×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְמַתְנִיתִין בְּסַכָּנַת גּוֹיִם1 אֵימָא סֵיפָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ כׇּל שֶׁכֵּן דְּאָוְושָׁא מִילְּתָא.
Abaye said to him: In what manner did you establish our mishna as dealing with the danger posed by gentiles? Say the latter clause of the mishna as follows: Rabbi Shimon says that one gives them to another and the other passes them to another. In that case, all the more so will the matter be conspicuous, and they should fear the decree issued by the gentiles.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עו״ג״.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
{בבלי עירובין צז ע״ב} גמ׳ וכן בנו1: בנו מאי בעי התם תנא דבי שמואל [בשילדתו]⁠2 אמו בשדה:
{משנה עירובין י:ג} מתני׳ הקורא3 בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו4 [עד שלא הגיע לעשרה טפחים5] גוללו אצלו משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב רבי יהודה אומר אפי׳ אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו ר׳ שמעון אומר אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו לפי שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש:
1. כ״י נ מוסיף: ״ובתו״.
2. בשילדתו: גכה, כ״י נ, כ״י מ, דפוסים, ר״ח, רא״ש. כ״י א: ״בשילדה״.
3. הקורא: וכן בעיתים (סי׳ ק״ל). ורמב״ם פיהמ״ש. דפוסים: היה קורא, וכן בר״ח.
4. מידו: חסר בכ״י מ.
5. עד... טפחים: גכה, כ״י נ, כ״י מ, גלא, עיתים, רמב״ם פיהמ״ש, דפוסים. חסר בכ״י א.
הכי גרסינן: במאי אוקימתא למתני׳ בסכנת ליסטים אימא סיפא וכו׳ – כיון דליסטים לא מבזו להו אמאי קא מזלזל ר״ש באיסורא דשבתא כולי האי כל שכן דהא דר״ש גריעא (כולי האי) מתנא קמא ואיכא זילזול שבת טפי דאוושא מילתא דהנך גברי דמקילינן כולי האי בשבת וכסוי דת״ק עדיף. לשון אחר ועיקר ולא לשבש הספרים מתני׳ בסכנת עו״ג שגזרו גזירה שלא יניחו תפילין והאי ובסכנה מכסן והולך לו אכולה מתניתין קאי והכי קאמר ובסכנה שאם ימצאו בידו או ישמע למלכות יהרג בין מעט בין צבתים מכסן בטליתו שלא יוטלו כ״כ בבזיון ומניחם שם והולך ולא יזיזן משם שמא ירגישו בו ויתחייב למלכות וברייתא בליסטים עו״ג ואסיפא קאי דקתני מחשיך עליהן ומביאן ובסכנת ליסטים שהוא ירא להחשיך שם מוליכן פחות פחות מד׳ אמות וכו׳ ולא יניחם שם שלא יזלזלו הליסטים בהם וינהגו בהם מנהג בזיון ובמאי אוקימנא למתניתין בסכנת עו״ג שלא יתחייב למלכות אימא סיפא וכו׳ וכ״ש דאוושא מלתא וישמע למלכות יותר משאם מכניסן זוג זוג או מחשיך עליהם לכולם וזה עיקר מדלא גרסינן ברישא כל שכן דאוושא מילתא דשבת כדגרסינן בסיפא מכלל דהאי אוושא דמילתא לאו אזלזולא דשבת קפיד אלא אסכנת נפשות קפיד.
רבי שמעון אומר נותנן לחבירו כו׳ – נראה דאם אין שם חברים היה מתיר רבי שמעון להוליך פחות מארבע אמות דלא גרע מכיס דפרק מי שהחשיך (שבת דף קנג:) והתם נמי אם היו חברים הרבה והיו כולן שותפין בו נראה דלרבי שמעון נותנו לחברו וחבירו לחבירו דהכי עדיפא ליה.
[צז, ב, רי״ף שם]
פיסקא: ר׳ שמעון אומר נותנין לחברו וחברו לחברו עד שמגיע לחצר החיצונה – קשיא והא קא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד ויש לומ׳ דמעייל להו דרך סטיו.
בנו מאי בעי התם כלומ׳ מה האונס שאירע לו שם כדי שיתירו לו להבי׳ בן דהא לא התירו חכמי׳ אלא ע״י דוחק. ופרקינן כגון שילדתו אמו בשדה – פי׳ וצריכין להביאו לעיר (ולא) משו׳ שא״א לעשו׳ לו בשד׳ דברי׳ האמורי׳ בפרש׳ תוכחה דהא קי״ל שמחללין עליה׳ את השבת והיכי פליג ת״ק אהא אלא כגון שאויר השד׳ קשה לו וצריכין להביאו לעיר.
רש״י בד״ה ה״ג כו׳ ר״ש גריעה מתנא קמא ואיכא זלזול דשבת טפי כו׳ כצ״ל:
בד״ה ר״ש אומר נותנן כו׳ אם היו חברים הרבה והיו כולן שותפין כו׳ עכ״ל הכא גבי תפילין לא בעי שיהו כולן שותפין בו דאף אם זכה אחד בהן שרי לחבירו עמו משום בזיון תפילין מה שאין כן התם גבי כיסו דלא שרינן בפחות מארבע אמות אלא משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו לא שרינן נמי לחבירו עמו אי לאו שותפין וק״ל:
אמר ליה [לו] אביי: במאי אוקימתא למתניתין [במה העמדת את משנתנו] בסכנת גוי, אימא סיפא [אמור את סופה של המשנה], ר׳ שמעון אומר: נותנן לחבירו, וחבירו לחבירו. כל שכן דאוושא מילתא [שרוגש הדבר] והכל יודעים על כך, ואימת הגזירה עליהם!
Abaye said to him: In what manner did you establish our mishna as dealing with the danger posed by gentiles? Say the latter clause of the mishna as follows: Rabbi Shimon says that one gives them to another and the other passes them to another. In that case, all the more so will the matter be conspicuous, and they should fear the decree issued by the gentiles.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תנינאריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּסַכָּנַת גּוֹיִם1 אֲבָל בְּסַכָּנַת לִיסְטִים מוֹלִיכָן פָּחוֹת פָּחוֹת מד׳מֵאַרְבַּע אַמּוֹת.:

The Gemara answers: The mishna is incomplete and is teaching the following: In what case is this statement that the finder covers the phylacteries said? It is where the concern is danger posed by gentiles. However, where the concern is danger posed by bandits, one carries them less than four cubits at a time. In that case Rabbi Shimon disagrees, maintaining that it is preferable that many people carry the phylacteries.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עו״ג״.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אוקימנא במה דברים אמורים בסכנת גוים כגון שמד אבל בסכנת לסטים מוליכן פחות פחות מארבע אמות ר״ש אמר בשעת סכנת לסטים [אינו] מוליכן פחות פחות מד׳ אמות זמנין דמשתלי ואתי לאתויינהו ד׳ אמות ברשות הרבים [אלא] נותנן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה הא עדיפא דהא דאמר פחות פחות מד׳ אמות זמנין דמשתלי ואתי לאתויינהו ד׳ אמות ברשות הרבים ותנא קמא סבר הא עדיפא דהא כר׳ שמעון אוושא מלתא ומתיידע לכל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: חסורי מיחסרא, והכי קתני [חסרה המשנה, וכך יש לשנותה]: במה דברים אמורים שמכסה — בסכנת גוים, אבל בסכנת לסטים — מוליכן פחות פחות מארבע אמות, ועל כך חלק ר׳ שמעון שלדעתו עדיף שיטלטלו רבים את התפילין.
The Gemara answers: The mishna is incomplete and is teaching the following: In what case is this statement that the finder covers the phylacteries said? It is where the concern is danger posed by gentiles. However, where the concern is danger posed by bandits, one carries them less than four cubits at a time. In that case Rabbi Shimon disagrees, maintaining that it is preferable that many people carry the phylacteries.
ר׳ חננאלרי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ וְכוּ׳.: בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עָדִיף דְּאִי אָמְרַתְּ נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ אָוְושָׁא מִלְּתָא דְּשַׁבָּת.

It is stated in the mishna that Rabbi Shimon says: One gives them to another and the other passes them to another. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? One Sage, the first tanna, holds that having one person carrying the phylacteries less than four cubits at a time is preferable, as if you say that the finder gives them to another, and the other passes them to another, Shabbat desecration will be noticeable, thereby demeaning Shabbat’s character as a sacred day of rest.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א במשנה שנינו, ר׳ שמעון אומר: נותנן לחבירו ומחבירו לחבירו. ושואלים: במאי קמיפלגי [באיזה עקרון נחלקו]? מר [חכם זה התנא הראשון] סבר: פחות מארבע אמות על ידי אדם אחד עדיף, דאי אמרת [שאם תאמר] נותנן לחבירו וחבירו לחבירו — אוושא מילתא [רוגש, נתפרסם הדבר] של חילול שבת ויש בכך גנאי של ביטול מנוחת וקדושת היום.
It is stated in the mishna that Rabbi Shimon says: One gives them to another and the other passes them to another. The Gemara asks: With regard to what principle do they disagree? One Sage, the first tanna, holds that having one person carrying the phylacteries less than four cubits at a time is preferable, as if you say that the finder gives them to another, and the other passes them to another, Shabbat desecration will be noticeable, thereby demeaning Shabbat’s character as a sacred day of rest.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמָר סָבַר נוֹתְנָן לַחֲבֵירוֹ עָדִיף דְּאִי אָמְרַתְּ מוֹלִיכָן פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת זִימְנִין דְּלָאו אַדַּעְתֵּיהּ וְאָתֵי לְאֵתוֹיִינְהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת ברה״רבִּרְשׁוּת הָרַבִּים:.:

And the other Sage, Rabbi Shimon, holds that the solution that one gives the phylacteries to another is preferable, as if you say that the finder carries them less than four cubits at a time, sometimes it is not in his thoughts and will unwittingly come to carry the phylacteries four cubits in the public domain. That is unlikely if there are numerous people together.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומר [וחכם זה ר׳ שמעון] סבר: נותנן לחבירו עדיף, דאי אמרת [שאם אומר אתה] מוליכן פחות מארבע אמות — זימנין [פעמים] שלא יהא הדבר אדעתיה [על דעתו] וישכח, ומתוך שלא ידקדק בשיעור אתי לאתויינהו [יבוא להביאם] ארבע אמות ברשות הרבים בטעות, אבל כשמצויים רבים במקום וסמוכים זה לזה, לא יקרה כן.
And the other Sage, Rabbi Shimon, holds that the solution that one gives the phylacteries to another is preferable, as if you say that the finder carries them less than four cubits at a time, sometimes it is not in his thoughts and will unwittingly come to carry the phylacteries four cubits in the public domain. That is unlikely if there are numerous people together.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) וְכֵן בְּנוֹ.: בְּנוֹ מַאי בָּעֵי הָתָם דְּבֵי מְנַשֶּׁה תָּנָא בְּשֶׁיְּלָדַתּוּ אִמּוֹ בַּשָּׂדֶה.

It was stated in the mishna: And the same is true with regard to one’s son. The Gemara is surprised: What is his son doing there in the field necessitating his retrieval in this way? The school of Menashe taught: It is referring to a case where his mother gave birth to him in a field, and he must be brought to town.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכן בנו נותנו לחבירו וחבירו לחבירו. מאי בעי התם תנא דבי שמואל בשילדתו אמו בשדה. ואף על גב דקשה ליה לתינוק השלמתו מיד ליד הא עדיפא ליה מלהוליכו פחות פחות מד׳ אמות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן וכן בנו ואפילו הן מאה – ולא כספרים דגרסי ואפי׳ הן מאה וכן בנו דבגמרא מוכח דאפילו הן מאה אבנו קאי דמפרש טעמא אע״ג דקשיא ליה ידא.
גמ׳, וכן בנו וכו׳. אמרי׳ בגמ׳1 לר׳ שמעון, ומאי אפי׳ הן מאה. ומהדרי׳, דאע״ג דקשיא ליה ידא. פיר׳2 שמטלטלין אותו מיד ליד, אפי׳ הכי הא עדיפא3 בשבת, ולא יטלטלנו הוא לבדו פחות פחות מד׳ אמות.
ואמרי׳ בגמ׳4, לר׳ יהודה דאמ׳ נותן אדם חבית לחבירו (וחבית) [וחבירו]5 לחבירו, ולית ליה לר׳ יהודה הא דתנן, הבהמה והכלים כרגלי הבעלים. פיר׳6, שהשואל או לוקח בהמה או כלי מחבירו ביום טוב אינו יכול להוליכו אלא במקום שהבעלים הראשונים מותרין לילך שם, ואם עירבו בצפון לא יוליכנו זה לדרום. ומהדר ריש לקיש משום לוי סבא, הכא במאי עסיקי׳, דאמרי׳7 נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו, במערה מים8 מחבית לחבית. פיר׳9 ושנייה שלו. ור׳ יהודה לטעמיה דאמ׳, מים אין בהן ממש. דתנן ר׳ יהודה פוטר במים, לפי10 שאין בהם ממש. פיר׳11 אין בהם ממש לקנות שביתה אצל בעליהן הראשונים, וכל אדם מותר להוליכן (ב)[כ]⁠רגליו12.
[צז, ב, רי״ף סי׳ תרעב]
משנה ב
1. שם.
2. רש״י ד״ה אע״ג דקשיא ליה.
3. רש״י ד״ה הא עדיפא.
4. שם.
5. כ״ה במשנה.
6. רש״י ד״ה כרגלי הבעלים.
7. במתניתין.
8. לפנינו בגמ׳: ׳במערן׳.
9. רש״י רד״ה מחבית לחבית.
10. לפנינו בגמ׳: ׳מפני׳.
11. רש״י ד״ה אין בהן ממש.
12. כ״ה ברש״י.
ב שנינו: וכן בנו קטן כך נוהגים בו. ותוהים: בנו, מאי בעי התם [מה רוצה, מה הוא עושה שם בשדה], שיש להביאו בדרך זו? דבי [מבית מדרשו] של מנשה תנא [שנינו] מדובר בשילדתו אמו בשדה, ויש להעבירו לעיר.
It was stated in the mishna: And the same is true with regard to one’s son. The Gemara is surprised: What is his son doing there in the field necessitating his retrieval in this way? The school of Menashe taught: It is referring to a case where his mother gave birth to him in a field, and he must be brought to town.
ר׳ חננאלרי״ףתוספותספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּמַאי אֲפִילּוּ הֵן מֵאָה דאע״גדְּאַף עַל גַּב דְּקַשְׁיָא לֵיהּ יְדָא אֲפִילּוּ הָכִי הָא עֲדִיפָא.:

And what may be inferred from the mishna’s ruling that the baby is passed from one person to the next, even if it requires a hundred people? This teaches that although it is difficult for the child to be passed from hand to hand, even so, this method of transporting him is preferable to his being carried by one person less than four cubits at a time.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אע״ג דקשיא ליה – שמטלטלין אותו מיד ליד.
הא עדיפא – בשבתא ולא יטלטלנו הוא לבדו פחות פחות מד׳ אמות.
ומאי [ומה משמע] מה הדקדוק בלשון אפילו הן מאה — דאף על גב דקשיא ליה ידא [שאף על פי שקשה לו מגע היד], שאין זה נוח לתינוק בטלטולו מיד ליד, אפילו הכי [כך], הא עדיפא [אופן זה עדיף] מאשר טלטולו פחות פחות מארבע אמות על ידי אדם אחד.
And what may be inferred from the mishna’s ruling that the baby is passed from one person to the next, even if it requires a hundred people? This teaches that although it is difficult for the child to be passed from hand to hand, even so, this method of transporting him is preferable to his being carried by one person less than four cubits at a time.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נוֹתֵן אָדָם חָבִית.: וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי יְהוּדָה הָא דִּתְנַן הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים.

It was stated in the mishna that Rabbi Yehuda says: A person gives a barrel to another, and the other may pass it to another, and in that way they may take it even beyond the Shabbat limit. The Gemara asks: And is Rabbi Yehuda not of the opinion of that which we learned in a mishna: The distance that an animal and vessels may be taken is like the distance that the feet of the owners may go with regard to Shabbat limits?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ר׳ יהודה אמר כו׳ אתינן לאוקומי לאו חבית ממש אלא מי החבית ובמערה מחבית לחבית [והחבית] קני שביתה ואסור. אבל מיא לית בהו ממש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כרגלי הבעלים – שהשואל או לוקח בהמה או כלים מחבירו ביום טוב אינו יכול להוליכם אלא למקום שהבעלים הראשונים מותרין לילך שם ואם עירבו לצפון לא יוליכנו זה לדרום.
ג שנינו במשנה כי ר׳ יהודה אומר: נותן אדם חבית לחבירו ומחבירו לחבירו, ואפילו מעבירה מחוץ לתחום. ושואלים: ולית ליה כי אין לו, אינו סובר] ר׳ יהודה הא [זו] ששנינו: הבהמה והכלים דינם לענין תחומים כרגלי הבעלים שבתחום, שמותר לבעליהם ללכת מותר גם להם!
It was stated in the mishna that Rabbi Yehuda says: A person gives a barrel to another, and the other may pass it to another, and in that way they may take it even beyond the Shabbat limit. The Gemara asks: And is Rabbi Yehuda not of the opinion of that which we learned in a mishna: The distance that an animal and vessels may be taken is like the distance that the feet of the owners may go with regard to Shabbat limits?
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מִשּׁוּם לֵוִי סָבָא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בִּמְעָרָן מֵחָבִית לְחָבִית וְרַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר מַיִם אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.

Reish Lakish said in the name of Levi the Elder: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one pours the water from one barrel to another barrel so that only the water, rather than the barrel itself, is taken beyond the limit. And Rabbi Yehuda follows his usual reasoning, as he said: Water has no substance, i.e., it is not significant enough for its transfer beyond the Shabbat limit to be prohibited.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ור׳ יהודה לטעמיה דתנן ר׳ יהודה פוטר במים מפני שאין בהן ממש.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מחבית לחבית – והשניה שלו וכן עושה תמיד ולקמיה מפרש מאי לא תהלך זו.
אין בהם ממש – לקנות שביתה אצל בעליהם הראשונים וכל אדם מותר להוליכן כרגליו.
אמר ריש לקיש משום [בשם] לוי סבא [הזקן]: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] במערן (בשופך אותם) את המים מחבית לחבית, ונמצא שהחבית עצמה אינה מיטלטלת מחוץ לתחום אלא המים בלבד יוצאים מן התחום. ור׳ יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] לענין זה, שאמר: מים אין בהם ממש, שאינם חשובים לעצמם מספיק כדי לאסור העברתם מחוץ לתחום.
Reish Lakish said in the name of Levi the Elder: With what are we dealing here? We are dealing with a case where one pours the water from one barrel to another barrel so that only the water, rather than the barrel itself, is taken beyond the limit. And Rabbi Yehuda follows his usual reasoning, as he said: Water has no substance, i.e., it is not significant enough for its transfer beyond the Shabbat limit to be prohibited.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) דִּתְנַן רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר בְּמַיִם מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ.

As we learned in a mishna that discusses a dispute on this issue: If one person adds flour for dough while another adds the water, the Rabbis say that the dough may only be taken as far as both owners are permitted to go, whereas Rabbi Yehuda exempts water from any limit due to the fact that it has no substance.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פוטר במים – פלוגתייהו בפרק בתרא דביצה האשה ששאלה מחבירתה תבלין לקדירה ומים ומלח לעיסתה הרי הן כרגלי שתיהן אין העיסה הולכת אלא למקום ששתיהן מותרות לילך שם ואם עירבה זו לצפון וזו לדרום אין עיסה זזה ממקומה לפי שאין לזו של צפון אפילו אמה אחת בדרום וה״מ כשנתנו עירובן לסוף אלפים ר׳ יהודה פוטר במים שאין בעלת המים אוסרת על בעלת הקמח כלום.
וכפי דתנן [ששנינו במשנה] מחלוקת בענין זה: אם נתן אחד קמח לעיסה והשני מים, אמרו חכמים שאין מוליכים את הבצק אלא למקום ששני הבעלים רשאים ללכת אליו, ור׳ יהודה פוטר במים מפני שאין בהן ממש.
As we learned in a mishna that discusses a dispute on this issue: If one person adds flour for dough while another adds the water, the Rabbis say that the dough may only be taken as far as both owners are permitted to go, whereas Rabbi Yehuda exempts water from any limit due to the fact that it has no substance.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמַאי לֹא תְּהַלֵּךְ זוֹ לֹא יְהַלֵּךְ מַה שֶּׁבְּזוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי הַבְּעָלִים.

And what, then, is the meaning of the Rabbis’ statement in the mishna: This may not go farther than the feet of the owners may go, which apparently refers to the barrel? It means: That which is in this barrel may not go farther than the feet of the owners may go.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומאי לא תהלך זו – הא רבי יהודה נמי בחבית לא קאמר דיכולה חבית להלך יותר מרגלי הבעלים דהא אוקמינן מתני׳ במערן מחבית לחבית.
ומאי [מה משמע] בדברי חכמים במשנה לא תהלך זו, שלכאורה מוסבים על החבית — לא יהלך מה שבזו יותר מרגלי הבעלים.
And what, then, is the meaning of the Rabbis’ statement in the mishna: This may not go farther than the feet of the owners may go, which apparently refers to the barrel? It means: That which is in this barrel may not go farther than the feet of the owners may go.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ לר׳לְרַבִּי יְהוּדָה הֵיכָא דִּבְלִיעָן בְּעִיסָּה הֵיכָא דְּאִיתַנְהוּ בְּעֵינַיְיהוּ מִי שָׁמְעַתְּ לֵיהּ הַשְׁתָּא בִּקְדֵירָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לָא בָּטְלִי בְּעֵינַיְיהוּ בָּטְלִי דְּתַנְיָא רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מַיִם וּמֶלַח בְּטֵלִין בָּעִיסָּה וְאֵין בְּטֵלִין בַּקְּדֵירָה מִפְּנֵי רוֹטְבָּהּ.

The Gemara rejects this explanation. Say that you heard Rabbi Yehuda express his opinion that water has no substance in a case where it is absorbed in dough; but in a case where it is in its pure, unadulterated state did you hear him say so? Now, if with regard to water in a pot of cooked food Rabbi Yehuda said that it is not nullified, would it be nullified when it is in its pure, unadulterated state? That is clearly not the case, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Water and salt are nullified in dough, as they are absorbed into it and are not independently discernible. However, they are not nullified in a pot of cooked food, because the water and salt are discernible in its gravy.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ודחינן אימור דשמעת ליה לר׳ יהודה במיא דלית בהו ממש במיא דבליעי בעיסה במיא בעינייהו מי שמעת ליה והא איהו דאמר מים ומלח אין בטילין בקדירה מפני שהיא רוטבא ואוקמה רבא בחבית שקנתה שביתה ונתמלאת בשבת ממעיין נובעין כיוצא בהן דלא קנו שביתה דבטלה לה חבית לגבי מים ומטלטלת אגב מימיה. כדתנן את החי במטה כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך כפי
כפיא(עירובין צז:) אמר רבה משום דתני אהבה כיפי תלא ליה. (כתובות פא:) אטו רבי חנינא בר פפי כיפי תלא לה שלחוה פי׳ כיפי נזמים כלומר קישט זו השמועה ככלה שנקבלה ממנו. (בבא מציעא לה) ההוא גברא דאפקיר כיפי גבי חבריה אמר ליה הב לי כיפאי אמר ליה לא ידענא היכא אותבינהו אתא לקמיה דרב נחמן אמר ליה כל לא ידענא פשיעותא היא זיל שלים. (בבא בתרא נב) דביתהו דרבה בר בר חנא כי קא שכבה אמר הני כיפי דמרתא ובני ברה אתא לקמיה דרב אמר ליה אי מהימנא לך דביתיך עשה כפירוש׳ ואי לאו עשה פי׳ לפירושה (בבא מציעא כא) ההוא גברא דהוה נקט כיפי וכו׳ יקרה היא מפנינים תרגום יקירא היא מן כיפי טבאתא (א״ב פירוש כיפי בלשון יוני מיני תכשיטין כמו ענקים ונזמים):
ערך שזר
שזרב(עירובין צז) בשזורין שזירין נמי אדעתא דסיפתא דגלימא עייפינהו (בא לו כהן גדול בגמ׳ כ״ג) חד לגופיה דכיתנא וחד שיהו שזורין (זבחים יב) בד שזורין בד חוטין כפול ששה הוות קא שזרה. ס״א שדא וכבר פירשנו בערך שד (א״ב לשון מקרא זה שש משזר):
א. [אורגעהענגע.]
ב. [געדרייטער פאדען.]
מפני רוטבה – שניכר ואם השאילה מים לקדירתה הרי היא כרגלי שתיהן.
אימר דשמעת ליה לרבי יהודה וכו׳ ואיך בטלין בקדרה – וק״ל ליישבא היכי הוי טעי בהא וי״ל דאיהו סבר דמים שבעיס׳ כיון דאוקומי מוקמי כמאן דאיתנהו בעינייהו דמו ודין ביטול לא שייך בהא אלא ודאי טעי וכו׳ משום דמים שבכד אין בהם ממש לקנות שביתה ואי משום דקתני שאין בטלין בקדרה דסתם מים שאד׳ נותן בתבשיל חשובין יותר ויש בהן ממש כנ״ל
את ההסבר הזה דוחים: אימר [אמור] ששמעת ליה [אותו, את] ר׳ יהודה שמים אין בהם ממש היכא דבליען [במקום שהם מובלעים] בעיסה ואינם ניכרים לעצמם, ואולם היכא דאיתנהו בעינייהו, מי שמעת ליה [היכן שמצויים בעינם, האם שמעת אותו] אומר כן? השתא [עכשיו] הרי במים בקדירה אמר ר׳ יהודה מים לא בטלי [בטלים], וכיצד יתכן כי כשהם בעינייהו בטלי [בעינם יבטלו]?! דתניא הרי שנינו בברייתא], ר׳ יהודה אומר: מים ומלח — בטלין בעיסה, שכן הם נבלעים בה ואינם ניכרים לעצמם. אבל אין בטלין בקדירה, מפני רוטבה, שבקדירה יש רוטב או מרק וניכרים בו המים והמלח.
The Gemara rejects this explanation. Say that you heard Rabbi Yehuda express his opinion that water has no substance in a case where it is absorbed in dough; but in a case where it is in its pure, unadulterated state did you hear him say so? Now, if with regard to water in a pot of cooked food Rabbi Yehuda said that it is not nullified, would it be nullified when it is in its pure, unadulterated state? That is clearly not the case, as it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda says: Water and salt are nullified in dough, as they are absorbed into it and are not independently discernible. However, they are not nullified in a pot of cooked food, because the water and salt are discernible in its gravy.
ר׳ חננאלרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אֶלָּא אָמַר רָבָא הָכָא בְּחָבִית שֶׁקָּנְתָה שְׁבִיתָה וּמַיִם שֶׁלֹּא קָנוּ שְׁבִיתָה עָסְקִינַן דְּבָטְלָה חָבִית לְגַבֵּי מַיִם.

Rather, Rava rejected this explanation and said: Here, we are dealing with a barrel that belonged to a particular individual who acquired residence at the start of Shabbat in a specific location, and water that did not remain in one place, i.e., spring or river water, and that does not belong to any individual who acquired residence. In that case, the barrel is nullified relative to the water, since the barrel is designated to hold the water.
רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מים שלא קנו שביתה – שנתמלאו היום ממעין הנובע או מן הנהר דתניא (לעיל דף עו.) נהרות המושכין ומעינות הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם.
דבטלה חבית לגבייהו – מפני שהיא טפילה להן ורבנן פליגי למימר דלא תהלך זו דלא בטלה לגבייהו.
אלא אמר רבא הכא בחבית שקנתה שביתה ובמים שלא קנו שביתה. וכדתנן את החי במטה פטור אף על המטה. פירש רש״י ז״ל: ורבנן פליגי למימר דלא תהלך זו דלא בטלה (לגמרי) [לגבייהו]. ותמיהה לי כיון דקיימא לן דהוציא אוכלים בכלי פטור על הכלי (דליטל) [דבטיל] ליה כלי לגבי אוכלים, לרבנן נמי אמאי לא, דהא לא שמעינן להו דפליגי התם (שבת צג:). והראב״ד ז״ל פי׳ דכי אמרינן דבטל כלי לגבי אוכלים ואפי׳ פחות מכשיעור, כגון שהאוכלים דבר חשוב מן הכלי, והחי כמו כן חשוב מן המטה, אבל חבית לא בטלה לגבי מים דחשיבא מן המים. ואינו מחוור בעיני דהא לא פליגי התם בין דכלי חשוב מן האוכלים ובין האוכלים חשיבי מן הכלי ואם איתא במקומה היה להם לפרש וצ״ע.
אלא אמר רבא הכא במאי עסקינן כו׳ – פירש כגון שהיו מן הנהרו׳ או מי המעינו׳ דכיון דניידי לא קנו שביתה דבטלה חבית לגבי מים כדתנן את האי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפל׳ לו פרש״י ז״ל ורבנן פליגי ס״ל דלא בטלה. והקשה הראב״ד ז״ל דהא בהדיא תנן התם המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו את החי במטה פטור אף על המט׳ ולא אשכחן לרבנן דפליגי בהא התם. ותירץ דכי אמרי׳ דבטל כלי לגבי אוכלין ואפילו כשהם כתות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפלה לו את החי במטה כגון שהאוכלין דבר חשוב מן הכלי כי האי כמו כן חשוב מן המטה אבל חבית שחשובה יותר מן המים אמרו רבנן דלא בטילא לגבי מים ואין זה מחוור דאם איתא התם הוה להו לפרושי ולאפלוגי במלתא דהא ודאי כיון דקתני התם והמוציא אוכלין פחות מכשיעור באוכלין ול״נ דרבנן סברי דנהי דמדינא דאורייתא בטל כלי לגבי אוכל שלא חייב הכתוב בהוצאת שבת אלא על דבר שעיקר הכוונה בהוצאתו אבל לענין תחומין בכלים נמי גזרו רבנן דהתם נמי פטור אבל אסור הוא.
אלא אמר רבא שיש לדחות את הפירוש הזה, ולומר כי הכא [כאן] מדובר בחבית שקנתה שביתה בכניסת השבת במקום מסויים משום שהיתה שייכת לאדם מסויים, ומים שלא קנו שביתה עסקינן [עוסקים אנו] כגון מי מעין או נהר שאין להם שביתה במקום אחד. שבטלה חבית לגבי מים, שכיון שהחבית נועדה להחזקת המים — בטלה להם.
Rather, Rava rejected this explanation and said: Here, we are dealing with a barrel that belonged to a particular individual who acquired residence at the start of Shabbat in a specific location, and water that did not remain in one place, i.e., spring or river water, and that does not belong to any individual who acquired residence. In that case, the barrel is nullified relative to the water, since the barrel is designated to hold the water.
רי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) כְּדִתְנַן הַמּוֹצִיא הַחַי בְּמִטָּה פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה מִפְּנֵי שֶׁהַמִּטָּה טְפֵילָה לוֹ.

As we learned in a mishna: One who carries out a living person on a bed from one domain to another on Shabbat is exempt even for carrying out the bed, due to the fact that the bed is secondary to the person. He is exempt for carrying out the living person because a living being carries itself, i.e., the person being carried lightens the load and thereby assists those bearing him.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פטור אף על המטה – הואיל ופטור על החי דקיימא לן חי נושא את עצמו.
את החי במטה פטור – וא״ת נהי שהחי נושא את עצמו להוי כמו זה יכול וזה אינו יכול דיכול חייב כדמוכח בהמצניע (שבת דף צג.) ואור״י דמכ״מ מיפטר הכא משום דגמרינן כל הוצאות ממשכן ושם לא היו נושאים בעלי חיים דאילים ותחשים מוליכין ברגליהן וחלזון מיד כשיוצא מן הים היו מוציאין דמו בעודו בכחו כי היכי דליצליל ציבעיה כדאמר בסוף פרק כלל גדול (שם דף עה.).
בד״ה את החי כו׳ דמ״מ מיפטר הכא משום דגמרינן כל הוצאות ממשכן ושם לא היו נושאין בעלי חיים כו׳ עכ״ל ומיהו אי לאו דאיכא האי טעמא דהחי נושא את עצמו ודאי דהוה גמרינן ב״ח ממשכן דלאו דומיא דמשכן ממש בעינן דהא כמה דברים דלא הוו במשכן ומחייבין על הוצאותיהן וק״ל:
כדתנן [שכיוצא בכך שנינו במשנה]: המוציא בשבת מרשות לרשות את האדם החי במטה — פטור אף על הוצאת המטה, מפני שהמטה טפילה לו. והמוציא את האדם החי פטור מפני ש״החי נושא את עצמו״ — שהוא מסייע מרצונו להקל את משאו מעל נושאיו, והוא כשותף להם.
As we learned in a mishna: One who carries out a living person on a bed from one domain to another on Shabbat is exempt even for carrying out the bed, due to the fact that the bed is secondary to the person. He is exempt for carrying out the living person because a living being carries itself, i.e., the person being carried lightens the load and thereby assists those bearing him.
רי״ףרש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) הַמּוֹצִיא אוֹכָלִין פָּחוֹת מִכַּשִּׁיעוּר בִּכְלִי פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי מִפְּנֵי שֶׁהַכְּלִי טָפֵל לוֹ.

Similarly, one who carries out an amount of food, less than the measure that determines liability for carrying out food on Shabbat, in a vessel is exempt, even for carrying out the vessel, due to the fact that the vessel is secondary to the food inside it. By the same reasoning, the barrel should be nullified relative to the water it contains.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכן המוציא אוכלין פחות מכשיעור שמתחייבים על הוצאתו בתוך כלי — פטור אף על הוצאת הכלי, מפני שהכלי טפל לו. ולפי אותו עקרון נאמר גם כן שהחבית בטלה למים שבתוכה.
Similarly, one who carries out an amount of food, less than the measure that determines liability for carrying out food on Shabbat, in a vessel is exempt, even for carrying out the vessel, due to the fact that the vessel is secondary to the food inside it. By the same reasoning, the barrel should be nullified relative to the water it contains.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מֵתִיב רַב יוֹסֵף ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁיָירָא נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵירוֹ לַחֲבֵירוֹ בִּשְׁיָירָא אִין שֶׁלֹּא בִּשְׁיָירָא לָא אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף כִּי תְּנַן נָמֵי בְּמַתְנִיתִין בִּשְׁיָירָא תְּנַן.

Rav Yosef raised an objection from the following baraita. Rabbi Yehuda says: If members of a caravan camped in a field wish to drink, one person gives a barrel to another, and the other passes it to another. By inference: In a caravan, yes, it is permitted to do so due to exigent circumstances; however, in a case that is not a caravan, no, it is prohibited. Rather, Rav Yosef said: When we learned the case in the mishna as well, we learned it with regard to a caravan. The Sages were lenient in the case of a caravan due to the lack of water.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואוקמה רב יוסף למתני׳ בשיירא כדתניא ר׳ יהודה אומר בשיירא נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו ואתא רב אשי ואוקמה בחבית (דאפקר) [דהפקר] ומים (דאפקר) [דהפקר] ומאן אמרו לו רבי יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין להן שביתה והכי קאמר ליה לר׳ יהודה לא תהלך זה יותר מן הכלים שיש להן בעלים וקי״ל כרב יוסף דתניא בהדיה כוותיה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בשיירא – שחנתה בבקעה שאנוסין הן שאין להם מים שרי להו רבנן דתיבטיל.
כי תנן נמי מתניתין בשיירה תנן. פירש רש״י ז״ל: בשיירא שחנתה בבקעה שאנוסים הן ושאין להם מים שרו ליה רבנן דתיבטיל. ולפי פירושו לא ידעתי למה נחלקו חכמים ואסרו שהרי אנוסים הם. ושמא לא אנוסים ממש קאמר דא״כ אפילו מרשות היחיד לרשות הרבים, אלא שצריכים למים ובשיירה הקלו לר׳ יהודה, ולרבנן הרי הם כשאר כל אדם אפילו בתחומין דרבנן. והראב״ד פירש: שיירא מחנה, ור׳ יהודה סבר דהקלו ביה כמו שהקלו בערובי חצרות שאין להם עיקר מן התורה, [ורבנן סבירי דלא הקלו אלא בערובי חצרות שאין להם עיקר מן התורה] אבל [לא] בערובי תחומין דיש להם עיקר מן התורה, וכענין ההיא רבי ר׳ ינאי בשלהי פרקין קמא (עירובין יז:) לא שנו אלא ערובי חצרות אבל ערובי תחומין חייבין.
רבי יהודה אומר בשיירה כו׳ – פרש״י ז״ל כגון שיירה שחנתה בבקעה דאנוסין הם שאין להם מים שרו רבנן ולא שאנוסין ממש קאמר מרן ז״ל דאם כן אפי׳ מרשות היחיד לרשו׳ הרבים נמי אלא שהם צריכין להם ומצטערין עליהם. והראב״ד ז״ל פירש. בשיירה במחנה כד׳ דברים שהתירו במחנה כדאיתא בפ״ק וסבר רבי יהודה שאף בתחומין התירו להם כמו בערובי חצרות דהא ודאי דרבנן היא. ורבנן דפליגי עלייהו סברי דתחומין דאורייתא וכאותה שאמר רבי ינאי בפ״ק וסבר לא שנו אלא בעירובי חצרות אבל לא בעירובי תחומין ומשום דס״ל דתחומין דאורייתא.
מתיב [מקשה] רב יוסף מברייתא, ר׳ יהודה אומר: בשיירא החונה בבקעה שאינה מוקפת, ורוצים בני השיירה לשתות, נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו. ונדייק מכאן בשיירא — אין [כן] מותר מפני הדוחק, שלא בשיירא — לא? אלא אמר רב יוסף: כי תנן נמי במתניתין [כאשר שנינו גם כן במשנתנו] בשיירא תנן [שנינו], ובשיירה הקילו חכמים, שהרי בני השיירה פעמים שאין להם מים ולהם צורך גדול במים ולא החמירו בדבר.
Rav Yosef raised an objection from the following baraita. Rabbi Yehuda says: If members of a caravan camped in a field wish to drink, one person gives a barrel to another, and the other passes it to another. By inference: In a caravan, yes, it is permitted to do so due to exigent circumstances; however, in a case that is not a caravan, no, it is prohibited. Rather, Rav Yosef said: When we learned the case in the mishna as well, we learned it with regard to a caravan. The Sages were lenient in the case of a caravan due to the lack of water.
ר׳ חננאלרי״ףרש״ירשב״אריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אַבָּיֵי אָמַר בִּשְׁיָירָא אפי׳אֲפִילּוּ חָבִית שֶׁקָּנְתָה שְׁבִיתָה וּמַיִם שֶׁקָּנוּ שְׁבִיתָה שֶׁלֹּא בִּשְׁיָירָא חָבִית שֶׁקָּנְתָה שְׁבִיתָה וּמַיִם שֶׁלֹּא קָנוּ שְׁבִיתָה.

Abaye said that this explanation is unnecessary: In a caravan, even if the barrel acquired residence and the water acquired residence, it is permitted to move them. If one is not in a caravan, if the barrel acquired residence and the water did not acquire residence, it is prohibited to move them.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אביי אמר בשיירה כו׳ – פירש אביי בא לתרץ אליבא דרבא דמתני׳ שלא בשיירה כדקאמר רבה מדקתני לה סתמא ומתנייתא מילתא אחריתי קתני ורב אשי אמ׳ הכא בחבית דהפקרא ומיא דהפקרא פירש כגון שהיו המים מבור של הפקר וס״ל לרבי יהודה דחפצי הפקר אינם קונים שביתה וכדתניא בור של הפקר הרי הוא כרגלי הממלא והוא כתוב בפ׳ מי שהוציאוהו כי מכאן הביא ראיה הראב״ד ז״ל דכי תניא בור של הפקר הרי הוא כרגלי הממלא היינו כל זמן הם שלו ולא נתנם לאחר ובתוס׳ כתבו דכיון דתניא כרגלי הממלא אפי׳ נתנם לאחר אינו מוליכין אלא כרגליו והא דקתני הכא שמוליכין אותה חוץ לתחום היינו כגון שלא נתכוין אחד מהם לזכות בהם לגמרי אלא במה שישתה בלבד ולפיכך יש לכל אחד מהם להוליך ברגליו מה שנוטל לשתייתו וכדכתיב׳ התם בס״ד. עי״ל דהא דתנן חוץ לתחום ר״ל חוץ לתחומן של מים לפי שלא קנו שביתה ובלבד שלא יצאו חוץ לתחום הממלא. וא״ת א״כ למה הוצרך לתת לחברו וחברו לחברו אפילו הוא בעצמו יוליכו שם וי״ל דאי בי״ט ה״נ הב״ע בשבת דא״א להוליכן יותר מד׳ אמו׳ אלא ע״י שנותנן לחבירו וחבירו לחברו ודומיא דתפילין דקתני רישא. ולענין פסק הלכה ודאי לענין הולכת חוץ לתחום ולענין י״ט קי״ל כרבי יהודה והא לאוקמתא דרב אשי דהוא בתרא רבנן פליגי עליה דרבי יהודה היינו רבי יוחנן בין נורי דלית הלכתא כוותיה כדאי׳ בפרק מי שהוציאוהו וקי״ל דהלכתא כרב אשי דבתרא הוא לאוקמתא דרבה ורב יוסף נמי הלכה כרבי יהודה כיון דהלכה כדברי המיקל בעירוב והלכה כרבי יהודה בעירובין אבל לענין שבת שיהא נותנין לחבירו וחבירו לחבירו אין זה תלוי בהני אוקמתי דהני אמוראי ולאו מילתא דשבת הוא וכרבנן דרישא קי״ל דסבי׳ להו שלא הקלו לעירובין כן אפילו בתפילין מפני קדושתן משום דאוושא מילתא דשבת וכ״ש בבנו ובחבית ורבי יהודה מוסיף הוא על דברי ר״ש שהתיר כן בתפילין מפני הלסטים ובבנו ות״ק מפליג פליג עלייהו ולית הלכתא כוותייהו כן כתב רבינו הרמב״ן ז״ל והוא הנכון: והראב״ד ז״ל והר״ז הלוי וכל הפוסקים ס״ל כר׳ יהודה מטעמי דכתיב׳ לעיל ולא נתנו לבם לחלק בין שבת לי״ט. במאי עסקי׳ אילימא באסקופא כו׳ פי׳ וכל היכא דלא גזרינן בהם אין בגלילתו אצלו אפילו שבות דרבנן כיון דאגדו בידו והכי מוכח האי לישנא דהכא והכין נמי איתא בפרקין גבי הא דאמר אביי דשבות מקדש אפילו במדינה לא התירו דכיון דאגדו בידו שהוא נמי ליכא. הא דאמרינן רישא וסיפא ר״ש מציעתא רבי יהודה לא דייקינן בלישנא דליכא למימר האי לישנא אלא היכא דקתני תנא דמתני׳ סתם חד בבא כתנא חד ואידך כתנא אחרינא והכא נמי בעינן דהא מדסיפא ר״ש הכלל דרישא לאו ר״ש ומהדרינן דאה״נ דרישא נמי ר״ש וה״ק תנא דבר זה שאמרתי לך ברישא מחלקת רבי יהודה ור״ש היא והא דנקטינן לומ׳ מציעתא רבי יהודה לאו דוקא רבי יהודה דאה״נ איכא ת״ק דרבי יהודה דקתני משהגיע לעשרה תחתונים הופכו על הכתב אלא דחדא מינייהו נקט ומשום דלא אתפרש מאן נינהו ת״ק דקתני ביה קורה בראש הגג כו׳ באסקופ׳ נדרסת עסקי׳ פי׳ דכיון שבני אדם רגילין שם אם מניחו שם יתבזה הספר ולפי׳ הורו ת״ק ורבי יהודה גוללו אצלו ולא חלקו אלא בקורה בראש הגג דמסתמא אינו נדרס.
אביי אמר שאין הכרח בהסבר זה אלא אפשר לומר כי בשיירא, אפילו חבית שקנתה שביתה ומים שקנו שביתה — מותר לטלטל. ושלא בשיירא — חבית שקנתה שביתה ומים שלא קנו שביתה, אבל אם קנו המים שביתה — אסורים בטלטול.
Abaye said that this explanation is unnecessary: In a caravan, even if the barrel acquired residence and the water acquired residence, it is permitted to move them. If one is not in a caravan, if the barrel acquired residence and the water did not acquire residence, it is prohibited to move them.
רי״ףריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) רַב אָשֵׁי אָמַר הָכָא בְּחָבִית דְּהֶפְקֵר עָסְקִינַן וּמַיִם דְּהֶפְקֵר עָסְקִינַן וּמַאן אָמְרוּ לוֹ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הִיא דְּאָמַר חֶפְצֵי הֶפְקֵר קוֹנִין שְׁבִיתָה וּמַאי לֹא תְּהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי הַבְּעָלִים לֹא יְהַלְּכוּ אֵלּוּ יוֹתֵר מִכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּעָלִים.:

