×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) תַּנְיָא כְּוָותֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אלָקַח מִן הָאִשָּׁה וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִישׁ מִקָּחוֹ קַיָּים מִן הָאִישׁ וְחָזַר וְלָקַח מִן הָאִשָּׁה מִקָּחוֹ בָּטֵל עַד שֶׁתִּכְתּוֹב לוֹ אַחְרָיוּת.
It is taught in a baraita (Tosefta 5:2) in accordance with the opinion of Shmuel that Rabbi Shimon ben Elazar says: If one first purchased a field belonging to a married woman from the wife, so that if her husband were to predecease or divorce her, the purchaser would then own it fully, and afterward he returned and purchased the same field from the husband, so that he will have the right to use it in the interim, his purchase stands. If he first acquired the field from the husband, and afterward he returned and purchased the same field from the wife, his purchase is void, unless the woman writes him a guarantee. This supports Shmuel’s opinion that only when the prior owner writes the buyer a guarantee is it assumed that he sold him the field wholeheartedly.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{בבלי גיטין נח ע״ב} אמר רב יוסף נקטינן אין דין אנפרות בבבל מאי טעמא כיון דאיכא בי דואר ולא אזיל קביל אימור אחולי אחליה:
זו משנה ראשונה וכו׳: ת״ר זו משנה ראשונה ובית דין של אחריהם אמרו הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע ויד בעלים על העליונה רצו מעות נוטלין רצו קרקע נוטלין אימתי בזמן שאין בידן ליקח אבל יש בידן ליקח הן קודמין לכל אדם רבי הושיב בית דין ונמנו1 שאם שהת2 בפני סיקריקון שנים עשר חדש כל הקודם ליקח זכה ונותן לבעלים רביע בקרקע או רביע המעות3 ששוה הקרקע4 שהן שליש המעות שנטל הסיקריקון דקימא לן כשמואל דאמר רביע בקרקע שהוא שליש המעות5 דכל דזבין נכי ריבעא6 זבין:
1. ונמנו: כ״י נ: ״ונמנו וגמרו״.
2. שהת: דפוסים: שהתה.
3. המעות: וכן ספה״ב, דפוס קושטא. כ״י נ, דפוסים: ״במעות״.
4. הקרקע: דפוסים: קרקע.
5. המעות: וכן גיג. כ״י נ: ״במעות״.
6. ריבעא: וכן גיג. כ״י נ: ״ארעא״.
ה״ג: תניא כוותיה דשמואל.
זה שביארנו בלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה שמקחו בטל פירושו עד שתכתוב לו אחריות בפירוש ויראה שאין אומרין בה אחריות טעות סופר הוא על הדרך שאמרוה בסיקריקון אלא עד שתכתוב בפירוש ויש חולקין בזו וכבר ביארנו הכל בששי של קמא:
רש״י בד״ה שטר כו׳ שאינו יכול לחזור כו׳ כצ״ל:
תוס׳ בד״ה למכתב ליה כו׳ דמה להן לפרוע מה שהקדים זה כו׳ עכ״ל אבל אמרוותא קמאי הוה סבר כיון דעל ידיהם שברחו הקדים לתת על שלשה שנים יחזרו לו הם מנת המלך מב׳ שנים העתידים לבא וק״ל:
תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של שמואל, ר׳ שמעון בן אלעזר אומר: מי שלקח (קנה) מן האשה נכס השייך לה, וחזר ולקח אותו נכס מן האיש שהוא המחזיק בו — מקחו קיים. לקח מן האיש, וחזר ולקח מן האשהמקחו בטל, עד שתכתוב לו האשה אחריות. משמע כדברי שמואל שרק על ידי שבעל הנכס כותב לקונה אחריות הרי זה מראה שהיתה זו מכירה בלב שלם.
It is taught in a baraita (Tosefta 5:2) in accordance with the opinion of Shmuel that Rabbi Shimon ben Elazar says: If one first purchased a field belonging to a married woman from the wife, so that if her husband were to predecease or divorce her, the purchaser would then own it fully, and afterward he returned and purchased the same field from the husband, so that he will have the right to use it in the interim, his purchase stands. If he first acquired the field from the husband, and afterward he returned and purchased the same field from the wife, his purchase is void, unless the woman writes him a guarantee. This supports Shmuel’s opinion that only when the prior owner writes the buyer a guarantee is it assumed that he sold him the field wholeheartedly.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) נֵימָא תֶּיהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב אָמַר לְךָ רַב מַאי אַחְרָיוּת נָמֵי שְׁטָר.

The Gemara asks: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rav, who said that a written bill of sale suffices and a guarantee is not required. The Gemara answers: Rav could have said to you: What is the guarantee mentioned here? It too is referring to a bill of sale, as it suffices that she sell him the field with a bill of sale, and it is not necessary for her to write him a guarantee in addition.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מאי אחריות – דקתני.
שטר – ולא אחריות נכסים אלא עד שתכתוב לו שטר והוה לו לאחריות שאינה יכולה לחזור עליו עוד.
ושואלים: נימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא זו קושיה] על רב שאמר שדי בכתיבת שטר על ידי הבעלים? ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב: מאי [מה] פירוש ״אחריות״ האמורה פה? נמי [גם כן] הכוונה היא לשטר. שדי שכותבת לו שטר, ואין צורך באחריות נכסים ממש.
The Gemara asks: Let us say that this baraita is a conclusive refutation of the opinion of Rav, who said that a written bill of sale suffices and a guarantee is not required. The Gemara answers: Rav could have said to you: What is the guarantee mentioned here? It too is referring to a bill of sale, as it suffices that she sell him the field with a bill of sale, and it is not necessary for her to write him a guarantee in addition.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן בלָקַח מִן הַסִּיקָרִיקוֹן וַאֲכָלָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים בִּפְנֵי בְּעָלִים וְחָזַר וּמְכָרָהּ לְאַחֵר אֵין לַבְּעָלִים עַל לוֹקֵחַ שֵׁנִי כְּלוּם.

The Sages taught in a baraita: If one purchased land from a Sicarius and consumed its produce for three years in the presence of the prior owner, and then the one who purchased it from the Sicarius returned and sold it to another person, the prior owner has no claim against the second buyer.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לקח מן הסיקריקון ואכלה שלש שנים בפני בעלים וחזר ומכרה לאחר אין לבעלים על לוקח שני כלום. ואסקה רב ששת דאף על גב דלא טעין מינך זבנה כלומר הראשון אלא דאמר מפלניא זבינתא ואפילו הכי טוענין לו דלוקח ראשון זבנה מיניה דטוענין ללוקח. אבל לוקח ראשון אי טעין מינך זבינתה טענתיה טענה ואי לא טעין לא טענינן ליה דאי מיזבן זבנה מיניה הוה ליה למטען. והא דנקט אכלה שלש שנים וחזר ומכרה לאחר, לאו דוקא אלא אפילו אכלה יום אחד וחזר ומכרה ואכלה לוקח שני שלש שנים טוענין לו, וקשיא לי היכי טענינן ליה, ולוקח ראשון נמי כי טעין ואמר מינך זבינתה אמאי מהימן דהא זבנה מסיקריקון ומחמתיה הוא דנחת לה וכדאמרינן לקח מסיקריקון דאלמא משמע דמידכר דכירי דמן סיקריקון זבין ואם כן היאך עלתה לו חזקה דהא חזקה מכח מחאה היא באה והאי הא לא מצי מחי דמירתת ואמר אי מחאי הוה ממטי ליה סיקריקון ולחמריה לשחוור כדאמרינן בגזלן, ואמרינן נמי הני דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן בהו, ובשלמא אי אמרינן דלא אמרו לקח מן הסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית מקחו בטל אלא בשלקח מבעל הבית לאלתר דבשעת המכר מסתפי מסיקריקון דלא לימא ליה את גרמת לי טירחא יתירא דלא בעו אינשי למזבן מנאי משום דלא כתבת להו שטרא, אבל אם עמד ומכר לאחר שמכר הסיקריקון לאחר שנה או לאחר שנים מקחו קיים דאחר שנגמרה מכירתו של סיקריקון מאי איכפת ליה ולא מקפיד בכך וכשמכר זה מדעת גמר ומכר, דאי איכא למימר הכי הוה ניחא לן דכיון שלא מיחה עלתה לו חזקה דהא איבעי ליה למחויי, אלא דודאי הא ליתא, חדא דסתמא קתני לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבעל הבית דמשמע בין שחזר ולקח מיד בין שחזר ולקח לאחר כמה דכל זמן מיסתפי ליה מיניה דלא ניחא ליה לסיקריקון דליבטיל הלה זביניה, ועוד משום דלוקח אי מפקי לה מיניה עליה דידיה הדר, ועוד דתנן בכתובות בשילהי מי שהיה נשוי מי שהיה נשוי שתי נשים ומכר את שדהו וכתבה הראשונה ללוקח דין ודברים אין לי עמך השניה מוציאה מיד הלוקח וראשונה מוציאה מיד שניה ולוקח מיד ראשונה וכו׳ ואמרו עלה בגמרא וכי כתבה לה מאי הוה והתניא דין ודברים אין לי על שדה זו וידי מסולקות ממנה לא אמר כלום הכא במאי עסקינן בשקנו מידה, וכי קנו מידה מאי הוי תימא נחת רוח עשיתי לבעלי מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל ופריק רבי זירא הא רבי מאיר והא רבי יהודה, ופריך ורבי סתם הכא כרבי מאיר והכא כרבי יהודה, ואוקי רב אשי הא והא רבי מאיר ועד כאן לא קאמר רבי מאיר אלא בשני לקוחות דאמר לה אם איתא דנחת רוח עבדת מקמא איבעי לך למעבד אבל בלוקח אחד אפילו רבי מאיר מודה, ואם איתא דכי לקח מן האשה לאחר זמן מקחו קיים איבעי להו לאוקומה בשכתבה לו לאחר זמן ודברי הכל, דהתם עיקר דינא לאו לאשמועינן דין שני לוקחין אלא דין חזרת חלילה והטלת פשרה, אלא ודאי מדדחקינן ומוקמינן כתנאי והדר מוקמינן כרבי מאיר ודלא כרבי יהודה שמעינן מינה דאפילו לקח ממנו לאחר זמן מקחו בטל דיכול הוא לומר נחת רוח עשיתי לסיקריקון וכיון דעביד מעשה מחמת יראת סיקריקון כל שכן דלא מצי למחויי משום דמסתפי מסיקריקון. וצריך עיון. ונראה שרש״י ז״ל נשמר מקושיא זו ופירש כגון זה טוענין ללוקח כלומר אפילו למאן דאמר אין טוענין ללוקח הכא מודה משום דחזקה לא שדי איניש זוזיה בכדי, פירוש לפירושו שאין אדם עשוי ליתן מעותיו ויבוא בעל הבית ויוציא מידו, ואף על פי שאינו מוציא מידו עד שהחזיר לו מעותיו, אלא ודאי חזקה לא קנה זה מסיקריקון עד שלקח מבעל הבית. ואכתי לא מחוור לי, דאם כן אפילו תוך שלש שנים נמי נטעון ליה דחזקה לא שדי זוזיה בכדי. וכי תימא תוך שלש ריע טענתיה דאמרינן ליה אחוי שטרך, לא היא דכל שיש חזקה לטענתו אפילו תוך שלש לא מזדהר בשטריה. ותדע לך דהא רבא דהוא מרא דשמעתא דתלת שנין מזדהר איניש בשטריה הוא ניהו דאמר גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו, אם חפר בה בורות שיחין ומערות לאלתר יש לו חזקה דאין דין חזקה לנזקין ולא אמרינן כיון דלא מפיק שטרא ריע טענתו. [בנדפס: גם מה שפירש הוא ז״ל דאפילו למאן דאמר אין טוענין ללוקח הכא תימה הוא שלא מצינו מחלוקת בדבר זה. ואדרבה בבבא בתרא גבי דאם לקחו אפילו פחות מרובע הרי הוא בחזקתו אמרו זאת אומרת טוענין ללוקח ואקשינן טוענין ללוקח פשיטא, אלמא ליכא מאן דפליג, ונראה שהזקיקו לרבינו לומר כן מדאמרינן וכגון זה, דמאי כגון זה ונראה לי דהכא הכי קאמר אף על גב דבלוקח מגזלן בעלמא אין טוענין ואפילו טען אין מקבלין ממנו הכא טוענין וטעמא דמילתא דכיון שתקנו ללוקח מסקריקון דקנה ובלבד שיתן לבעלים מה שהוזיל גבי סיקריקון דהיינו רביע ותקנה ידועה היה אצל הכל חזקה שנתן והוא שטען, ואם מכרה טוענין ללוקח שני ומיהו דוקא אכלה שלש שנים אחר סיקריקון דהשתא איכא רגלים לדבר הא לאו הכי לא, מה שאין כן בלוקח מגזלן דעלמא דלא עשו בו תקנה ונגזל מוציא מידו בלא כלום ואין הלוקח עשוי לקנות מן הגזלן ולחזור ולוקח עוד בכדי דמיו מבעל הבית, ולפיכך אמר בלוקח מסיקריקון כגון זו דעשוי הוא הלוקח ליקח מעיקרא ליתן שלשה דמי חלקים לסיקריקון ודמי הרביע לבעלים, וצריך עיון.
לקח מסיקריקון ואכלה שלש שנים בפני בעלים או במקום שהבעלים היו יכולים למחות ולסוף שלש הלה תובע שדהו וזה טוען לו שלקחו ממנו תחלה ואח״כ מן הסיקריקון או שנתן לו רביע למשנה אחרונה נאמן שהרי אף זה כחזקה דעלמא דקאמר מינך זבינתה ותלת שנין מיזדהר כו׳ ואם אינו טוען כן אלא שאומר לקחתיה מסיקריקון ועמדתי בה בפניך שני חזקה ולא מחית הרי זו חזקה שאין עמה טענה ואינה כלום מכרה הלוקח מן הסיקריקון לאחר ובעלים תובעים לשני אפי׳ לא היה השני טוען כלום אנו טוענין לו שמא הראשון לקחה ממך ודר בה שני חזקה שטוענין ליורש וללוקח כמו שהתבאר במקומו:
א תנו רבנן [שנו חכמים]: לקח מן הסיקריקון, ואכלה שלש שנים בפני בעלים וחזר ומכרה לאחראין לבעלים על לוקח שני כלום, שאינם יכולים לתבוע ממנו דבר.
The Sages taught in a baraita: If one purchased land from a Sicarius and consumed its produce for three years in the presence of the prior owner, and then the one who purchased it from the Sicarius returned and sold it to another person, the prior owner has no claim against the second buyer.
עין משפט נר מצוהרי״ףרשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) ה״דהֵיכִי דָמֵי אִי דְּקָא טָעֵין וְאָמַר מִינָּךְ זַבְנַהּ אֲפִילּוּ רִאשׁוֹן נָמֵי אִי דְּלָא קָא טָעֵין וְאָמַר מִינָּךְ זַבְנַהּ אֲפִילּוּ שֵׁנִי נָמֵי לָא.

The Gemara clarifies: What are the circumstances of the case? If the second buyer claims and says to the prior owner: After buying the property from the Sicarius, the first buyer returned and purchased it from you, providing you with proper reimbursement, then even the first buyer should be deemed credible if he claims that he purchased the property from the prior owner. This is because he has been physically in possession of the property for three years, and this can serve as proof that he is in fact the legal owner. And if the second buyer does not claim and say to the prior owner: He purchased the property from you, then even the second buyer should also not retain possession of the property. This is in accordance with the principle that physical possession of property that is not accompanied by a claim that the property was legally acquired cannot serve as proof of ownership.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אי דקא טעין – ליה האי לוקח שני.
מינך זבנה – לוקח ראשון שנתן לך רביע כתקנת בית דין והדר אכלה שני חזקה ותו לא מצי אמר ליה האי אחזי שטרא דטפי מתלתא שנין לא מזדהר איניש בשטריה מאי איריא חזר ומכרה לאחר אפילו לוקח ראשון נמי בתר דאכלה שני חזקה אי הוה טעין ליה חזרתיה ולקחתיה ממך כתקנת חכמים זה שלש שנים טענתיה טענה.
גמרא היכי דמי אי דקא טעין ואמר מינך זבנה אפי׳ ראשון נמי הא דפשיטא ליה לתלמודא דאי הוי טעין הראשון היה נאמן אע״ג דבגזלן דעלמא שידוע שירד לשדה בתורת גזלנות שוב אין לו חזקה בהאי שדה אפ״ה לקחו מסיקריקון לא דמי לגזלן גמור לא מיבעיא לפמ״ש במשנתינו דאפשר דאף למשנה ראשונה אין צריך לשלם הפירות שאכל כדמשמע לכאורה אם כן ע״כ לאו גזלן גמור הוא אלא אף את״ל דלמשנה ראשונה שצריך להחזיר בחנם דהו״ל כגזלן גמור אפ״ה מסתמא האי ברייתא דהכא למשנה אחרונה איירי שתקנו שנותן לבעלים רביע וא״כ תו לא מיקרי גזלן גמור ואדרבה אמרי׳ מסתמא לא שדי אינש זוזי בכדי ומש״ה יש לו חזקה בשלש שנים כדאיתא להדיא בטוח״מ סי׳ רל״ו ובש״ע בשם הירושלמי דלמשנה אחרונה קרקע בחזקת הלוקח קאי כן נ״ל ומתוך כך היה נראה בעיני לפרש כן לשון רש״י ז״ל במה שכתב דאף למ״ד בבבא בתרא אין טוענין ליורש וללוקח כו׳ שכוונתו אבן גזלן או לוקח מגזלן אלא דלשון רש״י ז״ל אינו מורה כן ומכל מקום יש ליישב שיטת רש״י ז״ל שנתכוון לפלוגתא דרב ורבי חייא בפרק חזקת דף מ״א ע״ב בעובדא דהאי דדר בקשתא בעליתא דשקלו וטרו התם בהא דאמרינן הבא בירושה א״צ טענה אי אמרינן דראייה מיהא בעי וא״כ משמע דהיכא דלא מייתי ראיה שהיתה ביד מי שמכרה לו אין טוענין לו ולפ״ז אפשר דהכא כמאן דליכא ראיה דמי דמה שהוחזק הלוקח בשדה לאו מידי שאין זו ראיה כלל שבאתה לו מיד בע״ה אלא מיד הסיקריקון. ועוד מייתי התם בפרק חזקת דף ל״א ע״ב דהאי דאמר מאי בעית בהאי ארעא א״ל מפלניא זבינתא דאמר לי דזבנא מינך א״ל ואת לא מודית דארעא דידי הוא ואת לא זבינתא מינאי כו׳ א״ל רבא דינא קאמר וע״ש בפי׳ רשב״ם ובתוס׳ וא״כ סירכא דהאי דהכא להאי דמי דהא מודה הלוקח שהשדה היה בודאי שלו ואין ידוע לו כלל אם היה למי שמוכרה לו שום זכות דמה שהוחזק בה אין ראיה כיון דבתורת מרידה של הסיקריקון ירד לתוכה וקא משמע לן הכא דכגון זה טוענין לו והיינו מטעמא דפירש״י דחזקה לא שדי אינש זוזי בכדי והיינו נמי כדפרישית בסמוך בשם הירושלמי דמן התקנה ואילך ארעא בחזקת הלוקח קאי וכיון דנשתהא ביד לוקח ראשון שלש שנים שפיר מהני חזקתו לענין זה דמסתמא לא שדי זוזי בכדי ונתן להמוכר דמים כן נ״ל ואין להאריך יותר:
ומבררים: היכי דמי [כיצד בדיוק מדובר]? אי דקא טעין ואמר ״מינך זבנה״ [אם שטוען הלוקח השני ואומר ״ממך קנה אותה הלוקח הראשון ״] שפיצה את הבעלים כדין — אפילו ראשון נמי [גם כן] יהא נאמן אם יטען שקנה מן הבעלים, שהרי יש לו חזקת שלוש שנים המועילה במקרה שכזה! אי דלא קא טעין ואמר ״מינך זבנה״ [אם שאינו טוען ואומר ״ממך קנה אותה הלוקח הראשון ״], אפילו שני נמי [גם כן] לא תישאר הקרקע ברשותו, שהרי כלל הוא שחזקה שאין עמה טענה — אינה נחשבת חזקה!
The Gemara clarifies: What are the circumstances of the case? If the second buyer claims and says to the prior owner: After buying the property from the Sicarius, the first buyer returned and purchased it from you, providing you with proper reimbursement, then even the first buyer should be deemed credible if he claims that he purchased the property from the prior owner. This is because he has been physically in possession of the property for three years, and this can serve as proof that he is in fact the legal owner. And if the second buyer does not claim and say to the prior owner: He purchased the property from you, then even the second buyer should also not retain possession of the property. This is in accordance with the principle that physical possession of property that is not accompanied by a claim that the property was legally acquired cannot serve as proof of ownership.
רי״ףרש״יפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְעוֹלָם דְּלָא קָא טָעֵין לֵיהּ גוּכְגוֹן זֶה טוֹעֲנִין לְיוֹרֵשׁ וְטוֹעֲנִין לְלוֹקֵחַ.

