×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) וְטַעְמָא דִּלְאַחַר זְמַן הוּא דגמר׳דְּגָמְרָה לַהּ לְמִילְּתֵיהּ הָא תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן.
and the reason that the development of two hairs renders him an adult is that the onset of his matter, i.e., his reaching puberty, was completed for him after the time? Rav Hamnuna infers from here that if the child developed two hairs during the time, it is considered as before the time, and he or she is not classified as an adult.
הערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
ערך פטם
פטםא(נדה מו) בן עזאי אומר משתשחיר הפטומת פי׳ ראש הדד וחודו. פטמא של רמון עיין בערך נץ פי׳ גם הוא חודו של רמון וכן חודו של בצלים ושל כרישין. פיטמא (סוכה לד:) ניטלה פיטמתו פי׳ ר״ח ז״ל נראין הדברים שהוא דד החוטם כפיטמא של דד כדתנן פיטמא של רמון אבל הא דאמר רבי יצחק ניטלה בוכנתו הוא קצה העץ הנתון באתרוג כאותו דשחיטת חולין האי בוכנא דשף מדוכתיה טריפה ושם המדוך עוד בוכנא ואסיתא. ובאתרוג עץ שהיא תלוי בו באילן כמין בוכנא ובעיקר האתרוג חקוק כמו אסיתא והעץ נתוו בה וקיימא לן שאם נעקרה הבוכנא מן האסיתא חיישינן שמא ניטל מגופו של אתרוג עמה וחס׳ האתרוג ופסול אבל אם הבוכנא באתרוג קיימת בתוך האסיתא ונחתך העץ למעלה ממנה כשר שהרי העיקר קיים וזהו ניטל עוקצו כשר רבי גרשם ז״ל פי׳ בוכנתו שהפיטמא נכנסת באתרוג כהאי בוכנא באסיתא ואם ניטלה הפיטמא כולם שנשתרש׳ מן האתרוג היינו ניטלה פיטמתו דתני במתניתין וזה הפירוש סבירא לן שזה הפיטמא לא יקשה על שאר הפיטמא (א״ב פי׳ בלשון יוני תחתית הפרי ונקרא כן הטבור. ואצלינו נאמר כן טבור או תחתית הדד ובו העוקץ אצל הפטמא לא כן בפירות אשר יתפרדו מן קצה אל הקצה):
ערך תך
תךב(פסחים עד.) תני ר׳ ישמעאל קורהו תוך בר פי׳ נותן כרעיו מבחוץ לתוכו ויש ששונים תוכבר ומדמין לו וחמש צאן עשויות דמתרגמ׳ תכברא (גיטין כ.) הא דחק תוכות הא דחק יריכות פי׳ האי דתני שהחקיקה כתיבה כדחקק יריכות והן מקום הדיו רשימת הכתב שמושך הלבלר עליו הדיו והא דתני שהחקיקה אינה כתיבה כשחקק מקום החלק ונשאר מקום הדיו בולט ועומד כמו שהיה ואקשינן וחקיקה תוכות אינה כתיבה ורמינהי לא היה כתבו של ציץ שקוע וי״א פרש׳ סוטה אלא בולט והא דינרי זהב כשטובע אותם במטבע החלק שבתוך האות שוקע והאות בולט ופרקינן בדינרי זהב דבולטות היריכות ולא בדינרי זהב דהאי שלא היה שוקע אלא בולט שהיה מכה בטס מאחוריו ודוחה מקום הכתב ביריכות בולטות מלפניו ודינר זהב היריכות בולטות ותוכן חקוקות כללא דמילתא כל דבר שנעשה מעשה ביריכות עצמן בין בחקיקה מלפניו כגון האות מקום הדיו בין בחקיקה מאחריו ובליטה מלפניו כתיבה היא (בבא בתרא קל) כל תוך כדי דיבור כדיבור דמי בר מאלילים וקידושין (נדרים פו) והלכתא תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף ועובד אלילים ומקדש ומגרש פי׳ לענין מיהדר קאמרי׳ דאיבעי למהדר בתר דקדיש איהו או איהי לא יכלין אע״פ שעסוקין באותו עניין ואע״ג דקיימן עדים. ותקרובת אלילים נמי כיון דאתפיש דבר לאלילים מאלתר איחייב ליה ואסור בהנאה וכן דין מברך את השם ודין הנותן גט לאשתו אע״פ שחזר בתוך כדי ריבור אסורה לכהן (בבא קמא עג) תוך כדי דבור כדבור דמי תרי הוו חד כדי שאילת הרב לתלמיד שלום וחד כדי שאילת שלום תלמיד לרב והיינו שלום עליך רבי (נדה מו) איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן פי׳ תוך זמן שנת י״ב לתינוקת ושנת י״ג לתינוק (כלים פכ״ז) כלי חרש מטמא משום כלי קיבול וכל שאין לו תוך בכלי חרש אין לו אחורים פי׳ כלי חרש שאין לו תוך אינו מטמא מאחוריו:
א. [קראנע שפיטצע ווארצעל.]
ב. [מיטע היעניין.]
קטנה שהשיאוה אמה ואחיה כל שתים עשרה שנה ממאנת והולכת שאפילו הביאה שתי שערות אינן כלום כמו שביארנו משם ואילך ר״ל שהשלימה שתים עשרה ונעשה גדולה אינה ממאנת ואפילו נבדקה ולא נמצאו בה שערות שהלכה חוששין שמא נשרו לחומרא ולענין חליצה מיהא כל שהגיעה לכלל שנותיה ולא נבדקה אם סמני גדלות נכרין בה מלמעלה חולצת בלא בדיקה לשיטתנו כמו שביארנו ביבמות פרק מצות חליצה הא כל שאין סמני גדלות ניכרין בה מלמעלה צריכה בדיקה שלא אמרו חזקה כל שהגיעה לכלל שנותיה הביאה סימנין אלא למיאון ולהחמיר והילכך בודקין אותה ואם לא נמצאו בה אינה חולצת שאין חוששין לנשירה להקל ושמא תאמר אחר שלא נאמרה חזקה אלא למיאון ולהחמיר מהו שאמר אינה צריכה בדיקה היה לו לומר אינה ממאנת שמא הביאה ונשרו אפשר שהוזכר בה לשון זה להוראה אחרת שאם נבדקה על ידי נשים אחר הפרק ומצאו בה סימנין סומכין על עדותם משום חזקה זו וכן אם מיאנה שאין מיאוניה כלום ואין בית דין צריכין לטרוח בבדיקה הא מ״מ כל חליצה צריכה בדיקה ומה שיש לפקפק בשמועה זו במה שנראה ממנה שאף בהגיעה לעונת נדרים אינה חולצת ובפרק התקבל (גיטין ס״ה.) בשמועה שלש מדות אמרו בשנה של עונת נדרים כנגדם בקטנה חולצת כבר ביארנוה שם וכן הקשו עוד בה ממה שאמרו בתשיעי של בתרא בודקין לגטין ולקדושין לחליצה ולמיאונין ואחר שלמיאון חוששין לשמא נשרו בדיקה למיאון למה לי אי בתוך זמן הא קיימא לן כלפני זמן ואפילו הביאה שומא נינהו וממאנת ואי לאחר זמן למה לי בדיקה והרי חוששין שמא נשרו שחזקה הביאה סימנין וגדולי הפוסקים מתרצין בה במה שאמר רב דימי עליו שלא נאמר חשש נשירה למיאון להחמיר אלא בקדש תוך זמן ובעל לאחר זמן שהוא ספק תורה אבל כל שלא בעל אחר זמן שאינן אלא נישואין דרבנן אין חוששין לנשירה ועל זה אמרו בודקין למיאון וכל שנבדקה ולא נמצאו ממאנת אף לכתחלה או שמא אף כשתמצא לומר שלא נתירוה לכתחלה למאן כל שמיאנה ונבדקה ולא נמצאו מתירין אותה להנשא לכתחלה אחר שלא נבעלה תוך זמן וגדולי הדורות מפרשין בה שאע״פ שהלכה שלא אמרו חשש נשירה אלא בספק תורה וכדברי רב דימי מ״מ יש צדדין שבודקין אף בספק תורה וכגון שמיאנה ונתקדשה לאחר מיד ובודקין אותה ואם הביאה סימנין קדושי ראשון מעליא ושל שני אינן כלום שהרי ודאי בשעת קדושין היו שם הואיל ובעל לאחר זמן ואם לא הביאה מחמירין בה וצריכה גט משניהם וי״מ שלא נאמר בודקין למיאונין אלא לשאין ידוע אם הגיעה לכלל שנים אם לאו שבודקין אותה ואם נמצאו אין תולין אותן בשומא מספק שאין תולין להקל וכן בכל הספקות ושמא תאמר חשש נשירה גופא היאך היא והרי אפשר לעמוד על בוריו של דבר שאם אין שם גומות אפילו הביאה שערות אינו כלום וכמו שאמרו שערות שאמרנו צריך שיהא בעקרן גומות ואם יש שם גומות גדולה היא שהרי אין גומא בלא שער וודאי נישר פירשוה בשיש שם גומא אחת ואין גומא אחת בלא שער סימן ומ״מ יש לחוש לנשרו שהרי שתי שערות בגומא אחת סימן כמו שיתבאר או שמא חשש נשירה אף בלא גומות היא שיש לחוש גם כן שמא גומא היתה שם ונסתמה:
וטעמא [והטעם] שנחשבת הבאת שתי השערות להגדירו כגדול, הוא משום לאחר זמן הוא דגמרא לה למילתיה [נגמר לו הדבר, סימן הגדלות, השערות], ומכאן הסיק רב המנונא: הא [הרי] שאם הביאו הילדה או הילד שתי שערות בתוך הזמן — הרי זה נחשב כלפני זמן ואין הם נחשבים גדולים.
and the reason that the development of two hairs renders him an adult is that the onset of his matter, i.e., his reaching puberty, was completed for him after the time? Rav Hamnuna infers from here that if the child developed two hairs during the time, it is considered as before the time, and he or she is not classified as an adult.
הערוך על סדר הש״סבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְעוֹד מֵתִיב רַבִּי זֵירָא {במדבר ו׳:ב׳} אִישׁ כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר נֶדֶר מָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר אִישׁ לְרַבּוֹת בֶּן י״גשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שאע״פשֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַפְלִיא נְדָרָיו קַיָּימִין.

And furthermore, Rabbi Zeira raises an objection to the opinion that the development of signs indicating puberty during the time is equivalent to their development after the time. It is taught in a baraita which deals with the verse: “Speak to the children of Israel and say to them: When either man or a woman shall clearly utter a vow” (Numbers 6:2). What is the meaning when the verse states “man,” after it has already stated “the children of Israel”? This serves to include anyone who is thirteen years and one day old, that even if he does not know how to utter clearly and articulate the meaning of his statements, his vows are in effect.
בית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי יפליא מה ת״ל איש כלומר אי הוה כתיב כי יפליא בלא איש ה״א כל מי שיודע להפלות אפי׳ קטן הרבה ת״ל איש איש וש״מ דהאי דמרבינן קטן מכי יפליא היינו סמוך לאיש מכלל דכשהוא איש לא בעי׳ שיהא יודע להפלות ולא מיסתבר ליה למידרש קרא כפשטיה איש כי יפליא משמע דבעינן שיהא איש ויודע להפלות משום שמילתא דפשיטא היא דכיון שהוא בן י״ג ולא הוחזק כשוטה שנדרו נדר והקדשו הקדש כנ״ל:
ועוד מתיב [מקשה] ר׳ זירא על שיטת הסבורים שהבאת סימני גדלות בתוך הזמן נחשבת כהבאתם לאחר הזמן, ממה ששנינו בברייתא על האמור בפרשת נדרים ״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפלא לנדר נדר״ (במדבר ו, ב), מה תלמוד לומר (מלמדנו) הכתוב ״איש״, והרי כבר נאמר בכתוב ״בני ישראל״ — לרבות כל מי שהוא בן שלש עשרה שנה ויום אחד, שאף על פי שאינו יודע להפליא (להגדיר משמעות דבריו), נדריו קיימין.
And furthermore, Rabbi Zeira raises an objection to the opinion that the development of signs indicating puberty during the time is equivalent to their development after the time. It is taught in a baraita which deals with the verse: “Speak to the children of Israel and say to them: When either man or a woman shall clearly utter a vow” (Numbers 6:2). What is the meaning when the verse states “man,” after it has already stated “the children of Israel”? This serves to include anyone who is thirteen years and one day old, that even if he does not know how to utter clearly and articulate the meaning of his statements, his vows are in effect.
בית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ה״דהֵיכִי דָמֵי אִי דְּלָא אַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת קָטָן הוּא אֶלָּא לָאו דְּאַיְיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְטַעְמָא דְּבֶן י״גשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה וְיוֹם אֶחָד הוּא דְּהָוֵה לֵיהּ אִישׁ הָא תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן תְּיוּבְתָּא.

Rabbi Zeira analyzes this baraita. What are the circumstances? If it is referring to a case where the boy has not yet developed two pubic hairs, then he is a minor, and the halakha with regard to him cannot be derived from the word “man.” Rather, is it not referring to a case where the boy has developed two pubic hairs? And by inference, the reason that he is considered a man due to his development of pubic hairs is that he is thirteen years and one day old, but if the boy developed two hairs during the time, it is considered as before the time. The Gemara concludes: This is indeed a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi that developing pubic hairs during the time is equivalent to developing hairs after the time.
רש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וטעמא – דחשיבי להו שערות דלאחר זמן הוא דגמרו למלתיה בין בשערות בין בשנים הא תוך הזמן חשבינן להו שומא דקטן הוא ולא מצית לרבויי מאיש.
הא דאסיקנא תיובתא למ״ד תוך זמן כלאחר זמן תיובתא – ואתי רב נחמן לאוקמא בתר הכי כתנאי, ולא קמה. ק״ל דהא לקמן בפר׳ בא סימןא אשכחן בה פלוגתא דר׳ יהודה ור״ש, דר״י סבר תוך זמן כלאחר זמן, ור״ש סבר כלפני זמן, והיכי אסיקנא בתיובתא ולא אוקמינהו כתנאי. אלא שמצינו כיוצא בה בתלמוד והרי בזו המסכתא עצמה בפרק המפלתב אלמא בעור תליא מילתא ל״ש עכור ול״ש צלול, ואסיקנא תיובתא, והדר א״ר נחמן מחלוקת בעכור, והוינן עלה ממתני׳ ופרקה ולא אשגח אתיובתא קמייתא. ובפ׳ אין צדיןג מדברי רבינו נלמד חיה שקננה בפרדס אינה צריכה זימון ואסיקנא בתיובתא, והדר מתרצין ברייתא אחריתי כאן בסמוכה לעיר כאן בשאינו סמוכה. ומצי לפרוקי תיובתין וכולהו שקלא דבתראי בתר מסקנא הוא. והא נמי דכוותייהו.
א. מח, ב.
ב. לעיל כד, א.
ג. ביצה כה, א ועי׳ תוס׳ עבודה זרה נח, א סוף ד״ה או דילמא, ודף סח, א, ד״ה תיקו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תיובתא – איכא למידק דהא בפ׳ בא סימן איפליגו תנאי בתוך הפרק וסובר ר׳ יהודה דתוך הפרק כלאחר הפרק וכיון שכן היכי אסיקנא לר׳ יוחנן ובר זוגיה בתיובתא ולא אמר תנאי היא. תירוץ ר״ת ז״ל דתוך הפרק האמור שם אינו תוך הזמן האמור כאן שהוא שנת י״ב לנקבה ושנת י״ג לזכר אליבא דר׳ אלא לאותו יום שלאחר י״ב או י״ג קורא תוך הפרק דמ״ס התם דאותו יום כלאחר היום לגדלות ומ״ס דלפני היום לקטנות ומיהו רש״י ז״ל פי׳ שם דתוך הפרק היינו תוך זמן שאמר כאן וכן דעת הגאונים ז״ל ולדבריהם י״ל בעיקר קושיין דסוגיין דהכא לא שמיע להו מתני׳ דהתם וטובא איכא בתלמודא רבותא וכן תירצו בתוס׳.
ויש לברר: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר] באיזה ילד בן שלוש עשרה נאמרה הדרשה? אי [אם] שעדיין לא אייתי [הביא] שתי שערותקטן הוא נחשב. אלא לאו [האם לא] מדובר במקרה דאייתי [שהביא] כבר שתי שערות, וטעמא [וטעם] הדבר, שדווקא מי שהוא בן שלש עשרה ויום אחד הוא דהוה ליה [שהינו] בכלל ״איש״, הא [הרי] שהבאת שתי שערות בתוך הזמן נחשבת כהבאה לפני הזמן! ומסכמים: אכן תיובתא [קושיה חמורה] היא על שיטת ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי.
Rabbi Zeira analyzes this baraita. What are the circumstances? If it is referring to a case where the boy has not yet developed two pubic hairs, then he is a minor, and the halakha with regard to him cannot be derived from the word “man.” Rather, is it not referring to a case where the boy has developed two pubic hairs? And by inference, the reason that he is considered a man due to his development of pubic hairs is that he is thirteen years and one day old, but if the boy developed two hairs during the time, it is considered as before the time. The Gemara concludes: This is indeed a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi that developing pubic hairs during the time is equivalent to developing hairs after the time.
רש״ירמב״ןבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) אָמַר ר״נרַב נַחְמָן כְּתַנָּאֵי אבֶּן ט׳תֵּשַׁע שָׁנִים שֶׁהֵבִיא ב׳שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שׁוּמָא במִבֶּן ט׳תֵּשַׁע וְעַד י״בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שׁוּמָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סִימָן גבֶּן י״גשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד דִּבְרֵי הַכֹּל סִימָן.

Rav Naḥman said that the baraita is not a refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi, as this matter is subject to a dispute between tanna’im, since there is another baraita which teaches the following: Everyone agrees with regard to a nine-year-old boy who developed two hairs that this is not considered a sign of puberty, as they are treated as hairs that grow on a mole. From nine years of age until the age of twelve years and one day, even if the hairs have not fallen out, this is still considered a mole. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: At this stage it is a sign indicating puberty. If he is thirteen years and one day old and has grown two hairs, all agree that it is a sign indicating puberty.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
בן ט׳ שנים שהביא שערות שומא – ואפי׳ לר׳ יוסי ברבי יהודה ומבן ט׳ ועד בן י״ב ויום אחד פלוגתא.
שומא – ורוא״ה בלעז. ודרכה ליגדל שער בה.
בן ט׳ שנים שהביא ב׳ שערות שומא – אי ל״ג ויום אחד אתי שפיר דאתיא אף כרבי יוסי ואי גרסינן ויום אחד מיירי באין עודן בו בשנת י״ג דמודה רבי יוסי בנשרו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בן ט׳ שנים שהביא שתי שערות כו׳. אי ל״ג בן יום א׳ ניחא דתנא הך בבא משום דמודה בה ר׳ יוסי ואי גרס ויום א׳ י״ל דמיירי דאין עודן בו בשנת י״ג דבהא מודה ר׳ יוסי בר׳ יהודה דלקמן:
אמר רב נחמן: אין להקשות מברייתא זו על שיטת ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי, שכן כתנאי מחלוקת תנאים] שנוי דין זה ששנינו בברייתא, בן תשע שנים שהביא שתי שערות — הרי זו נחשבת כשומא סתם לכל הדעות, ואין משמעות הלכתית להבאת שערות אלה. מבן תשע ועד שתים עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות — הרי זו שומא. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: הרי זה סימן גדלות. בן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות — דברי הכל הרי זה סימן גדלות.
Rav Naḥman said that the baraita is not a refutation of the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi, as this matter is subject to a dispute between tanna’im, since there is another baraita which teaches the following: Everyone agrees with regard to a nine-year-old boy who developed two hairs that this is not considered a sign of puberty, as they are treated as hairs that grow on a mole. From nine years of age until the age of twelve years and one day, even if the hairs have not fallen out, this is still considered a mole. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: At this stage it is a sign indicating puberty. If he is thirteen years and one day old and has grown two hairs, all agree that it is a sign indicating puberty.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) הָא גּוּפַאּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ מִבֶּן ט׳תֵּשַׁע וְעַד י״בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שׁוּמָא הָא י״גשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה גּוּפָא סִימָן וַהֲדַר תָּנֵי בֶּן י״גשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד סִימָן הָא י״גשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה גּוּפָא שׁוּמָא.

Rav Naḥman analyzes the baraita. This baraita itself is difficult, as you initially said that from nine years of age until the age of twelve years and one day it is a mole, from which it can be inferred that if he developed two pubic hairs in the thirteenth year itself, it is a sign indicating puberty. And then the baraita teaches that if he is thirteen years and one day old and has grown two hairs, this is a sign indicating puberty, which indicates that if he developed the hairs in the thirteenth year itself, it is a mole.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא י״ג גופיה סימן – ואפי׳ לרבנן והדר תני כו׳.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן – פי׳ לכל עונשין בין בעלמא בין בנדרים דהא אסוגייא דלעיל קיימי דפליגי בכלהו כדפרשי׳ לעיל ופליגא דרב הונא דלקמן דאמר הקדיש ואכל לוקה והיינו דאמרי עלה לקמן מתיב רב הונא בר יהודה לרבא ולסיועיה לרב הונא.
גמ׳ י״ג גופא סימן והדר תני בן י״ג ויום אחד כו׳ דליכא למימר דהא די״ג גופא סימן היינו בעודן בו והא דקתני דאינו סימן באין עודן בו דהא בסיפא דקתני בן י״ג ויום אחד הוי סימן ליכא לאשכוחי אלא בעודן בו וה״ל למתני רבותא בכה״ג אפילו בי״ג גופא ודו״ק:
ויש לשאול: הא גופא קשיא [זו עצמה קשה], שכן בתחילה אמרת כי מבן תשע ועד שתים עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות — הרי זו נחשבת כשומא, ולא סימן גדלות. ומכאן ניתן לדייק: הא [הרי] אם הביא בתוך שלש עשרה שנה גופא [עצמה] — הרי זה סימן גדלות. והדר תני [וחזר ושנה] בברייתא כי בן שלש עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות — הרי זה סימן גדלות. ומכאן ניתן לדייק: הא [הרי] אם הביא שתי שערות בתוך שלש עשרה שנה גופא [עצמה] — הרי זו שומא, והרי זו סתירה בין שני חלקי הברייתא!
Rav Naḥman analyzes the baraita. This baraita itself is difficult, as you initially said that from nine years of age until the age of twelve years and one day it is a mole, from which it can be inferred that if he developed two pubic hairs in the thirteenth year itself, it is a sign indicating puberty. And then the baraita teaches that if he is thirteen years and one day old and has grown two hairs, this is a sign indicating puberty, which indicates that if he developed the hairs in the thirteenth year itself, it is a mole.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מַאי לַָאו תַּנָּאֵי הִיא דְּמָר סָבַר תּוֹךְ זְמַן כִּלְאַחַר זְמַן וּמָר סָבַר תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן.

Rav Naḥman concludes: What, is it not correct to say that there is a dispute between tanna’im, as one Sage, the tanna who states the first line of the baraita, holds that during that time is considered as after the time, and one Sage, the tanna of the last line of the baraita, holds that during that time is considered as before the time? If so, the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi is one side of a dispute between tanna’im.
רש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי לאו תנאי היא – ואליבא דרבנן י״ג הוי תוך זמן לתינוק כדקתני במתני׳.
מאי לאו תנאי היא כול׳ – פירוש: ואילו מר׳ יוסי בר׳ יהודה דקאמר בפירוש דמבן ט׳ ועד בן י״ב הוו סימן לא מצינן למימר תנאי היא דהא אמרינן לקמן והוא שעודן בו לאחר שנת י״ג אבל בתוך זמן דקאמרינן אף על גב דנשרו דהא כלאחר זמן דמי ואילו הביא לאחר זמן ונשרו מי לא הוו סימן.
ולא היא דאי לנדרים פשיטא ליה ולא קמיבעיא ליה אלא לעונשין – היכי פשטי רב המנונא ור׳ זירא לקמן מנדרים לעונשין אלא לאו שמע מינה חד דינא אית להו והאי דאמרינן למאי הילכתא אילימא לנדרים כול׳ הכין פירושא אילימא לנדרים כגון שלא הביא שתי שערות שהוא מופלא סמוך לאיש וכדתנן במתניתין לא כלפני זמן דמי ולא כלאחר זמן דמי אלא לעונשין פירש כגון שהביא שתי שערות אם הוא חשוב איש לכל עונשין שבתורה והוא הדין נמי לנדרים דכי קאמר לעונשין לאו לאפוקי נדרים מכללא אלא גם נדרים בכלל הן ומשום דלגבי עונשין בענן איש גמור משום הכי אדכר עונשין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי לאו [האם לא] יש לומר כי מחלוקת תנאי [תנאים] היא, דמר סבר [שחכם זה שבתחילת הברייתא סבור] כי הבאה בתוך הזמן נחשבת כהבאה לאחר הזמן, ומר סבר [וחכם זה שבסוף הברייתא סבור] כי הבאה בתוך הזמן נחשבת כהבאה לפני הזמן. ושיטת ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי היא כצד אחד במחלוקת זו של התנאים.
Rav Naḥman concludes: What, is it not correct to say that there is a dispute between tanna’im, as one Sage, the tanna who states the first line of the baraita, holds that during that time is considered as after the time, and one Sage, the tanna of the last line of the baraita, holds that during that time is considered as before the time? If so, the opinion of Rabbi Yoḥanan and Rabbi Yehoshua ben Levi is one side of a dispute between tanna’im.
רש״יתוספות רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) לָא דכ״עדְּכוּלֵּי עָלְמָא תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן וְאִידִי וְאִידִי בְּתִינוֹקֶת וְרֵישָׁא רַבִּי וְסֵיפָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר.

The Gemara rejects this suggestion: No, everyone, i.e., the tanna’im of both clauses of the baraita, agrees that during that time is considered as before the time, and this clause and that clause of the baraita are both referring to a young girl. And the difference between them is that the first clause of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that the thirteenth year for a female is considered after the time, and therefore the development of two pubic hairs at this stage is a sign of maturation; and the last clause is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who holds that the thirteenth year for a female is considered before the time.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ורישא – דמשוית י״ג סימן.
רבי היא – דאמר בתנוקת הויא י״ג לאחר זמן.
וסיפא – דמשמע שומא.
ר״ש בן אלעזר – דאמר י״ג בתינוקת הוי תוך זמן. בכל הנך תירוצי מוקמינן תוך זמן כלפני זמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודוחים: לא, אין להסיק מכאן שמחלוקת תנאים היא, שכן אפשר לומר בהסבר הברייתא כי דכולי עלמא [שהכל] סבורים כי הבאה בתוך הזמן נחשבת כהבאה לפני הזמן, ואידי ואידי [וזה וזה, בתחילת הברייתא ובסופה] מדובר בתינוקת (ילדה), ואולם רישא [תחילת] הברייתא היא כשיטת רבי הסבור שגיל שלוש עשרה שנה אצל התינוקת נחשב כלאחר זמן, ולכן הבאת השערות בזמן זה הינה סימן גדלות. וסיפא [וסוף הברייתא] היא כשיטת ר׳ שמעון בן אלעזר הסבור שגיל שלוש עשרה בתינוקת נחשב כלפני הזמן.
The Gemara rejects this suggestion: No, everyone, i.e., the tanna’im of both clauses of the baraita, agrees that during that time is considered as before the time, and this clause and that clause of the baraita are both referring to a young girl. And the difference between them is that the first clause of the baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that the thirteenth year for a female is considered after the time, and therefore the development of two pubic hairs at this stage is a sign of maturation; and the last clause is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, who holds that the thirteenth year for a female is considered before the time.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא בְּתִינוֹק וְרֵישָׁא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר וְסֵיפָא רַבִּי.

And if you wish, say that this clause and that clause are both dealing with a young boy, and the first clause is in accordance with Rabbi Shimon ben Elazar and the last clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that the thirteenth year for a boy is considered before the time.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר: הא והא [וזה וזה, בתחילת הברייתא ובסופה] מדובר בתינוק (ילד), ורישא [ותחילת הברייתא] היא כשיטת ר׳ שמעון בן אלעזר, וסיפא [וסוף הברייתא] היא כשיטת רבי.
And if you wish, say that this clause and that clause are both dealing with a young boy, and the first clause is in accordance with Rabbi Shimon ben Elazar and the last clause is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, who maintains that the thirteenth year for a boy is considered before the time.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא רַבִּי הָא בְּתִינוֹק הָא בְּתִינוֹקֶת ואב״אוְאִיבָּעֵית אֵימָא הָא וְהָא ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר הָא בְּתִינוֹק הָא בְּתִינוֹקֶת.

And if you wish, say that both this clause and that clause are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the difference between them is that this last clause of the baraita is referring to a young boy, whereas that first clause is referring to a young girl. And if you wish, say that both this clause and that clause are in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and that first clause of the baraita is referring to a young boy, whereas this last clause is referring to a young girl.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] הסבר אחר: הא והא [וזה וזה, תחילת הברייתא וסופה] כשיטת רבי, שבגיל שלוש עשרה אצל התינוק נחשב כלאחר זמן, ואולם הא [זה בסוף הברייתא] מדובר בתינוק, ולכן אם הביא לפני שלוש עשרה, הרי זה נחשב כהבאה לפני הזמן. ואילו הא [זה תחילת הברייתא] מדובר בתינוקת שמגיל שתים עשרה נחשב אצלה לאחר זמן, ולכן אם הביאה בגיל זה, הרי זה נחשב לאחר זמן. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: הסבר אחר בברייתא, הא והא [וזה וזה, תחילת הברייתא וסופה] כשיטת ר׳ שמעון בן אלעזר, ואולם הא [זה תחילת הברייתא] מדובר בתינוק, הא [זה סוף הברייתא] מדובר בתינוקת.
And if you wish, say that both this clause and that clause are in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi, and the difference between them is that this last clause of the baraita is referring to a young boy, whereas that first clause is referring to a young girl. And if you wish, say that both this clause and that clause are in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Elazar, and that first clause of the baraita is referring to a young boy, whereas this last clause is referring to a young girl.
בית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סִימָן א״ראָמַר רַבִּי כְּרוּסְפָּדַאי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שַׁבְּתַאי וְהוּא שֶׁעוֹדָן בּוֹ.

The baraita further teaches that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says with regard to hairs from nine years of age until the age of twelve years and one day, that it is a sign indicating puberty. In explanation of this opinion, Rabbi Keruspedai, son of Rabbi Shabbtai, says: And this is the halakha only when the hairs are still upon him, i.e., they had not fallen out when he reached the age of puberty, as otherwise they are considered a mole.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והוא שעודן בו – כשהגדיל אבל נשרו בינתיים איגלאי מילתא דשומא הוי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ה״ג בן ט׳ שהביא ב׳ שערות שומא מבן ט׳ שנים ויום א׳ עד שנים עשרה שנים ויום א׳ שומא ר׳ יוסי בר יהודה אומר סימן ומשום דמודה ר״י ברישא פלגינהו בתרי בבי דלא נימא דפליגי בתרוייהו וזה ברור.
א שנינו עוד בברייתא כי ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר בדינו של המביא שתי שערות מבן תשע שנים ועד שתים עשרה שנים ויום אחד שהוא סימן בגרות. ובהסבר שיטה זו, אמר ר׳ כרוספדאי בריה [בנו] של ר׳ שבתאי: והוא (ובלבד) שעודן בו כשבא לכלל גיל גדלות. אבל אם נשרו השערות עד אז — התברר שהיו אלה רק שומא.
The baraita further teaches that Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says with regard to hairs from nine years of age until the age of twelve years and one day, that it is a sign indicating puberty. In explanation of this opinion, Rabbi Keruspedai, son of Rabbi Shabbtai, says: And this is the halakha only when the hairs are still upon him, i.e., they had not fallen out when he reached the age of puberty, as otherwise they are considered a mole.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בֶּן ט׳תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא ב׳שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שׁוּמָא מִבֶּן ט׳תֵּשַׁע וְעַד י״בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד דוְעוֹדָן בּוֹ שׁוּמָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר סִימָן.

The Gemara notes that this opinion is also taught in a baraita: With regard to a boy nine years and one day old who developed two hairs, this is considered a mole. If the boy is from nine years of age until the age of twelve years and one day, and the hairs are still upon him, it is still considered a mole. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It is a sign indicating puberty.
עין משפט נר מצוהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא דתניא: בן תשע שנים ויום אחד שומא מבן ט׳ שנים ויום אחד עד י״ב שנה שומא. פי׳ משום הכי חלקן לשתי בבות משום דר׳ יוסי מודה בקמיתא ופליג בבתרייתא דהיינו מבן ט׳ שנים ויום א׳ ועד בן י״ב שנה. וק״ל דהיא גופה קשיא דברישא דהיינו בן תשע שנים ויום אחד מודה ר׳ יוסי דהוי שומא אלמא שנת עשרה גופה שומא והדר תני דמבן ט׳ ויום אחד עד י״ב סימן לר׳ יוסי אלמא שנת עשר גופה סימן. ומשום הכי נראה דלא גרסינן ויום אחד אלא הכי קאמר בן ט׳ שנים שהביא שתי שערות שומא מבן ט׳ שנים ויום אחד עד בן י״ב שנים ויום אחד שומא ר׳ יוסי ב״ר יהודה אומר סימן. ובתוס׳ דוחקים להעמיד גירסת הספרים ואומרים דבן ט׳ ויום אחד מיירי בשאין עודן בו דמודה ביה ר׳ יוסי ומבן ט׳ ויום אחד עד י״ב ויום אחד מיירי בעודן בו דפליגי. ואינו מחוור בעיני כלל חדא דבחד גוונא מיירי כולה בריתא ועוד דאי רישא בשאין עודן בו מ״ש בן ט׳ ויום א׳ דוקא אפילו בן י״ב שנה ואין עודן בו שומא אפילו לר׳ יוסי ב״ר יהודה.
הא דאמר ר׳ יוסי ב״ר יהודה דמבן ט׳ ויום אחד עד י״ב שנה ויום א׳ סימן. לאו למימרא דהוי גדול עד י״ג ויום אחד דבבן ט׳ ליכא מאן דפליג אע״ג דהביאה שתי שערות שיהא גדול דעד כאן לא פליגי אמוראי אלא בתוך זמן הא קודם לכן פשיטא לכולי עלמא אלא פלוגתייהו דר׳ יוסי ורבנן בשהביא ב׳ שערות קודם לכן לכשיגיע לכלל שנותיו אי הוו סימנים אי לא דרבנן סברי דלא הוו סימנים אלא אותן שבאו לאחר שהגיע לכלל שנותיו הא קודם לכן שומא בעלמא נינהו ואפילו עודן בו אינו גדול עד שיולדו בו סימנין אחרים ור׳ יוסי ב״ר יהודה סבר סימנים עשויים הם לבא קודם זמן גדלות והוא שישארו עד זמן גדלות והיינו דר׳ כרוספדאי א״ר שבתאי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך, כהסברו של ר׳ כרוספדאי]: בן תשע שנים ויום אחד שהביא שתי שערות — הרי זו שומא, ואין זה סימן בגרות. מבן תשע ועד שתים עשרה שנה ויום אחד שהביא שתי שערות, ועודן בו כשהגיע לכלל גיל בגרות — הרי זו שומא. ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר: הרי זה סימן בגרות.
The Gemara notes that this opinion is also taught in a baraita: With regard to a boy nine years and one day old who developed two hairs, this is considered a mole. If the boy is from nine years of age until the age of twelve years and one day, and the hairs are still upon him, it is still considered a mole. Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: It is a sign indicating puberty.
עין משפט נר מצוהרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) אָמַר רָבָא הִילְכְתָא תּוֹךְ זְמַן כְּלִפְנֵי זְמַן רַב שְׁמוּאֵל בַּר זוּטְרָא מַתְנֵי לַהּ לִשְׁמַעְתָּא דְּרָבָא בְּהַאי לִישָּׁנָא אָמַר רָבָא הקְטַנָּה כׇּל י״בשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת מִכָּאן וְאֵילָךְ אֵינָהּ מְמָאֶנֶת וְאֵינָהּ חוֹלֶצֶת.

§ In summary of the rulings cited above, Rava said: The halakha is that the development of two hairs during the time is considered as before the time, and it does not render one an adult. Rav Shmuel bar Zutra teaches this halakha of Rava in this formulation: Rava says: With regard to a minor girl whose father has passed away and whose mother or brothers accepted betrothal on her behalf, a form of betrothal instituted by the Sages, throughout her entire twelfth year she has the continuous right to perform refusal with regard to this marriage and thereby annul it. From that point forward, when she is already an adult, she may no longer perform refusal, and she may not perform ḥalitza with the brother of her husband, if he died without children.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני לשמעתא דרבא בהאי לישנא – דשמעת מיניה נמי תוך זמן כלפני זמן.
ממאנת והולכת – ואין חוששין שמא הביאה ב׳ שערות דאפילו הביאה שומא נינהו והיינו תוך זמן כלפני זמן.
קטנה כל י״ב שנה ממאנת – להך לישנא אין להוכיח דתוך זמן כלפני זמן דהא ממאנת היינו דבדקו ולא אשכחו או כמו שמעמיד במסקנא דלא בדקו אבל היכא דאיכא שערות מצינו למימר דהוי כלאחר זמן ואינה ממאנת ומ״מ נראה דהלכה דתוך זמן כלפני זמן דמ״ד כלאחר זמן איתותב לעיל ור״נ דאמר לעיל נמי כתנאי דחי ליה הש״ס וגם בלישנא קמא פסיק רבא בהדיא דתוך זמן כלפני זמן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ויש נוסחא דגרסי ברישא בן ט׳ שנים ויום א׳ וקשה לגרסא זו דא״כ לרישא אחרי כן תשע שנים ויום א׳ שומא ואפי׳ לר׳ יוסי דהא מודה בה וא״כ היכי קתני בסיפא דמבן תשע שנים ויום א׳ ולמעלה סימן וליכא למימר דרישא מיירי כשאין עידן בו ומש״ה מודה בה ר׳ יוסי וסיפא מיירי במודן בו ומש״ה פליג ר׳ יוסי חדא דכלה בריתא בחדא גוונא מיירי ועוד דבאין עודן בו אפילו היו בה שנת י״ב עצמה הוו שומא ואפילו לר׳ יוסי למאי דקי״ל דתוך זמן כלפני זמן כדפרישי׳ וכמפרש בסמוך אלא ודאי אין לנו אלא הגירסא הראשונה והיא גרס׳ רבינו נר״ו ולפי גרסא ראשונה יש לדחוק בן תשע שנים ויום אחד שהביא לפנינו ב׳ שערות ביומו עצמו הרי הם שומא אבל אם לא הביאם אלא אחרי כן עד י״ב ויום א׳ רבנן סברי דהני נמי שומא ור׳ יוסי בר יהודה סבר סימן.
א״ר כרוספדאי ברי דר׳ שבתאי והוא שעודן בו – פי׳ שלא אמר ר״י בר יהודה שיהא סימן לגדלות אלא לאחר שהגדיל ויש לו שערות אלו שאם אינם בו האי ודאי קטן הוא ואין צ״ל דכל זמן שלא הגיע לכל שני גדלות קטן הוא גם למפרע ואף על פי שעודן בו לאחר גדלות והא פשיטא ואפי׳ בעודן בו ולאחר גדלות אין הלכה כר״י בר יהודה.
גמ׳ אמר רבא הלכתא תוך הזמן כלפני זמן כו׳ כצ״ל:
ב ולסיכומה להלכה של הדברים שלמעלה, אמר רבא: הילכתא [הלכה] היא כי הבאת שתי שערות בתוך הזמן נחשבת כהבאה שלפני הזמן, ואין נעשים בכך גדול. רב שמואל בר זוטרא מתני לה לשמעתא [היה שונה את ההלכה הזו] של רבא בהאי לישנא [בלשון זו], אמר רבא: קטנה יתומה מאביה, שהשיאוה אמה ואחיה (שתיקנו חכמים שיכולים הם להשיאה), בכל שנת השתים עשרה שנה לחייה — מתקנת חכמים שיכולה היא להיות ממאנת (מסרבת לנישואיה אלה, ובכך להפקיע אותם) והולכת (נמשכת) זכותה זו לאורך כל השנה. ואפילו אם הביאה בתוך שנה זו שתי שערות, והריהי גדולה. ואולם מכאן מגיל שתים עשרה שנים ויום אחד ואילך (והלאה) שהיא כבר גדולה — שוב אינה ממאנת, שזו אינה בכלל תקנת חכמים זו, וכמו כן אינה חולצת לאחי בעלה שמת בלא בנים.
§ In summary of the rulings cited above, Rava said: The halakha is that the development of two hairs during the time is considered as before the time, and it does not render one an adult. Rav Shmuel bar Zutra teaches this halakha of Rava in this formulation: Rava says: With regard to a minor girl whose father has passed away and whose mother or brothers accepted betrothal on her behalf, a form of betrothal instituted by the Sages, throughout her entire twelfth year she has the continuous right to perform refusal with regard to this marriage and thereby annul it. From that point forward, when she is already an adult, she may no longer perform refusal, and she may not perform ḥalitza with the brother of her husband, if he died without children.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותבית הבחירה למאיריריטב״אמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא אָמְרַתְּ אֵינָהּ מְמָאֶנֶת אַלְמָא גְּדוֹלָה הִיא אִי גְּדוֹלָה הִיא תַּחְלוֹץ.

The Gemara asks: This statement of Rava itself is difficult: You first said that once she is twelve she may not perform refusal. Evidently, she is an adult woman. But if she is an adult woman, let her perform ḥalitza, like any other adult woman.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אינה ממאנת – שמא הביאה ועכשיו הוי סימן דהא לאחר זמן הוא ואם יבמה היא לא חשבינן לה גדולה לענין חליצה ואינה חולצת.
גדולה היא – אם הביאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ודנים בדבר, הא גופא קשיא [זו עצמה קשה], שכן בתחילה אמרת שמגיל שתים עשרה שנים ויום אחד שוב אינה ממאנת, אלמא [מכאן נסיק] שגדולה היא, ואולם אי [אם] גדולה היא שתחלוץ, ומדוע אמר שאינה חולצת?
The Gemara asks: This statement of Rava itself is difficult: You first said that once she is twelve she may not perform refusal. Evidently, she is an adult woman. But if she is an adult woman, let her perform ḥalitza, like any other adult woman.
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וְכִי תֵּימָא מְסַפְּקָא לֵיהּ וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ וְהָאָמַר רָבָא וקְטַנָּה שֶׁהִגִּיעָה לִכְלַל שְׁנוֹתֶיהָ אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה חֲזָקָה הֵבִיאָה סִימָנִין.

And if you would say that Rava is uncertain whether a twelve-year-old girl is presumed to have developed two hairs and is therefore an adult, or whether it is presumed that she has not yet grown two hairs and remains a minor, and consequently he is stringent on both counts, that she may not perform refusal, like an adult, but she may also not perform ḥalitza, like a minor, this suggestion is problematic, as is Rava actually uncertain in this regard? But doesn’t Rava say: A minor girl who reached her full age of maturity, i.e., twelve years and one day, does not require examination to determine whether she has grown two hairs, as there is a presumption that she has developed signs indicating puberty.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תימא מספקא ליה – אם הביאה אם לא הביאה הלכך מיאון לא דלמא הביאה וחליצה נמי לא שמא לא הביאה.
והא מיפשט פשיטא ליה לרבא – דכיון דהגיעה לכלל שנותיה דודאי הביאה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] כי מספקא ליה [מסופק לו, לרבא], אם הביאה שתי שערות (והריהי גדולה), או שלא הביאה שתי שערות (והריהי עדיין קטנה), ומשום כך החמיר: שאינה ממאנת (כגדולה), ואינה חולצת (כקטנה). ואולם יש לשאול: מי מספקא ליה [האם מסופק לו לרבא בדבר זה]? והאמר [והרי אמר] רבא: קטנה שהגיעה לכלל שנותיה של בגרות, שהיא בת שתים עשרה שנים ויום אחד — אינה צריכה בדיקה אם הביאה שתי שערות, כדי להחשיבה גדולה, שחזקה שהביאה סימנין!
And if you would say that Rava is uncertain whether a twelve-year-old girl is presumed to have developed two hairs and is therefore an adult, or whether it is presumed that she has not yet grown two hairs and remains a minor, and consequently he is stringent on both counts, that she may not perform refusal, like an adult, but she may also not perform ḥalitza, like a minor, this suggestion is problematic, as is Rava actually uncertain in this regard? But doesn’t Rava say: A minor girl who reached her full age of maturity, i.e., twelve years and one day, does not require examination to determine whether she has grown two hairs, as there is a presumption that she has developed signs indicating puberty.
עין משפט נר מצוהרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) ה״מהָנֵי מִילֵּי בִּסְתָמָא זאֲבָל הָכָא דִּבְדַקוּ וְלָא אַשְׁכַּחוּ לָא.

The Gemara answers that this statement, that it is presumed that a twelve-year-old girl has developed two hairs, applies only in an ordinary situation. But here Rava is referring to a case where they examined her and did not find hairs. In such an instance, Rava did not say that the presumption is in effect.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: הני מילי [דברים אלה], שרבא מעמיד את בת שתים עשרה שנים ויום אחד בחזקת שהביאה סימנים, אמורים דווקא בסתמא [בסתם], אבל הכא [כאן] מדובר כשכבר בדקו אותה ולא אשכחו [מצאו] בה סימנים, ובכגון זה לא אמר רבא שיש להעמידה על חזקתה זו, וספק הוא, ונוהגים בה להחמיר.
The Gemara answers that this statement, that it is presumed that a twelve-year-old girl has developed two hairs, applies only in an ordinary situation. But here Rava is referring to a case where they examined her and did not find hairs. In such an instance, Rava did not say that the presumption is in effect.
עין משפט נר מצוהבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אִי הָכִי תְּמָאֵן חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נָשְׁרוּ.

The Gemara asks: If so, that she was actually examined, she should be considered a minor in all regards and she should be able to perform refusal. The Gemara answers: We are concerned that perhaps the girl had already developed pubic hairs but they fell out. Consequently, although the girl is not treated with the presumption that she is an adult, she does not have the certain status of a minor either, and cannot perform refusal.
בית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי הכי תמאן. חוששין שמא נשרו אבל כל שנת י״ב ממאנת אפי׳ הוי תוך זמן כלאחר שזמן ואין חוששין שמא נשרו:
ושואלים על כך: אי הכי [אם כך] מדובר, שבדקוה ולא נמצאו בה סימנים יהא דינה ככל קטנה, ותמאן! ומשיבים: אף שאין מעמידים אותה בחזקת שהביאה סימנים, ואולם חוששין שמא היו בה סימנים ונשרו.
The Gemara asks: If so, that she was actually examined, she should be considered a minor in all regards and she should be able to perform refusal. The Gemara answers: We are concerned that perhaps the girl had already developed pubic hairs but they fell out. Consequently, although the girl is not treated with the presumption that she is an adult, she does not have the certain status of a minor either, and cannot perform refusal.
בית הבחירה למאיריתוספות רא״שפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר חוֹשְׁשִׁין אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר אֵין חוֹשְׁשִׁין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר דְּאִיתְּמַר רַב פָּפָּא אָמַר אֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נָשְׁרוּ רַב פַּפֵּי אָמַר חוֹשְׁשִׁין הָנֵי מִילֵּי לְעִנְיַן חֲלִיצָה אֲבָל לְעִנְיַן מֵיאוּן חוֹשְׁשִׁין.

The Gemara objects: This works out well according to the one who says that we are concerned that the pubic hairs fell out. But according to the one who says that we are not concerned that they have fallen out, what is there to say? As it was stated that amora’im disagreed with regard to this matter. Rav Pappa says: We are not concerned that perhaps the pubic hairs fell out; Rav Pappi says: We are concerned that they might have fallen out. The Gemara answers that this statement of Rav Pappa, that there is no concern that perhaps the pubic hairs fell out, applies only with regard to ḥalitza, but with regard to refusal everyone agrees that we are concerned that they might have fallen out.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ה״מ לענין – דאי אתיא למיחלץ לאחר זמן ובדקנו ולא אשכחן ליה חיישינן למימר גדולה היא ותחלוץ שהסימנין נשרו.
אבל לענין מיאון חיישינן – שמא נשרו לחומרא וקנאה בביאה ובעיא גט.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם אלא למ״ד אין חוששין מאי איכא למימר כו׳ יש לדקדק מאי קושיא ואימא הא דאמר רבא לא תמאן דחוששין שמא נשרו היינו בבעל דהוי ספיקא דאורייתא כדקאמר רב דימי וההיא דאין חוששין בלא בעל לאחר זמן דליכא ספיקא דאורייתא וליכא למימר דא״כ מ״ט דמ״ד חוששין בלא בעל כיון דלא הוי אלא ספיקא דרבנן דהא ע״כ בלא בעל פליגי דלקמן בר״פ בא סימן מוכח דהא אהני לן חזקה דרבא אלא בבדקו ולא אשכחו ומשום חזקה אמרינן שמא נשרו כיון שבעל והוי ספיקא דאורייתא כמ״ש התוספות שם ונראה דקושטא הכי הוא למאי דמסיק רב דימי והלכתא חוששין שמא נשרו בבעל מצינן לאוקמא נמי הא דרבא בבדקו ולא אשכחו ומשום דחוששין שמא נשרו בבעל:
ושואלים על כך: הניחא למאן דאמר [זה נוח למי שאומר] כי חוששין לנשירה, אלא למאן דאמר [למי שאומר] כי אין חוששין לנשירה, מאי איכא למימר [מה יש לומר], דאיתמר [שנאמר] שנחלקו חכמים בדבר זה, רב פפא אמר: אין חוששין שמא נשרו, רב פפי אמר: חוששין. ומשיבים: הני מילי [דברים אלה] שנחלקו אם חוששים לנשירת סימנים, אמורים דווקא לענין חליצה, אבל לענין מיאון — לדעת הכל חוששין לנשירה, ולכן מגיל שתים עשרה שנים ויום אחד שוב אינה ממאנת.
The Gemara objects: This works out well according to the one who says that we are concerned that the pubic hairs fell out. But according to the one who says that we are not concerned that they have fallen out, what is there to say? As it was stated that amora’im disagreed with regard to this matter. Rav Pappa says: We are not concerned that perhaps the pubic hairs fell out; Rav Pappi says: We are concerned that they might have fallen out. The Gemara answers that this statement of Rav Pappa, that there is no concern that perhaps the pubic hairs fell out, applies only with regard to ḥalitza, but with regard to refusal everyone agrees that we are concerned that they might have fallen out.
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) מִכְּלָל דמ״דדְּמַאן דְּאָמַר חוֹשְׁשִׁין חוֹלֶצֶת וְהָא חוֹשְׁשִׁין בְּעָלְמָא קָאָמַר.

The Gemara asks: By inference, does the one who says that we are concerned that perhaps the hairs fell out maintain that this twelve-year-old performs ḥalitza? But this cannot be correct, as he says that we are merely concerned that the hairs might have fallen out, not that this is certainly the case. How, then, can she perform ḥalitza like an adult?
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא חיישינן קאמר – ולא ודאי נשרו וחיישינן לחומרא משמע.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם והא חוששין כו׳ פרש״י והא חוששין קאמר ולא ודאי נשרו וחיישינן לחומרא משמע כו׳ עכ״ל ולפירושו ה״מ למידק הכי אהא דאין חוששין לחומרא משמע אבל לפי מה שפירשו התוספות בההיא דחיישינן שמא חוץ לחומה לנו דמצינו לשון חוששין לקולא נראה דה״נ הכא לא מלשון חוששין קדייק [ליה] אלא מסברא קאמר הכי והא חוששין בעלמא קאמר דהא ליכא ודאי שנשרו אלא ספק והשתא א״ש דלא הוה מצי למידק הכי אההיא דאין חוששין וק״ל:
ושואלים: מכלל דבריך עולה כי לשיטת מאן דאמר [מי שאומר] שחוששין לנשירת סימנים, הריהי חולצת כגדולה, והא [והרי] חוששין בעלמא קאמר [סתם הוא אומר]!
The Gemara asks: By inference, does the one who says that we are concerned that perhaps the hairs fell out maintain that this twelve-year-old performs ḥalitza? But this cannot be correct, as he says that we are merely concerned that the hairs might have fallen out, not that this is certainly the case. How, then, can she perform ḥalitza like an adult?
רש״יבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) אֶלָּא לְעוֹלָם דְּלָא בַּדְקֻהָ וּלְעִנְיַן חֲלִיצָה חָיְישִׁינַן חוְכִי קָאָמַר רָבָא חֲזָקָה לְמֵיאוּן אֲבָל לַחֲלִיצָה בָּעֲיָא בְּדִיקָה.

Rather, Rava is actually referring to a case where one did not examine the girl, and with regard to ḥalitza we are concerned that she might not have developed hairs and is still a minor. And when Rava said that there is a presumption that a twelve-year-old has developed signs indicating puberty, he was referring to refusal, but with regard to ḥalitza she requires examination.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא לעולם – אינה ממאנת דרבא בדלא בדקנוה הלכך מסתמא אמרינן כיון שהגיעה לכלל שנותיה ודאי אית לה ואינה צריכה בדיקה ובעיא גט.
ולענין חליצה חיישינן גרסינן – כלומר ולענין חליצה משום הכי אינה חולצת דחיישינן שמא לא הביאה סימנין ודקשיא לך האמר רבא חזקה הביאה סימנין. ל״ק כי אמר רבא חזקה למיאון דלא ממאנת מסתמא אבל לחליצה בעיא בדיקה.
אבל לחליצה בעיא בדיקה – תימה דרבא סבר הכא דאינה חולצת עד שתהא גדולה ובפ׳ התקבל (גיטין דף סה.) אמר רבא ג׳ מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדרו נדר וכנגדו בקטנה חולצת משמע דקטנה בהגעת לעונת נדרים דידה חולצת דהיינו בת י״א ויום אחד ואפי׳ מיירי התם בהביאה הא אמר הכא דתוך זמן כלפני זמן ורשב״ם פירש כנגדו בקטנה היינו בת י״ב שנה ויום אחד דהוי עונת נדרים דקטן ולא נהירא ומפרש ר״ת דהתם רבא אליבא דר׳ יוסי דקאמר קטנה חולצת וקמ״ל דדוקא כשהגיעה לעונת נדרים וכן משמע בפרק מצות חליצה (יבמות דף קה:) דאמר מדברי ר׳ יוסי נלמד קטנה חולצת בפעוטות כבת שית וכבת שבע דאז היא בת כוונה לחליצה ורבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים פירוש לרבי יוסי והילכתא עד שתביא ב׳ שערות וכל זה מדברי רבא ועוד י״ל דהתם בפ׳ התקבל (גיטין דף סה.) גרסינן רבה דהא קאמר התם ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ׳ שנה ואילו רבא אית ליה בפרק מי שמת (ב״ב דף קנה.) דלמכור בנכסי אביו עד שיהא בן י״ח וכן צריך להיות שם בספרים ולא כספרים דגרסי התם איפכא כדמוכח סוגיא דהתם.
וכי קאמר רבא חזקה למיאון – אי קשיא למיאון למה לי חזקה בחששא בעלמא סגי, והוה ליה למימר קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה ממאנת שמא הביאה שתי שערות. איכא למימר כי קאמר רבא חזקה, לומר שאין ב״ד מטריחין עצמן לבדוק שלא תמאןא, ואם חששא היינו בודקין. אי נמי, אע״ג דאמרינן כי קאמר רבא חזקה למיאון, לאו דחזקה אצטריכא ליה להכי, אלא לומר דלא ממאנה, וחזקה נמי היא, ומהניא חזקה לנשים בודקות אותן כדלקמן בפרק בא סימןב.
והראשונים שאלו א״כ הא דאמרינן התםג בודקין לה לחליצה ולמיאונין היכי משכחת לה. ורבינו הגדולד השיב נפקא מינה להגיעה לכלל שנותיה וקדש בתוך זמן ולא בעל אחר זמן, דהוה דרבנןה.
ואלמלא שזה דבר ברור, יכולין אנו לפטור עצמינו משאלה זו במה שאמרו מקצת המחבריםו בודקין למיאונין היינו כדאיתמר עלהז לאפוקי מדר׳ יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן, קמ״ל בודקין, ומכי אתיא שערות לא ממאנה, ולאו למימרא דבדיקה צריך, אלא בדיקה זו היינו שערות לומר דמשהביאה אותן בין בבדיקה בין בחזקה אינה ממאנת. וקטנה שלא נודע אם הגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנין, לא מצינו בגמ׳ דינה מפורש.
ויש שכולליןח אף בזו בכלל בודקין למיאונין ואם הביאה סימנין אינה ממאנת, ואע״פ שלא בעל אלא קודם זמן ולא תלינן בשומא לקולא, וה״נ לשאר הדברים מטילין אותה לחומרא כדין הספקותט.
א. ומשמע שאם תבדק ולא נמצאו סימנים ממאנת, ולפי זה מיירי לכאורה בלא בעל, דהא בבעל מסקינן להלכה דחיישינן שמא נשרו ולא תועיל שוב בדיקה. ואף דבלא בעל הוי דרבנן מ״מ כיון דחזקה דרבא אלימתא והוי כוודאי. מיהו בסמוך הביא רבנו דברי הרי״ף דתי׳ דהא דהיו בודקין למיאונים היינו כשלא בעל, ולפי״ז צ״ל דדינא דרבא קאי כשבעל ואין מועיל בדיקה ולכאורה זה סותר דברי רבנו. וע״כ נראה בביאור הדברים, דהנה בפשטות פלוגתא דרב פפא [בראשונים גרסו: רב כהנא] ור״פ הוא בבעל ומ״ד חוששין ס״ל דכיון דהוי ספיקא דאורייתא חוששים שמא נשרו כיון דאיכא וודאות דחזקה דרבה, ומ״ד אין חוששין ס״ל דאף דחזקה דרבא אלימתא מ״מ כיון שלא מצאנו סימנים איתרע ויצאה מכלל מביאים סימנים בזמן, אבל כשלא בעל שלא נמצאו לד״ה א״ח כיון דהוי ספיקא דרבנן. ולפי״ז רבא עצמו אפשר דס״ל כמ״ד דאין חוששין דאיתרע חזקה ולא תלינן בנשרו שהוא דבר רחוק קצת. ולפ״ז שפיר תי׳ רבנו דרבא צריך לומר דאיכא חזקה ולא חששא דאל״ה אפילו כשבעל היו בודקין וא״ח שמא נשרו, ואפילו למ״ד חוששין בעי לחזקה, דהא כתבו תוס׳ לקמן מח, ב ד״ה אבעיא דמ״ד חוששין הוא רק משום חזקה דרבא. אבל הרי״ף הקשה אהלכה דרב דימי דנהרדעא דס״ל כשבעל חוששין א״כ תקשה מה דבודקין למיאון, ובזה תי׳ דהיינו כשלא בעל [ועי׳ להלן מה שכתבנו בביאור דבריו]. ועי׳ מהרש״א שכתב דפלוגתא דחוששין קאי בשלא בעל אבל כשבעל לד״ה חוששין, מיהו ברש״י ד״ה אבל שכתב חיישינן שמא נשרו לחומרא וא״צ בדיקה וקנאה ובעיא גט, מבואר להדיא דמיירי בבעל. ולמהרש״א צ״ל הא דבודקין למיאונים דמיירי כשכבר מיאנה דבזה כשלא בעל בודקין לידע אם מיאונה מיאון וכמ״ש ברשב״א וריטב״א.
ב. מח, ב ומהא דנשים נאמנות הוכיחו הפוסקים דחזקה דרבא מה״ת וכן ממה שכ׳ התוס׳ לעיל מו, ב ד״ה ר״י דלוקין בהקדש מופלא סמוך לאיש עי׳ ש״ש ש״ה, יא. והסברא דהויא חזקה דאתיא מכח רובא שרובן מביאו בזמנן, והא שלחליצה חוששין הטעם משום דאיכא לברורי, וכ״כ במלחמות חולין גבי רוב שוחטין מומחין הן וברשב״א חולין ג, א, ועי׳ ט״ז אבהע״ז סי׳ קנו סק״ב, ועי׳ תוס׳ ב״ב קנד, א שמועיל חזקה דרבא אפילו להוציא ממון וכמש״כ בנוב״ק אבהע״ז סי׳ סא, ובמחנ״א אישות פ״ב א, ועי׳ תורת חסד ח״א סי׳ א מה שכ׳ בזה. וחז״א אבהע״ז סוסי׳ קיג, ובאריכות בשערי תורה ח״ב סי׳ ל.
ג. ב״ב קנו א ותוס׳ שם ד״ה ולגירושין.
ד. הרי״ף ביבמות פי״ג (מ, ב).
ה. לדעת הרי״ף כשלא בעל כיון דהוי רק נידון דרבנן, תבדק כדי שתוכל למאן, [וכבר בארנו בזה לעיל הערה 94], מיהו ברשב״א וריטב״א תירצו דמיירי שכבר מיאנה, ונראה דפליגי ארי״ף ולדעתם כל שלא מיאנה מעמידים אחזקה דרבא דודאי הביאה סימנים ואין כאן נדנוד ספק, ומשו״ה אפילו בדרבנן אין בודקין, ורק כשמיאנה כבר בודקין. ונראה דבהא נחלקו הרמב״ם פי״א ה״ד מהלכות גירושין וס״ל כהרי״ף דבשלא בעל בודקין וממאנת וכ״כ המ״מ שם, ומש״כ הלח״מ שם לפרש דבלא בעל ממאנת בלא בדיקה דסמכינן דלא באו צ״ע. אבל דעת הטור סי׳ קנה דאפילו בלא בעל סומכין לכתחילה אחזקה דרבא ואין בודקין כלל למאן, מיהו אם מיאנה בודקין וכדעת הרשב״א והריטב״א.
ו. העיטור גט מיאון (ג, ד). ודברי רבנו גם בראשונים.
ז. ב״ב שם.
ח. העיטור שם.
ט. והובא במ״מ פ״ב מהל׳ אישות הי״ט בקיצור ע״ש. ובביאור דברי רבנו [ע״פ המ״מ שם] נחלקו הפוסקים דהב״ש בסי׳ קנה סקי״ד פי׳ דמיירי בלא בעל ואע״ג דהוה בדרבנן כתב רבנו דאזלינן לחומרא, ול״ד לספק נשרו דאזלינן לקולא דהתם איכא ריעותא דלא הביאה שערות, ומסתבר דלא באו כלל, ורק בבעל דהוי ספיקא מה״ת חיישינן, אבל בספק אם הגיעה לשנותיה ליכא ריעותא ואדרבא מדהביאה שערות מסתבר דהוי גדולה ואינה ממאנת [ועי״ש דאין דברי רבנו סותרין מה שכ׳ הרשב״א בתשובה סימן אלף רי״ו דאפילו אם יש ס״ס אזלינן להחמיר מיירי בבעל לכן החמיר אפילו לא הביאה סימנים ע״ש]. ואמנם כפירושו מבואר ברבנו בתחילת דבריו שכ׳ להדיא דמיירי בלא בעל ואזלינן לחומרא דאינה ממאנת. ובמהרי״ט סי׳ כא כתב דרבנו אפילו לחליצה קאמר [ולפי״ז אפילו בבעל], והחידוש משום דהוה סברא דכיון דרוב מביאות שערות מביאות לאחר זמן ודאי שהגיעה לשנים, וחידש רבנו דאזלינן לחומרא ולא תחלוץ, וכנראה שלפי׳ זה נתכוין רבנו בסוף דבריו דה״נ לשאר דברים מטילין אותה לחומרה כדין הספיקות. ובמשל״מ הלכות אישות שם כ׳ לפרש שמיירי שעכשיו היא גדולה בודאי ויש בה אותן סימנים עצמן שבזמן ספק שנותיה, ואי אמרינן שהיא קטנה הוי ליה שומא, ובזה כתב רבנו להסתפק בגדולה, וכתב במשל״מ דבקטנה שנסתפקו בשנותיה והביאה סימנים אם דנים אותה עכשיו בגדולה כדי שתחלוץ להקל לא עלה על דעת רבנו להסתפק ולומר שדנין אותה בגדולה להקל עיי״ש, ולא היו לפניו דברי רבנו בחידושיו כאן, אלא במ״מ שהם מקוצרים, אבל לפנינו מבואר דמיירי כפשוטו, וכבר פי׳ בב״ש והמהרי״ט מה הסברא להקל. ועי׳ בציוני הרב המגיה במל״מ, ושע״ת כלל ל פרט ח.
אלא לעולם דלא בדקן. כלומר הא דרבא בדלא בדקן ואפילו הכי לענין חליצה חוששים שמא לא באו. ולא שייכא הא דרבא בפלוגתא דרב כהנא ורב פפי דאינהו פליגי בדבדקן ולא אשכחו ולענין מיאון. ואיפשר דרבא בההיא ס״ל כמ״ד חוששים להחמיר דכיון דבדקן ולא אשכחן ס״ל כמאן דאמר אין חוששין, וכי קאמר רבא חזקה למיאון כלומר להחמיר ולא להקל. וא״ת א״כ מאי חזקה לימא אינה ממאנת שמא הביאה סימנים. י״ל דנפקא מינה לעלמא היכא דבדקו לאחר הפרק דסמכינן בה אנשים משום חזקה דרבא אבל תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים כדאיתא לקמן בר״פ בא סימן אי נמי נפקא מינה להכא דהיכא דמיאנה ולא ידעינן אי הביאה אי לא הביאה מסתמא לא צריכה ב״ד למטרח ולבדוק דחזקה הביאה הא אלו חשש בעלמא הוא, צריכי למטרח.
הא דמשמע הכא: דקטנה שהגיעה לעונת הנדרים אינה חולצת לרבא עד שתגיע לכלל שנותיה ותביא שתי שערות. איכא למידק דביבמות פרק ב״ש ובגיטין פרק התקבל אמר רבא דכל שהגיעה לעונת הנדרים חולצת ושם הארכתי בסייעתא דשמייא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אבל לחליצה בעיא בדיקה. משמע הכא לרבנן דקטנה לאו בת חליצה היא. ותימה דפ׳ התקבל אמר רבא ג׳ מדות בקטן הגיע לעונת נדרים נדריו נבדקין וכנגדו בקטנה חולצת אלמא בת חליצה היא כל שנת י״ב. ופי׳ רבי׳ שמואל וכנגדו בקטנה לאו שהגיעה היא לעונת נדרים קאמר אלא אזמן הגעת נדרים של קטן קאי דהיינו שכשהוא בן י״ב שנה ויום אחד וק׳ לר״ת דבהדיא קאמר רבה פ׳ מצות חליצה דקטנה שהגיעה לעונת נדרים חולצת ותלמודא פסיק הכא והילכתא עד שתביא ב׳ שערות. ואומר ר״ת דאליבא דר׳ יוסי דאמר דקטנה בת חליצה היא איירי רבא וכן מוכח בההיא סוגיא דפ׳ מצות חליצה דקאמר התם מדברי ר׳ יוסי נלמוד קטנה חולצת בפעוטות דבעי׳ שתהיה קצת בת בינה דחליצה צריכה כוונה וקאמר רבא עד שתגיע לעונת נדרים. ועי״ל דבההיא דבפ׳ התקבל גרס רבה משום דקאמר אחרי כן למכור בנכסי אביו עד שיהא בן כ׳ ואמרינן בפ׳ מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן בן י״ח מוכר בנכסי אביו ולא מיסתבר לומר הא דידיה הא דרביה דהא מסיק התם דמכללא איתמר ומתוך מעשה שבא לפניו:
רב יהודה בר שמואל מתני לה להא דרבא בהך לישנא אמר רבא כל שנת י״ב ממאנת והולכת – פי׳ וסתמא קאמר ואפי׳ הביאה שערות והיינו. משום דתוך זמן כלפני זמן.
אלא, לעולם יש לומר בהסבר דברי רבא שהוא מדבר כאשר לא בדקה. ואינה ממאנת, משום החזקה שכבר הביאה שתי שערות והריהי גדולה. ואולם לענין חליצה חיישינן [חוששים אנו] שמא עדיין לא הביאה שערות, והריהי בכלל קטנה. וכי קאמר [וכאשר אמר] רבא חזקה שהביאה סימנים — הרי זה דווקא לענין מיאון, אבל לענין חליצהבעיא [צריכה] בדיקה.
Rather, Rava is actually referring to a case where one did not examine the girl, and with regard to ḥalitza we are concerned that she might not have developed hairs and is still a minor. And when Rava said that there is a presumption that a twelve-year-old has developed signs indicating puberty, he was referring to refusal, but with regard to ḥalitza she requires examination.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאיריתוספות רא״שריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא טהִלְכְתָא חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא נָשְׁרוּ.

With regard to the issue of whether there is concern that hairs might have fallen out, Rav Dimi of Neharde’a said: The halakha is that if a girl reached the age of twelve and she was examined and the signs of puberty were not found, we are concerned that perhaps the pubic hairs fell out. Consequently, if her mother or brothers had accepted betrothal for her when she was a minor, she cannot perform refusal at that stage.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
חוששין שמא נשרו – ואם הגיעה לכלל שנותיה ובדקו ולא אשכחו לא ממאנת.
אמר רב דימי מנהרדעא חוששין שמא נשרו. איכא למידק דהא אמרינן בודקין לגיטין ולקדושין ולחליצה ולמיאונין ואיתא בבבא בתרא פרק מי שמת (בבא בתרא קנו.) ואי חיישינן שמא נשרו בדיקה זו למה. ותירץ רבינו אלפסי ז״ל דנפקא מינה להיכא דקדיש תוך זמן ולא בעל לאחר זמן דהוה ליה ספיקא דרבנן כדאיתא הכא דלא חיישינן בכי האי גונא. וי״מ דבודקין למיאונין לאו למימרא דבדיקה צריך אלא כדאתמר עלה התם בבבא בתרא למיאונים לאפוקי מדר׳ יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן קמ״ל בודקין ומכי אתיא שתי שערות לא ממאנת בין שהביאה אותו בין דבדיקה בין בחזקה. וי״מ דבודקים למיאונין ונפקא מינה להיכא דלא ידעינן אם הגיעה לכלל שנותיה אם לא ואפ״ה אם הביאה סימנים חוששים לה שמא הגיעה לכלל שנותיה שאין תולין אותה בשומא מן הספק ואין תולין להקל ואפילו לא בעל לאחר זמן וכן נמי לכל שאר הספקות מטילין אותן לחומרין כדין הספקות, אבל תוך זמן לא, פי׳ דלא אמרינן כי גדלה גדלי קידושין בהדה. ופלוגתא דאמוראי היא ביבמות (יבמות קט:).
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הא גופא קשיא וכו׳ – הלשון הזה זר הוא קצת דהא ודאי היא גופא לא קשיא דשפיר מתרצא ממילא בטעמא דמספקא ליה אי לאו דקשיא עליה אידך דרבא ולא הוה ליה למקשי אלא מדרבא לרבא למאי דקס״ד דאידך דרבא אף לחליצה אלא דניחא לן לברורה הא דרבא אגב אורחין.
ובסיכום להלכה אם חוששים לנשירת הסימנים, אמר רב דימי מנהרדעא: הלכתא [הלכה] היא כי מי שהגיעה לגיל שתים עשרה שנים ויום אחד, ונבדקה ולא נמצאו בה סימנים, חוששין שמא היו בה סימנים, ונשרו. ומשום כך, אם קידשוה אמה ואחיה בקטנותה אינה יכולה אז למאן.
With regard to the issue of whether there is concern that hairs might have fallen out, Rav Dimi of Neharde’a said: The halakha is that if a girl reached the age of twelve and she was examined and the signs of puberty were not found, we are concerned that perhaps the pubic hairs fell out. Consequently, if her mother or brothers had accepted betrothal for her when she was a minor, she cannot perform refusal at that stage.
עין משפט נר מצוהרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְהָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּקִדְּשָׁהּ בְּתוֹךְ זְמַן וּבָעַל לְאַחַר זְמַן דְּאִיכָּא סְפֵיקָא דְּאוֹרָיְיתָא אֲבָל מֵעִיקָּרָא לָא.

The Gemara adds: And this statement applies only in a case where her husband betrothed her during the time, before she reached the age of twelve years and one day, and engaged in intercourse with her after the time, when she was already twelve years and one day old. This is a situation where there is an uncertainty with regard to Torah law, since if she had developed two hairs and is an adult, the marriage applies by Torah law, due to the intercourse. But if he engaged in intercourse with her only at the outset, before she turned twelve, there is no concern that perhaps she developed pubic hairs and they fell out, as this marriage applies by rabbinic law.
רש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
דקדשה תוך זמן – יתומה מדעת אמה ואחיה לדעתה.
ובעל אחר זמן דאיכא ספיקא – דאשת איש דאורייתא דבשעת בעילה דלאחר זמן שמא הביאה והויא לה ביאה זו קדושין גמורין דהא גדלה ושוב אינה יוצאה במיאון.
אבל מעיקרא – דמכי עברה שתא דתרתי סרי ולא בעל לא חיישינן שמא נשרו דהא לא הוו בה קדושין גמורין דאין מעשה קטנה כלום אא״כ קבל אביה קדושין הלכך מספיקא לא מחמרינן עלה היכא דלא אשכחן אבל הביאה ודאי סימנין אע״ג דקדושי קמאי לא הוו קדושין אלא מדרבנן לא תקנו רבנן מיאון בגדולה דלמא אתיא למאן הנבעלת לאחר שגדלה דההיא הויא אשת איש דביאה שבא עליה משגדלה מקדשה לה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ אבל מעיקרא לא. ע׳ לקמן נב ע״ב תד״ה הלכה:
ואולם הני מילי היכא [דברים אלה אמורים דווקא היכן, כאשר] קדשה בעלה בתוך הזמן (לפני שהיתה בת שתים עשרה שנים ויום אחד), ובעל אותה לאחר זמן (כשהיא בת שתים עשרה שנים ויום אחד), דאיכא ספיקא דאורייתא [שיש כאן במקרה זה ספק מן התורה], שמא הביאה שתי שערות, והריהי גדולה, וחלו נישואיה (בביאה) מן התורה. אבל אם בעל אותה רק מעיקרא [בתחילה, בהיותה לפני שתים עשרה שנים ויום אחד]לא חוששים שהביאה סימנים ונשרו, שהרי אלו רק נישואין מדברי חכמים.
The Gemara adds: And this statement applies only in a case where her husband betrothed her during the time, before she reached the age of twelve years and one day, and engaged in intercourse with her after the time, when she was already twelve years and one day old. This is a situation where there is an uncertainty with regard to Torah law, since if she had developed two hairs and is an adult, the marriage applies by Torah law, due to the intercourse. But if he engaged in intercourse with her only at the outset, before she turned twelve, there is no concern that perhaps she developed pubic hairs and they fell out, as this marriage applies by rabbinic law.
רש״יבית הבחירה למאיריגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) אָמַר רַב הוּנָא הִקְדִּישׁ וְאָכַל לוֹקֶה.

§ With regard to a minor who vowed, Rav Huna says: If the minor is aware of the meaning of his vow and in Whose name he or she vowed, and the minor’s age is during the time, i.e., the twelfth year for a girl or the thirteenth year for a boy, and he consecrated an item of food and subsequently ate it, he is flogged, which is the punishment for one who eats consecrated food.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הקדיש – תוך הזמן תינוק היודע להפליא.
ואכל – את הקדשו.
לוקה – ואע״ג דבמילתא אחריתי לאו בר עונשין הוא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אלא לעולם דלא בדקה ולענין חליצה חיישינן – פי׳ דקמייתא דרבא מיירי סתמא היכא דלא בדק׳ ולא ידעינן אם הביאה ב׳ שערות אם לא ואשמועינן דלענין חליצה חיישינן שמא קטנה היא ולא תחלוץ וכי איתמר אידך דרבא דחזקה הביאה סימנין לענין מיאון איתמר ולחומרא ולאפוקי מאידך דרבא בתריתא דלא נימא דלענין חליצה איתמרא כדהוה ס״ד מעיקרא איתמרא הא דרבא קמייתא והיכא דבדק׳ ולא אשכחן לא איירי רבא אם חוששין שמא נשרו לענין מיאון או לא לא איירי רבא ואפשר דבההיא נמי לחומרא וחוששין שמא נשרו ולא תמאן או אפשר דההיא חששא רחוקה היא ולא חיישי לה וממאנת והקשו בתוס׳ למאי דפרישנא דכי איתמר אידך דרבא למיאון בלחוד איתמר ולחומרא מאי חזקה דקאמר לימא אינה ממאנת שמא הביא סימנין ותירצו דנ״מ להיכא שכבר מיאנה דלא צריכי ב״ד למטרח למבדקה ואי ליכא חזקה היו צריכין למטרח ולבדקה שמא לא הביאה סימנין א״נ נ״מ לעלמא היכא דבדקן לאחר הפרק דסמכינן על בדיקת נשים משום האי חזקה דרבא משא״כ תוך הפרק וכדאיתא בפרק בא סימן. ואיכא למידק דהכא אמר רבא שאינה חולצת עד שתהא גדולה בשנים ודסימנין ואלו במסכת גיטין בפ׳ התקבל אמר רבא ג׳ מדות בקטנה עד הגיע לעונת הנדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכשנגדן בקטנה חולצת דאלמא חולצת בעונת הנדרים דהיינו שנת י״ב וכי תימא דההוא כשהביאה סימנין הא ס״ל לרבא תוך זמן כלפני זמן. ור״ת היה מתרץ דהתם רבה גרסינן שדרכו לעשות מדות כדאמר בפ׳ המצניע ג׳ מדות בכלי חרס ותדע דהתם אמר רבא ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ואלו בפ׳ מי שמת אמר רבא אמר רב נחמן מבן י״ח שנה אלא ודאי דההוא דגיטין רבה ואין זה מחוור דבכלהו נוסחי אשכחן רבא וגם הוא עושה מדות בפ׳ השוחט ג׳ מדות בסכין וההיא דפ׳ מי שמת משמיה דר״נ אמר לה וליה לא ס״ל. תו ק״ל דביבמות פ׳ מצות חליצה גבי ההיא דר׳ יוסי דאמר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה אמרינן עלה א״ר אמי מדברי ר׳ יוסי נלמוד דקטנה חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים ויש מתרצים דההיא משמיה דר׳ יוסי קאמר ליה והיינו דאמר עלה התם והלכתא עד שתביא ב׳ שערות ואליבא דרבא אמר לה וכההיא דאמ׳ בפ״ב דפסחים גבי סכיני דפסחא א״ר אשי לדידי חדדתא עבדין לי והלכתא אידי ואידי ברותחין ועדין קשה ההיא דפ׳ התקבל דכיון דאיהו כרבנן ס״ל היכי פסק במדותיו כר׳ יוסי ודלא כהלכתא ולא עוד אלא שכל הגאונים ז״ל קבעוה הלכה לכך דכי קאמר וכנגדן בקטנה חולצת כנגד הפרק דזכר קאמר שהיא שנת י״ג ובקטנה דמעיקרא קאמר דהשתא ודאי גדולה היא.
אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא חוששין שמא נשרו – פי׳ לענין מיאון ולחומרא כדמפרש ואזיל והקשו בתוס׳ דלפום הא אין בדיקה במיאון דהא מסתמא הביאה סימנים ולא ממאנת וכי בדקן נמי ולא אשכחן חוששין נמי שמא נשרו ואי תוך זמן אפי׳ הביאה שערות ממאנת דתוך זמן כלפני זמן וא״כ מאי האי דאמר׳ בפ׳ מי שמת בודקין לגיטין לחליצה ולמיאונין. ויש מתרצין דההיא להיכא דלא ידעינן אם הגיע לכלל שנותיה אם לאו דכי בדקן ואשכחן אינה ממאנת דתלינן שהגיע לכלל שנותיה ולהא נמי מהניא חזקה לרבא לתלות להחמיר ולא תמאן ואפי׳ לא בעל לאחר זמן. והרי״ף ז״ל תירוץ דנ״מ להיכא דקדיש תוך זמן ולא בעל לאחר זמן וה״ל ספיקא דרבנן כדאיתא הכא דלא חיישינן בכה״ג והנכון דבודקין דהתם לאו דוקא אלא לומר דבדיקה מהניא אי חזקה העומדת במקום בדיקה אליבא דרבא שלא תמאן לאחר הפרק מיד ולאפוקי מדר׳ יהודה דאמר עד שירבה שחור על הלבן והכי איתמר התם בהדיא למיאונין לאפוקי מדר׳ יהודה.
הקדיש ואכל הוא עצמו לוקה – פי׳ דאע״ג דבעלמא אינו בן עונשין. ואפילו הביא ב׳ שערות דתוך זמן כלפני זמן הכא גזירת הכתוב הוא שיהא לוקה דקסבר מופלא הסמוך לאיש דאורייתא דכיון דרביי רחמנא לאיסור נדר כדכתיב איש כי יפליא לנדור ממילא איתיה לאיש כי ידור נדר לא יחל דברו.
ג ועוד בדינו של הקטן הנודר, אמר רב הונא: קטן היודע לשם מי הוא מקדיש, והריהו בתוך הזמן (הקטנה — בשנת השתים עשרה, והקטן — בשנת השלוש עשרה), והקדיש דבר מאכל, ולאחר מכן אכל אותו — הריהו לוקה (נענש במלקות, ככל האוכל הקדש).
§ With regard to a minor who vowed, Rav Huna says: If the minor is aware of the meaning of his vow and in Whose name he or she vowed, and the minor’s age is during the time, i.e., the twelfth year for a girl or the thirteenth year for a boy, and he consecrated an item of food and subsequently ate it, he is flogged, which is the punishment for one who eats consecrated food.
רש״יבית הבחירה למאיריריטב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(23) שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר ו׳:ב׳} אִישׁ כִּי יַפְלִיא לִנְדּוֹר {במדבר ל׳:ג׳} וְלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בְּהַפְלָאָה יֶשְׁנוֹ בְּבַל יַחֵל וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בְּהַפְלָאָה אֵינוֹ בְּבַל יַחֵל.

Rav Huna explains: As it is stated: “When either a man or a woman shall clearly utter a vow” (Numbers 6:2), from which it is derived that if one on the brink of adulthood is able to articulate that his vow is in the name of God, his vows are valid. And another verse states: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). This indicates that any person who is included in explicitness of intent is also included in the prohibition: “He shall not profane his word,” and anyone who is not included in explicitness of intent is not included in the prohibition: “He shall not profane his word.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כי יפליא – מיניה מרבינן מופלא סמוך לאיש. מופלא יודע לפרש לשם מי נדר. סמוך לאיש שהוא סמוך לבא לכלל גדול דהיינו שנה אחת קודם זמן שהוא ראוי להביא שערות והיינו בתינוקת כל י״ב ובתינוק כל י״ג.
ולא יחל – אע״ג דבהאי קרא לא כתיב כי יפליא מ״מ כיון דנפקא לן מיניה דיודע להפלות הוי נדרו נדר קאי בבל יחל דהא כתיב איש כי ידור נדר וגו׳ ומופלא סמוך לאיש בכלל איש וסמיך ליה ולא יחל דברו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שכן נאמר בפרשת הנדרים ״איש, או אשה כי יפלא לנדר״ (במדבר ו, ב), ללמד כי בכלל הנדרים אף זה שסמוך להיותו גדול ויודע לשם מי נדר (״מופלא הסמוך לאיש״), וכן נאמר ״לא יחל דברו״ (שם ל, ג), ללמדנו: כל מי שישנו בכלל הפלאהישנו בכלל איסור ״בל יחל״ (״איש כי ידור נדר לה׳ או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה״. שם). וכל מי שאינו בכלל הפלאה — אין נדרו נחשב, ומשום כך, אינו בכלל ״בל יחל״.
Rav Huna explains: As it is stated: “When either a man or a woman shall clearly utter a vow” (Numbers 6:2), from which it is derived that if one on the brink of adulthood is able to articulate that his vow is in the name of God, his vows are valid. And another verse states: “He shall not profane his word” (Numbers 30:3). This indicates that any person who is included in explicitness of intent is also included in the prohibition: “He shall not profane his word,” and anyone who is not included in explicitness of intent is not included in the prohibition: “He shall not profane his word.”
רש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(24) מֵתִיב רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה (לְרָבָא) לְסַיּוֹעֵי לְרַב הוּנָא

Rav Huna bar Yehuda raises an objection to Rava, in support of the opinion of Rav Huna:
רשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתיב רב הונא בר׳ יהודה לסיועיה לרב הונא. כלומר מתיב למאן דאמר תוך זמן כלפני זמן מדמחייב ליה בריתא קרבן אלמא כגדול חשבי ליה לגבי הא מיהא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם מתיב רב הונא בר יהודה לרבא לסיועי לרב הונא כו׳ ובגמרות ישנות מלת לרבא אינו וכן נראה ופירוש מתיב רב הונא ב״י להני אמוראי דלקמן דס״ל דאחרים שאכלו לוקין אבל הקטן אינו לוקה ולסיוע לרב הונא דס״ל דאף הקטן לוקה ומלת לרבא הגיהו לפי מה שהבינו המתיב קאי לרבא דלעיל דקאמר הלכתא דתוך הזמן כלפני זמן והכא קתני הקטן לוקה בתוך הזמן ולאו מלתא היא דרבא דקאמר בתוך הזמן כלפני הזמן היינו לשאר עונשין אבל אלאו דלא יחל מצי סבר נמי כרב הונא דלוקה אע״ג דבמלתא אחריתא לאו בר עונשין הוא כפרש״י ודו״ק:
מתיב [מקשה] רב הונא בר יהודה (לרבא) מן הברייתא לסיועי [לסייע] לרב הונא
Rav Huna bar Yehuda raises an objection to Rava, in support of the opinion of Rav Huna:
רשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

נדה מו. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה נדה מו. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), הערוך על סדר הש"ס נדה מו., רש"י נדה מו., תוספות נדה מו., תוספות רי"ד נדה מו., רמב"ן נדה מו. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב משה הרשלר. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א נדה מו. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי נדה מו. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), תוספות רא"ש נדה מו., ריטב"א נדה מו., מהרש"ל חכמת שלמה נדה מו., מהרש"א חידושי הלכות נדה מו., גליון הש"ס לרע"א נדה מו., פירוש הרב שטיינזלץ נדה מו., אסופת מאמרים נדה מו.

Niddah 46a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Niddah 46a, Collected from HeArukh Niddah 46a, Rashi Niddah 46a, Tosafot Niddah 46a, Tosefot Rid Niddah 46a, Ramban Niddah 46a, Rashba Niddah 46a, Meiri Niddah 46a, Tosefot Rosh Niddah 46a, Ritva Niddah 46a, Maharshal Chokhmat Shelomo Niddah 46a, Maharsha Chidushei Halakhot Niddah 46a, Gilyon HaShas Niddah 46a, Steinsaltz Commentary Niddah 46a, Collected Articles Niddah 46a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144