גמרא
פירוש
תְּרֵי וּתְרֵי נִינְהוּ אאִי עַרְעָר דִּפְגַם מִשְׁפָּחָה גִּלּוּי מִלְּתָא בְּעָלְמָא הוּא לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ עַרְעָר דְּגַזְלָנוּתָא וְקָאָמְרִי בהָנֵי יָדְעִינַן בֵּיהּ דַּעֲבַד תְּשׁוּבָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אמר ר׳ זירא הא מילתא כו׳ עד במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי, נקט ליה לישנ׳ רוויחא, ולאו למימרא דצריך ליה למיכתב הכי, דמסתייה בדכתיב במותב תלתא, תדע דהא קיימ׳ לן דאי כתיב ביה בי דינא תו לא צריך, וכל דכן כי כתיב ביה בהדיא במותב תלתא. וכתב הרב בעל העיטור ז״ל (דיני קיום) דהיכא דבא לקיים כתב הדיינין ולא מצא לקיים אלא שנים מהן, מסתברא ליה דתו לא צרי׳, ולא חיישינן אאידך דילמא זייפא הוא ולא הוו להו אלא תרי, ואע״ג דלא כתיב ביה במותב תלתא ולא בי דינא. וראיתו מההיא דאמרי׳ לעיל (כא, א) עד ודיין מצטרפין ולא חיישינן לזיוף, ורבא נמי לא פרכת אלא משום דיין אחד, הא בשני דיינין מודה דוודאי שני דיינין כעד אחד ודיין אחד, וליתא לפרכא דרבא, ולא חיישינן דילמא מזויף הוא. ומיהו צריך תלמוד בדיין אחד טעמא מאי קס״ד דלא חיישינן דילמא מזויף הוא, ואיכא למימר דאתיא דומיא דאידך דקיימא לן בשנים חתומין על השטר ולא מצאו לקיים אלא כתב אחד מהן שהוא קם לשבועה, אע״ג דאלו הוה בלחוד לא כלום הוא דעד אחד בכתב לא כלום הוא, הכא נמי לא חיישינן, וטעמא וודאי משום דקיום שטרות דרבנן, וליכא למידחי דכי מודה רבא בשני דיינין ודווקא דכתיב ביה במותב תלתא כחדא, דהא רבא אפי׳ בדיין אחד בהדי עד אחד הוה מודה, אי לאו משום טעמא דלא מסהדי אחדא מילתא, וגבי דיין אחד לא מהני לן במותב תלתא אלא בתרי דהוו להו תרי מגו תלתא, ודומיא דהכי מוד׳ וודאי בתרי, והיינו אע״ג דלא כתיב ביה במותב תלתא, וזהו הנכון, וממנה אתה דן אפילו לעד ודיין כגון שבא לפנינו עד אחד והעיד על כתב ידן של עדים וכתב ידו של דיין יוצא ממקום אחר, השתא וודאי מהני דהשתא אמאי דמסהיד האי מסהיד האי, ואית לן תרי סהדי אחתמות ידי העדים. מסתברא לענין קיום שטרות דצריך לכתוב העדים המעידין על כתב ידן כדי שיהא אפשר להכחישן, ותו דהא קיימא לן (להלן קט, ב) הדיינין חותמין בשטר אע״פ שלא קראוהו, וכיון שכן שמא עידי קיום אלו קרובים היו, אבל בדיעבד כשר, בי דינא בתר בי דינא לא דייק.
אמר רב נחמן בר יצחק וכו׳ עד דכתיב ביה בי דינא דרבנא אשי – אי אפשר לפרש דהכי קאמ׳ דבי דינא דרבנא אשי לא הוי ב״ד חצוף, דאם כן מאי האי דמהדרי׳ דדילמא בי דינא דרבנא אשי כדשמואל סבירא להו, דהא אפילו לשמואל ב״ד חצוף מיהא הוי, אלא הכי קאמ׳ דכת׳ בי דינא דרבנא אשי, וכיון דקיימא לן דליתא לדשמואל, בי דינא דרבנא אשי לא ס״ל מידי דלא כהלכתא. ואפי׳ הכי קשיא לן דילמא בי דינא דרבנא אשי כשמואל סבירא להו.
ואמרינן דכתיב ביה אמ׳ לנא רבנא וכו׳, כלומר להזקיקנו על קיום שטר זה.
ואמינא ליה לרבנא אשי דניתי לאזדקוקי עלה או דאשתמודעינא ליה לחתמות ידיהון, דכיון דאמטולתיה איזדקקו עלה, וודאי אפומיה אקיים וכסבריה, ורב אשי וודאי לית ליה דשמואל, ומיניה דלית הילכתא כשמואל, וכן כתבתי במסכת׳ סנהדרין בראיות ברורות בס״ד ותו לא מידי. מתני׳ האשה שאמרה אשת איש וכו׳. אמ׳ רב אסי מניין להפה כו׳ עד והוא שרי לה. פי׳ וקרא הוא דלא צריך, אבל מתני׳ וודאי צריכה לאשמועינן. אלא כי איצטריך קרא לכדרב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה. ודין הוא, שהרי בידו לקדשה, וקמ״ל דאע״ג דתלי בדעת אחרים נאמן. הזה למה לי, ההוא מיבעי ליה לכדר׳ יונה הזה ולא ליבם דמוציא שם רע על נישואי אחיו פטור, תמה ולימא ליה דכי איצטריך קרא באומר אחר זמן לפלוני קדשתיה דלא קאמר לאלתר, דכיון דכן לא הוי ליה הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וקמ״ל דאפילו הכי מהימן, ואיכא למימר דהא פשיטא ליה דכיון דנאמן לאוסרה נאמן להתיר׳, ולהכי עדיפא ליה לאוקמי קרא לכדר׳ יונה. תניא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת. כלומר אע״פ שסותרת דבריה שאמרה שלא היתה אשת איש מעולם, דליכא טעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. כלומר בדברים הניכרים אצלינו אמת אע״פ שאין ידועין לנו, ואיפשר באומרת מקודשת אני לפלוני לא סמכינן באמתלא שכבר הודת לו ושוב לא כל הימנה לחוב לו. והא דבעי מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו, מספקא ליה בהא, משום דאפשר בתקנתא, אי נמי משום דכל לגבי בעל הוה לה למימרא מילתא כדאיתא, וא״ל אף בזו כו׳.מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
ואמינא ליה לרבנא אשי דניתי לאזדקוקי עלה או דאשתמודעינא ליה לחתמות ידיהון, דכיון דאמטולתיה איזדקקו עלה, וודאי אפומיה אקיים וכסבריה, ורב אשי וודאי לית ליה דשמואל, ומיניה דלית הילכתא כשמואל, וכן כתבתי במסכת׳ סנהדרין בראיות ברורות בס״ד ותו לא מידי. מתני׳ האשה שאמרה אשת איש וכו׳. אמ׳ רב אסי מניין להפה כו׳ עד והוא שרי לה. פי׳ וקרא הוא דלא צריך, אבל מתני׳ וודאי צריכה לאשמועינן. אלא כי איצטריך קרא לכדרב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה שנאמר את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה. ודין הוא, שהרי בידו לקדשה, וקמ״ל דאע״ג דתלי בדעת אחרים נאמן. הזה למה לי, ההוא מיבעי ליה לכדר׳ יונה הזה ולא ליבם דמוציא שם רע על נישואי אחיו פטור, תמה ולימא ליה דכי איצטריך קרא באומר אחר זמן לפלוני קדשתיה דלא קאמר לאלתר, דכיון דכן לא הוי ליה הפה שאסר הוא הפה שהתיר, וקמ״ל דאפילו הכי מהימן, ואיכא למימר דהא פשיטא ליה דכיון דנאמן לאוסרה נאמן להתיר׳, ולהכי עדיפא ליה לאוקמי קרא לכדר׳ יונה. תניא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנת. כלומר אע״פ שסותרת דבריה שאמרה שלא היתה אשת איש מעולם, דליכא טעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר.
ואם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת. כלומר בדברים הניכרים אצלינו אמת אע״פ שאין ידועין לנו, ואיפשר באומרת מקודשת אני לפלוני לא סמכינן באמתלא שכבר הודת לו ושוב לא כל הימנה לחוב לו. והא דבעי מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני מהו, מספקא ליה בהא, משום דאפשר בתקנתא, אי נמי משום דכל לגבי בעל הוה לה למימרא מילתא כדאיתא, וא״ל אף בזו כו׳.מהדורת הרב צבי יהושע לייטנר ז"ל המבוססת על כתב יד מוסקבה 489 ועדי נוסח נוספים, ברשותם האדיבה של משפחת המהדיר ולעילוי נשמתו (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב מעל־התורה.
הערות
הערות
Gemara
Peirush