×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) מַתְנִי׳: כׇּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת אשְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁיפָה וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּעִיטָה שִׁיפָה וּבְעִיטָה בַּחִיטִּין ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּבָּצֵק בכׇּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר חוּץ גמִלֶּחֶם הַפָּנִים דוַחֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהֵם בָּאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כּוּלָּם בָּאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חוּץ מֵחַלּוֹת תּוֹדָה וּנְזִירוּת שֶׁהֵן בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר.:
MISHNA: All the meal offerings require rubbing three hundred times and striking five hundred times with one’s fist or palm. Rubbing and striking are performed on the wheat kernels to remove their husks prior to grinding them into flour. And Rabbi Yosei says: They are performed on the dough to ensure a smooth product. All of the meal offerings come as ten loaves or ten wafers from each one tenth of an ephah of flour, except for the shewbread and the griddle-cake offering of the High Priest, which come as twelve loaves or wafers; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: They all come as twelve loaves except for the four types of loaves that accompany the thanks offering and the two types of loaves that accompany the peace offering of naziriteship, which come as ten each.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שיפה – שמוללן בפיסת ידו בכלי:
ובעיטה – שבועט בהן בידו:
בחיטין – כדי שישירו קליפתן:
ור׳ יוסי אומר בבצק קאמר בעריכת בצק דבעי שיפה ובעיטה:
ערך בעט
בעטא(מנחות עו.) שיפה ובעיטה בחטים רבי יוסי אומר בבצק פירוש שיפה שיעמול ביד ותרגום ואכות ושפית. בעיטה שיעמול ברגל. וי״מ שתיהן ביד (ובפרק ג׳) במדות המזבח וכלונסות של ארז היו קבועין מכותל של היכל לכותלו של אול׳ כדי שלא יבעט פי׳ כדי שלא יטה:
א. [שטאמפפין, אויס שלאגין.]
מתני׳ שיפה – שמשפשף החיטין בין ידיו שתהא נוחה קליפה להשיר או הבצק כדי שיהא נאה.
בעיטה – בועט בעובי אגרוף כדרך הגבלים או בעובי פס ידו הסמוך לזרוע. לישנא אחרינא בעיטה ברגל.
מתני׳ שיפה – שמשפשף בידו שמוליך ומביא בפיסת ידו עליהן.
בעיטה – שבועט בהן בגבות אצבעותיו באגרופו.
בחיטין – כדי שישרו קליפתן.
בבצק – בלישת הבצק שף ובועט.
באות עשר עשר – חלות או רקיקין.
רבי יוסי אומר שיפה ובעיטה בבצק – פי׳ ולא בחיטין ובתוספ׳ (פ״ח) גרסינן אף בבצק ופליגא אהך ובתוספתא דיוקנית לא גרסי׳ אף.
שיפה שמשפשף החטין בין ידו לכלי כדי שתהא נוחה להשיר, או הבצק כדי שיהא יפה, ל״ה. בעי ר׳ ירמיה הא דקתני שף אחת מאי, חשיב להולכה והבאה יחד או דילמא חד חשיב להו, ל״ה. איבעיא להו בבצק ולא בחטין או דילמא אף בבצק ת״ש דתניא שיפה ובעיטה בחטין ר״י אומר בבצק. ר״ל דבבצק ולא בחטין ל״ה:
וקשיא דמאי מייתי פשיטותא מברייתא טפי ממתני׳ שהרי במתני׳ כמו כן קאמר ת״ק שיפה ובעיטה בחטין ור׳ יוסי אומר בבצק, ומספקא אי ר״ל אף בבצק או בבצק דוקא וכמו כן בברייתא איכא לספוקי מאי דקאמר ר׳ יוסי בבצק אי ר״ל בבצק דוקא או אף בבצק, וליכא למימר דגרסי׳ בבצק ולא בחטין דא״כ לא היה צריך לרש״י לפרש בבצק ולא בחטין אם היה מפורש בהדיא ולא בחטין:
וי״ל דלהכי פשט ולא בחטין מיתורא דמלתא דקאמר שיפה ובעיטה בבצק ולמה לו להזכיר שיפה הא עלייהו קיימי׳ ואם היה ר״ל אף בבצק לא הי״ל לומר כי אם בבצק לבד והיינו מפרשי׳ דבבצק דקאמר ר״ל דהשיפה דמיירי בהו הוו בבצק וירצה לומר או בבצק או גם בבצק כדמספקא לן הילכך לא היה צריך להאריך ולהזכיר ומדמזכרי להו ש״מ דה״ק הוו דוקא בבצק ולא בדבר אחר. דאינם בחטין:
מתני׳ כל המנחות באות עשר, פי׳ עשר חלות ומנחת הסולת נמי אע״ג דנקמצת קודם אפיה אפ״ה עשר חלות עבדי ליה, ל״ה.
א משנה כל המנחות טעונות (צריכות) שתיעשנה בהן שלש מאות פעם שיפה (שפשוף) ביד, וחמש מאות פעם בעיטה (הטחה בכח) בפס היד או אגרוף. ופעולות אלה, השיפה והבעיטה נעשות בגרגרי החיטין מהם יבוא הקמח למנחה, כדי להסיר את קליפותיהם קודם טחינתם לקמח. ואילו ר׳ יוסי אומר: השיפה והבעיטה נעשות בבצק, שהן מועילות לגיבולו של הבצק. כל המנחות באות כשמכל עשרון סולת עושים עשר חלות או עשר רקיקים, חוץ מלחם הפנים ומחביתי כהן גדול שהם באות כשמכל עשרון עושים שתים עשרה חלות או רקיקים, אלו דברי ר׳ יהודה. ר׳ מאיר אומר: המנחות כולם באות שתים עשרה חלות, חוץ מארבעת מיני החלות הבאות עם קרבן התודה, וחוץ משני מיני החלות של נזירות שהן (חלות התודה וחלות הנזיר) באות עשר עשר.
MISHNA: All the meal offerings require rubbing three hundred times and striking five hundred times with one’s fist or palm. Rubbing and striking are performed on the wheat kernels to remove their husks prior to grinding them into flour. And Rabbi Yosei says: They are performed on the dough to ensure a smooth product. All of the meal offerings come as ten loaves or ten wafers from each one tenth of an ephah of flour, except for the shewbread and the griddle-cake offering of the High Priest, which come as twelve loaves or wafers; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: They all come as twelve loaves except for the four types of loaves that accompany the thanks offering and the two types of loaves that accompany the peace offering of naziriteship, which come as ten each.
קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״ימיוחס לרש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(2) גְּמָ׳: תָּנָא השָׁף אַחַת בּוֹעֵט שְׁתַּיִם שָׁף שְׁתַּיִם בּוֹעֵט שָׁלֹשׁ בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה אַמְטוֹיֵי ווְאֵתוֹיֵי חַד אוֹ דִלְמָא אַמְטוֹיֵי וְאֵתוֹיֵי תְּרֵי מַאי תֵּיקוּ.:

GEMARA: A tanna taught in a baraita that the rubbing and striking are done in the following manner: He rubs once and strikes twice. Then he rubs twice and strikes three times. This sequence is repeated one hundred times, so that he rubs three hundred times and strikes five hundred times. Rabbi Yirmeya raises a dilemma with regard to the rubbing: Is the rubbing of the hand back and forth over the surface of the item considered one rubbing, or is perhaps rubbing back and forth considered two distinct rubbings? What is the correct count? The Gemara states: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
גמ׳ שף אחת בועט שתים שף שתים ובועט שלש – הכי עביד כסדרן דאיכא לשלש שיפות חמש בעיטות נמצא ת״ק בעיטות לשלש מאות שיפות כדקתני מתני׳.
אמטויי ואתויי חד – שיפה דמתני׳ היכי חשיב דרך השף להוליך [ולהביא] ידו ולהכי חשיב להולכה והבאה חד.
גמ׳ שף אחת ובועט שתים שף שתים ובועט שלשה – נמצא דכי שף שלש פעמים בועט ה׳ פעמים ותו חוזר ועושה עד שגומר ש׳ פעמים שיפה ות״ק פעמים בעיטה.
בעי רבי ירמיה – הא דקתני שף אחת היינו אמטויי ואתויי דמה שמוליך ומביא בידו חשוב חד שיפה.
או דלמא – להולכה לחודה קרי חד שיפה וכן נמי להבאה לחודה חשיב שיפה כ״ש.
ב גמרא תנא [שנה החכם] בתוספתא באיזה סדר נעשו השיפות והבעיטות: שף פעם אחת, ובועט שתים. חוזר ושף שתים, ובועט שלש פעמים. וכך היו עושים מאה פעמים, ובסך הכל היו שלוש מאות שיפות וחמש מאות בעיטות. ובענין השיפה בעי [שאל] ר׳ ירמיה: האם השיפה היא פעולה המורכבת משני חלקים, אמטויי [הולכת] היד על פני הדבר המשתפשף ואתויי [והשבתה] שוב על פני אותו הדבר, שפעולה זו נחשבת מעשה שיפה חד [אחד]. או דלמא [שמא] שיפה היא הולכת היד או השבת היד, ולכך אמטויי ואתויי [הולכת והשבת] היד תיחשבנה כתרי [שתי] שיפות, מאי [מה] התשובה לכך? לשאלה זו לא נמצאה תשובה ונשארה בתיקו [תעמוד] ללא פתרון.
GEMARA: A tanna taught in a baraita that the rubbing and striking are done in the following manner: He rubs once and strikes twice. Then he rubs twice and strikes three times. This sequence is repeated one hundred times, so that he rubs three hundred times and strikes five hundred times. Rabbi Yirmeya raises a dilemma with regard to the rubbing: Is the rubbing of the hand back and forth over the surface of the item considered one rubbing, or is perhaps rubbing back and forth considered two distinct rubbings? What is the correct count? The Gemara states: The dilemma shall stand unresolved.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) שִׁיפָה וּבְעִיטָה בַּחִיטִּין רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בַּבָּצֵק.: אִיבַּעְיָא לְהוּ בַּבָּצֵק וְלֹא בַּחִיטִּין אוֹ דִלְמָא אַף בַּבָּצֵק תָּא שְׁמַע זדְּתַנְיָא שִׁיפָה וּבְעִיטָה בַּחִיטִּין רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שִׁיפָה וּבְעִיטָה בַּבָּצֵק.:

§ The mishna teaches: Rubbing and striking are performed on the wheat kernels, while Rabbi Yosei says: They are performed on the dough. The Gemara comments: A dilemma was raised before the Sages: Does Rabbi Yosei mean that these actions are performed on the dough and not on the wheat kernels? Or perhaps he means that they are performed not only on the kernels but also on the dough. The Gemara suggests: Come and hear a resolution, as it is taught in a baraita: Rubbing and striking are performed on the wheat kernels. Rabbi Yosei says: Rubbing and striking are performed on the dough.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
איבעיא להו בבצק קאמר ר׳ יוסי דבעי שיפה ובעיטה ולא בחטין או דלמא אף בבצק כו׳:
ת״ש – דבבצק ולא בחיטין.
ר׳ יוסי אומר שיפה ובעיטה בבצק – ולא בחיטים.
ג שנינו במשנה כי לדעת חכמים השיפה ובעיטה נעשות בגרגרי החיטין, ואילו ר׳ יוסי אומר כי הן נעשות בבצק. איבעיא להו [נשאלה להם, לחכמים]: האם כוונת ר׳ יוסי לומר שרק בבצק עושים את השיפות והבעיטות, ולא בחיטין, וחולק לגמרי על דברי חכמים. או דלמא [שמא] אף ר׳ יוסי סבור שעושים את השיפות ואת הבעיטות בגרגרי החיטים, אלא שמוסיף הוא שאף בבצק עושים את השיפות ואת הבעיטות? ואומרים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה דתניא [ששנויה ברייתא] בענין זה: השיפה והבעיטה נעשות בחיטין, ר׳ יוסי אומר: שיפה ובעיטה בבצק, ולא בחיטים.
§ The mishna teaches: Rubbing and striking are performed on the wheat kernels, while Rabbi Yosei says: They are performed on the dough. The Gemara comments: A dilemma was raised before the Sages: Does Rabbi Yosei mean that these actions are performed on the dough and not on the wheat kernels? Or perhaps he means that they are performed not only on the kernels but also on the dough. The Gemara suggests: Come and hear a resolution, as it is taught in a baraita: Rubbing and striking are performed on the wheat kernels. Rabbi Yosei says: Rubbing and striking are performed on the dough.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) כׇּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת כּוּ׳ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.: לֶחֶם הַפָּנִים בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ.

§ The mishna teaches that according to the opinion of Rabbi Yehuda, all of the meal offerings come as ten loaves or wafers, except for the shewbread and the griddle-cake offering of the High Priest, which come as twelve loaves or wafers. The Gemara examines the sources for these exceptions: With regard to the shewbread, it is written explicitly of it: “And you shall take fine flour and bake twelve cakes of it” (Leviticus 24:5).
רש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מתני׳ כל המנחות באות עשר עשר – חלות ומנחת סולת נמי אע״ג דקודם אפייה נקמצת אפילו הכי עשר חלות קא עבדי ליה בנזיר כתיב (לחם) וסל מצות חלות מצות.
לחם הפנים בהדיא כתיב ביה – י״ב חלות.
גמ׳ לחם הפנים בהדיא כתיב בה שהם י״ב חלות חביתי כ״ג אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים, פי׳ בלחם הפנים כתיב קדש קדשים הוא לו מאשי ה׳ חק עולם ובחביתין כתיב חק עולם כליל תקטר, ל״ה.
וקשיא דא״כ בשאר מנחות נמי דלהוו י״ב חלות דליגמר חק חק מלחם הפנים דכמו כן בפ׳ מנחה כתי׳ כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדורותיכם מאשי ה׳. ונר׳ דלא גמר חק חק כי אם מחק שנכתב על קדושה דלחם כמו דבלחם הפני׳ כתיב קדש קדשים מאשי ה׳ חק עולם דקאמר דהם קדשים מאשי ה׳ חק עולם וכן גבי חביתין קאמר דקדשי לה׳ חק עולם כדקאמר חק עולם לה׳ כליל תקטר אבל חק עולם במנחה אינו כתוב על קדושת המנחה כי אם על אכילת אהרן ובניו כדקאמר אהרן ובניו יאכלנה חק עולם ואע״ג דקאמר מאשי ה׳ לא קאמר אלא דהם אוכלים אותה מאשי ה׳ אבל לא דהיא קדושה לה׳ חק עולם הילכך לא גמרי ג״ש כי אם בדדמי לה:
ד שנינו במשנתנו כי לדעת ר׳ יהודה כל המנחות באות במנין עשר, מלבד לחם הפנים וחביתי כהן גדול שכל אחד מאלה בא בשתים עשרה לחמים. ומסבירים את מקור הדברים: לחם הפנים — שכן בהדיא כתיב ביה [במפורש נאמר בו] (״ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות, שני עשרונים יהיה החלה האחת״. שם).
§ The mishna teaches that according to the opinion of Rabbi Yehuda, all of the meal offerings come as ten loaves or wafers, except for the shewbread and the griddle-cake offering of the High Priest, which come as twelve loaves or wafers. The Gemara examines the sources for these exceptions: With regard to the shewbread, it is written explicitly of it: “And you shall take fine flour and bake twelve cakes of it” (Leviticus 24:5).
רש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) חֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל אָתְיָא חוּקָּה חוּקָּה מִלֶּחֶם הַפָּנִים.

That the griddle-cake offering of the High Priest is also offered as twelve units is derived from a verbal analogy of the word “obligation,” written in the context of the verse discussing the shewbread. With regard to the griddle-cake offering, the verse states: “And the anointed priest…shall offer it; it is an obligation forever” (Leviticus 6:15), and the verse states with regard to the twelve loaves of the shewbread: “And it shall be for Aaron and his sons…a perpetual obligation” (Leviticus 24:9).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים – דכתיב בתרוייהו חוקה דהוו י״ב:
גמ׳ חוקה חוקה – חק עולם לה׳ כליל תקטר כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה׳ חק עולם.
אתי חוקה מלחם הפנים – דכתיב בלחם הפנים (ויקרא כד) (מאת בני ישראל) חק עולם וכתיב בחביתין (שם ו) חק עולם לה׳ מה להלן י״ב אף כאן י״ב.
אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים – תימה דבפ״ק (לעיל דף ח.) דרשינן חוקה דחביתין ובהקומץ רבה (שם דף יט.) דרשינן חוקה דלחם הפנים.
וחביתי כהן גדול באים שתים עשרה — שכן אתיא [בא, נלמד הדבר] מגזירה שווה של המלה ״חקה״ האמורה בחביתי כהן גדול (״והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה חוק עולם לה׳ כליל תקטר״. שם ו, טו), והמלה ״חקה״ שנאמרה בלחם הפנים (״והיתה לאהרן ולבניו ואכלוהו במקום קדוש כי קודש קדשים הוא לו מאשי ה׳ חוק עולם״. שם כד, ט), וללמד כי כשם שלחם הפנים בא שנים עשר, אף חביתי כהן גדול באים שנים עשר.
That the griddle-cake offering of the High Priest is also offered as twelve units is derived from a verbal analogy of the word “obligation,” written in the context of the verse discussing the shewbread. With regard to the griddle-cake offering, the verse states: “And the anointed priest…shall offer it; it is an obligation forever” (Leviticus 6:15), and the verse states with regard to the twelve loaves of the shewbread: “And it shall be for Aaron and his sons…a perpetual obligation” (Leviticus 24:9).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) כׇּל הַמְּנָחוֹת דְּבָאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר מְנָלַן גָּמַר מִלַּחְמֵי תוֹדָה מָה לְהַלָּן עֶשֶׂר אַף כָּאן עֶשֶׂר וְלֵילַף מִלֶּחֶם הַפָּנִים מָה לְהַלָּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַף כָּאן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

§ The Gemara asks: According to Rabbi Yehuda, who states in the mishna with regard to all the meal offerings that they come as ten loaves or ten wafers, from where do we derive this halakha? The Gemara answers that he derives it from the loaves of the thanks offering. Just as there, there are ten loaves, so too here, with regard to all other meal offerings, there are ten loaves. The Gemara challenges: But let him derive it from the shewbread: Just as there, there are twelve loaves, so too here, with regard to all other meal offerings, there must be twelve.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מה להלן בתודה עשר – בכל מין כדאמרי׳ באידך פרקא:
שכן שמן – במנחות ובלחמי תודה יש בהן שמן. ויחיד מביא אותן:
שנתנדב – שבאין נדבה:
והן נפסלין בלינה – ואינן דוחין לא שבת ולא טומאה:
לאפוקי לחם הפנים דאין בהן שמן – והן משל צבור ואינן באין נדבה. ואינן נפסלין בלינה. דמשבת לשבת היו לנין. ודוחין שבת וטומאה:
גמר – שאר מנחות.
מלחמי תודה – דבאות עשר עשר דהם פשיטא לן בפ׳ התודה.
שאר מנחות דבאות עשר עשר מנלן.
מה להלן – בלחמי תודה לכל מין עשר כדאמרינן בפירקין דלקמן (דף עז.).
מלחמי תודה הבאות עשר עשר, דהכי פשיטא לן בפ׳ התודה (ל״ה). שכן יחיד, פי׳ שאר מנחות ותוד׳ קרבן יחיד הן שנתנדב ושניהן בנדבה אבל לחם הפנים חובה. שמן, פי׳ שאר מנחות ולחמי תודה טעונין שמן מה שאין כן בלחם הפנים. נפסל, פי׳ שאר מנחות ולחמי תודה נפסלין בלינה אבל לחם הפנים היה על השלחן שמנה ימים. ואינן דוחות שבת וטומאה דקרבן יחיד הם אבל לחם הפנים דוחה שבת וטומאה דקרבן צבור הוא, ל״ה. שכן הקדש פי׳ מנחות ולחם הפנים קדשי קדשים אבל לחמי תודה הוו קדשים קלים ונאכלין לבעלים כתודה. ולבונה פי׳ מנחות ולחם הפנים טעונין לבונה ולחמי תודה אין טעונין לבונה. מצה פי׳ מנחות ולחם הפנים באים מצה בגלל עצמן אבל לחמי תודה יש בהם מין אחד שהוא חמץ ובאות בגלל זבח (ל״ה). ואי סביר לן דבר הלמד בג״ש חוזר ומלמד בבנין אב. משום דפלוגתא היא בזבחים. שכן הדיוט שנתנדב פי׳. מנחות ותודה קרבן הדיוט הן ונדבה הן ואין באין לחצאין ופגול נוהג בהם שהרי קומץ מתירן וכל דבר שיש לו מתירין יש בו משום פגול, ואינן דוחות שבת וטומאה אבל חביתין אינן נדבה ובאות לחצאין ואין בהם משום פגול דאין לו מתירין דכולה כליל ודוחה שבת וטומאה דכתיב בה מנחת תמיד הרי היא לך כמנחת תמידין (ל״ה). אדרבה שכן עשרון, פי׳ מנחות וחביתין באות מעשרון וכלי מקדשו וקדשי קדשים וטעונות לבונה ובאות מצה ובגלל עצמו וטעונות הגשה ואשם שמקטיר קומץ כשאר מנחות וחביתין כלם אשים אבל לחמי תודה באין עשרה קבין ואין כלי מקדשן כי אם שחיטת הזבח ואינן קדשי קדשים ואינן טעונות לבונה ויש בה חמץ ובאין בגלל הזבח ואין טעונות לבונה ואין מהם לאשים. והני נפישן ונילף מינייהו, ור׳ מאיר אי סבירא ליה, פי׳ בניחותא. הקדש מהקדש עדיף ליה ואע״ג דהנך דלחמי תודה ניפשן מיניהו לאו הקדש דקדשי קדשי׳ נינהו (ל״ה). לחמי תודה בהדיא כתי׳ בהו עשר דכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ ואמרינן בפ׳ התודה נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומ׳ מעשר תרומה מה להלן אחד מן העשרה אף כאן א׳ מעשרה. שלמיו לרבות שלמי נזיר פי׳ דכתי׳ בקרא מזבח תודת שלמיו ואמרינן לרבות שלמי נזיר לכל דין לחמי תודה לעשרת קבין ולחצי לוג שמן ושיהו באות עשר עשר (ל״ה). ארבע חלות, אחת ממצה ואחד מחמץ וא׳ מרקיקין וא׳ מרבוכה דארבע מינין יש בהן. והא בעי׳ אפרושי תרומה, כדכתיב תרומה לה׳ שנוטל אחת מכל מין ונאכלת לכהנים כדכתיב לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה והתשע נאכלות לבעלי׳. אחד אמר רחמנא, דכתיב והקריב אחד מכל ואחד שלם משמע שלא יטול פרוס (ל״ה) שרבה במדת חלתן, פי׳ שעשאן י״א חלות או י״ב או שמיעט שעשאן ט׳, [ע״ב] [הוא דאמר כי האי תנא] (כתנאי הא דרב דאמר) חוץ מלחם וחביתי כהן גדול משמע אבל לחמי תודה ונזירות יכול למעט (ורב טובי כותיה ס״ל), וי״א אף לחמי תודה ונזירות ורב טובי כותיה דת״ק ס״ל, ל״ה:
מתני׳ עשרון משלש סאין, פי׳ שלש סאין שעורין מביאין ומניפין אותן בנפה י״ג פעמים עד שמעמידין סלתן על עשרון. לחם הפנים כ״ד עשרונים מכ״ד סאיך דהכי כתיב שתים עשרה חלות שני עשרונים יהיה החלה האחת. לא היה להם קצבה קאי אלא סולת מנופה כל, צורכה היה מביא, פי׳ אפי׳ מן השוק נקחת ובלבד שתהא מנופה כל צורכה. שנא׳ ולקחת, פי׳ משמע שבשעת לקיחה תהא ראויה לאפות, ל״ה.
גמ׳ מאי טעמא. פי׳ בעי׳ עשרון דעומר ג׳ סאין. כיון מחדש פי׳ ותבואה חדשה יש בה סובין יותר וסולת מועט, ל״ה. שתי הלחם, מתבואה חדשה באין דבעצרת אכתי חדשה הוא. לחם הפנים, פי׳ אפי׳ כשהתבוא׳ חדשה הרי יכול להביאה מהישנה, ל״ה. שרבה במדת עשרונו פי׳ שמדד בעשרון גדול או שנתן עשרון ומחצה במקום עשרון. פסולות דהוה ליה קומץ נקמץ מן החצי היתר ונמצא שאין לעשרון קומץ שלם והוה ליה קומץ חסר ותנן בפ׳ ראשון דקומץ החסר פסול, ל״ה. או שמעט עשרונו פסולות שהרי אין שם עשרון דקבעי קרא. רבה במדת סאין שלהם, שרבה בסאין כשהיה להביא עשרון והביאו משתים, או שמיעט שהיה לבא משלש סאין והביאו משתים כשרות. בדקה בגסה, פי׳ בתחלה מנפה בנפה דקה שמוציאה אבק דק שאין לבן כל כך ואחר כך בגסה שמוציאה הסולת וקולטת הסובין וחוזר ומנפה הסלת בדקה אחרת שהיא דקה מן הגסה ולא בדקה ראשונה אלא בדקה אחרת שהיא דקה מגסה שזו מוציאה אבק בינוני ואח״כ בגסה שמוציאה סלת וקולטת סובין וחוזר ומנפה הסולת בדקה אחרת שהיא דקה מן הגסה ולא בדקה ראשונה אלא בדקה אחרת שהיא גסה מדקה ראשונה שזו מוציאה אבק בינוני [מה] מה שלא הוציאה דקה ראשונה ואח״כ בגסה שמוציאה סולת וקולטת סובין וגסה זו דקה מגסה ראשונה שהרי זו קולטת סובין שמוציאה גסה ראשונה ואח״כ בדקה וכן עד י״ג דקה זו דקה מגסה של מטה וגסה זו דקה מגסה ראשונה, ל״ה:
ר׳ שמעון י״ג נפות הוו במקדש קבועות זו על גב זו עליונה קולטת סובין ותחתונה אף סולת ואינה מוציאה אלא אבק ומנפה בעליונה ואח״כ בשל מטה הימנה וכן כולם בסדר הזה התחתונ׳ דקה ושלמעלה לה גסה הימנה והשלישית דקה מן השניה ורביעית דקה הימנה וכן כלם, ל״ה:
מלמד שנקחאת סולת, פי׳ שנקחת מן השוק כשהוא סולת. מנין שאפי׳ חטין, פי׳ שאפי׳ חטין יקחנה ויעשנה הגזבר סלת. ויכול אף שאר מנחות כן, פי׳ שאפילו שאר מנחות (שוה) שהיחיד מביא יהיו נקחות חטים ויעשם הוא סלת. ת״ל אותה, פי׳ דכתיב ואפית אותה, אותה נקחת חטין ולא שאר מנחות דאין הכל בקיאין לנפות, הילכך יקח סולת מנופה כל צורכו מן השוק. מפני מה היקל הכתוב בלחם הפנים, התורה חסה, ולחם הפנים שהיה בכל שבת ויש בהם כ״ד עשרונות הילכך חסרון גדול לפי שהסלת הנקח מן השוק יקר מאד מפני שהחנוני משתכר בה לפי׳ נקח בחטין אבל מנחת נזיר דלא שכיחא והרי עשרון הוא לא חיישי׳ לזה, ל״ה:
חמש סאין ירושלמיות, והסאין הללו היו סלת שליש חלות שש סאין מדודות, פי׳ שהיו בימי משה הוסיפו על המדות דהוסיפו שתות על המדות והנך שש סאין שתי איפות ועשרים עשרון הם דהא בכל איפה עשרה עשרונות. עשרה לחמץ, פי׳ עשרה עשרונים לחמץ בתודה. ורבוכה, פי׳ חלוט ברותחין קרי רבוכה נמצא שלשה עשרונים ושליש לכל מין ומין ושלש חנות לעשרון דהוו להו עשר חלות לשלשה עשרון ושליש. ובמד׳ ירושלמיות, פי׳ שלא היו בה עשרונות אלא קבין היו כך חמש סאין שלשים קבין שהם ששת קבין לסאה, ל״ה. מכלן היה נוטל, פי׳ מכל מין שבתודה היה נוטל אחד מעשרה תרומה. שיהיו כל הקרבנות שוין, פי׳ כל המינין יהיו שוין עשר חלות. שלא יטול תרומה מקרבן על חבירו, פי׳ שאם היו מנין זה ה׳ ומנין זה ה׳ ומזה ה׳ דלהוו ט״ו נמצא מפריש מזה על זה, ל״ה:
גמ׳ מה להלן עשר. ע׳ זבחים נ ע״א תוס׳ ד״ה אמר אמרה:
ה במשנתנו שנינו כי לדעת ר׳ יהודה כל המנחות כולן באות עשר עשר, ושואלים: מנלן [מנין לנו] שכך הוא? ומסבירים: גמר [למד] ר׳ יהודה מהשוואתן של כל המנחות ללחמי תודה. מה להלן [שם, בלחמי תודה] הריהם עשר, אף כאן בשאר המנחות — הריהן באות עשר. ומקשים: מדוע לא לילף [שילמד] את דין שאר המנחות מלחם הפנים, ונאמר: מה להלן [שם, בלחם הפנים] הריהם באים שתים עשרה, אף כאן בשאר המנחות — שתים עשרה!
§ The Gemara asks: According to Rabbi Yehuda, who states in the mishna with regard to all the meal offerings that they come as ten loaves or ten wafers, from where do we derive this halakha? The Gemara answers that he derives it from the loaves of the thanks offering. Just as there, there are ten loaves, so too here, with regard to all other meal offerings, there are ten loaves. The Gemara challenges: But let him derive it from the shewbread: Just as there, there are twelve loaves, so too here, with regard to all other meal offerings, there must be twelve.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יר׳ פרץ הכהןגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) מִסְתַּבְּרָא מִלַּחְמֵי תוֹדָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן יָחִיד הַמִּתְנַדֵּב שֶׁמֶן נִפְסָל שֶׁלֹּא בְּשַׁבָּת וְשֶׁלֹּא בְּטוּמְאָה.

The Gemara explains: It stands to reason that Rabbi Yehuda should derive the halakha of the other meal offerings from the loaves of the thanks offering, as the other meal offerings resemble the loaves of the thanks offering and differ from the shewbread in several respects: They are offered by an individual and not by the public; they are brought by one who donates and not as obligatory offerings; oil is used in their preparation; they are disqualified when left overnight, whereas, by contrast, the rite of the shewbread demands that it be left on the Table for eight days; they are not brought on the Sabbath, unlike the shewbread, whose rite is performed on the Sabbath; and they are not brought in a state of ritual impurity, unlike the shewbread, which is brought even in a state of impurity.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שנתנדב – שתיהן נדבה אבל לחם הפנים חובה.
ואין דוחין [שבת] – דלאו קרבן צבור הוא.
שכן יחיד – דלחמי תודה ושאר מנחות הן קריבין יחיד שנתנדב דתרוייהו אתו בנדבה ותרוייהו טעונות שמן ותרוייהו נפסלות בלינה ותרוייהו לא דחו שבת ולא טומאה לאפוקי לחם הפנים שהן קרבן של צבור ואין באות בנדבה ואין טעונות שמן ואין נפסלות בלינה שהרי מניחם ח׳ ימים על השולחן ודוחה שבת וטומאה.
ומשיבים: מסתברא [מסתבר] יותר לומר כי מלחמי תודה הוה ליה למילף [היה לו, לר׳ יהודה, ללמוד] את דין שאר המנחות. שכן דומות שאר המנחות ללחמי תודה בצדדים מרובים, ואלו הם: יחיד — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, מובאות על ידי אדם יחיד. מה שאין כן לחם הפנים, שהיא מנחת ציבור; המתנדב — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, באות בנדבה. מה שאין כן לחם הפנים, שבא חובה; שמן — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, חייבות בנתינת שמן בהן. מה שאין כן בלחם הפנים. נפסל — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, נפסלות בלינה, מה שאין כן בלחם הפנים, שאינו נפסל בלינה (שהרי הוא מונח על שולחן הפנים שמונה ימים); שלא בשבת — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, אינן קרבות בשבת, ואילו לחם הפנים, דוחה את השבת; ושלא בטומאה — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, אינן קרבות בטומאה, מה שאין כן לחם הפנים, הקרב אף בטומאה. והרי איפוא לנו צדדי דמיון בין שאר המנחות ללחמי תודה שאינם בלחם הפנים, ולכן יש להעדיף ללמוד את שאר המנחות מלחמי תודה.
The Gemara explains: It stands to reason that Rabbi Yehuda should derive the halakha of the other meal offerings from the loaves of the thanks offering, as the other meal offerings resemble the loaves of the thanks offering and differ from the shewbread in several respects: They are offered by an individual and not by the public; they are brought by one who donates and not as obligatory offerings; oil is used in their preparation; they are disqualified when left overnight, whereas, by contrast, the rite of the shewbread demands that it be left on the Table for eight days; they are not brought on the Sabbath, unlike the shewbread, whose rite is performed on the Sabbath; and they are not brought in a state of ritual impurity, unlike the shewbread, which is brought even in a state of impurity.
רש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אַדְּרַבָּה מִלֶּחֶם הַפָּנִים הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן הֶקְדֵּשׁ וּלְבוֹנָה מַצָּה וָעֶצֶם.

The Gemara responds: On the contrary, Rabbi Yehuda should derive the halakha of the other meal offerings from the shewbread, as they resemble the shewbread in several respects: They are consecrated property of the most sacred order, whereas the loaves of the thanks offering are of lesser sanctity; and they are brought with frankincense, whereas the loaves of the thanks offering are not; they are brought only as unleavened bread, whereas the loaves of the thanks offering include some leavened bread; and each is brought as an offering by itself, whereas the loaves of the thanks offering are brought together with an animal sacrifice.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן הקדש – לחם הפנים ושאר מנחות הן הן קדשי קדשים. ולחמי תודה קדשים קלים. ולחם הפנים ומנחות טעונין לבונה:
עצם – ובאין בגלל עצמן. מה שאין כן בלחמי תודה דאין טעונין לבונה ובאין בגלל זבח:
שכן הקדש – המנחות ולחם הפנים קדשי קדשים.
מנחות טעונים לבונה והויין מצה תרוייהו.
ועצם – באין בגלל עצמם מה שאין כן בלחמי תודה שאין טעונין לבונה ויש בהן חמץ ובאות בגלל זבח.
ודוחים: אדרבה [להיפך] אמור, שמלחם הפנים הוה ליה למילף [היה לו, לר׳ יהודה, ללמוד] את דינן של שאר המנחות, שכן דומות הן ללחם הפנים בצדדים אחרים, ואלו הם: הקדש — שאר כל המנחות, כלחם הפנים, הריהן קדשי קדשים. מה שאין כן לחמי תודה שהם קדשים קלים; ולבונה — שאר המנחות, חייבות בנתינת לבונה עליהם. מה שאין כן לחמי תודה; מצה — שאר כל המנחות, כלחם הפנים, באות אך כמצה, מה שאין כן בלחמי תודה, שיש מהם חמץ; ועצם — שאר המנחות, באות כקרבן לעצמו, מה שאין כן לחמי תודה הבאים כנספח לקרבן התודה. וילמד איפוא ר׳ יהודה את דין שאר המנחות מלחם הפנים, ולא מלחמי תודה!
The Gemara responds: On the contrary, Rabbi Yehuda should derive the halakha of the other meal offerings from the shewbread, as they resemble the shewbread in several respects: They are consecrated property of the most sacred order, whereas the loaves of the thanks offering are of lesser sanctity; and they are brought with frankincense, whereas the loaves of the thanks offering are not; they are brought only as unleavened bread, whereas the loaves of the thanks offering include some leavened bread; and each is brought as an offering by itself, whereas the loaves of the thanks offering are brought together with an animal sacrifice.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) הָנָךְ נְפִישָׁן.

The Gemara explains: These analogies between other meal offerings and the loaves of the thanks offering are more numerous than the analogies between other meal offerings and the shewbread. Therefore, the halakha of other meal offerings is derived from the loaves of the thanks offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: מסתבר יותר ללמוד את דין שאר המנחות מלחמי תודה ולא מלחם הפנים, שכן הנך [אלה] צדדי הדמיון בין שאר המנחות לבין לחמי תודה נפישן [מרובים] יותר מצדדי הדמיון שבין שאר המנחות ללחם הפנים. ושואלים עוד על שיטת ר׳ יהודה: למדנו למעלה כי הדין שחביתי כהן גדול הריהם שנים עשר אינו נאמר במפורש בתורה, אלא נלמד בגזירה שווה (״חק״ ״חק״) מן האמור בלחם הפנים.
The Gemara explains: These analogies between other meal offerings and the loaves of the thanks offering are more numerous than the analogies between other meal offerings and the shewbread. Therefore, the halakha of other meal offerings is derived from the loaves of the thanks offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְאִי סְבִירָא לַן דָּבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב נֵילַף מֵחֲבִיתֵּי כֹּהֵן גָּדוֹל מָה לְהַלָּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַף כָּאן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

The Gemara posited previously that according to Rabbi Yehuda, a verbal analogy teaches that, like the shewbread, the griddle-cake offering of the High Priest is brought as twelve units. The Gemara asks: And if we hold that a matter learned through a verbal analogy may subsequently teach as a paradigm, let us derive the halakha of the other meal offerings from the griddle-cake offering of the High Priest: Just as there, the meal offering comprises twelve units, so too here, other meal offerings should consist of twelve units.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי סבירא לן דדבר הלמד מג״ש כגון חביתין דילפי מלחם הפנים מחוקה חוקה דחוזר ומלמד בבנין אב במה מצינו. דפלוגתא היא במסכת זבחים אי חוזר ומלמד אי לא:
ואכתי פריך ואי סבירא לן דדבר הלמד בג״ש כגון חביתין דילפי חוק חוק מלחם הפנים דחוזר ומלמד בבנין אב ולאו בבנין אב הוא אלא במה מצינו דפלוגתא במס׳ זבחים (דף נ:) אי חוזר ומלמד הואיל ויליף מלחם הפנים.
לילף מחביתין – מה מצינו חביתין שהן י״ב חלות אף כל המנחות כו׳.
ויש לשאול: אי סבירא לן [אם סבורים אנו] כשיטה האומרת כי דבר הלמד (שנלמד דינו) בגזירה שוה מדבר אחר, הריהו חוזר ומלמד דברים אחרים בדרך בנין אב (במה מצינו, בהשוואתם של אותם דברים אחרים לדינו של זה), ולכן אחר שנלמד בגזירה שווה דין חביתי כהן גדול שהם שנים עשר, נילף [נלמד] את דינן של שאר מנחות מחביתי כהן גדול, ונאמר כך: מה להלן [שם, בחביתי כהן גדול] — הריהם באים שתים עשרה. אף כאן (בשאר מנחות) — הריהן באות שתים עשרה!
The Gemara posited previously that according to Rabbi Yehuda, a verbal analogy teaches that, like the shewbread, the griddle-cake offering of the High Priest is brought as twelve units. The Gemara asks: And if we hold that a matter learned through a verbal analogy may subsequently teach as a paradigm, let us derive the halakha of the other meal offerings from the griddle-cake offering of the High Priest: Just as there, the meal offering comprises twelve units, so too here, other meal offerings should consist of twelve units.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) מִסְתַּבְּרָא מִלַּחְמֵי תוֹדָה הֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן הֶדְיוֹט שֶׁהִתְנַדֵּב חֲצָאִין.

The Gemara responds: It stands to reason that Rabbi Yehuda should derive their halakha from the halakha of the loaves of the thanks offering, as the other meal offerings resemble the loaves of the thanks offering and differ from the griddle-cake offering in several respects: They are brought by an ordinary person and not by the High Priest; they are brought by one who donates and not as obligatory offerings; and they are only brought whole, while the High Priest’s griddle-cake offering is brought in halves, half in the morning and half in the afternoon.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שכן הדיוט – לחמי תודה ושאר מנחות הדיוט יכול להביאן:
שהתנדב ובאין נדבה:
חצאין – ואינן באין לחצאין:
שכן הדיוט – לחמי תודה ושאר מנחות הדיוט יכול להביאן ובאין נדבה ואין באין לחצאין ויש בהם משום פגול ואין דוחין לא שבת ולא טומאה וחביתין הן קרבן של כהן גדול ואין באין בנדבה וקריבה לחצאין מחציתה בבקר ומחציתה בערב ואין בהן פיגול לפי שאין להם מתירין ודוחין שבת וטומאה.
ודוחים: מסתברא [מסתבר] יותר לומר כי מלחמי תודה הוה ליה למילף [היה לו, לר׳ יהודה, ללמוד] את דין שאר המנחות, ולא מחביתי כהן גדול. שכן דומות שאר המנחות ללחמי תודה בצדדים רבים ואלו הם: הדיוט — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, באות אף על ידי כהן הדיוט, מה שאין כן מנחת חביתין שאינה באה אלא על ידי כהן גדול; שהתנדב — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, באות בנדבה, מה שאין כן מנחת חביתין שהיא באה כחובה; חצאין — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, באות כדבר שלם, מה שאין כן חביתי כהן גדול הבאים מחציתם בבוקר ומחציתם בערב;
The Gemara responds: It stands to reason that Rabbi Yehuda should derive their halakha from the halakha of the loaves of the thanks offering, as the other meal offerings resemble the loaves of the thanks offering and differ from the griddle-cake offering in several respects: They are brought by an ordinary person and not by the High Priest; they are brought by one who donates and not as obligatory offerings; and they are only brought whole, while the High Priest’s griddle-cake offering is brought in halves, half in the morning and half in the afternoon.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) לְפִיגּוּל שֶׁלֹּא בְּשַׁבָּת וְשֶׁלֹּא בְּטוּמְאָה.

In addition, they are disqualified as piggul, i.e., when they are sacrificed with the intent to be consumed after their appointed time, unlike the griddle-cake offering, which is not eaten at all; they are not brought on the Sabbath, unlike the griddle-cake offering; and they are not brought in a state of ritual impurity, whereas the griddle-cake offering is brought by the High Priest even while impure.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לפיגול – ויש להן דין פיגול:
ואינן דוחין לא שבת ולא טומאה:
לפיגול — בשאר כל המנחות, כמו בלחמי תודה, נוהג דין פיגול, מה שאין כן בחביתי כהן גדול, שאין נוהג בה דין פיגול (שאין דין פיגול בקדשים שאינם ניתרים לאכילה); שלא בשבת — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, אינן באות ביום השבת, מה שאין כן חביתי כהן גדול הקרבים אף בשבת; ושלא בטומאה — שאר כל המנחות, כלחמי תודה, אינן קרבות בטומאה, מה שאין כן חביתי כהן גדול הקרבים אף בטומאה.
In addition, they are disqualified as piggul, i.e., when they are sacrificed with the intent to be consumed after their appointed time, unlike the griddle-cake offering, which is not eaten at all; they are not brought on the Sabbath, unlike the griddle-cake offering; and they are not brought in a state of ritual impurity, whereas the griddle-cake offering is brought by the High Priest even while impure.
מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) אַדְּרַבָּה מֵחֲבִיתֵּי כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל ה״להֲוָה לֵיהּ לְמֵילַף שֶׁכֵּן עִשָּׂרוֹן כְּלִי הֶקְדֵּשׁ וּלְבוֹנָה.

The Gemara challenges: On the contrary, Rabbi Yehuda should have derived the halakha of the other meal offerings from the High Priest’s griddle-cake offering, as the other meal offerings resemble the griddle-cake offering in several respects: They both contain a tenth of an ephah of fine flour, whereas the loaves of the thanks offering contain several tenths of an ephah; they are consecrated when placed in a service vessel, whereas the loaves of the thanks offering are consecrated when the thanks offering is slaughtered; they are consecrated property of the most sacred order, whereas the loaves of the thanks offering are of lesser sanctity; and they are brought with frankincense, whereas the loaves of the thanks offering are not.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וחביתין הן קרבן כ״ג – ואינן באין נדבה. ובאין לחצאין ואין להן פיגול. כדתנן במס׳ זבחים:
כלי – חביתין ומנחות כלי מקדשן. ולחמי תודה שחיטת הזבח מקדשן:
שכן עשרון – דחביתין ושאר מנחות אין באות אלא עשרון לאפוקי לחמי תודה שיש בהם כמה עשרונים.
כלי – חביתין ומנחות טעונות כלי כ״ש. ע״א כלי מקדשן ולחמי תודה שחיטת הזבח מקדשן.
הקדש – דחביתין ומנחות הויין קדשי קדשים.
מנחות וחביתין טעונים הגשה למזבח ובאות לאישים על המזבח מה שאין כן בלחמי תודה שאין טעונין הגשה ואין מהם לאישים.
ודוחים: אדרבה [להיפך] אמור, שדווקא מחביתי כהן גדול, ולא מלחמי תודה, הוה ליה למילף [היה לו, לר׳ יהודה, ללמוד] את דין שאר מנחות, שכן יש צדדי דמיון בין שאר המנחות ולחביתי כהן גדול, שאינם בלחמי תודה, ואלו הם: עשרון — שאר המנחות, כחביתי כהן גדול, באות מעשרון סולת אחד. מה שאין כן לחמי תודה הבאים מכמה עשרונים; כלי — שאר כל המנחות, כחביתי כהן גדול, מתקדשות בכלי שרת. מה שאין כן לחמי תודה המתקדשים בשחיטת קרבן התודה; הקדש — שאר כל המנחות, כחביתי כהן גדול, הריהן קדשי קדשים. מה שאין כן לחמי תודה, שהם קדשים קלים; ולבונה — בשאר כל המנחות, כבחביתי כהן גדול, ניתנת לבונה, מה שאין כן בלחמי תודה:
The Gemara challenges: On the contrary, Rabbi Yehuda should have derived the halakha of the other meal offerings from the High Priest’s griddle-cake offering, as the other meal offerings resemble the griddle-cake offering in several respects: They both contain a tenth of an ephah of fine flour, whereas the loaves of the thanks offering contain several tenths of an ephah; they are consecrated when placed in a service vessel, whereas the loaves of the thanks offering are consecrated when the thanks offering is slaughtered; they are consecrated property of the most sacred order, whereas the loaves of the thanks offering are of lesser sanctity; and they are brought with frankincense, whereas the loaves of the thanks offering are not.
מיוחס לר׳ גרשוםמיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מַצָּה וָעֶצֶם הַגָּשָׁה וְאִישִּׁים וְהָנֵי נְפִישָׁן.

In addition, they are brought only of unleavened bread, whereas the loaves of the thanks offering include some leavened bread; and each is brought as an offering itself, whereas the loaves of the thanks offering are brought together with an animal sacrifice; part of their rite is bringing them near the southwest corner of the altar, unlike the loaves of the thanks offering; and parts or all of them are placed on the fires of the altar, unlike the loaves of the thanks offering. The Gemara comments: And indeed, these similarities between other meal offerings and the griddle-cake offering are more numerous than the similarities between other meal offerings and the loaves of the thanks offering. Therefore, it seems more appropriate to derive the number of loaves from the griddle-cake offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מצה — שאר כל המנחות, כחביתי כהן גדול, באות כמצה ולא כחמץ. מה שאין כן לחמי תודה שיש בהם הבאים חמץ. ועצם — שאר כל המנחות, כחביתי כהן גדול, באות מחמת עצמם, ולא כנספחות לקרבן אחר. מה שאין כן לחמי תודה הבאים אגב קרבן התודה; הגשה — שאר כל המנחות, כבחביתי כהן גדול, יש להגישן אל הקרן הדרומית מערבית של המזבח. מה שאין כן בלחמי תודה; ואישים — משאר כל המנחות מקטירים קומץ על אש המזבח, וכן מוקטרים חביתי כהן גדול. מה שאין כן לחמי תודה הנאכלים לכהנים; והרי הני [אלה] צדדי הדמיון שבין שאר כל המנחות לחביתי כהן גדול הינם נפישן [מרובים] יותר מצדדי הדמיון שבין שאר המנחות ללחמי תודה, ויש איפוא ללומדן מחביתי כהן גדול ולא מלחמי תודה!
In addition, they are brought only of unleavened bread, whereas the loaves of the thanks offering include some leavened bread; and each is brought as an offering itself, whereas the loaves of the thanks offering are brought together with an animal sacrifice; part of their rite is bringing them near the southwest corner of the altar, unlike the loaves of the thanks offering; and parts or all of them are placed on the fires of the altar, unlike the loaves of the thanks offering. The Gemara comments: And indeed, these similarities between other meal offerings and the griddle-cake offering are more numerous than the similarities between other meal offerings and the loaves of the thanks offering. Therefore, it seems more appropriate to derive the number of loaves from the griddle-cake offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) הֶדְיוֹט מֵהֶדְיוֹט עֲדִיף לֵיהּ.

The Gemara answers: Nevertheless, Rabbi Yehuda prefers to learn the halakha of the other meal offerings, which are brought by an ordinary person, from the loaves of the thanks offering, which are brought by an ordinary person.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הדיוט מהדיוט – מנחות מתודה דתרוייהו מנחת הדיוט לאפוקי חביתין שהן קרבן כהן גדול.
ודוחים: מכל מקום, השיקול שיש ללמוד את דין שאר מנחות, שהן קרבנו של מי שהוא הדיוט (שאינו כהן גדול) מדינם של לחמי תודה, שאף הם קרבנו של הדיוטעדיף ליה [לו] לר׳ יהודה, ולכך למד את דינן דווקא מלחמי תודה.
The Gemara answers: Nevertheless, Rabbi Yehuda prefers to learn the halakha of the other meal offerings, which are brought by an ordinary person, from the loaves of the thanks offering, which are brought by an ordinary person.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כּוּלָּן בָּאוֹת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַאי קָסָבַר אִי סְבִירָא לֵיהּ דְּדָבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב יָלֵיף מֵחֲבִיתֵּי דכהן גָּדוֹל דְּהָנֵי נְפִישָׁן.

§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: They all come as twelve loaves. The Gemara explains: What does he hold? If he holds that a matter learned through a verbal analogy is subsequently used to teach as a paradigm, he derives the number of loaves in other meal offerings from the High Priest’s griddle-cake offering, which was itself derived from a verbal analogy, as these similarities between other meal offerings and the griddle-cake offering enumerated above are more numerous.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לר׳ מאיר יליף לה – ממה נפשך שהם י״ב דאי סבירא ליה דדבר הלמד וכו׳:
אי סבירא ליה כו׳ – בניחותא.
רבי מאיר אומר וכו׳ – דהיינו טעמא דאי סבירא ליה דבר הלמד כו׳ וטעמא משום הנך נפישן כדאמר לעיל.
ו שנינו במשנתנו כי ר׳ מאיר חולק על ר׳ יהודה ואומר שכל המנחות כולן באות שתים עשרה, ואומרים: אפשר להסביר בשני אופנים מאי קסבר [מה הוא, ר׳ מאיר, סבור], אי סבירא ליה [או שסבור הוא] כעיקרון כולל כי דבר הלמד בגזירה שוה (ובענייננו, חביתי כהן גדול, הנלמדים בגזירה שווה מלחם הפנים, הבאים בשנים עשר לחמים) חוזר ומלמד דברים אחרים, בדרך הלימוד של בנין אביליף [לומד] ר׳ מאיר את דין שאר המנחות שאף הן באות שתים עשרה מחביתי הכהן גדול הבאים שנים עשר. ומעדיף ר׳ מאיר ללמוד את דין שאר המנחות מחביתי כהן גדול ולא מלחמי תודה, משום שצדדי הדמיון בין שאר המנחות ובין הני [אלה, חביתי כהן גדול], הם יותר נפישן [מרובים]. וכדרך שהוסבר למעלה.
§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: They all come as twelve loaves. The Gemara explains: What does he hold? If he holds that a matter learned through a verbal analogy is subsequently used to teach as a paradigm, he derives the number of loaves in other meal offerings from the High Priest’s griddle-cake offering, which was itself derived from a verbal analogy, as these similarities between other meal offerings and the griddle-cake offering enumerated above are more numerous.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) אִי סְבִירָא לֵיהּ דְּדָבָר הַלָּמֵד בִּגְזֵירָה שָׁוָה אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְלַמֵּד בְּבִנְיַן אָב יָלֵיף מִלֶּחֶם הַפָּנִים הֶקְדֵּשׁ מֵהֶקְדֵּשׁ עֲדִיף לֵיהּ.:

And if he holds that a matter learned through a verbal analogy is not subsequently used to teach as a paradigm, then he derives the number of loaves in other meal offerings from the twelve loaves of the shewbread. This is because Rabbi Meir prefers to derive the status of the other meal offerings, which are consecrated property of the highest order, from the shewbread, which is also consecrated property of the highest order, in contrast to the loaves of the thanks offering, which are of lesser sanctity.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יליף מלחם הפנים – דהקדש מהקדש עדיף ליה למילף לאפוקי לחמי תודה דקדשים קלים.
ואי סבירא ליה [אם סבור הוא, ר׳ מאיר] שדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בדרך הלימוד של בנין אביליף [לומד] ר׳ מאיר את שאר מנחות, שאף הן קרבות בשנים עשר לחמים, מלחם הפנים הבא בשתים עשרה לחמים, משום שלימוד של הקדש (קדשי קדשים, שאר מנחות) מהקדש (מקדשי קדשים, לחם הפנים) עדיף ליה [לו] ללמוד מאשר ללמוד את דין שאר מנחות שהן קדשי קדשים מלחמי תודה שהם קדשים קלים.
And if he holds that a matter learned through a verbal analogy is not subsequently used to teach as a paradigm, then he derives the number of loaves in other meal offerings from the twelve loaves of the shewbread. This is because Rabbi Meir prefers to derive the status of the other meal offerings, which are consecrated property of the highest order, from the shewbread, which is also consecrated property of the highest order, in contrast to the loaves of the thanks offering, which are of lesser sanctity.
מיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) חוּץ מִלַּחְמֵי תוֹדָה וּנְזִירוּת שֶׁהֵן בָּאוֹת עֶשֶׂר עֶשֶׂר.: לַחְמֵי תוֹדָה בְּהֶדְיָא כְּתִיב בְּהוּ.

§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: They all come as twelve loaves except for the loaves of the thanks offering and the loaves that accompany the guilt offering of naziriteship, which come as ten each. The Gemara explains the exceptions: With regard to the loaves of the thanks offering, it is written explicitly of them that these loaves are brought in units of ten, based on a verbal analogy: With regard to the thanks offering, the verse states: “And of it he shall present one out of each offering for a gift [teruma] to the Lord” (Leviticus 7:14), and with regard to teruma of the tithe it is stated: “You shall set apart of it a gift [teruma] for the Lord, a tithe of the tithe” (Numbers 18:26). Just as the teruma of the tithe consists of one portion of ten, so too, the loaves of the thanks offering are brought in units of ten (see 77b).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחמי תודה בהדיא כתי׳ בהו – מפורש בפרק התודה:
לחמי תודה בהדיא כתיב בהו – עשר דכתיב והקריב ממנו אחת מכל קרבן תרומה ואמרי׳ בפ׳ התודה נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומת מעשר תרומה מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה.
בהדיא כתיב בהו – מפרש בפרק התודה (לקמן עז.).
ז שנינו במשנתנו שלשיטת ר׳ מאיר כל המנחות באות שתים עשרה לחמים, חוץ מלחמי תודה וחוץ מהמנחה אותה מביא הנזיר בתום ימי הנזירות ששתי אלה בלבד הן באות עשר עשר, ולא שתים עשר. ומסבירים מה מקור הדברים: לחמי תודהבהדיא כתיב בהו [במפורש נאמר בהם] שכך דינם. שכן נלמד דינם מגזירה שווה של המלה ״תרומה״ האמורה בלחמי תודה (״והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳⁠ ⁠״. ויקרא ז, יד), ובתרומת מעשר (״והרמותם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר״. במדבר יח, כו). וללמדנו: כשם שתרומת מעשר באה כאחד מעשרה — אף לחמי תודה באים בעשרה.
§ The mishna teaches that Rabbi Meir says: They all come as twelve loaves except for the loaves of the thanks offering and the loaves that accompany the guilt offering of naziriteship, which come as ten each. The Gemara explains the exceptions: With regard to the loaves of the thanks offering, it is written explicitly of them that these loaves are brought in units of ten, based on a verbal analogy: With regard to the thanks offering, the verse states: “And of it he shall present one out of each offering for a gift [teruma] to the Lord” (Leviticus 7:14), and with regard to teruma of the tithe it is stated: “You shall set apart of it a gift [teruma] for the Lord, a tithe of the tithe” (Numbers 18:26). Just as the teruma of the tithe consists of one portion of ten, so too, the loaves of the thanks offering are brought in units of ten (see 77b).
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) נְזִירוּת דְּאָמַר מָר שְׁלָמָיו לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר.

That ten loaves accompany the guilt offering of naziriteship is derived from a verse, as the Master says: The verse describing the thanks offering states: “With cakes of leavened bread he shall present his offering with the sacrifice of his peace offerings for thanksgiving” (Leviticus 7:13). The term “his peace offerings” serves to include the loaves of the peace offering of the nazirite. Just as each of the four varieties of loaves accompanying the thanks offering are brought in units of ten loaves, so too, the peace offering of the nazirite comprises ten loaves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שלמיו – על תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרת קבין ירושלמיות. (דהיינו) מפרש נמי בהתודה:
לרבות שלמי נזיר – (למין) [למידת] לחמי תודה לעשרת קבין ירושלמית ולחצי לוג שמן ושיהיו באות עשר.
שלמיו – על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמיות נמי מרבינן שבאין עשר חלות כתודה.
והמקור לכך שלחמי הנזירות באים עשרה — שכן אמר מר [החכם] על הכתוב בלחמי תודה הבאים עם קרבן התודה (שהריהו מכלל השלמים) ״על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת שלמיו״ (ויקרא ז, יג). ובאה המלה ״שלמיו״לרבות (להוסיף) לדין זה שהלחמים באים בעשרה אף בשלמי נזיר.
That ten loaves accompany the guilt offering of naziriteship is derived from a verse, as the Master says: The verse describing the thanks offering states: “With cakes of leavened bread he shall present his offering with the sacrifice of his peace offerings for thanksgiving” (Leviticus 7:13). The term “his peace offerings” serves to include the loaves of the peace offering of the nazirite. Just as each of the four varieties of loaves accompanying the thanks offering are brought in units of ten loaves, so too, the peace offering of the nazirite comprises ten loaves.
מיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) אָמַר רַב טוֹבִי בַּר קִיסְנָא אָמַר שְׁמוּאֵל לַחְמֵי חתוֹדָה שֶׁאֲפָאָן אַרְבַּע חַלּוֹת יָצָא וְהָא בָּעֵינַן אַרְבָּעִים לְמִצְוָה.

§ The loaves of the thanks offering consist of ten of each of the following four types: Leavened loaves, unleavened wafers, standard unleavened loaves, and unleavened loaves made from flour mixed with water and oil. With regard to these loaves, Rav Tovi bar Kisna says that Shmuel says: In the case of loaves of the thanks offering that one baked as only four loaves, one of each of the four types, where each loaf is the size of ten loaves, he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: But do we not require forty loaves? The Gemara answers: Forty loaves are brought in order to fulfill the mitzva in the optimal fashion, but he has nevertheless fulfilled his obligation with four loaves, one of each type.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאפאן ארבע חלות – אחד ממצה ואחד מחמץ ואחד מרקיקין ואחד מרבוכה דארבע למינין יש בהן.
שאפאן ד׳ חלות – שהיה לו לעשות ארבעים ולא עשה כי אם ד׳ אחד מכל מין.
ח כיון שהוזכר דינם של לחמי תודה, מביאים עוד מה שאמר רב טובי בר קיסנא, אמר שמואל בענין מספר לחמי התודה: אף שדינם שהם באים עשרה לחמים, ובארבעה מינים שונים (עשרה — חמץ, ובמצה שלושה מינים: עשרה — חלות מצות, עשרה — רקיקי מצות, ועשרה — רבוכה), אם אירע שאפאן כארבע חלות גדולות, שכל אחת מהן שיעורה כשיעור עשרה לחמים — יצא בכך ידי חובתו. ושואלים על כך: והא בעינן [והרי צריכים אנו] שיביא ארבעים לחמים, והוא לא הביא אלא ארבעה! ומשיבים: הבאת ארבעים לחמי תודה אינה אלא למצוה, אבל אינה מעכבת.
§ The loaves of the thanks offering consist of ten of each of the following four types: Leavened loaves, unleavened wafers, standard unleavened loaves, and unleavened loaves made from flour mixed with water and oil. With regard to these loaves, Rav Tovi bar Kisna says that Shmuel says: In the case of loaves of the thanks offering that one baked as only four loaves, one of each of the four types, where each loaf is the size of ten loaves, he has fulfilled his obligation. The Gemara asks: But do we not require forty loaves? The Gemara answers: Forty loaves are brought in order to fulfill the mitzva in the optimal fashion, but he has nevertheless fulfilled his obligation with four loaves, one of each type.
עין משפט נר מצוהרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) וְהָא בָּעֵי אַפְרוֹשֵׁי תְּרוּמָה מִינַּיְיהוּ וְכִי תֵּימָא דְּמַפְרֵישׁ מִכֹּל חֲדָא וַחֲדָא אֶחָד אָמַר רַחֲמָנָא שֶׁלֹּא יִטּוֹל פָּרוּס טדְּאַפְרְשִׁינְהוּ בְּלֵישָׁה.

The Gemara challenges this: But an individual who brings the loaves as an offering is required to separate teruma from them by designating one loaf of each type to be given to the priests, which cannot be done where only one loaf of each type exists. And if you would say that he may separate a tenth-sized piece from each and every loaf, that is difficult: Doesn’t the Merciful One state: “And of it he shall present one out of each offering for a gift [teruma] to the Lord,” which teaches that he may not take sliced bread, but rather a whole loaf? The Gemara answers: This is a case where he separated it while kneading, so that it is not considered separating a slice.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והא בעי אפרושי תרומה – כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה ותרומה היינו אחד מעשר:
וכי תימא דמפריש מכל אחד מד׳ חלות עשירתה:
והא בעי אפרושי תרומה – כדכתיב בהן תרומה שנוטל אחד מכל מין ונאכלת לכהנים כדכתיב לכהן הזורק את הדם לו יהיה והתשעה נאכל לבעלים.
אחד אמר רחמנא – והקריב ממנו אחד מכל קרבן ואחד שלם משמע שלא יטול פרוס.
והא בעי אפרושי תרומה מינייהו – דכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה (ויקרא ז) והך תרומה אמרינן לקמן (דף עז:) דהויא אחת מי׳.
דמפריש מכל חדא – מכל אחת של ד׳ חלות.
דאפרשינהו בלישה – כל זמן שהן עיסה ושוב עשה החלות שלימות דלא הוי פרוס.
דאפרשינהו בלישייהו – לכאורה דאין שם תרומה עליהם בעיסה דבשחיטת הזבח הוא דקדשי ותנן בפ׳ התודה (לקמן דף עח:) שחטה עד שלא קרמו בתנור לא קדש הלחם ותימה דבסוף פ״ק דנדרים (דף יב.) אמרינן כחלת אהרן וכתרומתו מותר הא כתרומת לחמי תודה אסור והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים הוא ומשני לפני זריקת דמים וכדרב טובי בר קיסנא כדאפרשינהו בלישייהו וצריך לומר דלאו תרומה ממש הוו עד אחר אפייה וא״ת דמשמע הכא דהך דרב טובי בר קיסנא בדיעבד ובפרק קמא דנדה (נדה ו:) גבי שפחתו של רבן גמליאל שהיתה אופה ככרות של תרומה ומוקי לה בתרומת לחמי תודה ופריך תרומת לחמי תודה באפייה מאי בעי ומשני דאפרשינהו בלישייהו כדרב טובי בר קיסנא וכי לא עשתה מצוה מן המובחר ויש לומר דהא דקאמר ארבע חלות הוא דיעבד דלכתחילה בעי ארבעים וגם היא עשתה ארבעים אלא שקודם אפייה הפרישה אותן של תרומה ולא הפרשה גמורה אלא שביררה אותן העתידות להיות תרומה לעשותן נאות ויפות.
ושואלים עוד: והא בעי אפרושי [והרי צריך המביא לחמי תודה להפריש] תרומה מינייהו [מהם, מכל אחד מארבעת המינים שבתודה] אחד מעשרה (ככתוב ״והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ ״), ואילו המביא ארבעה לחמים, כיצד יפריש אחד מעשרה? וכי תימא [ואם תאמר] שהוא מפריש חתיכה מהלחם שהיא בשיעור עשירית מכל חדא וחדא [אחד ואחד] מארבעת הלחמים הללו — הלא ״אחד״ (״והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה׳ ״) אמר רחמנא [אמרה התורה], והרי זה מורה שלא יטול לתרומה לחם פרוס, אלא לחם שלם! ומשיבים: מדובר באופן דאפרשינהו [שהפריש אותן, את התרומות מארבעת הלחמים] כבר בזמן הלישה, ובשלב זה אין זה נחשב כנטילה מן הפרוס.
The Gemara challenges this: But an individual who brings the loaves as an offering is required to separate teruma from them by designating one loaf of each type to be given to the priests, which cannot be done where only one loaf of each type exists. And if you would say that he may separate a tenth-sized piece from each and every loaf, that is difficult: Doesn’t the Merciful One state: “And of it he shall present one out of each offering for a gift [teruma] to the Lord,” which teaches that he may not take sliced bread, but rather a whole loaf? The Gemara answers: This is a case where he separated it while kneading, so that it is not considered separating a slice.
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) מֵיתִיבִי כׇּל הַמְּנָחוֹת ישֶׁרִיבָּה בְּמִדַּת חַלָּתָן אוֹ שֶׁמִּיעֵט בְּמִדַּת חַלָּתָן כְּשֵׁרוֹת חוּץ מִלֶּחֶם הַפָּנִים וַחֲבִיתֵּי כ״גכֹּהֵן גָּדוֹל וְלַחְמֵי תוֹדָה וּנְזִירוּת הוּא

The Gemara raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita: All the meal offerings where one increased the measure of their loaves or where one decreased the measure of their loaves are nevertheless fit, except for the twelve loaves of shewbread, and the twelve loaves of the High Priest’s griddle-cake offering, and the ten loaves of each variety for the thanks offering and the ten loaves that accompany the guilt offering of naziriteship. Evidently, no fewer than forty loaves are fit for the thanks offering, in contradiction to the statement of Shmuel. The Gemara answers: He
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שריבה במדת חלתן – שפיחת מהן או הוסיף:
שריבה במדת החלות – שעשה י״א חלות או י״ב חלות.
שריבה במדת חלתן – כגון שהיה לעשות י׳ חלות ועשה חלות גדולות שלא עשה מהן אלא או ז׳ או ח׳ או שמיעט שעשה י״ב חלות או י״ג חלות. ע״א שריבה היינו שהוסיף במנין החלות כגון שעשה י״ב.
חוץ מלחם הפנים וחביתין ולחמי תודה – שאם מיעט או ריבה במדת חלתן פסולות וקשיא לשמואל דאמר לחמי תודה שאפאן וכו׳.
הוא – שמואל.
מיתיבי [מקשים] על שיטת שמואל זו ממה ששנינו בברייתא: כל המנחות שריבה במדת חלתן, או שמיעט במדת חלתן — הרי אלה כשרות להקרבה. חוץ מלחם הפנים (שחייבים לבוא דווקא בשנים עשר לחמים), וחביתי כהן גדול (שאף הם חייבים לבוא בשנים עשר לחמים), ולחמי תודה (שחייבים לבוא מעשרה עשרה לחמים), ולחמי נזירות (הבאים עשרה לחמים). ובכלל המנין המעכב נזכרו בברייתא זו אף לחמי תודה, שאם באו פחות מעשרה — אין הם כשרים, ושלא כדברי שמואל! ומתרצים: אין להקשות על שמואל מדברי ברייתא זו, שכן הוא (שמואל),
The Gemara raises an objection to the opinion of Shmuel from a baraita: All the meal offerings where one increased the measure of their loaves or where one decreased the measure of their loaves are nevertheless fit, except for the twelve loaves of shewbread, and the twelve loaves of the High Priest’s griddle-cake offering, and the ten loaves of each variety for the thanks offering and the ten loaves that accompany the guilt offering of naziriteship. Evidently, no fewer than forty loaves are fit for the thanks offering, in contradiction to the statement of Shmuel. The Gemara answers: He
עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״ימיוחס לרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144