×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אָמַר רַב יִצְחָק בַּר אַבְדִּימִי תִּהְיֶינָה כְּתִיב אֵימָא עֲשָׂרָה קְפִיזֵי אָמַר רָבָא בְּעֶשְׂרוֹנוֹת דִּבֵּר הַכָּתוּב.
Rav Yitzḥak bar Avdimi said: “They shall be” [tihyena] is written with two instances of the letter yod. The superfluous yod, whose numerical value is ten, is interpreted to indicate that the loaves of leavened bread of the thanks offering must be prepared from ten tenths of flour. The Gemara raises an objection: Say that the superfluous yod indicates that the loaves must be prepared with ten half-kav, a smaller measure than ten tenths of an ephah? Rava says: One cannot say this, since the verse habitually spoke of tenths of an ephah and not other measures.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
תהיינה כתיב י׳ שניה רבויא – אע״ג דכתיב בשתי הלחם יליף לתודה דאינו ענין לגופו דכתיב שני עשרונים תנהו ענין לתודה:
תהיינה – בתרי יוד [דחד] יוד יתירא.
עשרה קפיזא – דעשר עשרונות דבר הכתוב ורבא אמר מספקא ליה מאי היא. בספר מוגה שלי לא גרסינן קפיזא אמר רבא אלא ה״ג אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב עשר עשרונות דבר הכתוב.
תהיינה – בתרין יודין דחד יו״ד דמייתר אתיא ללחמי תודה.
קפיזי – חצאי קבים.
בעשרונות דבר הכתוב – דממאי דמיירי בפרשה קמרבה מן תהיינה ובפרשה כתיב (ויקרא כג) שתים שני עשרונים.
אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב – פירוש יו״ד יתירא דריש דמשמע אתביאו קאי שדרשנו לעיל שכל שאתה מביא ממקום אחר כזה דאי אשתי הלחם קאי לא מצי למכתב יו״ד דהא שתים שני עשרונים כתיב ופריך ואימא עשרה קפיזי ומשני אמר רבא בעשרונות דבר הכתוב פי׳ כדדרשי׳ מה כאן עשרון לחלה ובקונט׳ כתב בספר מוגה שלו לא גרסי׳ קפיזי אמר רבא וה״ג אמר רב יצחק תהיינה עשרה דבר הכתוב וי״ס דלא כתיב בהו כלל י׳ עשרונות דיבר הכתוב וגרסי׳ אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב ותו לא פי׳ דמשמע דאתא למעוטי ולמימר אלו דוקא שני עשרונים ואין הללו שני עשרונים ומיהו קשה כיון דאי לא כתיב תהיינה לא הייתי יודע לענין מה אמר הכתוב כל שאתה מביא ממקום אחר כזה אי לענין שיהא עשרון לחלה כבשתי הלחם והוי להו י׳ עשרונות דמה נפשך איכא עשרון לחלות משום תרומה או לענין למימר דמה אלו שני עשרונים אף להלן שני עשרונים ליו״ד חלות אם כן השתא דכתיב תהיינה מה ראית דדרשת למימר אלו דווקא שני עשרונים אימא אלו דווקא (ב׳ עשרונים) עשרון לחלה ולגירסת הקונט׳ נמי קשה דיו״ד לא מייתרא לדרשא דכמו שיאמר מתעשה לשון יחיד תעשינה לשון רבים כמו כן יאמר מתהיה תהיינה בשני יודין יו״ד אחת של עיקר ויו״ד אחת של שימוש ועוד אי מיו״ד ילפינן עשר חלות למה לן ג״ש דתרומת מעשר הא כיון דאמר רחמנא אחד מכל קרבן ודרשינן (לעיל דף עז.) אחד שלא יטול פרוסה ולמדנו עשרון לחלה על כרחין אחד מי׳ נוטל.
אמר רב יצחק בר אבדימי בהסבר הדברים: בשתי הלחם ״תהיינה״ (במדבר כ, יז) כתיב [נאמר], שיש בכתוב שתי יודי״ם, ובאה היו״ד היתירה לדרשה, שחלות החמץ שבקרבן התודה, יהיו מעשרה (כמנין האות יו״ד בגימטריא) עשרונים. ומקשים על כך: ושמא אימא [אמור] שהכוונה אמנם לעשר מידות, ואולם אין הכוונה אלא לעשרה קפיזי [קבים] הקטנים בשיעורם מהעשרונים?! אמר רבא: אין לומר כן, שהרי במידת עשרונות דבר הכתוב, ולא במידות אחרות.
Rav Yitzḥak bar Avdimi said: “They shall be” [tihyena] is written with two instances of the letter yod. The superfluous yod, whose numerical value is ten, is interpreted to indicate that the loaves of leavened bread of the thanks offering must be prepared from ten tenths of flour. The Gemara raises an objection: Say that the superfluous yod indicates that the loaves must be prepared with ten half-kav, a smaller measure than ten tenths of an ephah? Rava says: One cannot say this, since the verse habitually spoke of tenths of an ephah and not other measures.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) לָמַדְנוּ עֲשָׂרָה לְחָמֵץ עֲשָׂרָה לְמַצָּה מִנַּיִן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ז׳:י״ג} עַל חַלּוֹת לֶחֶם חָמֵץ כְּנֶגֶד חָמֵץ הָבֵא מַצָּה.

§ The Gemara continues its analysis of the baraita: We have learned that there are ten tenths of an ephah of flour for the loaves of leavened bread accompanying the thanks offering. From where is it derived that there are ten tenths of an ephah for the thirty loaves of matza? The verse states: “With cakes of leavened bread,” after mentioning the three types of matza accompanying the thanks offering (Leviticus 7:12–13), indicating that one must bring the matza in a measure corresponding to the measure of the loaves of leavened bread.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
למדנו עשרה לחמץ – דהאי תהיינה בשתי הלחם דחמץ כתיב וילפי לחמץ של תודה:
א ומבררים עוד את המשך דברי הברייתא. שנינו בה: למדנו מייתור בכתוב ״תהיינה״ שבאים עשרה עשרונים לעשרת לחמי החמץ שבתודה. ואולם שבאים עשרה עשרונים אף לשלושים החלות של מצה מנין לנו? תלמוד לומר בשלושת סוגי חלות המצה הבאות עם קרבן תודה ״על חלות לחם חמץ״ (ויקרא ז, יג), ללמדנו כי כנגד מספר העשרונים של לחמי החמץ, כמספר הזה הבא אף ללחמי המצה.
§ The Gemara continues its analysis of the baraita: We have learned that there are ten tenths of an ephah of flour for the loaves of leavened bread accompanying the thanks offering. From where is it derived that there are ten tenths of an ephah for the thirty loaves of matza? The verse states: “With cakes of leavened bread,” after mentioning the three types of matza accompanying the thanks offering (Leviticus 7:12–13), indicating that one must bring the matza in a measure corresponding to the measure of the loaves of leavened bread.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) וְכִי דָּבָר הַלָּמֵד בְּהֶיקֵּשׁ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּהֶיקֵּשׁ הֵימֶנּוּ וְדָבָר אַחֵר הוּא וְכֹל הֵימֶנּוּ וְדָבָר אַחֵר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ.

The Gemara asks: But can a matter that was derived by comparison then come back and teach the matter by comparison with regard to consecrated matters? Since the halakha that the loaves of leavened bread of the thanks offering are prepared from ten tenths of an ephah is itself derived by comparison to the two loaves, can one then derive from it that the matza loaves of the thanks offering consist of ten tenths of an ephah? The Gemara responds: The halakha that the loaves of leavened bread consist of ten loaves made from ten tenths of an ephah is not derived solely by comparison to the two loaves; rather, it is derived from itself, as the halakha that there are ten loaves is stated in the verse concerning the thanks offering, and from another matter, and any halakha derived from itself and from another matter is not considered a comparison. Consequently, the halakha with regard to the matza loaves may be derived from it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש – דחמץ עצמו לא כתיב בהדיא אלא גמרינן משתי הלחם מה להלן עשרון לחלה אף כאן נמי חוזר ומלמד דנגד חמץ הבא מצה:
א״ל הימנו ודבר אחר הוא – כלומר לא גמרינן ליה לחמץ מדבר אחר משתי הלחם לגמרי דלא גמרי׳ מיניה אלא עשרון לחלה דכתיב תביאו כל מה שאתה מביא ממקום אחר כזה. וזהו דבר אחר דגמרי׳ והימנו מחמץ עצמו דכתיב בחמץ תהיינה שתי יודין. ומחד יוד יליף ומשום הכי לא הוי היקש:
וכי דבר הלמד בהיקש – משתי הלחם.
חוזר ומלמד – על המצה בהיקש והכי קיי״ל בפ׳ איזהו מקומן כל התורה למדו למד מלמד חוץ מקדשים.
הימנו ודבר אחר – כלומר בין מה שכתוב בו בגופיה בין מה שלמד מדבר אחר נפקא ליה דחמץ עשר עשרונות הוא דבדידיה כתיבי עשר חלות כדילפינן לעיל דתרומה אחת מעשרה ולהכי גמר משתי הלחם דעשרון יהא לכל חלה הרי עשר עשרונות הלכך לאו היקש הוא ויכול לחזור וללמוד על המצה דעשרה עשרונות הוא והיכי דמי היקש גמור כגון אי לא הוי כתיב עשר חלות לגופיה ובשתי הלחם הוי עשר עשרונות וילפינן מהדדי בהיקש דההיא הוי היקש גמור.
וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש – דחמץ עצמו דהוא עשר גמרינן משתי הלחם עשרון לחלה מן היקישא דלחם לחם.
חוזר ומלמד בהיקש – על מצה י׳ עשרונים כחמץ דכנגד חמץ הבא מצה.
הימנו ודבר אחר הוא – כלומר אי הוה מלמד החמץ על המצה אותו דבר עצמו שהוא למד מן שתי הלחם עשרון לחלה מצי למימר וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אבל הכא החמץ אינו מלמד על המצה מה שהוא לומד בהיקש משתי הלחם לא מצית למיפרך משום דחמץ למד משתי הלחם עשרון לחלה ומלמד בהיקש למצה שהוא י׳ עשרונים דהיינו דבר אחר. ע״א נמי שמעתי הימנו ודבר אחר הוא דאי הוה יליף מחמץ שבתודה לקרבן אחר דעלמא מצית לאקשויי וכי דבר וכו׳ השתא דלא יליף אלא לההוא קרבן גופיה ליכא למיפרך הכי.
הימנו ודבר אחר – פי׳ בקונט׳ כלומר בין מה שכתב בגופו בין מה שלמד מדבר אחר נפקא ליה דעשר עשרונות הוא דבדידיה כתיב תהיינה דמשמע עשר חלות דהא אתביאו קאי ולהכי גמר אשתי הלחם דעשרון יהא בכל חלה הלכך לאו היקש הוא ויכול לחזור וללמד על המצה דעשר עשרונות הוא והיכי דמי היקש גמור כגון אי לאו הוה כתיב בתודה עשר לגמרי ובשתי הלחם הוו עשרה עשרונות וילפי מהדדי ההוא הוי היקש גמור ופי׳ זה יתיישב לפי גירסא דלעיל אבל לאידך גירסא דלא דרשינן יו״ד דתהיינה לא יתכן ובסוף איזהו מקומן (זבחים נז.) פי׳ בקונט׳ דחשיב הימנו מה שאנו למדין מתרומת מעשר בג״ש מנין החלות דדבר הלמד בג״ש חשיב ככתוב בגופיה משום דקי״ל דבר הלמד בג״ש חוזר ומלמד בהיקש ע״י כך אנו יודעים שיש י׳ עשרונות כדילפינן מהיקשא דשתי הלחם דהוי עשרון לחלה ועוד יש לפרש משום דתרומת מעשר חולין הוא חשיב ככתיבה בגופייהו.
ושואלים על דרך דרשה זו: וכי דבר הלמד בהיקש (הדין שלחמי חמץ שבתודה באים עשרה עשרונים, שנלמד מהיקש ״תביאו״ לשתי הלחם), חוזר ומלמד בהיקש בקדשים, שנלמד דין לחמי המצה בקרבן התודה (שאף הוא בא מעשרה עשרונים) מדין לחמי החמץ? ומשיבים: אין דין עשרה עשרונים בלחמי חמץ שבתודה נלמד מהיקש משתי הלחם לבדו אלא הימנו (ממנו) ודבר אחר הוא נלמד. שאינו יכול להילמד מדין שתי הלחם עצמו, ולכן הוא נלמד מצירוף שני מקורות לימוד: משתי הלחם ומן האמור בלחמי תודה, שהם עשרה לחמים של חמץ. וכל דבר הנלמד באופן זה של הימנו ודבר אחרלא הוי [אין זה] נחשב כנלמד על ידי היקש, ולכך הריהו מלמד בהיקש גם בקדשים.
The Gemara asks: But can a matter that was derived by comparison then come back and teach the matter by comparison with regard to consecrated matters? Since the halakha that the loaves of leavened bread of the thanks offering are prepared from ten tenths of an ephah is itself derived by comparison to the two loaves, can one then derive from it that the matza loaves of the thanks offering consist of ten tenths of an ephah? The Gemara responds: The halakha that the loaves of leavened bread consist of ten loaves made from ten tenths of an ephah is not derived solely by comparison to the two loaves; rather, it is derived from itself, as the halakha that there are ten loaves is stated in the verse concerning the thanks offering, and from another matter, and any halakha derived from itself and from another matter is not considered a comparison. Consequently, the halakha with regard to the matza loaves may be derived from it.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר לָא הָוֵי הֶיקֵּשׁ אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר הָוֵי הֶיקֵּשׁ מַאי אִיכָּא לְמֵימַר תָּבִיאוּ רִבּוּיָא הִיא.:

The Gemara asks: This works out well according to the one who says that a halakha derived from itself and from another matter does not constitute a comparison, but according to the one who says that a halakha derived from itself and from another matter does constitute a comparison, what is there to say? The Gemara responds: According to that opinion, the halakha that each loaf is prepared from a tenth of an ephah is derived from that which the verse states with regard to the two loaves: “You shall bring” (Leviticus 23:17), which is a term of amplification that serves to teach that the loaves of leavened bread of the thanks offering consist of ten tenths of an ephah of flour. Since this halakha is derived not by comparison but by amplification from the two loaves, one can derive the halakha with regard to the matza loaves by comparison to the loaves of leavened bread.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא למאן דאמר הוי היקש – היכי חוזר ומלמד:
תביאו רבויא הוא לא הוה צריך למכתב גבי שתי הלחם והוי כמאן דכתיב הכא לגבי לחמי תודה תביאו שכל מה שאתה [מביא] תביא כזה עשרון לחלה ומהימנו למד הכל ולא מדבר אחר לא הוי הקישא:
תביאו ריבויא היא – תביאו דאוקימנא ליה אתודה ריבויא הוא ולא היקש ולא משתי הלחם גמר אלא בחמץ דתודה גופיה כתיב עשרון לחלה דתביאו דכתיב בשתי הלחם לא צריך לגופיה אלא לרבות לחמי תודה למה שאמר בפסוק זה ומה אמור בו לכל חלה עשרון הלכך בהדיא בגופיה כתיב ולא מהיקשא גמר והיקש היכי דמי כגון אי לא הוי כתיב בקרא דתביאו עשרון לחלה והיה כתיב גבי שתי הלחם לחודיה וגמרינן תודה בהיקש משתי הלחם ההוא הוי היקש גמור ל״א תביאו ריבויא הוא דמשמע הבאה מרובה שיהא בחלה עשרון שלם ויוד דתהיינה דמביא עשר חלות הוי מגופיה דקרא דתודה הלכך לאו היקש הוא ויבא ללמוד על המצה.
מאי איכא למימר – וכי דבר הלמד [בהיקש] חוזר ומלמד בהיקש.
תביאו ריבויא הוא – דלא הוה למכתב תביאו גבי שתי הלחם משום טעמא דאמר לעיל והוי כמאן דכתיב הכא גבי לחמי תודה דכל הבאות שאתה מביא יהו כזה עשרון לחלה והוי כמו שלמד מגופו דקרא עשרון לחלה ולא מהיקש (וכי מלמד חמץ על המצה י׳ עשרונות) ולא מצית למיפרך וכי דבר הלמד כו׳ שהרי לא למד החמץ מהיקש אבל אי תודה כדמעיקרא אתיא לחם לחם הוי דבר הלמד מהיקש ואיכא למיפרך עליה.
ומקשים על תירוץ זה: הניחא למאן דאמר [זה נוח לשיטת מי שאומר] שאופן לימוד כגון זה לא הוי [אין הוא נחשב] כהיקש, אלא לשיטת מאן דאמר הוי [מי שאומר כי הריהו נחשב] היקש, מאי איכא למימר [מה יש לומר]? ומשיבים: לשיטה זו אין הדבר נלמד מהיקש אלא ממשמעות לשון הכתוב, שכן המלה ״תביאו״ האמורה בשתי הלחם לשון רבויא [ריבוי] היא, ומלמדת על לחמי חמץ שבתודה שבאים עשרה. ולפיכך אין לחמי חמץ נחשבים כדבר הנלמד מהיקש, ולכך הריהם מלמדים בהיקש לענין לחמי מצה שבתודה.
The Gemara asks: This works out well according to the one who says that a halakha derived from itself and from another matter does not constitute a comparison, but according to the one who says that a halakha derived from itself and from another matter does constitute a comparison, what is there to say? The Gemara responds: According to that opinion, the halakha that each loaf is prepared from a tenth of an ephah is derived from that which the verse states with regard to the two loaves: “You shall bring” (Leviticus 23:17), which is a term of amplification that serves to teach that the loaves of leavened bread of the thanks offering consist of ten tenths of an ephah of flour. Since this halakha is derived not by comparison but by amplification from the two loaves, one can derive the halakha with regard to the matza loaves by comparison to the loaves of leavened bread.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מַתְנִי׳: הַמִּילּוּאִים הָיוּ בָּאִין כַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה חַלּוֹת וּרְקִיקִין וּרְבִיכָה.

MISHNA: The loaves that accompanied the ram of the inauguration of the Tabernacle would come parallel to the three types of matza that accompany the thanks offering: Loaves, wafers, and loaves poached in water and made with oil (see Leviticus 8:26). The loaves of leavened bread that accompany the thanks offering were not brought with the ram of inauguration.
קישוריםרש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ המילואים – שהיו בימי משה.
היו באות כמצה כו׳ – ובגמרא מפרש מנלן.
מתני׳ המלואים – שהיו בימי משה היו כו׳.
המלואים, פי׳ שהיו בימי משה היו באות כמצה של תודה, פי׳ חלות ורקיקין ורבוכה. נזירות, פי׳ לחמי נזיר שתי ידות כלחמי שלתודה, שתי ידות פי׳ שני חלקים של מצה שבתודה היו בנזירות כדמפ׳ חלות ורקיקין ואין בה רבוכה נמצאו לנזירות עשרה קבין שהרי במצה של תודה היו ט״ו קבין ושני ידות של ט״ו הוו עשרה קבין שהם ששה עשרונות ועודיין, פי׳ שלש עשרונות ועוד לכל מין והאי עודיין הוו שני שלישי עשרון דהא אמרן לפלוגי גבי מצה שבתודה שלש׳ עשרונות ושליש:
ב משנה מיני הלחמים שבאו עם איל המילואים (שקרב כאשר התחנכו אהרן ובניו לכהונה, במשך שבעת ימי המילואים) היו באין כשלושת מיני המצה שבאים בקרבן התודה, שהם: חלות ורקיקין ורביכה, ואולם לחמי חמץ (כדרך שבאים בקרבן התודה) לא באו עימו.
MISHNA: The loaves that accompanied the ram of the inauguration of the Tabernacle would come parallel to the three types of matza that accompany the thanks offering: Loaves, wafers, and loaves poached in water and made with oil (see Leviticus 8:26). The loaves of leavened bread that accompany the thanks offering were not brought with the ram of inauguration.
קישוריםרש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) אנְזִירוּת הָיְתָה בָּאָה שְׁתֵּי יָדוֹת כְּמַצָּה שֶׁל תּוֹדָה חַלּוֹת וּרְקִיקִין וְאֵין בָּהּ רְבוּכָה נִמְצָא עֲשָׂרָה קַבִּין יְרוּשַׁלְמִית שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנוֹת וְעוֹדְיִין.:

The loaves that accompany the offering that the nazirite brings upon completion of his period of naziriteship would come with only two parts of the three types of matza that accompany the thanks offering, namely, loaves and wafers, but there is no matza poached in water (see Numbers 6:15). Consequently, the loaves of the offering of a nazirite are from ten kav of fine flour according to the Jerusalem measure, as taught in the previous mishna that each type of the loaves of matza comes from five kav of flour, which equal six-and-two-thirds tenths of an ephah according to the wilderness measure, as each type of the loaves of matza comes from three-and-one-third tenths of an ephah.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נזירות – לחמי נזיר דכתיב וסל (המצות וחלות מצות שמן וגו׳) [מצות סולת חלות וגו׳ ורקיקי מצה].
שתי ידות – שני חלקים של מצה שבתודה היו בנזירות כדמפרש חלות ורקיקין ואין בה רבוכה: נמצאו בנזירות עשרת קבין שהרי במצה שבתודה היו ט״ו קבין והוי ליה עשרת קבין שתי ידות לט״ו.
שהן שש עשרונות ועדויים – שלש עשרונות ושליש לכל מין והאי ועדויים הוי שני שליש עשרון דהכי אמרי׳ לעיל גבי מצה שבתודה.
שתי ידות כמצה שבתודה – דהיינו חלות ורקיקין אבל רבוכה לא היתה בנזיר וכיון שלא היו שם אלא שני אותן מינין נמצאו שני מינין י׳ קבין ירושלמיות דכיון דג׳ מינין דמצה שבתודה הוו ט״ו קבין חמשה קב לכל מין נמצאו לשני מינין הן עשרה קבין.
שהן ששה עשרונות – דעשרה קבין הן ששה עשרונות [ושני שלישיות] וב׳ מינין שהן ג׳ עשרונות [ושליש] לכל מין דכיון דעשרה עשרון הוו [לג׳ מינין שבמצה] נמצא לב׳ ידות הן ששה עשרונות וב׳ שלישי עשרון.
ואילו מנחת מיני הלחמים הבאים עם קרבן הנזיר ביום שמשלים את הנזירות היתה באה רק כשתי ידות (שני חלקים, שני שליש) כמצה של תודה, שכן בלחמי הנזירות יש רק חלות מצות ורקיקין מצות, ואין בה חלות מסולת רבוכה (מורבכת). נמצא איפוא שלחמי קרבן נזיר באים מסולת ששיעורה עשרה קבין במידה ירושלמית (כמבואר במשנה למעלה, עז,א כי כל מין מלחמי המצה בא מחמישה קבים), שהן שווים (במידות מדבריות) לששה עשרונות ושני עודיין (פעמיים ״עוד״ = שני שליש). שהרי כפי ששנינו שם למעלה, כל מין ממיני המצה בא משלושה עשרונים ושליש עישרון.
The loaves that accompany the offering that the nazirite brings upon completion of his period of naziriteship would come with only two parts of the three types of matza that accompany the thanks offering, namely, loaves and wafers, but there is no matza poached in water (see Numbers 6:15). Consequently, the loaves of the offering of a nazirite are from ten kav of fine flour according to the Jerusalem measure, as taught in the previous mishna that each type of the loaves of matza comes from five kav of flour, which equal six-and-two-thirds tenths of an ephah according to the wilderness measure, as each type of the loaves of matza comes from three-and-one-third tenths of an ephah.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) גְּמָ׳: מְנָא ה״מהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב חָמָא בַּר גּוּרְיָא דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ח׳:כ״ו} וּמִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה׳ לָקַח חַלַּת מַצָּה אַחַת וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד בִּשְׁלָמָא חַלּוֹת חַלּוֹת רָקִיק רָקִיק שֶׁמֶן מַאי נִינְהוּ לָאו רְבוּכָה.

GEMARA: The mishna teaches that the loaves that accompanied the ram of the inauguration of the Tabernacle consisted of the three types of matza brought with a thanks offering: Loaves, wafers, and loaves poached in water and made with oil. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ḥisda said that Rav Ḥama bar Gurya said: It is derived from that which the verse states: “And out of the basket of unleavened bread that was before the Lord, he took one unleavened cake, and one cake of oiled bread, and one wafer” (Leviticus 8:26). Granted, “cakes” are cakes, and “wafer” is a wafer. But what is “oiled bread” referring to? Is this not referring to matza poached in water and made with oil?
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ לחם שמן מאי ניהו לאו היינו רבוכה – דמוסיף בו שמן כנגד חלות ורקיקין.
גמ׳ מה״מ – דהמילואי׳ היו באות חלות ורקיקין ורבוכה היינו חלוט בשמן.
לאו היינו רבוכה – אלמא דאית בהו רבוכה.
ג גמרא שנינו במשנתנו כי לחמי איל המילואים היו באים שלושה מינים, כחלות המצה שבקרבן התודה, חלות מצות, רקיקי מצות, ורבוכה. ומבררים: מנא הני מילי [מנין, מה מקורם של הדברים הללו]? אמר רב חסדא, אמר רב חמא בר גוריא: הדבר נלמד ממה שאמר קרא [הכתוב] בתוך סדר המעשים שעשה משה באיל המילואים ״ומסל המצות אשר לפני ה׳ לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד״ (שם ח, כו). בשלמא [נניח] משמעות הכתוב חלות (״חלת מצה״) הריהי כפשוטה — חלות מצה. וכמו כן מובן הוא משמעות האמור ״רקיק״ — הרי זה רקיק מצות. ואולם האמור עוד בכתוב זה ״וחלת לחם שמן״ מאי נינהו [מה הן]? לאו [האם לא] הכוונה לרבוכה.
GEMARA: The mishna teaches that the loaves that accompanied the ram of the inauguration of the Tabernacle consisted of the three types of matza brought with a thanks offering: Loaves, wafers, and loaves poached in water and made with oil. The Gemara asks: From where are these matters derived? Rav Ḥisda said that Rav Ḥama bar Gurya said: It is derived from that which the verse states: “And out of the basket of unleavened bread that was before the Lord, he took one unleavened cake, and one cake of oiled bread, and one wafer” (Leviticus 8:26). Granted, “cakes” are cakes, and “wafer” is a wafer. But what is “oiled bread” referring to? Is this not referring to matza poached in water and made with oil?
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַתְקֵיף לַהּ רַב אַוְיָא אֵימָא אַנְתָּא דְּמִשְׁחָא אֶלָּא כִּדְדָרֵשׁ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי טַבְלָא {ויקרא ו׳:י״ג} זֶה קׇרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַה׳ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אוֹתוֹ.

Rav Avya objects to this: One can say that “oiled bread” is referring to a cake of oil. Rather, derive it as Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught in the name of Rabbi Tavla, that the verse states: “This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall bring to the Lord on the day when he is anointed: The tenth part of an ephah of fine flour for a meal offering perpetually, half of it in the morning and half of it in the evening. On a pan it shall be made with oil; when it is poached, you shall bring it in; in broken pieces shall you bring the meal offering for a pleasing aroma to the Lord. And the anointed priest that shall be in his stead from among his sons shall bring it” (Leviticus 6:13–15).
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אימא אנתא דמישחא – שמן וקרוש עגול כמין לחם היינו לחם שמן:
ערך אנתא
אנתאא(מנחות עח.) בריש גמרא דהתודה היתה באה אנתא דמשחא פירוש אנתא שמן קרוש עגול כמין לחם היינו לחם שמן:
ערך ערס
ערסב(ברכות לז: מנחות עח) הכא במאי עסקינן בשערסן פי׳ מלשון עריסותיכם דכיון שעירבן נעשו אח׳ ויש בו כזית שייך זה בפרק הראשון של מעלה. סלת זריד וערסן כבר פירשנו בערך זרד (יומא מז.) אית דאמרי בערסן וכדרבה בר יהונתן דאמר רבה בר יהונתן אמר רב יחיאל (נדרים מ) ערסן יפה לחולה לרפאותו מאי ערסן אמר רבי יונתן חושלא דשערי עתיקתא רב יוסף אמר סמידא דשערי עתיקתא דריש נפיא אמר אביי ובעיין בישולתא כבשרא דתורא פי׳ מפני שהיו בניה של קמחית בעלי כח שגדלם בערסן שמאמץ כח החולים וכ״ש הבריאים ויש אומרים בשכבת זרע כמו שהיתה עושה בת שבע אם שלמה כמפירש בערך בר בטני וכדכתיב ותאזרני חיל למלחמה כלומר זריתני כדכתיב זורה את גורן השעורים וזירזתני אימצתני כל העולם כולו נוצרין מברור של טיפה של שכבת זרע ואני מן הברור שבברור:
א. [שמאלץ טייג.]
ב. [פערמישען.]
אנתא דמשחא – עוגה של שמן קרוש.
אנתא דמשחא – חתיכת עיסה עבה שטיגנה בשמן ע״א אנתא דמשחא שמן קרוש עגול כמו לחם והיינו לחם מ״ר ז״ל ולא רבוכה ממש.
מתקיף לה [מקשה על כך] רב אויא: ושמא אימא [אמור] כי פירוש הכתוב ״וחלת לחם שמן״ כך הוא: אנתא דמשחא [חתיכת עיסה עבה המטוגנת בשמן]! אלא יש לומר כי מקור הדברים הריהו כדרך שדרש רב נחמן בר רב חסדא משמיה [משמו] של ר׳ טבלא: נאמר במנחת הכהן הגדול (״קרבן אהרן״) ביום שהתמנה לכהונה גדולה, קודם התחלת העבודה (״מנחת חינוך״), וכן במנחתו הבאה בכל יום (״מנחת חביתין״), ובכלל זה אף מנחת כל כהן הדיוט (״ובניו״) המובאת ביום שמתחנך בו לעבודה בבית המקדש: ״זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה׳ ביום המשח אתו עשירית האיפה סולת מנחה תמיד מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. על מחבת בשמן תיעשה מורבכת תביאנה תופיני מחנת פיתים תקריב ריח ניחוח לה׳. והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה...״ (ויקרא ו, יג— טו).
Rav Avya objects to this: One can say that “oiled bread” is referring to a cake of oil. Rather, derive it as Rav Naḥman bar Rav Ḥisda taught in the name of Rabbi Tavla, that the verse states: “This is the offering of Aaron and of his sons, which they shall bring to the Lord on the day when he is anointed: The tenth part of an ephah of fine flour for a meal offering perpetually, half of it in the morning and half of it in the evening. On a pan it shall be made with oil; when it is poached, you shall bring it in; in broken pieces shall you bring the meal offering for a pleasing aroma to the Lord. And the anointed priest that shall be in his stead from among his sons shall bring it” (Leviticus 6:13–15).
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכִי מָה לָמַדְנוּ לְבָנָיו בְּיוֹם הִמָּשְׁחוֹ אֶלָּא מַקִּישׁ חִינּוּכוֹ לְהִמָּשְׁחוֹ מָה הִמָּשְׁחוֹ רְבוּכָה אַף חִינּוּכוֹ רְבוּכָה.

One can ask: And what have we learned with regard to Aaron’s sons, i.e., the ordinary priests, from the instructions for the High Priest on the day that he is anointed? Rather, the verse juxtaposes the meal offering brought by an ordinary priest during his inauguration with the meal offering brought by the High Priest when he is anointed. This juxtaposition teaches that just as the meal offering brought by the High Priest when he is anointed is poached in water, so too the meal offering brought by an ordinary priest during his inauguration is poached in water. Similarly, the loaves brought with the ram of the inauguration of the Tabernacle included loaves poached in water.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי מה למדנו לבניו מיום המשחו אותו – כלומר מה קרבן חייבין בניו בשביל משיחת אביהן:
מקיש חינוכו דכהן הדיוט להמשחו דכ״ג להמשחו היינו מלואין:
ומה המשחו דכ״ג רבוכה – דכת׳ מורבכת תביאנה:
אף חינוכו דכהן הדיוט דבניו הדיוטין רבוכה – וחינוכו היינו מלואין שלהן. וכהן הדיוט ביום חנוכו בלבד (במנ׳) [מביא] חביתין וכ״ג בכל יום. אף חלת לחם שמן נמי. דעיקר מילואין רבוכה:
וכי מה למדנו לבניו – לדורות מיום המשחו לאהרן.
אלא מקיש חינוכו – להדיוט לדורות.
להמשחו – כלומר לכהן גדול לחביתין.
מה המשחו – דאהרן קרבן חביתין שהוא מקריב בכל יום.
רבוכה – כדכתיב מורבכת תביאנה.
אף – יום חינוך בניו דכהנים הדיוטות ומילואים יום חינוך הוי.
וכי מה למדנו לבניו מיום המשחו – כלום חייבין בניו בשביל משיחת אביהם.
מקיש חינוכו – דכהן הדיוט להמשחו (היינו רבוכה) וחינוכו הוא המילואים שלו אלמא דבמילואים הוי רבוכה דכהן הדיוט מביא חביתין [היינו רבוכה] ביום חינוכו לעבודה וכהן גדול בכל יום.
אף – חלות לחם שמן נמי דהוי במילואים היינו רבוכה.
ויש לדון בכתובים הללו: וכי מה למדנו לדינם של הכהנים ההדיוטות, המכונים בכתוב ״בניו״, מן האמור בדינו של כהן גדול ביום המשחו? אלא מקיש דין מנחת חינוכו של כהן הדיוט למנחת המשחו של כהן גדול (״מנחת חביתין״): מה מנחת המשחו של הכהן הגדול כוללת גם חלה רבוכה, אף מנחת חינוכו של כהן הדיוט כוללת גם רבוכה, וכיוצא בזה אף חלות הבאות עם איל המילואים, יש בהן רבוכה.
One can ask: And what have we learned with regard to Aaron’s sons, i.e., the ordinary priests, from the instructions for the High Priest on the day that he is anointed? Rather, the verse juxtaposes the meal offering brought by an ordinary priest during his inauguration with the meal offering brought by the High Priest when he is anointed. This juxtaposition teaches that just as the meal offering brought by the High Priest when he is anointed is poached in water, so too the meal offering brought by an ordinary priest during his inauguration is poached in water. Similarly, the loaves brought with the ram of the inauguration of the Tabernacle included loaves poached in water.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב חִסְדָּא בכֹּהֵן גָּדוֹל הַמִּתְקָרֵב לַעֲבוֹדָה צָרִיךְ שְׁתֵּי עֶשְׂרוֹנוֹת הָאֵיפָה אַחַת לְהִמָּשְׁחוֹ וְאַחַת לְחִינּוּכוֹ מָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר שָׁלֹשׁ.

§ Concerning the matter of the High Priest’s meal offering on the day of his inaugural service in the Temple, Rav Ḥisda says: A High Priest who approaches the Temple service on the day that he is anointed is required to bring two meal offerings consisting of two tenths of an ephah, one for the fact that he is anointed as the High Priest and must bring the daily meal offering of the High Priest, and one for his inauguration. Mar bar Rav Ashi says: He requires three tenths of an ephah.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
המתקרב לעבודה תחילה מאחר שנמשח – אחת להמשחו בשמן ואחת לחינוכו:
אחד להמשחו ואחד לחינוכו – לעבודת כהן הגדול.
המתקרב לעבודה – תחילה לאחר שנמשח.
אחד להמשחו – שנמשח לכהן גדול.
ואחד לחינוכו – בשביל שנתחנך היום לעבודת כהן [גדול].
אחת להמשחו לחביתים ואחת לחנוכו לעבודת כהן גדול – מר בר חייא אמר שלש כדמסיק בשלא עבד עבודה כשהוא הדיוט דאיכא אחת לחנוכו לעבודת כהן הדיוט ואחת לחנוכו לעבודת כ״ג ואחת לחביתין ויש מפרשים כגון שעמד ביום הכיפורים דאיכא עבודת יום הכיפורים בכהן גדול ולא מילתא היא דהא קרבן יחיד אין קרב ביום הכיפורים ובפרק קמא דיומא (יומא יב.) בעי אם אירע פסול בכהן גדול במה מחנכין את השני ביום הכיפורים.
ד ועוד בענין מנחתו של כהן גדול הבאה ביום שמתחנך לעבודה, אמר רב חסדא: כהן גדול המתקרב (הנכנס בתחילה) לעבודה במקדש ככהן גדול צריך להביא ביום חינוכו שתי מנחות, הבאות משתי עשרונות האיפה סולת. מנחה אחת בת עשרון אחד להמשחו לכהונה גדולה (״מנחת כהן משיח״, הבאה בכל יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב), ומנחה אחת ובה עשרון שני, הבאה לחינוכו לכהונה (״מנחת חינוך״). מר בר רב אשי אמר: שלש עשרונות סולת הוא מביא.
§ Concerning the matter of the High Priest’s meal offering on the day of his inaugural service in the Temple, Rav Ḥisda says: A High Priest who approaches the Temple service on the day that he is anointed is required to bring two meal offerings consisting of two tenths of an ephah, one for the fact that he is anointed as the High Priest and must bring the daily meal offering of the High Priest, and one for his inauguration. Mar bar Rav Ashi says: He requires three tenths of an ephah.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְלָא פְּלִיגִי הָא דַּעֲבַד עֲבוֹדָה כְּשֶׁהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט הָא דְּלָא עֲבַד עֲבוֹדָה כְּשֶׁהוּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט.:

And they do not disagree. This one, Rav Ḥisda, is referring to a High Priest who already performed the Temple service as an ordinary priest. Accordingly, he has already brought a meal offering for his inauguration as an ordinary priest. He therefore brings only two tenths of flour, one for his inauguration as High Priest and one for the daily meal offering of the High Priest. And that one, Mar bar Rav Ashi, is referring to a High Priest who has not yet performed the Temple service as an ordinary priest. He must therefore bring three tenths, one for his inauguration as an ordinary priest, one for his inauguration as High Priest, and one for the daily meal offering of the High Priest.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא לא עבד עבודה מעולם כשהוא כהן הדיוט יביא ג׳ – א׳ לחינוך תחלת עבודה מעולם. וא׳ לחינוכו אחר שנתמנה כהן גדול וא׳ להמשחו:
הא דעביד עבודה כשהוא הדיוט הא דלא עביד עבודה כשהוא הדיוט – שלש אחת לחינוכו לעבודת כהן הדיוט ואחת לחינוכו לעבודת כהן גדול ואחת לחביתין וי״מ כגון דעבד עבודה ביוה״כ ולאו מילתא היא דהא קרבן יחיד אינו קרב ביוה״כ ובפ״ק דיומא קא בעי אם אירע פיסול בכה״ג במה מחנכין את השני ביה״כ.
הא דלא עבד עבודה מעולם כשהיה הדיוט – מביא שלשה אחת לחינוך תחילת עבודה ואחת לחינוכו שנתמנה לכהן גדול ואחת להמשחו. מ״ר ז״ל.
ומסבירים: רב חסדא ומר בר רב אשי לא פליגי [אינם חולקים], שכן הא [זה] שאמר רב חסדא שצריך הכהן הגדול להביא מנחה משני עשרונים סולת מדובר במקרה דעבד כבר עשה] כהן גדול זה עבודה במקדש כשהוא כהן הדיוט, והביא מנחה לחינוכו ככהן הדיוט. ולכך עתה צריך הוא להביא רק שני עשרונים סולת, לחינוכו ככהן גדול ולמנחת חביתין הבאה בכל יום. ואילו הא [זה] שאמר מר בר רב אשי שצריך להביא מנחה משלושה עשרונים, מדובר כאשר לא עבד [לא עשה] עדיין הכהן הגדול עבודה כשהוא כהן הדיוט, ולכך צריך הוא להביא מנחה משלושה עשרונים, אחת לחינוכו ככהן הדיוט, ואחת לחינוכו ככהן גדול, ואחת למנחת חביתין.
And they do not disagree. This one, Rav Ḥisda, is referring to a High Priest who already performed the Temple service as an ordinary priest. Accordingly, he has already brought a meal offering for his inauguration as an ordinary priest. He therefore brings only two tenths of flour, one for his inauguration as High Priest and one for the daily meal offering of the High Priest. And that one, Mar bar Rav Ashi, is referring to a High Priest who has not yet performed the Temple service as an ordinary priest. He must therefore bring three tenths, one for his inauguration as an ordinary priest, one for his inauguration as High Priest, and one for the daily meal offering of the High Priest.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) נְזִירוּת הָיְתָה בָּאָה שְׁתֵּי יָדוֹת כַּמַּצָּה שֶׁבַּתּוֹדָה.:

§ The mishna teaches: The loaves that accompany the offering that the nazirite brings upon completion of his period of naziriteship would come with only two parts, parallel to the types of matza that come with the thanks offering, i.e., loaves and wafers, but not matza poached in water.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
רקיק וחלות חד הוא אלא שזה נבלל וזה נמשח.
ה שנינו במשנתנו כי מנחת הנזירות היתה באה בשתי ידות (שני חלקים, שני מינים) מתוך השלושה הבאים כמצה שבתודה, שאינה באה אלא עשר חלות מצות ועשרה רקיקי מצות, אך לא מסולת מורבכת.
§ The mishna teaches: The loaves that accompany the offering that the nazirite brings upon completion of his period of naziriteship would come with only two parts, parallel to the types of matza that come with the thanks offering, i.e., loaves and wafers, but not matza poached in water.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ז׳:י״ג,ט״ו,י״ח,כ״ט} שְׁלָמָיו לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר לַעֲשֶׂרֶת קַבִּין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת וְלִרְבִיעִית שֶׁמֶן.

The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the loaves brought with a thanks offering: “If he sacrifices it for a thanks offering, then he shall sacrifice with the thanks offering unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour poached. With cakes of leavened bread he shall present his offering with the sacrifice of his peace offerings for thanks” (Leviticus 7:12–13). “His peace offerings” serves to include the nazirite’s peace offering in the halakhot that its accompanying meal offerings must consist of ten Jerusalem kav and one-quarter of a log of oil, just like the measurements required for the cakes and wafers of the thanks offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלמיו על זבח תודת שלמיו:
לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ירושלמיו׳ – שהן שתי ידות של מצה של תודה לפי שלא נאמר בנזיר אלא חלות ורקיקין:
ולרביעית שמן – לפי שבתודה היה חצי לוג שמן חציו לחלות לרקיקין וחציו לרבוכה וכאן בנזיר שאין רבוכה דיו רביעית:
לעשרת קבין ירושלמית – דהיינו שתי ידות.
ולרביעית שמן – שבתודה דבתודה הוה בה חצי לוג ואותו חצי לוג חוצה חציו לרבוכה וחציו לחלות ורקיקין. כדאמרי׳ לקמן בפרק שתי מדות אלמא בשתי ידות שבמצה של תודה דהיינו חלות ורקיקין לא הוה בהו אלא רביעית ובנזירות דהוי בה חלות ורקיקין ולא רבוכה הוי ביה נמי רביעית שמן דהיינו שתי ידות כמצה של תודה.
שלמיו – על זבח תודת שלמיו דלא הוה צריך שהרי כבר נאמר זאת תורת זבח שלמיו ואם על תודה.
לרבות שלמי נזיר לי׳ קבין ירושלמיות – שהן ב׳ ידות של מצה שבתודה שלא היה בנזיר אלא חלות ורקיקין.
ולרביעית שמן – לפי שבתודה היה חצי לוג שמן חציו לחלות ורקיקין וחציו לרבוכה לחמץ לא היה בו שמן וכיון שבנזיר אין בו רבוכה דיו ברביעית.
ועוד תנו רבנן [שנו חכמים] נאמר בלחמים הבאים עם קרבן התודה: ״וזאת תורת השלמים אשר יקריב לה׳. אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן. על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו״ (שם ז, יא— יג). ובא המקרא היתר ״על זבח תודת שלמיו״לרבות אף את שלמי נזיר לענין שאף מנחתם באה מסולת בשיעור עשרת קבין ירושלמיות (כשיעור הסולת הבאה בחלות המצות וברקיקי המצות שבלחמי התודה) ולרביעית הלוג שמן (כשיעור השמן הבא בחלות המצות וברקיקי המצות שבלחמי התודה).
The Sages taught in a baraita: The verse states with regard to the loaves brought with a thanks offering: “If he sacrifices it for a thanks offering, then he shall sacrifice with the thanks offering unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil, and cakes mingled with oil, of fine flour poached. With cakes of leavened bread he shall present his offering with the sacrifice of his peace offerings for thanks” (Leviticus 7:12–13). “His peace offerings” serves to include the nazirite’s peace offering in the halakhot that its accompanying meal offerings must consist of ten Jerusalem kav and one-quarter of a log of oil, just like the measurements required for the cakes and wafers of the thanks offering.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) יָכוֹל לְכׇל מָה שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר מַצּוֹת.

The baraita continues: One might have thought that the verse indicates that the meal offering of the nazirite’s peace offering is equivalent to the loaves of the thanks offering concerning all that is stated with regard to the matter of the thanks offering, and that one brings three types of matza consisting of fifteen Jerusalem kav and half a log of oil. Therefore, the verse states with regard to the nazirite’s peace offering: “And a basket of unleavened bread, loaves of fine flour mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil” (Numbers 6:15), to indicate that the nazirite’s meal offering consists only of matza loaves and matza wafers, and not matza poached in water.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יכול לכל מה שאמור בענין – הואיל והקיש שלמי נזיר למצה של תודה יכול יקיש לכל ג׳ מינין של מצה ת״ל:
יכול לכל מה שאמור בענין – שיהו טעונין רבוכה.
ת״ל – בנזיר וסל מצות.
יכול לכל מה שאמור בענין – הואיל והוקשו שלמי נזיר למצה של תודה יכול לוקשו לכל ג׳ מינין שבמצה ת״ל מצות.
ויש לדון בדרשה זו: יכול יהא בא הכתוב ללמדנו שיהא דינה של מנחת שלמי הנזיר כדינה של מנחת התודה לכל מה שאמור בענין התודה, ואף בשלמי נזיר יביאו חמישה עשר קבים ירושלמיות לשלושת מיני לחמים ומחצית הלוג שמן? לכך תלמוד לומר בקרבנות הנזיר ״וסל מצות סולת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן...״ (במדבר ו, טו). ומן הכתוב ״מצות״ למדים אנו כי אין במנחת הנזיר אלא חלות מצות ורקיקי מצות, ולא רבוכה.
The baraita continues: One might have thought that the verse indicates that the meal offering of the nazirite’s peace offering is equivalent to the loaves of the thanks offering concerning all that is stated with regard to the matter of the thanks offering, and that one brings three types of matza consisting of fifteen Jerusalem kav and half a log of oil. Therefore, the verse states with regard to the nazirite’s peace offering: “And a basket of unleavened bread, loaves of fine flour mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil” (Numbers 6:15), to indicate that the nazirite’s meal offering consists only of matza loaves and matza wafers, and not matza poached in water.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) מַאי תַּלְמוּדָא אָמַר רַב פָּפָּא דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מַצּוֹת לְאַפּוֹקֵי רְבוּכָה דְּלֹא נֶאֱמַר בּוֹ מַצּוֹת דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא מַצּוֹת כָּלַל חַלּוֹת וּרְקִיקִין פָּרַט כְּלָל וּפְרָט אֵין בַּכְּלָל אֶלָּא מָה שֶׁבַּפְּרָט חַלּוֹת וּרְקִיקִין אִין מִידֵּי אַחֲרִינָא לָא.:

The Gemara clarifies: What is the biblical derivation by which “matza” indicates that loaves poached in water were not brought? Rav Pappa says: The verse indicates that the nazirite brings matza specifically from an item of which it was stated: “Matzot.” This serves to exclude loaves poached in water, of which it is not stated: Matzot. In addition, the school of Rabbi Yishmael taught: “Unleavened bread” is a generalization; “loaves of fine flour mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil” is a detail. When the Torah states a generalization and a detail, the generalization includes only what is in the detail. Therefore, loaves and wafers are included in the nazirite’s meal offering, while other items are not.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מאי תלמודא – היאך ממעטו ממצות:
אמר רב פפא לדבר שנאמר בו מצות – בתודה מקיש אותו והיינו חלות ורקיקין דכתיב חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות אבל ברבוכה לא קאמ׳ מצות:
לאפוקי רבוכה דלא נאמר בה מצות – דהא בתודה כתיב חלות מצות ורקיקי מצות וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן ואלו מצות לא כתיבי ברבוכה.
דבי ר׳ ישמעאל תנא סל מצות כו׳ – דבנזיר כתיב.
מאי תלמודא – היכי ממעט ממצות.
אמר רב פפא דבר שנאמר בו מצות – בתודה דהיינו חלות ורקיקין דכתיב (ויקרא ב) חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות לההיא איתקש המצות האמורות בנזיר אבל לרבוכה דאין כתב בהן מצות לא הוקשו לחם נזיר.
אין בכלל אלא מה שבפרט – בכל מקום שיש כלל ופרט רגיל רבינו שמואל לפרש דאיצטריך רחמנא למכתב הכלל שלא נרבה דבר הדומה לפרט וכן מוכיח כאן דאי לאו דהוה כלל ופרט משמע הכא דהוה ילפינן רבוכה מלחמי תודה.
ומבררים: מאי תלמודא [מה הלימוד, כיצד למדים כן] מן המלה ״מצות״? אמר רב פפא: מביא הנזיר במנחתו דווקא מן הדבר שנאמר בו בלחמי התודה הלשון ״מצות״ (שהם חלות ורקיקים), ולאפוקי [להוציא, למעט] רבוכה שלא נאמר בו בקרבן התודה לשון ״מצות״ (שכן נאמר בהם ״...וסולת מורבכת חלות בלולות בשמן״). ועוד למדנו: מנין שאין במנחת הנזיר אלא חלות מצות ורקיקי מצות ולא רבוכה, שכן החכם דבי [של בית מדרשו] של ר׳ ישמעאל תנא [שנה] על הנאמר במנחת הנזיר ״וסל מצות סולת חלות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן...״. ״מצות״ — הרי זה כלל, ״חלות בלולות בשמן״ וכן רקיקין (״ורקיקי מצות משוחים בשמן״) — הרי זה פרט, ומכלל המידות שהתורה נדרשת בהן הוא שבמקרא בו יש כלל ופרטאין בכלל אלא מה שבפרט, ומעתה אף בענייננו נסיק כי חלות ורקיקיןאין [כן] כלולים במנחת הנזיר, ואולם מידי אחרינא [דבר אחר] וכגון הרבוכה — לא נכלל במנחת הנזיר.
The Gemara clarifies: What is the biblical derivation by which “matza” indicates that loaves poached in water were not brought? Rav Pappa says: The verse indicates that the nazirite brings matza specifically from an item of which it was stated: “Matzot.” This serves to exclude loaves poached in water, of which it is not stated: Matzot. In addition, the school of Rabbi Yishmael taught: “Unleavened bread” is a generalization; “loaves of fine flour mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil” is a detail. When the Torah states a generalization and a detail, the generalization includes only what is in the detail. Therefore, loaves and wafers are included in the nazirite’s meal offering, while other items are not.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144