Tosafot Berakhot 31a – תוספות ברכות לא.‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אַיְיתֵּי כָּסָא דְּמוֹקְרָא בַּת אַרְבַּע מְאָה זוּזֵי, וְתַבַּר קַמַּיְיהוּ וְאִעַצִּיבוּ. רַב אָשֵׁי עֲבַד הִלּוּלָא לִבְרֵיהּ, חֲזַנְהוּ לְרַבָּנַן דַּהֲווֹ קָא בָּדְחִי טוּבָא. אַיְיתֵּי כָּסָא דְּזוּגִיתָא חִיוַּרְתָּא וְתַבַּר קַמַּיְיהוּ וְאִעַצִּיבוּ. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב הַמְנוֹנָא זוּטֵי בְּהִלּוּלָא דְּמָר בְּרֵיהּ דְּרַבִּינָא: לִישָׁרֵי לַן מָר! אֲמַר לְהוּ: וָוי לַן דְּמִיתְנַן! וָוי לַן דְּמִיתְנַן! אָמְרִי לֵיהּ: אֲנַן מַה נַעֲנֵי בָּתְרָךְ? א״לאֲמַר לְהוּ: הֵי תּוֹרָה וְהֵי מִצְוָה, דְּמַגְּנוּ עֲלַן. א״ראֲמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רשב״ירִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: ^אאָסוּר לָאָדָם שֶׁיְּמַלֵּא שְׂחוֹק פִּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה״ (תהלים קכ״ו:ב׳). אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁיֹּאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה׳ לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה. אָמְרוּ עָלָיו עַל ר״לרֵישׁ לָקִישׁ, שֶׁמִּיָּמָיו לֹא מִלֵּא שְׂחוֹק פִּיו בעוה״זבָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכִּי שַׁמְעַהּ מר׳מֵרִבִּי יוֹחָנָן רַבֵּיהּ.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: ^באֵין עוֹמְדִין להִתְפַּלֵּל, לֹא מִתּוֹךְ דִּין וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, אֵלָּא מִתּוֹךְ הֲלָכָה פְּסוּקָה. וְהֵיכִי דָּמֵי הֲלָכָה פְּסוּקָה? אֲמַר אַבַּיֵי: כִּי הָא דר׳דְּרִבִּי זֵירָא, דַּאֲמַר ר׳רִבִּי זֵירָא: ^גבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן, שֶׁאֲפִילּוּ רוֹאוֹת טִיפַּת דָּם כַּחַרְדָּל, יוֹשֶׁבֶת עָלֶיהָ שִׁבְעָה נְקִיִּים. רָבָא אָמַר: כִּי הָא דְּרַב הוֹשַׁעְיָא, דַּאֲמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: ^דמַעֲרִים אָדָם עַל תְּבוּאָתוֹ וּמַכְנִיסָהּ בַּמּוֹץ שֶׁלָּהּ, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בְּהֶמְתּוֹ אוֹכֶלֶת וּפְטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. ואב״אוְאִי בָעֵית אֵימָא כִּי הָא דְּרַב הוּנָא, דא״רדַּאֲמַר רַב הוּנָא א״ראָמַר רִבִּי זְעֵירָא: ^ההַמַּקִּיז דָּם בְּבֶהֱמַת קֳדָשִׁים, אָסוּר בַּהֲנָאָה וּמוֹעֲלִין בּוֹ. רַבָּנַן עָבְדִי כְּמַתְנִיתִין, רַב אָשֵׁי עָבֵיד כְּבָרַיְיתָּא.. ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: ^ואֵין עוֹמְדִין להִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ עַצְבוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ עַצְלוּת, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֵלָּא מִתּוֹךְ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה. וְכֵן לֹא יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵרוֹ לֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה, וְלֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק, וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ, וְלֹא מִתּוֹךְ דְּבָרִים בְּטֵלִים, אֵלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בַּנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁסִּיְּימוּ דִּבְרֵיהֶם בְּדִבְרֵי שֶׁבַח וְתַנְחוּמִים. וְכֵן תְּנָא מָרִי בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דר׳דְּרִבִּי יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: אַל יִפָּטֵר אָדָם מֵחֲבֵירוֹ אֵלָּא מִתּוֹךְ דְּבַר הֲלָכָה, שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ זוֹכְרֵהוּ. כִּי הָא דְּרַב כַּהֲנָא, אַלְוְיֵיהּ לְרַב שֵׁימֵי בַּר אָשֵׁי מִפּוּם נַהֲרָא עַד בֵּי צִנְיָתָא דְּבָבֶל. כִּי מְטָא לְהָתָם, א״לאֲמַר לֵיהּ: מָר, וַדַּאי דְּאָמְרִי אֱינָשֵׁי, הָנֵי צִנְיָתָא דְּבָבֶל, אִיתַנְהוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד הָשָׁתָא? א״לאֲמַר לֵיהּ: אַדְכַּרְתַּן מִילְּתָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָא, דַּאֲמַר ר׳רִבִּי יוֹסֵי בֵּרִבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: ״בְּאֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם״ (ירמיהו ב׳:ו׳). וְכִי מֵאַחַר דְּלֹא עָבַר, הֵיאָךְ יָשַׁב? אֵלָּא לוֹמַר לָךְ, כָּל אֶרֶץ שֶׁגָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב, נִתְיַשְּׁבָה, וְכָל אֶרֶץ שֶׁלֹּא גָּזַר עָלֶיהָ אָדָם הָרִאשׁוֹן לְיִשּׁוּב, לֹא נִתְיַשְּׁבָה. רַב מָרְדֳּכַי אַלְוְיֵיהּ לְרַב שֵׁימֵי בַּר אָשֵׁי מֵהַגְרוּנְיָא וְעַד בֵּי כִּיפֵי, וְאָמְרִי לַהּ עַד בֵּי דּוּרָא.: ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: ^זהַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין אֶת לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: סִימָן לַדָּבָר ״תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ״ (תהלים י׳:י״ז). תַּנְיָא: א״ראָמַר רִבִּי יְהוּדָה: כָּךְ הָיָה מִנְהָגוֹ שֶׁל ר״ערִבִּי עֲקִיבָא, ^חכְּשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל עִם הַצִּבּוּר, הָיָה מְקַצֵּר וְעוֹלֶה, מִפְּנֵי טוֹרַח צִבּוּר; ^טוּכְשֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אָדָם מַנִּיחוֹ בְּזָוִית זוֹ וּמוֹצְאוֹ בְּזָוִית אַחֶרֶת. וְכָל כָּךְ לָמָּה? מִפְּנֵי כְּרִיעוֹת וְהִשְׁתַּחֲוָיוֹת.: א״ראֲמַר רִבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא: ^ילְעוֹלָם יִתְפַּלֵּל אָדָם בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חַלּוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵיהּ״ וְגוֹ׳ (דניאל ו׳:י״א). יָכוֹל יִתְפַּלֵּל אָדָם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ? כְּבָר מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי דָּנִיֵּאל: ״וְזִמְנִין תְּלָתָא״ וְגוֹ׳ (דניאל ו׳:י״א). יָכוֹל מִשֶּׁבָּא לַגּוֹלָה הוּחָלָה? כְּבָר נֶאֱמַר: ״דִּי הֲוָא עָבֵד מִן קַדְמַת דְּנָא״ (דניאל ו׳:י״א). יָכוֹל יִתְפַּלֵּל אָדָם לְכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה? ת״לתִּלְמוֹד לוֹמַר, ״(לׇקֳבֵל) [נֶגֶד] יְרוּשְׁלֶם״ (דניאל ו׳:י״א). יָכוֹל יְהֶא כּוֹלְלָן בְּבַת אַחַת? כְּבָר מְפוֹרָשׁ ע״יעַל יְדֵי דָּוִד, דִּכְתִיב: ״עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם״ וְגוֹ׳ (תהלים נ״ה:י״ח). יָכוֹל יַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ? כְּבָר מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי חַנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ״ (שמואל א א׳:י״ג). יָכוֹל יִשְׁאַל אָדָם צְרָכָיו ואח״כוְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל? כְּבָר מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לִשְׁמוֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה״ (מלכים א ח׳:כ״ח). רִנָּה, זוֹ תְּפִלָּה, תְּפִלָּה, זוֹ בַּקָּשָׁה. אֵין אוֹמֵר דְּבַר (בַּקָּשָׁה) אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב, ^כאֲבָל אַחַר הַתְּפִלָּה, אפי׳אֲפִילּוּ כְּסֵדֶר וִידּוּי שֶׁל יה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹמֵר. אִיתְּמַר נַמֵי: אֲמַר רַב חִיָּיא בַּר אָשֵׁי אֲמַר רַב: אע״פאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: שׁוֹאֵל אָדָם צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵע תְּפִלָּה, אִם בָּא לוֹמַר אַחַר תְּפִלָּתוֹ אֲפִילּוּ כַּסֵּדֶר שֶׁל יה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹמֵר.: אֲמַר רַב הַמְנוֹנָא: כַּמָּה הִלְכָתָא גִּבָּרָוותָא אִיכָּא לְמִשְׁמַע מֵהָנֵי קְרָאֵי דְּחַנָּה: ״וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ״ (שמואל א א׳:י״ג). ^למִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל, צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין לִבּוֹ. ״רַק שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת״. ^ממִכָּאן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁיַּחְתּוֹךְ בִּשְׂפָתָיו. ״וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ״. ^נמִכָּאן שֶׁאָסוּר לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בִּתְפִלָּתוֹ. ״וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכּוֹרָה״, ^סמִכָּאן שֶׁשִּׁכּוֹר אָסוּר להִתְפַּלֵּל. ״וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי: עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין״ וְגוֹ׳. א״ראֲמַר רִבִּי אֶלְעָזָר: מִכָּאן לָרוֹאֶה בַּחֲבֵרוֹמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א טור אורח חיים תק״ס:ה׳
שולחן ערוך אורח חיים תק״ס:ה׳

^ב רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:י״ח
סמ״ג מצוות עשה י״ח
טור אורח חיים צ״ג:ג׳
שולחן ערוך אורח חיים צ״ג:ג׳

^ג רמב״ם הלכות איסורי ביאה י״א:ד׳
סמ״ג מצוות לא תעשה קי״א
טור יורה דעה קפ״ג:א׳
שולחן ערוך יורה דעה קפ״ג:א׳

^ד רמב״ם הלכות מעשר ג׳:ו׳
טור יורה דעה של״א:פ״ד
שולחן ערוך יורה דעה של״א:פ״ד

^ה רמב״ם הלכות מעילה ב׳:י״א
סמ״ג מצוות עשה ר״י

^ו רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:י״ח
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים צ״ג:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים צ״ג:ב׳

^ז רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ט״ז
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים צ״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים צ״ח:א׳

^ח רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ו׳:ב׳
טור אורח חיים נ״ג:י״א
שולחן ערוך אורח חיים נ״ג:י״א

^ט טור אורח חיים ק״ד:ב׳

^י רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ה׳:ו׳
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים צ׳:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים צ׳:ד׳

^כ רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ו׳:ב׳
טור אורח חיים קי״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קי״ט:א׳

^ל רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ט״ו
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים צ״ח:א׳
שולחן ערוך אורח חיים צ״ח:א׳

^מ רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ה׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים ק״א:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ק״א:ב׳

^נ רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ה׳:ט׳
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים ק״א:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים ק״א:ב׳

^ס רמב״ם הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:י״ז
סמ״ג מצוות עשה י״ט
טור אורח חיים צ״ט:א׳
שולחן ערוך אורח חיים צ״ט:א׳

E/ע

הערותNotes

אייתי כסא דזוגיתא חיורתא – מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין.⁠¹ המקיז דם בבהמת קדשים וכו׳ – וקשה דאמר בפ״ג דע״ז (דף מד.) גבי דמים חיצונים ודמים פנימיים של קרבנות אלו ואלו נמכרים לגננים לזבל אלמא דאין מועלין בהן וי״ל דהתם היינו לאחר זריקת דמים וכבר נתכפרו בעלים מה שאין כן הכא. רבנן עבדי כמתניתין – וכותייהו קי״ל ולכן אין מתפללין מתוך קלות ראש ושחוק אלא מתוך כובד ראש ושמחה של מצוה כגון שעסק בדברי תורה ולכן נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה.
רב אשי עביד כברייתא – ירושלמי לא יעמוד ויתפלל אלא מתוך דבר הלכה א״ר ירמיה העוסק בצרכי צבור כעוסק בדברי תורה דמי. שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומין – ומקשה בירושלמי חוץ מירמיה וכו׳ והא כתיב כי אם מאס מאסתנו (איכה ה) מיהו מההוא קראי דסוף תרי עשר וקהלת לא פריך מידי שחושבו בטוב בדברי תנחומין ולא מיירי בפורענות דישראל. ומוצאו בזוית אחרת – תימה דאמר לקמן (דף לד.) הבא לשחות בסוף כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה ותירץ הר״ר יוסף דהכא מיירי בתחנונים שהיה אומר אחר י״ח ברכות ולא נהירא דהא מי״ח קאמר ונראה להר״י דודאי בסוף כל ברכה אסור לשחות אבל באמצע הברכה מיהא מותר לשחות ובהכי מיירי הכא וכשהיה מגיע לסוף הברכה היה זוקף ולכך נהגו העולם בראש השנה וביום הכפורים שמתפללין זכרנו ובכן תן ותמלוך ששוחים כשמגיעים לפסוקים ובסוף ברכה זוקפין שאין לשחות בסוף ברכות אלא היכא דתקון. ²מכאן ששכור אסור להתפלל – ירושלמי במסכת תרומות פרק קמא רבי זירא בעי קמיה דרבי אמי שכור מהו שיברך א״ל ואכלת ושבעת וברכת ואפילו מדומדם. פירוש ואפי׳ הוא שתוי ושכור כל כך שאינו יכול לדבר כראוי דהכי משמע ושבעת וברכת.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ בדפוס וילנא מופיע כאן תוס׳ ד״ה ״במקום גילה״. ד״ה זה מופיע במהדורתנו בדף ל׳:.

² תוס׳ ד״ה ״מכאן ששכור״ מופיע בדפוס וילנא בדף ל״א:.

E/ע

הערותNotes

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון