אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי ואיסתפק לן בגמרא דהא27 דאמר שמואל הלכה כר׳ יוסי אליבא דמאן אי אליבא דר׳ אמי אי אליבא דר׳ יצחק נפחא וכיון דלא איתברר כמאן מיניהו
(1) 
אֶלָּא אָמַר רָבָא אֵשֶׁת אִישׁ וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין א״ר אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵשֶׁת אִישׁ וּמַאי קָרֵי לַהּ אִיסּוּר קַל שֶׁאֵין הָאוֹסְרָהּ אוֹסְרָהּ כׇּל יָמָיו תַּנְיָא נָמֵי הָכִי אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אֵשֶׁת אִישׁ.
אֶלָּא אָמַר רָבָא אֵשֶׁת אִישׁ וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין Rather, Rava said that the light prohibition is actually that of a married woman. And similarly, when Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said that the baraita is referring to a married woman. And for what reason does the tanna call this a light prohibition? The reason is that it differs from and is more lenient than other prohibitions in that her husband, who renders her forbidden, does not render her forbidden for his whole lifetime, as he can negate the prohibition by giving her a bill of divorce. This is also taught in a baraita: Abba Ḥanan said in the name of Rabbi Elazar: The baraita is referring to a married woman.
1. פיס׳: חסר בכ״י נ , כ״י פרמה .
2. ר׳ יוסי... עצמו וכול׳: דפוסים. כ״י בהמ״ל 695 עד: ״אחרים וכול׳ ״. כ״י פרמה עד ״עצמו״. כ״י נ ממשיך: ״וכל שאינו פוסל״.
3. לן: כ״י נ : ״להו״.
4. אמר ר׳ אמי... דמתני׳ קאי: כ״י פרמה : ״וקא פירש״. דפוס קושטא מרמז להמשך: אמ׳ ר׳ אמי... קאי וכו׳ . דפוסים מביא את ההמשך: דקתני נשאת ע״פ [ב״ד] תצא ופטורה מן הקרבן [שלא] ע״פ ב״ד תצא וחייבת בקרבן ות״ק סבר לא שנא ע״פ ב״ד ולא שנא על פי עדים אשתו שריא ואמר ליה רבי יוסי על פי ב״ד דפסיל על ידי אחרים פוסל ע״י עצמו על פי עדים דאינו פוסל ע״י אחרים אינו פוסל על ידי עצמו .
5. אמר: כ״י פרמה : ״ואמ׳ ר׳ יצחק״.
6. ור׳ יצחק נפחא... פליג: חסר בכ״י נ לפני הגהה. כ״י פרמה רק: ״ר׳ יצחק נפחא אמר״
7. דשמעיה: כ״י נ : ״דשמעתיה״.
8. דאמ׳: וכן כ״י נ . כ״י פרמה , דפוסים: ״דקאמר״.
9. את: חסר בכ״י נ .
10. ובאו ואמרו לו מתה... וגיסו: חסר בכ״י פרמה .
11. על גיסו: דפוסים: אגיסו .
12. ואשתו מותרת לו: כ״י נ : ״ומותרת אשתו לו״. כ״י פרמה : ״ואשתו מותרת״
13. גיטא מיניה: כ״י נ : ״גיטה מיניה״. כ״י פרמה : ״גט מינה״.
14. דפסיל: כ״י נ : ״דפסל״.
15. איפסילא לה: כ״י נ : ״אפסלה״.
16. פוסל נמי: דפוסים: הכי נמי פוסל .
17. לה איתתיה עילויה: כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים: ״ליה איתתיה עליה״.
18. דהויא לה: כ״י נ , דפוסים. כ״י בהמ״ל 695 רק: ״דהויא״. כ״י פרמה : ״דהוה ליה״.
19. דאזיל: כ״י נ : ״דאזל״. דפוסים: דאזול .
20. לה: חסר בכ״י נ .
21. לה: כ״י פרמה : ״לאחותה״. חסר בכ״י נ .
22. באירוסין: כ״י פרמה : ״בקדושין״.
23. גיטא: כ״י פרמה : ״גט״.
24. מיניה: חסר בכ״י נ .
25. איתת: כ״י נ , דפוסים: ״אשת״.
26. אינו: כ״י נ , כ״י פרמה : ״ואינו״.
27. דהא: כ״י נ : ״הא״.
28. שרינן: דפוסים: שרינן .
29. ואיסתפק... מספיקא: כל המאמר חסר בכ״י פרמה .
אלא אמר רבא אשת איש – והיינו איסור קל לגבי אחות אשה לפי שאין האוסר אוסרה כל ימיו שאפילו בחייו יש לה היתר בגט אבל אשתו האוסרתו באחותה אוסרתו כל ימיה.
אלא אמר רבא אשת איש – לא שייך למיפרך שכן חנק דיש לנו להחמיר כיון שהאיסור נמשך כל ימיו אבל ק״ק לר״י דאכתי תקשה ליה כל הני פירכי דלעיל שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב.
מי ששמע על אחיו שמת ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו מותרת לחזור לו ואין שכיבת אחיו אוסרתה אחר שהיא שוגגת ואין זו כדין שאר אשה שהלך בעלה למדינת הים שהרי אין כאן לחוש לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה שהכל יודעין שגרושת אחיו אסורה ותולין את הענין בטעות אבל אם קדש אחיו אשה ושמע זה שמת ויבם את ארוסתו ואחר כך בא אסורה לחזור לו שמא יאמרו תנאי היה לו לאחיו בקדושין ולא נתקיים וזה כדין נשא ומתוך כך צריכה גט והויא לה גרושת אחיו ומכל מקום אם מת השני קודם שיגרש מותרת לו שאפילו יאמרו תנאה הוה וכו׳ הרי עליו ליבמה ולענין יבמה שלא חלצה אם תופסין בה קדושין אם לאו כבר ביארנוה בפרק זה למעלה (יבמות צ״ב:):
אלא אמר רבא אשת איש וכו׳ – וא״ת סוף סוף לתרצה בסוטה וקרי ליה איסור קל מפני שאינו אוסרה כל ימיה וי״ל דניחא ליה טפי למימר דאפי׳ באשת איש שזינתה ודאי קרי ליה איסור קל אבל רש״י ז״ל פי׳ בסוטה וא״ת ונפרוך מה לאשת איש שכן נטמא הגוף ואיסור ברובה ויש בו מיתת ב״ד תירץ הרא״ש ז״ל דלענין זה האי קולא עדיפ׳ ליה מהנהו חומרי כי אף על פי שאינה אוסרה כל ימיו והיא איסור שיש בו קצב׳ יש כח בנאסר מחמתו לאוסרה עליו.
גמרא וקאמר ת״ק לא שנא ע״פ עדים ואשת גיסו שריא ול״ש ע״פ ב״ד דאשת גיסו אסירא כו׳ וצ״ע לעיל בתוס׳ בד״ה ואע״ג דאשת גיסו כו׳ שכתבו שם לחד פירושא דהא דאשת גיסו אסורה היינו בדאיכא נמי ב׳ עדים על גיסו וכמ״ד לעיל דרבנן פליגי אר״ש כו׳ עכ״ל דהא לרבי אמי הכא ע״כ לא מתפרש הא דאשת גיסו אסורה אלא בניסת בעד א׳ וצ״ל דהתוס׳ פירשו כך לעיל אליבא דרבי יצחק נפחא דאיכא לאוקמי איסורא דאשת גיסו בב׳ עדים וקצת דחוק הוא שהם בעצמם כתבו לעיל דאותה הסוגיא אליבא דרבי אמי אזלא:
אלא אמר רבא ״איסור קל״ שאמרו הוא איסור אשת איש. וכן כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל לבבל, אמר בשם ר׳ יוחנן: ״איסור קל״ זה הוא איסור אשת איש. ומאי קרי לה [ומה טעם קורא לו] ״איסור קל״ — לפי שהוא שונה וקל משאר איסורי עריות, בכך שאין בעלה האוסרה, אוסרה כל ימיו, שהרי יכול להפקיע את האיסור על ידי גט. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך]: אבא חנן אמר משום [בשם] ר׳ אלעזר: ״איסור קל״ זה הוא איסור אשת איש.
Rather, Rava said that the light prohibition is actually that of a married woman. And similarly, when Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said that the baraita is referring to a married woman. And for what reason does the tanna call this a light prohibition? The reason is that it differs from and is more lenient than other prohibitions in that her husband, who renders her forbidden, does not render her forbidden for his whole lifetime, as he can negate the prohibition by giving her a bill of divorce. This is also taught in a baraita: Abba Ḥanan said in the name of Rabbi Elazar: The baraita is referring to a married woman.
הכל
(2) וּמָה בִּמְקוֹם הַבָּא עַל אִיסּוּר קַל שֶׁאֵין הָאוֹסְרָהּ אוֹסְרָהּ כׇּל יָמָיו נֶאֱסָר הָאוֹסֵר הַבָּא עַל אִיסּוּר חָמוּר שֶׁהָאוֹסְרָהּ אוֹסְרָהּ כׇּל יָמָיו אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֱסָר הָאוֹסְרָהּ.
The Gemara explains that according to this opinion the a fortiori inference should be understood as follows: And if in a case where he has relations with a married woman, which is a light prohibition, due to the fact that he who renders her forbidden does not render her forbidden for his whole lifetime, and yet the one who renders her forbidden is forbidden, as the husband of a woman who committed adultery is permanently barred from having relations with her, then the following conclusion is correct: One who has relations subject to a severe transgression, e.g., a wife’s sister, which is severe because the one who renders his wife forbidden renders her forbidden for her whole lifetime, since as long as his wife remains alive he is forbidden to her sister, is it not right that the one who renders her forbidden should be forbidden?
The Gemara explains that according to this opinion the a fortiori inference should be understood as follows: And if in a case where he has relations with a married woman, which is a light prohibition, due to the fact that he who renders her forbidden does not render her forbidden for his whole lifetime, and yet the one who renders her forbidden is forbidden, as the husband of a woman who committed adultery is permanently barred from having relations with her, then the following conclusion is correct: One who has relations subject to a severe transgression, e.g., a wife’s sister, which is severe because the one who renders his wife forbidden renders her forbidden for her whole lifetime, since as long as his wife remains alive he is forbidden to her sister, is it not right that the one who renders her forbidden should be forbidden?
וכך יש להבין את הדרש: ומה במקום הבא על אשת איש שהיא איסור קל, ומדוע קל הוא — שאין האוסרה אוסרה כל ימיו, מכל מקום נאסר האוסר, שאשת איש שזינתה, בעלה נאסר בה לעולם — הבא על איסור חמור כגון אחות אשתו, ומדוע חמור הוא שכן האוסרה (אשתו) אוסרה כל ימיו שכל זמן שאשתו קיימת אחותה אסורה לו — אינו דין שנאסר האוסרה?
The Gemara explains that according to this opinion the a fortiori inference should be understood as follows: And if in a case where he has relations with a married woman, which is a light prohibition, due to the fact that he who renders her forbidden does not render her forbidden for his whole lifetime, and yet the one who renders her forbidden is forbidden, as the husband of a woman who committed adultery is permanently barred from having relations with her, then the following conclusion is correct: One who has relations subject to a severe transgression, e.g., a wife’s sister, which is severe because the one who renders his wife forbidden renders her forbidden for her whole lifetime, since as long as his wife remains alive he is forbidden to her sister, is it not right that the one who renders her forbidden should be forbidden?
הכל
(3) ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָהּ אוֹתָהּ שְׁכִיבָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ אוֹסַרְתָּהּ.:
The verse therefore states: “Her,” from which it is derived: It is her intercourse that renders her forbidden, but the intercourse of her sister does not render her forbidden.
The verse therefore states: “Her,” from which it is derived: It is her intercourse that renders her forbidden, but the intercourse of her sister does not render her forbidden.
The verse therefore states: “Her,” from which it is derived: It is her intercourse that renders her forbidden, but the intercourse of her sister does not render her forbidden.
הכל
(4) רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁפּוֹסֵל וְכוּ׳.: מַאי קָאָמַר ר׳ רַבִּי יוֹסֵי אִילֵּימָא דְּקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא דְּאָזֵיל אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ לִמְדִינַת הַיָּם אֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא וְאִשְׁתּוֹ שַׁרְיָא.
§ The mishna taught: Rabbi Yosei says: Whoever disqualifies others also disqualifies himself, and whoever does not disqualify others does not disqualify himself. The Gemara asks: What is it Rabbi Yosei is saying? If we say that the first tanna said that one’s wife and brother-in-law went overseas and he mistakenly had relations with his wife’s sister, who is married to his brother-in-law, and consequently the wife of his brother-in-law is forbidden to the brother-in-law, and his wife is permitted to him, this is problematic.
§ The mishna taught: Rabbi Yosei says: Whoever disqualifies others also disqualifies himself, and whoever does not disqualify others does not disqualify himself. The Gemara asks: What is it Rabbi Yosei is saying? If we say that the first tanna said that one’s wife and brother-in-law went overseas and he mistakenly had relations with his wife’s sister, who is married to his brother-in-law, and consequently the wife of his brother-in-law is forbidden to the brother-in-law, and his wife is permitted to him, this is problematic.
{שמעתא דפסק ר״י באשתו וגיסו ודין נשאת ע״פ שני עדים}
צריך לדקדק ולעיין באשתו וגיסו בפסק הרי״ף ז״ל (רי״ף יבמות ל׳:). מאי אהני לן הלכה כר׳ יוסי, מאחר דלא איתברר בגמרא טעמיה, אי כרבי אמי אי כרבי יצחק נפחא, ואי איתמר הלכה אפוסל או אאינו פוסל. ומאי דפסק נמי (רי״ף יבמות כ״ח.), לא עבדי עובדא במאי הוה לה למעבד (בבלי יבמות צ״א:). ומאי דמוקים לה ר״י נפחא, לעולם אסיפא, כלומר, בעד אחד, והוא ריהטא דכולי פרקין, ועלה אמרינן בריש שמעתין (בבלי יבמות צ״ד:): ואף על גב דאזל אשתו וגיסו למדינת הים, דאהני הני נישואין למירמ׳1 אשת גיסו אגיסו וכו׳.
והרב ר״ח ז״ל כתב בפסק שלו: מאתקפתיה דרב יוסף ומפירוקא דאביי לא מסיימא מלתא, והלכה כרבי יוסי.
ומסתבר לי, כיון דהלכה כרבי יוסי, ובין לרבי אמי ובין לרבי יצחק נפחא היכא דאזיל אשתו וגיסו, אי נשאת על פי עדים אינו פוסל ע״י אחרים ואינו פוסל על ידי עצמו, ובין2 מדרבי אמי ובין מדר׳ יצחק נפחא שמעינן דרבי יוסי כרבי שמעון ס״ל (בבלי יבמות צ״א.), לרבי אמי כדמפרש טעמיה, ולרבי יצחק נמי. דעד כאן לא קאמר רבי יצחק בארוסתו וגיסו דפוסל ע״י אחרים אלא3 משום דאיכא למימר, תנאה הוה ליה בקידושין וגרש זה ונשא זה וצריכה גט משני ואסורה לראשון, משום4 דנשאת בעד אחד. דהא מוקים לה כולה אסיפא, בעד אחד, כדקתני סיפא (בבלי יבמות צ״ב.): אמר5 לה, מת בעליך, ונתקדשה. דהא בעד אחד והא נמי בעד אחד. אלמא, בשני עדים, אפילו בארוסתו וגיסו אינו פוסל ע״י אחרים, ואף על גב דאיכא למימר גרש זה ונשא זה. וממילא שמעינן דר׳ יוסי נמי כרבי שמעון ס״ל, דאמר, אם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו.
הלכך, הא דאמרינן לעיל בגמרא דלא עבדינן עובדא במאי ה״ל למעבד, והיינו, נשאת ע״פ עדים, לכתחלה הוא דלא שריא לה לחזור לו, אבל אם עברה וחזרה לו, לא תצא ואין הולד ממזר ממנו. דהא רב (בבלי יבמות צ״א.) ושמואל (בבלי יבמות צ״ה:) תרוייהו סבירא להו מותרת לחזור לו, והכי הלכתא. הלכך, לא דחי׳ להו למימריהו דהני אשלי רברבי בדיעבד.
אי נמי, יש לומר אפילו לכתחלה. ויש לפרש הא דאמרינן, רב פפא סבר למעבד עובדא במאי הוה לה למעבד, לאו כשנשאת על פי עדים, דבהדיא פסקו לה הלכתא רב ושמואל, אלא כגון הני מתניאתא דלעיל דאתיא בגמ׳ (בבלי יבמות צ״א:). כגון כונס את יבמתו, שאמרו לה לצרתה שהיא מעוברת, ונשאת, ונמצאו דברים בדאין ונמצאת זו איילונית. א״נ, בגט שנתנו למי שאינו בקי בו לקרותו ואמר לה שהוא כשר. כגון אלו הדברים ודומיהם סבר רב פפא למימר, מאי ה״ל למעבד, וא״ל רב הונא בריה דרב יהושע, הא תניא הני מתניאתא. ואמר ליה ר״פ, לאו שנינהו, איבעי לה לאמתוני ואיבעי לה לאקרויי גטה, וזו הואיל והמתינה ואמרו לה כך או שנתנה הגט לקרותו וטעה בו הקורא, שאמר לה – כשר הוא, אנוסה היא, דמאי הוה לה למעבד. ואמר ליה רב הונא: ואנן אשנויי ניקום ונסמוך, לאפוקי מתניאתא מפשטייהו ולהקל בדבר. מוטב להשוות מדותינו לומר שהמשניות בכל ענין נשנו, ולא פליגי רבנן, שלא לתת דברינו לשיעורין.
אבל לשנשאת ע״פ עדים, לאו דינא ולאו דיינא. שהרי שנינו, מותרת לחזור לו. ואמר רב (בבלי יבמות צ״א.), הכי הלכתא. ואמר שמואל נמי (בבלי יבמות צ״ה:), הלכה כר׳ יוסי. וסוגיין בכולה שמעתא הכי, דנשאת ע״פ עדים מותרת לחזור לו.
זה נראה לי וישר בעיני, אף על פי שהוא שלא כפירוש ה״ר שלמה ז״ל ולא כפסק הרי״ף ז״ל.
1. נראה דצ״ל: למיסרא. כעין גירסתנו, דקמיתסרא
2. נראה דצ״ל: בין
3. נראה דתיבה זו נמחקת
4. נראה דצ״ל: אלא משום
5. גירסתנו: אמרו
[במאור דף ל: ד״ה צריך לדקדק. לרי״ף סי׳ קכג (יבמות דף צה:)]
כתוב שם: צריך לדקדק ולעיין באשתו וגיסו בפסק הריא״ף ז״ל מאי אהני לן הלכה כר׳ יוסי, מאחר דלא אתברר בגמרא טעמיה כר׳ [אמי] או כר׳ יצחק נפחא וכו׳, עד והכי הלכתא, הילכך לא דחינן להו ולמימרייהו דהני אשלי רברבי בדיעבד. אי נמי יש לומר אפילו לכתחלה ויש לפרש וכו׳.
אמר אברהם: חס ושלום להתיר עריות ולהכשיר פסולין פן נכוה בגחלתן של ראשונים שהם אסרו והוא מתיר, והם אסרו על עיקר הגמרא והוא מתיר מדעתו. ואם אמר רב הונא אמר רב הכי הלכתא [דף צא.], [ו]רב1 ששת [שם] היה רוצה להעמידה כדברי הכל משום דמאי ה״ל למיעבד והאחרונים, כגון רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, לא עבדו בה עובדא [דף צא:] וחשבו להו כי הנך מתני׳ דאמרינן תצא והולד ממזר, ולא חשבו אותה [אנוסה]2 יותר מאלה, והעמידו אותו במחלוקת רבי שמעון ורבנן, ונקיטו לה מימרייהו דרבנן להוציאה מזה ומזה וכל הדרכים האלה בה. אנן ודאי אמסקנא סמכינן ואגופא דעובדא. אבל אני כתבתי בהלכות הרב ז״ל3 שכתב ואיסתפק לן בגמרא הא דאמר שמואל הלכה כרבי יוסי אי אליבא דרבי אמי אי אליבא דרבי יצחק נפחא, וכיון דלא איתברר כמאן פסק לא שרינן אשת גיסו אגיסו מספיקא [ע״כ], הילכך אשתו נמי אסירא ליה. זה הוספתי אני4. ועוד הוספתי דוקא שנשאת לו אשת גיסו על פי בית דין ועד אחד, דבהא רבי יוסי אסר לפירושא דר׳ אמי, אבל אם נשאת לו על פי עדים, אשת גיסו אגיסו מותרת, ואשתו מותרת לו, דבהא אפילו לר׳ יצחק נפחא שרי, ור׳ יוסי בדאזול אשתו וגיסו, ואע״ג דבעלמא אפילו על פי עדים אסורה לחזור לו דלא אמרינן מינס אניסא, התם הוא דאיכא למימר גירש זה ונשא זה, אבל הכא כיון דאחות אשתו היא לא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דגזרינן בה אטו אשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים מסתייה דגזרינן בה בנשאת בעד אחד דדמיא לפשיעה, אבל נשאת בעדים לא גזרינן בה, דהא ודאי שני עדים דמשקרי מלתא דלא שכיח היא. כך הגהתי בהלכות הרב ז״ל, ודבר טוב ומתקבל הוא.5 אבל לעקר את כל הגוף לא אכזר ומי יעירנו6.
1. כנדצ״ל, ובכ״י כרב.
2. כנדצ״ל, ובכ״י: ארוסה.
3. ספר הזכות יבמות פ״י ד״ה כתוב בהלכות איסתפק (דף ל:), שם כתוב מה שכתוב כאן: ועוד הוספתי.
4. עיין בתוס׳ חד מקמאי [=ספר ההשלמה] יבמות דף צד: וכתב הראב״ד.
5. עיין בהשגת הראב״ד על הרמב״ם הל׳ איסורי ביאה פ״ג ה״ח.
6. ע״פ איוב מא ב, ושם: לא אכזר כי יעורנו.
ר׳ יוסי אומר כל שפוסל וכו׳ אוקמה ר״י נפחא דקאי אמאי דאמר ת״ק ואח״כ באת אשתו מותרת לחזור לו ואמרי׳ אע״ג דאזילו אשתו וגיסו למד״ה דאהני הני נשואין דמיתסרא אשת גיסו אגיסו אשת גיסו אסורה ואשתו שריא, וקאמר ת״ק ל״ש אשת גיסו ול״ש ארוסתו וגיסו אשתו שריא, וא״ל ר״י אשתו וגיסו דל״ל תנאה הו״ל בנשואין דאינו פוסל ע״י אחרים אינו פוסל ע״י עצמו ארוסתו וגיסו איכא למימר תנאה הו״ל בקדושי׳ ופוסל ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו, פי׳ באשתו וגיסו דל״ל תנאי הוה בנשואין וכ״ע ידעי דנשואי שני׳ טעות הן ולא אתי למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דאיטעינהו סהדי ואינו פוסל ע״י עצמו, אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה לי׳ בקדושי׳ סברי אפשר דנשואי שני׳ נשואים גמורים דאמרי גירשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאי הו״ל בקדושי׳ הראשונים ולא נתקיים ואי הדרה אשת גיסו לבעלה אמרי אנישי אדם מחזיר גרושתו משנשאת הלכך פוסל הוא ע״י אחרים הואיל ואהני מעשיו פוסל נמי ע״י עצמו:
{שמעתא דפסק ר״י באשתו וגיסו ודין נשאת ע״פ שני עדים}
ועוד, צריך לדקדק ולעיין באשתו וגיסו וכו׳ עד במאי הוה ליה למעבד וכו׳:
אמר הכותב: דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם להתיר אנו משיבין עליהם כדי לבייש עצמנו בבית המדרש. והלא פי׳, לעולם אסיפא, דקאמר רבי יצחק נפחא, לאו ארהטא דמתני׳, דאמרי דהיא בעד אחד, דפשטה דמתניתין (בבלי יבמות צ״ד.) ליתא ודאי אלא בשני עדים. שכשם שעדות, מתה אשתך, בשנים, כך עדות, מת גיסך, על פי אותן שנים.
אלא רבי יצחק נפחא הכי קאמר: לעולם רבי יוסי לאו אבבא אחריתי קאי, אלא אמאי דשמעיה לתנא קמא פליג. והיינו, לעולם אסיפא. כלומר, לעולם כדקס״ד מעיקרא, דאפלוגתא דת״ק מהדר ליה.
הלכך, לר״י נפחא לא שמעינן מינה דר׳ יוסי כר״ש ס״ל כלל. וכיון דמילתא דר׳ יוסי לא מכרעא מיהת, מאן דחי מסקנא דשמעתא דאסיקו בתראי, דלא נעביד עובדא במאי הוה ליה למעבד.
