גמרא
פירוש
שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר וּמִפְּנֵי מָה אֵינָהּ טְעוּנָה שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אי הכי – במס׳ זבחים (דף טו:) קתני כל הזבחים שקיבל דמן זר ואונן וכל הני דמתני׳ ליתני נמי כי מתני׳ אחד חטאת חלב ואחד כל הזבחים כו׳.
כולהו משמע – ולא פליג ר״ש.
אצטריך – אע״ג דבלאו הכי נמי הויא מנחת חוטא בכלל ולא פליג ר״ש אפילו הכי אצטריך למיתנייה דמהו דתימא מדרישא דקתני דשלא לשמה לא עלו לשם חובה אוקימנא בריש פירקין (מנחות ב:) לרבה ולרבא מתני׳ דלא כר״ש סיפא נמי דקתני כל המנחות שקמצן זר כו׳ דלא כר״ש דמדפליג ברישא פליג נמי בסיפא ואמר במנחת חוטא דכי היכי דאין קרבנו מהודר כי קמצי לה פסולין כשרה.
קמ״ל – משנה יתירה אחד מנחת חוטא דלא אצטריך למתנייה אלא לר״ש דר״ש נמי מודה בסיפא. לא יביא מתוך ביתו וימלאנו – סלת לעשרון דקסברי קדושת כלי קבעה לשם מנחה דשוב אין מוסיפין עליה ומיפסלא בחסרון כדאמרינן בהאי פירקין (מנחות ט:) מן המנחה פרט לשחסרה.
יביא מתוך ביתו – דקסבר קמיצה קבעה והא לא קמץ בהו וכה״ג פליגי אמוראי לקמן בשמעתין (שם). ומאי שנא שמאל – כלומר [אמאי] ה״א דבשאר פסולין לא מכשיר לאהדורי אלא בשמאל.
ביום הכפורים – נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו.
בשחיטה – כדאמרינן לקמן בפ״ג (מנחות יט.) והקריבו בני אהרן את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בזר. ואמר רב עלה – היינו טעמא דפסולה דכתיב בה אלעזר וכתיב בה חוקה וחוקה עיכובא.
שאני פרה – דטעמא דשחיטה פסולה בזר לאו דעבודה היא דהא קדשי בדק הבית דלא שייכא בהו עבודה אלא גזירת הכתוב היא דזר פסול בה. ולאו כל דכן הוא – בקדשי בדק הבית חשובה עבודה בקדשי מזבח לא כל שכן ואפ״ה זר כשר בשחיטת קדשים אלמא אשכחן הכשר בעבודה וגבי קמיצה נמי אית ליה תקנתא בחזרה לבן בתירא ולמה לי דרב.
אמר רב שישא – לעולם לאו עבודה והאי דבעיא כהן גבי פרה אדומה גזירת הכתוב היא מידי דהוה [אמראות] נגעים. ונילף מבמה – כלומר דרב למה לי מאי שנא שמאל דמכשיר בן בתירא בחזרה דאית ליה הכשר ביה״כ זר נמי אנא ידענא דמכשר נמי בן בתירא דהא אית ליה הכשר בבמה קודם שנתקדש אהרן שהעבודה בבכורות. וכי תימא מבמה לא ילפינן – דעדיין לא נבדל אהרן.
והתניא מנין ליוצא – מאימורי חטאת ועולה חוץ לקלעים שאע״פ שהוא פסול כדאמרינן בכיצד צולין (פסחים דף פב.) מהן לא הובא את דמה אם עלה לא ירד.
שהרי יוצא כשר בבמה – שלא היו שם קלעים. תנא אזאת תורת העולה סמיך – כדאמר במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מ:) תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו והאי דנקט במה קצת סמכא בעלמא היא אבל עיקר טעמא מהתם יליף. וקמץ משם – מלא קומצו רישיה דקרא כתיב (ויקרא ב) והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם משמע ממקום שרגלי הזר עומדים שם קומץ והיינו מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה ובמזרח הם וקמ״ל דלא בעינן קמיצה בצפון כשאר קדשים אלא כל העזרה כשרה לקומץ. סתמא כתיב – וקמץ משם ממקום שקמץ כבר והחזירו קומצה משום פסלות (אחד) ואחד פסול שמאל ואחד פסול זרות במשמע. אלא קמ״ל רב דבקומץ ואפילו קידש – קומץ במתן כלי מכשיר בן בתירא דאי לאו דקידש מיירי רב לא הוה משמע לן מידי.
בד״א – דבן בתירא מכשיר בחזרה. מת״ק – דפליג בברייתא אדר׳ יוסי בן יאסיין ור׳ יהודה הנחתום. אי קמיצת פסולין עבודה היא – לפסול אפילו לא נתן קומץ בכלי לא תתקן בחזרה.
ואי לאו עבודה היא – דלא חשיב הואיל ובפסולין נעשית כי עבד מתן כלי נמי לא חשיב ואפשר בחזרה.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
קמ״ל – משנה יתירה אחד מנחת חוטא דלא אצטריך למתנייה אלא לר״ש דר״ש נמי מודה בסיפא. לא יביא מתוך ביתו וימלאנו – סלת לעשרון דקסברי קדושת כלי קבעה לשם מנחה דשוב אין מוסיפין עליה ומיפסלא בחסרון כדאמרינן בהאי פירקין (מנחות ט:) מן המנחה פרט לשחסרה.
יביא מתוך ביתו – דקסבר קמיצה קבעה והא לא קמץ בהו וכה״ג פליגי אמוראי לקמן בשמעתין (שם). ומאי שנא שמאל – כלומר [אמאי] ה״א דבשאר פסולין לא מכשיר לאהדורי אלא בשמאל.
ביום הכפורים – נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו.
בשחיטה – כדאמרינן לקמן בפ״ג (מנחות יט.) והקריבו בני אהרן את הדם מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על השחיטה שכשרה בזר. ואמר רב עלה – היינו טעמא דפסולה דכתיב בה אלעזר וכתיב בה חוקה וחוקה עיכובא.
שאני פרה – דטעמא דשחיטה פסולה בזר לאו דעבודה היא דהא קדשי בדק הבית דלא שייכא בהו עבודה אלא גזירת הכתוב היא דזר פסול בה. ולאו כל דכן הוא – בקדשי בדק הבית חשובה עבודה בקדשי מזבח לא כל שכן ואפ״ה זר כשר בשחיטת קדשים אלמא אשכחן הכשר בעבודה וגבי קמיצה נמי אית ליה תקנתא בחזרה לבן בתירא ולמה לי דרב.
אמר רב שישא – לעולם לאו עבודה והאי דבעיא כהן גבי פרה אדומה גזירת הכתוב היא מידי דהוה [אמראות] נגעים. ונילף מבמה – כלומר דרב למה לי מאי שנא שמאל דמכשיר בן בתירא בחזרה דאית ליה הכשר ביה״כ זר נמי אנא ידענא דמכשר נמי בן בתירא דהא אית ליה הכשר בבמה קודם שנתקדש אהרן שהעבודה בבכורות. וכי תימא מבמה לא ילפינן – דעדיין לא נבדל אהרן.
והתניא מנין ליוצא – מאימורי חטאת ועולה חוץ לקלעים שאע״פ שהוא פסול כדאמרינן בכיצד צולין (פסחים דף פב.) מהן לא הובא את דמה אם עלה לא ירד.
שהרי יוצא כשר בבמה – שלא היו שם קלעים. תנא אזאת תורת העולה סמיך – כדאמר במסכת נדה בפרק יוצא דופן (דף מ:) תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו והאי דנקט במה קצת סמכא בעלמא היא אבל עיקר טעמא מהתם יליף. וקמץ משם – מלא קומצו רישיה דקרא כתיב (ויקרא ב) והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם משמע ממקום שרגלי הזר עומדים שם קומץ והיינו מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה ובמזרח הם וקמ״ל דלא בעינן קמיצה בצפון כשאר קדשים אלא כל העזרה כשרה לקומץ. סתמא כתיב – וקמץ משם ממקום שקמץ כבר והחזירו קומצה משום פסלות (אחד) ואחד פסול שמאל ואחד פסול זרות במשמע. אלא קמ״ל רב דבקומץ ואפילו קידש – קומץ במתן כלי מכשיר בן בתירא דאי לאו דקידש מיירי רב לא הוה משמע לן מידי.
בד״א – דבן בתירא מכשיר בחזרה. מת״ק – דפליג בברייתא אדר׳ יוסי בן יאסיין ור׳ יהודה הנחתום. אי קמיצת פסולין עבודה היא – לפסול אפילו לא נתן קומץ בכלי לא תתקן בחזרה.
ואי לאו עבודה היא – דלא חשיב הואיל ובפסולין נעשית כי עבד מתן כלי נמי לא חשיב ואפשר בחזרה.במנחות ע"ב:-צ"ד. (פרקים ז'-י') הפירוש המופיע במהדורתנו כפירוש רש"י הוא פירוש רש"י שהיה בפני ר' בצלאל אשכנזי שמופיע בדפוס וילנא כ"רש"י כתב יד". ומאידך, פירוש רש"י הנדפס בדפוס וילנא מופיע במהדורתנו כפירוש ה"מיוחס לרש"י".
הערות
הערות
Gemara
Peirush