גמרא
פירוש
אמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה מִנַּיִן דְּתַנְיָא {שמות י״ב:מ״ו} לֹא תוֹצִיא מִן הַבַּיִת מִן הַבָּשָׂר חוּצָה אֵין לִי אֶלָּא מִבַּיִת לְבַיִת מֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה מִנַּיִן כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
מחבורה לחבורה מנא לן – חבורה של שני פסחים בבית אחד.
חוצה – קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו.
תן חוצה – לא גרסינן תן. עד שיניח – במקום חבורה האחרת.
דעבד ליה עקירה והנחה – כשבת דבעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא נגמרה מלאכה וגבי שבת וכל חיובי חטאת כתיב בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה (שבת דף צב:) והאי נמי אע״ג דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן. היו סובלין אותם במוטות – פרים הנשרפי׳ כגון פר ושעיר יוה״כ ופר העלם דבר ופר כהן משיח הנשרפין חוץ לג׳ מחנות וילפינן בסדר יומא בפ׳ שני שעירי (דף סח.) להלן בשאר פרים הנשרפין אתה נותן להם ג׳ מחנות וכאן ביום הכפורים אתה נותן להם מחנה אחת בתמיה דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרף וגו׳ אלא לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמא בגדים דהא כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו אלמא כשיוצאין מן העזרה מטמא בגדים שעליהם מיד ואע״ג דלא נח והכא הוצאה כתיבא דכתיב והוציא את הפר וגו׳. בנגררין – על גבי קרקע דאיכא הנחה. מתני׳ חותך עד שמגיע לעצם – כדפרישית לעיל.
ובמוקדשים – בשאר קדשים שיצא מהן מקצת אבר.
קוצץ – את היוצא בקופיץ. מן האגף ולפנים כלפנים – אגף קרי כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו דהיינו משפת הפנימית של עובי הפתח עד מקום הנקישה שקורין רב״ץ.
מן האגף ולפנים – דהיינו תוך העיר ממש כלפנים ואוכלין שם קדשים קלים.
מן האגף ולחוץ כלחוץ – דהיינו מקום הנקישה ואגף עצמו לא ידעי׳ השתא אי כלפנים אי כלחוץ ובגמרא מפרש ליה.
החלונות – שבחומת ירושלים ועובי ראש החומה בגובה כלפנים ואע״ג דבעובי השערים לא אמרן הכי התם כדמפרש טעמא בגמרא מפני המצורעים. גמ׳ וכן לתפלה – העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה והעומד חוץ לפתח אין מצטרף.
אינה מפסקת – שאין הפסק לפני המקום שהכל גלוי וידוע לפניו ואין סתימה לפניו. אגף עצמו – עובי השער מן הנקישה ולפנים. שערי ירושלים – אגף עצמו כלחוץ שלא נתקדש עוביין.
שערי עזרה – נתקדש עוביין בקדושת עזרה חוץ משער ניקנור מפני המצורע שעומד שם בעודו מחוסר כפורים ומכניס משם בהונותיו לעזרה מצורע משתלח חוץ לשלש מחנות כדאמרינן באלו דברים (לעיל סז.). מפני מה לא נתקדשה שער ניקנור – בקדושת עזרה והוא שער המזרחית של עזרה.
עומדין שם – ביום שמונה לימי ספרו לאחר שנתרפא וגלח וטבל והעריב שמשו בשביעי ועודנו מחוסר כפורים ותניא בהקומץ (מנחות כז.) מחוסר כפורים שנכנס לעזרה עונשו כרת ונפקא לן מעוד טומאתו בו ומכניס ידיו משם לעזרה לתת עליהן מדם האשם שאילו מוציאו לחוץ היה נפסל ביוצא וביאה במקצת לאו שמה ביאה לעונשו על כך אי נמי שמה ביאה וגזירת הכתוב היא והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה׳ וגו׳ (ויקרא יד). גגין ועליות לא נתקדשו – בין גגי ירושלים בקדושת ירושלים לקדשים קלים בין גגי לשכות העזרה בקדושת עזרה לקדושת קדשי קדשים.
כזיתא פסחא – חבורות גדולות היו נמנין עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד כי אם כזית מן הפסח.
והלילא פקע איגרא – לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על הפסח כדתנן לקמן (דף צה.) הראשון טעון הלל על אכילתו.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
חוצה – קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו.
תן חוצה – לא גרסינן תן. עד שיניח – במקום חבורה האחרת.
דעבד ליה עקירה והנחה – כשבת דבעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא נגמרה מלאכה וגבי שבת וכל חיובי חטאת כתיב בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה (שבת דף צב:) והאי נמי אע״ג דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן. היו סובלין אותם במוטות – פרים הנשרפי׳ כגון פר ושעיר יוה״כ ופר העלם דבר ופר כהן משיח הנשרפין חוץ לג׳ מחנות וילפינן בסדר יומא בפ׳ שני שעירי (דף סח.) להלן בשאר פרים הנשרפין אתה נותן להם ג׳ מחנות וכאן ביום הכפורים אתה נותן להם מחנה אחת בתמיה דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרף וגו׳ אלא לומר לך כיון שיצאו חוץ למחנה אחת מטמא בגדים דהא כתיב והשורף אותה יכבס בגדיו אלמא כשיוצאין מן העזרה מטמא בגדים שעליהם מיד ואע״ג דלא נח והכא הוצאה כתיבא דכתיב והוציא את הפר וגו׳. בנגררין – על גבי קרקע דאיכא הנחה. מתני׳ חותך עד שמגיע לעצם – כדפרישית לעיל.
ובמוקדשים – בשאר קדשים שיצא מהן מקצת אבר.
קוצץ – את היוצא בקופיץ. מן האגף ולפנים כלפנים – אגף קרי כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו דהיינו משפת הפנימית של עובי הפתח עד מקום הנקישה שקורין רב״ץ.
מן האגף ולפנים – דהיינו תוך העיר ממש כלפנים ואוכלין שם קדשים קלים.
מן האגף ולחוץ כלחוץ – דהיינו מקום הנקישה ואגף עצמו לא ידעי׳ השתא אי כלפנים אי כלחוץ ובגמרא מפרש ליה.
החלונות – שבחומת ירושלים ועובי ראש החומה בגובה כלפנים ואע״ג דבעובי השערים לא אמרן הכי התם כדמפרש טעמא בגמרא מפני המצורעים. גמ׳ וכן לתפלה – העומד מן האגף ולפנים מצטרף לעשרה והעומד חוץ לפתח אין מצטרף.
אינה מפסקת – שאין הפסק לפני המקום שהכל גלוי וידוע לפניו ואין סתימה לפניו. אגף עצמו – עובי השער מן הנקישה ולפנים. שערי ירושלים – אגף עצמו כלחוץ שלא נתקדש עוביין.
שערי עזרה – נתקדש עוביין בקדושת עזרה חוץ משער ניקנור מפני המצורע שעומד שם בעודו מחוסר כפורים ומכניס משם בהונותיו לעזרה מצורע משתלח חוץ לשלש מחנות כדאמרינן באלו דברים (לעיל סז.). מפני מה לא נתקדשה שער ניקנור – בקדושת עזרה והוא שער המזרחית של עזרה.
עומדין שם – ביום שמונה לימי ספרו לאחר שנתרפא וגלח וטבל והעריב שמשו בשביעי ועודנו מחוסר כפורים ותניא בהקומץ (מנחות כז.) מחוסר כפורים שנכנס לעזרה עונשו כרת ונפקא לן מעוד טומאתו בו ומכניס ידיו משם לעזרה לתת עליהן מדם האשם שאילו מוציאו לחוץ היה נפסל ביוצא וביאה במקצת לאו שמה ביאה לעונשו על כך אי נמי שמה ביאה וגזירת הכתוב היא והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר לפני ה׳ וגו׳ (ויקרא יד). גגין ועליות לא נתקדשו – בין גגי ירושלים בקדושת ירושלים לקדשים קלים בין גגי לשכות העזרה בקדושת עזרה לקדושת קדשי קדשים.
כזיתא פסחא – חבורות גדולות היו נמנין עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד כי אם כזית מן הפסח.
והלילא פקע איגרא – לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים ההלל על הפסח כדתנן לקמן (דף צה.) הראשון טעון הלל על אכילתו.פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
הערות
Gemara
Peirush