×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) הַכֹּהֲנִים מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו.
the priests,” the verse is interpreted as referring to the matter that precedes it and to the matter that succeeds it. Before mentioning the priests, the verse states the halakha of pouring the oil on the meal offering, and after mentioning the priests, it states the halakha of the removal of the handful. Therefore, a priest is required for each of these rites.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
מקרא – הכהן נדרש לפניו לויצק.
ולאחריו – וקמץ משם באצבעו.
הכהנים״ (ויקרא ב, ב)מקרא זה נדרש גם לפניו למה שנאמר קודם ״ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה״ (שם א), וגם לאחריו שנאמר ״וקמץ״, שהכל צריך להיעשות על ידי בני אהרן הכהנים. ושואלים:
the priests,” the verse is interpreted as referring to the matter that precedes it and to the matter that succeeds it. Before mentioning the priests, the verse states the halakha of pouring the oil on the meal offering, and after mentioning the priests, it states the halakha of the removal of the handful. Therefore, a priest is required for each of these rites.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְסָבַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו וְהָתַנְיָא {ויקרא ד׳:כה,לד׳,ה׳} וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעוֹ וְלָקַח מְלַמֵּד שֶׁלֹּא תְּהֵא קַבָּלָה אֶלָּא בְּיָמִין בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן מְלַמֵּד שֶׁלֹּא תְּהֵא נְתִינָה אֶלָּא בְּיָמִין.

The Gemara questions this explanation: And does Rabbi Shimon hold that a verse is interpreted as referring to the matter that precedes it and to the matter that succeeds it? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger and put it upon the corners of the altar” (Leviticus 4:34). The term “with his finger” is interpreted as referring to the term “and the priest shall take.” This teaches that the collection of the blood shall be performed only with the right hand, since the term “finger,” when stated in the context of the sacrificial rites, always is referring to the finger of the right hand. The term “with his finger” is also interpreted as referring to the term “and put it.” This teaches that the placing of the blood on the altar shall be performed only with the right hand.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ולקח – ולקח (קבלת) הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות וגו׳.
אלא בימין – דכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין.
נתינה – מתנת הקרן דמזבח.
וסבר האם סבור] ר׳ שמעון שמקרא נדרש לפניו ולאחריו? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: נאמר ״ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת המזבח״ (שם ד, לד), ודרשו חכמים: ״באצבעו ולקח״מלמד שלא תהא קבלה של הדם אלא בימין, שהרי כל מקום שהוזכרה אצבע וכהונה הרי זה ימין, ״באצבעו ונתן״מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין.
The Gemara questions this explanation: And does Rabbi Shimon hold that a verse is interpreted as referring to the matter that precedes it and to the matter that succeeds it? But isn’t it taught in a baraita: The verse states: “And the priest shall take of the blood of the sin offering with his finger and put it upon the corners of the altar” (Leviticus 4:34). The term “with his finger” is interpreted as referring to the term “and the priest shall take.” This teaches that the collection of the blood shall be performed only with the right hand, since the term “finger,” when stated in the context of the sacrificial rites, always is referring to the finger of the right hand. The term “with his finger” is also interpreted as referring to the term “and put it.” This teaches that the placing of the blood on the altar shall be performed only with the right hand.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אר״שאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וְכִי נֶאֱמַר יָד בְּקַבָּלָה הוֹאִיל וְלֹא נֶאֱמַר יָד בְּקַבָּלָה קִיבֵּל בִּשְׂמֹאל כָּשֵׁר.

The baraita continues: Rabbi Shimon said: But is the term hand stated with regard to the collection of the blood? Since the term hand is not stated with regard to the collection of the blood, only with regard to the placement of the blood, then even if the priest collected the blood with his left hand, the offering is fit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וכי נאמרה יד – כלומר וכי נאמרה אצבע בולקח והלא בונתן הוא אמור.
אמר ר׳ שמעון: וכי נאמר יד ימין בקבלה? והואיל ולא נאמר יד בקבלה, גם אם קיבל בשמאלכשר.
The baraita continues: Rabbi Shimon said: But is the term hand stated with regard to the collection of the blood? Since the term hand is not stated with regard to the collection of the blood, only with regard to the placement of the blood, then even if the priest collected the blood with his left hand, the offering is fit.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְאָמַר אַבָּיֵי בְּמִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו קָא מִיפַּלְגִי (ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לְאַחֲרָיו נִדְרָשׁ וּלְפָנָיו אֵין נִדְרָשׁ).

And Abaye said: Rabbi Shimon and the Rabbis disagree with regard to whether a verse is interpreted as referring to the matter that precedes it and to the matter that succeeds it. The Rabbis hold that the term “with his finger” is referring to both to the term “and the priest shall take” that precedes it, and the term “and put it” that succeeds it. And Rabbi Shimon holds that a verse is interpreted as referring to the matter that succeeds it, but is not interpreted as referring to the matter that precedes it. In that case, Rabbi Shimon’s opinion that the pouring of oil must be performed by a priest can no longer be ascribed to the opinion that the phrase “Aaron’s sons, the priests” should be interpreted as referring to the description of pouring the oil that precedes it.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
במקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגי – וא״ת מנלן דבהכי פליגי דילמא טעמא דרבנן כדאסיקנא בפ״ק (לעיל דף י.) ופרק שני דזבחים (זבחים כד:) דכל מקום שנאמר אצבע או כהונה אינו אלא ימין ור״ש בעי תרתי וי״ל דלשון הברייתא משמע משום דקאי עליה באצבעו כדקתני באצבע ולקח והא דלא מפרשי רבנן טעמייהו מדכתיב הכהן משום דאיצטריך הכהן בכיהונו ואע״ג דבפ׳ שני דזבחים (זבחים כד:) קאמר אליבא דר״ש ואלא הכהן ל״ל ומשני הכהן בכיהונו הוא הדין דלרבנן איצטריך נמי אלא נטר עד לבסוף דמקשי לר״ש ומשני ליה והוא הדין לרבנן וא״ת דבפ׳ השואל (ב״מ דף צה. ושם) פליגי תנאי במקרא נדרש לפני פניו ופריך תנן השואל את הפרה כו׳ והא שומר חנם דלפני פניו לא קתני וליטעמיך שומר שכר דלפניו מי קתני מאי קושיא לימא דההיא משנה ר״ש היא דקסבר הכא ובפ׳ ב׳ דזבחים (זבחים כד:) דמקרא נדרש לאחריו ולא לפניו וי״ל דהתם [טעמא] דר״ש משום דוי״ו מוסיף על ענין ראשון כדאמרינן הכא גבי והביאה וא״ת ואמאי לא אמרינן הכא דקאי אתרוייהו כמו תתננה ואכלה ומכור בפ׳ כל שעה (פסחים דף כא:) ובפ׳ כל הבשר (חולין דף קיד.) ובפ״ק דמסכת ע״ז (דף כ.) וגבי נשך ומרבית בפ׳ איזהו נשך (ב״מ דף סא.) דלא דמי לתקום והדרת בפ״ק דקדושין (דף לב:) ומיהו לא דמי לתתננה ואכלה דתרי מילי נינהו אבל הכא חדא מילתא דבאצבעו חדא קאי דכי האי גונא מחלקין אה׳ מקראות דאין להם הכרע שאת מחר משוקדים ארור וקם וכי תימא באצבעו נמי לא יהיה לו הכרע ויש לחלק משום דאשכחן ונתת על קרנות המזבח באצבעך כדאמרינן בפ׳ ב׳ דזבחים (זבחים כד:) וצריך עיון במסכת תענית (דף טו.) דכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה דאמרינן צדיקים לאורה וישרים לשמחה ולא אמרינן דקיימי אתרוייהו כמו תתננה ואכלה.
ובפירוש המחלוקת אמר אביי: בשאלה האם מקרא נדרש לפניו ולאחריו קא מיפלגי [חלוקים הם], שחכמים סבורים ש״אצבעו״ מתייחס גם ל״ולקח״ שלפניו וגם ל״ונתן״ שאחריו, ור׳ שמעון סבר [סבור]: לאחריו נדרש, ולפניו אין נדרש. ואם כן אי אפשר לפרש שטעמו של ר׳ שמעון הוא מפני שמקרא נדרש גם לפניו!
And Abaye said: Rabbi Shimon and the Rabbis disagree with regard to whether a verse is interpreted as referring to the matter that precedes it and to the matter that succeeds it. The Rabbis hold that the term “with his finger” is referring to both to the term “and the priest shall take” that precedes it, and the term “and put it” that succeeds it. And Rabbi Shimon holds that a verse is interpreted as referring to the matter that succeeds it, but is not interpreted as referring to the matter that precedes it. In that case, Rabbi Shimon’s opinion that the pouring of oil must be performed by a priest can no longer be ascribed to the opinion that the phrase “Aaron’s sons, the priests” should be interpreted as referring to the description of pouring the oil that precedes it.
תוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אֶלָּא ה״טהַיְינוּ טַעְמָא דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וֶהֱבִיאָהּ וי״ווָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן.

Rather, this is the reasoning of Rabbi Shimon: The verse states: “And he shall pour oil upon it and put frankincense upon it. And he shall bring it to Aaron’s sons, the priests” (Leviticus 2:1–2). He therefore employs the principle that the conjunction “and,” represented by the letter vav, adds to the previous matter, demonstrating that the rite of the pouring of the oil is to be performed by Aaron’s sons, the priests.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
וי״ו דוהביאה מוסיף על ענין ראשון – [וכ״ת וי״ו דונתן נמי יהא] מלמד קבלה מנתינה תריץ ליכא למימר הכי דאי כתיב ונתן באצבעו הוי גמירא ולקח מונתן בוי״ו מוסיף על ענין ראשון אבל השתא באצבעו הפסיק הענין.
אלא ה״ט דר״ש והביאה וי״ו מוסיף על ענין ראשון – אפילו לא ידרוש ר״ש לפניו ולאחריו וי״ו מוסיף דריש וגבי ולקח ונתן לא אמרינן וי״ו מוסיף למילף קבלה מנתינה בימין כדפי׳ בקונטרס דבאצבעו מפסיק בין ולקח לונתן דה״ל למכתב ולקח הכהן ונתן מן הדם באצבעו וא״ת בפ׳ ב׳ דזבחים (זבחים כד:) דא״ר אלעזר בן שמוע כל מקום שנאמר אצבע בנתינה שינה בנתינה פסול בקבלה כשר והיכן נאמרה אצבע בנתינה דכתיב ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך וקסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו ולאחריו לימא וי״ו מוסיף על ענין ראשון ושמא ר״א בר ר״ש לית ליה וי״ו מוסיף על ענין ראשון א״נ לא דריש וי״ו מוסיף כדי לדרוש המקרא לפני פניו.
אלא היינו טעמא [זהו טעמו] של ר׳ שמעון: נאמר ״ויצק עליה שמן ונתן עליה לבונה והביאה אל בני אהרן הכהנים״ (שם ב, א— ב) — הרי וי״ו מוסיף על ענין ראשון, לומר שגם הענין הראשון (יציקה) הוא מצות הכהנים.
Rather, this is the reasoning of Rabbi Shimon: The verse states: “And he shall pour oil upon it and put frankincense upon it. And he shall bring it to Aaron’s sons, the priests” (Leviticus 2:1–2). He therefore employs the principle that the conjunction “and,” represented by the letter vav, adds to the previous matter, demonstrating that the rite of the pouring of the oil is to be performed by Aaron’s sons, the priests.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְסָבַר ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן וי״ווָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן אֶלָּא מֵעַתָּה דִּכְתִיב {ויקרא א׳:ה׳} וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם מִקַּבָּלָה וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהוּנָּה מְלַמֵּד עַל שְׁחִיטָה שֶׁכְּשֵׁירָה בְּזָר אִי לר״שלְרַבִּי שִׁמְעוֹן וי״ווָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן שְׁחִיטָה ה״נהָכִי נָמֵי בְּזָר תְּהֵא פְּסוּלָה.

The Gemara asks: But does Rabbi Shimon hold that the letter vav adds to the previous matter? If that is so, then this would pose a problem with regard to that which is written: “And he shall slaughter the bull before the Lord, and Aaron’s sons, the priests, shall sacrifice the blood and sprinkle the blood” (Leviticus 1:5). The Sages infer from here that from the stage of the sacrificing of the blood, which begins with the collection of the blood, and onward, it is the mitzva exclusively of members of the priesthood. By inference, this teaches that the slaughter of the offering, which is performed earlier, is valid when performed by a non-priest. If according to the opinion of Rabbi Shimon the letter vav adds to the previous matter, if the slaughter of the offering is performed by a non-priest, it should also be unfit.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושואלים: והאם סבר [סבור] ר׳ שמעון שדורשים וי״ו מוסיף על ענין ראשון? אלא מעתה, מה דכתיב [שנאמר]: ״ושחט את בן הבקר... והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם״ (שם א, ה), ודייקו חכמים שמקבלה של הדם (״והקריבו״) ואילך מצות כהונה, מלמד על שחיטה שהוזכרה מתחילה שהיא כשירה בזר; אי [אם] לדעת ר׳ שמעון אומרים אנו שוי״ו מוסיף על ענין ראשון, שחיטה הכי נמי [כך גם כן] בזר תהא פסולה!
The Gemara asks: But does Rabbi Shimon hold that the letter vav adds to the previous matter? If that is so, then this would pose a problem with regard to that which is written: “And he shall slaughter the bull before the Lord, and Aaron’s sons, the priests, shall sacrifice the blood and sprinkle the blood” (Leviticus 1:5). The Sages infer from here that from the stage of the sacrificing of the blood, which begins with the collection of the blood, and onward, it is the mitzva exclusively of members of the priesthood. By inference, this teaches that the slaughter of the offering, which is performed earlier, is valid when performed by a non-priest. If according to the opinion of Rabbi Shimon the letter vav adds to the previous matter, if the slaughter of the offering is performed by a non-priest, it should also be unfit.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא וְסָמַךְ וְשָׁחַט מָה סְמִיכָה בְּזָרִים אַף שְׁחִיטָה בְּזָרִים.

The Gemara answers: There, with regard to the slaughter of an offering, it is different, as earlier the verse states: “And he shall place his hands upon the head of the burnt offering; and it shall be accepted for him to make atonement for him. And he shall slaughter the bull before the Lord” (Leviticus 1:4–5), associating the placing of the hands on the head of an offering, which is performed by the owner of the animal, with the slaughter of the offering. Therefore, just as the placing of the hands on the offering is performed by non-priests, so too, the slaughter of the offering is performed by non-priests.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ומשיבים: שאני התם [שונה שם], שיש טעם שלא לפרש כך, דאמר קרא [שאמר הכתוב] מתחילה ״וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו ושחט״ (שם א, ד— ה) להקישם זה לזה: מה סמיכה בזרים, שהרי דווקא הבעלים סומכים את ידיהם על ראש קרבנם — אף שחיטה בזרים.
The Gemara answers: There, with regard to the slaughter of an offering, it is different, as earlier the verse states: “And he shall place his hands upon the head of the burnt offering; and it shall be accepted for him to make atonement for him. And he shall slaughter the bull before the Lord” (Leviticus 1:4–5), associating the placing of the hands on the head of an offering, which is performed by the owner of the animal, with the slaughter of the offering. Therefore, just as the placing of the hands on the offering is performed by non-priests, so too, the slaughter of the offering is performed by non-priests.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) אִי מָה סְמִיכָה בִּבְעָלִים אַף שְׁחִיטָה בִּבְעָלִים הָהוּא לָא מָצֵית אָמַרְתָּ ק״וקַל וָחוֹמֶר וּמָה זְרִיקָה דְּעִיקַּר כַּפָּרָה לָא בָּעֲיָא בְּעָלִים שְׁחִיטָה דְּלָאו עִיקַּר כַּפָּרָה לֹא כ״שכׇּל שֶׁכֵּן.

The Gemara asks: If there is a juxtaposition of the placing of the hands and the slaughter of the animals, why not also say that just as the placing of the hands on the offering is performed only by the owner of the animal, so too, the slaughter of the offering may be performed only by the owner of the animal? The Gemara answers: You cannot say that, due to an a fortiori inference from the halakha of the sprinkling of the blood: And just as the sprinkling of the blood, which is the essential rite that enables the one who brings the offering to achieve atonement, does not require the owner to perform it, as the priests perform this rite on his behalf, with regard to the slaughter of the offering, which is not the essential rite that enables the one who brings the offering to achieve atonement, is it not all the more so clear that it does not need to be performed by the owner?
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואי מה סמיכה – לר״ש פריך וסמך ידו על ראש קרבנו אלמא סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ולא באחר זריקה לא בעינן בבעלים דכהן זורק.
גמ׳ אף שחיטה בבעלים. עי׳ לקמן דף צג ע״א תוד״ה לפי:
ושואלים: אי [אם] אנו סומכים על היקש זה, שמא נאמר גם: מה סמיכה נעשית רק בבעלים עצמם — אף שחיטה תהא רק בבעלים, ולא על ידי אדם אחר! ודוחים: ההוא לא מצית אמרת [דבר זה אינך יכול לומר], שהרי קל וחומר הוא: ומה זריקה שהיא עיקר הכפרה לא בעיא [צריכה] בעלים, אלא הכהנים זורקים עבורם, שחיטה דלאו [שאינה] עיקר כפרהלא כל שכן שאינה צריכה בעלים דווקא?
The Gemara asks: If there is a juxtaposition of the placing of the hands and the slaughter of the animals, why not also say that just as the placing of the hands on the offering is performed only by the owner of the animal, so too, the slaughter of the offering may be performed only by the owner of the animal? The Gemara answers: You cannot say that, due to an a fortiori inference from the halakha of the sprinkling of the blood: And just as the sprinkling of the blood, which is the essential rite that enables the one who brings the offering to achieve atonement, does not require the owner to perform it, as the priests perform this rite on his behalf, with regard to the slaughter of the offering, which is not the essential rite that enables the one who brings the offering to achieve atonement, is it not all the more so clear that it does not need to be performed by the owner?
רש״יגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְכִי תֵּימָא אֵין דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר גַּלִּי רַחֲמָנָא ביוה״כבְּיוֹם הַכִּפּוּרִים {ויקרא ט״ז:י״א} וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ מִכְּלָל דִּשְׁחִיטָה בְּעָלְמָא לָא בָּעֵינַן בְּעָלִים.

And if you would say that one cannot derive the possible from the impossible, and the owner may not sprinkle the blood as he is not a priest, but he may still be obligated to slaughter the animal, as this rite may be performed by a non-priest, the Merciful One revealed in the Torah in the context of the Yom Kippur service with regard to the High Priest: “And he shall slaughter the bull of the sin offering which is for himself” (Leviticus 16:11). By inference, from the fact that the verse specifies that here the High Priest, who is the owner of the offering, must perform the slaughter, it is clear that usually the slaughter does not require the participation of the owner.
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אפשר – שחיטה.
לא אפשר – זריקה בבעלים דכתיב וזרקו בני אהרן.
גלי רחמנא גבי פרו של אהרן כו׳ – משמע הכא דלר״ש שחיטת פרו בזר פסולה ואף ע״ג דמסקינן בפרק קמא דזבחים (זבחים יד.) לר״ש שחיטה לאו עבודה היא ל״ק מידי כדפי׳ בפ״ק (לעיל דף ה.).
וכי דנין אפשר, שחיטה דאיפשר בבעלים, משאי איפשר, זריקה דאי אפשר בבעלים דכתיב וזרקו בני אהרן, ל״ה. וקשיא דנדון לה מאיפשר דהיכא דהבעלים כהנים לא זרקי הדם אלא כהן אחר המותר דלא אשכחן דאצטריך קרא לעשות זריקה בבעלים כשהם כהנים, וי״ל דהיינו מאי דקאמר וכי דנין אפשר משאי אפשר דזריקה אי אפשר שהבעלים ישראל דשם אינה בבעלים אבל כשאפשר לה להיות בבעלים כגון שהבעלים כהנים אימא דבעינן בעלים דנהי דלא אשכחן דאצריך קרא בכהן בעלים מ״מ נוכל לומר דבעיא בעלים דנימא מאחר דאית לן למימר דשחיטה בעיא בעלים מטעם דכתיבא בבעלים א״כ דכ״ש זריקה שהוא בבעלים ושהיא אפשר לה להיות בבעלים כגון של כהנים, ואפי׳ אם נבוא לומר דגם כשהכהנים בעלי׳ לא בעינן בעלים מאחר דבישרא׳ אינה נעשית בבעלים ויש לנו לומר דלא חלק הכתוב בין כהנים לישראל מ״מ אין ללמוד שחיטה מזריקה ולומר שכמו שזריקה אינה נעשית בבעלים דכמו כן תהא שחיטה משום דהוי אפשר משאי אפשר דנהי כשהכהנים בעלים הוי אפשר מ״מ אי אפשר קרי לזה מאחר דמה שאינה נעשית בבעלים הוי מפני שלא רצה הכתוב לחלק בין ישראל לכהנים וגבי ישראל הוי אי אפשר א״כ טעם דאי אפשר גורם לומר דגם בכהנים אינה נעשית בבעלים דגם גבי כהנים נמי הוי אי אפשר גלי רחמנא ביום הכפורים ושחט כו׳ מכלל דשחיטה בעלמא לא בעינן בעלים:
ויש להקשות נמה הוצרך להאריך ההוא לא מצית אמרת ק״ו כיון דלאו הוכחה היא כדפריש׳ וכי נימא אין דנין אפשר משאי אפשר אלא הוכחנו דשחיטה אינה בבעלים הויא משום מדגלי רחמנא ביום הכפורים כו׳ א״כ לא היה לו להביא כי אם טעמא מדגלי רחמנא ביום הכפורים ולימא הכי הא לא מצית אמרת דגלי רחמנא ביום הכפורים דשחיטה בבעלים דבעלמא לא בעינן בעלים, דנוכל לומר דבעלמא נמי בעינן בעלים אלא דביום הכפורים בעינן נמי שהשחיטה להוי בכהן גדול ושכל העבודות אינן כשרות אלא בו אבל מדילפינן הק״ו דמה זריקה דלא בעינן בעלים אית לן למדרש קרא דושחט כו׳ אתא לגלויי בעלמא דלא בעינן בעלים וה״ק ומה זריקה כו׳ א״כ למ״ד דדנין אפשר משאי אפשר הוכחנו דשחיטה אינה בבעלים, וכ״ת דאין דנין אפשר משאי אפשר ואינה הוכחה גמורה כיון דאינה הוכחה למ״ד אין דנין אפשר משאי אפשר אפ״ה לגבי מילתא כי האי דגלי קרא דושחט דאיכא למדרשיה לומר הא בשחיטה בעלמא לא בעיא בעלים אהני ק״ו דזריקה לומר דנדרשיה הכי דמאי דאין דנין אפשר משאי אפשר ה״מ למגמר מילתא ממילתא לגמרי אבל מ״מ מהני מאי דאיכא למגמר אפשר משאי אפשר לגבי בעלים דהא איכא קרא דמצינן למדרשיה בהאי ילפותא דבעינן למגמר אפשר משאי אפשר דדרשי׳ ליה האי ילפותא ולא לדרשה אחריתי שהרי ילפותא דאפשר משאי אפשר אינה כי אם לעשות גלויא בעלמא דנדרוש לקרא במאי דסלקא הילפותא:
וכי תימא [ואם תאמר], אין דנין אפשר משאי אפשר, והרי הבעלים שהם זרים אינם רשאים לזרוק את הדם, אבל שחיטה שכשרה בזר — שמא צריכה שתיעשה בבעלים! על כך יש להשיב: גלי רחמנא [גילתה התורה] ביום הכפורים, שנאמר בכהן הגדול: ״ושחט את פר החטאת אשר לו״ (שם טז, יא), ומכלל מה שנאמר שם ״אשר לו״, לומר שדווקא הוא כשר לשחוט את פרו, אתה למד ששחיטה בעלמא דרך כלל] לא בעינן [אין אנו צריכים] שתיעשה על ידי בעלים.
And if you would say that one cannot derive the possible from the impossible, and the owner may not sprinkle the blood as he is not a priest, but he may still be obligated to slaughter the animal, as this rite may be performed by a non-priest, the Merciful One revealed in the Torah in the context of the Yom Kippur service with regard to the High Priest: “And he shall slaughter the bull of the sin offering which is for himself” (Leviticus 16:11). By inference, from the fact that the verse specifies that here the High Priest, who is the owner of the offering, must perform the slaughter, it is clear that usually the slaughter does not require the participation of the owner.
רש״יתוספותר׳ פרץ הכהןפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) אָמַר רַב כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר תּוֹרָה וְחוּקָּה אֵינוֹ אֶלָּא לְעַכֵּב קָא ס״דסָלְקָא דַּעְתִּין תַּרְתֵּי בָּעֲיָא כְּדִכְתִיב {במדבר י״ט:ב׳} זֹאת חוּקַּת הַתּוֹרָה.

§ Apropos the mishna’s list of rites that are not indispensable for the meal offering, the Gemara explains that Rav says: With regard to any sacrificial rite where the term law and statute are stated, they are stated only to teach that the absence of the performance of that rite invalidates the offering. The Gemara comments: It enters our mind to say that the two terms are both required for this principle to be in effect, as it is written with regard to a red heifer: “This is the statute of the law” (Numbers 19:2).
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
א בענין מה ששנינו במשנה שיש מעבודות המנחה שאינן מעכבות, והמנחה כשרה בלעדיהן, מביאים מה שאמר רב: כל מקום שנאמר בו ״תורה״ ו״חוקה״ אינו אלא לעכב, שאי אפשר בלעדיה. ואומרים: קא סלקא דעתין תרתי בעיא [עלה על דעתנו לומר ששני הדברים צריכים], גם תורה וגם חוקה, כדכתיב [כמו שנאמר] בפרה אדומה: ״זאת חקת התורה״ (במדבר יט, א).
§ Apropos the mishna’s list of rites that are not indispensable for the meal offering, the Gemara explains that Rav says: With regard to any sacrificial rite where the term law and statute are stated, they are stated only to teach that the absence of the performance of that rite invalidates the offering. The Gemara comments: It enters our mind to say that the two terms are both required for this principle to be in effect, as it is written with regard to a red heifer: “This is the statute of the law” (Numbers 19:2).
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) (סִימָן נָתַ״ץ יִקְמֹ״ל).

Before continuing its discussion of this principle, the Gemara presents a mnemonic for the questions that follow: Nun, tav, tzadi; yod, kuf, mem, lamed. They represent: Nazirite; thanks offering [toda]; leper [metzora]; Yom Kippur; offerings [korbanot]; meal offering [minḥa]; shewbread [leḥem hapanim].
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
(סימן לקושיות הבאות נת״ץ יקמ״ל: נ זיר, ת ודה, מצורע, י ום הכיפורים, ק רבנות, מנחה, לחם הפנים) ושואלים:
Before continuing its discussion of this principle, the Gemara presents a mnemonic for the questions that follow: Nun, tav, tzadi; yod, kuf, mem, lamed. They represent: Nazirite; thanks offering [toda]; leper [metzora]; Yom Kippur; offerings [korbanot]; meal offering [minḥa]; shewbread [leḥem hapanim].
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וַהֲרֵי נָזִיר דְּלָא כְּתִיבָא בֵּיהּ אֶלָּא תּוֹרָה וְאָמַר רַב אתְּנוּפָה בְּנָזִיר מְעַכְּבָא שָׁאנֵי הָתָם כֵּיוָן דִּכְתִיב כֵּן יַעֲשֶׂה כְּמַאן דִּכְתִיבָא בְּהוּ חוּקָּה דָּמֵי.

The Gemara asks: But what of the offering of a nazirite, about which it is written only “law,” as the verse states: “This is the law of the nazirite who vows, and of his offering to the Lord for his naziriteship, beside that for which his means suffice; according to his vow which he vows, so he must do after the law of his naziriteship” (Numbers 6:21), and yet Rav says that the lack of waving of the offering by a nazirite invalidates the offering? The Gemara answers: There it is different, since it is written in the continuation of the verse: “So he must do,” and therefore it is considered as if the term statute were written with regard to it.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
נזיר – כתיב ביה זאת תורת הנזיר אשר ידור (במדבר ז).
תנופה בנזיר – דכתיב ונתן על כפי הנזיר לעכב משום דכתיב תורת ואע״ג דלא מעכבא בעלמא כדאמרינן בשמעתא קמייתא דמס׳ יומא (דף ה.) שאם עשאה לתנופה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכפר.
כן יעשה – על תורת נזרו.
ואמר רב תנופה מעכבא בנזיר – ממתני׳ הוה מצי לאקשויי דתנן (לקמן דף כז.) ב׳ מינין שבנזיר מעכבין זה את זה אלא ניחא ליה לאקשויי דרב אדרב א״נ משום דאפילו תנופה שהיא שירי מצוה בשאר קרבנות מעכבת בנזיר.
והרי נזיר דלא כתיבא ביה [שלא כתובה בו] אלא תורה בקרבנותיו, שנאמר ״וזאת תהיה תורת הנזיר״ (שם ו, כא), ואמר רב: תנופה בנזיר מעכבא [מעכבת]! ומשיבים: שאני התם [שונה שם], כיון דכתיב [שכתוב בו]: ״כן יעשה״ (שם), הדגשה זו כמאן דכתיבא בהו [כמי שכתובה בו] חוקה דמי [נחשב].
The Gemara asks: But what of the offering of a nazirite, about which it is written only “law,” as the verse states: “This is the law of the nazirite who vows, and of his offering to the Lord for his naziriteship, beside that for which his means suffice; according to his vow which he vows, so he must do after the law of his naziriteship” (Numbers 6:21), and yet Rav says that the lack of waving of the offering by a nazirite invalidates the offering? The Gemara answers: There it is different, since it is written in the continuation of the verse: “So he must do,” and therefore it is considered as if the term statute were written with regard to it.
עין משפט נר מצוהרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) הֲרֵי תּוֹדָה דְּלָא כְּתִיבָא בֵּיהּ אֶלָּא תּוֹרָה וּתְנַן אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה שָׁאנֵי תּוֹדָה דְּאִיתַּקַּשׁ לְנָזִיר דִּכְתִיב {ויקרא ז׳:י״ג} עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו וְאָמַר מָר שְׁלָמָיו לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר.

The Gemara asks: But what of the thanks offering, about which it is written only “law,” as the verse states: “This is the law of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:11), and we learn in a mishna (27a) that with regard to the four types of loaves that accompany the thanks offering, failure to bring each of them prevents fulfillment of the mitzva with the others? The Gemara answers: The thanks offering is different, since it is juxtaposed in the Torah to the offering of a nazirite; as it is written in a verse describing the thanks offering: “With the sacrifice of his peace offerings for thanksgiving” (Leviticus 7:13), instead of simply stating: The sacrifice of his thanks offering. And the Master says: The term “his peace offerings” serves to include the loaves of the peace offering of the nazirite, to teach that the same halakhot apply to both.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
תודה – כתיב בה וזאת תורת זבח השלמים וגו׳ אם על תודה יקריבנו וגו׳ (ויקרא ז).
ד׳ מינין – חמץ חלות ורקיק ורבוכה בפרק התודה (לקמן דף עז.).
שלמיו – על זבח תודת שלמיו לרבות שלמי נזיר לעשרה קבין ירושלמיות ולרביעית שמן בתודה (בפ׳ התודה).
ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר – לקמן איתא בפ׳ התודה (מנחות עח.).
ושואלים: הרי קרבן תודה דלא כתיבא ביה [שלא כתובה בו] אלא תורה (ויקרא ז, א), ותנן [ושנינו במשנה]: ארבעה מיני לחם שבתודה מעכבין זה את זה! ודוחים: שאני [שונה] תודה דאיתקש [שהוקש] לנזיר, דכתיב [שכתוב]: ״על זבח תודת שלמיו״ (שם ו, יג), והרי די היה שייכתב ״על זבח התודה״, ואמר מר [החכם]: ״שלמיו״ בא לרבות שלמי נזיר, ללמד שדינו של זה כדינו של זה.
The Gemara asks: But what of the thanks offering, about which it is written only “law,” as the verse states: “This is the law of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:11), and we learn in a mishna (27a) that with regard to the four types of loaves that accompany the thanks offering, failure to bring each of them prevents fulfillment of the mitzva with the others? The Gemara answers: The thanks offering is different, since it is juxtaposed in the Torah to the offering of a nazirite; as it is written in a verse describing the thanks offering: “With the sacrifice of his peace offerings for thanksgiving” (Leviticus 7:13), instead of simply stating: The sacrifice of his thanks offering. And the Master says: The term “his peace offerings” serves to include the loaves of the peace offering of the nazirite, to teach that the same halakhot apply to both.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) וַהֲרֵי מְצוֹרָע דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ אֶלָּא תּוֹרָה וּתְנַן אַרְבָּעָה מִינִין שֶׁבַּמְּצוֹרָע מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה שָׁאנֵי הָתָם כֵּיוָן דִּכְתִיב {ויקרא י״ד:ב׳} זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצוֹרָע כְּמַאן דִּכְתִיב בֵּיהּ חוּקָּה דָּמֵי.

The Gemara asks: But what of the offering of a leper, about which it is written only “law,” as the verse states: “This shall be the law of the leper” (Numbers 14:2), and we learn in a mishna (27a) that with regard to the four species that are used in the purification process of the leper, i.e., cedar, hyssop, scarlet wool, and birds, failure to bring each of them prevents fulfillment of the mitzva with the others? The Gemara answers: There it is different, since it is written: “This shall be the law of the leper.” Due to the added emphasis of the term “shall be,” it is considered as if the term statute were written with regard to it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ארבעה שבמצורע – עץ ארז ושני תולעת ואזוב וצפרים.
תהיה – משמע עיכובא.
ושואלים: והרי מצורע דלא כתיב ביה [שלא כתוב בו] אלא תורה (שם יד, ב), ותנן [ושנינו במשנה]: ארבעה מינין שבמצורע שצריך לטהרתו (עץ ארז, ואזוב, ושני תולדת, וצפרים) מעכבין זה את זה! ומשיבים: שאני התם [שונה שם], כיון דכתיב [שכתוב]: ״זאת תהיה תורת המצרע״, ההדגשה ״תהיה״ כמאן דכתיב ביה [כמו שנכתב בו] חוקה דמי [נחשב].
The Gemara asks: But what of the offering of a leper, about which it is written only “law,” as the verse states: “This shall be the law of the leper” (Numbers 14:2), and we learn in a mishna (27a) that with regard to the four species that are used in the purification process of the leper, i.e., cedar, hyssop, scarlet wool, and birds, failure to bring each of them prevents fulfillment of the mitzva with the others? The Gemara answers: There it is different, since it is written: “This shall be the law of the leper.” Due to the added emphasis of the term “shall be,” it is considered as if the term statute were written with regard to it.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) וַהֲרֵי יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים דְּלָא כְּתִיב בֵּיהּ אֶלָּא חוּקָּה וּתְנַן שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוה״כיוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה אֶלָּא אוֹ תּוֹרָה אוֹ חוּקָּה.

The Gemara asks: But what of Yom Kippur, about which it is written only “statute,” as the verse states: “And it shall be a statute for you forever” (Leviticus 16:29), and we learn in a mishna (27a) that with regard to the two goats of Yom Kippur, the absence of each goat prevents fulfillment of the mitzva with the other? Rather, it must be that Rav meant that wherever either the term law or the term statute is employed, this signifies that the rite is an indispensable requirement.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
יוה״כ – כתיב והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי וגו׳ באחרי מות.
ושואלים: והרי יום הכפורים דלא כתיב ביה [שלא כתוב בו] אלא חוקה (שם טז, כט), ותנן [ושנינו במשנה]: שני שעירי יום הכפורים מעכבין זה את זה! אלא יש לומר שהבנתנו הראשונה לא היתה נכונה, אלא לדברי רב, כל מקום שנאמר או תורה או חוקה הרי זה לעכב.
The Gemara asks: But what of Yom Kippur, about which it is written only “statute,” as the verse states: “And it shall be a statute for you forever” (Leviticus 16:29), and we learn in a mishna (27a) that with regard to the two goats of Yom Kippur, the absence of each goat prevents fulfillment of the mitzva with the other? Rather, it must be that Rav meant that wherever either the term law or the term statute is employed, this signifies that the rite is an indispensable requirement.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) וַהֲרֵי שְׁאָר קׇרְבָּנוֹת דִּכְתִיב בְּהוּ תּוֹרָה וְלָא מְעַכְּבִי תּוֹרָה בָּעֲיָא חוּקָּה וְחוּקָּה לָא בָּעֲיָא תּוֹרָה.

The Gemara questions this understanding of Rav’s statement: But what of the rest of the offerings, as the term “law” is written with regard to them, and yet failure to perform all of their different rites does not invalidate those offerings? The verse states: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). The Gemara answers: When the term law appears, it is still necessary for the term statute to appear, in order to teach that failure to perform the rites invalidates the offering. But when the term statute appears, it is not necessary for the term law to appear as well. The term statute is sufficient.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
שאר קרבנות כתיב בהו תורה – זאת התורה לעולה ולמנחה וגו׳ (ויקרא ז).
ולא מעכבי – דאמר בפ״ק (לעיל דף ד.) באשם הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר ובמנחה כתיב וזאת תורת המנחה הקרב וגו׳ (ויקרא ו) דהיינו הגשה ותנן לא הגיש כשר.
תורה בעיא חוקה וחוקה לא בעיא תורה – אומר ר״ת דכל מקום דאמרי׳ חוקה עיכובא לא ממשמעותא אלא מג״ש ילפינן לה בריש פרק ב׳ דזבחים (דף יח. ושם) דאמרי׳ אשכחן מחוסר בגדים פירוש דאם עבד חילל שתויי יין מנלן אתיא חוקה חוקה ממחוסר בגדים דמעכב כדיליף התם לעיל אף שתויי יין לעכב ואם ממשמעותא הוא ל״ל למילף ג״ש ומיהו מעיקרא ודאי הוה בעי למימר בשמעתין ממשמעותא דהוה בעי תורה וחוקה.
חוקה לא בעיא תורה – וא״ת ותורה למאי אתא דכה״ג פריך בפ״ק (לעיל דף י.) גבי אצבע לא בעיא כהונה דפריך אלא כהן ל״ל וי״ל דתורה אתא לשום דרשה.
ושואלים: והרי כל שאר הקרבנות דכתיב בהו [שכתוב בהם] תורה, שנאמר: ״זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים״ (שם ז, לז), ולא מעכבי [ואינם מעכבים] הציוויים שנאמרו בהם! ומשיבים: תורה בעיא [צריכה] שיהיה כתוב עמה גם חוקה, ורק חוקה לא בעיא [צריכה] תורה.
The Gemara questions this understanding of Rav’s statement: But what of the rest of the offerings, as the term “law” is written with regard to them, and yet failure to perform all of their different rites does not invalidate those offerings? The verse states: “This is the law of the burnt offering, of the meal offering, and of the sin offering, and of the guilt offering, and of the consecration offering, and of the sacrifice of peace offerings” (Leviticus 7:37). The Gemara answers: When the term law appears, it is still necessary for the term statute to appear, in order to teach that failure to perform the rites invalidates the offering. But when the term statute appears, it is not necessary for the term law to appear as well. The term statute is sufficient.
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(17) וְהָא תּוֹרָה וְחוּקָּה קָא אָמַר ה״קהָכִי קָאָמַר אַף עַל גַּב דִּכְתִיב תּוֹרָה אִי כְּתִיבָא חוּקָּה אִין וְאִי לָא לָא.

The Gemara questions this explanation: But doesn’t Rav say: Wherever the terms law and statute appear? Apparently, both are necessary for his principle to apply. The Gemara answers: This is what Rav is saying: Even in a context where the term law is written, if the term statute is written as well, then yes, failure to perform the rites invalidates the offering; but if the term statute does not accompany the term law, then failure to perform the rites does not invalidate the offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
הא תורה וחוקה קאמר – משמע תרוייהו כי הדדי שקולין.
ושואלים: והא [והרי] ״תורה וחוקה״ קא אמר [אומר] רב, ומשמע ששניהם צריכים זה לזה! ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: אף על גב דכתיב [אף על פי שנכתב] תורה, אי כתיבא [אם כתובה] שם גם חוקהאין [כן], הרי זה מעכב, ואי [ואם] לא כתובה חוקה — לא, אינו מעכב.
The Gemara questions this explanation: But doesn’t Rav say: Wherever the terms law and statute appear? Apparently, both are necessary for his principle to apply. The Gemara answers: This is what Rav is saying: Even in a context where the term law is written, if the term statute is written as well, then yes, failure to perform the rites invalidates the offering; but if the term statute does not accompany the term law, then failure to perform the rites does not invalidate the offering.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(18) וַהֲרֵי מִנְחָה דִּכְתִיב בָּהּ חוּקָּה וְאָמַר רַב כׇּל מָקוֹם שֶׁהֶחְזִיר הַכָּתוּב בְּתוֹרַת מִנְחָה אֵינוֹ אֶלָּא לְעַכֵּב הֶחְזִיר אִין לֹא הֶחֱזִיר לָא.

The Gemara questions this explanation: But what of the meal offering, as the term “statute” is written with regard to it, as the verse states: “Every male among the children of Aaron may eat of it, as a statute forever” (Leviticus 6:11), and yet Rav says: With regard to every sacrificial rite of the law of the meal offering that the verse repeats, as the details of the meal offering are discussed in Leviticus, chapter 2, and again in Leviticus, chapter 6, it is repeated only to teach that the failure to perform that rite invalidates the offering? Doesn’t this demonstrate that where the verse repeated the command, then yes, failure to perform the rite invalidates the offering; but if the verse did not repeat it, then failure to perform the rite does not invalidate the offering, whether or not the term statute appears?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
מנחה כתיבא חוקה – כל זכר בבני אהרן יאכל חק עולם (וגו׳) (שם).
שהחזיר הכתוב – בצו את אהרן מה שכבר אמור בויקרא אינו אלא לעכב.
ושואלים: והרי מנחה דכתיב [שנאמר] בה חוקה, שנאמר: ״כל זכר בבני אהרן יאכלה חק עולם״ (שם ו, יז). ואמר רב: כל מקום שהחזיר הכתוב בתורת מנחה, שנאמר בפרשת המנחה שבפרשת ויקרא (ויקרא פרק ב), וחזר ונאמר בפרשת המנחה שבפרשת צו (שם ו— יא) אינו אלא לעכב. ונדייק מכאן: אם החזיר הכתוב — אין [כן], אם לא החזירלא, אף על פי שכתובה שם חוקה!
The Gemara questions this explanation: But what of the meal offering, as the term “statute” is written with regard to it, as the verse states: “Every male among the children of Aaron may eat of it, as a statute forever” (Leviticus 6:11), and yet Rav says: With regard to every sacrificial rite of the law of the meal offering that the verse repeats, as the details of the meal offering are discussed in Leviticus, chapter 2, and again in Leviticus, chapter 6, it is repeated only to teach that the failure to perform that rite invalidates the offering? Doesn’t this demonstrate that where the verse repeated the command, then yes, failure to perform the rite invalidates the offering; but if the verse did not repeat it, then failure to perform the rite does not invalidate the offering, whether or not the term statute appears?
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(19) שָׁאנֵי הָתָם דְּכִי כְּתִיבָא חוּקָּה אַאֲכִילָה כְּתִיבָא.

The Gemara answers: There it is different, as when the term statute is written, it is written with regard to the eating of the meal offering rather than with regard to the sacrificial rites.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אאכילה כתיבא – הילכך לאו לעיכובא אתא.
ומשיבים: שאני התם [שונה שם] לגבי מנחה, דכי כתיבא [שכאשר כתובה] שם המילה חוקה בפרשת צו — לענין אכילה כתיבא [היא כתובה], ולא לענין עבודות המנחה.
The Gemara answers: There it is different, as when the term statute is written, it is written with regard to the eating of the meal offering rather than with regard to the sacrificial rites.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(20) וַהֲרֵי לֶחֶם הַפָּנִים דְּכִי כְּתִיבָא חוּקָּה אַאֲכִילָה כְּתִיבָא וּתְנַן שְׁנֵי סְדָרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה שְׁנֵי בָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה הַסְּדָרִין וְהַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

The Gemara asks: But what of the shewbread, where when the term statute is written, it is written with regard to the eating of the shewbread, as the verse states: “And they shall eat it in a holy place, for it is most holy to him of the offerings of the Lord made by fire, a perpetual statute” (Leviticus 24:9), and we learn in the mishna (27a): With regard to the two arrangements of the shewbread, failure to place each of the arrangements prevents fulfillment of the mitzva with the other. With regard to the two bowls of frankincense that accompany the shewbread, failure to place each of the arrangements prevents fulfillment of the mitzva with the other. With regard to the arrangements of the shewbread and the bowls of frankincense, failure to bring each of them prevents fulfillment of the mitzva with the other.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
לחם הפנים – ואכלוהו במקום קדוש כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה׳ חק עולם וגו׳ (שם כד).
ומקשים: ומה בכך? והרי לחם הפנים, דכי כתיבא [שכאשר כתובה] בו חוקה על ענין האכילה כתיבא [היא כתובה], שנאמר: ״ואכלוהו במקום קדוש... חק עולם״ (שם כד, ט), ותנן בכל זאת שנינו במשנה]: שני סדרים של לחם הפנים מעכבין זה את זה, שני בזיכין של לבונה מעכבין זה את זה, הסדרין והבזיכין מעכבין זה את זה!
The Gemara asks: But what of the shewbread, where when the term statute is written, it is written with regard to the eating of the shewbread, as the verse states: “And they shall eat it in a holy place, for it is most holy to him of the offerings of the Lord made by fire, a perpetual statute” (Leviticus 24:9), and we learn in the mishna (27a): With regard to the two arrangements of the shewbread, failure to place each of the arrangements prevents fulfillment of the mitzva with the other. With regard to the two bowls of frankincense that accompany the shewbread, failure to place each of the arrangements prevents fulfillment of the mitzva with the other. With regard to the arrangements of the shewbread and the bowls of frankincense, failure to bring each of them prevents fulfillment of the mitzva with the other.
רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(21) אֶלָּא כֹּל הֵיכָא דִּכְתִיבָא אַאֲכִילָה אַכּוֹלָּא מִילְּתָא כְּתִיבָא.

Rather, it must be that anywhere that the term statute is written with regard to eating, it is written with regard to the entire matter, i.e., all the halakhot of the offering, and teaches that failure to perform the rites invalidates the offering.
פירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אלא בוודאי שכל היכא דכתיבא [כל מקום שכתובה] חוקה על האכילהאכולא מילתא כתיבא [על כל הענין היא כתובה], לומר שהוא לעכב.
Rather, it must be that anywhere that the term statute is written with regard to eating, it is written with regard to the entire matter, i.e., all the halakhot of the offering, and teaches that failure to perform the rites invalidates the offering.
פירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(22) שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר קְרָא {ויקרא ב׳:ט״ז} מִגִּרְשָׂהּ וּמִשַּׁמְנָהּ

The Gemara answers: There, with regard to the meal offering, it is different, and it is only the rites that are repeated that are indispensable, as the verse states: “Of its groats, and of its oil” (Leviticus 2:16), rather than simply: Of the groats and oil,
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ושאני התם – גבי מנחה להכי לא הויא חוקה דידה עיכובא משום דכתיב מגרשה ומשמנה מדמצי למכתב מגרש ומשמן וכתיב מגרשה ומשמנה שמע מינה ה״ק גרשה שלם ושמנה שלם שאם חסר כל שהוא פסול ומדאיצטריך למיכתב להכי שמע מינה חוקה דידה לאו חוקה.
ושאני התם דאמר קרא מגרשה ומשמנה – פירש בקונטרס דמצי למיכתב מגרש ומשמן וכתב מגרשה ומשמנה שמע מינה הכי אמר רחמנא מגרשה שלם משמנה שלם שאם חיסר כל שהוא פסול ובסמוך דאמר שמואל גרש ושמן מעכבי׳ ואין דבר אחר מעכב משמע דבריו סותרים זה את זה דתלי טעמא בחזרה ולא בה״א יתירא וע״ק אמאי לא מייתי קרא דמסלתה דדרשי׳ מיניה בפ״ק (לעיל דף ט:) שאם חיסר כל שהוא פסולה [שמע מינה] דה״נ מטעם שינה הכתוב קאמר ונראה דהכא מיירי לענין שיעכבו זה את זה דבעי דשנה עליו הכתוב וסמיך אמסלתה ומשמנה דגבי מנחת העומר כתיב (ויקרא ב) מגרשה ומשמנה ובשאר מנחות כתיב מסלתה ומשמנה וגרשה וסלתה הכל סולת ולקמן בפירקין (מנחות כז.) גבי סולת ושמן מעכבין זה את זה מייתי מגרשה ומשמנה ומסלתה ומשמנה אבל לגבי דמיעוטן מעכב את רובן מייתי מסלתה ומשמנה וכן גבי עיכובא דנפשיה לא בעי שנה לעכב אבל לגבי מעכבין זה את זה בעי שנה לעכב.
ומה שבמנחה אין אומרים כן (אלא רק במקום שחזר הכתוב) — שאני התם [שונה הדבר שם], דאמר קרא כן אמר המקרא]: ״מגרשה (מסלתה) ומשמנה״ (שם ב, טז), ולא ״מגרש ומשמן״, כדי להדגיש שהם מעכבים, ומכאן אתה למד:
The Gemara answers: There, with regard to the meal offering, it is different, and it is only the rites that are repeated that are indispensable, as the verse states: “Of its groats, and of its oil” (Leviticus 2:16), rather than simply: Of the groats and oil,
רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

מנחות יט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה מנחות יט. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), רש"י מנחות יט., תוספות מנחות יט., ר׳ פרץ הכהן מנחות יט., גליון הש"ס לרע"א מנחות יט., פירוש הרב שטיינזלץ מנחות יט., אסופת מאמרים מנחות יט.

Menachot 19a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Menachot 19a, Rashi Menachot 19a, Tosafot Menachot 19a, R. Peretz HaKohen Menachot 19a, Gilyon HaShas Menachot 19a, Steinsaltz Commentary Menachot 19a, Collected Articles Menachot 19a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144