גמרא
פירוש
יָכוֹל יְהֵא נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת הדרן עלך כיצד צולין
מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
יכול יהא – עיקרו של פסח נאכל בשתי חבורות.
ת״ל בבית אחד יאכל – וקסבר יש אם למקרא יאכל אפסח קאי ולא אגברי כלומר עיקר תחלת אכילתו תהא בחבורה אחת ולא יתחלק לשתי חבורות אבל גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא דלא קפיד רחמנא אלא אעיקר תחלת אכילה מדקרינן יאכל הפסח ולא יאכל אגברא. ואני שמעתי חילוף ר׳ יהודה סבר יש אם למקרא בבית אחד ולא בשני מקומות ור״ש סבר יש אם למסורת שמסר אונקלוס הגר בחבורה חדא יתאכל אבל אשני מקומות לא קפיד וקשה לי לאומרו דלא שמעתי מסורת כזה מעולם ועוד דקיימא לן דר׳ שמעון יש אם למקרא ס״ל בשמעתא קמייתא דסנהדרין ועוד לישנא דברייתא דייקא כוותי דגבי חבורות נקט פסח נאכל ולא נקט שתי חבורות אוכלין אותו וגבי מקומות נקט האוכל אוכל ולא נקט פסח נאכל הלכך כי דרשינן בבית אחד יאכל במקרא אפסח משמע למעוטי חבורות וכי דרשינן יאכל אגברי משמע למעוטי מקומות. ונפרסה מחיצה ביניהן גרסינן – היו יושבין חבורה אחת ואוכלין פסח אחד ונפרסה מחיצה ביניהן ועשאום שני חבורות לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות גומרין אכילתן ואע״ג דמאן דאית ליה פסח נאכל בשתי חבורות אוסר לאדם לאכול בשני מקומות הכא לא נעשה לכל חבורה וחבורה מקומם כמקום אחר שהרי אינו רואה אויר שלא ראה עד עכשיו ואין כאן מקום חדש. היו יושבין – ב׳ חבורות בשני בתים ואכלו שם פסחיהם ונסתלקה המחיצה יש כאן אויר חדש ונעשה לכל חבורה כמקום אחר והוי ליה כאוכלים במקום הראשון ובשני הלכך לדברי האומר אין האוכל אוכל בשני מקומות אין אוכלים. פשיט ליה מפשט – אומרה לשמועה זו פשוטה ומפורשת כמו שאמרנו שעשיית מחיצה עושה אותן שתי חבורות וסילוק מחיצה עושה אותן שני מקומות ולא מספקא ליה בה מידי. מ״ט – למה לה להפוך פניה ומאי אורחה בהכי.
מפני שהיא בושה – לאכול לעיני האנשים על ידי שמסתכלים בה. יתיב – ומטה מקום הסב חשובין היא והקטנים יושבין על גבי ספסלין ונוהג עצמו בחשיבות.
קבליה בחד זימנא – ולא סריב עד שיפצרו בו.
ושתייה בתרי זימני – הפסיק בו.
ולא אהדר אפיה – לצד אחר אלא שתה לעיניהן. בעל השם אנא – מקטנותי כך קוראין לי רב הונא.
מ״ט כי אמרי לך תיב אפוריא איתיבת – ולא ישבת על גבי קרקע ולא על גבי ספסל ולהכי בעו ליה שלא היה מנהגם כך ותמיהא להו.
כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה – מתניתא היא במסכת דרך ארץ (בפרק בן עזאי) (ד״א רבה פ״ה). מסרבין לקטן – מלקבל דבריו עד שיפציר בו.
ואין מסרבין לגדול – שכן במלאכים שאמרו לאברהם כן תעשה (בראשית יח) ולא סירבו בו וללוט אמרו כי ברחוב נלין עד ויפצר בם מאד (שם יט).
כלה הופכת פניה תנן – ואין דרך האיש להפוך פניו: רבי ישמעאל בר רבי יוסי כריסו רחבה הואי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב״מ דף פד.). בני חבורה – לאו בפסח קאי.
בני חבורה – שמש המשמש בסעודתן נכנסין בשלשה להסב ואם בא יחיד או שנים והסבו אין על השמש לשמש עלייהו.
ויוצאין באחד אחד – כל מי שסיים אכילתו קודם אם בא לצאת יצא ואע״פ שקשה לשמש לשרת היחידים הנשארין.
והוא דעיילי בעידנא דעיילי אינשי – שאין האחרון מאריך יותר משעת סעודת האחרים וגם בכניסתן לא ימהרו להסב כדי לאחר השמש עד זמן גמר שעת סעודה.
והא דרגש בהו דיילא – שהודיעו לשמש שזה דרכן לצאת אחד אחד לפי שטורח הוא לו לשמש היחידים. וצריך האחרון להוסיף דמים – לשמש.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
ת״ל בבית אחד יאכל – וקסבר יש אם למקרא יאכל אפסח קאי ולא אגברי כלומר עיקר תחלת אכילתו תהא בחבורה אחת ולא יתחלק לשתי חבורות אבל גברא אי בעי קאי מהכא ואזיל ואכיל הכא דלא קפיד רחמנא אלא אעיקר תחלת אכילה מדקרינן יאכל הפסח ולא יאכל אגברא. ואני שמעתי חילוף ר׳ יהודה סבר יש אם למקרא בבית אחד ולא בשני מקומות ור״ש סבר יש אם למסורת שמסר אונקלוס הגר בחבורה חדא יתאכל אבל אשני מקומות לא קפיד וקשה לי לאומרו דלא שמעתי מסורת כזה מעולם ועוד דקיימא לן דר׳ שמעון יש אם למקרא ס״ל בשמעתא קמייתא דסנהדרין ועוד לישנא דברייתא דייקא כוותי דגבי חבורות נקט פסח נאכל ולא נקט שתי חבורות אוכלין אותו וגבי מקומות נקט האוכל אוכל ולא נקט פסח נאכל הלכך כי דרשינן בבית אחד יאכל במקרא אפסח משמע למעוטי חבורות וכי דרשינן יאכל אגברי משמע למעוטי מקומות. ונפרסה מחיצה ביניהן גרסינן – היו יושבין חבורה אחת ואוכלין פסח אחד ונפרסה מחיצה ביניהן ועשאום שני חבורות לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות גומרין אכילתן ואע״ג דמאן דאית ליה פסח נאכל בשתי חבורות אוסר לאדם לאכול בשני מקומות הכא לא נעשה לכל חבורה וחבורה מקומם כמקום אחר שהרי אינו רואה אויר שלא ראה עד עכשיו ואין כאן מקום חדש. היו יושבין – ב׳ חבורות בשני בתים ואכלו שם פסחיהם ונסתלקה המחיצה יש כאן אויר חדש ונעשה לכל חבורה כמקום אחר והוי ליה כאוכלים במקום הראשון ובשני הלכך לדברי האומר אין האוכל אוכל בשני מקומות אין אוכלים. פשיט ליה מפשט – אומרה לשמועה זו פשוטה ומפורשת כמו שאמרנו שעשיית מחיצה עושה אותן שתי חבורות וסילוק מחיצה עושה אותן שני מקומות ולא מספקא ליה בה מידי. מ״ט – למה לה להפוך פניה ומאי אורחה בהכי.
מפני שהיא בושה – לאכול לעיני האנשים על ידי שמסתכלים בה. יתיב – ומטה מקום הסב חשובין היא והקטנים יושבין על גבי ספסלין ונוהג עצמו בחשיבות.
קבליה בחד זימנא – ולא סריב עד שיפצרו בו.
ושתייה בתרי זימני – הפסיק בו.
ולא אהדר אפיה – לצד אחר אלא שתה לעיניהן. בעל השם אנא – מקטנותי כך קוראין לי רב הונא.
מ״ט כי אמרי לך תיב אפוריא איתיבת – ולא ישבת על גבי קרקע ולא על גבי ספסל ולהכי בעו ליה שלא היה מנהגם כך ותמיהא להו.
כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה – מתניתא היא במסכת דרך ארץ (בפרק בן עזאי) (ד״א רבה פ״ה). מסרבין לקטן – מלקבל דבריו עד שיפציר בו.
ואין מסרבין לגדול – שכן במלאכים שאמרו לאברהם כן תעשה (בראשית יח) ולא סירבו בו וללוט אמרו כי ברחוב נלין עד ויפצר בם מאד (שם יט).
כלה הופכת פניה תנן – ואין דרך האיש להפוך פניו: רבי ישמעאל בר רבי יוסי כריסו רחבה הואי כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב״מ דף פד.). בני חבורה – לאו בפסח קאי.
בני חבורה – שמש המשמש בסעודתן נכנסין בשלשה להסב ואם בא יחיד או שנים והסבו אין על השמש לשמש עלייהו.
ויוצאין באחד אחד – כל מי שסיים אכילתו קודם אם בא לצאת יצא ואע״פ שקשה לשמש לשרת היחידים הנשארין.
והוא דעיילי בעידנא דעיילי אינשי – שאין האחרון מאריך יותר משעת סעודת האחרים וגם בכניסתן לא ימהרו להסב כדי לאחר השמש עד זמן גמר שעת סעודה.
והא דרגש בהו דיילא – שהודיעו לשמש שזה דרכן לצאת אחד אחד לפי שטורח הוא לו לשמש היחידים. וצריך האחרון להוסיף דמים – לשמש.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush