גמרא
פירוש
וְכִי מַהְדַּר לֵיהּ לְקוֹמֶץ לְדוּכְתֵּיהּ תִּקְדּוֹשׁ וְלִפְסוֹל.
אָמַר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
וקא פריך כי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדוש וליפסול – דהא עבד מתן כלי דמה לי כלי שרת זה ומה לי כלי שרת אחר.
אלא מדעת – והא לא יהיב ליה להתם אדעתא דליקדיש.
שיקדשו פסולין – כגון אם קמץ זר ונותן לכלי מהו שיקדישנו כלי להקטירו.
ליפסל – דקבעה ההוא כלי בקדושה כי יהביניה אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה תו לתוך השיריים דהא פסול זה גמר לכולה עבודה. רב עמרם אמר – אפילו תימא שלא מדעת נמי מקדשין והכא לא קדיש שמחזירין לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר הכלי ואין הכלי מקדשו.
ביסא – כלי שרת שבו בוללין מנחה. ומקמץ היכי קמץ – תחילה כשקומץ מכלי זה והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב כלי אלא תוכו.
טפופה – פישל״א שאינה גדושה וכשקומץ מתוך כלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ בגודשת כלי כדמפרש בסמוך. וקפריך דהא כי קמץ עבד גומא – וכי מהדר לקומץ בגומא הוה ליה תוך כלי.
ומשני: כי מהדר ליה אדופניתא דמנא – בצדי הכלי אצל גומא החזירו והוי כגודש הכלי ונייד למנא ונפיל קומץ ממילא לגומא כדי שיהא ראוי לקמיצת כהן וכיון דממילא נפל למנא נעשה כמי שהחזירו הקוף ולא מקדש ליה כלי ואע״ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת הני מילי כי מהדר ליה איהו ממש אדעתא דלא ליקדוש מקדש ליה (האי) לכלי שמחזירו בהן שמונח על גבי קרקע. קומצין – קומץ מכלי שעל גבי קרקע וה״נ (מקדשין) קומץ מהבלול שעל גבי קרקע.
דאיבעיא לן – כלומר לחברינו איבעיא הך בעיא דרב נחמן בעי מאבימי וכדמפרש. קולפי טבי – הכאות טובות.
בלעי מאבימי – בלעתי מאבימי כלומר שהיה מנדה אותו.
עלה דהא שמעתא – במס׳ ערכין דתנא חדא שום היתומים ל׳ יום ותניא אידך ששים ומתרץ לה אבימי בא להכריז רצופין כל ימות השבת מכריז ל׳ יום.
בא להכריז שני וחמישי – מכריז עד ס׳ יום מיום שמתחיל עד יום שפוסק דהיינו י״ח ימי הכרזה בס׳ יום ומכריז מי יקנה נכסי יתומים הללו כדי שימכרו ביוקר והיה רב חסדא משבח התירוץ ומבזי אבימי אלמא רב חסדא תלמיד דאבימי הוה. אבימי מסכתא דמנחות איעקר ליה – נשתכחה הימנו.
ולישלח ליה – לרב חסדא דליתי לגביה.
מסתייע מילתא – משום יגעתי ומצאתי (מגילה דף ו:). פגע ביה רב נחמן – באבימי.
מכלי זה – ראה כלי מונח על גבי קרקע וקאמר כלי זה אם של קודש (זה) היה ראוי לקמיצה. וכיצד מקדשין את הקומץ – לאחר קמיצה. הוצרכתה ג׳ כהנים – שנים להגביה שני כלים אחד שיקמוץ הימנו ואחד שנותן לתוכו ושלישי קומץ וכהן אחד אינו יכול להגביה שני הכלים דאין עבודה בשמאל.
תמיד – י״ג כהנים זוכין בו במסכת יומא בפ״ב (יומא כה.). זה הכלל – מתני׳ היא. סדר עבודות נקט – אותו שכהן אחד עושה זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחתי. מה עבדין לגאו – בהיכל.
נכנסין – ביום השבת.
שני סדרי – של לחם הפנים שתים המערכות שש המערכת.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
ליפסל – דקבעה ההוא כלי בקדושה כי יהביניה אדעתיה לקדושי ולא מצי לאהדוריה תו לתוך השיריים דהא פסול זה גמר לכולה עבודה. רב עמרם אמר – אפילו תימא שלא מדעת נמי מקדשין והכא לא קדיש שמחזירין לביסא גדושה שאין מחזירה לתוך אויר הכלי ואין הכלי מקדשו.
ביסא – כלי שרת שבו בוללין מנחה. ומקמץ היכי קמץ – תחילה כשקומץ מכלי זה והלא גדוש הוא וקמיצה מתוך הכלי בעינן דכל דבר הטעון כלי אין חשוב כלי אלא תוכו.
טפופה – פישל״א שאינה גדושה וכשקומץ מתוך כלי קמץ באמצעיתו וכשמחזיר הרי קומץ בגודשת כלי כדמפרש בסמוך. וקפריך דהא כי קמץ עבד גומא – וכי מהדר לקומץ בגומא הוה ליה תוך כלי.
ומשני: כי מהדר ליה אדופניתא דמנא – בצדי הכלי אצל גומא החזירו והוי כגודש הכלי ונייד למנא ונפיל קומץ ממילא לגומא כדי שיהא ראוי לקמיצת כהן וכיון דממילא נפל למנא נעשה כמי שהחזירו הקוף ולא מקדש ליה כלי ואע״ג דכלי שרת מקדשין שלא מדעת הני מילי כי מהדר ליה איהו ממש אדעתא דלא ליקדוש מקדש ליה (האי) לכלי שמחזירו בהן שמונח על גבי קרקע. קומצין – קומץ מכלי שעל גבי קרקע וה״נ (מקדשין) קומץ מהבלול שעל גבי קרקע.
דאיבעיא לן – כלומר לחברינו איבעיא הך בעיא דרב נחמן בעי מאבימי וכדמפרש. קולפי טבי – הכאות טובות.
בלעי מאבימי – בלעתי מאבימי כלומר שהיה מנדה אותו.
עלה דהא שמעתא – במס׳ ערכין דתנא חדא שום היתומים ל׳ יום ותניא אידך ששים ומתרץ לה אבימי בא להכריז רצופין כל ימות השבת מכריז ל׳ יום.
בא להכריז שני וחמישי – מכריז עד ס׳ יום מיום שמתחיל עד יום שפוסק דהיינו י״ח ימי הכרזה בס׳ יום ומכריז מי יקנה נכסי יתומים הללו כדי שימכרו ביוקר והיה רב חסדא משבח התירוץ ומבזי אבימי אלמא רב חסדא תלמיד דאבימי הוה. אבימי מסכתא דמנחות איעקר ליה – נשתכחה הימנו.
ולישלח ליה – לרב חסדא דליתי לגביה.
מסתייע מילתא – משום יגעתי ומצאתי (מגילה דף ו:). פגע ביה רב נחמן – באבימי.
מכלי זה – ראה כלי מונח על גבי קרקע וקאמר כלי זה אם של קודש (זה) היה ראוי לקמיצה. וכיצד מקדשין את הקומץ – לאחר קמיצה. הוצרכתה ג׳ כהנים – שנים להגביה שני כלים אחד שיקמוץ הימנו ואחד שנותן לתוכו ושלישי קומץ וכהן אחד אינו יכול להגביה שני הכלים דאין עבודה בשמאל.
תמיד – י״ג כהנים זוכין בו במסכת יומא בפ״ב (יומא כה.). זה הכלל – מתני׳ היא. סדר עבודות נקט – אותו שכהן אחד עושה זו אחר זו אבל למניינא דכהנים לא נחתי. מה עבדין לגאו – בהיכל.
נכנסין – ביום השבת.
שני סדרי – של לחם הפנים שתים המערכות שש המערכת.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush