×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מֵיתִיבִי: ***״רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הָיוּ מְסַדְּרִין פרשיו׳פָּרָשִׁיּוֹת וְקוֹרִין לְאוֹר הַנֵּר.״ אִי בָּעֵית אֵימָא: רָאשֵׁי פָּרָשִׁיּוֹתָיו, וְאִי בָּעֵית אֵימָא: אשָׁאנֵי תִּינוֹקוֹת הוֹאִיל בוְאֵימַת רַבָּן עֲלֵיהֶן, לָא אָתֵי לְאַצְלוֹיֵי.:
The Gemara raises an objection from that which was taught in a Tosefta: Rabban Shimon ben Gamliel says: The schoolchildren would organize the sections and read the book by candlelight. Apparently, it is permitted to read by candlelight on Shabbat. The Gemara answers: If you wish, say that the Tosefta is only referring to the beginning of the sections. And if you wish, say instead that children are different in this regard. Since the fear of their teacher is upon them, they will not come to adjust the wick. Even on a weekday, fear of their teacher will prevent them from tending to the lamp during their study.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מיתיבי רבן שמעון בן גמליאל אומר תינוקות מסדירין פרשיותיהן לאור הנר זאת התיובתא פירקו עליה ב׳ פירוקין בתלמודנו ובתלמוד ארץ ישראל פירקו פרוק אחר חביב רציתי לכתבו בכאן וכך אמרו אילין בעו דיטפי בוצינא ואילין לא בעי דיטפי בוצינא ופי׳ דבריהם כי התינוקות יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהן כי הם לא יטו את הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר דליכא למיחש שמא יטו אבל החזן לא יקרא דחיישינן שמא יטה לפי שלא ירצה שיכבה הנר לפיכך מבטלין התינוקות מן הקריאה:
בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל פירשו בגמ׳ דבני מערבא כי זו המלה למדנוה ממה שאמר הכתוב (בראשית ל׳:ל׳) כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרוב כלומר מרוב שמשמרין ישראל הטהרות ורוב שמזדהרין מליגע ומליקרב לדבר שגורם לטומאה:
{בבלי שבת יג ע״א} כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה1: איבעיא להו נדה מהו שתישן2 אצל בעלה הוא בבגדו והיא בבגדה3.⁠4תא שמע {יחזקאל יח:ו} ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב5 מקיש אשתו נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור אף אשתו נדה הוא בבגדו והיא
בבגדה6 (נמי)⁠7 אסור.
{בבלי שבת יג ע״א-ע״ב} תאנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד8 שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמ׳ הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפיליו ומחזרתן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרת להן כתוב בתורה {דברים ל:כ} כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם שמשיבה9 דבר. אמ׳ אליהו10 פעם אחת [נתארחתי]⁠11 אצלה אמרתי לה בתי בימי נידותיך מה הוא אצליך אמרה [לי]⁠12 חס ושלום אפילו באצבע קטנה לא נגע בי.⁠13בימי ליבוניך מה הוא אצליך אמרה [לי]⁠14 אוכל עמי ושותה15 עמי וישן עמי16 בקירוב בשר ולא17 עלתה18 דעתו לדבר אחר אמרתי לה ברוך המקום שעקרו19 שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה {ויקרא יח:יט} ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. כי אתא רב דימי אמר מטה חדא הואי20 במערבא [אמרי]⁠21 אמר ר׳ יצחק בר יוסף וסינר22 מפסיק ביניהן23:
1. הזב עם הזבה: דפוסים: הזבה עם הזב וכו׳ (אך לא גרסו כן במשנה). כ״י נ, רא״ש מעתיקים גם את המשך המשנה: ״מפני הרגל עבירה״.
2. נדה מהו שתישן: דפוסים: מהו שתישן נדה.
3. אצל...בבגדה: ב-גפא אינו מותאם ללשון הברייתא שבהמשך: ״בבגדיה אצל בעלה והוא בבגדו״.
4. גפא מוסיף: ״אמ׳ רב יוסף״.
5. יקרב: דפוסים, רא״ש: קרב. וכן ב-גפא, אלא שיש שם שרידי מחיקה.
6. הוא בבגדו והיא בבגדה: גכז, גל, גלא (בשתי הבבות): ״היא בבגדה והוא בבגדו״. גכז, כ״י נ גרסו כן גם לעיל, בראש הסוגיא.
7. נמי: חסר ב-גלא, גפא, כ״י נ, דפוסים, ר״ח, רא״ש.
8. אחד: חסר ב-גלא, גפא, כ״י נ.
9. שמשיבה: כך ב-גכז, גפא, כ״י נ: ״שהשיבה״. דפוס קושטא: משיבה.
10. אמ׳ אליהו: גכז, גל, גלא, גפא: ״אמ׳ אבא אליהו״. חסר בדפוסים.
11. נתארחתי: כך ב-גכז, גל, גלא, גפא, כ״י נ, דפוסים, רא״ש. כ״י א, דפוס קושטא: ״נתאחרתי״.
12. לי: גכז, גל, גפא, כ״י נ, דפוסים, רא״ש.
13. גלא מוסיף: ״אמ׳ לה״.
14. אמרה לי: חסר ב-גכז. כ״י א: ״אמרה״. בכ״י נ אחר ההגהה, ר״ח: ״אמרה לו״.
15. אוכל, ושותה: כך בכ״י א, גכז, גלא. כ״י נ, דפוסים, ר״ח, רא״ש: ״אכל... ושתה״.
16. בדפוס קושטא נוסף: הוא בבגדו ואני בבגדי אבל לא.
17. ולא: בדפוסים: אבל חס ושלום לא.
18. עלתה דעתו לדבר: ר״ח: ״עלה על דעתו דבר״. דפוסים: עלה על דעתו לדבר.
19. שעקרו: כך בכ״י א, גלא. גכז, גפא, כ״י נ, דפוסים, ר״ח: ״שהרגו״. ברא״ש חסר.
20. חדא הואי: וכן בר״ח. כ״י נ: ״אחרת היתה״.
21. אמרי: גכז, כ״י נ, דפוסים.
22. וסינר: (ומלשון זו משמע שאינו תירוץ בפני עצמו, אלא תוספת על הקודם, וכך הוא מפורש בר״ח). דפוסים ורא״ש: סינר.
23. ביניהן: וכן בר״ח. דפוסים, רא״ש: בינו לבינה.
ואימת רבן עליהן – אין פושטין יד לשום דבר ואפי׳ בחול אלא על פי רבן.
מיתיבי התינוקות של בית רבן מסדרין פרשיותיהן כו׳ – אומר הר״ם לפי׳ הקונטרס שפי׳ במתני׳ החזן רואה היכן התינוקות קורין לאור הנר הא דלא פריך ליה ממתני׳ משום דאיכא למימר דקורין באיסור ואין מוחין בידם אבל הכא דקתני מסדרין משמע שמותרין לעשות כן.
ושמש תלמידי חכמים הרבה,⁠א פיר׳ להסבירו פנים בהלכהב סתמותג המשנה וטעמיה והוא הנקרא תלמוד.
א. בד׳ ליתא
ב. בד׳ ליתא ב׳ המילים
ג. בד׳, סתומות
אימת רבן עליהן. אין פושטין יד לשום דבר בעולם ואף בחול [אלא] על פי רבן.
וכולה פרשה לא והתניא התינוקות מסדרין פרשיותיהן, ופרקינן:
מיתיבי רשב״ג אומ׳ – וא״ת והא קתני מתני׳ בהדיא אבל הוא לא יקרא. י״ל דהתם שלא יקרא לבנו אבל עם התנוקות לעולם אימא לך יכול הוא לסדר כל הפרשה לעצמו דכשנים בענין אחד דאמו דמה לי שיסדר הוא לעצמו עם התינוקות או שיסדרו התינוקות עמו והיינו קושיין מדרשב״ג דקים לן דרשב״ג לא פליגי והיינו דפרקי׳ בלישנא בתרא שאני תינוקות דאימת רבם עליהם כלומר ואין לדמות מה שהוא מה שסדר לעצמו עמהם למה שהן מסדרים עמו. ויש שפי׳ דמסדר ראשי פרשיות היינו ש״צ שיבין אותם בלבו ולא יוציא בשפתיו והיינו דקשי׳ לן כל הפרשה למה לא יסדר והתניא וכו׳ ואלו במתני׳ לא יקרא תנן שלא יוציא בשפתיו וכו׳. וכן פי׳ בעל התרומות וכן הלכה כי התינוקות מסדרי׳ לפני רבן אבל הכא הרב אינו מסדר ראשי פרשיות.
בד״ה מיתיבי כו׳ אבל הכא דקתני מסדרין משמע שמותרין כו׳ עכ״ל ומה שהוצרך רש״י לפרש לפי׳ שני במתניתין ל״א חזן כו׳ ורואה היכן יתחילו למחר כו׳ ולא קאמר היכי יתחילו בלילה לאור הנר היינו משום אוקימתא קמייתא דהכא דבתינוקות של בית רבן נמי מסדרין ראשי פרשיות קאמר ודו״ק:
מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו בתוספתא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: התינוקות של בית רבן היו מסדרין פרשיות וקורין בספר לאור הנר. והרי שמותר לקרוא לאור הנר בשבת! ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] שהכוונה רק לראשי פרשיותיו. ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] כי שאני [שונים] התינוקות לענין זה הואיל ואימת רבם עליהן ולכן לא אתי לאצלויי [יבואו להטות], שאפילו ביום חול אימת רבם עליהם ולא יטפלו בנר.
The Gemara raises an objection from that which was taught in a Tosefta: Rabban Shimon ben Gamliel says: The schoolchildren would organize the sections and read the book by candlelight. Apparently, it is permitted to read by candlelight on Shabbat. The Gemara answers: If you wish, say that the Tosefta is only referring to the beginning of the sections. And if you wish, say instead that children are different in this regard. Since the fear of their teacher is upon them, they will not come to adjust the wick. Even on a weekday, fear of their teacher will prevent them from tending to the lamp during their study.
עין משפט נר מצוהר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילרשב״אריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) ג״כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב.״: תַּנְיָא: ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בּוֹא וּרְאֵה עַד הֵיכָן פָּרְצָה טׇהֳרָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא שָׁנִינוּ: ׳לֹא יֹאכַל הַטָּהוֹר עִם הַטְּמֵאָה׳, אֶלָּא: ״לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה״. כַּיּוֹצֵא בוֹ: לֹא יֹאכַל זָב פָּרוּשׁ עִם זָב עַם הָאָרֶץ, שֶׁמָּא יַרְגִּילֶנּוּ אֶצְלוֹ.

We learned in the mishna: Similar to this decree of Shabbat, the Sages issued a decree that the zav may not eat with his wife, the zava, even though they are both ritually impure, because by eating together they will come to excessive intimacy and become accustomed to sin. It was taught in a Tosefta that Rabbi Shimon ben Elazar says: Come and see to what extent ritual purity was widespread in Israel, as we did not learn: The ritually pure may not eat with the ritually impure woman; but rather, the zav may not eat with the zava, although they are both ritually impure, lest he become accustomed to sin. Needless to say, a pure and an impure person certainly would not eat together, as everyone was careful with regard to ritual purity. On a similar note, the Sages said: A zav who generally distances himself from ritual impurity, eats ritually pure food, and is careful about separating tithes, may not eat with a zav who is an am ha’aretz, who does not distance himself from ritual impurity and is not careful about separating tithes, due to the concern lest the am ha’aretz accustom him to frequently spend time with him, by means of a shared meal.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כיוצא בו: לא יאכל הזב עם הזבה. בוא וראה עד היכן פרצה {טהרה}1 בישראל. כיוצא בו: לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ, שמא יהי רגיל אצלו ויאכילנו בימי טהרתו דברים טמאים. אבל לדברים שאינן מתוקנין – לא חיישינן, דאמר רבא: רוב עמי הארץ מעשרין הן.
1. כן הושלם בדפוס וילנא. המלה חסרה בכ״י וטיקן 128.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

פרצה – גברה כמו ופרצת ימה וקדמה (בראשית כח).
שלא שנינו לא יאכל טהור עם הטמאה – מפני הערוה לפי שלא הוצרכו לכך שכולן אוכלין חוליהן בטהרה היו ולא היו אוכלין עם נשותיהן טמאות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה כו׳ – ראיתי כתוב בהלכות נדה שתיקן המורה, אבל מחמירין אנו על עצמנו ואין אנו אוכלין עמה בקערה אחת כו׳. ואינו נראה לי דכל סוגיא דשמעתין משמע דאפילו בשולחן אחד הוא אסור מדקאמרינן שהרי לא שנינו לא יאכל הטהור עם הנדה. וטהור עם הנדה בעל כרחין לא מתפרש אלא בשולחן אחד דאי בקערה אחת תיפוק ליה דמטמא טהרותיו. אלא ודאי בשולחן אחד ומדהא בשולחן אחד מתניתין נמי בשולחן אחד ואפילו הכי אסור וגם מזב פרוש מוכיח כן כדכתבית במהדורא תינינא. עיין בהלכה כ״ד דספר הלקט ששיבשתי זב אצל עם הארץ ולא גרסינן אלא עם הארץ בלחוד.
שאני תינוקות דאימת רבן עליהן. קשיא לי דקארי לה מאי קארי לה דפשיטא, דאי לא אדמהדר לאקשויי מברייתא דתינוקות ליקשי ליה ממתניתין דקתני אבל הוא לא יקרא עמהם, דאלמא הוא לא יקרא עמהם אבל הם קורין לעצמן ומשום דאימת רבן עליהם. ונראה לי דברייתא שמיעא ליה דהתינוקות מסדרין לעצמן אפילו כשאין רבן עומד עליהן, מדלא קתני התינוקות מסדרין פרשיותיהן בפני רבן, אלמא סדור כולה פרשה שרי, ומה לי הן בלא רבן ומה לי הן ורבן, ופריק שאני תינוקות דאע״ג דאין רבן מסדר עמהם ליכא למיחש משום דכל שעתא ושעתא אימת רבן עליהן. כך נראה לי.
תניא ר׳ שמעון בן אלעזר אומר בא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל. תוספתא (פ״א, ה״ז): אמר רבי שמעון בן אלעזר בא וראה עד היכן פרצה טהרה שלא גזרו הראשונים לומר לא יאכל הטהור עם הנדה, שהראשונים לא היו אוכלים עם הנדות, אלא אמרו לא יאכל הזב עם הזבה.
א שנינו במשנה: כיוצא בו בגזירה זו של שבת גזרו שלא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. תניא [שנויה תוספתא]: היה ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: בוא וראה עד היכן פרצה (נפוצה) טהרה בישראל, שהרי לא שנינו ״לא יאכל הטהור עם הטמאה״, אלא לא יאכל הזב עם הזבה, אף ששניהם טמאים, מפני הרגל עבירה. והרי שהיה מובן מאליו שטהור וטמא ודאי לא יאכלו יחד, כי הכל נשמרו בטהרה. וכיוצא בו אמרו: לא יאכל זב פרוש, שכרגיל הוא מאוכלי טהרות ומן הנזהרים בהפרשת מעשרות, עם זב עם הארץ, וזאת משום החשש שמא ירגילנו אצלו, על ידי סעודה משותפת.
We learned in the mishna: Similar to this decree of Shabbat, the Sages issued a decree that the zav may not eat with his wife, the zava, even though they are both ritually impure, because by eating together they will come to excessive intimacy and become accustomed to sin. It was taught in a Tosefta that Rabbi Shimon ben Elazar says: Come and see to what extent ritual purity was widespread in Israel, as we did not learn: The ritually pure may not eat with the ritually impure woman; but rather, the zav may not eat with the zava, although they are both ritually impure, lest he become accustomed to sin. Needless to say, a pure and an impure person certainly would not eat together, as everyone was careful with regard to ritual purity. On a similar note, the Sages said: A zav who generally distances himself from ritual impurity, eats ritually pure food, and is careful about separating tithes, may not eat with a zav who is an am ha’aretz, who does not distance himself from ritual impurity and is not careful about separating tithes, due to the concern lest the am ha’aretz accustom him to frequently spend time with him, by means of a shared meal.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרתוספות רי״ד מהדורה תליתאהרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכִי מַרְגִּילוֹ אֶצְלוֹ – מַאי הָוֵי? אֶלָּא אֵימָא: שֶׁמָּא יַאֲכִילֶנּוּ דְּבָרִים טְמֵאִין. אַטּוּ זָב פָּרוּשׁ לָאו דְּבָרִים טְמֵאִין אָכֵיל? אָמַר אַבָּיֵי: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַאֲכִילֶנּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְתוּקָּנִין. וְרָבָא אָמַר: רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁמָּא יְהֵא רָגִיל אֶצְלוֹ וְיַאֲכִילֶנּוּ דְּבָרִים טְמֵאִין בִּימֵי טׇהֳרָתוֹ.

The Gemara wonders: And if he accustoms him to be with him, what of it, what is the problem? Rather, say: Lest he feed him impure items. The Gemara asks: Is that to say that the zav who generally distances himself from ritual impurity does not eat impure things? In his impure state, everything he touches automatically becomes impure, so why would he be concerned with regard to impure items? Abaye said: This prohibition is due to a decree issued by the Sages lest the am ha’aretz feed him food items that are not tithed. Rava said: He needn’t worry about items that are not tithed. Even if his friend was an am ha’aretz, there is a general principle in effect that most amei ha’aretz tithe their fruits. Rather, the Sages were concerned lest he become accustomed to spending time with the am ha’aretz even after the period of his impurity and he feed him impure items even during the days of his purity.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אטו זב פרוש לאו דברים טמאים קאכיל – והלא כל מגעו טמא.
מעשרין הן – ולא גזרי׳ גזירה לגזירה.
רבא אמר רוב עם הארץ מעשרין הן – וא״ת האמרי׳ בפרק בתרא דסוטה (סוטה מח.) שיוחנן כהן גדול גזר על הדמאי לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד וי״ל דה״ק שלא היו מפרישין כולם אלא תרומה גדולה אבל רובן היו מעשרים והא דחשו הכא טפי למיעוט מבמקום אחר משום דהויא מיעוט דשכיח טובא והיו הרבה נכשלים ומה שקשה דאביי אדאביי ודרבא אדרבא מפורש בפ״ב דכתובות (דף כד. ושם) גבי חיישינן לגומלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רב1 אמר רוב עמי הארץ מעשרי׳ הן – פירוש: ואביי דלא אמר הכי משמע דלית לית דרוב עמי הארץ מעשרים הם וק״ל דהא תלמודא אמ׳ לה בכל דוכתא ובמסכת ביצה דייקי׳ לה ממתני׳ ולא עוד אלא דאביי ורבא תרוייהו אמרי הכי בפ׳ שני דכתובות אמר אביי בדמאי הקלו רוב עמי הארץ מעשרי׳ הם רבא אמר דר׳ יהודה אדר׳ יהודה לא קשיא כדשנינן. וי״ל דאביי אית ליה הכי אלא דקסבר דאפ״ה חבר פירוש ראוי ליזהר ולחוש למיעוט2 עם הארץ דשכיח ורבא סבר דלית ליה למיחש להכי משום מיעוטא. ומי׳ ק״ל דבפ׳ הנזקי׳ משמע איפכא גבי הא דתנן משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעי׳ וכו׳ ובוררת וטוחנת עמה אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ גפה ולא תבור ולא תטחון עמה. ואמרי׳ בגמר׳ מ״ש רישא ומ״ש סיפא אמ׳ אביי רוב עמי הארץ מעשרי׳ הם רבא אמ׳ הכא בעם הארץ דר״מ וטומאה וטהרה דרבנן. פי׳ אבל בדמאי לא תבור ולא תטחון דחיישי׳ למיעוט׳. וי״ל דאביי מחמיר הכא במיידי דאכילה טפי מהתם לסייעו במלאכה דחשש עברה ורבא סבר דאדרבה התם כיון דגזור רבנן בדמאי של עם הארץ כלום חשיב איסור׳ ביד כלם והוה ליה מסייע ודאי בידי עוברי עבירה בין שכבר גזרו עליו חכמים ועשאוהו כודאי אבל הכא שאוכל עמו דבר מתוק׳ כראוי אין מונעים אותו מפני ספק שמאכילים היום או מחר דמאי כיון דרוב עם הארץ מעשרים הם. וא״ת והיאך אפשר לומר דרוב עם הארץ מעשרים הם דהא אמרי׳ בפרק בתרא דסוטה שלח ר׳ יוחנן בכל גבול ישר׳ ולא היו פורשים אלא תרומה גדולה בלבד. י״ל שלא היו מפרישין כלל קאמר וגזר בשביל המיעוט אי נמי בתר הכי איתכשור כשראו שהיו בטלים מהם.
ויאכילנו דברים טמאים בימי טהרתו – פירוש: ואביי דלא תריץ הכי סבר דהא ודאי לא שכיח גביה אלא בימי זובו שהוא כיוצא בו.
1. כן בכ״י.
2. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״למיעט״.
ותוהים: וכי [וכאשר] מרגילו אצלו מאי הוי [מה נהיה], ומה פגם בדבר? אלא אימא [אמור]: שמא יאכילנו דברים טמאין. ושואלים: אטו [וכי] הזב הפרוש לאו [לא] דברים טמאין אכיל [הוא אוכל]? שהרי בטומאתו, כל דבר שהוא נוגע בו ממילא נעשה טמא, ומה לו לחשוש מדברים טמאים? אלא אמר אביי: איסור זה הוא משום גזירה שגזרו שמא יאכילנו עם הארץ זה דברים שאינן מתוקנין (שאינם מעושרים). ורבא אמר: לדברים שאינם מעושרים אין לחשוש, אפילו היה חבירו עם הארץ, שכן כלל הוא בידינו שרוב עמי הארץ מעשרין הן את פירותיהם, אלא חששו שמא יהא רגיל אצלו גם לאחר זמן טומאתו ויבוא ויאכילנו לאותו פרוש דברים טמאין אף בימי טהרתו.
The Gemara wonders: And if he accustoms him to be with him, what of it, what is the problem? Rather, say: Lest he feed him impure items. The Gemara asks: Is that to say that the zav who generally distances himself from ritual impurity does not eat impure things? In his impure state, everything he touches automatically becomes impure, so why would he be concerned with regard to impure items? Abaye said: This prohibition is due to a decree issued by the Sages lest the am ha’aretz feed him food items that are not tithed. Rava said: He needn’t worry about items that are not tithed. Even if his friend was an am ha’aretz, there is a general principle in effect that most amei ha’aretz tithe their fruits. Rather, the Sages were concerned lest he become accustomed to spending time with the am ha’aretz even after the period of his impurity and he feed him impure items even during the days of his purity.
רי״ףרש״יתוספותספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אִיבַּעְיָא לְהוּ: נִדָּה מַהוּ שֶׁתִּישַׁן עִם בַּעֲלָהּ, הִיא בְּבִגְדָהּ וְהוּא בְּבִגְדוֹ? אָמַר רַב יוֹסֵף: ת״שתָּא שְׁמַע: ״הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל – דִּבְרֵי ב״שבֵּית שַׁמַּאי. ב״הבֵּית הִלֵּל אומ׳אוֹמְרִים:⁠1 לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל.״ שָׁאנֵי הָתָם דְּלֵיכָּא דֵּיעוֹת.

An additional dilemma was raised before the Sages with regard to the requirement to distance oneself from prohibition and impurity: What is the halakha with regard to a menstruating woman? May she sleep with her husband in one bed while she is in her clothes and he is in his clothes? Rav Yosef said: Come and hear a resolution to this dilemma from what we learned in a mishna: The fowl is permitted to be placed together with the cheese on the table, although it may not be eaten with cheese. This is the statement of Beit Shammai. Beit Hillel say: The fowl is neither permitted to be placed together with the cheese on the table, nor may it be eaten with it. According to the opinion of Beit Hillel, which is the halakha, not only must one distance himself from the sin itself, but one must also make certain that items that are prohibited together are not placed together. The Gemara rejects this: There it is different as there are not several consciousnesses. When the fowl and the cheese are on one person’s table, he is liable to err and eat them both, as there is only one consciousness there, his. That is not the case when there are two people in one bed. In that case, there are two consciousnesses and there is no concern that they will both forget the prohibition.
1. כן בכ״י אוקספורד 23, וטיקן 27, דפוס שונצינו. בדפוס וילנא: ״אומר״.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו: נידה, מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו?
ובעא רב יוסף למפשטא מיהא דתנן בשחיטת חולין פרק כל הבשר: העוף עולה עם הגבינה על השלחן, ואינו נאכל כו׳, ונדחת זו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שתישן עם בעלה – במטה כגון שהוא טמא דליכא למיחש משום טהרה או בזמן הזה שאין בו טהרה מי חיישי׳ להרגל עבירה או דילמא כיון דאיכא היכרא מדכר דכירי.
על השולחן – שאוכל עליו מותר להניח בשר העוף אצל הגבינה דקסברי בית שמאי בשר עוף בחלב לאו דאורייתא ולא גזרי׳ העלאה אטו אכילה.
ואינו נאכל – עמו.
וב״ה אומרים כו׳ – ש״מ דאסור.
דליכא דיעות – שני בני אדם שיזכירו זה לזה וה״ה נמי דמצי לשנויי דליכא שינוי להיכרא ומיהו דעדיפא נקט דאפי׳ דיעות ליכא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הוא בבגדו והיא בבגדה. שיש היכירא בדבר מותר, או דילמא חיישינן לדבר עבירה, דילמא תקיף יצריה עליה.
איבעיא להו נדה מהו שתישן אצל בעלה הוא בבגדו והיא בבגדה – פירוש: משום דאמרינן סוגה בשושנים שאיש ואשתו מתיחדין בבית אחת בעודה נדה ולא חשו חכמים בדבר הוא שואל אם היתירו לו גם זה.
מהו שתישן עם בעלה הוא בבגדו והיא בבגדה – פירוש: במטה אחת וכדפרש״י ז״ל וכדמוכח כולה סוגיין ומייתי׳ ראיה לאיסור׳ מעוף וגבינה בשולחן אחת דאסור וכ״ש הכא דאיכא יצה״ר טפי ואיכא חשש איסורא דאוריתא דאלו בשר עוף בחלב דרבנן הוא. וק״ל טובא מאי קא מספקא לן והלא גדולה מזו אמרו שאינה מצעת לו את המטה בימי נדתה בפניו מיהת כדאיתא בכתובות. וי״ל דההיא מימרא דרב הונא היא וממתני׳ או מתנית׳ היא דבעו למפשטה ודכוותה בתלמוד כדפרי׳ בנדרים.
בגמרא איבעיא להו נדה מהו שתישן עם בעלה היא בבגדה והוא בבגדו יש לדקדק טובא בזו הסוגיא דהא לכאורה משמע דעיקר מלתא דהיא בבגדה והוא בבגדו דקמיבעיא ליה היינו משום דבכה״ג הוי שינוי וא״כ מאי קפשיט ליה רב יוסף ממתני׳ דעוף וגבינה ת״ל דהתם ליכא שינוי ומאי איצטריך נמי לשנויי שאני התם דאיכא דיעות דטפי הו״ל לשנויי שאני הכא דאיכא שינוי שהרי מזה היה עיקר האיבעיא ועוד דאדפשיט ליה רב יוסף מעוף וגבינה אמאי לא פשט מעיקרא ממתני׳ דלא יאכל הזב עם הזבה דהיא מוקדמת במשנה ואיירי בהאי ענינא גופא דנדה דאיבעיא לן בה ואף דבהא איכא למימר דהך פשיטותא דלא יאכל הזב עם הזבה אפשר דלאו ר״י הוא דקאמר לה אלא סתמא דתלמודא אלא דמלשון רש״י ותוספת משמע דכל הני פשיטותא רב יוסף גופא הוא דקאמר להו. ועוד קשה דבמסקנא דעוף וגבינה דמסיק הש״ס התם דיעות איכא שינוי ליכא הכא איכא דיעות ואיכא שינוי אמאי הזכיר דיעות כלל דהא עיקר התירוץ הוא משום שינוי מלבד שאר דקדוקים. והנראה לענ״ד בזה דאדרבה עיקר האיבעיא דנדה היינו משום דמספקא ליה בטעמא דמתני׳ גופא דקתני לא יאכל הזב עם הזבה משום הרגל עבירה לפי שהלשון הזה סובל שני פירושים דלכאורה פשטא דטעמא דמתני׳ משמע דעיקר חשש שמא ישכח שהיא זבה ויבא לבעול זבה שהיא בכרת והיינו דומיא דטעמא שמא ישכח ויצא ושמא יטה דאיירי בהו מתני׳ או אפשר דלהכי לא חיישינן שהרי התירו לו לייחד עמה ולא חיישינן שמא יבא עליה שהרי התורה העידה סוגה בשושנים ומה״ט התירו לייחד אלא דעיקר הטעם דלא יאכל היינו דכיון שאוכל עמה ואיכא קירוב הדעת טובא יבא לידי חיבוק ונישוק שאסור מן התורה להרמב״ם ז״ל ולשאר פוסקים מדרבנן ולפ״ז לאו דוקא באשתו זבה אלא אפי׳ זבה דעלמא א״כ בהא גופא מספקא ליה לבעל האיבעיא אי אמרינן דטעמא הוי שמא יבא עליה לחוד בהא וודאי מהני היא בבגדה והוא בבגדו דהוי שינוי טובא לענין ביאה כמו שפירש״י ותו לא אתי לידי שכחה משא״כ אם נאמר דטעמא דמתני׳ הוי משום חיבוק ונישוק א״כ היא בבגדה לא הוי שינוי כלל להך מלתא ומש״ה פשיט ליה רב יוסף מעוף וגבינה דאע״ג דלא הוי אלא מדרבנן כדמסקינן התם אפ״ה אסרי ב״ה א״כ ה״ה וכ״ש לענין נדה דחיישינן לחיבוק ונישוק אפי׳ אי הוי מדרבנן וכ״ש למאן דסובר דהוי דאורייתא בלאו וא״כ לפ״ז לא מצי למידחי שאני התם דליכא שינוי דהא הכא לענין חיבוק ונישוק נמי לא הוי שינוי כדפרישית ומשני שאני התם דאיכא דיעות ומייתי ה״נ מסתברא וכיון דהדר ומקשה לאו איתמר עלה כו׳ א״ש הא דמסיק הכא איכא דיעות ואיכא שינוי דכיון דאיכא דיעות לא חיישינן לחיבוק ונישוק שהיא לא תתרצה לזה וכיון דאיכא שינוי בזה לא חיישינן לשכחה דביאה והשתא א״ש הא דהדר מייתי ופשיט מהך מתני׳ דלא יאכל היינו כיון דהשתא אתינא להכי שיש לחלק בין מכירין לאין מכירין משום טעמא דדיעות וא״כ תו לא מצינו לפרש דמתני׳ דלא יאכל הזב עם הזבה באשה דעלמא שאינה אשתו איירי אם כן מ״ט דאסור דהא איכא דיעות אע״כ דבאיש ואשתו מיירי דאע״ג דלא חיישינן לביאה דהא לא חמיר מיחוד שהתורה העידה סוגה בשושנים והיינו כיון שיש היתר לאיסורה לא תקיף יצרו כ״כ אפ״ה אסור לאכול עמה דחיישינן לחיבוק ונישוק א״כ שפיר איפשוט האיבעיא דכ״ש דאסור לישן במטה אחת דחיישינן לחיבוק ונישוק דלהך מלתא ליכא שינוי וליכא דיעות:
ובזה נתיישב היטיב ג״כ הא דמסקינן מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור ונדחקו רש״י ותוספת מה פשיטותא דאסור ולמאי דפרישית א״ש דהא לענין אשת רעהו לא שייך שמא ישכח וא״כ מאי מהני הוא בבגדו שהרי עיקר החששא שמא יתקוף יצרו ויבא עליה וא״כ אפילו באשתו נדה דהוי שינוי דהיא בבגדה אפ״ה ע״כ הקישן הכתוב לאשת רעהו ואשתו נדה כנ״ל נכון ועיין עוד בסמוך ודוק היטב:
ב איבעיא להו [נשאלה להם] לבני הישיבה שאלה אחרת בענין הרחקה מאיסור וטומאה: נדה מהו הדין לענין שתישן עם בעלה במיטה אחת, באופן שהיא בבגדה והוא בבגדו? אמר רב יוסף, תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ששנינו במשנה: העוף מותר שיהא עולה יחד עם הגבינה על השלחן, אף שאסור לאוכלו עם גבינה, אלו דברי בית שמאי. בית הלל אומר: לא עולה העוף ביחד עם הגבינה על השלחן, וודאי שלא נאכל עמו. הרי שלשיטת בית הלל, שהיא כהלכה, לא זו בלבד שאנו מקפידים בהרחקה גופה של עבירה אלא גם שומרים שלא יהיו דברים האסורים בצירוף מצויים במקום אחד. ודוחים: שאני התם דליכא [שונה שם שאין] שם כמה דיעות. כי כשמעלים את העוף עם הגבינה לשולחנו של אדם אחד, עשוי הוא לטעות ולאכול את שניהם, שכן יש שם רק דעת אחת — שלו. מה שאין כן כשנמצאים שני אנשים במיטה אחת שאז יש שתי דעות, אין לחשוש שמא ישכחו את האיסור.
An additional dilemma was raised before the Sages with regard to the requirement to distance oneself from prohibition and impurity: What is the halakha with regard to a menstruating woman? May she sleep with her husband in one bed while she is in her clothes and he is in his clothes? Rav Yosef said: Come and hear a resolution to this dilemma from what we learned in a mishna: The fowl is permitted to be placed together with the cheese on the table, although it may not be eaten with cheese. This is the statement of Beit Shammai. Beit Hillel say: The fowl is neither permitted to be placed together with the cheese on the table, nor may it be eaten with it. According to the opinion of Beit Hillel, which is the halakha, not only must one distance himself from the sin itself, but one must also make certain that items that are prohibited together are not placed together. The Gemara rejects this: There it is different as there are not several consciousnesses. When the fowl and the cheese are on one person’s table, he is liable to err and eat them both, as there is only one consciousness there, his. That is not the case when there are two people in one bed. In that case, there are two consciousnesses and there is no concern that they will both forget the prohibition.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילתוספות רי״ד מהדורה תליתאהריטב״אפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ה״נהָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּהֵיכָא דְּאִיכָּא דֵּיעוֹת שָׁאנֵי, דְּקָתָנֵי סֵיפָא: ״רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנֵי אַכְסְנָיִים אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה אוֹכֵל בָּשָׂר וְזֶה אוֹכֵל גְּבִינָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין.״ וְלָאו אִתְּמַר עֲלַהּ: אָמַר רַב חָנִין בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה, אֲבָל מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה – אֲסוּרִים. וה״נוְהָנֵי נָמֵי – מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה נִינְהוּ!? הָכִי הַשְׁתָּא, הָתָם דֵּיעוֹת אִיכָּא שִׁינּוּי לֵיכָּא, הָכָא אִיכָּא דֵּיעוֹת וְאִיכָּא שִׁינּוּי.

The Gemara adds: So too, it is reasonable to say that where there are two or more consciousnesses it is different, as it was taught in the latter clause of that mishna, Rabban Shimon ben Gamliel says: Two guests in one house may eat on one table this one eating meat and this one eating cheese, and they need not be concerned. The Gemara rejects this: That is not a proof. Was it not said with regard to this halakha that Rabbi Ḥanin bar Ami said that Shmuel said: They only taught that the two of them may eat on one table when they are not familiar with each other; however, if they are familiar with each other it is prohibited for them to eat on one table, as there is room for concern that due to their familiarity they will share their food and come to sin. And, if so, these too, the husband and his wife, are familiar with each other. There is room for concern that they will not keep appropriate distance, and therefore they may not sleep together in one bed even if he is wearing his clothes and she is wearing her clothes. The Gemara rejects this: How can you compare these two cases? There, in the case of meat and milk, there are two consciousnesses; however, there is no noticeable change from the norm, as the meat and the cheese are on the table without any obvious indication to remind them not to mix the food items. While, here, in the case of the menstruating woman, there are two consciousnesses and there is also a noticeable change from the norm, as it is unusual for people to sleep in their clothes. The fact that they are both dressed constitutes a change.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שאין מכירין – דלא אתי חד למשקל מדחבריה ומיכל.
אבל מכירין – אסור ואשה ובעלה [נמי] מכירין זה את זה וש״מ דאסור.
שינוי ליכא – שאוכלין בדרך אכילה.
איכא שינוי – שאין דרך לישן אלא בקירוב בשר כדכתיב שארה כסותה ועונתה ואמר מר שאר זה קירוב בשר שאם אמר אי איפשי אלא היא בבגדה והוא בבגדו יוציא ויתן כתובה במס׳ כתובות (פ״ד דף מח.).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זה שביארנו במשנה שלא יאכל הזב עם הזבה יראה לחכמי הדורות שלפנינו דוקא בקערה אחת אבל בשתי קערות אע״פ שהם בשולחן אחד ומפה אחת מותר וכן נוהגין בנדה עם בעלה ואע״פ שהנדה אסורה לישן עמו במטה אחת אף הוא בבגדו והיא בבגדה ואין צריך לומר בשאר עריות אינו אלא מפני שהמטה מועדת להרגל עבירה ביותר ואע״פ שלענין בשר בחלב אמרו שאף בשר עוף אינו עולה עם הגבינה בשלחן אחד ואין צריך לומר שאינו נאכל עמו בשלחן א׳ כמו שיתבאר במקומו אף בזו כל שלענין אכילה שולחן מועדת להרגל אכילה שאינה ראויה ומ״מ זה שאמרו שלא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ שמא יאכילנו דברים שאין מתוקנין או שמא מתוך שיהא רגיל אצלו יאכילנו דברים טמאים אף בימי טהרתו יראה שהיא אמורה אף בשתי קערות כל שהם בשולחן אחד ואע״פ שאמרו עליה כיוצא בו לא היה הדמיון אלא להרחקת כל הרגל עבירה ויש אומרים שאף בזו דוקא בקערה אחת:
לענין בשר בחלב שני אכסניים אוכל זה בשר מכאן וזה חלב מכאן הואיל ואין מכירין זה את זה ובמכירין אסור ויש מתירין בקצת שינוי דרך היכר כמו שביארנו במקומו:
כל שנאסר בענין הנדה בימי נדתה הן מעיקר איסור הן מתורת גדר כך הוא נאסר בימי ליבונה עד שתטבול ותטהר כמו שיתבאר במקומו בע״ה:
ומוסיפים: הכי נמי מסתברא דהיכא דאיכא [כך גם כן מסתבר לומר שהיכן שיש] שתי דיעות ויותר שאני [שונה]. וראיה לדבר ממה דקתני סיפא [ששנינו בסופה] של המשנה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: שני אכסניים (אורחים) הנמצאים בבית אחד אוכלין על שלחן אחד, ואף אם זה אוכל בשר וזה אוכל גבינה, ואין חוששין. ודוחים: אין זו ראיה, שכן ולאו אתמר עלה [והאם לא נאמר עליה, על הלכה זו] שאמר ר׳ חנין בר אמי אמר שמואל: לא שנו שמותר לשניהם לאכול על שלחן אחד אלא כשאין מכירין זה את זה, אבל כאשר מכירין הם זה את זהאסורים. שאנו חוששים שמתוך ההכרות שביניהם ישתתפו יחד במזונם, ויבואו לידי עבירה. ואם כן, הני נמי [אלה גם כן], הבעל ואשתו מכירין הם זה את זה נינהו [הם], ויש לחשוש שלא ינהגו בהרחקה הראויה ולכן לא יוכלו לישון במיטה אחת ביחד אף שהוא בבגדו והיא בבגדה. ודוחים: הכי השתא [כיצד אתה מדמה]?! התם [שם] בבשר וחלב שתי דיעות איכא [יש], ואולם שינוי ליכא [אין], שהבשר והגבינה נמצאים על השלחן בלא סימן היכר המזכיר שלא לערבם. ואילו הכא איכא [כאן בענין נדה יש] גם שתי דיעות ואיכא [ויש] גם שינוי, כי אין דרך בני אדם לישון בבגדיהם, וכאשר שניהם לבושים — הרי יש בכך שינוי.
The Gemara adds: So too, it is reasonable to say that where there are two or more consciousnesses it is different, as it was taught in the latter clause of that mishna, Rabban Shimon ben Gamliel says: Two guests in one house may eat on one table this one eating meat and this one eating cheese, and they need not be concerned. The Gemara rejects this: That is not a proof. Was it not said with regard to this halakha that Rabbi Ḥanin bar Ami said that Shmuel said: They only taught that the two of them may eat on one table when they are not familiar with each other; however, if they are familiar with each other it is prohibited for them to eat on one table, as there is room for concern that due to their familiarity they will share their food and come to sin. And, if so, these too, the husband and his wife, are familiar with each other. There is room for concern that they will not keep appropriate distance, and therefore they may not sleep together in one bed even if he is wearing his clothes and she is wearing her clothes. The Gemara rejects this: How can you compare these two cases? There, in the case of meat and milk, there are two consciousnesses; however, there is no noticeable change from the norm, as the meat and the cheese are on the table without any obvious indication to remind them not to mix the food items. While, here, in the case of the menstruating woman, there are two consciousnesses and there is also a noticeable change from the norm, as it is unusual for people to sleep in their clothes. The fact that they are both dressed constitutes a change.
רי״ףרש״יספר הנרבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אִיכָּא דְּאָמְרִי: ת״שתָּא שְׁמַע: ״רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנֵי אַכְסְנָיִים אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה.״ וְאִתְּמַר עֲלַהּ: אָמַר רַב חָנִין בַּר אַמֵּי אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה, אֲבָל מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה – אָסוּר. וְהָנֵי נָמֵי – מַכִּירִין זֶה אֶת זֶה נִינְהוּ!? הָתָם דֵּיעוֹת אִיכָּא שִׁינּוּי לֵיכָּא, הָכָא אִיכָּא דֵּיעוֹת וְאִיכָּא שִׁינּוּי.

Others cite the previous passage as proof for Rav Yosef’s opinion and then reject it and say: Come and hear, Rabban Shimon ben Gamliel says: Two guests may eat on one table, this one eating meat and this one eating cheese. And it was stated with regard to this halakha that Rabbi Ḥanin bar Ami said that Shmuel said: They only taught that the two of them may eat on one table when they are not familiar with each other; however, if they are familiar with each other it is prohibited for them to eat on one table, as there is room for concern that due to their familiarity they will share their food and come to sin. And, if so, these too, the husband and his wife are familiar with each other. There is room for concern that they will not act with the appropriate separation, and therefore they cannot sleep together in one bed, even if he is wearing his clothes and she is wearing her clothes. The Gemara distinguishes between the cases: There, in the case of meat and cheese, although there are two consciousnesses, there is no noticeable change. The meat and the cheese are on the table with no obvious indication to remind them not to mix the food items. While here, in the case of the menstruating woman, there are two consciousnesses and there is also a noticeable change.
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

איכא דאמרי [יש אומרים] שקטע אחרון זה בסגנון שונה נאמר, שמתחילה הובא כסיוע לדברי רב יוסף ונדחה, ועל כן תא שמע [בוא ושמע] ראיה אחרת לדבר ממה ששנינו, רבן שמעון בן גמליאל אומר: שני אכסניים אוכלין על שלחן אחד, ואפילו היה אוכל זה בשר וזה גבינה. ואתמר עלה [ושנינו עליה] שאמר רב חנין בר אמי אמר שמואל: לא שנו כן אלא כשאין מכירין הם זה את זה, אבל כאשר מכירין הם זה את זהאסור להם לאכול בשלחן אחד אם זה אוכל בשר וזה גבינה. ואם כן, הני נמי [אלה גם כן], הבעל ואשתו מכירין זה את זה נינהו [הם], ולא יוכלו לישון במיטה אחת ביחד אף שהוא בבגדו והיא בבגדה. ודוחים: התם [שם] בבשר וחלב שתי דיעות איכא [יש], ואולם שינוי ליכא [אין], שהבשר והגבינה נמצאים על השלחן בלא סימן היכר המזכיר שלא לערבם. ואילו הכא איכא [כאן בענין נדה יש] גם שתי דיעות ואיכא [ויש] גם שינוי, שהלא ישנים הם לבושים בבגדיהם.
Others cite the previous passage as proof for Rav Yosef’s opinion and then reject it and say: Come and hear, Rabban Shimon ben Gamliel says: Two guests may eat on one table, this one eating meat and this one eating cheese. And it was stated with regard to this halakha that Rabbi Ḥanin bar Ami said that Shmuel said: They only taught that the two of them may eat on one table when they are not familiar with each other; however, if they are familiar with each other it is prohibited for them to eat on one table, as there is room for concern that due to their familiarity they will share their food and come to sin. And, if so, these too, the husband and his wife are familiar with each other. There is room for concern that they will not act with the appropriate separation, and therefore they cannot sleep together in one bed, even if he is wearing his clothes and she is wearing her clothes. The Gemara distinguishes between the cases: There, in the case of meat and cheese, although there are two consciousnesses, there is no noticeable change. The meat and the cheese are on the table with no obvious indication to remind them not to mix the food items. While here, in the case of the menstruating woman, there are two consciousnesses and there is also a noticeable change.
רי״ףספר הנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״שתָּא שְׁמַע: ״לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה מִשּׁוּם הֶרְגֵּל עֲבֵירָה.״ ה״נהָכָא נָמֵי, דֵּיעוֹת אִיכָּא שִׁינּוּי לֵיכָּא.

Come and hear a resolution to the dilemma from what we learned in our mishna: The zav may not eat with the zava due to concern that excessive intimacy will lead them to become accustomed to sin. Even eating together is prohibited. The Gemara answers: Here, too, although there are two consciousnesses, there is no noticeable change.
רי״ףספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והא דתנן לא יאכל הזב עם הזבה וכו׳ – יש אומרים דבקערה אחת הוא דאסר ונראין דברים דבשלחן אחד קאמר ואפי׳ כל אחד בקערה שלו כדרהטא כלה סגיין וכפשטה דמתני׳. ועכשו נהגו לאכול בשלחן אחד. ויש אומרים דבשלחנות שלהם קטנות הוא דאסרו. וכל היכא דאיכא בניו ובני ביתו ודאי שרי ובשר וגבינה נמי היכא דאיכא שינוי שרי כדמשמע לעיל קצת וכן נהגו.
תא שמע [בוא ושמע] פתרון אחר לדבר ממה ששנינו במשנתנו: לא יאכל הזב עם הזבה משום החשש להרגל עבירה. והרי שאפילו אכילה משותפת נאסרה! ומשיבים: הכא נמי [כאן גם כן], שתי דיעות איכא [יש], ואולם שינוי ליכא [אין].
Come and hear a resolution to the dilemma from what we learned in our mishna: The zav may not eat with the zava due to concern that excessive intimacy will lead them to become accustomed to sin. Even eating together is prohibited. The Gemara answers: Here, too, although there are two consciousnesses, there is no noticeable change.
רי״ףספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) ת״שתָּא שְׁמַע: {יחזקאל י״ח:ו׳} ״אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב״ – מַקִּישׁ אִשָּׁה נִדָּה לְאֵשֶׁת רֵעֵהוּ: מָה אֵשֶׁת רֵעֵהוּ הוּא בְּבִגְדוֹ וְהִיא בְּבִגְדָהּ – אָסוּר, דאַף אִשְׁתּוֹ נִדָּה הוּא בְּבִגְדוֹ וְהִיא בְּבִגְדָהּ – אָסוּר. ש״משְׁמַע מִינַּהּ.

Come and hear a different resolution from that which was taught in a baraita: It is stated: “And he has not eaten upon the mountains, neither has he lifted up his eyes to the idols of the house of Israel, neither has he defiled his neighbor’s wife, neither has he come near to a woman in her impurity” (Ezekiel 18:6). This verse juxtaposes a menstruating woman to his neighbor’s wife. Just as lying together with his neighbor’s wife, even when he is in his clothes and she is in her clothes, is prohibited, so too, lying with his wife when she is menstruating, even when he is in his clothes and she is in her clothes, is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ופשטנא מהא דכתב: ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרבמקיש אשתו נדה לאשת רעהו: מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור – אף אשתו נדה כיוצא בהן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אל ההרים לא אכל – בפרק אלו הן הנשרפין בסנהדרין (דף פא.) מפרש ליה שלא נתפרנס בזכות אבות שלא הוצרך לכך לפי שהוא צדיק.
מה אשת רעהו כו׳ – דאסור לן יחוד מן התורה בקדושין (פ״ד דף פ.) מאחיך בן אמך.
מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור – והתם סברא הוא לאסור לפי שיצרו תוקפו ומתגבר עליו ביותר ורש״י פי׳ אפי׳ ביחוד נמי אסור מדאורייתא ואין נראה דמשמע דרוצה לאסור יחוד בנדה תימה דיחוד דאסור מן התורה לא ילפי׳ מאשת איש ושרי בנדה כדכתיב סוגה בשושנים (סנהד׳ פ״ד לז.) והוא בבגדו והיא בבגדה דלא הוי אפי׳ באשת איש אלא מדרבנן אסור בנדה מהיקשא טפי הוה לן למיסר יחוד מהיקשא ולמישרי הוא בבגדו והיא בבגדה בלא יחוד כגון שפתח פתוח לרה״ר מסוגה בשושנים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור. דהא אפי׳ ייחוד נאסר מן התורה, דילפי׳ בקידושין מאחיך בן אמך, וכי בן אם מסית בן אב אינו מסית, אלא לאשמיענו שבן מתייחד עם אמו ולא אדם אחר.
בימי נידותיך. בעוד שלא פסקה מן הדם.
בימי ליבוניך. אחר שפסקה מן הדם (וישבה) [יושבת] שבעה נקיים, וצריכה להיות לובשת בגדים נקיים ולבנים, לראות ולבדוק שמא תראה ותסתור ספירתה.
שלא נשא פנים לתורה. שלמד, ולא החניף לו וגלה קלונו לעולם, שהרי אסרה תורה אפי׳ נגיעת בשר בבשר, אע״פ שלא יעלה על דעתו לדבר אחר, כדכתיב בנדת טומאתה היא, עד שתבוא במים במי מקוה כשר, כדרשינן משבעת ימים תהיה בנדתה, שתהא בנדתה כל זמן שלא תטבול, בתורת כהנים.
מטה חדא הוה. אבל רחבה מאד היתה ולא קירוב בשר הוה, והיה סובר אותו תלמיד שהיה מותר בכך וטעה.
סינר מפסיק. כמין מכנסיים שהיא חוגרת בו ומגיע⁠(ו) ממתניה ולמטה.
[מתני׳] ו. אלו מן ההלכות וכו׳. מפרש בגמ׳ אין קורין אין פולין לאור הנר קאי, שמתחלה נחלקו בה בית שמאי ובית הלל, והיו מתירין בית הלל, וכשבאו למנין האוסרין והמתירין מן החכמים, נמצאו רבים אותן של בית שמאי על בית הלל, וחזרו בהם בית הלל והסכימו ואסרו. ובגמ׳ מפרש שבשמונה עשר דבר נחלקו בו ביום ולבסוף השוו, ואלו השנים אין קורין ואין פולין, מהם. ושמונה עשר דברים אחרים גזרו בו ביום, שלא היה שם שום מחלוקת כלל. ומפרש להו בגמ׳, ואין אחד מהם נזכר בזו המשנה. ואלו הן מנינן לפי הספרים, האוכל אוכל ראשון, א׳. אוכל שני, שנפסל גופו מלאכול בתרומה, ב׳. שותה משקין טמאין, ג׳. הבא ראשו ורובו במים שאובין, ד׳. טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין, ה׳. והספר, ו׳. והידים, ז׳. והכלים שנטמאו במשקין הבאים מחמת ידים, ח׳. והאוכלין שנטמאו במשקין הבאים מחמת ידים, ט׳. המניח כלים תחת הצינור, י׳. כל המטלטלין מביאין טומאה בעובי המרדע, י״א. הבוצר לגת, י״ב. גידולי תרומה, י״ג. מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי, י״ד. בנות כותים, ט״ו. פתן ושמנן, ט״ז. יינן, י״ז. יחוד בנותיהן, י״ח. ותינוק גוי שמטמא בזיבה, י״ט. ולדעת ר׳ מאיר דקא חשיב הא דצינור בלא מחלוקת, חשיב אוכלין וכלים דקא חשבו להו בתרתי איהו חשיב להו בחד, ולא הוו אלא י״ח. [ו]⁠לדעת ר׳ יוסי דסבירא ליה דעדיין היא מחלוקת, דצריכין [לפחות] הא דצנור, ואוכלין וכלים חשבין להו בתרתי, ולא הוו אלא י״ח.
וצריך עיון לפי המפרשין שפירשו דהא [ד]⁠אין פולין ואין קורין לאו דשמונה עשר דבר הן, לפי שהיה בהן מחלוקת מתחלה אע״פ שהשוו ואחר כן חזרו בהם, והא חזינן דקא חשיב הא דצינור שהיה בו מחלוקת מעיקרא ומאחר שחזרו בהן קא חשיב ליה, וכן נמי הא דבוצר לגת. ויש מי שמפרש דתני אין פולין ואין קורין משמונה עשר דבר הן, אע״פ שנחלקו בו, כיון שהשוו לבסוף, ומפרשינן הא דאמרינן בגמ׳ שמונה עשר דבר גזרו ובשמונה עשר דבר נחלקו דדבר אחד הן, כלומר אותן י״ח דברים שנגזרו עליהם במחלוקת היו, אלא שנמנו ונמצאו בית שמאי רבים על ב״ה, ומשום כך חזרו בית הלל מדבריהם. וחושב ומונה שמונה עשר דבר, הך ט׳ דאלו פוסלין את התרומה, ואין קורין ואין פולין הרי י״א, פשו לה שבעה והם צינור ומרדע ובנות כותיים ובוצר לגת וגידולי תרומה ונותן כיסו. ופתן ושמנן ויינן ובנותיהן, כיון דמשום חד טעמא הוא משום ע״ז, חשיב לכולהו חד. ולר׳ יוסי שפוחת הא דצנור, מוסיף הא דתינוק גוי שמטמא בזיבה במקומן. ור׳ מאיר אי בעי למימני הא דתינוק בהדי שמונה עשר דבר, קא חשיב אוכלין וכלים חד, וליכא אלא שמונה במשנה [דאלו] פוסלין את התרומה.
רש״י בד״ה אל ההרים כו׳ בפ׳ ואלו הן הנשרפין בסנהדרין כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה מה אשת כו׳ ואין נראה דמשמע דרוצה לאסור יחוד בנדה כו׳ כצ״ל ונ״ב פי׳ וזה ליכא לכ״ע ודו״ק:
בתוס׳ בד״ה מה אשת רעהו כו׳ ורש״י פירש כו׳ טפי הוי לן למיסר יחוד מהקישא כו׳ עד סוף הדיבור נראה דסברת התוספות דהיא בבגדה והוא בבגדו דשמעתין היינו בלא יחוד אלא דסברת רש״י אינו כן דסתמא הוי ביחוד דאיש ואשתו ישינים במטה אחת והיינו ביחוד דהא קיי״ל דאסור לישן בכילה שאיש ואשתו ישינים אפילו באשתו נדה כדאיתא בעירובין ועוד אפילו בלא יאכל הזב עם הזבה במתני׳ פירש״י מתוך שמתייחדין וא״כ לפ״ז וודאי הוא בבגדו דשמעתין חמיר טפי מיחוד גרידא ובר מן דין יש ליישב שיטת רש״י לפי מאי דפרישית בסמוך דנהי דלענין יחוד א״א לאוקמי הקישא דקרא כיון שהתורה העידה סוגה בשושנים והיינו כיון דיש היתר לאיסורה לא תקיף יצרו כ״כ לבא עליה באיסור כרת משא״כ דהוא בבגדו דשמעתין דעיקר חשש הוא משום חיבוק ונישוק כיון שישנים במטה אחת א״כ שפיר מהני הקישא להך מלתא וכדפרישי׳ ודו״ק:
תא שמע [בוא ושמע] פתרון אחר לדבר ממה ששנינו בברייתא: נאמר ״אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב״ (יחזקאל יח, ו), ובפסוק זה מקיש (משווה) אשה נדה לאשת רעהומה לגבי אשת רעהו לשכב יחדיו ואפילו כאשר הוא בבגדו והיא בבגדהאסור, אף באשתו נדה גם כאשר הוא בבגדו והיא בבגדהאסור. ומעירים: ופליגא [וחלוקה] מסקנה זו על שיטת
Come and hear a different resolution from that which was taught in a baraita: It is stated: “And he has not eaten upon the mountains, neither has he lifted up his eyes to the idols of the house of Israel, neither has he defiled his neighbor’s wife, neither has he come near to a woman in her impurity” (Ezekiel 18:6). This verse juxtaposes a menstruating woman to his neighbor’s wife. Just as lying together with his neighbor’s wife, even when he is in his clothes and she is in her clothes, is prohibited, so too, lying with his wife when she is menstruating, even when he is in his clothes and she is in her clothes, is prohibited.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרר״י מלונילמהרש״ל חכמת שלמהפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וּפְלִיגָא דר׳דְּרַבִּי פְּדָת, דְּאָמַר ר׳רַבִּי פְּדָת: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא קוּרְבָה שֶׁל גִּלּוּי עֲרָיוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: {ויקרא י״ח:ו׳} ״אִישׁ אִישׁ אֶל כׇּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה״.

The Gemara comments: And this conclusion disagrees with the opinion of Rabbi Pedat, as Rabbi Pedat said: The Torah only prohibited intimacy that involves engaging in prohibited sexual relations, as it is stated: “None of you shall approach to any that is near of kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6). The prohibition of intimacy in the Torah applies exclusively to relations, and all other kinds of intimacy that do not include actual relations are not included in the prohibition. When there is separation, they did not issue a decree.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואף על גב דפליגא דר׳ פדת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופליגא – דרב יוסף דפשט מדרשה דהאי קרא לאיסור אדרבי פדת.
גילוי עריות – תשמיש ממש ושאר קורבה ואפי׳ קירוב בשר מדרבנן והיא בבגדה אפי׳ מדרבנן ליכא למגזר.
ופליגא דר׳ פדת דא״ר פדת לא אסרה תורה אלא כו׳ – תימה מנא ליה דפליגי דילמא מדרבנן אסור אפי׳ הוא בבגדו ורש״י דפירש כאן כיון דמדאורייתא לא אסור אלא תשמיש ממש מדרבנן לא אסור אלא קירוב בשר לא נהירא דמסתמא לא פליגי אמתני׳ דלא יאכל הזב עם הזבה ועוד וכי לית ליה דאשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדה אסור ומפרש ר״ת דפליגא דר׳ פדת דכיון דלא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות בלבד א״כ אין לנו לאסור ולגזור אלא כעין שאסר הכתוב דהיינו דיעות בלא שינוי כגון לא יאכל הזב עם הזבה אבל הוא בבגדו והיא בבגדה דאיכא דיעות ושינוי לא יסבור ר׳ פדת דאפי׳ באשת איש הוא בבגדו והיא בבגדה שרי ור״י פי׳ ופליגא דר׳ פדת כיון דאית ליה דלא שייך לשון קריבה אלא בגילוי עריות ממש וא״כ ואל אשה נדה לא יקרב היינו תשמיש ממש שוב אין ללמוד בהיקש מאשת איש לאסור הוא בבגדו כו׳ לאפוקי לשון קריבה ממשמעותו ודוחק הוא דהא אשת רעהו לא טמא משמע תשמיש ממש ואפילו הכי אסרי׳ הוא בבגדו והיא בבגדה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא דאמרי׳ ופליגא דר׳ פדת – פירש״י ז״ל הא דרב יוסף דפשט בעיין מדרשא דהיאך קרא לאיסורא, פליגא דרב פדת דאמר לא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות, דהיינו תשמיש [ממש], ושאר קורבה אפי׳ קרוב בשר מדרבנן הוא, והיא בבגדה אפי׳ מדרבנן ליכא למיגזר. ולא מחוור לי דמסקנא דעוף וגבינה לא עולה ולא נאכל אפי׳ למאן דאמר בשר עוף מדרבנן, ואע״ג דרב יוסף לא הוה סבר הכי מעיקרא בפרק כל הבשר.⁠א ועוד קשה לי, אטו היא בבגדה לידי שאר קורבה דרבנן אתי, לידי גילוי ערוה לא אתי, ולא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה דתשמיש קאמר, וכל עיקר בעיין משום שנוי ודיעות הוא דאתיא עלה, ולא משום קולא דקריבה, ותו קשיא לי בהקישא גופה, מה ענין אשת איש לאשתו נדה בהיא בבגדה והוא בבגדו, גבי אשתו כיון דלא רגילי בהכי איכא שינוי, גבי א״א ליכא אלא חוצפא ופריצותא.⁠ב אלא נראה דה״פ,⁠ג דסוגיא דבעיא דמעיקרא היא בבגדה והוא בבגדו אי שרי, ואע״ג דאיכא קריבה דסתם ישנים במטה אחת נגעו אהדדי, כדאמרי׳ בברכותד והא איכא עגבות, ומיתהנו מהדדי כדכתיבה אם ישכבו שנים וחם להם, ואיכא נמי חבוק וחשש דביאה, ואתא רב יוסף מיפשט בה איסורא משום חששא דביאה, ואפי׳ כשת״ל דקריבה שריא, ואידחי משום שינוי ודיעות. והדר פשטינן לאיסורא דקריבה גופא אסורא מהקישא דא״א, דהתם ודאי כל קריבה אסורה, ואפי׳ בלא יחוד דלא אתי כלל לידי ביאה, דהא אפי׳ להסתכל בה אסור בערוה, [אף אשתו נדה בכל ענין אסור. וקאמרינן דהך] הקישא פליגי אדר״פ, דאמר לא אסרה תורה בשאר בשר אלא גלוי ערוה בלבד, ואלו באשת איש דבר ברור הוא שנאסרה כל קריבה שבעולם, והכתוב אומרו הרחק מעליה אל תקרב אל פתח ביתה, ולאו דמיפשטה בעיין מדר׳ פדת להתירא, דהתם איכא חששא דביאה ור״פ לא איירי בשינוי ודיעות כלל, אלא דר״פ לית ליה הך הקישא ושרי קריבה בעריות דשאר, ופירוש לא אסרה תורה, לומר שהוא מותר,⁠ז כדאמרי׳ בעלמאח לא אסרה תורה אלא פשוט ידים ורגלים, ולא אסרה תורה אלא דמות ד׳ פנים בהדי הדדי,⁠ט דהיינו לומר דשרי, והכי איתמר התםי כל כי האי ריבותא ליכול לא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה. ואי קשיא והא תנןכ לענין בנים קטנים וישן עמהם בקרוב בשר הגדילו זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו, התם ביחוד וקירוב בשר חששא דביאה איכא, ור״פ היכי דליכא יחוד וחששא דביאה הוא דשרי קריבה, ואי שינוי ודיעות סגי להיכר באשתו נדה לא מתסר משום קריבה. וכן עולא דמנשק לאחוותי׳ אבי ידייהו, בשינוי הוא שלא כדרך הנושקין, ובלא יחוד, ור״פ בשינוי ודיעות לא איירי כלל כדפרישית.
א. חולין קד, א.
ב. דליכא לפ׳ ברש״י דלמסקנא הדרינן מסברא דגזירה משום הרגל עבירה, אבל בהיקשא ילפינן מצד קריבא, דלשון רש״י דאפילו מדרבנן ליכא למיגזר משמע דגם למסקנא משום גזירה.
ג. הנה שיטת רבנו דאנן לא פלגינן אר׳ פדת דלא תקרבו קאי רק בקריבה ממש, אבל בקירוב בשר ליכא לאו דלא יקרבו. מיהו באשת איש לכו״ע אסור ומצד חומר א״א מדין הרחק מעליה דרכך ואפילו אין חשש ביאה ויחוד, ורב יוסף בתחילה רצה לאסור בנדה מצד גזירה שמא יבא לידי הרגל עבירה, ובמסקנא סברינן דכיון דאיכא דעות ושינוי ל״ח להכי וחזר רב יוסף לדון מצד היקש לא״א ומצד דין קירבה אפילו לא יבא לידי גילוי עריות, ובהא פליג ר׳ פדת. ועולא נמי סבר כר״פ ולכן הוה מנשק לאחיותוהו בשינוי.
ד. כד, א.
ה. קהלת ד, יא.
ו. משלי ה, ח.
ז. רבנו הסביר שיטתו היטב בהשגותיו לסהמ״צ ל״ת שנג וז״ל: אין הדבר כן שיהיה בקריבה שאין בה גלוי ערוה כגון חבוק ונשוק לאו ומלקות. שהרי בגמרא שבת שאלו בנדה אם מותר שישכב בעלה עמה במטה אחת היא בבגדה והוא בבגדו, והיו מהם מי שאסר, והעלו ופליגא דרבי פדת דאמר רבי פדת לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות שנאמר איש איש לא תקרבו לגלות ערוה ומן הידוע עוד ממנהגם בתלמוד שאם היה הברייתא הזו אצלם אמת והיו דבריו של רבי פדת חלוקים בכך היו בעלי הגמרא מביאין אותה עליו לתיובתא ואומרים אלו נאמר ואל אשה וכו׳ ומעלים ממנה תיובתא דר״פ תיובתא, וכיון שלא עשו כן נבין מהם כי אצלם זה האיסור מדרבנן או יהיה מן התורה אסורה כענין בחצי שיעור וכו׳. ואולי תקשה ותאמר לי כי זה החכם ר׳ פדת הוא הסובר כן אבל שאר החכמים שחלקו עליו סוברים שהקריבה אע״פ שאינה של גלוי ערוה אסורה מה״ת שלכך אמרו ופליגא דרבי פדת, דע שאין מחלוקת בין רבי פדת וחביריו בזה, אבל המאמר היה על שאלתם בנדה אם מותרת לשכב עם בעלה במטה אחת היא בבגדה והוא בבגדו ואע״פ שיש בישנים במטה אחת קרבה וחמום זה בזה כענין אם ישכבו שנים וחם להם וכל שישנים במטה אחת אי אפשר להם בלא נגיעה וכדאיתמר התם והא איכא עגבות. ויש בהם עוד חשש ביאה ובא רב יוסף לאסור מטעם חשש הביאה כדרך שאסרו בעוף שלא יעלה עם הגבינה בשלחן אחד ואע״פ שאכילתו מדבריהם וכל שכן בזה ששכיבתן במטה אחת קריבה והנאה זה מזה, ואמרו במדרש שהכתוב ביחזקאל ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשת נדה לא קרב מקיש אשה נדה לאשת רעהו מה אשת רעהו הוא בבגדו והיא בבגדו אסור, כלומר שהדבר ידוע שבאשת רעהו אסור הוא לעשות כן שאפילו ההסתכלות בה אסור וקולה ערוה והכתוב מזהיר ממנה הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה שאפילו בלא יחוד שאינן באין עתה לידי ביאה מנענו הכתובים מזה, וא״כ אף נדה והעריות של שאר אסורות לגמרי מטעם הקריבה ואפילו לא יביאו לידי ביאה משום שינוי דעות, ועל זה אמרו ופליגי דר״פ שהוא סובר שאין איסור בעריות של שאר אלא בגלוי הערוה וא״כ לא הוקשו לאשת איש שהכל מודים בה שהוא אסור, והזכירו בעולא נמי שאין לו ההיקש הזה לפי שהיה מנשק לאחיותיו בהפסק ושינוי ואע״פ שהוא אסור באשת איש, ע״ש. ועי׳ שו״ת הריב״ש סי׳ תכה.
ח. מגילה כב, ב.
ט. ר״ה כד, ב.
י. ב״מ סט, ב.
כ. קדושין פ, א.
ופליגא דר׳ פדת – פרש״י ז״ל דאלו ר׳ פדת לא אסרה תורה בעריות אלא תשמיש המטה בלבד ממש וכיון דכן ליכא לפרושי קרא דיחזקאל הוא בבגדו והיא בבגדה בעריות ורבנן הוא דאסרו קירוב בשר ואסרו ג״כ הוא בבגדו והיא בבגדה בעריות ודילמא באשתו נדה קירוב בשר גזרו אבל לא כשהוא בבגדו והיא בבגדה. והקשו בתוספות ומאי עביד ר׳ פדת ממתני׳ דלעיל. ולפי פי׳ רש״י ז״ל לאו קושי׳ דאיהו ז״ל פי׳ דרב יוסף הוא דפשיט ליה מדרשא דקרא דדריש איהו הכי. ובתוס׳ פי׳ ופליגא דר׳ פדת הא דמפקת ליה מדרשא דהאי קרא דמשמע דהכי דינא מדאוריתא ואלו ר׳ פדת סבר דלא אסרה תורה אלא גילוי עריות ממש אבל מדרבנן מודה הוא דאסור וההיא בריתא אסמכתא דרבנן היא. ולי נר׳ דחס ושלום שיאמר ר׳ פדת שיהא קרוב בשר מותר בעריות ובנדה וכ״ש באשת איש וה״פ ופליגא דר׳ פדת אהך1 בריתא דדריש הכא לאיסור בגדו בבגדה דאיהו לא דריש ליה אלא לקריבה של גילוי עריות דהיינו דקירוב בשר כדקאמ׳ קרא לא תקרבו לגלות ערוה וכדאמ׳ לה2 אליהו לקמ׳ שהתורה אמרה וכל אשה בנדתה טומאתה לא תקרב לא לאסור קירוב בשר אבל הוא בבגדו והיא בבגדה איסור׳ דרבנן הוא וכן הלכה.
1. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״האך״.
2. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״לי״.
בד״ה ופליגא כו׳ הוא בבגדו והיא בבגדה אסור כו׳. נ״ב פי׳ מאחר דסברא הוא לאסור משום דיצרו תקפו עליו כדפירשו התוס׳ לעיל אם כן משמע דליכא לאיפלוגי עליה ואם כן מאחר שמצינו שאסרו חכמים גזירה על גזירה כמו בא״א ש״מ אף בנדה ס״ל לרבי פדת הכי ומנלן דפליגי אר׳ פדת אבל לפי׳ ר״ת לקמן דפי׳ הא דר׳ פדת כיון דלא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות אין לנו לאסור אלא כעין של תורה א״כ אין תלוי מידי בסברא ואפילו יש שם סברא לאסור גבי אשת איש אין לנו לאסור אלא כעין של תורה ובע״כ פליגי עליה ודו״ק (עיין במהרש״א):
בד״ה ופליגי דר׳ פדת וכו׳ ועוד וכי לית ליה דאשת רעהו הוא בבגדו כו׳ עכ״ל. היינו לפי שיטת רש״י דהכא ולפי שטתו דלעיל דפסיקא ליה באשת רעהו דהוא בבגדו כו׳ דאסור כיון דאפילו ייחוד אסור מדאורייתא מכ״ש הך דהוא בבגדו כו׳ דהוי טפי קרוב לקירוב בשר קשה להו וכי לית ליה לר׳ פדת דאשת רעהו כו׳ דהא ודאי ליכא למאן דפליג בייחוד דמדאורייתא הוא דאסור באשת רעהו אבל לשיטת התוספות דלעיל דלא פסיקא ליה לאסור הוא בבגדו כו׳ באשת רעהו אלא משום סברא בעלמא ודאי דאיכא למימר הכא דר׳ פדת פליג ולית ליה האי סברא ובאשת רעהו נמי הוא בבגדו כו׳ נמי שרי כיון דמדאורייתא לא אסר אלא תשמיש ממש לית לן למיסר מדרבנן אלא קירוב בשר וכמ״ש התוס׳ לפי׳ ר״ת דר׳ פדת פליג ולית ליה הך סברא דלעיל אלא הוא בבגדו כו׳ באשת רעהו נמי שרי כיון דאיכא דיעות ושינוי ומהרש״ל כתב בזה דרך אחרת והוא דחוק ואין להאריך בזה כי דברינו אלה ברורים למבין ודו״ק:
בא״ד לא יקרב היינו תשמיש ממש שוב כו׳ לאפוקי לשון קריבה ממשמעותיה כו׳ עכ״ל. היינו לענין לאסור הוא בבגדו כו׳ דמפיק ליה מהאי קרא דלא יקרב אבל לענין לא יאכל הזב כו׳ דלא מפיק מהאי קרא ניחא לאסור בו וק״ל:
בא״ד ודוחק הוא דהא אשת רעהו לא טמא משמע תשמיש ממש כו׳ עכ״ל. ק״ק דאימא לפר״י דקושטא הוא דלא מפקינן טמא ממשמעו ולא אסרי׳ הוא בבגדו כו׳ אפילו באשת רעהו אליבא דר׳ פדת וכמ״ש לפי׳ ר״ת ויש ליישב דה״ק כיון דתלמודא סבר דאין להוציא קריבה ממשמעות לרבי פדת תקשה לר״ע לשון טמא דודאי תשמיש ממש משמע ואפ״ה איכא מאן דאסר ביה הוא בבגדו כו׳ אבל לפ״ז תקשי להו האי ודוחק כו׳ גם לפירוש ר״ת ודו״ק:
ר׳ פדת. שאמר ר׳ פדת: לא אסרה התורה אלא קורבה של (שיש בה) גלוי עריות ממש בלבד, וכפי שנאמר: ״איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה״ (ויקרא יח, ו). הרי שאיסור הקריבה בתורה הוא בבעילה בלבד, וכל שאר מיני התקרבות שאין בהם גלוי ערוה אינם אסורים אלא מדברי סופרים. וכאשר יש הרחקה — אף הם לא גזרו.
The Gemara comments: And this conclusion disagrees with the opinion of Rabbi Pedat, as Rabbi Pedat said: The Torah only prohibited intimacy that involves engaging in prohibited sexual relations, as it is stated: “None of you shall approach to any that is near of kin to him, to uncover their nakedness” (Leviticus 18:6). The prohibition of intimacy in the Torah applies exclusively to relations, and all other kinds of intimacy that do not include actual relations are not included in the prohibition. When there is separation, they did not issue a decree.
ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנררמב״ןריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) עוּלָּא, כִּי הָוֵי אָתֵי מִבֵּי רַב, הֲוָה מְנַשֵּׁק לְהוּ לְאַחְווֹתֵיהּ אַבֵּי חָדַיְיהוּ, וְאָמְרִי לַהּ: אַבֵּי יְדַיְיהוּ. וּפְלִיגָא דִידֵיהּ אַדִּידֵיהּ, דְּאָמַר עוּלָּא: האפי׳אֲפִילּוּ שׁוּם קוּרְבָה אָסוּר, מִשּׁוּם ׳לָךְ לָךְ אָמְרִי נְזִירָא סְחוֹר סְחוֹר לְכַרְמָא לָא תִּקְרַב׳.:

The Gemara relates that Ulla, when he would come from the house of his teacher, would kiss his sisters on their chests. And some say: On their hands. Ulla was not concerned about violating the prohibition of displaying affection toward a relative forbidden to him, as his intention was not to have relations with them. The Gemara adds that his action was in contradiction to a saying of his, as Ulla said: Even any intimacy is prohibited with a woman with whom he is forbidden to engage in sexual relations due to the reason formulated as an adage: Go around, go around, and do not approach the vineyard, they say to the nazirite. They advise the nazirite, who is forbidden to consume any product of a vine, that he should not even approach the vineyard. The same is true with regard to the prohibition of forbidden relations. According to Ulla, one must distance himself from them to whatever degree possible.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספותספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך חד
חדא(שבת יג.) מנשק להו לאחתיה אבי חדייהו פי׳ על חזה שלהן. וחזה התנופה תרגום וחדיא דארמותא:
א. [בריסט.]
ופליגא דידיה אדידיה – והוא היה יודע בעצמו שלא יבא לידי הרהור שצדיק גמור היה כדאמרינן בפרק ב׳ דכתובות (׳ף יז.) דרב אדא בר אהבה מרכיב לה אכתפיה ומרקד א״ל רבנן אנן מהו למעבד הכי א״ל אי דמיא לכון כי כשורא לחיי ואי לא לא והספר לא חש לפרש ולהאריך כאן למה. היה עושה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופליגא דידיה אדידיה – פירוש: כי היה מקל לעצמו לפי שמכיר ביצרו וכההוא דאמר דמיין עילאי פיקאקי חיוארי.
ומסופר שכך נהג עולא, כי הוה אתי מבי רב הוה [כאשר היה בא מבית רבו היה] מנשק להו לאחוותיה אבי חדייהו [להן לאחיותיו על בית חזיהן], ואמרי לה [ויש אומרים]: אבי ידייהו [על ידיהן]. הרי שעולא לא חשש לאיסור של מעשה חיבה בקרובה האסורה עליו כשאין כוונתו לגילוי ערוה. ומוסיפים כי פליגא דידיה אדידיה [חלוק, המעשה שלו על אימרה שלו], שאמר עולא: אפילו שום קורבה אסור באשה האסורה משום ערוה, משום הטעם שנמסר בדרך פתגם: ״לך לך אמרי נזירא סחור סחור לכרמא [אומרים לנזיר, מסביב, ולכרם] לא תקרב. כלומר, הנזיר שאסור לו כל הבא מן הגפן, מייעצים לו שאף לא יתקרב אל הכרם, וכן הוא לגבי איסור ערוה, שלדעת עולא ראוי שיתרחק ממנו ככל האפשר.
The Gemara relates that Ulla, when he would come from the house of his teacher, would kiss his sisters on their chests. And some say: On their hands. Ulla was not concerned about violating the prohibition of displaying affection toward a relative forbidden to him, as his intention was not to have relations with them. The Gemara adds that his action was in contradiction to a saying of his, as Ulla said: Even any intimacy is prohibited with a woman with whom he is forbidden to engage in sexual relations due to the reason formulated as an adage: Go around, go around, and do not approach the vineyard, they say to the nazirite. They advise the nazirite, who is forbidden to consume any product of a vine, that he should not even approach the vineyard. The same is true with regard to the prohibition of forbidden relations. According to Ulla, one must distance himself from them to whatever degree possible.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סתוספותספר הנרריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תָּנֵי דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד א׳אֶחָד שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה, וְקָרָא הַרְבֵּה, וְשִׁימֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו. וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת תְּפִילָּיו וּמְחַזַּרְתָּם בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וְאָמְרָה לָהֶם: כָּתוּב1 בַּתּוֹרָה {דברים ל׳:כ׳} ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאוֹרֶךְ יָמֶיךָ״ – בַּעֲלִי שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה וְקָרָא הַרְבֵּה

The Sage in the school of Eliyahu taught a baraita that deals with this halakha: There was an incident involving one student who studied much Mishna and read much Bible, and served Torah scholars extensively, studying Torah from them, and, nevertheless, died at half his days, half his life expectancy. His wife in her bitterness would take his phylacteries and go around with them to synagogues and study halls, and she said to the Sages: It is written in the Torah: “For it is your life and the length of your days” (Deuteronomy 30:20). If so, my husband who studied much Mishna, and read much Bible,
1. כן בכ״י מינכן 95. בדפוס וילנא: ״כתיב״.
רי״ףראב״ןספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה וכו׳ מפורש למעלה במסכת נדה (ראב״ן נדה של״ה).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

נוטלת תפיליו נטלה תפיליו לעגמת נפש להראות בב״ה ובבה״מ שיתעוררו על מיתתו ודו״ק:
ג תני דבי [שנו בבית מדרשו] של אליהו ברייתא העוסקת בפסק הלכה זה: מעשה בתלמיד חכם אחד ששנה הרבה במשנה, וקרא הרבה מקרא, ושימש תלמידי חכמים הרבה בלימוד גמרא, ובכל זאת מת בחצי ימיו. והיתה אשתו במרירותה נוטלת תפיליו ומחזרתם (מסתובבת עמם) בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ואמרה להם לחכמים: והרי כתיב [נאמר] בתורה ״כי הוא חייך ואורך ימיך״ (דברים ל, כ), ואם כן בעלי ששנה כל כך הרבה וקרא הרבה
The Sage in the school of Eliyahu taught a baraita that deals with this halakha: There was an incident involving one student who studied much Mishna and read much Bible, and served Torah scholars extensively, studying Torah from them, and, nevertheless, died at half his days, half his life expectancy. His wife in her bitterness would take his phylacteries and go around with them to synagogues and study halls, and she said to the Sages: It is written in the Torah: “For it is your life and the length of your days” (Deuteronomy 30:20). If so, my husband who studied much Mishna, and read much Bible,
רי״ףראב״ןספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת יג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת יג., ר׳ חננאל שבת יג., ר׳ נסים גאון שבת יג., רי"ף שבת יג. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס שבת יג., רש"י שבת יג., ראב"ן שבת יג. – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות שבת יג., ספר הנר שבת יג. – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת יג. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה שבת יג., רמב"ן שבת יג. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א שבת יג. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי שבת יג. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א שבת יג., מהרש"ל חכמת שלמה שבת יג., מהרש"א חידושי הלכות שבת יג., מהרש"א חידושי אגדות שבת יג., פני יהושע שבת יג., פירוש הרב שטיינזלץ שבת יג., אסופת מאמרים שבת יג.

Shabbat 13a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 13a, R. Chananel Shabbat 13a, R. Nissim Gaon Shabbat 13a, Rif by Bavli Shabbat 13a, Collected from HeArukh Shabbat 13a, Rashi Shabbat 13a, Raavan Shabbat 13a, Tosafot Shabbat 13a, Sefer HaNer Shabbat 13a, Ri MiLunel Shabbat 13a, Tosefot Rid Third Recension Shabbat 13a, Ramban Shabbat 13a, Rashba Shabbat 13a, Meiri Shabbat 13a, Ritva Shabbat 13a, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 13a, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 13a, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 13a, Penei Yehoshua Shabbat 13a, Steinsaltz Commentary Shabbat 13a, Collected Articles Shabbat 13a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144