×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אהָרִאשׁוֹן בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ וְחוֹטְמוֹ כְּלַפֵּי זְרוֹעוֹ קַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו בֵּית שְׁחִיטָתוֹ מִלְּמַעְלָן וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ הָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ בהַשֵּׁנִי בִּשְׁתֵּי יָדַיִם שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ.
The first priest stood with the head and with the right hind leg of the animal. Since it was more significant, the head was in his right hand, and its nose was turned toward the priest’s arm. Its horns were between his fingers, and the place of its slaughter was above, and the fats were placed upon it, to conceal the bloody place of slaughter. The right hind leg was in his left hand, and the outer side of the leg, from which its hide was flayed, rather than the side on which the incision was made, was facing out. The second priest stood with the two forelegs. He held the right foreleg in his right hand and the left foreleg in his left hand, and the outer side of the leg, from which its hide was flayed, was facing out.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הראשון בראש וברגל כיצד הראש בימינו – שהראש קודם לכל האברים דכתיב (ויקרא א) ונתח אותה לנתחיה את ראשו ואת פדרו הילכך הראש בימינו.
וחוטמו כנגד זרועו – חוטם הבהמה פונה נגד זרועו ואז קרניו בין אצבעותיו. גב הראש על גב פיסת ידו ובית שחיטה פונה למעלה.
והפדר נתון עליה – לכסות מקום השחיטה וזהו כבוד של מעלה.
רגל של ימין בשמאלו ובית עורו לחוץ – מקום שמשם הופשט העור היה כלפי חוץ אל העם ומקום החתך כלפי המוליך והכי שפיר למעבד כדי שלא יראה החתך ומפרש ביומא (דף כה:) מ״ט סליקא לרגל בהדי רישא דאיכא למ״ד התם דרך ניתוחו היה קרב הראש והרגל וב׳ ידים ושני דפנות החזה והגרה והעוקץ והרגל ואיכא למ״ד דרך עילויא דשומנא היה קרב פי׳ כדרך שהאברים שמנים זה מזה הם קריבים הראש והרגל ושני דפנות החזה והגרה ושני ידים והעוקץ והרגל ובין למ״ד דרך עילויא ובין למ״ד דרך נתוחו אין זה סדר שהרגל קרב עם הראש שהרי בניתוח שני ידים קודמין ומפרש התם מאי טעמא רגל סליק בהדי רישא הראש כבר פירשתי שהוא קודם וגזירת הכתוב היא ומה טעם רגל עמו משום דרישא נפישי ביה עצמות סלקא רגל בהדיה שהוא כולו בשר והכי שפיר למעלה שתהא בהקטרה עצמות ובשר ואין בשום אבר כ״כ בשר עמו כרגל.
השני בב׳ ידים – האי תנא אזיל בתר איברא דבישרא כלומר בתר גדול האברים שהאברים גדולים זה מזה הם קודמים הילכך ב׳ ידים קודמים שהן גדולות מהעוקץ והרגל.
של ימין בימינו ושל שמאל בשמאלו – דרך חשיבותן מוליכין אותן למזבח ובית עורה של כל אחד ואחד לחוץ.
עד שמגיע לשתי צלעות. אותן שנשארו עם הגרה:
ב׳ צלעות. דבוקות מלמעלה אותן הנשארים עם העוקץ:
והיא היתה גדולה. לפי שהשדרה עמה:
הכהן הראשון מבין תשעת הכהנים שזכו בפייס בהעלאת האיברים לכבש המזבח — מחזיק בידו בראש של הקרבן וברגל האחורית הימנית של הקרבן, כאשר הראש החשוב מן הרגל הוא ביד ימינו. ומחזיק את הראש באופן שחוטמו של הקרבן מופנה פנימה כלפי זרועו, ואת קרניו הוא מחזיק בין אצבעותיו, ובית (מקום) שחיטתו הוא מלמעלן, והפדר (החלב) נתון עליה, לכיסוי מקום השחיטה. ואת הרגל של ימין הוא מחזיק ביד שמאלו, ובית עורן (החלק החיצוני של הרגל, ממנו מופשט העור) פונה לחוץ. הכהן השני מתשעה הכהנים הזוכים בפייס — מחזיק בשתי הידים (רגליים קדמיות) של הקרבן, כאשר את הרגל של צד ימין הוא מחזיק ביד ימינו, ואת הרגל של צד שמאל הוא מחזיק ביד שמאלו, ובאופן שבית עורן פונה לחוץ.
The first priest stood with the head and with the right hind leg of the animal. Since it was more significant, the head was in his right hand, and its nose was turned toward the priest’s arm. Its horns were between his fingers, and the place of its slaughter was above, and the fats were placed upon it, to conceal the bloody place of slaughter. The right hind leg was in his left hand, and the outer side of the leg, from which its hide was flayed, rather than the side on which the incision was made, was facing out. The second priest stood with the two forelegs. He held the right foreleg in his right hand and the left foreleg in his left hand, and the outer side of the leg, from which its hide was flayed, was facing out.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) גהַשְּׁלִישִׁי בָּעוֹקֶץ וּבָרֶגֶל הָעוֹקֶץ בִּימִינוֹ וְהָאַלְיָה מְדוּלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת עִמּוֹ הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ דהָרְבִיעִי בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה הֶחָזֶה בִּימִינוֹ וְהַגֵּרָה בִּשְׂמֹאלוֹ וְצַלְעוֹתָיו בֵּין שְׁנֵי אֶצְבְּעוֹתָיו ההַחֲמִישִׁי בִּשְׁתֵּי דְּפָנוֹת שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ והַשִּׁשִּׁי בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִים בְּבָזֵךְ וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶן מִלְּמַעְלָה.

The third priest stood with the haunch and the left hind leg. He held the haunch in his right hand, and the tail was hanging between his fingers, and the finger-like protrusion of the liver and the two kidneys were with it. He held the left hind leg in his left hand, and the outer side of the leg, from which its hide was flayed, was facing out. The fourth priest stood with the breast and with the cud, with the breast in his right hand and the cud in his left hand, and its two ribs were attached to the cud between his two fingers. The fifth priest stood with the two flanks; the right flank was in his right hand and the left flank in his left hand, and the outer side was facing out. The sixth priest stood with the innards, which were placed in a vessel, and the lower legs were placed atop them from above.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הג׳ בעוקץ וברגל השמאלי העוקץ בימינו והאליה מדולדלת בין אצבעותיו – היא דבוקה בעוקץ והולכת בין האצבעות וגם אצבע הכבד דבוק בעוקץ וגם הצלעות דבוקות בעוקץ אצבע הכבד וב׳ הכליות עמו הרגל של שמאל כו׳.
הרביעי בחזה ובגרה – ובצואר החזה בימינו שהוא חשוב יותר והגרה בשמאלו וצלעותיה בין אצבעותיו והאי דלא פירש ובית עורה לחוץ היינו טעמא דשני צלעותיו מונחין בין אצבעותיו א״כ הוי בית עורה לחוץ אבל גבי דפנות לא פירש לך כלום והיה יכול לישא דפנות על פס ידו לכך פירש בית עורה לחוץ.
החמישי בב׳ דפנות של ימין כו׳ – ובית עורן לחוץ.
הששי בקרבים הנתונין בבזך – כף מתרגם בזך ולפי שאין מחוברין יחד צריך ליתנן בכלי וכרעים על גביהם מלמעלה.
בא לו לעוקץ. הוא סוף השדרה הסמוך לאליה:
נטל את הרגל השמאלית. הנשאר לבדו כשהבהמה היתה תלויה בו:
הכהן השלישי — מחזיק בעוקץ וברגל, כאשר את העוקץ הוא מחזיק ביד ימינו, והאליה המחוברת בו מדולדלת (משתלשלת כלפי מטה) בין אצבעותיו, ואצבע הכבד ושתי כליות עמו, עם העוקץ, נישאים כולם ביד ימינו של הכהן השלישי, ואילו את הרגל של צד שמאל הוא מחזיק ביד שמאלו, ובית עורן פונה לחוץ. הכהן הרביעי — מחזיק בחזה ובגרה (= צוואר) כאשר את החזה הוא מחזיק ביד ימינו ואת הגרה הוא מחזיק ביד שמאלו, וצלעותיו של הקרבן המונחות עם הגרה נתונות בין שני אצבעותיו. הכהן החמישי — מחזיק בשתי הדפנות, כאשר הדופן של צד ימין נתונה ביד ימינו, והדופן של צד שמאל נתונה ביד שמאלו, ובית עורן לחוץ. הכהן הששי — מחזיק בקרבים הנתונים בבזך (כעין קערה גדולה) והכרעים (החלקים התחתונים של הרגליים) נתונות על גביהן מלמעלה.
The third priest stood with the haunch and the left hind leg. He held the haunch in his right hand, and the tail was hanging between his fingers, and the finger-like protrusion of the liver and the two kidneys were with it. He held the left hind leg in his left hand, and the outer side of the leg, from which its hide was flayed, was facing out. The fourth priest stood with the breast and with the cud, with the breast in his right hand and the cud in his left hand, and its two ribs were attached to the cud between his two fingers. The fifth priest stood with the two flanks; the right flank was in his right hand and the left flank in his left hand, and the outer side was facing out. The sixth priest stood with the innards, which were placed in a vessel, and the lower legs were placed atop them from above.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) הז׳הַשְּׁבִיעִי בַּסּוֹלֶת הַשְּׁמִינִי בַּחֲבִיתִּים הַתְּשִׁיעִי בַּיַּיִן זהָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי כֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ וּמְלָחוּם וְיָרְדוּ חוּבָאוּ לָהֶן לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע.:

The seventh priest stood with the fine flour of the meal offering that accompanies the daily offering. The eighth priest stood with the griddle-cake offering sacrificed daily by the High Priest, half in the morning and half in the evening. The ninth priest stood with the wine for the libations that accompany the daily offering. The nine priests went and placed the items they were carrying on the area from halfway up the ramp and below, in the lower portion of the ramp, on the west side of the ramp, and they salted the limbs and the meal offering. And they descended and came to the Chamber of Hewn Stone to recite the morning Shema and the other texts that they would recite, as explained at the beginning of the next chapter.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
השביעי בסלת – שלאחר הקטרת אברי תמיד מקטירין מנחתו דהיינו סלת.
חביתי כ״ג – דאמר ביומא (דף לד.) עולה ומנחה שם מנחה ואפילו חביתין.
הט׳ ביין – נסכים רביעית ההין כל אלו קרבים עם האברים דאין מקריבין עולה בלא מנחה ונסכים וחביתים אף על פי שקריבין בעבור כהן גדול הואיל ומן הפסוק הם קודמין לנסכי תמיד (צריך לנו שאר האברים).
הלכו ונתנום מחצי כבש ולמטה – ולא מחצי כבש ולמעלה שלאחר הקטרת הקטורת חוזרין ומוליכין אותן למזבח ואם היו קריבים למזבח לא תראה הולכה הילכך צריך להניחן מחצי כבש ולמטה שלאחר כך לכשיחזירו ויוליכו או הם או אחרים תראה הולכה חשובה והכי יפה לעשות שאם קרובים למזבח נראה כמוקטרים ועוד דפעמים שיקטירם קודם הקטורת הואיל וקרובים הם כל כך למזבח.
במערבו – של כבש ולא במזרחו שהרי בלכתם למזבח להוליך אברים למזבח ולדרום במערכה דרך מזרחית של כבש שהרי כבש לאמצע המזבח ומכאן ומכאן תופס המזבח ת׳ אמות לכל צד לאחר שכלה הכבש שהרי הכבש ט״ז והמזבח ל״ב נמצא ח׳ אמות לכל צד ומקום המערכה במזרח המזבח אצל מזרחו של כבש ורחב המערכה אינו תופס עד חצי המזבח שהרי התפוח באמצע המזבח נמצא אתה אומר הליכתו למזבח לזרוק האברים למערכה לכך נותנים האברים במערבו של כבש לפנות מקום הליכתו.
ומלחום – דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח.
ובאו ללשכת הגזית לקרות את שמע – ולאחר ק״ש יקטירו את הקטורת והכי נכון הדבר שיתפללו קודם שיקטירו שום הקטר ויעל קרבנם לריח ניחוח.
וחרטומו. פיו:
והפדר נתון עליה. לכסות את הדם:
בשמאלו. משום דהולכת אברים למזבח הוה עבודה דלא מעכב כפרה לכך אין צריכה ימין ולכך מוליך ב׳ אברים בשתי ידיו ונושא האבר החשוב בימין וא׳ בשמאל:
הכהן השביעי — מחזיק בסולת של המנחה הבאה עם התמיד. הכהן השמיני — מחזיק בחביתים (מנחת מחבת של הכהן הגדול הקרבה בכל יום, מחציתה האחת בבוקר ומחציתה השנית בערב). הכהן התשיעי — מחזיק ביין לנסך התמיד. ומשם נפנו והלכו תשעת הכהנים עם הקרבנות שבידיהם ונתנום על הכבש שהוא מחצי הכבש ולמטה, כלומר, בשש עשרה האמות התחתונות שלו (שאורך כולו שלשים ושתים אמה), בצד מערבו. ומלחום את איברי הקרבנות והמנחות וירדו ובאו להן ללשכת הגזית כדי לקרות את קריאת שמע של שחרית ושאר דברים הנאמרים על ידם (כאשר יבואר בתחילת הפרק הבא).
The seventh priest stood with the fine flour of the meal offering that accompanies the daily offering. The eighth priest stood with the griddle-cake offering sacrificed daily by the High Priest, half in the morning and half in the evening. The ninth priest stood with the wine for the libations that accompany the daily offering. The nine priests went and placed the items they were carrying on the area from halfway up the ramp and below, in the lower portion of the ramp, on the west side of the ramp, and they salted the limbs and the meal offering. And they descended and came to the Chamber of Hewn Stone to recite the morning Shema and the other texts that they would recite, as explained at the beginning of the next chapter.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) גְּמָ׳: תָּנָא יָד וָרֶגֶל כַּעֲקֵידַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם.:

GEMARA: The mishna teaches that the priests would bind the lamb for the daily offering. With regard to this procedure, the Sages taught in a baraita: The animal’s foreleg and hind leg are bound together, as in the binding of Isaac, son of Abraham.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ תנא יד ורגל – יחד כעקידת יצחק כו׳.
א גמרא שנינו במשנתנו כי את טלה קרבן התמיד היו מעקידים, ובענין זה עוד תנא [שנינו בברייתא]: עקידתו של הקרבן היתה בקשירת יד ורגל, כדרך עקידת יצחק בן אברהם בהר המוריה.
GEMARA: The mishna teaches that the priests would bind the lamb for the daily offering. With regard to this procedure, the Sages taught in a baraita: The animal’s foreleg and hind leg are bound together, as in the binding of Isaac, son of Abraham.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לֹא הָיוּ כּוֹפְתִין אֶת הַטָּלֶה מַאי טַעְמָא רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא חַד אָמַר מִשּׁוּם בִּזְיוֹן קֳדָשִׁים וְחַד אָמַר טמִשּׁוּם דִּמְהַלֵּךְ בְּחוּקֵּי הָעַמִּים.

The mishna teaches that the priests would not tie the lamb by fastening all four of its legs together. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara answers: This is a matter of dispute between Rav Huna and Rav Ḥisda. One of these Sages said: The animal is not tied because this would constitute degradation of sacred items; and the other one said that the animal is not tied because that method is the one adopted in pagan worship, and is therefore considered to be walking in the statutes of the nations, and the verse states: “You shall not walk in their statutes” (Leviticus 18:3).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לא היו כופתין את הטלה – אלא מעקדין אותו יד ורגל בלבד:
משום בזיון קדשים – שלא יכפתוהו כולו כדרך שעושין בחולין:
שהוא מהלך בחוקי המינין – שהן היו מצוין לכופתו כולו:
ערך כפת
כפתא(תמיד לא:) לא היו כופתין את הטלה. (פרה פרק ג) כפתוה בחבל של מגג פי׳ קשרוה כדכתיב לגו אתון נורא מכפתין (טהרות פרק ז) אפילו מובל ואפילו כפות הכל טמא:
ערך נבל
נבלב(ערכין יא) בנבל וכנור פי׳ נבל נוד שמזמרין בו ויש מפרשים נבל היינו עץ עשוי כמין נפה עגול ופורס עליה מיכן ומיכן כרס של כבש כדתנן (תמיד לא) מעיו לנבלים היינו הכרס בני מעיו לכנורות היינו הדקין (כלים פרק ט״ו) נבלי השרה נבלי בני לוי. פי׳ נבל של שרים ושרות נבלי בני לוי שהיו מזמרין בהן:
ערך נגר
נגרג(עירובין קב.) נגר הנגרר נועלין בו במקדש. (בבא מציעא קא:) בנגר ובמנעול (תמיד לא) המעביר את הנגר (בבא בתרא קא) דעביד להו כמין נגר פי׳ כמין נגר הננעץ בארץ ועומד והנקבר בהן אינו נראה שוכב אלא עומד ואינן נמשכין בחצר ודחינן כי האי גוונא קבורת חמורים היא שנשלכים בבורות. בריחי עצי שטים תרגום נגרי אעין דשיטין (מנחות לג) עשאה כמין נגר פסולה פי׳ נגר שמשים אחר הדלת ברוחב ונקרא נגר לפי שהוא נגרר מקצה הדלת לקצה הדלת ויש מפרשים נגר היתד הנעוץ אחורי הדלת בנקב שבאסקופה:
א. [בונדען, קניפפפן.]
ב. [איין שפיל אינסטרעמנט.]
ג. [ריגעל.]
חד אמר משום בזיון קדשים וחד אמר מפני שהוא מהלך בחוקי העמים – כשמקריבין זבח לעבודת כוכבים הן כופתין אותו כך ארבעה רגלים יחד.
ובית עורה לחוץ. מקום הסמוך לעור הוא לצד החוץ כלפי מעלה ומקום החתך על פס ידו:
בבזך. קערה כף תרגומו בזיכא:
ב שנינו בתחילת משנתנו כי לא היו כופתין את הטלה, ומבררים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? ונמסר כי נחלקו בכך רב הונא ורב חסדא, חד [אחד מהם] אמר: אין כופתים את הטלה משום בזיון קדשים שיש בדבר. וחד [ואחד מהם] אמר: אין כופתים את הטלה משום שכך נוהגים הגויים, והעושה כן הריהו מהלך בחוקי העמים שאסרה התורה (״ובחוקותיהם לא תלכו״, ויקרא יח, ג).
The mishna teaches that the priests would not tie the lamb by fastening all four of its legs together. The Gemara asks: What is the reason for this? The Gemara answers: This is a matter of dispute between Rav Huna and Rav Ḥisda. One of these Sages said: The animal is not tied because this would constitute degradation of sacred items; and the other one said that the animal is not tied because that method is the one adopted in pagan worship, and is therefore considered to be walking in the statutes of the nations, and the verse states: “You shall not walk in their statutes” (Leviticus 18:3).
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי בֵּינַיְיהוּ אִיכָּא בֵינַיְיהוּ דְּכַפְתֵיהּ בְּשִׁירָאֵי אִי נָמֵי בְּהוּצָא דְּדַהֲבָא.

The Gemara asks: What is the practical difference between these opinions? The Gemara answers: There is a difference between them in a case where one ties the animal with silk [beshira’ei], which would be considered to be treating the offering in the manner of the nations, but it is not degrading. Alternatively, these opinions differ with regard to a case where the animal is tied with a thread of gold. As in the case of the silk, tying the animal with gold would be considered to be treating the offering in the manner of the nations, but it is not a degradation.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דכפתיה בשיראי או בהוצא דדהבא וכפתיה כולו – למ״ד משום בזיון ליכא למ״ד משום חוקי מינין איכא:
ומאי בינייהו – בין למר ובין למר אסור לעשות.
איכא בינייהו דכפתיה בשיראי – במילת משום בזיון קדשים ליכא משום חוקי העמים איכא.
וכרעים ע״ג. דכתיב והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר המזבחה:
ודנים, מאי בינייהו [מה, איזה הבדל להלכה יש ביניהן]? ומשיבים: איכא בינייהו [יש הבדל להלכה ביניהן] במקרה דכפתיה בשיראי [שכפתו את הקרבן בשיראין, בבגד משי], שלדעה שהוא משום בזיון קדשים — באופן זה, כשהכפיתה נעשית בבגד כה יקר, אין בכך משום בזיון קדשים. ואילו לדעה כי הוא משום הליכה בחוקות הגויים — אף באופן זה יש משום הליכה בחוקות הגויים. אי נמי [או גם כן] באופן הבא יש ביניהן אותו הבדל להלכה — כאשר כופתים את הקרבן (בהוצא) [בחוטא] דדהבא [בחוט של זהב], שמשום בזיון קדשים אין בדבר, ואולם משום הליכה בחוקות הגויים יש בו.
The Gemara asks: What is the practical difference between these opinions? The Gemara answers: There is a difference between them in a case where one ties the animal with silk [beshira’ei], which would be considered to be treating the offering in the manner of the nations, but it is not degrading. Alternatively, these opinions differ with regard to a case where the animal is tied with a thread of gold. As in the case of the silk, tying the animal with gold would be considered to be treating the offering in the manner of the nations, but it is not a degradation.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תְּנַן הָתָם שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שׁוּלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ ישְׁמוֹנָה שֶׁל שַׁיִשׁ בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִים שֶׁעֲלֵיהֶם מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִם.

§ The mishna teaches that the innards were rinsed on marble tables in the slaughterhouse in the Temple. With regard to these tables, we learned in a mishna elsewhere (Shekalim 17b) that there were thirteen tables in the Temple. Eight of them were fashioned from marble and were located in the slaughterhouse, north of the altar, where the priests would slaughter the offerings of the most sacred order. Upon these tables they would wash the innards of the offerings, as the cool marble preserved the freshness of the meat.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עשר שולחנות היו במקדש – בעזרה ב׳ שולחנות שהיו באולם לא חשיב הכא בהדי עשר אלא אותם שהיו בעזרה.
ח׳ של שיש בבית המטבחיים – אצל הטבעות בצפון שעליהם מדיחין את הקרביים וב׳ במערב הכבש וב באולם מבפנים אצל פתח ההיכל אחד של כסף וא׳ של זהב.
ג שנינו במשנתנו כי את הקרביים היו מדיחים על שולחנות של שיש שהיו בבית המטבחיים שבמקדש, ובענין השולחנות שבמקדש תנן התם [שנינו שם, במסכת שקלים]: שלש עשרה שולחנות היו במקדש. ואלו הם: שמונה שולחנות של שיש היו נתונים בבית המטבחיים שבצפון המזבח, בין הטבעות והעמודים, שעליהם מדיחין את הקרבים של הקרבנות.
§ The mishna teaches that the innards were rinsed on marble tables in the slaughterhouse in the Temple. With regard to these tables, we learned in a mishna elsewhere (Shekalim 17b) that there were thirteen tables in the Temple. Eight of them were fashioned from marble and were located in the slaughterhouse, north of the altar, where the priests would slaughter the offerings of the most sacred order. Upon these tables they would wash the innards of the offerings, as the cool marble preserved the freshness of the meat.
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) כב׳שְׁנַיִם בַּמַּעֲרָבה שֶׁל כֶּבֶשׁ אֶחָד שֶׁל שַׁיִשׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף עַל שֶׁל שַׁיִשׁ נוֹתְנִין אֶת הָאֵבָרִים וְעַל שֶׁל כֶּסֶף כְּלֵי שָׁרֵת.

There were two more tables on the western side of the ramp, south of the altar, one of marble and one of silver. On the table of marble the priests would place the limbs before they would bring them up to the altar. And on the table of silver they would place the ninety-three service vessels brought out from the Chamber of Vessels each morning for the services of that day.
עין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מחצי כבש ולמטה. אבל לא מחציו ולמעלה פן יטעה ויבא להקטירם קודם שילכו ללשכת הגזית לקרוא ק״ש ולהתפלל. א״נ הרחיקם מן המזבח כדי שתהא העלתם למזבח חשובה בעיניהן דאיכא מ״ד דצריכין פייס. והא דאמרינן בפרק החליל [דף נד:] בחלבי תמיד שמולחם במזרחו של כבש מחציו של כבש ולמטה ובשל מוספין במערב לפי שבשבת (גם) יש מוסף והוא עיקר חובת היום היו מסדרין המוסף במערב כלפי שכינה והתמיד במזרח:
עוד שני שולחנות היו נתונים בצד מערבה של הכבש בדרומו של המזבח, אחד מהם היה של שיש ואחד מהם היה של כסף. על השולחן של שיש היו נותנין את האברים העומדים להקרבה, ומשם היו מעלים אותם למזבח. ועל השולחן של כסף היו נותנים את תשעים ושלשה כלי השרת אותם היו מוציאים בתחילת כל יום מלשכת הכלים.
There were two more tables on the western side of the ramp, south of the altar, one of marble and one of silver. On the table of marble the priests would place the limbs before they would bring them up to the altar. And on the table of silver they would place the ninety-three service vessels brought out from the Chamber of Vessels each morning for the services of that day.
עין משפט נר מצוהפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) לוּבָאוּלָם שְׁנַיִם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת אֶחָד שֶׁל כֶּסֶף וְאֶחָד שֶׁל זָהָב עַל שֶׁל כֶּסֶף נוֹתְנִין לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ.

The mishna continues: And in the Entrance Hall there were two tables on its inside, near the opening to the Temple, one of silver and one of gold. On the table of silver the priests would place the shewbread before its entrance to the Sanctuary, after it was baked on Shabbat eve. And on the table of gold they would place the old shewbread upon its exit from the Sanctuary, to be divided among the priests.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נותנים לחם הפנים בכניסתו – עד שיסדרו כל אחד ואחד כתיקנו על השלחן הפנים עם הסניפין שלו והבזיכין:
ועל של זהב ביציאתו – כשהיו מוציאין אותו בשבת האחרת לחלקו בין הכהנים מניחין אותו שם עד שיתחלק כולו:
בכניסתו – כשמגיעין לפתח מניחין אותם עליו ועומדין בו לפוש.
ועל של זהב ביציאתו – ושם היה מונח עד שיקטירו הבזיכין כך מפרש במנחות בפרק שתי הלחם (דף צט:).
ומלחום. כדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח:
ובאולם העומד לפני ההיכל היו עוד שנים שולחנות מבפנים האולם על (אצל) פתח הבית, אחד מהם היה של כסף ואחד מהם היה של זהב. על השולחן של כסף היו נותנין את לחם הפנים בכניסתו לאחר שנאפה בערב שבת, עד שמניחים אותו במקומו. ועל השולחן של זהב היו מניחים את לחם הפנים הישן ביציאתו מההיכל, ומשולחן זה היה הלחם מתחלק לכהנים. וטעם הדבר שהשולחן המשמש את לחם הפנים ביציאתו הוא של זהב ולא של כסף?
The mishna continues: And in the Entrance Hall there were two tables on its inside, near the opening to the Temple, one of silver and one of gold. On the table of silver the priests would place the shewbread before its entrance to the Sanctuary, after it was baked on Shabbat eve. And on the table of gold they would place the old shewbread upon its exit from the Sanctuary, to be divided among the priests.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) שֶׁמַּעֲלִין בַּקּוֹדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין מוְאֶחָד שֶׁל זָהָב בִּפְנִים שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד.

The shewbread was not placed on a silver table upon its exit from the Sanctuary, as one promotes in matters of sanctity and one does not demote. Since in the interim the shewbread had been placed on the golden Table for the shewbread inside the Sanctuary, upon its removal it was not placed on anything other than a golden table. And lastly, there was one table of gold inside the Sanctuary. This was the Table for the shewbread, upon which the shewbread always rested (see Exodus 25:23–30).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שמעלין בקדש ולא מורידין – כגון בכניסתם מניחין על של כסף וכשמגיע בהיכל ח] על של משה שהיה מצופה זהב הרי עלייה ולא מורידין לפיכך ביציאתו מניחו על כלי של זהב ועשר שולחנות היו עדיין בהיכל שעשה שלמה והא דלא חשבינהו הכא דלא חשיב אלא אותן שמניחים עליהם ובאותן של שלמה לא היו מסדרים כדאמרינן במנחות פרק שתי הלחם (דף צט.) עשר שולחנות עשה שלמה ולא היו מסדרים אלא על של משה כו׳.
לקרוא את שמע. ולהתפלל רצה קודם הקטרה שיהא קרבן ריח ניחוח:
שכן כלל הוא: מעלין בדברי קודש ולא מורידין בהם, ואף לחם הפנים המוצא, לאחר שעלה במדרגתו והיה כבר מונח על שולחן זהב (שולחן לחם הפנים), אין זה ראוי שירד ממדרגתו ויונח על שולחן שאינו של זהב. ועוד שולחן אחד של זהב היה בפנים, הוא השולחן שעליו מונח לחם הפנים תמיד (ככתוב: ״ועשית שולחן עצי שטים... וצפית אותו זהב טהור... ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד״, שמות כה, כג-ל).
The shewbread was not placed on a silver table upon its exit from the Sanctuary, as one promotes in matters of sanctity and one does not demote. Since in the interim the shewbread had been placed on the golden Table for the shewbread inside the Sanctuary, upon its removal it was not placed on anything other than a golden table. And lastly, there was one table of gold inside the Sanctuary. This was the Table for the shewbread, upon which the shewbread always rested (see Exodus 25:23–30).
עין משפט נר מצוהמיוחס לרש״יפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִכְּדֵי אֵין עֲנִיּוּת בִּמְקוֹם עֲשִׁירוּת אַמַּאי עָבְדִי דְּשַׁיִשׁ נַיעְבְּדוּ דְּכֶסֶף נַיעְבְּדוּ דְּזָהָב אָמַר רַב חִינָּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַסִּי וְרַבִּי אַסִּי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְתִּיחַ.:

The Gemara asks: Since there is a principle that there may be no poverty in a place of wealth, i.e., the Temple must always be run in a lavish manner, why did they fashion any tables of marble? Let them fashion all the tables of silver, due to the grandeur of the Temple, or let them fashion them all of gold. Rav Ḥinnana says in the name of Rabbi Asi, and Rabbi Asi says in the name of Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak: Gold and silver tables are unfit for the sacrificial limbs because metal scalds. Unlike marble, metal can become very hot in the sun, and this might cause the sacrificial limbs to deteriorate.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני שהוא מרתיח אותו של כסף וזהב מחמת החמה ומחמם את האברים ומפסידן:
מפני שמרתיח – את הלחם ומחממו וממהר להתעפש.
ושואלים: מכדי [והלא] כלל הוא שאין מקום להנהגות של עניות במקום של עשירות, ומשום כך במקדש שנוהגים בדרך עשירות, יש לשאול אמאי עבדי [מדוע עשו] שולחנות של שיש? ניעבדו [שיעשו] שולחנות של כסף, ניעבדו [שיעשו] שולחנות של זהב! אמר רב חיננא בשם ר׳ אסי, ור׳ אסי אמר הסבר זה בשם ר׳ שמואל בר רב יצחק: מפני שהוא, שולחן של מתכת, המתחמם מחמת השמש, חוזר ומרתיח (מחמם) את הדבר המונח עליו, ועלול הדבר לגרום לקלקולם של הקודשים.
The Gemara asks: Since there is a principle that there may be no poverty in a place of wealth, i.e., the Temple must always be run in a lavish manner, why did they fashion any tables of marble? Let them fashion all the tables of silver, due to the grandeur of the Temple, or let them fashion them all of gold. Rav Ḥinnana says in the name of Rabbi Asi, and Rabbi Asi says in the name of Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak: Gold and silver tables are unfit for the sacrificial limbs because metal scalds. Unlike marble, metal can become very hot in the sun, and this might cause the sacrificial limbs to deteriorate.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן (מזרחית צְפוֹנִית) [צפונית מַעֲרָבִית].: מְנָא הָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב חִסְדָּא דְּאָמַר קְרָא {במדבר כ״ח:ג׳} שְׁנַיִם לַיּוֹם כְּנֶגֶד הַיּוֹם.

§ The mishna teaches that the daily offering of the morning was slaughtered at the northwest corner of the altar, in the first ring of the second row from the south, which is called the second ring, whereas the daily offering of the afternoon was slaughtered at the northeast corner of the altar, at the second ring. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ḥisda said: As the verse states, with regard to the daily offering: “This is the offering made by fire that you shall bring to the Lord: Lambs of the first year without blemish, two by day, for a continual burnt offering” (Numbers 28:3). The phrase “two by day” indicates that the lamb must be slaughtered opposite the light of the day. Since Eretz Yisrael is north of the equator, the sun is always in the southern part of the sky. The first ring, then, is always in the long shadow of the altar, and only the second ring falls under direct sunlight.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על קרן צפונית מערבית – שכך דינו לישחט בצפון:
גמ׳ משום בזיון קדשים. שכן דרך נושאי טלאים למכור:
ד שנינו במשנתנו כי קרבן התמיד של שחר היה נשחט על יד הקרן מזרחית צפונית של המזבח, על הטבעת הראשונה שבשורה השניה שבסדר השורות מדרום לצפון (המכונה במשנתנו ״טבעת שניה״), ואילו התמיד של בין הערביים היה נשחט על הטבעת הרביעית של השורה השניה (ואף זו מכונה במשנתנו ״טבעת שניה״). ודנים: מנא הני מילי [מנין אלה הדברים, מה מקורם בתורה]? אמר רב חסדא: שכן אמר קרא [הכתוב] בדינו של קרבן התמיד ״...תקריבו לה׳ כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עולה תמיד״ (במדבר כח, ג), ומהמלה ״ליום״ למדים שהשחיטה צריכה להיות כנגד אור היום, היא השמש, שיגיע אור השמש למקום שחיטת התמיד, ומשום כך, אין הם נשחטים על הטבעת שבשורה הראשונה, שבגלל גובהו של המזבח, אין אור השמש מגיע אליה.
§ The mishna teaches that the daily offering of the morning was slaughtered at the northwest corner of the altar, in the first ring of the second row from the south, which is called the second ring, whereas the daily offering of the afternoon was slaughtered at the northeast corner of the altar, at the second ring. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ḥisda said: As the verse states, with regard to the daily offering: “This is the offering made by fire that you shall bring to the Lord: Lambs of the first year without blemish, two by day, for a continual burnt offering” (Numbers 28:3). The phrase “two by day” indicates that the lamb must be slaughtered opposite the light of the day. Since Eretz Yisrael is north of the equator, the sun is always in the southern part of the sky. The first ring, then, is always in the long shadow of the altar, and only the second ring falls under direct sunlight.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי שְׁנַיִם לַיּוֹם כְּנֶגֶד הַיּוֹם אַתָּה אוֹמֵר נֶגֶד הַיּוֹם אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא חוֹבַת הַיּוֹם כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {במדבר כ״ח:ד׳} אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם הֲרֵי חוֹבַת הַיּוֹם אָמוּר הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים שְׁנַיִם לַיּוֹם נֶגֶד הַיּוֹם.

This is also taught in a baraita, that the phrase “two by day” teaches that the lamb must be slaughtered opposite the light of the day. The baraita asks: Do you say that this means opposite the light of the day, or does it only mean that two lambs must be sacrificed for the obligation of each day? The baraita answers that when the verse states: “One lamb you shall sacrifice in the morning, and the other lamb you shall sacrifice in the afternoon” (Numbers 28:4), the obligation of each day is thereby stated explicitly. How, then, do I realize the meaning of “two by day”? This teaches that the lamb must be slaughtered opposite the light of the day.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנים ליום נגד היום – נגד השמש או אינו אלא חובת היום כלומר כל יום ויום תקריבו שנים כשהוא אומר וכו׳.
ומעירים: תניא נמי הכי [שנינו ברייתא גם כן האומרת כך]: ״שנים ליום״ — שתהא שחיטתו כנגד היום. ודנים: אתה אומר בפירוש הדברים שהוא נגד היום, או אינו אלא פירושו בפשטות חובת היוםכשהוא, הכתוב, אומר בפסוק שלאחריו ״את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים״הרי חובת היום אמור, הא [הרי] מעתה במה אני מקיים את הכתוב ״שנים ליום״? — שתהא שחיטתו נגד היום.
This is also taught in a baraita, that the phrase “two by day” teaches that the lamb must be slaughtered opposite the light of the day. The baraita asks: Do you say that this means opposite the light of the day, or does it only mean that two lambs must be sacrificed for the obligation of each day? The baraita answers that when the verse states: “One lamb you shall sacrifice in the morning, and the other lamb you shall sacrifice in the afternoon” (Numbers 28:4), the obligation of each day is thereby stated explicitly. How, then, do I realize the meaning of “two by day”? This teaches that the lamb must be slaughtered opposite the light of the day.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הָא כֵיצַד תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה וְשֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מִזְרָחִית עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה.:

The baraita concludes: How so, i.e., how can this principle be applied to both the morning and the afternoon offerings? The daily offering of the morning was slaughtered opposite the northwest corner of the altar, on the second ring, across from the sun, which rises in the east. And the daily offering of the afternoon was slaughtered opposite the northeast corner of the altar, on the fourth ring of the second row, also called the second ring, again across from the sun, which is located in the west in the afternoon.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
על טבעת שניה – היינו מעט משוך למערב משום דבעי נגד היום כדאמרי׳ בגמ׳:
וכן של בין הערבים היה נשחט כו׳ – שנים ליום נגד היום נגד זריחת עמוד השמש:
כיצד תמיד של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה – כדפרישית במתניתין כזה.
הא [הרי] כיצד נעשה הדבר בשני התמידים? קרבן תמיד של שחר הנשחט בבוקר, כאשר השמש במזרח — היה נשחט על יד הקרן צפונית מערבית של המזבח מול השמש, על הטבעת השניה, וקרבן התמיד של בין הערבים הנשחט כאשר השמש נמצאת במערב — היה נשחט על יד הקרן צפונית מזרחית על הטבעת השניה.
The baraita concludes: How so, i.e., how can this principle be applied to both the morning and the afternoon offerings? The daily offering of the morning was slaughtered opposite the northwest corner of the altar, on the second ring, across from the sun, which rises in the east. And the daily offering of the afternoon was slaughtered opposite the northeast corner of the altar, on the fourth ring of the second row, also called the second ring, again across from the sun, which is located in the west in the afternoon.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) עֲשָׂרָה דְּבָרִים שָׁאַל אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן אֶת זִקְנֵי הַנֶּגֶב אָמַר לָהֶן

§ With regard to the position of the sun, the Gemara relates that Alexander of Macedon asked the Elders of the Negev about ten matters. He said to them:
פירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בחוקי [העמים]. שכן דרכם לקשור כשמקריבין:
א״ב דכפתי׳ בשיראי או בהוצא דדהבא. בחוטין של זהב משום בזיון קדשים ליכא משום חוקי צדוקי ובייתוס איכא:
תנן התם במס׳ שקלים [פ״ו מ״ד] ואגב דאמר לעיל משום דכפתי׳ בהוצא דדהבא ליכא משום בזיון קדשים פריך דליעבד שלחנות של זהב. אר״י מתניתין דשקלים שמדיחין הקרבים הא דאמרינן שמדיחין הקרבים בלשכת המדיחין היינו הכרס:
נותנין האברים. של קרבן יחיד אבל תמידין ומוספין הכהנים הזוכים באברים מקבלין אותן מיד המנתח ומוליכין אותן לכבש ומניחין אותן מחצי כבש ולמטה אבל קרבן יחיד פעמים שכהן אחד מקריב עולה לבדו ומניח את האברים על השולחן עד שמעלין זה אח״ז:
ועל של כסף כלי שרת. אותן צ״ג כלים שהוציאו מלשכת הכלים:
על של כסף נותנין לחם הפנים. בכניסתן כשהיו אופין אותן מע״ש היו נותנין אותן על השולחן עד למחר עד שיסדרו אותן על השולחן בהיכל ולמ״ד אפייתן דוחה שבת אחר אפייתן מסדרין אותן על השולחן עד שמגיע זמן סידורן:
מעלין בקדש ולא מורידין. בפרק שתי לחם [דף צט.] דרש לה מקרא. וכיון שסולקהו משולחן של זהב לא יורידהו לתת לשולחן של כסף:
מפני שמרתיח ומחמם את הבשר ומתקלקל. ובירושלמי פריך והלא לא היה מסריח בשר קודש מעולם ומשני אין מזכירין מעשה נסים כלומר אניסא לא סמכינן:
כנגד היום. במקום שיאיר היום:
עשרה דברים. משום דאיירי בשמש קבעה לה גם זו:
ה ומתוך שדובר בענין מהלך השמש בשמים, מספרים: עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב (הדרום), אמר להן:
§ With regard to the position of the sun, the Gemara relates that Alexander of Macedon asked the Elders of the Negev about ten matters. He said to them:
פירוש רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמיד לא: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תמיד לא:, מיוחס לר׳ גרשום תמיד לא:, הערוך על סדר הש"ס תמיד לא:, מיוחס לרש"י תמיד לא:, פירוש רא"ש תמיד לא:, פירוש הרב שטיינזלץ תמיד לא:

Tamid 31b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Tamid 31b, Attributed to R. Gershom Tamid 31b, Collected from HeArukh Tamid 31b, Attributed to Rashi Tamid 31b, Peirush HaRosh Tamid 31b, Steinsaltz Commentary Tamid 31b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144