גמרא
פירוש
וּכְתִיב {מלכים ב ז׳:כ׳} וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אוֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמוֹת וְדִילְמָא קִלְלַת אֱלִישָׁע גְּרַמָה לֵיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב קִלְלַת חָכָם כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
גמ׳ ויהי לו כן וירמסו אותו – דבדבר שכפר בו נדון שלא אכל משם ונרמס ברגלי הבאים לקנות.
(וכי אהרן קיים לעולם – כלומר וכי אהרן חיה כל כך שתנתן לו תרומה והלא לא נכנס לארץ ישראל ומאי האי דקאמר ונתתם ממנו תרומת ה׳ לאהרן הכהן).
לעולם קיים – לאו דווקא אלא כלומר הלא לא נגזר עליו שיחיה כל כך.
שעתיד לחיות – לעולם הבא. דבי רבי ישמעאל תנא – הא דכתיב לאהרן לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך כאהרן וכו׳. מה ארי ספק דורס ואוכל – ואין אנו יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם שתסריח או לא אלא לטרוף ולמלא (חורו) [תאותו] ולאחר זמן יאכלנה כשתסריח וה״נ כהן עם הארץ כשאנו נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין אם יאכלנה בטהרה או בטומאה [אי נמי] ספק דורס שארי דרכו לדרוס ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא דרוסה מנוולת ופעמים שנותנה בחורו ואינה מנוולת. עון אשמה – עונות הרבה מטעין עליו.
באכלם את קדשיהם – ומתרגמינן במיכלהון בסואבא ית קודשיהון. אלא להם – דמשמע שהבטיח הקב״ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שיתן להם ארץ ישראל וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב״ה ליתן להם את ארץ ישראל. הנך שוכב עם אבותיך וקם – הנה אתה מת שוכב והנה אתה קם שתחיה לעתיד לבא והאי וקם אהנך קאי.
דילמא וקם העם וזנה – דלקמי׳ קאי ולאו אדלעיל והיינו אחד (מג׳) מקראות שאין להם הכרע. יחיו מתיך – דמתים שבארץ ישראל יחיו.
נבלתי יקומון – אפי׳ נפלים יחיו במסכת כתובות.
ודילמא מתים שהחיה יחזקאל – דההיא קרא יחיו מתיך ישעיה אמרו והוא קדם ליחזקאל שנתנבא בימי חזקיה והיה מתנבא פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים אבל לעולם הבא לא. דובב – פרונמיי״ש בלעז כלומר נעות ומתנודדות שפתי ישיני עפר מכלל שיחיו.
מרחשן שפוותיהו בעלמא – שפתותיהן נעות מעט בתוך הקבר אבל אין חיין ויוצאין לאויר העולם וכרבי יוחנן וכו׳. ולא קבלו ממנו עד שאמר להם וכו׳. חיים כלכם היום – דהאי יום מיותר הוא דמצי למכתב חיים כלכם מה תלמוד לומר היום כהיום מה היום וכו׳ כך שמעתי. הנך שוכב עם אבותיך וקם – הרי תחיית המתים העם הזה וזנה הרי מה שעתיד להיות. פלגא בידך – דמהאי קרא נפקא דיודע מה שעתיד. זייפתם ולא העליתם – כזב אתם אומרים ואין ממש בדבריכם.
לאו לעולם הבא – אלמא יש תחיית המתים. מהכרת תכרת – הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא.
אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון בני אדם – ולהכי אמר להו הכי כי היכי דלא להוי להו פתחון פה. הכרת תכרת – בעבודת כוכבים כתיב.
והלא כבר נאמר – בעבודת כוכבים את ה׳ הוא מגדף ונכרתה דס״ל מגדף היינו עובד עבודת כוכבים.
וכי שלשה עולמים יש וכו׳ – ור״ע סבירא ליה דמגדף היינו מברך השם. והשתא בין לרבי ישמעאל בין לר״ע עונה בה מאי עבדי ליה מבעי ליה וכו׳.
שעונה בה – שלא שב קודם מיתה הוי בכרת אבל שב לא. דחיי שכבי – שהמתים חיים.
ויציצו מעיר – שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים וכדאמרינן (כתובות דף קיא.) הקב״ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
לעולם קיים – לאו דווקא אלא כלומר הלא לא נגזר עליו שיחיה כל כך.
שעתיד לחיות – לעולם הבא. דבי רבי ישמעאל תנא – הא דכתיב לאהרן לאו להכי הוא דאתא אלא לומר לך כאהרן וכו׳. מה ארי ספק דורס ואוכל – ואין אנו יודעין כשנוטל בהמה מן העדר אם דעתו לדורסה ולאוכלה מיד קודם שתסריח או לא אלא לטרוף ולמלא (חורו) [תאותו] ולאחר זמן יאכלנה כשתסריח וה״נ כהן עם הארץ כשאנו נותנין לו תרומה בידו אין אנו יודעין אם יאכלנה בטהרה או בטומאה [אי נמי] ספק דורס שארי דרכו לדרוס ולרמוס בהמה ברגליו ואוכלה כשהיא דרוסה מנוולת ופעמים שנותנה בחורו ואינה מנוולת. עון אשמה – עונות הרבה מטעין עליו.
באכלם את קדשיהם – ומתרגמינן במיכלהון בסואבא ית קודשיהון. אלא להם – דמשמע שהבטיח הקב״ה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב שיתן להם ארץ ישראל וכי להם ניתנה והלא לבניהם ניתנה אלא מלמד שעתידין לחיות ועתיד הקב״ה ליתן להם את ארץ ישראל. הנך שוכב עם אבותיך וקם – הנה אתה מת שוכב והנה אתה קם שתחיה לעתיד לבא והאי וקם אהנך קאי.
דילמא וקם העם וזנה – דלקמי׳ קאי ולאו אדלעיל והיינו אחד (מג׳) מקראות שאין להם הכרע. יחיו מתיך – דמתים שבארץ ישראל יחיו.
נבלתי יקומון – אפי׳ נפלים יחיו במסכת כתובות.
ודילמא מתים שהחיה יחזקאל – דההיא קרא יחיו מתיך ישעיה אמרו והוא קדם ליחזקאל שנתנבא בימי חזקיה והיה מתנבא פסוק זה על שהיה עתיד יחזקאל להחיות מתים אבל לעולם הבא לא. דובב – פרונמיי״ש בלעז כלומר נעות ומתנודדות שפתי ישיני עפר מכלל שיחיו.
מרחשן שפוותיהו בעלמא – שפתותיהן נעות מעט בתוך הקבר אבל אין חיין ויוצאין לאויר העולם וכרבי יוחנן וכו׳. ולא קבלו ממנו עד שאמר להם וכו׳. חיים כלכם היום – דהאי יום מיותר הוא דמצי למכתב חיים כלכם מה תלמוד לומר היום כהיום מה היום וכו׳ כך שמעתי. הנך שוכב עם אבותיך וקם – הרי תחיית המתים העם הזה וזנה הרי מה שעתיד להיות. פלגא בידך – דמהאי קרא נפקא דיודע מה שעתיד. זייפתם ולא העליתם – כזב אתם אומרים ואין ממש בדבריכם.
לאו לעולם הבא – אלמא יש תחיית המתים. מהכרת תכרת – הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא.
אינהו הוו אמרי ליה דברה תורה כלשון בני אדם – ולהכי אמר להו הכי כי היכי דלא להוי להו פתחון פה. הכרת תכרת – בעבודת כוכבים כתיב.
והלא כבר נאמר – בעבודת כוכבים את ה׳ הוא מגדף ונכרתה דס״ל מגדף היינו עובד עבודת כוכבים.
וכי שלשה עולמים יש וכו׳ – ור״ע סבירא ליה דמגדף היינו מברך השם. והשתא בין לרבי ישמעאל בין לר״ע עונה בה מאי עבדי ליה מבעי ליה וכו׳.
שעונה בה – שלא שב קודם מיתה הוי בכרת אבל שב לא. דחיי שכבי – שהמתים חיים.
ויציצו מעיר – שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים וכדאמרינן (כתובות דף קיא.) הקב״ה עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush