×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מוּתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית אֵימַת אִילֵּימָא בְּנֵי חֲמֵיסַר וְקָא קָרוּ לֵיהּ בְּאַרְבֵּיסַר וּמִי שְׁרֵי.
as the Sages decreed that in certain places one may read the Scroll of Esther on the eleventh, twelfth, or thirteenth of Adar, nevertheless, it is permitted to eulogize and fast on these days. The Gemara clarifies: When does this ruling apply? If we say that it applies to those in walled cities, who normally read the scroll on the fifteenth of Adar and yet this year they read it on the fourteenth, a day on which they normally are permitted to fast and eulogize, but this cannot be the case, as are they permitted to fast and eulogize at all on these days?
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי תענית יח ע״ב} וכמה היא1 התחלה ר׳ אחא2 אומ׳ שלוש ר׳ יוסי אומר3 אחת {כפי׳ ר״ח} והילכתא כר׳ יוסי4: אמר רב יהודה [אמר רב5] זו דברי ר׳ מאיר שאמר
משום רבן גמליאל אבל חכמים אומרים מתענה ומשלים. דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענה ומשלים:
סליק פירקא
פרק ג – סדר תעניות אלו
{משנה תענית ג:א-ב} סדר תעניות האילו האמור ברביעה הראשונה6 אבל צמחין ששנו7 מתריעין עליהן מיד וכשפסקו8 גשמים בין גשם לגשם ארבעים9 יום מתריעין עליהן מיד מפני שהיא מכת10 בצורת ירדו לצמחין אבל לא לאילן לאילן אבל לא11 לצמחין לזה ולזה אבל [לא] לבורות לשיחין ולמערות12 מתריעין עליהן13 מיד:
{משנה תענית ג:ג} מתני׳ וכן עיר שלא ירדו עליה גשמין שנאמר {עמוס ד:ז} והמטרתי על עיר אחָת ועל עיר אחַת לא אמטיר [וגו׳14] אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות ר׳ עקיבה אומר מתריעות ולא מתענות15 וכן עיר שיש בה דבר או מפלת אותה העיר מתענה ומתרעת וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות ר׳ עקיבה אומר מתריעות ולא מתענות:
1. היא: כבר״ח: ״הוא״. כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, דפוסים, רא״ה: ״הויא״.
2. אחא: חסר בכ״י קרפנטרץ.
3. שלוש...אומר: חסר בכ״י נ. כנראה מחמת הדומות.
4. יוסי: כ״י קרפנטרץ: ״יוסף״.
5. אמר רב: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה, דפוסים.
6. הראשונה: גג, כ״י קרפנטרץ, רא״ה: ״ראשונה״, וכן בר״ח.
7. ששנו: דפוסים: ששינו.
8. וכשפסקו: דפוסים, רא״ה: ״וכן כשפסקו״, וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
9. ארבעים: כ״י נ: ״לארבעים״.
10. שהיא מכת: כ״י נ: ״שהוא״.
11. אבל לא, אבל לא: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ, רא״ה: ״ולא, ולא״.
12. לבורות לשיחין ולמערות: כ״י נ, כ״י קרפנטרץ: ״לא לבורות שיחין ומערות״. גג, דפוסים: ״לא לבורות ולא לשיחין ולא למערות״, וכן ברמב״ם פיהמ״ש.
13. עליהן: חסר בכ״י קרפנטרץ.
14. וגו׳: גג, כ״י נ, דפוסים. ברמב״ם פיהמ״ש ממשיך להעתיק את כל הפסוק.
15. אותה העיר...מתענות: חסר ב-גג, כ״י נ, כ״י קרפנטרץ.
מותרין בהספד ובתענית – בני ט״ו קריאת המגילה דכרכין קודם זמנה כדמפרש התם בי״א בי״ב בי״ג בי״ד בט״ו שהכפרים מקדימין ליום הכניסה מותרין אותן ימים שקראוה קודם זמנה בהספד ותענית.
בני חמיסר – דהיינו כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון וקא קרי בארביסר כגון שהלך לכפר וקרא עמהן דפרוז בן יומו נקרא פרוז כדאמרינן במגילה (דף יט.).
מי שרי – י״ד אפילו לבני ט״ו בהספד ותענית.
פרק שלישי
בפרש״י בד״ה מותרין כו׳ אותן ימים שקראוה קודם זמנה בהספד ובתעניות הס״ד ואח״כ מה״ד בני ט״ו קריאת כו׳ קודם זמנה בהספד ותענית כו׳ הד״א ובד״ה וקא קרי כו׳ י״ד בג׳ בשבת כו׳:
בד״ה שמעיה כו׳ עידו היה ולא שמעיה עכ״ל לפי שהנביא הנזכר בפ׳ הקודמות של פרק זו שאכל האריה לנביא בס׳ מלכים היה שמו שמעיה והנביא שאחר פרשה זו הוזכר בשמו אחיה היה אפשר לפרש שהוא שמעיה היה הנביא שאכלו האריה שהוזכר בפ׳ הקודם ולכך אמר דהא אינו כן אלא דעידו שמו כדאמרינן ס״פ הנחנקין וק״ל:
מותרין ימים אלה בהספד ותענית. ונברר: אימת [אימתי], באלו ימים מדובר? אילימא [אם תאמר] שמדובר בבני כרכים הקוראים את המגילה בחמיסר [בחמישה עשר] באדר וקא קרי לה בארביסר [והם קוראים אותה בארבעה עשר] והותרו להם הספד ותענית ביום זה, אולם ומי שרי [והאם מותר] כלל להתענות בימים אלה?
as the Sages decreed that in certain places one may read the Scroll of Esther on the eleventh, twelfth, or thirteenth of Adar, nevertheless, it is permitted to eulogize and fast on these days. The Gemara clarifies: When does this ruling apply? If we say that it applies to those in walled cities, who normally read the scroll on the fifteenth of Adar and yet this year they read it on the fourteenth, a day on which they normally are permitted to fast and eulogize, but this cannot be the case, as are they permitted to fast and eulogize at all on these days?
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדארימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָכְתִיב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְיוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ יוֹמֵי פּוּרַיָּא אִינּוּן דְּלָא לְמִיסְפַּד בְּהוֹן וְאָמַר רָבָא אלֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לֶאֱסוֹר אֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה וְאֶת שֶׁל זֶה בָּזֶה.

But isn’t it written in Megillat Ta’anit: The day of the fourteenth of Adar and the day of the fifteenth of Adar are the days of Purim, on which eulogizing is prohibited. And Rava said: Since these days are already mentioned in the Bible (Esther 9:18–19), it is necessary to state this halakha in Megillat Ta’anit only to prohibit those living in these walled cities from fasting and eulogizing on this date, the fourteenth, and those living in these non-walled cities from fasting and eulogizing on this date, the fifteenth.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואמר רבא לא נצרכה – לכתוב במגילת תענית לגזור ההספד ותענית לבני י״ד בי״ד ולבני ט״ו בט״ו דהא קרא כתיב בהדיא להיות עושים את ימי הפורים האלה וגו׳.
אלא לאסור את של זה בזה – כגון בני ט״ו (דקרו) בי״ד ובני י״ד בט״ו.
חנכה ופורים שאמרנו במשנה שאין גוזרים בהם תענית הוא הדין לפניהם ולאחריהם כמו שכתבנו למעלה כלל הדברים שבת וי״ט ור״ח וחלו של מועד אסור להתענות בהם לפניהם ולאחריהם מותרים חנכה ופורים והם אסורים אבל לפניהם ולאחריהם יש מי שהורה להיתר ואין נראה לי ומ״מ תענית הנהוג בי״ג של אדר כלם מודים בו קבלו עליהם תעניות הרבה והתחילו בהם ופגע אחד מהם באחד מהימים האלו אם היה שבת או י״ט מפסיקים להם ואחר שיעבור היום חוזרים לתעניותיהם אם נדחה שני לשני ואם נדחה חמשי לחמשי אבל שאר הימים אין מפסיקין הואיל והתחילו יום אחד וכבר בארנו בפרק א׳ שאין הדברים הללו אמורים אלא בצבור אבל יחיד מפסיק לכלם:
והכתיב [והרי נאמר] במגילת תענית: יום ארבעה עשר בו באדר ויום חמשה עשר בו, יומי פוריא אינון דלא למיספד בהון [ימי הפורים הם שאסור לספוד בהם]. ואמר רבא: לא נצרכא [נצרך] הדבר להיאמר במגילת תענית, שהרי הוא כבר נאמר במגילת אסתר שבמקרא, אלא בחזרה זו על הדברים בא לאסור את של זה בזה ואת של זה בזה, שאפילו מי שהפורים שלו ביום חמישה עשר — אסור לו לספוד בארבעה עשר, ולהיפך.
But isn’t it written in Megillat Ta’anit: The day of the fourteenth of Adar and the day of the fifteenth of Adar are the days of Purim, on which eulogizing is prohibited. And Rava said: Since these days are already mentioned in the Bible (Esther 9:18–19), it is necessary to state this halakha in Megillat Ta’anit only to prohibit those living in these walled cities from fasting and eulogizing on this date, the fourteenth, and those living in these non-walled cities from fasting and eulogizing on this date, the fifteenth.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְאֶלָּא בְּנֵי אַרְבֵּיסַר וְקָא קָרֵי לֵיהּ בִּתְלֵיסַר יוֹם נִיקָנוֹר הוּא וְאֶלָּא בְּנֵי אַרְבֵּיסַר וְקָא קָרֵי לֵיהּ בִּתְרֵיסַר יוֹם טוּרְיָינוֹס הוּא.

