×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שִׁבְטוֹ שֶׁל בִּנְיָמִין וְיָרַד לַיָּם תְּחִילָּה שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ח:כ״ח} שָׁם בִּנְיָמִין צָעִיר רוֹדֵם אַל תִּקְרֵי רוֹדֵם אֶלָּא רָד יָם וְהָיוּ שָׂרֵי יְהוּדָה רוֹגְמִים אוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים ס״ח:כ״ח} שָׂרֵי יְהוּדָה רִגְמָתָם.
the tribe of Benjamin and descended into the sea first, as it is stated: “There is Benjamin, the youngest, ruling them [rodem]” (Psalms 68:28). Do not read it as: “Ruling them [rodem]”; rather, read it as: Descending [red] into the sea [yam]. And the princes of the tribe of Judah were stoning them [rogmim otam] for plunging in first and not in the proper order, as it is stated in the continuation of the verse: “The princes of Judah, their council [rigmatam]” (Psalms 68:28).
הערוך על סדר הש״סתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך רדם
רדםא(סוטה לז.) צעיר רודם אל תקרא רודם אלא רד ים שבט בנימין ירד ראשון לים:
א. [מעער פאהרען.]
והיו שרי יהודה רגמתם רוגמין אותן – כך שנויה ברייתא במכילתין משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן העמידני עם הנץ החמה אמר לגדול העמידני בג׳ שעות בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו לא אמר לי אלא עד ג׳ שעות והקטן אמר לא אמר לי אלא עד הנץ החמה מתוך שהיו עומדים צהובין ננער אביהן אמר להן בניי מכל מקום שניכם לא כיוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח את שכרכם מה שכר נטלו שבטו של בנימין שירד תחילה לים ששרתה שכינה בחלקו שנאמר וכו׳ ומה שכר נטלו שבטו של יהודה זכה למלכות שנאמר שרי יהודה רגמתם אין רגמתם אלא מלכות שנאמר באדין אמר בלשצר והלבישו לדניאל ארגוונא (דניאל ה).
כשהיו מברכין כנגד הר גריזים או מקללים כנגד הר עיבל בכל דבר ודבר היו מברכין דרך כלל ומקללין דרך כלל ואחר כך היו מברכין ארבעה פעמים על אותה מצוה בפרט ומקללין כנגדה ארבעה בפרט על העמידה ועל הלמוד לבניו ועל השמירה ועל העשיה כיצד אומר היה תחלה ברוך אשר יקים את דברי התורה וזהו כלל וכנגדו ארור אשר לא יקים וזהו גם כן כלל חוזרין ומברכין ברוך אשר לא ילמד לעשות פסל וכו׳ ארור אשר ילמד וכו׳ וכן בלמוד וכן בשמירה וכן בעשייה וברכת הכלל וקללת הכלל עם כל הפרטים ונמצאו הפרטים ארבע וארבע והן שמנה והכללים ארבע וארבע והם שש עשרה לכל המצות שהוזכרו שם וכן בסיני כשנאמרו כל המצות כלן נאמרו בברוך וארור בכלל ובפרט וכן בערבות מואב במשנה תורה שנאמר שם הואיל משה באר וכו׳ וכן באהל מועד אחר שהוקם המשכן ונמצאו בכל מצוה ארבעים ושמנה בריתות שהוא סך שלשה פעמים שש עשרה מלבד אותם של הר גריזים ועיבל שלא הוזכרו אלא אותם שנאמרו בפרשה ונמצאו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שהיה מנינם בסיני כמו שנמנו בחמש הפקודים כלם ערבים זה בזה לארבעים ושמנה בריתות בכל מצוה ולמדת שלא כללות לבד נאמרו בסיני ושיתפרשו הדברים באהל מועד כגון שנאמר בסיני וזבחת עליו את עולותיך וכו׳ ולא נתפרש שם מתן דמים והקטרת אמורין והפשט ונתוח עד אהל מועד בסדר ויקרא אלא הכל נאמר בסיני ונשנה באהל מועד ונשתלש בערבות מואב מפי משה לישראל:
ולענין ביאור זה שאמרו מאי ביניהו והשיבו איכא ביניהו ערבא וערבא דערבא ר״ל אם נעשה כל אחד ערב על ערבותו של חברו אם דוקא על חובתו שר׳ שמעון בן יהודה סובר שלא נעשה כל אחד ערב על חברו אלא שישמרו את המצות נמצא כל אחד ערב על ארבעים ושמנה בריתות של כל אחד ואחד ושכנגדו אומר שיש לו ארבעים ושמנה בריתות של ששים רבוא מצד חובת כל אחד ואחד ובכל אחת מהן יש ערבות של ששים רבוא ונמצא כל אחד מקבל ערבות של ששים רבוא מצד חובת כל אחד ואחד ובכל אחת מהם ס׳ רבוא בשביל ערבות שנתערבו אחיו על חביריהם וכל אחד מקבל עליו ערבות ועל כל הערבויות:
תוס׳ בד״ה והיו שרי כו׳ לים ששרתה שכינה כו׳ כצ״ל:
בד״ה א״א כו׳ ומה מקיים אני הדין תנייה כו׳ כצ״ל. ונ״ב כמו קרייא:
גמ׳ קפץ שבטו של בנימין וירד לים כו׳. ר״ל קודם שנבקע הים והאמינו בדבר ה׳ אל משה דבר אל בני ישראל ויסעו כפירש״י בחומש אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם כו׳ ע״ש ודכתיב בתר הכי ואתה הרם את מטך גו׳ ובקעהו ויבואו בני ישראל גו׳ היינו משום שאר שבטים שלא בטחו בדבור ויסעו גו׳ ויראו לנפשם לירד בים. ומייתי שנאמר שם בנימן גו׳. דלעיל מיניה איירי בקריעת ים סוף דכתיב קדמו שרים גו׳ במקהלות ברכו גו׳ כמפורש פרק כשם ע״ש. ואמר שהיו שרי יהודה רוגמים אותן כו׳. פירש״י בספר תהלים שהיו מתקנאים בהם והיו זורקין בהן אבנים וכן שרי זבולן כו׳ ע״ש ואמר שזכה בנימין כו׳ שנאמר ובין כתפיו גו׳ יבואר פרק איזהו מקומן:
שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר: ״שם בנימן צעיר רדם״ (תהלים סח, כח) אל תקרי [תקרא] ״רדם״ אלא ״רד ים״. והיו שרי יהודה רוגמים אותם על שקפצו תחילה שלא לפי הסדר, שנאמר: ״שרי יהודה רגמתם״ (תהלים סח, כח).
the tribe of Benjamin and descended into the sea first, as it is stated: “There is Benjamin, the youngest, ruling them [rodem]” (Psalms 68:28). Do not read it as: “Ruling them [rodem]”; rather, read it as: Descending [red] into the sea [yam]. And the princes of the tribe of Judah were stoning them [rogmim otam] for plunging in first and not in the proper order, as it is stated in the continuation of the verse: “The princes of Judah, their council [rigmatam]” (Psalms 68:28).
הערוך על סדר הש״סתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשָׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַגְּבוּרָה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״ג:י״ב} וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן.

Therefore, Benjamin the righteous was privileged to serve as host to the Divine Presence of the Almighty, as the Temple was built in the territory of Benjamin, as it is stated in Moses’ blessing for the tribe of Benjamin: “The beloved of the Lord shall dwell in safety by Him; He covers him all the day, and He rests between his shoulders” (Deuteronomy 33:12).
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אושפיזכן לגבורה – שבית קדשי הקדשים בנוי בחלקו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן (בעל אכסניה) לגבורה (השכינה), שנבנה בית המקדש בחלקו, שנאמר בברכת משה לשבט בנימין: ״ידיד ה׳... ובין כתפיו שכן״ (דברים לג, יב).
Therefore, Benjamin the righteous was privileged to serve as host to the Divine Presence of the Almighty, as the Temple was built in the territory of Benjamin, as it is stated in Moses’ blessing for the tribe of Benjamin: “The beloved of the Lord shall dwell in safety by Him; He covers him all the day, and He rests between his shoulders” (Deuteronomy 33:12).
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה לֹא כָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה אֶלָּא זֶה אוֹמֵר אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִילָּה לַיָּם וְזֶה אוֹמֵר אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִילָּה לַיָּם קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִילָּה שֶׁנֶּאֱמַר {הושע י״ב:א׳} סְבָבוּנִי בְכַחַשׁ אֶפְרַיִם וּבְמִרְמָה בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה עוד רָד עִם אֵל.

Rabbi Yehuda said to Rabbi Meir: That is not how the incident took place. Rather, this tribe said: I am not going into the sea first, and that tribe said: I am not going into the sea first. Then, in jumped the prince of Judah, Nahshon ben Amminadab, and descended into the sea first, accompanied by his entire tribe, as it is stated: “Ephraim surrounds Me with lies and the house of Israel with deceit, and Judah is yet wayward toward God [rad im El]” (Hosea 12:1), which is interpreted homiletically as: And Judah descended [rad] with God [im El].
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בכחש אפרים – שיראו לסמוך עליו וכחשו באמונתם.
רד עם אל – ירד בים על שבטח בהקב״ה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

קפץ נחשון כו׳ שנאמר סבבוני בכחש אפרים גו׳. עיין פירש״י ועי״ל ע״ש פסל מיכה שהיה עמהם בים כמ״ש ועבר בים צרה כדאמר פ׳ חלק אבל יהודה עוד רד עם אל כפירש״י ומסיים ביה ועם קדושים נאמן שקידש ש״ש והאמין בה׳ ובמשה לירד לים כמ״ש ויסעו אין להם אלא ליסע כו׳. ואמרו ועליו מפורש בקבלה כו׳. לפי שבתורה אמר ויצעקו בני ישראל אל ה׳ גו׳ דהיינו תפלה וא״ל הקב״ה מה תצעק גו׳ ואין תפלתם מפורש שם וקאמר דבקבלה מפורש תפלתם של כת זו שקדשו ש״ש שנאמר הושיעני אלהים כי באו מים גו׳. ואמר דגם משה היה מאריך בתפלתו כו׳. כמ״ש לו הקב״ה מה תצעק גו׳ כמפורש במכילתא ועיין ברמב״ן ואפשר דהיינו תפלה זו דמייתי דמפורש בקבלה שיש בה אריכות דברים ולשונות וענינים כפולים גם תפלה קצרה ילפינן ממשה שאמר אל נא רפא נא לה ולא האריך לומר אלהים ובתפלה זו אמר הושיעני אלהים במקום אל:
אמר לו ר׳ יהודה לר׳ מאיר: לא כך היה מעשה, אלא שבט זה אומר: אין אני יורד תחילה לים, ושבט זה אומר: אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב (נשיא שבט יהודה) וירד לים תחילה, ושבט יהודה עימו שנאמר: ״סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל״ (הושע יב, א).
Rabbi Yehuda said to Rabbi Meir: That is not how the incident took place. Rather, this tribe said: I am not going into the sea first, and that tribe said: I am not going into the sea first. Then, in jumped the prince of Judah, Nahshon ben Amminadab, and descended into the sea first, accompanied by his entire tribe, as it is stated: “Ephraim surrounds Me with lies and the house of Israel with deceit, and Judah is yet wayward toward God [rad im El]” (Hosea 12:1), which is interpreted homiletically as: And Judah descended [rad] with God [im El].
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְעָלָיו מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה {תהלים ס״ט:ב׳} הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מׇעֳמָד וְגוֹ׳ {תהלים ס״ט:ט״ז} אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבּוֹלֶת מַיִם וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה וְגוֹ׳.

And in this regard, the tradition, i.e., the Writings, explicates Nahshon’s prayer at that moment: “Save me, God; for the waters are come in even unto the soul. I am sunk in deep mire, where there is no standing…let not the water flood overwhelm me, neither let the deep swallow me up” (Psalms 69:2–3, 16).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועליו, על מעשה זה, מפרש בקבלה (בספרי הכתובים), שכך התפלל באותה שעה: ״הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. טבעתי ביון מצולה ואין מעמד״ וגו׳ (תהלים סט, ב-ג), וכן ״אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה״ וגו׳ (תהלים סט, טז).
And in this regard, the tradition, i.e., the Writings, explicates Nahshon’s prayer at that moment: “Save me, God; for the waters are come in even unto the soul. I am sunk in deep mire, where there is no standing…let not the water flood overwhelm me, neither let the deep swallow me up” (Psalms 69:2–3, 16).
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה מֹשֶׁה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה אָמַר לוֹ הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְדִידַיי טוֹבְעִים בַּיָּם וְאַתָּה מַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה לְפָנַי אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם וּמָה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת אָמַר לוֹ {שמות י״ד:ט״ו} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ וְגוֹ׳.

At that time, Moses was prolonging his prayer. The Holy One, Blessed be He, said to him: My beloved ones are drowning in the sea and you prolong your prayer to me? Moses said before Him: Master of the Universe, but what can I do? God said to him: “Speak to the children of Israel that they go forward. And you, lift up your rod and stretch out your hand” (Exodus 14:15–16).
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וא״ל הקב״ה ידידי טובעים בים ואתה מאריך כו׳. דבמקום סכנה מתפללין תפלה קצרה כדאמרי׳ במסכת ברכות ונקט לשון ידידי לר״מ דבנימין ירד תחלה לים וזכה דבין כתפיו שכן ובההוא רישא דקרא קראו ידיד לבנימין אמר ידיד ה׳ גו׳. ואמר שא״ל הקב״ה דבר אל בני ישראל ויסעו. לגבי אותן שירדו לים תחלה אין להם אלא ליסע כו׳ כפירש״י בחומש ולגבי שאר השבטים נטה את ידך גו׳:
באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני?! אמר לפניו: רבונו של עולם! ומה בידי לעשות? אמר לו: ״דבר אל בני ישראל ויסעו. ואתה הרם את מטך ונטה את ידך״ וגו׳ (שמות יד, טו-טז).
At that time, Moses was prolonging his prayer. The Holy One, Blessed be He, said to him: My beloved ones are drowning in the sea and you prolong your prayer to me? Moses said before Him: Master of the Universe, but what can I do? God said to him: “Speak to the children of Israel that they go forward. And you, lift up your rod and stretch out your hand” (Exodus 14:15–16).
בית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר {תהלים קי״ד:ב׳} הָיְתָה יְהוּדָה לְקׇדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו מָה טַעַם הָיְתָה יְהוּדָה לְקׇדְשׁוֹ וְיִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו מִשּׁוּם דְּהַיָּם רָאָה וַיָּנוֹס.

For this reason, because Nahshon and the tribe of Judah went into the sea first, the tribe of Judah merited to govern Israel, as it is stated: “Judah became His sanctuary, Israel His dominion. The sea saw it and fled” (Psalms 114:2–3). The baraita interprets the verses in this manner: What is the reason that Judah became His sanctuary and Israel came under His dominion? It is because “the sea saw it and fled.”
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ישראל ממשלותיו – דיהודה שנתקדש למשול בהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לפיכך זכה יהודה כו׳ מה טעם כו׳ משום דהים ראה וינוס. ר״ל משום דהים ראה שקדשו ש״ש לירד תחלה לים זה ראה הים וינס מפניו שלא הטביען בים ע״ד שאמר צדיק מושל ביראת ה׳ וק״ל:
לפיכך משום שקפץ לים, זכה שבט יהודה לעשות (להיעשות) ממשלה בישראל, שנאמר: ״היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו״ (תהלים קיד, ב); מה טעם היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו (תחת ממשלתו) — משום ש״הים ראה וינס״ (תהלים קיד, ג).
For this reason, because Nahshon and the tribe of Judah went into the sea first, the tribe of Judah merited to govern Israel, as it is stated: “Judah became His sanctuary, Israel His dominion. The sea saw it and fled” (Psalms 114:2–3). The baraita interprets the verses in this manner: What is the reason that Judah became His sanctuary and Israel came under His dominion? It is because “the sea saw it and fled.”
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לֵוִי לְמַטָּה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְמַעְלָה וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לְמַעְלָה שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְמַטָּה.

§ The Gemara returns to discussing the blessing and curses. It is taught in a baraita (Tosefta 8:9) that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: It is impossible to say that the tribe of Levi stood below, between the two mountains, as it is already stated that they were above, in the verse: “These shall stand on Mount Gerizim to bless the people when you have passed over the Jordan: Simeon and Levi and Judah” (Deuteronomy 27:12). And it is impossible to say that they stood above on the mountain because it is already stated: “And all of Israel, and their elders and officers, and their judges, stood on this side of the Ark and on that side before the priests the Levites” (Joshua 8:33). This shows that the Levites stood below, between the mountains, with the Ark.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכבר נאמר לוי למעלה – משה כתב בתורה אלה יעמדו לברך וגו׳ שמעון לוי ויהודה.
שכבר נאמר לוי למטה – בספר יהושע כדכתיב וכל ישראל וזקניו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים והלוים אלמא כהנים ולוים למטה היו.
אי אפשר לומר לוי למטה וכו׳ – ירושלמי ר״ש אומר שמעון ולוי מה שמעון כולו למעלה אף לוי כולו למעלה מה אני מקיים הדין תנייה נגד הכהנים והלוים כדאמר ר׳ יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות הכהנים נקראו לוים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק (יבמות פו:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה שכבר נאמר כו׳ למטה היו הס״ד. ואח״כ בן חמשים הוא ג״כ ס״ד:
א ושוב לענין הברכות והקללות. תניא [שנויה ברייתא], ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: אי אפשר לומר שהיה שבט לוי למטה בין שני ההרים, שכבר נאמר שהוא למעלה, כאמור ״אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים... שמעון ולוי ויהודה...״ (דברים כז, יב), ואי אפשר לומר שהיה למעלה, שכבר נאמר ״וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלויים״ (יהושע ח, לג), משמע שהלויים היו למטה עם הארון.
§ The Gemara returns to discussing the blessing and curses. It is taught in a baraita (Tosefta 8:9) that Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: It is impossible to say that the tribe of Levi stood below, between the two mountains, as it is already stated that they were above, in the verse: “These shall stand on Mount Gerizim to bless the people when you have passed over the Jordan: Simeon and Levi and Judah” (Deuteronomy 27:12). And it is impossible to say that they stood above on the mountain because it is already stated: “And all of Israel, and their elders and officers, and their judges, stood on this side of the Ark and on that side before the priests the Levites” (Joshua 8:33). This shows that the Levites stood below, between the mountains, with the Ark.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) הָא כֵּיצַד זִקְנֵי כְּהוּנָּה וּלְוִיָּה לְמַטָּה וְהַשְּׁאָר לְמַעְלָה רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר כׇּל הָרָאוּי לְשָׁרֵת לְמַטָּה וְהַשְּׁאָר לְמַעְלָה.

How is this possible? Only the Elders of the priesthood and the Levites stood below, and the rest of the Levites stood above on the mountain. Rabbi Yoshiya says: Any Levite who was fit to serve in the Temple stood below, between the mountains, and the rest of the tribe, who were too young or too old to serve in the Temple, stood above on the mountain.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הראוי לשרת – לשאת את הארון דהיינו מבן שלשים ועד בן חמשים.
למטה – אצל הארון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כל הראוי לשרת למטה כו׳. פירש״י ראוי לשרת לשאת את הארון כו׳. ע״ש דקדק לומר לשרת לשאת את הארון והם בני קהת והיינו משום דמהאי קרא דיהושע דיליף דלוי נמי למטה דכתיב וכל ישראל וזקניו גו׳ כתיב נגד הכהנים הלוים נושאי ארון ברית גו׳ וק״ק למ״ד לעיל זקני כהונה ולויה היו למטה הא בההוא קרא מפורש שנושאי ארון הם ולא זקנים שפסולים לעבודת משא מבן נ׳ וצ״ל אליביה דלפי אותה שעה ע״פ הדבור היו אז נושאי ארון זקני כהונה ולויה וק״ל:
הא [הרי] כיצד? — רק זקני כהונה ולויה נמצאים למטה, והשאר למעלה. ר׳ יאשיה אומר: כל לוי הראוי לשרת במקדש נמצא למטה, והשאר הצעירים והזקנים מגיל העבודה במקדש היו למעלה.
How is this possible? Only the Elders of the priesthood and the Levites stood below, and the rest of the Levites stood above on the mountain. Rabbi Yoshiya says: Any Levite who was fit to serve in the Temple stood below, between the mountains, and the rest of the tribe, who were too young or too old to serve in the Temple, stood above on the mountain.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) רַבִּי אוֹמֵר אֵלּוּ וְאֵלּוּ לְמַטָּה הֵן עוֹמְדִים הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה כְּלַפֵּי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בִּקְלָלָה מַאי {דברים כ״ז:י״ב} עַל עַל בְּסָמוּךְ.

Rabbi Yehuda HaNasi says: Both the Levites and the Israelites were standing below. They turned to face Mount Gerizim and opened with a blessing, and then they turned toward Mount Ebal and opened with a curse. Therefore, what is the meaning of the verse: “These shall stand on [al] Mount Gerizim to bless the people” (Deuteronomy 27:12)? Al means adjacent to the mountain but not actually on the mountain itself.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלו ואלו – ישראל ולוים למטה היו כדכתיב בספר יהושע.
על הר גריזים ועל הר עיבל – שכתב משה בתורה על בסמוך כדמפרש ואזיל.
על בסמוך – שהיה מושיב שני בזיכי לבונה בין שני הסדרים.
מאי על על בסמוך כדתניא רבי אומר וכו׳ – האי דלא מייתי מתניתין בפרק שתי הלחם (מנחות צו.) אבא שאול אומר שם היו נותנין בזיכי לבונה של לחם הפנים ואטפחיים ריוח באמצע קאי שהיו נותנין בזיכי לבונה של לחם הפנים אמרו לו והלא כבר נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה אמר להם והלא כבר נאמר ועליו מטה מנשה יש לומר משום דברייתא מפרש בהדיא על בסמוך ונראה אפי׳ רבי מאיר ור׳ יהודה דפליגי התם אאבא שאול ואמרי על ממש והכי משמע נמי בהקומץ רבה (שם כז.) כל היכא דאיכא למימר על ממש דאמרי׳ [על ממש] דבעי שם רבי יצחק איברים שסדרן בצידי מערכה מהו אליבא דמאן דאמר על ממש לא תיבעי לך דעל העצים כתיב [מ״מ] הכא כולי עלמא מודו דעל בסמוך ולא אמרי׳ המברכין על הר גריזים ממש והמקללים על הר עיבל כדאמרינן בירושלמי יכול אלו שבהר גריזים היו אומרים ברכות ואלו שבהר עיבל היו אומרים קללות תלמוד לומר הברכות והקללות אלו ואלו היו אומרים ברכות ואלו ואלו אומרים קללות יכול אלו שבהר גריזים היו עונין אחר הברכות אמן ואלו שבהר עיבל היו עונין אחר הקללות אמן ת״ל וענו כל העם ואמרו אמן אלו ואלו היו עונין אחר הברכות והקללות אמן הא כיצד בשעה שהיו אומרים ברכות היו הופכין פניהם וכו׳ ופלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דפליגי בפרק התודה (שם דף עח.) השוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה וכן בפרק תמיד נשחט (פסחים דף סג:) השוחט הפסח על החמץ לא שייכא להכא ונראה לר״י דרבי מודה נמי דכל על לכתחלה ולמצוה על ממש ושאני הכא דגזירת הכתוב היא וכדפרישית ובדיעבד מכשר על בסמוך דומיא דההיא דפרק שתי הלחם (מנחות דף צב.) דאם סידר מערכת לחם הפנים שתים של שבע שבע [אמר רבי] רואין את העליונות כאילו אינן [והא בעינן ונתת על המערכת לבונה מאי על בסמוך ורבי לטעמיה דאמר על בסמוך] וגבי בזיכי לבונה טעמא נמי כיון דמשמע על בסמוך אמרינן דהאי על נמי לכתחילה בסמוך קאמר חדא שלא יפרוס הלחם ועוד [דכי יהיב] בסמוך [הוי] דרך כבוד טפי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כדאמרינן בכל המנחות באות מצה (שם סב.) גבי כבשי עצרת דכתיב והניף הכהן אותם על לחם הביכורים יכול יניח כבשים על גבי לחם תלמוד לומר על שני כבשים אי על שני כבשים יכול לחם על גבי כבשים תלמוד לומר על לחם הביכורים וכו׳ ר׳ חכינאי אומר מניח הלחם בין שתי יריכותיהם של כבשים ומניף ונמצא מקיים שני מקראות הללו אמר רבי לפני מלך ב״ו אין עושין [כן] לפני ממ״ה עושין כן אלא מניח זה בצד זה ומניף והא בעינן על אמר רב חסדא לרב המנונא ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא רבי לטעמיה דתניא וכו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה על הר כו׳ בתורה הס״ד ואח״כ הסדרים הוא ג״כ ס״ד:
בד״ה ד׳ כו׳ הרי שמנה הס״ד ואח״כ ולעשות הס״ד:
בד״ה מאי על כו׳ נותנין בו בזיכי כו׳ ואטפחיים ריוח כו׳ וי״ל משום כו׳ דאמרינן על ממש דבעי שם רבי יצחק כו׳ כתיב מ״מ הכא כולי עלמא כו׳ שבע שבע א״ר רואין את העליונות כצ״ל. ונ״ב פי׳ שסדר המערכה הוא בשש חלות ונמצא דכי יהיב לבונה על השביעית איכא חציצה:
בא״ד כאילו אינן והא בעינן ונתת על המערכת לבונה מאי על בסמוך ורבי לטעמי׳ דאמר על בסמוך כו׳ והתם גבי בזיכי כו׳ עוד דכי יהיב בסמוך הוי דרך כבוד כו׳ כצ״ל:
רבי אומר אלו ואלו למטה כו׳. לכאורה קשה מה תיקן בזה דגם אם היו כולן למטה מ״מ תקשי דבקרא דספר יהושע מוכח שהלוים עם הארון היו באמצעות השבטים וא״כ אמאי חשיב בקרא דתורה את הלוים בהדי הששה דיעמדו על הברכה בהר גריזים טפי מבהדי הנהו ששה דיעמדו על הקללה בהר עיבל וי״ל דרבי לא פליג בהא אתנאי דלעיל אי כמר אי כמר ולא פליג עלייהו אלא במלתא אחריתא דמשמע מדבריהם דבין ששה דהר גריזים ובין ששה דהר עיבל למעלה על ההרים ממש היו וקאמר איהו דאלו ואלו למטה כו׳ ועל בסמוך משמע כדתניא ונתת על כו׳. הא דמשמע ליה על בסמוך ולא על ממש מפורש בתוספות ע״פ הירושלמי ע״ש:
רבי אומר: אלו ואלו הלויים וכל שבטי ישראל למטה הן עומדים, הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל ופתחו בקללה. אלא מאי [מה פירוש] ״אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים״ (דברים כז, יב) האמור בתורה על — בסמוך, כלומר, סמוך להר ולא עליו ממש.
Rabbi Yehuda HaNasi says: Both the Levites and the Israelites were standing below. They turned to face Mount Gerizim and opened with a blessing, and then they turned toward Mount Ebal and opened with a curse. Therefore, what is the meaning of the verse: “These shall stand on [al] Mount Gerizim to bless the people” (Deuteronomy 27:12)? Al means adjacent to the mountain but not actually on the mountain itself.
רש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) כִּדְתַנְיָא {ויקרא כ״ד:ז׳} וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבוֹנָה זַכָּה רַבִּי אוֹמֵר עַל בְּסָמוּךְ אַתָּה אוֹמֵר עַל בְּסָמוּךְ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא עַל מַמָּשׁ כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר {שמות מ׳:ג׳} וְסַכּוֹתָ עַל הָאָרוֹן הֱוֵי אוֹמֵר עַל בְּסָמוּךְ.:

As it is taught in a baraita that discusses the shewbread: “And you shall put pure frankincense on [al] each row” (Leviticus 24:7). Rabbi Yehuda HaNasi says: “Al in this instance means adjacent to. Do you say that al means adjacent to, or perhaps it carries only its literal meaning of “on”? When it says in the verse: “And you shall screen the Ark [al haAron] with the curtain” (Exodus 40:3), the word “al” cannot mean on, as the curtain that separated the Sanctuary and the Holy of Holies was not placed on top of the Ark, but near it. Therefore, you must say that al means adjacent to.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וסכות על הארון – על כרחך לאו על ממש דהאי מחיצה הואי פרוכת ולא היה סכך.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] בענין לחם הפנים: על מה שנאמר ״ונתת על המערכת לבנה זכה״ (ויקרא כד, ז) רבי אומר: ״על״ כוונתו בסמוך. אתה אומר ״על״ בסמוך, או אינו אלא על ממש? כשהוא אומר ״וסכת על הארן את הפרוכת״ (שמות מ, ג) והרי הפרוכת לא היתה כיסוי לארון מלמעלה אלא רק סמוך לו, הוי אומר ש״על״ פירושו בסמוך.
As it is taught in a baraita that discusses the shewbread: “And you shall put pure frankincense on [al] each row” (Leviticus 24:7). Rabbi Yehuda HaNasi says: “Al in this instance means adjacent to. Do you say that al means adjacent to, or perhaps it carries only its literal meaning of “on”? When it says in the verse: “And you shall screen the Ark [al haAron] with the curtain” (Exodus 40:3), the word “al” cannot mean on, as the curtain that separated the Sanctuary and the Holy of Holies was not placed on top of the Ark, but near it. Therefore, you must say that al means adjacent to.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) הָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִיזִים וּפָתְחוּ בִּבְרָכָה כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן בָּרוּךְ בִּכְלָל בָּרוּךְ בִּפְרָט אָרוּר בִּכְלָל אָרוּר בִּפְרָט לִלְמוֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת הֲרֵי

§ It is stated in the mishna: They turned to face Mount Gerizim and opened with a blessing: Blessed be the man who does not make a graven or molten image (see Deuteronomy 27:15), and these people and those people, i.e., the two groups standing on either mountain, answered: Amen. Then they turned to face Mount Ebal and opened with the curse: “Cursed be the man who makes a graven or molten image” (Deuteronomy 27:15), and these people and those people answered: Amen. The Sages taught (Tosefta 8:10): The blessings and curses include a general blessing for one who fulfills the entire Torah, and a particular blessing for each individual statement mentioned in the blessings and curses. Likewise, there is a general curse for one who does not fulfill the entire Torah and a particular curse for each individual statement. And for each of the blessings and curses there is a mitzva to learn and to teach, and to keep and to perform. Consequently,
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ברוך בכלל ברוך בפרט – כל הברכות והקללות נאמרו בהר גריזים ובהר עיבל בכלל ופרט ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת ארור אשר לא יקים הרי בכלל וכל אחת ואחת בפרט ברוך וארור ברוך אשר לא יעשה פסל ומסכה ארור אשר יעשה פסל ומסכה וכן כולן.
ללמוד וללמד לשמור ולעשות – כל המצות כולן טעונות ארבעה אלה ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם וכתיב ולמדתם אותם את בניכם וגו׳ הרי כאן ארבע מצות לכל מצוה ועל ארבעתן נמסרו ארור וברוך בכלל ופרט ברוך אשר ילמדו ארור אשר לא ילמדו וכן ללמד וכן לשמור וכן לעשות בכל אחד ארבע בריתות ברית לברוך בכלל ברית לברוך בפרט ברית לארור בכלל ברית לארור בפרט.⁠1
1. בדף וילנא מופיעים כאן חמשה ד״ה שמופיעים במהדורתנו בתחילת דף ל״ז:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ברוך כו׳ ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי ד׳ כו׳. האי לשמור אין לפרש מלשון לאו הוא כדאמרינן כל השמר ופן ואל אינו אלא ל״ת ולעשות היינו מצות עשה ממש דא״כ לא יהיו ששה עשר בריתות במצות לאו וכן במ״ע אלא בכ״א יהיו י״ב דהיינו בלאוין יהיו ד׳ בללמוד וד׳ בללמד וד׳ בלשמור ובעשייה יהיה ד׳ בללמוד וד׳ בללמד וד׳ בלעשות אלא דיש לפרש לשמור גם בעשייה ולעשות גם בל״ת ולשמור היינו כדאמרינן בפ״ק דקידושין אשר תשמרון זו משנה לעשות זו מעשה ופירש״י זו משנה שמביאה לידי מעשה כו׳ ע״ש ואין זה בכלל ללמוד דקאמר הכא דיש לומד מרבו ומשכחה אבל שמירת המשנה שיהא חוזר על משנתו שלא תשתכח מפיו ודבר זה מביא לידי מעשה ושייך גם בעשייה וכן לעשות דהכא לא עשייה ממש אלא קיום המצות הוא ושייך גם בלאוין ודו״ק:
ב על מה ששנו במשנה: הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כו׳, תנו רבנן [שנו חכמים]: בברכות ובקללות יש ״ברוך״ בכלל על המקיים את דברי התורה כולם, ו״ברוך״ בפרט, על כל אחד מן הדברים המפורטים בפרשת הברכות והקללות. וכן ״ארור״ בכלל למי שלא יקיים את כל דברי התורה, ו״ארור״ בפרט, ובכל אחת מהברכות והקללות יש ללמוד וללמד לשמור ולעשות, הרי
§ It is stated in the mishna: They turned to face Mount Gerizim and opened with a blessing: Blessed be the man who does not make a graven or molten image (see Deuteronomy 27:15), and these people and those people, i.e., the two groups standing on either mountain, answered: Amen. Then they turned to face Mount Ebal and opened with the curse: “Cursed be the man who makes a graven or molten image” (Deuteronomy 27:15), and these people and those people answered: Amen. The Sages taught (Tosefta 8:10): The blessings and curses include a general blessing for one who fulfills the entire Torah, and a particular blessing for each individual statement mentioned in the blessings and curses. Likewise, there is a general curse for one who does not fulfill the entire Torah and a particular curse for each individual statement. And for each of the blessings and curses there is a mitzva to learn and to teach, and to keep and to perform. Consequently,
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה לז. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), הערוך על סדר הש"ס סוטה לז., רש"י סוטה לז., תוספות סוטה לז., בית הבחירה למאירי סוטה לז. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה לז., מהרש"א חידושי אגדות סוטה לז., פירוש הרב שטיינזלץ סוטה לז., אסופת מאמרים סוטה לז.

Sotah 37a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Collected from HeArukh Sotah 37a, Rashi Sotah 37a, Tosafot Sotah 37a, Meiri Sotah 37a, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 37a, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 37a, Steinsaltz Commentary Sotah 37a, Collected Articles Sotah 37a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144