ערך טריינא
טריינא – א(פסחים פח.) עולא אקלע לפומבדיתא קריבו ליה טוריינא דתמרי פירוש היא צנה כלכלה.
(1) 
תְּמָרִים וְיַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה עוּלָּא אִיקְּלַע לְפוּמְבְּדִיתָא קָרִיבוּ לֵיהּ טִירְיָנָא דְתַמְרֵי אֲמַר לְהוּ כַּמָּה כִּי הָנֵי בְּזוּזָא אֲמַרוּ לֵיהּ תְּלָת בְּזוּזָא אֲמַר מְלָא צַנָּא דְּדוּבְשָׁא בְּזוּזָא וּבַבְלָאֵי לָא עָסְקִי בְּאוֹרָיְיתָא.
תְּמָרִים וְיַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה עוּלָּא אִיקְּלַע לְפוּמְבְּדִיתָא קָרִיבוּ לֵיהּ טִירְיָנָא דְתַמְרֵי אֲמַר לְהוּ כַּמָּה כִּי הָנֵי בְּזוּזָא אֲמַרוּ לֵיהּ תְּלָת בְּזוּזָא אֲמַר מְלָא צַנָּא דְּדוּבְשָׁא בְּזוּזָא וּבַבְלָאֵי לָא עָסְקִי בְּאוֹרָיְיתָא.the dates that grow there plentifully, which gave them strength and allowed them to engage in Torah study. The Gemara records a related incident: Ulla visited Pumbedita, and his hosts brought him a basket [tirina] of dates. He said to them: How many baskets of dates like these can one purchase for a zuz? They said to him: One can purchase three for a zuz. He said: How can it be that it is possible to purchase a basketful of date honey for just a single zuz, and yet the Babylonians do not engage in Torah study more extensively? Since the cost of food is so low and they do not need to work hard to support themselves, the Babylonians should be more extensively engaged in Torah study.
תמרים – יש בבבל הרבה.
טירינא – סל.
כמה כי הני בזוזא – כמה מאלו בזוז אחד.
הר המוריה ושדה דיצחק ובית אל דיעקב כולם בהר הבית התפללו.
תוס׳ בד״ה שה לבית משום דשה לבית לאו דאורייתא כו׳ כצ״ל. ונ״ב פי׳ מן התורה לא יכול להפריש על בניו ובנותיו הקטנים שלא מדעתן וכן פירש״י לשם אבל לפירוש התוס׳ ופירוש ר״ן לא קשה מידי שהם פירשו לאו דאורייתא ר״ל אין הקטנים צריכין למנות דאם אוכלין מן הפסח לא הוי כנאכל שלא למנוייו דלא אסר רחמנא אלא הנהו דאיתנהו במצות תכוסו אבל בקטנים דלא שייך בהו לא איירי קרא ודו״ק:
תוס׳ בד״ה וכולן ששחטו כו׳ קמ״ל אפילו סתמא כיון דשחטו אין כו׳ עכ״ל נראה דר״ל דלענין קטנים וכנענים לא אצטריך ליה למיתני כיון דאפילו במפרש אינן יכולין למחות אלא משום סיפא דחוץ מן האשה כו׳ אצטריך ליה למתני כיון דשחטו אין לך מיחוי גדול כו׳ וק״ל:
בד״ה לישא שפחה כו׳ וי״ל משום דידה דליכא עשה דאפשר לה בעבד כו׳ עכ״ל ולשון התוס׳ דפ׳ השולח נכונים יותר בזה וז״ל דבדידה ליכא עשה דאפילו מפקדא אפשר לה בכיוצא בה כו׳ ע״ש ובתוספות פ״ק דב״ב וק״ל:
בא״ד ואי לא תפסי א״כ בעילתו בעילת זנות ובהשולח כו׳ עכ״ל בתוס׳ פרק השולח דחו זה מדקאמר לישא שפחה אינו יכול כו׳ דמשמע אי הוה יכול לא הוה ניחוש לבעילתו בעילת זנות וכדקאמרי׳ ממזר נושא שפחה דהיינו בלא קדושין וק״ל:
בא״ד לא איכפת לי׳ באיסור דהא קנסיב ממזרת עכ״ל מלת ממזרת לחוד אין לו מקום כאן וצ״ל דהא קנסיב נתינה ועיין בביאור דבריהם בתוס׳ פ״ק דב״ב ובפ׳ השולח וק״ל:
ובבלאי לא עסקי באורייתא כו׳. חדא מינייהו בלשון תמיה קאמר ועי״ל כולהו בלשון ניחותא ובבלאי לא עסקי באורייתא כדבעי למיעבד לפי הרווחת מזונותם בתמרים ושוב קאמר בבלאי מיהת עסקי באורייתא במזונותם הפחותה ודו״ק:
תמרים הגדלים הרבה בבבל וניתן להשיגם בקלות ובזול ויעסקו בתורה. אגב כך מסופר: עולא איקלע לפומבדיתא קריבו ליה טירינא דתמרי [עולא הזדמן לפומבדיתא הביאו לו סל תמרים] אמר להו [להם] למארחיו: כמה כי הני בזוזא [כמה כאלה בדינר]? אמרו ליה [לו]: תלת בזוזא [שלושה כאלה בדינר] אמר: מלא צנא דדובשא בזוזא, ובבלאי לא עסקי באורייתא [מלוא הכד דבש בזוז אחד והבבלים אינם עוסקים בתורה] כראוי להם, והרי אין להם צורך לטרוח הרבה במזונותיהם, והיה עליהם לעסוק יותר בתורה.
the dates that grow there plentifully, which gave them strength and allowed them to engage in Torah study. The Gemara records a related incident: Ulla visited Pumbedita, and his hosts brought him a basket [tirina] of dates. He said to them: How many baskets of dates like these can one purchase for a zuz? They said to him: One can purchase three for a zuz. He said: How can it be that it is possible to purchase a basketful of date honey for just a single zuz, and yet the Babylonians do not engage in Torah study more extensively? Since the cost of food is so low and they do not need to work hard to support themselves, the Babylonians should be more extensively engaged in Torah study.
הכל
(2) בְּלֵילְיָא צַעֲרוּהוּ אָמַר מְלָא צַנָּא סַמָּא דְמוֹתָא בְּזוּזָא בְּבָבֶל וּבַבְלָאֵי עָסְקִי בְּאוֹרָיְיתָא.
That night, the dates he ate afflicted him and he suffered from indigestion. In light of this, Ulla retracted his original assessment of the Babylonians and instead praised them and said: A basketful of lethal poison, i.e., the dates that cause indigestion, sells for a zuz in Babylonia, and despite the fact that they suffer its effects the Babylonians still engage in Torah study.
That night, the dates he ate afflicted him and he suffered from indigestion. In light of this, Ulla retracted his original assessment of the Babylonians and instead praised them and said: A basketful of lethal poison, i.e., the dates that cause indigestion, sells for a zuz in Babylonia, and despite the fact that they suffer its effects the Babylonians still engage in Torah study.
בליליא צערוהו [בלילה ציערו אותו התמרים] שאכילת תמרים הרבה גורמת לבעיות עיכול והצטער בשלהם כל הלילה. אמר על כך: מלא צנא סמא דמותא בזוזא בבבל [מלא הכד סם המות עולה רק זוז בבבל] ולמרות שניזונים מסם מוות זה, בכל זאת בבלאי עסקי באורייתא [הבבלים עוסקים בתורה].
That night, the dates he ate afflicted him and he suffered from indigestion. In light of this, Ulla retracted his original assessment of the Babylonians and instead praised them and said: A basketful of lethal poison, i.e., the dates that cause indigestion, sells for a zuz in Babylonia, and despite the fact that they suffer its effects the Babylonians still engage in Torah study.
הכל
(3) וְאָמַר ר׳ רַבִּי אֶלְעָזָר מַאי דִּכְתִיב {ישעיהו ב׳:ג׳} וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה׳ אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְגוֹ׳ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְלֹא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וְיִצְחָק.
The Gemara returns to its discussion of prophecies of consolation that are related to those in the book of Hosea. And Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “And many peoples shall go and say: Go and let us go up to the mountain of the Lord, to the house of the God of Jacob; and He will teach us of His ways, and we will walk in His paths” (Isaiah 2:3)? The Gemara notes that Jacob is the only Patriarch mentioned and asks: Is He the God of Jacob and not the God of Abraham and Isaac?
The Gemara returns to its discussion of prophecies of consolation that are related to those in the book of Hosea. And Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “And many peoples shall go and say: Go and let us go up to the mountain of the Lord, to the house of the God of Jacob; and He will teach us of His ways, and we will walk in His paths” (Isaiah 2:3)? The Gemara notes that Jacob is the only Patriarch mentioned and asks: Is He the God of Jacob and not the God of Abraham and Isaac?
אלהי יעקב כו׳. לשון אלהים הוא כולל כל כחות אלהים ובכל א׳ מאבות היה בו כח אלהי מיוחד כמפורש זה לקמן פרק ע״פ ע״ש:
א ומכאן חוזרים אנו לענין נבואות נחמה הקשורות גם בנביא הושע. ואמר ר׳ אלעזר מאי דכתיב [מהו שנאמר]: ״והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו״ (ישעיה ב, ג), ויש לתמוה: וכי הוא אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? ומה טעמה של הדגשה זו?
The Gemara returns to its discussion of prophecies of consolation that are related to those in the book of Hosea. And Rabbi Elazar said: What is the meaning of that which is written: “And many peoples shall go and say: Go and let us go up to the mountain of the Lord, to the house of the God of Jacob; and He will teach us of His ways, and we will walk in His paths” (Isaiah 2:3)? The Gemara notes that Jacob is the only Patriarch mentioned and asks: Is He the God of Jacob and not the God of Abraham and Isaac?
הכל
(4) אֶלָּא לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁכָּתוּב בּוֹ הַר שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ב:י״ד} אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה׳ יֵרָאֶה וְלֹא כְּיִצְחָק שֶׁכָּתוּב בּוֹ שָׂדֶה שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ד:ס״ג} וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה אֶלָּא כְּיַעֲקֹב שֶׁקְּרָאוֹ בַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר {בראשית כ״ח:י״ט} וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל.
Rather, the verse specifically mentions Jacob to allude to the fact that the Temple will ultimately be described in the same way that Jacob referred to it. It will not be referred to as it was referred to by Abraham. It is written of him that when he prayed at the location of the Temple mountain, he called it mount, as it is stated: “As it is said on this day: On the mount where the Lord is seen” (Genesis 22:14). And it will not be referred to as it was referred to by Isaac. It is written of him that he called the location of the Temple field when he prayed there, as it is stated: “And Isaac went out to meditate in the field” (Genesis 24:63). Rather, it will be described as it was referred to by Jacob, who called it house, as it is stated: “And he called the name of that place Beth-El” (Genesis 28:19), which means house of God.
Rather, the verse specifically mentions Jacob to allude to the fact that the Temple will ultimately be described in the same way that Jacob referred to it. It will not be referred to as it was referred to by Abraham. It is written of him that when he prayed at the location of the Temple mountain, he called it mount, as it is stated: “As it is said on this day: On the mount where the Lord is seen” (Genesis 22:14). And it will not be referred to as it was referred to by Isaac. It is written of him that he called the location of the Temple field when he prayed there, as it is stated: “And Isaac went out to meditate in the field” (Genesis 24:63). Rather, it will be described as it was referred to by Jacob, who called it house, as it is stated: “And he called the name of that place Beth-El” (Genesis 28:19), which means house of God.
בו הר כו׳. מבואר במדרש משל למלך שהיו לו ג׳ אוהבים ובקש לבנות פלטין הביא לראשון אמר זכור הייתי אותו הר היה מתחלה הביא לשני אמר זכור הייתי שדה היה הביא לג׳ אמר זכור הייתי פלטין היה מתחלה א״ל המלך חייך שאני בונה פלטין וקורא אני אותו לשמך שנאמר בית אלהי יעקב והכוונה כמ״ש שהאבות הם סימן לבנים ואברהם אוהב האחד שאמר זכור הייתי הר היה הוא סימן לבית ראשון שהשכינה היתה שומרת בו כשומר בראש ההר מיהו שמירת עראי ולא קבע ועליו נאמר על הר ציון ששמם ואוהב הב׳ שהוא יצחק שאמר זכור הייתי שדה היה הוא סימן לבית שני שהיה בו שמירה פחותה ביותר שלא היו בו כמה דברים שהיה בבית ראשון ועליו נאמר ציון שדה תחרש. ואוהב השלישי שאמר פלטין היה מתחלה ר״ל קודם שנברא העולם כמ״ש פרק מקום שנהגו ותחלת המחשבה הוא סוף המעשה שהוא סימן לבית האחרון שיבנה במהרה בימינו שיהיה בו שמירה מעולה ומיושבת בבית הפלטין שאז ילכו גו׳ אל בית אלהי יעקב זש״ה אין זה כי אם בית אלהים כי מה שהעריב לו שמש קודם זמנה כדי שיהיה לינת לילה כמו בבית אין זה כמ״ש אבותי הר ושדה אבל יהיה בית אלהים וק״ל:
אלא בא הדבר לרמז לנו כי בית ה׳ יהיה באופן שקראהו יעקב, לא כאברהם שכתוב בו שכינה את מקום המקדש בשעת תפילתו שם ״הר״, שנאמר: ״אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה״ (בראשית כב, יד), ולא כיצחק שכתוב בו שכינהו בשעת תפילתו שם בלשון ״שדה״, שנאמר: ״ויצא יצחק לשוח בשדה״ (בראשית כד, סג), אלא כיעקב שקראו בשעת תפילתו שם ״בית״, שנאמר: ״ויקרא את שם המקום ההוא בית אל״ (בראשית כח, יט).
Rather, the verse specifically mentions Jacob to allude to the fact that the Temple will ultimately be described in the same way that Jacob referred to it. It will not be referred to as it was referred to by Abraham. It is written of him that when he prayed at the location of the Temple mountain, he called it mount, as it is stated: “As it is said on this day: On the mount where the Lord is seen” (Genesis 22:14). And it will not be referred to as it was referred to by Isaac. It is written of him that he called the location of the Temple field when he prayed there, as it is stated: “And Isaac went out to meditate in the field” (Genesis 24:63). Rather, it will be described as it was referred to by Jacob, who called it house, as it is stated: “And he called the name of that place Beth-El” (Genesis 28:19), which means house of God.
הכל
(5) א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גָּדוֹל קִבּוּץ גָּלִיּוֹת כַּיּוֹם שֶׁנִּבְרְאוּ בּוֹ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר {הושע ב׳:ב׳} וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל וּכְתִיב {בראשית א׳:ה׳} וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בוֹקֶר יוֹם אֶחָד.:
Rabbi Yoḥanan said: The day of the ingathering of exiles is as great as the day on which heaven and earth were created. This is derived by means of a verbal analogy between the word day in these two contexts, as it is stated concerning the ingathering of exiles: “And the children of Judea and the children of Israel shall be gathered together, and they shall appoint themselves one head, and shall go up out of the land; for great shall be the day of Jezreel” (Hosea 2:2), and it is written in the narrative of Creation: “And there was evening and there was morning, one day” (Genesis 1:5).
Rabbi Yoḥanan said: The day of the ingathering of exiles is as great as the day on which heaven and earth were created. This is derived by means of a verbal analogy between the word day in these two contexts, as it is stated concerning the ingathering of exiles: “And the children of Judea and the children of Israel shall be gathered together, and they shall appoint themselves one head, and shall go up out of the land; for great shall be the day of Jezreel” (Hosea 2:2), and it is written in the narrative of Creation: “And there was evening and there was morning, one day” (Genesis 1:5).
אמר ר׳ אלעזר מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר י״י ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה וגו׳.
כי גדול יום כו׳. עיין פירש״י אבל כמה קראי כתיבי כה״ג יום הגדול ולא דרשינן בהו שהוא גדול כיום שנברא כו׳ גם דאין גדולת אותו יום כיום היצירה מפורש וי״ל דכמו ביצירת ימי בראשית ביום ראשון נברא החומר הראשון שהוא יש מאין משא״כ בשאר ימי יצירה שנקבע לכ״א צורתו במאמר הש״י וכפירש״י בחומש שהכל נברא ביום ראשון במאמר אחד וכ״א נקבע ביומו ולמעלת היום א׳ נכתב בשינוי לשון יום אחד כדאיתא במדרשות שאז היה ה׳ אחד ושמו אחד דביום ב׳ התחילו השניות כן ביום קיבוץ גליות יהיה גדול הפלא כאלו יהיה בריאה יש מאין דכתיב באותו יום ראש אחד דמלת אחד כמיותר דראש נמי משמע א׳ אבל הרמז כי אותו יום יהיה מיוחד במעלתו כיום ראשון מיצירת ימי בראשית שנאמר בו אחד ועד״ז אמר הכתוב עזרנו בשם ה׳ עושה שמים וארץ ר״ל עזרנו בעת קיבוץ גליות בשם ה׳ עושה שמים גו׳ כמו שביום ראשון שיתף הקב״ה מדת הרחמים למדת הדין לברוא שמים וארץ כמ״ש ביום עשות ה׳ אלהים גו׳ כן לעתיד שיתמלא שם ה׳ יהיה עזרנו ובכן במהרה בימינו:
אמר ר׳ יוחנן: גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ. וראיה לדבר ממה שנאמר: ״ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל״ (הושע ב, ב), וכן נאמר: ״ויהי ערב ויהי בקר יום אחד״ (בראשית א, ה), ולמדים יום יום לגזירה שוה.
Rabbi Yoḥanan said: The day of the ingathering of exiles is as great as the day on which heaven and earth were created. This is derived by means of a verbal analogy between the word day in these two contexts, as it is stated concerning the ingathering of exiles: “And the children of Judea and the children of Israel shall be gathered together, and they shall appoint themselves one head, and shall go up out of the land; for great shall be the day of Jezreel” (Hosea 2:2), and it is written in the narrative of Creation: “And there was evening and there was morning, one day” (Genesis 1:5).
הכל
(6) יָתוֹם שֶׁשָּׁחֲטוּ עָלָיו אַפּוֹטְרוֹפְּסִין וְכוּ׳.: שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ יֵשׁ בְּרֵירָה א״ר אָמַר רַבִּי זֵירָא {שמות י״ב:ג׳} שֶׂה לַבָּיִת מ״מ מִכׇּל מָקוֹם .
We learned in the mishna: In the case of an orphan with multiple guardians, if each of his guardians slaughtered a Paschal lamb on his behalf, he may eat in whichever place he wishes. The Gemara suggests: You can learn from it that there is retroactive clarification, and one’s ultimate decision as to which group he wishes to be part of retroactively indicates that from the outset he was registered in that group. This is problematic, as no halakhic conclusion has been reached in the matter of retroactive clarification. The Gemara therefore rejects this suggestion: Rabbi Zeira said: The halakha in the mishna is not based on retroactive clarification, but rather on the following principle: The verse states: “They shall take to them every man a lamb, according to their fathers’ houses, a lamb for a household” (Exodus 12:3), indicating that a minor’s membership in the household is sufficient for him to be registered in the household’s Paschal lamb in any case, even without his agreement.
We learned in the mishna: In the case of an orphan with multiple guardians, if each of his guardians slaughtered a Paschal lamb on his behalf, he may eat in whichever place he wishes. The Gemara suggests: You can learn from it that there is retroactive clarification, and one’s ultimate decision as to which group he wishes to be part of retroactively indicates that from the outset he was registered in that group. This is problematic, as no halakhic conclusion has been reached in the matter of retroactive clarification. The Gemara therefore rejects this suggestion: Rabbi Zeira said: The halakha in the mishna is not based on retroactive clarification, but rather on the following principle: The verse states: “They shall take to them every man a lamb, according to their fathers’ houses, a lamb for a household” (Exodus 12:3), indicating that a minor’s membership in the household is sufficient for him to be registered in the household’s Paschal lamb in any case, even without his agreement.
מתני׳ יתום ששחטו עליו אפוטרופין יאכל ממקום שרוצה שמע מינה יש ברירה אמר ר׳ זירא שה לבית מכל מקום בין מדעתו בין בעל כרחו תניא נמי הכי שה לבית מלמד שאדם שוחט על ידי בנו ובתו הקטנים ועל [ידי] עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן.
ערך אפיטרופוס
אפיטרופוס – אבפסקתא דעשר תעשר אילין אפוטרופיא דנפקין לקריתא. (פסחים פח.) יתום ששחטו עליו אפוטרופוס אין אפוטרופין לעריות (כתובות לג) פירוש אפילו חסיד שבחסידים אין ממנין אותו אפוטרופוס לעריות. תרגום ירושלמי יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ אפיטרופין על ארעא. אתה תהיה על ביתי פי׳ אפיטרופוס אבי ילדים בלשון יון פטירא פידיאה וכן בלעז אב פט״ר. (א״ב: פי׳ בלשון יוני ורומיי ממונה ופקיד).
א. [קוראטר. פאר וואלטער, פארשטעהר.]
יש ברירה – שהוברר שבזה נתרצה בשעת שחיטה אילו הודיעוהו.
שה לבית – איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו ואין צריך דעתן.
שמעת מינה יש ברירה – הכא לא שייך מאי רוצה בשעת שחיטה דבשלמא לעיל אשמעינן דאי לא ביררה בשעת שחיטה אינה אוכלת כלל אע״ג דס״ד דבתר בעלה גרירא טפי אבל הכא אם רוצה בשעת שחיטה מאי קמ״ל.
שה לבית מ״מ – פי׳ משום דשה לבית לאו דאורייתא והכי אית ליה לר״ז גופיה בפרק אין בין המודר (נדרים דף לו.) ואם תאמר והיאך מאכיל פסח שלא למנויו נהי דקטן אוכל נבילות אין ב״ד מצווין להפרישו לספות לו בידים אסור כדאמר בפ׳ חרש (יבמות דף קיד.) ואור״י דהתם ילפינן מלא תאכלום ולא אסור אלא דומיא דשרצים ונבילות אבל כה״ג דאיכא חנוך מצוה שרי.
ב במשנה שנינו כי יתום ששחטו עליו אפוטרופסין שלו אוכל במקום שרוצה. ומעירים: שמעת מינה [לומד אתה מכאן] שיש ברירה כי היתום יכול לבחור לאחר השחיטה באיזה פסח יאכל ואז יחשב כאילו היתה דעתו על כך מתחילה. ופתרנו על ידי כך בעיה יסודית אם יש או אין ברירה. כלומר אם מיחסים ערך רטרואקטיבי להחלטה שנתקבלה מאוחר יותר, אמר ר׳ זירא: אין זו הוכחה, שכן נאמר: ״שה לבית אבות שה לבית״ (שמות יב, ג) — מכל מקום. כלומר: אדם לוקח ושוחט עבור בני ביתו הקטנים, ואין צורך להסכמתם לכך.
We learned in the mishna: In the case of an orphan with multiple guardians, if each of his guardians slaughtered a Paschal lamb on his behalf, he may eat in whichever place he wishes. The Gemara suggests: You can learn from it that there is retroactive clarification, and one’s ultimate decision as to which group he wishes to be part of retroactively indicates that from the outset he was registered in that group. This is problematic, as no halakhic conclusion has been reached in the matter of retroactive clarification. The Gemara therefore rejects this suggestion: Rabbi Zeira said: The halakha in the mishna is not based on retroactive clarification, but rather on the following principle: The verse states: “They shall take to them every man a lamb, according to their fathers’ houses, a lamb for a household” (Exodus 12:3), indicating that a minor’s membership in the household is sufficient for him to be registered in the household’s Paschal lamb in any case, even without his agreement.
הכל
(7) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן שֶׂה לַבָּיִת אמְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא וְשׁוֹחֵט עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים בֵּין מִדַּעְתָּן בֵּין שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן אֲבָל אֵינוֹ שׁוֹחֵט עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יַד אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּן.
The Sages taught in a baraita: A lamb for a household teaches that a person brings and slaughters a Paschal lamb on behalf of his minor son and daughter and on behalf of his Canaanite slave and maidservant, whether with their consent or without their consent. Since they do not have a legal identity independent of their household membership, their membership is sufficient to include them, even without their consent. However, one may not slaughter the Paschal lamb on behalf of his adult son or daughter, or on behalf of his Hebrew slave and maidservant, or on behalf of his wife unless he has their consent. Since they have legal identities independent of their household membership, their inclusion can be achieved only through their consent.
The Sages taught in a baraita: A lamb for a household teaches that a person brings and slaughters a Paschal lamb on behalf of his minor son and daughter and on behalf of his Canaanite slave and maidservant, whether with their consent or without their consent. Since they do not have a legal identity independent of their household membership, their membership is sufficient to include them, even without their consent. However, one may not slaughter the Paschal lamb on behalf of his adult son or daughter, or on behalf of his Hebrew slave and maidservant, or on behalf of his wife unless he has their consent. Since they have legal identities independent of their household membership, their inclusion can be achieved only through their consent.
על ידי – בשביל שבנו ובתו הקטנים עליו לחנכן הלכך בין מדעתן דהיינו בסתמא כדמוקי לקמן בין שלא מדעתן דאמרי לא אין יכולין למחות וכן עבדו ושפחתו הכנענים על כרחם ימשכו אחריו דסמוכין עליו אבל שפחתו העברית אף על גב דלא משכחת לה אלא בקטנה דהא יוצאה בסימנין כיון דאין עליו לחנכה יכולה למחות.
על ידי בנו ובתו הקטנים – בפ״ק דב״מ (דף יב:) גבי מציאה איכא למאן דאמר דלא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן הכא ע״כ קטן ממש מדאמרי׳ בין מדעתו בין שלא מדעתו ושלא מדעתו אמרינן בסמוך היינו דאמרי לא וגדולים פשיטא דיש בידם למחות אפי׳ סמוכין על שלחן אביהן.
תנו רבנן [שנו חכמים]: ״שה לבית״ — מלמד שאדם מביא ושוחט קרבן פסח על ידי (עבור) בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן, אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל ידי אשתו אלא מדעתן שאלה יש להם אישיות עצמאית ואינו יכול לכפות אותם.
The Sages taught in a baraita: A lamb for a household teaches that a person brings and slaughters a Paschal lamb on behalf of his minor son and daughter and on behalf of his Canaanite slave and maidservant, whether with their consent or without their consent. Since they do not have a legal identity independent of their household membership, their membership is sufficient to include them, even without their consent. However, one may not slaughter the Paschal lamb on behalf of his adult son or daughter, or on behalf of his Hebrew slave and maidservant, or on behalf of his wife unless he has their consent. Since they have legal identities independent of their household membership, their inclusion can be achieved only through their consent.
הכל
(8) תַּנְיָא אִידַּךְ לֹא יִשְׁחוֹט אָדָם לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יַד אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּן אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים בֵּין מִדַּעְתָּן וּבֵין שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן בוְכוּלָּן שֶׁשָּׁחֲטוּ וְשָׁחַט רַבָּן עֲלֵיהֶן יוֹצְאִין בְּשֶׁל רַבָּן וְאֵין יוֹצְאִין בְּשֶׁל עַצְמָן.
