כ. יומא יב, א: טעם הפטור ממזוזה בלשכת פרהדרין1
ביומא יא, ב הובאו שתי ברייתות: ״תנו רבנן: בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין – חייבת במזוזה״, ו״תניא אידך: בית הכנסת ובית השותפין ובית האשה – מטמאין בנגעים״. לברייתא השנייה מביאה הגמרא סתירה מהברייתא ״יכול יהיו בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים? תלמוד לומר ובא אשר לו הבית – מי שמיוחד לו, יצאו אלו שאין מיוחדין לו״, ותירצה בשלשה תירוצים: ״לא קשיא: הא רבי מאיר, הא רבנן, דתניא: בית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן הכנסת – חייב במזוזה, ושאין בה בית דירה – רבי מאיר מחייב, וחכמים פוטרין. ואיבעית אימא: הא והא רבנן, ולא קשיא; הא דאית בה בית דירה, הא דלית בה בית דירה. ואי בעית אימא: הא והא דלית בה בית דירה [יב, א] והא דכרכים והא דכפרים״. על התירוץ השלישי מקשה הגמרא: ״ודכרכים אין מטמא בנגעים? והתניא: אחזתכם – אחזתכם מטמאה בנגעים, ואין ירושלים מטמאה בנגעים. אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד. – הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים, ואף על גב דכרכים נינהו״, ותירצה: ״אימא: אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא מקום מקודש בלבד״. אם כן, לשיטת רבי יהודה אין מקום מקודש מיטמא בנגעים, ומתיישבת הברייתא שאין בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים.
רש״י פירש בסוגיין את מחלוקת רבי יהודה ורבנן כך: ״ואין ירושלים מטמאה בנגעים – שאין אחוזה להם, קסבר: לא נתחלקה לשבט יהודה ובנימין, אלא כל השבטים שוין בה. אני לא שמעתי – קסבר: נתחלקה לשבטים. אלא מקום מקדש בלבד – שכשקנה דוד את גורן מארונה היבוסי גבה הכסף מכל שבט ושבט, כדאמרינן בספרי, ובשחיטת קדשים
(זבחים קטז, ב)״. ונראה, שטעמו של רבי יהודה הוא רק מפני שמקום המקדש לא נתחלק לשבטים. אמנם, בסוגיה מקבילה במסכת מגילה כו, א פירש רש״י את שיטת רבי יהודה כך: ״אני לא שמעתי – שלא יהא מיטמא אלא מקום מקדש בלבד, משום דבית של קודש הוא, וגבי נגעים ובא אשר לו הבית
(ויקרא יד, לה) בעינן, אבל ירושלים מיטמא בנגעים, דסבר נתחלקה לשבטים, ואחוזתכם קרינא ליה...״. על סתירה זו בדברי רש״י בעניין טעמו של רבי יהודה עומד הגריי״ו להלן.
א. יישוב הסתירה בפירש״י כאן ובמסכת מגילה
וכבר תמה בגבורת ארי ליומא (יב, א ד״ה אני) וכן בטורי אבן למגילה (כו, א ד״ה אני), אמאי פירש״י כאן דס״ד דרבי יהודה סבר שרק מקום מקדש אינו מטמא משום שאינו מיוחד לשום שבט, ואמאי לא פירש כפירושו במגילה כו, א שמקום מקדש הוא קודש, וגבי נגעים בעינן ובא אשר לו הבית.
ונראה, עפ״י מה שכתבו בתוספות ישנים יא, ב ד״ה יצאו אלו2: ״ומהאי טעמא פטורה לשכת פרהדרין וכרבי יהודה מיתוקמא, דאילו לרבנן אמאי צריך קרא. והא דירה בעל כרחיה לא שמה דירה. ולקמן פריך דלא כרבי יהודה מיתוקמא״. וכל המעיין רואה, שיש כאן שיבוש הדפוס והשמטה של דברים3.
ולכאורה כך כוונתם, שעל כרחך הדרש יצאו אלו שהן קודש מיתוקמא אליבא דרבי יהודה דפוטר לשכת פרהדרין ממזוזה, דאילו רבנן דמחייבי לשכת פרהדרין במזוזה, בעל כרחך דלא סבירא להו האי דרשא יצאו אלו שהן קודש, שהרי לשכת פרהדרין היא קודש וחייבת במזוזה.
ואחר כך הקשו: אם כן למה לו לרבי יהודה לומר דלשכת פרהדרין פטורה מהתורה דדירה בעל כרחיה לא שמיה דירה, ורק משום גזירה שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים
(לעיל י, ב), אמאי לא אמרו דלהכי פטורה משום שהיא קודש?
והסיום של תוספות ישנים ״ולקמן פריך דלא כרבי יהודה מיתוקמא״ – מחוסר הבנה. ולכן נ״ל להגיה וצ״ל: ״ולקמן פירשתי דלא מיתוקמא כרבי יהודה״. וכוונתם למה שכתבו שם יב, א ד״ה הא בתי כנסיות: ״וא״ת, כל זמן דקיימינן דבית המקדש קאמר, מאי שנא בית המקדש מירושלים? אי משום דירושלים נחלקה לשבטים בית המקדש נמי נחלק ... אי נמי יש לומר דטעמא דרבי יהודה כדאמרן: יצאו אלו שהם קודש, ולכן ממעט ירושלים. אבל אין נראה לומר כן, דאי משום קדושה פטר רבי יהודה הר הבית ממזוזה דבעינן ביתך חול [וכן ובא אשר לו הבית ניבעי נמי חול], אם כן לא היה לו לגזור שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים הוא, דליכא למיגזר הכי אלא כשיהא פטור ממזוזה דלשכת פרהדרין משום דדירה בעל כרחיה לא שמה דירה, ואם היינו מפרשים שסובר המקשה טעם דרבי יהודה משום דיצאו אלו שהם קודש, הכא לא הוה ידע האי גזירה״. הרי לפנינו, שהתוספות ישנים פירשו, דהברייתא יצאו אלו שהן קודש לא מיתוקמא כרבי יהודה.
מיהו קשה במה שכתבו בתוספות ישנים דליכא לאוקמי הברייתא יצאו אלו שהן קודש כרבנן, דהא מחייבי לשכת פרהדרין במזוזה אעפ״י שהוא קודש – והא רבנן יהבו טעמייהו משום שהיה בה בית דירה לכהן גדול, ולהכי חייב במזוזה, מה שאין כן הר הבית והלשכות, והעזרות דמי לכל הלשכות שהיו במקדש, שלא היה להן מזוזה.
וצריך לומר, שהתוספות ישנים פירשו יצאו אלו שהן קודש אפילו אם יש בהם בית דירה, וכדברי רבי יהודה, והלא כמה לשכות היו בבית המקדש ולא היה להן מזוזה, ועל זה כתבו שברייתא זו אי אפשר לאוקמי כרבנן, שהרי רבנן סברי שלשכת פרהדרין חייבת במזוזה, ולדידהו כל שיש בו בית דירה חייבת במזוזה אפילו הוא קודש. ושאר הלשכות פטרו רבנן ממזוזה, כמו שכתבו התוספות, משום שלא שימשו לבית דירה בכל שנה (י, א תוד״ה חוץ), או שלא היה שם עיקר דירה, כמו שכתבו התו״י (שם). ועיין בריטב״א (יא, ב ד״ה יצאו) שפירש גם כן שהברייתא יצאו אלו שהן קודש היא דלא כרבנן, דהא הם מחייבים בלשכת פרהדרין.
ולפי הנ״ל יש ליישב מה שדחק לרש״י לפרש הא דס״ד דרבי יהודה לא אמר אלא מקום מקדש בלבד, אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמאין בנגעים, משום דמקום המקדש לא היה קנוי לשום שבט, ולא רצה לפרש משום שהוא קודש – שגם לרש״י הוקשה קושיית התו״י, דאי נימא דמשום קודש לא חשיב בית, אם כן למה לרבי יהודה לומר שלשכת פרהדרין פטורה ממזוזה משום דדירה בעל כרחו לא שמה דירה? על כן פירש״י כמו שפירש בתו״י בתירוצו הראשון, שמקום המקדש היה שייך לכל ישראל כנ״ל, ולרש״י לא ניחא לומר דהס״ד דגמרא לא ידע הך ברייתא דגזירה, כמו שכתב בתו״י, שהרי בסוגיא דידן מובאה ברייתא זו. אבל במגילה שפיר פירש רש״י, דס״ד דרק מקום מקדש בלבד מטמא משום שהוא קודש. ושם יש לומר שהס״ד לא ידע הך ברייתא דגזירה, ששם לא הובאה ברייתא זו.
ב. השוואת הברייתא בבבלי ובירושלמי ופירושה בשיטות הראשונים
והנה, בתוספות ישנים מביא את הירושלמי בפ״ק דיומא (ה״א) בקיצור, וזה לשונו המלא של הירושלמי: ״בשעריך אית תניי תני: פרט לשערי הר הבית והעזרות, אית תניי תני: לרבות. מאן דאמ׳ פרט – רבי יהודה, מאן דאמר לרבות – רבנן. יאות אמר רבי יהודה, מה טעמא דרבנן? בשעריך, וכי בית דירה הן?! התיב רבי יוסי בי רבי בון: והתני: בשעריך לרבות שערי מדינה, וכי בית דירה הן?! לא, שבהן הן נכנסין לבית דירה, והכא שבהן היו נכנסין לבית דירה״.
ועי׳ בגליון הש״ס שם שפירש, ״דרבי יהודה דפוטר בלשכת פלהדרין [לא מטעם דירת ארעי רק] מטעם שהוא קודש״, פוטר גם בשערי הר הבית והעזרות, ״ורבנן, דמחייבי לשכת פלהדרין אף שהוא קודש, מחייבי גם כן בשערי הר הבית״. אולם פירוש זה לא ייתכן לפי התוספות ישנים שכתבו (יב, א ד״ה הא), שברייתא זו שפוטרת שערי הר הבית והעזרות לא מיתוקמא אליבא דרבי יהודה, דאם לא כן לא היה צריך לגזור בלשכת פרהדרין שלא יאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורים, שהכל יודעים שמקום קודש פטור.
והנכון כמו שפירש בקרבן העדה, שטעמו של רבי יהודה דפוטר לשכת פרהדרין הוא משום שהיא דירה בעל כרחו, היינו ״שאינה דירת קבע״ ולהכי פוטר גם שערי הר הבית והעזרה, ורבנן מחייבי דסברי דירה בעל כרחיה שמה דירה מחייבי גם שערי הר הבית והעזרות, כדמסיק, שאע״ג שאינם בית מכל מקום חייבים, משום ״שבהם נכנסים לבית דירה״.
ועדיין קשה, מה טעמא דרבי יהודה שפוטר שערי הר הבית והעזרות, והרי לא פליג ר״י על הברייתא דבשעריך אתי לרבות שערי המדינות, כמו שכתב בקרבן עדה, ומאי שנא שערי הר הבית משערי מדינה? וצריך לומר, דרבי יהודה ורבנן לטעמייהו, דרבנן סברי דלשכת פרהדרין היא דירה ולכן מחייבי בשערי הר הבית והעזרות בשביל שבהם נכנסים לדירה, כמו שפירש בקרבן העדה, ור״י לטעמו, שסובר דלשכת פרהדרין אינה דירה וחייבת במזוזה רק משום גזירה ולהכי פוטר שערי הר הבית והעזרה לפי שאין בהם כניסה לבית דירה.
ובתוספות ישנים (י, ב ד״ה ורבי יהודה) הקשו: אמאי לא אמרה הגמרא ״דטעמיה דרבי יהודה דפטר לשכת פרהדרין משום דלא נחלקה ירושלים לשבטים״? ותירצו, דאי משום הא ״לא הוה שייך לחיובי ביה מזוזה משום גזירה שמא יאמרו [כהן גדול חבוש בבית האסורים], דכולי עלמא ידעי דהר הבית פטור ממזוזה דלאו ביתו הוא״. ואחר כך כתבו: ״ובירושלמי יש ברייתא דתני בה ובשעריך פרט לשערי הר הבית לשכות ועזרה, ותניא אידך לרבות, ומוקי לה: חדא כרבי יהודה וחדא כרבנן״.
נראה, שהתוספות ישנים סוברים שהברייתא בירושלמי היא אותה הברייתא שבגמרא דידן, והתו״י גרסו גם בירושלמי ״והלשכות״. מיהו בירושלמי שלפנינו ליתא תיבת ״והלשכות״, וגם יש שינוי בילפותא, דבגמרא דידן יליף מבית, מה בית שהוא חול אף כל שהוא חול יצאו אלו שהן קודש, ובירושלמי יליף מתיבת בשעריך פרט לשערי הר הבית. ופשטות הדברים היא, שרבי יהודה סבר ששערי הר הבית לא מיקרי שעריך.
ולכן נראה לפרש כפירוש גליון הש״ס בירושלמי שם, שרבי יהודה פוטר משום שהוא קודש, וגם לשכת פרהדרין פטורה לר״י משום שהיא קודש. ומתפרש היטב מה שאמרו בירושלמי אח״כ: ״מאן דאמר פרט – רבי יהודה, מאן דאמר לרבות – רבנן״. ופירוש זה מרווח יותר, שלפי פירוש קרבן העדה קשה להסביר מה שאמרו ״מאן דאמר לרבות – רבנן״. ובפני משה פירש: דרבנן ״סבירא להו דכל שיש בה בית דירה חייבת״. ותמוה מאד, איזה בית דירה יש בשערי הר הבית והעזרות? כדפריך אח״כ: מאי טעמא דרבנן בשעריך, וכי בית דירה הן?! ומה דמשני אחר כך: שבהן הן נכנסים לבית דירה, יש בו כדי להסביר טעמא דרבנן שמחייבים בשערי הר הבית במזוזה, ואעפ״י שאין בהם בית דירה, מכל מקום הם חייבים לפי שבהן נכנסים לבית דירה, אבל אין בו כדי לבאר מה שאמרו: מאן דאמר לרבות – רבנן. הרי רבנן מחייבים לשכת פרהדרין במזוזה לפי שיש בה דירה לכהן גדול, וזה הטעם אינו שייך בשערי הר הבית!
ולפי הפירוש שפירשנו יש לומר, שהירושלמי פליג על הבבלי וסובר דטעמא דרבי יהודה אינו משום דדירה בעל כרחו לא שמה דירה, אלא הטעם הוא משום שאינו קודש, והירושלמי לא חש לקושיית התוספות ישנים, ואם כן לא הוה לרבי יהודה לחייב לשכת פרהדרין משום גזירה, אלא סבר שגם לפי טעם זה שייך גזירה שיאמרו כהן גדול חבוש בבית האסורין, מכיון שאין רואים בו מזוזה. ושיטת הבבלי אינה כן, דהבבלי שקיל וטרי בטעמא דרבי יהודה, ומסיק דטעמא דר״י הוא משם דירה בעל כרחו, ולא אמר דטעמא הוא משום שהוא קודש. וכן כתב בגבורת ארי4.
ולפי זה צריך לומר, שהברייתא יצאו אלו שהן קודש מיתוקמא אליבא דרבנן. ואף שהם מחייבים לשכת פרהדרין במזוזה הוא משום דירת כהן גדול, וכל שיש בו דירה חייב במזוזה אפילו אם הוא קודש. וזה עפ״י מה שהביא הש״ך בשם הדרישה (יו״ד סי׳ רפו ס״ק ב).
ולפי זה לא קשה מה שמחייבים רבנן לשכת פרהדרין במזוזה, אף שאמרו בברייתא: יצאו אלו שהן קודש, ומיתוקמא כרבנן כנ״ל, משום שיש בה דירה ממש שהכהן גדול דר בה. אולם, הנך דחשיב בברייתא: הר הבית והלשכות והעזרות, שאין בהם דירה ממש – פטורים ממזוזה לפי שהם קודש, מה שאין כן שערי בתים ושערי חצרות ושערי מדינות שאינם קודש – חייבים אף על פי שאין בהם בית דירה, דסגי במה שיוצאים ונכנסים בהם. וכן כתב המאירי ליומא י, א: ״אין הבית חייב במזוזה אלא אם כן היתה בו דירה של חול, אעפ״י שגופו קודש חייב במזוזה״.
ודברים אלה מפורשים
ברמב״ם הל׳ מזוזה פ״ו ה״ו: ״הר הבית, הלשכות והעזרות ובתי כנסיות ובתי מדרשות שאין בהם בית דירה פטורים לפי שהם קודש. בית הכנסת של כפרים שהאורחים דרים בו חייב במזוזה. וכן בית הכנסת של כרכים אם היה בו בית דירה חייב. כל השערים שהיו במקדש לא היו להם מזוזות חוץ משער ניקנור ושלפנים ממנו, ושל לשכת פרהדרין, מפני שהלשכה הזאת היתה בית דירה לכהן גדול בשבעת ימי ההפרשה״. וזה ממש כדברי הדרישה. ולא כהתוספות ישנים, שכתבו דהברייתא מיתוקמא כרבי יהודה, דאי לרבנן הא מחייבי לשכת פרהדרין במזוזה אעפ״י שהוא קודש, אלא הרמב״ם סובר דשפיר מיתוקמא כרבנן, שגם הם פוטרים שערי הר הבית והעזרות ממזוזה לפי שהם קודש, ורק בלשכת פרהדרין מחייבים לפי שיש בה דירה לכהן גדול
5.