ואשכחן נמי ר״ע דס״ל הכי. שהרי הוא מוסיף אף אשת אח ואחות אשה. והא אחות אשה בעד אחד לא משכחת לה, דהא לא מהימן, כדאמרן בשמעתא דלעיל. אלמא, אף בשני עדים קנסינן וצריכה גט. ושמא תאמר, התם כיון שלא נשא חששו, והלא יותר קרוב הדבר לחוש לשמא יאמרו באשת איש, גרש זה ונשא זה, מלתלות קדושי אחות אשה בתנאי. ויותר נמי ראוי לתלות ולקנוס ולאסור אשה על בעלה בנשואין שלה, דאילו במזיד אסירה מדאורייתא, מלהחמיר ולאסור אשתו עליו לנשואי אחותה, דלא שייך בה איסורא אלא קנסא בעלמא, כדאתמר לעיל בגמרא (בבלי יבמות צ״ד:). תדע, דהא רבנן מודו בהא ופליגי באשת אח, ואפילו בעד אחד. והא דתנן נמי, ואם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו, ל״ש ארוסה ול״ש נשואה. וש״מ דאפילו בעדים קניס ר״ע.
וכיון דלא אשכחן בודאי תנא דאמר ע״פ עדים מותרת אלא ר״ש, ואשכחן לר״ע דפליג עליה, א״נ לא אסיקו בה אמוראי כלום אנן כר״ע פסקי׳. כ״ש דמסקנא דבתראי היא דלא נעביד בה עובדא, משום דתנן כמה סתמי דלא כר״ש ושנוי׳ דשנינן בהו לאו שנויא הוא. וכיון דאיתמר בגמרא בהדיא, ואנן אשנויי ניקום ונסמוך, ממילא שמעי׳ דכולהו מתני׳ כדס״ד מעיקרא.
ומה שדחק בזה בעה״מ ז״ל אינו כלום. ואפילו רב ושמואל פסק1 בהדיא הלכתא כר״ש, לא2 סמכינן אלא אבתראי. כ״ש דהא דשמואל לאו בהאי ענינא איתמר כלל אליבא דר״י נפחא, כדפרישית. וא״נ דר׳ אמי, ממאי דאאינו פוסל, דלמא אפוסל, כדדחינן לה נמי בגמרא בדר״י נפחא אחדא בלחוד. ועוד, דעד כאן לא קס״ד בגמרא דבין אפוסל בין אאינו פוסל אלא אליבא דר״י נפחא, דאמר, פלוגתייהו בין בפוסל בין באינו פוסל. אבל אליבא דרבי אמי, כי פליגי, בפוסל, אבל באינו פוסל תרוייהו מודו להדדי. וכיון שכן, פסקא דשמואל ודאי אפלוגתייהו דפוסל. דאילו אאינו פוסל, פלוגתא אחריתי היא בעלמא, דר״ש ורבנן. הלכך, דשמואל לא מכרעא כלל במאי ה״ל למעבד. ומ״מ, אנן כבתראי עבדינן.
אשתכח השתא דאי ודאי אתברר מגמ׳ טעמיה דר׳ יוסי דכר׳ אמי הוא, קמא לה הלכתא כוותיה בהא דפליג את״ק, דכל שפוסל ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו. ומיהו, מאי דאמרי ת״ק דר׳ יוסי3 דע״פ עדים תרוייהו שריאן, הא לא עבדינן בה עובדא. הלכך, בין ע״פ ב״ד בין ע״פ עדים, לא שרינן אשת גיסו לגיסו, וה״ה לאשתו עליו [לדרבי יוסי]4, כל שפוסל ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו. [דברי כל אדם]5 הלכך, השתא נמי חיישינן לפירוקא דר׳ אמי ולא שרינן להו.
ובמיחש לתנאה, חיישינן לדר״י נפחא. הלכך, אחיו שקדש אשה וכן הוא שקדש אחות אשה והלכו למדינת הים ושמע שמתו, תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה, כר׳ יוסי אליבא דר״י נפחא וכר״ע הוא6 אף אשת אח ואחות אשה. ועוד, דרב נמי, אליבא דרב הונא, הכי ס״ל. זהו דעת רבינו הגדול ז״ל, וזהו שאמר למעלה (רי״ף יבמות ל׳.): וכיון דמתניתין כוותיה דר״ע, הלכתא כוותיה. כלומר, כיון דלא פליגא עליה סתמא דמתני׳, אף על גב דהוא יחיד פסקי׳ כוותיה. ומסוגיין אמרה, דהא איכא למיחש לה כדפרישית. [ומדבריו ניכר שבימי אמוראי היה.]7
ובודאי דאשת גיסו שנשאת ע״פ עדים, בין לר׳ אמי בין לר״י נפחא, לר׳ יוסי שריא. ולפיכך התירוה מקצת חכמי ישראל. אבל כיון דקי״ל דלא עבדינן עובדא במאי הוה לה למעבד, אי מתני׳ כרבי אמי, דאמר, התירה משום עדים, אנן לא קי״ל כר׳ יוסי אלא בכל שפוסל ע״י אחרים פוסל ע״י עצמו, כדפרישית, אבל בהא לא עבדינן עובדא, אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל ע״י שנים. 8שהרי עיקר איסור אשתו עליו אינה אלא משום אשת גיסו אגיסו. שאילו בא גיסו לבדו תחלה, אסרוה לאשת גיסו עליו והוציאוה מזה בגט. לפיכך, אף על פי שבאת אשתו של זה עמו, אסרוה. הלכך, בין על פי עדים בין ע״פ ב״ד, ה״ה והוא הטעם.
1. נראה דצ״ל: פסקו
2. תבה זו חסר בדפ״ר
3. נראה דצ״ל: ור׳ יוסי
4. נראה דצ״ל: כדברי רבי יוסי
5. איני יודע מה שייכות תיבות הללו כאן
6. שמא צ״ל: שהוסיף
7. אימרא זו תמוה. ונראה שיש כאן שבוש
8. נראה שיש כאן חסרון. ועיין בסוף ד״ש
למדינת הים. ושמעו שמת ונשא אחותה, ואחר כך באו. אשת גיסו אסורה. דמחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים. ואשתו שריא. דלא בעיא גיטא מיניה הך אשת גיסו כדפרישנא לעיל. שריא. דהואיל ולא בעיא גיטא כולי עלמ׳ ידעי דאינן נשואין ולא מחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים. אשתו אסירא. פי׳ ר״ש1 דהואיל ואהנו הני נשואין לפסלה לבעלה אהנו נמי להיות חשובה כאשתו לאסור אחותה עליו משום אחות אשה דרבנן. והעיקר דהואיל ואשת גיסו אסורה משום דמחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים, אע״ג דליכא למימר הכא גירש זה ונשא זה, מעתה צריכה הימנו גט כעין אשה שהלך בעלה למדינת הים, ונאסרה אשתו עליו משום אחות גרושתו. מאי עבידתיה. דאינו פוסל, מאן איירי בה לעיל. שריא. דהא קתני רישא נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו ולא בעיא גיטא משיני דקסבר מאי הוה לה למעבד מינס אניסא ולא קנסוה חכמים כדפרישנא לעיל. הילכך הואיל ונשאת בשני עדים ליכא למיגזר היכא דאזלי אשתו וגיסו אטו אשה שהלך בעלה למדינת [הים], דהא התם נמי שריא לבעלה. ולא שנא. אם נשאת אשת גיסו על פי עד אחד. דאשת גיסו אסורה. דאי שרית לה לבעלה אתי למשרי אשה שהלך בעלה למדינת הים ונשאת בעד אחד. ואשתו שריא, דהאי אשת גיסו לא בעיא גיטא מיניה שנאסור אשתו עליו משום אחות גרושתו. וליכא שמא יאמרו אשת איש יוצאה בלא גט, דהואיל ובאת אשתו כולי עלמא ידעי דאינן נשואין כלל דאחות אשתו נשא. ואמר ליה וכו׳. ולהאי אוקימתא דר׳ אמי ר׳ יוסי נמי כר׳ שמעון סבירא ליה. דפוסל על ידי אחרים. שאם הלך בעלה למדינת הים ונשאת בעד אחד ואחר כך בא, צריכה גט משיני ונאסרה לבעלה, היכא דאזלה אשתו וגיסו למדינת [הים] ושמעו שמתה אשתו בשני עדים וגיסו בעד אחד, ונשא אחות אשתו שהיא אשת גיסו, ואחר כך באו, צריכה הימנו גט משום דמחלפה באשה שהלך בעלה. ואסורה עליו אשתו. ולפי׳ ר״ש דלא מצריך גיטא אמרי׳ דהואיל ואהנו הני נשואין לפסלה על בעלה, דומיא דגירש אשתו ונשאת לאחר, אהנו נמי לאסור אשתו, שנראית כאחות אשתו. או משום קנסא, שלא יהא חוטא נשכר, שהוא יאסר על אחרים והוא ישאר בהיתרו הראשון. לעולם אסופא. דתנן ונשא את אחותה ואחר כך באתה אשתו, מותרת לחזור לו, וכדפרישנא ששמעה שמת בעלה בין בעד אחד בין בשני עדים. כלומ׳ ליכא חלוק באשה שהלך בעלה למדינת [הים] ונשאת ואחר כך בא, בין נשאת בעד אחד או בשני עדים, לעולם צריכה גט משיני ואסורה לשניהם, דלא סבירא ליה כר׳ שמעון. ומאי פוסל ואינו פוסל איכא הכא. הא דאזול אשתו וגיסו הא דאזול ארוסתו וגיסו. אשת גיסו אסירא כדפרישנא, דמחלפה ליה לגבי דידיה באשה שהלך בעלה למדינת הים. דהא לגבי דידיה ליכא שום אסורא אלא משום מחזיר גרושתו כדפרישנא לעיל. ואשתו שריא, דכולי עלמ׳ ידעי דאחות אשתו היא זאת, ואינן נשואין כלל וכדפרישנא לעיל. אשתו וגיסו. שזאת שהלכה עם גיסו כבר נשאה, כולי עלמ׳ ידעי שנשואי שניה אינן כלום ושריא לגיסו, דלא שיך הכא למימר דאמרי גירשה ועכשו מחזירה משניסת, דהא ידעי דלא נשאת לזה, דקלא אית לה למילתא. והכל יודעין דאחות אשתו היא, ואין כאן נשואין כלל ולא בעיא גיטא משיני ושריא לבעלה, ולא מחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים. אבל אם זאת שהלכה עם גיסו לא היתה לו אלא ארוסה ונשא את אחותה נאסרה עליו אשתו, דאמרי אינשי שזו שהלכה היה תנאי בקדושיה ולא נתקים ומפני זה נשא אחותה, ונשואי שניה נשואין גמורין הם ואשתו גמורה היא, שהרי הראשון גרשה, וזו שהלכה היא אחות אשתו. הילכך בעיא גיטא מיניה ונאסרה עליו אשתו משום אחות גרושתו. ולגיסו נאסרה זאת שנשא, דאמרי גירש זה ונשא זה, נומצא זה מחזיר גרושתו משניסת.
כר׳ יוסי. קס״ד דאכולה מילתא דר׳ יוסי קאי דהיכא דאזלה אשתו וגיסו, שריא אשת גיסו אגיסו והלה מותר באשתו, דלא מחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים, שהכל יודעין שבעלי אחיות הם וידעי דנשואי טעות הם ולא בעיא גיטא משיני. ואי אזלה ארוסתו וגיסו שניהם אסורים בנשותיהם, הואיל ואיכא למימר תנאי הוה ליה בקמייתא. ולקמיה מפרש מאי הרי היא כאשת איש. שקדש. שאם נשאה תרויהו מודו דמותרת לחזור לו, שהכל יודעין דבטעות נשאת, שאם גירשה ראשון לא היתה נשאת לאחיו. אבל בקדושין איכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין, והאי שפיר נסיב, ואי שרית לה לבעלה אמרי זה נושא גרושת אחיו. ליבם. לראשון שהוא עכשו יבם ותצא מזה ומזה. ושמואל. סבר אינה כאשת איש, ושריא לראשון שהוא עכשו יבם, דלא אמרי תנאי היה בקדושין, דמילתא דלא שכיחא היא, אלא אמרי דסהדי אטעינהו. אלמ׳ לית ליה לשמואל דלסקי אינשי אדעתייהו תנאי היה בקידושין, ואפי׳ אזול ארוסתו וגיסו שניהם מותרין בנשותיהם. אדר׳ יצחק. ופוסל דקאמ׳ כי אזלה ארוסתו וגיסו. דלמ׳ אדר׳ אמי קאמ׳. כשנישאת בעד אחד. ולא איירי בתנאה כלל, דאפי׳ באשתו וגיסו פסל, ואע״ג דליכא למיחש לתנאה הואיל ונשאת בעד אחד, משום דמחלפה באשה שהלך בעלה למדינת הים, כדפרישנא נשאת על פי עדים דאינו פוסל באשה אחרת על בעלה ולא בעיא גיטא מיניה, הכא דאזלה אפי׳ ארוסתו וגיסו שניהם מותרים בנשותיהם ולא בעיא גיטא מיניה, דלא חיישי׳ דלימרו תנאי היה בקדושין. והאי דשמואל דמותרת ליבם מיירי שנשאת בשני עדים, ולא קשיא דשמואל אדשמואל כלל. ור״ש2 כתב ודשמואל אדשמואל לא קשיא, דאחות אשה אי קדים אתי גיסו מקמי אשתו דהאי מיתסרא אשת גיסו אגיסו מיד ובעיא גט משיני, דאמרי גירש זה ונשא זה. ואי משום אשתו שהיא אחותה כבר מתה. אבל באשת אחיו מכי חזו דאתא אחיו תו לא אמרי מידי. והראב״ד3 תירץ דאסור אחות אשה לא ידעי ליה כולי עלמא שהיא אחות אשתו, משום הכי גזרי׳ משום אשה אחרת שהלך בעלה. אבל אשת אחיו ידועה היא לכל, וליכא למטעי בה דלימרו גירש זה ונשא זה. נראה שפירשו הא דשמואל אפי׳ בנשאת בעד אחד, ולא ידעתי למה. והעיקר מה שפירשנו דהא דשמואל לאו הלכתא היא.
1. ד״ה אלא.
2. ד״ה דלמא.
3. הובא בספר ההשלמה.
א שנינו במשנה שר׳ יוסי אומר: כל שפוסל על ידי אחרים — פוסל על ידי עצמו, ושאין פוסל על ידי אחרים — אינו פוסל על ידי עצמו. ושואלים: מאי קאמר [מה אמר] ר׳ יוסי, מה היא משמעות הדברים? אילימא [אם תאמר] דקאמר [מה שאמר] התנא קמא [הראשון] דאזיל [שהלכו] אשתו וגיסו למדינת הים ובא על כן בטעות על אחות אשתו, הנשואה לגיסו, ואז אשת גיסו אסירא [אסורה] על בעלה־הגיס, ואשתו שריא [מותרת] לו,
§ The mishna taught: Rabbi Yosei says: Whoever disqualifies others also disqualifies himself, and whoever does not disqualify others does not disqualify himself. The Gemara asks: What is it Rabbi Yosei is saying? If we say that the first tanna said that one’s wife and brother-in-law went overseas and he mistakenly had relations with his wife’s sister, who is married to his brother-in-law, and consequently the wife of his brother-in-law is forbidden to the brother-in-law, and his wife is permitted to him, this is problematic.
הכל
(5) וקא״ל וְקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי כִּי הֵיכִי דְּאִשְׁתּוֹ שַׁרְיָא אֵשֶׁת גִּיסוֹ נָמֵי שַׁרְיָא אִי הָכִי כׇּל שֶׁאֵין פּוֹסֵל ע״י עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵין פּוֹסֵל ע״י עַל יְדֵי עַצְמוֹ כֹּל שֶׁאֵין פּוֹסֵל ע״י עַל יְדֵי עַצְמוֹ אֵינוֹ פּוֹסֵל ע״י עַל יְדֵי אֲחֵרִים מִיבַּעְיָא לֵיהּ.
The Gemara elaborates: And according to this explanation, Rabbi Yosei says to the first tanna: Just as his wife is permitted to him, the wife of his brother-in-law is also permitted to her husband. Rabbi Yosei’s reasoning is that if he has not disqualified his wife to himself, due to the accidental nature of his relations with her sister, he should not disqualify the sister to her husband either. The Gemara continues: If so, the formulation of Rabbi Yosei’s statement is imprecise, as instead of saying: Whoever does not disqualify others does not disqualify himself, he should have said: Whoever does not disqualify himself, i.e., his sexual relations do not render his wife forbidden to him, does not disqualify others, i.e., the wife of the other man.
The Gemara elaborates: And according to this explanation, Rabbi Yosei says to the first tanna: Just as his wife is permitted to him, the wife of his brother-in-law is also permitted to her husband. Rabbi Yosei’s reasoning is that if he has not disqualified his wife to himself, due to the accidental nature of his relations with her sister, he should not disqualify the sister to her husband either. The Gemara continues: If so, the formulation of Rabbi Yosei’s statement is imprecise, as instead of saying: Whoever does not disqualify others does not disqualify himself, he should have said: Whoever does not disqualify himself, i.e., his sexual relations do not render his wife forbidden to him, does not disqualify others, i.e., the wife of the other man.
ואמר ליה ר׳ יוסי כי היכי דאשתו לא אסירא אשת גיסו נמי לא אסירא. כלומר, והוי טעמא דר׳ יוסי באשה שהלך בעלה למדינת הים דאסורה על בעלה, משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנשאת. אבל באחות אשה אי אפשר לומר כן, דמשום גרש זה ונשא זה ליכא, דהא אחות אשתו היא, מאי אמרת ניחוש לתרתי שמא יאמרו תנאי היה בנשואי זה וגירש גיסו את אשתו ונשאה הוא, לא היא, לפי שאין תנאי בנשואין ולא חיישינן לה. הלכך תרוייהו שריין דמימר אמרי סהדי אטעייה ליה כנ״ל.
וא״ל ר׳ יוסי כי היכי דאשתו לא אסיר׳ אשת גיסו לא אסיר׳ – פי׳ דע״כ כיון דאשתו מותרת לחזור לו לא נתן גט לאשת גיסו שאלו נתן לה גט א״כ אשתו אסורה משום דדמי לאחו׳ גרושתו וכיון דלא יהיב גט לאשת גיסו אינה אסורה על גיסו דקס״ד דאשה שהלך בעלה למ״ה דקנסי׳ ליה באיסור לבעלה ושצריכה גט מן השני הא בהא תליא וכל שאין השני נותן לה גט אינה אסורה על הראשון והכא ליכא גט כדאמרי משום דליכא למימר גירש זה ונשא זה.
גירסת הספרים והיא גרש״י ז״ל האי כל שאינו פוסל על יד עצמו אינו פוסל ע״י אחרי׳ מבעי ליה – ויש נסחאו׳ שגורסי׳ כל שאינו פוסל ע״י אחרים אינו פוסל ע״י עצמו כל שאינו פוסל ע״י עצמו אינו פוסל ע״י אחרים מיבעי ליה ומשמע דקשי׳ לרש״י ז״ל על גרסא זו דמשמ׳ דקשי׳ לן סיפא כל שאינו פוסל ע״י אחרי׳ דהא תקשי לן נמי רישא בכל הפוסל ע״י אחרי׳ וכו׳ מאי פוסל איכא הכא לר׳ יוסי להכי לא נקטי׳ בידן כלום מלישנא דמתני׳ אלא דפרכי׳ דלא ה״ל למתני כלום מההוא לישנ׳ אלא דליתני הכי כל שאינו פוסל ע״י עצמו וכו׳ ומיהו יש לפרש לאידך נסחי דלרבות׳ נקטי סיפא דר׳ יוסי דאפי׳ סיפא דמיירי בהתיר׳ כעין אוקמת׳ דידן תקשי לן לישנ׳ דמשתבש הוא שעושה מן העקר טפל וכו׳.
וקאמר ליה [ואמר לו] ר׳ יוסי: כי היכי [כמו] שאשתו שריא [מותרת] לו — אשת גיסו נמי שריא [גם כן מותרת] לבעלה, והנימוק הוא, שכיון שאינו פוסל את אשתו לעצמו, שכן נישואיו עם אחותה היו בטעות, גם אינו פוסל לאחרים, ומעירים: אי הכי [אם כך], הביטוי שהשתמש בו ר׳ יוסי במשנה אינו מכוון לדברים, שלא היה צריך לומר כל שאין פוסל על ידי אחרים — אין פוסל על ידי עצמו, אלא: כל שאין פוסל על ידי עצמו, שבעילה זו אינה אוסרת את אשתו עליו — אינו פוסל על ידי אחרים גם את אשת האחר, מיבעיא ליה [צריך היה לו לומר]!
The Gemara elaborates: And according to this explanation, Rabbi Yosei says to the first tanna: Just as his wife is permitted to him, the wife of his brother-in-law is also permitted to her husband. Rabbi Yosei’s reasoning is that if he has not disqualified his wife to himself, due to the accidental nature of his relations with her sister, he should not disqualify the sister to her husband either. The Gemara continues: If so, the formulation of Rabbi Yosei’s statement is imprecise, as instead of saying: Whoever does not disqualify others does not disqualify himself, he should have said: Whoever does not disqualify himself, i.e., his sexual relations do not render his wife forbidden to him, does not disqualify others, i.e., the wife of the other man.
הכל
(6) וְאֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּאֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא אִשְׁתּוֹ נָמֵי אֲסִירָא הָתִינַח כֹּל שֶׁפּוֹסֵל כֹּל שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵל מַאי עֲבִידְתֵּיהּ.
But rather, one might explain Rabbi Yosei’s teaching in the reverse manner: Just as the wife of his brother-in-law is forbidden to her husband, his own wife is also forbidden to him. This works out well with regard to the clause that starts with: Whoever disqualifies, as he disqualifies others, i.e., his brother-in-law’s wife to his brother-in-law, and therefore he also disqualifies his wife to himself. However, the continuation of the statement: Whoever does not disqualify, what is its purpose? This clause has no apparent relevance to Rabbi Yosei’s statement.
But rather, one might explain Rabbi Yosei’s teaching in the reverse manner: Just as the wife of his brother-in-law is forbidden to her husband, his own wife is also forbidden to him. This works out well with regard to the clause that starts with: Whoever disqualifies, as he disqualifies others, i.e., his brother-in-law’s wife to his brother-in-law, and therefore he also disqualifies his wife to himself. However, the continuation of the statement: Whoever does not disqualify, what is its purpose? This clause has no apparent relevance to Rabbi Yosei’s statement.
אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה – הואיל ואהנו הני נשואין לפוסלה על בעלה אהנו נמי להיות חשובה כאשתו ולאסור את אחותה עליו משום אחות אשה מדרבנן.
כל שאין פוסל מאי עבידתיה – אינו פוסל מאן איירי בה לעיל.
כל שאין פוסל מאי עבידתיה – ולא מסתבר למימר כל שאין פוסל ע״י אחרים כמו שאחות אשתו פנויה דלישנא דכל שאינו פוסל ע״י אחרים משמע דאיכא אחרים שאין פוסל על ידם.
התינח כל שפוסל כל שאינו פוסל מאי עבידתיה – ק״ל, דילמא כל שהלכה אשתו לבדה קאמר, דליכא אחרים שאחותה פנויה, אינו פוסל ע״י עצמו. וי״ל שאינו פוסל ע״י אחרים משמע דאיתנהו אינוא פוסל בהםב.
א. בנדפס: ואינו.
ב. וכן כ׳ תוד״ה כל שאין פוסל.
אלא כי היכי דאשת גיסו אסורה אשתו נמי אסורה – פי׳ דקנסי׳ לאשת גיסו בגט כדין אשה דעלמ׳ שאמרו לה מת בעלה ואע״ג דהכ׳ לא שייך טעמ׳ דגרש זה ונשא את זה א״ה קנסי׳ לי׳ בגט כדי שלא תחלוק בין אשה לאשה שאין הכונ׳ בגט אלא משום קנס ועוד דגזרי׳ בזו שבאו אשתו וגיסו אטו היכ׳ שבא גיסו לבד דבעי׳ למקנס בגט כאשה דעלמ׳ שאין אשתו בכאן די״ל שמת׳ אשתו וגרש גיסו אחות׳ ונשא׳ הוא ועוד דדחקי׳ נפשי׳ לומר גירש זה ונשא את זה דתנאה הוא לזה כאשתו ולא נתקיים ואינה אשתו וגירש זה לאחות׳ ונשא׳ לזה דלאו אחות אשתו היא ואע״ג דה״מ רחוקים עבדי׳ הכי כדי לקנוס אשה שהלך בעלה וכו׳ ונשאה על פי עד א׳ לעשות גדר לתקנת חכמים שהקלו בתחלתה בדבר שבערוה החמור וכו׳.