It was taught in another baraita: A person may not slaughter a Paschal lamb on behalf of his minor son or daughter, or on behalf of his Hebrew slave and maidservant, or on behalf of his wife unless he has their consent. However, he may slaughter on behalf of his son or daughter who are minors, or on behalf of his Canaanite slave or maidservant, both with their consent or without their consent. And if any of them who slaughtered a Paschal lamb for themselves, and their master, i.e., the father or owner, also slaughtered on their behalf, they can fulfill their obligation only with the Paschal lamb of their master, and they do not fulfill their obligation with their own.
It was taught in another baraita: A person may not slaughter a Paschal lamb on behalf of his minor son or daughter, or on behalf of his Hebrew slave and maidservant, or on behalf of his wife unless he has their consent. However, he may slaughter on behalf of his son or daughter who are minors, or on behalf of his Canaanite slave or maidservant, both with their consent or without their consent. And if any of them who slaughtered a Paschal lamb for themselves, and their master, i.e., the father or owner, also slaughtered on their behalf, they can fulfill their obligation only with the Paschal lamb of their master, and they do not fulfill their obligation with their own.
וכלן ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן חוץ מן האשה ואוקימ׳ חוץ מן האשה וכל דכוותה שיכולין למחות והאשה כיון ששחטה לעצמה אף על פי שלא מיחת בפירוש שחיטתה לעצמה אין לך מיחוי גדול מזה.
ה״ג: תניא אידך לא ישחוט אדם לא על ידי בנו ובתו הגדולים ולא על ידי עבדו ושפחתו העברים ולא על יד אשתו אלא מדעתן אבל שוחט הוא כו׳ חוץ מן האשה שיוצאת בשל עצמה מפני שמחאתה מחאה דקיי״ל (גיטין דף עז:) יכולה אשה שתאמר לבעלה איני נזונית משלך ואיני עושה לצורכך.
שוחט אדם על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנעניים בין מדעתן בין שלא מדעתן ר״ל אפילו על כרחן כלומר שאפי׳ מיחו בדבר אין נענין ואם שחטו לעצמן יוצאים בשלו ולא בשל עצמן אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העבריים אע״פ שהשפחה מיהא קטנה היא ולא על ידי אשתו אלא מדעתן וכל שהם שותקים ואינם מוחים הרי זה קרוי מדעתם עד שימחו ואם שחטו לעצמן אין לך מחאה גדולה מזו ויוצאין בשל עצמן:
תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: לא ישחוט אדם לא על ידי בנו ובתו הגדולים ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל יד אשתו אלא מדעתן. אבל שוחט הוא על ידי בנו ובתו הקטנים ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן ובין שלא מדעתן, וכולן ששחטו הם עצמם פסח ושחט רבן עליהן — יוצאין בשל רבן ואין יוצאין בשל עצמן משום שאין להם רשות לעשות משל עצמם אם רבן מתכוון להאכיל אותן משלו,
It was taught in another baraita: A person may not slaughter a Paschal lamb on behalf of his minor son or daughter, or on behalf of his Hebrew slave and maidservant, or on behalf of his wife unless he has their consent. However, he may slaughter on behalf of his son or daughter who are minors, or on behalf of his Canaanite slave or maidservant, both with their consent or without their consent. And if any of them who slaughtered a Paschal lamb for themselves, and their master, i.e., the father or owner, also slaughtered on their behalf, they can fulfill their obligation only with the Paschal lamb of their master, and they do not fulfill their obligation with their own.
הכל
(9) חוּץ מִן הָאִשָּׁה שֶׁיְּכוֹלָה לְמַחוֹת.
The baraita concludes that this is the halakha except with regard to the wife, who is able to protest to her husband and say: I choose not to be supported by you and will therefore not grant you the proceeds of my labor. She therefore retains the ability to slaughter her own Paschal lamb, despite the fact that her husband slaughtered one on her behalf.
The baraita concludes that this is the halakha except with regard to the wife, who is able to protest to her husband and say: I choose not to be supported by you and will therefore not grant you the proceeds of my labor. She therefore retains the ability to slaughter her own Paschal lamb, despite the fact that her husband slaughtered one on her behalf.
חוץ מן האשה שיכולה למחות בבעלה ולומר לו: ״איני ניזונת ואיני עושה עמך מלאכה״, ולכך יכולה אף להקריב משלה.
The baraita concludes that this is the halakha except with regard to the wife, who is able to protest to her husband and say: I choose not to be supported by you and will therefore not grant you the proceeds of my labor. She therefore retains the ability to slaughter her own Paschal lamb, despite the fact that her husband slaughtered one on her behalf.
הכל
(10) מַאי שְׁנָא אִשָּׁה אָמַר רָבָא אִשָּׁה וְכׇל דְּדָמֵי לַהּ.
The fact that the conclusion of the baraita specifically mentions a wife implies she is the only exception, but adult children or Hebrew slaves would perforce be included in their father’s and master’s Paschal lamb, even if they slaughtered one for themselves. The Gemara challenges this: What is different about a wife; how is her status any different from that of adult children or Hebrew slaves? Rava said: The conclusion of the baraita is not limited to a wife, rather, it is referring to a wife and all who are similar to her, including adult children and Hebrew slaves. Since they all enjoy legal identities independent of their master, they may slaughter a Paschal lamb for themselves despite the master’s intention to include them in his. However, minor children and Canaanite slaves lack any legally independent identity, and so their master’s intention for them to be included in his Paschal lamb precludes their ability to offer their own.
The fact that the conclusion of the baraita specifically mentions a wife implies she is the only exception, but adult children or Hebrew slaves would perforce be included in their father’s and master’s Paschal lamb, even if they slaughtered one for themselves. The Gemara challenges this: What is different about a wife; how is her status any different from that of adult children or Hebrew slaves? Rava said: The conclusion of the baraita is not limited to a wife, rather, it is referring to a wife and all who are similar to her, including adult children and Hebrew slaves. Since they all enjoy legal identities independent of their master, they may slaughter a Paschal lamb for themselves despite the master’s intention to include them in his. However, minor children and Canaanite slaves lack any legally independent identity, and so their master’s intention for them to be included in his Paschal lamb precludes their ability to offer their own.
ה״ג: מאי שנא אשה – כלומר מאי שנא איהי מעבדו ושפחתו העברים ובנו ובתו הגדולים.
ומשני: אמר רבא אשה וכל דדמי לה – דהיינו כל הני.
ושואלים: מאי שנא אשה [במה שונה אשה] ומדוע שונה דינה מדין בנו ובתו הגדולים או עבדו ושפחתו העבריים? אמר רבא הכוונה היא אשה וכל דדמי לה [אשה וכל הדומה לה] שכל אלה שיש להם אישיות עצמאית מבחינה משפטית אם שחטו לעצמם — יוצאים משל עצמם.
The fact that the conclusion of the baraita specifically mentions a wife implies she is the only exception, but adult children or Hebrew slaves would perforce be included in their father’s and master’s Paschal lamb, even if they slaughtered one for themselves. The Gemara challenges this: What is different about a wife; how is her status any different from that of adult children or Hebrew slaves? Rava said: The conclusion of the baraita is not limited to a wife, rather, it is referring to a wife and all who are similar to her, including adult children and Hebrew slaves. Since they all enjoy legal identities independent of their master, they may slaughter a Paschal lamb for themselves despite the master’s intention to include them in his. However, minor children and Canaanite slaves lack any legally independent identity, and so their master’s intention for them to be included in his Paschal lamb precludes their ability to offer their own.
הכל
(11) הָא גּוּפָא קַשְׁיָא אָמְרַתְּ חוּץ מִן הָאִשָּׁה שֶׁיְּכוֹלָה לְמַחוֹת טַעְמָא דְּמַחַי הָא לָא מַחַי נָפְקָא בְּשֶׁל בַּעְלָהּ וְהָא קָתָנֵי רֵישָׁא וְלֹא עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ אֶלָּא מִדַּעְתָּן הָא סְתָמָא לָא נָפְקָא.
The Gemara notes that this matter itself is difficult. You said in the conclusion of the baraita: Except for a wife, who is able to protest. She may therefore slaughter her own Paschal lamb, despite the fact that her husband slaughtered one on her behalf. The baraita states that the reason she can slaughter her own Paschal lamb is that she protests, which implies that if she does not protest, she must fulfill her obligation with her husband’s Paschal lamb. But doesn’t the first clause of that same baraita teach that a man slaughters a Paschal lamb on behalf of his adult children, Hebrew slaves, and his wife only with their consent, from which one can infer that in an indeterminate case, where the woman did not explicitly give her consent, she does not fulfill her obligation with her husband’s lamb?
The Gemara notes that this matter itself is difficult. You said in the conclusion of the baraita: Except for a wife, who is able to protest. She may therefore slaughter her own Paschal lamb, despite the fact that her husband slaughtered one on her behalf. The baraita states that the reason she can slaughter her own Paschal lamb is that she protests, which implies that if she does not protest, she must fulfill her obligation with her husband’s Paschal lamb. But doesn’t the first clause of that same baraita teach that a man slaughters a Paschal lamb on behalf of his adult children, Hebrew slaves, and his wife only with their consent, from which one can infer that in an indeterminate case, where the woman did not explicitly give her consent, she does not fulfill her obligation with her husband’s lamb?
ומעירים: הא גופא קשיא [זו עצמה קשה] אמרת תחילה חוץ מן האשה שיכולה למחות, טעמא [הטעם דוקא] דמחי [שמחתה] הא לא מחי [הרי אם לא מחתה] נפקא [יוצאת] בשל בעלה, והא קתני רישא [הרי שנינו בראש אותה ברייתא] שאינו שוחט על ידי בנו ולא על ידי אשתו אלא מדעתן ונדייק: הא סתמא [הרי סתם] אם לא גלתה דעתה — אינה יוצאת!
The Gemara notes that this matter itself is difficult. You said in the conclusion of the baraita: Except for a wife, who is able to protest. She may therefore slaughter her own Paschal lamb, despite the fact that her husband slaughtered one on her behalf. The baraita states that the reason she can slaughter her own Paschal lamb is that she protests, which implies that if she does not protest, she must fulfill her obligation with her husband’s Paschal lamb. But doesn’t the first clause of that same baraita teach that a man slaughters a Paschal lamb on behalf of his adult children, Hebrew slaves, and his wife only with their consent, from which one can infer that in an indeterminate case, where the woman did not explicitly give her consent, she does not fulfill her obligation with her husband’s lamb?
הכל
(12) גמַאי אֶלָּא מִדַּעְתָּן לָאו דְּאָמְרִי אִין אֶלָּא בִּסְתָמָא לְאַפּוֹקֵי הֵיכָא דַּאֲמוּר לָא.
The Gemara resolves this difficulty: What does the first clause mean when it teaches that one may slaughter the Paschal lamb only with their consent? It is not referring to a case where they explicitly said yes, thereby clarifying their intent; rather, it is referring to an indeterminate case where they did not explicitly agree, but their implicit consent is presumed. The ruling of the baraita comes to exclude only the case where they explicitly said no, clearly excluding themselves from their master’s Paschal lamb.
The Gemara resolves this difficulty: What does the first clause mean when it teaches that one may slaughter the Paschal lamb only with their consent? It is not referring to a case where they explicitly said yes, thereby clarifying their intent; rather, it is referring to an indeterminate case where they did not explicitly agree, but their implicit consent is presumed. The ruling of the baraita comes to exclude only the case where they explicitly said no, clearly excluding themselves from their master’s Paschal lamb.
ומסבירים: מאי [מה פירוש] ״אלא מדעתן״ לאו דאמרי אין [לא שאמרו כן] וגילו דעתם בפירוש שמסכימים, אלא בסתמא [בסתם] הרי זה כמדעתם, שבודאי הסכימו לכך, לאפוקי היכא דאמור לא [להוציא מקום שאמרו לא].
The Gemara resolves this difficulty: What does the first clause mean when it teaches that one may slaughter the Paschal lamb only with their consent? It is not referring to a case where they explicitly said yes, thereby clarifying their intent; rather, it is referring to an indeterminate case where they did not explicitly agree, but their implicit consent is presumed. The ruling of the baraita comes to exclude only the case where they explicitly said no, clearly excluding themselves from their master’s Paschal lamb.
הכל
(13) וְהָא כּוּלָּם שֶׁשָּׁחֲטוּ וְשָׁחַט רַבָּן עֲלֵיהֶן יוֹצְאִין בְּשֶׁל רַבָּן דְּבִסְתָמָא וְקָתָנֵי חוּץ מִן הָאִשָּׁה מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לְמַחוֹת.
The Gemara challenges this reading of the first clause. But wasn’t it taught in the baraita: Any of them, i.e., minor children and Canaanite slaves, who slaughtered a Paschal lamb and their master also slaughtered a Paschal lamb on their behalf, fulfills his obligation only with the lamb of their master, which is an indeterminate case, and the baraita teaches: This is the halakha, except for the wife, because she is able to protest, and except for adult children and Hebrew slaves, who share her independent status, as explained previously in the Gemara? Apparently, a person is included in his master’s sacrifice, unless he explicitly indicates intent to the contrary.
The Gemara challenges this reading of the first clause. But wasn’t it taught in the baraita: Any of them, i.e., minor children and Canaanite slaves, who slaughtered a Paschal lamb and their master also slaughtered a Paschal lamb on their behalf, fulfills his obligation only with the lamb of their master, which is an indeterminate case, and the baraita teaches: This is the halakha, except for the wife, because she is able to protest, and except for adult children and Hebrew slaves, who share her independent status, as explained previously in the Gemara? Apparently, a person is included in his master’s sacrifice, unless he explicitly indicates intent to the contrary.
ומקשים: והא [והרי] שנינו שם: כולם ששחטו ושחט רבן עליהן — יוצאין בשל רבן דבסתמא [במקרה של סתם שלא מחו ולא הסכימו במפורש] וקתני [ושנינו]: חוץ מן האשה מפני שיכולה למחות, משמע שבסתם אינו כמדעתם!
The Gemara challenges this reading of the first clause. But wasn’t it taught in the baraita: Any of them, i.e., minor children and Canaanite slaves, who slaughtered a Paschal lamb and their master also slaughtered a Paschal lamb on their behalf, fulfills his obligation only with the lamb of their master, which is an indeterminate case, and the baraita teaches: This is the halakha, except for the wife, because she is able to protest, and except for adult children and Hebrew slaves, who share her independent status, as explained previously in the Gemara? Apparently, a person is included in his master’s sacrifice, unless he explicitly indicates intent to the contrary.
הכל
(14) אָמַר רָבָא דכֵּיוָן שֶׁשָּׁחֲטוּ אֵין לְךָ מִיחוּי גָּדוֹל מִזֶּה.:
Rava resolved this difficulty and said: Since they slaughtered their own Paschal lambs, you do not have a protest greater than this. The act of slaughtering their own Paschal lambs clearly demonstrates they intend to partake of their own lambs and do not intend to be included in the master’s group.
Rava resolved this difficulty and said: Since they slaughtered their own Paschal lambs, you do not have a protest greater than this. The act of slaughtering their own Paschal lambs clearly demonstrates they intend to partake of their own lambs and do not intend to be included in the master’s group.
אמר רבא: כיון ששחטו לעצמן אין לך מיחוי גדול מזה שכאילו שבכך אמרו במפורש שלא רצו לאכול משל הבעל והאב אלא לאכול משל עצמם.
Rava resolved this difficulty and said: Since they slaughtered their own Paschal lambs, you do not have a protest greater than this. The act of slaughtering their own Paschal lambs clearly demonstrates they intend to partake of their own lambs and do not intend to be included in the master’s group.
הכל
(15) עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין וְכוּ׳.: רָמֵי לֵיהּ רַב עֵינָא סָבָא לר״נ לְרַב נַחְמָן תְּנַן עֶבֶד שֶׁל שְׁנֵי שׁוּתָּפִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶן וְהָתַנְיָא רָצָה מִזֶּה אוֹכֵל רָצָה מִזֶּה אוֹכֵל.
We learned in the mishna: A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them unless it was stipulated beforehand from whose lamb he will partake. Rav Eina the Elder raised a contradiction before Rav Naḥman. We learned in the mishna: A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them. But wasn’t it taught in a baraita: If he wanted to, he may eat from this one, and if he wanted to, he may eat from that one.
We learned in the mishna: A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them unless it was stipulated beforehand from whose lamb he will partake. Rav Eina the Elder raised a contradiction before Rav Naḥman. We learned in the mishna: A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them. But wasn’t it taught in a baraita: If he wanted to, he may eat from this one, and if he wanted to, he may eat from that one.
עבד של שני שותפין אם אלו השותפין קפדי אהדדי שלא ישמש לזה יותר מזה וכן במזונות קפדי שלא יאכילנו אלא כדי חלקו בלבד לא יאכל משל שניהם ומתני׳ דקפדי אהדדי ברייתא דקתני יאכל ממי שהוא רוצה בשותפין דלא קפדי אהדדי.
ג שנינו במשנה: עבד של שני שותפים אינו יכול לאכול לא משל זה ולא משל זה. רמי ליה [הקשה לו, הראה סתירה] רב עינא סבא [הזקן] לרב נחמן: תנן [שנינו במשנתנו] עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן. והתניא [והרי שנויה ברייתא]: רצה — מזה אוכל, רצה — מזה אוכל!
We learned in the mishna: A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them unless it was stipulated beforehand from whose lamb he will partake. Rav Eina the Elder raised a contradiction before Rav Naḥman. We learned in the mishna: A slave jointly owned by two partners may not eat from the lamb of either of them. But wasn’t it taught in a baraita: If he wanted to, he may eat from this one, and if he wanted to, he may eat from that one.
הכל
(16) א״ל אֲמַר לֵיהּ עֵינָא סָבָא וְאָמְרִי לַהּ פַּתְיָא אוּכָּמָא מִינִּי וּמִינָּךְ תִּסְתַּיֵּים שְׁמַעְתְּתָא המַתְנִיתִין בִּדְקָפְדִי אַהֲדָדֵי בָּרַיְיתָא דְּלָא קָפְדִי אַהֲדָדֵי.:
Rav Naḥman said to him: Eina the Elder, and some say that he called him black pot [patya], a term of endearment for a scholar who works hard studying Torah: From me and from you, clarification of this halakha will be concluded. The mishna is referring to a case where the partners are exacting with each other. Therefore, presumably, neither partner will allow his half of the slave to partake from his partner’s Paschal lamb. The baraita is referring to a case where they are not exacting with each other. In that case, the slave may eat from the Paschal lamb of whichever partner he chooses.
Rav Naḥman said to him: Eina the Elder, and some say that he called him black pot [patya], a term of endearment for a scholar who works hard studying Torah: From me and from you, clarification of this halakha will be concluded. The mishna is referring to a case where the partners are exacting with each other. Therefore, presumably, neither partner will allow his half of the slave to partake from his partner’s Paschal lamb. The baraita is referring to a case where they are not exacting with each other. In that case, the slave may eat from the Paschal lamb of whichever partner he chooses.
ערך פתיא
פתיא – א(פסחים פח. מגילה יג.) אמר ליה עניא סבא ואמרי לה פתיא אוכמא פי׳ הוא טפיח כדאמרי׳ שחור לא ישא שחורה שמא יצא מהן טפיח ואמאי קרי ליה פתיא אוכמא מפני שהוא קצר ושחור ופתיא היא קרויה כדתנן האבן שבקרויה והוא דלי כלומר עב שחור כמין משל ואחד נקרא פתיא ורבים פתיותא כדאמרינן (עבודה זרה לג) אמר רב פפי הני פתיותא דבי מכסי כיון דלא בלעי טובא משכשכן במים ואינו חושש (גיטין סט) לשגרונה ליתי פתיא דמינוני פי׳ לחולי הנקרא גוטא ליתי דלי מלא ציר של דגים.
ערך אם
א. [פאס.]
ב. [דאס מענליכע גליד.]
בדקפדי אהדדי – שני הבעלים ואין רוצין ליהנות זה מזה הלכך אפילו נתרצה האחד שיאכל העבד משלו אין חבירו רוצה שיהנה חלקו משל חבירו.
מתניתין בדקפדי אהדדי – אין לפ׳ דקפדי שאין כל אחד רוצה לההנות את חבירו ולכך אפילו חלקו לא יאכל דאי אפשר שלא יהנה גם חלק חבירו א״כ כל אחד ששוחט עליו וכי השוחט הוא סבור שיהנה חלקו משלו ולא יהנה חלק חבירו דמסתמא מיירי כששחט עליו רבו דומיא דרישא יתום ששחטו עליו כו׳ ועוד דמי שחציו עבד אמאי לא יאכל משל עצמו אף למשנה ראשונה דדעתו ודאי לההנות אף חלק רבו כדי לצאת ידי חובה לכך נראה כפי׳ הקונטרס דקפדי שכל אחד אינו רוצה שיהנה חלקו משל חבירו ושוחט אף על חלק חבירו וסבור שחבירו אינו מקפיד אם יאכל חלקו משלו ולכך חציו עבד לא יאכל למשנה ראשונה אף משל עצמו.
אמר ליה [לו] רב נחמן: עינא סבא [הזקן] ואמרי לה [ויש אומרים]: אמר לו פתיא אוכמא [סיר שחור] שהוא כינוי חיבה לאדם שיגע ועמל הרבה עד שהושחר מעמל התורה, מיני ומינך תסתיים שמעתתא [ממני וממך תסתיים ותתברר ההלכה]. מתניתין [משנתינו], מדובר בדקפדי אהדדי [שמקפידים הבעלים זה על זה] ואינם רוצים ליהנות זה מזה ולכן בהאכלת העבד המשותף גם כן מקפידים, ברייתא — דלא קפדי אהדדי [בברייתא מדובר שאינם מקפידים זה על זה] וכיון שכך יכול לאכול משל מי שירצה.
Rav Naḥman said to him: Eina the Elder, and some say that he called him black pot [patya], a term of endearment for a scholar who works hard studying Torah: From me and from you, clarification of this halakha will be concluded. The mishna is referring to a case where the partners are exacting with each other. Therefore, presumably, neither partner will allow his half of the slave to partake from his partner’s Paschal lamb. The baraita is referring to a case where they are not exacting with each other. In that case, the slave may eat from the Paschal lamb of whichever partner he chooses.
הכל
(17) מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ וְכוּ׳.: מִשֶּׁל רַבּוֹ הוּא דְּלֹא יֹאכַל אֲבָל מִשֶּׁל עַצְמוֹ יֹאכַל וְהָא תַּנְיָא לֹא יֹאכַל לֹא מִשֶּׁלּוֹ וְלֹא מִשֶּׁל רַבּוֹ.
We learned in the mishna: One who is half slave and half free man may not eat from his master’s Paschal lamb. It is specifically from his master’s lamb that he may not eat; however, from his own lamb he may eat. But wasn’t it taught in a baraita: He may eat neither from his own nor from his master’s Paschal lamb?
We learned in the mishna: One who is half slave and half free man may not eat from his master’s Paschal lamb. It is specifically from his master’s lamb that he may not eat; however, from his own lamb he may eat. But wasn’t it taught in a baraita: He may eat neither from his own nor from his master’s Paschal lamb?
מי שחציו עבד וחציו בן חורין במשנה ראשונה דתני עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד לא יאכל לא משלו ולא משל רבו אבל במשנה ארונה דתני כופין את רבו ועושין אותו בן חורין כו׳ [יאכל] משל עצמו כי כבן חורין הוא.
ד שנינו במשנה: מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו, ונדייק: משל רבו הוא שלא יאכל, אבל משל עצמו — יאכל. והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: לא יאכל לא משלו ולא משל רבו.
We learned in the mishna: One who is half slave and half free man may not eat from his master’s Paschal lamb. It is specifically from his master’s lamb that he may not eat; however, from his own lamb he may eat. But wasn’t it taught in a baraita: He may eat neither from his own nor from his master’s Paschal lamb?
הכל
(18) לָא קַשְׁיָא כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה דִּתְנַן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים
The Gemara answers that this is not difficult: Here, the baraita that rules that the half slave may partake neither of his own nor of his master’s lamb, is in accordance with the original version of the mishna, which cites Beit Hillel’s opinion that the master retains his rights to the half slave. There, the mishna that allows the half slave to partake of his own lamb, is in accordance with the ultimate version of the mishna, which cites Beit Hillel’s revised opinion, according to which the status of the half slave is altered such that he is considered like a free man as pertains to his inclusion in a group for the Paschal lamb. As we learned in a mishna: One who is half slave and half free man serves his master one day and himself one day; this is the statement of Beit Hillel. Beit Shammai say:
The Gemara answers that this is not difficult: Here, the baraita that rules that the half slave may partake neither of his own nor of his master’s lamb, is in accordance with the original version of the mishna, which cites Beit Hillel’s opinion that the master retains his rights to the half slave. There, the mishna that allows the half slave to partake of his own lamb, is in accordance with the ultimate version of the mishna, which cites Beit Hillel’s revised opinion, according to which the status of the half slave is altered such that he is considered like a free man as pertains to his inclusion in a group for the Paschal lamb. As we learned in a mishna: One who is half slave and half free man serves his master one day and himself one day; this is the statement of Beit Hillel. Beit Shammai say:
כמשנה ראשונה – קודם שחזרו ב״ה לא יאכל משל עצמו מפני שאין חלק עבדו׳ נמשך אחר דעתו.
כמשנה אחרונה – הואיל ובידינו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו.
ומשיבים: לא קשיא [אין זה קשה], כאן שאמרנו שלא יאכל לא משל עצמו ולא משל רבו, מדובר כמשנה ראשונה כדעת בית הלל שהעבד נחשב מחצה לעצמו ומחצה לרבו. כאן שאמרנו שיכול לאכול משל עצמו, מדובר כמשנה אחרונה, ששינו את מעמדו של מי שחציו עבד. דתנן [שכן שנינו במשנה]: מי שחציו עבד וחציו בן חורין עושה סדר זה: עובד את רבו יום אחד ואת עצמו (עבור עצמו) כאדם חופשי יום אחד, אלו דברי בית הלל, בית שמאי אומרים:
The Gemara answers that this is not difficult: Here, the baraita that rules that the half slave may partake neither of his own nor of his master’s lamb, is in accordance with the original version of the mishna, which cites Beit Hillel’s opinion that the master retains his rights to the half slave. There, the mishna that allows the half slave to partake of his own lamb, is in accordance with the ultimate version of the mishna, which cites Beit Hillel’s revised opinion, according to which the status of the half slave is altered such that he is considered like a free man as pertains to his inclusion in a group for the Paschal lamb. As we learned in a mishna: One who is half slave and half free man serves his master one day and himself one day; this is the statement of Beit Hillel. Beit Shammai say:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים פח. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים פח., ר׳ חננאל פסחים פח., הערוך על סדר הש"ס פסחים פח., רש"י פסחים פח. – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים פח., בית הבחירה למאירי פסחים פח. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים פח., מהרש"א חידושי הלכות פסחים פח., מהרש"א חידושי אגדות פסחים פח., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים פח., אסופת מאמרים פסחים פח.
Pesachim 88a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 88a, R. Chananel Pesachim 88a, Collected from HeArukh Pesachim 88a, Rashi Pesachim 88a, Tosafot Pesachim 88a, Meiri Pesachim 88a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 88a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 88a, Maharsha Chidushei Aggadot Pesachim 88a, Steinsaltz Commentary Pesachim 88a, Collected Articles Pesachim 88a