Rav Sheshet says: Actually, it is referring to a case where the second buyer does not claim that the first buyer purchased the property from the prior owner. And although in general, physical possession of property that is not accompanied by a claim that the property was legally acquired cannot serve as proof of ownership, in a case such as this the court makes a claim on behalf of an heir and the court makes a claim on behalf of a buyer. Since heirs and buyers are generally unaware of the circumstances in which their predecessor obtained possession of the property, the court advances the claim on their behalf that it had been acquired legally.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם דלא טעין וכגון זה – דסיקריקון.
טוענין ליורש וטוענין ללוקח – הלוקח מסיקריקון והורישה לבניו ואכלה ג׳ שנים או מכרה לאחר ואכלה ג׳ שנים ובאו בעלים להוציא ממנו ואינו יודע לטעון ולומר לו הראשון קנאה ממך בית דין טוענין בשביל היורש ובשביל הלוקח ואפילו למ״ד בבא בתרא אין טוענין ליורש ואין טוענין ללוקח טענה זו הראשון לקחה ממך הכא מודי דטענינן ליה דסתם מאן דזבין מסיקריקון מידע ידע ולא שדי זוזי בכדי ללוקח אם לא על פי בעלים.
כגון זה טוענין ליורש וללוקח – פירש בקונטרס אפילו למ״ד בב״ב דאין טוענין הכא מודה ולא מצינו שם פלוגתא אלא אמרי׳ בפרק לא יחפור (ב״ב דף כג.) טוענין ליורש תנינא טוענין ללוקח תנינא וכגון זה דאמר ה״פ אפילו כגון זה דסלקא דעתך דהדין עם הבעלים דמה שלא מיחו מפני יראת הסיקריקון.
אמר רב ששת: לעולם מדובר במקרה דלא קא טעין ליה [שאינו טוען לו] הלוקח השני שהראשון כבר קנאה ממנו, ואף שבדרך כלל חזקה שאין עימה טענה אינה חזקה, במקרה כגון זה טוענין אנו ליורש, וטוענין אנו ללוקח, שטוענים הדיינים עבורו, שהיתה קרקע זו קנויה כדין ולוקח ראשון קנה אותה מן הבעלים, אף שהוא עצמו אינו טוען זאת.
Rav Sheshet says: Actually, it is referring to a case where the second buyer does not claim that the first buyer purchased the property from the prior owner. And although in general, physical possession of property that is not accompanied by a claim that the property was legally acquired cannot serve as proof of ownership, in a case such as this the court makes a claim on behalf of an heir and the court makes a claim on behalf of a buyer. Since heirs and buyers are generally unaware of the circumstances in which their predecessor obtained possession of the property, the court advances the claim on their behalf that it had been acquired legally.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וְאִידַּךְ אִי טָעֵין אִין וְאִי לָא טָעֵין לָא.:

And as to the other party, the first buyer, if he claims that he purchased the property from the prior owner, yes, he retains possession of the property, as his physical possession of the property is accompanied by a proper claim. But if he does not make such a claim, he does not retain possession, because the court does not make the claim on his behalf.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואידך אי טעין אין – אבל לוקח ראשון אי טעין אין אי לא טעין אנן לא טענינן ליה דהא ידע אי זבנה אי לא ואי איתא דזבנה הוה טעין.
ואילו אידך [האחר] הלוקח הראשון עצמו, אי טעין [אם הוא טוען] ואומר שהוא קנה מן הבעלים — אין [כן], ותישאר הקרקע בידו שהרי יש לו טענה שעימה חזקה, ואי לא טעין [ואם אינו טוען]לא תישאר הקרקע בידו, אף שיש לו חזקה, כיון שאין אנו טוענים עבורו.
And as to the other party, the first buyer, if he claims that he purchased the property from the prior owner, yes, he retains possession of the property, as his physical possession of the property is accompanied by a proper claim. But if he does not make such a claim, he does not retain possession, because the court does not make the claim on his behalf.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן דהַבָּא מֵחֲמַת חוֹב וּמֵחֲמַת אַנְפָּרוּת אֵין בּוֹ מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן וְאַנְפָּרוּת עַצְמָהּ צְרִיכָה שֶׁתִּשְׁהֶה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

