התם איתא לקיוהא דפירא כו׳ רבינא אמר אף על גב דלא אסמיק חיליה אסור אי אפשר דלית ביה שורקי דדמא וקיימא לן כרבינא ולחומרא.
(1) 
לְקִיּוּהָא דְפֵירָא בְּעֵינֵיהּ הָכָא לֵיתָא לְקִיּוּהָא דְפֵירָא בְּעֵינֵיהּ.:
לְקִיּוּהָא דְפֵירָא בְּעֵינֵיהּ הָכָא לֵיתָא לְקִיּוּהָא דְפֵירָא בְּעֵינֵיהּ.sharpness of the fruit remains present in the vinegar in its pure, unadulterated form, despite the fact that the vinegar itself is not sharp. Here, the sharpness of the fruit does not remain present in the vinegar in its pure, unadulterated form because it has already been used with the meat. Therefore, the vinegar is no longer potent enough to keep the blood in the meat.
לקיוהא דפירא – איגדו״ר טעם הפרי עומד בו שלא הוציאו ממנו כלום ואע״פ שהוחלש מאליו ונתקלקל טעמו מוציא דם שכחו בקרבו.
הכא ליתא לקיוהא דפירא בעיניה – שבלעו צלי הראשון.
דך עה בד״ה וגרפו ואפה כו׳ ותירץ ר״י שאני גחלים כו׳ אבל חום התנור שגרפו מחמת חום השלהבת כו׳ עכ״ל אבל רש״י פי׳ בפ׳ כל שעה אהא דאמר התם בשלה ע״ג גחלים ד״ה מותרת דכ״ש בתנור גרוף כו׳ ואפשר דהיינו למ״ד התם דאפי׳ בגחלים לוחשות ד״ה מותר דהוה כ״ש תנור גרוף והכא לא קמבעיא ליה בתנור גרוף אלא למ״ד התם בעוממות [דוקא] ד״ה שרי. ואין להקשות השתא דסברות הפוכות הוא דלענין ערלה גחלים עפרא נינהו ומותר ובתנור גרוף מבעיא ליה אי מקרי אש ולענין פסח אמרי׳ בהיפך דתנור גרוף ודאי לאו אש נינהו וגחלת מקרי אש לר׳ די״ל דהכא למ״ד התם בערלה דוקא בגחלים עוממות שרי והשתא ניחא לאוקמא הא דר׳ לענין פסח בגחלים לוחשות ועוד יבא בזה לקמן ודו״ק:
לקיוהא דפירא בעיניה [לחריפות הפרי שבחומץ בעינה] ואף שאינו חומץ חריף מכל מקום חריפותו לא פגה. הכא [כאן] — ליתא לקיוהא דפירא בעיניה [אין חריפות הפרי בעינה] שכבר בטלה בתוך הבשר ואין בכוחה להחזיק את הדם בתוכו.
sharpness of the fruit remains present in the vinegar in its pure, unadulterated form, despite the fact that the vinegar itself is not sharp. Here, the sharpness of the fruit does not remain present in the vinegar in its pure, unadulterated form because it has already been used with the meat. Therefore, the vinegar is no longer potent enough to keep the blood in the meat.
הכל
(2) אֵין צוֹלִין אֶת הַפֶּסַח וְכוּ׳.: מַעֲשֶׂה לִסְתּוֹר חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי אוְאִם אַסְכָּלָא מְנוּקֶּבֶת מוּתָּר וְאָמַר רַבִּי צָדוֹק מַעֲשֶׂה בר״ג בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאָמַר לְטָבִי עַבְדּוֹ צֵא וּצְלֵה לָנוּ אֶת הַפֶּסַח עַל הָאַסְכָּלָא מְנוּקֶּבֶת.
It was taught in the mishna that one may not roast the Paschal lamb on a grill. Subsequently, the mishna quotes an incident in which Rabban Gamliel instructed his servant to roast the Paschal lamb for him on a grill. The Gemara expresses surprise: Was an incident cited to contradict what was previously stated? The Gemara responds: The mishna is incomplete and is teaching the following: And if it is a perforated grill, so that the fire reaches each part of the meat and the animal will not be roasted from the heat of the grill itself, it is permitted. And with regard to this Rabbi Tzadok said that there was an incident with Rabban Gamliel, who said to his slave Tavi: Go and roast the Paschal lamb for us on the perforated grill.
It was taught in the mishna that one may not roast the Paschal lamb on a grill. Subsequently, the mishna quotes an incident in which Rabban Gamliel instructed his servant to roast the Paschal lamb for him on a grill. The Gemara expresses surprise: Was an incident cited to contradict what was previously stated? The Gemara responds: The mishna is incomplete and is teaching the following: And if it is a perforated grill, so that the fire reaches each part of the meat and the animal will not be roasted from the heat of the grill itself, it is permitted. And with regard to this Rabbi Tzadok said that there was an incident with Rabban Gamliel, who said to his slave Tavi: Go and roast the Paschal lamb for us on the perforated grill.
מתני׳ אין צולין את הפסח על האסכלה ואם היתה אסכלה מנוקבת מותר ומבעי לן אליבא דמאן דאסר לצלות את הפסח על האסכלה דסבר כיון שאין האש בעצמה סובבת אותו אין צלי אש.
מנוקבת – עשויה כבריחים כעין שלנו ויש חלל גדול בין בריח לבריח ונותן השפוד לרוחבו וכל הטלה נצלה באויר שבין שני בריחים שאין בשרו נוגע בברזל.
א שנינו שאין צולין את הפסח על האסכלא. ומיד הובא מעשה ברבן גמליאל שהורה לעבדו לצלות לו את הפסח על האסכלא. ותוהים: מעשה לסתור?! וכי מביאים מיד מעשה באותה משנה כדי לסתור את ההלכה הקודמת? ומשיבים: חסורי מיחסרא, והכי קתני [חסרה המשנה, וכך יש לשנותה]: ואם אסכלא מנוקבת היא, שדרך האש להגיע לכל מקום ואין הפסח נצלה בחום האסכלה עצמה — מותר, ועל כך אמר ר׳ צדוק, מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא מנוקבת.
It was taught in the mishna that one may not roast the Paschal lamb on a grill. Subsequently, the mishna quotes an incident in which Rabban Gamliel instructed his servant to roast the Paschal lamb for him on a grill. The Gemara expresses surprise: Was an incident cited to contradict what was previously stated? The Gemara responds: The mishna is incomplete and is teaching the following: And if it is a perforated grill, so that the fire reaches each part of the meat and the animal will not be roasted from the heat of the grill itself, it is permitted. And with regard to this Rabbi Tzadok said that there was an incident with Rabban Gamliel, who said to his slave Tavi: Go and roast the Paschal lamb for us on the perforated grill.
הכל
(3) בְּעָא מִינֵּיהּ רַב חִינָּנָא בַּר אִידִי מֵרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בִּקְלִיפֵּי עׇרְלָה וּגְרָפוֹ וְאָפָה בּוֹ אֶת הַפַּת לְדִבְרֵי הָאוֹסֵר מַהוּ א״ל אֲמַר לֵיהּ בהַפַּת מוּתֶּרֶת.
The Gemara cites a discussion related to the subject of roasting the Paschal lamb. Rav Ḥinnana bar Idi raised a dilemma before Rav Adda bar Ahava: In the case of an oven that one fired with peels of fruit that are orla, i.e., fruit that grows on a tree the first three years after it was planted, from which one may not receive any benefit, if, after the oven became very hot, he swept it and removed the fuel and the ashes, and he baked bread in it, according to the opinion that prohibits bread baked directly with heat from orla fuel, what is the halakha with regard to this bread? It was baked with the heat trapped in the oven only after the fuel was removed. He said to him: The bread is permitted.
The Gemara cites a discussion related to the subject of roasting the Paschal lamb. Rav Ḥinnana bar Idi raised a dilemma before Rav Adda bar Ahava: In the case of an oven that one fired with peels of fruit that are orla, i.e., fruit that grows on a tree the first three years after it was planted, from which one may not receive any benefit, if, after the oven became very hot, he swept it and removed the fuel and the ashes, and he baked bread in it, according to the opinion that prohibits bread baked directly with heat from orla fuel, what is the halakha with regard to this bread? It was baked with the heat trapped in the oven only after the fuel was removed. He said to him: The bread is permitted.
תנור שהסיקו בקליפי ערלה שהן איסורי הנאה וגרפו ואפה בו את הפת לדברי האומר צליית הפסח באסכלה מהו אמר ליה רב אדא הפת מותרת.
וגרפו ואפה בו את הפת מהו – תימה לריב״א מאי קבעי הא קתני סיפא בישלה ע״ג גחלים דברי הכל מותרת ואפי׳ למאן דמוקי התם בגחלים עוממות לא גרע חומו מחום חרס התנור שגרפו ותירץ ר״י שאני גחלים שאין חומן בא מחמת השלהבת אלא מחמת עצמן ועפרא בעלמא הן אבל חום התנור שגרפו מחמת חום שלהבת האבוקה בא שהוא איסור גמור הילכך מיבעי ליה ותימה לר״י כיון דהפת אסור כשאבוקה כנגדו וחום אבוקה אסור א״כ כשגרפו ואפה בו את הפת נמי יהא אסור הפת ופי׳ ר״י דאפילו כשאבוקה כנגדו לא אסור אלא מדרבנן ולא משמע כן בשמעתין וגם לא הוה שייך לפלוגי אי יש שבח עצים בפת אי לא ובירושלמי דייק כשהפסח נצלה בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור כמו כן מבשלו והוי צלי מחמת דבר אחר ומפרש כי איכא אש האש נוצח כח התנור והתנור מצרף חום הגחלים שלא יתפזר.
תנור שהיסיקו בקליפי ערלה וגרפו ואפה בו את הפת לדברי האוסר מהו אמר ליה הפת מותרת – פירוש: אף על פי שלא גרפו נמי היא מותרת כדאוקימנה בפרק כל שעה דלא אסר ר׳ אלא כשאבוקה כנגדו ואם בישלה על גבי גחלים הפת מותרת אלא משום דבעי לאקשויי מתנור גרוף דלא איתסר לגבי פסח אלא משום דכתיב צלי אש תרי זימני הא לאו הכי הוה קרינא ביה צלי אש אף על פי שהוא גרוף נקט גבי קליפי ערלה גרוף ואיהו תירץ דשני דבפסח אאש קפיד רחמנא והא איתיה דאף על גב דהוא גרוף קרינא ביה צלי אש אבל בקליפי ערלה אעצים דאיסורא קפיד רחמנא והא ליתנהו. ולא מיבעיא גרוף אלא אפילו אינו גרוף נמי שרי כיון דבטלו עצים מעיניהו ולא אסר אלא כשאבוקה כנגדו שבעוד שהעצים בעינם נאפת הפת.
כבר ביארנו בפסח ראשון פרק [כל] שעה שהתנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת שלדעת רבי הפת אסורה ושהלכה כמותו ופרשוה שם באבוקה כנגדו ומפני שיש שבח עצים בפת וכן התבאר שם שאם בשלה על גבי גחלים הכל מודים שהפת מותרת הואיל ואין האיסור בעין ולא דברו שם בגרפו ואפה בו אם הוא חמור יותר מבשלה על גבי גחלים מפני שחומו חום השלהבת והגחלים כל שעבר השלהבת מהם אינה אלא כאפר וכל הנשרפין אפרן מותר או שמא דינו כבשלה על גבי גחלים או אפילו פחות מהן ולפיכך שאלו כאן לדברי ר׳ שאסר בתנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו בלא הצנה באבוקה כנגדו אע״פ שמודה בבשלה על גבי גחלים שמותר בגרפו מיהא מהו והעלו בה שאף זה מותר שלא הקפידה תורה אלא על עצי איסור והרי אינם ויש כאן שני גורמים וזה וזה גורם מותר וכן הלכה כמו שביארנו שם:
ומ״מ לענין ביאור יש אומרים שמעולם לא עלה על דעת השואל שיהא תנור גרוף חמור מבשלה ע״ג גחלים אלא כשאמר לדברי האוסר פירושו לדברי האוסר בבשלה על גבי גחלים והוא האומר זה וזה גורם אסור ולא עוד אלא שהם גורסים בהדיא לדברי האוסר בבשלה ע״ג גחלים והוא האומר זוז״ג אסור [ואע״ג דאמר התם הא רבי והא רבנן] ואעפ״כ הוא מודה בבשלה על גבי גחלים שמותרת אלמא אף לדעת הסובר זה וזה גורם אסור בשלה על גבי גחלים מותרת אלא שהם מפרשים שזהו שהקשו שם אימר דשמעת ליה לר״נ יש שבח עצים בפת זה וזה גורם אסור מי שמעת ליה כלומר שאלו היה סובר זה וזה גורם אסור לא היה מודה בבשלה על גבי גחלים וכן י״מ שם בשלה על גבי גחלים שהוציאם מן התנור והניחם בקרקע ואפאו עליהם וזו ודאי תנור גרוף חמור מהן ואין זה כלום שאם כן כשהקשו שם ולמאן דאמר לוחשות מותר יש שבח עצים בפת היכי משכחת לה עד שהוצרכו להעמידה בשאבוקה כנגדו היאך לא העמידוה בגחלים שבתוך התנור ועיקר הדברים כפירוש ראשון ואף לדעת הגורסים לדעת האוסר בגחלת י״מ לדברי האוסר בגחלת על זו שאמרו למטה בענין פסח חתכו ונתנו ע״ג גחלים ר׳ אומר אומר אני זהו צלי אש אלמא שהיה שם שכנגדו שהיה אומר שאינו צלי אש ואף לענין פת מותר ושאל בתנור גרוף אם הוא חמור מהם על הדרך שביארנו וכבר הארכנו בדברים אלו בפרק כל שעה:
בא״ד וחום אבוקה אסור א״כ כשגרפו ואפה כו׳ עכ״ל ר״ל לפי הסברא שכתבו דחום התנור כו׳ מחום השלהבת וא״כ מה לי אבוקה כנגדו דהוי חום השלהבת ומה לי חום התנור דהוי נמי חום השלהבת ומה שהקשה מהרש״ל דמוקי ליה התם דוקא באבוקה כנגדו י״ל דהיינו אבוקה בלא תנור וה״ה תנור שגרפו דה״ל נמי חום שלהבת ואפשר דעדיף מה״ט אפי׳ מגחלים לוחשות דלא בא החום מן השלהבת וכמ״ש התוספות ודו״ק:
בא״ד ובירושלמי דייק כשהפסח נצלה כו׳ עכ״ל אין כאן מקומו אלא לקמן גבי פסח וק״ל:
ב אגב הדיון בצליית הפסח מביאים: בעא מיניה [שאל ממנו] רב חיננא בר אידי מרב אדא בר אהבה: תנור שהסיקו בקליפי [קליפות] של פירות ערלה ופירות אלה אסורים, בהנאה, ולאחר שהתלהט התנור מחום העצים גרפו הוציא מתוכו את העצים והאפר ואפה בו את הפת, לדברי האוסר בפת שנאפתה בחום עצי ערלה, פת זו שנאפתה רק לאחר שהוציא העצים מהחום שנקלט בתנור, מהו? אמר ליה [לו]: הפת מותרת.
The Gemara cites a discussion related to the subject of roasting the Paschal lamb. Rav Ḥinnana bar Idi raised a dilemma before Rav Adda bar Ahava: In the case of an oven that one fired with peels of fruit that are orla, i.e., fruit that grows on a tree the first three years after it was planted, from which one may not receive any benefit, if, after the oven became very hot, he swept it and removed the fuel and the ashes, and he baked bread in it, according to the opinion that prohibits bread baked directly with heat from orla fuel, what is the halakha with regard to this bread? It was baked with the heat trapped in the oven only after the fuel was removed. He said to him: The bread is permitted.
הכל
(4) א״ל אֲמַר לֵיהּ וְהָאָמַר רַב חִינָּנָא סָבָא אָמַר רַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן גתַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ וּגְרָפוֹ וְצָלָה בּוֹ אֶת הַפֶּסַח אֵין זֶה צְלִי אֵשׁ שֶׁנֶּאֱמַר {שמות י״ב:ח׳,ט׳} צְלִי אֵשׁ {שמות י״ב:ח׳,ט׳} צְלִי אֵשׁ שְׁתֵּי פעמי׳ פְעָמִים .
Rav Ḥinnana said to him: But didn’t Rav Ḥinnana the Elder say that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: If there is an oven that one fired and swept so that the heat remains but there is no longer any fire in the oven, and one then roasted the Paschal lamb in it, this is not a fulfillment of the Torah’s command that the Paschal lamb must be roasted in fire, as it is stated in the Torah: “And they shall eat the meat on that night, roasted in fire, and matzot; with bitter herbs they shall eat it. Do not eat of it raw, nor boiled in water, but roasted in fire; its head with its legs and with its inner parts” (Exodus 12:8–9), and since it says the phrase: Roasted in fire, two times, the verse emphasizes that the Paschal lamb must literally be roasted on the fire?
Rav Ḥinnana said to him: But didn’t Rav Ḥinnana the Elder say that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: If there is an oven that one fired and swept so that the heat remains but there is no longer any fire in the oven, and one then roasted the Paschal lamb in it, this is not a fulfillment of the Torah’s command that the Paschal lamb must be roasted in fire, as it is stated in the Torah: “And they shall eat the meat on that night, roasted in fire, and matzot; with bitter herbs they shall eat it. Do not eat of it raw, nor boiled in water, but roasted in fire; its head with its legs and with its inner parts” (Exodus 12:8–9), and since it says the phrase: Roasted in fire, two times, the verse emphasizes that the Paschal lamb must literally be roasted on the fire?
איני והאמר רבי יוחנן תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש משום שנאמר צלי אש שתי פעמים ודייקי׳ טעמא דכתיב צלי אש קרינא ביה ושני׳ גלי רחמנא בצליית אש דלאו אש היא וילפינן מינה אי בעית אימא כו׳.
תנור שהסיקו וגרפו וצלה בו את הפסח אין זה צלי אש ודבר זה אתה מפרשו בשתלאו בתנור שאם תאמר שהניחו בקרקע התנור לא הוצרך ללמדה שהרי נתבאר במשנתנו שאפי׳ נגע בחרסו של תנור קולף את מקומו אבל צלהו על גבי גחלים הרי זה צלי אש ומה שאמר כאן חתכו ונתנו על גבי גחלים לא חתוך לאברים אלא דבר בהווה שאין דרך לצלות על גבי גחלים כלו כאחד אלא אם כן קורעו דרך בטנו להעמידו שטוח על הגחלים וי״מ שנוקבה בשנים ושלשה מקומות למהר צלייתו ודוקא בגחלים של עץ אבל אם ליבן מתכת וצלהו עליו אינו צלי אש ואין צריך לומר בסיד או חרסית:
אמר ליה [לו] רב חיננא: והא [והרי] אמר רב חיננא סבא [הזקן] אמר ר׳ אסי אמר ר׳ יוחנן: תנור שהסיקו וגרפו ואחר כך צלה בו את הפסח — אין זה צלי אש שציוותה עליו התורה, שנאמר בתורה ״ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו״ (שמות יב, ח-ט), שכיון שנאמר ״צלי אש״ שתי פעמים הרי זו הדגשה שהפסח צריך להצלות באש ממש.
Rav Ḥinnana said to him: But didn’t Rav Ḥinnana the Elder say that Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: If there is an oven that one fired and swept so that the heat remains but there is no longer any fire in the oven, and one then roasted the Paschal lamb in it, this is not a fulfillment of the Torah’s command that the Paschal lamb must be roasted in fire, as it is stated in the Torah: “And they shall eat the meat on that night, roasted in fire, and matzot; with bitter herbs they shall eat it. Do not eat of it raw, nor boiled in water, but roasted in fire; its head with its legs and with its inner parts” (Exodus 12:8–9), and since it says the phrase: Roasted in fire, two times, the verse emphasizes that the Paschal lamb must literally be roasted on the fire?
הכל
(5) טַעְמָא דְּגַלִּי רַחֲמָנָא צְלִי אֵשׁ צְלִי אֵשׁ שְׁתֵּי פְעָמִים הָא לָא גַּלִּי רַחֲמָנָא הֲוֵי אָמֵינָא צְלִי אֵשׁ הוּא.
The following can now be inferred: The reason is specifically because the Merciful One reveals this halakha with regard to the Paschal lamb in the Torah by repeating: Roasted in fire, roasted in fire, twice. But if the Merciful One had not revealed this halakha by emphasizing the need to roast it directly on the fire, I would have said a Paschal lamb roasted in an oven that has already been swept is nonetheless considered roasted in fire. Therefore, in other situations in which something is roasted in an oven, even if it is not roasted directly from the heat of a fire, its status should be comparable to something that was roasted directly from the fuel. If the fuel is forbidden, the food should be forbidden.
The following can now be inferred: The reason is specifically because the Merciful One reveals this halakha with regard to the Paschal lamb in the Torah by repeating: Roasted in fire, roasted in fire, twice. But if the Merciful One had not revealed this halakha by emphasizing the need to roast it directly on the fire, I would have said a Paschal lamb roasted in an oven that has already been swept is nonetheless considered roasted in fire. Therefore, in other situations in which something is roasted in an oven, even if it is not roasted directly from the heat of a fire, its status should be comparable to something that was roasted directly from the fuel. If the fuel is forbidden, the food should be forbidden.
ומכאן נדייק: טעמא [הטעם דוקא] דגלי רחמנא [שגלתה התורה] לענין פסח על ידי החזרה ״צלי אש״ ״צלי אש״ שתי פעמים, הא [הרי] אם לא גלי רחמנא [גילה הכתוב] בהדגשה מיוחדת, הוי אמינא [הייתי אומר] צלי אש הוא. ואם כן, בשאר מקרים כאשר דבר נצלה בתנור אפילו אינו נצלה ישירות מחומה של האש, דינו כאילו נצלה על ידי העצים — ואסור!
The following can now be inferred: The reason is specifically because the Merciful One reveals this halakha with regard to the Paschal lamb in the Torah by repeating: Roasted in fire, roasted in fire, twice. But if the Merciful One had not revealed this halakha by emphasizing the need to roast it directly on the fire, I would have said a Paschal lamb roasted in an oven that has already been swept is nonetheless considered roasted in fire. Therefore, in other situations in which something is roasted in an oven, even if it is not roasted directly from the heat of a fire, its status should be comparable to something that was roasted directly from the fuel. If the fuel is forbidden, the food should be forbidden.
הכל
(6) א״ל אֲמַר לֵיהּ גַּלִּי רַחֲמָנָא הָתָם וְיָלְפִינַן מִינַּהּ.
Rav Adda bar Ahava said to Rav Ḥinnana bar Idi: The Merciful One reveals it there, with regard to the Paschal lamb, and we learn from it that even in other areas of halakha, only something that is roasted directly by a fire is considered roasted in fire.
Rav Adda bar Ahava said to Rav Ḥinnana bar Idi: The Merciful One reveals it there, with regard to the Paschal lamb, and we learn from it that even in other areas of halakha, only something that is roasted directly by a fire is considered roasted in fire.
אמר ליה [לו]: גלי רחמנא התם, וילפינן מינה [גילה הכתוב שם, ולומדים אנו ממנה] שאותו דין בקרבן הפסח יהא כבנין אב ומקור לכל התורה כולה. שרק דבר שנצלה באש ממש הוא הקרוי צלי אש.
Rav Adda bar Ahava said to Rav Ḥinnana bar Idi: The Merciful One reveals it there, with regard to the Paschal lamb, and we learn from it that even in other areas of halakha, only something that is roasted directly by a fire is considered roasted in fire.
הכל
(7) וְאִי בָּעֵית אֵימָא הָתָם טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא צְלִי אֵשׁ שְׁתֵּי פְעָמִים הָא לָא כְּתַב רַחֲמָנָא צְלִי אֵשׁ שְׁתֵּי פְעָמִים הֲוָה אָמֵינָא אַאֵשׁ קָפֵיד רַחֲמָנָא וַאֲפִילּוּ גְּרָפוֹ נָמֵי צְלִי אֵשׁ הוּא אֲבָל הָכָא אַעֵצִים דְּאִיסּוּרָא קָא קָפֵיד רַחֲמָנָא וְהָא לֵיתַנְהוּ.
And if you wish, say a different answer instead: There, in the case of the Paschal lamb, the reason one may not roast the lamb if one has already swept out the oven is that the Merciful One writes “roasted in fire” twice. But if the Merciful One had not written “roasted in fire” twice, I would have said that the Merciful One is particular about fire, meaning that the source of the heat in the oven should be fire, and even if one swept it, it is still considered roasted in fire. It was therefore necessary to repeat the phrase “roasted in fire.” But here, in the case of orla, the Merciful One is particular about the prohibited fuel, and it is not here in the oven. Therefore, there is no reason to prohibit the bread.
And if you wish, say a different answer instead: There, in the case of the Paschal lamb, the reason one may not roast the lamb if one has already swept out the oven is that the Merciful One writes “roasted in fire” twice. But if the Merciful One had not written “roasted in fire” twice, I would have said that the Merciful One is particular about fire, meaning that the source of the heat in the oven should be fire, and even if one swept it, it is still considered roasted in fire. It was therefore necessary to repeat the phrase “roasted in fire.” But here, in the case of orla, the Merciful One is particular about the prohibited fuel, and it is not here in the oven. Therefore, there is no reason to prohibit the bread.
ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור] ותרץ באופן אחר: התם טעמא [שם הטעם] דווקא משום שכתב רחמנא [הכתוב] ״צלי אש״ שתי פעמים, הא [הרי] אם לא כתב רחמנא [הכתוב] ״צלי אש״ שתי פעמים, הוה אמינא: אאש קפיד רחמנא [הייתי אומר: על האש הקפיד הכתוב] שיהא מקור החום בתנור מחמת אש, ואפילו גרפו נמי [גם כן] — עדיין צלי אש הוא. ולכן היה צורך לחזור פעמיים על המילים ״צלי אש״, אבל הכא [כאן], אעצים דאיסורא קא קפיד רחמנא, והא ליתנהו [על עצי האיסור הקפיד הכתוב, והרי אינם] ואין איפוא מקום לאסור.
And if you wish, say a different answer instead: There, in the case of the Paschal lamb, the reason one may not roast the lamb if one has already swept out the oven is that the Merciful One writes “roasted in fire” twice. But if the Merciful One had not written “roasted in fire” twice, I would have said that the Merciful One is particular about fire, meaning that the source of the heat in the oven should be fire, and even if one swept it, it is still considered roasted in fire. It was therefore necessary to repeat the phrase “roasted in fire.” But here, in the case of orla, the Merciful One is particular about the prohibited fuel, and it is not here in the oven. Therefore, there is no reason to prohibit the bread.
הכל
(8) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן דחֲתָכוֹ וּנְתָנוֹ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים רַבִּי אוֹמֵר אוֹמֵר אֲנִי שֶׁזֶּה צְלִי אֵשׁ רָמֵי לֵיהּ רַב אַחָדְבוּי בַּר אַמֵּי לְרַב חִסְדָּא מִי אָמַר רַבִּי גֶּחָלִים אֵשׁ נִינְהוּ.
The Sages taught: If one cuts the Paschal lamb superficially in several places and places it on coals, Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that this is considered roasted in fire, as coals have the status of real fire. Rav Aḥadvoi bar Ami raised a contradiction to Rav Ḥisda: Did Rabbi Yehuda HaNasi actually say that coals are considered like fire?
The Sages taught: If one cuts the Paschal lamb superficially in several places and places it on coals, Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that this is considered roasted in fire, as coals have the status of real fire. Rav Aḥadvoi bar Ami raised a contradiction to Rav Ḥisda: Did Rabbi Yehuda HaNasi actually say that coals are considered like fire?
תנו רבנן חתכו ונתנו על גבי גחלים רבי אומר אומר אני שזה צלי אש ומי אמר רבי גחלת אש היא והתניא מכות אש אין לי אלא שנכוה באש ופרחה בה נגע הוא שהוא טמא נכוה בגחלת ברמץ כו׳ מנין ת״ל מכוה מכוה ריבה כלומ׳ שינה ושלש הכתוב מכוה לרבות כל מכוה מחמת אש מדרבי לגחלת מרבויא דקרא שמע מינה גחלת לאו אש היא ושניא כי קא מרבי קרא גחלת של מתכת אבל גחלת [של] עץ ודאי אש היא איני דגחלת של מתכות אינה אש והא בת כהן דכתיב בה באש תשרף [וא״ר מתנה פתילה של אבר שני׳ שאני התם דאמר קרא באש תשרף] מדלא כתיב תשרף באש דמשמע אין שריפה עולה לה אלא באש אלא כתב רחמנא באש תשרף לרבות כל שרפה הבאה מכח האש ואף על פי שאינה אש בעצמה אבל פרים הנשרפים דכתיבא האש אחר שריפה שנאמר ושרף אותו על עצים באש אין שריפה עולה לה אלא באש עצמו למעט ציר רותח וגפסיס רותחים וכיוצא בהן.
פי׳ הייא מהרה נ״א לעגל והוא מהרה חילקם בלשון אבל הפתרון אחד.
תנו רבנן [שנו חכמים]: חתכו חתכים לא עמוקים בכמה מקומות בקרבן הפסח, ונתנו על גבי גחלים. רבי אומר: אומר אני שזה צלי אש, שגחלים דינן כאש גמורה. רמי ליה [השליך לו, הראה סתירה] רב אחדבוי בר אמי לרב חסדא: מי [האם] אמר רבי גחלים אש נינהו [הן]?
The Sages taught: If one cuts the Paschal lamb superficially in several places and places it on coals, Rabbi Yehuda HaNasi says: I say that this is considered roasted in fire, as coals have the status of real fire. Rav Aḥadvoi bar Ami raised a contradiction to Rav Ḥisda: Did Rabbi Yehuda HaNasi actually say that coals are considered like fire?
הכל
(9) וּרְמִינְהוּ {ויקרא י״ג:כ״ד} מִכְוַת אֵשׁ אֵין לִי אֶלָּא שֶׁנִּכְוָה בְּאֵשׁ הנִכְוָה בְּגַחֶלֶת בְּרֶמֶץ בְּסִיד רוֹתֵחַ בְּגִפְסִיס רוֹתֵחַ וְכׇל דָּבָר הַבָּא מִן הָאוּר לְאֵיתוֹיֵי חַמֵּי הָאוּר מִנַּיִין ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר ׳מִכְוָה׳ ׳מִכְוָה׳ רִיבָּה.
Rav Aḥadvoi bar Ami raised a contradiction based on the Torah’s statement with regard to the laws of leprosy: “Or flesh that shall have on its skin a burn from fire” (Leviticus 13:24). From the fact that it says a burn from fire, I have derived nothing other than a case in which it is burned by fire itself; if it is burned by a coal, by burning ash, by burning lime, by burning plaster [gipsis], or by anything else that is burning and whose source of heat comes from fire, to include also water heated by fire, from where is it derived that these are also considered a burn from fire? The verse states: A burn, a burn, twice. By repeating the term, it includes all these types of burns.
Rav Aḥadvoi bar Ami raised a contradiction based on the Torah’s statement with regard to the laws of leprosy: “Or flesh that shall have on its skin a burn from fire” (Leviticus 13:24). From the fact that it says a burn from fire, I have derived nothing other than a case in which it is burned by fire itself; if it is burned by a coal, by burning ash, by burning lime, by burning plaster [gipsis], or by anything else that is burning and whose source of heat comes from fire, to include also water heated by fire, from where is it derived that these are also considered a burn from fire? The verse states: A burn, a burn, twice. By repeating the term, it includes all these types of burns.
ברמץ – אפר רותח.
גפסיס – מין סיד הוא.
מניין – שנידון משום מכוה ולא משום שחין ואף על פי שמכוה ושחין שוין בטומאתן נפקא מינה דחצי גריס מכת מכוה מחמת אור וחצי גריס מכת שחין שהוא לקות חום אחר שלא היה מחמת האור אין מצטרפין בהכל שוחטין (חולין דף ח.) מפרש.
אין לי אלא שנכוה באש מניין כו׳ – אע״ג דשחין ומכוה שוין לכל דבר דשחין ומכוה מטמאים בשבוע אחד בשיער לבן ובפשיון מ״מ נפקא מינה לענין צירוף דשחין ומכוה אין מצטרפין.
נכוה בגחלת בגפסיס כו׳ – תימה מה בין גפסים רותח וסיד לחרסו של תנור דאמרינן לעיל טעמא דכתב רחמנא צלי אש שני פעמים הא לאו הכי צלי אש קרינא ביה והכא איצטריך סיד וגפסיס רותח ריבוייא אבל מאש לא הוה ידענא.
כבר ידעת בענין הנגעים שכל שהוסגר ולסוף הסגרו עמד בעיניו ר״ל שלא כהה וכן שלא נולד בו סימן טומאה מסגירו פעם שניה ומ״מ כל צרעת הבא מחמת שחין ומכוה אינו בדין זה אלא כל שעמד בעיניו לסוף שבעה מטהרו מיד ואין בו הסגר שני לעולם ושחין ומכוה שניהם ענין חמימות ר״ל שהבשר מתחמם לסבת השחין או המכוה ומכה צומחת אחר שכן צריך שתדע מהו מכוה ומהו שחין והתבאר במקומו שכל חמימות שאינו בא מחמת האור הן שבא מחמת הכאה כגון שהוכה באבן או בברזל או בעץ הן שנתחממה ידו בפסולת של זיתים שהם חמים הרבה בעוד שהם צבורים בלחותם הן בחמי טבריא או במקום שחוצבין בו העופרת הן מחמת גרב או חזזית או קדחת הרי זה שחין וכל שבא מחמת האור כגון שנכוה בגחלת או ברמץ או ברזל ואבן שנתלבנו באש או בסיד רותח או בחמי האור הרי זה מכוה ואע״פ שדינן שוה לענין שאין לצרעת הבא עליהם דין הסגר שני וכן שאין לצרעת הבא עליהם אלא שני סימני טומאה והם שער לבן ופשיון אבל לא מחיה מ״מ אין מצטרפין זה עם זה לכגריס כמו שהתבאר במקומו:
תוס׳ בד״ה וגרפו כו׳ וחום אבוקה אסור. נ״ב פירוש מאחר שלא נאפה הפת בתוך השלהבת אלא מרחוק וחום השלהבת גורם האיסור לפי שנאפה מחום השלהבת ה״נ לימא גבי תנור שגרפו שנאפה מחום השלהבת של עצי איסור ומ״מ תימה לתמיהתם הלא תלמודא דמוקי ליה שם באבוקה היינו משום דמסיק התם דלרבי אפי׳ בגחלים לוחשות נמי הפת מותר וליכא אליביה שום איסור באפיית הפת כי אם באבוקה כנגדו ומשמע להדיא דלא אסור הפת היכא דגרפו לתנור א״כ היכא דאבוקה כנגדו הוא דהוי עיקר האיסור ומאי קמתמה וצ״ע (עיין במהרש״א):
בא״ד יהא אסור הפת כו׳ כצ״ל:
בד״ה הא לאו כו׳ ודברייתא הוי לוחשות. נ״ב ותימה הלא לשם איכא מ״ד דמוקי הא דאמר בישלה ע״ג גחלים מותר בעוממות וא״ל דסוגיא דהכא ס״ל כמ״ד לוחשות זה אינו דא״כ מאי קמבעי הלא למ״ד לוחשות מותר לא משכחת איסורא אלא באבוקה כדפרישית ועוד דאי ס״ד שיאסר הפת בגרפו התנור ואף שבישלה בגחלים לוחשות שרי א״כ הסברא שתנור חמור מגחלים אפי׳ לוחשות ומצינו גבי פסח איפכא דממעטינן מצלי אש גרפו בתנור ושרי לרבי לצלות ע״ג גחלים ודו״ק (עיין במהרש״א):
בד״ה נכווה בגחלת כו׳ תימה מה בין גפסיס כו׳ לחרסו של תנור כו׳ עכ״ל וכן יש להקשות לקמן גבי פרים הנשרפים דממעטינן מאש בלאו יתורא גפסיס וסיד רותח ולעיל גבי תנור אצטריך יתורא דצלי אש למעט מיהו להאי תירוצא דאמרינן לעיל גלי רחמנא התם וילפינן מינה איכא למימר הכא במכוה אי לאו יתורא לרבות הוה ילפינן ליה מתנור דגבי פסח וכן ההיא דפרים הנשרפים ילפינן מפסח דלאו אש נינהו ומיהו ק״ק דאדרבה נילף פרים הנשרפים ממכוה דאש נינהו ודו״ק:
בד״ה הא לאו הכי כו׳ סתם גחלת דמשנה ודברייתא הוי לוחשות עכ״ל כתב מהרש״ל ותימה הלא לשם איכא מ״ד בשלה ע״ג גחלים בעוממות וא״ל דסוגיא כו׳ עכ״ל ע״ש באורך. ונראה דודאי כן דרמי ליה לרב חסדא אגחלים ס״ל כמ״ש התוס׳ דסתם גחלים דברייתא הוה לוחשות וס״ל כמ״ד התם דאפי׳ לוחשות מותר אלא דרב חיננא דקמבעיא ליה לעיל בתנור לא ס״ל הכי אלא דלא שרי התם אלא בעוממות ולשון תורה וברייתא שוה לרב חיננא וק״ל:
בפירש״י בד״ה קמ״ל ג״ש דשריפה כו׳ אהני דרב נחמן לאפוקי זמורות ורותחין עכ״ל כפירושו הכא כן פי׳ רש״י בפרק ד׳ מיתות וז״ל קמ״ל ג״ש דמקריא נמי שריפה והשתא דמקרי שריפה ברור אותה לו כו׳ מדרב נחמן עכ״ל ר״ל דאי לאו דרב נחמן לא הוה ממעטין זמורות מג״ש אלא דמג״ש הוה ילפינן דשריפת נשמה וגוף קיים נמי מקרי שריפה וה״ה שריפת הגוף ממש דמקרי שריפה ואתא דר״נ למעט שריפה ממש בזמורות דלא הוה יפה כ״כ כמו שריפת אבר ומה שהקשה מהרש״ל לפירש״י א״כ לעיל דפריך וכ״ש אש עצמה כו׳ מאי משני ג״ש שמא אף בחבילי זמורות נוכל לשרוף כו׳ עכ״ל י״ל דהמתרץ הוה ס״ד דידע המקשה ההוא דברור מיתה יפה ולא פריך ליה ונקיף חבילי זמורות כו׳ אלא משום דשריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה מקרי ומשני ליה ג״ש דמקרי נמי שריפה וה״מ למפרך אכתי וניעבד נמי בחבילי זמורות אלא דניחא ליה למפרך מיניה וביה וניעבד נמי חמי אור כו׳ כך נ״ל ליישב פירש״י הכא ובפ׳ ד׳ מיתות ודו״ק:
ורמינהו [משליכים מראים סתירה] ממה שנאמר בתורה בהלכות נגע צרעת ״או בשר כי יהיה בעורו מכות אש״ (ויקרא יג, כד), לכאורה אין לי אלא שנכוה באש עצמה, נכוה בגחלת, ברמץ אפר רותח, בסיד רותח, בגפסיס (גבס) רותח, וכל דבר רותח אחר הבא (שמקור חומו) מן האור (האש), לאיתויי [להביא] גם את חמי האור (מים חמים שנתחממו באש), שגם כוייה שעל ידם קרויה מכוה מניין? תלמוד לומר: ״מכוה״ ״מכוה״ ריבה. שהמלה ״מכוה״ חוזרת עוד בהמשך, ללמדנו שכל מין מכוה בכלל.
Rav Aḥadvoi bar Ami raised a contradiction based on the Torah’s statement with regard to the laws of leprosy: “Or flesh that shall have on its skin a burn from fire” (Leviticus 13:24). From the fact that it says a burn from fire, I have derived nothing other than a case in which it is burned by fire itself; if it is burned by a coal, by burning ash, by burning lime, by burning plaster [gipsis], or by anything else that is burning and whose source of heat comes from fire, to include also water heated by fire, from where is it derived that these are also considered a burn from fire? The verse states: A burn, a burn, twice. By repeating the term, it includes all these types of burns.
הכל
(10) טַעְמָא דְּרַבִּי רַחֲמָנָא מִכְוָה מִכְוָה הָא לָא רַבִּי רַחֲמָנָא מִכְוָה מִכְוָה גֶּחָלִים לָאו אֵשׁ נִינְהוּ.
The following can now be inferred: The reason is that the Merciful One includes these types of burns in the Torah through the words: A burn, a burn. But if the Merciful One had not included them through the repetitive expression a burn, a burn, one would have assumed that coals are not considered fire, which contradicts the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi that any usage of the term fire includes coals as well.
The following can now be inferred: The reason is that the Merciful One includes these types of burns in the Torah through the words: A burn, a burn. But if the Merciful One had not included them through the repetitive expression a burn, a burn, one would have assumed that coals are not considered fire, which contradicts the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi that any usage of the term fire includes coals as well.
הא לאו הכי גחלת לא איקרי אש – נראה לרשב״א דהוה מצי למימר גלי רחמנא במכוה וגמרינן מיניה ולא איצטריך לשנויי בע״א אלא משום לשון אחרון דלעיל מיהו תימה אמאי לא משני דרבי איירי בגחלים לוחשות והכא לא איצטריך לרבויי אלא עוממות דלא איקרי אש כדמוכח בסמוך וי״ל נהי דגחלת דקרא היינו עוממות סתם גחלת דמשנה ודברייתא הוי לוחשות.
ונדייק: טעמא דרבי רחמנא [הטעם דוקא, שריבה הכתוב] על ידי המלים ״מכוה״ ״מכוה״, הא [הרי] אם לא היה רבי רחמנא [מרבה הכתוב] ״מכוה״ ״מכוה״, היינו אומרים גחלים לאו [לא] אש נינהו [הן] בניגוד לדברי רבי שאש משמעו גם גחלים!
The following can now be inferred: The reason is that the Merciful One includes these types of burns in the Torah through the words: A burn, a burn. But if the Merciful One had not included them through the repetitive expression a burn, a burn, one would have assumed that coals are not considered fire, which contradicts the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi that any usage of the term fire includes coals as well.
הכל
(11) א״ל אֲמַר לֵיהּ גַּחֶלֶת שֶׁל עֵץ לָא אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְרַבּוֹיֵי כִּי אִיצְטְרִיךְ קְרָא לְגַחֶלֶת שֶׁל מַתֶּכֶת.
He said to him: With regard to a red-hot wood coal, it is not necessary for the verse to include it. As long as it is burning, it is certainly considered a fire. Where a verse is necessary is with regard to a red-hot piece of metal that was heated by a fire. Without the verse, it would have been possible to think a person burned by hot metal it is not considered burned by fire.
He said to him: With regard to a red-hot wood coal, it is not necessary for the verse to include it. As long as it is burning, it is certainly considered a fire. Where a verse is necessary is with regard to a red-hot piece of metal that was heated by a fire. Without the verse, it would have been possible to think a person burned by hot metal it is not considered burned by fire.
אמר ליה [לו]: גחלת של עץ לא איצטריך קרא לרבויי [צריך המקרא לרבותה], שכל עוד בוערת היא הריהי ודאי נחשבת כאש. כי איצטריך קרא [כאשר הוצרך המקרא] ללמוד ״מכוה״ ״מכוה״ הריהו לענין גחלת של מתכת חתיכת מתכת שהתלהטה באש ולולי הפסוק אפשר היה לחשוב שאם נכוה האדם בחתיכת מתכת שלובנה אין דינה כאש.
He said to him: With regard to a red-hot wood coal, it is not necessary for the verse to include it. As long as it is burning, it is certainly considered a fire. Where a verse is necessary is with regard to a red-hot piece of metal that was heated by a fire. Without the verse, it would have been possible to think a person burned by hot metal it is not considered burned by fire.
הכל
(12) וְגֶחָלִים שֶׁל מַתֶּכֶת לָאו אֵשׁ הוּא וְהָא גַּבֵּי בַּת כֹּהֵן דִּכְתִיב {ויקרא כ״א:ט׳} בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף וְאָמַר רַב מַתְנָה ופְּתִילָה שֶׁל אֲבָר הָיוּ עוֹשִׂין לָהּ.
The Gemara expresses surprise at the previous answer: And are red-hot pieces of metal not considered fire? But with regard to a daughter of a priest who committed adultery after betrothal, it is written: “And the daughter of a priest, if she profanes herself through adultery, she profanes her father; in fire she shall be burned” (Leviticus 21:9), and Rav Mattana said: They would not literally burn her in fire; rather, they would prepare for her a molten bar of lead. They would execute her by pouring molten lead down her throat. This proves that burning metal is considered fire.
The Gemara expresses surprise at the previous answer: And are red-hot pieces of metal not considered fire? But with regard to a daughter of a priest who committed adultery after betrothal, it is written: “And the daughter of a priest, if she profanes herself through adultery, she profanes her father; in fire she shall be burned” (Leviticus 21:9), and Rav Mattana said: They would not literally burn her in fire; rather, they would prepare for her a molten bar of lead. They would execute her by pouring molten lead down her throat. This proves that burning metal is considered fire.
ותוהים: וכי גחלים של מתכת לאו [אינן] אש הוא? והא גבי [והרי לענין] בת כהן שזנתה, דכתיב [שנאמר]: ״ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף״ (ויקרא כא, ט). ואמר רב מתנה: לא היו שורפים אותה ממש באש, אלא פתילה של אבר (חתיכת עופרת) היו עושין לה, שהיו מתיכים עופרת ושופכים בגרונה וכך היו ממיתים אותה, משמע שמתכת לוהטת הרי היא נחשבת כאש!
The Gemara expresses surprise at the previous answer: And are red-hot pieces of metal not considered fire? But with regard to a daughter of a priest who committed adultery after betrothal, it is written: “And the daughter of a priest, if she profanes herself through adultery, she profanes her father; in fire she shall be burned” (Leviticus 21:9), and Rav Mattana said: They would not literally burn her in fire; rather, they would prepare for her a molten bar of lead. They would execute her by pouring molten lead down her throat. This proves that burning metal is considered fire.
הכל
(13) שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף תִּשָּׂרֵף לְרַבּוֹת כׇּל שְׂרֵיפוֹת הַבָּאוֹת מִן הָאֵשׁ.
The Gemara responds: It is different there, as the verse states not simply fire, but “in fire she shall be burned.” The expression “she shall be burned” comes to include all burnings that come from fire.
The Gemara responds: It is different there, as the verse states not simply fire, but “in fire she shall be burned.” The expression “she shall be burned” comes to include all burnings that come from fire.
ודוחים: שאני התם [שונה שם] שאמר קרא [המקרא] לא רק ״באש״, אלא ״באש תשרף״, ומהמלה ״תשרף״ אנו למדים: לרבות כל שריפות הבאות מן האש.
The Gemara responds: It is different there, as the verse states not simply fire, but “in fire she shall be burned.” The expression “she shall be burned” comes to include all burnings that come from fire.
הכל
(14) וכ״ש וְכׇל שֶׁכֵּן אֵשׁ עַצְמָהּ וְנַקֵּיף לַהּ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וְנִקְלַהּ אָתְיָא שְׂרֵיפָה שְׂרֵיפָה מִבְּנֵי אַהֲרֹן מָה לְהַלָּן שְׂרֵיפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּים אַף כָּאן שְׂרֵיפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּים.
The Gemara suggests: If so, all the more so fire itself fulfills the requirement of burning. Let us surround her with bundles of branches and burn her with them. The Gemara responds: It comes from a verbal analogy between the word “burning” stated here and the word “burning” stated and in the context of the death of the sons of Aaron: Just as below, with regard to the sons of Aaron, the verse states that they were burned with fire (see Leviticus 10:2), and it was a burning of the soul and the body remained, as even their clothes were not burned, so too, here, with regard to the daughter of a priest, it means the burning of the soul and the body remains.
The Gemara suggests: If so, all the more so fire itself fulfills the requirement of burning. Let us surround her with bundles of branches and burn her with them. The Gemara responds: It comes from a verbal analogy between the word “burning” stated here and the word “burning” stated and in the context of the death of the sons of Aaron: Just as below, with regard to the sons of Aaron, the verse states that they were burned with fire (see Leviticus 10:2), and it was a burning of the soul and the body remained, as even their clothes were not burned, so too, here, with regard to the daughter of a priest, it means the burning of the soul and the body remains.
וכ״ש אש – לשון קושיא הוא.
בני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים הוא – בסנהדרין (דף נב.) כמין ב׳ חוטין של אש נכנסו להן בחוטמיהן.
אף לענין שריפת בת כהן ושאר כל הנשרפין מתכת שנתחמם וניתך על ידי האור בכלל אש הוא ועל זו אמרו בשריפתן שמתיכין את האבר וזורקין לתוך פיו והוא שורף את בני מעיו ואין אומרין לשרפו בחבלי זמורות אף בהרבאת עצים כדי שישרף מהר ותהא מיתה יפה שכך למדוה משריפת בני אהרן שהיתה נשמה נשרפת וגוף קיים וכמו שאמרו שני חוטין נכנסו בחוטמן ואין אומרין לשרפן בחמי האור שאין מיתה זו ממהרת כל כך ואינה מיתה יפה וכל שכן שאין שורפין באבר מעקרו בלא התכת אש כשיוצא מן המחצב שהוא חם הרבה שמ״מ לחום שמחמת האור אנו צריכים:
ומקשים: אם כן, וכל שכן אש עצמה ודאי מקיימים בה מצות שריפה. ואם כן, נקיף לה [אותה] חבילי זמורות ונקלה [ונשרפנה] בהן! ומשיבים: אתיא [בא, נלמד] הדבר בגזירה שוה מן המילים ״שריפה״ ״שריפה״ האמורות גם במיתת בני אהרן. מה להלן בבני אהרן נאמר שנשרפו באש (ויקרא י, ב) — היתה זו שריפת נשמה וגוף עצמו ברובו קיים, שהרי אף בגדיהם לא נשרפו. אף כאן בבת כהן — שריפת נשמה וגוף קיים.
The Gemara suggests: If so, all the more so fire itself fulfills the requirement of burning. Let us surround her with bundles of branches and burn her with them. The Gemara responds: It comes from a verbal analogy between the word “burning” stated here and the word “burning” stated and in the context of the death of the sons of Aaron: Just as below, with regard to the sons of Aaron, the verse states that they were burned with fire (see Leviticus 10:2), and it was a burning of the soul and the body remained, as even their clothes were not burned, so too, here, with regard to the daughter of a priest, it means the burning of the soul and the body remains.
הכל
(15) וְנַעְבֵּיד לַהּ חַמֵּי הָאוּר מִשּׁוּם דר״נ דְּרַב נַחְמָן דְּאָמַר ר״נ רַב נַחְמָן אָמַר קְרָא {ויקרא י״ט:י״ח} וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה.
The Gemara challenges: Let us execute her with boiling water heated by fire. The Gemara answers: It is due to the statement of Rav Naḥman, as Rav Naḥman said that the verse states: “And you shall love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18). When executing someone, select for him a kind death. Even when someone must be executed, his dignity should be protected. He should be executed in the most comfortable way possible.
The Gemara challenges: Let us execute her with boiling water heated by fire. The Gemara answers: It is due to the statement of Rav Naḥman, as Rav Naḥman said that the verse states: “And you shall love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18). When executing someone, select for him a kind death. Even when someone must be executed, his dignity should be protected. He should be executed in the most comfortable way possible.
ושואלים: ונעביד [ונעשה] לה מיתתה בחמי האור על ידי מים רותחים, ואף על ידי כך אפשר להמיתה כבאש? ומשיבים שכאן יש נימוק נוסף, משום דבריו של רב נחמן. שאמר רב נחמן: אמר קרא [המקרא]: ״ואהבת לרעך כמוך״ (ויקרא יט, יח) ובין שאר המסקנות להלכה הנלמדות מכתוב זה יש לקיימו שגם בשעת מיתת בית דין ברור לו מיתה יפה. שאף כשחייבים לדון אדם למיתה יש לדאוג שיהא זה בצורה הנוחה ביותר.
The Gemara challenges: Let us execute her with boiling water heated by fire. The Gemara answers: It is due to the statement of Rav Naḥman, as Rav Naḥman said that the verse states: “And you shall love your fellow as yourself” (Leviticus 19:18). When executing someone, select for him a kind death. Even when someone must be executed, his dignity should be protected. He should be executed in the most comfortable way possible.
הכל
(16) וְכִי מֵאַחַר דְּאִיכָּא רַב נַחְמָן גְּזֵירָה שָׁוָה לְמָה לִי אָמְרִי אִי לָאו גְּזֵירָה שָׁוָה ה״א הֲוָה אָמֵינָא שְׂרֵיפַת נְשָׁמָה וְגוּף קַיָּים לָאו שְׂרֵיפָה הִיא וְאִי מִשּׁוּם דְּרַב נַחְמָן נַיפֵּושׁ לַהּ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת טוּבָא כִּי הֵיכִי דִּתְמוּת בַּעֲגָלָא קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
The Gemara asks: Once there is the reason of Rav Naḥman, why do I need the verbal analogy derived from the sons of Aaron? Even without it, Rav Naḥman’s ruling requires the court to carry out the execution with molten lead, which provides an easier death. Say in answer to this question: If not for the verbal analogy, I would have said that burning the soul while the body remains is not considered burning. And if it were only due to the statement of Rav Naḥman that one must select a kind death, we should add many bundles of branches so that she would die quickly. Therefore, the verbal analogy teaches us that executing with molten lead is considered burning.
The Gemara asks: Once there is the reason of Rav Naḥman, why do I need the verbal analogy derived from the sons of Aaron? Even without it, Rav Naḥman’s ruling requires the court to carry out the execution with molten lead, which provides an easier death. Say in answer to this question: If not for the verbal analogy, I would have said that burning the soul while the body remains is not considered burning. And if it were only due to the statement of Rav Naḥman that one must select a kind death, we should add many bundles of branches so that she would die quickly. Therefore, the verbal analogy teaches us that executing with molten lead is considered burning.
גזירה שוה – מבני אהרן למה לי תיפוק מהכא דלא מקפינן חבילי זמורות דהא ברור ליה מיתה יפה בעינן.
אי לאו גזירה שוה הוה אמינא – על כרחך אש ממש כגון להקיף חבילי זמורות בעינן דאילו שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא וקרא שריפה אצרכה ואי משום דרב נחמן דבעינן מיתה יפה ה״א נפיש לה חבילים טובא ירבו לה היסק גדול שתמות מהר.
קא משמע לן – גזירה שוה דשריפת נשמה וגוף קיים נמי שריפה היא וכיון דשריפה היא אהני דרב נחמן לאפוקי זמורות ורותחין.
רש״י בד״ה אי לאו כו׳ [קמ״ל כו׳] לאפוקי זמורות ורותחין. נ״ב משמע מפירושו להדיא דג״ש לחוד לא קממעט זמורות אלא משום דרב נחמן דברור לו מיתה יפה ואבר רותח הוא יותר מיתה יפה מנפישת חבילי זמורות א״כ לעיל דפריך וכ״ש אש עצמה כו׳ מאי קמשני ג״ש כו׳ שמא אף בחבילי זמורות נוכל לשרוף ולכן נ״ל דמג״ש לחוד ממעטינן חבילי זמורות אבל מרב נחמן לא ממעטינן דמיתת פתילת אבר או חבילי זמורות שוה ולא קממעט מרב נחמן אלא חמי האור ודו״ק:
ושואלים: וכי מאחר דאיכא [שיש] נימוק זה של רב נחמן, אם כן גזירה שוה מבני אהרן למה לי? הלוא גם בלעדיה היינו מנסים לקיים מצות שריפה בעופרת שהיא מיתה קלה יותר! אמרי [אומרים] בתשובה: אי לאו [אם לא] גזירה שוה הוה אמינא [הייתי אומר] שריפת נשמה וגוף קיים לאו [לא] שריפה היא, שמיתה זו אינה קרויה כלל שריפה. ואי [ואם] משום דבריו של רב נחמן בלבד שיש לברור מיתה יפה — ניפוש [נרבה] לה חבילי זמורות טובא [הרבה], כי היכי [כדי] שתמות בעגלא [במהרה], ועל כן קא משמע לן [השמיע לנו] בלימוד מבני אהרן שמיתה כזו קרויה שריפה.
The Gemara asks: Once there is the reason of Rav Naḥman, why do I need the verbal analogy derived from the sons of Aaron? Even without it, Rav Naḥman’s ruling requires the court to carry out the execution with molten lead, which provides an easier death. Say in answer to this question: If not for the verbal analogy, I would have said that burning the soul while the body remains is not considered burning. And if it were only due to the statement of Rav Naḥman that one must select a kind death, we should add many bundles of branches so that she would die quickly. Therefore, the verbal analogy teaches us that executing with molten lead is considered burning.
הכל
(17) וְאֶלָּא ׳בָּאֵשׁ׳ ל״ל לְמָה לִי לְאַפּוֹקֵי אֲבָר מֵעִיקָּרוֹ.
But if it so that the verse says “she shall be burned” to include all methods of burning, for what do I need the expression “in fire”? The Gemara answers: To exclude lead from its source.
But if it so that the verse says “she shall be burned” to include all methods of burning, for what do I need the expression “in fire”? The Gemara answers: To exclude lead from its source.
אלא באש למה לי – כיון דסופינו לרבות כל שריפות.
אבר מעיקרו – שמוציאין אותו מן הקרקע רותח הוא בלא תולדת אש.
למעוטי אבר מעיקרו – הקשה ה״ר יוסף נימא באש פרט תשרף כלל ונעשה כלל מוסף על הפרט ורבי כל מילי ואפילו אבר מעיקרו דלא דמי לפרט וי״ל דכלל דתשרף קאי אפרט כלומר במה תשרף באש הלכך לא מרבינן מתשרף אלא דומיא דאש דקאי עילויה והוי כלל הצריך לפרט דאמרינן בכיסוי הדם (חולין דף פח:) דאין דנין אותו בכלל ופרט ריב״א. והקשה רבינו יעקב דאורלינ״ש אמאי איצטריך קרא למעוטי אבר מעיקרו הא שמעינן ליה מדאיצטריך לא תבערו למעוטי שאין שריפת בת כהן דוחה שבת מכלל דאין יכול לשורפה באבר מעיקרו דאי יכול לשורפה בו א״כ פשיטא דלא דחיא שבת כיון דיכול לעשות בלא דחיית שבת ואומר ר״י דלא פירכא היא כלל דאיצטריך קרא היכא דליכא אבר מעיקרו דאי לא תימא הכי תיקשי אמאי איצטריך קרא דלא דחי שבת כיון שיכול להרתיח פתילה של אבר מערב שבת: [ועיין תוס׳ יבמות ו: ד״ה טעמא].
ושואלים: ואלא אם כן שאמר הכתוב ״תשרף״ לרבות כל מין שריפה המילה ״באש״ למה לי? ומשיבים: לאפוקי [להוציא] אבר מעיקרו. שבשעה שמוציאים את העופרת מקרקע היא רותחת מעצמה, ובעופרת רותחת זו אין מקיימים מצות שריפה, כיון שאין חומה בא על ידי האש.
But if it so that the verse says “she shall be burned” to include all methods of burning, for what do I need the expression “in fire”? The Gemara answers: To exclude lead from its source.
הכל
(18) אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא וְכֹל הֵיכָא דִּכְתִיב בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף לְרַבּוֹת כׇּל שְׂרֵיפוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת אֵשׁ הוּא וְהָא גַּבֵּי פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים דִּכְתִיב בְּהוּ {ויקרא ד׳:י״ב} וְשָׂרַף אוֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ וְתַנְיָא ׳בָּאֵשׁ׳ וְלֹא בְּסִיד רוֹתֵחַ וְלֹא בְּגִפְסִיס רוֹתֵחַ.
Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: Is it true that anywhere that it is written: “In fire she shall be burned” it comes to include all methods of burning that come from fire? But what of bulls that are burned, about which it is written: “And he shall burn it on wood in fire, where the ash is poured it shall be burned” (Leviticus 4:12), and it was taught in a baraita: In fire, and not in burning lime and not in burning plaster? Why aren’t all methods of burning permitted in this case as well?
Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: Is it true that anywhere that it is written: “In fire she shall be burned” it comes to include all methods of burning that come from fire? But what of bulls that are burned, about which it is written: “And he shall burn it on wood in fire, where the ash is poured it shall be burned” (Leviticus 4:12), and it was taught in a baraita: In fire, and not in burning lime and not in burning plaster? Why aren’t all methods of burning permitted in this case as well?
ערך גפס
גפס – א(פסחים עה.) תניא באש ולא בסיד רותח ולא בגפסים רותחין. (חולין ח) אי זו היא מכוה לקה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגיפסיס רותח. (פרק ח בפרה) עשאן בסיד או בגיפסיס. (פרק י׳ בכלים) במה מקיפין בסיד ובגיפסיס וכן קבותיי׳ של מורייס שגפסן עם השפ׳ פי׳ שחיברן בגיפסיס והוא בלעז גפס״ו ויותר היא לבן מן הסיד ופירוש קבותיים קנקנים שדומין לקב (א״ב פיר׳ בלשון יון רומי וישמעאל מין סיד הנחפר ממטמוני ארץ ולפעמים נשרפת אבן מיוחדת לגפסיס וחכמינו בנו פועל מן השם ורן הפליג מן פלגוס).
א. [גיפס.]
עצי המערכה שעל המזבח כל עצים חדשים כשרין בהם אלא שנמנעים היו שלא להביא לא של זית ולא של גפנים משום ישוב ארץ ישראל ונוהגים היו בבדים של תאנה שביערים ובשל אגוז ושל עץ שמן וכיוצא באלו אבל הנשרפים חוץ לעזרה כגון פרים הנשרפים שהיו נשרפים בבית הדשן שהוא חוץ לעיר לא סוף דבר שכל העצים כשרים אפילו עצים ישנים שנסתרו מן הבנין אלא אפילו בקש וגבבא אבל סיד רותח וגפסיס רותח אע״פ שחומן בא מחמת האור פסולים הן:
תוספות בד״ה באש תשרף כו׳ דתשרף רבויא דה״מ למכתב באש תמות עכ״ל היינו לפי מאי דס״ד השתא אבל למאי דמסיק משום דכתיב תשרף לבסוף אפשר לומר דלאו ריבויא הוא וק״ל:
אמר ליה [לו] ר׳ ירמיה לר׳ זירא: וכל היכא דכתיב [מקום שנאמר] ״באש תשרף״, האם בא הדבר לרבות כל שריפות הבאות מחמת אש הוא? והא [והרי] לגבי פרים הנשרפים דכתיב בהו [שנאמר בהם]: ״ושרף אתו על עצים באש על שפך הדשן ישרף״ (ויקרא ד, יב. וראה ויקרא ד, כא) ותניא [ושנויה ברייתא]: ״באש״ — ולא בסיד רותח ולא בגפסיס (גבס) רותח, ומדוע אין מתירים גם כאן בכל מין שריפה?
Rabbi Yirmeya said to Rabbi Zeira: Is it true that anywhere that it is written: “In fire she shall be burned” it comes to include all methods of burning that come from fire? But what of bulls that are burned, about which it is written: “And he shall burn it on wood in fire, where the ash is poured it shall be burned” (Leviticus 4:12), and it was taught in a baraita: In fire, and not in burning lime and not in burning plaster? Why aren’t all methods of burning permitted in this case as well?
הכל
(19) א״ל אֲמַר לֵיהּ הָכִי הַשְׁתָּא הָתָם כְּתִיב ׳בָּאֵשׁ׳ וַהֲדַר ׳תִּשָּׂרֵף׳ לְרַבּוֹת כׇּל שְׂרֵיפוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת הָאֵשׁ הָכָא כְּתִיב וְשָׂרַף אוֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ לְבַסּוֹף אֵשׁ לְמֵימְרָא דְּאֵשׁ אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.
He said to him: How can these cases be compared? There, in the case of the daughter of a priest, it is written: “In fire,” and the verse subsequently states that she shall be burned, which comes to include all methods of burning that come from fire. Here, in the case of a bull, it is written: “And he shall burn it on wood in fire.” At the end it says fire, to say that with regard to fire, yes, it may be used, but with regard to something else, no, it may not be used.
He said to him: How can these cases be compared? There, in the case of the daughter of a priest, it is written: “In fire,” and the verse subsequently states that she shall be burned, which comes to include all methods of burning that come from fire. Here, in the case of a bull, it is written: “And he shall burn it on wood in fire.” At the end it says fire, to say that with regard to fire, yes, it may be used, but with regard to something else, no, it may not be used.
אמר ליה [לו]: הכי השתא [כיצד אתה משווה]?! התם כתיב [שם בבת כהן נאמר] ״באש״, והדר [ואחר כך] כתב ״תשרף״ ודבר זה בא לרבות כל שריפות הבאות מחמת האש, הכא כתיב [כאן נאמר] ״ושרף אתו על עצים באש״ לבסוף נאמרה ״אש״, למימרא [האם לומר]: שאש — אין [כן], מידי אחרינא [דבר אחר] — לא.
He said to him: How can these cases be compared? There, in the case of the daughter of a priest, it is written: “In fire,” and the verse subsequently states that she shall be burned, which comes to include all methods of burning that come from fire. Here, in the case of a bull, it is written: “And he shall burn it on wood in fire.” At the end it says fire, to say that with regard to fire, yes, it may be used, but with regard to something else, no, it may not be used.
הכל
(20) הָתָם נָמֵי כְּתִיבָא שְׂרֵיפָה לְבַסּוֹף דִּכְתִיב
The Gemara objects: There, too, with regard to bulls that are burned, burning is written at the end, as it is written at the end of that verse:
The Gemara objects: There, too, with regard to bulls that are burned, burning is written at the end, as it is written at the end of that verse:
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים עה. – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים עה., ר׳ חננאל פסחים עה., הערוך על סדר הש"ס פסחים עה., רש"י פסחים עה. – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים עה., תוספות רי"ד מהדורה תליתאה פסחים עה., בית הבחירה למאירי פסחים עה. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים עה., מהרש"א חידושי הלכות פסחים עה., פירוש הרב שטיינזלץ פסחים עה., אסופת מאמרים פסחים עה.
Pesachim 75a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 75a, R. Chananel Pesachim 75a, Collected from HeArukh Pesachim 75a, Rashi Pesachim 75a, Tosafot Pesachim 75a, Tosefot Rid Third Recension Pesachim 75a, Meiri Pesachim 75a, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 75a, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 75a, Steinsaltz Commentary Pesachim 75a, Collected Articles Pesachim 75a