גמרא
פירוש
אַחְוָותָא.
וְלָא מִיפַּקְדִי וְהָאָמַר רַב אַחָא בַּר רַב קַטִּינָא הדרן עלך הבא על יבמתו
פרק ז – אלמנה לכהן גדול
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
פרק שביעי: אלמנה
ועבדי מלוג אמאי לא יאכלו בתרומה להוו כקנינו שקנה קנין – איכא למידק, ולותיב מסיפא דמתני׳, דקתני בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו, וליקשי לי׳ בהדיא מ״ש רישא ומ״ש סיפא. ואיכא למימר, אי ממתני׳ ה״א עבדי מלוג מחמתה הן אוכלין, שכל זמן שהיא אוכלת עבדיה אוכלין, זכות הוא שזכתה תורה לאוכלין שיאכילו, וככהנים עצמן עשאן הכתובא, אבל ברייתא דמרבי מוכהן כי יקנה נפש וגו׳ אפילו קנינו שקנה קנין, אלמא קנין דכספו כקנינו ואוכל מחמתו, ואע״פ שאין אותו קנין ראשון אוכלב. והא דתניא ועבדיו שקנו עבדים – פירש״י ז״לג בשהקנה להם אחר מנה על מנת שאין לרבן רשות בו וקנה בו עבדים. ושמעתיה אתיא כשמואלד, אבל לרב צריך לומר, כגון שהקנה להם אחר ואמר להם הרי מעות הללו נתונין לכם במתנה ובלבד שלא יהא לרב רשות בהן אלא שתקנו בהם עבדים וישמשו אתכם, אבל אמר להם מה שתרצו תעשו קנה רבוה, כדמפורש בפ׳ בתרא דנדריםו. ובירושלמיז כיני מתני׳ בשנתן לו אחד מנה ע״מ שאין לרבו רשות בו. ויש מפרשיםח שמעמידין אותה בעבד מעוכב גט שחרור, שאין לרבו רשות בנכסיו, ואעפ״כ אוכל בתרומה, כדאמרינן בכריתותט וקסברי מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה. ולא דאיקכ. ה״ג רש״י ז״ל:ל אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל בתרומה גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה. ופי׳ לא תאכיל בעבדי מלוג. וקשיא, וליקשי מינה גופא, שלא תאכל גזרה שמא תאכל לאחר מיתהמ. וכי תימא שאני היא דידעה דמחמת בעלה אכלה, אי הכי עבדיה נמי מחמתה אכלי, כל זמן שאוכלת יאכלו כל זמן שאינה אוכלת לא יאכלו, ומאי קושי׳. ותו ליקשי נמי ממזר כדמקשי׳ מעיקרא, ולימא דלא יאכיל גזרה שמא יאכיל לאחר מיתה. וגרסא דמחוורא טפינ, בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל, גזרה שמא תאכל לאחר מיתה, ומדידה מקשי׳ וכ״ש עבדיה.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
ועבדי מלוג אמאי לא יאכלו בתרומה להוו כקנינו שקנה קנין – איכא למידק, ולותיב מסיפא דמתני׳, דקתני בת ישראל שנשאת לכהן והכניסה לו בין עבדי מלוג בין עבדי צאן ברזל הרי אלו יאכלו, וליקשי לי׳ בהדיא מ״ש רישא ומ״ש סיפא. ואיכא למימר, אי ממתני׳ ה״א עבדי מלוג מחמתה הן אוכלין, שכל זמן שהיא אוכלת עבדיה אוכלין, זכות הוא שזכתה תורה לאוכלין שיאכילו, וככהנים עצמן עשאן הכתובא, אבל ברייתא דמרבי מוכהן כי יקנה נפש וגו׳ אפילו קנינו שקנה קנין, אלמא קנין דכספו כקנינו ואוכל מחמתו, ואע״פ שאין אותו קנין ראשון אוכלב. והא דתניא ועבדיו שקנו עבדים – פירש״י ז״לג בשהקנה להם אחר מנה על מנת שאין לרבן רשות בו וקנה בו עבדים. ושמעתיה אתיא כשמואלד, אבל לרב צריך לומר, כגון שהקנה להם אחר ואמר להם הרי מעות הללו נתונין לכם במתנה ובלבד שלא יהא לרב רשות בהן אלא שתקנו בהם עבדים וישמשו אתכם, אבל אמר להם מה שתרצו תעשו קנה רבוה, כדמפורש בפ׳ בתרא דנדריםו. ובירושלמיז כיני מתני׳ בשנתן לו אחד מנה ע״מ שאין לרבו רשות בו. ויש מפרשיםח שמעמידין אותה בעבד מעוכב גט שחרור, שאין לרבו רשות בנכסיו, ואעפ״כ אוכל בתרומה, כדאמרינן בכריתותט וקסברי מעוכב גט שחרור אוכל בתרומה. ולא דאיקכ. ה״ג רש״י ז״ל:ל אלא מעתה בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכיל בתרומה גזירה שמא תאכיל לאחר מיתה. ופי׳ לא תאכיל בעבדי מלוג. וקשיא, וליקשי מינה גופא, שלא תאכל גזרה שמא תאכל לאחר מיתהמ. וכי תימא שאני היא דידעה דמחמת בעלה אכלה, אי הכי עבדיה נמי מחמתה אכלי, כל זמן שאוכלת יאכלו כל זמן שאינה אוכלת לא יאכלו, ומאי קושי׳. ותו ליקשי נמי ממזר כדמקשי׳ מעיקרא, ולימא דלא יאכיל גזרה שמא יאכיל לאחר מיתה. וגרסא דמחוורא טפינ, בת ישראל שנשאת לכהן לא תאכל, גזרה שמא תאכל לאחר מיתה, ומדידה מקשי׳ וכ״ש עבדיה.מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור.
הערות
א עיין ברש״י קידושין י ב ד״ה זו שביאתה מאכילתה, שכתב: ונישאת פשיטא ליה דאכלה דנפקא ליה בספרי מכל טהור בביתך יאכל אותו. הרי שכתב דנשואה אוכלת מדין כל טהור בביתך, דהיינו כמש״כ רבינו, ככהנים עצמן עשאם הכתוב. ועיין לקמן סח א בתוד״ה קנין כספו, שכתבו דהוא אסמכתא בעלמא. ועיין בספר אמרי משה סי׳ יג אות ג, שכתב להוכיח יסוד זה מדברי החינוך והקרית ספר עיי״ש.
ב וכ״כ תוס׳ ד״ה מנין לכהן, הרשב״א והריטב״א.
ג ד״ה ועבדיו.
ד בנדרים פח א.
ה בכ״י ב: מה שתרצו עשו קני יתהון רבן.
ו בנדרים פח א.
ז פ״ז ה״א. עיי״ש לפנינו גירסא אחרת. ועיין ברשב״א שהאריך בדברי הירושלמי. ועיי״ש בפני משה וברידב״ז. ועיין מש״כ בזה הקרן אורה.
ח תוס׳ ד״ה ועבדיו, וכ״כ הריטב״א.
ט כד ב.
י בכי״א ובנדפס ליתא למלה זו.
כ בכי״ב: ולא דייק. ולא כתב רבינו למה לא דייק. והנה הרמב״ם פ״ט תרומות ה״ה פסק, דמעוכב גט שחרור אינו אוכל בתרומה, ועיי״ש ברדב״ז דלא סמך על הגמ׳ דכריתות. אך בדעת רבינו אין לומר כן, דהוא עצמו כתב במלחמות על ברכות פרק שלישי בד״ה ונשים בברהמ״ז, דהבעיא בגיטין מב ב אי מעוכב ג״ש אוכל בתרומה נפשטה בכריתות כד ב דאוכל בתרומה. וא״כ צ״ע מש״כ כאן ולא דייק. ועיין בישרש יעקב. ועיין באבני מילואים בתשובה סי׳ יז.
ל ד״ה אלא מעתה בת ישראל.
מ עיין בתוס׳ ד״ה אלא, שישבו קושיא זו.
נ וכ״כ בתוס׳ שם גירסא זו, וכן ברשב״א ובריטב״א ובמאירי.
הערות
Gemara
Peirush