×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַתְנִי׳: הָאוֹמֵר אהֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת לֹא יָבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת בְּמַרְחֶשֶׁת לֹא יָבִיא בְּמַחֲבַת מָה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת מַרְחֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ כִּיסּוּי מַחֲבַת אֵין לָהּ כִּיסּוּי דִּבְרֵי ר׳רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי ר׳רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר במַרְחֶשֶׁת עֲמוּקָּה וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁין (רַכִּין) מַחֲבַת צָפָה וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁין.:
MISHNA: One who takes a vow to bring a meal offering to the Temple and says: It is incumbent upon me to bring a meal offering prepared in a maḥavat, may not bring one prepared in a marḥeshet. Similarly, if he says: It is incumbent upon me to bring a meal offering prepared in a marḥeshet, he may not bring one prepared in a maḥavat. The mishna clarifies: What is the difference between a maḥavat and a marḥeshet? A marḥeshet has a cover, whereas a maḥavat does not have a cover; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Ḥanina ben Gamliel says: A marḥeshet is deep, and due to the large amount of oil, its product is soft because it moves about [roḥashin] in the oil. A maḥavat is flat, as the sides of the pan are level with the pan, and due to the small amount of oil, its product is hard.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מחבת צפה – אין לה בית קיבול אלא חלקה היא דכתיב על מחבת:
מתני׳ רוחשין – שהכלי עמוק והיה כל השמן במקום אחד וכשמניח אדם אצבעו על המנחה נד השמן בתוכה.
מרחשת – לשון רמש דמתרגמינן רחשין.
צפה – שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה ומתפזר השמן באוגני הכלי ולהכי קשה וכמו (שבת דף ה:) צף על פני המים.
א משנה הנודב מנחה למקדש ואומר ״הרי עלי מנחה העשויה במחבת״לא יביא מנחה העשויה במרחשת. שאין הוא יוצא ידי נדרו, אלא כאשר מביא כאותה מנחה שנדב. וכן האומר ״הרי עלי מנחה העשויה במרחשת״לא יביא מנחה העשויה במחבת. ואף שמנחות אלה דומות זו לזו, שכן שתיהן נעשות בכלי, מכל מקום הריהן מנחות שונות, ואין לשנות ממנחה שנדר בה למנחה אחרת. ומסבירים מה השוני בין המחבת לבין המרחשת — המרחשת יש לה כיסוי, ואילו המחבת אין לה כיסוי. אלו דברי ר׳ יוסי הגלילי. ר׳ חנינא בן גמליאל אומר: ההבדל ביניהן הוא בזה שהמרחשת עמוקה ונותנים בה הרבה שמן, ומתוך כך, מעשיה (הדברים הנעשים בה, העיסה שבה) רוחשין (מתנועעים) בתוכה והינם רכים. ואילו המחבת הריהי צפה (שטוחה, שאינה עמוקה), ואין נותנים בה אלא שמן מועט, ומתוך כך מעשיה (הדברים הנעשים בה, העיסה המיטגנת בה) הינם קשין, שאינם רכים.
MISHNA: One who takes a vow to bring a meal offering to the Temple and says: It is incumbent upon me to bring a meal offering prepared in a maḥavat, may not bring one prepared in a marḥeshet. Similarly, if he says: It is incumbent upon me to bring a meal offering prepared in a marḥeshet, he may not bring one prepared in a maḥavat. The mishna clarifies: What is the difference between a maḥavat and a marḥeshet? A marḥeshet has a cover, whereas a maḥavat does not have a cover; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Ḥanina ben Gamliel says: A marḥeshet is deep, and due to the large amount of oil, its product is soft because it moves about [roḥashin] in the oil. A maḥavat is flat, as the sides of the pan are level with the pan, and due to the small amount of oil, its product is hard.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) גְּמָ׳: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי אִילֵּימָא מַרְחֶשֶׁת דְּאָתְיָא אַרִחוּשֵׁי הַלֵּב כְּדִכְתִיב {תהלים מ״ה:ב׳} רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב וּמַחֲבַת דְּאָתְיָא אַמַּחְבּוֹאֵי הַפֶּה כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי מְנַבַּח נַבּוֹחֵי.

GEMARA: The Gemara inquires: As the Torah does not describe the different vessels, what is the reason for the interpretation of Rabbi Yosei HaGelili, explaining that a marḥeshet has a cover and a maḥavat does not have a cover? If we say that the term marḥeshet indicates that the offering comes to atone for the sinful musings [raḥashei] of the heart, as it is written: “My heart muses [raḥash] on a goodly matter” (Psalms 45:2), and therefore this meal offering must be prepared in a covered vessel just as the thoughts of the heart are hidden, this interpretation is insufficient. And if we say that the term maḥavat indicates that the offering comes to atone for transgressions committed with the corners of [ammaḥavo’ei] the mouth, as people say with regard to someone who speaks loudly: He is barking [minbaḥ nevuḥei], and therefore this meal offering must be prepared in an open vessel, this interpretation is also insufficient.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארחושי הלב – הרהורי הלב:
אמחבואי הפה כדאמרי אינשי קא מבח בוחי כלומר שנובח כלו׳1 דבור הפה דכתיב ועל מחבת. כלומר מה שאופין בו אינן בתוכו אלא על גבו שאין לו בית קיבול:
1. נראה דצ״ל כלומר שנובח בפה: מרחשת דאתיא ארחושי. כלומר דבור הפה.
גמ׳ מאי טעמא דר״י – דמרחשת יש לה כיסוי ומחבת אין לה כיסוי.
אי נימא – דממשמעותא דמדנקראת מרחשת דמשמע דאתיא ארחושי הלב שהוא דבר מכוסה לפיכך מעשיה מכוסין ומחבת באת אמחבואי הפה לשון ניביה שהוא בגלוי.
רחושי הלב – הרהור עבירה.
מחבואי הפה – נבוחי הפה כגון שהרכיל.
ב גמרא ומבררים: מאי טעמא [מה הטעם, המקור] לדברי ר׳ יוסי הגלילי שהמרחשת מכוסה והמחבת גלויה, שהרי בתורה לא נאמר כיצד נראים כלים אלה? אילימא [אם תאמר] שלמד כן, שהרי מנחת המרחשת, מתוך דאתיא ארחושי הלב היא באה לכפר על רחשי, מחשבות עבירה של הלב] שכן המחשבה נקראת ״רחש״, כדכתיב [כמו שנאמר]: ״רחש לבי דבר טוב״ (תהלים מה, ב). וכשם שמחשבת הלב מכוסה, אף מנחה זו נעשית בכלי מכוסה. ואילו מנחת המחבת, מתוך דאתיא היא באה] לכפר על עוונות שהיו במחבואי הפה, ברכילות, והרי הדיבור גלוי, וכדאמרי אינשי [כמו שאומרים אנשים] על אדם המדבר בקול רם שהוא מנבח נבוחי [נובח נביחות], ולכך היא נעשית בכלי גלוי.
GEMARA: The Gemara inquires: As the Torah does not describe the different vessels, what is the reason for the interpretation of Rabbi Yosei HaGelili, explaining that a marḥeshet has a cover and a maḥavat does not have a cover? If we say that the term marḥeshet indicates that the offering comes to atone for the sinful musings [raḥashei] of the heart, as it is written: “My heart muses [raḥash] on a goodly matter” (Psalms 45:2), and therefore this meal offering must be prepared in a covered vessel just as the thoughts of the heart are hidden, this interpretation is insufficient. And if we say that the term maḥavat indicates that the offering comes to atone for transgressions committed with the corners of [ammaḥavo’ei] the mouth, as people say with regard to someone who speaks loudly: He is barking [minbaḥ nevuḥei], and therefore this meal offering must be prepared in an open vessel, this interpretation is also insufficient.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֵימָא אִיפְּכָא מַחֲבַת דְּאָתְיָא אַמַּחְבּוֹאֵי הַלֵּב דִּכְתִיב {בראשית ל״א:כ״ז} לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרוֹחַ מַרְחֶשֶׁת דְּאָתְיָא אַרִחוּשֵׁי כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי הֲוָה מְרַחֲשָׁן שיפתותיה אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ.:

The reason these interpretations are insufficient is that one can also say the opposite, and suggest that the name maḥavat indicates that the offering must be prepared in a closed vessel, as it comes to atone for the secret musings of the heart, as it is written that Laban said to Jacob: “Why did you flee secretly [naḥbeita]” (Genesis 31:27). Likewise, with regard to marḥeshet, one can say that it must be prepared in an open vessel, as it comes to atone for whispers [reḥushei] of the mouth which are heard and revealed, as people say: His lips were whispering [meraḥashan]. Therefore, Rabbi Yosei HaGelili cannot derive the meanings of the terms marḥeshet and maḥavat from the verses; rather, his interpretation is learned as a tradition.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נחבאת – טמונה ולב חבוי וטמון הוא.
אלא גמרא – דזו מכוסה וזו מגולה.
ואולם אפשר להקשות על הסבר זה: אימא איפכא [אמור להיפך], ובאופן זה: מנחת המחבת היא זו הנעשית בכלי מכוסה, וטעם הדבר — משום דאתיא היא באה] לכפר על מחבואי הלב, דכתיב כן נאמר] בדברי לבן ליעקב: ״למה נחבאת לברח ותגנוב אותי...״ (בראשית לא, כו). ואילו מנחת המרחשת היא המנחה הנעשית בכלי גלוי, וטעם הדבר — משום דאתיא ארחושי היא באה לכפר על רחשים, דיבורים], שכן הדיבור נקרא ״רחש״, כדאמרי אינשי [כמו שאומרים אנשים] בתיאור האדם המדבר: הוה מרחשן שיפתותיה [היו שפתיו מרחשות]! ומסכמים: לא למד ר׳ יוסי הגלילי את ההבחנה בין מרחשת למחבת מן הכתובים, אלא גמרא גמירי לה [מסורת מקובלת היא] כי המרחשת מכוסה והמחבת גלויה.
The reason these interpretations are insufficient is that one can also say the opposite, and suggest that the name maḥavat indicates that the offering must be prepared in a closed vessel, as it comes to atone for the secret musings of the heart, as it is written that Laban said to Jacob: “Why did you flee secretly [naḥbeita]” (Genesis 31:27). Likewise, with regard to marḥeshet, one can say that it must be prepared in an open vessel, as it comes to atone for whispers [reḥushei] of the mouth which are heard and revealed, as people say: His lips were whispering [meraḥashan]. Therefore, Rabbi Yosei HaGelili cannot derive the meanings of the terms marḥeshet and maḥavat from the verses; rather, his interpretation is learned as a tradition.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּ׳.: מַרְחֶשֶׁת עֲמוּקָּה דִּכְתִיב {ויקרא ז׳:ט׳} וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת מַחֲבַת צָפָה דִּכְתִיב {ויקרא ז׳:ט׳} וְעַל מַחֲבַת.

§ The mishna teaches: Rabbi Ḥanina ben Gamliel says that a marḥeshet is deep, whereas a maḥavat is flat. The Gemara explains the reason for this opinion: A marḥeshet is deep, as it is written with regard to this meal offering: “And all that is made in the marḥeshet (Leviticus 7:9). The use of the term “in” indicates that this meal offering is prepared inside a vessel, i.e., a deep container. Conversely, a maḥavat is flat, with the sides of the pan level with the pan, as it is written with regard to this meal offering: “And on the maḥavat (Leviticus 7:9). The use of the term “on” indicates that it is prepared on the vessel, not inside it. Therefore, a flat vessel is required.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במרחשת – משמע בתוכה אלמא יש לה תוך.
ועל מחבת – משמע עליה ולא בתוכה דאין לה תוך.
ג עוד שנינו במשנתנו כי ר׳ חנינא בן גמליאל אומר שהמרחשת היא עמוקה ואילו המחבת שטוחה (״צפה״), ומבררים מה מקור הבחנה זו: המרחשת עמוקהדכתיב כן נאמר] במנחתה ״וכל נעשה במרחשת״ (ויקרא ז, ט), והרי זה מלמד שהדברים נעשים בכלי שיש לו תוך, והרי שעמוקה היא. ואילו המחבת הריהי צפה (שטוחה) — דכתיב כן נאמר] במחתה באותו כתוב ״ועל מחבת״ — והרי זה מלמד שהדברים נעשים עליה ולא בתוכה, משמע שאין לה תוך.
§ The mishna teaches: Rabbi Ḥanina ben Gamliel says that a marḥeshet is deep, whereas a maḥavat is flat. The Gemara explains the reason for this opinion: A marḥeshet is deep, as it is written with regard to this meal offering: “And all that is made in the marḥeshet (Leviticus 7:9). The use of the term “in” indicates that this meal offering is prepared inside a vessel, i.e., a deep container. Conversely, a maḥavat is flat, with the sides of the pan level with the pan, as it is written with regard to this meal offering: “And on the maḥavat (Leviticus 7:9). The use of the term “on” indicates that it is prepared on the vessel, not inside it. Therefore, a flat vessel is required.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן ב״שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מַרְחֶשֶׁת יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.

§ The mishna teaches that if one vows: It is incumbent upon me to bring a meal offering prepared in a marḥeshet, he is obligated to bring a meal offering of that type. With regard to this, the Sages taught that Beit Shammai say: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a marḥeshet, without using the term: Meal offering, or the preposition: In, in such a case the money for the meal offering should be placed in a safe place until the prophet Elijah comes heralding the Messiah, and clarifies what should be done.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
האומר הרי עלי במרחשת – והוא הדין כי אמר הרי עלי במחבת1 אי ודאי על שם כלים נקראו שזה כלי שמו מרחשת וזה כלי [שמו] מחבת יביא ואין בו ספיקא ואם על שם מעשיהם נקראו דהאי אתי ארחושי הלב והאי אמחבואי הפה ואיכא למימר איפכא ולא ידע מאי בעי לאיתויי:
1. פירושו בזה הוא כמו פי׳ הקונטרס שהביאו תוס׳ בד״ה מספקא וע״ש.
האומר הרי עלי מרחשת – דלא אמר במרחשת.
יהא מונח – הנדר עד שיבא אליהו.
ד ועוד בדין המרחשת, תנו רבנן [שנו חכמים], בית שמאי אומרים: אדם הנודר בלשון ״הרי עלי מנחת מרחשת״, ואף בלשון חסרה ״הרי עלי במרחשת״ — הריהו חייב במנחת מרחשת, ואולם האומר ״הרי עלי מרחשת״יהא מונח הדבר בספקו עד שיבא אליהו הנביא, ויתברר מה דינו.
§ The mishna teaches that if one vows: It is incumbent upon me to bring a meal offering prepared in a marḥeshet, he is obligated to bring a meal offering of that type. With regard to this, the Sages taught that Beit Shammai say: With regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a marḥeshet, without using the term: Meal offering, or the preposition: In, in such a case the money for the meal offering should be placed in a safe place until the prophet Elijah comes heralding the Messiah, and clarifies what should be done.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) מְסַפְּקָא לְהוּ אִי עַל שׁוּם כְּלִי נִקְרְאוּ אוֹ עַל שׁוּם מַעֲשֵׂיהֶן.

The Gemara elaborates: Beit Shammai are uncertain with regard to the source of the terms marḥeshet and maḥavat, whether the offerings are called these names due to the specific vessel in which each meal offering is prepared, or whether they are called these names due to the manner of their preparation. The significance of this distinction is that if the term marḥeshet is referring to a specific type of vessel, then if one takes a vow: It is incumbent upon me to bring a marḥeshet, he must bring an actual vessel of that type, whereas if the term is referring to the manner of preparation of the meal offering then he is obligated to bring that type of meal offering. Since Beit Shammai are uncertain which is the correct interpretation, they rule that he must wait until the prophet Elijah comes.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מספקא להו אי על שם כליין נקראו – מחבת ומרחשת שיש כלי ששמו מחבת ויש כלי ששמו מרחשת.
או על שם מעשיהן – נקראו שזו מעשיה רוחשין וזו מעשיה קשין הילכך איכא למימר מנחה נדר ואיכא למימר לא התנדב מנחה אלא כלי שרת עצמו אי על שם הכלי קרי לה קרא מנחה הנעשית במרחשת אבל מנחה גופה לא איקראי מרחשת האי כלי נדר ואינו מביא מנחה אלא א״כ אמר הרי עלי מנחת מרחשת או הרי עלי במרחשת ואיכא למימר נמי על שם מעשיה איקראי מרחשת ולא על שם כלי אלא המנחה עצמה זה שמה וזה מנחה התנדב ולא כלי יהא מונח עד שיבא אליהו.
מספקא להו אי על שם כליין נקראו – מחבת ומרחשת שבמרחשת בעי לאיתוייה ונפיק או על שם מעשיהן על שם רחישה (רחישת הלב או רחישת שפתים) וכיון דלא ידעינן להי נתכוין אי ארחושי הלב או ארחישת שפתים יהא מונח עד שיבא אליהו כך פירש בקונטרס ועל חנם נקט לפירושו אי על שם כליין נקראו דאפי׳ פשיטא ליה לשם מעשיהן איכא לספוקי אי ארחושי הלב נתכוין ומביא במרחשת אי ארחושי הפה ומביא במחבת לפיכך נראה דנקט על שם כליין למימר דמספקא לן אי כלי נדר או למנחה נתכוין וא״ת ואמאי יהא מונח יביא מרחשת ומנחת מרחשת מספק כדאשכחן לקמן (דף קז.) פירשתי ואיני יודע מה פירשתי שיש לו להביא כל הספקות לפטור עצמו מנדר וי״ל דמיירי כגון דאמר מעות הללו או סולת זה למרחשת ומיהו קשה דלתקן מעות הללו יביא מעות של חולין ויקנה מרחשת ויאמר דאם כלי נדר יהא הכלי קנוי בהן ויש לומר כגון שהפריש מעות והקדישן למרחשת כמו שידרשו חכמת הלשון.
או על שם מעשיהן – ולית להו לבית שמאי הא דאמר רב אשי בריש מכילתין (דף ג:) מחבת לשם מרחשת במנא קא מחשב ומחשבה במנא לא פסלה.
אילימא מרחשת דאתיא ארחושי הלב כו׳. לפי שכל הקרבנות כגון חטאת אשם עולה ושלמים מפורש בהו על מה הם באים ולא כן במנחות לזה אמרו שבמעשיהם של מנחות מורים על מה הם באים מרחשת דאתיא ארחושי הלב כו׳ פירש רש״י הרהור עבירה עכ״ל עולה נמי באה אהרהור עבירה אלא דהיינו עשיר אבל המנחה היא קרבן עני. ודאמר אמחבואי הלב דכתיב למה נחבאת גו׳ פרש״י שהלב חבוי וטמון הוא עכ״ל ועי״ל דמיירו למה נחבאת בלב כמפורש ותגנוב את לבבי גו׳ וק״ל:
ומסבירים את ספקם של בית שמאי: מספקא להו [היה מסופק להם] מדוע נקראו מנחת המרחשת ומנחת המחבת כן, אי [אם] על שום [שם] הכלי שבו הן נעשות נקראו, שהשמות ״מרחשת״ ו״מחבת״ מיוחדים הם לכלים, ו״מנחת מרחשת״ או ״מנחת מחבת״ משמעה: המנחה הנעשית בכלים אלה. או שנקראו המנחות הללו על שום [שם] אופן מעשיהן (עשייתם), ו״מנחת מרחשת״ משמעה: המנחה הרוחשת בשעת עשייתה, ו״מנחת מחבת״ משמעה: המנחה הצפה בשעת עשייתה. ומעתה, אם עיקר השם ״מרחשת״ הוא הכלי — זה הנודר ״מרחשת״, חייב בהבאת הכלי הנקרא כן. ואם עיקר השם ״מרחשת״ הוא דרך עשייתה של המנחה — חייב הנודר בהבאת מנחה זו. ומתוך שספק הוא, יהא מונח עד שיבוא אליהו.
The Gemara elaborates: Beit Shammai are uncertain with regard to the source of the terms marḥeshet and maḥavat, whether the offerings are called these names due to the specific vessel in which each meal offering is prepared, or whether they are called these names due to the manner of their preparation. The significance of this distinction is that if the term marḥeshet is referring to a specific type of vessel, then if one takes a vow: It is incumbent upon me to bring a marḥeshet, he must bring an actual vessel of that type, whereas if the term is referring to the manner of preparation of the meal offering then he is obligated to bring that type of meal offering. Since Beit Shammai are uncertain which is the correct interpretation, they rule that he must wait until the prophet Elijah comes.
רש״יתוספותמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וב״הוּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כְּלִי הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ וּמַרְחֶשֶׁת שְׁמֹה וְדוֹמֶה כְּמִין כַּלְבּוֹס עָמוֹק וּכְשֶׁבָּצֵק מוּנָּח בְּתוֹכוֹ דּוֹמֶה כְּמִין תַּפּוּחֵי הַבָּרָתִים וּכְמִין בִּלְוָטֵי הַיְּוָונִים.

And Beit Hillel say that there is no uncertainty about this matter, as there was a particular vessel in the Temple, and its name was marḥeshet. And this vessel resembled a type of deep kelabus, which is a vessel with indentations, and when dough is placed inside it, it gets pressed against the indentations and takes their shape. The dough resembles a type of apple of berotim trees, or a type of acorn [balutei] of the Greek oak trees. Therefore, one who takes a vow: It is incumbent upon me to bring a marḥeshet, must bring this type of vessel to the Temple as a donation.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וב״ה אומרים על שם כלים נקראו דכלי היה במקדש ומרחשת שמו ודומה מצד אחד כמין כלבוס כמו פגום כעין זה ועמוק היה הכלי כמין תפוחי הברתיים עגול כולו חוץ ממקום הכינוס ונמוך שאינו עבה הרבה:
וכן נמי בלווטי היוונים פרי האלונים:
ערך בלט
בלטאויקח תרזה ואלון תרגום ונסיב תרז ובלוטי אלונים מבשן. תחת האלון תרגום בלוטין (ראש השנה כג.) אלונים בלוטי. (מנחות סג.) בית הלל אומרים כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין כלבוס עמוק וכשבצק מונח לתוכו דומה כמין תפוחי הברתיים וכמין בלוטי היונים פירוש פירי האלונים:
ערך כלבוס
כלבוסב(מנחות סג.) ובית הלל אומרים כלי היה במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין כלבוס עמוק וכו׳ (א״ב פירוש כיליבס בלשון יוני כלי של שלשה רגלים ומין מחבת):
א. [איינע ארט פרוכט וואס טערעבינטהע הייסט.]
ב. [איין פאן מיט דרייא פיס.]
כלבוס – גלואו״ן שם כלי עשוי כעין מחבת שלנו והדופן באמצעות כלפי פנים כזה ומצוייר תוכו גומות גומות וכשהבצק מונח בתוכו הבצק בגומות.
דומה כמין תפוחי הברתים – בלווטי גלני״ץ הגדילים באלונים שקורין קשטני״א כדמתרגמינן (ישעיהו ו) כאלה וכאלון כבוטמא וכבלווטא.
ואילו בית הלל אומרים שאין זה ספק, שכן כלי היה במקדש, ו״מרחשת״ שמה, ואם כן, הנודר ״מרחשת״ — התחייב להביא כלי זה. ומוסיפים בית הלל ומתארים כלי זה: דומה כלי זה כמין כלבוס (יעויין ב״החיים״) עמוק, שיש בכלי זה שקעים, וכשבצק מונח בתוכו הריהו נכנס לתוך השקעים שבו, ומקבל את צורתם, והריהו דומה כמין תפוחי עצי הברתים וכמין בלוטי (פירות) היוונים.
And Beit Hillel say that there is no uncertainty about this matter, as there was a particular vessel in the Temple, and its name was marḥeshet. And this vessel resembled a type of deep kelabus, which is a vessel with indentations, and when dough is placed inside it, it gets pressed against the indentations and takes their shape. The dough resembles a type of apple of berotim trees, or a type of acorn [balutei] of the Greek oak trees. Therefore, one who takes a vow: It is incumbent upon me to bring a marḥeshet, must bring this type of vessel to the Temple as a donation.
מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְאוֹמֵר וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת אַלְמָא עַל שׁוּם הַכֵּלִים נִקְרְאוּ וְלֹא עַל שׁוּם מַעֲשֵׂיהֶם.:

And the verse states two different prepositions with regard to these vessels: “And all that is made in the marḥeshet and on the maḥavat (Leviticus 7:9). It does not state simply: And all that is made in the marḥeshet and the maḥavat. Since it seems from the verse that when using the marḥeshet the meal offering is prepared inside the vessel and when using the maḥavat it is prepared on the vessel, evidently they are called these names due to the vessel in which the meal offering is prepared, not due to the manner of their preparation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואומר וכל נעשה וגו׳ – אלמא מדהכא כתיב במרחשת והכא כתוב על מחבת ש״מ על שם כליין נקראו דזו צפה וזו עמוקה.
ומתוך שאומר הכתוב בלשון נפרדת על כל אחד מהכלים הללו, ״וכל נעשה במרחשת ועל מחבת״, ולא נאמרה לשון כוללת ״וכל נעשה במרחשת ובמחבת״ — אלמא [מכאן] שעל שום [שם] הכלים נקראו, ולא על שום [שם] מעשיהם, שזו נעשית בתוך הכלי, וזו מעל הכלי.
And the verse states two different prepositions with regard to these vessels: “And all that is made in the marḥeshet and on the maḥavat (Leviticus 7:9). It does not state simply: And all that is made in the marḥeshet and the maḥavat. Since it seems from the verse that when using the marḥeshet the meal offering is prepared inside the vessel and when using the maḥavat it is prepared on the vessel, evidently they are called these names due to the vessel in which the meal offering is prepared, not due to the manner of their preparation.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) מַתְנִי׳: הֲרֵי עָלַי בְּתַנּוּר לֹא גיָבִיא מַאֲפֵה כוּפָּח וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים וּמַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רָצָה מֵבִיא מַאֲפֵה כוּפָּח.

MISHNA: If one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering baked in an oven, he may not bring a meal offering baked on a small oven [kupaḥ], nor a meal offering baked on roofing tiles, nor a meal offering baked in the baking pits of the Arabs. Rabbi Yehuda says: If he so wishes, he may bring a meal offering baked on a kupaḥ.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כופח תנור קטן הוא כדי שפיתת קדרה אחת רעפים לבינים:
יורות ערביים – היינו אלפסות של אבן:
מתני׳ כופח – מין תנור קטן מקום שפיתת קדירה אחת.
רעפים – טיבל״ש.
יורות הערביים – יורות של אותו מקום ומסיקים אותן ואופין בהן חלות.
רבי יהודה אומר כו׳ – דכופח מין תנור הוא.
ה משנה אדם האומר ״הרי עלי להביא מנחת מאפה הנעשה בתנור״לא יביא מנחת מאפה שנעשתה בכופח (כלי אפיה קטן), ולא מנחת מאפה שנעשתה על גבי רעפים (לבנים של חמר שלובנו על גבי האש), ולא מנחת מאפה שנעשתה ביורות הערביים (גומות חפורות באדמה, ומדופנות בטיט, המוסקות באש ומשמשות לאפיה). ר׳ יהודה אומר: אם רצה — הריהו מביא בנדרו מנחת מאפה כופח, שכן אף הוא בכלל תנור.
MISHNA: If one says: It is incumbent upon me to bring a meal offering baked in an oven, he may not bring a meal offering baked on a small oven [kupaḥ], nor a meal offering baked on roofing tiles, nor a meal offering baked in the baking pits of the Arabs. Rabbi Yehuda says: If he so wishes, he may bring a meal offering baked on a kupaḥ.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא קׇרְבָּן אֶחָד.:

If one says: It is incumbent upon me to bring a baked meal offering, without specifying loaves or wafers, he may not bring half the required offering in the form of loaves and the other half in the form of wafers; rather, they must all be of one form or the other. Rabbi Shimon deems this permitted, due to the fact that both loaves and wafers are written with regard to this meal offering, which indicates that it is one offering of two possible forms.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנחת מאפה – כתיב בה חלות ורקיקין בויקרא.
לא יביא מחצה חלות כו׳ – דאמרינן בפרק אלו מנחות (לקמן עו.) כל המנחות באות עשר וזה לא יביא ה׳ חלות וה׳ רקיקין אלא הכל חלות או הכל רקיקין.
מפני שהן קרבן אחד – ששניהם כתובים במנחה אחת.
והלכה נוספת: האומר ״הרי עלי מנחת מאפה תנור״ — חייב הוא להביא אותה או עשר חלות או עשרה רקיקים, אבל לא יביא אותה מחצה של עשרת הלחמים הללו (חמש) חלות ומחצה (חמש) אחרת רקיקין. ואילו ר׳ שמעון מתיר להביא מחצה חלות ומחצה רקיקים, מפני שהן החלות והן הרקיקים כתובים במנחת מאפה תנור, והרי הוא איפוא קרבן אחד.
If one says: It is incumbent upon me to bring a baked meal offering, without specifying loaves or wafers, he may not bring half the required offering in the form of loaves and the other half in the form of wafers; rather, they must all be of one form or the other. Rabbi Shimon deems this permitted, due to the fact that both loaves and wafers are written with regard to this meal offering, which indicates that it is one offering of two possible forms.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) גְּמָ׳: תָּנוּ רַבָּנַן מַאֲפֵה תַנּוּר וְלֹא מַאֲפֵה כוּפָּח וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים וְלֹא מַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: When the verse states: “And when you bring a meal offering baked in an oven” (Leviticus 2:4), this emphasizes that it must be prepared in an oven, and not baked on a kupaḥ, nor baked on roofing tiles, nor baked in the baking pits of the Arabs, in accordance with the opinion of the first tanna in the mishna.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ו גמרא שנינו במשנתנו כי חכמים סבורים שאין שאר כלי האפייה (כופח, רעפים, יורות הערבים) נחשבים כתנור לענין מנחת מאפה תנור, ואילו ר׳ יהודה סבור שהכופח הוא בכלל תנור. ובענין זה מביאים עוד, תנו רבנן [שנו חכמים]: מה שנאמר בכתוב ״וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור״ (ויקרא ב, ד) בא להדגיש: דווקא מאפה תנור, ולא מאפה כופח, ולא מאפה רעפים, ולא מאפה יורות הערביים, וכשיטת חכמים שבמשנתנו.
GEMARA: The Sages taught in a baraita: When the verse states: “And when you bring a meal offering baked in an oven” (Leviticus 2:4), this emphasizes that it must be prepared in an oven, and not baked on a kupaḥ, nor baked on roofing tiles, nor baked in the baking pits of the Arabs, in accordance with the opinion of the first tanna in the mishna.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) ר׳רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תַּנּוּר תַּנּוּר שְׁנֵי פְּעָמִים לְהַכְשִׁיר מַאֲפֵה כוּפָּח רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תַּנּוּר תַּנּוּר שְׁנֵי פְּעָמִים אֶחָד שֶׁתְּהֵא אֲפִיָּיתָן בְּתַנּוּר וְאֶחָד שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּישָׁן בַּתַּנּוּר.

Rabbi Yehuda says: In this verse it states “oven,” and it also states “oven” in another verse: “And every meal offering that is baked in the oven” (Leviticus 7:9). Since it is written two times, and these terms are restrictions, one follows the hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression serves only to amplify the halakha and include additional cases. Consequently, this derivation serves to render fit a meal offering baked on a kupaḥ, and it too is deemed an oven. Rabbi Shimon says: The terms “oven” and “oven,” which are written a total of two times, serve to teach two halakhot: One instance teaches that their baking should be in an oven, and the other one teaches that their consecration is in an oven, i.e., meal offerings are not consecrated in service vessels but rather in the oven.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תנור תנור קרבן מנחה מאפה תנור וכל המנחה אשר תאפה בתנור:
שיהא הקדשן בתנור:
גמ׳ תנור תנור – ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט חד בויקרא קרבן מנחה מאפה תנור ובצו את אהרן כתיב וכל המנחה אשר תאפה בתנור.
הקדישן בתנור – שהתנור מקדשן.
ואילו ר׳ יהודה אומר: לשון ״תנור״ נאמרה בכתוב זה, ונאמרה עוד לשון ״תנור״ בכתוב נוסף (״וכל מנחה אשר תאפה בתנור...״ שם ז, ט), ושתיהן באות למעט כלי אחר, והרי זה ככל דבר שנאמרו בו לשונות מיעוט שני פעמים, שכלל הוא כי אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות, ומכאן יש ללמוד להכשיר מאפה כופח שגם הוא בכלל מאפה תנור. ר׳ שמעון אומר: המלה ״תנור״ ״תנור״ הנאמרת שני פעמים באה ללמדנו שני לימודים, אחדשתהא אפייתן בתנור, ואחדשיהא הקדישן (התקדשותה) של המנחה בתנור, ולא בכלי שרת.
Rabbi Yehuda says: In this verse it states “oven,” and it also states “oven” in another verse: “And every meal offering that is baked in the oven” (Leviticus 7:9). Since it is written two times, and these terms are restrictions, one follows the hermeneutical principle that a restrictive expression following a restrictive expression serves only to amplify the halakha and include additional cases. Consequently, this derivation serves to render fit a meal offering baked on a kupaḥ, and it too is deemed an oven. Rabbi Shimon says: The terms “oven” and “oven,” which are written a total of two times, serve to teach two halakhot: One instance teaches that their baking should be in an oven, and the other one teaches that their consecration is in an oven, i.e., meal offerings are not consecrated in service vessels but rather in the oven.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וּמִי אִית לֵיהּ לר׳לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי סְבָרָא וְהָתְנַן ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם הֱוֵי רָגִיל לוֹמַר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים כְּשֵׁרוֹת בָּעֲזָרָה וּכְשֵׁרוֹת בְּבֵית פָּאגֵי.

The Gemara asks: And does Rabbi Shimon hold in accordance with this line of reasoning? But didn’t we learn in a mishna (95b) that Rabbi Shimon says: One should always be accustomed to say that the two loaves and the shewbread are valid if they are kneaded, shaped, or baked in the Temple courtyard, and that they are also valid if they are prepared in the place called Beit Pagei, which is outside the walls of the Temple Mount? As these offerings are not disqualified by being taken outside the Temple, evidently they are not consecrated in the oven.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומי אית ליה לר׳ שמעון – דתנור מקדש שום קרבן.
כשרות בעזרה וכשרות אבית פאגי – חוץ לחומת העזרה חומה אחת וכן שמה ואי ס״ד תנור מקדש איפסלו ביוצא.
וכשרות אבית פאגי – פירש בקונטר׳ אלמא דאין תנור מקדש מדכשרות אבית פאגי ואין נפסלות ביוצא ואין נראה לפרש כן כדפי׳ בפ״ק (לעיל ט. ד״ה ר״ל) ויש לתמוה מאי קא מדמיא אפיית שתי הלחם ולחם הפנים לאפיית מנחת מאפה תנור הא אמר בסוף התכלת (לעיל נא.) אמר רבא על מחבת מלמד שטעונין כלי ואי אפי לה מאתמול איפסלה לה בלינה וה״נ מאפה תנור כתיב מלמדך שטעון כלי ולימא דתנור של מנחות מקדש אבל של שתי הלחם ולחם הפנים לא מקדש וי״ל דבפ׳ דם חטאת (זבחים צה:) מוכח דלא הוה במקדש אלא אחד תנור של מתכת שהיה לשתי הלחם ולחם הפנים ולמנחות ולא דמי לההיא דתכלת דגבי מנחות לא אמר רחמנא עשה במחבת עשה בתנור עשה במרחשת אבל בחביתין אמר רחמנא על מחבת בשמן תעשה (ויקרא ב).
ושואלים: ומי אית ליה [והאם יש לו, מקבל] ר׳ שמעון האי סברא [סברה זו] שהתנור מקדש? והתנן [והרי שנינו במשנה במסכתנו] כי ר׳ שמעון אומר: לעולם הוי רגיל לומר כי שתי הלחם ולחם הפנים כשרות אם נעשו (לישתם, עריכתם, אפייתם) בתוך העזרה שבמקדש, וכמו כן הריהם כשרות אם נעשו במקום הנקרא בית פאגי המצוי מחוץ לחומת הר הבית. ומתוך שאין הן נפסלות (משום יוצא) בהיותם מחוץ לעזרה, משמע שאין הן מתקדשות בתוך כלי שרת!
The Gemara asks: And does Rabbi Shimon hold in accordance with this line of reasoning? But didn’t we learn in a mishna (95b) that Rabbi Shimon says: One should always be accustomed to say that the two loaves and the shewbread are valid if they are kneaded, shaped, or baked in the Temple courtyard, and that they are also valid if they are prepared in the place called Beit Pagei, which is outside the walls of the Temple Mount? As these offerings are not disqualified by being taken outside the Temple, evidently they are not consecrated in the oven.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) אָמַר רָבָא אֵימָא שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּישָׁן לְשׁוּם תַּנּוּר.:

Rava said in response: Rabbi Shimon maintains that the oven does not consecrate meal offerings, and as for his statement in the baraita concerning the two derivations, one should say that the other derivation from the term “oven” teaches that their consecration by the owner must be explicit, i.e., from the outset he must say that he is sanctifying his meal offering for the sake of a meal offering baked in an oven.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
כלומר שיהא תנור מקדשן – כשרות בעזרה אם נאפו בעזרה בתנור קדש וכשרים אם נאפו חוץ מן עזרה אחומת בית פגי ואי ס״ל (דע׳) [לר״ש] דבעינן דליקדשינהו תנור היאך הן כשרין בחוץ הא קי״ל דאין כלים מקדשין בחוץ:
שיהא הקדשן לשום תנור כשהוא מקדישן מקדישן ע״מ לאפותן בתנור ולא במקום אחר:
לשם תנור – שכשיקדישנה לסולת יאמר על מנת לאפותה בתנור אני מקדישה.
אמר רבא בתשובה: אכן לשיטת ר׳ שמעון אין התנור מקדש, ואשר לדבריו בברייתא כך אימא [אמור] בהם: שני לימודים למדנו. האחד — שתהא אפייתם בתנור, והשני — שיהא גם מעשה הקדישן מפורש, מתחילה צריך שיאמר כי הוא מקדישה לשום [לשם] אפייתה בתנור.
Rava said in response: Rabbi Shimon maintains that the oven does not consecrate meal offerings, and as for his statement in the baraita concerning the two derivations, one should say that the other derivation from the term “oven” teaches that their consecration by the owner must be explicit, i.e., from the outset he must say that he is sanctifying his meal offering for the sake of a meal offering baked in an oven.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֵה לֹא יָבִיא מֶחֱצָה [וְכוּ׳].: תָּנוּ רַבָּנַן {ויקרא ב׳:א׳} וְכִי תַּקְרִיב כְּשֶׁתַּקְרִיב לַעֲשׂוֹת דְּבַר רְשׁוּת.

§ The mishna teaches that if one says: It is incumbent upon me to bring a baked meal offering, he may not bring half the required offering in the form of loaves and half in the form of wafers, whereas Rabbi Shimon deems this permitted, as it is one offering. The Sages taught in a baraita: The verse states: “And when you bring a meal offering baked in an oven” (Leviticus 2:4). The phrase: “And when you bring,” indicates that this offering is not obligatory. Rather, when you wish you may bring, i.e., the verse teaches how to perform the meal offering baked in an oven as a voluntary matter.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי תקריב – קרבן מנחת מאפה תנור כשתרצה לעשות מדעתך.
דבר רשות – כלומר דבר זה רשות הוא ולא חובה שאם לא ירצה לא יקריב מנחה.
ז שנינו במשנתנו כי האומר ״הרי עלי מנחת מאפה תנור״ — לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין, ואילו ר׳ שמעון מתיר, שלדעתו שניהם קרבן אחד. ובענין זה עוד תנו רבנן [שנו חכמים]: נאמר במנחת מאפה תנור ״וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור״. ומן הנאמר ״וכי תקריב״ יש ללמוד שאין זו חובה, אלא כשתרצה ותקריב, ולימדנו בכך הכתוב לעשות את הבאת מנחת מאפה תנור כדבר הרשות.
§ The mishna teaches that if one says: It is incumbent upon me to bring a baked meal offering, he may not bring half the required offering in the form of loaves and half in the form of wafers, whereas Rabbi Shimon deems this permitted, as it is one offering. The Sages taught in a baraita: The verse states: “And when you bring a meal offering baked in an oven” (Leviticus 2:4). The phrase: “And when you bring,” indicates that this offering is not obligatory. Rather, when you wish you may bring, i.e., the verse teaches how to perform the meal offering baked in an oven as a voluntary matter.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) קׇרְבַּן מִנְחָה אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִנַּיִן לְאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה שֶׁלֹּא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין תַּלְמוּד לוֹמַר {ויקרא ב׳:א׳,ד׳} קׇרְבָּן מִנְחָה קׇרְבָּן אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה קׇרְבָּנוֹת.

With regard to the term: “A meal offering,” Rabbi Yehuda says: From where is it derived with regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a baked meal offering, that he must not bring half of the bread in the form of loaves and half in the form of wafers? The verse states: “A meal offering,” which indicates: I told you to bring one offering, i.e., all ten loaves from one type, and not two or three offerings of different types, as allowed by Rabbi Shimon.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומן הנאמר עוד ״קרבן מנחה״ — יש ללמוד כדרך שאמר ר׳ יהודה: מנין לאומר ״הרי עלי מנחת מאפה״, שלא יביא מחצה מעשרת הלחמים חלות ומחצה רקיקין? תלמוד לומר ״קרבן מנחה״ — להורות: קרבן אחד (שיהיו כל העשרה לחמים ממין אחד) אמרתי לך להביא, ולא שנים ושלשה קרבנות ממינים שונים, ושלא כשיטת ר׳ שמעון.
With regard to the term: “A meal offering,” Rabbi Yehuda says: From where is it derived with regard to one who says: It is incumbent upon me to bring a baked meal offering, that he must not bring half of the bread in the form of loaves and half in the form of wafers? The verse states: “A meal offering,” which indicates: I told you to bring one offering, i.e., all ten loaves from one type, and not two or three offerings of different types, as allowed by Rabbi Shimon.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן

The baraita continues: Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda:
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר לו ר׳ שמעון לר׳ יהודה בדחיית דבריו:
The baraita continues: Rabbi Shimon said to Rabbi Yehuda:
פירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות סג. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים מנחות סג., עין משפט נר מצוה מנחות סג. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מיוחס לר׳ גרשום מנחות סג., הערוך על סדר הש"ס מנחות סג., רש"י מנחות סג., תוספות מנחות סג., מהרש"א חידושי הלכות מנחות סג., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות סג., אסופת מאמרים מנחות סג.

Menachot 63a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Menachot 63a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 63a, Attributed to R. Gershom Menachot 63a, Collected from HeArukh Menachot 63a, Rashi Menachot 63a, Tosafot Menachot 63a, Maharsha Chidushei Halakhot Menachot 63a, Steinsaltz Commentary Menachot 63a, Collected Articles Menachot 63a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144