The Gemara continues its explanation of the difficulty. But rather, the mishna must be referring to those who normally read on the fourteenth of Adar, but who read the Scroll of Esther early, on the thirteenth. However, it is already prohibited to fast on the thirteenth, as it is Nicanor’s Day, which is a commemorative day in its own right. But rather, you will say that the mishna is referring to those residents of cities who normally read on the fourteenth, but who read it early that year, on the twelfth; however, the twelfth of Adar is also a commemorative day, as it is Trajan’s Day.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בני ארביסר – נינהו כפרים ועיירות.
וקא קרי בי״ג – כגון שחל י״ד בג׳ בשבת ומקדימין ליום הכניסה.
יום ניקנור הוא – לקמן מפרש ואסור בהספד ותענית.
אלא בני י״ד וקרו בי״ב – שחל י״ד ברביעי בשבת והקדימו ליום הכניסה דהיינו י״ב.
טוריינוס – בסמוך מפרשה.
ואלא, יש לפרש את המשנה שמדובר בה באלה שהם בני ארביסר [הקוראים בארבעה עשר] והקדימו וקא קרי ליה בתליסר [וקוראים אותה, את המגילה בשלושה עשר], אך הלא אין צורך בטעם זה לאיסור תענית, שהרי שלושה עשר באדר יום ניקנור הוא שהוא יום שמחה מחמת עצמו! ואלא תפרש שמדובר בבני עיירות הקוראים בארביסר [בארבעה עשר] והקדימו וקא קרי ליה בתריסר [וקוראים אותה, את המגילה בשנים עשר], אולם הלא גם יום זה הוא חג לעצמו, שכן יום טוריינוס הוא!
The Gemara continues its explanation of the difficulty. But rather, the mishna must be referring to those who normally read on the fourteenth of Adar, but who read the Scroll of Esther early, on the thirteenth. However, it is already prohibited to fast on the thirteenth, as it is Nicanor’s Day, which is a commemorative day in its own right. But rather, you will say that the mishna is referring to those residents of cities who normally read on the fourteenth, but who read it early that year, on the twelfth; however, the twelfth of Adar is also a commemorative day, as it is Trajan’s Day.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אֶלָּא לָאו דְּקָא קָרוּ לֵיהּ בַּחֲדֵיסַר וְקָתָנֵי מוּתָּר בְּהֶסְפֵּד וּבְתַעֲנִית.

Rather, isn’t the mishna referring to a case where they read the Scroll of Esther on the eleventh of Adar, and nevertheless that mishna teaches that it is permitted to eulogize and fast on this day, despite the fact that it is the day before Trajan’s Day? The opinion in this unattributed mishna is not in accordance with that of Rabbi Yosei, which means that there is a contradiction between the two statements of Rabbi Yoḥanan.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מותרין בהספד ובתענית באותן שמקדימין לאסור את של זה בזה וקורין בט״ו אסור בי״ד בהספד ובתענית. יום ניקנור הוא ואין מותרין בהספד ובתענית אלא לאו בחדיסר וקתני מותרין אע״ג דהוי יומא דמקמי יום טוריינוס ומי אמר ר׳ יוחנן הלכה כר׳ יוסי דלפניו אסור לעולם בני ארביסר דקרו בתריסר ולהכי מותרין דלא הוי יומא טבא:
בחדיסר – שחל להיות י״ד באחד בשבת וכפרים מקדימין ליום הכניסה דהוו י״א ושמע מינה דאע״ג שהוא יום שלפני טוריינוס שרי בהספד ותענית.
אלא לאו [האם לא] דקא קרו ליה בחדיסר [שקראו אותה באחד עשר] וקתני [ושנה] במשנה על יום זה שהוא מותר בהספד ובתענית, אף שהוא יום שלפני יום טוריינוס, ונמצא שסתם משנה אינה כשיטת ר׳ יוסי, והרי זו סתירה בדברי ר׳ יוחנן!
Rather, isn’t the mishna referring to a case where they read the Scroll of Esther on the eleventh of Adar, and nevertheless that mishna teaches that it is permitted to eulogize and fast on this day, despite the fact that it is the day before Trajan’s Day? The opinion in this unattributed mishna is not in accordance with that of Rabbi Yosei, which means that there is a contradiction between the two statements of Rabbi Yoḥanan.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) לָא בְּנֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר וְקָא קָרוּ לֵיהּ בִּתְרֵיסַר וּדְקָאָמְרַתְּ יוֹם טֻרְיָינוֹס הוּא יוֹם טֻרְיָינוֹס גּוּפֵיהּ בַּטּוֹלֵי בטלוהו הוֹאִיל וְנֶהֶרְגוּ בּוֹ שְׁמַעְיָה וַאֲחִיָּה אֶחָיו כִּי הָא דְּרַב נַחְמָן גְּזַר תַּעֲנִיתָא בִּתְרֵיסַר אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן יוֹם טוּרְיָינוֹס הוּא אֲמַר לְהוּ יוֹם טוּרְיָינוֹס גּוּפֵיהּ בַּטּוֹלֵי בטלוהו הוֹאִיל וְנֶהֶרְגוּ בּוֹ שְׁמַעְיָה וַאֲחִיָּה אָחִיו.

The Gemara answers: No; the mishna is actually referring to those who normally read on the fourteenth, but who read it that year on the twelfth of Adar. And with regard to that which you said, that it is Trajan’s Day, Trajan’s Day itself was annulled and is no longer celebrated, since Shemaya and his brother Aḥiya were killed on that day. We learn this as in the incident when Rav Naḥman decreed a fast on the twelfth of Adar and the Sages said to him: It is Trajan’s Day. He said to them: Trajan’s Day itself was annulled, since Shemaya and his brother Aḥiya were killed on that day.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמעיה ואחיה – חסידים היו ולא פירש מי הם דאותו שאכלו האריה עידו היה ולא שמעיה.
יום טוריינוס בטולי בטיל. ואכתי אי היכא דלא להתענאה אסור שלפניו כר׳ יוסי, בתריסר נמי לא לישתרי בהספד ותענית, דהוי יום שלפני ניקנור.
רב נחמן גזר תעניתא בתריסר אמ׳ ליה והא יום טורנוס הוא, אמ׳ ליה יום טורנוס בטלוה, והוה מצי לשנוי ליה האידנא בטלה מגילת תענית אלא לרוחא דמילתא הוא דשני ליה דאפילו למ״ד לא בטלה מגלת תענית יום טורנוס בטולי בטלוה. והראב״ד ז״ל כתב דכי בטולה מגילת תענית ה״מ בתענית יחיד אבל בתענית צבור לא בטלה. ואשכחינן ליה פירכא מהא דגרסינן בפ״ק דר״ה מתיב רב כהנא מעשה וגזרו תענית בלוד וירד ר׳ אלעזר ורחץ ר׳ יהושע וספר אמרו להם צאו והתענו על מה שעשיתם ש״מ בטולה מגילת תענית והוה התם תענית ציבור וקא פריך מנה למאן דאמר בטלה מגילת תענית ואמאי לא שני ליה כי אמרי אנא בתענית יחיד אבל בתענית צבור לא בטלה אלא לאו ש״מ לא שנא תענית יחיד ולא שנא תענית צבור בטלה מגלת תענית חוץ מחנוכה ופורים, ויש לומר דעדיפא מנה שני ליה התם שאני חנוכה דמפרסמא ניסא ואפילו לגבי יחיד לא בטלה מגילת תענית.
ונהרגו בו שמעיה ואחיה כו׳. פי׳ רש״י חסידים היו ולא פי׳ מי הם דאותו שאכלו אריה עידו היה ולא שמעיה עכ״ל. ולא ידענא אמאי נסתפקו טפי באותו שאכלו אריה שהוא היה אחד מהנהרגים מבשאר כמה חסידים שנהרגו ג״כ על קידוש השם גם ק׳ למה נסתפק שהיה שמו של אותו שאכלו אריה שמעיה עד שהוצרך לומר שעידו היה ויש ליישב בזה משום דבאותו ענין למעלה ממנו כתיב ויהי דבר ה׳ אל שמעיה איש האלהים וגו׳ וכתיב ויהי איש האלהים בא מיהודה וגו׳ דהוה משמע דהיינו איש אלהים הנזכר לעיל ששמו שמעיה ולזה הוצרך לומר דע״כ אינו כן דהא זה איש האלהים הבא מיהודה שאכלו אריה עידו היה ולא שמעיה כמפורש פרק הנחנקין ע״ש אך ק׳ היאך בעי למימר שהוא שאכלו אריה שהרי זה נעשה כבר בימי ירבעם ואם ראוי לקבוע תענית בו ביום היאך תקנו מעיקרא יום טוריינוס דקאמר בטוליה בטלי משום זה:
ומשיבים: לא, הכוונה היא במשנה בבני ארבעה עשר, וקא קרו ליה בתריסר [והם קוראים אותה, את המגילה בשנים עשר] ודקאמרת [ומה שאמרת] שהלא יום טריינוס הוא — יום טריינוס גופיה [עצמו] בטולי בטלוהו [ביטלו אותו] מלהיות יום חג, הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו. כי הא [כמו זה] שמסופר: רב נחמן גזר תעניתא [תענית] בתריסר [בשנים עשר באדר]. אמרו ליה רבנן [לו חכמים]: הלא יום טוריינוס הוא! אמר להו [להם]: יום טוריינוס גופיה [עצמו] בטולי בטלוהו [ביטלו אותו] הואיל ונהרגו בו שמעיה ואחיה אחיו.
The Gemara answers: No; the mishna is actually referring to those who normally read on the fourteenth, but who read it that year on the twelfth of Adar. And with regard to that which you said, that it is Trajan’s Day, Trajan’s Day itself was annulled and is no longer celebrated, since Shemaya and his brother Aḥiya were killed on that day. We learn this as in the incident when Rav Naḥman decreed a fast on the twelfth of Adar and the Sages said to him: It is Trajan’s Day. He said to them: Trajan’s Day itself was annulled, since Shemaya and his brother Aḥiya were killed on that day.
רי״ףמיוחס לרש״יר׳ אליקיםההשלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָוֵה לֵיהּ יוֹם שֶׁלִּפְנֵי נִיקָנוֹר אָמַר רַב אָשֵׁי הַשְׁתָּא אִיהוּ גּוּפֵיהּ בטלוהו מִשּׁוּם יוֹם נִיקָנוֹר נֵיקוּם וְנִגְזֹר.

The Gemara asks: And let him derive that fasting on the twelfth is prohibited in any case, as it is the day before Nicanor’s Day. Rav Ashi said: Now that with regard to Trajan’s Day itself, they annulled it, will we then arise and issue a decree not to fast on this date due to the following day, Nicanor’s Day?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תיפוק ליה דתריסר הוי יומא דמקמיה יום ניקנור ולא ליהוי מותר בהספד ובתענית:
השתא איהו הוה גופיה יום טוב דטוריינוס ובטלוה, ומשום דהוי יום שלפני יום ניקנור הוה מקיימ⁠[י]⁠נן ליה.
ומקשים: ותיפוק ליה דהוה ליה [וייצא לו איסור תענית ביום זה שהרי הוא] יום שלפני יום ניקנור! אמר רב אשי: השתא איהו גופיה בטלוהו [עכשיו, הרי, אותו עצמו ביטלו] משום האבל, וכי משום יום ניקנור שהוא יום שאחריו ניקום ונגזר [נעמוד ונגזור] בו איסור תענית?
The Gemara asks: And let him derive that fasting on the twelfth is prohibited in any case, as it is the day before Nicanor’s Day. Rav Ashi said: Now that with regard to Trajan’s Day itself, they annulled it, will we then arise and issue a decree not to fast on this date due to the following day, Nicanor’s Day?
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מַאי נִיקָנוֹר וּמַאי טוּרְיָינוֹס דְּתַנְיָא נִיקָנוֹר אֶחָד מֵאִפַּרְכֵי יְוָונִים הָיָה וּבְכׇל יוֹם וָיוֹם הָיָה מֵנִיף יָדוֹ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַיִם וְאוֹמֵר אֵימָתַי תִּפּוֹל בְּיָדִי וְאֶרְמְסֶנָּה וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם קָצְצוּ בְּהוֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו וּתְלָאוּם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאָמְרוּ פֶּה שֶׁהָיָה מְדַבֵּר בְּגַאֲוָה וְיָדַיִם שֶׁהָיוּ מְנִיפוֹת עַל יְרוּשָׁלַיִם תֵּעָשֶׂה בָּהֶם נְקָמָה.

In relation to the above, the Gemara inquires: What is the origin of Nicanor’s Day and what is the origin of Trajan’s Day? As it is taught in a baraita: Nicanor was one of the generals [iparkhei] in the Greek army, and each and every day he would wave his hand over Judea and Jerusalem and say: When will this city fall into my hands, and I shall trample it? And when the Hasmonean monarchy overcame the Greeks and emerged victorious over them, they killed Nicanor in battle, cut off his thumbs and big toes, and hung them on the gates of Jerusalem, saying: The mouth that spoke with pride, and the hands that waved over Jerusalem, may vengeance be taken against them. This occurred on the thirteenth of Adar.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איפרכי – דוכוס.
קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום כו׳. ידיו ע״ש שהניף ידו על יהודה כו׳ ורגליו ע״ש שאמר וארמסנה דמשמעו ברגל ובירושל׳ הוסיף חתכו ראשו וניחא טפי דהיינו פה שהיה מדבר כו׳ ואמר שתלאום בשערי ירושלים בגובה מהשערים לפרסם הנקמה ואין זה שער נקנור המוזכר בכמה מקומות בתלמוד שהוא שער המזרח שבעזרה דההוא נקנור מוזכר לשבח ע״ש הנס כדאמרינן בפרק אמר להם הממונה:
א אגב כך מבררים: מאי [מהו עניינו] של ניקנור ומאי [ומהו עניינו] של טוריינוס? דתניא כן שנינו בברייתא]: ניקנור אחד מאפרכי (משרי הצבא) היוונים היה, ובכל יום ויום היה מניף ידו על יהודה וירושלים, ואומר: אימתי תפול בידי עיר זו וארמסנה. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, הרגו אותו במלחמה, קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים, ואמרו: פה שהיה מדבר בגאוה, וידיים שהיו מניפות בבוז על ירושלים — תעשה בהם נקמה, ויום זה שלושה עשר באדר היה.
In relation to the above, the Gemara inquires: What is the origin of Nicanor’s Day and what is the origin of Trajan’s Day? As it is taught in a baraita: Nicanor was one of the generals [iparkhei] in the Greek army, and each and every day he would wave his hand over Judea and Jerusalem and say: When will this city fall into my hands, and I shall trample it? And when the Hasmonean monarchy overcame the Greeks and emerged victorious over them, they killed Nicanor in battle, cut off his thumbs and big toes, and hung them on the gates of Jerusalem, saying: The mouth that spoke with pride, and the hands that waved over Jerusalem, may vengeance be taken against them. This occurred on the thirteenth of Adar.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַאי טוּרְיָינוֹס אָמְרוּ כְּשֶׁבִּקֵּשׁ טוּרְיָינוֹס לַהֲרוֹג אֶת לוּלְיָנוּס וּפַפּוּס אָחִיו בְּלוּדְקִיָּא אָמַר לָהֶם אִם מֵעַמּוֹ שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אַתֶּם יָבֹא אֱלֹהֵיכֶם וְיַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהִצִּיל אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מִיַּד נבוכד נצר אָמְרוּ לוֹ חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה צַדִּיקִים גְּמוּרִין הָיוּ וּרְאוּיִין הָיוּ לֵיעָשׂוֹת לָהֶם נֵס ונבוכד נצר מֶלֶךְ הָגוּן הָיָה וְרָאוּי ליעשות נֵס עַל יָדוֹ.

What is the origin of Trajan’s Day? They said in explanation: When Trajan sought to kill the important leaders Luleyanus and his brother Pappas in Laodicea, he said to them: If you are from the nation of Hananiah, Mishael, and Azariah, let your God come and save you from my hand, just as He saved Hananiah, Mishael, and Azariah from the hand of Nebuchadnezzar. Luleyanus and Pappas said to him: Hananiah, Mishael, and Azariah were full-fledged righteous people, and they were worthy that a miracle should be performed for them, and Nebuchadnezzar was a legitimate king who rose to power through his merit, and it is fitting that a miracle be performed through him.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לוליינוס ופפוס אחיו – צדיקים גמורים היו.
בלודקי׳ – היא לוד והיינו דאמרינן בכל דוכתא (ב״ב דף י:) הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן בגן עדן ויש אומרין שנהרגו על בתו של מלך שנמצאת הרוגה ואמרו היהודים הרגוה וגזרו גזרה על שונאיהן של ישראל ועמדו אלו ופדו את ישראל ואמרו אנו הרגנוה והרג המלך לאלו בלבד.
אם מעמו כו׳.
אמר להם אם מעמו של חנניה כו׳. יבא אלהיכם ויציל כו׳. נראה גם שהודו שהם הרגו את בת המלך זה הרשע טוריינוס ידע שבעלילה בא עליהם ולא הודו אלא להציל הכלל וז״ש כשם שבאו שם על חנניה מישאל ועזריה בעלילה עליהן להשתחות לצלם ואם לאו ישליכו אותן לכבשן האש ואלהיהם הצילם אם מעמו של חנניה כו׳ יציל אתכם מידי וא״ל חנניה כו׳ ואנו גם שאנחנו צדיקים בדבר זה שבעלילה באת עלינו אבל אם אנחנו נתחייבנו כליה למקום מצד אחר גם אם אין אתה הורגנו הרבה הורגים כו׳ שיהיו הורגים אותנו על אותן עבירות שאנו חייבין הריגה למקום והקב״ה לא מסר אותנו בידך להרוג על דבר שקר אלא כדי ליפרע ממך דמינו שהרגת אותנו בעלילה וז״ש אעפ״כ כו׳ ר״ל אע״פ שא״ל שבעלילה בא להורגן והש״י ינקום דמן ממנו אעפ״כ לא השגיח בהן והרגן שם:
מאי [מהו עניינו] של טוריינוס? אמרו: כשבקש טוריינוס להרוג את המנהיגים החשובים לולינוס ופפוס אחיו בלודקיא, אמר להם: אם מעמו של חנניה מישאל ועזריה אתם — יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי, כדרך שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר! אמרו לו לוליינוס ופפוס: חנניה מישאל ועזריה צדיקים גמורין היו בעצמם, וראויין היו ליעשות להם נס. ועוד: ונבוכדנצר מלך הגון היה, שהיה מלך גדול שעלה לשלטון בזכות וראוי לעשות נס על ידו, שיזכה לגרום שייראה נס.
What is the origin of Trajan’s Day? They said in explanation: When Trajan sought to kill the important leaders Luleyanus and his brother Pappas in Laodicea, he said to them: If you are from the nation of Hananiah, Mishael, and Azariah, let your God come and save you from my hand, just as He saved Hananiah, Mishael, and Azariah from the hand of Nebuchadnezzar. Luleyanus and Pappas said to him: Hananiah, Mishael, and Azariah were full-fledged righteous people, and they were worthy that a miracle should be performed for them, and Nebuchadnezzar was a legitimate king who rose to power through his merit, and it is fitting that a miracle be performed through him.
רי״ףמיוחס לרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאוֹתוֹ רָשָׁע הֶדְיוֹט הוּא וְאֵינוֹ רָאוּי ליעשות נֵס עַל יָדוֹ וְאָנוּ נִתְחַיַּיבְנוּ כְּלָיָה לַמָּקוֹם וְאִם אֵין אַתָּה הוֹרְגֵנוּ הַרְבֵּה הוֹרְגִים יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם וְהַרְבֵּה דּוּבִּין וַאֲרָיוֹת יֵשׁ לוֹ לַמָּקוֹם בְּעוֹלָמוֹ שֶׁפּוֹגְעִין בָּנוּ וְהוֹרְגִין אוֹתָנוּ אֶלָּא לֹא מְסָרָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדְךָ אֶלָּא שֶׁעָתִיד לִיפָּרַע דָּמֵינוּ מִיָּדֶךָ.

But this wicked man, Trajan, is a commoner, not a real king, and it is not fitting that a miracle be performed through him. Luleyanus and Pappas continued: And we are not wholly righteous, and have been condemned to destruction by the Omnipresent for our sins. And if you do not kill us, the Omnipresent has many other executioners. And if men do not kill us, the Omnipresent has many bears and lions in His world that can hurt us and kill us. Instead, the Holy One, Blessed be He, placed us into your hands only so that He will avenge our blood in the future.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נתחייבנו הריגה – על חטא חייבי מיתות בית דין.
ואותו רשע, כלומר, אתה, הדיוט הוא ולא מלך אמיתי ואינו ראוי ליעשות נס על ידו. וגם אנו איננו צדיקים, ואנו נתחייבנו כליה למקום (הקדוש ברוך הוא) בגלל עוונותינו כלפיו, ואם אין אתה הורגנו — הרבה הורגים אחרים יש לו למקום, ואם לא יהרגו אותנו בני אדם — והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו. אלא, לא מסרנו הקדוש ברוך הוא בידך אף שהיה יכול להורגנו בדרך אחרת, אלא מפני שעתיד ליפרע דמינו מידך.
But this wicked man, Trajan, is a commoner, not a real king, and it is not fitting that a miracle be performed through him. Luleyanus and Pappas continued: And we are not wholly righteous, and have been condemned to destruction by the Omnipresent for our sins. And if you do not kill us, the Omnipresent has many other executioners. And if men do not kill us, the Omnipresent has many bears and lions in His world that can hurt us and kill us. Instead, the Holy One, Blessed be He, placed us into your hands only so that He will avenge our blood in the future.
רי״ףמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אעפ״כאַף עַל פִּי כֵן הֲרָגָן מִיָּד אָמְרוּ לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁבָּאוּ דְּיוֹפָּלֵי מֵרוֹמִי וּפָצְעוּ אֶת מוֹחוֹ בְּגִיזְרִין.:

Even so, Trajan remained unmoved by their response and killed them immediately. It is said that they had not moved from the place of execution when two officials [diyoflei] arrived from Rome with permission to remove Trajan from power, and they split his skull with clubs. This was viewed as an act of divine retribution and was established as a commemorative day.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דיופלי – שלוחים:
בגיזירין – קופיץ:
דיופלין – שני שרים וכן מטרופולין של מלכים לשון שרים.
בגזירין – מקלות כמו גזירי עצים.
דיופילי. שני שרים.
[מתני׳ לעיל טו ע״ב] ואם התחילו. שגזרו תענית ולא שמו אדעתן שראש חודש בא להן באמצע, אין מפסיקין.
וכן תשעה [באב שחל להיות] כו׳. אין משלימין.
הדרן עלך סדר תעניות
[פרק סדר תעניות האילו]
אף על פי כן לא חשש לדבריהם ואף הרגן מיד. אמרו: לא זזו משם ממקום ההריגה עד שבאו דיופלי (זוג שליחים) מרומי שקיבלו ייפוי כוח להסירו משלטונו ולעונשו, ופצעו את מוחו בגיזרין של עץ והרגוהו. וכיון שאירע הדבר כך, וראו הכל כיצד הקדוש ברוך הוא נפרע משונאי ישראל, קבעוהו כיום חג.
Even so, Trajan remained unmoved by their response and killed them immediately. It is said that they had not moved from the place of execution when two officials [diyoflei] arrived from Rome with permission to remove Trajan from power, and they split his skull with clubs. This was viewed as an act of divine retribution and was established as a commemorative day.
רי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי כּוּ׳ אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים כּוּ׳.: וְכַמָּה הָוְיָא הַתְחָלָה רַב אַחָא אָמַר שָׁלֹשׁ רַבִּי אַסִּי אָמַר באַחַת.

§ The mishna taught: One may not decree a fast on the community starting on a Thursday, so as not to cause prices to rise. Furthermore, one may not decree a fast on New Moons, on Hanukkah, or on Purim. However, if one began a set of fasts, one does not interrupt the sequence for these days. The Gemara asks: And how many fasts are considered a beginning? Rav Aḥa said: If one fasted three fasts before the festive day. Rabbi Asi said: Even if one fasted one fast before it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי כו׳ – אין גוזרין תענית בראשי חדשים בחנוכה ובפורים ואם התחילו כו׳. כמה הוא התחלה. ר׳ אחא אמר ג׳ ר׳ יוסי אומר אחת וקיימא לן כר׳ יוסי. ואסיקנא אם התחילו כו׳. ט׳ באב שחל להיות ערב שבת. פי׳ הא דתנינן בסוף בכל מערבין ומשתתפין ט׳ באב שחל להיות בערב שבת כו׳. קבלה בידינו כי פסח של אותה שנה היה ביום ה׳. ומלאי תמוז דההיא שתא וחל ר״ח אב בחמישי. וחל ט׳ באב להיות בערב שבת וחסרו אב ואלול חל להיות ערב שבת וראש השנה בשבת. דבר ברור הוא שיש לסנהדרין לקבוע חסירין זה אחר זה כפי המסורת שבידם. ובפירוש שנו בענין עצרת (ר״ה ו ע״ב) שניהן מלאין ה׳ חסרין ו׳ והם ניסן ואייר ור׳ עקיבא שגמע ביצה מגולגלת מסוכן היה משום שהיה חולה ואמרו לו הרופאים כי גמיעת ביצה מיד בלא מלח באחרית היום היא רפואתו. וכיון שראהו ר׳ יהודה נדמה לו דסבר המתענה בערב שבת אינו משלים ט׳ באב שחל להיות בערב שבת. כגון דאקלע פסח דההיא שתא בחמישי בשבת וחל ט׳ באב בערב שבת לפי שהיה תמוז מלא וחיסרו (עוד לחדש) [אב ואלול] וחל ראש השנה להיות בשבת.
ירושלמי אפילו יחיד שקבל על עצמו תענית מתענה ומשלים. ירושלמי (ברכות פ״ד) י״ח ברכות שבכל יום כנגד י״ח מזמורים שמראש תהלים עד יענך ולמה רגשו גוים אינו מן המנין. דברכת המינים ביבנה תקנוה. וכנגד י״ח פעמים שכתוב בתורה אברהם יצחק ויעקב. גם ויקרא בהם שמי ושם אבותי בכלל. וכנגד י״ח צוויים שכתוב בתורה בפרשת המשכן שני מן ואתו אהליאב עד סוף הספר. ז׳ ברכות של שבת כנגד ז׳ קולות שכתוב בהבו לי״י בני אלים וכנגד ז׳ אזכרות שכתוב במזמור שיר ליום השבת. ט׳ ברכות של ראש השנה כנגד ט׳ אזכרות הכתובים בפרש׳ חנה ובסוף כתיב י״י ידין אפסי ארץ. כ״ד ברכות של תענית צבור כנגד כ״ד רנה תחנה תפלה שכתובים בפרשת שלמה. ר׳ זירא אמר יחיד בתענית צבור צריך להזכיר עננו י״י עננו כו׳. ואסיקנא איכן אמרה כלילי שבת וכיומו. וקיימא לן ש״צ אומר בין גואל לרופא חולי. יחיד בשומע תפלה.
ר׳ אחא אמר יחיד בט׳ באב צריך להזכיר מעין המאורע והוא רחם י״י עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך.
ועל העיר האבלה ההרוגה כו׳ עד ואני אהיה לה נאם י״י חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. והיכן אומרה הכי ר׳ ירמיה כל דבר שהוא להבא אומרו בעבודה לשעבר אמרו בהודאה כדתנן (פ״ט דברכות) ונותן הודאה לשעבר וצועק לעתיד לבוא. כל הברכות כולן אחר חותמיהן. ואינו אומר בברכה פסוק כלומר אינו מזכיר פסוק לבדו וחותם ברכה. ואלין דאמרי צהלי ורוני יושבת ציון וחותם בברכה אין בו משום ברכת פסוק. ר׳ זעירא צם תת״ק תענית ולא חשש למגלת תענית. ר׳ יעקב כד מפקיד לספריא אין אתת בך אנשי שאיל לכון אמרון ליה (הכל) [בכל] מתענין חוץ משבתות וימים טובים ור״ח וחולו של מועד וחנוכה ופורים. והלכתא אפילו יחיד שקיבל עליו תענית בערב שבת מתענה ומשלים (עירובין מא ב).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן בת״ב שחל להיות בע״ש אין משלימין:
וכמה הויא התחלה דקאמר אם התחילו אין מפסיקין רב אחא אמר שלש שאם היו ג׳ תעניות קודם ר״ח ורביעי בר״ח אין מפסיקין זו דברי ר״ג דאמר אם התחילו אין מפסיקין אבל אין משלימין:
הדרן עלך סדר תעניות כיצד
שלש – תעניות שני וחמישי ושני.
וכמה הויא התחלה – שאינו מפסיק לאחר מכאן.
רבי אחא ורבי יוסי – אמוראי נינהו דלאו אורחא דתנאי לאשתעויי בגמרא כי האי גוונא.
ערב שבת הלכה מתענה ומשלים ויש מי שהורה שלא נאמר דבר זה אלא בתעניות הקבועים לאבל כגון ד׳ הצומות שאירע אחד מהם בערב שבת שאין להקדים את הפורענות אבל תענית אסתר שאינו לאבל מקדימים אותו לחמשי כל שכן לדברי אלו שאין יחיד מתענה מעצמו בערב שבת אא״כ הוא תענית של מצוה ואע״פ שאמרנו בעירובין (מ׳:) על התלמידים הנמשכים בשמועתם שמתענים ומשלימים בערב שבת הם מפרשים אותם בתלמידים המתענים לשם צבור ואין דבריהם נראים שאין היחיד מתענה לשם הצבור אלא שני וחמשי כמו שהתבאר בפרק א׳ ולעולם אף תענית של רשות מתענה בערב שבת ומשלימו ובתלמוד המערב שבפרק זה אמרו ר׳ אבין ציים כל ערובת ראש השנה ר׳ זעירא ציים כל ערובת שובתא ואחר שכן מה שאמרו בסוף מגלת תענית הנשבע להתענות ערב שבת הרי זו שבועת שוא שמקצת ערב שבת שבת ומקצת ערב י״ט י״ט אין הלכה כן לענין תענית אע״פ שבקצת עניני אבלות כתבוה רבים בחבוריהם ומ״מ משעת שקיעת החמה תוספת ענוי הוא וכבר נכנס בתחום שבת ואם רוצה לאכל אוכל ואין צריך להמתין עד שחשיכה כך דעת גדולי המפרשים והדברים נראים יש צדדים שהותר להתענות אף בשבת קצתם התבארו במסכת ברכות וקצתם יתבארו בפרק שאחר זה בע״ה:
ראיתי לקצת מפרשים שכל שאדם מתענה בו ברשות אפילו היה ר״ח או חנכה או פורים קורים מה שנהגו לקרות בתענית ומתפללים תחנה ואם אירע תענית בערב שבת נופלין על פניהם בתפלת המנחה ומ״מ לא ראיתי מי שנהג כן ובתלמוד המערב הוזכרה כאן אלא שלא הוכרעה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
פרק שלישי בע״ה:
סדר תעניות האלו האמורים וכו׳ כונת הפרק לבאר עניני תעניות של שאר צרות לבד אותן שהוזכרו על הגשמים ורוב הפרק יסוב על ד׳ ענינים הראשון לבאר שיש דרכים אף במניעת הגשמים שאין מדמין אותן מכל וכל לתעניות של גשמים אלא שמדמים אותם לתעניות של שאר צרות להתענות עליהן מיד ומודיע ענינם השני לבאר על איזה מין מן הצרות מתענים כל הצבור ועל איזו אין מתענים הכל השלישי לבאר בו על איזו מתריעים אף בשבת ועל איזו אין מתריעים אף בחול ועל איזו מתריעים בחול אבל לא בשבת והרביעי לבאר אם נענו ביום התענית אם ישלימו תעניתם אם לאו זהו שרש הפרק דרך כלל:
והמשנה הראשונה תבאר מין צרה שבגשמים שדנין אותה כשאר צרות להתענות מיד ולא שיתענו יחידים תחלה ואח״כ יהו צבור הולכים ומתענים עד י״ג תעניות כמו שהקדמנו והוא שאמר סדר תעניות וכו׳ ופי׳ המשנה סדר תעניות האלו האמורים בפרקים שקדמו שבתחלה יחידים מתענים ואח״כ הצבור הולכים ומתענים עד י״ג תעניות החלוקים בג׳ דרכים כמו שהתבאר דוקא ברביעה ראשונה ופי׳ בגמ׳ כלומר שלא ירדו גשמים בכל הרביעיות ולאו דוקא רביעה ראשונה ומניעת הגשמים דבר מצוי הוא ולפיכך אין מתענים כלם מיד אבל אם ירדו הגשמים וזרעו וצמחו הזרעים ואחר צמיחתם נשתנה מראיתם לרוע מחמת איזה מקרה המגיעם הואיל וצרה זה אינה מדברים הרגילים מתחילים מיד כל הצבור להתענות ולהתריע ובזו נחלקו מדין תענית של גשמים ומ״מ נראה לגדולי המפרשים שדין תעניות אלו כדין תעניות שניים הנזכרים בענין המטר לדין תענית צבור וכן בכל אלו הנזכרים במשנה הואיל ומענין תבואה הם וכן אם ירדו גשמים ברביעה ראשונה ופסקו גשמים בינה לבין רביעה שנייה מ׳ יום מתענים מיד ומתריעים שזהו סימן בצורת ובפחות ממ׳ יום אין מתענים כלל שזהו דרכו וכן אם ירדו גשמים לצמחים ולא לאילן ופירשוה בגמ׳ כגון שירדו בנחת ואין נכנסות בעמק הארץ שיועילו לשרשי האילנות או לאילנות ולא לצמחים כגון שירדו בשטף שמועיל לאילנות ולא לצמחים כגון שיורדים בשטף גדול שאין מתעכבין אלא כשמוצאים גומות ובורות וכיוצא בהן בכל אלו מתריעים מיד ומתענים וכן עיר שלא ירדו בה וירדו בסביבותיה מתענים ומתריעים מיד באותה העיר שזהו שלא כדרך הרגיל ואותן הסביבות מתענים ולא מתריעים וטעם תעניתם לעורר הלבבות מתוך צרות שביניהם או שמא שאלו מטילים צרכיהם עליהם ר׳ עקיבא אומר מתריעות אבל לא מתענות שכל שאינו לצרת עצמו תענית למה ומ״מ רבוי תפלה בצעקה ובשופרות עושים והלכה כחכמים:
זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שבאו עליה בגמרא אלו הן:
כמה הוא ההתחלה ר׳ אחא אומר ג׳ – פירש ג׳ תעני׳ רבי יוסי אומר אחת תענית אפילו תעני׳ אחד והלכתא כרבי יוסי ולרמב״ם ז״ל ראיתי שכתב בפירש המשנה שלו אם התחילו אין מפסיקין שאם התחילו אפילו שעה א׳ אין מפסיקין התעניו׳ אלא משלימין נראה שהוא מפרש אחת וג׳ האמורים כאן שעות שאף על פי שלא היה להם לגזור בהם תעניו׳ אם התחילו להתענו׳ אפילו שעה אחת אין מפסיקין ואינו נכון שאם בגזרת ב״ד התחילו להתענו׳ במזיד או בטעות מה ענין להפריש בין ג׳ או ד׳ הא ודאי לא עבר רובו של יום בקדושה כדי שלא יחזרו מטעותם וכ״ש אם נתענו שלא בגזרה שאינו כלום. ובחבורו לא כתב כן אלא אם התחילו להתענו׳ אפילו יום אחד ופגע בהן ר״ח או חנוכה ופורים מתענין ומשלימין היו בתעני׳ ונראה ודאי כי מה שכתוב בפי׳ המשנה טעות ידי סופר הוא והיה לו לכתוב תעני׳ א׳ תדע עוד דשעות מאו דכר שמיה דלימא סתם שלא ואחת אלא ודאי תעניו׳ נינהו ואמתני׳ קאי דקתני אין גוזרין תעניו׳ ועוד היכי הוה ליה למיתני ואם גזרו והתחילו אין מפסיקין כלומר אם טעו וגזרו הן בטעות הוראה או כסבורים שאינו ר״א וגם התחילו לעשות בהודאה להתענו׳ אין מפסיקין ובהכי סליק פרקא.
בד״ה ר׳ אחא כו׳ כה״ג הס״ד ואח״כ מה״ד זו דברי ר״מ ואדברי ר״מ דמתניתין כו׳ כצ״ל:
בפרש״י בד״ה לבורות כו׳ בית כניסות מי גשמים לשתיה כצ״ל:
:
ב שנינו במשנה: אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי, כדי שלא לגרום בכך להפקעת השערים, ועוד אין גוזרין תענית בראשי חדשים בחנוכה ובפורים, ואם התחילו כבר בתעניות אין מפסיקים. ושואלים: וכמה הויא [היא] התחלה לענין זה? רב אחא אמר: שלש תעניות קודם לכן. ר׳ אסי אמר: אחת.
§ The mishna taught: One may not decree a fast on the community starting on a Thursday, so as not to cause prices to rise. Furthermore, one may not decree a fast on New Moons, on Hanukkah, or on Purim. However, if one began a set of fasts, one does not interrupt the sequence for these days. The Gemara asks: And how many fasts are considered a beginning? Rav Aḥa said: If one fasted three fasts before the festive day. Rabbi Asi said: Even if one fasted one fast before it.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רבן (שמעון בן) גמליאל אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים גמִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים דָּרֵשׁ מָר זוּטְרָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב הוּנָא הֲלָכָה מִתְעַנֶּה וּמַשְׁלִים.:

Rav Yehuda said that Rav said: This halakha of the mishna that a fast that occurs on a festival is not observed, is the statement of Rabbi Meir, who said it in the name of Rabban Gamliel. However, the Rabbis say: If a communal fast occurs on one of these days, one must fast and complete the fast until nightfall. Mar Zutra taught in the name of Rav Huna: The practical halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, that one fasts and completes his fast until nightfall.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זו דברי ר״מ – ואדברי ר״מ דמתני׳ קאי דקתני אין משלימין.
מתענה ומשלים – עד חשיכה.
ובין יחיד ובין ציבור שהן בתענית ערב שבת מתענין ומשלימין, דתניא (עירובין מא ע״א) רבי יוסי אומר מתענה ומשלים ואמר עולא הלכה כר׳ יוסי. דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא הלכה מתענה ומשלים.
הלכה מתענה ומשלים – פי׳ הא דקפסק הלכה מתענה ומשלים אר״ח קאי דאי אחנוכה ואפורים אינו יכול להתענות דיום משתה ושמחה כתיב.
אמר רב יהודה אמר רב: כל הלכה זו שתענית שאירעה בימים טובים אף אם התחיל אין משלים להתענות עד הערב, היא דברי ר׳ מאיר שאמר זאת משום (משמו) של רבן (שמעון בן) גמליאל. אבל חכמים אומרים: אם היתה תענית ביום כזה — מתענה ומשלים להתענות עד הערב. דרש מר זוטרא משמיה [משמו] של רב הונא: הלכה למעשה היא שמתענה ומשלים.
Rav Yehuda said that Rav said: This halakha of the mishna that a fast that occurs on a festival is not observed, is the statement of Rabbi Meir, who said it in the name of Rabban Gamliel. However, the Rabbis say: If a communal fast occurs on one of these days, one must fast and complete the fast until nightfall. Mar Zutra taught in the name of Rav Huna: The practical halakha is in accordance with the opinion of the Rabbis, that one fasts and completes his fast until nightfall.
עין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לרש״יראב״ןתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
פרק ג – סדר תעניות אלו
(13) מתני׳מַתְנִיתִין: דסֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ הָאָמוּר בִּרְבִיעָה רִאשׁוֹנָה אֲבָל צְמָחִים שֶׁשָּׁנוּ מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד וְכֵן שֶׁפָּסְקוּ גְּשָׁמִים בֵּין גֶּשֶׁם לְגֶשֶׁם אַרְבָּעִים יוֹם מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכַּת בַּצּוֹרֶת.

Chapter 3
MISHNA: The order of these fasts of increasing severity, as explained in Chapter One, is stated only in a case when the first rainfall has not materialized. However, if there is vegetation that grew and its appearance changed due to disease, the court does not wait at all; they sound the alarm about it immediately. And likewise, if rain ceased for a period of forty days between one rainfall and another, they sound the alarm about it because it is a plague of drought.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

סדר תעניות האמור כל אילו תעניות דאמרן לעיל דאין גוזרין לאלתר ברביעה ראשונה ולא ירדו גשמים אבל צמחים ששנו שנשתנה מראה שלהן מתריעין עליהן מיד קודם הרביעה שלישית להתענות ומי אמרת לאלתר ברביעה ראשונה מתענין. אבל יבשו לא דכיון שיבשו לית להו תקנתא כלל ואי מתריעין עליהן הוי תפלת שוא:
מתני׳ סדר תעניות אלו – האמור בפ׳ ראשון (דף י.) שבתחילה יחידים מתענין סדר תעניות ואחר כך צבור הולכין ומתענין עד י״ג אם לא נענו.
ברביעה ראשונה – אם עבר זמן רביעה ראשונה של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה.
אבל צמחים ששנו – שנשתנו ממנהגן תחת חטה יצא חוח תחת שעורה באשה שלא היו חטים בשבולים או שינוי אחר מתריעין עליהן מיד אפילו בראשונות שכל חומר האחרונות נוהג בהן.
בין גשם לגשם – בין רביעה ראשונה לשניה סימן בצורת היא.
[מתני׳]. סדר התעניות האילו האמור כו׳. כלומ׳ סדר תעניות האמורין למעלה דבתחילה גוזרין שלש תעניות ואחר כך שלש אחרות חמורות מאילו, עברו אילו ולא נענו גוזרין עוד שבע אחרונות ומתריעין בהן, הני מילי ברביעה ראשונה שלא ירדה, אבל זרעו וצמחו ושינו הצמחים, שנשתנו ממראה ירוק, אין ממתינין כלום, אלא מתריעין עליהן מיד. שמתקבצין הקהילות ביחד וגוזרין תענית ומתפללין ענינו.
וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום. כגון שירדה רביעה ראשונה בזמנה ועברו מ׳ יום ולא ירדו גשמים, מתריעין עליהם מיד. שמיד מתקבצין הקהילות ביחד וגוזרין תענית ומתפללין ענינו.
כל הני מתריעין דהכא, כלומ׳ שמתקבצין הקהילות ביחד ומתפללין ביחד.
מתריעין עליהם מיד ומתענין כמו כן – ואפילו בראשונות שחומר האחרונות נוהגין בו ואם תאמר הא דמתריעין משמע דמתריעין ומתענין אמאי צריך לפרש במתני׳ בסמוך אותה העיר מתענה ומתרעת כיון דסתם מתריעות משמע תרוייהו ויש לומר משום דבעי לאפלוגי ר׳ עקיבא בסיפא דקאמר מתריעות ולא מתענות.
ברביעה ראשונה. בפ״ק1 שבתחילה יחידים מתענין ואחר כך ציבור עד י״ג כשלא נענו2.
ברביעה ראשונה. ואם עבר זמן של רביעה ראשונ׳ של יורה ולא ירדו גשמים מתענין והולכין כסדר הזה3.
אבל [צמחים] ששנו. נשתנו מראיהן ומנהגן כדכתי׳ תחת חיטה יצא חוח ותחת שעורה באשה מתריעין מיד ואפי׳ בראשונו׳ שכל חומר האחרונות נוהג מיד4.
בין גשם לגשם. בין רביעה ראשונ׳ לשנייה5.
1. דף י׳ א׳.
2. כ״פ רש״י ד״ה סדר.
3. כ״פ רש״י ד״ה ברביעה.
4. כ״פ רש״י ד״ה אבל צמחים.
5. כ״פ רש״י ד״ה בין גשם.
פרק שלישי סדר תעניות האלו
האמור ברבועה ראשונה אבל צמחים ששנו מתריעין עליהן מיד דעת הראב״ד ז״ל כשכל מקום ששנינו מתריעים סתם היינו התריעה בשופר בלא תעני׳ ולפי דעתו אין בשנוי הצמחים לקות גדולה שיבא ממנה מכת רעב אלא שהתבואה נפסד׳ קצת עד כעין מכת בצור׳ ודי שיתריעו עליה בשופר ויש סעד לדבריו ממה שאמרו שאם פסקו בין גשם לגשם מ׳ יום שמתריעים עליהם מיד ואלו היתה התרעה בתעני׳ היאך אפשר שיחמרו בזה שאינה אלא מכת בצורת יותר משלא ירדו גשמים כל עיקר שהיא מכת רעב של מהומה דאלו מכת בצורת קלה ממכ׳ שהרי מקצתן רעבים ומקצתן שבעים ומצינו מחמירין יותר על הפסד קצת התבואה יותר ממה שאנו מחמירי׳ על הפסד כלם וכן כשירדנו לצמחים ולא לאילן או לאילן ולא לצמחים ששנינו מתריעין עליהן מיד ואם התרעה היא התרעה בתעני׳ היאך נחמיר בזה שירדו למקצתן מהיכן שלא ירדו כל עיקר אלא ודאי מתני׳ להקל שאין לנו סדר תעניות אלא על שלא ירדו גשמים כלל ברביעה ראשונה אבל באלו שבמשנתי׳ מתריעין בשופר בלבד וכן בכל מקום שלא שנינו בו אלא מתריעים התרעה בלא תעני׳ היא. ואין שיטה זו נכונה כלל מכמה טעמים חדא שאם בא התנא להקל על אלו דסגי להו בהתרעה לא היה לו לתפוס לשון זה אלא כך היה לו לומר אבל צמחים ששנו מתריעי׳ עליהם בלבד. ועוד שלא מצינו התרעה אלא על סדר ברכות שהן בתעניות ואם בא התנא לתדש התרעה אחרת היה לו לפר׳ ועוד דבפרקי׳ דלעיל קתני התרעה לחומרה ולבסו׳ בקשת רחמים ואמר שאינה אלא באחרונו׳ ולא בתעניו׳ הראשונו׳ ואמצעיו׳ שאינה אלא בשעה שהצרה דוחקת ועכשיו בא לדונה בקולא שתהא בדברים אלו הקלים שאינן ראויין לתעני׳. ועוד שהרי על מה שאמרו במשנתי׳ שמתריעין אמרו בברייתא התרעה שלהם ב׳ וה׳ אלא לתעני׳ ועוד שודאי שנו הצמחים בחסרון הגשמים מודה הוא על הפסד התבוא׳ לגמרי ומבי׳ ליה רעב בעציר׳ הגשמים ולא אמר התנא מכ׳ בצור׳ אלא כשפסקו גשמים בין גשם לגשם על זו מכ׳ רעב חשיב ליה. לכך מפ׳ רבי׳ הגדול ז״ל שכל מקום ששנינו התרע׳ סתם אינו אלא התרעה ע״י תענית בז׳ אחרונות ובלבד בהתרעה שהיא בשופר ולאפוקי התרעה שאמרו על עיר שהקיפוה עובדי כוכבים ומזלות לית בה תענית דהא מתריעי׳ בשבת קתני ובשבת ליכא תעני׳ וההיא לא קשיא לן משום דהתם התרע׳ וצעקה בפה וכדאמרי׳ עלה בפרקים דלעיל ואי בשופרו׳ שופרות בשבת מי איכא ועכשיו עולה משנתי׳ יפה. סדר תעניו׳ אלו האומר שלא התריעו בהן עד האחרונו׳ ברביע׳ הראשונ׳ כי אף על פי שכיון שהגיע מרחשון בא זמן הגשמים אין השעה עובר׳ להיות צרה דחוקה וגם אין לראו׳ נפשינו בגזרת שמים שדרך רביעה להתאחר קצת עד ז׳ אחרונו׳ שעוברת זמנה של רביעה לגמרי ולפיכך לא נחמיר בתעניו׳ להתריע עד אותה שעה כי ההתרעה סוף בקשת רחמים כמו שכתוב שתורה וכי תבואו מלחמ׳ בארצכם וכו׳ אבל אחר שצמחו הצמחי׳ והגיע הרביע׳ האחר׳ שהיא לגדלם ולהולידם לצמחים ונמנעו הצמחים עד שהתחילו הצמחים לשנו׳ זה סוף צרה ושעה עוברת להפסדם ולפי׳ מתריעין עליהם מיד כדין ז׳ אחרונו׳ וכל חומרותיו ותפלותיו כי תחלתה של זו כסופה של עצירת גשמים ברביעה הראשונה וכן מפורש בירושלמי כי פעמים שבג׳ ראשונות גוזרין בז׳ אחרונו׳ בכל חומרותיו ואמרו על דין עוברו׳ ומניקו׳ שאין מתענין בראשונות.
אמר רב שמואל בר רב יצחק נראי׳ דברי׳ כשגזרו כב׳ שלא להפסיק מבעוד יום אבל אם גזרו מיד להפסיק מבעוד יום עוברו׳ ומציקו׳ מתענו׳ בהם ואתיא בצמחי׳ ששינו א״נ על שאר צרו׳ דחוקו׳ שבפ׳ זה וכן כשפסקו גשמים בין גשם לגשם יום אף על פי שזו מכת בצורת כלו׳ מכה המביא׳ לידי בצור׳ כמו שאמרו בש״ס ואינה רעה כ״כ כדעת רב שלעציר׳ גשמים מ״מ ראוי להחמיר בתחלתה מב׳ טעמים האחד כי כיון שעברו מ׳ יום ירידת רביעה ראשונ׳ לא סגי׳ שלא יגיע זמן רביעה אפילה שהיא ראיה לז׳ תעניו׳ החמורו׳ והיא שעה עוברת אלא שהוצרך התנא ללמדנו שלא נאמר אף על פי שהזמן עובר כיון שכבר ירדו גשמי׳ שוב אין כאן גזירה ורעה הראויה להתרע׳ שאין בזה מהומת רעב קמ״ל שאעפ״כ ראוי להתענו׳ עליה דגזירת שמו׳ היא כיון שמביא׳ לידי בצורת ועוד שלענין תעני׳ והתרע׳ אין הולכין אחר רבוי המכה וגודל הרע׳ אלא אחר שנוי הטבע ממנהגו של עול׳ ומה שנרא׳ בו מגזירת שמי׳ של עונש עונותיו וזהו כי כשיש עצירה בתחלת הרביע׳ אין זה ראיה לגזירת שמים כיון שדרך רביעה להתאחר עד האפילה אבל כשירדו גשמים בתחלתם ואחר פסקו זה בודאי גזירת ולפי׳ אפי׳ לא תגדל המכה בכך ראוי הוא להתענות בה מיד בהתרעה וזה הטעם כשירדו לאילן ולא לצמחי׳ כי אף על פי שאין המכ׳ גדולה כמו שהיה כשלא ירדו לא לזה ולא לזה ראי׳ היא שזו גזר׳ שמי׳ באותו מין שלא ירדו גשמים וראוי להתריע עלי׳ מיד כשעובר זמנה סד״א אין חומר תענית אלא כשהמכה בשניה קמ״ל ולענין ירדו לצמחים ולא לאילן אם משנתנו בארץ ישראל אין זה בזמן א׳ כי זמן הצמחי׳ ברביעה ראשונה ואין זמן האילנות עד פרס הפסח כדאיתא בבריית׳ אלא משנתינו במקו׳ שזמן א׳ ולפי הטעם שאמרו א״נ דמילתא בשני זמני׳ וירדו לצמחי׳ בזמנן של צמחי׳ ואלו אתיא מיא הוה מהניא לאילנות אעפ״כ אין זמנה עד פרס הפסח כדי שיתריעו עליהם אבל בזמנן יתריעו אף על פי שאינה מכה גדולה מאד שגזרה היא באילנות והיינו דקתני עלה וכן העיר שלא ירדו עליה גשמי׳ שאמרו אותה העיר מתענה ומתרע׳ ובודאי דמתניתין בפשוטה להתריע מיד ולא כמו שפירש רבים שאינו אלא בסדר תעניות ונקט לה משום דין סביבותינו דא״כ מאי וכן אלא ודאי דמתריעין מיד ואפי׳ ברביעה הבכירה והטע׳ דהת׳ מיירי כשירדו גשמי׳ קצת לסביבותיה והיינו דנקט תנא כדכתב והמטרתי על עיר אחת שאל״כ מה ענין לפסוק זה ולפי׳ כשירדו גשמי׳ לסביבותיה הסמוכות לה ולא ירדו עליה היא ראיה שאין זה איחור רביעה אלא סוף גזירה להם ודומה למה שאמרנו בירדו לאילן ולא לצמחים והיינו דקתני וכן וזה נכון וברור וכן פי׳ הרמב״ם ז״ל התרע׳ של משנתי׳ התרע׳ בתעני׳.

פרק ג

(14) א משנה סדר תעניות אלו שנתפרש בפרק ראשון, על התעניות בדרגות שונות והפסקות הזמן ביניהן הוא האמור ברביעה ראשונה שלא ירדו בה גשמים. אבל צמחים ששנו שהשתנה מראיהם מפני מחלה — מתריעין עליהן מיד ואין ממתינים כלל. וכן כשפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום — מתריעין עליהן מיד, מפני שהיא מכת בצורת.

Chapter 3

(14) MISHNA: The order of these fasts of increasing severity, as explained in Chapter One, is stated only in a case when the first rainfall has not materialized. However, if there is vegetation that grew and its appearance changed due to disease, the court does not wait at all; they sound the alarm about it immediately. And likewise, if rain ceased for a period of forty days between one rainfall and another, they sound the alarm about it because it is a plague of drought.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףמיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יר׳ אליקיםתוספותר׳ יהודה אלמדאריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יָרְדוּ לַצְּמָחִין אֲבָל לֹא יָרְדוּ לָאִילָן לְאִילָן וְלֹא לַצְּמָחִין לָזֶה וְלָזֶה אֲבָל לֹא לַבּוֹרוֹת לַשִּׁיחִין וְלַמְּעָרוֹת מַתְרִיעִין עֲלֵיהֶן מִיָּד וְכֵן עִיר שֶׁלֹּא יָרְדוּ עָלֶיהָ גְּשָׁמִים דִּכְתִיב {עמוס ד׳:ז׳} וְהִמְטַרְתִּי עַל עִיר אֶחָת וְעַל עִיר אַחַת לֹא אַמְטִיר חֶלְקָה אַחַת תִּמָּטֵר וְגוֹ׳

If sufficient rain fell for the vegetation but not enough fell for the trees; or if it was enough for the trees but not for the vegetation; or if sufficient rain fell for both this and that, i.e., vegetation and trees, but not enough to fill the cisterns, ditches, and caves with water to last the summer, they sound the alarm about it immediately. And likewise, if there is a particular city upon which it did not rain, while the surrounding area did receive rain, this is considered a divine curse, as it is written: “And I caused it to rain upon one city, but caused it not to rain upon another city; one piece was rained upon, and the portion upon which it did not rain withered” (Amos 4:7).
קישוריםרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ירדו לצמחים אבל לא לאילן – מפרש בגמ׳.
לבורות שיחין ומערות – בבבא בתרא מפרש מאי בור ומאי שיח ומאי מערה וכולן בית כניסיות מי גשמים לשתיה.
שלא ירדו עליה גשמים דכתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר וגו׳ – כגון שהמטיר בעיר זו ובחבירתה לא המטיר דקללה היא.
ולא לאילן. מפר׳ בגמר׳.
ירדו גשמים די לצמחין אבל לא ירדו מספיק בשביל האילן, או ירדו גשמים הראויים לאילן ולא לצמחין אחרים, ירדו גשמים הראויים לזה ולזה אבל לא כדי למלאות בורות, לשיחין (בורות מאורכים) ולמערות (בורות מכוסים בתיקרה) לאגור בהם מים לצורך הקיץ — מתריעין עליהן מיד. וכן עיר שלא ירדו עליה גשמים אף על פי שמסביב לה ירדו, וכמו דכתיב [שנאמר]: ״והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר, חלקה אחת תמטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש״ (עמוס ד, ז), שמשמע שדבר כזה סימן קללה הוא —
If sufficient rain fell for the vegetation but not enough fell for the trees; or if it was enough for the trees but not for the vegetation; or if sufficient rain fell for both this and that, i.e., vegetation and trees, but not enough to fill the cisterns, ditches, and caves with water to last the summer, they sound the alarm about it immediately. And likewise, if there is a particular city upon which it did not rain, while the surrounding area did receive rain, this is considered a divine curse, as it is written: “And I caused it to rain upon one city, but caused it not to rain upon another city; one piece was rained upon, and the portion upon which it did not rain withered” (Amos 4:7).
קישוריםרי״ףמיוחס לרש״יר׳ יהודה אלמדאריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תענית יח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תענית יח:, עין משפט נר מצוה תענית יח:, ר׳ חננאל תענית יח:, רי"ף תענית יח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., מיוחס לר׳ גרשום תענית יח:, מיוחס לרש"י תענית יח:, ר׳ אליקים תענית יח: – מהדורת הרב אשר זינגר, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתבי יד מינכן 436 וכתבי יד נוספים, ראב"ן תענית יח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות תענית יח:, ר׳ יהודה אלמדארי תענית יח: – מהדורת הרב יוסף עמרם ברנשטיין ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), ההשלמה תענית יח:, בית הבחירה למאירי תענית יח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א תענית יח:, מהרש"א חידושי הלכות תענית יח:, מהרש"א חידושי אגדות תענית יח:, פירוש הרב שטיינזלץ תענית יח:, אסופת מאמרים תענית יח:

Taanit 18b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Taanit 18b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Taanit 18b, R. Chananel Taanit 18b, Rif by Bavli Taanit 18b, Attributed to R. Gershom Taanit 18b, Attributed to Rashi Taanit 18b, R. Elyakim Taanit 18b, Raavan Taanit 18b, Tosafot Taanit 18b, R. Yehuda Almadari Taanit 18b, HaHashlamah Taanit 18b, Meiri Taanit 18b, Ritva Taanit 18b, Maharsha Chidushei Halakhot Taanit 18b, Maharsha Chidushei Aggadot Taanit 18b, Steinsaltz Commentary Taanit 18b, Collected Articles Taanit 18b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144