Steinsaltz Commentary Sanhedrin 26b – ביאור שטיינזלץ סנהדרין כו:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֲמַרוּ לֵיהּ מַשְׁירְיָיתָךְ הֵיכָא אֲמַר הֲדַרוּ בִּי אֲמַרוּ לֵיהּ אִם כֵּן אַחוֹכֵי קָא מַחְיְיכַתְּ בַּן נְקָבוּהוּ בַּעֲקָבָיו וּתְלָאוּהוּ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם וְהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִין. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁבְנָא בַּעַל הֲנָאָה הָיָה כְּתִיב הָכָא {ישעיהו כ״ב:ט״ו} לֶךְ בֹּא אֶל הַסּוֹכֵן הַזֶּה וּכְתִיב הָתָם {מלכים א א׳:ב׳} וַתְּהִי לוֹ סוֹכֶנֶת. (וְאוֹמֵר) {תהלים י״א:ג׳} כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן צַדִּיק מַה פָּעָל רַב יְהוּדָה וְרַב עֵינָא חַד אָמַר אִילּוּ חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ נֶהֱרָסִים צַדִּיק מַה פָּעָל וְחַד אָמַר אִילּוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יַהָרֵס צַדִּיק מַה פָּעָל וְעוּלָּא אָמַר אִילּוּ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע אֵינָן נֶהֱרָסוֹת צַדִּיק מַה פָּעָל. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר אִילּוּ מַחְשְׁבוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע הַיְינוּ דִּכְתִיב כִּי הַשָּׁתוֹת יֵהָרֵסוּן. ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נָמֵי דִּתְנַן ^אאֶבֶן הָיְתָה שָׁם מִימוֹת נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁתִיָּיה הָיְתָה נִקְרֵאת. אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ הֵיכָא אַשְׁכְּחַן צַדִּיקֵי דְּאִיקְּרוּ שָׁתוֹת. דִּכְתִיב {שמואל א ב׳:ח׳} כִּי לַה׳ מְצוּקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל וְאִיבָּעֵית אֵימָא מֵהָכָא {ישעיהו כ״ח:כ״ט} הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה. א״ראָמַר רַבִּי חָנָן לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ תּוּשִׁיָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם דָּבָר אַחֵר תּוּשִׁיָּה שֶׁנִּיתְּנָה בַּחֲשַׁאי מִפְּנֵי הַשָּׂטָן דָּבָר אַחֵר תּוּשִׁיָּה דְּבָרִים שֶׁל תּוֹהוּ שֶׁהָעוֹלָם מְשׁוּתָּת עֲלֵיהֶם. אָמַר עוּלָּא מַחְשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֲפִילּוּ לד״תלְדִבְרֵי תוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {איוב ה׳:י״ב} מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶׂינָה יְדֵיהֶם תּוּשִׁיָּה. אָמַר רַבָּה אִם עֲסוּקִין לִשְׁמָהּ אֵינָהּ מוֹעֶלֶת שֶׁנֶּאֱמַר {משלי י״ט:כ״א} רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה׳ הִיא תָקוּם עֵצָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דְּבַר ה׳ הִיא תָּקוּם לְעוֹלָם.: אָמַר ר׳רַבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי.: א״ראָמַר רַבִּי אֲבָהוּ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. וא״רוְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר ^בכּוּלָּן צְרִיכִין הַכְרָזָה בְּבֵית דִּין. רוֹעֶה פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא חַד אָמַר בָּעֵי הַכְרָזָה וְחַד אָמַר לָא בָּעֵי הַכְרָזָה. בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר לָא בָּעֵי הַכְרָזָה הַיְינוּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב סְתָם רוֹעֶה פָּסוּל אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בָּעֵי הַכְרָזָה מַאי סְתָם רוֹעֶה פָּסוּל. דְּבִסְתָמָא מַכְרְזִינַן עֲלֵיהּ. הָהִיא מַתָּנָה דַּהֲווֹ חֲתִימִי עֲלַהּ תְּרֵין גַּזְלָנִין סְבַר רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל לְאַכְשׁוֹרַהּ דְּהָא לָא אַכְרְזִינַן עֲלַיְיהוּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא ^גנְהִי דְּבָעֵינַן הַכְרָזָה בְּגַזְלָן דְּרַבָּנַן בְּגַזְלָן דְּאוֹרָיְיתָא מִי בָּעֵינַן הַכְרָזָה.: סִימָן דב״ר ועריו״ת גנ״ב.: אָמַר רַב נַחְמָן ^דאוֹכְלֵי דָּבָר אַחֵר פְּסוּלִין לְעֵדוּת. הָנֵי מִילֵּי ^הבְּפַרְהֶסְיָא אֲבָל בְּצִינְעָה לָא וּבְפַרְהֶסְיָא נָמֵי לָא אֲמַרַן ^ואֶלָּא דְּאֶפְשָׁר לֵיהּ לְאִיתְּזוֹנֵי בְּצִינְעָה וְקָא מְבַזֵּי נַפְשֵׁיהּ בְּפַרְהֶסְיָא אֲבָל לָא אֶפְשָׁר לֵיהּ חַיּוּתֵיהּ הוּא. אָמַר רַב נַחְמָן ^זהֶחָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת כָּשֵׁר לְעֵדוּת אָמַר רַב שֵׁשֶׁת עֲנִי מָרִי אַרְבְּעִין בְּכַתְפֵּיהּ וְכָשֵׁר. אָמַר רָבָא ^חוּמוֹדֶה רַב נַחְמָן לְעִנְיַן עֵדוּת אִשָּׁה שֶׁהוּא פָּסוּל אָמַר רָבִינָא וְאִיתֵּימָא רַב פָּפָּא לָא אֲמַרַן אֶלָּא לְאַפּוֹקַהּ אֲבָל לְעַיּוֹלַהּ לֵית לַן בַּהּ. פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא הָא עֲדִיפָא לֵיהּ דִּכְתִיב {משלי ט׳:י״ז} מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְגוֹ׳ קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן דְּכַמָּה דְּקַיְימָא הָכִי שְׁכִיחָא לֵיהּ. וְאָמַר רַב נַחְמָן ^טגַּנַּב נִיסָן וְגַנַּב תִּשְׁרֵי לָא שְׁמֵיהּ גַּנָּב. הני מִילֵּי בַּאֲרִיסָא וְדָבָר מוּעָט וּבְדָבָר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. אִיכָּרֵיהּ דְּרַב זְבִיד חַד גְּנַב קַבָּא דִשְׂעָרֵי וּפַסְלֵיהּ וְחַד גְּנַב קִיבּוּרָא דַאֲהִינֵי וּפַסְלֵיהּ. הָנְהוּ קָבוֹרָאֵי דִּקְבוּר נַפְשָׁא בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל עֲצֶרֶת שַׁמְּתִינְהוּ רַב פָּפָּא וּפַסְלִינְהוּ לְעֵדוּת ^יוְאַכְשְׁרִינְהוּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא וְהָא רְשָׁעִים נִינְהוּ ^כסָבְרִי מִצְוָה קָא עָבְדִי. וְהָא קָא משמתינא לְהוּ ^לסָבְרִי כַּפָּרָה קָא עָבְדִי לַן רַבָּנַן.: אִיתְּמַרמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות בית הבחירה ד׳:א׳

