(1) 
תָּנָא אשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּדְיוֹ (ושתי) אוֹתִיּוֹת בְּקוּלְמוֹס שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּקַלְמָרִין בָּעֵי רָבָא אוֹת אַחַת בִּדְיוֹ אוֹת אַחַת בְּקוּלְמוֹס אוֹת אַחַת בְּקַלְמָרִין מַהוּ תֵּיקוּ.
תָּנָא אשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּדְיוֹ (ושתי) אוֹתִיּוֹת בְּקוּלְמוֹס שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּקַלְמָרִין בָּעֵי רָבָא אוֹת אַחַת בִּדְיוֹ אוֹת אַחַת בְּקוּלְמוֹס אוֹת אַחַת בְּקַלְמָרִין מַהוּ תֵּיקוּ.A tanna taught in a Tosefta: The measure that determines liability for carrying out ink is equivalent to that which is used to write two letters when he carries out dried ink, and two letters when the ink is in the quill, and two letters in the inkwell [kalmarin]. Rava raised a dilemma: What is the halakha if one carried out sufficient ink to write one letter in the form of dried ink, and sufficient ink to write one letter in the quill, and sufficient ink to write one letter in the inkwell? Do they join together to constitute the measure for liability, or is each considered separately? No resolution was found for this dilemma. Therefore, let it stand unresolved.
דיו כדי לכתוב שתי אותות1 – דיו – הוא שכותבין בו, ועוד הכלי שמניחין בו את הדיו גם הוא נקרא דיו. דתנא: שתי אותות שאמרו שתי אותות בדיו2, שתי אותות בקולמוס. שתי אותות בקלמרין.
ואיכא למידע3 אי דאיכא בקולמוס בכדי שתי אותות מכוונות סגיא, אבל או4 איתיה לדיו בכלי, בין בי דיותא ובין קלמרין, צריך למיהוה יתר משתי אותות. דיכיל למכתב מיניהו שתי אותות, משום שאי איפשר שיצא כולן בקולמוס, שהדיו5 בדיו שהוא כלי או בקולמוס או בקלמרין. מאי טעמא צריך שיעור בדיו שכותבין בה? ולחייב על הדיו שהוא בית הדיו. או על הקולמוס, או על הקלמרין. ותשובה – כיון שלהוצאת דיו לכתוב בו הוא מתכוין6, עליו הוא חייב, ואינו חייב על הכלי שהוא בו, מפני שהכלי טפילה לו. דתנן: המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי, שהכלי טפילה לו. ותניא עליה: המוציא אכלין כשיעור בכלי פטור על הכלי וחייב על האוכלין. קומרין7 אשר כאן8, היא ששנינו בסדר טהורות9 (משנה כלים ב׳:ז׳, משנה מקואות י׳:א׳): קלמרין, ופירושו: אל מחברא. ותנן קלמרין של יוסף הכהן היתה נקובה מצידה.
1. כן בכ״י וטיקן 128 ועוד הרבה פעמים בהמשך ובקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ), וכן בכ״י קאופמן משנה שבת ח׳:ג׳ ובשאר מקומות, בתוספתא שבת, במדרשי הלכה, בירושלמי, ברמב״ם בפיה״מ ובמשנה תורה. ועיינו בהערה על רש״י בראשית י״ז:א׳. ברוב עדי נוסח של הבבלי: ״אותיות״.
2. כן בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ), וכן בספר הנר בשם ר״ח. בכ״י וטיקן 128: ״בקליף״.
3. כן בכ״י וטיקן 128 ובקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ).
4. כן בכ״י וטיקן 128 ובקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ). בדפוס וילנא שינו ל: ״אי״.
5. כן בכ״י וטיקן 128 ובקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ). בדפוס וילנא הוסיפו כאן: ״נשאר״.
6. כן בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ). בכ״י וטיקן 128: ״מתכיון״.
7. כן בכ״י וטיקן 128 ובקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ).
8. כן בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ). בכ״י וטיקן 128: ״כן״.
9. כן בכ״י וטיקן 128. בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ): ״טהרות״.
ב׳ אותיות בדיו – דיו יבש.
שתי אותיות בקולמוס – כלומר כל היכא דמפיק ליה שיעורו כשתי אותיות.
קלמרין – קסת הסופר.
אות אחת בדיו אות אחת בקולמוס – מי מיצטרפי או לא ואי אמרת תיפוק ליה משום קולמוס לא מחייב עליה משום שהוא טפל לפחות מכשיעור דתנן לקמן (דף צג:) המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי מפני שהכלי טפילה לו.
כוחלא כדי לכחול עין אחת, פיר׳ שהצנועות שהולכות (מטוטפת) [מעוטפות]ב ואין מגלות אלא עין אחת לראות וכוחלתג אותה.
דבקד כדי ליתן בראש השבשבת,ה דבק בלשון ישמעאל נמי דבק, והוא צפה תמרה תכון (פינעץ) [פי בעץ]ו אל(א) [א]עשאב ולהאז גרי קוי מאסך שדידח אל קבץט למא (אל תצאק) [אלתצאק]י במאהא (הדא) [אדא] פתח גופה השבשבת [=[והוא]כ כעין פרי שיש במקצת העשבים, ויש לו דבק חזק שתופס בחזקה, תופס למה שנדבק במימיו כאשר נפתחל תוך השבשבת].מ
רשצז״ל פיר׳:נ [ש]בראשס הקנה של צידין,ע מושיבין נסר קןפ בראש קנה ונותן עליה דבק וכשהעוף יושב עליו נדבק בו, וצריך שיתן שם הרבה כדי להדבקצ בו העוף.
מקצת פיר׳: (זמורה, תרגום זמורות) [זמורות, תרגום זמורה]ק שבשאתה, והן הזמורות שנותנין בהן הדבק.
[דף פ:]
אדמה כחותם המרצפיןר
רשצז״ל פיר׳: (נזקין) [שקין]ש גדוליםת העשויין מקליפת (עז ועושין) [עץ ונושאין] בהן פרקמטיא בספינות וחותמין אותם.
מקצת פיר׳: אדמה כחותם המרצפין, יע׳ (כדלך) [בדלך] תראב אל טואבע מקדאר מא יטבע עלי ועא פיה בצאעה [=כוונתו בזה, עפר החותמות בשיעור כדי להחתים על הכלי שיש בו סחורה].
(כחותם) כחותם האיגרות, מקדאר מא יצלח רקאע [=בשיעור הראוי לאגרות].
[דף פ.]
רחז״ל: דיו כדי לכתוב שתי אותיות, דיו הוא (הדין) [הדיו]א שכותבין בו, וכןב הכלי שמניחין בו (הדין) [הדיו]ג נקרא דיו. דתניא שתי אותיות [שאמרו ב׳ אותיות]ד בדיו שתי אותיות בקולמוס שתי אותיות (בקולמסין) [בקלמרין].ה קלמריןו בלשון יון הוא בית הדיו שכותבין ממנו הס[ו]פרים.
פיר׳ ואו מפיק ליה (\בכלי) כדי לכתוב שתי אותיות בקולמוס חייב. ואו מפיק ליה בכלי באעי טפי דלאו כל הדיו דהוא (כתבא) [בתוכה] נפיק בקולמוס, הולכך צריך טפי כי היכי דליפוק כשיעור שתי אותיות. ומפרש כן בירושל׳ז דתניא אם בכלי צריך יותר.
ומאן דמפיק דיו בכלי כדי לכתוב בו חייב על הדיו ואינו חייב על הכלי מפני שהכלי טפילה, ותנןח המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו. המוציאט אוכלין כשיעור בכלי חייב באוכלין ופטור על הכלי.
ועקירת זה ה[ד]יו מן הכלי ברשות היחיד והנחתו ברשות הרבים בנייר הויא עקירה והנחה, כדאמרי התםי ידו של אדם חשובה לו כד׳ על ד׳ (אמות) [טפחים], בכאן (בקולמרין) [בנייר] חשובין לו ד׳ על ד׳.
פיר׳ קולמרין מחבורה [=קסת דיו] של סופרים והוא ידוע בארץ אדום.
וה(ו)א דבעא רבא כשיעור אות אחת הוציא בקולמוס וכשיעור אות אחרתכ בכלי עלתה (כתיקון) [בתיקו]. עד הנה מדברי רחז״ל.
[דף עח:]
חרסית כדי [לעשות]ל פי כור של צורפי זהב, פיר׳ (קור) [קדר] מא יעמל שיא יגטא בה פוקה פי כור אל ארץ [=בשיעור כדי לעשות דבר לכסות בו מעל פי כור של אדמה].מ
סובין כדי ליתן [על]נ פי כור של צורפי זהב, פיר׳ בקדר מא יוכד באל מאשך נכאלה מן חגר אל כור אל פוקאני חתי יוצל אל אלדי פי [=בשיעור הנאחזס במלקחיים, [נוטלים] סובין מאבן הכור העליון כדי שיגיע אל שבתוכו].ע
חרסית, פיר׳ טין יצלח (ללטמל בוקפוה) [ללעמל פיה בוק] אל צאגה [=טיט הראוי לעשות בו ארובתפ הצורפים].
פיטפוט, פיר׳ רגל, כאן אל כאנון לה ג׳ ארגל [=היה לתנור ג׳ רגלים].
[דף פ.]
ר׳ האיי ז״ל:צ פיר׳ פטפוט, [גבשוש]ק או בנין בארץ (ששותפין) [ששופתין]ר עליו את הקדרה, וג׳ פטפוטין הן [ב]כירה.ש ויש שסומכין פטפוט לכותל ומניחין את הקדרה עליו וסומכין אותו לכותל.ת
ומקשינן כי מיכדי (כשיעורי) [בשיעורי]א שבת קא חזינן דר׳ יהודה קא(מ׳) [מ]חייבב אשיעורי דמעיטיג מן שיעורי רבנן, דהא לענין גמי לרבנן לא מחייבי אלא בכדי לעשות תלוי לנפה [ו]לכברה,ד ולר׳ יהודה מחייב (אטו) [אפי׳]ה על מה שנוטלין [ממנו] (מ)מדתו מנעל לקטן.
ומ[ו]קמי[נן]ז ליה להאי פטפוט לכירה קטנה,ח [והוא]ט בציר מן פי כור של צורפי זהב.
א. כ״ה במשנה בד״ס אות ג׳. ולפנינו, כחול.
ב. רש״י.
ג. יתכן דצ״ל כרש״י, וכוחלות.
ד. דיבור זה והבא הובאו בכ״י ב׳ בערך דבק.
ה. כ״ה בד״ס אות ג׳. ובכ״י ב׳, העיבשבת.
ו. בכ״י ב׳, בפה תמרק תבון פי בעץ.
ז. בכ״י ב׳, להא.
ח. בכ״י ב׳, שריר.
ט. בכ״י ב׳, קבא.
י. בכ״י ב׳, אל ולצאק.
כ. מפרש ענין הדבק.
ל. הפרי.
מ. משמע שיש לשבשבת תוך, ושמא הכוונה ׳על׳. כוונת הענין- שלוקחים נוזל פרי העשבים שמאד דביק, ונותנים אותו על השבשבת.
נ. בכ״י ב׳, ורבי׳ שלמ׳ צרפ׳ ז״ל פירש.
ס. ד׳.
ע. בד׳, ציידין.
פ. בכ״י ב׳, נשר קטן.
צ. נדצ״ל, להדביק.
ק. יחזקאל ט״ו ב׳. ושם, הזמורה. ובתרגום שם, שבשתא.
ר. לפנינו, המרצופין.
ש. ד׳.
ת. כ״ה בנ״י. ובד׳ ליתא ומוסיף אחרי עץ, גדול.
א. יתכן דמיותר וכד׳.
ב. בד׳, ועוד.
ג. ד׳.
ד. ד׳.
ה. ד׳.
ו. מכאן עד סופו מופיע בד׳ בנ״א.
ז. ה״ג.
ח. צג:.
ט. ברייתא שם.
י. ה..
כ. נדצ״ל, אחת.
ל. לפנינו.
מ. ר״ל שהכור של צורפי הזהב עשוי מאדמה.
נ. לפנינו.
ס. שמא יש לתרגם, הנשרף.
ע. לכאורה כוונתו שעל אבן זה מניח הסובין, וכשיש מקום בכור שאין בו אש נוטל הסובין במלקיים ומניחם שם.
פ. פתח בצורת משפך.
צ. פתח ברה״ג וחתם בר״ח. ובהשואה לר״ח שבד׳ נראה שהוא לרה״ג. אמנם רובו מופיע בד׳ בלשונו.
ק. ד׳.
ר. ד׳.
ש. בד׳ ליתא.
ת. אין דבריו ברורים. ולכאורה כוונתו לפרש שמעמיד הקדירה קרוי פטפוט בין שמונח על הארץ ובין שמונח על הכירה. ועי׳ בערוך ערך פטפוט.
א. בד׳, בשיעורא. ואח״כ גורס, דשבת.
ב. ד׳.
ג. בד׳, וממעט. ול״ג, אשיעורי.
ד. ד׳.
ה. כד׳.
ו. ד׳.
ז. ד׳.
ח. יתכן דצריך להוסיף כד׳, קאמר. ומבואר שלא גרס כלפנינו, ׳לסוד׳ פיטפוט כירה קטנה.
ט. שמא צ״ל כד׳, קאמר והוא.
ובתוספתא תנא [שנינו]: שתי אותיות כשמוליך בדיו יבש, שתי אותיות כשהן בקולמוס, ושתי אותיות בקלמרין (קסת). בעי [שאל] רבא: הוציא אות אחת בדיו, אות אחת בקולמוס, אות אחת בקלמרין, מהו? האם נאמר שמצטרפים כל אלה לשיעור אחד, או שמא כל אחד לעצמו? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.
A tanna taught in a Tosefta: The measure that determines liability for carrying out ink is equivalent to that which is used to write two letters when he carries out dried ink, and two letters when the ink is in the quill, and two letters in the inkwell [kalmarin]. Rava raised a dilemma: What is the halakha if one carried out sufficient ink to write one letter in the form of dried ink, and sufficient ink to write one letter in the quill, and sufficient ink to write one letter in the inkwell? Do they join together to constitute the measure for liability, or is each considered separately? No resolution was found for this dilemma. Therefore, let it stand unresolved.
הכל
(2) אָמַר רָבָא בהוֹצִיא שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וּכְתָבָן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ חַיָּיב כְּתִיבָתָן זוֹ הִיא הַנָּחָתָן וְאָמַר רָבָא גהוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא אוֹת אַחַת וּכְתָבָהּ פָּטוּר מַאי טַעְמָא בְּעִידָּנָא דְּאַפְּקַא לְבָתְרָיְיתָא חֲסַר לֵיהּ לשיעורא דְקַמַּיְיתָא.
Rava said: One who carried out a measure of ink equivalent to that which is used to write two letters on Shabbat, and he wrote two letters as he walked, even though he did not place the written material in the public domain, he is liable for carrying out the ink. Their writing is their placement. He is liable even without placing the ink on the ground. And Rava said: One who carried out sufficient ink to write one letter and he wrote it, and then proceeded to carry out sufficient ink to write one more letter and he wrote it, is exempt. What is the reason that he is exempt? At the time that he carried out the last drop of ink, he was lacking the first measure of ink. The ink that he carried out first dried slightly in the interim and not enough remained to write one letter.
Rava said: One who carried out a measure of ink equivalent to that which is used to write two letters on Shabbat, and he wrote two letters as he walked, even though he did not place the written material in the public domain, he is liable for carrying out the ink. Their writing is their placement. He is liable even without placing the ink on the ground. And Rava said: One who carried out sufficient ink to write one letter and he wrote it, and then proceeded to carry out sufficient ink to write one more letter and he wrote it, is exempt. What is the reason that he is exempt? At the time that he carried out the last drop of ink, he was lacking the first measure of ink. The ink that he carried out first dried slightly in the interim and not enough remained to write one letter.
כתיבתן הנחתן. אף על גב דבעיא הוצאה1 עקירה מרשות זה, והנחה ברשות אחרת על גבי מקום ארבעה, כי היכי דאמרינן התם2 ידו של אדם חשובה לו כארבעה3, הכי הכא כתבתו הנחתו.4
והיכא דהוציא חצי גרוגרת, שהוא חצי שיעור הוצאה, והנחה וחזר והוציא חצי גרוגרת אחרת. אם הניח את החצי השני קרוב לראשון, או שהעבירו5 דרך עליו של ראשון בקרוב שלשה טפחים – חייב. וזו היא שמעתא דרבא משום דהאי חצי גרוגרת וההיא חצי גרוגרת מצטרפין לחיובו. ואף על פי שלא הניחו דהתם דצריך לנוח בזורק. אבל הכא במעביר אין צריך הַנֵיח.6 אבל אם קדים והגביה את החצי הראשון קודם הנחת החצי השני, ודוקא ברחוק יתר משלשה מן ההוא חצי ראשון, כדי שלא יהא מעביר עליו, נעשה הראשון כמו שנקלט או שנשרף ופטור.
1. כן בכ״י וטיקן 128 ובקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ). בדפוס וילנא תיקנו ל: ״בהוצאה״.
2. כן בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ). בכ״י וטיקן 128 רק: ״דהתם״.
3. כן בכ״י וטיקן 128 ובקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ). בדפוס וילנא הוסיפו כאן: ״על ארבעה״.
4. כן בכ״י וטיקן 128. בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ): ״כתיבתן הנחתן״.
5. כן בכ״י וטיקן 128. בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ): ״שעבירו״.
6. כן מנוקד בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ), וכן (בלי ניקוד) בכ״י וטיקן 128.
כשהוא מהלך – שלא עמד לפוש דתהוי הנחת גופו הנחה אפילו הכי חייב דעיקר הנחת דיו על הכתב הוא.
וחזר והוציא – בהעלם אחד.
חסר שיעור דקמייתא – כשמתייבשת נחסר השיעור ולכי גמרה הוצאה דבעינן לצרופה אין כאן שיעור ב׳ אותיות.
והא אמר רבא תוך שלשה לרבנן צריך הנחה ע״ג משהו – תימה לר״י דתנן לקמן בריש הזורק (דף צו.) הזורק מרה״י לרה״י ורה״ר באמצע ר׳ עקיבא מחייב וחכמים פוטרין ותני עלה בגמרא [צז.] תוך ג׳ לד״ה חייב אלמא לכ״ע לא בעינן הנחה ע״ג משהו תוך ג׳ ותירץ דרבא סבר כרבי יהודה דהמוצא תפילין (עירובין צז:) גבי היה קורא על ראש הגג כו׳ רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו וטעמא דאפילו אין איגודו בידו ליכא איסור אם מביאו אצלו דבעי הנחה ע״ג משהו כדאמר התם בגמרא וא״ת ומאי פריך התם לימא רבא כתנאי אמרה לשמעתיה דע״כ כתנאי אמרה דתנא דברייתא דהזורק לא סבר כוותיה וי״ל דהכי פריך לימא כתנאי דמתניתין דהתם אמרה לשמעתיה דבהא לא קפיד אם תנא דברייתא פליג עליה אלא דלא ליפלגו עליה רבנן דמתניתין דהתם מיהו תימה לר״י דלקמן בהזורק (דף צז:) תנא מרה״י לרשות הרבים ועבר ד׳ אמות ברה״ר ר׳ יהודה מחייב וחכמים פוטרין ומסיק לעולם רבי יהודה חדא הוא דמחייב וחכמים פוטרין לגמרי ומשכחת לה דאמר עד דנפקא לרה״ר תנוח דרבי יהודה סבר אמרי׳ קלוטה כמי שהונחה דמיא אלמא לא בעינן לרבי יהודה הנחה ע״ג משהו ונראה לר״י דהתם מיירי במתגלגל ברה״ר ועדיף משאר קלוטה באויר והוי כמונח לרבי יהודה והא דקשה ממתני׳ דהתם דקתני זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע כו׳ שם [בד״ה אחזתז] נפרש בעז״ה.
אמר רבא: הוציא בשבת דיו כדי כתיבת שתי אותיות, וכתבן כשהוא מהלך, ולא הניח את הדבר הכתוב במקום מסויים — חייב בכל זאת על הוצאת הדיו, כי כתיבתן זו היא הנחתן, ואין צורך להניח את הדיו על גבי קרקע. ואמר רבא: הוציא דיו כדי כתיבת אות אחת, וכתבה, וחזר והוציא דיו כדי כתיבת אות אחת, וכתבה — פטור. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? בעידנא דאפקא לבתרייתא [בזמן שהוציא את הטיפה האחרונה], חסר ליה לשיעורא דקמייתא [לו השיעור של הראשונה] שהתייבשה קצת בינתים, ואין בה כדי כתיבת אות, ונמצא שלא הוציא כשיעור שתי אותיות.
Rava said: One who carried out a measure of ink equivalent to that which is used to write two letters on Shabbat, and he wrote two letters as he walked, even though he did not place the written material in the public domain, he is liable for carrying out the ink. Their writing is their placement. He is liable even without placing the ink on the ground. And Rava said: One who carried out sufficient ink to write one letter and he wrote it, and then proceeded to carry out sufficient ink to write one more letter and he wrote it, is exempt. What is the reason that he is exempt? At the time that he carried out the last drop of ink, he was lacking the first measure of ink. The ink that he carried out first dried slightly in the interim and not enough remained to write one letter.
הכל
(3) וְאָמַר רָבָא דהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת אַחַת וְהִנִּיחָה וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת אַחַת וְהִנִּיחָה רִאשׁוֹנָה נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁקְּלָטָהּ [כֶּלֶב] אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה וּפָטוּר וְאַמַּאי הָא מַנְּחָה הָכִי קָאָמַר וְאִם קָדַם וְהִגְבִּיהַּ רִאשׁוֹנָה קוֹדֶם הַנָּחַת שְׁנִיָּיה נַעֲשֵׂית רִאשׁוֹנָה כְּמִי שֶׁנִּקְלְטָה אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה וּפָטוּר וְאָמַר רָבָא ההוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהִנִּיחָהּ וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְהֶעֱבִירָהּ דֶּרֶךְ עָלֶיהָ חַיָּיב וְאַמַּאי הָא לָא נָח כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִירָהּ תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה.
And Rava said with regard to a similar issue: One who carried out half of a dried fig on Shabbat and placed it in a different domain, and proceeded to carry out another half of a dried fig and placed it, the first becomes as one that was snatched by a dog or burned and he is exempt, as he did not carry out the measure of a dried fig for which he would be liable. The Gemara wonders: And why is he exempt; isn’t an entire dried fig placed together? Why isn’t he liable for carrying it out? The Gemara explains: This is what Rava is saying: And if he lifted the first half-fig first before placement of the second, i.e., the two half-figs were never placed together, the first becomes as one that was snatched by a dog or burned and he is exempt. And Rava said: One who carried out half of a dried fig on Shabbat and placed it in a different domain, and proceeded to carry out another half of a dried fig and passed the second half-fig over the already placed first half-fig, is liable even though they were never placed together. The Gemara asks: And why is he liable? The second half-fig did not come to rest. The Gemara answers: It is referring to a case where he passed the second half-fig within three handbreadths of the first half-fig. The halakha is that objects less than three handbreadths apart are considered attached.
And Rava said with regard to a similar issue: One who carried out half of a dried fig on Shabbat and placed it in a different domain, and proceeded to carry out another half of a dried fig and placed it, the first becomes as one that was snatched by a dog or burned and he is exempt, as he did not carry out the measure of a dried fig for which he would be liable. The Gemara wonders: And why is he exempt; isn’t an entire dried fig placed together? Why isn’t he liable for carrying it out? The Gemara explains: This is what Rava is saying: And if he lifted the first half-fig first before placement of the second, i.e., the two half-figs were never placed together, the first becomes as one that was snatched by a dog or burned and he is exempt. And Rava said: One who carried out half of a dried fig on Shabbat and placed it in a different domain, and proceeded to carry out another half of a dried fig and passed the second half-fig over the already placed first half-fig, is liable even though they were never placed together. The Gemara asks: And why is he liable? The second half-fig did not come to rest. The Gemara answers: It is referring to a case where he passed the second half-fig within three handbreadths of the first half-fig. The halakha is that objects less than three handbreadths apart are considered attached.
ואמאי הא מנחה – וכיון דבהעלם אחד מצטרפי לכי גמרה הוצאה.
כמי שקלטה כלב – דתנן לקמן (דף קב.) הזורק וקלטה כלב פטור דלא הויא הנחה מכחו והכא נמי כי גמרה הוצאה בטלה להנחה קמייתא והויא כמאן דליתא.
והעבירה דרך עליה – מפרש הרב פורת דה״ה אפי׳ שלא דרך עליה אם העבירה תוך שלשה לקרקע מצטרף דהא אמרינן בסמוך בהעלם אחד חייב אפילו לשתי רשויות ואפילו רבי יוסי לא בעי אלא רשות אחת אבל עליה לא בעי ונקט דרך עליה דאפי׳ גבוה מן הקרקע ג׳ טפחים חייב כיון דהוי תוך ג׳ לחצי גרוגרת המונחת ע״ג קרקע.
גמ׳ גרוגרות א׳ והניחה ראשונה נעשית כמי שקלטה כלב או כו׳ כצ״ל:
שם אימא כדי לסוד פטפוט. נ״ב פי׳ כדברי ר״י:
ב ובענין דומה אמר רבא: הוציא בשבת חצי גרוגרת אחת, והניחה ברשות אחרת, וחזר והוציא חצי גרוגרת אחת והניחה, הראשונה נעשה כמי (כאילו) שקלטה (תפסה) כלב. או שנשרפה, ופטור, שלא הוציא כשיעור גרוגרת שחייבים עליו. ותוהים: ואמאי [ומדוע]? הא מנחה [הרי מונחת] הגרוגרת כולה כאחת, ומדוע לא יתחייב על הוצאתה? ומסבירים: הכי קאמר [כך אמר, נתכוון לומר]: ואם קדם והגביה את הראשונה מהמקום שהניחה קודם הנחת השנייה, ולא היו שני חצאי הגרוגרת מונחים יחד — נעשית הראשונה כמי שנקלטה או שנשרפה, ופטור. ואמר רבא: הוציא חצי גרוגרת והניחה, וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה, שהעביר את החצי השני מעל לחצי הראשון המונח — חייב, ואפילו אינם מונחים יחד. ומקשים: ואמאי [ומדוע]? הא [הרי] לא נח החצי השני! ומשיבים: כגון שהעבירה תוך שלשה טפחים, וכלל בידינו שדברים המצויים במרחק של פחות משלושה טפחים זה מזה נחשבים כצמודים.
And Rava said with regard to a similar issue: One who carried out half of a dried fig on Shabbat and placed it in a different domain, and proceeded to carry out another half of a dried fig and placed it, the first becomes as one that was snatched by a dog or burned and he is exempt, as he did not carry out the measure of a dried fig for which he would be liable. The Gemara wonders: And why is he exempt; isn’t an entire dried fig placed together? Why isn’t he liable for carrying it out? The Gemara explains: This is what Rava is saying: And if he lifted the first half-fig first before placement of the second, i.e., the two half-figs were never placed together, the first becomes as one that was snatched by a dog or burned and he is exempt. And Rava said: One who carried out half of a dried fig on Shabbat and placed it in a different domain, and proceeded to carry out another half of a dried fig and passed the second half-fig over the already placed first half-fig, is liable even though they were never placed together. The Gemara asks: And why is he liable? The second half-fig did not come to rest. The Gemara answers: It is referring to a case where he passed the second half-fig within three handbreadths of the first half-fig. The halakha is that objects less than three handbreadths apart are considered attached.
הכל
(4) וְהָאָמַר רָבָא תּוֹךְ שְׁלֹשָׁה לְרַבָּנַן צָרִיךְ הַנָּחָה עַל גַּבֵּי מַשֶּׁהוּ לָא קַשְׁיָא כָּאן בְּזוֹרֵק כָּאן בְּמַעֲבִיר.
The Gemara asks: And didn’t Rava himself say: An object that passes within three handbreadths of the ground, according to the opinion of the Rabbis, must come to rest atop some defined place and if it does not it is not considered placed? The Gemara answers: This is not difficult. Here, where Rava said that it must actually come to rest, it is referring to one who throws the object; here, where proximity alone is sufficient to render him liable, it is referring to one who passes an object in his hand, since he can place the object down at any point.
The Gemara asks: And didn’t Rava himself say: An object that passes within three handbreadths of the ground, according to the opinion of the Rabbis, must come to rest atop some defined place and if it does not it is not considered placed? The Gemara answers: This is not difficult. Here, where Rava said that it must actually come to rest, it is referring to one who throws the object; here, where proximity alone is sufficient to render him liable, it is referring to one who passes an object in his hand, since he can place the object down at any point.
לרבנן – דפליגי לקמן בהזורק ולית להו קלוטה כמו שהונחה אפילו עברה סמוך לקרקע לא מיחייב עד שתנוח על גבי משהו מקום כל שהוא ולא בעינן מקום ד׳ הואיל ובתוך ג׳ הוא מ״מ הנחה כל דהו בעינן.
מעביר – לא צריך הנחה דהא מנחה בידו דידו סמוכה לקרקע.
בד״ה והא אמר כו׳ דלקמן בהזורק תנא מרה״י לר״ה ועבר כו׳ עכ״ל מהרש״ל הגיה תנא הזורק מרה״י כו׳ ולא ידענא מי הכריחו לכך והתם נמי לא קתני הזורק גם למאי שתירצו דלוקמא במתגלגל אין נראה דתנא הזורק מרה״י כו׳ ודו״ק:
ומקשים: אפילו כך אין זה מספיק, והאמר [והרי אמר] רבא עצמו שדבר העובר תוך שלשה טפחים לשיטת רבנן צריך שתהא בו הנחה על גבי משהו, ואם לא נח כלל אינו נחשב כנוגע! ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], כאן שאמר רבא שדרושה הנחה ממש הרי זה בזורק, וכאן שעצם הקירבה מספקת הרי זה במעביר ביד, כיון שיכול להניח את החפץ בכל עת.
The Gemara asks: And didn’t Rava himself say: An object that passes within three handbreadths of the ground, according to the opinion of the Rabbis, must come to rest atop some defined place and if it does not it is not considered placed? The Gemara answers: This is not difficult. Here, where Rava said that it must actually come to rest, it is referring to one who throws the object; here, where proximity alone is sufficient to render him liable, it is referring to one who passes an object in his hand, since he can place the object down at any point.
הכל
(5) תָּנוּ רַבָּנַן הוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת וְחָזַר וְהוֹצִיא חֲצִי גְרוֹגֶרֶת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּיב בִּשְׁתֵּי הֶעְלֵמוֹת פָּטוּר רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר ובְּהֶעְלֵם אֶחָד לִרְשׁוּת אחד חַיָּיב לִשְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת פָּטוּר אָמַר רַבָּה זוְהוּא שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב חַטָּאת בֵּינֵיהֶם אֲבָל כַּרְמְלִית לֹא.
The Sages taught: One who carried out half of a dried fig into the public domain on Shabbat and proceeded to carry out another half of a dried fig, within one lapse of awareness, is liable; within two lapses of awareness, he is exempt because in neither lapse did he carry out a measure that would render him liable. Rabbi Yosei says: If he carried out the half-figs within one lapse of awareness to one domain he is liable; to two domains he is exempt. If he carried the two half-figs to two separate sections of the public domain, he is exempt because there is no permitted manner to unite the two halves. Rabba said with regard to Rabbi Yosei’s statement: That is only in a case where there is an area in which there is liability to bring a sin-offering between them. It only applies in a case where there is a private domain between the two sections of the public domain and carrying between them is prohibited by Torah law. However, if the two sections of the public domain were separated by a karmelit, no, he would not be exempt. In that case, there is no Torah prohibition against carrying between the two sections of the public domain through the karmelit, and by Torah law they are not considered separate.
The Sages taught: One who carried out half of a dried fig into the public domain on Shabbat and proceeded to carry out another half of a dried fig, within one lapse of awareness, is liable; within two lapses of awareness, he is exempt because in neither lapse did he carry out a measure that would render him liable. Rabbi Yosei says: If he carried out the half-figs within one lapse of awareness to one domain he is liable; to two domains he is exempt. If he carried the two half-figs to two separate sections of the public domain, he is exempt because there is no permitted manner to unite the two halves. Rabba said with regard to Rabbi Yosei’s statement: That is only in a case where there is an area in which there is liability to bring a sin-offering between them. It only applies in a case where there is a private domain between the two sections of the public domain and carrying between them is prohibited by Torah law. However, if the two sections of the public domain were separated by a karmelit, no, he would not be exempt. In that case, there is no Torah prohibition against carrying between the two sections of the public domain through the karmelit, and by Torah law they are not considered separate.
תנו רבנן: הוציא חצי גרוגרת והניחו ברשות הרבים וחזר והוציא חצי גרוגרת בהעלם אחד חייב. בשני העלימות פטור. ר׳ יוסי אומר: בהעלם אחד מרשות אחד חייב, משתי רשויות פטור. ואיכא דטעו בגירסא דהא ברייתא וגרסינן: ברשות אחד חייב בשתי רשויות פטור. ומסתתמא1 לפום כן שמעתא. ואי איכא דשטיף ואמר כן לרשות אחת לשתי רשויות, טעות גדולה היא. דילמא הכי קסברי אם הכניס מרשות הרבים לרשות אחת חייב, לשתי רשויות פטור. והכי קאמר אי אפיק מרשות היחיד בהעלם חצי שיעור לרשות הרבים וחזר והוציא באותו העלם חצי שיעור אחר לרשות הרבים. אם מחדא רשותא אפקינון לתרוייהון – מצטרפין וחייב, ואי מן שתי רשויות אפקינון – פטור.
אמר רבא2: והוא שיש חייוב חטאת ביניהם, אבל כרמלית לא. כי פרשינן בפרק יציאות השבת (שבת ו׳.) שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים חייב. אבל המוציא מכרמלית לרשות הרבים פטור. וקאמר רבה – אי הנך שתי רשויות היחיד שהוציא חצי שיעור מזו וחצי3 שיעור מזו, מרחקין מן הדדי ויש ביניהן רשות הרבים. והמוציא והמכניס מזו לזו יש בו חייוב חטאת. הרי נחלקו, ועליהן קאמר ר׳ יוסי משתי רשויות פטור. אבל יש ביניהן כרמלית, דלית בה חייוב חטאת כחדא רשותא דמיין.
ואם הוציא מזו חצי שיעור, וחזר והוציא מזו חצי שיעור – חייב.
1. כן בכ״י וטיקן 128 ובקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ). בדפוס וילנא שינו ל: ״ומסתמא״.
2. כן בכ״י וטיקן 128. בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ): ״ראבה״.
3. כן בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.54 ). בכ״י וטיקן 128: ״חצי״.
לשתי רשויות – ושתיהן ר״ה אלא שיש הפסק ביניהם.
והוא שיש חיוב חטאת ביניהם – שמופסקות ברה״י אבל אם היה כרמלית מפסיקן כגון קרפף יותר מבית סאתים או בקעה וב׳ בתים פתוחים אחד לרה״ר זה ואחד לזה והוציא חצי גרוגרת מבית זה לרשות זה וחצי גרוגרת מבית זה לרשות זה שהיא פתוחה לה חייב דכיון דלא מפסיק לה רה״י חדא רשותא הוא.
בהעלם אחד לרשות אחד חייב – הקשה רבינו תם דאמר בהבונה (לקמן קד:) כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב ונראה לו כגירסת ר״ח מרשות אחת חייב מב׳ רשויות פטור דבעי׳ עקירה ממקום אחד ור״י אומר דודאי גבי כתיבה אית לן למימר מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי אבל הוצאה לא הויא עד דמייתי תרוייהו לרשות אחד.
כחול כדי לכחול עין א׳ ופי׳ בגמ׳ בצנועות שהולכות מעוטפות ואין מגלות אלא עין אחת כדי להביט בהליכתן וכוחלות אותו ושיעור זה אף בשאין צנועות הואיל והוא חשוב לצנועות שרוב בנות צנועות הן אבל בנות הכפרים שאינן צריכות צניעות כל כך שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם והולכות פניהם מגולות וכוחלות שתי עיניהם שיעור הוצאה להם בכדי לכחול שתי עינים ומ״מ חלוק זה בכוחלות לתכשיט אבל לרפואה בעין אחת וי״מ שלא הוזכר בגמ׳ שיעור שתי עינים אלא לדעת האומר לא נאמרו שיעורין הללו אלא למצניעיהן ואין הדברי׳ נראין:
גמ׳ בשתי העלמות פטור. עי׳ לקמן דף קה ע״ב:
שם רי״א בהעלם א׳ ברשות אחד חייב. עיין לק׳ דף צח ע״א:
רש״י ד״ה והוא שיש חיוב חטאת וכו׳ כגון קרפף יותר מבית סאתים. עי׳ לעיל דף ז ע״א וצ״ע:
תנו רבנן [שנו חכמים]: הוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת, אם היה זה בהעלם אחד — חייב, בשתי העלמות — פטור, לפי שלא הוציא בכל פעם כשיעור המחייב. ר׳ יוסי אומר: אם הוציא בהעלם אחד לרשות אחד — חייב, לשתי רשויות — פטור. שאם הוציא לשני חלקים ברשות הרבים, המופרדים זה מזה — פטור, כיון שאין דרך היתר לקרב את שני החצאים זה לזה. אמר רבה: בדברי ר׳ יוסי יש להדגיש: והוא דווקא כשיש חיוב חטאת ביניהם, שבין חלק אחד ברשות הרבים ומשנהו יש איזור של רשות היחיד שמן התורה אסור לטלטל בו. אבל היתה ביניהם כרמלית — לא, שהרי אין איסור מן התורה להעביר בה, ואין שתי רשויות הרבים נחשבות כמופרדות.
The Sages taught: One who carried out half of a dried fig into the public domain on Shabbat and proceeded to carry out another half of a dried fig, within one lapse of awareness, is liable; within two lapses of awareness, he is exempt because in neither lapse did he carry out a measure that would render him liable. Rabbi Yosei says: If he carried out the half-figs within one lapse of awareness to one domain he is liable; to two domains he is exempt. If he carried the two half-figs to two separate sections of the public domain, he is exempt because there is no permitted manner to unite the two halves. Rabba said with regard to Rabbi Yosei’s statement: That is only in a case where there is an area in which there is liability to bring a sin-offering between them. It only applies in a case where there is a private domain between the two sections of the public domain and carrying between them is prohibited by Torah law. However, if the two sections of the public domain were separated by a karmelit, no, he would not be exempt. In that case, there is no Torah prohibition against carrying between the two sections of the public domain through the karmelit, and by Torah law they are not considered separate.
הכל
(6) אַבָּיֵי אָמַר אֲפִילּוּ כַּרְמְלִית אֲבָל פִּיסְלָא לֹא וְרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ פִּיסְלָא וְאַזְדָּא רָבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר רָבָא רְשׁוּת שַׁבָּת כִּרְשׁוּת גִּיטִּין דָּמְיָא.:
Abaye said: Even if they were separated by a karmelit it is not considered one domain, and he is exempt. However, if the two sections were separated by a large beam, no, they are not considered separate. And Rava said: Even if the two sections were separated by a large beam, according to Rabbi Yosei, they are considered separate and he is exempt. The Gemara comments: And Rava follows his line of reasoning stated elsewhere as Rava said: The definition of domain for Shabbat is like the definition of domain for bills of divorce. Just as with regard to bills of divorce, two areas separated by a beam are not considered one domain, so too, with regard to the halakhot of Shabbat, they are not considered one domain.
Abaye said: Even if they were separated by a karmelit it is not considered one domain, and he is exempt. However, if the two sections were separated by a large beam, no, they are not considered separate. And Rava said: Even if the two sections were separated by a large beam, according to Rabbi Yosei, they are considered separate and he is exempt. The Gemara comments: And Rava follows his line of reasoning stated elsewhere as Rava said: The definition of domain for Shabbat is like the definition of domain for bills of divorce. Just as with regard to bills of divorce, two areas separated by a beam are not considered one domain, so too, with regard to the halakhot of Shabbat, they are not considered one domain.
אביי אמר: אפילו יש ביניהן כרמלית, דאף על גב דלית בה חייוב חטאת, אסור להוציא מזו לזו שמרשות1 הן. ואם הוציא מזו חצי שיעור ומזו חצי שיעור – פטור. אבל אם יש ביניהן פיסלא, דלא חשיב למיהוה כרמלית אלא מקום פטור הוא, הרי הן כרשות אחת. ואם הוציא מזו חצי שיעור ומזו חצי שיעור – חייב.
רבא2 אמר: אפילו איכא פיסלא ביניהן. כיון שהוא חולק רשות לעצמו, אף על גב דלאו כרמלית הוא דכרשות הוא קאי, כיון שאסור להוציא אליו כלום מרשות היחיד כשתי רשויות דמיאן. ואם הוציא מזו חצי שיעור ומזו חצי שיעור – פטור. רבא לטעמיה דאמר רבא: רשות שבת כרשות הגיטין. ועיקר הא שמעתא3 בגיטין בהזורק (גיטין ע״ז:) ההוא גברא דזרק לגיטא לדביתהו, הוה קיימא בחצר ואזל גיטא ונח בפיסלא. אמר רב יוסף: אי הואי ארבע אמות על ארבע אמות פלג ליה רשותא לנפשיה, ואי לא חדא רשותא היא. וקסבר רבא: חדא רשותא בשבת מיפלגא בפיסלא, כי היכי דמפלגא לעיניין גיטין.
ופירוש פיסלא – מקום כגון עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה.
1. כן בכ״י וטיקן 128 ובקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 ). בדפוס וילנא הוסיפו כאן: ״לרשות״.
2. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ). בכ״י וטיקן 128: ״דהא״.
3. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ). בכ״י וטיקן 128: ״שמתא״.
ערך פסל
פסל – א(שבת פ. בבא בתרא נה:) אבל פיסלא לא רבא אמר אפילו פיסלא דרשות שבת כרשות גיטין דמיא. (גיטין עז:) אזל גיטא נפל בפסלא אמר רב יוסף אי הוי ד׳ אמות על ד׳ אמות פלג ליה רשותא פי׳ פיסלא עמוד שהוא גבוה עשר ורחב ארבעה או כגון זיז היוצא למעלה מי׳ טפחים מן הכותל רחב ד׳ אמות ופי׳ פיסלא כגון פסל היוצא מן הסוכה (א״ב פי׳ בל״י יתד נעוץ בארץ).
א. [איין זיילע.]
פיסלא – עץ שוכב לרחבו של רה״ר וממלא כל רחבו והוציא חצי גרוגרת מביתו מכאן וחצי גרוגרת מכאן: 
כרשות גיטין דמי – ולענין גיטין פיסלא רשות לנפשיה הוא כדאמרן בהזורק (גטין דף עז:) ההוא גברא דזרק גיטא לדביתהו בחצירו איגנדר גיטא ונפל בפיסלא ואוקי התם שהשאיל לה מקום בחצירו חד מקום מושלי אינשי תרי מקומות לא מושלי אינשי.
אבל פיסלא לא – בגיטין בפרק הזורק (גיטין עז:) משמע דאית ביה ד׳ אמות על ד׳ אמות ואינו גבוה י׳ א״נ גבוה י׳ ואינו רחב ד׳ ואומר ריב״א דללישנא קמא צריך לפרש הכא שהוא רשות הרבים כגון שרבים מכתפין עליו דאי כרמלית האמר אביי אפילו כרמלית ורבא דאמר אפילו פיסלא סבר אף על פי שהוא רשות הרבים כיון דלענין גיטין חשוב מקום בפני עצמו הכי נמי מחלק רשויות ולר״י נראה אפילו פיסלא שהוא כרמלית ושני ליה לאביי בין כרמלית המיטלטלת לשאינה מיטלטלת.
שם פיסקא זפת וגפרית כדי לעשות כו׳ נמחק ונרשם שם שעוה כדי ליתן כו׳ תנא כדי כו׳ כצ״ל:
שם סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב נמחק. ונ״ב נ״ל דבכאן אינו ראוי להיות פיסקא זו אלא קאי אחרסית דאיירי בעשיית פי כור ולא אסובין דאיירי בהיסק כמו שפרש״י:
רש״י בד״ה והוא שיש חיוב חטאת כו׳ שמופסקות ברשות היחיד כו׳. נ״ב פירוש כציור זה א או כציור ב לפי׳ ר״י דלא גריס מב׳ רשויות ודו״ק. אבל גבי כרמלית ופיסלא אין לצייר אלא על דרך ציור הראשון בב׳ בתים ודו״ק:
בד״ה כרשות גיטין כו׳ לדביתהו בחצירו איגנדר כו׳ ואוקי התם שהשאיל לה מקום כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה והעבירה כו׳ ג׳ טפחים חייב כו׳. נ״ב פי׳ מצומצמות ודו״ק:
בד״ה והאמר רבא כו׳ תוך ג׳ ד״ה חייב כו׳ אמרה לשמעתיה דע״כ כתנאי אמרה כו׳ דהתם אמרה לשמעתיה כו׳ בהזורק תנא הזורק מרה״י לרה״ר ועבר כו׳ כצ״ל (עיין במהרש״א):
בא״ד וחכמים פוטרין לגמרי כו׳. נ״ב פי׳ אהוצאה לחוד ואהעברה ברה״ר פטור לפי שאינו חייב אתולדה במקום אב ורבנן דפטרי לגמרי סברי מאחר דאמר תנוח מיד כדנפקא לרה״ר ולא נחה דקלוטה לא הוי כמו שהונחה א״כ לא אתקיים מחשבתו וק״ל:
בא״ד לרבי יהודה והא דקשה כו׳ כצ״ל:
בד״ה בהעלם כו׳ דבעינן עקירה ממקום אחד כו׳ כצ״ל:
בד״ה אבל פיסלא כו׳ ואינו רחב ארבע אומר ריב״א כו׳ כצ״ל:
בד״ה אבל פיסלא כו׳ ואינו רחב ד׳ ואומר ריב״א דללישנא קמא צריך לפרש הכא שהוא ר״ה כו׳ עכ״ל כצ״ל ור״ל דלפי לישנא בתרא ניחא כפשטיה דהוה מקום פטור ולאביי לא מפסיק משום דמותר להשתמש בשניהם ובלבד שלא יחליף כדאמרינן פ״ק ולרבא כיון דמ״מ רשות אחר הוא מפסיק אלא ללישנא קמא דפיסלא הוי כרמלית הוצרכו לדחוק כיון דאביי סבר דכרמלית מפסיק פיסלא אמאי לא מפסיק ודו״ק:
אביי אמר: אפילו היתה כרמלית מפרידה ביניהם, אין זו נחשבת כרשות אחת. אבל אם היתה ביניהם פיסלא [קורה גדולה] — לא תיחשב זו כהפרדה בין שתיהן. ורבא אמר: אפילו פיסלא [קורה גדולה] מפרידה לדעת ר׳ יוסי בין חלק לחלק שברשות הרבים ועושה אותו כשתים. ומעירים: ואזדא [והולך] רבא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רבא: רשות שבת כרשות גיטין דמיא [נחשבת]. וכשם שבדיני גיטין שני מקומות הנבדלים זה מזה בקורה אינם נחשבים כרשות אחת לגט, כך נבדלים הם לדיני שבת.
Abaye said: Even if they were separated by a karmelit it is not considered one domain, and he is exempt. However, if the two sections were separated by a large beam, no, they are not considered separate. And Rava said: Even if the two sections were separated by a large beam, according to Rabbi Yosei, they are considered separate and he is exempt. The Gemara comments: And Rava follows his line of reasoning stated elsewhere as Rava said: The definition of domain for Shabbat is like the definition of domain for bills of divorce. Just as with regard to bills of divorce, two areas separated by a beam are not considered one domain, so too, with regard to the halakhot of Shabbat, they are not considered one domain.
הכל
(7) חכְּחוֹל כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת.: עַיִן אַחַת הָא לָא כָּחֲלִי אָמַר רַב הוּנָא שֶׁכֵּן צְנוּעוֹת כּוֹחֲלוֹת עַיִן אַחַת מֵיתִיבִי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר כְּחוֹל אִם לִרְפוּאָה כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת אִם לְקַשֵּׁט בב׳ בִּשְׁתֵּי עֵינַיִם תַּרְגְּמַא הִילֵּל בְּרֵיהּ דר׳ דְּרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כִּי תַּנְיָא ההוא בְּעִירָנִיּוֹת.:
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out blue eye shadow is equivalent to that which is used to paint one eye blue. The Gemara asks: How could the mishna say one eye? Women do not paint only one eye blue. Rav Huna said: Because modest women, who cover their faces with a veil, paint only the one eye that shows blue. The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: For carrying out blue eye shadow, if it is used for healing, the measure for liability is equivalent to that which is used to paint one eye blue; if it is used to adorn the eye, the measure that determines liability for carrying out is equivalent to that which is used for two eyes. Hillel, son of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, explained it: When this baraita was taught it was in reference to village women. Because immodest behavior is less common there, women do not customarily cover their faces.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out blue eye shadow is equivalent to that which is used to paint one eye blue. The Gemara asks: How could the mishna say one eye? Women do not paint only one eye blue. Rav Huna said: Because modest women, who cover their faces with a veil, paint only the one eye that shows blue. The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: For carrying out blue eye shadow, if it is used for healing, the measure for liability is equivalent to that which is used to paint one eye blue; if it is used to adorn the eye, the measure that determines liability for carrying out is equivalent to that which is used for two eyes. Hillel, son of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, explained it: When this baraita was taught it was in reference to village women. Because immodest behavior is less common there, women do not customarily cover their faces.
כחל1 כדי לכחול עין אחת. ואמר ר׳ הונא: שכן צנועות כוחלות2 עין אחת. הכין פירושא: שכוחלת עין אחת ומכסה את העין האחרת, ויוצאה לשוק וקראה לבבתיני3 באחת מעיניך (שיר השירים ד׳:ט׳). ור׳ הונא הוא דמתנינן, לאו רב הונא.
וההיא דר׳ שמעון בן אלעזר אם לתכשיט4 שתי עינים, אוקימנא בעירניות5, שאינן רגילות לצאת6 לשוק, ואין7 שם שוק לצאת אליו.
1. כן בכ״י וטיקן 128. בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ): ״כוחל״.
2. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ). בכ״י וטיקן 128: ״כוחלת״.
3. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ). בכ״י וטיקן 128 נותר רווח וחסר ״לבבתיני״.
4. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ). בכ״י וטיקן 128: ״לתשיט״.
5. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ). בכ״י וטיקן 128: ״בעיטות״.
6. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ). בכ״י וטיקן 128 נכפל: ״רגילות לצאת״.
7. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ). בכ״י וטיקן 128: ״ואם״.
ערך ערן
ערן – א(ביצה לב.) מאי עירניות אמר אביי צעי חקליית׳ (שבת פ.) כי תניא הכי בעירניות פי׳ בנות כפר שאינן רגילות לצאת לשוק שאין שוק לצאת בו וי״א בנות כפר שאינן צנועות (בראשית רבה כא) למדינה שהיו לה ב׳ פטרונין אחד בן מדינה ואחד עירני.
א. [שטעטישער.]
הא לא כחלי – אלא שתי עינים.
צנועות – שהולכות מעוטפות ואין מגלות אלא עין אחד לראות וכוחלות אותו.
בעירניות – בנות כפרים אינן צריכות צניעות כל כך שאין שחוק וקלות ראש מצוי שם ועמה מועטין ואינן מכסין פניהם וכוחלות ב׳ עיניהם.
מיתיבי רשב״א אומר – לרב הונא פריך דאי לאו רב הונא הוה מוקמי מתני׳ לרפואה.
אם לרפואה – פי׳ רבינו שמואל אם לרפואה הצניעו זה חייבין עליו כל העולם כדי לכחול עין אחת דלרשב״א אית ליה דנתחייב זה במחשבתו של זה ואם לקשט כלומר אם לא הצניעו לרפואה אלא לקשט כדי שתי עינים דסתמו עומד לקישוט ואין נראה לר״י דלעיל תנא דם כדי לכחול עין אחת בד״א במוציא אבל במצניע בכל שהוא אלמא במצניע חייב בפחות מלכחול בו עין אחת ונראה לר״י דה״פ אם לרפואה שאותו כחול ראוי לרפואה שיעורו כדי לכחול עין אחת אפי׳ לא הצניעו לכך אי נמי אם לרפואה שבאותו מקום עושין אותו לרפואה ואם לקשט שעושין אותו לקישוט ואין רגילין לעשות ממנו רפואה כדי לכחול שתי עינים.
המשנה הרביעית דבק כדי ליתן בראש השבשבת חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב ר׳ יהודה אומר כדי לעשות פטפוט סיבין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב סיד כדי לסוד קטנה שבבנות ר׳ יהודה אומר כדי לעשות כלכול ר׳ נחמיה אומר כדי לעשות אנטפי אמר הר״ם פי׳ דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו ושבשבת הוא הגמי שבראשיה נותנין הדבק וקושרין אותן בקנה ומכניסין אותן בקני העופות ומוציאין האפרוחין וחרסית טיט החומה והוא ידוע אצל הרופאים פי כור שפת הכור שמתיכין בו והוא שם עברי בחנתיך בכור עוני פטפוט רגל הכור כי עושים לו רגלים כשהוא גדול ובמשנת כלים פטפוטי כירה צורפי זהב ידוע והוא עברי ואתנהו לצורף סובין ידוע וכן יעשו הצורפי׳ ישליכו הסובין על פני הכור בשעת ההתכה וסיד הוא עברי ושדת אותם בשיד והוא נעשה מאבני׳ שרופות והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכונתם להביא להם הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשרן כלכול הצדעים ואנטפי המצח ואין הלכה כר׳ יהוד׳ ולא כר׳ נחמיה:
אמר המאירי דבק והוא הנקרא גליד כדי ליתן בראש השפשף ויש גורסין בראש השבשבת והוא מענין זמורה מלשון שריגים שמתרגמין שבשין ומלשון יהיב שבשתא לאריסיה והוא שמושחין ראש הזמורה בדבק שכשיבא העוף וינוח לשם שיהא נדבק שם ולא יוכל לברוח לשעתו ובאין עליו ותופשי׳ אותו ואף לשון שפשף הוא בענין עוף:
זפת וגפרית כדי לעשות נקב ר״ל כדי לסתום והוא כלי שנותנים בו כסף חי סותמין אותו בזפת וגפרית וי״מ כדי לסתום בו נקב גדול שנסדקה החבית שהיין בתוכה ומתוך שהנקב גדול אין דרך לסתמו בשעוה שאין השעוה נדבקת כ״כ כזפת וגפרית והוא שהזכירו בשעוה כדי ליתן על פי נקב קטן ופרשו בגמ׳ על פי נקב קטן של יין:
חרסית ר״ל לבנה כתושה כדי לעשות ממנו פי כור י״מ כדי לסתום פי כור שהמפוח נכנס בתוכו על הדרך שביארנו בטיט וי״מ בכדי לעשות נר קטן שראוי לצרוף בו הזהב וכן פירשו בטיט והוא לצרוף בו הנחושת כמו שכתבנו למעלה ר׳ יהודה אומר כדי לעשות פטפוט פי׳ בגמ׳ כדי לסוד פטפוט של כירה ר״ל לסוד בקעים שבו שכל שדבר ר׳ יהודה במשנתנו הוא מחמיר על שיעור של חכמים:
בד״ה אם לרפואה כו׳ כלומר אם לא הצניעו לרפואה אלא כדי לקשט כו׳ עכ״ל ר״ל אם לא הצניעו לרפואה כמו שאמר לא הוי שיעורו כדי לכחול עין אחת אלא כדי לקשט כו׳ דסתמו עומד לקישוט וק״ל:
ג שנינו במשנה, ששיעור כחול להוצאת שבת הוא כדי שיוכלו לכחול בו עין אחת. ושואלים: עין אחת הא לא כחלי [הרי אין כוחלין] אלא שתיים! אמר רב הונא: שכן נשים צנועות המכסות את פניהן ברעלה כוחלות עין אחת בלבד, שאותה הן מגלות. מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בברייתא, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: כחול, אם משתמשים בו לרפואה — שיעורו כדי לכחול עין אחת, אם לקשט — בשתי עינים. תרגמא [פירש אותה] הילל בריה [בנו] של ר׳ שמואל בר נחמני: כי תניא ההוא [כשנשנתה ברייתא זו] הרי היא בעירניות (בנות כפר) שאינן נוהגות לכסות פניהן.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out blue eye shadow is equivalent to that which is used to paint one eye blue. The Gemara asks: How could the mishna say one eye? Women do not paint only one eye blue. Rav Huna said: Because modest women, who cover their faces with a veil, paint only the one eye that shows blue. The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Shimon ben Elazar says: For carrying out blue eye shadow, if it is used for healing, the measure for liability is equivalent to that which is used to paint one eye blue; if it is used to adorn the eye, the measure that determines liability for carrying out is equivalent to that which is used for two eyes. Hillel, son of Rabbi Shmuel bar Naḥmani, explained it: When this baraita was taught it was in reference to village women. Because immodest behavior is less common there, women do not customarily cover their faces.
הכל
(8) ט(שַׁעֲוָה כְּדֵי לִיתֵּן ע״פ עַל פִּי נֶקֶב קָטָן.: תָּנָא כְּדֵי לִיתֵּן ע״פ עַל פִּי נֶקֶב קָטָן שֶׁל יַיִן.: ).
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out wax is equivalent to that which is used to place on the opening of a small hole to seal it. A tanna taught in a Tosefta: Enough to place on the opening of a small hole in a receptacle holding wine. The size of a hole that enables pouring wine is smaller than the size of the hole required when pouring more viscous liquids.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out wax is equivalent to that which is used to place on the opening of a small hole to seal it. A tanna taught in a Tosefta: Enough to place on the opening of a small hole in a receptacle holding wine. The size of a hole that enables pouring wine is smaller than the size of the hole required when pouring more viscous liquids.
שנינו במשנה ששיעור הוצאת שעוה הוא שיש בה כדי ליתן על פי נקב קטן. תנא [שנינו] בתוספתא: כדי ליתן על פי נקב קטן של יין, שדי בנקב קטן ביותר עבור יין, ולא בנקב כלי המכיל חומרים אחרים הסמיכים יותר ובהם יש צורך בנקב גדול יותר.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out wax is equivalent to that which is used to place on the opening of a small hole to seal it. A tanna taught in a Tosefta: Enough to place on the opening of a small hole in a receptacle holding wine. The size of a hole that enables pouring wine is smaller than the size of the hole required when pouring more viscous liquids.
הכל
(9) דֶּבֶק כְּדֵי לִיתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁפְשָׁף.: תָּנָא כְּדֵי לִיתֵּן בְּרֹאשׁ שַׁפְשָׁף שֶׁבְּרֹאשׁ קָנֶה שֶׁל צַיָּידִין.:
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out glue is equivalent to that which is used to place on the top of a board [shafshaf]. The Sages taught: This means an amount equivalent to that which is used to place on the top of a board that is attached to the top of a hunter’s rod. Hunters would spread glue to trap the birds that land on the board.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out glue is equivalent to that which is used to place on the top of a board [shafshaf]. The Sages taught: This means an amount equivalent to that which is used to place on the top of a board that is attached to the top of a hunter’s rod. Hunters would spread glue to trap the birds that land on the board.
שפשף שבראש קנה של ציידין – מושיבין נסר קטן בראש קנה ונותנין עליו דבק והעוף יושב עליה ונדבק בו וצריך ליתן שם הרבה כדי שיהא העוף נדבק בו.
ד שנינו במשנה ששיעור הדבק להוצאת שבת הוא שיהא בו כדי ליתן בראש השפשף. תנא [שנו] חכמים: משמעו — כדי ליתן בראש שפשף שבראש קנה של ציידין, שהם שמים עליו דבק כדי שילכד בו העוף.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out glue is equivalent to that which is used to place on the top of a board [shafshaf]. The Sages taught: This means an amount equivalent to that which is used to place on the top of a board that is attached to the top of a hunter’s rod. Hunters would spread glue to trap the birds that land on the board.
הכל
(10) זֶפֶת וְגׇפְרִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כּוּ׳.: תָּנָא כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב קָטָן.:
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out tar and sulfur is equivalent to that which is used to seal a hole in a vessel and to make a small hole in that seal. Tar and sulfur were used to seal large cavities in jars. Holes were sometimes made in those seals. A tanna taught in a Tosefta: One is liable for carrying out a measure equivalent to that which can be used to make a large hole into a small hole.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out tar and sulfur is equivalent to that which is used to seal a hole in a vessel and to make a small hole in that seal. Tar and sulfur were used to seal large cavities in jars. Holes were sometimes made in those seals. A tanna taught in a Tosefta: One is liable for carrying out a measure equivalent to that which can be used to make a large hole into a small hole.
עוד שנינו במשנה ששיעור הזפת וגפרית להוצאת שבת הוא כדי שיהא בו כדי לעשות נקב. והכוונה היא שסותמים בזפת ובגפרית חור גדול שבכד, ואותה סתימה עשויה שיעשו בה נקב. תנא [שנה] החכם בתוספתא: המדובר כאן בנקב קטן.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out tar and sulfur is equivalent to that which is used to seal a hole in a vessel and to make a small hole in that seal. Tar and sulfur were used to seal large cavities in jars. Holes were sometimes made in those seals. A tanna taught in a Tosefta: One is liable for carrying out a measure equivalent to that which can be used to make a large hole into a small hole.
הכל
(11) יחַרְסִית כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר כּוּ׳.: לְמֵימְרָא דְּשִׁיעוּרָא דְּרַבִּי יְהוּדָה נְפִישׁ הָא קיי״ל קַיְימָא לַן דְּשִׁיעוּרָא דְרַבָּנַן נְפִישׁ דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לִיטּוֹל הֵימֶנּוּ מִדַּת מִנְעָל לְקָטָן אֵימָא כְּדֵי לָסוּד פִּיטְפּוּט כִּירָה קְטַנָּה.:
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out crushed earthenware is equivalent to that which is used to knead and make an opening for the bellows to be placed in a gold refiners’ crucible. Rabbi Yehuda says: An amount equivalent to that which is used to make a small tripod for the crucible. The Gemara wonders: Is that to say that the measure of Rabbi Yehuda is greater? Don’t we maintain that the measure of the Rabbis is greater, as we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says with regard to reeds: The measure for liability is equivalent to that which is used to take the measure of a shoe for a child? That is smaller than the measure determined by the Rabbis. The Gemara answers: Here too, say it does not mean sufficient material to make the entire tripod, but to plaster the cracks in the small tripod of a small stove, which requires a minimal amount of plaster.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out crushed earthenware is equivalent to that which is used to knead and make an opening for the bellows to be placed in a gold refiners’ crucible. Rabbi Yehuda says: An amount equivalent to that which is used to make a small tripod for the crucible. The Gemara wonders: Is that to say that the measure of Rabbi Yehuda is greater? Don’t we maintain that the measure of the Rabbis is greater, as we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says with regard to reeds: The measure for liability is equivalent to that which is used to take the measure of a shoe for a child? That is smaller than the measure determined by the Rabbis. The Gemara answers: Here too, say it does not mean sufficient material to make the entire tripod, but to plaster the cracks in the small tripod of a small stove, which requires a minimal amount of plaster.
[...חר]סית דקאק אלכזף ואלאגר אלצלב.
פטפוט יד אלכאנון אלתי תעמל אתאפי ללקדר. וקד [...העושה שלושה פטפוט]ין בארץ והי אלאתאפי.
[...חר]סית אבקת החרס והלבנים המוצקות.
פטפוט יד הכיריים, שנעשית בסיס לקדרות. וכבר [פירשתי ׳העושה שלושה פטפוט]ין בארץ׳1 (משנה כלים ו׳:א׳) שהם הבסיס.
1. ראיה נוספת לכך שפירש גם את סדר טהרות.
חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. ר׳ יהודה אומר כדי לעשות פטפוט. פירוש פטפוט1 – גבשוש או בניין בארץ ששופתין עליו את הקדירה. ושלשה פטפוטין הן הן כירה.2 ויש שסומכין פטפוט לכותל ומניחין עליו את הקדירה וסומכין אותו לכותל.
ומקשינן: כי מכדי בשיעורי שבת קא חזינן דר׳ יהודה קא מחייב ומעוטי מן שיעורי דרבנן, דהא לעיניין גמי3 לרבנן לא מחייב אלא בכדי לעשות תלוי4 לנפה ולכברה, ור׳ יהודה מחייב אפילו על מה שנוטלין ממנו מדת מנעל לקטן. ומוקמינן לה להאי פטפוט לכירה קטנה (בציר מהכי)5, בציר מן פי הכור של צורפי זהב.
1. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ) ובספר הנר בשם רב האיי גאון. בכ״י וטיקן 128: ״פטפט״.
2. כן בקטע מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 ). בכ״י וטיקן 128 נשאר רווח וחסרה מלת ״כירה״. בקטע שני מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.143 ): ״הם הם כירה״. בספר הנר בשם רב האיי גאון: ״הן בכירה״. בערוך ״פטפוט״ (במקום ״הן הן כירה״): ״עושין בכירה ושופתין עליהן את הקדירה״.
3. כן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ) ובספר הנר בשם רב האיי גאון. בכ״י וטיקן 128: ״נמי״.
4. כן בכ״י וטיקן 128 וכן בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ), ובספר הנר בשם רב האיי גאון. כן גם בכ״י קאופמן משנה שבת ח׳:ב׳, ובירושלמי שבת ח׳:ב׳:ג׳, וכן בערוך ״תל״, וברמב״ם בפיה״מ שבת ח׳:ב׳ ובמשנה תורה שבת י״ח:י״ב. בדפוס וילנא שינו ל: ״תלאי״.
5. מלים אלו מופיעות בכ״י וטיקן 128, אך הן חסרות בקטעים מהגניזה (קמברידג׳ T-S G 2.71 , קמברידג׳ T-S G 2.143 ) ובספר הנר בשם רב האיי גאון.
חרסית כדי לעשות פי כור – אע״ג דאמר לעיל (דף עט.) אין אדם טורח לגבל טיט כדי לעשות בו פי כור חרסית חשיב טפי מטיט דמצניעין אותו לעשות פי כור של צורפי זהב אי נמי הכא מיירי במגובל.
למימרא דשיעורא דר״י נפיש – פי׳ פלוגתייהו דר״י ורבנן בשכיח טובא ושיעורו גדול, ושכיח אבל לא כל כך ושיעורו קטן, דרבנן סברי בתר שכיח טפי אזלינן אע״ג דנפיש שיעורי׳, ור״י סבר כיון דאידך נמי שכיח אע״ג דלא שכיח כולי האי, בתר שיעור׳ זוטא אזלינן לחומרא. ובעלי הגמרא יודעין שכל אלו הולכין על זה הדרך, ולפיכך הקשו מזה לזה, ואם לא מפני כן, אין אומרים בשיעורי שבת זה דומה לזה, שכל אחד לפי חשיבותו שיעורו.
דיו כדי לכתוב בו שתי אותיות ופי׳ בגמרא דוקא כשהוא מוציאו על הקולמוס אבל אם הוציאו בפני עצמו הן לח הן יבש או בקסת צריך יותר ופירשו בירושלמי בכדי שיעלה ממנו על הקולמוס כדי לכתוב בו שתי אותיות שאין כל הדיו שהוא בפני עצמו או בכלי יוצא בקולמוס ומ״מ בסוגיא זו אמרו שיעור שתי אותיות בין בדיו ר״ל בפני עצמו בין בקולמוס בין בקומרין ר״ל קסת אלא שגדולי המחברים פסקו כדעת הירושלמי ונראין הדברים:
בגמרא פיסקא חרסית כדי לעשות פי כור למימרא דשיעורא דרבי יהודא נפיש הא קי״ל וכו׳ נראה דמשמע ליה לתלמודא דכל היכא דאשכחן פלוגתא דתנאי בשיעורין לענין הוצאה היינו דבסברא פליגי אי אזלינן בתר שכיח אף לקולא או בדלא שכיח ולחומרא ואע״ג דלעיל דף ע״ח אמר אביי מכדי כל מילתא דשכיחא ולא שכיחא וכו׳ משמע דהך מלתא סברא פשוטה לכ״ע מ״מ אפשר דהיינו דוקא היכא דהאי דשכיחא שכיח טובא והך דלא שכיחא לא שכיח לגמרי כי אם במיעוטא דמיעוטא וכה״ג נמי אמרינן התם דבשכיחא ושכיחא אזלינן לחומרא היינו נמי היכא דתרווייהו שקולין לענין שכיחא משא״כ בכה״ג דהכא דקרובין להיות שוין שפיר שייך בהו פלוגתא דתנאי מר אזיל בתר דשכיח טפי אף לקולא ומר אזיל לחומרא אף במידי דלא שכיח כל כך וא״כ לפ״ז מקשה הש״ס שפיר מדרבי יהודא אדר״י ומדרבנן אדרבנן וכה״ג יש לפרש נמי לקמן בשמעתין לענין סיד ובדף הסמוך אמתניתין דעצם כן נראה לי:
שנינו במשנה ששיעור חרסית להוצאת שבת הוא כדי לעשות בו פי כור, ולדעת ר׳ יהודה כדי לעשות פטפוט (רגל) לכירה. ותמהים: למימרא דשיעורא [האם נאמר כי השיעור] של ר׳ יהודה נפיש [גדול יותר]? הא קיימא לן דשיעורא דרבנן נפיש [הלא מוחזק בידינו ששיעורם של חכמים גדול], דתנן שכן שנינו במשנה] בדין גמי, שר׳ יהודה אומר: שיעורו להוצאת שבת הוא שיהא בו כדי ליטול הימנו מדת מנעל לקטן. והיא פחות מן השיעור שקבעו חכמים. ומתרצים: אף כאן אין הכוונה כדי לעשות את הרגל כולה, אלא כדי לסוד פיטפוט כירה קטנה ושיעור הטיח קטן ביותר.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out crushed earthenware is equivalent to that which is used to knead and make an opening for the bellows to be placed in a gold refiners’ crucible. Rabbi Yehuda says: An amount equivalent to that which is used to make a small tripod for the crucible. The Gemara wonders: Is that to say that the measure of Rabbi Yehuda is greater? Don’t we maintain that the measure of the Rabbis is greater, as we learned in a mishna that Rabbi Yehuda says with regard to reeds: The measure for liability is equivalent to that which is used to take the measure of a shoe for a child? That is smaller than the measure determined by the Rabbis. The Gemara answers: Here too, say it does not mean sufficient material to make the entire tripod, but to plaster the cracks in the small tripod of a small stove, which requires a minimal amount of plaster.
הכל
(12) (סוּבִּין כְּדֵי לִיתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב).:
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out bran is equivalent to that which is used to place on the opening of a gold refiners’ crucible.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out bran is equivalent to that which is used to place on the opening of a gold refiners’ crucible.
We learned in the mishna: The measure that determines liability for carrying out bran is equivalent to that which is used to place on the opening of a gold refiners’ crucible.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
שבת פ. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת פ., רב שרירא גאון ערבית שבת פ. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט (תשע"ג), ברשותם האדיבה של יד יצחק בן־צבי (כל הזכויות שמורות), רב שרירא גאון תרגום לעברית שבת פ. – מהדורת ד"ר דן גרינברגר, גנזי קדם ט, ברשותם האדיבה של יד יצחק בן־צבי (כל הזכויות שמורות), ר׳ חננאל שבת פ. – מהדורת על־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, ר׳ נסים גאון שבת פ., הערוך על סדר הש"ס שבת פ., רש"י שבת פ., תוספות שבת פ., ספר הנר שבת פ. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת פ., רמב"ן שבת פ. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., בית הבחירה למאירי שבת פ. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה שבת פ., מהרש"א חידושי הלכות שבת פ., מהרש"א חידושי אגדות שבת פ., פני יהושע שבת פ., גליון הש"ס לרע"א שבת פ., פירוש הרב שטיינזלץ שבת פ.
Shabbat 80a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 80a, R. Sherira Gaon Arabic Peirush Milim Shabbat 80a, R. Sherira Gaon Hebrew Translation Peirush Milim Shabbat 80a, R. Chananel Shabbat 80a, R. Nissim Gaon Shabbat 80a, Collected from HeArukh Shabbat 80a, Rashi Shabbat 80a, Tosafot Shabbat 80a, Sefer HaNer Shabbat 80a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 80a, Ramban Shabbat 80a, Meiri Shabbat 80a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 80a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 80a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 80a, Penei Yehoshua Shabbat 80a, Gilyon HaShas Shabbat 80a, Steinsaltz Commentary Shabbat 80a