ואלא, יש לפרש את דברי ר׳ יוסי להיפך: כי היכי [כמו] שאשת גיסו אסירא [אסורה] לבעלה, אשתו נמי אסירא [גם כן אסורה] לו, ומעתה, התינח [נניח] שזה מסביר את מה שאמר ״כל שפוסל״, לומר, שכיון שהוא פוסל אחרים, את אשת גיסו על גיסו — פוסל גם כן את אשתו עליו. אלא ההמשך ״כל שאינו פוסל״ מאי עבידתיה [מה מעשהו] מה עניינו לכאן? שהרי אין לו קשר לדברי ר׳ יוסי.
But rather, one might explain Rabbi Yosei’s teaching in the reverse manner: Just as the wife of his brother-in-law is forbidden to her husband, his own wife is also forbidden to him. This works out well with regard to the clause that starts with: Whoever disqualifies, as he disqualifies others, i.e., his brother-in-law’s wife to his brother-in-law, and therefore he also disqualifies his wife to himself. However, the continuation of the statement: Whoever does not disqualify, what is its purpose? This clause has no apparent relevance to Rabbi Yosei’s statement.
הכל
(7) א״ר אָמַר רַבִּי אַמֵּי אַרֵישָׁא נִיסֵּת ע״פ עַל פִּי ב״ד בֵּית דִּין תֵּצֵא וּפְטוּרָה מִן הַקׇּרְבָּן עַל פִּי עֵדִים תֵּצֵא וְחַיֶּיבֶת בְּקׇרְבָּן יִפָּה כֹּחוֹ שֶׁל ב״ד בֵּית דִּין שֶׁפֹּטְרָהּ מִן הַקׇּרְבָּן.
Rabbi Ami said: Rabbi Yosei’s statement does not refer to this halakha, but to the first mishna of the chapter, which taught that if a woman whose husband went overseas was informed that he was dead and she married by permission of the court she must leave her new husband and is exempt from bringing an offering. If she married based on the testimony of witnesses, without the authorization of the court, she must leave and is liable to bring an offering. In this regard, the power of the court is enhanced, as she is exempt from an offering.
Rabbi Ami said: Rabbi Yosei’s statement does not refer to this halakha, but to the first mishna of the chapter, which taught that if a woman whose husband went overseas was informed that he was dead and she married by permission of the court she must leave her new husband and is exempt from bringing an offering. If she married based on the testimony of witnesses, without the authorization of the court, she must leave and is liable to bring an offering. In this regard, the power of the court is enhanced, as she is exempt from an offering.
א״ר אמי – האי כל שאינו פוסל ארישא קאי דאיירי באינו פוסל ע״י אחרים דאיירי לעיל בנשאת על פי עדים תצא והיא מותרת לבעלה וקתני סיפא ואחר כך באתה אשתו מותרת לחזור לו לא שנא ע״פ עדים שאמרו לו מתה אשתך ולאחות אשתו אמרו מת בעליך דאשת גיסו שריא לחזור לבעלה לא שנא ע״פ עד אחד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא.
א״ר אמי ארישא – פרש״י ז״ל האי כל שאינו פוסל דקתני ר׳ יוסי אריש׳ קאי אבל מה דקתני כל שפוסל אסיפא כדפרי׳ דבדידי׳ ל״ק לן מידי ואינו מחוור דבהא אוקמתא דעביד ר׳ אמי איכ׳ פירוש׳ אבל מאי דקתני ר׳ יוסי כל שפוסל וכיון דכן אמאי פלגי׳ מימר׳ דקאי לצדדין לכ״נ דה״פ אלא אמר רבי אמי ארישא ודכוות׳ בתלמוד.
גרש״י ז״ל דקאמר ת״ק לא שנא ע״פ עדים ול״ש ע״פ ב״ד דאשת גיסו אסורה אשתו שריא – פי׳ ואתי׳ כרבנן דאמרי דנשאת ע״פ עדים דאינו פוסל ע״י אחרים אתי כר״ש דסבר ע״פ עדים מותרת לחזור לו דאמרי׳ מאי הוה ליה למעבד אבל ברוב נסחאות גרסי׳ וקא׳ ת״ק ל״ש ע״פ עדים דאשת גיסו שריא ול״ש ע״פ ב״ד דאשת גיסו אסורה ולפי זה אתא אף הוא דת״ק אליב׳ דר״ש ואינו מחוור ויש שפי׳ דלכלהי נסחי איכא לפרושי דת״ק ור׳ יוסי כרבנן באשה דעלמא שנשאת ע״פ עדים. ומיהו אף ר״י מוד׳ דאיסו׳ דיד׳ אינו מן הדין דמאי היה לה למעבד אלא שהפריזו בתקנתם בעדים משום נשאת ע״פ ב״ד א״נ כדי שתדקדק כל אשה הרבה בעצמה בלא לינש׳ אלא אחר התר ברור שאין בו בית מיחוש וכעין גזירה דרבנן היא אבל הכא באשתו וגיסו מילת׳ דלא שכיח שיעידו על שניהם שמתו וישא הוא אשת גיסו מילת׳ דלא שכיח׳ אוקמוה אדינ׳ למי׳ מאי ה״ל למעבד ושריא ליה וכ״ש לר׳ יוסי דמקל בה כי היכי דלא תקנוס אחותה מפני גיטא ונכון הוא והא דאמרי׳ דאף על גב דאשת גיסו אסורה אשתו שרי׳ היינו משום דאסרי׳ אשת גיסו על גיסו ולא תהיה צריכה גט ממנו רצה לומר מזה שנשאה דאלו צריכה גט ממנו אי אפשר שתהא אשתו מותרת לו כדמוכח בהדי סוגיין דלעיל דאמרינן דמתני׳ דלא כר״ע משום דלר״ע צריכה גט ולא אשכחן שום התר שתה׳ אחות אשתו צריכ׳ ממנו גט ותהא אשתו מותרת לו וזו ראיה גמורה דלעול׳ אין אשתו מותר׳ לחזו׳ לו אלא כשאין אשת גיסו צריכ׳ גט ממנו וזה ברו׳ ופלוגתא דת״ק ור׳ יוסי לפום האי אוקמת׳ היינו דת״ק סבר דאשת גיסו בלא גט נמי אסרי׳ לה אגיסו דלא תלינן אסורה אגט כיון דלא אפשר ור׳ יוסי סבר דאסורה וגט כי הדדי נינהו וכל היכ׳ דאינה צריכה גט אין אוסרים אותה על גיסו וע״פ עדים אינו פוסל ע״י אחרים ונפטור אשת גיסו בלא גט ותה׳ מותרת על גיסו ותהא אשתו מותרת לחזור לו אבל נשאת ע״פ ב״ד שהקלו בתחלתה לא סגיא אלא לאסור על גיסו וכיון דכן צריכה גט וכיון שהיא צריכה גט ע״כ אשתו אסורה לחזור משום דדמיא לאחות גרושתו וכ״פ ר״ח ז״ל והגאון ז״ל.
אמר ר׳ אמי: דבריו של ר׳ יוסי מתייחסים לא להלכה זו אלא ארישא [לראש הפרק] ששנינו שם: ניסת (נישאת) על פי בית דין — תצא ופטורה מן הקרבן. נישאת על פי עדים בלא הוראת בית דין — תצא וחייבת בקרבן. יפה כחו של בית דין שפטרה מן הקרבן.
Rabbi Ami said: Rabbi Yosei’s statement does not refer to this halakha, but to the first mishna of the chapter, which taught that if a woman whose husband went overseas was informed that he was dead and she married by permission of the court she must leave her new husband and is exempt from bringing an offering. If she married based on the testimony of witnesses, without the authorization of the court, she must leave and is liable to bring an offering. In this regard, the power of the court is enhanced, as she is exempt from an offering.
הכל
(8) וְקָאָמַר ת״ק תַּנָּא קַמָּא ל״ש לָא שְׁנָא עַל פִּי עֵדִים דְּאֵשֶׁת גִּיסוֹ שַׁרְיָא ול״ש וְלָא שְׁנָא ע״פ עַל פִּי בֵּית דִּין דְּאֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא.
Rabbi Ami explains: And accordingly, if his wife and brother-in-law went overseas and witnesses came and testified that they were both dead, the first tanna says that it is no different whether the wife of his brother-in-law married him based on the testimony of witnesses alone, in which case the wife of his brother-in-law is permitted to her husband, as she is considered as having acted under duress, having heard testimony that her husband was dead, and it is no different if she married him by permission of the court, as although the wife of his brother-in-law is prohibited, his own wife remains permitted to him.
Rabbi Ami explains: And accordingly, if his wife and brother-in-law went overseas and witnesses came and testified that they were both dead, the first tanna says that it is no different whether the wife of his brother-in-law married him based on the testimony of witnesses alone, in which case the wife of his brother-in-law is permitted to her husband, as she is considered as having acted under duress, having heard testimony that her husband was dead, and it is no different if she married him by permission of the court, as although the wife of his brother-in-law is prohibited, his own wife remains permitted to him.
לא שנא ע״פ עדים דאשת גיסו שריא – פי׳ דסבירא ליה כר׳ שמעוןא, ול״ש ע״פ ב״ד דאשת גיסו אסירא אשתו שריא, פי׳ ע״פ ב״ד, כגון שבא עד א׳ והעיד על גיסו שמת, ובאו שנים והעידו על אשתו של זה שמתה שישא את אחותה, שאלו עדב בה אינו נאמן, כדאיתמר לעילג, הילכך אשת גיסו ודאי אסירא, ואשתו שריא. ואיכא למימר דכיון דאשתו שריא, לא בעיא אשת גיסו גט, דאי בעיא גט ממילא איתסרא, דהויא לו אחות גרושתוד. ומיהו אשת גיסו אסורה בלא גט, משום דמחלפא באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים, אבל להצריכה גט אי אפשר, שלא תאסר אשתו על זה. ואיכא למימר, כיון דמחלפא מצריכין לה גט, כדי ש[לא]ה יאמרו עליה הרואה זו שלא ראה אחותהו, גרש זה ונשא זה. וכן נמי משום שמא יבא גיסו קודם לאשתוז, ויאמרו גרש זה ונשא זה, ואפי׳ כן אין אוסרין אשתו עליו, שכל הרואה אשתו שהיא קיימת אין לחוש לכלום, ואע״פ שאחותה מגורשת בגט מבעלה של זוח. ואמר ר׳ יוסי, ע״פ ב״ד דפוסל ע״י אחרים משום גזרה, פוסל ע״י עצמו, פי׳ לדברי הכלט לר׳ יוסי צריכה גט, ואע״פ שאין לתלות נשואין בתנאי, אם אתה אוסר זו ונותן גט ומתיר את זו, שויתינהו למילי דרבנן כי חוכא וטלולא, הילכך שתיהן שוותי.
ואפשר לפרש, דכולי עלמא בעלמא באשת איש שנשאת בין ע״פ ב״ד בין ע״פ עדים כדרבנן סבירא להו, דאמרי חוששין לה משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ולא תלינן לקולא, אלא הכא כיון דאיכא אשתו ליכא למימר הכי, ולא אסרוה אלא גזרה משום אשת איש שהלך בעלה לבדו, הילכך בשני עדים אין מחמירין עליה לגזור בה בשביל אחרת, אבל בעד א׳ צריכין אנו להחמיר עליה מ״מ, שאלמלא חומר שבסופה לא הי׳ עד אחד נאמןכ בתחלתה, ומש״ה לא מייתי בגמ׳ רישא דקתניל מותרת לחזור לומ. ומיהו ר׳ יצחק נפחא לית לי׳ הך סברא, אלא לתנא קמא בין ע״פ ב״ד בין ע״פ עדים אשת גיסו אסיראנ. ודאמר לעולם אסיפא, פירש״י ז״לס אסיפא כדנקיט ואזיל סדרא דמתני׳ בנשאת בעד אחד. ולא היא, אלא לעולם אסיפא היינו את״ק, כדקס״ד מעיקרא, ובין בעד אחד בין בשני עדים ודלא כר׳ שמעון.
א. דלעיל פז ב שאמר שאם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו, ודלא כהמפרשים דת״ק ס״ל כרבנן, עיין במאירי ובריטב״א.
ב. בנדפס: שע״א בה.
ג. צד א.
ד. עיין בתוס׳ לעיל צד ב ד״ה אשת גיסו אסורה. ועיין ברשב״א שמסיק דאשת גיסו לא צריכה גט, ושכן נראה מדברי ר״ח והרי״ף, אלא דשם כתב דגם לא חיישינן למיחלפא, אבל רבינו כתב בסמוך דאסורה בלא גט משום דמיחלפא.
