×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) בַּצּוּרְתָּא מְדִינְתָּא אַמְּדִינְתָּא כַּפְנָא וא״רוְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא סְאָה בְּסֶלַע וּשְׁכִיחָא בַּצּוּרְתָּא אַרְבָּעָה וְלָא שְׁכִיחָא כַּפְנָא.
this is considered a drought. If produce must be brought from one province to another province, this is considered a famine. And Rabbi Ḥanina said: If a se’a of grain is sold for a sela, but it is available, this is considered a drought. Although prices have risen, there is still grain for those who can afford it. However, if four se’a of grain is sold for a sela, and it is not available, this is considered a famine.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי תענית יט ע״ב} ירדו1 לצמחין אבל לא2 לאילן: דאתא ניחא לאילן [ולא]⁠3 לצמחין דאתא רזיא לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ולמערות4 דאתא5 הכי והכי6:
תנו רבנן מתריעין על האילנות בפרס7 הפסח ועל הבורות ועל השיחין ועל המערות8 בפרס החג ואם אין להן מים לשתות מתריעין עליהן מיד ואי זה הוא מיד שלהן שני וחמישי ושני וכולן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא
שלהן ואסכרה בזמן9 שיש [בה] מיתה מתריעין עליה [ובזמן שאין בה]⁠10 מיתה אין מתריעין עליה ומתריעין על הגובאי בכל שהוא ר׳ שמעון בן אלעזר11 אומר אף על החגב:
1. שנו...ירדו: חסר בכ״י נ.
2. אבל לא: כ״י קרפנטרץ, רא״ה, ר׳ יונתן: ״ולא״.
3. ולא: גג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״אבל לא״.
4. לשיחין ולמערות: גג, דפוסים: ״ולא לשיחים ולא למערות״. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה: ״שיחין ומערות״.
5. דאתא: כ״י קרפנטרץ: ״דאתיא״.
6. כ״י נ ממשיך: ״אלא לבורות שיחין ומערות לזה ולא לזה היכי משכחת לה דאתא בשפיכותא״. מובא בר״ן, אבל בלשון ׳ובגמ׳ פרכי׳⁠ ⁠׳, ושם כברוב נוסחאות התלמוד: ״...לבורות שחין ומערות אבל לא לזה ...״.
7. בפרס: דפוסים: בפרוס. וכן בסמוך שם.
8. ועל הבורות ועל השיחין ועל המערות: כ״י קרפנטרץ: ״ועל בורות ועל שיחין ומערות״. ועל המערות: גג: ״והמערות״. רא״ה ׳ועל הבורות ועל שיחין ומערות׳.
9. בזמן: חסר ב-גג.
10. שיש בה, ובזמן שאין בה: גג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים. כ״י א: ״שיש עמה, אין עמה״.
11. ר׳ שמעון בן אלעזר: כ״י נ: ״רבן שמעון בן גמליאל״.
מדינתא אמדינתא כפנא כשצריכין להביא מים ממדינה למדינה זו הוא סימן רעב:
סאה בסלע ושכיחא בצורתא ד׳ סאין בסלע ולא שכיחא אע״ג דלא הוה יוקר הואיל ולא שכיחא הוי כפנא דאתיא הכי והכי ניחא ורזיא מיהו טובא לא אתא דליהוי לבורות לשיחין ולמערות היכי משכחת לה כיון דאתא לבורות היינו רזיא היינו לאילן:
בצורתא – בצורת היא זו ולא רעב הואיל ויכולין לישא בספינות.
מדינתא אמדינתא – וצריכין להוליך ממדינה למדינה על ידי חמרים.
כפנא – רעב ורעב קשה מבצורת לפי שאי אפשר להביא בשופי מ״ר לשון אחר נהרא אנהרא אם יבש מעיין זה וצריך להסב מעיין אחר בכאן אי נמי להמתין עד שיגדל נהר אחרת ויבא כאן בצורת הוא זה.
מדינתא אמדינתא – אם יבשו כל הנהרות שבתוך העיר וצריכין להביא מים מעיר אחרת כפנא רעב הוא זה תקיפא מבצורתא.
סאה בסלע ושכיחא – כי זבני סאה של חיטין בסלע דהיינו יוקר ומצויה לקנות בכל עת בצורתא.
מתא אמתא, כפנא. כשבני עיר אחת הולכין לעיר אחרת לקנות תבואה ולחם שאין מוצאין בעירן כפנא, ומתענין יחידים. אבל לא מתריעין עד דחזו אי הוי רווח עלמא אי לא.
סאה בסלע ושכיחא, בצורתא. דכיון דשכיחא, האי דיקירא כולי האי משום בצורת גשמים, ומתריעין.
ד׳ בסלע ולא שכיחא, כפנא. דכיון דלא יקירא, דיהבי ארבע בסלע, לא הוי בצורת גשמים. והאי דלא שכיחא, משום דלית להו תבואה לאינשי, והוי כפנא, ולא מתריעין.
והא דקתני בברייתא לעיל איןא מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן – פי׳ב לומר שאפי׳ בעומדות על הגבולין אין מתריעין מהפרכי׳ להפרכי׳ דלא הויין בסביבותי׳.⁠ג ואין מתריעין לאו דוקא אלא אין מתריעין ולא מתענין כלל קאמר, ואיידי דקתני רישא מתריעין נקט סיפא הכי. ויש נוסחאות שכתוב בהן ועל כולןד אין מתריעין עליהן אלא בהפרכי׳ שלהן וכן כתוב בפי׳ ר״ח ז״ל.
ומצאתי בתוספתאה שהיא שנויה כך מתריעין על הגובאי בכל שהן מפני שהיא מכה מהלכת, ר״ש אומר אף על החרב, חרב העוברת ממקום למקום [בא״י] אפי׳ חרב של שלום מתריעין עליה כו׳ מתניתי׳ו דלקמן,⁠ז והתניח עלה ועל כולן אין מתריעין עליהן אלא באותה אפרכיא בלבד, היה בסוריא אין מתריעין עליהן בא״י בא״י אין מתריעין עליהן בסוריא. ולפי זה הענין משמע דהאי על כולן הוא אפי׳ אמכה מהלכת, שאם היה אפי׳ המכה או חרב בא״י אין מתריעין עליהן [בסוריא], הא בכל א״י שהיא אפרכיא א׳ (אין) מתריעין, אע״פ שלא נראה אלא בעיר אחת מפני שהיא מכה מהלכת.⁠ט
ומיהו קשה לי דבמתני׳ שגזרו תענית בירושל׳ על שאכלו הזאבים תינוקות בעבר הירדן והיא אפרכיא אחרת, כדתנןי שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל. ואפשר שכל ארץ ישראל ואפי׳ עבר הירדן אפרכיא אחת לענין תעניות, וכדקתני בברייתאכ בארבה אפי׳ לא נראה אלא מיןל אחד בכל א״י מתריעין עליו מיד, דמשמע בכל א״י מתריעין משום מקום אחד, אבל בסוריא וחוצה לארץ שאין שיירות מצויות ואין הולכי דרכים מצויין כלל, לפי שהן בדלין מהם ומעיירותיהן היא אפרכיא אחרת. ובכל מקום שהחזיקו בו עולי מצריםמ כארץ ישראל שהרי גזרו תענית בירושלים על השדפון שבאשקלון, דאשקלון מא״י היאנ בכבוש עולי מצרים, כדכתיבס וילכד את עזה ואת גבוליהע ואת אשקלון, ואע״ג דתנןפ מאשקלון ולדרום ואשקלון כדרום, בכבוש עולי בבל הוא כחוצה לארץ וכבר פירשנו זה בתחלת גיטין.
ואי קשיאצ בא״י אמאי אין מתריעין בסוריא והא גבירה ושפחה היאק י״ל קסבר כבוש יחיד שמיה כבוש ואע״פ שהשוהר לח״ל לטומא׳ש גבירה וגבירה נינהו, אי נמי אין מתריעין מפני שאין המכה מהלכת כל כך אבל מתענין משום גבירה ושפחה,⁠ת אי נמי כי אמרינן גבירה ושפחה ה״מ כשמכה בכל ארץ ישראל, אבלא היה במקצתה השאר מתענין ומתריעין מפני שמכה מהלכת, אבל בח״ל אין מתענין כלל דהא איכא גבירה שאינה לוקה ושפחה תנצל עם הנצלין.
א. אולי צ״ל ואין, ועי׳ ריטב״א.
ב. כן פי׳ הרא״ה עיי״ש.
ג. צ״ל כסביבותיה, עי׳ רא״ה.
ד. וכ״ה לפנינו, וברי״ף הגירסא וכולן, וגירסא זו היא גירסת מס׳ תענית כ״י מינכן הובא בתענית נ.
ה. פ״ב י.
ו. צ״ל: כמתניתא.
ז. כב סוף ע״א.
ח. צ״ל ותני.
ט. וכן פירשו הריטב״א והר״ן.
כ. לקמן כב א.
ל. כ״ה בשני גמ׳ כ״י, הובא בתענית נ. ולפנינו: כנף.
מ. יש להוסיף: נידון.
נ. ובפסקי הרי״ד כתב: פי׳ שהוא ארץ פלישתים בחוצה לארץ, וגזרו תענית בא״י.
ס. שופטים א יח.
ע. צ״ל גבולה.
צ. קושיא זו הקשו גם הר״ן והריטב״א, והר״ן הביא את כל תירוצי רבנו, והריטב״א הביא רק את התירוץ האחרון, והוסיף עוד תירוץ משלו.
ק. ושנינו לקמן כא ב דר״נ גזר תעניתא בבבל על מותנא דא״י, אמר ק״ו גבירה לוקה שפחה לא כל שכן.
ר. כדאיתא בגיטין ח ע״א.
ש. יש להוסיף: מכל מקום, וכ״ה בר״ן.
ת. דהתם תענית קתני, התרעה לא קתני.
א. בר״ן נוסף כאן: אם.
בפרש״י בד״ה כפנא רעב ורעב קשה כו׳ ובד״ה סאה בסלע ושכיחא כו׳ ובד״ה אפי׳ בפרוס כו׳ בהמתם הס״ד ואח״כ מה״ד אם אין כו׳ בפרוס החג דימות החמה כו׳ ובד״ה בהיפרכיא כו׳ שכלו שם מי בורות כו׳ ובד״ה נמצאת כו׳ טרשין בולעין מן כו׳ ובד״ה ואני אתן לך י״ב מעינות מים כו׳ כצ״ל:
בצורתא [בצורת]. אם צריך להביא את התבואה ממדינתא אמדינתא [ממדינה למדינה] — הרי זה כפנא [רעב]. ואמר ר׳ חנינא: אם סאה חיטים נמכרת בסלע ושכיחא [ומצויה] — הרי זו בצורתא [בצורת], שמחיר התבואה מרובה, אבל התבואה מצויה למי שבידו כסף. אבל אם ארבעה סאין בסלע ולא שכיחא [מצויה] התבואה כלל — הרי זה כפנא [רעב].
this is considered a drought. If produce must be brought from one province to another province, this is considered a famine. And Rabbi Ḥanina said: If a se’a of grain is sold for a sela, but it is available, this is considered a drought. Although prices have risen, there is still grain for those who can afford it. However, if four se’a of grain is sold for a sela, and it is not available, this is considered a famine.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםרמב״ןמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַמָּעוֹת בְּזוֹל וּפֵירוֹת בְּיוֹקֶר אֲבָל מָעוֹת בְּיוֹקֶר וּפֵירוֹת בְּזוֹל מַתְרִיעִין עָלֶיהָ מִיָּד דא״רדְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נְהִירְנָא כַּד הֲווֹ קָיְימִי ד׳אַרְבְּעָה סְאִין בְּסֶלַע וַהֲווֹ נְפִישִׁי נְפִיחֵי כְפַן בִּטְבֶרְיָא מִדְּלֵית אִיסָּר.:

Rabbi Yoḥanan said: They taught this only with regard to a time when money is cheap and everyone has it, and produce is expensive. However, when money is expensive, i.e., unavailable, and produce is cheap, they sound the alarm about it immediately, as this is considered a famine. As Rabbi Yoḥanan said: I remember when four se’a of produce were sold for one sela, and yet there were many swollen by famine in Tiberias, as they did not have even one issar with which to purchase food.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א״ר יוחנן לא שנו אלא שהמעות בזול ופירות ביוקר כלומר המשא ומתן מצוי ומרויחין בני אדם. אבל מעות ביוקר מתריעין מיד. וא״ר יוחנן נהירנא דהוו ד׳ סאין בסלע בטבריא והוו נפישי נפיחי כפן מדלית איסר. גשמי צמחים הבאים בניחותא. גשמי אילן היורדין ברזיא.
לא לאילן ולא לזרעים אלא לבורות. כגון דנחתי בשפיכותא שוטפים ויורדין בבורות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מעות ביוקר – אין מעות מצויות להן.
נהירנא – אני זוכר.
מדלית איסר – מאין מעות.
לא שנו דארבע סאין בסלע כפנא ולא מתריעין, אלא שהמעות בזול, שמעות מצויין לבני אדם, אבל אם היו המעות יקרות מתריעין עליהן מיד, דכיון דלא שכיחי מעות לא איפשר להו למיקני פירות.
נהירנא – פירוש (זכור) אני.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל זמן שהפירות מצויים בעיר בכדי צורך כל בני העיר אלא שהם נמכרים ביוקר מתוך שפירותיהן מצומצמים הרי זה בצורת ומתענים מ״מ אבל אין מתריעים אבל כל שאין פירותיה מצויים בכדי צרכן אע״פ שנמכרים בזול הרי זה רעב ומתענים מיד וכן אם פירות בזול ומעות ביוקר מתריעים מיד:
מעות ביוקר כו׳ מתריעים כו׳ מדלית איסר כו׳. לא שייך הכא מתריעין על הגשמים כיון דהפירות בזול אלא דמתריעין עליהן כיון דהמעות אינן מצויות וע״י כן נפיחו כפן כמו שמתריעין על שאר צרות:
אמר ר׳ יוחנן: לא שנו דבר זה אלא בזמן שהמעות בזול, כלומר, שהכסף מצוי אצל הבריות, ומחיר הפירות ביוקר, יתר על המידה, אבל מעות ביוקר שאין הכסף מצוי אצל הבריות אף שהפירות בזול — מתריעין עליה מיד, מפני שהיא מכת רעב. שאף שמחיר הפירות זול, אין באפשרות האנשים לקנותם בשל המחסור בכסף. שאמר ר׳ יוחנן: נהירנא כד הוו קיימי [זוכר אני כאשר עמדו, היו] ארבעה סאין בסלע, והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית [והיו מרובים נפוחי רעב בטבריה משום שאין להם] אפילו איסר לקנות בו מזון.
Rabbi Yoḥanan said: They taught this only with regard to a time when money is cheap and everyone has it, and produce is expensive. However, when money is expensive, i.e., unavailable, and produce is cheap, they sound the alarm about it immediately, as this is considered a famine. As Rabbi Yoḥanan said: I remember when four se’a of produce were sold for one sela, and yet there were many swollen by famine in Tiberias, as they did not have even one issar with which to purchase food.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא לָאִילָן.: בִּשְׁלָמָא לַצְּמָחִים וְלֹא לָאִילָן מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דַּאֲתָא נִיחָא וְלָא אֲתָיא רַזְיָא לָאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִין דַּאֲתָיא רַזְיָא וְלָא אֲתָיא נִיחָא.

§ The mishna taught: If sufficient rain fell for the vegetation but not enough fell for the trees; if it was enough for the trees but not for the vegetation; or if sufficient rain fell for both this and that, i.e., vegetation and trees, but not enough to fill the cisterns, ditches, and caves with water to last the summer, they sound the alarm about it immediately. The Gemara comments: Granted, with regard to rain that fell in sufficient quantities for the vegetation but not for the trees, this case can be found, e.g., if gentle rain fell but heavy rain did not fall, this is insufficient for the trees. Furthermore, it is possible for enough rain to fall for the trees but it is not effective for the vegetation, if heavy rain fell but gentle rain did not fall.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דאתיא בשפיכותא דהוי טפי מרזיא דלא ניחא לאילן אלא לבורות. באיפרכיא שלהן באותן שכונות שצריכין להן בשאר שני שבוע אבל לא בשביעית הואיל ואין אוכלין פירות הגדילין בשביעית:
דאתיא ניחא – ואמרינן בפירקא דלעיל (דף ג:) מיטרא ניחא לפירי ולתבואה ומיטרא רזיא לאילני דאתיא ניחא לפירי ואתיא רזא לאילנות.
דאת׳ ניחא. ואמר׳ בגמר׳ לעי׳1 מיטר׳ ניחא מעלי לפירי פי׳ לתבואה ומיטר׳ רזייא לאילני2.
1. דף ג׳ ב׳.
2. כ״פ רש״י ד״ה דאתיא ניחא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנה: ירדו גשמים הראויים לצמחין אבל לא ראויים לאילן, או להיפך — מתריעים עליהם מיד. ומסבירים: בשלמא [נניח] שראויים הם לצמחים ולא לאילן משכחת לה [יכול אתה למצוא אפשרות כזו], דאתא ניחא [שבא, ירד גשם נוח וקל], אבל ולא אתיא רזיא [בא, ירד גשם עז] ואין זה מספיק לאילנות. וכן גשם הראוי לאילן ולא לצמחים כיצד — דאתיא רזיא [שבא גשם עז] ולא אתיא ניחא [בא גשם נוח], ואיננו מועיל לצמחים הקטנים.
§ The mishna taught: If sufficient rain fell for the vegetation but not enough fell for the trees; if it was enough for the trees but not for the vegetation; or if sufficient rain fell for both this and that, i.e., vegetation and trees, but not enough to fill the cisterns, ditches, and caves with water to last the summer, they sound the alarm about it immediately. The Gemara comments: Granted, with regard to rain that fell in sufficient quantities for the vegetation but not for the trees, this case can be found, e.g., if gentle rain fell but heavy rain did not fall, this is insufficient for the trees. Furthermore, it is possible for enough rain to fall for the trees but it is not effective for the vegetation, if heavy rain fell but gentle rain did not fall.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת וְלֹא לַשִּׁיחִין וּמְעָרוֹת מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דַּאֲתָיא רַזְיָא וְנִיחָא מִיהוּ טוּבָא לָא אֲתָיא אֶלָּא הָא דְּתַנְיָא יָרְדוּ לְבוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת אֲבָל לֹא לָזֶה וְלָזֶה הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ דַּאֲתָיא בִּשְׁפִיכוּתָא.

Likewise, in the case of rain that benefits both this and that, trees and vegetation, but not cisterns, ditches, and caves, you can find this too, if both heavy and gentle rain fell, however, they did not fall in abundance, and therefore the water in the cisterns will not last through the summer. However, that which is taught in a baraita: If sufficient rain fell for cisterns, ditches, and caves, but not for either this or that, i.e., trees or plants, how can you find these circumstances? If the rain is enough to fill cisterns, how could it not be enough for plants and trees? The Gemara answers: Where rain comes in a single downpour, it will fill the cisterns but will provide no benefit to plants and trees.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשפיכתא – בכח גדול יותר מדאי דאינה טובה לא לזה ולא לזה שוב אמר רבי שפיכותא מטר דק ועבה יותר מדאי לאילני לא מהניא דלאו רזיא היא לצמחים נמי לא שהגשמים מרובין באין ושוטפין אותן.
לזה ולזה. לצמחין ולאילן.
הכי והכי1. ניח׳ ורזיי׳ אבל אינה תדיר׳ למלאות בורות. ובגמר׳ פרי׳ אלא הא דתני׳ לבורו׳ ולשיחין ומערות אבל לא לזה ולא לזה היכי משכח׳ לה.
ומתר׳ דאתי׳ בשפיכותא. פי׳ בכח גדול יותר מדאי דאינ׳ טוב⁠[ה](א) לא לזה ולא לזה2 מתריעין מיד.
1. איירי על לשון הרי״ף דף ז׳ ב׳ לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ולא למערות דאתא הכי והכי.
2. כ״פ רש״י ד״ה בשפיכתא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן גשם הראוי לזה ולזה אבל לא לבורות ולא לשיחין ומערות משכחת לה [מוצא אתה אותה], כגון דאתיא רזיא וניחא [ירד גם גשם עז וגם גשם נוח] ומשקה את כל הגידולים כראוי, מיהו טובא [אבל הרבה] לא אתיא [בא] ואינו מספיק למלא את הבורות גם לקיץ. אלא הא דתניא [זו ששנינו בברייתא]: ירדו גשמים הראויים לבורות לשיחין ולמערות אבל לא ראויים לזה ולזה, לאילן ולצמחים, היכי משכחת לה [כיצד מוצא אתה אותה], שאם מספיק הגשם כדי למלא את הבורות, ודאי שהוא מספיק לצמחים! ומשיבים: דאתיא בשפיכותא [שבאו בשפיכה], שאם ירדו הרבה גשמים בבת אחת אינם מועילים לגידולים ואפילו לאילנות.
Likewise, in the case of rain that benefits both this and that, trees and vegetation, but not cisterns, ditches, and caves, you can find this too, if both heavy and gentle rain fell, however, they did not fall in abundance, and therefore the water in the cisterns will not last through the summer. However, that which is taught in a baraita: If sufficient rain fell for cisterns, ditches, and caves, but not for either this or that, i.e., trees or plants, how can you find these circumstances? If the rain is enough to fill cisterns, how could it not be enough for plants and trees? The Gemara answers: Where rain comes in a single downpour, it will fill the cisterns but will provide no benefit to plants and trees.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן אמַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּפְרוֹס הַפֶּסַח עַל הַבּוֹרוֹת וְשִׁיחִין וּמְעָרוֹת אפילו בפרוס החג ועל כולן אם אין לָהֶן מַיִם לִשְׁתּוֹת מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד.

The Sages taught: They sound the alarm about trees that have not received enough rain, until near Passover, as beyond that time any rain will no longer benefit trees. However, they sound the alarm over cisterns, ditches and caves that have not been filled until before the festival of Sukkot. And at any time, if they have no water to drink, they sound the alarm over them immediately.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםר׳ יהודה אלמדארירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן מתריעין על האילנות בפרוס הפסח ועל מי בורות שיחין ומערות בפרוס החג ועל כולן אינן מתריעין עליהן אלא באיפרכיא שלהן כלומר אנשי מקום בלבד. ואם אין להם מים לשתות מתריעין עליהן מיד ב׳ וה׳ וב׳. ועל האסכרה כל זמן שהיא ממיתה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרוס הפסח – בימי הפסח על בורות שיחין ומערות אם לא ירדו להן גשמים.
אפילו בפרוס החג – להשקות זרעים ואת בהמתם.
אם אין להם לשתות מתריעין וכו׳ – אפילו בפרוס החג דימות החמה נינהו אפילו הכי מתריעין משום דכולן צריכות לשתות.
על האילנות בפרוס הפסח. שאם אין גשמים יורדין לאילנות בפרוס הפסח, בפני הפסח, מתריעין עליהן מיד, דבפני הפסח זמן לאילנות להוציא ואם אין להן גשמים אינן מוציאין כלום, לפיכך מתריעין עליהן בפרוס הפסח.
ועל הבורות בפרוס החג. בפני סוכות. שכל ימות החמה יש להן לשתות ממה שנתמלאו הבורות בימות הגשמים, ועכשיו אם אין הגשמים יורדין לבורות לא יהיה להן מה לשתות, ואהכי מתריעין לפני החג.
ואם פוסקין להם הבורות מקודם לכן, שאין להן מים לשתות, מתריעין עליהן מיד כשפוסק.
בפרוס הפסח. קודם הפסח1.
ועל הבורות וכו׳. אם לא ירדו גשמים אפי׳ בפרוס החג2 דימות החמה נינהו א״ה מתריעין משו׳ דכל שעה צריכי למיטר׳ לשתות3.
1. כ״כ בפירש״י על הרי״ף דף ז׳ ב׳ ד״ה בפרוס הפסח לפני הפסח והוא לשון יוני. וכ״כ הר״ן שם בפרוס הפסח סמוך לפסח משום דההיא שעתא מלבלבי אילנא. אמנם בפירש״י לגמ׳ פי׳ בפרוס הפסח בימי הפסח.
2. כגירסת הגר״א ברש״י.
3. כעי״ז פירש״י ד״ה אם אין להם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן מתריעים על האילנות אם הגיע אחד בניסן שהוא פרס הפסח ר״ל שזמן הפסח קודם הפסח ל׳ יום וחציו שתי שבתות שהוא א׳ בניסן והוא זמן פריחת האילנות בארץ ישראל וכשהגיע זמן זה ולא ירדו גשמים מתריעים עד שירדו גשמים הראויים להם או עד שיעבור זמנם וכן אם הגיע א׳ בתשרי ולא נתמלאו בורות שיחין ומערות בכדי שיהיו יכולים להסתפק בהם כל השנה מתענים ומתריעים עד שירדו ויתמלאו אבל קודם לכן אין מתענים עליהם אא״כ לא היה להם מים לשתות מתריעים מיד אפילו בימות החמה אלא שאין מתריעים עליהם בזמן הזה עד שיתענו שני וחמשי ושני בלא התרעה וכלן אין מתענים עליהם אלא בהפרכיא שלהם ר״ל כל אותו המחוז:
אמר רב נחמן דוקא שינו – פי׳ שעדיין יש להם אחרית ותקוה ע״י גשמים אבל יבשו ולא פי׳ שאפילו ירדו גשמים ולא יצליחו אלא בדרך נס מתריעי׳ על מעשה נסים ודווקא על תבואה זו אין מתעני׳ אבל אם הוא ראוי לחזור ולזרוע וזורעים ולא ירדו גשמים מתענין עליהם כסדר התעניו׳ כל זמן הגשמים וכן בירוש׳ ואמרי׳ בש״ס פשי׳ ואמרי׳ לא צריכא דאיקון כלומר שהיה בקשה והא קמ״ל דאקנתא לאו מילת׳ היא אמרי׳ בש״ס א״ר חנינא רואה בסלע ושכיח בצורתה בארבע ולא שכיח כפנא פי׳ ד׳ ד׳ סאין בסלע והיינו מעות ביוקר ופירות בזול ולפי שיטתי׳ שפי׳ במשנתי׳ לא הביאוה לומר שיש חלוק ביניה׳ לענין התעני׳ שהרי על שניהם מתעני׳ ומתריעים אלא כלפי שהזכירו במשנתי׳ מכת בצורת כלומר מכה המביא׳ לידי בצורת האריך הש״ס בכאן לברר מה הוא מכת בצורת וספרי׳ יש דגרסי׳ עלה א״ר יוחנן לא שנו שמעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתריעים עליהן מיד ונראה לפי זה שבמעות בזול ופירות ביוקר דהיינו סאה בסלע ושכיחא אין מתריעי׳ עליה מיד. וזה קשה דהא סאה בסלע ושכיחא בצורתא היא שמתריעים עליה במשנתי׳ ואף לשיטת רבי׳ אברהם ז״ל שמחלק בדינם אין החלוק בהתרעה אלא בתעני׳ וכך היה ראוי לומר אבל מעות ביוקר ופירות בזול מתעני׳ ומתריעים עליהם לפי שהיא מכת רעב. ויש לי לדחוק וה״ק ע״כ לא הוצרכו לשנות בכלל מכת בצורת אלא במעות בזול ופירות ביוקר אבל מעות ביוקר ופירות בזול אינו בכלל זה ודבר פשוט הוא שמתריעים עליהן מיד לפי שהוא מכת רעב.
ויש נסחאות דלא גריס לה כלל אלא דגרסי׳ א״ר יוחנן נהירנא כדהוו קיימין ד׳ סאין והוו נפישי נפיחי כפן בטבריא מדלית איסר וכן נראית גרסתו של רבינו אלפסי ז״ל שלא הביאה לאו ללמד על ענין התעני׳ לפי שסובר ז״ל שאין חלוק ביניהם לענין זה ובפ׳ הספינה נאמרה האי מימרא על הא דת״ר אין יוצאים מא״י לח״ל אלא א״כ סאתים בסלע ואמ׳ שמואל לא שנו אלא בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפי׳ סאה בסלע שהוא יוקר גדול אין יוצאים ואמרי׳ בשלהי שמעת׳ א״ר אבא בר בר חנה א״ר יוחנן לא שנו אלא מעות בזול ופירות ביוקר אבל פירות בזול ומעות ביוקר אפי׳ עמדו ד׳ סאין בסלע יוצאים א״ר יוחנן והיוצא וכו׳ ובודאי משם ששם הוא מקומה ועל הלשון ההוא הביאוה בכאן אגב גררה ומגיהי ספרי׳ תמהו עליה מה יציאה זו בכאן והניחו מתריעים עליה מיד וכן שמעתי בשם רבינו הגדול ז״ל וגרסי׳ התם ת״ר מתריעים על פרקמטיא שהוזלה אפי׳ בשבת פי׳ החרטה בפה בתפלה ובתחנונים א״ר יוחנן כגון כלי פשתן בבבל ויין ושמן בא״י אמר רב יוסף והוא כזל וקם עשרה בשיתא והטעם שגם זה למעט משא ומתן מבכל אדם עד שיהו מעות ביוקר. ודעת הרמב״ם ז״ל שמתריעים ומתענין על זה בחול כמו על שאר צרות וחומר יש בזה שמתריעי׳ עליהן בפה וזועקים בשבת מה שאין כן על שאר הצרות שאין זועקים עליהן בשבת אלא על אותן ששנינו לפנינו עיר שהקיפוה עובדי כוככים ומזלות וחביריו ולפי זה מה שנהגו לומר מצלאין אנחנא כו׳ בשבתות בארצות הללו על עצירת גשמים ושאר צרות שלא יבאו על הצבור טעות הוא וי״א שפרקמטיא שהוזלה אין בה תענית אלא התרעה בפה בחול או בשבת וכעין ששנינו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות וחביריו שיש בהן זעקה אפי׳ בשבת ואין בהם תענית ותקיעות בחול אבל כל צרה שמתענין עליה בחול ומתריעי׳ כ״ש שצועקים עליה בשבת כיון שהיא צרת צבור דלא גרעי מיחיד הנרדף מפני עובדי כוכבים ומזלות ואף לפי זה דוקא על צרה דחוקה שראוי להתענות עליה בחול אבל לומר מצלאין על שאר צרות אחרות שאין מתענין עליהן וכ״ש מה שנוהגים בקצת מקומות להחרים על המסים וכיוצא בהן ולומר רועה ישראל האזינה וכיוצא בו שזה איסור מפורסם ברבים דצעקה בשבת אסורה ובקושי התירוה על צרות דחוקות של צבור ועל היחיד אסרו לומר זננו בברכת מזון אלמלא שהוא תופס ברכות כמו שהוא בירוש׳ ובקושי התירו לבקר חולי׳ בשבת שלא יזעוק והאיך צועקים ברבים על דברים של הבל אין זה חלול שבת בפרהסיא ואסור לנהוג בו וראוי למחות בדבר.
ת״ר מתריעי׳ על האילנו׳ בפרס הפסח – פי׳ שהוא זמן פריחת האילנות בא״י ואם יחסרו להם הגשמים באותה שעה ילקו לגמרי ולפי׳ מתריעין עליהן מיד בתענית עד שירדו גשמים או עד שיעבור זמנן ופרושי מפרש דה׳ דתנן שאם ירדו לצמחי׳ ולא לאילן מתריעין עליהן מיד דהיינו בפרס הפסח כי קודם לכן עדין יש להם המתנה ולא הגיע זמן צרך שלהן והיאך יתריעו עליהן או אפשר והוא הנכון דברביעה ראשונה אם ירדו לצמחי׳ ולא לאילן מתריעין עליהן מיד שגזרה על האילנות כי מאז הגש׳ טוב להכי והיינו מתני׳ ומתני׳ קתני על מלתא אחריתי שאפי׳ ירדו ברביעה לצמחי׳ ולאילנות כשיגיע פרס הפסח הם צריכי׳ לרביעה אחרת ואם לא ירדו מתריעי׳ מיד כנ״ל.
ועל הבורות שיחין ומערות בפרס החג – פי׳ הרמב״ם ז״ל וגם רש״י ז״ל ומפרשי׳ אחרי׳ דהיינו הסכות וזה תמה גדול שהרי צריך שלה׳ בימות החמה והיאך לא התריעו עליהן כשהיו צריכי׳ להן ויתריעו עליהן עכשיו שבאי׳ הגשמי׳ ויתמלאו והלא אין ראיה לגזירה מן השמי׳ בגשמי׳ אלא כשלא ירדו בימות הגשמי׳ דאלו בימות החמה לאו סימן קללה הוא שנ׳ הלא קציר חטים היום ובירושלמי אמרו בפי׳ בפרס העצרת וא׳ עולה יפה ואשכחן במסכת ר״ה דתניא ואכלנו ולדה שלמי׳ בחג ופירשה רב אשי דהיינו עצרת ואע״ג דהתם דחי לה רב זביד דאית ליה אוקמת׳ אחריתי הכא מודה לאוקמ׳ כרב אשי אלא היכי דאיכא לאוקמה בחג הסכות קאמר איהו דלא מוקמי לה בעצרת דכל היכא דתני פסח עצר׳ תני מן הסתם ועל הרוב ולפי שיטת המפרשים ז״ל יש לדחוק ולומר כי בודאי הצורך שלהם היה יותר גדול בימות החמ׳ אבל לפי שאינו זמן גשמי׳ לא התריעו עליו שאין מתריעי׳ על מעש׳ נסים וכשהגיע זמן הגשמי׳ התחילו להתריע כמו שכבר הגיע להם הצרה מקודם לכן אבל על צרה שלא הגיע עדין כגון הגשם הצרי׳ לתבואות הא ודאי אין מתענין על רביעה אפילה וכיוצא בזה אמרו בירושלמי לפי שטתי׳ לזה ולזה אבל לא לבורות שיחין ומערות בפרס העצרת מעתה אפי׳ יותר כן כלומר למה לא יתריעו ג״כ אף אחרי כן שצריכין לגשם יותר והשיב ר׳ מעשה נסים הם ואין מתריעין על מעש׳ נסים ע״כ.
ואם אין להם מים לשתות מיד מתריעין עליהן – פי׳ בכל זמן ואפי׳ מעצרת ואילך או מחג הסכות ואילך כל זמן שיחסר להם שאין להם לשתות מים כלל ופשוט הוא וכן פירש הרמב״ם ז״ל.
ואי זהו מיד שלהן ב׳ וה׳ וב׳ – פי׳ שאין גוזרין תענית אלא בימים אלו אבל צועקים בפה ואפי׳ בשבת שאין צרת מזונו׳ גדולה מזו. גרס׳ ההלכו׳ וכלן אין מתריעין עליהן אלא בהפרכיא שלהן וכן היא בפר״ח ז״ל ופירוש׳ שעל הצרות כלן ואפילו אותן ששנינו בהן שמתריעין עליהן בכל מקום מפני שהיא מכה מהלכת ואף מכה מהלכת למכה שאינה מהלכת חשיבא וכן בדין דלמאן דגריס ואין מתריעין עליהם וקאי אמתני׳ דריש פרקין דעצירת גשמים הרי אין מתריעין עליהם אלא בסביבותיהם בלבד כדאי׳ במתני׳ לקמן ואין צריך לומר שאין מתריעין עלי׳ בהפרכיא אחרת ואפי׳ היא סביבותיה וכך היא שנויה בתוספתא כפירש על צרו׳ מכות מהלכו׳ והוסיפו עוד היה בסוריא אין מתריעין עליהן בא״י בא״י אין מתריעין עליהם בסוריא ואף על פי שהביאו לפנינו על אלו מתריעין בכל מקום.
מעשה שגזרו תעני׳ בערי ירושלם על שדפון שבעבר הירדן ועל חיה רעה שבאשקלון זה אינו קשה שאף על פי שאמרו ג׳ ארצות בא״י יהודא ועבר הירדן וגליל מ״מ כל א״י נדונת כהפרכיא אחד ואשקלון ג״כ מכבוש עולי מצרים היה בכלל א״י אלא שלא כבשי׳ עולי בבל כמו שאמרו בגיטין מאשקלון לצפון ואשקלון בצפון וכיון שהיתה כבוש ראשון מן הפרכיא היא חשובה אבל סוריא שהיתה כבוש יחיד אף בתחלתה היא חשובה עכשיו כהפרכיא אחרת לא״י. וכי תימא והא רב נחמן גזר תענית׳ בבבל על מותנא דא״י אמר ק״ו גבירה לוקה שפחה לכ״ש ומותנא מכה שאינה מהלכת היא שאין מתענין עליה אפילו באותה הפרכיא אלא בסביבותיה ואפילו הכי מתענין עליה מבבל לארץ ישראל מהאי קל וחומר ואם כן אף במכה שאינה מהלכת מהפרכיא להפרכיא נמי דבתרי הפרכיא אף מכה מהלכת חשיבא שאינה מהלכת מכל מקום היאך לא יתרועו עליה אף בסוריא וכל ח״ל כלו היא שבא״י מפני טעם ק״ו דגבירה לוקה שפחה לכ״ש. תרץ רבי׳ הגדול ז״ל שלא אמרו ק״ו זה אלא כשהמכה בא״י אבל כשהמכה במקצתה אין להתענות אלא בהפרכיא שלא כדינה דהא איכא גבירה שאינה לוקה ושפחה תנצל עם מקצת א״י הניצולין ונכון הו׳ עי״ל דשאני בבל שכפופי׳ לא״י וכלם כעם א׳ וכהפרכי׳ א׳ וכנדונין בדין א׳ ויש להם לרתת שאף הגזרה מעכשיו כאלו מתחלה בהן וראוי בהן להתענו׳ מיה׳ שלא בהתרעה אבל סוריא ושאר ח״ל אין עושין בהם ק״ו זה ואפילו במכה מהלכת אין מתעני׳ ולא מתריעין ונכון הוא.
תנו רבנן [שנו חכמים]: מתריעין על האילנות, שלא ירדו להם גשמים די צורכם בפרוס (סמוך לחג) הפסח, משום שעד אז יכולים הגשמים להועיל לאילנות, ועל הבורות ושיחין ומערות שלא נתמלאו אפילו בפרוס (סמוך) אל החג (סוכות). ועל כולן, אם אין להן מים לשתות באותה שעה, ולא רק שאין מים במאגרים — מתריעין עליהן מיד.
The Sages taught: They sound the alarm about trees that have not received enough rain, until near Passover, as beyond that time any rain will no longer benefit trees. However, they sound the alarm over cisterns, ditches and caves that have not been filled until before the festival of Sukkot. And at any time, if they have no water to drink, they sound the alarm over them immediately.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםר׳ יהודה אלמדארירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאֵיזֶהוּ מִיָּד שֶׁלָּהֶן שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי וְעַל כּוּלָּן אֵין מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן אֶלָּא בָּאִפַּרְכִיָּא שֶׁלָּהֶן.

And what exactly is the meaning of their use of: Immediately, in these cases? Monday, Thursday, and Monday of the week in which the court became aware of the crisis, but not necessarily on the very day that it became evident. And in all of these cases of interrupted rainfall, they sound the alarm over them only in their district [iparkheya], but not in other areas where rain is falling normally.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותר׳ יהודה אלמדארירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכולן – כל אלו.
בהיפרכיא שלהן – באותו מלכות שכלו שם מי בורות שיחין ומערות.
ואיזהו מיד. וכיצד מתריעין מיד, לא שלשה ימים ביחד, אלא שיני וחמישי ושיני.
אלא בהפרכיא שלהן. במקום שצריכין להן. אבל שאר מקומות לא צריכי.
בהפרכיא שלהן – פי׳ באותו מלכות.
באפרכיה שלהן. באותה מלכות שכלו בהן מי בורות שיחין ומערות1.
אסכרה. מכה בתוך פיו וסכנה היא והוא מלשון יסכר פי וגו׳2.
משולחת. שמתים בה3.
1. כ״פ רש״י ד״ה בהיפרכיא.
2. כעי״ז פירש״י ד״ה ואסכרא.
3. עיין פירש״י ד״ה בזמן שיש בה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואסכרה בזמן שיש בה מיתה מתריעים עליה בזמן שאין בה מיתה אין מתריעים עליה וכן הדין בשאר החליים ובבבא קמא יתבאר שהדין כך בחכוך לח מפני שהוא כשחין פורח ואם פשט ברוב צבור מתענים ומתריעים עליו מיד אבל חיכוך יבש צועקים עליו מיד:
ואיזהו ״מיד״ שלהם — שני וחמישי ושני. בשבוע שבו התברר הדבר, אבל לא תמיד באותו יום. ועל כולן על השיבושים בירידת הגשמים אין מתריעין עליהן אלא באפרכיא (מחוז) שלהן ולא במקום אחר שבו יורדים הגשמים כסדרם.
And what exactly is the meaning of their use of: Immediately, in these cases? Monday, Thursday, and Monday of the week in which the court became aware of the crisis, but not necessarily on the very day that it became evident. And in all of these cases of interrupted rainfall, they sound the alarm over them only in their district [iparkheya], but not in other areas where rain is falling normally.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותר׳ יהודה אלמדארירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) בוְאַסְכָּרָא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִיתָה מַתְרִיעִין עָלֶיהָ בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ מִיתָה אֵין מַתְרִיעִין עָלֶיהָ גוּמַתְרִיעִין עַל הַגּוֹבַאי בְּכׇל שֶׁהוּא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף עַל הֶחָגָב.

And with regard to a plague of diphtheria, when it has the potential to cause death they sound the alarm over it, but when it does not have the potential to cause death they do not sound the alarm over it. And they sound the alarm over the arrival of locusts, for any amount, as it is likely that more locusts are on the way. However, they do not sound the alarm over the arrival of grasshoppers. Rabbi Shimon ben Elazar says: They sound the alarm even over grasshoppers, as they too can cause a great deal of damage if they swarm in large numbers.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואסכרא – בוצמל״ע בלע״ז פעמים שנקבע בתוך פיו של אדם ומת לשון כי יסכר פי דוברי שקר (תהלים סג) והיא סרונכה מיתה משונה.
בזמן שיש בה מיתה – שהיא משולחת מהלכת ומתים בה.
על הגובאי – שמכלה את התבואה כל שהוא אפילו לא נראה אלא קצת בידוע שעתידין לבוא לרוב אבל חגב כל שהוא מצוי הוא ואינו מכלה כל כך כארבה.
גובאי. מכלה התבואה1.
כל שהוא. אפי׳ לא נראה אלא כל שהן דסוף לבוא הרבה אבל חגב כל שהוא מצוי הוא2.
1. כ״פ רש״י ד״ה על הגובאי.
2. כ״פ רש״י ד״ה על הגובאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומתריעים על הגובאי ומיני החגב בכל שהוא שכל שהתחיל ממנה לבא דרכה לבא הרבה אחריה וגדולי המחברים חולקין בחגב כת״ק אלא שגדולי המפרשים כתבו שמאחר שבזמן הזה אין מכירין בהן ובשמותיהן על כלם מתענים ומתריעים:
אם יש מחלת אסכרא מתפשטת, בזמן שיש בה מיתה שהיא באה בצורה קשה הגורמת מיתה לחולים בה — מתריעין עליה, ובזמן שאין בה מיתה — אין מתריעין עליה. ומתריעין על הגובאי (ארבה) בכל שהוא אפילו באו רק מעטים, שמן הסתם יבואו גם אחרים, אבל לא על בוא החגב. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: אף על בוא החגב מתריעים בכל שהוא, שגם הם עלולים להביא לידי בצורת אם יתרבו.
And with regard to a plague of diphtheria, when it has the potential to cause death they sound the alarm over it, but when it does not have the potential to cause death they do not sound the alarm over it. And they sound the alarm over the arrival of locusts, for any amount, as it is likely that more locusts are on the way. However, they do not sound the alarm over the arrival of grasshoppers. Rabbi Shimon ben Elazar says: They sound the alarm even over grasshoppers, as they too can cause a great deal of damage if they swarm in large numbers.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארירמב״ןבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ עַל הַבּוֹרוֹת וְעַל הַשִּׁיחִין וְעַל הַמְּעָרוֹת אֲפִילּוּ בַּשְּׁבִיעִית רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף עַל הָאִילָנוֹת בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פַּרְנָסָה לַעֲנִיִּים.

The Sages taught in a baraita: They sound the alarm over trees during the other six years of the seven-year Sabbatical cycle, when the earth is tilled, but not during the Sabbatical Year, when one must refrain from working the land. However, for cisterns, ditches, and caves, they sound the alarm even in the Sabbatical Year. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even for trees they sound the alarm in the Sabbatical Year, because they serve as sustenance for the poor. Since the poor rely on these trees for their food in the Sabbatical Year, they will lose their means of subsistence if it does not rain.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני שיש בהן צדקה לעניים דעניים אוכלין פירות הגדילין בשביעית. נעשו מי גשמים מצומקין שאין באין בשפע:
בשאר שני שבוע – דשמיטה אבל בשמיטה לא דהפקר נינהו.
אפילו בשביעית – כל שעה צריכין לשתיה ואע״פ שהגשמים מועילין לקרקע בשביעית.
בשאר שני שבוע. אבל בשביעית לא, דמאי איכפת לן בין מפקי פירי בין לא מפקי, הא לא צריך הוא.
ועל הבורות, שיתמלאו.
אף בשביעית, דצריך לו אפילו בשביעית.
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף על האילנות בשביעית מפני שיש בהם פרנסה לעניים – פי׳ הם הספיחים היוצאין מהן וצ״ל דסבר כמ״ד (פסחים דף נא:) ספיחי זרעים אסור דהיינו ר׳ עקיבא מדקאמר על האילנות ולא קאמר על הספיחים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״פ שהשביעית אסור בעבודת קרקע מתענים על האילנות בשביעית שהרי יש מהן פרנסה עד שעת הביעור אבל הספיחים אע״פ שמן התורה היו מותרים באכילה עד הביעור כשאר פירות חכמים גזרו בהן לאיסור מפני הרמאים שהיו זורעים קטניות ותבואות ואומרים ספיחים הם כמו שבארנו ברביעי של פסח ראשון (פסחים נ״א:) ומ״מ דוקא בספיחי גנה או שדה הדומה לה שהוא מזדבל אבל ספיחים שבשדה בור מותרים שאין דרך לזרוע לשם וכן בשדה ניר שאדם נזהר מלזרוע בו דברים הללו וכן שבכרם שאין אדם רוצה לאסור כרמו מותרים ומתוך כך יש פוסקים שעל אלו מתריעים וכן מתענים על הבורות שיחים ומערות שמ״מ צרך שתיה הם ויש חולקין בדינים אלו בקצת ספרים:
גמרא רשב״ג אומר אף כו׳ הלוני י״ב מעינות מים כו׳ כצ״ל:
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: מתריעין על האילנות בשאר שני שבוע, כלומר, בשש שנות עבודת האדמה, אבל לא בשנת השמיטה עצמה, שהרי אין עובדים את האדמה באותה שנה. על הבורות ועל השיחין (בורות מאורכים) ועל המערות (בורות מכוסים בתיקרה), אם לא ירדו גשמים כדי למלאותם, מתריעים אפילו בשנת השביעית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף על האילנות מתריעים בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים, שהרי העניים סומכים בשנה זו על האילנות, ונהנים מפירותיהם ואם לא ירדו גשמים מתקפחת פרנסת העניים.
The Sages taught in a baraita: They sound the alarm over trees during the other six years of the seven-year Sabbatical cycle, when the earth is tilled, but not during the Sabbatical Year, when one must refrain from working the land. However, for cisterns, ditches, and caves, they sound the alarm even in the Sabbatical Year. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even for trees they sound the alarm in the Sabbatical Year, because they serve as sustenance for the poor. Since the poor rely on these trees for their food in the Sabbatical Year, they will lose their means of subsistence if it does not rain.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותרמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) תַּנְיָא אִידַּךְ מַתְרִיעִין עַל הָאִילָנוֹת בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ עַל הַבּוֹרוֹת עַל הַשִּׁיחִין וְעַל הַמְּעָרוֹת אֲפִילּוּ בַּשְּׁבִיעִית רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף עַל הָאִילָנוֹת מַתְרִיעִין עַל הַסְּפִיחִין בַּשְּׁבִיעִית מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פַּרְנָסָה לָעֲנִיִּים.

It is taught in another baraita: They sound the alarm over trees during the other years of the Sabbatical cycle, and for cisterns, ditches and caves they sound the alarm even in the Sabbatical Year. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even for trees. Furthermore, they sound the alarm for aftergrowths of crops that have grown of their own accord in the Sabbatical Year, because they serve as sustenance for the poor, as it is permitted to eat aftergrowths.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספות רי״דרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומתריעין על הגובאי ועל החגב [ועל האילנות ועל הספיחין] ובאילנות ובספיחי׳ בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבן שמעון בן גמליאל אומר – מתריעין על האילנות ואף על הספיחין של שביעית שאינן חשובין כל כך.
תניא אידך רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על הספיחים מתריעין בשביעית מפני שיש בהן פרנסה לעניים – פירוש: יש לומר דפליגי בפלוגתא דר׳ עקיבה ורבנן, דר׳ עקיבה סבר ספיחים1 אסורין בשביעית אף ספיחי אילנות ורבנן סברי כל הספיחים2 מותרין כדכתיבית בפרק מקום שנהגו במהדורה תליתאה. ור׳ שמעון בן אלעזר סבירא ליה כרבנן ורשב״ג סבירא ליה כר״ע ומשום הכי קאמר מתריעין על האילנות, דוקא על האילנות ולא על הספיחים.⁠3
1. כן בכ״י ניו יורק 6501. בכ״י ששון 557: ״ספחים״.
2. כן בכ״י ניו יורק 6501. בכ״י ששון 557: ״הספחים״.
3. כן בכ״י ניו יורק 6501. בכ״י ששון 557: ״הספחים״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: מתריעין על האילנות בשאר שני שבוע. על הבורות, על השיחין, ועל המערות אפילו בשביעית, רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף על האילנות. וכן מתריעין על הספיחין (כגון ירקות הגדלים מעצמם) בשביעית, מפני שיש בהן פרנסה לעניים שהם מותרים באכילתם.
It is taught in another baraita: They sound the alarm over trees during the other years of the Sabbatical cycle, and for cisterns, ditches and caves they sound the alarm even in the Sabbatical Year. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even for trees. Furthermore, they sound the alarm for aftergrowths of crops that have grown of their own accord in the Sabbatical Year, because they serve as sustenance for the poor, as it is permitted to eat aftergrowths.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״יתוספות רי״דרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נַעֲשׂוּ גְּשָׁמִים צִימּוּקִין לָעוֹלָם יֵשׁ שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין וְיֵשׁ שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מוּעָטִין יֵשׁ שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן וְיֵשׁ שָׁנָה שֶׁאֵין גְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן.

§ It is taught in a baraita that Rabbi Elazar ben Perata said: Since the day that the Temple was destroyed, rain has been meager, i.e., overall, not enough has fallen in the world. There are years whose rains are abundant, and there are years whose rains are scare. There are years whose rains fall in their proper time, and there are years whose rains do not fall in their proper time.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ירמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ אלעזר בן פרטא אומר מיום שחרב ביהמ״ק לא ירדו גשמי ברכה ונעשו צמוקים לעולם. שנה שגשמיה ירדו בזמנן דומה לעבד שנתן לו רבו פרנסתו באחד בשבת כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך סמקיון
סמקיוןא(תענית יט:) נעשו גשמים סמיקין בעולם פי׳ מבדרין ומבחינין אם הדור זכאי ואם חייב קודם שיחרב בית המקדש בל׳ של זהורית ובדברים הרבה (א״ב בנסחאות כתוב צימוקין ופי׳ רש״י שיורדים בקושי מלשון ושדים צומקים):
ערך שן
שןב(תענית יט) זרעים שצמחו וחזרו ושנו פי׳ כמשו שמה ושערורה תרגומו תימה ושנו וכן שערורית עשתה מאד:
א. [איין גשרימפען.]
ב. [צוזאממען געשרימפען.]
צמוקין – שיורדין בקושי מלשון ושדיים צומקים (הושע ט).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

המשנה השניה והיא מענין החלק השני עיר שיש בה דבר או מפלת אותה העיר מתענה ומתרעת ר״ל עד שתעבור הצרה ושסביבותיה מתענות ולא מתריעות ופי׳ בתלמוד המערב כיום הכפרים שיש בה תענית ולא התרעה ור׳ עקיבא אומר סביבותיה מתריעות ר״ל מתריעות בשופר ולא מתענות ופי׳ הטעם בתלמוד המערב כר״ה שיש בה התרעה ולא תענית והלכה כת״ק וכבר בארנו שכל הדברים הנזכרים בפרק זה הם מקרי ענינים בלתי רגילים לבא והוא שמפרש איזהו דבר שמתענים עליו ואמר שכל עיר המוציאה ה׳ מאות רגלי אם יצאו ממנה ג׳ מתים בג׳ ימים זה אחר זה הרי זה דבר אבל ביום אחד אינו דבר אקראי בעלמא הוא וכן בד׳ ימים אינו דבר וכן לפי חשבון זה כגון המוציאה אלף ו׳ מתים ואלף וה׳ מאות ט׳ מתים ומגדולי המחברים כתבו שאין בכלל חשבון זה נשים וקטנים וכן אמרו בתלמוד המערב בזקנים ששבתו ממלאכה וכן פי׳ בגמ׳ ענין מפלת כשנמצא תמיד מפלת במה שאין דרכה להמצא אבל במה שדרכה להמצא כגון כותלים גבוהים או רעועים יותר מדאי או שעומדים על שפת הנהר אין מתענים עליהן:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה וקצת דברים באו עליה בגמרא ואלו הן:
מיום שחרב בהמ״ק כו׳. דבזמן שבהמ״ק קיים היה הכ״ג מתפלל ביוה״כ על הגשמים שיהיו יורדין כתקונן כמ״ש פרק הוציאו לו היה מתפלל תפלה קצרה בבית החיצון מאי מתפלל שתהא שנה זו שחונה וגשומה כו׳ ע״ש:
ב תניא [שנויה ברייתא], אמר ר׳ אלעזר בן פרטא: מיום שחרב בית המקדש נעשו גשמים צימוקין לעולם, כלומר, במידה מצומצמת, ולא כדי כל הצורך. שיש שנה שגשמיה מרובין, ויש שנה שגשמיה מועטין. יש שנה שגשמיה יורדין בזמנן, ויש שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Elazar ben Perata said: Since the day that the Temple was destroyed, rain has been meager, i.e., overall, not enough has fallen in the world. There are years whose rains are abundant, and there are years whose rains are scare. There are years whose rains fall in their proper time, and there are years whose rains do not fall in their proper time.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סמיוחס לרש״ירמב״ןבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן לָמָה הוּא דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בא׳בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת נִמְצֵאת עִיסָּה נֶאֱפֵית כְּתִיקְנָהּ וְנֶאֱכֶלֶת כְּתִיקְנָהּ שָׁנָה שֶׁאֵין גְּשָׁמֶיהָ יוֹרְדִין בִּזְמַנָּן לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בע״שבְּעֶרֶב שַׁבָּת נִמְצֵאת עִיסָּה נֶאֱפֵית שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ וְנֶאֱכֶלֶת שֶׁלֹּא כְּתִיקְנָהּ.

With regard to a year whose rains fall in their proper time, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his weekly portion on Sunday. It is thereby found that his dough is baked properly throughout the week, and it is eaten properly, as he has a sufficient amount. Conversely, with regard to a year whose rains do not fall in their proper time, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his portion on Shabbat eve, when there is insufficient time to prepare it fully. It is thereby found that his dough is baked improperly, and it is eaten improperly.
רי״ףמיוחס לרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

למה הוא דומה – פרנסתו של כל השבת כולה.
נאפת כתקנה – שיש לו פנאי לאפותה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: שנה שגשמיה יורדין בזמנן, למה הוא דומה — לעבד שנתן לו רבו פרנסתו, כלומר, את המזונות שצריך לאותו שבוע באחד בשבת (ביום ראשון), ובשל כך נמצאת עיסה נאפית במשך השבוע כתיקנה, שהרי יש לו פנאי במשך כל ימות השבוע לאפותה כתיקנה, ומאחר שנאפית זו כתיקנה והיא פת ראויה, הריהי אף נאכלת כתיקנה. שנה שאין גשמיה יורדין בזמנן, למה הוא דומה — לעבד שנתן לו רבו פרנסתו בערב שבת, שאין זמן מספיק כדי לעשות מלאכתו כראוי, ולכך נמצאת עיסה נאפית שלא כתיקנה, ונאכלת בשל כך שלא כתיקנה.
With regard to a year whose rains fall in their proper time, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his weekly portion on Sunday. It is thereby found that his dough is baked properly throughout the week, and it is eaten properly, as he has a sufficient amount. Conversely, with regard to a year whose rains do not fall in their proper time, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his portion on Shabbat eve, when there is insufficient time to prepare it fully. It is thereby found that his dough is baked improperly, and it is eaten improperly.
רי״ףמיוחס לרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ בְּבַת אַחַת נִמְצְאוּ רֵיחַיִם טוֹחֲנוֹת מִן הַכּוֹר מַה שֶּׁטּוֹחֲנוֹת מִן הַקַּב וְנִמְצֵאת עִיסָּה אוֹכֶלֶת מִן הַכּוֹר כְּמוֹ אוכלת מִן הַקַּב.

With regard to a year whose rains are abundant, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his portion for a long period of time all at once. He performs all of his milling at one time, and it is therefore found that the mill grinds and produces waste from a kor of produce in the same amount as it grinds and produces waste from the much smaller kav of produce. During each milling process, the same amount of flour goes to waste. Consequently, milling a large amount of flour in a single milling process preserves flour. And similarly, it is found that dough is diminished from a kor, as it diminishes from a kav.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״ירמב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נמצאו טוחנין מן הכור כו׳ – מדה אחת נשארת בפי הריחיים בכור כמה שנשארת מן הקב. וכך נדבקת מן העיסה בסדקי העריבה ובסביבותיה מן המעט כמו מן הרב. וכן בהגבלת הטיט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נמצא ריחים שאוכלות מן הקב אוכלות מן הכור כלומר שאין קולטין הריחים מן הכור קמח יותר מן הקב דהיינו תקנתו:
פרנסתו בבת אחת – פרנסת כל השנה וטוחן אותה ביחד.
נמצאת רחיים במה שאוכלת מן הכור כו׳ – שכן דרך שמשתייר מן הקמח ברחיים וכן כשהגשמים יורדין מרובים ומרביעין את הארץ ומה שהיו טרשים בולעים מן הרוב בולעין מן המיעוט ומה שהרוח מנשבת ובולעת מן הרוב בולעת מן המיעוט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נמצא רחיים טוחנות מן הכור מה שטוחנות מן הקב כו׳. ר״ל דלא נחסר מטוחן כור בבת אחת ע״י מה שנשתייר ברחיים רק מה שנחסר מן הקב ובהיפך מי שטוחן הכור בכמה פעמים קב וקב נמצא שנחסר לו מכל קב וקב שבכור כמו שנחסר לו טוחן קב א׳ וכן בעיסה מה שהעריבה אוכלת ומחסרת העיסה אינה אוכלת ומחסרת מכור אחד שנילוש מפ״א טפי מנילוש בו קב אחד ואוכלת מלשון חוסרת ומפרש״י נראה דגבי רחיים נמי גרסינן אוכלת:
שנה שגשמיה מרובין, למה הוא דומה — לעבד שנתן לו רבו פרנסתו למשך זמן בבת אחת, וכיון שעושה את כל המלאכות בתבואה בבת אחת נמצאו ריחים טוחנות מן הכור מה שטוחנות מן הקב שהרי תמיד יש פחת בטחינה, ובעיקרו פחת זה שווה כמעט בכל פעם שטוחנים ואיננו פוחת לפי ריבוי או מיעוט התבואה, וכן ונמצאת עיסה אוכלת (פוחתת) על ידי בצק שנדבק בעריבה בה הוא נילוש ושאר פחתים מן הכור כמו שאוכלת מן הקב, ונשאר בידו הרבה.
With regard to a year whose rains are abundant, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his portion for a long period of time all at once. He performs all of his milling at one time, and it is therefore found that the mill grinds and produces waste from a kor of produce in the same amount as it grinds and produces waste from the much smaller kav of produce. During each milling process, the same amount of flour goes to waste. Consequently, milling a large amount of flour in a single milling process preserves flour. And similarly, it is found that dough is diminished from a kor, as it diminishes from a kav.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״ירמב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) שָׁנָה שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מוּעָטִין לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁנָּתַן לוֹ רַבּוֹ פַּרְנָסָתוֹ מְעַט מְעַט נִמְצְאוּ רֵיחַיִים מַה שֶּׁטּוֹחֲנוֹת מִן הַכּוֹר טוֹחֲנוֹת מִן הַקַּב נִמְצֵאת עִיסָּה כַּמָּה שֶׁנֶּאֱכֶלֶת מִן הַכּוֹר אוֹכֶלֶת מִן הַקַּב.

In contrast, with regard to a year whose rains are scarce, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his portion little by little. It is thereby found that the amount that the mill would have ground from a kor of produce is that which in practice it grinds and produces from each kav. It is likewise found that the dough that would have been diminished from a kor is the same amount that is diminished from a kav. In sum, one retains less dough when given his sustenance little by little.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נמצאת עיסה שאין העריבה אוכלת מן העיסה מן הכור יותר מן הקב:
נמצאת עיסה – עריבה שלשין בה את הבצק שמשתייר בשוליה מן העיסה אף גשמים כשיורדין מעט מעט נבלעין בטרשי׳ ואין מרביעין את הארץ.
ריחיים, כמה שהיה נדבק בהן אם לא היו טוחנין בהן אלא קב, כך נדבק בהן בריחים [כש]⁠טוחנין בהן כור. כך כמה שהארץ מבלעת כשהגשמים מועטין ב⁠[ש]⁠עתן, כך היא נבלעת כשהגשמים מרובין, והשאר משקין את הזרעים ואת הפירות [ו]⁠מגדלין אותן.
שאוכלת מן הקב. כלומ׳ הארץ בולעת הכל ואין במה לגדל הזרעים והפירות. וטיט מתגבל יפה, כך הארץ בולעת יפה ומוציאה פירות הרבה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנה שגשמיה מועטין, למה הוא דומה — לעבד שנתן לו רבו פרנסתו מעט מעט, נמצאו ריחיים מה שטוחנות וכותתות מן הכור טוחנות מן הקב ומפסיד בכל קב וקב. וכן נמצאת עיסה כמה שנאכלת (ומפסידה) מן הכור, אוכלת מן הקב ובסך הכל נשאר בידו פחות.
In contrast, with regard to a year whose rains are scarce, to what may it be compared? To a servant whose master gave him his portion little by little. It is thereby found that the amount that the mill would have ground from a kor of produce is that which in practice it grinds and produces from each kav. It is likewise found that the dough that would have been diminished from a kor is the same amount that is diminished from a kav. In sum, one retains less dough when given his sustenance little by little.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםרמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) ד״אדָּבָר אַחֵר בִּזְמַן שֶׁגְּשָׁמֶיהָ מְרוּבִּין לְמָה הוּא דּוֹמֶה לְאָדָם שֶׁמְּגַבֵּל אֶת הַטִּיט אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם רַבִּים מַיִם אֵינָן כָּלִין וְהַטִּיט מְגוּבָּל יָפֶה אִם יֵשׁ לוֹ מַיִם מוּעָטִין מַיִם כָּלִים וְהַטִּיט אֵינוֹ מִתְגַּבֵּל יָפֶה.

Alternatively, when its rains are abundant, to what may this year be compared? To a person who kneads clay. If he has a lot of water, his water is not used up and the clay will be well kneaded. If he has only a little water, the water will be used up and the clay will not be well kneaded.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אם יש לו מים בבת אחת כדי גיבול שופך ומגביל ואם אין לו אלא מעט שופך מה שבידו ועד שיבואו אחרים יבשו הללו וכאלו לא שפך בהן כלום. כך סוגיא כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג: מימיו מרובין אינן כלין וטיט מתגבל יפה מימיו מועטין הטיט אינו מתגבל יפה – מים אינן כלין ויוכלו לגבל טיט הרבה כמה שירצה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דבר אחר: בזמן שגשמיה מרובין למה הוא דומה — לאדם שמגבל את הטיט, אם יש לו מים רבים — מים אינן כלין, והטיט מגובל יפה. אם יש לו מים מועטין — מים כלים, והטיט אינו מתגבל יפה, שמפני מיעוט המים אין גם חלק מן הטיט מגובל די צורכו.
Alternatively, when its rains are abundant, to what may this year be compared? To a person who kneads clay. If he has a lot of water, his water is not used up and the clay will be well kneaded. If he has only a little water, the water will be used up and the clay will not be well kneaded.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״ירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן פַּעַם אַחַת עָלוּ כׇּל יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל לִירוּשָׁלַיִם וְלֹא הָיָה לָהֶם מַיִם לִשְׁתּוֹת הָלַךְ נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן אֵצֶל הֶגְמוֹן1 אֶחָד אָמַר לוֹ הַלְוֵינִי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַעֲיָינוֹת מַיִם לְעוֹלֵי רְגָלִים וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינוֹת מַיִם וְאִם אֵינִי נוֹתֵן לְךָ הֲרֵינִי נוֹתֵן לָךְ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כִּכַּר כֶּסֶף וְקָבַע לוֹ זְמַן.

§ The Sages taught: Once all the Jewish people ascended for the pilgrimage Festival to Jerusalem and there was not enough water for them to drink. Nakdimon ben Guryon, one of the wealthy citizens of Jerusalem, went to a certain gentile officer [hegemon] and said to him: Lend me twelve wells of water for the pilgrims, and I will give back to you twelve wells of water. And if I do not give them to you, I will give you twelve talents of silver. And the officer set him a time limit for returning the water.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״אדון״.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״ירמב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנו רבנן פעם אחת עלו ישראל לחג ולא היה [להם] מים לשתות הלך נקדימון כו׳ תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נקדימון בן גוריון – עשיר גדול היה.
ואני אתן לך י״ב מעיינות מים – כלומר שירדו גשמים ויתמלאו כל המעיינות מים אותן מעיינות לא היו נובעין מים כל כך ואינן מתמלאין מאיליהן כשאר מעיינות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הלך נקדימון בן גוריון אצל הגמון אחד כו׳. שהיה זה קרוב לחורבן הבית שהיה ידם של נכרים תקיפה ואמר שהלווה ממנו י״ב מעיינות מים כו׳ נקט מספר הזה שהיה סומך על זכות כלל ישראל י״ב שבטים כמ״ש בהם ושם י״ב עינות מים וגו׳ ואם לא שלא יהיה זכותם יועיל בזה יתן לו י״ב ככרי כסף פדיון נפש י״ב שבטים. ואמר שקבע לו זמן כו׳ בשחרית שלח לו שגר לי או מים כו׳. כשהתנו מתחלה היו קובעים להם זמן להחזיר ההלואה עד אותו יום שקבעו והיה ההגמון אומר דעד אותו יום ולא עד בכלל ולכך שגר לו בשחרית של אותו יום ולא שגר לו בלילה שלפניו שלפי דעת האומות הלילה הולכת אחר יום העבר והשיב לו נקדימון דגם כל היום שלי הוא משום דעד ועד בכלל קאמר והמע״ה.
ג תנו רבנן [שנו חכמים]: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות, הלך נקדימון בן גוריון שהיה אחד מעשירי ירושלים אצל הגמון (שר) גוי אחד, אמר לו: הלויני שתים עשרה מעיינות (כלומר, בורות) מים לעולי רגלים, ואני אתן (אחזיר) לך שתים עשרה עינות מים. ואם איני נותן לך — הריני נותן לך תמורתם שתים עשרה ככר כסף, וקבע לו זמן להחזרת המים.
§ The Sages taught: Once all the Jewish people ascended for the pilgrimage Festival to Jerusalem and there was not enough water for them to drink. Nakdimon ben Guryon, one of the wealthy citizens of Jerusalem, went to a certain gentile officer [hegemon] and said to him: Lend me twelve wells of water for the pilgrims, and I will give back to you twelve wells of water. And if I do not give them to you, I will give you twelve talents of silver. And the officer set him a time limit for returning the water.
ר׳ חננאלרי״ףמיוחס לרש״ירמב״ןמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן וְלֹא יֵרְדוּ גְּשָׁמִים בַּשַּׁחֲרִית שָׁלַח לוֹ שַׁגֵּר לִי אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ שָׁלַח לוֹ עֲדַיִין יֵשׁ לִי זְמַן כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא בַּצָּהֳרַיִם שָׁלַח לוֹ שַׁגֵּר לִי אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ שָׁלַח לוֹ עֲדַיִין יֵשׁ לִי שְׁהוּת בַּיּוֹם בַּמִּנְחָה שָׁלַח לוֹ שַׁגֵּר לִי אוֹ מַיִם אוֹ מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיָדְךָ שָׁלַח לוֹ עֲדַיִין יֵשׁ לִי שְׁהוּת בַּיּוֹם לִגְלֵג עָלָיו אוֹתוֹ הֶגְמוֹן1 אָמַר כׇּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ לֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים

When the set time arrived and no rain had fallen, in the morning the official sent a message to Nakdimon: Send me either the water or the coins that you owe me. Nakdimon sent a message to him: I still have time, as the entire day is mine. At noontime the official again sent a message to him: Send me either the water or the coins that you owe me. Nakdimon sent a message to him: I still have time left in the day. In the afternoon he sent a message to him: Send me either the water or the coins that you owe me. Nakdimon sent a message to him: I still have time left in the day. That officer ridiculed him, saying: Throughout the entire year rain has not fallen,
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״אדון״.
רי״ףר׳ אליקיםר׳ יהודה אלמדארירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ירדו גשמים שמצמקין, שלא ירדו לעולם בשופע, אלא פעמים מרובים פעמים מועטין.
ל⁠[יש׳] א⁠[ח]⁠רי׳: לא ירדו - בכל [ה]⁠שנה - גשמים שמציקין ברכה לעולם.
מתני׳ וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים. פי׳ ואיפשר הוא כדכתי׳ וכו׳1.
ה״ג אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. ולפיכך מתענות שאותה העיר שלא ירדו עליה גשמים קונין תבואה מאותן עיירות ויהא בהן (החגב) [הרעב]⁠2.
1. עיין בר״ן טעם אחר שהביאה המשנה פסוק זה.
2. כ״פ רש״י ד״ה ה״ג אותה העיר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיון שהגיע הזמן שקבעו ולא ירדו גשמים באותו יום, בשחרית שלח לו אותו אדון לנקדימון: שגר (שלח) לי או מים או מעות שיש לי בידך (שאתה חייב לי). שלח לו נקדימון בן גוריון: עדיין יש לי זמן, כל היום כולו שלי הוא. בצהריים שלח לו אותו אדון שוב: שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך. שלח לו: עדיין יש לי שהות ביום. במנחה שלח לו: שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך. שלח לו: עדיין יש לי שהות ביום. לגלג עליו אותו הגמון, אמר: כל השנה כולה לא ירדו גשמים,
When the set time arrived and no rain had fallen, in the morning the official sent a message to Nakdimon: Send me either the water or the coins that you owe me. Nakdimon sent a message to him: I still have time, as the entire day is mine. At noontime the official again sent a message to him: Send me either the water or the coins that you owe me. Nakdimon sent a message to him: I still have time left in the day. In the afternoon he sent a message to him: Send me either the water or the coins that you owe me. Nakdimon sent a message to him: I still have time left in the day. That officer ridiculed him, saying: Throughout the entire year rain has not fallen,
רי״ףר׳ אליקיםר׳ יהודה אלמדארירמב״ןפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית יט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תענית יט:, ר׳ חננאל תענית יט:, רי"ף תענית יט: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית יט:, הערוך על סדר הש"ס תענית יט:, מיוחס לרש"י תענית יט:, ר׳ אליקים תענית יט: – מהדורת הרב אשר זינגר, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתבי יד מינכן 436 וכתבי יד נוספים, תוספות תענית יט:, ר׳ יהודה אלמדארי תענית יט: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד תענית יט:, רמב"ן תענית יט: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו ליכטנשטיין. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי תענית יט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית יט:, מהרש"א חידושי הלכות תענית יט:, מהרש"א חידושי אגדות תענית יט:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית יט:, אסופת מאמרים תענית יט:

Taanit 19b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 19b, R. Chananel Taanit 19b, Rif by Bavli Taanit 19b, Attributed to R. Gershom Taanit 19b, Collected from HeArukh Taanit 19b, Attributed to Rashi Taanit 19b, R. Elyakim Taanit 19b, Tosafot Taanit 19b, R. Yehuda Almadari Taanit 19b, Tosefot Rid Taanit 19b, Ramban Taanit 19b, Meiri Taanit 19b, Ritva Taanit 19b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 19b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 19b, Steinsaltz Commentary Taanit 19b, Collected Articles Taanit 19b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144