§ The Sages taught in a baraita (Tosefta 5:2): If property comes into one’s possession due to payment of a debt or due to unjust seizure [anparot] of the land by a gentile, the previously mentioned laws of Sicarii do not apply. And the unjustly seized land itself must remain in the possession of the gentile who seized it for at least twelve months before another buyer can take possession of it.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ערך אנפרות
אנפרותאאם באנפרות פטור מלעשר (גיטין מד.) (חולין קלא) פירוש אנפרות דהזרוע שלקח אנס עכו״ם באונס שלא כדין כדגרסינן (גיטין נח:) בגמ׳ דלקח מן הסקריקון תנו רבנן הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון אמר רב יוסף אין אנפרות בבבל. ובילמדנו ועתה יגדל נא כח ה׳ ואולם חי אני לגבות שלי לפיכך אני נוטל אנפריות מהן בכל שנה ושנה ואני מאריך להם ואינם כלים (א״ב: פירוש בלשון יוני פרי וריוח הקרן וגם מורה על תשלום דבר קבוע משדה ובית או תשלום מס):
ערך טען
טעןב(גיטין נח) פי׳ טוענין ליורש וטוענין ללוק׳ טוענין ב״ד בעבור לוקח שני אומר לבעלים מכרתם ללוקח ראשון לפיכך את לך על לוקח שני כלל (ומפורש בלא יחפור) א״ר פפא זאת אומרת טוענין ליורש וטוענין ללוקח (א״ב פי׳ טענה בלשון חכמים כמו טעם בלשון מקרא):
ערך שוול
שוולג(שבת צה) בוכיאר לשווליהן פי׳ משרתיהן (פסחים קג:) כי תניא ההיא בשווליא דנגרי (בבא קמא לב:) שווליא דנפחי למקטליא קאי (גיטין נח) שנתן עיניו בתשה ושווליא דנגרי הוה פי׳ תלמיד:
א. [צינז. פראצענט.]
ב. [ענטגעגענשטעללען.]
ג. [לעהר יונג.]
הבא מחמת חוב – עובד כוכבים הבא מחמת חוב על ישראל.
או מחמת אנפרות – גזל בעלמא ואינו מסור בידו להרוג ואנס העובד כוכבים קרקעו בחובו או באנפרות.
אין בו משום סיקריקון – אם שהה בידו שנים עשר חדש לתת רביע לבעלים כתקון חכמים ויחזיק בקרקעו אלא מחזיר לו הקרקע בחנם דגבי סיקריקון הוא דחזרו ונמנו דכיון דגמר ואקני אגב אונס מיתה ואפילו בתר דגזור כל דקטיל לקטלוה מסתפי ליה מקמא דקמיה דאקטול וסופו הוכיח שהניחה בידו שנים עשר חדש ולא צעק עליו והלכך נותן לבעלים רביע דקים להו לרבנן דעובד כוכבים אוזיל גבי לוקח רביע לפי שבחנם באה לו אבל האי לא גמר ואקני מידי ואע״ג דשהתה שנים עשר חדש לא באת לו שעה לכופו הלכך אין מכירתו מכירה כלל.
צריכה שתשהה – ביד העובד כוכבים שנים עשר חדש דאי לא הדרא למרה ויהיב דמי כדקתני מתניתין שאם יש בידם ליקח הם קודמין לכל אדם.
וגוי שלקח קרקע של ישראל בחובו או שנגזלה ממנו באנפרות, אין בו דין סיקריקון, אלא אפילו לקח ישראל מן הגוי וחזר ולקח מבעל הקרקע מקחו קייםא. דהכא ליכא למימר מחמת אימת הגוי מכר כדלגבי סיקריקון. וסיקריקון הוא גוי הרג ואומר לו הישראל בעל הקרקע שא קרקע ואל תהרגינו. וגם אין צריך שהייה י״ב חדש בפני הגוי. והלוקח מהן אין נותן רביע שאינן מוזילין דלאו בחנם באת לידו.
ואין דין אנפרות בבבל. דכיון דאיכא שופטים שישפוטו ולא אזיל קביל על האנפרות אחולי אחילב. ונראה לי דהוא הדין בזמן הזה.
א. מפרש רבינו כהרמב״ם פ״י מהל׳ גזלה הל״א. וכ״ה בעיטור מ׳ מודעא (דמ״א ע״א) בשם גאון. אלא שרבינו התנה דוקא בלקח אח״כ מן הבעלים. ודלא כרש״י ותוס׳ שפירשו להפך, שמחזיר את הקרקע לבעלים. לרש״י בחנם ולתוס׳ (ב״ק נח ע״א וב״מ לא ע״ב בשם רגמ״ה) הבעלים מחזירים לו מה ששילם לאנס. אלא שרבינו התנה דוקא בלקח אח״כ מן הבעלים.
ב. אבל בדליכא שופטים דוקא בחזר ולקח מן הבעלים. וכנ״ל. [כך אפשר לפרש לשיטת רבינו ההבדל בין איכא שופטים לליכא. ולהרמב״ם ההבדל הוא דבליכא שופטים דוקא באופן שהודו הבעלים שאמת טען הגוי ובדאיכא שופטים אע״פ שאינן מודים. כמבואר בהל״ב שם. ולרש״י ותוס׳ ההבדל פשוט, בדליכא שופטים מחזיר ובדאיכא אינו מחזיר].
ת״ר הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון פי׳ אם העובד כוכבים לקח שדה מישראל בחובו ואחר כך מכרם לישראל אחר אין הבעלים יכולין לטורפה ממנו דה״ל למיפרעיה לעובד כוכבים ומיסבה מיניה דהא אין רצונו של עובד כוכבים להחמיסו ומדלא יהיב ליה דמיה ושקליה מיניה ש״מ אחולי אחיל ואין לו דין עם הלוקח וכן אם לקחה העובד כוכבים מישראל באנפרות שהיא גזילה שאין לו אונס מיתה שהיה לו לקבול עליו אצל המושל ולמה הניחה בידו אלא ודאי אחולי אחיל כדאמר רב יוסף לקמן (וגבי) [דכי] האי גוונא קתני דאין בו משום סיקריקון כגון דקביעי בי דואר במתא וקעביד דינא דכיון דלא אזיל ותבעיה אחולי אחיל ואין לו דין גזלן פי׳ אין דין אנפרות שאם לקח ישראל מיד האנפרות יהיה מקחו בטל אלא מקחו קיים ואין בעלים הראשונים יכולים להוציאה מיד עובד כוכבים כגזלן ישראל דאילו ישראל שגזל שדה מחבירו אע״פ ששהתה בידו כמה זמן לא נתייאש דאמר כל זמן דתבענא ליה בדינא שקילנא מיניה אבל בעובד כוכבים אם תשתקע בידו בודאי מייאש הלכך מדלא תבעיה אחולי אחיל ואין לו דין עם הלוקח:
נכרי הבא מחמת חוב ומחמת אנפרות אין בו משום סיקריקון. נראה שרש״י ז״ל פירש בכל מקום אנפרות שאונס ולוקח בלא נתינת דמים, ולפי פירושו ניחא לי הכא דמדינא תחזור בלא כלום דתלוה ויהיב היא, ואפילו הכי בבבל דאיכא בי דואר ידוע אין בו משום אנפרות אלא הלוקח ממנו מקחו קיים, ואף על גב דתלוה ויהיב הוא משום דלא אמרינן בעלמא אין מתנתו מתנה אלא משום דאיכא למימר אף על גב דלא אזיל וקביץ מיד לא משום דאחיל [בנדפס: דאיזיל] גביה הוא אלא משום דלא מצא עת למיזל ולמיקבל אבל הכא דאיכא בי דואר ידוע כלומר [בנדפס: דיינין] הממונין על הגזילות דבכל עת בי דואר מוכן לעשות לו דין ולא אזיל שמע מינה דאחולי אחיל. אבל לדברי רבותינו בעלי התוספות שפירשו אנפרות שנותנין קצת דמים, אני תמה למה אמרו אין בו משום סיקריקון, ומאי שנא בבל בכל מקום נמי דתלוה וזבין הוא דזביניה זביני, ועוד דלישנא נמי דאחולי אחיל לא ניחא, ויש לומר דשני סוגי אנפרות יש שנותן קצת דמים ויש שאונס בלא נתינת דמים כלל והכא בשאנס בלא נתינת דמים כלל, ולפי מה שכתבתי אני בשמעתא דתלוה וזבין זביניה זביני דדוקא בשנתן דמי שויו של שדה אבל בפחות מכדי דמיו לא, הכא נמי ניחא דאנפרות פחות מכדי שוויו של קרקע היא.
הבא מחמת חוב ר״ל שאנס קרקע מחברו ונטלו בחובו או מחמת אנפרות והוא גזל בעלמא והוא ענין נוטריקון אין פה ראיה וכן לא שהוא מתירא הימנו אלא גזל בעלמא אין בו דין סקריקון לומר שאם שהת בידו שנים עשר חדש שיהא הלוקח כופה את הבעלים למכרו לו בנתינת רביע אלא תובעה כל זמן שירצה ומסלקו הימנה וסיקריקון עצמה צריך שתשהא שנים עשר חדש לדין שהזכרנו לכוף את הבעלים למכרה בנתינת רביע הא תוך שנים עשר חדש הבעלים טורפין אותה בלא כלום כמו שביארנו במשנה:
התבאר בפרק חזקת הבתים (ב״ב ל״ה:) שהגוי אין לו חזקה לעולם וכל שישראל מערער עליו והוא אינו מוציא שטר מחזיר הקרקע לבעליו אפי׳ החזיק בו כמה מפני שסתמו שבאונס בא לידו וישראל שלקח מן הגוי אף הוא דינו כגוי לענין זה ואפי׳ דר בה הוא שני חזקה אחר שלקחה אין לו חזקה הכל כמו שביארנו שם ומכל מקום בבבל היה ידוע בה אצלם שהיה בה מושב ערכאות בדין גמור שאין מניחין לאחד מהם לצאת מתחת ידי שום אונס לשום אדם ומאחר שכן אין מפקיעין ישראל שלקח מן הגוי שלא לדונו כשאר ישראל לידון בחזקה וכל שדר בה הגוי שני חזקה אף זה יכול לטעון שלקחה ועל זו אמרו אין דין אנפרות בבבל וזו שאמרו אחולי אחיל לא על מחילת קרקע אמרה שאין אדם מוחל על גזילותיו בסתם אלא אחולי אחיל הפקעת טענת חזקה של לוקח ויש מפרשים בה ענין אחר וזו נראית לי עיקר:
בד״ה אין בו כו׳ אלא מחזיק כו׳. נ״ב צ״ל מחזיר:
ב תנו רבנן [שנו חכמים]: גוי הבא ולוקח קרקע מישראל מחמת חוב שישראל חייב לו ומחמת אנפרות (גזל קרקעות) — אין בו משום סיקריקון ואין דיני סיקריקון שייכים בזה, ואנפרות עצמהצריכה שתשהה שנים עשר חדש ביד הגוי שגזלה, כדי שהלוקח יזכה בה.
§ The Sages taught in a baraita (Tosefta 5:2): If property comes into one’s possession due to payment of a debt or due to unjust seizure [anparot] of the land by a gentile, the previously mentioned laws of Sicarii do not apply. And the unjustly seized land itself must remain in the possession of the gentile who seized it for at least twelve months before another buyer can take possession of it.
עין משפט נר מצוהרי״ףהערוך על סדר הש״סרש״יראב״ןפסקי רי״דרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וְהָאָמְרַתְּ אֵין בָּהּ מִשּׁוּם סִיקָרִיקוֹן ה״קהָכִי קָאָמַר סִיקָרִיקוֹן עַצְמָהּ צְרִיכָה שֶׁתִּשְׁהֶה י״בשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

The Gemara raises an objection based on the fact that the twelve-month waiting period is relevant to the laws of Sicarii: But didn’t you say that the laws of Sicarii do not apply in this case? The Gemara answers: This is what the baraita is saying: Property purchased from the Sicarius himself must remain in his possession for at least twelve months.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והאמרת אין בו משום סיקריקון – ושנים עשר חדש לא הוזכרו אלא בו דאילו אנפרות הדרא בלא דמי ולעולם.
הכי קאמר אנפרות אין בו משום סיקריקון – דאילו מסיקריקון מוקמינן לה ביד לוקח ונותן רביע אבל אנפרות בלא דמי הדרא ולעולם.
וסיקריקון עצמה – דאמרינן דקיימא ליה ביד לוקח והוא ששהתה שנים עשר חדש ביד סיקריקון.
ומקשים: ענין זה של שנים עשר חודש שייך בדין סיקריקון, והאמרת [והרי אמרת] שאין בה משום סיקריקון! ומשיבים: הכי קאמר [כך אמר], כך צריך לפרש: סיקריקון עצמהצריכה שתשהה שנים עשר חדש.
The Gemara raises an objection based on the fact that the twelve-month waiting period is relevant to the laws of Sicarii: But didn’t you say that the laws of Sicarii do not apply in this case? The Gemara answers: This is what the baraita is saying: Property purchased from the Sicarius himself must remain in his possession for at least twelve months.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) אָמַר רַב יוֹסֵף נָקְטִינַן אֵין אַנְפָּרוּת בְּבָבֶל וְהָא קָחָזֵינַן דְּאִיכָּא אֶלָּא אֵימָא אֵין דִּין אַנְפָּרוּת בְּבָבֶל מ״טמַאי טַעְמָא הכֵּיוָן דְּאִיכָּא בֵּי דַוָּואר וְלָא אָזֵיל קָבֵיל אֵימָא אַחוֹלֵי אַחֵיל.