ה. כן הגיה בנדפס.
ו. בנדפס הוסיף כאן במרובעות: פי׳ שאינו יודע שאחותה קיימת.
ז. בנד׳ הוסיף כאן במרובעות: ויסברו שאשתו מתה.
ח. וכן כתב הרשב״א בשם יש מי שפירש, ועיי״ש שכתב שכן פירש הרמב״ם בפירושי המשנה. ועיי״ש מה שהאריך להקשות על פירוש זה, ועיין בריטב״א.
ט. בנדפס תוקן: ״להכי״, במקום ״לדברי הכל״. ונראה שא״צ, והכונה לאלו שנחלקו בדברי חכמים דפליגי אר״י אם אשת גיסו צריכה גט כמו שהביא רבינו דבריהם, מודים דלר׳ יוסי צריכה גט.
י. עיין ברשב״א שהאריך להסביר פירוש זה.
כ. בכי״א ובנדפס: מהימן עליה. וברשב״א: נאמן עליה.
ל. בנדפס נוסף כאן במרובעות: ניסת שלא ברשות.
מ. עיין ברשב״א שהביא פירוש זה בשם יש מי שפירש, ומסיק: ואינו מחוור בעיני.
נ. עיין ברשב״א שהאריך לבאר שיטת ר״י נפחא. ועיין בריטב״א.
ס. ד״ה לעולם אסיפא.
תנא קמא סבר לא שנא על פי בית דין. כלומר בעד אחד, ולא שנא שלא על פי בית דין אלא בעדים אשת גיסו אסורה דלא אמרינן מאי הוה ליה למיעבד אשתו שריא. ויש מי שפירש (עיין רמב״ן ד״ה לא שנא בא״ד ואיכא למימר) דאשת גיסו דאסורה עליו צריכה גט משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים ואי נמי משום שמא יבא גיסו קודם לאשתו ואמרו גרש זה ונשא זה, ואפילו הכי אין אוסרין אשתו עליו, שכל הרואה אשתו שהיא קיימת אין לחוש לכלום אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה של זו. וכן פירש הרמב״ם ז״ל בפירושי המשנה (מ״ה) שאשת גיסו צריכה גט. ולדידי קשיא לי דהא ודאי משמע דכל שאשת גיסו יוצאה ממנו בגט, ממילא הויא לה אשתו אחות גרושתו ואסירא, כדאיתא לעיל (יבמות צד:) דאמרינן לימא מתניתין וכו׳ דאמר ר״ע בעיא גט ממילא איתסרא ליה דהויא לה אחות גרושתו, ואם איתא מאי קושיא, לימא אפילו תימא ר׳ עקיבא ואפילו הכי אשתו שריא מהאי טעמא דאמרן ומאי דוחקייהו דרב גידל ורב חייא בר יוסף אמר רב דאוקמה לדר״ע בקדושין דוקא ולא בנשואין. אלא ודאי משמע דאשת גיסו דאסירא לא מצרכינן לה גיטא, כדי שלא תאסר אשתו עליו, דהא ודאי אשה שהלך בעלה למדינת הים עיקרא דמלתא לא מצרכינן לה גיטא אלא כדי לברר איסורו של ראשון, ולא משום דחיישינן בעיקר תקנתא לשמא יאמרו גירש זה ונשא זה, דהא בנתקדשה בלבד לא חיישינן לה, אלא דבנשאת דעבדא איסורא אזלינן לחומרא וחיישינן. והיכא דאפשר מצרכינן לה גיטא, היכא דלא אפשר כי הכא דלא תהא אשתו אסורא עליו מיסר אסרינן לה גיטא לא מצרכינן לה. מאי אמרת אתי לאיחלופי באשה שהלך בעלה למדינת הים, לא אלים האי חששא למיסר עליה איתתא על בעלה. אי נמי דאשה שהלכה למדינת הים לא שכיחא ולא גזרינן בה. וכל שכן שנחוש לאשה שהלכה למדינת הים היא וגיסו ואתי גיסו קודם לאשתו דלא שכיחא כולי היא, לא חיישינן ולא גזרינן בה. וכענין שאמרו בירושלמי (ה״ו) דגרסינן התם כתיב ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה, ואומר אף הכא תחת אישך פרט לאונסין, אמר רב מתניא גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דרך האיש לצאת למדינת הים ואין דרך של אשה לצאת למדינת הים. וכן נראה מדברי ר״ח ורב אלפסי ז״ל דאשת גיסו לא צריכה גט.
ומיהו לר׳ יוסי אשת גיסו צריכה גט דכיון דאשתו נמי אסירא, אשת גיסו מצרכינן לה גיטה כדי לברר איסורו של ראשון. וטעמא דר׳ יוסי דפסיל אשתו עליה משום דכיון דאשת גיסו אסירא אגיסו, צריכה גט משום דמחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים, וזמינן דקדים ואתי גיסו בלא אשתו, והויא לה כאשה שהלך בעלה דאזלינן לחומרא, וחיישינן לשמא יאמרו מתה אשתו של זה וגירש גיסו ונשא הוא ונמצא אשת איש יוצאה בלא גט. וכיון שאתה מצריך את זו גט ממילא איתסרא אשתו עליה דהויא לה אחות גרושתו ועל פי עדים דלא מיפסלא אפילו אשת גיסו אגיסו לדעת ר׳ יוסי, היינו טעמא משום דסבר לה כר׳ שמעון דתנן במתניתין (יבמות פז:) נשאת שלא ברשות בית דין מותרות לחזור לו דמינס אניסא דמאי הוה לה למיעבד.
ויש מי שפירש דבאשת איש דעלמא אפילו נשאת שלא ברשות בית דין אסורה לחזור לו בין לתנא קמא בין לר׳ יוסי כרבנן דמתניתין, דחיישינן שמא יאמרו גרש זה ונשא זה ולא תלינן להקל. אבל הכא כיון דאיכא אשתו ליכא למימר הכי, אלא גזרה משום אשה שהלך בעלה למדינת הים. והלכך סבירא ליה לר׳ יוסי דבשני עדים אין מחמירין עליה לגזור בה בשביל אחרת כיון דמדינא שרייא. אבל בעד אחד דמדינא לא שרייא דאין עד אחד נאמן בכל מקום, צריכין אנו להחמיר עליה, דאי לאו חומר שהחמרת עליה בסופה לא היה עד אחד נאמן עליה בתחלתה. ואינו מחוור בעיני דהא ודאי משמע דלכולי עלמא עיקר איסורא דאשת איש שנשאת על פי עדים, אלו משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אלא משום קנסא בעלמא דקנסינן לה משום דלא דייקא שפיר. ותדע לך דהא בנתקדשה דלא עבד איסורא לא אשכחן מאן דפליג ומותרת לחזור לו, ולא חיישינן לשמא יאמרו כדאיתא בריש פרקין (יבמות פח:) ובכדי לא אמרינן דר׳ יוסי פליג עלה כיון דאיכא לפרושי לדר׳ יוסי שפיר דסבירא ליה כר׳ שמעון.
ומיהו לאוקמתא דר׳ יצחק נפחא הוי טעמא דר׳ יוסי משום גזרה שמא יאמרו. ושמא פליג אפילו בנתקדשה ומצריכה גט. ואי נמי אזיל בה לקולא משום דלא עבדא איסורא. ומכל מקום לדר׳ אמי למה לן לדחוקי נפשין כולא היא. ומתשובתו של רב ששת נמי אתה למד דאמר לעיל כי ניים ושכיב מר אמרה להא שמעתא הלכתא מכלל דפליגי על פי עדים מאי הוה לה למיעבד מינס אניסא, ואם איתא דמשום גזירה דשמא יאמרו היא, מאי קאמר מינס אניסא, והא אנן משום גזרה אסרינן לה. ורב פפא נמי היכי הוה סלקא דעתך למשרייה משום מאי הוה לה למיעבד. אלא ודאי מאן דאסר לאו עיקרא משום גזרה היא אלא משום קנס, וכדי לברר איסורו של ראשון מצרכינן לה גיטא. וכיון שכן לא שנא אשת איש שהלך בעלה לבדו, לא שנא שהלכה אשתו וגיסו, כולהו לרבנן דמתניתין קנסינן לה דהאי נמי הוה ליה למידק. ומסתמא אף לר׳ יוסי כן כנ״ל.
הא דאמרינן לא שנא על פי בית דין. פירוש כגון שבא עד אחד והעיד על גיסו שמת, ובאו שנים והעידו על אשתו של זה שמתה שישא את אחותה, דאלו עד אחד באשה שמתה שתכנס אחותה לביתה אינו נאמן כדאמרינן לעיל.
ולפי זה אם יצאו אשתו ובעל אחות אשתו (גיסו) למדינת הים ובאה עדות שמתו שניהם, וקאמר [ואמר] התנא קמא [הראשון]: לא שנא [אינו שונה] הנישאת על פי עדים בלבד, שאז אשת גיסו שריא [מותרת] לבעלה, שכיון שנישאת על פי עדים, נחשב הדבר לאונס, ואשתו גם כן מותרת לו. ולא שנא [שונה] הנישאת על פי בית דין שאז אף שאשת גיסו אסירא [אסורה], בכל אופן אשתו מותרת.
Rabbi Ami explains: And accordingly, if his wife and brother-in-law went overseas and witnesses came and testified that they were both dead, the first tanna says that it is no different whether the wife of his brother-in-law married him based on the testimony of witnesses alone, in which case the wife of his brother-in-law is permitted to her husband, as she is considered as having acted under duress, having heard testimony that her husband was dead, and it is no different if she married him by permission of the court, as although the wife of his brother-in-law is prohibited, his own wife remains permitted to him.
הכל
(9) וְקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי עַל פִּי בֵּית דִּין דְּפוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ עַל פִּי עֵדִים דְּאֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.
Rabbi Ami continues his explanation. And Rabbi Yosei says to the first tanna: One who married by permission of the court, who disqualifies others, he also disqualified himself to his own wife; however, in the case of one who married based on the testimony of witnesses who does not disqualify others, I agree that he does not disqualify himself, and his wife is permitted to him.
Rabbi Ami continues his explanation. And Rabbi Yosei says to the first tanna: One who married by permission of the court, who disqualifies others, he also disqualified himself to his own wife; however, in the case of one who married based on the testimony of witnesses who does not disqualify others, I agree that he does not disqualify himself, and his wife is permitted to him.
וקא״ל רבי יוסי – בעל פי ב״ד פליגנא עלך דהואיל ופוסל על ידי אחרים פוסל ע״י עצמו אבל בעל פי עדים מודינא לך.
וקאמר ליה [ואמר לו] ר׳ יוסי: בנישאת על פי בית דין שפוסל על ידי אחרים — פוסל גם על ידי עצמו. אבל על פי עדים שאינו פוסל על ידי אחרים, מודה אני להלכה זו שאינו פוסל על ידי עצמו ואשתו מותרת לו.
Rabbi Ami continues his explanation. And Rabbi Yosei says to the first tanna: One who married by permission of the court, who disqualifies others, he also disqualified himself to his own wife; however, in the case of one who married based on the testimony of witnesses who does not disqualify others, I agree that he does not disqualify himself, and his wife is permitted to him.
הכל
(10) רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא אָמַר לְעוֹלָם אַסֵּיפָא (הָא דִּנְסֵיב אֵשֶׁת גִּיסוֹ וְהָא דִּנְסֵיב אֲרוּסַת גִּיסוֹ) הָא דְּאָזְלִי אֲרוּסָתוֹ וְגִיסוֹ הָא דְּאָזְלִי אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ וְקָאָמַר תַּנָּא קַמָּא לָא שְׁנָא אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ וְלָא שְׁנָא אֲרוּסָתוֹ וְגִיסוֹ אֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא וְאִשְׁתּוֹ שַׁרְיָא.
Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Actually, Rabbi Yosei is referring to the latter clause of the mishna, and the explanation is as follows: This is referring to one who married his brother-in-law’s wife, and that case is referring to one who married his brother-in-law’s betrothed. Alternatively, this involves a situation where his betrothed and his brother-in-law went overseas, whereas that concerns a situation when his wife and his brother-in-law went abroad. And the first tanna said: It is no different whether the ones who left were his wife and his brother-in-law, and it is no different whether they were his betrothed and his brother-in-law. Either way his brother-in-law’s wife is forbidden to her husband and his own wife or betrothed is permitted to him.
Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Actually, Rabbi Yosei is referring to the latter clause of the mishna, and the explanation is as follows: This is referring to one who married his brother-in-law’s wife, and that case is referring to one who married his brother-in-law’s betrothed. Alternatively, this involves a situation where his betrothed and his brother-in-law went overseas, whereas that concerns a situation when his wife and his brother-in-law went abroad. And the first tanna said: It is no different whether the ones who left were his wife and his brother-in-law, and it is no different whether they were his betrothed and his brother-in-law. Either way his brother-in-law’s wife is forbidden to her husband and his own wife or betrothed is permitted to him.
לעולם אסיפא – כדנקט ואזיל סידרא דמתניתין בנשאת בעד אחד ומאי פוסל ואין פוסל איכא חדא דאזיל אשתו וגיסו למדינת הים וחדא דאזיל ארוסתו וגיסו למדינת הים.
וקאמר ת״ק לא שנא אשתו וגיסו לא שנא ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסירא – וא״ת ומנא ליה דלת״ק אשת גיסו אסורה דלמא לת״ק אפי׳ בארוסתו וגיסו שריא אשת גיסו כיון דלא בעיא גט כי היכי דלרבי יוסי היכא דלא בעיא גט אשת גיסו משני כגון באשתו וגיסו קאמר דאשת גיסו שריא ואר״י דמדאיירי ת״ק בשריותא דאשתו ובאשת גיסו לא איירי ש״מ דאשת גיסו אסורה אגיסו אע״ג דלא בעיא גט וליכא למימר דתנאה הוה ליה וגירש זה ונשא זה דבכל ענין קנסי רבנן אבל ר׳ יוסי ודאי לא קניס לחזור לגיסו אלא היכא דבעיא גט דדמיא למחזיר גרושתו כמו בארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין ושמואל דאמר בסמוך דארוסת אחיו אינה כאשת איש סבר לה כרבנן בחדא דבתנאה לא תלו אינשי וסבר לה כר׳ יוסי בחדא דהיכא דלא בעיא גט לא דמיא למחזיר גרושתו ולא מיתסרא משום קנס.
רבי יצחק נפחא אמר לעולם אסיפא – פי׳ לעולם אסיפא כשנשאת ע״פ עד א׳ והא דאזיל אשתו וגיסו וכו׳ וקאמ׳ ת״ק ל״ש אשתו וגיסו ול״ש ארוסתו וגיסו. אשת גיסו אסורה ואשתו שריא פי׳ דקסבר דלעולם לא קנסי׳ אשת גיסו בגט כיון דליכא למימר גרש זה ונשא זה ועוד שרואי׳ אשתו קיימת וכ״ת דנגזור אטו היכא דבא גיסו לבדו לא גזרי׳ דהא מילת׳ דלא שכיח היא ולא עבדי׳ ליה גזירות ואי משום דדמו אינשי תנאה בנשואי אשתו ויאמרו שגירש גיסו לאחו׳ אשתו ונשאה הוא קסבר דלעולם לא תלו אינשי בתנאה ואפי׳ בקדושי וכ״ש בנשואין הלכך אין כאן גט לאשת גיסו לעולם ותאסר לגיסו בלא גט ותהא אשתו מותרת לו ור׳ יוסי סבר דאשתו וגיסו אין אשת גיסו צריכה גט ממנו כיון דאשתו בנשואי׳ נשאה לא תלו בהו אינשי תנאה וליכא למימר גרש זה ונשא זה אבל בארוסתו וגיסו תלו תנאה בקדושי ארוסתו ויאמרו גרש זה ונשא זה וצריכ׳ גט ממנו וכיון שכן שהוא פוסל אשת גיסו בגט אף אשתו אסורה לו דדמי לאחות גרושה (בנשואי׳ שאינו פוסל אשת גיסו בגט אף אשתו אסורה לו דדמיא לאחות גרושה) ובנשואין שאינו פוסל אשת גיסו לר׳ יוסי היינו שאינו פוסלה בגט כדאמרן אבל מ״מ אסורה היא על גיסו בלא גיטו של זה משום מה שהקלתה בתחלת׳ שאין האיסור תלו בגט כל היכא דלא אפשר בגט אבל מדברי רש״י ז״ל נר׳ שאינו פוסלה כלל לר׳ יוסי והוא מותרת לגיסו ואינו מחוור.
בד״ה לעולם אסיפא כו׳ הים וקאמר ליה כו׳ כצ״ל והד״א:
תוס׳ בד״ה וקאמר ת״ק כו׳ דלא בעיא גט. נ״ב פי׳ דהתוס׳ סוברים דת״ק דר׳ יוסי סובר להך שנויא דר׳ יצחק נפחא דאין תנאי כלל לא בנשואין ולא בקדושין ולא בעיא גט אלא באשת איש כת״ק דברייתא וכן פירשתי לעיל בהפוך הדף בד״ה ולאו אתמר עלה ודו״ק:
בפרש״י בד״ה לעולם אסיפא כו׳ הלכך הוא פוסל ע״י אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע״י עצמו עכ״ל פי׳ דכיון דבעיא גיטא מיניה דלא לימא א״א יוצאה בלא גט כו׳ פוסל נמי ע״י עצמו ואיתסרא ליה אתתיה עליה דהוי ליה אחות גרושתו ע״כ מדברי הרי״ף והרא״ש ורש״י קיצר בפירושו דע״כ אית לן למימר הכי דכיון דאיתסרא אשת גיסו לגיסו משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה וה״ל מחזיר גרושתו משניסת מהאי טעמא נמי תבעי גט משני דשמא יאמרו גירש זה ונמצא א״א יוצאה בלא גט וק״ל:
ר׳ יצחק נפחא [הנפח] אמר: לעולם הדברים מוסבים אסיפא [על סוף משנתנו], אלא שיש לחלק: הא [זה] — דנסיב [כשנשא] את אשת גיסו, והא [וזה] — דנסיב [כשנשא] את ארוסת גיסו. וכך היו הדברים: הא [זה] — דאזלי [שהלכו] ארוסתו וגיסו למדינת הים, הא [זה] — דאזלי [שהלכו] אשתו וגיסו, וקאמר [ואמר] התנא קמא [הראשון]: לא שנא [שונה] אם היו אלה אשתו וגיסו, ולא שנא [שונה] אם היו אלה ארוסתו וגיסו — אשת גיסו אסירא [אסורה] לבעלה ואשתו שריא [מותרת] לו,
Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: Actually, Rabbi Yosei is referring to the latter clause of the mishna, and the explanation is as follows: This is referring to one who married his brother-in-law’s wife, and that case is referring to one who married his brother-in-law’s betrothed. Alternatively, this involves a situation where his betrothed and his brother-in-law went overseas, whereas that concerns a situation when his wife and his brother-in-law went abroad. And the first tanna said: It is no different whether the ones who left were his wife and his brother-in-law, and it is no different whether they were his betrothed and his brother-in-law. Either way his brother-in-law’s wife is forbidden to her husband and his own wife or betrothed is permitted to him.
הכל
(11) וְקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ דְּלֵיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּנִשּׂוּאִין דְּאֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי אַחֵר אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ אֲרוּסָתוֹ וְגִיסוֹ דְּאִיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּקִידּוּשִׁין וּפוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים אַף פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ.
Rabbi Yitzḥak Nappaḥa continues his interpretation. And Rabbi Yosei said to the first tanna: If his wife and his brother-in-law left, in which case it cannot be said that he had a condition with regard to his marriage to his wife, i.e., that the finalization of the marriage was pending on the fulfillment of some condition, everyone would realize that his marriage to her sister was a mistake and she is therefore permitted to his brother-in-law. Consequently, as he does not disqualify another, he does not disqualify himself either. If, however, it was his betrothed and his brother-in-law who left, when it can be mistakenly said that he had a condition with regard to his betrothal and the condition was unfulfilled, his brother-in-law’s wife is therefore prohibited from returning to his brother-in-law. And therefore, as he disqualifies others he also disqualifies himself, and his betrothed is forbidden to him.
Rabbi Yitzḥak Nappaḥa continues his interpretation. And Rabbi Yosei said to the first tanna: If his wife and his brother-in-law left, in which case it cannot be said that he had a condition with regard to his marriage to his wife, i.e., that the finalization of the marriage was pending on the fulfillment of some condition, everyone would realize that his marriage to her sister was a mistake and she is therefore permitted to his brother-in-law. Consequently, as he does not disqualify another, he does not disqualify himself either. If, however, it was his betrothed and his brother-in-law who left, when it can be mistakenly said that he had a condition with regard to his betrothal and the condition was unfulfilled, his brother-in-law’s wife is therefore prohibited from returning to his brother-in-law. And therefore, as he disqualifies others he also disqualifies himself, and his betrothed is forbidden to him.
וקא״ל רבי יוסי אשתו דליכא למימר תנאה הואי ליה – להאי באשתו ראשונה וכ״ע ידעי דנשואי שניה טעות הן ולא אתי למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפילו גירשה בעלה אסורה להאי ומידע ידעי דסהדי אטעינהו אינו פוסל ע״י גיסו כשאר אשה הנשאת בעד אחד דהתם הוא דאתי למימר גירש זה כו׳ ואי מחזיר אמרי זה מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל הכא לא הלכך אין פוסל נמי על ידי עצמו אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין סברי אינשי דנשואי שניה נשואין גמורין ואמרי גירשה בעלה ונשאה זה ואי משום אחות אשה תנאה הוה לו בקדושי ראשונה ולא נתקיים ואי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משניסת הלכך הוא פוסל על ידי אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע״י עצמו ולתנא קמא טעמא דהניסת בעד אחד אסורה לחזור לאו משום שמא יאמרו זה מחזיר גרושתו משנשאת אלא משום דקנסוה רבנן משום דלא דייקא שפיר הלכך כל מאן דנסבה פסל לה אקמא. ה״ג: הא דאזיל אשתו וגיסו והא דאזיל ארוסתו וגיסו, וה״ג: אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה ה״ל בנשואין דאין פוסל על ידי אחרים. לישנא אחרינא גרס לה: הא דנסיב אשת גיסו והא דנסיב ארוסת גיסו, ואין אדם יכול להעמידה.
אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הוה ליה בנשואין וכו׳ – קשיא לי, אכתי לישנא דמתני׳ קשיא, דכל שאינו פוסל משמע דמילתא פשיטא היא דאינו פוסלא, ות״ק הא לא מודה בה. ואיכא למימר, דכיון דאשתו וגיסו אינו פוסל ע״י אחרים אלא משום דמחלפא, מש״ה קאמר וכל שאינו פוסל ע״י אחרים מפני שאינו פוסל ע״י עצמוב, כלומר שאינו בדין לפסול ע״י עצמו וא״א לפסול ע״י אחריםג. א״נ, לאו דוקא, אלא ה״ק אינו פוסל ע״י אחריםד, וכל שאינו פוסל ע״י אחרים אינו פוסל ע״י עצמו.
א. בכי״ב: פשיטא היא דכל שאינו פוסל.
ב. בנדפס נוסף כאן במרובעות: על אחרים.
ג. בנדפס נוסף כאן במרובעות: אלא משום דמחלפא ולכן אינו פוסל ע״י עצמו.
ד. שם במרובעות: ופליג את״ק דסבר פוסל.
אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הו״ל בנשואין דאינו פוסל ע״י אחרים. פירוש אפילו נשאת על פי ב״ד ובעד אחד, דסבירא ליה דכולה מלתא משום גזרה שמא יאמרו גרש זה ונשא זה הוא, והכא ליכא למיגזר, אלא כולי עלמא ידעי דסהדי אטעינהו ומינס אניסא, והלכך אינו פוסל על ידי אחרים. אבל ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקדושין, ואיכא למיחש שמא יאמרו גרש זה ונשא זה פוסל על ידי אחרים וצריכה גט וממילא איתסרא לה אשתו דהויא לה אחות גרושתו.
וקאמר ליה [ואמר לו] ר׳ יוסי: אשתו וגיסו, דליכא למימר תנאה הוה ליה [שאין מקום לומר כי תנאי היה לו] בנשואין עם אשתו, והכל יודעים שנישואיו עם אחות אשתו היו בטעות, ומותרת לגיסו. וכיון שאינו פוסל על ידי אחר — אינו פוסל גם על ידי עצמו, אבל אם היו אלה ארוסתו וגיסו, דאיכא למימר [שיש מקום לטעות ולומר] תנאה הוה ליה [תנאי היה לו] בקידושין ולכן אסורה אשת גיסו לחזור לגיסו, וכיון שפוסל על ידי אחרים — אף פוסל על ידי עצמו וארוסתו תיאסר עליו.