Rav Ashi said: Here, we are dealing with an ownerless barrel and ownerless water, neither of which acquired residence as they do not belong to anyone. And who is the tanna about whom it says in the mishna that they said to Rabbi Yehuda that it may not go farther than the feet of its owners may go? It is Rabbi Yoḥanan ben Nuri, who, consistent with his approach, said that ownerless objects acquire residence where they were located when Shabbat began, and it is prohibited to move them beyond their limit. And what is the meaning of the statement: This may not go farther than the feet of its owners may go, as it has no owner? It means that the barrel and water may not go farther than vessels that have owners, i.e., they may not be moved beyond their limit.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'רשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומאן אמרו לו ר׳ יוחנן בן נורי הוא דאמ׳ חפצי הפקר קונין שביתה איתה בפר׳ מי שהוציאוהו גוים וכבר כתבנוה בפר׳ בכל מערבין:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כרבי יוחנן בן נורי – בפרק מי שהוציאוהו.
הכא בחבית דהפקר ומים דהפקר עסקינן – דלא קנו שביתה לא לזה ולא לזה ואפילו חוץ לתחום דקאמר היינו ממקום שביתת המים אבל חוץ לתחום של הזוכה בהם תחילה לא יוליכו אותן למאי דפרישית לעיל בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מו.) דכרגלי כל אדם דקתני גבי נהרות המושכין היינו כרגלי הממל״א והא דקאמר נותנו לחבירו וחבירו לחבירו לא משום דלא מצי אזיל התם אלא משום דאסור להעביר ארבע אמות ברה״ר ועוד יש לומר דיכול להוציאם חוץ לתחום שזכה בהן תחילה וכגון שלא נתכוון לזכות בהן לא לעצמו ולא לאחרים בהגבהתו אלא מה ששותים וכענין זה אפי׳ בי״ט שייך לשנות נותנן לחבירו וחבירו לחבירו אע״ג דליכא איסור ד׳ אמות.
{שמעתא דטלטול ע״י נתינה לחברו וחברו לחברו}
והא דתנן: רבי יהודה אומר, נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום − אוקמה רב אשי בחבית דהפקר ומים דהפקר, ומאן אמרו לו, רבי יוחנן בן נורי. וכיון דלא קי״ל כר׳ יוחנן בן נורי לחומרא, אלא לקולא, ממילא שמעת דהלכה כר׳ יהודה.
והרי״ף ז״ל לא פי׳ זה, ונראה מדבריו שאין הלכה כר׳ יהודה.
[במאור דף לא: ד״ה והא דתנן. לרי״ף סי׳ תרעא (עירובין דף צז:)]
[כתוב שם:] [והא דתנן ר״י אומר כו׳] ונראה מדבריו שאין הלכה כרבי יהודה.
אמר אברהם: באמת אין הלכה כרבי יהודה. השתא לדבר מצוה לא שרינן ליתן לחברו וחברו (ב)[ל]⁠חברו1 כגון הכנסת תפלין משום דאוושא מילתא דשבת לדבר הרשות מיבעיא, וכ״ש הכא דאיכא למיחש לזלזול בתחומין.
[במאור דף לב. ד״ה הא דתנן הקורא. לרי״ף סי׳ תרעב (עירובין דף צז:)]
[כתוב שם:] ואפילו גבוה שתי מרדעות, ולא אמרינן אדהכי והכי מדכר וכו׳.
אמר אברהם: זה לא מעלה ולא מוריד דהא מוקים לה בשינויא אחרינא. מיהו מזדקיקנא לטעויי דהדין, ולעולם אימא לך דבאסקופה ארוך לא חיישינן, ומשום ……2 שתי קומות, ועוד משום דהכא לקבעי…3 ואסקופה ארוך הוא ודאי אדכורי מידכר והדר ליה….⁠4
1. כנדצ״ל.
2. חסר כאן כעשר תיבות בכ״י.
3. חסר כאן כארבע תיבות בכ״י.
4. חסר כאן כארבע תיבות בכ״י.
{שמעתא דטלטול ע״י נתינה לחברו וחברו לחברו}
וכתב עוד בעל המאור ז״ל, והא דתנן, ר׳ יהודה אומר, נותן אדם חבית לחבירו כו׳, אוקמה רב אשי וכו׳, ממילא שמעת דהלכה כרבי יהודה, והרי״ף ז״ל לא פי׳ זה, ונראה מדבריו שאין הלכה כר׳ יהודה.
וכבר השיב הר׳ אברהם ז״ל בזו דודאי אין הלכה כר׳ יהודה. ולאו משום טעמא דאמרו לו, דחיישי׳ לתחומין, מפלוגתא1 דת״ק, דהוא סתם מתני׳, דאפילו לדבר מצוה, כגון הצלת תפלין וסכנת לסטים, לא שרי נותנן לחבירו וחבירו לחבירו, משום דאוושא מלתא דשבת. וזה דבר ברור הוא דר׳ יהודה מוסיף הוא להתיר נתינה לחבירו וחבירו לחבירו בדבר הרשות, כגון זו, ואפילו חוץ לתחום. ואין הלכה כר״ש, ואין צ״ל שאין הלכה כרבי יהודה.
1. נראה דצ״ל: אלא מפלוגתא
רב אשי אמר הכא בחבית דהפקר ומים דהפקר עסקינן ומאן אמרו לו ר׳ יוחנן בן נורי היא דאמ׳ נכסי הפקר קונין שביתה. וכתב הראב״ד ז״ל דמהא שמעינן דהא דתניא (עירובין מה:) בור של הפקר [הרי הן] כרגלי הממלא, לאו למימרא שיהא כרגלי הממלא ממש, שאילו אם נתנן לאחר הרי הוא כרגליו, ולא אמרו כרגלי הממלא אלא דכל זמן שהן שלו אין אדם יכול להוליכן יתר מרגלי הממלא, אבל אם נתנן לאחר הרי הם כרגלי אותו שנתן לו וכן אם נתן השני לשלישי ואפילו מאה הרי הן כרגלי מי שנתנו לו, דהא הכא שנתנן זה לחברו וחברו לחברו (ו)⁠מותר להוליכן ואפילו חוץ לתחום, ומאי חוץ לתחום חוץ לתחום הממלא הראשון. ובתוספות (ד״ה הכי) אמרו דחוץ לתחום דקאמר היינו חוץ לתחום אלפים אמה שלהם קאמר לפי שלא קנו שביתה, ובלבד שלא יוציא חוץ לתחום (דקאמ׳ היינו חוץ לתחום) הממלא. וא״ת א״כ למה הוצרך ליתן לחברו וחברו לחברו אפילו הוא בעצמו יוליכם שם. יש לומר אי ביום טוב הכי נמי, אלא הכא בשבת עסקינן [דאסור להעבירם ד׳ אמות ברשות הרבים, אי נמי] כגון שלא הגביה אחד מהם כדי לזכות בהם לגמרי אלא במה שהם שותים לבד, הלכך אפי׳ עשרת אלפים אמה לפי שלא זכה בהם אדם אלא במה שהוא שותה בלבד, וכענין זה אפי׳ ביום טוב שייך לשנות נותנה לחברו וחברו לחברו. ובפרק מי שהוציאוהו גמ׳ מי שישן בדרך (עירובין מה:) הארכתי בה יותר בס״ד.
ולענין פסק הלכה: כתב הראב״ד ז״ל בכאן דלהאי תירוצא דרב אשי הלכה כר׳ יהודה [דס״ל] כרבנן, וקיימא לן כוותייהו להקל כדאית׳ בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מו.). ולתירוצא דרבא נמי הלכה כר׳ יהודה, או משום דהוא מיקל בעירובין [והלכה כדברי המיקל] בעירוב, או משום דכל מקום ששנה ר׳ יהודה בעירובין הלכה כמותו (עירובין פא:). וכן נמי לתירוצא דרב יוסף דאוקמא בשיירה הלכה כמותו. ואפילו לר׳ ינאי דאמר לעיל בשלהי פרקא קמא (עירובין יז:) לא שנו אלא עירובי חצרות אבל עירובי תחומין לא, התם הוא משום דבני שיירה עצמן חייבין בתחומין דבר תורה כדעת ר׳ ינאי, ושמא אפילו ר׳ יהודה מודה בבני השיירה, תדע לך דאי בבני השיירה עצמן שרי למה ליה למימר נותן אדם לחברו וחברו לחברו, לימא בשיירה אדם מוליך חביתו, פירוש: חוץ לתחום. אלא כי מיקל ר׳ יהודה בשיירה בכלים [שאין להם תחומין] אלא מדרבנן, ד⁠[ב]⁠גופיה הוא דכתיב אל יצא איש ממקומו, והא דאמרי׳ הבהמה והכלים כרגלי הבעלים מדרבנן הוא ובהא הוא דמקילי לדעת ר׳ יהודה. והרז״ה ג״כ פסק בהא דחבית כר׳ יהודה משום דקאי כרבנן דר׳ יוחנן בן נורי דהלכה כוותיהו. אבל (הרמב״ם) [הרמב״ן] ז״ל פסק הלכה כרבנן משמו של הראב״ד ז״ל (בספר כתוב שם), ולא משום טעמא דאמרו לו דחיישינן לתחומין, אלא מפלוגתא דת״ק [ור״ג] דהיא סתם מתני׳ אפי׳ לדבר מצות הצלת תפילין בסכנת לסטים לא שרי נותן לחברו וחברו לחברו, משום דאוושא מילתא דשבת. וזה דבר ברור הוא דר׳ יהודה מוסיף הוא להתיר נתנה לחברו וחברו לחברו בדבר הרשות כגון זו ואפילו חוץ לתחום, ואין הלכה כר׳ שמעון, ואין צריך לומר שאין הלכה כר׳ יהודה ע״כ. ומכל מקום לגבי י״ט מיהא הלכה כר׳ יהודה.
תוס׳ בד״ה הכא בחבית כו׳ לא זה ולא זה כו׳ ואפי׳ חוץ לתחום של זוכה כו׳ כצ״ל:
רב אשי אמר: הכא [כאן] בחבית דהפקר עסקינן [עוסקים אנו], ומים של הפקר עסקינן [עוסקים אנו] וחבית ומים אלה לא קנו שביתה לעצמם, שהרי אינם שייכים לאיש. ושואלים: ומאן [ומי הם] שאמרו לו ״לא תהלך יותר מרגלי הבעלים״ — ר׳ יוחנן בן נורי היא, והוא הולך לשיטתו שאמר: חפצי הפקר קונין שביתה במקום שהיו בו עם השבת ואסור להוציאם מתחומם. ומאי [ומה] דיוק הלשון ״לא תהלך זו יותר מרגלי הבעלים״? שהרי כפי שהסברנו אין להם בעלים, יש לבאר כך: לא יהלכו חבית ומים אלו יותר מכלים שיש להם בעלים ולא יצאו מתחומם כלל.
Rav Ashi said: Here, we are dealing with an ownerless barrel and ownerless water, neither of which acquired residence as they do not belong to anyone. And who is the tanna about whom it says in the mishna that they said to Rabbi Yehuda that it may not go farther than the feet of its owners may go? It is Rabbi Yoḥanan ben Nuri, who, consistent with his approach, said that ownerless objects acquire residence where they were located when Shabbat began, and it is prohibited to move them beyond their limit. And what is the meaning of the statement: This may not go farther than the feet of its owners may go, as it has no owner? It means that the barrel and water may not go farther than vessels that have owners, i.e., they may not be moved beyond their limit.
ר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותבעל המאורראב״ד כתוב שםרמב״ן מלחמות ה'רשב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מתני׳מַתְנִיתִין: הָיָה קוֹרֵא בְּסֵפֶר עַל הָאִיסְקוּפָּה וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.

MISHNA: One who was reading a sacred book in scroll form on Shabbat on an elevated, wide threshold, and the book rolled from his hand into the public domain, he may roll it back to himself, since one of its ends remains in his hand.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
היה קורא בספר כו׳ אוקמה רב יהודה באיסקופה רשות היחיד וקמה עוברת רשות הרבים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ היה קורא בספר – כל ספרים העשויים בימי הראשונים עשוין (בגליון) כספר תורה שלנו.
גוללו אצלו – הואיל וראשו אחד בידו ובגמרא מפרש לה.
[סימן תח]
אסור להניח ספר תורהא על גבי מקום הנדרס. דתנן (עירובין צז ע״ב) הקורא בספר על האיסקופה וניתגלגל מידו וכו׳, ואמרינן במאי עסיקינן אילימא באיסקופה רשות היחיד וכו׳ עד אלא אמר רבא הכא באיסקופה נדרסת עסיקינן דמשום ביזיון כתבי הקודש שרו רבנן.
א. בכת״י לית תורה.
מתני׳, הקורא1 בספר על האסקופה וכו׳. רשצז״ל פיר׳2, היה קורא בספר, כל הספרים שבימות3 הראשונים היו בגולים4, כעין5 ספר תורה שלנו. גוללו אצלו, פיר׳6 הואיל וראשו אחד בידו.
1. כגי׳ הרמב״ם במשנה, כי״מ (דק״ס, ע), ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו (וכן ברש״י, ראה להלן): ׳היה קורא׳.
2. ד״ה היה קורא בספר.
3. כגי׳ בכ״י וד״ש (דק״ס, מ) ורחב״ש. וברש״י שלפנינו: ׳העשוים בימי׳.
4. כגי׳ ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו ברש״י: ׳בגליון׳ (והוגה: ׳בגלילה׳).
5. כגי׳ בפי׳ ר״י מלוניל והמאירי. ולפנינו ברש״י: ׳כספר תורה׳.
6. רש״י ד״ה גוללו אצלו.
המשנה השניה הקורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו ומשהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב ר׳ יהודה אומר אפי׳ אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו ר׳ שמעון אומ׳ אפי׳ בארץ עצמה גוללו אצלו שאין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקדש אמר הר״ם אסקופה הבנין שלפני פתח הבית והיא כרמלית וכבר נתבארו הרשויות בתחלת מסכת סבת ואמרם עד שלא הגיע לעשרה טפחים כאשר ביארנו בשבת ובתנאי שיהיה הכותל משופע כזו הצורה שיניח הספר ברה״ר אבל אם היה הכותל עומד על הארץ על זוית עומדת שיהיה הספר כשנתלה באויר רשות הרבים כלו מונח על שום דבר הרי זה מותר לגללו ויחביאו אצלו כל זמן שלא הגיע קצתו לארץ ר׳ שמעון אומר אפי׳ הגיע לארץ מותר להגביהו לפי שהוא משום שבות מאחר שקצת הספר בידו ואינו כמי שעקר מרשות הרבים לרה״י אלא אם יצא הספר כלו מידו ונח ברשות הרבים ואסרו להגביה דבר מרה״ר ואפי׳ היה דבק בקשר ברה״י מדרבנן דלמא נפיל ואתי לאייתוייה ודבר שהוא מדרבנן אינו עומד בפני כתבי הקודש ואין הלכה כר׳ שמעון:
אמר המאירי המשנה השניה והוא מענין משנה שלפניה והוא שאמר הקורא בספר על האסקופה וכו׳ פי׳ אסקופה הוא המפתן הנדרס ברגלי הנכנס כמו שתרגם יונתן ידיו כרותות על המפתן על אסקופתא וכבר ידעת שכל ספריהם היו עשויים בגליון כעין ספר תורה שלנו וכשהיה עומד זה על אסקופת הבית והיה קורא בספר נתגלגל הספר מידו ר״ל שנתפשטו יריעות הספר שמצד האחד ונפלו ונשאר אגדו שמצד האחר בידו ואמר על זה שמתירין לו לגללו אצלו שמאחר שלא נפל כלו מידו אין דנין אותו כאלו נפל כלו מידו עד שיקרא מכניס מרשות לרשות שכל שאגדו בידו עדיין אינו נקרא נח ברשות אחר ומ״מ שאלו בגמ׳ אם אסקופא זו רה״י כגון שגבוהה עשרה ורחבה ארבעה או שיש כנגדה למעלה תקרה על הדרך שביארנו בראשון של שבת וקמה רה״ר ר״ל ומה שלפניה והוא המקום שנפל שם ראש הספר האחד הוא רה״ר ומה שאתה מתירו הוא מפני שכל שאגדו בידו אין כאן הנחה גמורה אלא איסור סופרים מגזרת שמא יבא להקל אף אם נפלה כלה מידו וא״כ היינו ר׳ שמעון שאמר אפי׳ בארץ עצמה גוללו אצלו שאין לך שום דבר של שבות עומד בפני כתבי הקדש שהרי ר׳ יהודה לא היה מיקל אלא בשלא היה בארץ לגמרי אא״כ הוא מסולק מן הארץ מעט אפי׳ כמלא החוט ושאלו בגמ׳ על זה רישא וסיפא ר׳ שמעון ומציעתא ר׳ יהודה ותירצו בה שתחילת המשנה דברי הכל היא ובאסקופה הנדרסת שאם אתה אוסרו לגלול ומניח ראשו אחד על האסקופה וראשו האחר ברה״ר יש כאן בזיון גדול מצד הדריסה וכל שיש בו חשש בזיון גדול כל כך אין אסורי סופרים עומדים בפני בזיון של כתבי הקדש ובזו לא נחלקו ר׳ יהודה ור׳ שמעון כלל וא״כ הלכה פסוקה כן ואע״פ שטעם זה נדחה בגמ׳ לא נדחה מצד עצמו שהדין בודאי כך הוא אלא שנדחה מצד מה שאמרו עליה בברייתא תוך ארבע אמות גוללו חוץ לארבע אמות הופכו על הכתב ומניחו כן ואם באסקופה הנדרסת אף בחוץ לארבע אמות הואיל ואגדו בידו אין כאן הנחה גמורה ואין כאן אלא איסור סופרים והוא נדחה לכבוד כתבי הקדש ולדעת זה משנתנו בשאין כאן חשש דריסה היא הואיל וכן כל שהאסקופה רה״י ושלפניה רה״ר אסור לגללו אחר שאין כאן חשש דריסה וא״כ משנתנו דוקא באסקופה כרמלית ר״ל שאין עליה תקרה ורחבה ארבעה וגבוהה שלשה ומה שלפניה רה״ר ותוך ארבע אמות שאפי׳ נפלה מידו לגמרי והגביהה וגללה אין כאן חיוב חטאת לא גזרו אבל חוץ לארבע אמות שאם נפלה מידו והגביהה וגללה יש כאן חיוב חטאת גזרו בה אף באגדו בידו הואיל ואין כאן חשש דריסה וכן פסקוה גדולי המחברים ומ״מ לפי סוגיית הגמ׳ אין זה עולה לענין פסק שהרי הקשו בה שמאחר שמ״מ אין כאן חשש דריסה נחוש שמא יכניס מרה״ר לרה״י דרך האסקופה שלא בהנחה על האסקופה אלא בהעברה דרך עליה וכדרבא דאמ׳ המעביר מתחלת ארבע לסוף ארבע דרך כרמלית חייב שהרי מ״מ הלכה כן כמו שביארנו במקומו עד שהוצרך להעמידה באסקופה ארוכה ר״ל שרחבה ארוך ומתוח הרבה שסתם הדבר שעומד הוא ליפש על האסקופה קודם שיכניס את הספר לרה״י וכבר ידעת שהמוציא דבר מרה״י לכרמלית ומניחו שם ואח״כ חוזר ועוקרו מן הכרמלית ומניחו ברה״ר פטור וזו שהעמידוה באסקופה ארוכה ודאי אינה הלכה שהרי בקריאה לאור הנר בשבת אמרו אפי׳ גבוה שתי קומות אפי׳ גבוה שתי מרדעות אלא שחזרו והעמידוה אף בשאינה ארוכה סתם כתבי הקדש אדם מעיין בהם תמיד וסתם הדברים כשהוא על האסקופה נח הוא לשם לעיין אלא שאף בזה חזרו והקשו שמא יעיין ברה״ר ויכניסהו לשעתו ברה״י עד שהוצרכו להעמידה כבן עזאי שהוא סובר מהלך כעומד ונמצא שהלוכו על האסקופה נדון כעמידה ואע״פ שמודה בן עזאי בזורק לזריקה לא חיישינן שהרי אסור לזרוק כתבי הקדש משום בזיון ונמצא שמשנתנו כל שאין שם משש דריסה אין מתירין לו אף באסורי סופרים וא״כ משנתנו אין הלכה כן ר״ל לגללו אצלו אלא שיש לה מקום באסקופה הנדרסת וגדולי המחברים פסקוה אף בכל [אסקופה] שבתוך ארבע אמות כמו שכתבנו שמא לא חששו לשקלא וטריא שבגמ׳ שלא נאמר אלא דרך דחייה ומשא ומתן אלא שאין נראה כן ולמדת מ״מ שמשנתנו הלכה היא אם אף באסקופה רה״י ובאסקופה הנדרסת אם באסקופה כרמלית אע״פ שאינה נדרסת ובתוך ארבע אמות לדעת גדולי המחברים ובזו לא נחלקו ר׳ יהודה ור׳ שמעון ודברי הכל היא היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו לאויר רה״ר ועדיין אגדו בידו והרי אין כאן חשש בזיון כלל עד שלא הגיע לתוך עשרה גוללו אצלו אפי׳ נח כגון שהיה הכותל משופע ואם בתוך עשרה אם לא נח גוללו אצלו ואם נח כגון שהיה הכותל משופע ויש שם ריוח בכדי ארבעה טפחי׳ שנח שם אינו גוללו שאע״פ שכל שאגדו בידו אינו הנחה גמורה מים אסור סופרין יש כאן וכל שאין בו חשש דריסה אין מקילין בה אלא שמ״מ הופכו על הכתב ר״ל שהופך יריעת הגויל על פניה להגין עליה שלא יעלה אבק על האותיות ואע״פ שהלכה אמרו כותבי ספרים תפלין ומזוזות לא התירו להם להפוך יריעה על פניה וכל שכן להניחם פתוחים אלא פורס עליהם את הבגד בזו ענינה שאין לו בגד וכל שאין לו בגד מוטב לו להפוך יריעה על פניה משיניחנו פתוח ויעלה אבק עליהם:
לא היה הכותל משופע אלא שנתגלגל לפחות משלשה הרי הוא כנח בארץ מתורת לבוד והופכו על הכתב ובזו נחלק ר׳ יהודה לומר שאפי׳ אינו מסולק אלא מלא החוט גוללו ואף בגמ׳ פי׳ שאף תנא קמא סובר כן ולא עוד אלא שכלה ר׳ יהודה היא וחסורי מיחסרא והכי קתני הגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב בד״א בכותל משופע שיש כאן הנחה אבל בכותל שאינו משופע אפי׳ פחות משלשה גוללו שכל תוך שלשה צריך הנחה על גבי משהו ר״ל שאם זרק מרה״י לרה״י דרך רה״ר שבאמצע אפי׳ עבר תוך שלשה לקרקע רה״ר פטור אא״כ נח ברה״ר אלא שמ״מ אחר שהוא תוך שלשה אין צריך להנחה על גבי מקום חשוב אלא דיו בהנחה על גבי משהו כמו שביארנו במקומו ואף זה אף בתוך שלשה גוללו אא״כ נח על גבי משהו וכל שכן אם נח לארץ שאינו גוללו שאין הלכה כר׳ שמעון שאמר אפי׳ בארץ עצמה גוללו הואיל ואגדו בידו שאין שבות עומד בפני כתבי הקדש שאין אומרין כן אלא במקום חשש בזיון כמו שביארנו ויש פוסקים שכל תוך שלשה אינו צריך הנחה כלל אפי׳ על גבי משהו כמו שכתבנו במסכת שבת:
זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:
ד משנה היה קורא בספר העשוי כמגילה ויושב על האיסקופה (מפתן) ונתגלגל הספר מידו בחלקו, שצד אחד מן הספר הותרה גלילתו ויצא החוצה לרשות הרבים — גוללו את הספר ומביאו אצלו.
MISHNA: One who was reading a sacred book in scroll form on Shabbat on an elevated, wide threshold, and the book rolled from his hand into the public domain, he may roll it back to himself, since one of its ends remains in his hand.
קישוריםעין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יראב״ןספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) הָיָה קוֹרֵא בְּרֹאשׁ הַגָּג וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב.

If he was reading on top the roof, which is a full-fledged private domain, and the book rolled from his hand, as long as the edge of the book did not reach within ten handbreadths above the public domain, the book is still in its own domain, and he may roll it back to himself. However, once the book has reached within ten handbreadths above the public domain, it is prohibited to roll the book back to oneself. In that case, he may only turn it over onto the side with writing, so that the writing of the book will be facedown and not exposed and degraded.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעשרה טפחים – לעשרה התחתונים שברשות הרבים וכולן מפרש בגמרא.
הופכו על הכתב – האותיות כלפי הכותל שלא יהא מוטל כל כך בבזיון ומניחו עד שתחשך.
היה קורא בראש הגג וכו׳. עד משהגיע לי׳ טפחים, פיר׳1 בגמ׳2 מפרש לה לי׳ טפחים תחתונה שברשות הרבים. הופכו על הכתב, פיר׳3 האותיות כלפי הכותל, שלא יהא מונח כל כך בביזיון. ומניחו עד שתחשך.
ר׳ יהודה אומ׳ וכו׳, עד שאין לך דבר משום שבות וכו׳. פיר׳4 משום שבות, כגון זה שלא נפל מידו, שהרי אחוז בראשו אחד, ואין כאן אלא משום גזירה דילמ׳ נפיל כוליה מידיה ואתי לאיתויי. כל איסור דרבנן הוי שבות.
1. רש״י ד״ה לעשרה טפחים (בשינוי).
2. לפנינו ברש״י: ׳לעשרה התחתונים שבר״ה, [וכולה] מפרש בגמרא׳, ולכאורה ׳מפרש בגמ׳ קאי אמה שמקשה לקמן (צח, ב): ׳הא לא נח׳. ומש״כ רבינו דאיירי בי״ט התחתונים שברה״ר פשיטא לגמ׳.
3. רש״י ד״ה הופכו על הכתב.
4. רש״י ד״ה משום שבות.
היה קורא בראש הגג, ונתגלגל הספר מידו, עד שלא הגיע הספר לעשרה טפחים מן הקרקע — גוללו אצלו. משהגיע לעשרה טפחים — משאירו כמות שהוא עד שתחשך, אבל הופכו על הכתב, שלא יהא ספר קודש מונח בגלוי ובבזיון.
If he was reading on top the roof, which is a full-fledged private domain, and the book rolled from his hand, as long as the edge of the book did not reach within ten handbreadths above the public domain, the book is still in its own domain, and he may roll it back to himself. However, once the book has reached within ten handbreadths above the public domain, it is prohibited to roll the book back to oneself. In that case, he may only turn it over onto the side with writing, so that the writing of the book will be facedown and not exposed and degraded.
רי״ףרש״יספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֲפִילּוּ אֵין מְסוּלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִּמְלֹא מַחַט גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֲפִילּוּ בָּאָרֶץ עַצְמוֹ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִּתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ.:

Rabbi Yehuda says: Even if the scroll is removed only a needle breadth from the ground, he rolls it back to himself. Rabbi Shimon says: Even if the scroll is on the ground itself, he rolls it back to himself, as you have nothing that was instituted as a rabbinic decree to enhance the character of Shabbat as a day of rest that stands as an impediment before the rescue of sacred writings.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

משום שבות – כגון זו שלא נפל מידו שהרי אחז בראשו אחד ואין כאן אלא משום גזירה דילמא נפיל כוליה מידיה ואתי לאתויי כל איסור דרבנן הוי שבות.
ר׳ יהודה אומר: אפילו אין הספר מסולק (מרוחק) מן הארץ אלא כמלא מחט — גוללו אצלו. ר׳ שמעון אומר: אפילו היה הספר בארץ עצמו — גוללו אצלו, שאין לך דבר שאיסורו רק משום שבות עומד בפני קדושת כתבי הקודש.
Rabbi Yehuda says: Even if the scroll is removed only a needle breadth from the ground, he rolls it back to himself. Rabbi Shimon says: Even if the scroll is on the ground itself, he rolls it back to himself, as you have nothing that was instituted as a rabbinic decree to enhance the character of Shabbat as a day of rest that stands as an impediment before the rescue of sacred writings.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) גמ׳גְּמָרָא: הַאי אִיסְקוּפָּה ה״דהֵיכִי דָמֵי אִילֵּימָא אִיסְקוּפָּה רְשׁוּת הַיָּחִיד וְקָמָה רְשׁוּת הָרַבִּים וְלָא גָּזְרִינַן דִּילְמָא נָפֵיל וְאָתֵי לְאֵתוֹיֵי

GEMARA: The Gemara questions the first clause of the mishna: What are the circumstances of this threshold? If you say it is referring to a threshold that is a private domain, and there is a public domain before it, and the mishna teaches that we do not issue a decree lest the entire scroll fall from one’s hand and he come to bring it from a public to a private domain,
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אי נימא איסקופה רשות היחיד – גבוהה עשרה ורחבה ארבעה.
וקמה רשות הרבים – ולפניה רשות הרבים וקאמר מתני׳ אע״ג דמונח ראשו ברשות הרבים גוללו ברשות היחיד.
ולא גזרינן דלמא נפל – כוליה מידיה דאיכא חיוב חטאת ואתי לאיתויי.
ה גמרא על הפסקא הראשונה שבמשנה שואלים: האי [זו] האיסקופה היכי דמי [מה היא בדיוק]? אילימא [אם תאמר] שהיתה זו איסקופא שהיא רשות היחיד, וקמה [ולפניה] רשות הרבים, ולפיכך יש להבין את דברי המשנה במובנם הכללי כי לא גזרינן דילמא נפיל [גוזרים אנו שמא יפול] כל הספר מידו ואתי לאתויי [ויבוא להביאו], ונמצא מכניס מרשות הרבים לרשות היחיד.
GEMARA: The Gemara questions the first clause of the mishna: What are the circumstances of this threshold? If you say it is referring to a threshold that is a private domain, and there is a public domain before it, and the mishna teaches that we do not issue a decree lest the entire scroll fall from one’s hand and he come to bring it from a public to a private domain,
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ערובין צז: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים ערובין צז:, עין משפט נר מצוה ערובין צז:, ר׳ חננאל ערובין צז:, ר׳ נסים גאון ערובין צז:, רי"ף ערובין צז: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס ערובין צז:, רש"י ערובין צז:, ראב"ן ערובין צז: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות ערובין צז:, בעל המאור ערובין צז: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם ערובין צז: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ספר הנר ערובין צז: – באדיבות המכון התורני אור עציון, מהדורת הרב שלום קליין (כל הזכויות שמורות למו"ל), תוספות רי"ד מהדורה תנינא ערובין צז:, רמב"ן מלחמות ה' ערובין צז: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א ערובין צז: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי ערובין צז: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א ערובין צז:, מהרש"ל חכמת שלמה ערובין צז:, מהרש"א חידושי הלכות ערובין צז:, פירוש הרב שטיינזלץ ערובין צז:

Eiruvin 97b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Eiruvin 97b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Eiruvin 97b, R. Chananel Eiruvin 97b, R. Nissim Gaon Eiruvin 97b, Rif by Bavli Eiruvin 97b, Collected from HeArukh Eiruvin 97b, Rashi Eiruvin 97b, Raavan Eiruvin 97b, Tosafot Eiruvin 97b, Baal HaMaor Eiruvin 97b, Raavad Katuv Sham Eiruvin 97b, Sefer HaNer Eiruvin 97b, Tosefot Rid Second Recension Eiruvin 97b, Ramban Milchamot HaShem Eiruvin 97b, Rashba Eiruvin 97b, Meiri Eiruvin 97b, Ritva Eiruvin 97b, Maharshal Chokhmat Shelomo Eiruvin 97b, Maharsha Chidushei Halakhot Eiruvin 97b, Steinsaltz Commentary Eiruvin 97b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144