שהרי האמרה הרווחת בפי העם: בוצינא טב מקרא [קישוא שכבר בשל כעת, למרות קוטנו, טוב מדלעת גדולה שתבשיל לאחר זמן].
(1) 
בּוּצִינָא טָב מִקָּרָא.:
בּוּצִינָא טָב מִקָּרָא.A zucchini now is better than the possibility of a gourd later. There is no reason to give up an animal now for the hope of receiving another later.
A zucchini now is better than the possibility of a gourd later. There is no reason to give up an animal now for the hope of receiving another later.
הכל
(2) מתני׳ מַתְנִיתִין : אמְמִירִין מִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר וּמִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן וּמִן הַכְּבָשִׂים עַל הָעִזִּים וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִׂים מִן הַזְּכָרִים עַל הַנְּקֵבוֹת וּמִן הַנְּקֵבוֹת עַל הַזְּכָרִים מִן הַתְּמִימִים עַל בַּעֲלֵי מוּמִין מִן בַּעֲלֵי מוּמִין עַל הַתְּמִימִים.
MISHNA: It is written: “He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for good; and if he substitutes an animal for an animal, then both it and its substitute shall be sacred” (Leviticus 27:10). The mishna enumerates the consecrated and non-sacred animals this verse applies to. One substitutes for consecrated animals from the flock of sheep or goats, and the sanctity takes effect upon animals from the herd of cattle, and one substitutes from the herd and the sanctity takes effect upon animals from the flock. And one substitutes from the sheep and the sanctity takes effect upon the goats, and from the goats upon the sheep; and from the males upon the females, and from the females upon the males; and from the unblemished animals upon the blemished animals, and from the blemished animals upon the unblemished animals.
MISHNA: It is written: “He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for good; and if he substitutes an animal for an animal, then both it and its substitute shall be sacred” (Leviticus 27:10). The mishna enumerates the consecrated and non-sacred animals this verse applies to. One substitutes for consecrated animals from the flock of sheep or goats, and the sanctity takes effect upon animals from the herd of cattle, and one substitutes from the herd and the sanctity takes effect upon animals from the flock. And one substitutes from the sheep and the sanctity takes effect upon the goats, and from the goats upon the sheep; and from the males upon the females, and from the females upon the males; and from the unblemished animals upon the blemished animals, and from the blemished animals upon the unblemished animals.
מן התמימין – של חולין על בעלי מומין של קדשים:
מן בעלי מומין – של חולין על תמימין של קדשים שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב:
מתני׳ טוב ברע – תמים של חולין לא יתפיס ברע של קדש ואם המר ימיר וגו׳ אלמא בעלי מומין עבדי תמורה. ואבעל מום חיילא תמורה דכתיב או רע בטוב דמשמע בעל מום דחולין בתם דהקדש.
א משנה נאמר בתורה בדין התמורה ״לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש״ (ויקרא כז, י), ומפרטים עתה באלו בהמות של הקדש על אלו בהמות של חולין מתקיים דין זה. ממירין מבהמת הקדש שהיא מן הצאן (בהמה דקה, כגון כבשים ואילים) של קודש על הבקר (בהמה גסה, כגון שור ופרה) של חולין. וכן ממירים מן הבקר על הצאן. וממירים אף בין הצאן עצמם מן הכבשים על העזים, וכן מן העזים על הכבשים. וממירים מן הזכרים על הנקבות, וכן מן הנקבות על הזכרים. שכל אלה בכלל ״בהמה״. וממירים מן בהמות הקדש התמימים (שאין בהם מום) על בהמות חולין שהן בעלי מומין, וכן ממירים מן בעלי מומין על התמימים.
MISHNA: It is written: “He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for good; and if he substitutes an animal for an animal, then both it and its substitute shall be sacred” (Leviticus 27:10). The mishna enumerates the consecrated and non-sacred animals this verse applies to. One substitutes for consecrated animals from the flock of sheep or goats, and the sanctity takes effect upon animals from the herd of cattle, and one substitutes from the herd and the sanctity takes effect upon animals from the flock. And one substitutes from the sheep and the sanctity takes effect upon the goats, and from the goats upon the sheep; and from the males upon the females, and from the females upon the males; and from the unblemished animals upon the blemished animals, and from the blemished animals upon the unblemished animals.
הכל
(3) שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ז:י׳} לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאֵיזֶהוּ טוֹב בְּרָע בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן.:
The source for this is as it is stated: “He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for good” (Leviticus 27:10). And which is the case of good for bad where the substitution takes effect? It is a case where one substitutes for blemished animals whose consecration preceded their blemish. But if an animal was consecrated after it was blemished, substitution for it does not take effect.
The source for this is as it is stated: “He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for good” (Leviticus 27:10). And which is the case of good for bad where the substitution takes effect? It is a case where one substitutes for blemished animals whose consecration preceded their blemish. But if an animal was consecrated after it was blemished, substitution for it does not take effect.
ואיזהו טוב ברע – תם של חולין ברע של קדשים מנלן דבעל מום איקרי רע דכתיב כל מום רע היינו שקדם הקדישן את מומן כדמפרש בגמרא [ומן תמימין של חולין על בעלי מומין של קדשים יכול אפי׳ קדם מום קבוע להקדישן ת״ל כו׳:
ואי זהו טוב ברע – כלומר איזהו רע דקדש דעביד תמורה שקדם הקדשו את מומו אבל קדם מומו את הקדשו לא עביד תמורה. ובגמרא מפרש מאי תלמודא.
שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב – טוב קודש ברע דחולין או רע דקדש בטוב דחולין זה הכלל הראשון הוא הקדש.
איזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדישן למומן – זהו הפך מן האחרים שהרי הכא האחד הוא הנתפס.
וטעמה של הלכה זו — שכן אף שנאמר: ״לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב״ — ובהמה שאין בה מום הריהי בכלל ״טוב״ וזו שיש בה מום הריהי בכלל ״רע״. ו״טוב ברע״ הוא איפוא תמים של חולין בבעל מום של קודש, ו״רע בטוב״ הוא בעל מום של חולין בתמים של קודש — מכל מקום נאמר בכתוב: ״והיה הוא ותמורתו יהיה קודש״. ומגדירים: איזהו (מיהו) בעל מום (״רע״). זה שנאמר בו ״טוב ברע״ — אלו בעלי מומין שקדם הקדישן את מומן, כלומר, שלאחר שהוקדשו נפל בהם מום. ורק בהמת הקדש בעלת מום שכזה, ממירים ממנה על בהמת חולין. ואולם בהמה בעלת מום שהוקדשה לאחר שנפל בה מום — אינה עושה תמורה. ואם המיר בה בהמת חולין — לא חל עליה דין תמורה.
The source for this is as it is stated: “He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for good” (Leviticus 27:10). And which is the case of good for bad where the substitution takes effect? It is a case where one substitutes for blemished animals whose consecration preceded their blemish. But if an animal was consecrated after it was blemished, substitution for it does not take effect.
הכל
(4) גמ׳ גְּמָרָא : מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן {ויקרא כ״ז:י׳} בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה מִכָּאן שֶׁמְּמִירִין מִן הַצֹּאן עַל הַבָּקָר וּמִן הַבָּקָר עַל הַצֹּאן מִן הַכְּבָשִׂים עַל הָעִזִּים וּמִן הָעִזִּים עַל הַכְּבָשִׂים וּמִן הַזְּכָרִים עַל הַנְּקֵבוֹת וּמִן הַנְּקֵבוֹת עַל הַזְּכָרִים וּמִן בַּעֲלֵי מוּמִין עַל הַתְּמִימִים וּמִן הַתְּמִימִים עַל בַּעֲלֵי מוּמִין.
