×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְרַבִּי יְהוּדָה הַאי {דברים כ״ה:ט׳} וְעָנְתָה וְאָמְרָה מַאי עָבֵיד לֵיהּ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְאַגְמוֹרֵי לִלְוִיִּם דְּבִלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ.
The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda do with this verse: “And she shall speak and say,” from which the Rabbis derive that the recitation at the ḥalitza ritual must be in Hebrew? The Gemara answers: He requires it in order to teach with regard to the Levites that they spoke in the sacred tongue. Whereas the Rabbis derive that the ḥalitza ritual is performed in Hebrew from a verbal analogy between the verses concerning ḥalitza and the verses about the Levites, Rabbi Yehuda derives that the Levites spoke in Hebrew due to this same verbal analogy, with ḥalitza serving as the source.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יהודה האי – גזירה שוה דעניה ואמירה מאי עביד ליה.
ור׳ יהודה, האי [כתוב זה] ״וענתה ואמרה״ שחכמים למדים ממנו ללשון הקודש, מאי עביד ליה [מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה לאגמורי [צריך אותו כדי ללמד] לענין הלוים, שבלשון הקודש הם אומרים. שהוא לומד גזירה שווה הפוכה, מדין יבמה לענין הלויים.
The Gemara asks: And what does Rabbi Yehuda do with this verse: “And she shall speak and say,” from which the Rabbis derive that the recitation at the ḥalitza ritual must be in Hebrew? The Gemara answers: He requires it in order to teach with regard to the Levites that they spoke in the sacred tongue. Whereas the Rabbis derive that the ḥalitza ritual is performed in Hebrew from a verbal analogy between the verses concerning ḥalitza and the verses about the Levites, Rabbi Yehuda derives that the Levites spoke in Hebrew due to this same verbal analogy, with ḥalitza serving as the source.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) וְלֵילַף קוֹל מִמֹּשֶׁה עֲנִיָּיה עֲנִיָּיה גְּמִיר קוֹל קוֹל לָא גְּמִיר.

The Gemara asks: But let Rabbi Yehuda derive that the Levites spoke in Hebrew from a verbal analogy between the word “voice” that is written with regard to the Levites (Deuteronomy 27:14) and the word “voice” in the verse about Moses (Exodus 19:19). The Gemara answers: He learned the verbal analogy between “speak” and “speak” from his teacher, and he did not learn the verbal analogy between “voice” and “voice” from his teacher.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עניה עניה גמר – גזירה שוה דעניה עניה למד מרבו ג״ש דקול קול לא שמע ואין האדם דן גז״ש אא״כ קבלה.
ושואלים: ולילף [ושילמד] בגזירה שווה ״קול״ ״קול״ ממשה? ומשיבים: גזירה שווה זו של ״ענייה״ ״ענייה״ גמיר [למד, קיבל מרבו], גזירה שווה זו של ״קול״ ״קול״ לא גמיר [למד], לא קיבל מרבו.
The Gemara asks: But let Rabbi Yehuda derive that the Levites spoke in Hebrew from a verbal analogy between the word “voice” that is written with regard to the Levites (Deuteronomy 27:14) and the word “voice” in the verse about Moses (Exodus 19:19). The Gemara answers: He learned the verbal analogy between “speak” and “speak” from his teacher, and he did not learn the verbal analogy between “voice” and “voice” from his teacher.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה כָּכָה עֲנִיָּיה וַאֲמִירָה אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ כֹּה {במדבר ו׳:כ״ג} כֹּה תְבָרְכוּ {דברים כ״ה:ט׳} כָּכָה דַּחֲלִיצָה עֲנִיָּיה וַאֲמִירָה דִּלְוִיִּם.:

That is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: Every place where it is stated in the Torah: “So [ko],” or: “So [kakha],” or where the language of speaking and saying is used, it is referring only to the sacred tongue. The word ko appears in the context of the Priestly Benediction: “So [ko] you shall bless the children of Israel” (Numbers 6:23). Kakha appears in the context of the ḥalitza ceremony (Deuteronomy 25:9). The language of speaking and saying appears in relation to the Levites.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל מקום שנאמר כה ככה עניה ואמירה – בדבר התלוי בדיבור אינו אלא לשון קודש.
ה״ג: כה כה תברכו – כלומר לענין נשיאות כפים איתמר דילפי לה רבנן לקמן (דף לח.) בגזירה שוה ואתא ר׳ יהודה למימר בגופה כתיב.
ה״ג: ככה דחליצה עניה ואמירה דלוים ולא גרסינן מלוים כלומר לענין לוים אמר דילפי לה רבנן בקול קול ואתא איהו למימר דמעניה עניה ילפה מיבמה דכתיב בה ככה.
בפרש״י בד״ה כל מקום שנאמר כה ככה ענייה ואמירה כו׳ כן צריך להיות:
תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך], ר׳ יהודה אומר: כל מקום שנאמר ״כה״ או ״ככה״, או לשון ״ענייה״ או לשון ״אמירה״ — אינו אלא לשון הקודש; ״כה״ האמור בברכת כהנים ״כה תברכו את בני ישראל״ (במדבר ו, כג), ״ככה״ (דברים, כה, ט) שנאמר בחליצה, ״ענייה״ ו״אמירה״ של הלוים.
That is also taught in a baraita: Rabbi Yehuda says: Every place where it is stated in the Torah: “So [ko],” or: “So [kakha],” or where the language of speaking and saying is used, it is referring only to the sacred tongue. The word ko appears in the context of the Priestly Benediction: “So [ko] you shall bless the children of Israel” (Numbers 6:23). Kakha appears in the context of the ḥalitza ceremony (Deuteronomy 25:9). The language of speaking and saying appears in relation to the Levites.
רש״ימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן כּוּ׳.: תָּנוּ רַבָּנַן {דברים י״א:ל׳} הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵילָךְ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה {דברים י״א:ל׳} אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מְקוֹם שֶׁחַמָּה זוֹרַחַת.

§ It is stated in the mishna: How did the ceremony of the blessings and curses take place? When the Jewish people crossed the Jordan River, etc. The Sages taught: When the Jewish people were in Transjordan, the location of Mount Gerizim and Mount Ebal was described to them as follows: “Are they not beyond the Jordan, behind the way of the coming of the sun, in the land of the Canaanites that dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the oaks of Moreh?” (Deuteronomy 11:30). “Are they not beyond the Jordan” means farther west, beyond the Jordan River; this is the statement of Rabbi Yehuda. “Behind the way of the coming of the sun”; this is referring to the place where the sun rises, i.e., the east. In other words, they are at a distance from the Jordan River, which is in the east.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הלא המה בעבר הירדן – כשהיו ישראל במדבר נאמר להם סימני הר גריזים ועיבל ומקומם שהם בעבר השני של ירדן ישראל היו למזרח הירדן כדכתיב בני גד ובני ראובן לקחו נחלתן מעבר לירדן יריחו קדמה מזרחה (יהושע יג) ונאמר להם שההרים האלה במערב הירדן ואילך הרבה להלן מן הירדן לצד מערב ולא סמוך לירדן.
אחרי דרך מבוא השמש – ומהו מבוא השמש זהו מזרח שהשמש באה משם כלומר רחוק ממזרחו של ירדן ומצינו בבראשית רבה כל מקום שנאמר אחרי מופלג.
הר גריזים והר עיבל אף על פי שסמננו את מקומם במשנתנו נחלקו בה בסוגיא זו ועיקר מחלקתם במקרא שכתוב בהם כשהיו במדבר וסיים להם את מקומם ואמר הלא המה בעבר הירדן וכו׳ והם היו בצד מזרחי של ירדן וכמו שמצינו בבני גד ובני ראובן שלקחו נחלתם קודם שיעברו ונאמר בהם קדמה מזרחה ואמר שהם מעבר הירדן השני שהוא צד הירדן המזרחי ולדעת ר׳ יהודה פירושו מעבר הירדן הרבה לצד מערב ולא סמוך לירדן ואחרי דרך מבוא השמש פירוש מבוא השמש לדעתו המזרח שהשמש בא משם ואחרי פירושו רחוק כלומר רחוק מצד המזרחי בארץ הכנעני היושב בערבה אלו הר גריזים והר עיבל שכותיים יושבים שם ר״ל שעכשו הם יושבים שם שסנחריב הושיבם שם כשהגלה עשרת השבטים וכדכתיב ויבא מלך אשור אנשים מכותה ומספרוים ויושיבם בערי שומרון והרים אלו בערי שומרון היו כמו שהוזכר במשנה ופי׳ היושב בערבה פירושו שעתיד להתיישב בו עם היושב בערבה מול הגלגל סמוך לגלגל לצד מערב הגלגל והגלגל הוא המלון שלנו בו היום שעברו את הירדן ויותר מששים פרסאות היו מן הירדן לשם אלא שקפצה להם הארץ והרים אלו היו עדיין מן הגלגל ולהלן ואצל אילוני מורה הוא שכם ואף בספרי כותיים כתוב כן ר״ל שאילוני מורה הוא שכם אלא שלא ידעוה ללמוד מגזרה שוה על הדרך שלמדנוה אנו כמו שהתבאר במשנה והוא שאמר רבי אליעזר בדבר זה זייפתי ספרי כותיים כלומר העמדתים בחזקת מזוייפים על דרך והרשיעו את הרשע ר״ל שיעמידוהו בחזקת רשע וכן אני ה׳ פתיתי את הנביא כלומר פרסמתיו שהוא מפותה וכן ללצים הוא יליץ וכן הרבה:
גמרא מבוא השמש מקום שהחמה זורחת כו׳ ורש״י פי׳ בחומש אחרי אחר העברת הירדן הרבה מהלאה למרחוק כו׳ ודרך מבוא השמש לצד מערב דהיינו שקיעת החמה וכמ״ש הרא״ם וצ״ע שזה דלא כמאן מהני תנאי דלמ״ד דרחוקים מן הירדן היה מפרש מבוא השמש היינו זריחת השמש ולמאן דמפרש מבוא השמש שקיעת החמה הא קאמר דסמוך לירדן הוי גם מה שפרש״י בחומש מול הגלגל רחוק מן הגלגל הוא דלא כמאן דלכ״ע מול הגלגל סמוך לגלגל וצ״ע למה תפס לו שיטה אחרת:
אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת כו׳. עי׳ פרש״י הכא ויהיה לפי זה אחרי דרך מבוא גו׳ הכל דבור אחד ר״ל אחרי מופלג ורחוק מן מבוא השמש דהיינו מן המזרח לצד מערב ומ״ד לקמן מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת יהיה ג״כ הכל דבור א׳ אחרי מופלג ורחוק מן מבוא השמש דהיינו מן המערב סמוך לירדן שהוא מזרח א״י אבל רש״י בחומש לקח לעצמו דרך אחרת שפירש אחרי רחוק מן המזרח ודרך מבוא השמש לצד מערב וב׳ דבורים הם והוא דלא כמאן מהני תנאי דשמעתין ואפשר שדרכו בפירוש החומש לשמור הפשוטו ולפי הניקוד בב׳ טעמים משמע ליה לפרש בב׳ דבורים כמו שפירש שם ועי׳ בזה מה שכתבנו כה״ג בחידושי הלכות וק״ל:
א שנינו במשנה: ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן כו׳. תנו רבנן [שנו חכמים]: כשהיו בני ישראל בעבר הירדן המזרחי נאמר להם כי הר גריזים והר עיבל ״הלא המה בעבר הירדן״ (דברים יא, ל), מעבר לירדן מערבה ואילך (והלאה), אלו דברי ר׳ יהודה. ״אחרי דרך מבוא השמש״ (דברים יא, ל)מקום שחמה זורחת, כלומר, בריחוק מהירדן שבמזרח.
§ It is stated in the mishna: How did the ceremony of the blessings and curses take place? When the Jewish people crossed the Jordan River, etc. The Sages taught: When the Jewish people were in Transjordan, the location of Mount Gerizim and Mount Ebal was described to them as follows: “Are they not beyond the Jordan, behind the way of the coming of the sun, in the land of the Canaanites that dwell in the Arabah, over against Gilgal, beside the oaks of Moreh?” (Deuteronomy 11:30). “Are they not beyond the Jordan” means farther west, beyond the Jordan River; this is the statement of Rabbi Yehuda. “Behind the way of the coming of the sun”; this is referring to the place where the sun rises, i.e., the east. In other words, they are at a distance from the Jordan River, which is in the east.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) {דברים י״א:ל׳} בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה אֵלּוּ הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל שֶׁיּוֹשְׁבִין בָּהֶם כּוּתִיִּים {דברים י״א:ל׳} מוּל הַגִּלְגָּל סָמוּךְ לַגִּלְגָּל {דברים י״א:ל׳} אֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר {בראשית י״ב:ו׳} וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם אַף כָּאן שְׁכֶם.

“In the land of the Canaanites that dwell in the Arabah”; this is referring to Mount Gerizim and Mount Ebal, where the Samaritans now live. “Over against Gilgal”; this means near Gilgal. “Beside the oaks of Moreh”; this is referring to Shechem. And from where is it derived that this is Shechem? There, with regard to Abraham, the verse states: “And Abram passed through the land until the place of Shechem, until the oaks of Moreh” (Genesis 12:6). Just as the oaks of Moreh stated there are identified as Shechem, so too here, they are Shechem.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיושבים בהם כותיים – עכשיו הן יושבין בהן שהושיבן בהם סנחריב כשהגלה עשרת השבטים דכתיב ויבא מלך אשור אנשים מבבל ומכותה ומעוא וגו׳ ויושיבם בערי שמרון (מלכים ב יז) והנך ערי שומרון נינהו כדתניא במתניתין שבשומרון.
תניא לא גרס דכולה חדא מתניתא היא בספרי.
מול הגלגל סמוך לגלגל – משמע מקום הרואה את הגלגל כדאמר (חולין דף יט:) ממול ערפו מול הרואה את העורף ולהכי אמר רבי אלעזר מול הגלגל והלא לא ראו את הגלגל ירושלמי מה מקיים ר״א הר גריזים והר עיבל שתי גבשושית היו עשוי וקראו זה הר גריזים וזה הר עיבל על דעתיה דרבי יהודה מאה ועשרים מיל הלכו באותו היום על דעת ר״א לא זזו ממקומם ותו בירושלמי דר׳ ישמעאל אומר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר י״ד שנים נאמרו ז׳ שנים שכיבשו ושבע שנים שחילקו ודכוותיה לא נאמר ברכות וקללות אלא לאחר י״ד שנים היתיב ר׳ חנינא קמיה ר׳ מנא והכתיב והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה א״ל אבנים הקימו אותם מיד ברכות וקללות לאחר י״ד שנים נאמרות.
״בארץ הכנעני הישב בערבה״ (דברים יא, ל)אלו הר גריזים והר עיבל, שיושבין בהם כותיים (שומרונים) בזמן הזה. ״מול הגלגל״ — כוונתו סמוך לגלגל, ״אצל אלוני מרה״ — הרי זה שכם. וכיצד אנו יודעים? — להלן הוא אומר ״ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה״ (בראשית יב, ו), מה אלון מורה האמור להלן באברהם הוא שכם — אף כאן אלוני מורה הוא שכם.
“In the land of the Canaanites that dwell in the Arabah”; this is referring to Mount Gerizim and Mount Ebal, where the Samaritans now live. “Over against Gilgal”; this means near Gilgal. “Beside the oaks of Moreh”; this is referring to Shechem. And from where is it derived that this is Shechem? There, with regard to Abraham, the verse states: “And Abram passed through the land until the place of Shechem, until the oaks of Moreh” (Genesis 12:6). Just as the oaks of Moreh stated there are identified as Shechem, so too here, they are Shechem.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) תַּנְיָא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּדָבָר זֶה זִיַּיפְתִּי סִפְרֵי כוּתִיִּים אָמַרְתִּי לָהֶם זִיַּיפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים אֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם אַף אָנוּ מוֹדִים שֶׁאֵלוֹנֵי מוֹרֶה שְׁכֶם אָנוּ לְמַדְנוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה אַתֶּם בַּמֶּה לְמַדְתֶּום.

It is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: In this matter, I proved the falsehood of the books of the Samaritans. I said to them: You forged your Torah by making additions to it, and you have not gained anything from it, as, you say that the oaks of Moreh is referring to Shechem, and we too concede that the oaks of Moreh is referring to Shechem. However, we derived this by means of a verbal analogy between verses. You, who do not use verbal analogies, how did you derive it?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ספרי כותיים – שיש להם תורה שבכתב ואינן מאמינים בתורה שבעל פה.
תניא [שנויה ברייתא ], אמר ר׳ אלעזר בר׳ יוסי: בדבר זה זייפתי (הוכחתי את זיופם) של ספרי כותיים. אמרתי להם: זייפתם תורתכם והוספתם בה דברים, ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אלוני מורה זוהי שכם — אף אנו מודים שאלוני מורה זוהי שכם. אולם אנו למדנוה בגזרה שוה, אתם שאינכם לומדים גזירה שווה במה למדתום?
It is taught in a baraita that Rabbi Elazar, son of Rabbi Yosei, said: In this matter, I proved the falsehood of the books of the Samaritans. I said to them: You forged your Torah by making additions to it, and you have not gained anything from it, as, you say that the oaks of Moreh is referring to Shechem, and we too concede that the oaks of Moreh is referring to Shechem. However, we derived this by means of a verbal analogy between verses. You, who do not use verbal analogies, how did you derive it?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן דְּאִי מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְאֵילָךְ הֲלֹא כְּתִיב {דברים כ״ז:ד׳} וְהָיָה בְּעׇבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן.

Rabbi Elazar disagrees with Rabbi Yehuda and says: “Are they not beyond the Jordan” means near the Jordan River, as, if it meant farther west beyond the Jordan, isn’t it written: “And it shall be when you have passed over the Jordan, that you shall set up these stones which I command you this day, on Mount Ebal” (Deuteronomy 27:4)? This implies that Mount Ebal was near the location where the Jewish people crossed the Jordan.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בעברכם – משמע בו ביום תקימו את האבנים בהר עיבל.
גמ׳ דאי מעבר הירדן ואילך הלא כתיב והיה בעברכם את הירדן אחרי דרך כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה וכשהחזירוהו כו׳ והא בדברי הימים כתיב וישאו כו׳ כצ״ל:
גמ׳ רבי אלעזר אמר וכו׳. עיין בבכור שור ריש ברכות:
ואילו ר׳ אלעזר חלק על דברי ר׳ יהודה ואמר: ״הלא המה בעבר הירדן״ — כוונתו סמוך לירדן, דאי [שאם] מעבר הירדן ואילך רחוק משם, הלא כתיב [נאמר] ״והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה... בהר עיבל״ (דברים כז, ד), משמע — סמוך למקום המעבר.
Rabbi Elazar disagrees with Rabbi Yehuda and says: “Are they not beyond the Jordan” means near the Jordan River, as, if it meant farther west beyond the Jordan, isn’t it written: “And it shall be when you have passed over the Jordan, that you shall set up these stones which I command you this day, on Mount Ebal” (Deuteronomy 27:4)? This implies that Mount Ebal was near the location where the Jewish people crossed the Jordan.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ מָקוֹם שֶׁהַחַמָּה שׁוֹקַעַת בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶרֶץ חִוִּי הִיא.

“Behind the way of the coming of the sun,” according to Rabbi Elazar, is referring to the place where the sun sets, in the west. This is distant from Shechem, which is in the center of Eretz Yisrael. Furthermore, the verse states: “In the land of the Canaanites,” and Shechem is located in the land of the Hivites (see Genesis 34:2).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אחרי דרך – מופלג מן המערב דאחרי לשון הפלגה והאי מבוא השמש מערב הוא לשון כי בא השמש (בראשית כח) מקום שחמה שוקעת מופלג משקיעתה והיינו לצד מזרח סמוך לירדן מיד.
בארץ הכנעני ארץ החוי היא – בניחותא אינה ארץ הכנעני אלא ארץ החוי דהא שכם חוי היא דכתיב (שם לג) ויבא יעקב שלם וגו׳ וכתיב (שם לד) שכם בן חמור החוי נשיא הארץ.
ונשוב לענין הסוגיא והוא שלדעת רבי אליעזר סמוך לירדן היה בצד המערבי שבו והרי נאמר והיה בעברכם תקימו וכו׳ משמע שביום שעברו הקימו האבנים בהר עיבל ומבוא השמש פירושו המערב ור״ל רחוק מן המערב הרבה וסמוך לצד המזרחי של ירדן ורחוקים היו מן הגלגל שהגלגל היה יותר לצד המערב וכן מה שנאמר בארץ הכנעני אינו שהרי שכם חוי היה וכן היושב בערבה אינו שהרי החוים בין הרים וגבעות היו יושבים ואף מול הגלגל אינו שכשהיו בהר עיבל עדין לא ראו הגלגל אלא לא בא הכתוב אלא ללמד שכמו שהראה להם דרך בראשונה ר״ל ביציאת מצרים בעמוד ענן כך הראה להם כאן כלומר שיישיר להם את שביליהם והורה להם שכשיעברו את הירדן לא ילכו דרך החוי שהיא דרך הרים וגבעות אלא שיקיפו וילכו דרך כבושה והיא דרך ארץ הכנעני שהיתה ככר וערבה:
כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום היה ארון נוסע אחר שני דגלים כמו שסדור בפרשת נשא ואותו היום נסע תחלה שהרי נאמר לפניכם ר״ל לפני כלכם בכל יום היו הלוים נושאים אותו שהרי בני קהת היו ממונים בכך ואותו היום נשאוהו כהנים שנאמר והיה כנוח כפות רגלי הכהנים ובשלשה מקומות מצינו שנשאו הכהנים את הארון אחת כשעברו את הירדן ואחת כשהקיפו את יריחו שנאמר ויקרא יהושע אל הכהנים וכו׳ שאו את ארון וכו׳ ואחת כשהחזירוהו למקומו ר״ל לבית קדשי הקדשים בימי שלמה שנאמר וישאו הכהנים את הארון וזה שהוא קוראו חזרה למקומו הוא מפני שכשהוגלה הארון בימי עלי לארץ פלשתים ניטל מתוך המשכן שעשה משה שהיה בית קדשי הקדשים במקומו המיוחד לו וכשבנה שלמה בית המקדש חזר למקום המיוחד לו ג״כ והוא שכתוב ויביאו הכהנים את ארון ברית ה׳ אל מקומו אל דביר הבית:
ונשוב לענין הסוגיא והוא שמכיון שנטבלו רגלי הכהנים בירדן בכניסתן לתוכו מצד מזרח הירדן חזרו המים לאחוריהם שלא ירדו מן הכהנים ולמטה אלא המים עומדים ונגבהים למעלה נד אחד והכהנים עמדו שם עד שעברו כלם וגבהן של מים נחלקו בה שלדעת ר׳ יהודה היה שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל שהיה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וכשהיה עובר שיעור מיל אחד היה גובה המים עולה למיל אחד וכן כלם שבודאי כחנייתן עברו ר״ל כל רוחב מחניהם ביחד ולא זה אחר זה ואמרו לו אפי׳ לדבריך שכחנייתן עברו וכי אתה מדמה מרוצת המים למרוצת האדם והלא כשעבר מן המחנה שיעור מיל אחד כבר באו מן המים שיעור כמה מילין ומאחר שכשהגיעו לסוף שיעורם נאמר עליהם שחזרו למקומן היו שוטפין אותם אלא לא חזרו למקומם עד שעברו כלם וכשעברו כלם כבר היו המים נגדשים יותר מכמה מילין ובעוד שהיו ישראל בירדן הוכיחם והזהירם שתהא כונתם שהם עוברים על מנת להוריש את יושבי הארץ וצוה להקים שתים עשרה אבנים בירדן ולהביא שתים עשרה אחרות במלון ובא בקבלה על אותם אבנים שכל אחת היתה משקלה ארבעים סאה והדבר ידוע שכל משא שהאדם מגביהו על כתפו אינו אלא שליש משא שהוא נושא כשאחר מסייעהו:
ומכאן אתה מחשב לאשכול של מרגלים שנאמר בו וישאוהו במוט בשנים ובא בקבלה שני מוטות היו זו כנגד זו וארבעה נושאים אותם ועוד משא אחר תחת אותו משא בשני מוטות אחרות רחבן לאורך הראשונות שהיו מגביהין וסומכין את הראשונות וארבעה אחרים היו נושאים אותו ונמצאו שמנה שכל אחד משאו ק״כ סאין ונמצא משקל הכל תתק״ס סאין ולא נתכוינו אלא לקלקלה ואע״פ שהכתוב מוכיח שבמצות השם נעשה וכדכתיב שלח לך אין זה כלום שאין אדם בורר חלק רע לעצמו במה שיודע שהוא רע וכל שכן שאין הקב״ה מצוה לעשות דבר שסופו לבא לידי תקלה אלא הם שאלו כן וכמו שכתוב בתורה ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו והקב״ה אמר שלח לך לדעתך כלומר שאיני מעכב:
ונשוב לעניננו והוא שאחר שעלה אחרון שבישראל מן הירדן חזרו מי הירדן למקומם ונתקו כפות רגלי הכהנים לחרבה ר״ל שהם היו עומדים בשפת הכניסה וחזרו לאחוריהם לצד הכניסה עד שהיו חוץ לירדן ונמצא הירדן מפסיק בין הארון והכהנים ובין כל ישראל והארון נשא את נושאיו בנס ועברו והקימו האבנים בירדן ועוד הקימו בהר עיבל ובנו מהם מזבח וכתבו בהם את התורה בשבעים לשון והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו וברכו וקפלו את האבנים והביאום במלון והוא הגלגל וקודם שבאו לגלגל עמדו בהר גריזים ובהר עיבל וקראו ברכות וקללות נמצא שביום שעברו את הירדן באו להר גריזים ולהר עיבל והביאו את האבנים וסדום וכתבו עליהם כל דברי התורה ובנו מזבח והקריבו קרבנות ואכלו ושתו ושמחו וקראו ברכות וקללות וקפלו את האבנים ולנו בגלגל:
בארץ הכנעני ארץ החוי הוא כו׳. פרש״י בניחותא כו׳ והיינו משום דאהא לא השיב ראב״י מידי דלאו קושיא הוא דגם אם חוי הוא קורא כנעני שהוא כולל כל ז׳ עמים בהרבה מקראות ומיהו מול הגלגל והלא לא ראו כו׳ דקא״ל בל׳ קושיא לכאורה לא השיב ראב״י כלום ויש ליישב כיון דכולי קרא להראות הדרך אתי ממילא לא תקשי לן הא דלהראות הדרך נמי אתא שהיה מול הגלגל. וענין להראות להם הדרך בשניה כמו בראשונה. עי׳ פרש״י ויותר נ״ל לפרש להראות להם הדרך בשניה דהיינו בכבוש ל״א מלכים ע״י יהושע כמו שהראה להם הדרך בראשונה בימי משה בכבוש ארץ סיחון ועוג דהאחת מפורש שם בדרך לכו ולא בשדות וכרמים דכתיב במלחמת סיחון לא נטה בשדה ובכרם וק״ל:
״אחרי דרך מבוא השמש״ — כוונתו לשיטת ר׳ אלעזר מקום שהחמה שוקעת, במערב. ליד שכם במרכז הארץ, ועוד, הרי נאמר ״בארץ הכנעני״, והלא איזור שכם ארץ חוי היא (כמבואר בבראשית לד, ב)!
“Behind the way of the coming of the sun,” according to Rabbi Elazar, is referring to the place where the sun sets, in the west. This is distant from Shechem, which is in the center of Eretz Yisrael. Furthermore, the verse states: “In the land of the Canaanites,” and Shechem is located in the land of the Hivites (see Genesis 34:2).
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הַיּוֹשֵׁב בָּעֲרָבָה וַהֲלֹא בֵּין הָרִים וּגְבָעוֹת הֵן יוֹשְׁבִין מוּל הַגִּלְגָּל וַהֲלֹא לֹא רָאוּ אֶת הַגִּלְגָּל.

Similarly, the phrase “that dwell in the Arabah” cannot be a description of the mountains known as Mount Gerizim and Mount Ebal that are next to Shechem; aren’t they situated among mountains and hills? The description “over against Gilgal” is also difficult; they could not see Gilgal from Shechem, as it is far away. Rather, according to Rabbi Elazar, Mount Gerizim and Mount Ebal mentioned in the Torah are located closer to the Jordan River. They are not the mountains known by the same names that are located near Shechem.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היושב בערבה – אינו אלא הרים.
מול הגלגל – רחוקים מן הגלגל הם והסימנים הללו לא עליהם נאמרו ולמה נאמרו.
וכן איך אפשר לתאר עם זה בכינוי ״הישב בערבה״ — והלא בין הרים וגבעות הן יושבין! ״מול הגלגל״ — והלא לא ראו את הגלגל שהוא רחוק משכם! אלא לדעתו הר גריזים והר עיבל אינם אלו הידועים לנו שהם באיזור שכם, אלא הם במקום אחר, סמוך לירדן.
Similarly, the phrase “that dwell in the Arabah” cannot be a description of the mountains known as Mount Gerizim and Mount Ebal that are next to Shechem; aren’t they situated among mountains and hills? The description “over against Gilgal” is also difficult; they could not see Gilgal from Shechem, as it is far away. Rather, according to Rabbi Elazar, Mount Gerizim and Mount Ebal mentioned in the Torah are located closer to the Jordan River. They are not the mountains known by the same names that are located near Shechem.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר ב״יבֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר לֹא בָּא הַכָּתוּב אֶלָּא לְהַרְאוֹת לָהֶן דֶּרֶךְ בַּשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁהֶרְאָה לָהֶן בָּרִאשׁוֹנָה דֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ לֵכוּ וְלֹא בְּשָׂדוֹת וּכְרָמִים הַיּוֹשֵׁב בַּיִּשּׁוּב לֵכוּ וְלֹא בְּמִדְבָּרוֹת בָּעֲרָבָה בַּעֲרָבָה לֵכוּ וְלֹא בְּהָרִים וּגְבָעוֹת.

Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The verse does not come to establish the location of Mount Gerizim and Mount Ebal. Rather, it comes to show the Jewish people the way the second time, when they were entering the land of Canaan, like the way He showed them the first time, when they left Egypt and a pillar of cloud went before them and made the terrain easier to transverse. The purpose of the verse is to instruct the Jewish people how to enter the land of Canaan with relative ease, despite the absence of the pillar of cloud. The word “way” instructs them to go along a pre-established way, and not in fields and vineyards. The phrase “that dwell” instructs them to go in settled areas and not in the wilderness. “In the Arabah,” which means plain, teaches them to go in the plains and not over mountains and hills.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר״א בן יעקב אומר לא בא הכתוב כו׳ – ורבי אלעזר נמי אדרבי אליעזר בן יעקב סמך וכוותיה מפרש לקרא.
כדרך שהראה להם בראשונה – בצאתם ממצרים בעמוד ענן לנחותם הדרך כך בא עכשיו ליישר דרכיהם ולהורותם הדרך לפי שגלוי לפניו שעתיד הענן לפסוק במיתת משה ולא ילך עם יהושע הורה להם לאחר שיעברו את הירדן לכבוש את הארץ ילכו דרך כבושה ודרך. יישוב ודרך ארץ הכנעני שהיא ערבה ואל יקיפו סמוך לשפת הירדן דרך ארץ החוי שהיא הרים וגבעות אלא יכנסו לתוכה מצד מערב רחוק מן הירדן ויקיפו ויכבשו.
בפרש״י בד״ה כדרך שהראה להם כו׳ שעתיד הענן לפסוק במיתת משה כו׳. והא דאמרי׳ בפ״ק דר״ה ותענית דבזכות אהרן היה הענן וכשמת נסתלק אפשר שחזר אחר כך בזכות משה כמו הבאר שנסתלק במיתת מרים וחזר שוב בזכות משה וק״ל:
ר׳ אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב לקבוע את מקומם של הר גריזים והר עיבל אלא להראות להן דרך בשניה בלכתם בארץ כנען כדרך שהראה להן בראשונה בצאתם ממצרים, שהיה עמוד הענן הולך לפניהם והופך את הדרך לנוחה להליכה. ולכן נאמר פסוק זה להורות להם כיצד ילכו בארץ כנען. ״דרך״ כוונתו — בדרך לכו, ולא בשדות וכרמים. ״הישב״ — בישוב לכו, ולא במדברות. ״בערבה״ — בערבה במקום מישור לכו, ולא בהרים וגבעות.
Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: The verse does not come to establish the location of Mount Gerizim and Mount Ebal. Rather, it comes to show the Jewish people the way the second time, when they were entering the land of Canaan, like the way He showed them the first time, when they left Egypt and a pillar of cloud went before them and made the terrain easier to transverse. The purpose of the verse is to instruct the Jewish people how to enter the land of Canaan with relative ease, despite the absence of the pillar of cloud. The word “way” instructs them to go along a pre-established way, and not in fields and vineyards. The phrase “that dwell” instructs them to go in settled areas and not in the wilderness. “In the Arabah,” which means plain, teaches them to go in the plains and not over mountains and hills.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנוּ רַבָּנַן כֵּיצַד עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן בְּכׇל יוֹם אָרוֹן נוֹסֵעַ אַחַר שְׁנֵי דְגָלִים וְהַיּוֹם נָסַע תְּחִילָּה שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ג׳:י״א} הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כׇּל הָאָרֶץ עוֹבֵר לִפְנֵיכֶם בְּכׇל יוֹם וָיוֹם לְוִיִּם נוֹשְׂאִין אֶת הָאָרוֹן וְהַיּוֹם נְשָׂאוּהוּ כֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר {יהושע ג׳:י״ג} וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה׳ וְגוֹ׳.

§ The Sages taught (Tosefta 8:1): How did the Jewish people cross the Jordan? Every day the Ark would travel behind the two flags of Judah and Reuben, but on that day the Ark traveled in front, as it is stated: “Behold, the Ark of the Covenant of the Lord of all the earth is passing before you” (Joshua 3:11). On every other day, the Levites would carry the Ark, but on this day the priests carried it, as is stated: “And when the soles of the feet of the priests that bear the Ark of the Lord, the Lord of all the earth, shall rest” (Joshua 3:13).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך סע
סעא(בבא בתרא ח:) כמה יהא בעיר רשאין בני העיר להתנות על השערין ועל המדות ועל שכר פועלין ולהסיע על קיצתן פי׳ להתנות על המדות למחוק או לגדוש או להוסיף ולגרוע ועל השערים פי׳ כור של חטים בכך וכך מעות וכן כל דבר שיש לו שער כיוצא בו. ועל שכר פועלים להתנות ביניהן תנאין על מה שיסכימו ויתרצו ולהציע על קיצתם. פי׳ לשנות פעם אחר פעם כאשר יראו והני מילי היכא דליכא אדם חשוב בעיר אבל איכא אין להם להתנות אלא ברשותו ואם לא עשו כן לא עשו כלום. (כלים פרק ה) ר׳ שמעון אומר צריך להסיעו פי׳ להסיעו ממקומו למקום אחר. (סוטה לג:) ת״ר כיצד עברו ישראל את הירדן בכל יום ארון נוסע אחר ב׳ דגלים והיום נוסע תחילה (א״ב נסע הוא עיקר):
א. [בעדינגען, איבר זעטצע.]
אחר שני דגלים – כדכתיב בפרשת נשא גבי מסעות דגלים.
לפניכם – משמע לפני כולכם.
בכל יום היו הלוים נושאים – בני קהת כדכתיב ומשמרתם הארון והשולחן וגו׳ (במדבר ג).
בכל יום ארון כו׳ והיום נסע תחלה כו׳. דכל זמן שהיו בחו״ל שהיא ארץ טמאה לא היתה השכינה שורה אלא בתוך בני ישראל באמצע הדגלים כמפורש במסעות אבל משבאו לארץ הקדושה נסעה השכינה תחלה כאלפים אמה לפניהם שמורה שהוא אלהי אותה הארץ כמ״ש בזה הרמב״ן בפסוק אלהי נכר הארץ וז״ש הנה ארון הברית ששם השכינה אחר שהוא אדון אותה הארץ הקדים עצמו ועבר לפניהם וע״כ נשאוהו אז כהנים כמ״ש ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים ולכך נמי קאמר כשהחזירוהו למקומו שהוא קדש קדשים היה ע״י בני אהרן הכהנים וכן הסבת יריחו שכל ענינו היה בקדושה ז׳ שופרות בז׳ ימים ובפעם ז׳ היה ג״כ ע״י ז׳ כהנים הקדושים וק״ל:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: כיצד עברו ישראל את הירדן? בכל יום היה הארון, ארון הברית, נוסע אחר שני דגלים שדגל מחנה יהודה ומחנה ראובן נוסעים ראשונה, והיום נסע הארון תחילה, שנאמר: ״הנה ארון הברית אדון כל הארץ עבר לפניכם״ (יהושע ג, יא). בכל יום ויום לוים נושאין את הארון והיום נשאוהו כהנים, שנאמר: ״והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון ה׳⁠ ⁠״ (יהושע ג, יג).
§ The Sages taught (Tosefta 8:1): How did the Jewish people cross the Jordan? Every day the Ark would travel behind the two flags of Judah and Reuben, but on that day the Ark traveled in front, as it is stated: “Behold, the Ark of the Covenant of the Lord of all the earth is passing before you” (Joshua 3:11). On every other day, the Levites would carry the Ark, but on this day the priests carried it, as is stated: “And when the soles of the feet of the priests that bear the Ark of the Lord, the Lord of all the earth, shall rest” (Joshua 3:13).
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת נָשְׂאוּ כֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן כְּשֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וּכְשֶׁהֵסֵיבּוּ אֶת יְרִיחוֹ וּכְשֶׁהֶחְזִירוּהוּ לִמְקוֹמוֹ

It is taught in a baraita (Tosefta 8:2) that Rabbi Yosei says: In three different places the priests carried the Ark. They carried it when the Jewish people crossed the Jordan, and when they surrounded Jericho (Joshua 6:6), and when they returned it to its proper place in the Holy of Holies during the reign of King Solomon (I Kings 8:6).
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכשסיבבו את יריחו – כדכתיב ויקרא יהושע בן נון אל הכהנים ויאמר אליהם שאו את ארון ברית ה׳ וגו׳.
וכשהחזירוהו למקומו – בימי שלמה לבית קדשי הקדשים דכתיב ויבאו כל זקני ישראל וישאו הכהנים את הארון (מלכים א ח) והיינו החזירוהו למקומו שכשהגלה בימי עלי מתוך בית קדשי הקדשים של משכן שעשה משה משם נוטל שהמשכן נקבע בשילה וכשהחזירוהו פלשתים לא היה לו מקום קבוע שהרי חרב משכן שילה ונשתהא בבית אבינדב ומשם הביאו דוד לסוף עשרים שנה לבית עובד אדום ומשם לעיר דוד עד שבנה שלמה את בית המקדש ובנה לו הדביר לפנים מן ההיכל ואמה טרקסין חוצצת במקום הפרוכת והוא קרוי מקומו המיוחד כדכתיב ויביאו הכהנים את ארון ברית ה׳ אל מקומו אל דביר הבית וגו׳ (שם).
וכשהחזירוהו למקומו – ואי קשה והא בדברי הימים (ב ה) כתיב וישאו הלוים את הארון תריץ דהאי אחד מכ״ד מקומות שנקראו הכהנים לוים דהא כתיב התם ויעלו את הארון ואת אהל מועד וגו׳ וכתיב העלו אותם הכהנים הלוים ופירוש הכהנים הארון והלוים אהל מועד וכליו וכתיב ויביאו הכהנים את ארון ברית ה׳ אל מקומו וכתיב במלכים וישאו הכהנים את הארון וכתיב ויעלו את ארון ה׳ ואת אהל מועד וגו׳ וכתיב ויעלו אותם הכהנים והלוים אי נמי הכהנים נטלוהו ממקומו אשר נטה לו דוד ומסרוהו ללוים והלוים נשאו עד ההיכל והכניסוהו הכהנים לדביר הרי כל המקראות מקויימים ועל זה אמר רבי יוסי כשהחזירוהו למקומו.
רש״י ד״ה וכשהחזירוהו למקומו. ומצינו עוד שנשאוהו הכהנים כשהיה דוד בורח מפני אבשלום דכתיב בשמואל ב׳ ט״ו וישב צדוק ואביתר את ארון אלהים ירושלים וצ״ל כיון דנכלל בכלל החזרת מקומו מקרי חד. ועיין רד״ק ביהושע ג׳ בפסוק והכהנים הלוים נושאים אותו:
תניא [שנויה ברייתא], ר׳ יוסי אומר: בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון: כשעברו את הירדן כנזכר, וכשהסיבו (סובבו) את יריחו (יהושע פרק ו), וכשהחזירוהו למקומו בימי שלמה אל קדש הקדשים (מלכים א ח, ו).
It is taught in a baraita (Tosefta 8:2) that Rabbi Yosei says: In three different places the priests carried the Ark. They carried it when the Jewish people crossed the Jordan, and when they surrounded Jericho (Joshua 6:6), and when they returned it to its proper place in the Holy of Holies during the reign of King Solomon (I Kings 8:6).
רש״יתוספותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סוטה לג: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), הערוך על סדר הש"ס סוטה לג:, רש"י סוטה לג:, תוספות סוטה לג:, בית הבחירה למאירי סוטה לג: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סוטה לג:, מהרש"א חידושי הלכות סוטה לג:, מהרש"א חידושי אגדות סוטה לג:, גליון הש"ס לרע"א סוטה לג:, פירוש הרב שטיינזלץ סוטה לג:

Sotah 33b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Collected from HeArukh Sotah 33b, Rashi Sotah 33b, Tosafot Sotah 33b, Meiri Sotah 33b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sotah 33b, Maharsha Chidushei Halakhot Sotah 33b, Maharsha Chidushei Aggadot Sotah 33b, Gilyon HaShas Sotah 33b, Steinsaltz Commentary Sotah 33b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144