גמרא
פירוש
מַאי לָאו דְּאָכְלִי בְּאִיגָּרָא וְאָמְרִי בְּאִיגָּרָא לָא דְּאָכְלִי בְּאַרְעָא וְאָמְרִי בְּאִיגָּרָא.
אִינִי וְהָתְנַן אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן וְאָמַר רַב שֶׁלֹּא יֵעָקְרוּ מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה לָא קַשְׁיָא כָּאן בִּשְׁעַת אֲכִילָה כָּאן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת אֲכִילָה.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מאי לאו דאכלי ליה בגגין – אלמא גגי ירושלים נתקדשו.
אין מפטירין – כשהגיע זמנו להפטר מן הסעודה דהיינו אחר הפסח שהוא נאכל באחרונה על השבע שכן חובת כל הקרבנות כדקיימא לן (חולין דף קלב:) למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלין אין נפטרין על ידי אפיקומן.
ואמר רב – אפיקומן לשון הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל עוד בחבורה אחרת.
שלא בשעת אכילה – קריאת ההלל לאחר אכילה. פעם אחת בשנה – ביוה״כ לקטורת ולהזיית בין הבדים.
בשבוע – בשמיטה.
מה היא צריכה – שמא תבקע החומה וצריכה תיקון אלמא עליות נתקדשו. שאני היכל – דכתיב ביה ועליותיו וכתיב הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל אלמא קדוש. בקודש – בעזרה.
ופתוחות לחול – שאין להם פתח לעזרה אלא להר הבית.
תוכן חול – כקדושת הר הבית ולא כעזרה דבתר פתיחה אזיל.
בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה – שהלשכות בנויות מחילות תחת הקרקע הלכך גגים דידהו הוו להו כי ארעא. כי אמרה רבי יוחנן – להא דמחילות לא נתקדשו בפתוחות להר הבית דגבי שילוח בעל קרי המשתלח חוץ להר הבית אמרה באלו דברים דקאמר מחילות לא נתקדשו ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות ומותר ליכנס במחילות דהר הבית.
כי תניא ההיא – דתוכן קודש בפתוחות לעזרה להכי נקט פתוחות דבתר פתיחתן אזלינן. והתניא מחילות שתחת היכל חול – וקא סלקא דעתך בפתוחות לעזרה קאמר ומשנינן בפתוחות לחול שמחילות מהלכות מתחת אחת עשרה אמה שאחורי בית הכפורת עד שנפתחות להר הבית מחוץ לעזרה. ת״ש וגגו קודש – גגו של היכל וסיפא דהא דרבי יהודה היא והכא לא מצי לשנויי כדלעיל מהיכל ניתיב איניש דהא גגו לא כתיב בקרא. גגין הללו – שבעזרה ולשכותיה.
אין אוכלין שם קדשי קדשים – הנאכלין בעזרה ואין שוחטין שם קדשים קלים הנשחטין בכל מקום בעזרה.
לאותן שתי אמות – להכי קדשי גגין לשימוש נתינת כלי קודש הצריכין לבנין אבל לא הצריכין למזבח כדאשכחן שאותן שתי אמות מקלות של מדה היו נתונות בגובה השער שהוא בגגין ובעליות. דתנן שתי אמות – קני מדה היו בשושן הבירה והוא בית הבנוי על גובה השער כדתנן במסכת מדות (משנה מדות א׳:ג׳) שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה מצויירת ומפרשינן במנחות כדי שידעו מהיכן באו ולהכי הוא דקדשי גגין לכל דדמין לשתי אמות דלא הוי צורך המזבח אבל למילתא אחריתי לא קדשו.
של משה – ששה טפחים. ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה – תיסגי להו בשל משה.
שיהו אומנין – ששכרן לבנות כך וכך אמות נוטלין למדת הקטנה של משה ומחזירין הבנין לגזברין למדה האחת מאלו הגדולות כדי שיוותרו משלהן להקדש ולא בצמצום שמא יהנו מן ההקדש בחנם ויבואו לידי מעילה.
ותרתי – גדולות למה לי תיסגי בשל משה ובחדא מהנך.
חדא לדהבא וכספא – בזו שאין יתירה על של משה אלא חצי אצבע היו לאומנות זהב וכסף כמין טבלאות ושולחנות שהן אומנות כבידה ובזו שיתירה עליהן אצבע היו מחזירין בנין אבנים ומוסיפין על תנאן אצבע לכל אמה. עובי החומה – אלמא ראש החומה נתקדש דדמו לגגין ועליות. בר שורא – חומה קטנה לפנים מן החומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה שקרקע העזרה הולך וגבוה ועולה במעלות. מתני׳ שתי חבורות שהיו אוכלות – פסח אחד בבית אחד.
אלו הופכין פניהן אילך – אינן צריכין להסב אלו כנגד אלו להיות נראין כחבורה אחת אלא רשאין להפוך פניהם אלו אילך ואלו אילך ואפילו נראין כשתי חבורות לא איכפת לן כדיליף בגמרא שהפסח נאכל אף בשתי בתים לשתי חבורות.
והמיחם – שמחממין בו חמין שמוזגין בו היין רשאין לתת באמצע כדי שיהא נוח לשמש המשמש לשתיהן למזוג משם לכאן ולכאן ואין צריכין לשנות משאר מנהג כל השנה ואף על פי שמפסיק בין החבורות לא איכפת לן וכשהשמש משמש לשתיהן עומד מחבורה אחת שהתחיל לאכול עמה מן הפסח למזוג לחבורה האחרת.
קופץ את פיו ומחזיר את פניו – לצד חבורתו שלא יחשדוהו שאוכל עם חבורה האחרת דסבירא ליה לתנא דידן הפסח נאכל בשתי חבורות אבל אדם אחד אינו אוכל בשני מקומות ממנו ולהכי מוקי בבית אחד יאכל שאין אדם אחד אוכל בשני בתים ושתי חבורות ההופכות פניהן כשתי בתים דמו.
והכלה – שהיא בושה רשאה להפוך פניה לצד אחר ולאכול כדאמרן פסח נאכל בשתי חבורות. גמ׳ על הבתים אשר יאכלו אותו – משמע שני בני אדם אוכלין פסח אחד בשתי בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים.
יכול יהא – אדם אחד אוכל בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשתי חבורות ההופכות פניהם ת״ל בבית אחד יאכל ור׳ יהודה סבר יש אם למסורת כדלקמן יאכל כתיב משמע אדם אחד אוכלו בבית א׳ ולא בשני בתים אבל גבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה. השמש – שהיה צולהו ושכח והכניס כזית לתוך פיו והוא היה נמנה עליו.
אם פיקח הוא ממלא כריסו ממנו – דאם יעמוד משם שוב לא יאכל. מלמד שהאוכל אוכל בשני מקומות – ויאכלו דכתיב בקרא אכל חד וחד מאוכלין קאי.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
ואמר רב – אפיקומן לשון הוציאו כליכם מכאן ונלך ונאכל עוד בחבורה אחרת.
שלא בשעת אכילה – קריאת ההלל לאחר אכילה. פעם אחת בשנה – ביוה״כ לקטורת ולהזיית בין הבדים.
בשבוע – בשמיטה.
מה היא צריכה – שמא תבקע החומה וצריכה תיקון אלמא עליות נתקדשו. שאני היכל – דכתיב ביה ועליותיו וכתיב הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל אלמא קדוש. בקודש – בעזרה.
ופתוחות לחול – שאין להם פתח לעזרה אלא להר הבית.
תוכן חול – כקדושת הר הבית ולא כעזרה דבתר פתיחה אזיל.
בשגגותיהן שוין לקרקע עזרה – שהלשכות בנויות מחילות תחת הקרקע הלכך גגים דידהו הוו להו כי ארעא. כי אמרה רבי יוחנן – להא דמחילות לא נתקדשו בפתוחות להר הבית דגבי שילוח בעל קרי המשתלח חוץ להר הבית אמרה באלו דברים דקאמר מחילות לא נתקדשו ובעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות ומותר ליכנס במחילות דהר הבית.
כי תניא ההיא – דתוכן קודש בפתוחות לעזרה להכי נקט פתוחות דבתר פתיחתן אזלינן. והתניא מחילות שתחת היכל חול – וקא סלקא דעתך בפתוחות לעזרה קאמר ומשנינן בפתוחות לחול שמחילות מהלכות מתחת אחת עשרה אמה שאחורי בית הכפורת עד שנפתחות להר הבית מחוץ לעזרה. ת״ש וגגו קודש – גגו של היכל וסיפא דהא דרבי יהודה היא והכא לא מצי לשנויי כדלעיל מהיכל ניתיב איניש דהא גגו לא כתיב בקרא. גגין הללו – שבעזרה ולשכותיה.
אין אוכלין שם קדשי קדשים – הנאכלין בעזרה ואין שוחטין שם קדשים קלים הנשחטין בכל מקום בעזרה.
לאותן שתי אמות – להכי קדשי גגין לשימוש נתינת כלי קודש הצריכין לבנין אבל לא הצריכין למזבח כדאשכחן שאותן שתי אמות מקלות של מדה היו נתונות בגובה השער שהוא בגגין ובעליות. דתנן שתי אמות – קני מדה היו בשושן הבירה והוא בית הבנוי על גובה השער כדתנן במסכת מדות (משנה מדות א׳:ג׳) שער המזרחי ועליו שושן הבירה צורה מצויירת ומפרשינן במנחות כדי שידעו מהיכן באו ולהכי הוא דקדשי גגין לכל דדמין לשתי אמות דלא הוי צורך המזבח אבל למילתא אחריתי לא קדשו.
של משה – ששה טפחים. ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה – תיסגי להו בשל משה.
שיהו אומנין – ששכרן לבנות כך וכך אמות נוטלין למדת הקטנה של משה ומחזירין הבנין לגזברין למדה האחת מאלו הגדולות כדי שיוותרו משלהן להקדש ולא בצמצום שמא יהנו מן ההקדש בחנם ויבואו לידי מעילה.
ותרתי – גדולות למה לי תיסגי בשל משה ובחדא מהנך.
חדא לדהבא וכספא – בזו שאין יתירה על של משה אלא חצי אצבע היו לאומנות זהב וכסף כמין טבלאות ושולחנות שהן אומנות כבידה ובזו שיתירה עליהן אצבע היו מחזירין בנין אבנים ומוסיפין על תנאן אצבע לכל אמה. עובי החומה – אלמא ראש החומה נתקדש דדמו לגגין ועליות. בר שורא – חומה קטנה לפנים מן החומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה שקרקע העזרה הולך וגבוה ועולה במעלות. מתני׳ שתי חבורות שהיו אוכלות – פסח אחד בבית אחד.
אלו הופכין פניהן אילך – אינן צריכין להסב אלו כנגד אלו להיות נראין כחבורה אחת אלא רשאין להפוך פניהם אלו אילך ואלו אילך ואפילו נראין כשתי חבורות לא איכפת לן כדיליף בגמרא שהפסח נאכל אף בשתי בתים לשתי חבורות.
והמיחם – שמחממין בו חמין שמוזגין בו היין רשאין לתת באמצע כדי שיהא נוח לשמש המשמש לשתיהן למזוג משם לכאן ולכאן ואין צריכין לשנות משאר מנהג כל השנה ואף על פי שמפסיק בין החבורות לא איכפת לן וכשהשמש משמש לשתיהן עומד מחבורה אחת שהתחיל לאכול עמה מן הפסח למזוג לחבורה האחרת.
קופץ את פיו ומחזיר את פניו – לצד חבורתו שלא יחשדוהו שאוכל עם חבורה האחרת דסבירא ליה לתנא דידן הפסח נאכל בשתי חבורות אבל אדם אחד אינו אוכל בשני מקומות ממנו ולהכי מוקי בבית אחד יאכל שאין אדם אחד אוכל בשני בתים ושתי חבורות ההופכות פניהן כשתי בתים דמו.
והכלה – שהיא בושה רשאה להפוך פניה לצד אחר ולאכול כדאמרן פסח נאכל בשתי חבורות. גמ׳ על הבתים אשר יאכלו אותו – משמע שני בני אדם אוכלין פסח אחד בשתי בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים.
יכול יהא – אדם אחד אוכל בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשתי חבורות ההופכות פניהם ת״ל בבית אחד יאכל ור׳ יהודה סבר יש אם למסורת כדלקמן יאכל כתיב משמע אדם אחד אוכלו בבית א׳ ולא בשני בתים אבל גבי אוכלים הרבה כתיב בתים הרבה. השמש – שהיה צולהו ושכח והכניס כזית לתוך פיו והוא היה נמנה עליו.
אם פיקח הוא ממלא כריסו ממנו – דאם יעמוד משם שוב לא יאכל. מלמד שהאוכל אוכל בשני מקומות – ויאכלו דכתיב בקרא אכל חד וחד מאוכלין קאי.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush