×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שֵׁמוֹת מוּבְהָקִין.
The Gemara explains: It is possible that even the first tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar that the witnesses who observe its transmission effect the divorce, and he does not dispute Rabbi Shimon on this point. Instead, the difference between the first tanna and Rabbi Shimon concerns a case where the signatures on the bill of divorce are unambiguous [muvhakin] gentile names. The first tanna holds that although a bill of divorce is valid if it was transmitted in the presence of valid witnesses, there is always a concern that it might have been transmitted in the presence of the same gentile witnesses who signed it. Therefore, it is rendered invalid by rabbinic law. Conversely, Rabbi Shimon holds that if it contained names that clearly belonged to gentiles it can be assumed that the bill of divorce was transmitted in the presence of two valid witnesses, and therefore it is valid.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
{משנה גיטין א:ה} מתני׳ כל השטרות העולין בערכאות של גוים אע״פ שחותמיהן גוים כשרין חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר׳ שמעון אומר אף אלו כשרין לא הוזכרו אלא בזמן שנעשו בהדיוט:
איכא בינייהו שמות מובהקין – כלומר ת״ק בשיטתיה דרבי אלעזר קאי ומדרבנן הוא דפסלי׳ דילמא אתי למיסמך אחתומין ולמוסרו בפניהם ואתא ר׳ שמעון למימר אם שמות מובהקים דעובדי כוכבים הן שאין ישראל נקראין באותן שמות לאו היינו מזוייף מתוכו דמודה ר״א דכולי עלמא ידעי דעובדי כוכבים הם ולא אתי למיסמך עלייהו בלא עדי מסירה.
שטר קדושין צריך לשמה ושלא תכתב במחובר דיציאה להויה מקשינן אבל בפני נכתב לענין קדושין אינו כלום ועד כותי אינו כשר בהם כלל שהרי עידי קדושין חותמין זה שלא בפני זה ודין ערכאות גם כן אינו בקדושין שכל שנמסר בעידי מסירה קדושין הן ואין אומרין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש שטעם זה אין דנין ממנו אלא למקום שהוזכר ואע״פ שאם נחוש לפסלם נחמיר בקדושי שני אין ראוי לגזור אלא בגיטין שהוא מתכוין לצערה וכותב גיטו בערכאות כדי לקלקלה או שמא הואיל ורובא בכספא מקדשי לא גזור בה רבנן וכמו שהוזכר טעם זה במסכת יבמות פרק ארבעה אחין (יבמות ל״א:) ויש שואלין למה חסר מלמנות שיור שפוסל בגט ושחרור ולא בקדושין ותירצו בה שיש שיור שאינו פוסל בגט והוא המשחרר חצי עבדו ומכל מקום אין הלכה כן שהמשחרר חצי עבדו בשטר אינו כלום אלא שהכסף מיהא קנה וכן שואלים בתנאי שפוסל בגט ושחרור ושטר קדושין שנעשה על תנאי כשר עד שכתבו קצת מפרשים ששיור ותנאי פוסלים בקדושין וכן כתבו בטלי שטר קדושיך מעל גבי קרקע שהוא פוסל בקדושין הואיל ופוסל בגט ואין זה נראה שלא פסלו שיור ותנאי בגיטין אלא מטעם כריתות וכן יש עוד בסוגיא זו הרבה דקדוקין בחדושין בדברים שאין בהם תועלת ולא שום צורך לענין פסק ואין צורך לבלבל בהם את הסדר:
מאחר שכתבנו בכותיים שהם כגויים גמורים אין צריך לומר שמצתם אין יוצאין בה ידי חובתנו בפסח ואין מדקדקין בהם בין מצוה שהחזיקו בה למצוה שלא החזיקו בה אלא הרי הם לכל ענין כגוים גמורים ומכל מקום צדוקים וביתוסים הואיל ואינם מאמינים בתורה שבעל פה יש לדון בהם שאין בקיאין בדקדוקי מצות ומצתם אסורה וכל שכן שאין יוצאין בה ידי חובה ויש פוסקים שמותרת ואדם יוצא בה ומפני שהלכה כסתם ואף אנו פסקנוה כן בראשון של חלין:
גמרא איכא בינייהו שמות מובהקין. לקמן בהיפוך הדף בד״ה תני חוץ מבגיטי נשים כתב רש״י ז״ל דהאי שינויא דהכא דא״ב שמות מובהקים שינויא דחיקא הוא ומחמת קושיא דלא חשיב לשמה ומחובר מוכרח לשנויי הכי. ויש להקשות דאכתי מצינן למימר דלעולם ת״ק דרבי שמעון לא ס״ל עידי מסירה כרתי אלא עידי חתימה לחוד ואם כן ערכאות פסולא דאורייתא אלא הא דנקט לה בברייתא היינו משום דברייתא אתיא כרבי שמעון דס״ל ע״מ כרתי ואיירי ברייתא בשמות שאינן מובהקים דמודה רבי שמעון דפסילי בגיטי נשים דהו״ל כמזוייף מתוכו דאתי למיסמך עלייהו ובשטרות כשירין אי משום דינא דמלכותא או דתני חוץ מכגיטי נשים וא״כ בשטר מכירה ודאי כשר אף בשמות שאינן מובהקים. ובשלמא לפמ״ש בסמוך בשיטת רש״י ז״ל א״ש דא״א לפרש כאן בברייתא דהא דמכשרינן בשטרות היינו משום דינא דמלכותא או דתני חוץ מכגיטי נשים דא״כ הדר מצינן להאי מילתא מדאורייתא היכא דליכא עידי מסירה אלא ע״ח וכמ״ש בסמוך דפסול מדאוריתא בגיטין וכשר בשטרות אי למ״ד דינא דמלכותא דינא דהא נמי מדאורייתא היא ומכ״ש אם נאמר תני חוץ מכגיטי נשים ובשטר מכירה לחוד איירי וכשר ודאי מדאורייתא וא״כ אמאי קתני לה בהדי פסולא דרבנן ומ״ש מלשמה כמ״ש בסמוך אע״כ דלברייתא לאוקימתא דהשתא צריך לומר דבשטרות נמי לא מיתכשר בשטר מתנה וכיוצא בו אלא בעידי מסירה דבהכי איירי שטרות דברייתא ואפ״ה פסול בגיטין מדרבנן וא״כ לפ״ז לא מצינן לאוקמי ברייתא כרבי שמעון ובשמות שאינן מובהקים ובע״מ דא״כ בשטר מתנה דאיירי ברייתא נמי פסול מדרבנן דהו״ל מזוייף מתוכו נמצא דכ״ז לשיטת רש״י ז״ל אבל לשיטת התוספות שכתבו להדיא דאף לאוקימתא דהכא אמרינן כשינויא דדינא דמלכותא דינא א״כ הדרא קושיא לדוכתא. ועוד דרש״י ז״ל עצמו כתב להדיא בפירוש דברייתא לעיל דשטרות כשירין משום דינא דמלכותא ולפ״ז צריך לומר דהיינו משום דלמסקנא דאמרי׳ מילתא דאיתא בקידושין לא קתני תו לא שני לן בין פסולא דאורייתא לדרבנן וא״כ מצינן למימר שפיר דבשטרות כשר בכל ענין אף בשטר מתנה משום דינא דמלכותא וא״כ הדרא קושיא לדוכתא דמצי לאוקמי ברייתא כר״ש ולקמן כתב רש״י ז״ל דלא מיתוקמא ברייתא אלא דשמות מובהקים איכא בינייהו דאף דשינויא דחיקא הוא א״א לאוקמי בענין אחר וא״כ צ״ע. לכך נראה דלא שייך כלל לאוקמי ברייתא כר״ש ובשמות שאינן מובהקים דסתם לישנא דכל השטרות כשירים חוץ מבגיטי נשים כו׳ ע״כ משמע בכל ענין ל״ש מובהקים ל״ש אינן מובהקים ותדע דהא ת״ק דמתניתין לקמן נקיט האי לישנא גופא ופליג עליה רבי שמעון א״כ מנ״ל לר״ש דלמא ת״ק נמי לא איירי אלא באינן מובהקים אע״כ דסתמא דלישנא משמע הכי דקאמר ר״ש אף אלו כשרים היינו דזימנין מצינן דכשרים וא״כ תו לא מצינן לאוקמי ברייתא כר״ש ודו״ק:
איכא בינייהו [יש ביניהם הבדל למעשה] כשהיו החתימות שבגט שמות מובהקין של גויים. שהתנא הראשון סבור שלמרות שמעיקר הדין כשר הגט אם יימסר בעדים כשרים, מכל מקום יש לחשוש שמא ימסרנו בפני אותם עדים גויים שחתמו עליו, ולכן פסל אותו, בגזירה מדברי חכמים. ואילו ר׳ שמעון סבור שאם היו בו שמות מובהקים של גויים, אין מקום לגזירה זו, שכיון שיודעים שאין הם עדים כשרים בודאי ימסרו את הגט בפני עדים כשרים, ויהא הגט כשר אם נמסר כדין.
The Gemara explains: It is possible that even the first tanna holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar that the witnesses who observe its transmission effect the divorce, and he does not dispute Rabbi Shimon on this point. Instead, the difference between the first tanna and Rabbi Shimon concerns a case where the signatures on the bill of divorce are unambiguous [muvhakin] gentile names. The first tanna holds that although a bill of divorce is valid if it was transmitted in the presence of valid witnesses, there is always a concern that it might have been transmitted in the presence of the same gentile witnesses who signed it. Therefore, it is rendered invalid by rabbinic law. Conversely, Rabbi Shimon holds that if it contained names that clearly belonged to gentiles it can be assumed that the bill of divorce was transmitted in the presence of two valid witnesses, and therefore it is valid.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) וְהָא חֲזָרָה דְּאוֹרָיְיתָא וְקָתָנֵי.

The Gemara raises another difficulty: But the halakha of retraction applies by Torah law, as according to the opinion of Rabbi Meir the husband can retract his instruction to give the bill of divorce and the master can retract his instruction to give the bill of manumission by Torah law, thereby canceling the agency. And yet the baraita teaches it among the ways in which bills of divorce are equal to bills of manumission. This indicates that the tanna does not distinguish between a case that applies by Torah law and one that applies by rabbinic law.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

חזרה – רצה לחזור בשניהם לר״מ פסולה דאורייתא הוא דהא כיון דבטיל משלח לשליחותיה דשליח נמצא שאינו שלוחו ואין כאן גירושין כלל והיינו דאורייתא דרחמנא אמר ונתן בידה וזה לא נתן לא הוא ולא שלוחו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים עוד: והא [והרי] דין חזרה, שלדעת ר׳ מאיר יכול לחזור הבעל מן הגט או האדון מן השחרור ובטלה השליחות ואין הם חלים — הוא דאורייתא [מן התורה], וקתני [ושנה] אותו בין הדברים ששוו בהם גיטין ושחרורים, משמע שאינו מחלק בין דברים שהם מן התורה או מדברי סופרים!
The Gemara raises another difficulty: But the halakha of retraction applies by Torah law, as according to the opinion of Rabbi Meir the husband can retract his instruction to give the bill of divorce and the master can retract his instruction to give the bill of manumission by Torah law, thereby canceling the agency. And yet the baraita teaches it among the ways in which bills of divorce are equal to bills of manumission. This indicates that the tanna does not distinguish between a case that applies by Torah law and one that applies by rabbinic law.
רי״ףרש״יבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) אֶלָּא כִּי קָתָנֵי מִילְּתָא דְּלֵיתַא בְּקִידּוּשִׁין מִילְּתָא דְּאִיתַא בְּקִידּוּשִׁין לָא קָתָנֵי.

Rather, the Gemara retracts from the previous explanation in favor of the following: When the baraita teaches the ways in which the two are equal it teaches only a matter that does not apply with regard to the halakhot of betrothal; however, it does not teach a matter that does apply with regard to the halakhot of betrothal.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

הכי גרסינן: אלא כי קתני מילתא דליתא בקדושין – כלומר כי פרכינן לעיל האיכא מחובר ולשמה לא תשני פסולא דאורייתא לא קתני אלא אימא מילתא דאיתא בקידושין לא קתני כגון לשמה ומחובר איתא נמי בשטרי קידושין כדכתיב (דברים כד) ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר איתקוש הווייה ליציאה אבל בפני נכתב ליתיה בקידושין דתקנתא דרבנן בעלמא היא בגיטין דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה ועד כותי נמי אינו כשר בקידושין דהאי דאכשרו בגיטין היינו טעמא כדלקמן (ע״ב) דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה מה שאין כן בשאר שטרות וערכאות נמי ליתא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל דבגט ושחרור הוא דגזרי דילמא אתי למיסמך עלייהו ומצרכינן ליה גיטא אחרינא אבל בקדושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום עדי מסירה אי אמרת אינה מקודשת שרית אשת איש לעלמא.
כי קתני מילתא דליתא בקדושין כו׳ – כל הני ליתנהו בקידושין דמוליך ומביא בגט משום עיגונא אבל כאן אם תרצה לא תקבל הנך קדושין ועד כותי לא שייך בקדושין דבגט הוא דמכשירינן כדלקמן משום דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה דאי לאו דכותי חבר הוה לא הוה מחתים ליה מקמיה אבל בקדושין חותמין זה בלא זה דלא שייך למיגזר משום כולכם דגבי גט גזרינן שמא יאמר כולכם חתומו ואם יחתמו זה בלא זה לאחר שחתמו בו שנים ויתנוהו לאשה ותסבור שהיא מגורשת ותלך ותנשא ובעל קפיד אבל בקידושין אין לחוש אם תסבור שהיא מקודשת והא לא שכיחא שתקבל קדושין מאחר כיון שסבורה להיות מקודשת וכן ערכאות כיון דאיכא עדי מסירה ישראל כשר בקדושין אע״פ שחותמין עובדי כוכבים דליכא למיחש דילמא אתי למיסמך עלייהו דלא אתי לידי תקלה במה שסבורה להיות מקודשת כדפירשנו וא״ת והאיכא זמן ששוו גיטי נשים לשחרורי עבדים כדאמרי׳ בפרק ד׳ אחין (יבמות דף לא:) והא עבדא איכא דקני בכספא ואיכא דקני בשטרא ותקון רבנן זמן ובשחרורי עבדים איירי ולא כמו שפירש שם בקונטרס שטר מכירת עבד דא״כ הוה מצי למפרך מקרקעות וכל שטרות ועוד דאותו אינו נפסל כשאין בו זמן אלא בשטר שחרור איירי שנפסל בלא זמן כמו גיטי נשים וי״ל דכיון שרגילין לעשות זמן בכל שטרות לא תניא הכא.
מילתא דאיתיה בקדושין לא קתני – פי׳ רש״י ז״לא וערכאות נמי ליכא בקדושין היכא דאיכא עידי מסירה ישראל, דבגט שחרור הוא דגזרינן דלמא אתי למיסמך עלייהו ומצרכינן ליה גיטא אחרינא, אבל בקידושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום עידי מסירה א״א אינה מקודשת שרינן אשת איש לעלמא. וא״תב נימא כי היכי דהכא גט פסול הוא וקדושי אחר תופסין בה אף הכא נמי קדושין פסולין הם ואם בא אחר וקידשה חוששין לקדושי שניהם להחמיר. ולאו מילתא דכיון דהכא מן הדין כשר אלא שחוששין משום מזויף מתוכו א״נג דגזרינן שמות מובהקים אטו שאינן מובהקים, לא גזור אלא בגיטי נשים משום דילמא סמכו עלייהו בלא עידי מסירה ואתו למישרי אשת איש לעלמא, אבל הכא ליכא למיגזר שמות מובהקים אטו שאינן מובהקים דאי אתי למיסמך שאינן מובהקין גופייהו או בלא עידי מסירה אין אתה מתיר את האסור אלא אוסר את המותר. ואע״ג דאיכא למיגזר אטו שאינן מובהקים דלמא סמכו עלייהו בלא עידי מסירה ואם בא אחר וקידשה יאמרו שאינה מקודשת אין חוששין לכל זה, וזה פי׳ לפירש״י ז״ל. ועוד שאין גוזרין בקידושין כל הגזירות הללו שהרי אין אנו גוזרין בו שעידי הקדושין אין חותמין זה בלא זה גזרה משום כולכם, שאם כן היה עד כותי כשר בקדושין, וטעמא משום דלא שכיחד כל ה״מ בקדושין אלא בגיטי נשים שפעמים שהוא כותב גיטו בערכאות משום קטטה או לקלקולהה, או שחששו שלא תהא כל אחת ואחת הולכת ותולה עצמה ביד כותי ומפקעת עצמה מיד בעלה, אבל בקדושיןו אין אדם כותב קדושין בערכאות, ועוד דקדושין כיון דאיכא קדושי כסף וביאה קדושי שטר לא שכיחי כולי האי ולא גזור בהו רבנן.
א. ד״ה הכי גרסינן אלא כי קתני.
ב. וכן הק׳ בחי׳ הר״ן.
ג. וכן תירצו בתוס׳ ברשב״א ובריטב״א, ורבינו כתב לתרץ כן בדברי רש״י.
ד. בר״ן וברשב״א כתבו בסתם דלא שכיח. ובריטב״א כתב כיון דהוי דעתה ודאי תעשה כראוי וא״כ הוי לא שכיח.
ה. עיין לעיל ב א, מה שהביא רבינו מהירושלמי.
ו. לפי חידוש זה של רבינו דערכאות בקידושין לא שכיח, א״כ משמע דבפסול אחר כגון בכתבו על דבר שיכול להזדייף וחתמו עדים חיישינן שמא יסמכו על עדי החתימה, אפי׳ שיש עדי מסירה. וכ״כ הב״ש בסי׳ לב סק״א בשם הר״ן. ועיין אבנ״מ שם סק״א שדייק מדברי רבינו אלו כדברי הר״ן. אך כתב שלפי הטעם השני של הרמב״ן וכן לרש״י ותוס׳ לעולם לא חיישינן למזויף מתוכו בקידושין בעדי מסירה.
אלא כי קתני מילתא דליתא בקדושין מילתא דאיתא בקדושין לא קתני. ובודאי דלשמה נמי בקדושין איתא היכא דידעינן דאיכתוב שלא לשמה דהא איתקש יציאה להויה (קידושין ט:) אבל שיהא שליח צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם לא, דלגבי גיטין תקנתא דרבנן היא כי היכי דלא ליתי בעל ויערער ופסיל ליה לגיטא וחומר החמירו עלה בתחלתה כדי להקל עליה בסופה אבל בקידושין לא תקון. כך פירש רש״י ז״ל. וקשיא לי, אדרבה קל הוא שהקלו באשה משום עגונא וכדאיתא בריש פירקין (גיטין ג.) דאלו בשאר שטרות דעלמא תרי בעינן והלכך הדין נותן בקדושין דליבעי תרי, ואיכא למימר דבקידושין אי בעיא לא שקלא להו להנך קדושין וכיון דבדידיה תליא מלתא ואיהי שקלא להו מדעתה ואי אתי בעל ומערער נמי מצי מגרש לה למאי ניחוש להו, וכי תימא איכא למיחש דלמא פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר לכולי האי לא חיישינן דכיון דאיהי סברה דאיקדשה לראשון תו לא תקבל קידושיה מאחר. ועד כותי נמי לא שייך בקדושין דטעמא דמכשרינן לה לגבי גיטין הא פריש טעמא לקמן בסמוך (גיטין י:) משום דעדי הגט אין חותמין זה שלא בפני זה גזרה משום כלכם, ואי לאו דכותי חבר הוה לא הוה ישראל מחתים מקמיה, אבל עדי קדושין אין צריכין לחתום זה בפני זה דלגזרת כלכם לא חיישינן דמילתא דלא שכיחא היא בקדושין, דבגיטין דמכוין לצעורא הוא דקאמר הכין, אבל בקדושין אמאי מעכב עד דחתמי כולהו. וערכאות נמי כיון דאיכא עדי מסירה ישראל אף על פי שחותמיהן נכרים כשר לגבי קדושין דהא טעמא דפסלו ערכאות בגיטין אינו אלא משום דלמא אתי למיסמך עלייהו ויתירו את האסור אבל בקדושין מאי איכפת לן דאפילו אתו למיסמך עלייהו הא אינן אלא אוסרין את המותר, וכבר כתבנו (לעיל בסמוך) דלפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר ליכא למיחש דמלתא דלא שכיחא היא דאחר שקבלה קדושין מזה וסבורה שנתקדשה לו מן הדין ליכא למיחש שתחזור ותקבל קדושין מאחר, ועוד דמלתא דלא שכיחא היא שיעשה שטר קדושין בערכאות אבל בגיטין לפי שעל ידי קטטה הוא מגרשה מצוי הדבר לגרשה בערכאות של נכרים. ומיהו ודאי שטר קדושין העולה בערכאות של נכרים וחותמיהן נכרים לרבי מאיר דבעי עדי חתימה פסול כדמוכח בהדיא בקדושין (קידושין מח.) דלרבי מאיר בעי עדי חתימה וכדאמרינן התם גבי ברייתא דהתקדשי לי בשטר הכא במאי עסקינן שקדשה בשטר שאין עליו עדים ורבי מאיר היא דאמר עדי חתימה כרתי. וההיא דאמרינן (שם ט.) כתב לה על הנייר או על החרס בתך מקודשת לי כשר, אף על פי שיכול להזדייף ההיא רבי אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי, ואי נמי איכא לאוקומה כגון שחקק על החרס דאינו יכול להזדייף.
מדאמרינן דמילתא דאיתא בקדושין לא קתני. משמע דמחובר נמי איתא בקדושין והמקדש במחובר לקרקע אינה מקודשת. ולי נראה דלא אמרו כאן אלא לענין שטר קדושין אבל המקדש בדבר המחובר לקרקע מקודשת ודייקנא לה מן התוספתא וכבר כתבתיה בארוכה בריש פרק קמא דקדושין (קידושין ב.) בסייעתא דשמיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה כי קתני כו׳ דליכא למיחש דלמא אתי למסמך עלייהו דלא אתי לידי תקלה כו׳ עכ״ל דלמסמך עלייהו במקום אחר ודאי דלא חיישינן דאם כן בשאר שטרות נמי יפסלו מהאי טעמא דלמא אתי למסמך עלייהו במקום אחר אלא דבגיטין חיישינן דלמא אתי למסמך עלייהו באשה זו בלא עדי מסירה להשיאה אע״פ שהדבר אמת אין לעשות אלא בעדות כשר כדאמרינן פרק ד׳ אחין כו׳ כמ״ש התוס׳ לעיל בד״ה מודה ר״א במזוייף כו׳ והשתא במה שסבורה להיות מקודשת אין לחוש באשה זו שתבא לידי תקלה דלא שכיחא שתקבל קדושין מאחר כמ״ש התוספות לעיל ודו״ק:
בא״ד וי״ל דכיון שרגילין לעשות זמן בכל שטרות לא תניא הכא עכ״ל קצת קשה דהא האי שנויא דאיתא בשטרות לא קתני לא קאי השתא כמ״ש לעיל לדברי התוספות ויש ליישב דדקדקו לומר זמן בכל שטרות דהיינו שרגילין לכתוב זמן בכל שטרות גם בקידושין ודאיתא בקדושין לא קתני והוצרכו להזכיר כאן גם שאר שטרות משום דהך קושיא שהקשו תפול גם למאי דבעי למימר לעיל דליתא בשאר שטרות וק״ל:
שם אלא כי קתני מילתא דליתא בקידושין כו׳ ופירש״י דערכאות ליתא בקידושין כיון דבדאיכא ע״מ מקודשת מדאורייתא וא״א אינה מקודשת שרינן א״א לעלמא משא״כ לשמה ומחובר איתא נמי בקידושין. וקשיא לי דלשמה נמי משכחת דאיתא בגירושין דליתא בקידושין דהא השתא מוקמינן לברייתא כר״א דעידי מסירה כרתי וא״כ לפ״ז לא בעינן חתימה לשמה מדאורייתא אלא מדרבנן דהו״ל כמזוייף מתוכו כדאמרינן ריש מכילתין וא״כ בקידושין ודאי כה״ג מקודשת אם נכתב לשמה ולא נחתם לשמה ובגירושין ושיחרורים פסול מדרבנן. ואפשר דאפ״ה כיון דעיקר מילתא איתא בקידושין לענין כתיבה לשמה מש״ה לא קתני לה כמ״ש התוספות לעיל לענין דאורייתא ודרבנן. אלא דלפ״ז תיקשי א״כ לענין ערכאות נמי מצינו דאיתא בקידושין היכא דליתא עידי מסירה לשיטת הרי״ף ז״ל דמכשר בהכי בע״ח ישראל או לשיטת רבינו תם היכא שאין עידי מסירה לפנינו וסמכינן אע״ח ובערכאות כה״ג פסול אף בקידושין וצ״ע ודו״ק:
תוספות בד״ה כי קתני כו׳ וא״ת והאיכא זמן כו׳. וי״ל לפי שרגילין כו׳ עכ״ל. והוא תמוה כי רגילין מאי הוי בגיטין ושיחרור פסול כי ליכא זמן ובקידושין כשר. והנלע״ד לפמ״ש דאף לפי המסקנא נמי קאי שינוייא דמילתא דאיתא בשטרות לא קתני וכן נראה דאלת״ה אכתי קשה ליתני הא דלא יתנו לאחר מיתה ואע״ג דאיתא בקידושין מיהא דשליחות בע״כ ליתא כמו חזרה דמאי שנא ולפ״ז נאמר דקושית התוספות דליתני זמן היינו משום דליתא בשטרות דאף אם לא כתב זמן בשטר מכר או הלואה אפ״ה מהני אם מביא עדים באיזה יום נמסר בפניהם כדאיתא בש״ע ח״מ סימן ל״ט בשם רבינו ירוחם וכן נראה ממה שכתבו התוספות גבי מפני מה תקנו זמן בגיטין ע״ש שכתבו בגיטין ושיחרור אי לאו דתקנו זמן בפירוש היו צריכין לעידי מסירה וליקח כתב מתי נמסר בפניהם נמצא דבשטרות כיון דלא מצינו להדיא שתקנו זמן אין לפסול השטר בשביל כך שהרי אף לענין טריפת לקוחות יוכל ליקח כתב מתי נמסר לידו. וע״ז מתרצים שפיר דכיון שהורגלו ליכתב בכל השטרות א״כ יש לפסול אם לא נכתב שהרי לא ישים אל לבו ליקח כתב בעדים מתי נמסר לידו ויפסיד שלא כדין והיינו כמ״ש התוספות להדיא לענין גיטין ושיחרור ע״ש ודו״ק:
בא״ד ולא כמו שפירש שם בקונט׳ שטר מכירת עבד דא״כ הו״ל למיפרך מקרקעות וכל שטרות כו׳ עכ״ל. ולענ״ד יש ליישב שיטת רש״י שם דמשאר שטרות וקרקעות לא קשיא מידי דהוצרכו לתקן זמן כדי לטרוף ממשועבדים וכן להיפך אם יבא בע״ח לטרוף ממנו צריך לידע שטרו של מי קודם ומש״ה לא מקשה אלא מעבדים וכן מה שהקשו דאותו אינו נפסל כו׳ כבר כתבתי דהתם לא איירי מפסולא אלא אעיקר תקנה שתקנו זמן לכתחילה וק״ל:
אלא, צריך לחזור מן ההסבר שאמרנו, ולומר באופן אחר: כי קתני [כאשר שנה] דברים שווים — שנה מילתא דליתא [דבר שאינו] קיים גם בדיני קידושין, ואולם מילתא דאיתא [דבר שישנו] בקידושיןלא קתני [שנה].
Rather, the Gemara retracts from the previous explanation in favor of the following: When the baraita teaches the ways in which the two are equal it teaches only a matter that does not apply with regard to the halakhot of betrothal; however, it does not teach a matter that does apply with regard to the halakhot of betrothal.
רי״ףרש״יתוספותרמב״ןרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) וְהָא חֲזָרָה גּוּפַהּ אִיתָא בְּקִידּוּשִׁין בִּשְׁלִיחוּת בְּעַל כּוֹרְחָהּ דִּבְגֵירוּשִׁין אִיתַא וּבְקִידּוּשִׁין לֵיתַא.:

The Gemara challenges: But retraction itself is also applicable with regard to betrothal, as one who sent a betrothal document with an agent can retract it. The Gemara says: The halakha of agency in the case of betrothal is not the same as that of divorce, as there is a difference with regard to agency undertaken to enact a matter against the recipient’s will. If one appointed an agent for a matter that the recipient does not want, e.g., to betroth a woman against her will or to free a slave against his will, as with regard to divorce, it is a valid agency, as a bill of divorce need not be given with the woman’s consent, but with regard to betrothal it is not a valid agency, as a woman can be betrothed only with her consent.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ופרכינן חזרה גופה איתא בקידושין – שאם מסר שטר קידושין לשלוחו ורצה לחזור חוזר דאין כאן זכות הוא לה דאסר לה אכולי עלמא ומשום האי שטרא אינו מתחייב במזונותיה.
בשליחות בעל כורחה כו׳ – כלומר דומיא דגיטין לא משכחת לה בקידושין דהא שליח זה משתלח אצלה לגרשה בעל כרחה וכן לעבד לשחררו על כרחו אבל בקידושין לא היה נעשה שליח אצלה על כרחה הילכך הכי קתני בזו שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים ששליח זה היה נעשה שליח אצלן על כרחן ואם רצה הבעל חוזר מה שאין כן בקידושין דאע״ג דחוזר לא דומיא דהני הוא.
בשליחות בעל כורחה כו׳ – פי׳ בקונטרס והכי קתני בזו שוו גיטי נשים ושחרורי עבדים ששליח זה נעשה שליח אצלו בע״כ ואם רצה הבעל חוזר מה שאין כן בקדושין דאע״ג דחוזר לאו דומיא דהני הוא ואין נראה דאי מיירי בשליחות בעל כורחייהו רבנן נמי מודו דחוזר בעבד ואין זכין לו בעל כורחו ונראה כפר״ח דכיון דבעבד ואשה איכא שליחות בעל כורחייהו הוה אמינא דאין יכול לחזור דכיון דבא ליד השליח כאילו בא לידה דמי כיון שאין יכולים לעכב אבל קידושין דאין בע״כ פשיטא דחוזר ומילתא דליתא בקדושין היינו דליתא חידוש בקדושין וקשה ליתני דשוו לבע״כ והוו ארבע אפי׳ לרבנן.
בשליחות בעל כרחה מיהא לא אשכחן. פירש רש״י ז״ל דאינו דומה דלגבי גיטין ושחרורי עבדים איכא שליח בעל כרחה של אשה ושל עבד מה שאין כן בקדושין דאין שליחה משתלח אליה בעל כרחה לקדשה ואף על גב דהכא והכא חוזר הוא כיון דלא דמו בעיקר שליחותן כליתא בקדושין חשבינן לה. ור״ח זצ״ל פירש (מובא כאן בתוס׳) דהא דאיצטריך הכא למיתני דיכול לחזור בו משום דבעל כרחן שליח זה משתלח להן ואי לאו דאשמעינן בשניהן דיכול הוא לחזור בהן הוה אמינא דמכיון שבא הגט ליד שליח לא מצי הדר ביה אלא הרי הוא כאלו בא לידם מאחר דאינן יכולים לעכב, אבל בקידושין שאין שליחות בעל כרחה לא איצטריך לאשמועינן דיכול הוא לחזור בו כל אימת דלא הגיעו קידושין לידה ולהכי תנא תנא שפיר חזרה אף על גב דאיתא בקידושין דבהני תרתי איכא חדוש מה שאין כן בקידושין.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה ופרכינן חזרה כו׳ דאסר לה אכ״ע ומשום האי שטרא אינו מתחייב במזונותיה עכ״ל משום דבגירושין אמרינן דחובה הוא לה מהאי טעמא דכל זמן שהיא אשתו הוא חייב במזונותיה ולא אמרינן דזכות הוא לה מהאי טעמא דמתירה אכ״ע וקאמר דאינו דומה דהכא בשטר קדושין אינו מתחייב במזונותיה דארוסה אין לה מזונות ולכך אזלינן לאידך גיסא דאין לה זכות בקידושין כיון דאסר לה אכ״ע ודו״ק:
בד״ה בשליחות בע״כ כו׳ ליתני דשוו לבע״כ והוו ד׳ אפילו לרבנן עכ״ל מלשונם נראה דל״ק להו לר׳ מאיר דהוו ה׳ היינו משום דהוה בכלל רצה לחזור בשניהם חוזר דמטעם שליחות בע״כ נגעו בה דדומיא דהכא בעי למימר לעיל דלשמה הוה בכלל מוליך ומביא דמטעם לשמה נגעו בה ודו״ק:
ומקשים: והא [והרי] חזרה גופה [עצמה] גם כן איתא [ישנה] בקידושין, שאם שלח שליח ובידו שטר אירוסין עבור אשה, יכול לחזור בו! ואומרים: מדובר כאן בשליחות בעל כורחה, ששלח לעשות דבר שאין המקבל רוצה בו, כגון שמקדש אשה בעל כורחה, או משחרר העבד שלא ברצונו שבגירושין איתא [ישנו] דבר זה, שאין הגט צריך להינתן מרצונה של האשה, ובקידושין ליתא [אינו], שאין אשה מתקדשת אלא מדעתה.
The Gemara challenges: But retraction itself is also applicable with regard to betrothal, as one who sent a betrothal document with an agent can retract it. The Gemara says: The halakha of agency in the case of betrothal is not the same as that of divorce, as there is a difference with regard to agency undertaken to enact a matter against the recipient’s will. If one appointed an agent for a matter that the recipient does not want, e.g., to betroth a woman against her will or to free a slave against his will, as with regard to divorce, it is a valid agency, as a bill of divorce need not be given with the woman’s consent, but with regard to betrothal it is not a valid agency, as a woman can be betrothed only with her consent.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) מתני׳מַתְנִיתִין: אכׇּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי פָּסוּל חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי ר״גרַבָּן גַּמְלִיאֵל לִכְפַר עוֹתְנַאי גֵּט אִשָּׁה וְהָיוּ עֵדָיו עֵדֵי כוּתִים וְהִכְשִׁיר.:

MISHNA: Any document that has a Samaritan witness signed on it is invalid, except for bills of divorce and bills of manumission. An incident occurred in which they brought a bill of divorce before Rabban Gamliel in the village of Otnai, and its witnesses were Samaritan witnesses, and he deemed it valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתני׳ עד כותי פסול – דחשידי אעדות שקר.
חוץ מגיטי נשים – כדמפרש בגמרא.
לכפר עותנאי.
מתני׳ ו. כל הגט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים. מפרש בגמ׳ דוקא עד אחד כותי, אבל תרי אפילו בגיטי נשים נמי פסול. ודוקא שאותו עד כותי הוא חתום ראשון, דאי לאו דכותי כשר הוה, לא הוה ישראל השני מחתים אותו לפניו. אבל בשאר שטרות פסול, לפי שיש לחוש דזה [ה]⁠ישראל החתום לבסוף חתם ראשון בתחתית השטר, ושבק רוחא למאן דחשיב מיניה שראה עמו העדות, ולא ידע שיחתמו לו הכותי למעלה ממנו. מה שאין (כן) לחוש [כן] בגיטי נשים ושחרורי עבדים, לפי שאין חותמין זה בלא זה, כלומר שאין אחד מהן חותם אלא בעוד ששניהם שם במקום אחד, משום (אח)⁠גזירה דכולכם, דגזרו רבנן דדילמא אמר לעשרה כולכם חתומו, ואי לאו הוו חתימי כולהו פסול, דבקפידה דבעל תליא מילתא, דלא שויא גיטה אלא בהם. לפיכך תקינו אפי׳ היכא דלא אמר כולכם, אלא שאמר לעשרה חתומו כל תרי מנכון, הצריכו חכמ׳ שאותן שנים מהן שיחתמו בו שיהו במעמד אחד. הילכך אי לא דכותי חבר ומדקדק במצות הוה, (ו)⁠לא הוה מיחתים ליה מקמיה. שאם היה הכותי אחרון, אע״ג דקיימא לן שהצריכום חכמים בעידי הגט שלא יחתמו זה בלא זה, ונאמר אי לאו דכותי חבר לא הוה מצטרף עמו לחתום, אפי׳ הכי (לא) חיישינן דלאו בקי הוא ולא מדקדק במצות, וכל מי שהוא חשוד בדבר אינו ראוי לו לדונו ולא להעידו. אבל כיון שכל כך כבדו ליכא למיחש לה למידי.
ודוקא בחד, אבל בתרי עד⁠[ים] כותיים פסול, שמא אינן יודעין להבחין בין גט שנכתב לשמה לגט שנכתב שלא לשמה, דלא סבירא להו האי דר⁠[שא] דדרש⁠(א)[ינן] דוכתב לה לשמה. ורבן גמליאל פליג ומכשר אפי׳ בשניהם כותיים, דאזיל לטעמיה, דאמר דכל מצות שהחזיקו בה כותיים הרבה מדקדקים בה יותר מישראל. ובגיטי נשים ושחרורי עבדים ידוע הוא לנו שהם מחזיקין בה, הילכך אפי׳ שניהם כותיים כשר.
גמ׳. ישראל נותן רשות ומבטל רשות. כלומר שאם היו [שני] ישראלים או שלשה דרים בחצר אחד ושכחו ולא עירבו זה עם זה, נאסרו כלם להכניס כלים ששבתו בחצרות לתוך הבתים, ואסור להוציא הכלים ששבתו בבתים לחצר, עד שיבטל אחד מהן לחבירו כל זכות שיש לו בחצרות, ונמצא שנס⁠[ת]⁠לק הוא משם לגמרי. ואותו המבטל אסור לו להוציא מפתח ביתו או להכניס כלום, ואותו שיבטל (לנו) [לו] מותר. ודוקא בישראל הוא דסגי בנתינת רשות או בביטול רשות, כגון שאמר לו רשותי קנויה לך רשותי מבוטלת לך, ובאמירה לחודה סגי, ואינו צריך להקנות לו בקנין גמור. אבל בגוי הדר עמהם בחצר, אמרו חכמים אינו עירוב מועיל אלא עד (שימכור ממנו בשוה) [שישכור ממנו רשותו].
כל גט שיש עליו עד כותי פסול חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ומעשה שהביאו לפני ר״ג לכפר עותני גט אשה והכשירו אע״פ שהיו עדיו עדי כותים פי׳ כל שטר שחתום בו עד כותי פסול שהכותים הם חשודים להעיד עדות שקר חוץ מגיטי וכו׳ לקמן מפרש טעמא פי׳ לענין זה שוין גיטי נשים ושחרורי עבדים שהשליח נאמן לקיימו דשויוה רבנן כבי תרי מה שאין כן בשאר שטרות שצריכין שני עדים לקיים את השטר ואין השליח נאמן כשני׳ שאם שלח הלוה שטרו למלוה ע״י שליח אין השליח נאמן לקיימו:
כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע״פ שחותמיהן עובדי כוכבים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים רבי שמעון אומר כלן כשרים לא הוזכרו אלא [בזמן] שנעשו בהדיוט פי׳ כל השטרות שנעשו ע״י ב״ד אומות העולם אע״פ שחותמיהן החתום בתוכן נכרים כשרים דדינא דמלכותא דינא אע״פ שהנותן והמקבל ישראל חוץ מגיטי נשים דלאו בני כריתות נינהו הואיל ולא שייכי בתורת גיטין וקדושין אבל על הדינים נצטוו בני נח וכן שחרורי עבדים דלכל פסולא דאורייתא שוי שחרור עבד לגט אשה דגמרי׳ לה לה מאשה:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י במשנה עד כותי פסול דחשידי אעדות שקר. נראה שכתב כן למאי דמסקינן דמתניתין כר׳ אליעזר דכותים חשידי לגמרי לעבור על כל המצות אלא דאפ״ה כשר בגיטין כדמסקינן דודאי כותי חבר הוא משא״כ אליבא דרשב״ג דבהוחזקו ולא הוחזקו תליא מילתא א״כ א״א לפרש דחשידי אעדות שקר לענין שטרות דא״כ פסול נמי לענין גיטין דהא הו״ל רשע ורחמנא אמר אל תשת רשע עד ומי עדיף מישראל דקי״ל דבחשוד לעדות ממון פסול לכל העדות שבעולם ואף דבירושלמי אמרי׳ להדיא בטעם משנתינו על הממון נחשדו ועל העריות לא נחשדו אפשר דהירושלמי סובר כר׳ יוסי בפ׳ זה בורר דחשוד לעדות ממון כשר לעדות נפשות אבל בתלמודא דידן דס״ל כר״מ א״א לפרש כן אלא הא דקאמר לא הוחזקו לשטרות היינו שאין בקיאין בדיני שטרות ויש לחוש לכמה חששות וכן פירש״י ז״ל להדיא בד״ה אי איתחזק. ועי״ל דנהי דקי״ל דחשוד לעדות ממון פסול לכל העדות היינו היכא שראינו בודאי שהעיד שקר בממון משא״כ הכא דלא איירי בודאי שהעידו שקר אלא סתמא מחזקינן להו דחשידי וא״כ י״ל דלא מיפסלו אלא לאותו דבר שחשודין עליו מספק והרי זה כמו דאמרינן דחשוד לעריות פסול לעדות אשה וכשר לשאר עדות ואיירי כגון דליכא אלא קול גרידא וה״נ דכוותיה. מיהו מלשון רש״י בד״ה אי דאחזיק משמע שכיון למה שכתבתי בלשון ראשון ודו״ק:
שם מעשה שהביאו לפני ר״ג. מה שיש לדקדק מהא דאמרינן בפ״ק דחולין דר״ג ובית דינו גזרו על שחיטת כותים ומסקינן שם דעשאום כעובדי כוכבים גמורים ע״ש בתוספות:
מתני׳ חוץ מגיטי נשים. ע׳ ב״ב דף קס ע״ב תד״ה שלא תחלוק:
א משנה כל גט שיש עליו עד כותי (שומרוני) — פסול, חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים. מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה, והיו עדיו עדי כותים, והכשיר.
MISHNA: Any document that has a Samaritan witness signed on it is invalid, except for bills of divorce and bills of manumission. An incident occurred in which they brought a bill of divorce before Rabban Gamliel in the village of Otnai, and its witnesses were Samaritan witnesses, and he deemed it valid.
קישוריםעין משפט נר מצוהרי״ףרש״יר״י מלונילפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפני יהושעגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) גמ׳גְּמָרָא: מַנִּי מתני׳מַתְנִיתִין לָא ת״קתַּנָּא קַמָּא וְלָא ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר וְלָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.

GEMARA: The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? It is not the opinion of the first tanna, nor that of Rabbi Elazar, nor that of Rabban Shimon ben Gamliel, cited in the following baraita.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ב גמרא ושואלים: מני מתניתין [כדעת מי היא משנתנו זו]? הרי אינה לא כדעת התנא קמא [הראשון], ולא כדעת ר׳ אלעזר, ולא כדעת רבן שמעון בן גמליאל, בברייתא המובאת להלן.
GEMARA: The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna? It is not the opinion of the first tanna, nor that of Rabbi Elazar, nor that of Rabban Shimon ben Gamliel, cited in the following baraita.
רי״ףבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) דְּתַנְיָא מַצַּת כּוּתִי מוּתֶּרֶת וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת רשב״גרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִין בָּהּ יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל.

As it is taught in a baraita (Tosefta, Pesaḥim 1:15): The matza of a Samaritan is permitted on Passover, as there is no concern that it might be leaven, and a person fulfills his obligation to eat matza on the first night of Passover with it. Rabbi Elazar prohibits the consumption of the matza of a Samaritan because the Samaritans are not well-versed in the details of mitzvot. Rabban Shimon ben Gamliel says: On the contrary, with regard to any mitzva that the Samaritans embraced and accepted, they are more exacting in its observance than are Jews.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמ׳ מצת כותי מותרת – בפסח לאכילה ולא חיישינן שמא החמיצה.
ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח – משום חובת לילה הראשון שהוא חייב לאכול מצה המשתמרת כדכתיב (שמות יב) בערב תאכלו מצות ואפי׳ ידעינן בה דלא החמיצה לא נפיק בה אלא אם כן עבד לה שימור לשם חובת מצה דכתיב (שם) ושמרתם את המצות וכותים בקיאין הן שצריכה להשתמר לשמה ועושין לה שימור.
ר״א אוסר – אף באכילה כל ימות הפסח דחשדינן להו שמא מחמצין.
כל מצוה שהחזיקו בה כו׳ – ובהכל שוחטין מפרש דאתי ר״ש לאוסופי אתנא קמא אף מצוה שהיא מדברי סופרים ואינה כתובה בתורה אם החזיקו בה סמכינן עלייהו.
מצת כותי מותרת – ואם תאמר הלא גזרו על פתן כדאמרינן בפירקי דרבי אליעזר (פ׳ לח) לפי שהיו מבטלין בנין בית המקדש בימי עזרא וקתני התם מכאן אמר רבי אליעזר כל האוכל פת כותי כאילו אוכל בשר חזיר ותניא נמי בפ״ק דחולין (דף יג.) גבי מין פתו פת כותי ואור״ת דמיירי בעיסת ישראל שעשה כותי מצה ממנה וא״ת אמאי יוצא בה ידי חובה דילמא לא שמרה לשם מצה דחשידי אלפני עור וגו׳ וי״ל כגון דקים לן דאין לכותי מצה אחרת שיוכל לצאת בה ידי חובתו כדמשמע בריש חולין (דף ד.) קוטע ראשו של אחד מהן ונותנו לו אכלו מותר לאכול משחיטתו.
ואדם יוצא בה ידי חובתו – זו אף זו קתני ואשמעינן דבקיאין בשימור לשם מצה.
דתניא מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. כבר כתבתיה בפרק קמא דשחיטת חולין (חולין ד.) בסייעתא דשמיא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

תוס׳ בד״ה מצת כותי כו׳ וא״ת אמאי יוצא בה כו׳. נ״ב אבל לא מקשה למה אינו אסור משום חמץ דפשיטא דירא הכותי שלא יתן לו הישראל ממנו לאכול ואי אפשר שלא יאכל שהרי הוא עשה לו ודו״ק. (עיין במהרש״א):
בד״ה מצת כותי כו׳ ואם תאמר אמאי יוצא בה ידי חובה כו׳ דחשידי אלפני עור וגו׳ עכ״ל וארישא מצת כותי מותרת ודאי דל״ק להו הכי דכיון דעיסת ישראל הוא מסתמא (א) הכיר בה דלא החמיצה שאין שם לא קרני חגבים ולא הכסיפו פניו דאפילו בצקות של עובד כוכבים שרי בכה״ג כדאמרינן סוף פרק כל שעה ומהרש״ל כתב בזה בע״א ואין להאריך וק״ל:
דתניא כן שנינו בברייתא]: מצת כותימותרת באכילה בפסח ואין בה חשש חמץ, ואדם מישראל אפילו יוצא בה ידי חובתו של אכילת מצת מצוה בפסח. ר׳ אלעזר אוסר מצת כותי, לפי שאין הכותים בקיאין בדקדוקי מצות. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שהחזיקו בה כותים אין לחשוש שאינם בקיאים בה, אלא להיפך הם הרבה מדקדקין בה, ואפילו יותר מישראל.
As it is taught in a baraita (Tosefta, Pesaḥim 1:15): The matza of a Samaritan is permitted on Passover, as there is no concern that it might be leaven, and a person fulfills his obligation to eat matza on the first night of Passover with it. Rabbi Elazar prohibits the consumption of the matza of a Samaritan because the Samaritans are not well-versed in the details of mitzvot. Rabban Shimon ben Gamliel says: On the contrary, with regard to any mitzva that the Samaritans embraced and accepted, they are more exacting in its observance than are Jews.
רי״ףרש״יתוספותרשב״אבית הבחירה למאירימהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) מַנִּי אִי ת״קתַּנָּא קַמָּא אֲפִילּוּ שְׁאָר שְׁטָרוֹת נָמֵי אִי רַבִּי אֶלְעָזָר אֲפִילּוּ גֵּט אִשָּׁה נָמֵי לָא.

The Gemara elaborates: Whose opinion is expressed in the mishna? If it is the opinion of the first tanna in the baraita, then even other documents should be valid when signed by Samaritan witnesses. By ruling that one can fulfill his obligation with Samaritan matza, this tanna apparently holds that the status of Samaritans is the same as that of Jews. If so, that should be their status with regard to their testimony on any document. If the opinion in the mishna is that of Rabbi Elazar, who expresses the concern that Samaritans are not well versed in the details of mitzvot, they should not be fit to sign even a bill of divorce.
רי״ףבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גמרא אי ת״ק אפילו שאר שטרות נמי. משמע דפשיטא ליה דמילי דגיטין ומילי דשטרות מיקרי כתיבא ואע״ג דשטר שיחרור גופא לא כתיב בהדיא אלא מג״ש דלה לה מאשה ילפינן אפשר דאינהו נמי דרשי ג״ש ומיקרי שפיר כתיבא וכן הא דדרשינן לה לשמה הו״ל כאילו כתיב בהדיא דאינהו נמי דרשו הכי וכן מילי דשטרות אע״ג דלא כתיב אלא בקרא דדברי קבלה בירמיה וכתוב בספר וחתום והעד עדים דברי קבלה נמי מיקרי כתיבא אבל קשיא לי התינח לר״מ דדריש מקרא דוכתוב בספר וחתום דאעידי חתימה קאי הוי שפיר מן התורה אבל לרבי אליעזר דס״ל ע״מ כרתי ולדידיה קרא דוכתוב בספר וחתום היינו עצה טובה א״כ עידי חתימה לא כתיבי באורייתא ואף דאנן קיי״ל עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב״ד דמיא מ״מ משמע מסוגיא דשמעתין דבעינן דוקא דכתיבא בהדיא וכן מוכח מסוגיא דחולין דאמרינן שם אשחיטת כותי ולטעמיך שהייה דרסה כו׳ מי כתיבא אלמא אע״ג דאסור מדאורייתא אפ״ה לא סמכינן אכותי לת״ק אלא לרשב״ג דאמר כיון דאחזוק אחזוק וכ״ש דקשה טפי לשיטת הרמב״ם ז״ל שהבאתי לעיל דף ג׳ דלענין השטרות לא מהני כלל מדאורייתא אלא מתקנת חכמים משום נעילת דלת וא״כ אמאי פשיטא ליה לתלמודא הכא דמיקרי כתיבא לענין כותים. מיהו מצינן למימר דכיון שהכותים יודעין מיהת דב״ד של ישראל מוציאין ממון על פי עדות בשטר א״כ חשיב שפיר כתיבא דמקרא מלא הוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס ומש״ה לא חשידי לחתום שקר. אבל מ״מ קשיא לי דאמאי פשיטא לתלמודא דכשירין בגיטי נשים דנהי דדרשינן לה לשמה מ״מ הא אנן קי״ל כר״א דאמר ע״מ כרתי ולפ״ז אמרינן לעיל דף ד׳ דלא בעינן חתימה לשמה מדאורייתא אלא כתיבה לשמה אבל חתימה לשמה לא בעינן אלא מדרבנן דהו״ל כמזוייף מתוכו וכמ״ש התוספות שם לדחוק אמאי קרי לה כה״ג מזוייף מתוכו וכ״כ הרי״ף והרמב״ם ז״ל להדיא דלא בעינן חתימה לשמה אלא מדרבנן וא״כ לת״ק דבעינן דוקא כתיבא תיקשי ליה אמאי כשרים לגיטי נשים הא לא חתמי לשמה ובשלמא הא דמכשרינן בערכאות של עו״ג לר״ש כה״ג ולא חיישינן לשמה היינו בשמות מובהקים דלא חשיב כמזוייף מתוכו וכמו שאבאר שם אי״ה אבל לענין כותים ודאי קשה. לכך נראה דהכי קאמר ש״ס אי ת״ק דבעינן כתיבא וא״כ לפ״ז נאמר דהא דכשרים בגיטי נשים היינו משום דמיקרי כתיבא אף לענין חתימה לשמה ונוקי מתניתין כר״מ דאמר ע״ח כרתי וכותים נמי דרשי וכתב היינו וחתם ועלה קאי לה לשמה ע״ז מקשה שפיר אפילו שאר שטרות נמי דהא לר״מ ודאי קרא דוכתוב בספר וחתום דירמי׳ אעידי חתימה ומיקרי שפיר כתיבא והרמב״ם ז״ל גופא שכתב דענין שטרות מדרבנן היינו אליבא דר״א דוקא כמו שאבאר אי״ה בפרק השולח דף ל״ו אבל לר״מ ודאי הוי מדאורייתא מקרא דדברי קבלה כן נ״ל נכון ועיין עוד בסמוך ודוק היטב:
ומעתה נברר: משנתנו מני [כדעת מי היא]? אי [אם] כדעת התנא קמא [הראשון] שבברייתא, אם כן אפילו שאר שטרות נמי [גם כן] כשרים בעד כותי, שהרי אם הוא מתיר מצת כותים משמע שהוא מחשיב את הכותים כישראל, ואם כן יש לחשבם כישראל גם לגבי עדות בשטרות מכל סוג! אי [אם] כדעת ר׳ אלעזר שהוא חושש שאין הכותים בקיאים בדקדוקי מצוות, אם כן אפילו גט אשה נמי [גם כן] לא יכשיר בעדות כותי!
The Gemara elaborates: Whose opinion is expressed in the mishna? If it is the opinion of the first tanna in the baraita, then even other documents should be valid when signed by Samaritan witnesses. By ruling that one can fulfill his obligation with Samaritan matza, this tanna apparently holds that the status of Samaritans is the same as that of Jews. If so, that should be their status with regard to their testimony on any document. If the opinion in the mishna is that of Rabbi Elazar, who expresses the concern that Samaritans are not well versed in the details of mitzvot, they should not be fit to sign even a bill of divorce.
רי״ףבית הבחירה למאיריפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְאִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אִי דְּאַחְזוּק אפי׳אֲפִילּוּ שְׁאָר שְׁטָרוֹת נָמֵי אִי דְּלָא אַחְזוּק אֲפִילּוּ גֵּט אִשָּׁה נָמֵי לָא.

And if the opinion in the mishna is that of Rabban Shimon ben Gamliel, the halakha should depend on the following consideration: If they embrace and accept the mitzva associated with the subject of the document, even with regard to other documents their testimony should be valid; if they do not embrace and accept the mitzva associated with the subject of the document, they should not be rendered fit to sign even a bill of divorce.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אפי׳ שאר שטרות נמי – דהא לא חשידי.
אי דאחזוק – בהלכות גיטין ושטרות.
אי תנא קמא אפי׳ שאר שטרות נמי – אור״י דמשמע דלת״ק מהניא כתיבה לחודיה אע״ג דלא אחזוק מדלא קאמר את״ק אי דאחזוק כו׳ כדקאמר ארשב״ג וא״כ פשיטא ליה לש״ס דמצה לא אחזוק פירוש אין ידוע אי אחזוק דאי מצה כתיבה ואחזוק מנא ליה לש״ס דכתיבה לחודיה מהניא לתנא קמא וכן משמע בפרק קמא דחולין (חולין ד.) דמעיקרא מוקי פלוגתייהו בכתיבה ולא אחזוק דלת״ק מהניא ולרשב״ג לא מהניא ופריך האי כל מצוה שהחזיקו בה אם החזיקו בה מיבעי ליה משמע דלא ידיע לן אי אחזוק בה מדקאמר אם אחזוק בה מיבעי ליה וקשה דלמאי דמסיק התם דאחזוק בלא כתיבה איכא בינייהו דלתנא קמא לא מהני ורשב״ג לטפויי אתא למימר דמהני מנא ליה דלא מהני לת״ק כיון דכתיבה לחודיה מהני אע״ג דלא מהני לרשב״ג כדמשמע הכא כ״ש דמהני חזקה לחודה דעדיפא דמהני אף לרשב״ג ודוחק לומר אע״ג דממילתא דתנא קמא אין להוכיח דלא מהני חזקה לחודיה מכל מקום יש לדקדק מרשב״ג דאתא לטפויי חזקה לחודה מכלל דלתנא קמא לא מהני ונראה לר״י דלמסקנא דהתם מצה כתיבה והחזיקו בה והשתא יש להוכיח מתנא קמא גופיה דחזקה לחודה לא מהניא מדנקט מצה דכתיבה ואחזוק דאי חזקה לחודה מהניא הוה ליה למינקט שחיטה דליכא אלא חזקה לחודה ואם תאמר אם כן מנא ליה דכתיבה לחודה מהני לתנא קמא כיון דמצה כתיבה ואחזוק ויש לומר מדלא מפרש בהדיא מצת כותי מותרת הואיל והחזיקו בה משמע דלא הוי טעמא אלא משום דכתיבה שהוא טעם הידוע לכל בלא שום פירוש ואם תאמר כיון דלתנא קמא חזקה לחודה לא מהניא מנא לן דכתיבה לחודיה לא מהניא לרבן שמעון בן גמליאל דפריך אי אחזוק כו׳ דילמא כתיבה עדיפא דמהני אפי׳ לתנא קמא וכל שכן דמהני לרבן שמעון בן גמליאל ועוד במסקנא דחולין הוה ליה למימר אחזוק בדלא כתיבה נמי איכא בינייהו מדלא קאמר נמי משמע כתיבא לחודה מהניא לכולי עלמא ויש לומר דמספקא ליה להש״ס אי פליג רשב״ג אתנא קמא בכתיבה ולא אחזוק מדלא קאמר כל מצוה שכתובה או שהוחזקו בה אע״ג דאיכא למימר דמכל שכן שמעינן ליה דהא לתנא קמא כתיבה מהניא ולא חזקה אפ״ה מספקא ליה להש״ס דילמא לרבן שמעון בן גמליאל גריעא כתיבה מחזקה מדלא פירש בהדיא ולהכי לא קאמר התם אחזוק בדלא כתיבה נמי איכא בינייהו משום דכתיבה ולא אחזוק מספקא ליה אי פליג רבן שמעון בן גמליאל כדפירשנו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בד״ה אי תנא קמא כו׳ כיון דכתיבה לחודה מהני אע״ג דלא מהני לרשב״ג כדמשמע הכא כו׳ עכ״ל מתוך הסוגיא דהכא משמע כן מדפריך לרבן שמעון בן גמליאל אי אחזיק כו׳ אע״ג דמצה כתובה אבל מתוך המסקנא דחולין משמע בהיפוך מדלא קאמר נמי איכא בינייהו בכה״ג וכמו שכתבו התוספות לקמן וק״ל:
בא״ד דמדנקט מצה דכתיבה ואחזיק דאי חזקה לחודה מהני ה״ל למנקט שחיטה כו׳ עכ״ל דליכא למימר דנקט מצה דכתיבה לאשמועינן כתיבה לחודה מהני מדלא מפרש בה הואיל והחזיקו בה משמע דלא הוה טעמא אלא משום דכתיבה כו׳ כמ״ש לקמן דהא ודאי הוה שמעינן ליה שפיר טפי אי הוה נקט מצוה אחרת דכתיבה ולא אחזיקו בה אלא ע״כ דנקט מצה דכתיבה ואחזוק לדייק מיניה אע״ג דאחזוק בעי כתיבה דלדייק מיניה בהיפך אע״ג דכתיבה בעי אחזוק ליכא למימר דאם כן הוה מפורש בה הואיל והחזיקו כו׳ כמ״ש לקמן וק״ל:
שם ואי רשב״ג אי דאחזוק כו׳ ואי דלא אחזוק כו׳. והקשו בתוספות אמאי פשיטא ליה דבלא אחזוק בשטרות א״ש דפסול לרשב״ג אע״ג דשטרות כתיבא כדמקשה לעיל אפילו שאר שטרות נמי והיינו ע״כ דלרשב״ג כיון דלא אחזוק אע״ג דכתיבא פסולה ומנא ליה לתלמודא האי סברא בפשיטות דילמא לרשב״ג דמכשיר באחזוק אע״ג דלא כתיבא כ״ש דמכשר במאי דאכשר ת״ק כתיבא ולא אחזוק זה כוונת קושית התוספות ותירצו דבאמת מספקא ליה לתלמודא. אמנם כן לולא דברי התוספות היה נ״ל ליישב לפי השיטה שכתבתי לעיל ולעולם דפשיטא לתלמודא דלרשב״ג כ״ש דמהני כתיבא לחוד אלא הא דלא מקשו א״כ שאר שטרות נמי כדמקשו לעיל לת״ק היינו משום דלעיל ודאי מוכח בפשיטות דשטרות מיקרי כתיבא מקרא דירמיה וכתוב בספר וחתום וע״כ אע״ח קאי דמתני׳ ע״כ כר״מ מיתוקמא לת״ק דאי כר״א אמאי מכשר בגיטין דילמא לא חתמי לשמה דלדידיה חתימה לשמה אינה מדאורייתא אלא מדרבנן וא״כ לא מיקרי כתיבא ונחשדו הכותים ע״ז וליפסול מדרבנן כדאמרינן לעיל ריש פירקין דהו״ל כמזוייף מתוכו אע״כ דכר״מ אתיא מקשה שפיר אפילו שטרות נמי אבל השתא דאתינן להכי לדרשב״ג דאחזוק בדלא כתיבא סמכינן עלייהו וא״כ מיתוקמא שפיר כר״א דקי״ל כוותיה דע״מ כרתי ואפ״ה אחזקו הכותים לחתום לשמה אע״ג דלא כתיבא ומש״ה כשר בגיטין ולפ״ז לא פסיקא ליה להקשות אפילו שאר שטרות נמי אפילו אי לא אחזוקי ומטעם כתיבא דהא לר״א לא כתיבי עידי חתימה בקרא דירמיה דעצה טובה קמ״ל כפירש״י לקמן בהשולח כן נ״ל. ואל תשיבני היאך אפשר לומר כן כיון דאליבא דרשב״ג קיימינן הכא ורשב״ג סובר כר״א בגיטין אבל לא בשטרות כמ״ש התוספות לקמן בסוגיא דערכאות בד״ה רשב״ג וא״כ דבשטרות ס״ל כר״מ א״כ שטרות מיקרי שפיר כתיבא מיהו בהא מצינן למימר דאפ״ה לא פסיקא ליה להקשות אשאר שטרות דאיכא למימר דתנא דמתניתין ס״ל כרשב״ג בחדא לענין אחזוק בדלא כתיבא אבל לענין ע״ח וע״מ ס״ל כר״א אף בשטרות ודו״ק:
שם אי הכי מאי איריא חד אפילו תרי נמי. לכאורה הסוגיא תמוה מאד דאגופא דמתניתין הו״מ לאקשויי הכי מאי שנא חד ומ״ש תרי והנלע״ד ליישב דאגופא דמתניתין לא קשיא מידי דאיכא למימר דמתני׳ ר״מ היא דאמר ע״ח כרתי ובעינן חתימה לשמה מדאורייתא וכותים לא בקיאין לשמה דלה לשמה לא דרשי ומש״ה פסול בתרי כותים אבל בעד אחד כותי וע״א ישראל מכשר והיינו כשמואל דאמר לקמן בפ׳ המגרש דהא דתנינן כתב סופר ועד כשר היינו כר״מ וא״כ דל כותי מהכא מיתכשר בכתב סופר ועד דמיקרי שפיר שני עדים לשמה דכתיבת הסופר לא גרע מחתם ולקמן יתבאר דאפשר דרב נמי מודה בזה לשמואל אלא דאי לאו חתימת הכותי היה פסול מיהא לכתחלה בספרא דלאו מובהק כדאיתא שם להדיא וכתבתי הטעם לעיל דף ד׳ דחיישינן לכתחלה למיעוט הסופרים שאינן בקיאין ליזהר לכתוב הגט להתלמד ולזרוק לאשפה ואפשר שהאשה מצאה הגט והחתימה עליו עד אחד ומש״ה פסול לכתחלה וכשר בדיעבד כמ״ש התוספות ד׳ ד׳ משא״כ כיון דאיכא נמי עד כותי דקים לן דלא חשיד לשקר א״כ יצאנו מידי חששא דזיוף. וע״כ ודאי היה ביד הבעל שציוה לסופר לכתוב לשמה ולעד ישראל מיהו לחתום לשמה ונהי דכותי אדעתא דנפשיה עביד אפ״ה מיתכשר בכתב סופר ועד לשמה כדפרישית וכשר אף לכתחלה אף בסופר דלאו מובהק דלענין לשמה ודאי כל הסופרים בקיאין כיון שכתבו בודאי ברצון הבעל כמ״ש לעיל וכל הסוגיא מוכרחת כן משא״כ עכשיו דמשקלא וטריא דילן מוכח דלא מיתוקמא מתניתין כר״מ דהא לדידיה שטרות מיקרי כתיבא מקרא דירמיה וא״כ אמאי פסול הכא בשאר שטרות דהא רשב״ג מודה בכתיבא אע״ג דלא אחזוק אע״כ דלא מיתוקמא אלא כר״א דס״ל ע״מ כרתי וכרשב״ג דאחזקו וכדכתיבנא א״כ מקשה שפיר ממ״נ אי ס״ל לר״א דכותים הוחזקו לענין לשמה תרי נמי ליתכשרו ואי ס״ל דלא הוחזקו ומש״ה פסולי משום דהו״ל כמזוייף מתוכו וכמ״ש התוספות לעיל דכיון דלא מתכשר האי גיטא אלא ע״י החתימה וגזרינן אטו כתיבה או כמו שכתבתי בשם הרשב״א דחשיב חתימה כתורף הגט וכמו שאבאר לקמן בסוגיא דערכאות א״כ בעד אחד כותי נמי ליפסל מה״ט גופא דגרע מכתב סופר ועד גרידא דחתימת הכותי הוי ליה כמזוייף מתוכו לטעם זה ודוק היטב כי נכון הוא מאד בעזה״י:
תוספות בד״ה מצת כותי כו׳ וא״ת אמאי יוצא ידי חובתו וכו׳ עכ״ל. וכתב מהרש״א ז״ל דהא דלא קשיא להו ארישא דמותרת דאיכא למימר דאיירי שהכיר בה הישראל שלא החמיצה שלא ראה בה חשש חימוץ קודם האפייה ע״ש עכ״ל. ולכאורה דבריו תמוהין דהא בלא״ה א״ש בפשיטות דרישא אתי שפיר כגון בחותך כזית מן המצה ונותן לו ואם אכל הכותי מותרת משא״כ בסיפא חיישינן נהי שלא החמיצה אבל לא שמרה לשם מצה ומה שאכל ממנה הכותי אינו מועיל דשמא כבר אכל כזית ממצה משומרת או שדעתו לאכול אח״כ ועל זה תירצו שיודע שלא אכל כל הלילה ומעיקרא הוי משמע להו להתוספות דוחק דאיירי בהכי וכ״כ מהרש״ל ז״ל. מיהו לענ״ד נראין דברי המהרש״א ז״ל מוכרחין מצד אחר דברישא נמי קשה אמאי מותרת אף אם אכל ממנה הכותי שמא הוא שיאור דרבנן ואינהו בדרבנן לא משגיחי לסברת הת״ק דדוקא כתיבא בעינן אע״כ כמ״ש מהרש״א כגון שלא ראה סימן חימוץ קודם אפייה איירי אלא דלפ״ז קשה אמאי אוסר ר׳ אלעזר וליכא למימר דר״א אסיפא לחוד פליג דלשון אוסר לא משמע כן כמ״ש רש״י ז״ל להדיא בפ״ק דחולין. מיהו רש״י ז״ל לשיטתו דמשמע מדבריו בפ״ק דחולין דף כ״ג דליכא שיאור מדרבנן אבל לפי התוספות שם דאיכא שיאור מדרבנן א״כ ע״כ איירי בעומד ורואה ור״א לא פליג אלא אסיפא שכן משמע ג״כ מלשון התוספות בשמעתין בסמוך שכתבו יוצא ידי חובתו זו אף זו קתני ואי ס״ד דר״א פליג נמי ארישא א״כ בלא״ה הוי מצי למימר דקתני רישא להודיעך כחו דר״א וסיפא לרבותא דרבנן אע״כ כדכתיבנא וע׳ בסמוך:
גמרא אי ת״ק אפילו שאר שטרות נמי. כבר הארכתי למעניתי לעיל במהדורא קמא ואוסיף שנית ידי דקשיא לי מדמקשה שאר שטרות נמי אדרבה הו״ל להקשות שיחרורי עבדים לפסול דהא לא כתיבא בהדיא כלל ענין השיחרור בשטר ומה שכתבתי דאינהו נמי דרשי גז״ש לה לה מאשה נ״ל דוחק דבפ״ק דחולין משמע להדיא דלא מיקרי כתיבא לגבי כותים אלא מה שכתב בפירוש מדמקשה הש״ס שם ודילמא קסברי כותים אין שחיטה לעוף מן התורה וכתב רש״י ז״ל דאנן לא ידעינן נמי אלא מהקישא ואינהו הקישא לית להו וא״כ כ״ש דלית להו גז״ש דהא קי״ל הקישא עדיף מגז״ש ועוד דג״ש בעינן דוקא שיהא מקובל מסיני ואינהו הל״מ לית להו מדמקשה הש״ס שם ולטעמיך שהייה דרסה כו׳ מי כתיבי. ולענ״ד נראה דעפ״ז יש ליישב קושיית התוספות ודלא כתירוצם אלא דהסוגיא דהכא נמי איירי כמסקנא דחולין דמצה כתיבא ואחזיק אלא דלמאי דבעי לאוקמא מתניתין דהכא כת״ק ע״כ הוי סבר דבמצה נמי לאו משום דכתיב׳ ואחזוק אלא אחזוק לחוד נמי מהני דאל״כ תיקשי ניחוש לשיאור דרבנן ואי בעומד ורואה אמאי ר״א אוסר ונ״ל דוחק לומר דר׳ אליעזר לא פליג אלא אסיפא כמו שכתבתי וע״כ הוי ניחא ליה לאוקמי בהכי כי היכי דתיתוקם מתניתין דהכא כת״ק וע״כ מדמכשר בשיחרור אע״ג דלא מיקרי כתיבא מוכח נמי דאחזוק בשיחרור ואחזוק לחוד מהני וע״ז מקשי שטרות נמי ונהי דמצית למימר דשטרות לא אחזוק אפ״ה כיון דאחזוק לחוד מהני ע״כ דכתיבא לחוד נמי מהני דאלת״ה במאי פליג רשב״ג את״ק אע״כ דפליגי בכתיבא ולא אחזוק דלת״ק נמי מהני והיינו דקתני ואדם יוצא ידי חובתו משנה יתירא אע״כ דאשמעינן רישא מותרת ולא חיישינן לשיאור דרבנן והיינו משום דאחזוק לחוד מהני ובסיפא אשמעינן דיוצא ידי חובתו דלענין שימור הוי כתיבא ולא אחזוק ופליג רשב״ג דכתיבא ולא אחזוק לא מהני ולא שייך להקשות לרשב״ג האי כל שהחזיקו אם החזיקו מיבעיא ליה דלא שייך להקשות כן אלא למאי דבעי למימר בפ״ק דחולין דרשב״ג תרתי בעי בזה שייך לשון אם החזיקו ולא כל שהחזיקו דהא זימנין דאחזוק ולא מהני אבל אם נאמר דלרשב״ג הכל תלוי באחזוק לחוד לא שייך להקשות כן וא״כ מקשה הש״ס הכא שפיר אי ת״ק וע״כ מדמכשר בשיחרור מוכח דאחזוק לחוד מהני וא״כ מאי פליג רשב״ג אע״כ אכתיבא ולא אחזוק דלת״ק נמי מהני א״כ קשה אפילו שטרות נמי כן נ״ל. מיהו כל זה למאי דהוי בעי למימר מעיקרא דמתניתין דהכא כת״ק משא״כ למסקנא דהכא דבכותי חבר איירי א״כ לעולם דמצה כתיב׳ ואחזוק כמסקנא דחולין ולא תיקשי שיאור דע״כ מיירי בעומד ורואה ור״א אסיפא פליג כשיטת התוס׳ או כמו שכתבתי לעיל בשיטת רש״י ז״ל דליכא שום שיאור דרבנן. אלא דלפ״ז קשיא לי למסקנא דאיירי בכותי חבר אמאי מוקי לה כיחידאה כר״א דהא שפיר מצי לאוקמי בהאי אוקימתא דכותי חבר אפילו לת״ק ולא תיקשי שטרות נמי דהא ת״ק כתיבא ואחזוק בעי והא דמכשיר בשיחרור היינו משום דכותי חבר הוא וכ״ש דקשה טפי לפמ״ש בקונטרס הראשון דהא דפשיטא ליה לתלמודא דשטרות מיקרי כתיבא היינו משום דע״כ מתניתין רבי מאיר היא דעידי חתימה כרתי בגיטין וממילא דבשטרות נמי עידי חתימה מדאורייתא ולא מצי לאוקמי מתני׳ כר״א דע״מ כרתי דא״כ קשה היאך מכשר בגיטין שמא לא חתמו לשמה ולר״א לא מיפסל לדידן אלא מדרבנן משום מזוייף מתוכו וא״כ לפי המסקנא דאיירי בכותי חבר אכתי מצי לאוקמי כת״ק אף אם נאמר דאכתי בהאי סברא קאי דלת״ק או כתיבא או אחזוק מהני אפי׳ הכי מיתוקמא שפיר כרבנן והא דפסלי בשטרות היינו משום דמתניתין ר״א היא דע״מ כרתי וא״כ שטרות לא מיקרי כתיבא ואיירי נמי דלא אחזוק מש״ה פסול והא דפוסל נמי בגיטין בשנים היינו מה״ט גופא משום חששא דשלא לשמה דלר״א לא כתיבא ואיירי נמי דלא אחזוק והא דמכשר בחד בגיטין ובשיחרור היינו משום דכותי חבר הוא. מיהו קושיא ראשונה יש ליישב דהא בלא״ה יש להקשות אסוגיא דשמעתין למאי דמסיק בכותי חבר א״כ אמאי מוקי לה כר״א דוקא דהא מצי לאוקמי כרשב״ג ואיירי דלא אחזוק לא בגיטין ולא בשטרות אלא וודאי דא״א לומר כן משום דסוגיא דהכא דמוקי לה כר״א היינו לפי המסקנא דמסיק רבא בסמוך דר׳ גמליאל דמתני׳ מכשיר בשני׳ וע״כ היינו משום דאחזוק בגיטין כמ״ש בתוס׳ ודבריהם מוכרחין דאי ס״ד משום דר״ג ס״ל כתיבא לחוד מהני דא״כ לכשר נמי בשטרות אע״כ דאחזוק בעינן כרשב״ג נמצינו למידין דלר״ג ע״כ אחזקו בגיטין וא״כ תו לא מצי לאוקמי כרשב״ג ודלא אחזקו בגיטין דבדבר הידוע לא שייך פלוגתא וא״כ לפ״ז לא מצי לאוקמי נמי כת״ק מה״ט גופא דא״כ מאי איריא חד אפילו תרי נמי דהא בגיטין הו״ל כתיבא ואחזוק ואפילו לענין לשמה נמי ע״כ דאחזקו דאל״כ אמאי מכשיר רשב״ג בשני׳ ולא חייש לשלא לשמה אע״כ דאחזוק. אבל הקושיא השניה לפי שיטתינו בקונטרס הראשון עדיין במקומה עומדת דלמאי דמוקי במסקנא מצי לאוקמי כר״א דעידי מסירה כרתי א״כ לא מיקרי כתיבא לענין לשמה ולעולם דת״ק כתיבא ואחזוק בעי ומש״ה פוסל בשנים דחייש לענין שלא לשמה ומכשיר בחד משום דודאי כותי חבר הוא וצ״ע ויתיישב ע״פ מה שאכתוב בסמוך:
ואי [ואם] כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, יש לברר: אי דאחזוק [אם שהחזיקו] במצוה זו ומקיימים אותה — אפילו בשאר שטרות נמי [גם כן] אפשר יהיה לסמוך עליהם, אי [אם] שלא אחזוק [החזיקו] בה, אם כן אפילו גט אשה נמי [גם כן] לא נכשיר בעדותם!
And if the opinion in the mishna is that of Rabban Shimon ben Gamliel, the halakha should depend on the following consideration: If they embrace and accept the mitzva associated with the subject of the document, even with regard to other documents their testimony should be valid; if they do not embrace and accept the mitzva associated with the subject of the document, they should not be rendered fit to sign even a bill of divorce.
רי״ףרש״יתוספותבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי הלכותפני יהושעפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וְכִי תֵּימָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא וּדְאַחְזוּק בְּהָא וְלָא אַחְזוּק בְּהָא אִי הָכִי מַאי אִירְיָא חַד אֲפִילּוּ תְּרֵי נָמֵי אַלְּמָה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר לֹא הִכְשִׁירוּ בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד כּוּתִי בִּלְבָד.

And if you would say that the opinion in the mishna is that of Rabban Shimon ben Gamliel, and the Samaritans embrace this mitzva of bills of divorce, but they do not embrace this mitzva associated with the subject of other documents, if so, why is a bill of divorce valid specifically in a case where only one Samaritan witness signed it? The same would hold true even if two Samaritan witnesses signed the bill of divorce as well. Why, then, does Rabbi Elazar say: The Sages deemed it valid only when there is just one Samaritan witness signed on the bill of divorce?
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכגון דאחזוק בהא – בגיטין ושחרורין.
ולא אחזוק בהא – בשאר שטרות.
אי הכי מאי איריא – דלא אכשרינן בגיטין אלא חד כותי כדקתני מתני׳ עד כותי דחד כותי וחד ישראל הוא דמכשר אבל תרוייהו כותים לא.
לא הכשירו בו – בגט אשה.
א״ר אלעזר לא הכשירו בגט אלא ע״א כותי בלבד וכגון דחתם ישראל לבסוף דאי לאו דכותי חבר הוא ומחזיק בכל דקדוקי המצות לא הוה מחתם ליה ישראל מקמיה אי הכי אפי׳ בשאר שטרות נמי אלא מאי אית לך למימר רווחא שבק למאי דקשיש מיניה הכי נמי רווחא שבק למאי דקשיש מיניה פי׳ שראו העדות עם ישראל זה החתום ישראלים זקנים ממנו והכותי וכשחתם זה ישראל תחילה היה סבור שיחתום בעל השטר א׳ מן הזקנים ולפיכך חתם למטה והניח לו ריוח שיחתום למעלה ממנו והמלוה בא והחתים שם את הכותי:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

וכי תימא [ואם תאמר] כי משנתנו שיטת רבן שמעון בן גמליאל היא, ואולם מדובר באופן דאחזוק בהא [שהחזיקו בזה], בגיטי נשים, ולא אחזוק בהא [החזיקו בזה], בשאר שטרות, אולם אי הכי [אם כך] שהחזיקו בגיטי נשים ומדקדקים בהם, אם כן, מאי איריא חד [מדוע דווקא כשר רק עד אחד] כותי? אפילו תרי נמי [שניים גם כן]! אלמה [ומדוע] אמר ר׳ אלעזר: לא הכשירו בו, בגט אשה, אלא עד אחד כותי בלבד?
And if you would say that the opinion in the mishna is that of Rabban Shimon ben Gamliel, and the Samaritans embrace this mitzva of bills of divorce, but they do not embrace this mitzva associated with the subject of other documents, if so, why is a bill of divorce valid specifically in a case where only one Samaritan witness signed it? The same would hold true even if two Samaritan witnesses signed the bill of divorce as well. Why, then, does Rabbi Elazar say: The Sages deemed it valid only when there is just one Samaritan witness signed on the bill of divorce?
רי״ףרש״יפסקי רי״דבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) בלְעוֹלָם רַבִּי אֶלְעָזָר וּכְגוֹן דְּחָתֵים יִשְׂרָאֵל לְבַסּוֹף

The Gemara answers: Actually, the opinion expressed in the mishna is that of Rabbi Elazar, and as a rule, one may not rely on the testimony of a Samaritan on a document. And the mishna is referring to a case where a Jew signed the document last,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לעולם כר׳ אלעזר – דאמר חשידי וגיטין מאי טעמא הוכשר עד כותי.
כגון דחתים ישראל – עד השני.
לבסוף – תחת כותי.
הא דאמרינן: לעולם ר״א וכגון דחתים ישראל לבסוף. איפשר לפרש דאפילו בדלא אחזוק קאמר דהא ר״א לא מפליג בין אחזוק בין לא אחזוק דבין כך ובין כך אין מדקדקין בדקדוקי מצות כישראל. וכוליה טעמא דמכשרינן ליה הכא משום עדותו של ישראל זה שהוא כמעיד עליו שהוא כותי חבר ומדקדק כישראל הוא דמכשרינן ליה. ואיפשר נמי לפרש דדוקא בדאחזוק הוא דמכשר ליה רבי אלעזר כיון דכולהו אחזוק בהא ולא פסלינן אלא משום דאינן בקיאים בדקדוקים, בחזקה זו דאין ישראל מקדימו לו בחתימתו סגי ליה וסמכינן עליה, והיינו נמי דאדרבי אלעזר דברייתא קאי ורבי אלעזר דברייתא בדאחזוק קא מיירי ולא פסיל להו אלא משום דקדוקי מצוה שאין בקיאין בהן, אבל אי לא אחזוק כלל כולי האי לא סמכינן אחזקה זו שיהא זה מחזיק במצוה ומדקדק עליה. וזה נראה עיקר, דאי אפילו בדלא אחזוק אמאי לא אוקמה כרשב״ג, ואיצטריך למימר אלא כרבי אלעזר דאפילו לרשב״ג איכא לאכשוריה נמי אף על גב דלא אחזוק מהאי טעמא דאי לאו דכותי חבר הוא לא מחתים ליה מקמיה ומעדותו של זה נתכשר הכותי, אלא ודאי בדאחזוק קאמר והיינו דלא מצי לאוקומה כרשב״ג ואיצטריך לאוקומה כרב אלעזר.
מיהו השתא הא אסיקנא בחולין (חולין ו.) דעשאום גויים גמורין ואפילו חתים מקמיה ישראל לא מכשרינן ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשיבים: לעולם תפרש שמשנתנו כדעת ר׳ אלעזר היא, שבדרך כלל אין סומכים על כותי, ואולם במשנתנו מדובר כגון דחתים [שחתום] ישראל לבסוף,
The Gemara answers: Actually, the opinion expressed in the mishna is that of Rabbi Elazar, and as a rule, one may not rely on the testimony of a Samaritan on a document. And the mishna is referring to a case where a Jew signed the document last,
עין משפט נר מצוהרי״ףרש״ירשב״אבית הבחירה למאיריפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

גיטין י. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים גיטין י., עין משפט נר מצוה גיטין י., רי"ף גיטין י. – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י גיטין י., תוספות גיטין י., ר"י מלוניל גיטין י. – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב יהושע לייטנר והרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., פסקי רי"ד גיטין י., רמב"ן גיטין י. – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב אליהו רפאל הישריק ובאדיבותו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב אליהו רפאל הישריק. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א גיטין י. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי גיטין י. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהרש"ל חכמת שלמה גיטין י., מהרש"א חידושי הלכות גיטין י., פני יהושע גיטין י., גליון הש"ס לרע"א גיטין י., פירוש הרב שטיינזלץ גיטין י., אסופת מאמרים גיטין י.

Gittin 10a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Gittin 10a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Gittin 10a, Rif by Bavli Gittin 10a, Rashi Gittin 10a, Tosafot Gittin 10a, Ri MiLunel Gittin 10a, Piskei Rid Gittin 10a, Ramban Gittin 10a, Rashba Gittin 10a, Meiri Gittin 10a, Maharshal Chokhmat Shelomo Gittin 10a, Maharsha Chidushei Halakhot Gittin 10a, Penei Yehoshua Gittin 10a, Gilyon HaShas Gittin 10a, Steinsaltz Commentary Gittin 10a, Collected Articles Gittin 10a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144