×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וּכְתִיב {מלכים ב ז׳:כ׳} וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אוֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמוֹת וְדִילְמָא קִלְלַת אֱלִישָׁע גְּרַמָה לֵיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב קִלְלַת חָכָם אפי׳אֲפִילּוּ עַל חִנָּם הִיא בָּאָה אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא וַיִּרְמְסוּהוּ וַיָּמוֹת מַאי בַּשַּׁעַר עַל עִסְקֵי שַׁעַר.
And it is written: “And it was for him so, and the people trampled him in the gate, and he died” (II Kings 7:20). The Gemara challenges: Perhaps it was the curse of Elisha that caused the officer to die in that manner, not the principle of punishment measure for measure for his lack of belief, as Rav Yehuda says that Rav says: The curse of a Sage, even if baseless, comes to be fulfilled? This is all the more so true concerning the curse of Elisha, which was warranted. The Gemara answers: If so, let the verse write: And they trampled him and he died. What does the term “in the gate” serve to teach? It teaches that he died over matters relating to the gate [sha’ar]. It was for the cynical dismissal of the prophecy of Elisha that the officer voiced at the city gate that he was punished measure for measure and was trampled at the city gate.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ ויהי לו כן וירמסו אותו – דבדבר שכפר בו נדון שלא אכל משם ונרמס ברגלי הבאים לקנות.
תרומה טהורה בין תרומה גדולה בין תרומת מעשר בין של תורה בין של דבריהם אסור ליתנה לכהן עם הארץ מפני שכהן עם הארץ ספק אוכלה בטהורה ספק אוכלה בטומאה ומתוך כך מותר ליתן לו תרומה טמאה ואע״פ שתרומה טמאה אינה ראויה אף לכהן טמא ולשריפה עומדת מ״מ אם הוא טהור אינו במיתה ולא בלאו שטהור שאכל את התרומה טמאה אינו בלאו אלא בעשה שנאמר ואחר יאכל מן הקדשים מדבר שהוא בקדושתו הוא אוכל כשיטהר אבל לא מן הטמא ולאו הבא מכלל עשה עשה ואף טמא שאכל את הטמאה אין בו מיתה בידי שמים ולא מלקות שהרי אינה קודש אבל טמא שאכל את הטהורה הוא במיתה ומתוך שהן בחזקת טומאה אין נותנין לו ולא עוד אלא שאין ראוי ליתנה אלא לתלמיד חכם שנאמר ונתתם את תרומת י״י לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים אלא מה הוא חבר אף בניו חברים וכתיב ויאמר לעם לתת את מנת הכהנים והלויים למען יחזקו בתורת י״י כל המחזיק בתורת י״י יש לו מנות שאינו מחזיק בתורת י״י אין לו מנות:
תלמיד חכם ראוי שישפיע מטובו וללמד מחכמתו לכל שואל וכל המונע הלכה מפי תלמידו כאלו גוזלו מנחלת אבותיו שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית:
קללת חכם אפילו על חנם כו׳. עיקר הך מילתא בפ׳ אלו הן הגולין גבי דוד ואחיתופל ע״ש:
מאי בשער על עסקי שער כו׳ ויהיה שער מלשון יצא השער ובשער הגבוה דפ׳ איזהו נשך שהיה מלעיג השליש כן על דברי אלישע שאמר כעת מחר סאה סולת וגו׳ בשקל בשער שומרון דהיינו במקח ושער היוצא בשומרון וק״ל:
וכתיב [ונאמר]: ״ויהי לו כן וירמסו אתו העם בשער וימת״ (מלכים ב׳ ז, כ). ושואלים: ודילמא [ושמא] קללת אלישע גרמה ליה [לו] שימות כך, ולא מדה כנגד מדה על כפירתו? שהרי אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם, אפילו על חנם (גם אם לא היתה מוצדקת), היא באה ומתקיימת, וכל שכן קללת אלישע שבדין קללו! ומשיבים: אם כן לכתוב קרא [שיכתוב המקרא]: ״וירמסוהו וימת״, מאי [מה] משמעות תוספת ההדגשה ״בשער״, ללמד: על עסקי שער, על שלגלג ואמר שגם אם יפתח ה׳ שערים בשמים לא יהא כן, ולכן נענש מדה כנגד מדה.
And it is written: “And it was for him so, and the people trampled him in the gate, and he died” (II Kings 7:20). The Gemara challenges: Perhaps it was the curse of Elisha that caused the officer to die in that manner, not the principle of punishment measure for measure for his lack of belief, as Rav Yehuda says that Rav says: The curse of a Sage, even if baseless, comes to be fulfilled? This is all the more so true concerning the curse of Elisha, which was warranted. The Gemara answers: If so, let the verse write: And they trampled him and he died. What does the term “in the gate” serve to teach? It teaches that he died over matters relating to the gate [sha’ar]. It was for the cynical dismissal of the prophecy of Elisha that the officer voiced at the city gate that he was punished measure for measure and was trampled at the city gate.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) (אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן) מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ח:כ״ח} וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ [אֶת] תְּרוּמַת ה׳ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְכִי אַהֲרֹן לְעוֹלָם קַיָּים וַהֲלֹא לֹא נִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ תְּרוּמָה אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָתִיד לִחְיוֹת וְיִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין לוֹ תְּרוּמָה מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה.

§ Rabbi Yoḥanan says: From where is the resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from this verse, as it is stated with regard to teruma of the tithe: “And you shall give the teruma of the Lord to Aaron the priest” (Numbers 18:28). And does Aaron exist forever so that one can fulfill the mitzva by giving him the teruma of the tithe? But is it not so that Aaron did not enter Eretz Yisrael, the only place where the people would give him teruma? Rather, the verse teaches that Aaron is destined to live in the future and the Jewish people will give him teruma. From here it is derived that the resurrection of the dead is from the Torah.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(וכי אהרן קיים לעולם – כלומר וכי אהרן חיה כל כך שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל ומאי האי דקאמר ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן).
לעולם קיים – לאו דווקא אלא כלומר הלא לא נגזר עליו שיחיה כל כך.
שעתיד לחיות – לעולם הבא.
אמר ר׳ יוחנן מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן וכי אהרן הכהן לעולם קיים שפרט לך הכתוב לאהרן ולא לזולתו אלא על כרחיך ה״ה לשאר כהנים וא״כ מה ת״ל לאהרן מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו מתנות ורבינו שלמה פירש וכי אהרן היה לו לחיות כ״כ שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל ומאי האי דקאמר ונתתה ממנו תרומת ה׳ לאהרן והאי לעולם קיים לאו דוקא אלא וכי נגזר עליו שיחיה כל כך אלא לומר לך שעתיד לחיות לעולם הבא וישראל נותנין לו מתנות עד כאן דבריו ז״ל ואנחנו כבר ביארנו שאין דברים הללו אמורים לעה״ב אלא לימות המשיח:
אמר ר׳ חנא כו׳ כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאלו נותנה לפני ארי מה ארי ספק דורס ורומס ברגליו ואוכלה מנוולת ספק אינו דורס אלא נותנה בחורו ואינה מנוולת אף כהן עם הארץ ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה. ד״א מה ארי ספק דורס כדרכו ואוכל ואין מניחה עד שתמות ותינוול ספק אינו דורס כדרכו אלא טורף ומניחה עד שתמות מנוולת או שנותנה בידי גורים קטנים שמנוולין אותה אף כהן. דבי ר׳ אליעזר בן יעקב תנא אף משיאו עון כלומר ישראל לכהן עם הארץ משיא את הכהן עון שנותן מכשול לפניו וגורם לו לאכול תרומה בטומאה שנאמר והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם ומתרגמינן במיכליהן בסואבא:
גמרא ונתתם ממנו את תרומת ה׳ כו׳ וכי אהרן הכהן לעולם כו׳ לאהרן כאהרן מה אהרן חבר אף בניו חברים מכאן שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ כצ״ל:
שם פשיטא דהיום כולכם היום אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים אתם חיים כל זה נמחק. ונ״ב בס״א אינו והאמת שאינו אלא לתאר הענין וק״ל:
בד״ה לעולם קיים לאו דוקא כלומר הלא כו׳ כצ״ל:
בד״ה שעתיד כו׳ צ״ל אלא מלמד שעתיד להחיות כו׳. בד״ה מה ארי כו׳ לדורסה לאוכלה מיד כו׳ אם יאכלנה בטהרה או בטומאה כצ״ל והס״ד:
בד״ה ויחיו כו׳ צ״ל יחיו מתוך מתים כו׳:
שנאמר ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן כו׳ והלא לא נכנס אהרן לארץ ישראל כו׳ מכאן לתח״ה מן התורה כו׳. ונרמז דבר זה בתרומת מעשר שהלוי נותן מעשר לכהן ממעשר דגן שקיבל מישראל שהוא קדש מן הקדש ראוי שיקבלו אהרן שהוא קדש קדשים כדאמרי׳ בסוף הוריות בעולם הבא שהוא כולו קדש קדשים וק״ל:
בגמרא וכי אהרן לעולם קיים: עיין פירש״י ולענ״ד י״ל דהכי קאמר שהרי במנחה נאמר בפרשת צו והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו ונאמר ובניו מפני שהוא מצוה לדורות וכאן נאמר רק לאהרן ולא לבניו ולכן מקשה וכי אהרן לעולם קיים ולמה לא נאמר לבניו ג״כ וכי תימא שמצוה בו יותר מלבניו והלא לא נכנס לא״י ולא קבל כלל:
אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנים לו תרומה: פירש רש״י לעולם הבא וק״ק איך שייך תרומה לעוה״ב שאין בו לא אכילה ולא שתיה. וי״ל לפי מה דאמרינן ביומא (דף ה׳ ע״ב) כדבעי שם כיצד ילבישו בגדי כהונה לעתיד לבא דהיינו כשיבוא משיח והשיב כשיבא אהרן ובניו ומשה עמהם וזה נראה כשיבא משיח אף דאז עוד עדיין ליכא תחיית המתים מכ״מ יחיו משה ואהרן ובניו להורות העם הדרך אשר ילכו בה כימי צאתם מארץ מצרים ואז יתנו לו תרומה דאז עולם כמנהגו נוהג כדאמר שמואל אין בין העוה״ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד:
א אמר ר׳ יוחנן: מניין לתחיית המתים מן התורה?שנאמר בתרומת מעשר: ״ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן״ (במדבר יח, כח), וכי אהרן עצמו לעולם קיים שתקויים מצוה זו בו? והלא לא נכנס אהרן עצמו לארץ ישראל, מקום שנותנין לו תרומה, ונמצא שלא התקיים בו הכתוב כלל! אלא מלמד שעתיד אהרן לחיות לעתיד לבוא, וישראל נותנין לו תרומהמכאן לתחיית המתים מן התורה.
§ Rabbi Yoḥanan says: From where is the resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from this verse, as it is stated with regard to teruma of the tithe: “And you shall give the teruma of the Lord to Aaron the priest” (Numbers 18:28). And does Aaron exist forever so that one can fulfill the mitzva by giving him the teruma of the tithe? But is it not so that Aaron did not enter Eretz Yisrael, the only place where the people would give him teruma? Rather, the verse teaches that Aaron is destined to live in the future and the Jewish people will give him teruma. From here it is derived that the resurrection of the dead is from the Torah.
רש״ירמ״המהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא לְאַהֲרֹן כְּאַהֲרֹן מָה אַהֲרֹן חָבֵר אַף בָּנָיו חֲבֵרִים.

The school of Rabbi Yishmael taught a different derivation from this verse. From the term “to Aaron” one derives that teruma must be given to a priest like Aaron; just as Aaron is one devoted to the meticulous observance of mitzvot, particularly those relating to ritual purity, teruma, and tithes [ḥaver], so too one gives teruma to his descendants who are ḥaverim.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דבי רבי ישמעאל תנא – הא דכתיב לאהרן לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך כאהרן וכו׳.
דבי [בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל תנא [שנינו] מדרש אחר על אותו כתוב: ״לאהרן״ — כוונתו כאהרן, מה אהרן חבר (תלמיד חכם) — אף בניו חברים, שיש להקפיד ולתת מתנות כהונה רק לכהן תלמיד חכם.
The school of Rabbi Yishmael taught a different derivation from this verse. From the term “to Aaron” one derives that teruma must be given to a priest like Aaron; just as Aaron is one devoted to the meticulous observance of mitzvot, particularly those relating to ritual purity, teruma, and tithes [ḥaver], so too one gives teruma to his descendants who are ḥaverim.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִנַּיִין שֶׁאֵין נוֹתְנִין תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב ל״א:ד׳} וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַים לָתֵת מנת (לכהנים ולוים) [הכהנים וְהַלְוִיִּם] לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳ כׇּל הַמַּחְזִיק בְּתוֹרַת ה׳ יֵשׁ לוֹ מְנָת וְשֶׁאֵינוֹ מַחְזִיק בְּתוֹרַת ה׳ אֵין לוֹ מְנָת.

Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: From where is it derived that one does not give teruma to a priest who is an am ha’aretz? It is derived from a verse, as it is stated: “And he commanded the people who dwelled in Jerusalem to give the portion of the priests and of the Levites, so that they may firmly adhere to the Torah of the Lord” (II Chronicles 31:4). Everyone who firmly adheres to the Torah of the Lord has a portion, and anyone who does not firmly adhere to the Torah of the Lord does not have a portion.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כל המחזיק בתורת כו׳. נ״ל לפרש דלמען יחזקו וגו׳ קאי על הנותן המנה כדרך שאחז״ל עץ חיים היא למחזיקים בה לעוסקים בה לא נאמר אלא מחזיקים בה דהיינו המסייעים ומחזיקים לתורה ונותנין ללומדי תורה כגון המעשרות ללוי ולכהן ולזה הזהיר על הנותן להחזיק בתורת ה׳ בנתינתו שיתן כדי שילמדו הכהנים ולוים על ידו וק״ל:
אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: מניין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ?שנאמר: ״ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה׳ ״(דברי הימים ב׳ לא, ד), משמע שכל המחזיק בתורת ה׳יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה׳אין לו מנת.
Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that Rabbi Yonatan says: From where is it derived that one does not give teruma to a priest who is an am ha’aretz? It is derived from a verse, as it is stated: “And he commanded the people who dwelled in Jerusalem to give the portion of the priests and of the Levites, so that they may firmly adhere to the Torah of the Lord” (II Chronicles 31:4). Everyone who firmly adheres to the Torah of the Lord has a portion, and anyone who does not firmly adhere to the Torah of the Lord does not have a portion.
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב יְהוּדָה כׇּל הַנּוֹתֵן תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כְּאִילּוּ נוֹתְנָהּ לִפְנֵי אֲרִי מָה אֲרִי סָפֵק דּוֹרֵס וְאוֹכֵל סָפֵק אֵינוֹ דּוֹרֵס וְאוֹכֵל אַף כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ סָפֵק אוֹכְלָהּ בְּטׇהֳרָה סָפֵק אוֹכְלָהּ בְּטוּמְאָה.

Rav Aḥa bar Adda says that Rav Yehuda says: With regard to anyone who gives teruma to a priest who is an am ha’aretz, it is as though he placed the teruma before a lion. Just as with regard to a lion, there is uncertainty whether it will maul its prey and eat it, and uncertainty whether it will not maul its prey and instead eat it alive, so too, with regard to a priest who is an am ha’aretz to whom one gives teruma, there is uncertainty whether he will eat it in purity, and there is uncertainty whether he will eat it in impurity, thereby violating a prohibition by Torah law.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דרס
דרסא(סנהדרין צ:) כל הנותן מתנה לכהן עם הארץ כאלו נותנה לפני ארי מה תרי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל וכו׳. (בבא קמא טז:) אמר שמואל ארי ברשות הרבים דרס ואכל פטור טרף ואכל חייב פי׳ דרס בהמה ואכלה נאלתר שלא המיתה בתחילה פטור דהיינו אורחיה והויא לה שן ברשות הרבים טרף ואכל שבתחילה הרג ואח״כ אכל דלאו אורחיה והוי לה תולדה דקרן דמשונה פי׳ אחר דרס ואכל אם הכה זה הארי הבהמה בידיו ומתה בארס שלו ואכלה פטור שכן דרכו בעת שרוצה לאכול וקי״ל שן ברשות הרבים פטור אבל אם טרף בפיו ובשיניו והמית הבהמה חייב ואע״פ שאחרי כן ישב ואכל ששינה ודינו כדין הקרן ברשות הרבים דבהדיא תנינן דרך הארי לדרוס ודרך הזאב לטרוף ותני׳ רועה שהניח עדרו ובא זאב וטרף ארי ודרס וכו׳ ואקשינן על שמואל והכתיב אריה טורף בדי גורותיו ופריק בשביל גורותיו כלומר אין רצונו לאכול אלא להמית ולהאכיל לבניו וכן שאר הפסוק.
א. [נערטרעטען.]
מה ארי ספק דורס ואוכל – ואין אנו יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם שתסריח או לא אלא לטרוף ולמלא (חורו) [תאותו] ולאחר זמן יאכלנה כשתסריח וה״נ כהן עם הארץ כשאנו נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין אם יאכלנה בטהרה או בטומאה [אי נמי] ספק דורס שארי דרכו לדרוס ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא דרוסה מנוולת ופעמים שנותנה בחורו ואינה מנוולת.
מה ארי ספק דורס. עפירש״י והנראה הדמיון בזה שהדריסה היא עיקר מסימני טומאה כמפורש פ׳ א״ט והאריות רובן דורסין כדאמרינן שם ולזה אמר מה ארי ספק דורס ואוכל כו׳ אבל יש לילך אחר הרוב שדורסין לאכול בטומאה אף כהן ע״ה ספק אוכלה בטהרה כו׳ ורובן ודאי דאין נזהרין ואוכלין בדרך דריסה שהוא סימן טומאה ואזלינן בתר רובן שלא ליתן להם:
כל הנותן תרומה לכהן ע״ה: נראה דרב יהודה פליג ארשב״נ אר״י שהוא סבר משום כל המחזיק בתורת ה׳ לבד יש ולפי מה שכתבו התוס׳ חולין (דף ק״ל) אם אין כאן כהן המחזיק יכול ליתן גם לכהן ע״ה אבל רב יהודה פליג ואמר דהוא כאלו כופת לפני ארי שמא יטמאה א״כ אסור ליתן לו ור׳ יוחנן מוסיף שגורם לו מיתה ולכן לא יתן לו ודבי ראב״י מוסיף לא בלבד מיתה גורם לו אלא משיאו עון אשמה מה שגם המיתה אינה מכפרת:
מה ארי ספק דורס ואוכל: עיין פירש״י ולענ״ד י״ל ע״פ מה שכתבו התוס׳ פסחים (דף מ״ט ע״ב) בשם ר״ת דמה שמביא שם ג״כ ארי דורס ואוכל שאין ממתין עד שתמות כן ע״ה לא ממתין עד שתתפייס הרי שמפרש דורס ואוכל שאינו ממתין עד שיהא ראוי לאכילה וכן יש לפרש גם כאן ספק דורס ואוכל שאינו ממתין עד שיטהר עצמו ואוכלה בטומאה ספק אינו דורס ואוכל וממתין עד שיטהר ויהיה ראוי לו:
אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה: כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי, מה ארי ספק דורס (הורג במכה) ואוכל, ספק אינו דורס ואוכל ומניח את טרפו חי — אף כהן עם הארץ שניתנה לו תרומה, ספק אוכלה בטהרה כראוי, ספק אוכלה בטומאה ובאיסור חמור.
Rav Aḥa bar Adda says that Rav Yehuda says: With regard to anyone who gives teruma to a priest who is an am ha’aretz, it is as though he placed the teruma before a lion. Just as with regard to a lion, there is uncertainty whether it will maul its prey and eat it, and uncertainty whether it will not maul its prey and instead eat it alive, so too, with regard to a priest who is an am ha’aretz to whom one gives teruma, there is uncertainty whether he will eat it in purity, and there is uncertainty whether he will eat it in impurity, thereby violating a prohibition by Torah law.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותערוך לנרפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף גּוֹרֵם לוֹ מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ב:ט׳} וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלוּהוּ דְּבֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב תָּנָא אַף מַשִּׂיאוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ב:ט״ז} וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאׇכְלָם אֶת קׇדְשֵׁיהֶם.

Rabbi Yoḥanan says: One who gives teruma to a priest who is an am ha’aretz even causes the priest’s death, as it is stated with regard to teruma: “And die therefore if they profane it” (Leviticus 22:9). Priests who partake of teruma in a state of ritual impurity profane it and are liable to be punished with death at the hand of Heaven. The school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught: By giving teruma to a priest who is an am ha’aretz, one also brings upon him a sin of guilt, i.e., a sin that will lead to additional sins, as it is stated: “And so bring upon them a sin of guilt when they eat their sacred items” (Leviticus 22:16).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עון אשמה – עונות הרבה מטעין עליו.
באכלם את קדשיהם – ומתרגמינן במיכלהון בסואבא ית קודשיהון.
והשיאו אותם עון וגו׳ דהשתא יתפרש המקרא כפשטיה שאחרים שהם הנותנים להם הם משיאים אותם עון גו׳ ולא כדרשה דר״י שזה אחד משלשה אתין שנדרשים על עצמם כפירש״י בפרשה וזאת הברכה בפסוק ויקבור אותו וגו׳ ע״ש. וכינה עון הזה לאשם הזה שהוא הקרבן הבא על הספק ברוב מקומות שזה הנותן לו תרומה בספק עבירה נותן לו כדקאמר לעיל ספק אוכלה בטהרה כו׳ וק״ל:
ר׳ יוחנן אמר: אף גורם לו לכהן זה מיתה, שנאמר בדיני תרומות: ״ומתו בו כי יחללהו״ (ויקרא כב, ט), ללמד שאם יאכלו הכהנים תרומתם בטומאה ויחללוה על ידי כך, חייבים הם מיתה לשמים. דבי [בבית מדרשו] של ר׳ אליעזר בן יעקב תנא [שנה החכם]: אף משיאו עון אשמה, שנאמר: ״והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם״ (שם טז).
Rabbi Yoḥanan says: One who gives teruma to a priest who is an am ha’aretz even causes the priest’s death, as it is stated with regard to teruma: “And die therefore if they profane it” (Leviticus 22:9). Priests who partake of teruma in a state of ritual impurity profane it and are liable to be punished with death at the hand of Heaven. The school of Rabbi Eliezer ben Ya’akov taught: By giving teruma to a priest who is an am ha’aretz, one also brings upon him a sin of guilt, i.e., a sin that will lead to additional sins, as it is stated: “And so bring upon them a sin of guilt when they eat their sacred items” (Leviticus 22:16).
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) תַּנְיָא ר׳רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ו׳:ד׳} וְגַם הקימותי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לָכֶם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לָהֶם מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה.:

§ It is taught in a baraita that Rabbi Simai says: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated with regard to the Patriarchs: “I have also established My covenant with them to give to them the land of Canaan” (Exodus 6:4). The phrase: To give to you the land of Canaan, is not stated, as the meaning of the verse is not that God fulfilled the covenant with the Patriarchs when he gave the land of Canaan to the children of Israel; rather, it is stated: “To give to them the land of Canaan,” meaning to the Patriarchs themselves. From here is it derived that the resurrection of the dead is from the Torah, as in the future the Patriarchs will come to life and inherit the land.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא להם – דמשמע שהבטיח הקב״ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שיתן להם ארץ ישראל וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב״ה ליתן להם את ארץ ישראל.
וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם וגו׳. לכם לא נאמר אלא להם כו׳. נראה אע״ג דהאי קרא עם משה ידבר ושפיר מצינן לפרושי כינוי דלהם אבני ישראל מ״מ משמע להו טפי לפרש כינוי דלהם אאבות כמו כינוי דאותם דשב על האבות אבל בני ישראל לא הוזכרו כאן שיהיה שב כינוי דלהם עליהם ועוד נראה דסמך בהך דרשה אקרא דמייתי לקמן בפרשת עקב דכתיב ביה אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת להם דהתם כיון דעם ישראל ידבר בלשון נוכח לאבותיכם ע״כ דכינוי דלהם לשון נסתר אינו שב על בני ישראל רק על האבות ור׳ סימאי מייתי האי קרא שהוא מוקדם בתורה וסמך עצמו אההוא קרא דכינוי דלהם בין הכא ובין הכא אאבות ומהא דכתיב באברהם קום התהלך וגו׳ כי לך אתננה וביעקב כתיב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה וגו׳ משום דהתם באברהם נתנה לו במתנה בכח ולא בפועל דהיינו שיחזיק בה בהילוכו בה לרוחב ולאורך וכן ביעקב לא נתנה לו בפועל רק בכח שנתכפלה לו הארץ כדי שתהא נוחה לבניו ליכבש כדאמרי׳ בפרק ג״ה ומ״ה קאמרינן לקמן בפרקין שהיה להם לאבות מקום להרהר על שלא נתקיימה המתנה בהם בפועל אבל האי קרא והקמותי את בריתי וגו׳ נאמר על קיום הברית ועל המתנה שנתקיימה בהם בפועל ולכן יקשה וכי להם נתנה בפועל והלא לבניהם נתנה אלא מלמד שעתידים כו׳ ומיהו לקמן בפרקין מוקמי ליה להאי קרא והקמותי וגו׳ נמי אמתנה שלא נתקיימה וכבר כתבנו דהך דרשה דהכא עיקרה סמוכה אהאי קרא דפרשת עקב אשר נשבע לאבותיכם לתת להם שהוא נאמר על קיום השבועה ועל המתנה שתתקיים בהם בפועל ולא נתקיימה אלא שעתידין כו׳ ותו לא מידי וק״ל:
צר״ק ק״ם נש״ם ג״ם סימן כצ״ל מספר ישן והוא סימן לחמשה כופרים ששואלין בענין תחיית המתים וחמשה חכמים המשיבים להם והם ה׳ הכופרים צר״ק ק״ם צדוקים רומיים קלפטרא קעזאר מינא וה׳ חכמים משיבים גש״ם ג״ם גמליאל יהושע מאיר גמליאל אמי ודו״ק:
ב תניא [שנויה ברייתא], ר׳ סימאי אומר: מניין לתחיית המתים מן התורה?שנאמר על אבות האומה: ״וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען״ (שמות ו, ד). ״לכם״ לא נאמר, שאין הכוונה לומר שהתקיימה ברית האבות בנתינת הארץ לבני ישראל, אלא ״להם״ לאבות עצמם — מכאן לתחיית המתים מן התורה שעתידים הם לחיות ולרשת את הארץ ויתקיימו בהם דברי ה׳.
§ It is taught in a baraita that Rabbi Simai says: From where is resurrection of the dead derived from the Torah? It is derived from a verse, as it is stated with regard to the Patriarchs: “I have also established My covenant with them to give to them the land of Canaan” (Exodus 6:4). The phrase: To give to you the land of Canaan, is not stated, as the meaning of the verse is not that God fulfilled the covenant with the Patriarchs when he gave the land of Canaan to the children of Israel; rather, it is stated: “To give to them the land of Canaan,” meaning to the Patriarchs themselves. From here is it derived that the resurrection of the dead is from the Torah, as in the future the Patriarchs will come to life and inherit the land.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) (צד״ק ג״ם גש״ם ק״ם סִימָן).: שָׁאֲלוּ מינין אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מחיה מֵתִים אָמַר לָהֶם מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים וְלֹא קִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ.

The Gemara records a mnemonic for those cited in the upcoming discussion: Tzadi, dalet, kuf; gimmel, mem; gimmel, shin, mem; kuf, mem. Heretics asked Rabban Gamliel: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, revives the dead? Rabban Gamliel said to them that this matter can be proven from the Torah, from the Prophets, and from Writings, but they did not accept the proofs from him.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאלו צדוקין את רבן גמליאל מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר הנך שוכב עם אבותיך וקם כלומר הנך שוכב מת ולבסוף אתה קם שבישרו שעתיד לחיות לעתיד לבוא דמשמע ליה האי וקם אמשה קאמר ופריכו ליה ודילמא וקם העם הזה וזנה דהאי וקם אהעם הזה קאי אמר להן מן הנביאים דכתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו כו׳ ופריכו ליה וממאי דלעתיד לבוא ודילמא ישעיה אהנך דאחיי יחזקאל הוא דאינבי אמר להן מן הכתובים וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים ופריכו ליה ודילמא רחושי שפותיהו בעלמא בגו קברא כדר׳ יוחנן אבל מיקם ומיפק לא עד שאמר להן המקרא הזה למען ירבו ימיכם כו׳ וי״א מן המקרא הזה אמר להם חיים כולכם היום מה ת״ל היום אלא שעתידין אתם לחיות כיום הזה: האי ברייתא דהכרת תכרת כו׳ כבר פרישנא בפרק ארבע מיתות:
(צד״ק ג״ם גש״ם קם סימן). שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחייה מתים? הביא ואמר להם ראיות מן התורה, ומן הנביאים, ומן הכתובים, ולא קיבלו ממנו.
The Gemara records a mnemonic for those cited in the upcoming discussion: Tzadi, dalet, kuf; gimmel, mem; gimmel, shin, mem; kuf, mem. Heretics asked Rabban Gamliel: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, revives the dead? Rabban Gamliel said to them that this matter can be proven from the Torah, from the Prophets, and from Writings, but they did not accept the proofs from him.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מִן הַתּוֹרָה דִּכְתִיב {דברים ל״א:ט״ז} וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם אָמְרוּ לוֹ וְדִילְמָא וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה.

The proof from the Torah is as it is written: “And the Lord said to Moses, behold, you shall lie with your fathers and arise” (Deuteronomy 31:16). The heretics said to him: But perhaps the verse should be divided in a different manner, and it should be read: “Behold, you shall lie with your fathers, and this people will arise and stray after the foreign gods of the land.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנך שוכב עם אבותיך וקם – הנה אתה מת שוכב והנה אתה קם שתחיה לעתיד לבא והאי וקם אהנך קאי.
דילמא וקם העם וזנה – דלקמי׳ קאי ולאו אדלעיל והיינו אחד (מג׳) מקראות שאין להם הכרע.
ודלמא וקם העם הזה גו׳. ביומא פ״ה חשיב ליה וקם בהנהו ה׳ מקראות שאין להם הכרע והם שאת משוקדים מחר ארור וקם ואפשר דר״ג השיב להם כיון דאין לו הכרע הוא סובל שני הפירושים ומשמע נמי דקאי אדלעיל עם אבותיך וקם והכופרים השיבו לו דיש לו הכרע ודלמא וקם העם וגו׳ והוא מבואר לפי תשובת ר״ג שהמקרא הזה אין לו הכרע שבא הרמז בזה שמיתת צדיקים אינו העדר והפסד להם אלא שהם העדר והפסד לדורות וזהו שאמר שוכב עם אבותיך וקם שאין אתה העדר לך במיתתך לפי שאתה קם לזמן התחייה אבל אתה העדר גדול לדורך וקם העם הזה וזנה וגו׳ דלא יהיה להם מוכיח ועומד בפרץ כמו שעשית אתה להחזירן למוטב ולהדריכן בדרך ישרה כמה פעמים אחר שחטאו גם להתפלל עליהן וק״ל:
מן התורהדכתיב [שנאמר]: ״ויאמר ה׳ אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם״ (דברים לא, טז), אמרו לו: ודילמא [ושמא] אין ההפסק בכתוב כפי שאתה עושה וצריך לקרוא ״וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ״ (דברים לא, טז).
The proof from the Torah is as it is written: “And the Lord said to Moses, behold, you shall lie with your fathers and arise” (Deuteronomy 31:16). The heretics said to him: But perhaps the verse should be divided in a different manner, and it should be read: “Behold, you shall lie with your fathers, and this people will arise and stray after the foreign gods of the land.”
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) מִן הַנְּבִיאִים דִּכְתִיב {ישעיהו כ״ו:י״ט} יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל וְדִילְמָא מֵתִים שֶׁהֶחְיָה יְחֶזְקֵאל.

The proof from the Prophets is as it is written: “Your dead shall live, my corpse shall arise. Awake and sing, you that dwell in the dust, for your dew is as the dew of vegetation, and the land shall cast out the dead” (Isaiah 26:19). The heretics said to him: But perhaps the prophecy was fulfilled with the dead that Ezekiel revived. No proof may be cited from that verse with regard to any future resurrection.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יחיו מתיך – דמתים שבארץ ישראל יחיו.
נבלתי יקומון – אפי׳ נפלים יחיו במסכת כתובות.
ודילמא מתים שהחיה יחזקאל – דההיא קרא יחיו מתיך ישעיה אמרו והוא קדם ליחזקאל שנתנבא בימי חזקיה והיה מתנבא פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים אבל לעולם הבא לא.
יחיו מתיך נבלתי יקומון וגו׳. עי׳ פרש״י ואיכא למ״ד התם נבלתי יקומון מתים שבחו״ל ולפי ב׳ הדרשות יהיה כינוי דמתיך לא״י אבל כינוי דנבלתי לא יתפרש לפי הדרש וי״ל כינוי דמתיך להקב״ה דהיינו המתים שמתו בידי שמים יחיו ע״י ית׳ ב״ה אף אותן שלא מתו בידי שמים ונהרגו יחיו ויקומו ע״י ית׳ ב״ה וזה שכלל ישעיה את עצמו עמהן שגם הוא נהרג ע״י מנשה וכינוי דנבלתי על עצמו שאמר שיקום נבלתי שיהרג ע״י מנשה עם שאר הנהרגים ואמר הקיצו ורננו גו׳ כי טל אורות טלך כלפי שאמרו שם בכתובות שמתים שבח״ל יחיו בגלגול ע״י מחילות על זה אמר שהתחייה תהיה ע״י אורות של טל התחייה וילכו הצדיקים במחילות תחת הקרקע עד לא״י וז״ש וארץ רפאים שהיא ארץ עוג שנקרא מיתר רפאים ששם קבור משה שעמו יחיו מתים שבחוץ לארץ אותה ארץ תפיל במחילות שיבאו מתים שבח״ל עם משה לארץ ישראל כדאמרי׳ במדרשות וק״ל:
הביא להם ראיה מן הנביאיםדכתיב [שנאמר]: ״יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל״ (ישעיה כו, יט). אמרו לו: משם אין ראיה לתחיית מתים לעתיד, ודילמא [ושמא] מדובר רק במתים שהחיה יחזקאל?
The proof from the Prophets is as it is written: “Your dead shall live, my corpse shall arise. Awake and sing, you that dwell in the dust, for your dew is as the dew of vegetation, and the land shall cast out the dead” (Isaiah 26:19). The heretics said to him: But perhaps the prophecy was fulfilled with the dead that Ezekiel revived. No proof may be cited from that verse with regard to any future resurrection.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִן הַכְּתוּבִים דִּכְתִיב {שיר השירים ז׳:י׳} וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשָׁנִים וְדִילְמָא רַחוֹשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָותֵיהּ בְּעָלְמָא כר׳כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק כׇּל מִי שֶׁנֶּאֶמְרָה הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ בְּעוֹלָם הַזֶּה שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר שֶׁנֶּאֱמַר דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.

The proof from Writings is as it is written: “And your palate is like the best wine that glides down smoothly for my beloved, moving gently the lips of those that sleep” (Song of Songs 7:10), indicating that the dead will ultimately rise and speak. The heretics said to him: But perhaps merely their lips will move, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: Anyone in whose name a halakha is stated in this world, his lips move in the grave as if repeating the statement cited in his name, as it is stated: “Moving gently the lips of those that sleep.” No proof may be cited from that verse, as it is unrelated to resurrection.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך דבב
דבבא(יבמות צז. סנהדרין צ: בכורות ל: ובשקלים ירושלמי בסוף גמ׳ דפרק מצטרפין שקלים) אגורה באהלך עולמים וכו׳ עד דובב שפתי ישנים ככומר של ענבים מה כומר זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהן של צדיקים כיון שאומרים הלכה מפיהם שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. ס״א דובבות מה הנאה יש לו בר נזירא אמר כהדין דשתי קונדיטון רבי יצחק אמר כהדין דשתי חמר עתיק דאף על גב דשתי ניה טעמי׳ בפומי׳. גידול אומר האומר דבר בשם אומרו יראה כאלו בעל שמועה עומד לנגדו כדכתיב אך בצלם יתהלך איש חזינהו נשיפוותיה דקא דבבן.
א. [פליעסען לאנגזאם שלייכען.]
דובב – פרונמיי״ש בלעז כלומר נעות ומתנודדות שפתי ישיני עפר מכלל שיחיו.
מרחשן שפוותיהו בעלמא – שפתותיהן נעות מעט בתוך הקבר אבל אין חיין ויוצאין לאויר העולם וכרבי יוחנן וכו׳.
וחכך כיין הטוב הולך לדודי וגו׳. דריש ליה על התחייה ואמר במעלת עולם הבא אחר התחייה וחכך יתענג כיין הטוב הוא היין המשומר לעתיד מששת ימי בראשית ואמר שזה היין אינו יין המשכר בעולם הזה אבל הוא הולך את המתים לדודי למישרים בעומק מחילות עד שעולים בארץ ישראל ומסיים עוד במעלתו שאינו כיין של העולם הזה המשכר ומביא השינה לאדם אלא אדרבה הוא דובב שפתי הישנים להקיצם משנתם ולדבר בשפתם דברי אלהים חיים:
אמרו לו דילמא רחושי מרחשן שפוותיה בעלמא כר״י כו׳. ר״ל בעלמא בעוה״ז מלתא דר״י מפורש ביבמות פ׳ האשה רבה ע״ש:
אפילו ביום שכולם מתים אתם חיים וגו׳. וה״ק קרא לפי שאתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים החיים נדבקים גם בכם להיותכם נצחים וקיימים לעתיד כהיום בעוה״ז:
הביא להם עוד ראיה מן הכתובים, דכתיב [שנאמר]: ״וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים״ (שיר השירים ז, י), כלומר, לעתיד לבוא יחיו וידובבו שפתי ישני עפר. אמרו לו: ודילמא [ושמא] רחושי מרחשן שפוותיה בעלמא [רוחשות שפתותיהם בלבד] בלא קשר לתחייה, וכפי שאמר ר׳ יוחנן. שאמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יהוצדק: כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה, שפתותיו דובבות (נעות) בקבר כחוזר ואומר אימרה זו, שנאמר: ״דובב שפתי ישנים״.
The proof from Writings is as it is written: “And your palate is like the best wine that glides down smoothly for my beloved, moving gently the lips of those that sleep” (Song of Songs 7:10), indicating that the dead will ultimately rise and speak. The heretics said to him: But perhaps merely their lips will move, in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: Anyone in whose name a halakha is stated in this world, his lips move in the grave as if repeating the statement cited in his name, as it is stated: “Moving gently the lips of those that sleep.” No proof may be cited from that verse, as it is unrelated to resurrection.
הערוך על סדר הש״סרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מִקְרָא זֶה {דברים י״א:ט׳,כ״א} אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם לָכֶם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לָהֶם מִיכָּן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה.

This exchange continued until Rabban Gamliel stated to them this verse: “That your days may be multiplied, and the days of your children, upon the land that the Lord took an oath to your forefathers to give them” (Deuteronomy 11:21). The phrase: To give you, is not stated; rather, it is stated: “To give them,” to the Patriarchs themselves, as in the future the Patriarchs will come to life and inherit the land. From here resurrection of the dead is derived from the Torah.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא קבלו ממנו עד שאמר להם וכו׳.
עד שאמר להם רבן גמליאל מקרא זה כראיה: ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבתיכם לתת להם״ (דברים יא, כא), ״לכם״ לא נאמר אלא ״להם״, שעתידים האבות לחיות ולרשת את הארץ — מיכן לתחיית המתים מן התורה.
This exchange continued until Rabban Gamliel stated to them this verse: “That your days may be multiplied, and the days of your children, upon the land that the Lord took an oath to your forefathers to give them” (Deuteronomy 11:21). The phrase: To give you, is not stated; rather, it is stated: “To give them,” to the Patriarchs themselves, as in the future the Patriarchs will come to life and inherit the land. From here resurrection of the dead is derived from the Torah.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה אָמַר לָהֶם {דברים ד׳:ד׳} וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (פְּשִׁיטָא דְּחַיִּים כּוּלְּכֶם הַיּוֹם אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּיוֹם שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלָּם מֵתִים אַתֶּם חַיִּים) מָה הַיּוֹם כּוּלְּכֶם קַיָּימִין אַף לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא כּוּלְּכֶם קַיָּימִין.

And there are those who say that it is from this following verse that he said to them his ultimate proof: “But you who cleave to the Lord your God every one of you is alive this day” (Deuteronomy 4:4). Wasn’t it obvious with regard to the children of Israel whom God was addressing, that “every one of you is alive this day”? Rather, the meaning of the verse is: Even on the day when everyone is dead you will live; just as today every one of you is alive, so too, in the World-to-Come every one of you will be alive.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חיים כלכם היום – דהאי יום מיותר הוא דמצי למכתב חיים כלכם מה תלמוד לומר היום כהיום מה היום וכו׳ כך שמעתי.
בד״ה חיים כולכם כו׳ מה היום וכו׳ כך שמעתי הס״ד ונמחק וקם והד״א:
ויש אומרים כי מן המקרא הזה אמר להם: ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום״ (דברים ד, ד), והרי פשיטא [פשוט] ש״חיים כלכם היום״, שהרי הוא פונה לאנשים חיים ומדבר אליהם, אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים אתם חיים, כלומר, מה היום כולכם קיימיןאף לעולם הבא כולכם קיימין.
And there are those who say that it is from this following verse that he said to them his ultimate proof: “But you who cleave to the Lord your God every one of you is alive this day” (Deuteronomy 4:4). Wasn’t it obvious with regard to the children of Israel whom God was addressing, that “every one of you is alive this day”? Rather, the meaning of the verse is: Even on the day when everyone is dead you will live; just as today every one of you is alive, so too, in the World-to-Come every one of you will be alive.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) שָׁאֲלוּ רוֹמִיִּים אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה מִנַּיִין שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה מֵתִים וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת אֲמַר לְהוּ תַּרְוַויְיהוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״א:ט״ז} וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה.

The Romans asked Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, revives the dead, and from where is it derived that He knows what is destined to be? Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to them: Both of those matters are derived from this verse, as it is stated: “And the Lord said to Moses, Behold, you shall lie with your fathers and arise; this people will go astray” (Deuteronomy 31:16). This indicates that Moses will die and then arise from the dead and that the Holy One, Blessed be He, knows what the children of Israel are destined to do.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הנך שוכב עם אבותיך וקם – הרי תחיית המתים העם הזה וזנה הרי מה שעתיד להיות.
מניין שהקב״ה מחיה מתים ויודע כו׳. הפילוספים הם מן הכופרים בידיעה ובתחיית המתים והם שאלו על שניהם מנין מן התורה. ואמר להו נקוט מיהא פלגא בידייכו וכו׳. יש לדקדק לכאורה בהאי לישנא דהוה ליה למימר נקוט מיהא חדא בידייכו דהיינו הידיעה ואפשר לפרש דהכי קאמר נקוט מיהא פלגא בשאלת תחיית המתים בידייכו שהרי הכתוב הזה וקם אין לו הכרע כדלעיל והוי הראיה כמחצה על מחצה. ונקיט נמי בידייכו הך כולה מלתא דיודע מה כו׳ וק״ל:
שאלו רומיים את ר׳ יהושע בן חנניה: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ומנין שהוא יודע מה שעתיד להיות? אמר להו [להם]: תרווייהו [שניהם] למדים מן המקרא הזה, שנאמר: ״ויאמר ה׳ אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה״ (דברים לא, טז), הרי שנאמר שימות משה ויקום, ומכאן לתחיית המתים ולידיעת הקדוש ברוך הוא את העתיד להיות.
The Romans asked Rabbi Yehoshua ben Ḥananya: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, revives the dead, and from where is it derived that He knows what is destined to be? Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to them: Both of those matters are derived from this verse, as it is stated: “And the Lord said to Moses, Behold, you shall lie with your fathers and arise; this people will go astray” (Deuteronomy 31:16). This indicates that Moses will die and then arise from the dead and that the Holy One, Blessed be He, knows what the children of Israel are destined to do.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וְדִילְמָא וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אֲמַר לְהוּ נְקוּטוּ מִיהָא פַּלְגָא בִּידַיְיכוּ דְּיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת אִיתְּמַר נָמֵי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה מֵתִים וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם וְגוֹ׳.

The Romans asked: But perhaps the verse should be divided in a different manner, and it should be read: “Behold, you shall lie with your fathers and this people will arise and go astray after the foreign gods of the land.” Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to them: Take at least a response to half of your question in your hands from that verse, that God knows what is destined to be. The Gemara comments: It was also stated on a similar note by an amora citing a tanna, as Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, revives the dead, and from where is it derived that He knows what is destined to be? It is derived from a verse, as it is stated: “Behold, you shall lie with your fathers and arise.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פלגא בידך – דמהאי קרא נפקא דיודע מה שעתיד.
והקשו לו: ודילמא [ושמא] יש לקרוא: ״וקם העם הזה וזנה״? אמר להו [להם]: נקוטו מיהא פלגא בידייכו [החזיקו על כל פנים חצי בידכם], כי מכאן נלמד לפחות שיודע ה׳ מה שעתיד להיות. איתמר נמי [נאמר גם כן] כעין זה בשם אמוראים, אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ויודע מה שעתיד להיות?שנאמר: ״הנך שכב עם אבתיך וקם״.
The Romans asked: But perhaps the verse should be divided in a different manner, and it should be read: “Behold, you shall lie with your fathers and this people will arise and go astray after the foreign gods of the land.” Rabbi Yehoshua ben Ḥananya said to them: Take at least a response to half of your question in your hands from that verse, that God knows what is destined to be. The Gemara comments: It was also stated on a similar note by an amora citing a tanna, as Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, revives the dead, and from where is it derived that He knows what is destined to be? It is derived from a verse, as it is stated: “Behold, you shall lie with your fathers and arise.”
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּדָבָר זֶה זִיַּיפְתִּי סִפְרֵי מינים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה אָמַרְתִּי לָהֶן זִיַּיפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {במדבר ט״ו:ל״א} הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָהּ בָּהּ הִכָּרֵת תִּכָּרֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲוֹנָהּ בָּהּ לְאֵימַת לָאו לָעוֹלָם הַבָּא.

It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, says: With this following matter, I refuted the books of the Samaritans, as they would say that there is no source for the resurrection of the dead from the Torah. I said to them: You falsified your torah and you accomplished nothing, as you say there is no source for the resurrection of the dead from the Torah, and the Torah states: “That soul shall be excised; his iniquity shall be upon him” (Numbers 15:31). You interpret the phrase “that soul shall be excised” to mean that a sinner will be punished with death in this world. If so, with regard to the phrase “his iniquity shall be upon him,” for when is that destined to be? Is it not for the World-to-Come, i.e., the world as it will exist after the resurrection of the dead? Apparently, there is a World-to-Come and there is an allusion to it in the Torah.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
זייפתם ולא העליתם – כזב אתם אומרים ואין ממש בדבריכם.
לאו לעולם הבא – אלמא יש תחיית המתים.
זייפתם תורתכם כו׳. נראה לפרש זייפתם תורתכם דהיינו מקראות שמפורש בהם ת״ה שהביאו לעיל אשר נשבע לאבותיכם לתת להם וקרוב היה זה להזדייף לכתוב לכם תחת להם ועשו כן לפי שנתיישבו בארץ ישראל ואמרו שלא יצא הארץ מידם לעולם וזה הכתוב לאבותיכם לתת להם כבר נתקיימה לתת לכם אבל לא יתקיים לעולם לתת להם בעצמם לעתיד וע״ז א״ל זייפתם תורתכם להכחיש עולם הבא לכתוב לכם תחת להם שלא העליתם בידכם כלום שלא הועיל זה לכם שהרי כתיב תכרת תכרת עונה בה שאחר שאדם נכרת בעולם הזה בידי שמים קודם זמנו מאי עונה בה אלא על העתיד נאמר שיהיה עונה נשאר בה לדון עליו ולזה דקדק הכתוב לומר בלשון נקבה עונה בה ולא עונו בו שעל דין הנשמה לעתיד אמר כן ודו״ק:
תניא [שנויה ברייתא]: אמר ר׳ אליעזר בר׳ יוסי: בדבר זה זייפתי, כלומר, הוכחתי את שקרם של ספרי כותים, שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה. אמרתי להן: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הוא אומר ״הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה״ (במדבר טו, לא). ״הכרת תכרת״ אתם מבינים שימות האדם בעולם הזה. ״עונה בה״לאימת [לאימתי]? לאו [האם לא] לעולם הבא, הרי שיש עולם הבא, והוא רמוז בתורה.
It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, says: With this following matter, I refuted the books of the Samaritans, as they would say that there is no source for the resurrection of the dead from the Torah. I said to them: You falsified your torah and you accomplished nothing, as you say there is no source for the resurrection of the dead from the Torah, and the Torah states: “That soul shall be excised; his iniquity shall be upon him” (Numbers 15:31). You interpret the phrase “that soul shall be excised” to mean that a sinner will be punished with death in this world. If so, with regard to the phrase “his iniquity shall be upon him,” for when is that destined to be? Is it not for the World-to-Come, i.e., the world as it will exist after the resurrection of the dead? Apparently, there is a World-to-Come and there is an allusion to it in the Torah.
רש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְלֵימָא לְהוּ תַּרְוַיְיהוּ מֵהִכָּרֵת תִּכָּרֵת אִינְהוּ הֲווֹ אָמְרִי לֵיהּ דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

Rav Pappa said to Abaye: And let Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, say to the Samaritans that both of those matters can be derived from the phrase “shall be excised [hikkaret tikkaret].”Hikkaret” indicates that the sinner is excised from this world, and “tikkaret” indicates that the sinner is excised from the World-to-Come. Abaye answered: Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, preferred not to cite proof from the compound verb, because the Samaritans would say: The Torah spoke in the language of people, and the compound verb is merely a stylistic flourish.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מהכרת תכרת – הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא.
אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון בני אדם – ולהכי אמר להו הכי כי היכי דלא להוי להו פתחון פה.
שם מהכרת תכרת אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כו׳. מאי עבדי ביה האי מיבעיא ליה לכדתניא כו׳ כצ״ל:
רש״י בד״ה וכי אהרן קיים כו׳ עד תרומת ה׳ לאהרן הכהן נמחק. ונ״ב בס״א אינו:
בד״ה אינהו כו׳ פתחון פה הס״ד:
אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: ולימא להו תרוייהו [ושיאמר להם את שני הדברים] מ״הכרת תכרת״! כפי הדרשה: ״הכרת״ — בעולם הזה, ״תכרת״ — לעולם הבא! ומשיבים: אינהו הוו אמרי ליה [הם היו אומרים לו]: דברה תורה כלשון בני אדם ואין להוכיח דבר מן הלשון הכפולה.
Rav Pappa said to Abaye: And let Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, say to the Samaritans that both of those matters can be derived from the phrase “shall be excised [hikkaret tikkaret].”Hikkaret” indicates that the sinner is excised from this world, and “tikkaret” indicates that the sinner is excised from the World-to-Come. Abaye answered: Rabbi Eliezer, son of Rabbi Yosei, preferred not to cite proof from the compound verb, because the Samaritans would say: The Torah spoke in the language of people, and the compound verb is merely a stylistic flourish.
רש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) כְּתַנָּאֵי הִכָּרֵת תִּכָּרֵת אהִכָּרֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה תִּכָּרֵת לָעוֹלָם הַבָּא דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר {במדבר ט״ו:ל׳} אֶת ה׳ הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה וְכִי שְׁלֹשָׁה עוֹלָמִים יֵשׁ אֶלָּא וְנִכְרְתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הִכָּרֵת לָעוֹלָם הַבָּא הִכָּרֵת תִּכָּרֵת דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.

The Gemara notes: These derivations of Rabbi Eliezer and Rav Pappa are parallel to a dispute between tanna’im with regard to hikkaret tikkaret,” as follows: Hikkaret indicates that the sinner is excised in this world, and tikkaret indicates that the sinner is excised in the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yishmael said to him: Isn’t it already stated in the previous verse: “That person that blasphemes the Lord, that soul shall be excised [venikhreta]” (Numbers 15:30), and are there three worlds from which the sinner is excised? Rather, from the term venikhreta it is derived that the sinner is excised in this world, from hikkaret it is derived that the sinner is excised in the World-to-Come, and from the compound verb hikkaret tikkaret nothing is derived, as the Torah spoke in the language of people.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הכרת תכרת – בעבודת כוכבים כתיב.
והלא כבר נאמר – בעבודת כוכבים את ה׳ הוא מגדף ונכרתה דס״ל מגדף היינו עובד עבודת כוכבים.
וכי שלשה עולמים יש וכו׳ – ור״ע סבירא ליה דמגדף היינו מברך השם.
בד״ה והלא כבר כו׳ עובד ע״ז הס״ד:
ומעירים: דבר זה הוא כתנאי [כתנאים] שבאמת נחלקו באותו כתוב, ששנינו: כוונת הכתוב ״הכרת תכרת״ היא: ״הכרת״בעולם הזה, ״תכרת״לעולם הבא, אלו דברי ר׳ עקיבא. אמר לו ר׳ ישמעאל: והלא כבר נאמר בהמשך הענין לשון נוספת של כריתות, ״את ה׳ הוא מגדף ונכרתה״ (במדבר טו, ל), וכי שלשה עולמים יש? אלא ״ונכרתה״ פירושו — בעולם הזה, ״הכרת״לעולם הבא, והחזרה ״הכרת תכרת״ אינה באה ללמד דבר, כי דברה תורה כלשון בני אדם בלשונות כפולים אלה.
The Gemara notes: These derivations of Rabbi Eliezer and Rav Pappa are parallel to a dispute between tanna’im with regard to hikkaret tikkaret,” as follows: Hikkaret indicates that the sinner is excised in this world, and tikkaret indicates that the sinner is excised in the World-to-Come; this is the statement of Rabbi Akiva. Rabbi Yishmael said to him: Isn’t it already stated in the previous verse: “That person that blasphemes the Lord, that soul shall be excised [venikhreta]” (Numbers 15:30), and are there three worlds from which the sinner is excised? Rather, from the term venikhreta it is derived that the sinner is excised in this world, from hikkaret it is derived that the sinner is excised in the World-to-Come, and from the compound verb hikkaret tikkaret nothing is derived, as the Torah spoke in the language of people.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) בֵּין ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבֵין ר״ערַבִּי עֲקִיבָא עֲוֹנָהּ בָּהּ מַאי עָבְדִי בֵּיהּ לְכִדְתַנְיָא יָכוֹל אֲפִילּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עֲוֹנָהּ בָּהּ לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ.

The Gemara asks: According to both Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva, what do they do with, i.e., what do they derive from, the phrase “His iniquity shall be upon him”? The Gemara answers: That phrase is necessary for that derivation which is taught in a baraita: One might have thought that the sinner is excised even after he repented. Therefore, the verse states: “His iniquity shall be upon him.” God states: I said that the sinner will be excised only when his iniquity remains upon him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והשתא בין לרבי ישמעאל בין לר״ע עונה בה מאי עבדי ליה מבעי ליה וכו׳.
שעונה בה – שלא שב קודם מיתה הוי בכרת אבל שב לא.
ושואלים: בין לר׳ ישמעאל ובין לר׳ עקיבא ״עונה בה״ מאי עבדי ביה [מה עושים הם בו]? מה משמעות כתוב זה לשיטתם? ומשיבים: לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: יכול יענש בכרת אפילו עשה תשובה?תלמוד לומר ״עונה בה״לא אמרתי שייענש כך אלא בזמן שעדיין עונה בה.
The Gemara asks: According to both Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva, what do they do with, i.e., what do they derive from, the phrase “His iniquity shall be upon him”? The Gemara answers: That phrase is necessary for that derivation which is taught in a baraita: One might have thought that the sinner is excised even after he repented. Therefore, the verse states: “His iniquity shall be upon him.” God states: I said that the sinner will be excised only when his iniquity remains upon him.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) שָׁאֲלָה קְלֵיאוֹפַּטְרָא מַלְכְּתָא אֶת ר״מרַבִּי מֵאִיר אָמְרָה יָדַעְנָא דְּחָיִי שָׁכְבֵי דִּכְתִיב {תהלים ע״ב:ט״ז} וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין עוֹמְדִין עֲרוּמִין אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶן עוֹמְדִין אֲמַר לַהּ ק״וקַל וָחוֹמֶר מֵחִיטָּה בוּמָה חִיטָּה שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרוּמָּה יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁין צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבָּרִים בִּלְבוּשֵׁיהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

§ The Gemara relates: Queen Cleopatra asked Rabbi Meir a question. She said: I know that the dead will live, as it is written: “And may they blossom out of the city like grass of the earth” (Psalms 72:16). Just as grass grows, so too, the dead will come to life. But when they arise, will they arise naked or will they arise with their garments? Rabbi Meir said to her: It is derived a fortiori from wheat. If wheat, which is buried naked, meaning that the kernel is sown without the chaff, emerges with several garments of chaff, all the more so will the righteous, who are buried with their garments, arise with their garments.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דחיי שכבי – שהמתים חיים.
ויציצו מעיר – שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים וכדאמרינן (כתובות דף קיא.) הקב״ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים.
ויציצו וגו׳ עומדין ערומין כו׳. נראה דמהאי קרא קא מספקא ליה שדומה תחייתם לעתיד כעשב הזה העולה מן הארץ ערום בלא לבוש ודבר גנאי הוא שיהיו עומדין ערומין וא״ל ק״ו מחטה ומה חטה כו׳ ועשב הנאמר בהאי קרא הוא עשב החטה שנקברה ערומה כו׳ ודו״ק:
ג מספרים: שאלה קליאופטרא מלכתא [המלכה] את ר׳ מאיר, אמרה: ידענא דחיי שכבי [יודעת אני שהמתים יחיו], דכתיב כן נאמר]: ״ויציצו מעיר כעשב הארץ״ (תהלים עב, טז), שכשם שצומח העשב כן יחזרו המתים לחיים. אלא כשהן עומדין, האם הם עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין? אמר לה: קל וחומר מחיטה, ומה חיטה שנקברה ערומה, כלומר, בלא מוץ וכיסוי, הריהי יוצאה כשהיא צומחת בכמה לבושין של קש, צדיקים שנקברים בלבושיהן — על אחת כמה וכמה שיקומו לבושים.
§ The Gemara relates: Queen Cleopatra asked Rabbi Meir a question. She said: I know that the dead will live, as it is written: “And may they blossom out of the city like grass of the earth” (Psalms 72:16). Just as grass grows, so too, the dead will come to life. But when they arise, will they arise naked or will they arise with their garments? Rabbi Meir said to her: It is derived a fortiori from wheat. If wheat, which is buried naked, meaning that the kernel is sown without the chaff, emerges with several garments of chaff, all the more so will the righteous, who are buried with their garments, arise with their garments.
עין משפט נר מצוהרש״ימהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) א״לאֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמְרִיתוּ דְּשָׁכְבֵי חָיִי הָא הָווּ עַפְרָא וְעַפְרָא מִי קָא חָיֵי

The Roman emperor said to Rabban Gamliel: You say that the dead will live. Aren’t they dust? And does dust come to life?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ועפרא מי קא חיי כו׳. השר הזה מין היה ולא האמין גם מה שנאמר בתורה וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה וגו׳ והאמין בקדמות העולם וע״כ השיבה לו מתוך היצירה שעינינו רואין מטיפה סרוחה שהיא כמים וכן בההוא מינא ששאל לר׳ אמי נמי הכי ועפרא מי קא חיי יש לפרש כן דע״כ לא האמין בתחלת יצירה של אדם הראשון וא״ל במקום שאין מים ועפר כו׳ היינו כפירוש ראשון שפרש״י שהקב״ה יוצר את האדם מטפה שאין בה ממש כו׳ אבל פירוש שני שפירש רש״י א״נ כל העולם יצר בתוהו עכ״ל לא יתכן להשיב למין הזה שלא האמין בתורה בבריאת אדם מן האדמה וק״ל:
אמר ליה [לו] קיסר לרבן גמליאל: אמריתו דשכבי חיי [אומרים אתם שהמתים יחיו], הא הוו עפרא [והרי הם נעשים עפר], ועפרא מי קא חיי [ועפר האם יכול הוא לחיות]?
The Roman emperor said to Rabban Gamliel: You say that the dead will live. Aren’t they dust? And does dust come to life?
מהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין צ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה סנהדרין צ:, הערוך על סדר הש"ס סנהדרין צ:, רש"י סנהדרין צ:, רמ"ה סנהדרין צ:, בית הבחירה למאירי סנהדרין צ: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה סנהדרין צ:, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין צ:, ערוך לנר סנהדרין צ: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין צ:

Sanhedrin 90b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Sanhedrin 90b, Collected from HeArukh Sanhedrin 90b, Rashi Sanhedrin 90b, Ramah Sanhedrin 90b, Meiri Sanhedrin 90b, Maharshal Chokhmat Shelomo Sanhedrin 90b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 90b, Arukh LaNer Sanhedrin 90b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 90b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×