלוקי בין יפת תאר ושאר עבדים דפליגי רבנן אם צריכה קבלה בשחרורה אם לאו, דהא לא מהנת מידי לתרוצי קושיין דלעיל. דודאי בשאר עבדים מודו דאין צריך לקבל, כדמוכחינן מיהאי בריתא. ופלוגתייהו דרבנן ור׳ שמעון כדאוקים רבא אי מצי למכפיה בקבלה דעבדות ומצי לאטבולי בעל כרחיה להיותו נוהג במצות כאשה ולהתחיב עליהן, או בעינן שיקבל מדעתו, ואי לא מקבל לא מיענש. ואלא קשיא וכו׳. לאו לענין קבלה איירי, אלא לענין טבילה, ששניהם שוין בטבילה שצריכין לטבול אעפ״י שטבל לשם עבדות. וכתב הר״ם בפרק י״ג2 והוא הדין נמי שבטבילת שחרור צריך שלשה. וההיא דקידושין פרק האומר3 כבר ברירנא לה בדוכתה4. והטעם שמקצת גירות היא, ובגירות צריך שלשה כדתניא5 ושפטתם צדק מכאן אמ׳ ר׳ יהודה גר שנתגייר בב״ד הרי זה גר, בינו לבין עצמו אינו גר. ואית דמפרשי6 דטעמ׳ דצריך ב״ד משום הודעת קלות וחמורות הוא, והואיל ולא צריך הודעה אינו צריך שלשה. וכבר כתבינן לעיל7 גבי מי לא טבלה לנידתה האי פירושא ופירושא קמא.
ולענין פלוגתייהו הלכה כרבנן, דיחיד ורבים הלכה כרבים. ועוד דר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא ודאי סבירא להו דלא מצי למכפיה. ומיהו דוקא לטבילה דקבלת מצות שיהא חיב במצות כאשה, אבל להטבילו לקנות גופו אם הוא לקוח מן הגוי דלא קני גופיה עד דטביל לרב אויא, ומוכר עצמו לישראל לרב אחאי, ודאי מצי לאטבולי למקני גופיה. כדמוכח ההוא עובדא8 דמנימין עבדיה דרב אשי דקאמ׳ חזו דמינייכו בעינא ליה. וודאי לרב אויא הוה לקוח מן הגוי, ול⁠[רב אח]⁠אי מכר עצמו לו. ואין הפרש לרב אחאי בין לקוח מן הגוי ומוכר עצמו דלא קני לגופיה עד שלא יוכל להתגייר עד שירצה אדוניו, עד דטביל. ואי לא מצי למכפיה לטבול למקני גופיה, למה יתחייבו לשלם, הלא אם לא ירצה אין לו זכות בו. אלא ודאי כדכתבינן.
1. ד״ה עבד.
2. מהל׳ איסו״ב הי״ב.
3. סב, ב.
4. המכונה תור״י הזקן שם ד״ה אלא מעתה.
5. לעיל מז, א.
6. בעל ההשלמה לעיל מה, ב.
7. שם ד״ה לשום אינתותא.
8. לעיל מו, א.
ואי אתה מל בן איש בע״כ – פרש״י ז״ל דהא פשיט׳ אלא דכתב רחמנ׳ ואיש להאי דרשא ללמוד ממנו דעבד גדול נימול בע״כ לשם ואין זה מחוור ועוד פי׳ דהא אתא קרא לאשמועי׳ שהאדון מטביל עבד ואפי׳ הוא גדול בע״כ וזה אינו מחוור דהא פשיטא כי אין לו רשות בבנו גדול. והנכון דהאי בין איש עבד הוא אלא שעדיין לא מל לשם עבדות וקאמ׳ שאינו יכול לגיירו בתחלה שלא לשם עבדות בע״כ. והא אפי׳ רשב״א מודה כדכתיב לעיל. שם ביפת תאר דלא שייכא במצות פי׳ שלא הורגל׳ בהם כי חזר ושחררו לאלת׳ אבל עבד דשייך והורגל במצו׳ שעבדי׳ חייבים אפי׳ רבנן מודו.
דתניא א׳ עכו״מז וא׳ לקוח מן העכו״מז צריך לקבל – פי׳ דסתם לקוח מן העכו״מז דין הוא עכו״מז גמור ולכן אם בא לגיירו לגמרי צריך לקבל.
לקוח מישר׳ – פי׳ דמסתמא כבר מל וטבל לשם עבדות.
אלא לאו רבנן היא דלא מודו בהא וש״מ בלוקח מישראל דשייך והורגל במצות מודו ומעתה לא איפליגו רבנן ורשב״א בדרשא דקרא דעבד איש כלל ומי׳ אליבא דשמואל פליגי בה משום דמשמע דמיירי קרא שיכול לכופו ולשחררו לאלתר אליבא דרשב״א ורבא מוקמי׳ ליה לדשמואל דאי לא שמואל דאמר כמאן ומי׳ אין הלכה כשמואל ואר״י ז״ל דכיון דעבי׳ עבד לשחררו בע״כ אף על פי שלא טבל בפני ג׳ טבילתו טבילה כיון שכבר טבל לשם עבדו בפני ב״ד והיינו דאמר בקדושי׳ גר נמי לאו בידו דמי יימר דמזדקק ליה בדיניה. ופרכי׳ אלא מעתה האומר לשפחה הרי את מקודשת לי לאחר שתשתחררי ה״נ דהוו קדושין. ואם איתא דעבד נמי צריך ג׳ בשחררו מאי קאמר דהא התם נמי דילמא לא מזדקקי׳ ליה בדיניה כי המשחרר עבדו עובר בעשה א״ל דהתם ודאי אינו מעכב. ועוד כתב ז״ל שאם שחררו רבו אף על פי שלא טבל אין טבילתו מעכב׳ בו לענין שאם קדש בת ישראל קדושיו קידושי׳ וכן בכל דבר שהוא להחמיר ויש מרז״ל ומרבותי שהם חולקים בדבר.
גמ׳ ולא עבד אשה. עיין מהרש״א לקמן עא ע״ב ד״ה כגון שהיה אביו:
תוס׳ ד״ה אלא עבד וכו׳. ואמאי ימהלנו בעל כרחו. עיין ע״ז דף נז ע״ב תד״ה עד:
אמר רבא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ שמעון בן אלעזר — דכתיב [שנאמר]: ״ו כל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו״ (שמות יב, מד). והוא מדייק כאן: מדוע נאמר ״עבד איש״ ולא נאמר ״עבד״ סתם? וכי הכוונה היא עבד איש ולא עבד אשה? אלא עבד שהוא איש, שהוא אדם מבוגר — אתה מל בעל כרחו (״ומלתה אותו״), (ואין) אתה מל בן איש, כלומר, סתם גוי, לגיירו בעל כרחו.
Rava said: What is the rationale for Rabbi Shimon ben Elazar’s opinion? As it is written with regard to the Paschal lamb: “Every slave of a man that is bought for money, when you have circumcised him, then he may eat of it” (Exodus 12:44). Could the use of the phrase “slave of a man,” rather than just: Slave, possibly indicate that the verse applies only to a man’s slave but not a woman’s slave? Certainly not; rather, the phrase “slave of a man” means that the slave himself is a man, i.e., an adult, and teaches that a slave who is a man you may circumcise against his will, and there is no need for him to accept upon himself the yoke of mitzvot, but you may not circumcise a gentile’s son who is a man, i.e., an adult who is not a slave, against his will.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרריטב״אגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְרַבָּנַן אָמַר עוּלָּא כְּשֵׁם שֶׁאִי אַתָּה מָל בֶּן אִישׁ בְּעַל כׇּרְחוֹ כָּךְ אִי אַתָּה מָל עֶבֶד אִישׁ בְּעַל כׇּרְחוֹ וְאֶלָּא הָכְתִיב כׇּל עֶבֶד אִישׁ הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לִכְדִשְׁמוּאֵל.

The Gemara asks: And how would the Rabbis counter this argument? Ulla said that the Rabbis reason that just as you may not circumcise a son who is a man against his will, so too, you may not circumcise a slave who is a man against his will. The Gemara asks: But isn’t it written: “Every slave of a man”? The Gemara explains: The Rabbis require that verse for that which Shmuel said.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ורבנן – כשם שאין אתה מל בן איש [בע״כ] דהא לא כתיב בהו איש.
כך אי אתה מל כו׳ – ומילתא בעלמא היא ולא הקישא אלא ה״ק ליה כי היכי דמודית לן בבן ה״ה לעבד נמי דאין מגיירין בן דעת אלא מרצונו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ורבנן [וחכמים] כיצד מבינים הם את הכתוב? אמר עולא, כך הם מבינים: כשם שאי (שאין) אתה מל בן איש בעל כרחו, וצריך אדם להתגייר מרצונו, כך אי אתה מל עבד איש בעל כרחו. ושואלים: ואלא הכתיב [הרי נאמר] ״כל עבד איש״, ומה למדים הם מפסוק זה? ומשיבים: הפסוק ההוא מיבעי ליה [צריך אותו] לכ דבריו של שמואל.
The Gemara asks: And how would the Rabbis counter this argument? Ulla said that the Rabbis reason that just as you may not circumcise a son who is a man against his will, so too, you may not circumcise a slave who is a man against his will. The Gemara asks: But isn’t it written: “Every slave of a man”? The Gemara explains: The Rabbis require that verse for that which Shmuel said.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אהַמַּפְקִיר עַבְדּוֹ יָצָא לְחֵירוּת וְאֵין צָרִיךְ גֵּט שִׁחְרוּר שֶׁנֶּאֱמַר כׇּל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כָּסֶף עֶבֶד אִישׁ וְלֹא עֶבֶד אִשָּׁה אֶלָּא עֶבֶד שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְרַבּוֹ עָלָיו קָרוּי עֶבֶד וְשֶׁאֵין רְשׁוּת לְרַבּוֹ עָלָיו אֵין קָרוּי עֶבֶד.

As Shmuel said: With regard to one who renounces ownership of his slave, the slave is emancipated, and he does not even require a bill of emancipation, as it is stated: “But every slave of a man that is bought for money.” Could the use of the phrase “slave of a man,” rather than just: Slave, possibly indicate that the verse applies only to a man’s slave but not a woman’s slave? Certainly not; rather, the use of the phrase indicates that only a slave whose master has possession of him, and can rightfully be described as: a slave of a man, is called a slave, but a slave whose master does not have possession of him is not called a slave, and therefore he is considered a freeman and does not require a bill of emancipation.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור – תימה לשמואל תקשי ליה למה ליה שטרא בעבד כנעני יפקירנו ולימא ליה באפי בי תרי זיל דהכי דייק בפ״ק דקידושין (קידושין טז. ושם) גבי עבד עברי למה לי שטרא לימא ליה באפי בי תרי זיל ומשני עבד עברי גופו קנוי ואר״י דהכי פריך למה לי שטרא דאותו לשון עצמו הכתוב בשטר הרי את בן חורין הרי את לעצמך יאמר לו בעל פה דס״ד דאין צריך אלא מחילה מחוב שעליו ומסיק דגופו קנוי ואין הלשון הכתוב בשטר מועיל בעל פה אבל הפקר שמסלק רשותו מועיל אפי׳ בעל פה לשמואל וא״ת אמאי לא חשיב הפקר גבי קנינים של עבד בפ״ק דקדושין (קידושין טז.) וי״ל דלא חשיב אלא קנינים שמקנה הרב לעבד עצמו והפקר אינו אלא סילוק בעלמא שהרב מסלק עצמו מן העבד ועוד יש לומר דמילתא דאיתא בכל מילי לא קתני כדקאמר התם לענין חליפין ותנא דידן מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה המפקיר עבדו יצא לחירות כו׳ ואמר ר״י דהכי פריך. נ״ב הוא שנויא על התימה ודו״ק:
שאמר שמואל: המפקיר עבדו — יצא על ידי כך לחירות, ונעשה כישראל, ואין צריך גט (שטר) שחרור, שנאמר ״ו כל עבד איש מקנת כסף״. ויש לדייק: וכי דווקא עבד איש ולא עבד אשה? אלא ודאי הכוונה: עבד שיש לו רשות לרבו עליו ושהוא עובד אותו (״עבד איש״ — עבד של איש) — קרוי עבד, ושאין רשות לרבו עליו שהפקירו — אין קרוי עבד.
As Shmuel said: With regard to one who renounces ownership of his slave, the slave is emancipated, and he does not even require a bill of emancipation, as it is stated: “But every slave of a man that is bought for money.” Could the use of the phrase “slave of a man,” rather than just: Slave, possibly indicate that the verse applies only to a man’s slave but not a woman’s slave? Certainly not; rather, the use of the phrase indicates that only a slave whose master has possession of him, and can rightfully be described as: a slave of a man, is called a slave, but a slave whose master does not have possession of him is not called a slave, and therefore he is considered a freeman and does not require a bill of emancipation.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא אֵימוֹר דְּשָׁמְעַתְּ לְהוּ לְרַבָּנַן בִּיפַת תּוֹאַר דְּלָא שָׁיְיכָא בְּמִצְוֹת אֲבָל עֶבֶד דְּשָׁיֵיךְ בְּמִצְוֹת הָכִי נָמֵי דאפי׳דַּאֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ.

Rav Pappa strongly objects to Rav Sheshet’s claim that the Rabbis of the baraita would hold that a regular slave who was immersed for the sake of emancipation becomes Jewish only if he also accepts upon himself the yoke of mitzvot: Say that you heard that the Rabbis insist on the acceptance of the yoke of mitzvot with regard to the case of a beautiful female prisoner of war, who was not involved in any mitzvot before being emancipated; however, with regard to a slave, who was initially involved in mitzvot before his emancipation, since as a slave he was obligated to observe certain mitzvot, perhaps even the Rabbis would agree that there is no need for the slave to accept upon himself the yoke of mitzvot.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אימור דקא שמעת לרבנן – דפליגי אדרבי שמעון דלא הויא תקנתא.
ביפת תואר דלא שייכא במצות אבל עבד – ששהא אצלו כמה ימים וניהג עליו מצות הנוהגות בעבד מי שמעת להו דצריך לקבל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם ה״נ דאפילו רבנן מודו. עיין קידושין דף סב ע״ב תד״ה אלא מעתה:
על כל אותה שיטה של רב ששת שיש כאן מחלוקת בין ר׳ שמעון בן אלעזר לחכמים אם עבד משוחרר צריך לקבל על עצמו עול מצוות, מתקיף לה [מקשה עליה] רב פפא: אימור דשמעת להו לרבנן [אמור ששמעת אותם את חכמים] שמצריכים קבלת מצוות ביפת תואר, שלא שייכא [היתה שייכת] מתחילה במצות, שהרי גויה גמורה היתה, אבל עבד ששייך במצות בהיותו עבד, שהרי בעבדותו נתחייב בחלק מן המצוות של ישראל, הכי נמי [כך גם כן] שאפילו רבנן מודו [חכמים מודים] שכאשר מטבילו לשם שחרור אינו צריך לקבל עליו עול שאר המצוות.
Rav Pappa strongly objects to Rav Sheshet’s claim that the Rabbis of the baraita would hold that a regular slave who was immersed for the sake of emancipation becomes Jewish only if he also accepts upon himself the yoke of mitzvot: Say that you heard that the Rabbis insist on the acceptance of the yoke of mitzvot with regard to the case of a beautiful female prisoner of war, who was not involved in any mitzvot before being emancipated; however, with regard to a slave, who was initially involved in mitzvot before his emancipation, since as a slave he was obligated to observe certain mitzvot, perhaps even the Rabbis would agree that there is no need for the slave to accept upon himself the yoke of mitzvot.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) דְּתַנְיָא אֶחָד גֵּר וְאֶחָד לוֹקֵחַ עֶבֶד מִן הַגּוֹי1 צָרִיךְ לְקַבֵּל הָא לוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל.

As it is taught in a baraita: Both in the case of a convert and in the case of one who purchases a slave from a gentile whom he is now emancipating, the convert and the slave need to accept upon themselves the yoke of mitzvot in order to become Jewish. The Gemara infers: The baraita states the need to accept the yoke of mitzvot only in the case where one purchases a slave from a gentile, but if one purchases a slave from a Jew, then the slave does not need to accept upon himself the yoke of mitzvot, since he was involved in mitzvot before his emancipation.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.
רי״ףתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברשות ישראל אינו צריך לקבל – פי׳ אם בא ישראל הלוקח לשחררו לגמרי.
דתניא כן שנינו בברייתא]: אחד גר ואחד לוקח (קונה) עבד מן הגוי — צריך העבד לקבל עליו עול מצוות. הא [הרי] מכאן תלמד שמי שלוקח מישראל — אין צריך לקבל.
As it is taught in a baraita: Both in the case of a convert and in the case of one who purchases a slave from a gentile whom he is now emancipating, the convert and the slave need to accept upon themselves the yoke of mitzvot in order to become Jewish. The Gemara infers: The baraita states the need to accept the yoke of mitzvot only in the case where one purchases a slave from a gentile, but if one purchases a slave from a Jew, then the slave does not need to accept upon himself the yoke of mitzvot, since he was involved in mitzvot before his emancipation.
רי״ףתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַנִּי אִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָאָמַר לוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי1 נָמֵי אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶלָּא לָאו רַבָּנַן וש״מוּשְׁמַע מִינַּהּ בדְּלוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי2 צָרִיךְ לְקַבֵּל אֲבָל לוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל אֵין צָרִיךְ לְקַבֵּל.

In accordance with whose opinion is this taught? If one suggests that it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, that is incorrect because didn’t he say that also in the case of one who purchases a slave from a gentile, the slave does not need to accept upon himself the yoke of mitzvot? Rather, must it not be in accordance with the opinion of the Rabbis? And so, conclude from this baraita that in the case of one who purchases a slave from a gentile, the slave needs to accept upon himself the yoke of mitzvot, but in the case of one who purchases a slave from a Jew, the slave does not need to accept upon himself the yoke of mitzvot.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״העובד כוכבים״.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מני אילימא רשב״א הא אמ׳ לקוח מן העכו״מז אינו צריך לקבל – פי׳ שהרי יש לו תקנה לדבריו לכופו ולהטבילו לשם עבדות ולחזור ולשחררו לאלתר בע״כ.
ונברר, מני [כשיטת מי היא] ברייתא זו? אי [אם] תאמר כדעת ר׳ שמעון בן אלעזר — האמר [הרי אמר] כי לוקח מן הגוי נמי [גם כן] אין צריך לקבל! אלא לאו [האם לא] ברייתא זו כדעת רבנן [חכמים] החולקים על ר׳ שמעון בן אלעזר, ושמע מינה [ולמד מכאן] בדרך הדיוק: שלוקח מן הגוי צריך לקבל עליו עול מצוות אבל לוקח עבד מישראל — אין צריך לקבל, שכבר קיבל כשנעשה עבד.
In accordance with whose opinion is this taught? If one suggests that it is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, that is incorrect because didn’t he say that also in the case of one who purchases a slave from a gentile, the slave does not need to accept upon himself the yoke of mitzvot? Rather, must it not be in accordance with the opinion of the Rabbis? And so, conclude from this baraita that in the case of one who purchases a slave from a gentile, the slave needs to accept upon himself the yoke of mitzvot, but in the case of one who purchases a slave from a Jew, the slave does not need to accept upon himself the yoke of mitzvot.
עין משפט נר מצוהרי״ףתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאֶלָּא קַשְׁיָא אֶחָד גֵּר וְאֶחָד עֶבֶד מְשׁוּחְרָר גכִּי תַּנְיָא הָהִיא לְעִנְיַן טְבִילָה תַּנְיָא.

The Gemara asks: But if so, it is difficult to understand the meaning of the baraita cited above: This applies both for a convert and for an emancipated slave. That phrase appears to refer to the need for both a convert and an emancipated slave to accept the yoke of mitzvot, which is mentioned in the baraita beforehand. The Gemara explains: When that clause is taught, it is taught only with regard to the matter of immersion, which is mentioned immediately beforehand, but not with regard to the need to accept the yoke of mitzvot that is mentioned prior to that.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לענין טבילה תניא – ששניהם שוים בטבילה שצריכים לטבול כשבאין לכלל ישראל גמור אבל לענין קבלה לא הושוו דעבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: ואלא אם כן קשיא [קשה] מה ששנינו במשנתנו אחד גר ואחד עבד משוחרר, שדינם שווה! ומשיבים: כי תניא [כאשר שנויה הברייתא] ההיא ששניהם שווים — לענין טבילה תניא [היא שנויה], לומר ששניהם חייבים בטבילה, ולא לענין קבלת מצוות, שבענין זה יש ביניהם הבדל.
The Gemara asks: But if so, it is difficult to understand the meaning of the baraita cited above: This applies both for a convert and for an emancipated slave. That phrase appears to refer to the need for both a convert and an emancipated slave to accept the yoke of mitzvot, which is mentioned in the baraita beforehand. The Gemara explains: When that clause is taught, it is taught only with regard to the matter of immersion, which is mentioned immediately beforehand, but not with regard to the need to accept the yoke of mitzvot that is mentioned prior to that.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תָּנוּ רַבָּנַן {דברים כ״א:י״ב} וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפׇּרְנֶיהָ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תָּקוֹץ רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר דתְּגַדֵּיל.

§ Having cited it above, the Gemara focuses on the case of the beautiful female prisoner of war: The Sages taught: The verse states: “And she shall shave her head and do her nails” (Deuteronomy 21:12). The phrase “do her nails” is ambiguous. Rabbi Eliezer says: It means she cuts her nails. Rabbi Akiva says: It means she grows them.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך עש
עשא(פסחים קיג.) עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות פי׳ עשה שבתך במאכל ומשתה ומלבושים כמו ימי החול ואל תצטרך לבריות. עשה דברים לפועלן ודבר בהן לשמן (נדרים סג) פירוש לפועלם לשמו של מקום (יבמות מח.) ת״ר וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה רבי אליעזר אומר תקוץ ורבי עקיבא אומר תגדיל וכו׳ (בראשית רבה יב) אלה תולדות השמים את אשר כבר עשהו אין כתיב כאן אלא עשורו כביכול הקב״ה ובית דינו ממונים על כל אבר ואבר (א״ב כבר בערך עסה הביא מזה הענין):
א. [מאכין.]
תקוץ – אצפרנים קאי ואע״ג דלאו ניוול גזירת הכתוב היא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תקוץ. אעפ״י שאינו ניוול גזירת הכתו׳ הוא. תגדיל. דהוי ניוול.
א כיון שהזכרנו את דין אשת יפת תואר, בגלל הקירבה לנושא של גירות, מביאים דברים שנאמרו בהלכה זו. תנו רבנן [שנו חכמים], נאמר בענין אשת יפת תואר: ״וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה״ (דברים כא, יב), ונחלקו תנאים בפירושו של ביטוי זה; ר׳ אליעזר אומר כי פירושו: תקוץ (תקצוץ) את צפרניה, ר׳ עקיבא אומר: תגדיל.
§ Having cited it above, the Gemara focuses on the case of the beautiful female prisoner of war: The Sages taught: The verse states: “And she shall shave her head and do her nails” (Deuteronomy 21:12). The phrase “do her nails” is ambiguous. Rabbi Eliezer says: It means she cuts her nails. Rabbi Akiva says: It means she grows them.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריר' אברהם מן ההרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר נֶאֶמְרָה עֲשִׂיָּה בָּרֹאשׁ וְנֶאֶמְרָה עֲשִׂיָּה בַּצִּפׇּרְנַיִם מָה לְהַלָּן הַעֲבָרָה אַף כָּאן הַעֲבָרָה רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר נאמר עֲשִׂיָּה בָּרֹאשׁ ונאמר עֲשִׂיָּה בַּצִּפׇּרְנַיִם מָה לְהַלָּן נִיוּוּל אַף כָּאן נִיוּוּל.

Each tanna explains the basis of his opinion: Rabbi Eliezer said: An act of doing is stated with regard to the head, that she should shave it, and an act of doing is stated with regard to the nails; just as there, with regard to the hair on her head, the Torah requires its removal, so too, here, with regard to her nails, the Torah requires their removal. Rabbi Akiva says: An act of doing is stated with regard to the head, that she should shave it, and an act of doing is stated with regard to the nails; just as there, with regard to the hair on her head, the Torah requires that she do something that makes her repulsive, so too, here, with regard to her nails, the Torah requires she do something that makes her repulsive, i.e., allowing them to grow.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עשיה בראש – כלומר נאמר שם תיקון מצוה בראש דכתיב וגלחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה עשייה בראש כלומר נאמר שם תיקון כו׳ כצ״ל:
ומסבירים את שיטותיהם, אמר ר׳ אליעזר: נאמרה עשיה בראש שהיא עושה מעשה בראשה (״וגלחה את ראשה״) ונאמרה עשיה בצפרנים, מה להלן, בראש, פירושו: העברה וקציצה של השיער — אף כאן הכוונה להעברה של הצפרניים מן הגוף. ר׳ עקיבא אומר: נאמר עשיה בראש ונאמר עשיה בצפרנים, מה להלן גילוח השערות נעשה לניוול וכיעור — אף כאן, בצפרניים, הכוונה היא לניוול על ידי שתגדלן.
Each tanna explains the basis of his opinion: Rabbi Eliezer said: An act of doing is stated with regard to the head, that she should shave it, and an act of doing is stated with regard to the nails; just as there, with regard to the hair on her head, the Torah requires its removal, so too, here, with regard to her nails, the Torah requires their removal. Rabbi Akiva says: An act of doing is stated with regard to the head, that she should shave it, and an act of doing is stated with regard to the nails; just as there, with regard to the hair on her head, the Torah requires that she do something that makes her repulsive, so too, here, with regard to her nails, the Torah requires she do something that makes her repulsive, i.e., allowing them to grow.
רי״ףרש״יתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וּרְאָיָה לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר {שמואל ב י״ט:כ״ה} ומפיבושת בֶּן שָׁאוּל יָרַד לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ לֹא עָשָׂה רַגְלָיו וְלֹא עָשָׂה שְׂפָמוֹ מַאי עֲשִׂיָּה הַעֲבָרָה.

And a proof for the statement of Rabbi Eliezer may be adduced from the verse that states: “And Mephibosheth, the son of Saul, came down to meet the king; and he had neither done his feet nor done his mustache” (II Samuel 19:25). What is the meaning of doing in that context? Clearly it means the removal of his toenails and his mustache.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא עשה רגליו – לא קצץ צפרני רגליו.
ולא עשה שפמו – לא גלח שער שפמו. אלמא עשיה קרי להעברה.
לא עשה רגליו – פי׳ בקונטרס צפרני רגליו ולר״י נראה דהיינו שער בית הערוה דהכי משמע פרק מצות חליצה (לקמן קג.) גבי מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה למימרא דלא מיקרי רגל מן הארכובה ולמעלה תא שמע ולא עשה את רגליו ומשני לישנא מעליא מכאן אין ראיה דשרי לגלח שער של בית הערוה דשמא מדרבנן אסור אבל בריש פרק ב׳ נזירים (נזיר נח:) קאמר רב בהדיא מיקל אדם כל גופו בתער אפילו שער בית השחי ובית הערוה כדמשמע התם דפריך עלה והתניא המעביר שער בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה ומשני כי קאמר רב במספרים והא בתער קאמר כעין תער וא״ת דבתר הכי קאמר בעי מיניה רב מרבי חייא מהו לגלח א״ל אסור והא קא גדיל א״ל גבול יש לו משמע דבמספרים בעא מיניה אי שרי דאי בתער מאי פריך והא קא גדיל והלא יכול לגלח במספרים ושמא רב לא קבלה מרבי חייא ור״ת מפרש דבתער בעא מיניה והא דפריך והא קא גדיל ה״פ והלא אין זה תיקון ואין דומה כלל לתיקוני אשה שאין זה משום ייפוי אלא משום צער שגדל יותר מדאי ואפילו בתער אית לן למישרי ולפי זה צריך לומר שלא היה יודע ברייתא דלעיל שאוסרת ובה״ג גריס הכי אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער והתניא המעביר כו׳ כי קאמר רב בשאר אברים ובשאר אברים מי שרי והתניא העברת שער אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים ומשמע ליה דאיירי ההיא ברייתא אף (בשאר אברים אע״ג דבבית השחי ובבית הערוה נמי איירי כדמוכח בתר הכי דכי קאמר רב במספרים כי תניא ההיא בתער ולפי זה בשאר אברים לא שרי אלא במספרים ובית השחי ובית הערוה אפי׳ במספרים אסור ומדרבנן דלא תקשי הך דהכא מיהו בה״ג של אספמיא כתוב אלא הא בתער והא במספרים והדר ביה משינויא קמא דשני) כי קאמר רב בשאר אברים ולגירסא זו שאר אברים ודאי אסור לגלח בתער אבל במספרים שרי אף בית השחי ובית הערוה ובערוך בערך גינוסטרא גורס כגירסת ספרים שלנו ובתשובת הגאונים שרי לגלח בית השחי ובית הערוה כי מגלח כל גופו מראשו ועד רגליו ולא משמע דאיירי במצורע דפשיטא הוא אלא במגלח לרפואה כיון דמגלח כל גופו אין זה ייפוי אלא ניוול ותדע דלא משתמיט בשום דוכתא גבי מצורע שיהא עשה דמצורע דוחה לאו דלא ילבש גבר אלא לאו דהקפת הראש וזקן גרידא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא עשה רגליו – פרש״י ז״ל לא גלח צפורני רגליו וליתא דלקמן בפ׳ חליצ׳ מפרשי׳ בהדיא דלישנא מעליה נקט כלומר משום בית השחי ואפי׳ בית השחי ואפי׳ למאן דאמר וסבר שאסור לגלח בית השחי ובית הערוה לכל אדם איסורה דרבנן הוא ועדיין לא גזרו בדבר ועוד דהתם בתער והתם במספרים.
בד״ה לא עשה רגליו כו׳ והתניא העברת שיער אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים. נ״ב ברייתא זו כת״ק דר״א בן יעקב דסבר דלא תמצא שום מלקות בבית השחי כו׳ ומכח כ״ש פריך מהאי ברייתא ובבאורי הסמ״ג בארתי יפה. בא״ד אף בשאר איברים ומשני כי קאמר רב כו׳ כצ״ל והשאר נמחק:
וראיה לדברי ר׳ אליעזר — ממה שנאמר: ״ומפיבשת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שפמו״ (שמואל ב׳ יט, כה), ושם על כורחך אתה מבין מאי [מה] פירוש עשיה האמורה שם — העברה.
And a proof for the statement of Rabbi Eliezer may be adduced from the verse that states: “And Mephibosheth, the son of Saul, came down to meet the king; and he had neither done his feet nor done his mustache” (II Samuel 19:25). What is the meaning of doing in that context? Clearly it means the removal of his toenails and his mustache.
רי״ףרש״יתוספותתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן {דברים כ״א:י״ג} וּבָכְתָה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ

The Sages taught in a baraita: The verse states: “And she shall bewail her father and her mother a month of days and after that you may come to her” (Deuteronomy 21:13).
רי״ףתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנו רבנן [שנו חכמים] באותו ענין, נאמר: ״ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים״ (דברים כא, יג),
The Sages taught in a baraita: The verse states: “And she shall bewail her father and her mother a month of days and after that you may come to her” (Deuteronomy 21:13).
רי״ףתוספות ישניםפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יבמות מח. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות מח., רי"ף יבמות מח. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס יבמות מח., רש"י יבמות מח., תוספות יבמות מח., תוספות ישנים יבמות מח., פסקי רי"ד יבמות מח., רשב"א יבמות מח. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות מח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות מח. – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות מח., מהרש"ל חכמת שלמה יבמות מח., מהרש"א חידושי הלכות יבמות מח., גליון הש"ס לרע"א יבמות מח., פירוש הרב שטיינזלץ יבמות מח., אסופת מאמרים יבמות מח.

Yevamot 48a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 48a, Rif by Bavli Yevamot 48a, Collected from HeArukh Yevamot 48a, Rashi Yevamot 48a, Tosafot Yevamot 48a, Tosefot Yeshanim Yevamot 48a, Piskei Rid Yevamot 48a, Rashba Yevamot 48a, Meiri Yevamot 48a, R. Avraham of Montpellier Yevamot 48a, Ritva Yevamot 48a, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 48a, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 48a, Gilyon HaShas Yevamot 48a, Steinsaltz Commentary Yevamot 48a, Collected Articles Yevamot 48a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144