גמרא
פירוש
אֵימָא סֵיפָא זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא שֶׁחַיָּיבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר זוֹ הִיא לְמַעוֹטֵי מַאי מַאי לָאו לְמַעוֹטֵי אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי דְּלָא לָקֵי.
לָא זוֹ הִיא דְּעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר מִקׇּרְבָּן אֲבָל אָכַלְתִּי וְלֹא אָכַלְתִּי עַל שִׁגְגָתָהּ חַיָּיב קׇרְבָּן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אימא סיפא – דקתני בתר דהך איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על עמוד של אבן שהוא של זהב כו׳ זו היא שבועת שוא שחייבין כו׳.
לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי – דלא דרשינן לשוא באם אינו ענין. ור״ע היא דמחייב – קרבן על שעבר ומיהו בשבועת שוא מודה דלית בה קרבן אף ע״ג דדריש ריבויי ומיעוטי ואתרבאי שבועת ביטוי לשעבר אהני מיעוטא לשבועת שוא שהוא ניכר דבר שאי אפשר כדאמרינן לקמן (דף כו.) ומאי מיעט מיעט מצוה דהויא שבועת שוא דבמתני׳ קאי ותני נשבע לבטל את המצוה בשבועת שוא. אלא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות – והכי קאמר זו היא לא אוכל ואכל דחייבין על זדונה מכות דהוה ליה לאו שיש בו מעשה אבל אוכל ולא אכל לא לקי. ומאי שנא – כלומר היכי משמע ממתניתין דלמעוטי אוכל ולא אכל דלמא למעוטי נמי אכלתי ולא אכלתי ותיקשי לך.
ממעט לשעבר – בתמיה. איבעיא להו ר׳ עקיבא – דאמר במתניתין סתם אכילה דשבועה בכל שהוא.
בכל התורה – בכל שאר איסורין נמי כר״ש סבירא ליה דאמר סתם אכילה שבכל התורה כל שהוא.
דתניא ר״ש אומר כל שהוא – בכל האיסורין.
למכות – בהתראה.
ולא אמרו בכזית – הלכה למשה מסיני אלא לענין קרבן דשגגת כרת הלכך הכא אפי׳ לקרבן דקרבן שבועה על חילוף שבועה בא וכיון דאכילה בכל שהוא היא הרי אסר עצמו בשבועתו בכל שהוא וכשאכל כל שהוא החליף את שבועתו. ובדין הוא דליפלגו בעלמא – בשאר איסורין ולמלקות בפלוגתיה דר״ש ורבנן.
והאי דאיפלגו הכא להודיעך כוחן דרבנן – דאף ע״ג דאיכא למימר הואיל ואם פירש שבועה שלא אוכל כל שהוא ואכל כל שהוא חייב שהרי החליף שבועתו.
סתם נמי חייב – שיש לומר שהנשבע אין דעתו על אכילה של תורה אלא אחר לשון בני אדם ובכל שהוא נתכוין לאסור את עצמו.
קמ״ל דפטרי – דקסברי אין דעתו אלא על שיעור אכילה. או דלמא – סתם נמי חייב דסתם נמי כמפרש דמי שדעתו היתה על כל שהוא. ואם איתא – דכר״ש סבירא ליה. אודו לי מיהת כו׳ – דהכי הדר להו שזה מדבר ומביא קרבן וכיון דקרבן על חילוף דיבורו חייב שאף זה החליף דיבורו שהנשבע דעתו על כל שהוא והרי סתם שלו כמפרש. ויש בו כדי לצרף כזית – בין פת ויין.
חייב – דהיתר מצטרף לאיסור באיסורי נזיר דילפינן לה ממשרת וכל משרת במסכת פסחים (דף מג:). חייב – קרבן שבועה.
ור״ש פוטר – שהרי מושבע ועומד מהר סיני על הנבילות ואין שבועה חלה על מצוה כדלקמן.
בכולל דברים המותרין – כו׳. כלומר אם היה נשבע על הנבילות לבדן לא היתה שבועה חלה אבל זה שאמר לא אוכל סתם כלל דברים המותרין והאסורין יחד ומיגו דחיילא שבועה על המותרין חיילא נמי אדברים אסורין באיסור שבועה ור״ש לית ליה איסור חל על איסור אפי׳ ע״י כולל. וריש לקיש אמר – טעמא דרבנן לאו משום כולל הוא דלא אמרינן כולל באיסורי שבועה כדמפרש ריש לקיש טעמא לקמן.
אי אתה מוצא – שיתחייב אלא בחצי שיעור שאינו מושבע עליו מהר סיני ומשום שבועה מיחייב או במפרש שלא אוכל חצי שיעור ואליבא דרבנן דמתניתין דאמרי דסתם אין דעתו לכל שהוא ובמפרש מודו.
אי בסתם – מצית מוקמת לה אליבא דר״ע דאמר אדם הנשבע לא אוכל סתם דעתו לאסור עצמו בכל שהוא. והרי נמלה – וכן כל בריה קטנה דלדברי הכל חייב מלקות דתנן במס׳ מכות (דף יג.) אמר ר״ש אי אתם מודים באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה. והרי הקדש – שהוא מתחייב מעילה בשוה פרוטה ואפי׳ בפחות מכזית.
ומשני: הא בעינן שוה פרוטה – שזה שיעורו. והרי מפרש – שבועה שלא אוכל כל שהוא ואכל כל שהוא חייב.
מפרש נמי כבריה דמי – מפרש דשבועה כבריה בשאר איסורין דמי בריה טעמא מאי משום דחשיבא מפרש נמי איהו אחשבה דאסריה עליה. והרי עפר – האומר שבועה שלא אוכל עפר דקס״ד דכיון דלאו בר אכילה לא שייך ביה שיעור אכילה וחייב בכל שהוא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
לאו למעוטי אכלתי ולא אכלתי – דלא דרשינן לשוא באם אינו ענין. ור״ע היא דמחייב – קרבן על שעבר ומיהו בשבועת שוא מודה דלית בה קרבן אף ע״ג דדריש ריבויי ומיעוטי ואתרבאי שבועת ביטוי לשעבר אהני מיעוטא לשבועת שוא שהוא ניכר דבר שאי אפשר כדאמרינן לקמן (דף כו.) ומאי מיעט מיעט מצוה דהויא שבועת שוא דבמתני׳ קאי ותני נשבע לבטל את המצוה בשבועת שוא. אלא למעוטי אוכל ולא אכל ממלקות – והכי קאמר זו היא לא אוכל ואכל דחייבין על זדונה מכות דהוה ליה לאו שיש בו מעשה אבל אוכל ולא אכל לא לקי. ומאי שנא – כלומר היכי משמע ממתניתין דלמעוטי אוכל ולא אכל דלמא למעוטי נמי אכלתי ולא אכלתי ותיקשי לך.
ממעט לשעבר – בתמיה. איבעיא להו ר׳ עקיבא – דאמר במתניתין סתם אכילה דשבועה בכל שהוא.
בכל התורה – בכל שאר איסורין נמי כר״ש סבירא ליה דאמר סתם אכילה שבכל התורה כל שהוא.
דתניא ר״ש אומר כל שהוא – בכל האיסורין.
למכות – בהתראה.
ולא אמרו בכזית – הלכה למשה מסיני אלא לענין קרבן דשגגת כרת הלכך הכא אפי׳ לקרבן דקרבן שבועה על חילוף שבועה בא וכיון דאכילה בכל שהוא היא הרי אסר עצמו בשבועתו בכל שהוא וכשאכל כל שהוא החליף את שבועתו. ובדין הוא דליפלגו בעלמא – בשאר איסורין ולמלקות בפלוגתיה דר״ש ורבנן.
והאי דאיפלגו הכא להודיעך כוחן דרבנן – דאף ע״ג דאיכא למימר הואיל ואם פירש שבועה שלא אוכל כל שהוא ואכל כל שהוא חייב שהרי החליף שבועתו.
סתם נמי חייב – שיש לומר שהנשבע אין דעתו על אכילה של תורה אלא אחר לשון בני אדם ובכל שהוא נתכוין לאסור את עצמו.
קמ״ל דפטרי – דקסברי אין דעתו אלא על שיעור אכילה. או דלמא – סתם נמי חייב דסתם נמי כמפרש דמי שדעתו היתה על כל שהוא. ואם איתא – דכר״ש סבירא ליה. אודו לי מיהת כו׳ – דהכי הדר להו שזה מדבר ומביא קרבן וכיון דקרבן על חילוף דיבורו חייב שאף זה החליף דיבורו שהנשבע דעתו על כל שהוא והרי סתם שלו כמפרש. ויש בו כדי לצרף כזית – בין פת ויין.
חייב – דהיתר מצטרף לאיסור באיסורי נזיר דילפינן לה ממשרת וכל משרת במסכת פסחים (דף מג:). חייב – קרבן שבועה.
ור״ש פוטר – שהרי מושבע ועומד מהר סיני על הנבילות ואין שבועה חלה על מצוה כדלקמן.
בכולל דברים המותרין – כו׳. כלומר אם היה נשבע על הנבילות לבדן לא היתה שבועה חלה אבל זה שאמר לא אוכל סתם כלל דברים המותרין והאסורין יחד ומיגו דחיילא שבועה על המותרין חיילא נמי אדברים אסורין באיסור שבועה ור״ש לית ליה איסור חל על איסור אפי׳ ע״י כולל. וריש לקיש אמר – טעמא דרבנן לאו משום כולל הוא דלא אמרינן כולל באיסורי שבועה כדמפרש ריש לקיש טעמא לקמן.
אי אתה מוצא – שיתחייב אלא בחצי שיעור שאינו מושבע עליו מהר סיני ומשום שבועה מיחייב או במפרש שלא אוכל חצי שיעור ואליבא דרבנן דמתניתין דאמרי דסתם אין דעתו לכל שהוא ובמפרש מודו.
אי בסתם – מצית מוקמת לה אליבא דר״ע דאמר אדם הנשבע לא אוכל סתם דעתו לאסור עצמו בכל שהוא. והרי נמלה – וכן כל בריה קטנה דלדברי הכל חייב מלקות דתנן במס׳ מכות (דף יג.) אמר ר״ש אי אתם מודים באוכל נמלה כל שהוא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה. והרי הקדש – שהוא מתחייב מעילה בשוה פרוטה ואפי׳ בפחות מכזית.
ומשני: הא בעינן שוה פרוטה – שזה שיעורו. והרי מפרש – שבועה שלא אוכל כל שהוא ואכל כל שהוא חייב.
מפרש נמי כבריה דמי – מפרש דשבועה כבריה בשאר איסורין דמי בריה טעמא מאי משום דחשיבא מפרש נמי איהו אחשבה דאסריה עליה. והרי עפר – האומר שבועה שלא אוכל עפר דקס״ד דכיון דלאו בר אכילה לא שייך ביה שיעור אכילה וחייב בכל שהוא.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
הערות
Gemara
Peirush