×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) {במדבר כ״ג:ט׳} ובגוים לֹא יִתְחַשָּׁב.
“It is a people that shall dwell alone, and shall not be reckoned among the nations” (Numbers 23:9), teaching that where the verse mentions “the nations,” the Jewish people are not included.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ובגוים לא יתחשב.
ובגוים לא יתחשב – כל מקום שהוזכרו שם נכרי לא הוזכרו ישראל בכלל.
ר׳ אלעזר רמי כתיב טוב ה׳ לכל וכתיב טוב ה׳ לקויו משל לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקהו משקה את כולו ואינו מונע את המים לילך לטובים ולרעים לפי שאין הטורח אלא אחד כשהוא עודר שהוא דבר שיש בו טורח בכל אחד מהן בפני עצמו אינו עודר אלא לטובים שבהן כך הקב״ה זן טובים ורעים כאחת וממלא את העולם כולו מזונות וטובה ואינו מונע מזונות מן הרעים אבל כשבא לעשות דבר הראוי לכל אחד מהן בפני עצמו כגון להגן מן הפורענות ולשלם שכר טוב אינו עושה אלא לקויו:
מתני׳ והלא כבר נאמר ובאבד רשעים רנה. ויעבר הרנה במחנה כלומר רנה שהיו הכל מצפין לה מתי ימות אותו רשע כיון שמת באה להן:
ויחביאם חמשים חמשים איש במערה מאי שנא חמשים חמשים א״ר אלעזר שאם ימצאו אלו ויהרגו יהיו אלו הנשארים לפליטה רבי אבהו אמר לפי שלא היתה מערה מאותן מערות מחזקת יתר מחמשים איש. מאי שנא עובדיה לאדום ותו לא ופשטי׳ גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא כלומר העץ הזכר שמכניסין בנקבותו של ברזל שחותכין בו עצים מן היער הוא נלקח ובו חותכין את היער וכן עובדיה לאדום. ודוד שבא מרות המואביה למואב שנאמר ויך את מואב כו׳. כי אתא רב דימי אמר ירך מתוכה מסרחת כלומר מבשר שהסריח בתוכה מסרחת כולה.
איידי דאשתעי במואב אייתי הכא האי קרא דכתיב במישע מלך מואב ויקח את בנו הבכור כו׳ ויעלהו עולה רב ושמואל חד אמר לשם שמים וחד אמר לע״ג ודייקינן בשלמא למאן דאמר לשום שמים היינו דכתיב ויהי קצף גדול על ישראל מה שאינו מצווה עשה כך מי שמצווה על אחת כמה וכמה שהיה חייב לעשות מי שלא השפעתי לו טובה כך מי שהשפעתי לו כמה טובות על אחת כמה וכמה אלא למ״ד לשם ע״ג מאי ויהי קצף גדול על ישראל. ומהדרינן שהוזכר להן אותו עון שהיו מעבירין ביניהן לע״ג כדר׳ יהושע בן לוי דרמי כתיב וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם וכתיב עשיתם הא כיצד כמתקנין שבהן לא עשיתם. יש אומרים כגון עגלון מלך מואב שהיה מכבד את השם וכיון שאמר לו אהוד דבר סתר לי אליך מיד ויקם מעל הכסא (שופטים ג׳). כמקולקלין שבהם עשיתם כגון מישע מלך מואב שהקריב בנו לע״ג וכך היו ישראל עושין באותה שעה נזכר להן אותו עון שהיו גם הם רגילין בו:
ויסעו מעליו וישובו לארץ לארצם לא נאמר אלא לארץ אותה שעה ירדו שונאיהם של ישראל למדרגה התחתונה כלומר שנתחייבו לירד למדרגה התחתונה של גהינם.
וכיון דסליק מענינא דמואב הדר לענינא דעובדיה דהוה קאי ביה דקאמרינן גדול הנאמר בעובדיה יותר ממה שנאמר באברהם דאלו בעובדיה כתיב מאד ומשום הכי אייתינן קרא דשונמית דכתיב בה עד מאד. ואית דאמרי דמשום דמארא דמילתא ר׳ חנניא בר פפא נקט ליה הכא משום דאיירי באידך דרב חנניא בר פפא גבי ויסעו מעליו וישובו לארץ דקאמר דאותה שעה ירדו שונאים של ישראל:
לעולם אל יהרהר אדם אחר מדותיו של הקב״ה בראותו העדר הסדור למראה עיניו וכל שכן בעניני צדיק ורע לו רשע וטוב לו אבל ידע כי הכל במשפט שהצור תמים פעלו ואם אופני דרכיו נעלמים ממנו מהם למרק עוונותיהם בעולם הזה על דרך השקאת המרים המשלשלים לקצת חליים למרק הגוף להשאירו בלי חלאה ומהם בהפך לשלם גמולם בעולם הזה על דרך פטום השור והשמנת הברבור לרעתו ומהם שלא יעלה ענינו להשגחה פרטית או לעונש פרטי ויוכלל ענינו בכלל העולם והוא שאמרו כתוב טוב י״י לכל וכתיב טוב י״י לקוויו לאדם שיש לו פרדס כשהוא משקה משקה את כולם כשהוא עודר אינו עודר אלא לטובים שבהם וכן בדברי העונש באמרו אם שוט ימית פתאום למסת נקיים ילעג אלא שיעזור בזה צד עונש נרמז בפרק אחרון בענין צדיקים שבתוכה וכבר הארכנו בענינים אלו בחבור התשובה:
ונשלם הפרק תהלה לאל:
״הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב״ (במדבר כג, ט), לומר שבכל מקום שנזכרים ״גויים״ — אין עם ישראל בכללם.
“It is a people that shall dwell alone, and shall not be reckoned among the nations” (Numbers 23:9), teaching that where the verse mentions “the nations,” the Jewish people are not included.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) רַבִּי אֶלְעָזָר רָמֵי כְּתִיב {תהלים קמ״ה:ט׳} טוֹב ה׳ לַכֹּל וּכְתִיב {איכה ג׳:כ״ה} טוֹב ה׳ לְקוֹוָיו מָשָׁל לְאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּרְדֵּס כְּשֶׁהוּא מַשְׁקֶה מַשְׁקֶה אֶת כּוּלּוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹדֵר אֵינוֹ עוֹדֵר אֶלָּא טוֹבִים שֶׁבָּהֶם.:

The Gemara cites a related statement: Rabbi Elazar raises a contradiction: It is written in one verse: “The Lord is good to all and His compassion is over all His works” (Psalms 145:9), and it is written in a different verse: “The Lord is good to those who wait for Him, to the soul that seeks Him” (Lamentations 3:25). He explains: This can be compared to a person who has an orchard. When he waters it, he waters all of it. Perforce, the water reaches all parts of the orchard, and he cannot discriminate between trees. This is the meaning of the verse: “The Lord is good to all.” By contrast, when he hoes around the trees, he hoes only around the good trees among them. Similarly, when God bestows goodness to the world, all receive it. When He protects people from harm, not all are protected.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כשהוא משקה – אינו מונע המים לילך לטובים ולרעים לפי שאינו אלא טורח אחד וכשהוא עודר דהוי טורח לכל אחד ואחד אינו עודר אלא הטובים.
עודר – חופר. כך הקב״ה זן טובים ורעים הכל בדבור אחד ממלא את כל העולם כולו טובה שהכל שלו אבל כשבא להגין מן הפורעניות ולשלם שכר אינו אלא לקוויו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טוב ה׳ לכל וכתיב וכו׳. כפי פירוש רש״י לא ידעתי לכוון מה שייכא הך דרשה להכא גם בגירסת ע״י איתא הגרסא כדרבי אלעזר דר״א רמי כתיב וכו׳ דמשמע דקאי אדלעיל ונראה דקרא ובגוים לא יתחשב מתפרש להו כלפי מ״ש בתנחומא הן עם לבדד ישכון כשהוא משמחן אין העובדי כוכבים משמח עמהן אלא הכל לוקין וכשהעובדי כוכבים שמחין בעוה״ז הן אוכלין עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להן מן החשבון שנא׳ ובגוים לא יתחשב והביא במדרש ילקוט משל לבנו של מלך וכו׳ כך בעה״ז כדי שלא יהא נפשם של ישראל עגומה לכן נתן להם הקב״ה שיהו אוכלים עם כל מלכות ומלכות וכשתבא גאולה לעתיד הן אוכלין לעצמן שנא׳ עם לבדד ישכון אמרו שמא מה שאכלנו מן העובד כוכבים לשעבר מתחשב לנו אמר ליה ובגוים לא יתחשב ואהא מייתי כדרבי אלעזר דר״א רמי כתיב טוב ה׳ לכל וכתיב טוב ה׳ לקויו:
וקאמר משל לאדם כשהוא משקה וכו׳ דהיינו הטובות שנותן הקב״ה לעובדי כוכבים בעוה״ז הוא משקה כולו ומטיב לישראל עמהם ואינו מתחשב להם וכשהוא עודר דהיינו בגפן יחידי אינו עודר אלא הטובים היינו ישראל בעה״ב שהם היו קויו בעוה״ז וק״ל:
באופן קצת דומה ר׳ אלעזר רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר במקום אחד] ״טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו״ (תהלים קמה, ט), וכתיב [ונאמר במקום אחר] ״טוב ה׳ לקוו לנפש תדרשנו״ (איכה ג, כה). וכך יש ליישב סתירה זו: משל לאדם שיש לו פרדס, כשהוא משקהמשקה את כולו, שהמים זורמים בתעלות לכל חלקי הפרדס בבת אחת, ואינו יכול להבחין, הוא שנאמר ״טוב ה׳ לכל״, כשהוא עודר ודואג לכל צמח לעצמו — אינו עודר אלא לטובים שבהם ולא לכולם.
The Gemara cites a related statement: Rabbi Elazar raises a contradiction: It is written in one verse: “The Lord is good to all and His compassion is over all His works” (Psalms 145:9), and it is written in a different verse: “The Lord is good to those who wait for Him, to the soul that seeks Him” (Lamentations 3:25). He explains: This can be compared to a person who has an orchard. When he waters it, he waters all of it. Perforce, the water reaches all parts of the orchard, and he cannot discriminate between trees. This is the meaning of the verse: “The Lord is good to all.” By contrast, when he hoes around the trees, he hoes only around the good trees among them. Similarly, when God bestows goodness to the world, all receive it. When He protects people from harm, not all are protected.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) לְפִיכָךְ כָּל א׳אֶחָד וא׳וְאֶחָד כּוּ׳.: {מלכים א כ״ב:ל״ו} וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה א״ראָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא {משלי י״א:י׳} בַּאֲבוֹד רְשָׁעִים רִנָּה בַּאֲבוֹד אַחְאָב בֶּן עָמְרִי רִנָּה.

§ The mishna teaches: Therefore, since all humanity descends from one person, each and every person is obligated to say: The world was created for me. The mishna then teaches that the court says to the witnesses: And perhaps you will say: Why would we want to be responsible for the blood of this person? But be aware, as is it not already stated: “When the wicked perish, there is song” (Proverbs 11:10)? The Gemara teaches: A separate verse relates that after the evil king Ahab was killed: “And the song went throughout the camp” (I Kings 22:36). Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: The fact that the verse states “the song,” and not a song, indicates that it is referring to a song mentioned elsewhere. Accordingly, the verse: “When the wicked perish, there is song,” alludes to this episode: When Ahab ben Omri perished, there was song.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויעבר הרנה במחנה, באבוד רשעים רינה, באבוד אחאב רינו רינה.
אמר ר׳ יוחנן: מפני מה לא נאמר כי טוב בפרשה זו? שנ׳: בצאת⁠(ו) לפני החלוץ אומרים הודו ליי׳ כי לעולם חסדו, ועוד כתיב: ולא קרב זה אל זה כל הלילה. ביקשו מלאכי השרת לומר שירה. אמר להן הקב״ה: מעשה ידיי טובעין בים ואתם אומרים שירה לפניי? ללמדך שאין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים. ואע״פ שהוא אינו שמח – אחרים משמח, שנ׳: ישיש יי׳, ולא כתיב שש – ש״מ.
ויעבר הרנה – מדלא כתיב רנה משמע הרינה המיוחדת שהיתה עתידה לבא שכבר הוזכרה והיכן הוזכרה.
באבוד רשעים רנה – והיה העולם מצפה מתי תבא הרנה איבודו של אחאב וכשנהרג עברה והוזכרה הרנה בפי הכל.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

באבוד אחאב כו׳. כפירש״י מדכתיב הרנה בה״א דריש ליה דברוח הקודש אמר שלמה באבוד רשעים רנה על אחאב ואמר רשעים בלשון רבים עליו ועל כל בני ביתו וכמ״ש בו ובערתי אחריך וגו׳:
א שנינו במשנה כי לפיכך, כיון שכל העולם נברא מאדם אחד, כל אחד ואחד חייב לומר לעצמו שבשבילו נברא העולם וכל מעשה שלו משפיע על העולם, אם לטוב או לרע. ואם יאמר אדם מה לי ולצרה זו, להעיד נגד החוטאים? יש לומר כי אין הדבר כן, וודאי חייב הוא להעיד, שכן ראוי לאבד את הרשעים, שנאמר: ״ובאבוד רשעים רינה״ (משלי יא, י). נאמר לאחר מות אחאב ״ויעבר הרנה במחנה״ (מלכים א׳ כב, לו), אמר ר׳ אחא בר חנינא: הוא שנאמר ״ובאבד רשעים רנה״ (משלי יא, י), כלומר, באבוד אחאב בן עמרירנה.
§ The mishna teaches: Therefore, since all humanity descends from one person, each and every person is obligated to say: The world was created for me. The mishna then teaches that the court says to the witnesses: And perhaps you will say: Why would we want to be responsible for the blood of this person? But be aware, as is it not already stated: “When the wicked perish, there is song” (Proverbs 11:10)? The Gemara teaches: A separate verse relates that after the evil king Ahab was killed: “And the song went throughout the camp” (I Kings 22:36). Rabbi Aḥa bar Ḥanina says: The fact that the verse states “the song,” and not a song, indicates that it is referring to a song mentioned elsewhere. Accordingly, the verse: “When the wicked perish, there is song,” alludes to this episode: When Ahab ben Omri perished, there was song.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וּמִי חָדֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים הָכְתִיב {דברי הימים ב כ׳:כ״א} בְּצֵאת לִפְנֵי הֶחָלוּץ וְאוֹמְרִים הוֹדוּ לַה׳ כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְאָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִפְּנֵי מָה לֹא נֶאֱמַר בְּהוֹדָאָה זוֹ כִּי טוֹב לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל רְשָׁעִים.

The Gemara asks: But is the Holy One, Blessed be He, gladdened by the downfall of the wicked? Isn’t it written in the verse describing the victory of the Jewish people in battle: “He appointed them that should sing unto the Lord, and praise in the beauty of holiness, as they went out before the army, and say: Give thanks to the Lord, for His mercy endures forever” (II Chronicles 20:21). And Rabbi Yonatan says: For what reason is it not stated in this praise: “Give thanks to the Lord for He is good, for His mercy endures forever,” as is stated elsewhere, e.g., Psalms 118:1? This is because the Holy One, Blessed be He, is not gladdened by the downfall of the wicked.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בצאת לפני החלוץ – ביהושפט כתיב כשיצא להלחם בעמונים שבאו עליו.
כי טוב – משמע כי טוב בעיניו הודאה ושמחה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומי חדי קב״ה כו׳. הוא מבואר שהשמחה לפניו הוא החפץ והרצון וכבר אמר הכתוב כי לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו וחיה וז״ש שלא נאמר כי טוב במפלתן של רשעים דכי טוב נאמר על הקיום והרצון לפניו כמו שפירשו המפרשים בהנהו כי טוב דכתיבי במעשה בראשית ואמר מ״ד ולא קרב זה אל זה וגו׳ בקשו מלאכי השרת לומר שירה כו׳ אפשר שדרש ולא קרב זה עש״ה וקרא זה אל זה ואמר דכתיב גבי שירת מלאכי השרת בכל יום ומלת וקרא מלשון פגישה ופגיעה זה לזה באומרם שירה קאמר הכא שלא קרבו אז זה לזה לומר שירה ושוב מצאתי קרוב לזה בתנחומא ע״ש וענין שירה זו לכאורה שהיא שירת אז ישיר אבל במ״ר אמרו שאמר הקב״ה למלאכים אז ישיר משה ובני ישראל תחילה ואחר כך המלאכים ויש לחלק דבלילה שדרך המלאכים לומר שירה בכל לילה באותה לילה לא אמרו אבל ביום ז׳ אמרו אחר שאמרו ישראל ואיתא נמי במדרש שביום ח׳ אמרו ישראל שירת אז ישיר כמו שכתב רש״י בחומש סוף פרשת בשלח ועוד יש לומר דשירה דקאמר הכא היינו הלל אבל לאז ישיר אין לחוש וכן מ״ש מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה בר״ה היינו הלל כדמוכח פ״ק דערכין אמנם יש לדקדק לפי זה מה שכתבו התוספות פרק ב׳ דערכין מדקאמר מפני מה אין אנו אומרים שירה משמע שמלאכי השרת אומרים שירה ולכך אור״י דבר״ה וביו״כ אין לדלג והחיות ישוררו כו׳ עכ״ל ואם כן ביום ז׳ של פסח שאף מלאכי השרת אין אומרים שירה דהיינו הלל מכ״ש דאין ישראל אומרים הלל ולמה לי התם טעם דפסח אין חלוק בקרבנותיו ויש לומר דדווקא באותו יום ז׳ של פסח שנטבעו לא אמרו מה״ש שירה אבל אחר כך בכל שנה ביום ז׳ של פסח אומרים שירה כמו ישראל אי לאו טעמא משום דאינו חלוק בקרבנותיו ועוד יש לומר דודאי בראש השנה וביוה״כ דספרי חיים ומתים דכל ישראל פתוחים לפניו איך ישראל אומרים שירה אבל המלאכים אומרים אבל ביום ז׳ של פסח שנטבעו המצריים בים אין שירה לפניו מאת המלאכים משום מעשה ידיו טובעים כו׳ אבל ישראל יאמרו שירה כדמסיק דאחרים משיש אי לאו טעמא דאין חלוק בקרבנות ודו״ק:
ושואלים: ומי חדי קודשא בריך הוא [והאם שמח הקדוש ברוך הוא] במפלתן של רשעים? הכתיב [הרי נאמר]: ״בצאת לפני החלוץ ואמרים הודו לה׳ כי לעולם חסדו״ (דברי הימים ב׳ כ, כא). ואמר ר׳ יונתן: מפני מה לא נאמר בהודאה זו ״כי טוב״ כדרך שהפסוק נאמר כמה פעמים ״הודו לה׳ כי טוב״? — לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, ובכל מקום שיש מיתה לבני אדם, אין הדבר טוב לגמרי בעיניו.
The Gemara asks: But is the Holy One, Blessed be He, gladdened by the downfall of the wicked? Isn’t it written in the verse describing the victory of the Jewish people in battle: “He appointed them that should sing unto the Lord, and praise in the beauty of holiness, as they went out before the army, and say: Give thanks to the Lord, for His mercy endures forever” (II Chronicles 20:21). And Rabbi Yonatan says: For what reason is it not stated in this praise: “Give thanks to the Lord for He is good, for His mercy endures forever,” as is stated elsewhere, e.g., Psalms 118:1? This is because the Holy One, Blessed be He, is not gladdened by the downfall of the wicked.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) דְּאָמַר ר׳רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר ר׳רַבִּי יוֹנָתָן מַאי דִּכְתִיב {שמות י״ד:כ׳} וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כׇּל הַלָּיְלָה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לוֹמַר שִׁירָה לִפְנֵי הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לָהֶן הקב״ההַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֵׂה יָדַי טוֹבְעִין בַּיָּם וְאַתֶּם אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנַי.

The Gemara comments: As Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yonatan says: What is the meaning of that which is written in the passage describing the splitting of the Red Sea: “And the one came not near the other all the night” (Exodus 14:20)? At that time the ministering angels desired to recite a song before the Holy One, Blessed be He. The Holy One, Blessed be He, said to them: My handiwork, i.e., the Egyptians, are drowning in the sea, and you are reciting a song before Me? Apparently, God is not gladdened by the downfall of the wicked.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכפי שאמר ר׳ שמואל בר נחמן אמר ר׳ יונתן: מאי דכתיב [מהו שנאמר] לפני קריעת ים סוף ״ולא קרב זה אל זה כל הלילה״ (שמות יד, כ)? — באותה שעה שטבעו המצרים בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא, אמר להן הקדוש ברוך הוא: מעשי ידי, המצרים, שהרי אף הם מעשי ידי ה׳, טובעין בים, ואתם אומרים שירה לפני?! משמע שה׳ מצטער גם במיתתם של רשעים, וכיצד אפשר לומר שיש רינה באיבוד רשעים?
The Gemara comments: As Rabbi Shmuel bar Naḥman says that Rabbi Yonatan says: What is the meaning of that which is written in the passage describing the splitting of the Red Sea: “And the one came not near the other all the night” (Exodus 14:20)? At that time the ministering angels desired to recite a song before the Holy One, Blessed be He. The Holy One, Blessed be He, said to them: My handiwork, i.e., the Egyptians, are drowning in the sea, and you are reciting a song before Me? Apparently, God is not gladdened by the downfall of the wicked.
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא הוּא אֵינוֹ שָׂשׂ אֲבָל אֲחֵרִים מֵשִׂישׂ דַּיְקָא נָמֵי דִּכְתִיב {דברים כ״ח:ס״ג} יָשִׂישׂ וְלָא כְּתִיב יָשׂוּשׂ שְׁמַע מִינַּהּ.

Rabbi Yosei bar Ḥanina says: He, i.e., God, does not rejoice in their downfall, but He does cause others to feel joy. The Gemara comments: Accordingly, the language of the verse is also precise, as it is written: “And it shall come to pass, that as the Lord rejoiced over you to do you good, and to multiply you; so the Lord will cause rejoicing [yasis] over you to cause you to perish” (Deuteronomy 28:63), and it is not written: Will have joy [yasus]. The term “yasis” connotes causing joy to others, not that God will experience joy Himself. The Gemara affirms: Conclude from this inference that it is so.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כן ישיש ה׳ עליכם להאביד וגו׳ – ישיש אחרים שונאיכם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר׳ יוסי בר חנינא: אמנם הוא עצמו אינו שש במפלתם, אבל אחרים משיש (משמח) בכך. ומעירים: דיקא נמי [מדוייק גם כן] הדבר ממה דכתיב [שנאמר]: ״והיה כאשר שש ה׳ עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה׳ עליכם להאביד אתכם״ (דברים כח, סג), ולא כתיב [נאמר] ״ישוש״, כלומר, ״ישיש״ במובן של פועל יוצא, שלאחרים הוא גורם ששון, אבל הוא עצמו אינו שש. ומסכמים: אכן שמע מינה [למד מכאן] שכך הוא.
Rabbi Yosei bar Ḥanina says: He, i.e., God, does not rejoice in their downfall, but He does cause others to feel joy. The Gemara comments: Accordingly, the language of the verse is also precise, as it is written: “And it shall come to pass, that as the Lord rejoiced over you to do you good, and to multiply you; so the Lord will cause rejoicing [yasis] over you to cause you to perish” (Deuteronomy 28:63), and it is not written: Will have joy [yasus]. The term “yasis” connotes causing joy to others, not that God will experience joy Himself. The Gemara affirms: Conclude from this inference that it is so.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) {מלכים א כ״ב:ל״ח} וְהַזּוֹנוֹת רָחָצוּ וְגוֹ׳ אָמַר רַבִּי (אליעזר) לְמָרֵק שְׁתֵּי חֶזְיוֹנוֹת אַחַת שֶׁל מִיכָיְהוּ וְאַחַת שֶׁל אֵלִיָּהוּ בְּמִיכָיְהוּ כְּתִיב {מלכים א כ״ב:כ״ח} אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא דִיבֶּר ה׳ בִּי בְּאֵלִיָּהוּ כְּתִיב {מלכים א כ״א:י״ט} בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת.

Apropos the death of Ahab, the Gemara cites another verse from that passage. The verse states: “And they washed the chariot by the pool of Samaria, and the dogs licked up his blood; and the harlots also washed themselves there, according to the word of the Lord that He spoke” (I Kings 22:38). Rabbi Elazar says: “The harlots [hazzonot]” can be read as visions [ḥezyonot], and the verse means: To cleanse, i.e., to fulfill, two visions, one of Micaiah and one of Elijah. This fulfills a vision of Micaiah, as it is written: “If you return at all in peace, the Lord has not spoken by me” (I Kings 22:28). Once Ahab died, Micaiah’s vision was fulfilled. This also fulfills a vision of Elijah, as it is written: “In the place where the dogs licked the blood of Naboth shall the dogs lick your blood, even yours” (I Kings 21:19).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והזונות – פירוש: חזיונות, כדכתיב: ואיש משך בקשת לתמו, אמר רבא: לתמם שני חזיונות: אחת של מיכיהו, שנ׳: אם שוב תשוב בשלום לא דבר יי׳ בי, ואחת של אליהו, שנ׳: במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך.
ערך זן
זןא(סנהדרין לט:) והזונות רחצו א״ר אלעזר למרק ב׳ חזיונות א׳ של מכיהו שאמר אם שוב תשוב בשלום וגומר ואחד של אליהו שאמר במקום אשר לקקו הכלבים רבא אמר זונות ממש וכו׳ ואיש משך בקשת לתומו מהפכין טעמן רבי אלעזר אמר לפי תומו אמר רבא לתמם שני חזיונות:
ערך בחש
בחשב(ברכות לח.) בוחשי׳ את השתות פי׳ מערבין את השתות במים ושותין אותו. פ״א נותן השתות שהוא קלי בכלי ונותן בו חומץ ומערבבו שתי וערב. (גיטין מה.) בחשן קידרא בכשפין פירוש כשהיתה הקדירה רותחת היו מכניסות ידיהן לתוכה וגוששות כל מה שבתוכה ונראה שמחמת צדקותן הוא ולא הוה אלא מחמת כשפים. (גיטין סט) ניבחשיה בגואזא דמרמהון (סנהדרין לט) איתיבתיה קמיה בביחושיה. (שבת ק״מ) ובחשי ליה בשופתא דתומא (א״ב: תרגום בפסוק מרסנא ממוכן הוו מרסן ובחשן ית דמא פי׳ מערבין):
א. [הארע.]
ב. [אויס מישען.]
והזונות רחצו – באחאב כתיב במיתתו.
למרק – ללטוש ולהאיר כלומר רחצו והובררו השתי חזיונות שנאמרו עליו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר ר״א למרק ב׳ חזיונות כו׳. סיפא דקרא קאמר בדבר ה׳ אשר דבר הן ב׳ חזיונות שזכר ברישא דעניינא שלא בא לביתו לשלום כחזיון דמכי הו כדכתיב וימת בערב וגו׳ וכתיב וילוקו הכלבים את דמו הוא חזיון דאליהו ודרש ח׳ במקום ה׳ שהה׳ והח׳ מתחלפים במבטא באחע״ה גם בצורתן וכיוצא בזה מצינו בתלמוד וק״ל:
על הנאמר שם בענין מותו של אחאב ״וישטוף את הרכב על ברכת שומרון וילוקו הכלבים את דמו והזנות רחצו כדבר ה׳ אשר דבר״ (מלכים א׳ כב, לח), אמר ר׳ אליעזר: ״והזונות״ יש לקרוא כמו ״חזונות״, וכוונתו: למרק (להשלים) שתי חזיונות, אחת של מיכיהו ואחת של אליהו. במיכיהו כתיב [נאמר]: ״אם שוב תשוב בשלום לא דבר ה׳ בי״ (מלכים א׳ כב, כח). ואילו באליהו כתיב [נאמר]: ״במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילוקו הכלבים את דמך גם אתה״ (מלכים א׳ כא, יט).
Apropos the death of Ahab, the Gemara cites another verse from that passage. The verse states: “And they washed the chariot by the pool of Samaria, and the dogs licked up his blood; and the harlots also washed themselves there, according to the word of the Lord that He spoke” (I Kings 22:38). Rabbi Elazar says: “The harlots [hazzonot]” can be read as visions [ḥezyonot], and the verse means: To cleanse, i.e., to fulfill, two visions, one of Micaiah and one of Elijah. This fulfills a vision of Micaiah, as it is written: “If you return at all in peace, the Lord has not spoken by me” (I Kings 22:28). Once Ahab died, Micaiah’s vision was fulfilled. This also fulfills a vision of Elijah, as it is written: “In the place where the dogs licked the blood of Naboth shall the dogs lick your blood, even yours” (I Kings 21:19).
ר׳ חננאלהערוך על סדר הש״סרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) רָבָא אָמַר זוֹנוֹת מַמָּשׁ אַחְאָב אִישׁ מְצוּנָּן הָיָה וְעָשְׂתָה לוֹ אִיזֶבֶל שְׁתֵּי צוּרֵי זוֹנוֹת בְּמֶרְכַּבְתּוֹ כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָן וְיִתְחַמֵּם.

Rava says: The verse is speaking of actual harlots. Ahab was a frigid man, who did not lust for women. And Jezebel, his wife, fashioned two forms of harlots for him in his chariot, in order that he see them while traveling and become aroused. Accordingly, one would understand the verse as stating that the harlots were washed, not that they washed themselves.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצונן היה – לא היה אוהב תשמיש.
דמות שתי זונות כו׳ – והיינו רחצו אותן שתי צורות נרחצו מדמו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רבא אמר: שם מדובר בצורת זונות ממש. כיצד? — אחאב איש מצונן היה ולא היה מתאווה לנשים, ועשתה לו איזבל שתי צורי (צורות) זונות במרכבתו, כדי שיראה אותן במשך נסיעתו ויתחמם (יתאווה).
Rava says: The verse is speaking of actual harlots. Ahab was a frigid man, who did not lust for women. And Jezebel, his wife, fashioned two forms of harlots for him in his chariot, in order that he see them while traveling and become aroused. Accordingly, one would understand the verse as stating that the harlots were washed, not that they washed themselves.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) {מלכים א כ״ב:ל״ד} וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתוּמּוֹ וַיַּכֶּה ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר לְפִי תּוּמּוֹ רָבָא אָמַר לְתַמֵּם שְׁתֵּי חֶזְיוֹנוֹת אַחַת שֶׁל מִיכָיְהוּ וְאַחַת שֶׁל אֵלִיָּהוּ.:

The verse describing the death of Ahab states: “And a certain man drew a bow offhandedly [letummo] and smote the king of Israel” (I Kings 22:34). Rabbi Elazar says:Letummo” should be understood as offhandedly [lefi tummo], without aiming for Ahab. Rava says: This alludes to the fact that the killing of Ahab served to make whole [letammem] two visions, one of Micaiah and one of Elijah.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לתמם – להשלים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לתומו ויכה רא״א לפי תומו. כפרש״י בספר מלכים לפי תומו שלא ידע שהוא מלך ישראל עכ״ל ע״ש:
על הנאמר שם ״ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל״ (מלכים א׳ כב, לד), ר׳ אלעזר אמר כי ״לתומו״ פירושו — לפי תומו, בלא כוונה. רבא אמר: הכוונה היא לתמם (להשלים) שתי חזיונות, אחת של מיכיהו ואחת של אליהו.
The verse describing the death of Ahab states: “And a certain man drew a bow offhandedly [letummo] and smote the king of Israel” (I Kings 22:34). Rabbi Elazar says:Letummo” should be understood as offhandedly [lefi tummo], without aiming for Ahab. Rava says: This alludes to the fact that the killing of Ahab served to make whole [letammem] two visions, one of Micaiah and one of Elijah.
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) סִימָן קר״א וזכ״ה באדו״ם.: כְּתִיב {מלכים א י״ח:ג׳} וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עוֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת ועובדיה הָיָה יָרֵא ה׳ מְאֹד מַאי קָאָמַר קְרָא.

§ Before continuing its discussion of Ahab, the Gemara records a mnemonic for the forthcoming statements: Called; and merited; of Edom. It is written: “And Ahab called Obadiah, who was over the household; now Obadiah feared the Lord greatly” (I Kings 18:3). The Gemara asks: What is the verse saying? What is the connection between Obadiah’s fear of the Lord and the call of Ahab?
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויקרא אחאב אל עבדיהו אשר על הבית ועובדיהו היה ירא את יי׳ מאד – כשקרא אחאב לעובדיהו מה אמר לו? ביעקב כתיב: נחשתי ויברכני יי׳ בגללך, ביוסף כתיב: ויברך יי׳ את בית המצרי בגלל יוסף, ביתא דההוא גברא אמאי לא מיבריך? דילמא לאו ירא שמים אתה. יצתה בת קול ואמרה: ועובדיהו היה ירא את יי׳ מאד, וביתו שלאחאב הוא שאינו מזומן לברכה.
מאי קאמר קרא – מאי ענין עובדיה היה ירא אצל ויקרא אחאב.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויקרא אחאב גו׳. עיין בפירש״י ולישנא דתלמודא מאי א״ל לא משמע כפירושו וע״ק ומאי קושיא מה ענין עובדיה היה ירא אצל ויקרא אחאב הא איכא למימר כדאמרינן גבי אברהם מתוך שהזכירו ספר בשבחו שנאמר זכר צדיק לברכה והנראה לפרש דה״ק תלמודא מאי אמר ליה אחאב לעובדיה דבכל קריאה מצינו אמירה אחריה וכאן לא הוזכרה אמירה אחר הקריאה אלא ועובדיה היה ירא וגו׳ והא דכתיב אחר כל הענין ויאמר אחאב אל עובדיה לך בארץ היא אמירה אחרת ולא קאי אויקרא אחאב אל עובדיה על כן דרשו דעובדיה היה ירא וגו׳ היא תשובה לאמירת אחאב החסירה מן הכתוב שאמר ליה אחאב ביעקב כתיב כי נחשתי ויברכני וגו׳ שמא לאו ירא אלהים אתה והיתה תשובת ב״ק ועובדיה היה ירא וגו׳:
ב (כיון שדובר באחאב מביאים עוד דברים בעניינו, וסימנם: קרא וזכה דבאדום. כתיב [נאמר]: ״ויקרא אחאב אל עבדיהו אשר על הבית ועבדיהו היה ירא את ה׳ מאד״ (מלכים א׳ יח, ג). ושואלים: מאי קאמר קרא [מה אומר הכתוב]? מה הקשר בין הערה זו על יראת ה׳ של עובדיה עם קריאת אחאב?
§ Before continuing its discussion of Ahab, the Gemara records a mnemonic for the forthcoming statements: Called; and merited; of Edom. It is written: “And Ahab called Obadiah, who was over the household; now Obadiah feared the Lord greatly” (I Kings 18:3). The Gemara asks: What is the verse saying? What is the connection between Obadiah’s fear of the Lord and the call of Ahab?
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק א״לאָמַר לֵיהּ בְּיַעֲקֹב כְּתִיב {בראשית ל׳:כ״ז} נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה׳ בִּגְלָלֶךָ בְּיוֹסֵף כְּתִיב {בראשית ל״ט:ה׳} וַיְבָרֶךְ ה׳ אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף בֵּיתָא דְּהָהוּא גַּבְרָא לָא הֲוָה מִיבְּרִיךְ שֶׁמָּא לֹא יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה ועובדיה הָיָה יָרֵא אֶת ה׳ מְאֹד אֲבָל בֵּיתוֹ שֶׁל אַחְאָב אֵינוֹ מְזוּמָּן לִבְרָכָה.

Rabbi Yitzḥak says that Ahab said to Obadiah: It is written with regard to Jacob: “And Laban said to him: If now I have found favor in your eyes, I have observed the signs, and the Lord has blessed me for your sake” (Genesis 30:27). It is written with regard to Joseph: “The Lord blessed the Egyptian’s house for Joseph’s sake” (Genesis 39:5). The house of that man, i.e., my house, was not blessed. Perhaps you do not fear God? Immediately, a Divine Voice emerged and said: “Now Obadiah feared the Lord greatly,” but the house of Ahab is not fit for blessing like the houses of those masters.
רמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל ביתו של אחאב אינו מזומן לברכה פי׳ מתוך שהוא רשע ואע״ג דלבן נמי רשע היה וכן פוטיפר שהיה קונה את יוסף למשכב זכור מ״מ בנותיו של לבן היה מזומנים לברכה וכן בת פוטיפר אבל באחאב כל ביתו אינו מזומן לברכה כדכתיב לא אשאיר לאחאב משתין בקיר וגו׳ וק״ל:
אמר ר׳ יצחק: כך אמר ליה [לו] אחאב: ביעקב כתיב [נאמר] ״ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה׳ בגללך״ (בראשית ל, כז). ביוסף כתיב [נאמר] ״ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף״ (בראשית לט, ה), ביתא דההוא גברא [ביתו של אותו אדם], בית אחאב, לא הוה מיבריך [היה מבורך], שמא לא ירא אלהים אתה? שהרי עבד ירא ה׳ גורם שיתברך בית האדון! על כן יצתה בת קול ואמרה: ״ועבדיהו היה ירא את ה׳ מאד״, אבל ביתו של אחאב אינו מזומן (מוכן) לברכה כביתם של אותם אדונים.
Rabbi Yitzḥak says that Ahab said to Obadiah: It is written with regard to Jacob: “And Laban said to him: If now I have found favor in your eyes, I have observed the signs, and the Lord has blessed me for your sake” (Genesis 30:27). It is written with regard to Joseph: “The Lord blessed the Egyptian’s house for Joseph’s sake” (Genesis 39:5). The house of that man, i.e., my house, was not blessed. Perhaps you do not fear God? Immediately, a Divine Voice emerged and said: “Now Obadiah feared the Lord greatly,” but the house of Ahab is not fit for blessing like the houses of those masters.
רמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) א״ראָמַר רַבִּי אַבָּא גָּדוֹל שֶׁנֶּאֱמַר בְּעוֹבַדְיָהוּ יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם דְּאִילּוּ בְּאַבְרָהָם לָא כְּתִיב מְאֹד וּבְעוֹבַדְיָהוּ כְּתִיב מְאֹד.

Rabbi Abba says: The praise that is stated with regard to Obadiah is greater than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham the verse states: “For now I know that you fear God” (Genesis 22:12), and the term “greatly” is not written, and about Obadiah the term “greatly” is written.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גדול שנאמר בעובדיהו ממה שנ׳ באברהם, דבאברהם כתיב ביה: ירא את יי׳א, ובעובדיהו כתיב: ירא את יי׳ מאד.
א. צ״ל, ירא אלוקים.
באברהם כתיב (בראשית כב) ירא אלהים אתה ולא כתיב מאד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גדול שנאמר בעובדיה כו׳. יראה לפרש דודאי שאין לנו עובד לאלהים שעבד מאהבה כאברהם שנאמר אברהם אוהבי כמו ששנינו במסכת סוטה שהיא המדה הגדולה שבמדות אלא דה״ק גדול הנאמר בקרא מפורש בעובדיה ירא מאד ובאברהם לא כתיב מאד מיהו טעמא אית ביה דלאברהם דלנוכח קאמר ליה הקב״ה ומקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו וכה״ג כתבנו אמ״ש בפ״ק דב״ב גדול הנאמר באיוב כו׳ ע״ש:
אמר ר׳ אבא: גדול השבח שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם, שאילו באברהם לא כתיב [נאמר] בו לשון ״מאד״ רק שירא אלהים הוא (״כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה״. בראשית כב, יב), ובעובדיהו כתיב [נאמר] הלשון ״מאד״.
Rabbi Abba says: The praise that is stated with regard to Obadiah is greater than that which is stated with regard to Abraham. As with regard to Abraham the verse states: “For now I know that you fear God” (Genesis 22:12), and the term “greatly” is not written, and about Obadiah the term “greatly” is written.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) א״ראָמַר רַבִּי יִצְחָק מִפְּנֵי מָה זָכָה עוֹבַדְיָהוּ לִנְבִיאוּת מִפְּנֵי שֶׁהֶחְבִּיא מֵאָה נְבִיאִים בַּמְּעָרָה שֶׁנֶּאֱמַר {מלכים א י״ח:ד׳} וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי ה׳ וַיִּקַּח עוֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וְגוֹ׳ מַאי שְׁנָא חֲמִשִּׁים אִישׁ א״ראָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מִיַּעֲקֹב לָמַד שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית ל״ב:ט׳} וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר לְפִי שֶׁאֵין מְעָרָה מַחְזֶקֶת יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים.

Rabbi Yitzḥak says: For what reason did Obadiah merit prophecy? It is because he concealed one hundred prophets in a cave, as it is stated: “It was so, when Jezebel cut off the prophets of the Lord, that Obadiah took one hundred prophets, and hid them, fifty men in a cave, and fed them with bread and water” (I Kings 18:4). The Gemara asks: What is different, i.e., why did he decide, to conceal fifty men in each of two caves and not conceal them all together in one cave? Rabbi Elazar says: He learned from the behavior of Jacob to do so, as it is stated: “And he said: If Esau comes to the one camp and smites it, then the camp that is left shall escape” (Genesis 32:9). Obadiah learned from this to divide the prophets and thereby lessen the danger. Rabbi Abbahu says: It is because there is no cave big enough to contain more than fifty people.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מפני מה זכה עובדיה לנביאות? מפני שהחביא חמשים חמשים איש במערה וכילכלם לחם ומים.
הדרן עלך אחד דיני ממונות
מפני מה זכה לנביאות – שהרי גר היה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל כדכתיב (בראשית יז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך.
מאי שנא חמשים – ולא החביא כולן במערה אחת.
אין מערה מחזקת – מערות שלו לא היו מחזיקות יותר.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מפני מה זכה עובדיה לנביאות כו׳. פירש״י גר היה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין כו׳ עכ״ל לכאורה קשה דהא לא פסיקא ליה לקמן לרבי מאיר דעובדיה גר היה אלא משום דמ״ש עובדיה לאדום כו׳ ור׳ יצחק גופיה קאמר ביה טעמא אחרינא יבא עובדיה הדר בין ב׳ רשעים כו׳ וא״כ מי הכריחו לומר הכא דגר היה ואולי קבלה היה בידם דגר אדומי היה וק״ל:
מיעקב למד כו׳. יש לשאול ביה מי דחקו לומר מיעקב למד עובדיה לעשות כן ואימא מסברא דנפשיה עבד הכי כדי שיהיו הנשארים לפליטה כמו יעקב שעשה כן מסברא בלי לימוד מאחר שהיה לפניו ויש לומר דאלו עשה עובדיה כן מסברא דנפשיה לא הוה ליה לקרא לשתוק מלהזכיר גביה טעם הענין ויחביאם חמשים חמשים איש כי אמר כי תבא איזבל להכות החמשים יהיו הנשארים לפליטה כמו שכל זה מפורש גבי יעקב אבל השתא שעובדיה לא עשה כן מסברא דנפשיה אלא שלמד לעשות כן מיעקב לא חש הכתוב להזכיר טעם הענין שסמך הכתוב עצמו על מה שהוזכר גבי יעקב שהוא המלמד אשר ממנו למד עובדיה לעשות כן ודו״ק:
אמר ר׳ יצחק: מפני מה זכה עובדיהו לנביאות, שמסורת היתה שהוא עובדיה הנביא שבתרי עשר? — מפני שהחביא מאה נביאים במערה, שנאמר: ״ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה׳ ויקח עבדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה״ (מלכים א׳, יח, ד). ושואלים: מאי שנא [מה שונה, מדוע דווקא] חמשים איש בכל מערה ולא החביאם יחד? אמר ר׳ אלעזר: מיעקב למד שאין עושים כן, שנאמר: ״ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה״ (בראשית לב, ח), ומכאן למד לחלק אותם ובכך למעט את הסיכון. ר׳ אבהו אמר: לפי שאין מערה גדולה שמחזקת יותר מחמשים איש.
Rabbi Yitzḥak says: For what reason did Obadiah merit prophecy? It is because he concealed one hundred prophets in a cave, as it is stated: “It was so, when Jezebel cut off the prophets of the Lord, that Obadiah took one hundred prophets, and hid them, fifty men in a cave, and fed them with bread and water” (I Kings 18:4). The Gemara asks: What is different, i.e., why did he decide, to conceal fifty men in each of two caves and not conceal them all together in one cave? Rabbi Elazar says: He learned from the behavior of Jacob to do so, as it is stated: “And he said: If Esau comes to the one camp and smites it, then the camp that is left shall escape” (Genesis 32:9). Obadiah learned from this to divide the prophets and thereby lessen the danger. Rabbi Abbahu says: It is because there is no cave big enough to contain more than fifty people.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) {עובדיה א׳:א׳} חֲזוֹן עוֹבַדְיָהוּ כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהִים לֶאֱדוֹם וְגוֹ׳ מַאי שְׁנָא עוֹבַדְיָה לֶאֱדוֹם.

The verse states: “The vision of Obadiah. So says the Lord God concerning Edom: We have heard a message from the Lord, and an ambassador is sent among the nations: Arise, and let us rise up against her in battle” (Obadiah 1:1). The Gemara asks: What is different, i.e., what is the reason, that specifically Obadiah prophesied concerning Edom?
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חזון עובדיה כה אמר יי׳ אלהים לאדום. מאי שנא לאדום? א״ר יצחק: יבא עובדיה שדר בין שני רשעים – אחאב ואיזבל, ולא עשה כמעשיהן, ויפרע מעשו שדר בין יצחק ורבקה ולא עשה מעשיהם אויפרע ממנו.
א. כפילות בלשון ויפרע.
מאי שנא עובדיה לאדום – ולא נתנבא נבואה אחרת למה נבחר לו לזו משאר הנביאים.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד לענין עובדיה, נאמר: ״חזון עבדיה כה אמר ה׳ אלהים לאדום״ (עובדיה א, א). ושואלים: מאי שנא [במה שונה, מדוע דווקא] נתייחדה נבואת עובדיה לאדום?
The verse states: “The vision of Obadiah. So says the Lord God concerning Edom: We have heard a message from the Lord, and an ambassador is sent among the nations: Arise, and let us rise up against her in battle” (Obadiah 1:1). The Gemara asks: What is different, i.e., what is the reason, that specifically Obadiah prophesied concerning Edom?
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) אָמַר רַבִּי יִצְחָק אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָבֹא עוֹבַדְיָהוּ הַדָּר בֵּין שְׁנֵי רְשָׁעִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם וְיִנָּבֵא עַל עֵשָׂו הָרָשָׁע שֶׁדָּר בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם אָמַר אֶפְרַיִם מִקְשָׁאָה תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר עוֹבַדְיָה גֵּר אֲדוֹמִי הָיָה וְהַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי מִינֵּיהּ וּבֵיהּ אִבָּא נֵיזִיל בֵּיהּ נַרְגָּא.

Rabbi Yitzḥak says: The Holy One, Blessed be He, said: Let Obadiah come, who dwells among two wicked ones, Ahab and Jezebel, but did not learn from their actions; and he will prophesy concerning Esau the wicked, the progenitor of Edom, who dwelled among two righteous ones, Isaac and Rebekkah, but did not learn from their actions. Efrayim Miksha’a, a student of Rabbi Meir, said in the name of Rabbi Meir: Obadiah was an Edomite convert. Consequently, he prophesied with regard to Edom. And this is as people say: From and within the forest comes the ax to it, as the handle for the ax that chops the tree is from the forest itself.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
עובדיה גר אדומי היה, היינו דאמרי אינשי: מיניה וביה אבא אזיל ביה נרגא. איכא דאמרי: ירך מתוכה מסרחת.
שני רשעים – אחאב ואיזבל.
שני צדיקים – יצחק ורבקה.
מיניה וביה אבא ניזול ביה נרגא – אבא יער מעצמו של יער יכנס בתוך הגרזן להיות בית יד ויקצצו בו את היער וכן עובדיה לאדום ודוד למואב והוא יצא מרות המואביה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

עובדיה גר אדומי היה כו׳. רצה לומר יותר יתאמת זאת הנבואה שהיה עובדיה מדידהו להסהיד עליהם כמ״ש לעיל גבי בלעם וכן גבי וימדדם בחבל וגו׳ שלא מצינו בשום אומה שכבש דוד לעשות עמהם כזאת אלא משום שהיה ממואב ומדידהו עשה להם כך שיתאמת בזה יותר שהיו ראוים לכך וק״ל:
אמר ר׳ יצחק: אמר הקדוש ברוך הוא: יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים, אחאב ואיזבל, ולא למד ממעשיהם, שהיה ירא ה׳ מאד, וינבא על עשו הרשע (אדום) שדר בין שני צדיקים, יצחק ורבקה, ולא למד ממעשיהם. הסבר אחר, אמר אפרים מקשאה תלמידו של ר׳ מאיר משום (בשם) ר׳ מאיר: עובדיה גר אדומי היה, ולכן ניבא על אדום, והיינו דאמרי אינשי [והוא שאומרים אנשים] בפתגם עממי: ״מניה וביה אבא ניזיל ביה נרגא״ [״ממנו ובו של היער יבוא בו הגרזן״], שמתוך היער לוקחים את העץ המשמש לקת הגרזן הגודע אותו.
Rabbi Yitzḥak says: The Holy One, Blessed be He, said: Let Obadiah come, who dwells among two wicked ones, Ahab and Jezebel, but did not learn from their actions; and he will prophesy concerning Esau the wicked, the progenitor of Edom, who dwelled among two righteous ones, Isaac and Rebekkah, but did not learn from their actions. Efrayim Miksha’a, a student of Rabbi Meir, said in the name of Rabbi Meir: Obadiah was an Edomite convert. Consequently, he prophesied with regard to Edom. And this is as people say: From and within the forest comes the ax to it, as the handle for the ax that chops the tree is from the forest itself.
ר׳ חננאלרש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) {שמואל ב ח׳:ב׳} וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי הַיְינוּ דְּאָמְרִי אִינָשֵׁי מִינֵּיהּ וּבֵיהּ אִבָּא לֵיזִיל בֵּיהּ נַרְגָּא כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר יָרֵךְ מִתּוֹכָהּ מַסְרַחַת.

The verse states concerning King David: “And he smote Moab and measured them with the line, making them lie down on the ground and he measured two lines to put to death” (II Samuel 8:2). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This is as people say: From and within the forest comes the ax to it, as King David was a descendant of Ruth the Moabite. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael he stated something similar to this: A thigh rots from within, i.e., when a piece of meat rots, the rotting begins from the inner part of it. Here too, the punishment is administered by one descended from that very nation.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות.
א. פסוק זה מקומו לעיל כהמשך לדרשה דמיניה ומיניה אזיל ביה נרגא.
מתוכה מסרחת – מגופה ומתוך עוביה מתחיל הסרחון.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על הנאמר בדוד: ״ויך את מואב וימדדם בחבל השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית״ (שמואל ב׳ ח, ב), אמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יוחי: היינו דאמרי אינשי [זהו שאומרים אנשים] בפתגם עממי: ״מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא״ [״ממנו ובו של היער יבוא בו הגרזן״], שהרי דוד המלך שציוה לעשות כן מצאצאי רות המואביה היה. כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר פתגם דומה לזה: ירך מתוכה מסרחת, שעיקר הסרחון מתחיל ממנה עצמה, אף כאן העונש מתחיל מתוך בני אותו עם.
The verse states concerning King David: “And he smote Moab and measured them with the line, making them lie down on the ground and he measured two lines to put to death” (II Samuel 8:2). Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: This is as people say: From and within the forest comes the ax to it, as King David was a descendant of Ruth the Moabite. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael he stated something similar to this: A thigh rots from within, i.e., when a piece of meat rots, the rotting begins from the inner part of it. Here too, the punishment is administered by one descended from that very nation.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) {מלכים ב ג׳:כ״ז} וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו וַיַּעֲלֵהוּ עוֹלָה עַל הַחוֹמָה רַב וּשְׁמוּאֵל חַד אָמַר לְשֵׁם שָׁמַיִם וְחַד אָמַר לְשֵׁם ע״זעֲבוֹדָה זָרָה.

§ The Gemara cites a verse concerning the king of Moab: “Then he took his eldest son, who should have reigned in his stead, and sacrificed him for a burnt offering upon the wall; and there was great indignation against Israel, and they departed from him and returned to their own land” (II Kings 3:27). Rav and Shmuel engage in a dispute concerning this. One says: The king sacrificed his son for the sake of Heaven, and one says: The king sacrificed his son for the sake of idol worship.
ר׳ חננאלרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה – רב ושמואל: חד אמר: לשום שמים, שנ׳: ויהי קצף גדול על ישראל. וחד אמר: לשם ע״ז. והאי דכתיב ויהי קצף גדול – כדכתיב: וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם, וקרא אחרינא כתיב: עשיתם. הא כיצד? כמתוקנים שבהן לא עשיתם, כמקולקלין שבהן עשיתם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חד אמר לש״ש כו׳. מפירוש הרד״ק שקצף הקב״ה עליהם כי מלך מואב לא חמל על בנו שחשב בו לעשות רצון האל וישראל היו מקציפין אותו וכמ״ש פרק קמא דתענית ולא עלתה על לבי זה מישע מלך מואב ולמ״ד לשם ע״ג העלה ומפני זה חמה חסר וי״ו כי היה עובד לחמה והעלה בנו לחמה ומ״ש ויהי קצף גדול שנזכרו עונותיהן של ישראל שגם הם היו שורפים את בניהם לעבודת כוכבים כו׳ עכ״ל. ומ״ש וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם וגו׳ כמתוקנין שבהם לא עשיתם כו׳. עיין פירוש רש״י כמתוקנין שבהם היינו כגון עגלון כו׳ וכמקולקלין שבהם כו׳ כגון מישע כו׳ עכ״ל אבל לפי הנראה דלענין הקרבת קרבן קאמר נמי כמתוקנין שבהם דהיינו בלק דלשם שמים נתכוין להקריב מ״ב קרבנות לא עשיתם וכמקולקלין שבהם דהיינו מישע שהקריב בנו לעבודת כוכבים עשיתם ואשר סביבותיכם משמע ממואב שהיתה קרובה מסביבות של א״י:
ג אגב הדיון בחטאי האומות מביאים את מה שנאמר במלך מואב: ״ויקח את בנו הבכור אשר ימלך תחתיו ויעלהו עלה על החמה ויהי קצף גדול על ישראל״ (מלכים ב׳ ג, כז). רב ושמואל נחלקו בכך, חד [אחד מהם] אמר: לשם שמים הקריבו, וחד [ואחד מהם] אמר: לשם עבודה זרה שלו הקריבו.
§ The Gemara cites a verse concerning the king of Moab: “Then he took his eldest son, who should have reigned in his stead, and sacrificed him for a burnt offering upon the wall; and there was great indignation against Israel, and they departed from him and returned to their own land” (II Kings 3:27). Rav and Shmuel engage in a dispute concerning this. One says: The king sacrificed his son for the sake of Heaven, and one says: The king sacrificed his son for the sake of idol worship.
ר׳ חננאלרמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר לְשֵׁם שָׁמַיִם הַיְינוּ דִּכְתִיב {מלכים ב ג׳:כ״ז} וַיְהִי קֶצֶף גָּדוֹל עַל יִשְׂרָאֵל אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר לְשֵׁם ע״זעֲבוֹדָה זָרָה אַמַּאי וַיְהִי קֶצֶף.

The Gemara asks: Granted, according to the one who says that he sacrificed him for the sake of Heaven, this is as it is written: “And there was great indignation against Israel,” as the gentile attempted to honor God according to his understanding, while the Jewish people were straying from worshipping God, leading to God’s anger against them. But according to the one who says that he sacrificed him for the sake of idol worship, why would the verse state: “And there was…indignation”?
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ושואלים: בשלמא [נניח] למאן דאמר דעת מי שאומר] כי לשם שמים הקריבו, היינו דכתיב [זהו שנאמר] ״ויהי קצף גדול על ישראל״, שהגוי מכבד כפי הבנתו שלו את אלוהי ישראל, בעוד ישראל סרים מעליו. אלא למאן דאמר דעת מי שאומר] כי לשם עבודה זרה הקריבו, אמאי [מדוע] ״ויהי קצף״?
The Gemara asks: Granted, according to the one who says that he sacrificed him for the sake of Heaven, this is as it is written: “And there was great indignation against Israel,” as the gentile attempted to honor God according to his understanding, while the Jewish people were straying from worshipping God, leading to God’s anger against them. But according to the one who says that he sacrificed him for the sake of idol worship, why would the verse state: “And there was…indignation”?
רמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) כדר׳כִּדְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דריב״לדְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמֵי כְּתִיב {יחזקאל ה׳:ז׳} וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם וּכְתִיב {יחזקאל י״א:י״ב} וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם כַּמְתוּקָּנִין שֶׁבָּהֶם לֹא עֲשִׂיתֶם כַּמְקוּלְקָלִין שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם.

The Gemara answers: This can be understood in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi raises a contradiction: It is written concerning the Jewish people: “You have not walked in My statutes, neither have you kept My ordinances; nor have you done according to the statutes of the nations that are round about you” (Ezekiel 5:7), and it is also written: “You have done according to the statutes of the nations that are round about you” (Ezekiel 11:12). Rabbi Yehoshua ben Levi explains: You did not act like the proper ones among the nations, but you did act like the flawed ones among them. Here as well, the Jewish people learned from the king of Moab to engage in human sacrifice.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כמתוקנים שבהם לא עשיתם – כמו עגלון מלך מואב שהיה מכבד את השם כשאמר לו אהוד דבר אלהים לי אליך המלך מיד ויקם מעל הכסא (שופטים ג).
כמקולקלין שבהם – כגון מישע מלך מואב שהקריב בנו לע״ז כך היו ישראל עושין ובאותה שעה נזכר להם אותו עון שהיו רגילים גם הם בו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: יש להבין זאת כדברי ר׳ יהושע בן לוי. שר׳ יהושע בן לוי רמי [השליך, הראה סתירה]: כתיב [נאמר] ״וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם״ (יחזקאל ה, ז), וכתיב מאידך נאמר]: ״וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם עשיתם״ (יחזקאל יא, יב), ויש להסביר: כמתוקנין שבהם לא עשיתם, ואולם כמקולקלין שבהם עשיתם. ואף כאן, ישראל למדו מן העמים והקריבו קרבנות אדם כמותם, ועל ידי קרבן זה הזכירו את חטאיהם של ישראל.
The Gemara answers: This can be understood in accordance with the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi. As Rabbi Yehoshua ben Levi raises a contradiction: It is written concerning the Jewish people: “You have not walked in My statutes, neither have you kept My ordinances; nor have you done according to the statutes of the nations that are round about you” (Ezekiel 5:7), and it is also written: “You have done according to the statutes of the nations that are round about you” (Ezekiel 11:12). Rabbi Yehoshua ben Levi explains: You did not act like the proper ones among the nations, but you did act like the flawed ones among them. Here as well, the Jewish people learned from the king of Moab to engage in human sacrifice.
רש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) {מלכים ב ג׳:כ״ז} וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשׁוּבוּ לָאָרֶץ אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדוּ שׂוֹנְאֵיהֶן1 שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְמַדְרֵיגָה הַתַּחְתּוֹנָה.

The Gemara discusses the end of that verse: “And they departed from him and returned to their own land [la’aretz]” (II Kings 3:27). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: At that time the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, descended to the lowest level. He interprets “la’aretz” to mean: To the earth, teaching that the Jewish people were as low as the dust of the earth.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״רשעיהן״.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ויסעו מעליו וישובו לארץ – באותה שעה ירדו ישראל למדרגה התחתונה.
לארץ – מדלא כתיב לארצם הכי קאמר לשפלות ולתחתית שבו שנגזר עליהם פורענות.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

על מה שנאמר שם ״ויסעו מעליו וישבו לארץ״ (מלכים ב׳ ג, כז), אמר ר׳ חנינא בר פפא: באותה שעה ירדו שונאיהן של ישראל (כלומר, ישראל) למדריגה התחתונה, שירדו עד עפר הארץ.
The Gemara discusses the end of that verse: “And they departed from him and returned to their own land [la’aretz]” (II Kings 3:27). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: At that time the enemies of the Jewish people, a euphemism for the Jewish people themselves, descended to the lowest level. He interprets “la’aretz” to mean: To the earth, teaching that the Jewish people were as low as the dust of the earth.
ר׳ חננאלרש״ירמ״הפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) {מלכים א א׳:ד׳} וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד א״ראָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא עֲדַיִין לֹא הִגִּיעָה לַחֲצִי יוֹפִי שֶׁל שָׂרָה דִּכְתִיב עַד מְאֹד וְלֹא מְאֹד בַּכְּלָל.:

The chapter closes with the explication of a verse stated with regard to Abishag, who attended King David before his death: “And the damsel was very fair [yafa ad me’od]” (I Kings 1:4). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: She still did not reach half the beauty of Sarah, as it is written:Ad me’od,” which can be translated as “up to very fair,” but not including the praise of “very fair.” By contrast, it is written concerning Sarah: “She was very fair” (Genesis 12:14).
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולא מאד בכלל – ובשרה כתיב (בראשית יב) כי יפה היא מאד והאי קרא דאבישג נקט למדרש הכא משום דרשה דלעיל דדרש מאד דכתיב בעובדיהו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לא הגיעה לחצי יופיה של שרה דכתיב עד מאד כו׳. אבל בשרה כתיב כי יפה היא מאד וענינו דמלת מאד מורה על ריבוי המנין ורוב מיעוט שנים דהיינו כפל וע״כ אמר באבישג עד מאד דהיינו עד הריבוי והכפל וק״ל:
סליק פרק אחד דיני ממונות
אגב הזכרת ההדגשה של ״מאד״ האמורה בעובדיה מביאים פירוש לכתוב שנאמר באבישג: ״והנערה יפה עד מאד״ (מלכים א׳ א, ד), אמר ר׳ חנינא בר פפא: עדיין לא הגיעה לחצי יופי של שרה, שנאמר בשרה ״כי יפה היא מאד״ (בראשית יב, יד). ומהיכן אתה למד זאת? — דכתיב [שנאמר]: ״עד מאד״, שמשמעו — ולא מאד בכלל,
The chapter closes with the explication of a verse stated with regard to Abishag, who attended King David before his death: “And the damsel was very fair [yafa ad me’od]” (I Kings 1:4). Rabbi Ḥanina bar Pappa says: She still did not reach half the beauty of Sarah, as it is written:Ad me’od,” which can be translated as “up to very fair,” but not including the praise of “very fair.” By contrast, it is written concerning Sarah: “She was very fair” (Genesis 12:14).
רש״ירמ״המהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

סנהדרין לט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), ר׳ חננאל סנהדרין לט: – מהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס סנהדרין לט:, רש"י סנהדרין לט:, רמ"ה סנהדרין לט:, בית הבחירה למאירי סנהדרין לט: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין לט:, פירוש הרב שטיינזלץ סנהדרין לט:, אסופת מאמרים סנהדרין לט:

Sanhedrin 39b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), R. Chananel Sanhedrin 39b, Collected from HeArukh Sanhedrin 39b, Rashi Sanhedrin 39b, Ramah Sanhedrin 39b, Meiri Sanhedrin 39b, Maharsha Chidushei Aggadot Sanhedrin 39b, Steinsaltz Commentary Sanhedrin 39b, Collected Articles Sanhedrin 39b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144