^ב רמב״ם הלכות עדות י״א:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רי״ד
טור חושן משפט ל״ד:כ״ג
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:כ״ג

^ג רמב״ם הלכות עדות י״א:ו׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רי״ד
טור חושן משפט ל״ד:כ״ג
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:כ״ג

^ד רמב״ם הלכות עדות י״א:ה׳
טור חושן משפט ל״ד:י״ח
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:י״ח

^ה רמב״ם הלכות עדות י״א:ה׳
טור חושן משפט ל״ד:י״ח
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:י״ח

^ו רמב״ם הלכות עדות י״א:ה׳
טור חושן משפט ל״ד:י״ח
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:י״ח

^ז רמב״ם הלכות עדות י״א:ח׳
טור חושן משפט ל״ד:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:כ״ה

^ח רמב״ם הלכות עדות י״א:ח׳
טור חושן משפט ל״ד:כ״ה
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:כ״ה

^ט רמב״ם הלכות עדות י׳:ה׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רי״ד
טור חושן משפט ל״ד:ט״ו
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:ט״ו

^י רמב״ם הלכות עדות י״ב:א׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רי״ד
טור חושן משפט ל״ד:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:כ״ד

^כ רמב״ם הלכות עדות י״ב:א׳
טור חושן משפט ל״ד:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:ד׳

^ל רמב״ם הלכות עדות י״ב:א׳
טור חושן משפט ל״ד:ד׳
שולחן ערוך חושן משפט ל״ד:ד׳

E/ע

הערותNotes

אמרו ליה [לו] האשורים: משירייתך היכא [מחנך היכן הוא]? אמר: הדרו [חזרו] בי ולא קיימו מה שהבטיחוני. אמרו ליה [לו]: אם כן אחוכי קא מחייכת בן [לצחק אתה מצחק בנו] שהולכת אותנו שולל בטענה שמאחריך עומד מחנה גדול של תומכים?! נקבוהו בעקביו ותלאוהו בזנבי סוסיהם, והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנין. אמר ר׳ אלעזר: שבנא בעל הנאה היה, כלומר, נואף היה. ומהיכן אתה למד זאת? — כתיב הכא [נאמר כאן] ״לך בא אל הסכן הזה אל שבנא אשר על הבית״ (ישעיה כב, טו), וכתיב התם [ונאמר שם] באבישג השונמית: ״ותהי לו סכנת ושכבה בחיקך וחם לאדוני המלך״ (מלכים א׳ א, ב), שמפני כן קראו הנביא ״סוכן״ לרמז שהיה מחמם עצמו בעבירה. א ואומר: ״כי השתות יהרסון צדיק מה פעל״ (תהלים יא, ג). רב יהודה ורב עינא פירשו מקרא זה, חד [אחד מהם] אמר: אילו חזקיה וסיעתו נהרסים, צדיק מה פעל? וחד [ואחד מהם] אמר: אילו בית המקדש יהרס, צדיק מה פעל? ועולא אמר: אילו מחשבותיו של אותו רשע, סנחריב, אינן נהרסות, צדיק מה פעל? ומבררים את השיטות: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שהכוונה היא אילו מחשבותיו של אותו רשע — היינו דכתיב [זהו שנאמר] ״כי השתות יהרסון״ כלומר, מחשבות רשעים. ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאומר] כי הכוונה היא לבית המקדש, נמי [גם כן] יש לזה בסיס, דתנן [שכן שנינו בברייתא]: אבן היתה שם בבית המקדש מימות נביאים הראשונים, ו״שתייה״ היתה נקראת, ולכן נאמר ״השתות יהרסון״ — הוא הריסת אבן השתיה. אלא למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] כי הכוונה לחזקיה וסיעתו, היכא אשכחן צדיקי דאיקרו [היכן מצאנו שהצדיקים נקראו] ״שתות״? ומשיבים, דכתיב [שכן נאמר]: ״מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם כי לה׳ מצקי ארץ וישת עליהם תבל״ (שמואל א׳ ב, ח). ואיבעית אימא מהכא [ואם תרצה אמור מכאן]: ״הפלא עצה הגדיל תושיה״ (ישעיה כח, כט). בקשר למקרא זה אמר ר׳ חנן: למה נקרא שמה של התורה ״תושיה״ — מפני שהיא מתשת כחו של אדם העוסק בה. דבר אחר: ״תושיה״ יש להבין כעין נוטריקון: שניתנה בחשאי מפני השטן, שלא יקטרג ויאמר שאין ישראל ראויים לה. דבר אחר: ״תושיה״ נוטריקון ״תוהו⁠־שתיה״, כלומר, דברים הנראים לכאורה של תוהו תלושים וזרים ובכל זאת העולם משותת (מיוצב) עליהם. אמר עולא: מחשבה ודאגת לב מועלת, כלומר, גורמת ומשפיעה להפריע אפילו לדברי תורה, שנאמר: ״מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה ידיהם תשיה״ (איוב ה, יב). אמר רבה: אם עסוקין ללמוד לשמה — אינה מועלת (משפיעה), שנאמר: ״רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום״ (משלי יט, כא), כלומר, עצה שיש בה דבר ה׳ היא תקום לעולם ואינה ניזוקה. ב שנינו במשנה שאמר ר׳ יהודה: אימתי פסולים אנשים אלה כגון המשחקים בקוביה ומלווים בריבית — בזמן שאין להם מלאכה אלא היא. אמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אלעזר: הלכה כשיטת ר׳ יהודה. ואמר ר׳ אבהו אמר ר׳ אלעזר: כולן, כל פסולים אלה שמדברי חכמים, צריכין הכרזה בבית דין שיכריזו שאדם פלוני נמצא עוסק בדברים אלה ונפסל בבית הדין. ולענין זה בדינו של רועה פליגי [נחלקו] בה רב אחא ורבינא. חד [אחד מהם] אמר: בעי [צריך] הכרזה עליו שהוא רועה ולכך הוא פסול, וחד [ואחד מהם] אמר: לא בעי [אינו צריך] הכרזה, שמאליו הוא נפסל. ומעירים, בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שלא בעי [צריך] הכרזה — היינו [זהו] שאמר רב יהודה אמר רב שסתם רועה פסול, ולפיכך אינו צריך הכרזה מיוחדת, אלא למאן דאמר בעי [לשיטת מי שאומר שצריך] הכרזה — מאי [מה פירוש] ״סתם רועה פסול״? ומשיבים: דבסתמא מכרזינן עליה [שבסתם מכריזים עליו] שהוא פסול אם מוצאים שעוסק בקביעות באומנות זו, ואין צריך שיוכיחו שהוא רועה את צאנו בשדות אחרים. מסופר: ההיא מתנה דהוו חתימי עלה תרין [אותו שטר מתנה שהיו חתומים עליו שני אנשים] שהיו פסולים בתורת גזלנין. סבר [סבור היה] רב פפא בר שמואל לאכשורה [להכשיר אותה] ולא לפסול את השטר בשל העדים. וטעמו — דהא [שהרי] עדיין לא אכרזינן עלייהו [הכרזנו עליהם] שהם פסולים. אמר ליה [לו] רבא: נהי דבעינן [אם אמנם צריכים אנו] הכרזה בגזלן הרי זה רק בגזלן דרבנן [שמדברי סופרים], אבל בגזלן דאורייתא [שמדברי תורה] מי בעינן [האם צריכים אנו] הכרזה? ומאליו הוא נפסל. ג ומוסיפים פסולים נוספים והסימן: דבר ועריות גנב. אמר רב נחמן אוכלי דבר אחר, אנשים הנהנים מצדקה שנותנים הגויים שיש בכך משום חילול ה׳ — פסולין לעדות, שהם נחשבים כרשעים משום שהם מראים שבשל ממון מוכנים הם אף לכך. ומעירים: הני מילי [דברים אלה] אמורים שהם נוטלים בפרהסיא, אבל אם נוטלים בצינעה — לא. ובפרהסיא נמי לא אמרן [גם כן אין אנו אומרים] אלא באופן שאפשר ליה לאיתזוני [לו להיזון] בצינעה, וקא מבזי נפשיה [והוא מבזה את עצמו] בפרהסיא, אבל אם לא אפשר ליה [לו] להיזון בדרך אחרת — חיותיה הוא [חיותו היא] ואינו צריך למסור את נפשו על כך. אמר רב נחמן: החשוד על העריות שיש שמועה רעה עליו שהוא חוטא בעריות, בכל זאת כשר לעדות. אמר רב ששת, עני מרי [ענה אדוני]: אותו אדם מלקים אותו ארבעין בכתפיה [ארבעים מלקות בכתפיו] משום חשד זה ובכל זאת אומר אתה שהוא כשר? שלפי ההלכה מלקים אדם גם על שמועה רעה שיוצאת עליו אף שאין לכך הוכחה גמורה. ומעירים: אמר רבא: ומודה רב נחמן לענין עדות אשה שהוא פסול, שהרי הכל יודעים שהוא חשוד לענין זה. אמר רבינא ואיתימא [ויש אומרים] רב פפא: לא אמרן [אמרנו] שהוא פסול לעדות אשה אלא כשהעדות באה לאפוקה [להוציאה מבעלה], שאז חושדים בו שמא רוצה הוא בה לעצמו, אבל כשעדותו היא לעיולה [להכניסה] לבעלה, שעדותו מכשירה אותה לנישואין — לית לן בה [אין לנו בו חשש]. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] וכי מדוע ייחשד בענין זה? ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר]: הא עדיפא ליה [זו עדיפה לו] כשהיא נשואה דווקא, דכתיב [שכן נאמר] ״מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם״ (משלי ט, יז), שנעים לו האיסור יותר מן ההיתר, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] דכמה דקיימא הכי שכיחא ליה [שכמו שהיא כך, שהיא פנויה, מצויה לו יותר] ועדיף לו שתישאר פנויה. ואמר רב נחמן: גנב ניסן וגנב תשרי, שגונב בתקופות אלה שהתבואה והפירות מצויים לרוב — לא שמיה [אין שמו, אינו קרוי] גנב ואינו נפסל בכך. ומסבירים: הני מילי באריסא [דברים אלה אמורים באריס] ולא בכל אדם, ושגנב רק דבר מועט, ושגנב דבר שנגמרה מלאכתו, שבמקרה כגון זה עשוי שיגנוב אדם בלי לחשוב שהוא עובר עבירה. מסופר: איכריה [איכריו, אריסיו] של רב זביד חד [אחד מהם] גנב קבא דשערי, ופסליה [קב שעורים, ופסלו], וחד [ואחד מהם] גנב קיבורא דאהיני ופסליה [אשכול תמרים, ופסלו], שדברים אלה כבר אינם נקראים דבר מועט. מסופר: הנהו קבוראי דקבור נפשא [אותם קברנים שקברו אדם] ביום טוב ראשון של עצרת (שבועות), וחיללו בכך את החג, שמתינהו [החרימם] רב פפא ופסלינהו [ופסלם] לעדות, ואכשרינהו [והכשירם] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע. אמר ליה [לו] רב פפא: והא [והרי] רשעים נינהו [הם] שעברו על דברי תורה! ענה לו: הרי הם לא חשבו כן, אלא סברי [סבורים היו] כי מצוה קא עבדי [הם עושים] שהרי קוברים הם את המת. ושואלים: כיצד יכול לחשוב כן והא קא משמתינא להו [והרי מחרימים אותם] בשל כך והם יודעים זאת וחוטאים! ומשיבים: סברי [סבורים הם]: כפרה קא עבדי לן רבנן [עושים לנו חכמים], שיכופר לנו עוון חילול החג, כיון שעשינו בזה מעשה מצוה. ד איתמר [נאמר] שנחלקו אמוראים בבעיה זו,מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון