×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) לָא מָצֵית אָמְרַתְּ דִּכְתִיב {ויקרא י״ט:י״ד} לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְאִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְקַלֵּל אֶת חֲבֵירוֹ אַזְהַרְתֵּיהּ מֵהָכָא דִּכְתִיב לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מוֹצִיא ש״ששֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה אַזְהַרְתֵּיהּ מֵהֵיכָא.
The Gemara responds: You cannot say that Deuteronomy 28:59 is referring to one who pronounces the name of Heaven in vain, as it is written: “You shall not curse the deaf” (Leviticus 19:14), which prohibits all curses, even those using God’s name. Granted, if you say that Deuteronomy 28:59 is referring to cursing another, one can say that the separate warning of punishment for this prohibition is from here, as it is written: “You shall not curse the deaf.” One verse articulates the prohibition, and the other indicates liability for punishment. But if you say that Deuteronomy 28:59 is referring to pronouncing the name of Heaven in vain, from where is the warning of this prohibition? A prohibition requires two verses to include liability for punishment.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא מצית אמרת דלא תיסגי ליה במלקות דהא כתב לא תקלל חרש – אלמא דליתיה אלא בלאו והאי והפלא לחייבו במלקות אתא:
איבעית אימא – ודאי מסתבר דהאי ליראה במקלל את חברו בשם קאי:
דבשלמא מקלל את חברו בשם אזהרתיה כו׳ – ותיפוק לי׳ מאת ה׳ אלהיך תירא והיינו אזהרה שלא להוציא שם שמים לבטלה:
ערך מל
מלא(פסחים עד.) הא מלייתא שרייא פי׳ עוף או כבש מלא בשר בתוכו ונצלה כשם שבולע מן הבשר שבתוך העוף ושבתוך הכבש כך פולטו בולע מבפנים ופולט מבחוץ. פ״א כל דבר שממלא מבשר וצולהו היינו מולייתא כגון פשדי״דא (מקואות פרק ג) עד שיצא מלואו של מקוה כיצד היה המקוה מ׳ סאה חסר ג׳ לוגין ומלאו בשלשה לוגין שאובין פסול עד שיצאו ממנו אותן שלשה לוגין שמילאו אותו ועוד מעט מלאהו בקרובין כשר. (בבא בתרא קסב.) היה בין כתב לעדים חלק שתי שיטין ומילא החלק בקרובין כשר (סוטה מח) אבנים הללו אין כותבין עליהן בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין משרטין עליהן באיזמיל משום שנאמר במילאותם אבל כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ הן נבקעות מאליהם כתאנה שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום (זבחים נד:) קרנות המזבח חלולות היו שנאמר ומלאו במזרק כזיות מזבח אבנים שלימות תבנה אמר רחמנא אלא דמנח מידי ושקיל (גיטין ע) א״ל אליהו לרבי נתן אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מליאה כלומר לא תמלא כריסך ממאכל לכשתכעוס ימלא כריסך מכעס ולא יבקע. (תמורה ד) מלאתך אלו הבכורים כלומר שניטלין בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל ממנו כלום. ודמעך זו התרומה שניטלת מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה:
א. [פאלל ווערדען.]
לא תקלל חרש – דמשמע בין קללה סתם בין קללה שבשם דקאי לאו עלה וקאתא קרא ליראה את השם לאשמועינן דלוקה שנאמר והפלא ה׳ את מכותך. ע״א לא מצית אמרת דלא יתכפר במלקות גרידתא דודאי מתכפר במלקות לחודיה דהא כתיב לא תקלל חרש וילפינן בסנהדרין בפרק ארבע מיתות (דף סו.) ג״ש מהאי לאו דכתיב גבי אומללין כגון לא תקלל חרש שהוא גרוע שבכולן וכתיב גבי נשיא ונשיא בעמך לא תאור וכי היכי דהתם ליכא אלא מלקות גרידתא הכי נמי באומללין סגי ליה במלקות גרידתא ומוקמי ליה התם במקלל בשם דקא גמר ממקלל אביו דכתיב ביה בנקבו שם הלכך לא מצית אמרת דלא תיסגי ליה במלקות ולא מפי מורי אלא מפי ר׳ יצחק בר׳ מנחם ז״ל.
ואב״א – כלומר דמהאי קרא ליראה את השם למקלל חבירו בשם הוא דאתא שהרי לא מצינו שענש אא״כ הזהיר.
ובשלמא אי אמרת – דההוא קרא למקלל חבירו בשם הוא דאתי ואזהרתיה מדכתיב לא תקלל חרש ומיתוקמא במקלל את חבירו בשם כדפרישית לעיל הלכך כתיב הכא אם לא תשמור לעשות וגו׳ כלומר שתקלל את חבירך בשם שהוזהרת עליו והפלא ה׳ וגו׳ דחייב מלקות.
אזהרתיה מהיכא – כלומר אשכחן עונש והפלא ה׳ וגו׳ אזהרה מנין שהזהיר הכתוב שלא להוציא ש״ש לבטלה.
הא לא מצית אמרת דהכתיב לא תקלל חרש – וכיון דאשכחן אזהרה במקלל יש לנו להעמיד האי קרא דמלקות במקלל חבירו בשם טפי מלהעמיד במוציא שם שמים לבטלה דלא אשכחנא ביה אזהרה מפורשת.
לא מצית אמרת [אינך יכול לומר כן] שהכתוב בא ללמדנו דין הכפרה במלקות רק לעניין המוציא שם שמים לבטלה, ולא לעניין המקלל את חבירו בשם ה׳, דכתיב הרי נאמר] ״לא תקלל חרש״ (ויקרא יט, יד), ומשמע שבכלל איסור זה כל אופני הקללה, בין קללה סתם ובין קללה בשם ה׳. ומעתה נדון ונאמר: אי אמרת בשלמא [נוח הדבר אם אומר אתה] שהאיסור לקלל את חבירו בשם — אזהרתיה מהכא, דכתיב [אזהרתו מכאן, ממה שנאמר] ״לא תקלל חרש״. הרי לפנינו איפוא אזהרה (בכתוב זה) ועונש (״אם לא תשמור... והפלא״), אלא אי אמרת [אם אתה אומר] שהכתוב ״אם לא תשמור... והפלא״ בא לחייב עונש מלקות למוציא שם שמים לבטלה, יש לשאול: אזהרתיה מהיכא [אזהרתו של מוציא שם שמים לבטלה מהיכן] היא?
The Gemara responds: You cannot say that Deuteronomy 28:59 is referring to one who pronounces the name of Heaven in vain, as it is written: “You shall not curse the deaf” (Leviticus 19:14), which prohibits all curses, even those using God’s name. Granted, if you say that Deuteronomy 28:59 is referring to cursing another, one can say that the separate warning of punishment for this prohibition is from here, as it is written: “You shall not curse the deaf.” One verse articulates the prohibition, and the other indicates liability for punishment. But if you say that Deuteronomy 28:59 is referring to pronouncing the name of Heaven in vain, from where is the warning of this prohibition? A prohibition requires two verses to include liability for punishment.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) אַלְּמָה לָא וְהָכְתִיב {דברים ו׳:י״ג} אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאוֹתוֹ תַעֲבוֹד הָהוּא אַזְהָרַת עֲשֵׂה הוּא.:

The Gemara counters: Why not, i.e., what is the difficulty? But isn’t it written: “You shall fear the Lord your God, and Him you shall serve” (Deuteronomy 6:13)? Fearing God certainly includes not pronouncing His name in vain, and this verse can therefore serve as the warning. The Gemara answers: That verse is a warning stated as a positive mitzva. In order to qualify as a warning, the verse must prohibit, not command.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ההוא – תירא היינו אזהרת עשה ואין לוקין עליו:
אלמה לא – בתמיה. שלא מצינו שהזהיר שלא להוציא שמו לבטלה (הויא) והכא הזהיר והתם ענש והפלא ה׳ וגו׳ ואזכרה כתיב אם לא תשמור לעשות וגו׳ ואכתי מיתוקם במוציא ש״ש לבטלה.
ההיא אזהרת עשה היא – ולאו שמה אזהרה והלכך מיתוקם ליראה את השם הנכבד במקלל את חבירו בשם שמצינו לו אזהרת לאו דלא תקלל חרש ולא מיתוקמא במוציא שם שמים לבטלה שלא מצינו לו אזהרת לאו: לעיל קא מהדר דקאמר רבי יוסי אף המקדים תרומה לביכורים לוקה.
ודוחים: אלמה [ולמה] תאמר שלא מצאנו אזהרה למוציא שם שמים לבטלה, והכתיב [והרי נאמר]: ״את ה׳ אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע״ (דברים ו, יג), והרי זו אזהרה לירא את ה׳ ובכלל זה שלא להוציא שם שמים לבטלה! ומשיבים: הפסוק ההוא אין הוא אזהרה הבאה בלשון שלילה (״לא״, ״אל״ ודומיהן), אלא אזהרת עשה הוא, ואין אזהרת עשה נחשבת להעניש עליה.
The Gemara counters: Why not, i.e., what is the difficulty? But isn’t it written: “You shall fear the Lord your God, and Him you shall serve” (Deuteronomy 6:13)? Fearing God certainly includes not pronouncing His name in vain, and this verse can therefore serve as the warning. The Gemara answers: That verse is a warning stated as a positive mitzva. In order to qualify as a warning, the verse must prohibit, not command.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מִשּׁוּם רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמְרוּ אַף הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לְבִיכּוּרִים מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר קְרָא {שמות כ״ב:כ״ח} מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר מְלֵאָה אֵלּוּ בִּיכּוּרִים וְדִמְעֲךָ אֵלּוּ תְּרוּמָה ואמרה לֹא תְאַחֵר.

§ It was stated (3a): They said in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: Also one who separates teruma prior to the separation of the first fruits is liable to be flogged. The Gemara explains: What is the reason for the prohibition mentioned by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina? The verse states: “You shall not delay to offer of the fullness of your harvest and the outflow of your presses” (Exodus 22:28). When the verse states: The fullness of the harvest, these are the first fruits; and when the verse states: “And the outflow of your presses,” this is teruma. And the verse says: “You shall not delay,” i.e., do not delay the separation of the first fruits by separating teruma beforehand.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ותניא (בספרי) [במכילתא] מלאתך אלו הבכורים שנוטלין מן המלאה כלומר בתחלה כשעדיין הכל מלא שלא ניטל עדיין ממנו כלום:
ודמעך זה תרומה – שניטלה מן הדימוע מאחר שיש בהן חולין של בכורים עם הטבל של תרומה. ואמרינן נמי בספרא יוקדם בכורים [לתרומה] שקרויין ד׳ שמות [בכורים ראשית תרומה ודמע בכורים איקרו תרומה דכתיב כתרומת ידך אלו הבכורים ותרומה איקרי דמע.⁠1 יוקדם תרומה למעשר ראשון שתרומה קרויה ג׳ שמות תרומה ומעשר למעשר שני שאין לו אלא שם אחת בלבד מעשר. ועליהם על כולם כתיב מלאתך ודמעך לא תאחר שלא יאחר המוקדם וכתב לאו למלקות]:
1. חסר כאן וכן איתא במכילתא פ׳ משפטים לתרומה שאינה קרויה אלא ג׳ שמות יוקדם תרומה למעשר ראשון שתרומה קרויה ג׳ שמות ראשית תרומה ודמע למעשר ראשון שאינה קרויה אלא ב׳ שמות ויוקדם מעשר ראשון שהוא קרוי ב׳ שמות ראשית ומעשר למעשר שני שאין לו כו׳.
אלו ביכורים – ולהכי קרי לביכורים מלאה משום דלאלתר שנתמלאה התבואה ונגמרה מלאכתה הוקבעה לביכורים.
זו תרומה – ולפי שהיא מדמעת ועולה באחד ומאה מפיק לה קרא בלשון דימוע וקאמר רחמנא ולא תאחר מלאה לדימוע דמעיקרא איבעי ליה לאיתויי מלאה דהיינו ביכורים וכי מאחר לוקה.
מלאתך זו ביכורים – פרש״י להכי קרי מלאה משום דלאלתר שנתגדשת התבואה ונגמרה מלאכתה הוקבע לביכורים ודמעך זו תרומה (מה) [לפי] שהיא מדמעת ועולה מפיק לה קרא בלשון דימוע [לשון רש״י] ולא נהירא שהרי זה אינו אלא מדרבנן וה״ר משה מפונטויז״א פירש דלכך קרי לתרומה דמע לפי שנוהגת בלח וביכורים אינן אלא ביבש שהרי אין מביאין ביכורים אלא מפרי כדאיתא פרק העור והרוטב (חולין דף קכ:) פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה.
א שנינו למעלה (ג,א), בין הלוקים על איסור מן התורה (״לאו״) אף שאין בו מעשה, כי משום (בשם) ר׳ יוסי בר׳ חנינא אמרו שאף המקדים הפרשת תרומה מן הפירות לנתינת פירות הביכורים לכהן דינו כן. ודנים בדבר. מאי טעמא [מה הטעם, המקור בתורה] לשיטתו זו של ר׳ יוסי בר׳ חנינא שאסור להקדים את התרומה לביכורים? ומשיבים, שכן אמר קרא [הכתוב]: ״מלאתך ודמעך לא תאחר״ (שמות כב, כח). ובפירוש הכתוב למדנו כי האמור ״מלאה״ — הרי אלו ביכורים, שמשעה שנגמרה מלאכתה של התבואה (״מלאה״), הריהי מתחייבת בביכורים. ״ודמעך״אלו תרומה, שכן התרומה שהתערבה בחולין (ואין בהם מאה כנגדה) הריהי אוסרתם (״מדמעת״ אותם). ואמרה תורה בכתוב זה ״לא תאחר״ את ״מלאתך״ ל״דמעך״, כלומר, שאין להקדים את התרומה לביכורים.
§ It was stated (3a): They said in the name of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: Also one who separates teruma prior to the separation of the first fruits is liable to be flogged. The Gemara explains: What is the reason for the prohibition mentioned by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina? The verse states: “You shall not delay to offer of the fullness of your harvest and the outflow of your presses” (Exodus 22:28). When the verse states: The fullness of the harvest, these are the first fruits; and when the verse states: “And the outflow of your presses,” this is teruma. And the verse says: “You shall not delay,” i.e., do not delay the separation of the first fruits by separating teruma beforehand.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיתְּמַר הִקְדִּים תְּרוּמָה לְבִיכּוּרִים ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא חַד אָמַר לוֹקֶה וְחַד אָמַר אאֵינוֹ לוֹקֶה תִּסְתַּיֵּים דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא הוּא דְּאָמַר לוֹקֶה מִדְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אַף הַמַּקְדִּים תְּרוּמָה לְבִיכּוּרִים (לוֹקֶה).

It was stated: If one separated teruma prior to the separation of the first fruits, Rabbi Elazar and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, disagreed. One said that he is flogged, and one said that he is not flogged. The Gemara suggests: It may be concluded that it is Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that he is flogged, from the fact that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said earlier: Also one who separates teruma prior to the separation of the first fruits is flogged.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ב ודנים עוד, איתמר [נאמר] בדינו של זה שהקדים תרומה לביכורים שנחלקו בו החכמים ר׳ אלעזר ור׳ יוסי בר׳ חנינא, חד [אחד מהם] אמר: לוקה על כך, וחד [ואחד מהם] אמר: אינו לוקה על כך. וכיון שלא נתפרשו בעלי הדעות, מציעים: תסתיים [תוגדר שיטה בשם אומרה] כי ר׳ יוסי בר׳ חנינא הוא זה שאמר לוקה, מאחר שבהמשך לרשימת הלוקים (אף שלא עשו מעשה) אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא במפורש שאף המקדים תרומה לביכורים לוקה.
It was stated: If one separated teruma prior to the separation of the first fruits, Rabbi Elazar and Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, disagreed. One said that he is flogged, and one said that he is not flogged. The Gemara suggests: It may be concluded that it is Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that he is flogged, from the fact that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said earlier: Also one who separates teruma prior to the separation of the first fruits is flogged.
עין משפט נר מצוהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אַדְּרַבָּה תִּסְתַּיֵּים דר׳דְּרַבִּי אֶלְעָזָר הוּא דְּאָמַר לוֹקֶה דִּתְנַן הָיוּ בלְפָנָיו שְׁתֵּי כַּלְכַּלּוֹת שֶׁל טֶבֶל וְאָמַר מַעֲשֵׂר שֶׁל זוֹ בָּזוֹ הָרִאשׁוֹנָה מְעוּשֶּׂרֶת.

The Gemara suggests: On the contrary, it may be concluded that it is Rabbi Elazar who said that he is flogged, as we learned in a mishna (Demai 7:6): If two baskets of untithed produce were before someone, and he said: The tithe of this basket is in that basket, then the produce of the first basket is thereby tithed. And when he separates sufficient tithe from the second basket to exempt both baskets, the produce of the second basket will be considered tithed as well.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואמר מעשר של זו תהא בזו הראשונ׳ מעושרת וכן אם אמר מעשר של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת ולא השניה מפני שכשהפריש מן השניה על הראשונה הפריש מן החיוב על החיוב ואם חוזר עכשיו ומפריש מן הראשונה על השניה [נמצא מפריש] מן הפטור שכבר נתקן על החייב ולא הויא תרומה אבל אם אמר כן [כל] מעשרותיהן של אלו שתי כלכלות יהא מעשר כלכלה בחברתה כגון שנותן עיניו בצד כל אחת שתהא מעשר על חברתה הואיל ובבת אחת (חלקנו) [נתקנו] מעשרותיהן קרא את השם והרי הן מעושרין:
מעשר של זו בזו – מעשר שאני חייב להפריש מכלכלה זו תהא בכלכלה זו שנוטל אני מזו לזו או שאמר של זו בזו ושל זו בזו שאפריש מכלכלה זו על אידך כלכלה ומאידך כלכלה אפריש על כלכלה זו ראשונה מעושרת אע״ג דלא הפריש לאלתר וכדאמרינן גבי חבית יין שאני עתיד להפריש כו׳ מיחל ושותה מיד אע״ג דלא הפריש לאלתר מן החבית וכל שכן הכא דמיחל ואוכל מיד הואיל ושני כלים נינהו אבל השניה אינה מעושרת ואפי׳ כי אמר משל זו לזו ושל זו לזו משום דלאלתר דאמר של זו לזו ראשונה תהא מעשר על השניה לאלתר איפטרה לה שניה לגמרי וכי אמר של זו של שניה תהא מעשר על הראשונה אין בדבריו כלום משום דכבר איפטרה לה שניה בכלכלה ראשונה ואין תורמין מן הפטור על החיוב.
היו לפניו שתי כלכלות של טבל ואמר מעשר של זו בזו הראשונה מעושרת – כגון אם בכל כלכלה מאה תאנים עשרה מן השניה יהיו מעשר ראשון על הראשונה ואומר נמי מעשר שני כל המאה של ראשונה הן מתוקנים ובדמאי מיירי מדלא קמפריש תרומה ובמסכת דמאי (פ״ז מ״ו) מיתניא.
ודוחים: אדרבה [להיפך], אפשר לומר כי תסתיים [תוגדר שיטה בשם אומרה] שר׳ אלעזר הוא זה שאמר שהמקדים תרומה לביכורים לוקה. דתנן כן שנינו במשנה]: היו לפניו שתי כלכלות (כעין סלים) של פירות טבל (שלא עושרו), ואמר: ״כל המעשר (המעשרות) של (שמחוייבת בהם) כלכלה זו (הראשונה) יהיו בכלכלה זו (השנית)״, שמפירות הכלכלה השניה יופרשו המעשרות על פירות הכלכלה הראשונה — הכלכלה הראשונה מעושרת. אף שלא עישר מפירות שבה, ולאחר מכן, כשיפריש מהכלכלה השניה על עצמה ועל הראשונה — תתוקן אף השניה.
The Gemara suggests: On the contrary, it may be concluded that it is Rabbi Elazar who said that he is flogged, as we learned in a mishna (Demai 7:6): If two baskets of untithed produce were before someone, and he said: The tithe of this basket is in that basket, then the produce of the first basket is thereby tithed. And when he separates sufficient tithe from the second basket to exempt both baskets, the produce of the second basket will be considered tithed as well.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) שֶׁל זוֹ בָּזוֹ וְשֶׁל זוֹ בָּזוֹ הָרִאשׁוֹנָה מְעוּשֶּׂרֶת וְהַשְּׁנִיָּה אֵינָהּ מְעוּשֶּׂרֶת מַעַשְׂרוֹתֵיהֶם מַעְשַׂר כַּלְכַּלָּה בַּחֲבֶירְתָּהּ קְרָא אֶת הַשֵּׁם.

If he said: The tithe of this basket is in that basket, and the tithe of that basket is in this basket, the produce of the first basket is tithed, as stated, but the produce of the second basket is not tithed. Since the produce of the first basket had just been tithed, it could not be used to tithe the second, since the tithe may be separated only from untithed produce. If he said: Their tithes should be separated as tithe, each basket in the other, he has declared the assignation of tithe concurrently, and the produce of both baskets is thereby tithed.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואם אמר מעשרותיהם מעשר כלכלה בחבירתה – כלומר אלו שתי המעשרות שאני עתיד להפריש מאלו ב׳ הכלכלות תהא מעשרותיהם של כל אחת ואחת מעשר הכלכלה בחבירתה כלומר שתיפטר הכלכלה בכלכלה דחבירתה דהיינו של זו בזו ושל זו בזו.
קרא את השם – שמיחל ואוכל מיד משתיהן אע״ג דאכתי לא הפריש כלל. והכא ליכא למימר מן הפטור על החיוב משום דתרוייהו מיתקני בבת אחת ובחדא דיבורא והוי מן החיוב על החיוב.
של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת – דמיד שאמר של זו בזו היא מתוקנת ונעשה פטור כי הדר אמר ושל זו בזו נמצא מעשר מן הפטור על החיוב ואינו כלום.
מעשרותיהם מעשר כלכלה בחבירתה קרא השם – שהרי מתוקנין הן יחד זה בזה ואע״ג דקי״ל כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו הכא כיון דדעתיה לתקוני תרוייהו הוי כאומר מעשר של ראשונה תהא בשניה חוץ מי׳ שישארו טבל בראשונה לתקן השניה וחל המעשר של זו בזו ושל זו בזו.
אולם אם אמר: ״המעשרות של כלכלה זו הראשונה יהיו בזו הכלכלה השניה, והמעשרות של כלכלה זו השניה יהיו בזו הכלכלה הראשונה״ — הכלכלה הראשונה מעושרת, כאמור, ואולם הכלכלה השניה אינה מעושרת. שכן, כשאמר בתחילה ״המעשרות של זו הראשונה יהיו בשניה״ — נתקנה בכך הכלכלה הראשונה, ונפטרה מן המעשרות. ואולם כשאמר בהמשך ״ושל זו (השניה) בזו (הראשונה)״ הכלכלה השניה לא נתקנה, שהרי הכלכלה הראשונה הריהי עתה פטורה מן המעשרות, ואי אפשר להפריש מפירותיה הפטורים על פירות השניה החייבים. ואם אמר: ״מעשרותיהם של שתי הכלכלות יהיו מעשר של כל כלכלה בחבירתה״ — שתיהן מתוקנות, שהרי קרא את השם של מעשר על שתיהן כאחת, וקבע את מעשרותיהן.
If he said: The tithe of this basket is in that basket, and the tithe of that basket is in this basket, the produce of the first basket is tithed, as stated, but the produce of the second basket is not tithed. Since the produce of the first basket had just been tithed, it could not be used to tithe the second, since the tithe may be separated only from untithed produce. If he said: Their tithes should be separated as tithe, each basket in the other, he has declared the assignation of tithe concurrently, and the produce of both baskets is thereby tithed.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וְאִתְּמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁהִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבָּהּ לְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁבַּחֲבֶירְתָּהּ תִּסְתַּיֵּים.

And it was stated with regard to the first clause of that mishna that Rabbi Elazar said: He is flogged, because he separated the second tithe of the produce of the first basket prior to the separation of the first tithe of the other basket. One must always separate tithes in order, the first tithe before the second tithe. If Rabbi Elazar holds that one is flogged for separating tithes in the wrong order, he presumably also holds that one is flogged for separating teruma before first fruits. The Gemara affirms: It may be concluded that Rabbi Elazar is the one who said he is flogged.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואיתמר עלה ר׳ אלעזר אמר לוקה – ארישא קאי אע״ג דאמרינן הראשונה מעושרת לוקה מפני שכשאמר מעשר של זו בזו משמע [כל מעשרות של זו בזו הרי הקדים] (אפי׳) מעשר שני שבה קודם שיפריש מעשר ראשון של חברתה ואסור לו לאדם שיפריש מעשר שני עד שיפריש מכל כלכלה מעשר ראשון דהא אמרינן לעיל דלא תאחר [קאי] על כולם. [אם כן קשיא קמייתא הא דאמרן משום ר׳ יוסי ב״ר חנינא דאמרו אף המקדי׳ תרומה לבכורים לא. כי איתמר דר׳ יוסי בר׳ חנינא אפטורא קאמ׳ אאין לוקין והכי קאמר כו׳:
מפני שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון – דמעיקרא מקמי דאמר של זו בזו קיימא להפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני והשתא כי חוזר ומפריש ממנה מעשר ראשון ומעשר שני בשביל אידך כלכלה נמצא מעשר שני של כלכלה זו קודם למעשר ראשון שהיה עומד להפריש מאידך כלכלה קודם לכן וכן נמי כי אמר של זו בזו ושל זו בזו שמקדים מעשר שני שבה למעשר שני שבחבירתה כי האי גוונא נמי ואהכי לוקה משום דמעשר ראשון ומעשר שני חייב אדם להפריש כסדר הזה דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר דכי היכי דמוזהר שלא לעכב מלאה לדימוע הכי נמי מוזהר שלא לעכב מעשר ראשון למעשר שני דכתיב ודמעך לא תאחר דכל שישנו בכלל דימוע הרי הוא בבל תאחר כלומר שישנו עליו תורת תרומה הוי בבל תאחר שמפריש מעשר ראשון והדר מעשר שני ואם הקדים מעשר שני למעשר ראשון עובר בבל תאחר. ל״א דרשינן במכילתא דיוקדמו ביכורים לתרומה משום דביכורים חמירי דאית להו ד׳ שמות ראשית ומלאה ותרומה וביכורים ותרומה אין לה אלא שלשה שמות ראשית ודמעה ותרומה ויוקדם תרומה למעשר ראשון שאין לו אלא ב׳ שמות כגון מעשר ותרומת מעשר ויוקדם נמי מעשר ראשון דאית ליה ב׳ שמות למעשר שני דאין לו אלא שם אחד כגון מעשר שני תלמוד לומר מלאתך ודמעך דאכולהו קא משתעי דחמור שבהן לא יאחר אלא מקדים החמור לקל וכי היכי דאמר רבי אלעזר לוקה במקדים מעשר שני למעשר ראשון הכי נמי קאמר במקדים תרומה לבכורים.
ואתמר עלה ר״א אומר לוקה מפני שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחבירתה – שהרי מעשר ראשון ושני של ראשונה הוו כאילו הן מופרשים ועדיין מעשר ראשון של שניה טבל בתוכה וארישא קאי דאמר מעשר של זו בזו מעושרות וגרסינן בירושלמי על הראשונה בעשה ועל השניה בלאו ויש לפרש על הראשונה אם קבע מעשרותיהן בתוכה עובר בעשה שהיה לו להקדים מעשר ראשון לשני והרי קרא שמם בבת אחת מיהו לאו ליכא כיון דלא הקדים שני לראשון ועל השניה בלאו כשתיקן הראשונה בתוכה שהרי הקדים מעשר שני של ראשונה למעשר ראשון של שניה ואית דגרסי איפכא על הראשונה בלאו ועל השניה בעשה וה״פ על רישא של משנה דהיינו כי אמר מעשר של זו בזו עובר בלאו שהרי מקדים מעשר שני לראשון כדפרישית ועל השניה פי׳ על סיפא דמתניתין דהיינו כי אמר מעשרותיהם מעשר כלכלה בחבירתה ליכא לאו אלא עשה שהרי בבת אחת הן.
שהקדים מעשר שני שבה למעשר ראשון שבחבירתה – ואף על גב דקרא לא קמיירי אלא מביכורים ותרומה מיהו פירש נמי במעשר ראשון לתרומה ומעשר שני למעשר ראשון מדכתיב ודמעך לא תאחר כל שישנו בכלל דימוע לא תאחר ומפרש טעמא במשניות (משנה תרומות ג׳:ז׳) יוקדמו בכורים לתרומה משום דאיקרו בכורים ותרומה למעשר ראשון משום דאיקרו תרומה וראשית ומעשר ראשון לשני משום דאית ביה ראשית פירוש דאית ביה תרומת מעשר ובמכילתא פירש טעם אחר ורש״י כתב וזה לשונו יוקדם בכורים לתרומה משום דאית להו ד׳ שמות ראשית ומלאה ותרומה ובכורים ותרומה ליה לה אלא שלשה שמות ראשית ודמע ותרומה ויוקדם תרומה למעשר ראשון שאין בה אלא ב׳ שמות כגון מעשר ותרומת מעשר ויוקדם מעשר ראשון לשני שאין לו אלא שם אחד מעשר שני תלמוד לומר מלאתך ודמעך לא תאחר דאכולהו קא משתעי שחמור שבהן לא תאחר אלא מקדים החמור לקל וכי היכי דקאמר ר׳ אלעזר לוקה במקדים מעשר שני לראשון ה״נ במקדים מעשר ראשון לתרומה ותרומה לבכורים עכ״ל.
ואתמר [ונאמר] על האמור כי ר׳ אלעזר אמר: הרי זה לוקה, מפני שבאופן הראוי מפריש מעשר ראשון ולאחר מכן מעשר שני (או עני, כסדר שנות השמיטה). ואילו במקרה זה, כאשר אמר ״של זו בזו״, והפריש מהכלכלה השניה עבור הראשונה, נמצא איפוא שהקדים מעשר שני שבה בכלכלה השניה למעשר ראשון שבחבירתה (החוברת לה, הראויה להיות סמוכה וקודמת לה), אשר יופרש רק לאחר מכן (כשיפריש על הכלכלה השניה). נמצאנו למדים שלשיטת ר׳ אלעזר לוקים על הקדמה בסדר ההפרשה, בין שהקדים מעשר שני למעשר ראשון, בין שהקדים תרומה לביכורים. ומסכמים: אכן תסתיים [תוגדר] כי שיטת ר׳ אלעזר היא.
And it was stated with regard to the first clause of that mishna that Rabbi Elazar said: He is flogged, because he separated the second tithe of the produce of the first basket prior to the separation of the first tithe of the other basket. One must always separate tithes in order, the first tithe before the second tithe. If Rabbi Elazar holds that one is flogged for separating tithes in the wrong order, he presumably also holds that one is flogged for separating teruma before first fruits. The Gemara affirms: It may be concluded that Rabbi Elazar is the one who said he is flogged.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אֶלָּא ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא דְּאָמַר אֵינוֹ לוֹקֶה לֵימָא קַשְׁיָא דר׳דְּרַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא אדר׳אַדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא.

The Gemara asks: But if that is so, it follows that it is Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that he is not flogged. Shall we say then that the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, here poses a difficulty to the earlier statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, that one who separates teruma before separating first fruits is flogged?
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: אלא מעתה, אם במחלוקת אמוראים זו שבין ר׳ אלעזר ור׳ יוסי בר׳ חנינא, ר׳ אלעזר הוא זה שאומר שלוקים על הקדמה בסדר הפרשת תרומות ומעשרות, נמצא איפוא שר׳ יוסי בר׳ חנינא הוא זה שאמר שאינו לוקה על כך, ויש לשאול: לימא קשיא [האם נאמר כי קשה] משיטת ר׳ יוסי בר׳ חנינא זו, שאינו לוקה על הקדמה בסדר ההפרשה על שיטת ר׳ יוסי בר׳ חנינא שהוסיף בהמשך לרשימת הלוקים על לאו שאין בו מעשה אף את המקדים תרומה לביכורים!
The Gemara asks: But if that is so, it follows that it is Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said that he is not flogged. Shall we say then that the statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, here poses a difficulty to the earlier statement of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, that one who separates teruma before separating first fruits is flogged?
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא

The Gemara answers: No, when Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, stated simply: Even one who separates teruma prior to the separation of the first fruits,
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: לא, אין זו סתירה בדברי ר׳ יוסי בר׳ חנינא, שכן מה שאמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא ״אף המקדים תרומה לביכורים״ —
The Gemara answers: No, when Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, stated simply: Even one who separates teruma prior to the separation of the first fruits,
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמורה ד. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תמורה ד., מיוחס לר׳ גרשום תמורה ד., הערוך על סדר הש"ס תמורה ד., רש"י תמורה ד., תוספות תמורה ד., פירוש הרב שטיינזלץ תמורה ד.

Temurah 4a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 4a, Attributed to R. Gershom Temurah 4a, Collected from HeArukh Temurah 4a, Rashi Temurah 4a, Tosafot Temurah 4a, Steinsaltz Commentary Temurah 4a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144