GEMARA: From where are these matters derived? They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita: The verse states: “And if he substitutes an animal for an animal, then both it and its substitute shall be sacred” (Leviticus 27:10). When the verse states: “An animal for an animal,” from here it is derived that one substitutes for consecrated animals from the flock and the sanctity takes effect upon animals from the herd, and one likewise substitutes from the herd upon animals from the flock; and one substitutes from the sheep and the sanctity takes effect upon the goats, and from the goats upon the sheep; and from the males upon the females and from the females upon the males; and from the blemished animals upon the unblemished animals and from the unblemished animals upon the blemished animals.
GEMARA: From where are these matters derived? They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita: The verse states: “And if he substitutes an animal for an animal, then both it and its substitute shall be sacred” (Leviticus 27:10). When the verse states: “An animal for an animal,” from here it is derived that one substitutes for consecrated animals from the flock and the sanctity takes effect upon animals from the herd, and one likewise substitutes from the herd upon animals from the flock; and one substitutes from the sheep and the sanctity takes effect upon the goats, and from the goats upon the sheep; and from the males upon the females and from the females upon the males; and from the blemished animals upon the unblemished animals and from the unblemished animals upon the blemished animals.
ב גמרא שנינו במשנתנו אלו הן הבהמות (של ההקדש ושל החולין) שמתקיים בהן דין התמורה. ושואלים: מנא הני מילי [מנין אלו הדברים הללו]? ומשיבים: דתנו רבנן [שכן שנו חכמים] על האמור בתורה ״ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש״ (ויקרא כז, י) — מכאן שממירין מן הצאן על הבקר, ומן הבקר על הצאן. וכן ממירים מן הכבשים על העזים, ומן העזים על הכבשים. וכן מן הזכרים על הנקבות, ומן הנקבות על הזכרים. ומן בעלי מומין על התמימים, ומן התמימים על בעלי מומין שכל אלה בכלל ״בהמה״.
GEMARA: From where are these matters derived? They are derived from a verse, as the Sages taught in a baraita: The verse states: “And if he substitutes an animal for an animal, then both it and its substitute shall be sacred” (Leviticus 27:10). When the verse states: “An animal for an animal,” from here it is derived that one substitutes for consecrated animals from the flock and the sanctity takes effect upon animals from the herd, and one likewise substitutes from the herd upon animals from the flock; and one substitutes from the sheep and the sanctity takes effect upon the goats, and from the goats upon the sheep; and from the males upon the females and from the females upon the males; and from the blemished animals upon the unblemished animals and from the unblemished animals upon the blemished animals.
הכל
(5) יָכוֹל אֲפִילּוּ קָדַם מוּם לְהֶקְדֵּישָׁן ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בְּטוֹב וְאֵיזֶהוּ טוֹב בְּרָע בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּישָׁן אֶת מוּמָן.
One might have thought that this is the halakha even for animals whose blemish preceded their consecration. Therefore, the verse states: “He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for good” (Leviticus 27:10), and which is the case of good for bad where the substitution takes effect? It is a case of blemished animals whose consecration preceded their blemish. If an animal was consecrated after it was blemished, substitution for it does not take effect.
One might have thought that this is the halakha even for animals whose blemish preceded their consecration. Therefore, the verse states: “He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for good” (Leviticus 27:10), and which is the case of good for bad where the substitution takes effect? It is a case of blemished animals whose consecration preceded their blemish. If an animal was consecrated after it was blemished, substitution for it does not take effect.
ויש לברר: יכול נוהג דין זה שממירים מבהמת הקדש בעלת מום אפילו אם קדם המום להקדישן, ולא רק זו שנפל בה מום אחר כך? — תלמוד לומר (משמיענו הכתוב) בפסוק זה: ״לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב״, ואיזהו האופן בו מתקיים המרת ״טוב ברע״? — אלו בעלי מומין שקדם הקדישן את מומן.
One might have thought that this is the halakha even for animals whose blemish preceded their consecration. Therefore, the verse states: “He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for good” (Leviticus 27:10), and which is the case of good for bad where the substitution takes effect? It is a case of blemished animals whose consecration preceded their blemish. If an animal was consecrated after it was blemished, substitution for it does not take effect.
הכל
(6) מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר אַבָּיֵי נֵימָא קְרָא לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ טוֹב בְּרָע אוֹ רַע בּוֹ בְּטוֹב אַחְרִינָא ל״ל לְמָה לִי שְׁמַע מִינַּהּ טוֹב מֵעִיקָּרוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה רַע מֵעִיקָּרוֹ אֵין עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
The Gemara discusses the second half of the baraita: What is the biblical derivation that leads to this conclusion? Abaye said that the verse should have stated: He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for it. Why do I need another instance of the term “for good”? Learn from this repetition that if the animal is good, i.e., unblemished, from its beginning, before it was consecrated, one can render a substitute for it, but if it is bad from its beginning, one cannot render a substitute for it.
The Gemara discusses the second half of the baraita: What is the biblical derivation that leads to this conclusion? Abaye said that the verse should have stated: He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for it. Why do I need another instance of the term “for good”? Learn from this repetition that if the animal is good, i.e., unblemished, from its beginning, before it was consecrated, one can render a substitute for it, but if it is bad from its beginning, one cannot render a substitute for it.
גמ׳ מאי תלמודא – היכי משמע מהכא1 מדשני קרא ואמר בטוב דלא איצטריך דניכתוב קרא טוב ברע או רע ולא לימא בטוב דכיון דקא׳ או רע [היינו] משמע בטוב ואמאי אמר תו בטוב אלא טוב מעיקרא עושה תמורה היינו שקדם הקדשו למומו [ולא רע מעקרו דהיינו שקדם מומו]:
1. נראה דצ״ל היכי משמע מהכא דמיירי בקדם הקדשן את מומן: מדשני קרא וכו׳.
גמ׳ נכתוב לא ימיר אותו טוב ברע או רע בו – והוי משמע או רע לא ימיר לא בטוב ולא ברע.
בטוב בתרא ל״ל לומר לך טוב מעיקרו – שבשעה שהוקדש היה תמים ושוב נפל בו מום עושה תמורה.
לאביי חד בטוב אייתורי מייתר – ולרבא תרוייהו דהוה מצי למכתב ולא ימיר אותו ברע או רע וקשה מההיא דפ״ב דבכורות (דף יד:) דאמר השתא רע דקדש בטוב דחולין אמרת לא טוב דקדש ברע דחולין מיבעיא משמע דטוב ברע מיותר למעוטי היכא דקדם מומן להקדישן דלא מתפיסין בתמורה ואין זה לא כאביי ולא כרבא ועוד קשה מאי קאמר טוב ברע מיבעיא והא איצטריך למימר דנתפס רע דחולין בטוב דקדש ויש לומר דהתם הכי קאמר לכתוב רחמנא ולא ימיר אותו רע בטוב או ברע טוב ברע למה לי כלומר טוב ל״ל אבל לא קאמר דנישתוק מטוב ברע כו׳ אלא מטוב לבד והיינו כאביי.
ושואלים: מאי תלמודא [מה הלימוד, כיצד נלמד הדבר מהכתוב]? אמר אביי בהסבר הדרשה: נימא קרא [יאמר הכתוב] ״לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בו״, ויובן הדבר שהכוונה להמרת רע בטוב, ומעתה יש לשאול: המלה ״בטוב״ אחרינא [האחרת, הנוספת] למה לי (מה היא מלמדת)? שמע מינה [למד ממנה] כי לא כל קרבן שהוא בגדר ״טוב״ הריהו בכלל דין התמורה, אלא דווקא זה המוגדר כטוב מעיקרו, שלא היה בו מום מתחילתו, אלא שנפל בו לאחר שהקדישו — הוא זה שעושה בהמת חולין תמורה. אבל קרבן המוגדר כרע מעיקרו, שהיה בו מום מתחילתו — אין עושה תמורה.
The Gemara discusses the second half of the baraita: What is the biblical derivation that leads to this conclusion? Abaye said that the verse should have stated: He shall neither exchange it, nor substitute it, good for bad, or bad for it. Why do I need another instance of the term “for good”? Learn from this repetition that if the animal is good, i.e., unblemished, from its beginning, before it was consecrated, one can render a substitute for it, but if it is bad from its beginning, one cannot render a substitute for it.
הכל
(7) רָבָא אָמַר תַּרְוַויְיהוּ טוֹב יַיתּוֹרֵי מְיַיתְּרִי אִם כֵּן נִכְתּוֹב קְרָא לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ בְּרָע אוֹ רַע בּוֹ לְמָה לִי לְמִכְתַּב תַּרְוַיְיהוּ טוֹב חַד טוֹב אפי׳ אֲפִילּוּ בְּטוֹב נָמֵי כִּי מֵמִיר לָקֵי וְאִידַּךְ טוֹב מֵעִיקָּרוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה רַע מֵעִיקָּרוֹ אֵין עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
Rava said: Both instances of the word “good” in the verse are superfluous. If so, let the verse write: He shall neither exchange it, nor substitute it for bad, or bad for it. Why do I need the verse to write both instances of the word “good”? One instance of the word “good” teaches that even if one substitutes a good animal for a good animal, when he effects substitution he is flogged. And the other instance teaches that if the animal is good from its beginning one can render a substitute for it, but if it is bad from its beginning one cannot render a substitute for it.
Rava said: Both instances of the word “good” in the verse are superfluous. If so, let the verse write: He shall neither exchange it, nor substitute it for bad, or bad for it. Why do I need the verse to write both instances of the word “good”? One instance of the word “good” teaches that even if one substitutes a good animal for a good animal, when he effects substitution he is flogged. And the other instance teaches that if the animal is good from its beginning one can render a substitute for it, but if it is bad from its beginning one cannot render a substitute for it.
רבא אמר מתרוייהו טוב מצי ילפת – דתרוייהו מייתרי (רי״ח) [אלא] חד טוב אתא [דאפילו] טוב בטוב לא ימיר [דאין אדם רשאי להמיר] וחד בטוב לטוב מעיקרא כו׳ [קל וחומר הוא רע של קדשים בטוב דחולין דקא מפיק רע דקודש ומייתי טוב בחולין במקומו לא ימיר. טוב בטוב דכי הדדי ננהו דלא קא מעלי ליה כ״ש דלקי]:
רבא אמר הסבר אחר בדרשה זו: תרווייהו [שניהם] שתי המילים ״טוב״ הכתובות בפסוק זה הריהן ייתורי מייתרי [מיותרות], וללמד באו. שהרי אם אין שני הכתובים הללו משמיעים חידוש דין, אם כן, נכתוב קרא [די שתכתוב התורה] ״לא יחליפנו ולא ימיר אותו ברע או רע בו״, ויהיה מובן הדבר כי המלה ״אותו״ (שבכתוב ״אותו ברע״) הריהי ניגודו של הרע, וכן המלה ״בו״ (שבכתוב ״או רע בו״). ולמה לי למכתב תרוייהו [לכתוב את שתי] המילים ״טוב״? — להשמיענו שני דברים: חד [כתוב אחד] ״טוב״ מלמדנו שאפילו זה הממיר טוב בטוב, כלומר, בהמת קודש תמימה בבהמת חולין תמימה נמי [גם כן], כי [כאשר] הוא ממיר — הריהו לקי [לוקה] על כך. ואידך [והאחר, ה״טוב״ הנוסף] מלמדנו כי דווקא קרבן שהוא טוב מעיקרו, שלא היה בו מום בתחילתו, ורק לאחר הקדשו נפל בו מום — הוא זה שעושה תמורה, אבל זה שהוא רע מעיקרו כשנולד בעל מום — אין עושה תמורה.
Rava said: Both instances of the word “good” in the verse are superfluous. If so, let the verse write: He shall neither exchange it, nor substitute it for bad, or bad for it. Why do I need the verse to write both instances of the word “good”? One instance of the word “good” teaches that even if one substitutes a good animal for a good animal, when he effects substitution he is flogged. And the other instance teaches that if the animal is good from its beginning one can render a substitute for it, but if it is bad from its beginning one cannot render a substitute for it.
הכל
(8) וְאַבָּיֵי אָמַר קַל וָחוֹמֶר הוּא וּמָה טוֹב בְּרָע דְּעַלּוֹיֵי קָא מְעַלֵּי לֵיהּ לָקֵי טוֹב בְּטוֹב דְּכִי הֲדָדֵי נִינְהוּ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן דְּלָקֵי.
And Abaye said: The first derivation of Rava is unnecessary, as that halakha is already derived by an a fortiori inference, as follows: Just as one who substitutes a good animal for a bad blemished one, where he seeks to improve the standing of the consecrated animal by making it fit for sacrifice, is nevertheless flogged, is it not all the more so the case that one who substitutes a good animal for a good animal, which are equivalent to each other, should be flogged?
And Abaye said: The first derivation of Rava is unnecessary, as that halakha is already derived by an a fortiori inference, as follows: Just as one who substitutes a good animal for a bad blemished one, where he seeks to improve the standing of the consecrated animal by making it fit for sacrifice, is nevertheless flogged, is it not all the more so the case that one who substitutes a good animal for a good animal, which are equivalent to each other, should be flogged?
ואביי – סבר גלויי מילתא בעלמא הואיל ולקי על האי [לקי גם אהאי] לישנא אחרינא לאו דינא הוא אלא ממילא מצית ילפת דמי גרע טוב1 לרע (דכתיב לא יבקר בין טוב לרע) דקא מעלי ליה דלקי טפי מטוב בטוב דלא קא מעלי ליה ולא לקי אלא ש״מ דטוב בטוב נמי לקי אע״ג דלא כתב ביה [לאו]:
1. נראה דצ״ל דאין טעם לומר ברע בטוב דקא מעלי ליה דלקי טפי.
ושואלים: ולשיטת אביי שאין בכתוב זה אלא ״טוב״ אחד מיותר, המלמד לענין המרה מבעלת מום שלא היה המום בבהמה מתחילתה, מנין לו שגם הממיר טוב בטוב לוקה על כך? אמר אביי: אין צורך לדרשת כתוב מיוחדת להשמיענו זאת, שהרי קל וחומר הוא המלמדנו זאת. ובאופן זה: ומה הממיר טוב ברע, כלומר, בהמה תמימה של חולין (״טוב״) במקום בהמה בעלת מום של קודש (״רע״) דעלויי קא מעלי ליה [שלהעלות הוא מעלה אותו], שהרי את בהמת הקודש לא היה יכול להקריב ואילו את תמורתה כן — הריהו לקי [לוקה] על כך. זה הממיר טוב בטוב, דכי הדדי נינהו [שכמו שווים הם זה לזה], שהרי שניהם טובים ואין תועלת כלשהי במעשהו — לא כל שכן דלקי [שלוקה] על כך!
And Abaye said: The first derivation of Rava is unnecessary, as that halakha is already derived by an a fortiori inference, as follows: Just as one who substitutes a good animal for a bad blemished one, where he seeks to improve the standing of the consecrated animal by making it fit for sacrifice, is nevertheless flogged, is it not all the more so the case that one who substitutes a good animal for a good animal, which are equivalent to each other, should be flogged?
הכל
(9) וְרָבָא אֵין עוֹנְשִׁין מִן הַדִּין וְאַבַּיֵּי אָמַר לָךְ הָא לָאו דִּינָא הוּא מִי גָּרַע טוֹב מֵרַע.
And Rava would respond that an a fortiori inference is not sufficient, as one does not administer punishment based on an a fortiori inference. Punishment with lashes can be based only on the explicit wording of a verse. And Abaye could say to you that this is not a mere logical derivation, but it is included in the language of the verse, as, is substituting a good, unblemished, animal less of an act of substitution than substituting a bad one? The prohibition stated in the verse clearly applies in either case.
And Rava would respond that an a fortiori inference is not sufficient, as one does not administer punishment based on an a fortiori inference. Punishment with lashes can be based only on the explicit wording of a verse. And Abaye could say to you that this is not a mere logical derivation, but it is included in the language of the verse, as, is substituting a good, unblemished, animal less of an act of substitution than substituting a bad one? The prohibition stated in the verse clearly applies in either case.
אין עונשין מן הדין – ולהכי איצטריך קרא דמשום דין קל וחומר לא מלקינן ליה כי מימר טוב בטוב.
ואביי אמר לך האי לאו עונשין מן הדין הוא אלא אגלויי מילתא בעלמא היא – דהיכא דגלי קרא דלקי אטוב דחולין כי מימר ליה ברע דקדש גלי נמי דאי מימר ליה בטוב דקדש לקי.
דמי גרע טוב מרע – כלומר מי גרע טוב דקדש מרע דקדש כי היכי דרע דקדש כי מחליף ליה לקי ה״ה לטוב דקדש דרחמנא לא קפיד אלא דלא יחליף מידי דקדש.
וחוזרים ושואלים: ורבא הסבור שיש כתוב מיוחד המלמדנו שלוקה הממיר טוב בטוב, מדוע לא נלמד הדבר מקל וחומר זה? ומשיבים: אין דינו של הממיר טוב בטוב יכול להילמד מקל וחומר, כי כלל הוא: אין עונשין מן הדין (על סמך מידת קל וחומר בלבד), ועל מנת להענישו נדרש כתוב מיוחד. ושואלים: ואביי שלמד שלוקה הממיר טוב בטוב מקל וחומר, מה הוא משיב לטענה זו? ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך אביי בתשובה: הא [דין זה] שלוקה הממיר טוב בטוב — לאו דינא [לא נלמד מן הדין, מקל וחומר] הוא. אלא מן הסברה הפשוטה, שכן מי גרע [האם גרוע] הממיר טוב של הקדש מזה הממיר רע של הקדש?! וכשם שלוקה הממיר מרע על הטוב, כן לוקה הממיר מטוב על טוב.
And Rava would respond that an a fortiori inference is not sufficient, as one does not administer punishment based on an a fortiori inference. Punishment with lashes can be based only on the explicit wording of a verse. And Abaye could say to you that this is not a mere logical derivation, but it is included in the language of the verse, as, is substituting a good, unblemished, animal less of an act of substitution than substituting a bad one? The prohibition stated in the verse clearly applies in either case.
הכל
(10) תָּנוּ רַבָּנַן לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ בְּשֶׁל אֲחֵרִים וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ בְּשֶׁל עַצְמוֹ וְלִכְתּוֹב לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלָא בָּעֵי לֹא יָמִיר אוֹתוֹ.
§ The Sages taught in a baraita that when the verse states: “He shall neither exchange it,” this is referring to substituting one’s animal for that of others. The phrase “nor substitute it” is referring to substituting one’s non-sacred animal for his own sacred one. The Gemara objects: But let the verse write simply: “He shall not exchange it,” and there will be no need to write: “Nor substitute it,” as the prohibition against substituting for one’s own animal can be inferred a fortiori from the prohibition against substituting for another’s animal.
§ The Sages taught in a baraita that when the verse states: “He shall neither exchange it,” this is referring to substituting one’s animal for that of others. The phrase “nor substitute it” is referring to substituting one’s non-sacred animal for his own sacred one. The Gemara objects: But let the verse write simply: “He shall not exchange it,” and there will be no need to write: “Nor substitute it,” as the prohibition against substituting for one’s own animal can be inferred a fortiori from the prohibition against substituting for another’s animal.
ג ועוד בדיני התמורה הנלמדים מפסוק זה. תנו רבנן [שנו חכמים]: ״לא יחליפנו״ — זו התמורה בבהמתם של אחרים, ״ולא ימיר אתו״ — זו התמורה בבהמה של עצמו. שבשני המקרים אסור לו להמיר, ואם המיר הרי זו תמורה. ושואלים: ולכתוב [ותכתוב] התורה רק ״לא יחליפנו״, ולא בעי [ולא צריך] לכתוב גם ״ו לא ימיר אתו״, ואנו נדע שאף הממיר בשל עצמו לוקה, שהרי אין חמור זה הממיר בשל אחרים מזה הממיר בשל עצמו!
§ The Sages taught in a baraita that when the verse states: “He shall neither exchange it,” this is referring to substituting one’s animal for that of others. The phrase “nor substitute it” is referring to substituting one’s non-sacred animal for his own sacred one. The Gemara objects: But let the verse write simply: “He shall not exchange it,” and there will be no need to write: “Nor substitute it,” as the prohibition against substituting for one’s own animal can be inferred a fortiori from the prohibition against substituting for another’s animal.
הכל
(11) אִי כְּתַב הָכִי הֲוָה אָמֵינָא תֵּצֵא זוֹ וְתִכָּנֵס זוֹ הוּא דְּתִילְקֵי אֲבָל מֵמִיר דְּתַרְוַויְיהוּ קָא מַקְדֵּישׁ לְהוּ אֵימָא לָא לָקֵי קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara explains: If the verse had written the prohibition in that manner, I would say that one is flogged only if he stated: This consecrated animal should leave its consecrated status and this non-sacred animal should enter in its stead. But if one effects substitution by simply stating: This is a substitute for that, as he has consecrated both of the animals, I would say that he is not flogged. The additional phrase in the verse teaches us that he is flogged in this case as well.
The Gemara explains: If the verse had written the prohibition in that manner, I would say that one is flogged only if he stated: This consecrated animal should leave its consecrated status and this non-sacred animal should enter in its stead. But if one effects substitution by simply stating: This is a substitute for that, as he has consecrated both of the animals, I would say that he is not flogged. The additional phrase in the verse teaches us that he is flogged in this case as well.
אי כתב – לא יחליפנו דמשמע בשל אחרים:
הוה אמינא תצא זו ותכנס זו הוא דלקי – שלוקח בהמת חברו ונותן לו זו ומוציא האחרת לחולין:
אבל מימר – בשל עצמו:
דתרווייהו מצי מקדיש להו אימא לא לקי – אלא לקדיש לתרווייהו וליפטר קמ״ל דלא אלא לקי:
חילוף תצא זו ותכנס זו – והתם אע״ג דלא אהני מידי דהקדש תם אינו יוצא לחולין אפ״ה לילקי הואיל ונתכוין להוציא הקדש לחולין.
ומשיבים: אי כתב הכי [אם היה כתוב כך, ״לא יחליפנו״ בלבד] — הוה אמינא [הייתי אומר]: כי רק זה הממיר באופן שאומר ״תצא זו בהמת ההקדש מקדושתה לחולין ותכנס זו בהמת החולין במקומה״ הוא דתילקי [שלוקה] על המרתו, כיון שהתכוון להוציא הקדש לחולין. אבל זה הממיר באופן שאומר ״זו תמורת זו״, דתרווייהו קא מקדיש להו [שבדרך זו את שתיהן הוא מקדיש אותן], ולא התכוון להוציא את בהמת ההקדש לחולין — אימא [אמור] שלא לקי [אינו לוקה] על כך. לכן קא משמע לן [משמיע לנו] הכתוב ״ולא ימיר אותו״, שאף באופן זה הריהו לוקה.
The Gemara explains: If the verse had written the prohibition in that manner, I would say that one is flogged only if he stated: This consecrated animal should leave its consecrated status and this non-sacred animal should enter in its stead. But if one effects substitution by simply stating: This is a substitute for that, as he has consecrated both of the animals, I would say that he is not flogged. The additional phrase in the verse teaches us that he is flogged in this case as well.
הכל
(12) הַאי בְּשֶׁל אֲחֵרִים הֵיכִי דָּמֵי אִי נֵימָא בְּהֵמָה דְּהֶקְדֵּשׁ דִּידֵיהּ וְחוּלִּין דְּעָלְמָא מִי מָצֵי מַקְדֵּישׁ {ויקרא כ״ז:י״ד} אִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ אֶת בֵּיתוֹ קֹדֶשׁ לַה׳ אָמַר רַחֲמָנָא מָה בבֵּיתוֹ בִּרְשׁוּתוֹ אַף כֹּל בִּרְשׁוּתוֹ וְאֶלָּא בְּהֵמָה דְּהֶקְדֵּשׁ דְּעָלְמָא וְחוּלִּין דִּידֵיהּ גמִי מַתְפֵּיס בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.
The Gemara explains: What are the circumstances of substituting his animal for that of others? If we say that the consecrated animal is his and the non-sacred animal belongs to others, is he able to consecrate an animal in this manner? The Merciful One states in the Torah: “When a man shall consecrate his house to be sacred unto the Lord” (Leviticus 27:14), which teaches that just as his house is in his possession, so too, any item one desires to consecrate must be in his possession. One cannot consecrate another’s animal. But rather, if we say that the consecrated animal belongs to others, and the non-sacred animal is his, can one effect substitution for an item that is not his?
The Gemara explains: What are the circumstances of substituting his animal for that of others? If we say that the consecrated animal is his and the non-sacred animal belongs to others, is he able to consecrate an animal in this manner? The Merciful One states in the Torah: “When a man shall consecrate his house to be sacred unto the Lord” (Leviticus 27:14), which teaches that just as his house is in his possession, so too, any item one desires to consecrate must be in his possession. One cannot consecrate another’s animal. But rather, if we say that the consecrated animal belongs to others, and the non-sacred animal is his, can one effect substitution for an item that is not his?
ד ודנים עתה בגופם של דברים. מהכתוב ״לא יחליפנו״ למדים לענין התמורה בבהמתם של אחרים. ומבררים: האי [מקרה זה] של תמורה בבהמתם של אחרים, היכי דמי [כיצד בדיוק המדובר]? אי נימא [אם נאמר] שמדובר במקרה שהבהמה של ההקדש, היא דידיה [שלו] של הממיר, ובהמת החולין בה הוא ממיר, היא דעלמא [של העולם, אנשים אחרים], הרי נמצא שמקדיש בהמה של אחרים, ועל כך יש לתהות: מי מצי מקדיש [האם יכול הוא להקדיש], והרי ״איש כי יקדש את ביתו קדש לה׳ ״(ויקרא כז, יד) אמר רחמנא [אמרה התורה], ולמדנו מכתוב זה כלל לענין ההקדשות: מה ביתו — הריהו ברשותו של המקדיש, אף כל דבר שהוא מקדיש — צריך להיות ברשותו, ואין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו! ואלא תאמר שמדובר במקרה שהבהמה של ההקדש היא דעלמא [של האחרים], ובהמת החולין היא דידיה [שלו] — אף על כך יש לתהות: מי [האם] אדם מתפיס (מחיל) קדושה לבהמת החולין שלו מדבר שאינו שלו.
The Gemara explains: What are the circumstances of substituting his animal for that of others? If we say that the consecrated animal is his and the non-sacred animal belongs to others, is he able to consecrate an animal in this manner? The Merciful One states in the Torah: “When a man shall consecrate his house to be sacred unto the Lord” (Leviticus 27:14), which teaches that just as his house is in his possession, so too, any item one desires to consecrate must be in his possession. One cannot consecrate another’s animal. But rather, if we say that the consecrated animal belongs to others, and the non-sacred animal is his, can one effect substitution for an item that is not his?
הכל
(13) לְעוֹלָם בִּבְהֵמָה דְּהֶקְדֵּשׁ דְּעָלְמָא וְחוּלִּין דִּידֵיהּ דכְּגוֹן דְּאָמַר מָרֵיהּ דִּבְהֵמָה דְּהֶקְדֵּשׁ כׇּל הָרוֹצֶה לְהָמִיר בִּבְהֶמְתּוֹ יָבֹא וְיָמִיר.:
The Gemara explains: Actually, the baraita is referring to a consecrated animal of others and his non-sacred animal, and it is a case where the owner of the consecrated animal said that whoever wants to effect substitution for his animal can come and effect substitution. In this case, one can effect substitution even for a consecrated item that is not his.
The Gemara explains: Actually, the baraita is referring to a consecrated animal of others and his non-sacred animal, and it is a case where the owner of the consecrated animal said that whoever wants to effect substitution for his animal can come and effect substitution. In this case, one can effect substitution even for a consecrated item that is not his.
ומשיבים: לעולם מדובר בבהמה של ההקדש שהיא דעלמא [של האחרים], ובהמת החולין שהיא דידיה [שלו], ואשר לשאלה כיצד הוא מתפיס מדבר שאינו שלו, יש להשיב כי מדובר כגון שאמר מריה [הבעלים] של הבהמה של ההקדש שכל הרוצה להמיר בבהמתו — יבא וימיר. ובדרך זה, יכול אדם להתפיס אף בדבר שאינו שלו.
The Gemara explains: Actually, the baraita is referring to a consecrated animal of others and his non-sacred animal, and it is a case where the owner of the consecrated animal said that whoever wants to effect substitution for his animal can come and effect substitution. In this case, one can effect substitution even for a consecrated item that is not his.
הכל
(14) מתני׳ מַתְנִיתִין : המְמִירִין אֶחָד בִּשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם בְּאֶחָד אֶחָד בְּמֵאָה וּמֵאָה בְּאֶחָד ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין מְמִירִין אֶלָּא אֶחָד בְּאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ז:י׳,ל״ג} וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹּדֶשׁ מָה הוּא מְיוּחָד אַף הִיא מְיוּחֶדֶת.:
MISHNA: One substitutes one non-sacred animal for two consecrated animals and two non-sacred animals for one consecrated animal, and one substitutes one non-sacred animal for one hundred consecrated animals and one hundred non-sacred animals for one consecrated animal. Rabbi Shimon says: One substitutes only one non-sacred animal for one consecrated animal, as it is stated: “Then both it and its substitute shall be sacred” (Leviticus 27:10). Just as “it” indicates one specific animal, so too, its substitute can be only one specific animal.
MISHNA: One substitutes one non-sacred animal for two consecrated animals and two non-sacred animals for one consecrated animal, and one substitutes one non-sacred animal for one hundred consecrated animals and one hundred non-sacred animals for one consecrated animal. Rabbi Shimon says: One substitutes only one non-sacred animal for one consecrated animal, as it is stated: “Then both it and its substitute shall be sacred” (Leviticus 27:10). Just as “it” indicates one specific animal, so too, its substitute can be only one specific animal.
מתני׳ ממירין אחד – של חולין.
בשנים – דקדש ואומר הרי זו תחת אלו.
ושנים – דחולין באחד דקדש הרי אלו תחת זו.
מה הוא מיוחד – דכתיב הוא.
ה משנה ממירין בהמה אחד של חולין בשנים של הקדש, וכגון שאמר ״הרי בהמה זו תחת בהמות אלו״. וכן שנים של חולין ממירים באחד של הקדש. וכן ממירים אחד של חולין במאה של הקדש, וכן מאה של חולין באחד של הקדש. ר׳ שמעון אומר: אין ממירין אלא אחד של חולין באחד של הקדש, שכן נאמר: ״ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קדש״ (ויקרא כז, י). ומה משמעו של לשון ״הוא״ — זה המיוחד, שדובר בבהמה אחת בלבד, אף היא (בהמת התמורה) — מיוחדת, ומכאן שאין ממירים אלא בהמה אחת בבהמה אחת.
MISHNA: One substitutes one non-sacred animal for two consecrated animals and two non-sacred animals for one consecrated animal, and one substitutes one non-sacred animal for one hundred consecrated animals and one hundred non-sacred animals for one consecrated animal. Rabbi Shimon says: One substitutes only one non-sacred animal for one consecrated animal, as it is stated: “Then both it and its substitute shall be sacred” (Leviticus 27:10). Just as “it” indicates one specific animal, so too, its substitute can be only one specific animal.
הכל
(15) גמ׳ גְּמָרָא : מְנָא ה״מ הָנֵי מִילֵּי דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה מִכָּאן שֶׁמְּמִירִין אֶחָד בב׳ בִּשְׁנַיִם וב׳ וּשְׁנַיִם בְּאֶחָד אֶחָד בְּמֵאָה וּמֵאָה בְּאֶחָד ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵין מְמִירִין אֶלָּא אֶחָד בְּאֶחָד שֶׁנֶּאֱמַר בְּהֵמָה בִּבְהֵמָה וְלֹא בְּהֵמָה בִּבְהֵמוֹת וְלֹא בְּהֵמוֹת בִּבְהֵמָה.
GEMARA: With regard to the dispute between the first tanna and Rabbi Shimon, the Gemara explains: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states: “An animal for an animal” (Leviticus 27:10). From here it is derived that one substitutes one non-sacred animal for two consecrated animals and two non-sacred animals for one consecrated animal, and one non-sacred animal for one hundred consecrated animals and one hundred non-sacred animals for one consecrated animal. Rabbi Shimon says: One substitutes only one non-sacred animal for one consecrated animal, as it is stated: “An animal [behema] for an animal,” and it is not stated: An animal for animals [bivehemot], nor: Animals for an animal.
GEMARA: With regard to the dispute between the first tanna and Rabbi Shimon, the Gemara explains: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states: “An animal for an animal” (Leviticus 27:10). From here it is derived that one substitutes one non-sacred animal for two consecrated animals and two non-sacred animals for one consecrated animal, and one non-sacred animal for one hundred consecrated animals and one hundred non-sacred animals for one consecrated animal. Rabbi Shimon says: One substitutes only one non-sacred animal for one consecrated animal, as it is stated: “An animal [behema] for an animal,” and it is not stated: An animal for animals [bivehemot], nor: Animals for an animal.
ו גמרא לענין מחלוקתם של חכמים ור׳ שמעון שואלים: מנא הני מילי [מנין אלו הדברים, מהו מקור השיטות הללו]? ומשיבים: דתנו רבנן [שכן שנו חכמים]: נאמר בדין התמורה ״ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש״, ומכאן למדים אנו שממירין אף אחד בשנים, וכן שנים באחד, ואפילו אחד במאה, ומאה באחד. שבכל דרך מועילה התמורה. ר׳ שמעון אומר: אין ממירין אלא אחד באחד, שכן נאמר בכתוב זה ״בהמה בבהמה״ בלשון יחיד, לומר שאין ממירים אלא אחד באחד, ולא בהמה בבהמות, ולא בהמות בבהמה.
GEMARA: With regard to the dispute between the first tanna and Rabbi Shimon, the Gemara explains: From where are these matters derived? As the Sages taught in a baraita: The verse states: “An animal for an animal” (Leviticus 27:10). From here it is derived that one substitutes one non-sacred animal for two consecrated animals and two non-sacred animals for one consecrated animal, and one non-sacred animal for one hundred consecrated animals and one hundred non-sacred animals for one consecrated animal. Rabbi Shimon says: One substitutes only one non-sacred animal for one consecrated animal, as it is stated: “An animal [behema] for an animal,” and it is not stated: An animal for animals [bivehemot], nor: Animals for an animal.
הכל
(16) אָמַר לוֹ מָצִינוּ בְּהֵמוֹת שֶׁקְּרוּיָה בְּהֵמָה שֶׁנֶּאֱמַר {יונה ד׳:י״א} וּבְהֵמָה רַבָּה ור״ש וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּהֵמָה רַבָּה אִיקְּרִי בְּהֵמָה סְתָם לָא אִיקְּרִי.
The first tanna said to Rabbi Shimon: We have found that a group of animals is called by the singular term behema, as it is stated: “And many animals [uvhema rabba]” (Jonah 4:11). The Gemara notes: And Rabbi Shimon could respond that many animals are indeed called “behema rabba,” but they are not called “behema” without further specification.
The first tanna said to Rabbi Shimon: We have found that a group of animals is called by the singular term behema, as it is stated: “And many animals [uvhema rabba]” (Jonah 4:11). The Gemara notes: And Rabbi Shimon could respond that many animals are indeed called “behema rabba,” but they are not called “behema” without further specification.
אמר לו החולק עליו (חכמים): והרי מצינו (מצאנו) במקרא בבהמות רבות שאף הן קרויה ״בהמה״, בלשון יחיד, שכן נאמר ״ובהמה רבה״ (יונה ד, יא)! ושואלים: ור׳ שמעון שלמד מכתוב זה שאין הכוונה אלא לבהמה אחת, מה הוא משיב על טענה זו? ומשיבים: בהמות רבות — בלשון ״בהמה רבה״ איקרי [נקראת], אבל בלשון ״בהמה״ סתם — לא איקרי [אינה נקראת].
The first tanna said to Rabbi Shimon: We have found that a group of animals is called by the singular term behema, as it is stated: “And many animals [uvhema rabba]” (Jonah 4:11). The Gemara notes: And Rabbi Shimon could respond that many animals are indeed called “behema rabba,” but they are not called “behema” without further specification.
הכל
(17) וְטַעְמָא דר״ש דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם בְּהֵמָה הוּא וְהָא טַעְמָא דר״ש דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מִשּׁוּם הוּא מָה הוּא מְיוּחָד אַף תְּמוּרָה מְיוּחֶדֶת.
The Gemara asks: And is the reason of Rabbi Shimon really due to the verse’s phrase “an animal for an animal”? But isn’t the reason of Rabbi Shimon, as explained in the mishna, due to the word “it” in the verse? Just as “it” indicates one specific animal, so too, its substitute can be only one specific animal.
The Gemara asks: And is the reason of Rabbi Shimon really due to the verse’s phrase “an animal for an animal”? But isn’t the reason of Rabbi Shimon, as explained in the mishna, due to the word “it” in the verse? Just as “it” indicates one specific animal, so too, its substitute can be only one specific animal.
והא טעמא דרבי שמעון משום הוא הוי אמר רבי שמעון בן לקיש מודה רבי שמעון דממירין וחוזרין וממירין – ופרש״י ללשון ראשון דתירוץ הוא ומשום הכי אתא בהמה בבהמה ודוחק הוא דאדרבה לדברי רבי שמעון משמע דבהמה חדא משמע ולא שנים והיכי קאמר דמפיק מיניה דממירין וחוזרין וממירין ול״א פרש״י דגרס מעיקרא אמר להן רבי שמעון מוהיה הוא ותמורתו וכי חזא דדרשי רבנן מבהמה בבהמה אמר להון איהו מהתם נמי מצי למילף טעמא דידי ורשב״ל מימרא דנפשיה קאמר ולאו לתרוצי הך פירכא אתא.
ושואלים: והאם טעמא [הטעם, המקור לשיטתו] של ר׳ שמעון משום שנאמר ״בהמה״ בלשון יחיד הוא? והא טעמא [והרי הטעם] של ר׳ שמעון משום הנאמר בכתוב זה ״והיה הוא ותמורתו״, שדרש בו: מה הוא בהמת ההקדש — מיוחד, אף בהמת התמורה מיוחדת!
The Gemara asks: And is the reason of Rabbi Shimon really due to the verse’s phrase “an animal for an animal”? But isn’t the reason of Rabbi Shimon, as explained in the mishna, due to the word “it” in the verse? Just as “it” indicates one specific animal, so too, its substitute can be only one specific animal.
הכל
(18) מֵעִיקָּרָא אָמַר לָהֶן ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן מִן וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ וְכִי חֲזָא דְּדָרְשִׁי רַבָּנַן מִבְּהֵמָה בִּבְהֵמָה אָמַר לָהֶם אִיהוּ מֵהָתָם נָמֵי מָצֵינַן לְמֵילַף טַעְמָא דִּידִי.
The Gemara answers: Initially, Rabbi Shimon stated his opinion to the Sages by drawing support from the phrase: “Then both it and its substitute.” But when he saw that the Rabbis taught their opinion drawing support from the phrase “an animal for an animal,” he said to them: You can learn the reason for my opinion from there too.
The Gemara answers: Initially, Rabbi Shimon stated his opinion to the Sages by drawing support from the phrase: “Then both it and its substitute.” But when he saw that the Rabbis taught their opinion drawing support from the phrase “an animal for an animal,” he said to them: You can learn the reason for my opinion from there too.
ל״א מעיקרא במתניתין אהדר להו מן והיה הוא וגו׳ ובברייתא דבעו רבנן למילף מן בהמה בבהמה אמר להו אדרבה בבהמה בבהמה לא משמע אלא אחד באחד. ולהאי לישנא אמר ריש לקיש הוי ריש מימרא]:
ומשיבים: מעיקרא [מלכתחילה] אמר להן ר׳ שמעון לחכמים שמקור שיטתו הוא מן הכתוב ״והיה הוא ותמורתו״ (כמובא במשנתנו), ואולם כי חזא דדרשי רבנן [כאשר ראה שדורשים חכמים] החולקים עליו את דינם מהכתוב ״בהמה בבהמה״ (כמובא בברייתא זו) אמר להם איהו [הוא]: מהתם נמי מצינן למילף טעמא דידי [משם, מהכתוב ״בהמה בבהמה״, גם כן יכולים אנו ללמוד את הטעם שלי, המקור לשיטתי].
The Gemara answers: Initially, Rabbi Shimon stated his opinion to the Sages by drawing support from the phrase: “Then both it and its substitute.” But when he saw that the Rabbis taught their opinion drawing support from the phrase “an animal for an animal,” he said to them: You can learn the reason for my opinion from there too.
הכל
(19) אָמַר ר״ל רֵישׁ לָקִישׁ מוֹדֶה ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁמְּמִירִין וְחוֹזְרִין וּמְמִירִין מ״ט מַאי טַעְמָא קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה דְּהֶקְדֵּשׁ לְהֵיכָן הָלְכָה וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְמִירִין ב׳ שְׁנַיִם בְּאֶחָד כֵּן אֵין מְמִירִין וְחוֹזְרִין וּמְמִירִין.
Reish Lakish says: Although he holds that one cannot substitute two animals for one, Rabbi Shimon concedes that one can effect substitution once and then effect substitution again for the same consecrated animal. What is the reason for this? The reason is that one can ask: Where has the initial consecration of the consecrated animal gone? Even after one effects substitution, it remains consecrated as it was before. And Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Shimon maintains that just as one cannot substitute two animals for one, so too, one cannot effect substitution and then effect substitution again using the same consecrated animal.
Reish Lakish says: Although he holds that one cannot substitute two animals for one, Rabbi Shimon concedes that one can effect substitution once and then effect substitution again for the same consecrated animal. What is the reason for this? The reason is that one can ask: Where has the initial consecration of the consecrated animal gone? Even after one effects substitution, it remains consecrated as it was before. And Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Shimon maintains that just as one cannot substitute two animals for one, so too, one cannot effect substitution and then effect substitution again using the same consecrated animal.
ואמר ריש לקיש – אע״ג דאמר ר׳ שמעון אין מימר אלא אחד באחד מודה ר׳ שמעון שממירין וחוזרין וממירין באותה בהמת הקדש אפילו מאה אחד באחד בזה אחר זה וקא יליף האי סברא מן בהמה בבהמה ולא בהמה בבהמות הרבה ביחד אבל על בהמה אחת ממירין וחוזרין וממירין בזה אחר זה בהמות הרבה דהיינו נמי אחד באחד:
קדושתא קמייתא להיכן אזלא – דהא כתיב הוא ותמורתו יהיה קדש:
ערך בצין
בצין – אמקיניה ידיע (ברכות נא) בגמרא נשים ועבדים וקטנים פי׳ כשיוצאין הקשואין נראין לאלתר אי שפירי הוו אי לא (נדרים סו:) אמר לה אייתי לי תרי בוצינין פי׳ קשואין תרגומו ית בוציניא איתיאה ליה תרי שרגין דסברא נרות אמר לה ותרגום נרות בוצינא (סוכה נו:) בוצינא טב מקרא (כתובות פה) ובפרק קמא דתמורה (תמורה ט.) בסוף הלכה א״ר יוחנן בן נורי פ׳ בערך דל.
א. [ליכט יונגעהארביזע.]
ומשנינן אמר ר׳ שמעון בן לקיש מודה רבי שמעון שממירין וחוזרין וממירין – בהמה אחרת באותה בהמה ראשונה דהקדיש ואפילו עד מאה.
מאי טעמא דקדושה ראשונה דהקדש ראשון להיכן הלכה – שלא יתפיס עוד אחרת בקדושתו עד אלף. לשון אחר אמר רבי דגרסינן מעיקרא אמר להן רבי שמעון מן והיה הוא ותמורתו וכי חזא דדרשי רבנן מבהמה בבהמה אמר להן איהו מהתם נמי מצינא למילף טעמא דידי ור׳ שמעון בן לקיש מימרא דנפשיה קאמר ולא לתרוצי הך פירכא אתא.
ז אמר ריש לקיש: אף שאין ממירים לדעת ר׳ שמעון אלא בהמה אחת של חולין בבהמה אחת של הקדש, מכל מקום מודה ר׳ שמעון שממירין בהמת חולין על בהמה אחת של הקדש, וחוזרין וממירין שוב בהמה אחרת של חולין על אותה בהמה של הקדש, מאי טעמא [מה הטעם] — שכן קדושה ראשונה של בהמת ההקדש להיכן הלכה?! שהרי אף שהמירו עליה בפעם הראשונה וחלה קדושה על בהמת החולין, קדושת בהמת ההקדש במקומה עומדת, ולכן אפשר שוב להמיר עליה. ואילו ר׳ יוחנן אמר בשיטת ר׳ שמעון שכשם שאין ממירין שנים באחד — כן אין ממירין וחוזרין וממירין על אותה בהמת הקדש.
Reish Lakish says: Although he holds that one cannot substitute two animals for one, Rabbi Shimon concedes that one can effect substitution once and then effect substitution again for the same consecrated animal. What is the reason for this? The reason is that one can ask: Where has the initial consecration of the consecrated animal gone? Even after one effects substitution, it remains consecrated as it was before. And Rabbi Yoḥanan says: Rabbi Shimon maintains that just as one cannot substitute two animals for one, so too, one cannot effect substitution and then effect substitution again using the same consecrated animal.
הכל
(20) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר״ל דְּרֵישׁ לָקִישׁ תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן כְּשֵׁם שֶׁאֵין מְמִירִין אֶחָד בִּשְׁנַיִם כָּךְ אֵין מְמִירִין וְחוֹזְרִין וּמְמִירִין תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דר״ל דְּרֵישׁ לָקִישׁ יָכוֹל כְּשֵׁם שאר״ש שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאֵין מְמִירִין שְׁנַיִם בְּאֶחָד כָּךְ אֵין מְמִירִין וְחוֹזְרִין וּמְמִירִין ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ ואֲפִילּוּ בְּמֵאָה.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Just as one cannot substitute one animal for two, so too, one cannot effect substitution and then effect substitution again. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish: One might have thought that just as Rabbi Shimon said that one cannot substitute two animals for one, so too, one cannot effect substitution and then effect substitution again. Therefore, the verse states: “Then both it and its substitute” (Leviticus 27:10), which teaches that one can effect substitution with even one hundred non-sacred animals.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Just as one cannot substitute one animal for two, so too, one cannot effect substitution and then effect substitution again. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish: One might have thought that just as Rabbi Shimon said that one cannot substitute two animals for one, so too, one cannot effect substitution and then effect substitution again. Therefore, the verse states: “Then both it and its substitute” (Leviticus 27:10), which teaches that one can effect substitution with even one hundred non-sacred animals.
ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא אחת כשיטתו] של ר׳ יוחנן, וכן תניא כוותיה [שנויה ברייתא אחרת כשיטתו] של ריש לקיש. ומפרטים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של ר׳ יוחנן: כשם שאין ממירין אחד בשנים — כך אין ממירין וחוזרין וממירין על אותה בהמת הקדש. תניא כוותיה [שנויה ברייתא אחרת כשיטתו] של ריש לקיש: יכול כשם שאמר ר׳ שמעון שאין ממירין שנים באחד, כך סבור הוא שאף אין ממירין וחוזרין וממירין על אותה בהמת הקדש — תלמוד לומר: ״והיה הוא ותמורתו״ — אפילו במאה של בהמות חולין, בכל פעם המיר אחת באחת.
The Gemara comments: It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and it is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: Just as one cannot substitute one animal for two, so too, one cannot effect substitution and then effect substitution again. It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Reish Lakish: One might have thought that just as Rabbi Shimon said that one cannot substitute two animals for one, so too, one cannot effect substitution and then effect substitution again. Therefore, the verse states: “Then both it and its substitute” (Leviticus 27:10), which teaches that one can effect substitution with even one hundred non-sacred animals.
הכל
(21) בָּעֵי רַבִּי אָבִין לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין מְמִירִין וְחוֹזְרִין וּמְמִירִין הִפְרִישׁ אָשָׁם לְהִתְכַּפֵּר בּוֹ וְהֵמִיר בּוֹ
Rabbi Avin raises a dilemma: According to the statement of the one who says that one cannot effect substitution once and then effect substitution again, if one designated an animal as a guilt offering with which to atone and effected substitution for it,
Rabbi Avin raises a dilemma: According to the statement of the one who says that one cannot effect substitution once and then effect substitution again, if one designated an animal as a guilt offering with which to atone and effected substitution for it,
[לדברי האומר אין ממירין וחוזרין וממירין הפריש אשם להתכפר בו והמיר בו – בהמה אחת. והומם האשם וחיללו על אחר. ונאבד אותו שחילל עליו והביא אשם אחד ונכפר בו ואח״כ נמצא אותו שנאבד וניתק לעולה:
ח בעי [שאל] ר׳ אבין: לדברי ר׳ יוחנן האומר בשיטת ר׳ שמעון שאין ממירין וחוזרין וממירין על אותה בהמת הקדש, אם הפריש אדם בהמה לקרבן אשם כדי להתכפר בו ולאחר מכן המיר בו בהמת חולין,
Rabbi Avin raises a dilemma: According to the statement of the one who says that one cannot effect substitution once and then effect substitution again, if one designated an animal as a guilt offering with which to atone and effected substitution for it,
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
תמורה ט. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תמורה ט., עין משפט נר מצוה תמורה ט., מיוחס לר׳ גרשום תמורה ט., הערוך על סדר הש"ס תמורה ט., רש"י תמורה ט., תוספות תמורה ט., גליון הש"ס לרע"א תמורה ט., פירוש הרב שטיינזלץ תמורה ט.
Temurah 9a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Temurah 9a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 9a, Attributed to R. Gershom Temurah 9a, Collected from HeArukh Temurah 9a, Rashi Temurah 9a, Tosafot Temurah 9a, Gilyon HaShas Temurah 9a, Steinsaltz Commentary Temurah 9a