Rav Yosef says that we have a tradition that there is no unjust seizure of land in Babylonia. The Gemara objects: But don’t we see that there is unjust seizure of land in Babylonia? Rather, say that there is no law of unjust seizure in Babylonia, meaning that this law is not applied in Babylonia. What is the reason for this? Since there is a regional seat of government [bei davar], and yet the owner does not go and complain before it that his property had been seized, say that he waived his rights to the property and consequently is unable to bring a claim about it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אין אנפרות בבבל – משמע אין עובד כוכבים אונס קרקע מישראל בבבל באנפרות ואם בא ישראל וערער על חבירו ואומר קרקע זו שלקחת מן העובד כוכבים שלי היתה וגזלה ממני אינו נאמן.
אין דין אנפרות בבבל – לאפסודיה ללוקח.
אמר רב יוסף נקטינן אין אנפרות בבבל והא קחזינן דאיכא אלא אימא אין דין אנפרות בבבל מ״ט כיון דאיכא בי דואר ולא אזיל אימור אחיל:
הוזכר בסוגיא זו בגדול בר עלאי דקביל ארעא לטסקא מבני באגא וקדים ויהיב זוזי דתלת שנין לסוף אתו מרוי קמאי כו׳ והם דברים סתומים ומה שנראה לי לפרש בהם הוא שכך היה מנהגם שהמלך מוכר בקעה אחת לאנשים שיחלקו אותה ביניהם ויעבוד כל אחד בשלו ויתן טסקא למלך אלא שאם אחד מהם בורח או שמוביר את חלקו יהו שאר קרקעות משועבדים ליתן משדותיהם טסקא הראויה לשדה זה אלא שבידם לעבוד קרקע זה כשלהם ולפרוע טסקא בכל שנה עד שיחזרו הבעלים או שיהו חוזרים ועובדים ובמעשה זה ברחו קצתם ובני באגא הנשארים שהיו כלם משועבדים לפרוע טסקא הראויה לבורחים ולעבוד את שלהם מכרו כל זכותם לגדול בר עלאי שהיה אחד מהם שיהא הוא עובד את הקרקע ואוכל פירותיו ופורע טסקא ולא הזכירו לו עד שיחזרו הבעלים אלא שמכרו לו זכותם סתם והלך זה ופרע למלך טסקא של שלש שנים ולסוף שנה חזרו הבעלים וסלקו את גדול מן הקרקע ולא רצו לפרעו הטסקא שהוציא לשתי שנים הבאות מפני שהיה הוא כפורע מה שלא נתחייבו בו עדיין וכעין מה שאמרו במקום אחר שהפורע חובו של חברו שלא מדעתו שהפסיד מימר אמר מפייס הוינא ליה כל שכן שזה רשאי לומר כן כשפרעו מה שעדין לא נתחייבו בו ואף למלך אין נותנין אותה טסקא של שתי שנים שכבר נתקבל ממנה והיה סבור רב פפא לומר שמאחר שבני באגא סתם מכרו הרי הם כמוכר שדה שאינה שלו שהרי לא היתה שלהם אלא לזמן שיעמדו אלו בחוצה לארץ או שיובירו והיה להם לפרוט מכירתם והשיבו רב הונא א״כ עשית סיקריקון ר״ל עשית בני באגא כאנסים וכמוכרים מה שאינו שלהם ולאו דוקא סיקריקון לגלגל בפירושו דין סיקריקון אלא דרך צחות כלומר עשיתם אותם כמופלגים שבאנסים והם הנקראין סיקריקון וזה אינו שאף הוא היה יודע זכותם ומה הם מוכרים וזה שמוכרין סתם מפני שאם אין חוזרין לעולם אף המכר קיים לעולם אלא אין לו דין ודברים עליהם כלל ואף על הבעלים אין להם טסקא שזהו כפורע חובו שלא מדעתו ולא היה להם לפרוע אלא מדי שנה בשנה וכן אין נותנין אותה למלך שכבר נפרע ומעתה אין מדת הדין שולטת בהם בכלום אלא שאם רצה המלך או גזברו להשגיח על עסקי פכים קטנים יכול הוא ליטול הטסקא שנה שנה וליתנה לזה ושאר המפרשים בלבלו את הדברים כדי לגלגל בעשית סיקריקון דין סיקריקון ומפני שהם מפרשים בו סיקריקון דוקא ולא נתישבו לי הדברים:
כבר ביארנו במשנתנו על רביע שתקנו ליתן לבעלים רביע קרקע שהוא שליש מעות ומשום דנכי רבעא זבין על הדרך שביארנו במשנה ומכל מקום יש פוסקים כרב שאמר רביע בקרקע או רביע במעות כלומר שלקחו בארבע מאות ושוה חמש מאות שנותן לו מאה דינרין שהוא רביע מה שנתן או מן הקרקע שיהא שוה כרביע מעותיו והוא חמישית הקרקע דנכי חומשא זבין ואע״פ שהלכה כשמואל בדיני הם באים עליה משום דרב הוה בההוא מנינא ואם כן הוא ראוי להאמין בו יותר וכן שהוקשה שמואל מבריתא ואע״ג דרב אשי תירץ לה לאחר שבאו לידו ר״ל לאחר שבא רביע המעות ליד הבעלים ופירושו רביע המעות שנתן לסיקריקון ושנתן לבעלים ורביע הכל הוא שליש מה שנתן לסיקריקון מכל מקום שנויא הוא ולא סמכינן עליה ואין הדברים נראין:
אמר רב יוסף, נקטינן [מוחזקים אנו], מקובל בידינו כלל זה: אין אנפרות (גזל קרקעות) בבבל. ומקשים: והא קחזינן דאיכא [והרי רואים אנו שיש]! אלא אימא [אמור] כך: אין דין אנפרות בבבל, כלומר, אין דנים דין אנפרות בבבל. מאי טעמא [מה טעם] הדבר? — כיון דאיכא בי דוואר [שיש בית שלטון המחוז] ולא אזיל קביל [הולך לקבול] לפניו שגזלו ממנו את הקרקע, אימא אחולי אחיל [אמור שמחל עליה], ושוב אינו יכול לבוא ולתבוע אותה.
Rav Yosef says that we have a tradition that there is no unjust seizure of land in Babylonia. The Gemara objects: But don’t we see that there is unjust seizure of land in Babylonia? Rather, say that there is no law of unjust seizure in Babylonia, meaning that this law is not applied in Babylonia. What is the reason for this? Since there is a regional seat of government [bei davar], and yet the owner does not go and complain before it that his property had been seized, say that he waived his rights to the property and consequently is unable to bring a claim about it.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) גידל בַּר רְעִילַאי קַבֵּיל אַרְעָא בְּטַסְקָא מִבְּנֵי בָאגָא אַקְדֵּים וְיָהֵיב זוּזֵי דִּתְלָת שְׁנִין לְסוֹף אֲתָא מָרְוָותָא קַמָּאֵי אֲמַרוּ לֵיהּ שַׁתָּא קַמַּיְיתָא דִּיהַבְתְּ אֲכַלְתְּ הַשְׁתָּא אֲנַן יָהֲבִינַן אֲנַן אָכְלִינַן.

It is related that Giddel bar Re’ilai received land from the residents of a certain valley in exchange for payment of the land tax [taska]. All of the residents of the valley would jointly pay the land tax. After some of the residents had gone away, those who remained authorized Giddel bar Re’ilai to use the land of the absentee owners, on condition that Giddel would pay the land tax on their behalf. Giddel gave the money for three years in advance, although the tax was ordinarily paid annually. Eventually, after the first year, the prior owners came and said to Giddel: With regard to the first year for which you paid the tax, you have already consumed the produce. Now we will pay the taxes and we will consume the produce, and you shall have no further rights to it.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רעילאי – כך שמו.
טסקא – מס קרקע.
מבני באגא – בני הבקעה כך היה מנהגם פוסקים מס על כל הבקעה לתת כך וכך לשנה למלך והם מחלקין השדות ביניהם ונותן כ״א מס לפי חלקו המגיעו ונותנין לאחד והוא נותנו לגבאי המלך ואם הלך אחד מבני השדות לדרכו גבאי המלך תובע מבני הבקעה כל המס שלם והבעלים של קרקע זו הלכו לדרכן ובני באגא שהיה כל המס מוטל עליהם נתנוה לגידול לפרוע המס בשביל הבעלים ולאוכלה.
קדים ויהיב – למלך טסקא דתלת שנין.
אנן יהבינן אנן אכלינן – והא דאמרינן בפ׳ חזקת הבתים (ב״ב דף נד:) גבי דורא דרעוותא דבני באגי דמטמרי הוו ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא והפסידו הקרקע לגמרי התם היו נשמטים מלפרוע אבל כאן שהבעלים הלכו ולא להשמט דין הוא דכל הנהו שני מאן דיהיב טסקא אכיל וכי הדרי אהדרי ארעא למרא.
גדולא בר רעילאי קביל ארעא מבי באגא בטסקא – פירושב שהמלך מכרג כל הבאגא לכולם ומאן דמשתכח מינייהו פרע מנתא דמלכא ואכיל ארעא שהן אחראין זה לזה, והלכו להם קצתם ומכרו הנשארים לגדול, וכשחזרו הבורחים אמרי אי מלכא תבע להם כלום מטסקא דתרתי שני אנן פרעינן ואנן אכלינן ולא מפסדא ארעא אלא בטל שתא.
סבר ר״פ למכתב טרפא אבני באגא מכלהו פירי דתרתי שנין, אמר ליה רב הונא אם כן עשיתם לאלו בני הבגא שמכרוד כאלו הם אנסיןה, ודינם כדין סיקריקון שאתה אומר שקנה קרקע, דבעלים אגב אונסייהו מחלי גביה, ומשום הכי כתבת ליה טרפא שאם לא קנה נהי דמעות יש לו פירות אין לו, וא״כ הבעלים היה להם לשלם מה שנתן בה כדין היה בידם ליקח, ומאי דאוזיל גביה דהיינו מותר שיש לפירות על הטסקא ישלמו אלו, שהבעלים פטורין מאותו מותר כדין נותן לבעלים רביע, אלא אמר רב הונא ודאי לא קנה קרקע דלאו סיקריקון הוא וליכא אונסא דליחול גביה, וכיון שכן אף מה שהוציא הפסיד וה״ל כפורע חובתו של חבירו שהוא פטור, אף אלו שפרעו מנת המלך בשבילו הפסידן, ובעלי השדות פטורין מטסקא דתרתי שנין.
והיינו דאמרי׳ הניח מעותיו על קרן הצבי, שזה הלשון שנינו בענין זה כדתנןו מי שהלך למדינת הים ועמד אחד ופרנס את אשתו וכו׳ הניח מעותיו על קרן הצבי, ומשם למדו לפורע חובתו של חבירו כדאיתא במסכת נדריםז ובירושלמי בכתובותח. ואע״פ שהמלך או בני הבאגא נטלו קרקע שלהן בשביל חוב שפרע זה, אעפ״כ פטור, שכך אמרו שם בירושלמי ואפילו משכון בידא מימר אמר מפייס הוינא ליה והוא מחזיר לי.
והראב״ד ז״לט כתב, ונראה כי המלך שנה הגזברין, שאלו לא שנה המלך גזברין שלו למה הניח מעותיו על קרן הצבי, המס שהבעלים רוצים לתת למלך יתנו לגדול זה במקום מעותיו, שהמלך לא יבקש מעותיו שני פעמים מגזבר אחד, על כן נראה לי שהגזברים הראשונים עברו והשניים בקשו המס מן הבעלים כשחזרו, כי המלך לא מנה אותם תחת הראשונים אלא כדי שיבקשו המס בתחלה וגזרת המלך היתה, ואינו נכון כלל.
א. לפנינו בגמ׳: גידל. ובנדפס: גיבל.
ב. וכן הוא ברשב״א.
ג. בנדפס: נתן.
ד. בנדפס: שמכרו קרקע.
ה. בנדפס: אנוסין, וכן צ״ל, וכעי״ז ברשב״א.
ז. לג א.
ח. פי״ג הלכה ב.
ט. בהשגות על הרי״ף והובא ברשב״א, ועי״ש מה שהאריך בזה.
גידל בר רעילאי קביל ארעא מבני באגא בטסקא. פירוש שהמלך מכר בקעה אחת לאנשים רבים בסך ידוע והם חלקוה ביניהם זה נותן סאה וזה נותן סאתים וכולן ערבין זה לזה ומי שנמצא מהן פורע מס המלך והלכו קצתן והנשארים מכרו לגידל בר רעלאי הקרקע בחובת המלך וכשחזרו הבורחים אמרו לו לגידל שתא קמייתא דיהבת כדין יהבית וכדין נטלת ואכלת פירי דפירי דהשתא מיפסדי בטסקא דההיא שעתא מכאן ואילך אנן יהבינן למלכא ומינן קא תבע ואנן אכלינן, סבר רב פפא למיכתב טרפא מכולהו פירי דתרתין שנין דאשתארו אכולהו בני באגא דזבנוה ניהליה, אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע אם כן עשיתם לאלו בני באגא כסיקריקון ואגב אונסייהו גמרי בעלים ומקנו ומשום הכי כתבת ליה טרפא דאי לא קנה נהי דמעות שנתן יש לו אבל פירות אין לו ואם כן היה לך לומר שישלמו הבעלים כמה שנתן כדין לוקח מסיקריקון ויש ביד בעלים ליקח שמחזירין ללוקח מה שנתן וטופיינא דאיכא בין מה שנתן לדמי הפירות יתנו בני הבאגא לפי שהבעלים פטורין ממנו כדין נותן לבעלים רביע.
מסופר: גידל בר רעילאי קביל ארעא בטסקא מבני באגא [קיבל קרקע עבור תשלום מס הקרקע מבני בקעה מסויימת], שכל בני הביקעה היו משלמים מס הקרקע בשותפות, והלכו חלק מהם, והנשארים נתנו לגידל בר רעילאי את זכות השימוש בקרקעותיהם של הנעדרים בתנאי שישלם גידל את מס הקרקע עבורם. אקדים ויהיב זוזי דתלת שנין [הקדים ונתן כסף של שלוש שנים מיסים] במקום שנה אחת, כפי שהיו רגילים לשלם. לסוף אתא מרוותא קמאי [באו הבעלים הראשונים], אמרו ליה [לו] לגידל זה: שתא קמייתא דיהבת [שנה ראשונה שנתת את המיסים] אכלת פירות השדה, השתא אנן יהבינן אנן אכלינן [עכשיו אנו נותנים מיסים ואנו אוכלים] מן השדות, ואין לך זכות בהם.
It is related that Giddel bar Re’ilai received land from the residents of a certain valley in exchange for payment of the land tax [taska]. All of the residents of the valley would jointly pay the land tax. After some of the residents had gone away, those who remained authorized Giddel bar Re’ilai to use the land of the absentee owners, on condition that Giddel would pay the land tax on their behalf. Giddel gave the money for three years in advance, although the tax was ordinarily paid annually. Eventually, after the first year, the prior owners came and said to Giddel: With regard to the first year for which you paid the tax, you have already consumed the produce. Now we will pay the taxes and we will consume the produce, and you shall have no further rights to it.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) אֲתוֹ לְקַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא סָבַר למיכתב לֵיהּ טִירְפָא אַבְּנֵי בָאגָא א״לאֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לְרַב פָּפָּא א״כאִם כֵּן עָשִׂיתָ סִיקָרִיקוֹן אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הִנִּיחַ מְעוֹתָיו עַל קֶרֶן הַצְּבִי.:

The parties came before Rav Pappa to decide the case. At first he thought of writing for Giddel a document of authorization to repossess the property against the residents of the valley [baga], allowing Giddel to hold the land for two more years in compensation for the money that he had advanced for the taxes. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: If so, you made this law like that applying to a Sicarius, and it has already been established that the law of Sicarii does not apply in Babylonia. Rather, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: In this case Giddel placed his money on the horn of a deer, meaning that he himself put his money in jeopardy. The money he had advanced is regarded as a gift, and he has no right to demand that he be reimbursed.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

טירפא – שטר מבית דין לטרוף מקרקעות שלהם מה שנתן שאילו לא באו הבעלים לטרוף ממנו לא היה מפסיד כלום ומעתה שיאכלוה אחרים יטול המלך מנתו מהם ולא יעלו אלה בחשבון ונמצא זה מפסיד מה שנתן.
אם כן עשית – הדבר כדין סיקריקון דאמרינן במשנה אחרונה שאינו מפסיד כלום דקתני קנה ונותן לבעלים מאי דאוזיל עובד כוכבים גביה או אם יש בידם ליקח יחזירו לו מעותיו והאי נמי לא יפסיד מה שנתן למלך וגבי כולה והכא לאו סיקריקון הוא המלך אין לו עליהם כי אם המס ומפני אותו החוב נמכרה לזה ולא היה לו להקדים וליתן של שלש שנים.
למכתב ליה טירפא אבני באגא – לא אבני באגי דקביל מינהון דמה להן לפרוע מה שהקדים זה אלא אמרוותא קמאי.
אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע לא קנה קרקע דלא סיקריקון הוא וליכא אונסא דליחול גביה, וכיון שכן אף מה שהוציא ממנו השנים הבאות לא יטול דהוה ליה כפורע חובו של חבירו שהוא פטור ובעלי השדות פטורים מטסקא דתרתין שנין והיינו דאמר הניח מעותיו על קרן הצבי וכדתנן בפרק בתרא דכתובות (כתובות קז:) מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו וכו׳ הניח מעותיו על קרן הצבי, ומשם למדו לפורע חובו של חברו שהוא פטור כדאיתא במסכת נדרים ובכתובות בירושלמי ואפילו נטל המלך הקרקע ואי נמי נטלוהו בני הבאגא אף על פי כן פטורין כדאיתא בירושלמי, ואפילו משכון בידו מימר אמר מפייס הוינא ליה והוא מחזיר לי זו היא סברתו של הרמב״ן נ״ר. אבל הראב״ד ז״ל כתב דהכא מיירי בששינה המלך הגזברים ואינן מכירין מי פרע כבר על השנים הבאות ולפיכך יכולין הן לומר מאי אהנית לן מלכא מינן קא תבע אבל אם לא שינה המלך הגזברין למה הניח מעותיו על קרן הצבי, המס שרוצין הבעלים ליתן למלך יתנוהו לגידל שהמלך אינו מבקש מעותיו שני פעמים מגזבר אחד [בנדפס: וזה נראה יותר מדקאמרו בעלים אנן יהבינן ואנן אכלינן] וקשיא לי היכי מצי בעלים לסלוקיה לגידל מן הקרקע כלל דהא אמרינן בפרק חזקת הבתים הני זהרורי דמלכא דזבני ארעא לטסקא דבינייהו זביני ולא ימר דוקא משום מה שעבר וכדי המס שעבר הוא שמכור, אבל מטסקא של השנה שעברה ואילך אינו מכור דהא אמרינן התם דאין הבכור נוטל בה פי שנים דהויא לה ראוי כאילו לקוחה הם ממש מן המלך לפי שאינה של אביהם עד שיפרע הטסקא ואמרינן נמי התם אמר שמואל נכסי הנכרי הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זוכה בהן וכו׳ אמר ליה אביי לרב יוסף ומי אמר שמואל הכי וכו׳ אמר ליה אנא לא ידענא, עובדא הוה בפומבדיתא בדורא דרעותא בישראל דזבן ארעא מנכרי ואתא ישראל אחרינא ורפק בה פורתא ואתא לקמיה דרב יהודה ואוקמיה בידיה דשני אמר לי דורא דרעותא קאמרת באגי מיטמרו הוו דאינהו גופיהן לא הוה יהבי טסקא למלכא ומלכא אמר מאן דיהיב טסקא ליכול ארעא, אלמא מכורה גמורה היא מטסקא, ויש לומר דהתם הוא דמטמרי ולא יהבי טסקא, וכי לא משכח מלכא מאן דפרע ליה טסקא שקיל ארעא גופה דארעא דידיה היא ואדעתא דיהבי ליה טסקא יהיב לה ניהלייהו וכי מטמרי שקיל ומזבין לה לאחריני דאדעתא דהכי יהבה ניהלייהו, אבל הכא דכולהו בני באגא קבלוה בטסקא אלא דחלקוה ביניהן ומלכא כל אימת דמשכח חד מינייהו מניה קא שקיל כוליה טסקא דכולה באגא לא מזבין ליה אלא אינהו הוא דזבניה משום דנעשו אחראין זה לזה, ואינהו לית להו לזבוני כעין קבלן שפרע לבעל חוב והמלך נתן להם רשות למכור השדות לפירותיהן בשביל החוב שפרעו והילכך מה שנתן מטסקא שעברה ומה שאכל פירות השנה כדין נתן וכדין נטל דמלכא אמר דפית דההיא שתא לזדבנו בטסקא דההיא שתא אבל מכאן ואילך לא היה להם למכור דעדיין לא תחייבו הם משום טסקא שלהם. כן נראה לי.
אתו לקמיה [באו לדין לפני] רב פפא, סבר למיכתב ליה טירפא אבני באגא [חשב לכתוב לו לגידל שטר טריפה על בני הבקעה] שיחזירו לו את הכסף שהקדים לשלם עבור שתי השנים הנוספות, אמר ליה [לו] רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע לרב פפא: אם כן, עשית דבר זה כדין סיקריקון, ואמרנו שאין דין זה נוהג בבבל! אלא אמר רב הונא בריה [בנו] של רב יהושע: במקרה כזה הניח מעותיו על קרן הצבי. כלומר, איבד את כספו, ומה שפרע עבור אחרים — הרי זה כאילו נתן להם מתנה, אבל אין לו זכות לתבוע מהם את מה שנתן.
The parties came before Rav Pappa to decide the case. At first he thought of writing for Giddel a document of authorization to repossess the property against the residents of the valley [baga], allowing Giddel to hold the land for two more years in compensation for the money that he had advanced for the taxes. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said to Rav Pappa: If so, you made this law like that applying to a Sicarius, and it has already been established that the law of Sicarii does not apply in Babylonia. Rather, Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said: In this case Giddel placed his money on the horn of a deer, meaning that he himself put his money in jeopardy. The money he had advanced is regarded as a gift, and he has no right to demand that he be reimbursed.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה ב״דבֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ.: אָמַר רַב רְבִיעַ בְּקַרְקַע אוֹ רְבִיעַ בְּמָעוֹת וּשְׁמוּאֵל אָמַר ורְבִיעַ בְּקַרְקַע שֶׁהֵן שְׁלִישׁ בְּמָעוֹת.

§ The mishna teaches: This is the initial version of the mishna. Later, the court of those who came after the Sages who composed that mishna said: With regard to one who purchased a field from a Sicarius, he must give the prior owner one-fourth of the field’s value. Rav says: He gives him one-fourth of what he paid by giving him a portion of the land, or else one-fourth in money, whichever he prefers. And Shmuel says: He gives him one-fourth of the land, which is one-third of the money that he paid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רב רביע בקרקע או רביע במעות – או יתן לבעלים רביע מעות שנתן לעובד כוכבים או יתן לו קרקע שוה רביע המעות אם לקחה במנה נותן לו רביע מנה או מן הקרקע עצמו שוה רביע מנה דהיינו חמישית שבקרקע אם הבעלים חפצים בקרקע דקסבר רב נכי חומשא זבן מן העובד כוכבים שוה חמש בארבעה הלכך יהיב ליה רביע מנה או חמישית הקרקע דהיינו רביע מנה שהקרקע הנקנית מסיקריקון במנה שוה חמשת רביעים ושמואל אמר רביע הקרקע עצמו נותן לו או שליש מנה דסבר שמואל נכי ריבעא זבן שוה ארבע לקח בשלש הלכך שדה זו שלקח במנה שוה ארבע שלישי מנה.
רביע בקרקע או רביע במעות – פירוש רביע במעות שנתן יתן לו ואותו רביע בקרקע או במעות יתן לו דהיינו חמישית בקרקע כדמפר׳ דנכי חומשא זבין ותימה דמאי פריך מברייתא דקתני רביע בקרקע או רביע במעות לשמואל דאמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות דנכי ריבעא זבין הא איכא לפרושי נמי איפכא דרביע הקרקע יתן לו או בקרקע או במעות דהיינו שליש מעות ואית ספרים דגרסי בדרב ובברייתא רביע בקרקע שהוא רביע במעות וכן ר״ח ומפרש רביע בקרקע שנתן דמים עליה דהיינו חומש דעל ארבע חומשים נתן דמים דנכי חומשא זבין.
זו משנה ראשונה היתה כך שמהרוגי מלחמה ואילך יש בהן דין סיקריקון והיו באין הבעלים וטורפין אותן בחנם ראו ב״ד של אחריהן שהשדות משתקעות ביד הסיקריקון ואין קונה מהם התקינו שלא יטרפום בחנם אלא נותן מעות ולוקח שדהו או לוקח ממנו רביע ומחליטו לאותו לוקח שקנה מסיקריקון עוד דאפילו שהיו נמנעין מליקח מן הסיקריקון שמא יבואו הבעלים ויתנו מעות ויקחו שדותיהן התקינו שעד י״ב חדש יכולים הבעלים ליתן מעות ולטרוף אבל מכאן ואילך כל הקודם ליקח [זכה] ואינו נותן לבעלים אלא רביע שזלזל לו הסיקריקון. אמר רב רביע בקרקע שהוא רביע במעות ושמואל אמר רביע בקרקע שהוא שליש במעות במאי קמיפלגי מר סבר נכי רבעא זבין ומר סבר נכי חומשא זבין פי׳ רב סבר הא רובע דקתני במתני׳ דאוזיל גביה הסקריקון אמעות דיהיב ליה קאי שאם קנה ממנו השדה במנה נותן לו לבעלים רביע מנה שהשדה שמכר לו במנה שוה חמשה רבעי מנה דנכי חומשא זבין ליה ואם רוצה שיתן לו הקרקע [כל כך] יתן לו עד שמגיע לרביע מנה שעושין מן השדה חמשה חלקים כל חלק שוה רביע מנה וידו של בעל [קרקע] על העליונה כדקתני בברייתא או יקח רובע מנה מעות או יקח שוה רובע מנה שהוא חמישית שדה וזהו רביע בקרקע שהוא רביע במעות כלומר מאי דקתני במתניתין נותן לבעלים רביע אמעות דיהב לסקריקון קאי ואם רוצה בו בעל השדה קרקע כל כך קרקע יתן לו שיהא רביע במעות דהיינו חמישית השדה ושמואל סבר האי דקתני נותן לבעלים רביע אשדה קאי שממנה שנתן לו אינו מגיע אלא לג׳ חלקי השדה דנכי רבעא זבין ליה וכל השדה שוה מנה ושליש ורובע השדה מגיע שליש מנה וקי״ל הלכה כשמואל בדיני:
בד״ה רביע בקרקע כו׳ פי׳ רביע במעות שנתן כו׳ הא איכא לפרושי נמי איפכא דרביע בקרקע יתן כו׳ עכ״ל אע״ג דדברי רב בעצמם הם דברי הברייתא מ״מ דברי רב ודאי דליכא לפרושי איפכא דא״כ מאי פליג שמואל עליה אלא ודאי דמשמע מיניה דרב דעל רביע מעות שנתן קאמר דיתן לו אותו רביע בקרקע או במעות אבל דברי הברייתא דקתני בלי מחלוקת משתמע נמי איפכא דרביע בקרקע קאמר דיתן לו אותו רביע בקרקע או במעות כשמואל ולפי הגירסא שכתבו בברייתא שהלשון מוכיח כדברי רב כתבו דהגירסא כן היא גם בדברי רב דלא ניחא להו דדברי רב יהיו משתמעין ג״כ איפכא ולמאי דמסיק כי תניא ההיא לאחר שבאו המעות לידו דברי רב ודאי דליכא לפרושי הכי דא״כ מאי פליג עליה אלא דמשמע מיניה דלא איירי בהכי ודו״ק:
ג שנינו במשנה שזו שאמרו שצריך לקנות את הקרקע תחילה מן הבעלים זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהן אמרו: הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע (רבע). אמר רב: נותן רביע ממה ששילם בקרקע, או שמשלם אותו רביע במעות, כפי שירצה. ושמואל אמר: נותן רביע בערך קרקע שהן שליש במעות ששילם.
§ The mishna teaches: This is the initial version of the mishna. Later, the court of those who came after the Sages who composed that mishna said: With regard to one who purchased a field from a Sicarius, he must give the prior owner one-fourth of the field’s value. Rav says: He gives him one-fourth of what he paid by giving him a portion of the land, or else one-fourth in money, whichever he prefers. And Shmuel says: He gives him one-fourth of the land, which is one-third of the money that he paid.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יתוספותפסקי רי״דמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי מָר סָבַר נְכֵי רְבִיעַ זָבֵין ומ״סוּמָר סָבַר נְכֵי חוּמְשָׁא זָבֵין.

The Gemara explains: With regard to what do these amora’im disagree? One Sage, Shmuel, holds that the Sicarius sold the field to the buyer for one-fourth less than its actual value. Consequently, the buyer must return to the prior owner the amount by which he profited when he bought the property from the Sicarius, which is one-third of the money that he actually paid. And one Sage, Rav, holds that the Sicarius sold the field to the buyer for one-fifth less than its actual value. Consequently, the buyer is required to return to the prior owner only one-fifth of the actual value, which is one-fourth of what he actually paid.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומסבירים: במאי קמיפלגי [במה, באיזה עקרון, הם חלוקים]?מר סבר [חכם זה, שמואל סבור]: נכי רביע זבין [בפחות רבע מערך השדה מכר] הסיקריקון לקונה, ולכן מחזיר הקונה לבעלים סכום זה שהרוויח מחמת שקנה מן הסיקריקון, שהוא שליש מן הכסף ששילם, ומר סבר [וחכם זה, רב סבור]: נכי חומשא זבין [בפחות חמישית מערך השדה מכר לו הסיקריקון] ולכן צריך הקונה להחזיר לו רק חמישית, שהיא רבע ממה ששילם.
The Gemara explains: With regard to what do these amora’im disagree? One Sage, Shmuel, holds that the Sicarius sold the field to the buyer for one-fourth less than its actual value. Consequently, the buyer must return to the prior owner the amount by which he profited when he bought the property from the Sicarius, which is one-third of the money that he actually paid. And one Sage, Rav, holds that the Sicarius sold the field to the buyer for one-fifth less than its actual value. Consequently, the buyer is required to return to the prior owner only one-fifth of the actual value, which is one-fourth of what he actually paid.
רי״ףפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) מֵיתִיבִי זוֹ מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה ב״דבֵּית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיקָרִיקוֹן נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ וְיַד בְּעָלִים עַל הָעֶלְיוֹנָה זרָצוּ בְּקַרְקַע נוֹטְלִין רָצוּ בְּמָעוֹת נוֹטְלִין אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּיָדָן לִיקַּח אֲבָל יֵשׁ בְּיָדָן לִיקַּח הֵן קוֹדְמִין לְכׇל אָדָם.

The Gemara raises an objection from what is taught in a baraita: This is the initial version of the mishna. Later, the court of those who came after the Sages who composed that mishna said: With regard to one who purchased a field from a Sicarius, he must give the prior owner one-fourth of the field’s value, and the prior owner has the advantage. If he wants land, he takes what is due him in land, and if he wants money, he takes what is due him in money. When does this apply? At a time when the prior owner is unable to purchase the field himself; but if he is able to purchase it himself, he precedes anyone else.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

זו משנה ראשונה – רישא דמתניתין דקתני מקחו בטל.
מיתיבי [מקשים] ממה ששנינו בברייתא: זו משנה ראשונה. בית דין של אחריהן אמרו: הלוקח מן הסיקריקון נותן לבעלים רביע, ויד בעלים על העליונה, רצו בקרקע נוטלין את חלקם, רצו במעות נוטלין. אימתי?בזמן שאין בידן ליקח (לקנות) את הקרקע בעצמם, אבל אם יש בידן ליקחהן קודמין לכל אדם.
The Gemara raises an objection from what is taught in a baraita: This is the initial version of the mishna. Later, the court of those who came after the Sages who composed that mishna said: With regard to one who purchased a field from a Sicarius, he must give the prior owner one-fourth of the field’s value, and the prior owner has the advantage. If he wants land, he takes what is due him in land, and if he wants money, he takes what is due him in money. When does this apply? At a time when the prior owner is unable to purchase the field himself; but if he is able to purchase it himself, he precedes anyone else.
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) רַבִּי הוֹשִׁיב ב״דבֵּית דִּין וְנִמְנוּ שֶׁאִם שָׁהֲתָה בִּפְנֵי סִיקָרִיקוֹן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כׇּל הַקּוֹדֵם לִיקַּח זָכָה אֲבָל נוֹתֵן לַבְּעָלִים רְבִיעַ בְּקַרְקַע אוֹ רְבִיעַ בְּמָעוֹת.

Rabbi Yehuda HaNasi later convened a court, and they counted their votes and determined that if the field remained before, i.e., in the possession of, the Sicarius for twelve months, whoever first purchases the field acquires possession of it, but he must give the prior owner one-fourth of its value by giving him a portion of the land or one-fourth in money. This is in accordance with the statement of Rav, but it is difficult for Shmuel.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

או רביע במעות – וקשיא לשמואל.
רבי הושיב בית דין ונמנו (קבעו), שאם שהתה בפני סיקריקון שנים עשר חודשכל הקודם ליקחזכה, אבל נותן לבעלים רביע בקרקע או רביע במעות והרי זה כדברי רב, וקשה על שמואל!
Rabbi Yehuda HaNasi later convened a court, and they counted their votes and determined that if the field remained before, i.e., in the possession of, the Sicarius for twelve months, whoever first purchases the field acquires possession of it, but he must give the prior owner one-fourth of its value by giving him a portion of the land or one-fourth in money. This is in accordance with the statement of Rav, but it is difficult for Shmuel.
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(16) אָמַר רַב אָשֵׁי כִּי תַּנְיָא הָהִיא לְאַחַר שֶׁבָּאוּ מָעוֹת לְיָדוֹ אָמַר רַב

Rav Ashi said: When that baraita is taught, it is referring to one-fourth of the total amount after the money reached the prior owner’s possession. In other words, it does not refer to one-fourth of the money that the buyer paid the Sicarius, but one-fourth of the field’s actual value, which is one-third of what the buyer paid the Sicarius. Rav says:
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כי תניא – רביע במעות לאחר שבאו שליש המעות ליד הבעלים כשמואל קרי להו רביע דהא שלשה שלישי נתן לעובד כוכבים ולזה שליש הרי ארבעה והכי קאמר נותן לבעלים רביעית הקרקע או מעות שיעור שיהו רביע כשתצטרף של עובד כוכבים ושל בעלים יהו של בעלים רביע בכולן.
אמר רב אשי: כי תניא [כאשר שנויה הברייתא] ההיא ברביע מעות, הרי זה רביע של כל הסכום לאחר שבאו מעות לידו של הבעלים הראשונים. כלומר, הרביע הזה במעות אין כוונתו לרבע ממה שנתן הקונה לסיקריקון, אלא הכוונה היא לרבע של ערך השדה, שהוא שליש ממה שנתן הקונה לסיקריקון. אמר רב:
Rav Ashi said: When that baraita is taught, it is referring to one-fourth of the total amount after the money reached the prior owner’s possession. In other words, it does not refer to one-fourth of the money that the buyer paid the Sicarius, but one-fourth of the field’s actual value, which is one-third of what the buyer paid the Sicarius. Rav says:
רי״ףרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין נח: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה גיטין נח:, רי"ף גיטין נח: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., הערוך על סדר הש"ס גיטין נח:, רש"י גיטין נח:, ראב"ן גיטין נח: – מהדורת הרב דוד דבליצקי, ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), על פי כתב יד וולפנביטל ועדי נוסח נוספים, תוספות גיטין נח:, פסקי רי"ד גיטין נח:, רמב"ן גיטין נח: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין נח: – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין נח: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין נח:, מהרש"א חידושי הלכות גיטין נח:, פני יהושע גיטין נח:, פירוש הרב שטיינזלץ גיטין נח:, אסופת מאמרים גיטין נח:

Gittin 58b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 58b, Rif by Bavli Gittin 58b, Collected from HeArukh Gittin 58b, Rashi Gittin 58b, Raavan Gittin 58b, Tosafot Gittin 58b, Piskei Rid Gittin 58b, Ramban Gittin 58b, Rashba Gittin 58b, Meiri Gittin 58b, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 58b, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 58b, Penei Yehoshua Gittin 58b, Steinsaltz Commentary Gittin 58b, Collected Articles Gittin 58b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144