Rabbi Yitzḥak Nappaḥa continues his interpretation. And Rabbi Yosei said to the first tanna: If his wife and his brother-in-law left, in which case it cannot be said that he had a condition with regard to his marriage to his wife, i.e., that the finalization of the marriage was pending on the fulfillment of some condition, everyone would realize that his marriage to her sister was a mistake and she is therefore permitted to his brother-in-law. Consequently, as he does not disqualify another, he does not disqualify himself either. If, however, it was his betrothed and his brother-in-law who left, when it can be mistakenly said that he had a condition with regard to his betrothal and the condition was unfulfilled, his brother-in-law’s wife is therefore prohibited from returning to his brother-in-law. And therefore, as he disqualifies others he also disqualifies himself, and his betrothed is forbidden to him.
הכל
(12) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי וְהָאִתְּמַר יְבָמָה רַב אָמַר הֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אִישׁ וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינָהּ כְּאֵשֶׁת אִישׁ וְאָמַר רַב הוּנָא כְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת הָאִשָּׁה וְהָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו וְעָמַד וְנָשָׂא אֶת אִשְׁתּוֹ.
§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Yosef strongly objects to this: And did Shmuel actually say this? But wasn’t it stated that they disputed the status of a yevama: Rav said that she is like a married woman, and Shmuel said that she is not like a married woman. And Rav Huna said that this dispute concerns a case where his brother betrothed a woman and that brother went off overseas, and the one left behind heard that his brother was dead and he arose and married his brother’s wife, in levirate marriage, and subsequently the missing brother returned.
§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Yosef strongly objects to this: And did Shmuel actually say this? But wasn’t it stated that they disputed the status of a yevama: Rav said that she is like a married woman, and Shmuel said that she is not like a married woman. And Rav Huna said that this dispute concerns a case where his brother betrothed a woman and that brother went off overseas, and the one left behind heard that his brother was dead and he arose and married his brother’s wife, in levirate marriage, and subsequently the missing brother returned.
הלכה כרבי יוסי – קסלקא דעתך אכולא מילתא דרבי יוסי קאי שמואל ואמר דהאי דמתסרא אשה הנשאת בעד אחד משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה והוא מחזיר גרושתו משנשאת וכל היכא דאיכא למימר הכי מיתסרא ואפילו היא אחות ארוסתו של ראשון הואיל ואיכא למימר תנאה הוה ליה בקמייתא.
הרי היא כאשת איש – רב הונא מפרש מאי היא.
ואמר רב הונא – מאי אשת איש דקאמר רב כגון שקידש אחיו אשה כו׳ שאלמלא נשאה ראשון תרווייהו מודו דמותרת לחזור לו דליכא למימר מחזיר גרושתו הוא דהא הכל יודעים שטעות היתה שאם גירשה לא היתה נשאת לאחיו אבל קידש בההיא אמר רב הרי היא כאשת איש הניסת בעד אחד שאסורה לבעלה וזו נמי אסורה לראשון שהוא עכשיו יבמה דאמרי אינשי הראשון תנאה הוה ליה בקדושין ולא נתקיים ומותרת היתה לשני ועכשיו יוצאה משני ונושאה ראשון ונמצא נושא את אשת אחיו.
איתמר יבמה רב אמר הרי היא כאשת איש ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריא ליה והלכה כרב חדא דקי״ל הלכתא כרב באיסורין ועוד דקאי כר״ע דחייש דלמא אמרינן תנאה הוא בקדושין ועל זה הטעם יש להעמיד פסק הרב אלפס כר״ע משום דקאי כרב דקי״ל כותיה באיסורי וזה הטעם הוא יותר נכון מהטעם שכתב הרב ז״ל משום דהא קיימא מתני׳ כותיה [דמתניתין] אליבא דדברי הכל הוא ואפילו לרבי עקיבא:
איתמר יבמה רב אמר ה״ה כא״א ושמואל אמר אניה כא״א ואמר ר״ה כגון שקידש אחיו את האשה והלך למד״ה ושמע שמת איחיו ועמד ונשא את אשתו רב אמר ה״ה כא״א ואסירי ליה ושמואל אמר אניה כא״א ושריא לי׳ ואתיא כר״ע דחייש לתנאה ושמואל כרבנן דלא חייש לתנאה. וכיון דקי״ל הל׳ כרב באיסורי הל׳ כר״ע ואשת אח ואחות אשה בקידושי׳ צריכות הימנו גט, ודוקא בארוסת אחיו פליגי דאיכא למיחש לתנאה אבל בנשואת אחיו מודי ואע״ג דבע״א נתיבמה כיון דלא בעי גיטא ממנה מותרת לחזור לראשון דהיכא אמרינן תצא מזה ומזה היכא דבעי גט משני אבל הכא דלא בעי גט משני ולא מחזי כמחזיר גרושתו או בנושא גרושת אחיו לא קנסי׳ לה משום דלא דייקא:
ומי אמ׳ שמואל הכי – פי׳ דקס״ד שפסק כר׳ יוסי אליבא דר׳ יצחק נפחא אמר דבארוסתן שרו אינשי תנאה בקדושי׳ שלו והיינו דפרכי׳ ליה דבאידך אמר שמואל שאינה כאשת איש ואוקמא רב הונ׳ ע״י קדושי׳ וקסבר דאפי׳ בקדושי׳ לא שרו אינשי תנאה וכדמפרש ואזיל והיינו דאוקמה רב הונא כשקדש אחיו את האשה דאלו כשנשאה אפי׳ רב מודה דלא שדו בה אינשי תנאה כי חזקה שאין אדם עושה בעולתו בעולת זנות.
ואמר רב הונא אמר רב כגון שקדש אחיו את האש׳ והלך למ״ה ושמע שמת וכו׳ – פי׳ שמע עפ״י עד א׳ ונשאה בתורת יבום ועל כרחינו יש לנו לפרש כך דאי בב׳ עדים הא אפי׳ באש׳ איש דעלמא אליבא דרב מותר לחזור לו כדאית׳ בריש פרקי׳ ושמע מינה דעד א׳ נאמן ביבמה.
גרש״י ז״ל וכל הספרים רב אמ׳ הרי היא כאשת איש ואסורה ליבמה ושמואל אמר אינה כאשת איש ומותר׳ ליבמ׳ – ופרש״י ז״ל דבעלה הראשון קרי יבמה דלגבי קדושי הב׳ יבמה הוא דאלו ליבמ׳ ממש דהיינו השני היכא שרי לה שמואל והרי בעלה קיים ור״ח ז״ל פי׳ דברי׳ כפשוטן שאסורה ליבמה לאחר מיתת הראשון שהרי אינה יוצא׳ מהשני אלא בגט ונאסר על הא׳ וכיון שנאסר עולמי׳ כ״ש שנאסר׳ על הב׳ עולמי׳ דה״ל כמחזי׳ אשתו שגירש ושמואל סבר אינ׳ כא״א דלא תלו אינשי בקדושי ראשון תנאי היו אלא יאמרו טעות הם לגמרי ואינה צריכה גט מממנה וכיון שכן מותרו׳ לראשון ומותרו׳ לשני לאחר מותו כדין יבמה בעלמא וכו׳.
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כר׳ יוסי. מתקיף לה [מקשה על כך] רב יוסף: ומי [והאם] אמר שמואל הכי [כך]? והאתמר [והרי נאמר] שחלקו בדבר יבמה, רב אמר: הרי היא כאשת איש, ושמואל אמר: אינה כאשת איש. ואמר רב הונא והסביר כי מחלוקת זו עוסקת במקרה כגון שקדש אחיו את האשה, והלך לו למדינת הים ושמע האח שהיה כאן שמת אחיו, ועמד ונשא את אשתו כיבם ואחר כך חזר אחיו.
§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. Rav Yosef strongly objects to this: And did Shmuel actually say this? But wasn’t it stated that they disputed the status of a yevama: Rav said that she is like a married woman, and Shmuel said that she is not like a married woman. And Rav Huna said that this dispute concerns a case where his brother betrothed a woman and that brother went off overseas, and the one left behind heard that his brother was dead and he arose and married his brother’s wife, in levirate marriage, and subsequently the missing brother returned.
הכל
(13) דְּרַב אָמַר בהֲרֵי הִיא כְּאֵשֶׁת אִישׁ וַאֲסוּרָה לַיָּבָם וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֵינָהּ כְּאֵשֶׁת אִישׁ וְשַׁרְיָא לֵיהּ.
As Rav said that she is like a married woman who married another man based on testimony that her husband was dead and is therefore forbidden to the yavam, i.e., to her first husband, who is called the yavam after his brother married her. And Shmuel said that she is not like a married woman, and is permitted to him. This apparently contradicts Rav Yehuda’s ruling in the name of Shmuel that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as here too people might mistakenly think that the original betrothal included an unfulfilled condition and she should therefore be forbidden to him as the wife of his brother.
As Rav said that she is like a married woman who married another man based on testimony that her husband was dead and is therefore forbidden to the yavam, i.e., to her first husband, who is called the yavam after his brother married her. And Shmuel said that she is not like a married woman, and is permitted to him. This apparently contradicts Rav Yehuda’s ruling in the name of Shmuel that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as here too people might mistakenly think that the original betrothal included an unfulfilled condition and she should therefore be forbidden to him as the wife of his brother.
ושמואל אמר אינה כאשת איש ושריא – לראשון דלא אמרי תנאה הוה דמלתא דלא שכיחא היא אלא ידעי דטעות הוא ואטעינהו סהדי. אלמא לשמואל לא מסקי אינשי תנאה אדעתייהו וגבי ארוסתו וגיסו אמאי אמר שמואל הלכה כרבי יוסי דמיתסרא אשת גיסו לגיסו.
ואסורה ליבם. פירש רש״י ז״ל (ד״ה ואמר רב הונא) ואסורה לזה שהוא עכשיו יבמה דהיינו הראשון שקדשה. ואינו מחוור. ור״ח ז״ל פירש אסורה ליבמה זה שנשאה עכשיו. והכי קא פריך, אם איתא לדר׳ יצחק דאמר כל שהוא על ידי קדושין והלך למדינת הים דאיכא למימר תנאה הו״ל בקדושין ולא נתקיים התנאי ובטלי אותן קדושין, וזה השני שפיר נסיב ואינה יוצאה מתחתיו אלא בגט, וכל היוצאה מתחת השני בגט אסורה לחזור לראשון, וזו ארוסת ראובן ששמעו שמת ראובן ונשאה שמעון אחיו ואחר כך בא ראובן כיון שאינה יוצאה מתחת ידי שמעון אלא בגט אסורה לראובן לעולם. וכיון שנאסרה לראובן אף על פי שמת אחר כך ראובן אסורה לשמעון לעולם ליבום שהרי כבר נאסרה על אחיו ע״כ.
(צו.) ובדרב המנונא קא מפלגי ורב אמר הרי היא כאשת איש – פי׳ שאם זינתה אסורה ליבמה וכדרב המנונא ולית לן השתא לישנא בתרא דרב דאמר נשואין יש בה כזנות וכדרב המנונ׳ ומיהו למאי דאמר׳ דקדושי׳ תופסין ביבמה פליגי יש לנו לומר דכ״ע לית להו דרב המנונא ואית לן לישנא בתרא דרב דלעיל ושמואל אמר אינה כאשת איש ותפסי בה קדושין על הספק ולענין הלכה פסק רב אלפס ז״ל דכיון דלא אתברר הא דשמואל אליבא דמאן פסק כר׳ יוסי לא שרי אשת גיסו אגיסו מספקא וכו׳ וכבר הארכתי בזה בחדושי׳ הארוכי׳.
גמ׳ כאשת איש ושריא ליה וכו׳. עיין לעיל צג ע״ב תד״ה עד אחד ולקמן קז ע״א תד״ה ב״ש ודף קיז ע״א תד״ה חוץ מחמותה:
שרב אמר: הרי היא כאשת איש שנישאת על פי עדות שמת בעלה — ואסורה ליבם, כלומר, לבעלה הראשון שאחרי שנשא אותה אחיו הוא נקרא היבם, ושמואל אמר: אינה כאשת איש, ושריא ליה [ומותרת לו]. והרי זו סתירה למה שאמר רב יהודה בשם שמואל שהלכה כר׳ יוסי, שגם כאן יש מקום לטעות ולומר שהראשון היה לו תנאי בקידושין ולא נתקיים, ולאחר שנשאה אחיו אסורה עליו משום אשת אחיו!
As Rav said that she is like a married woman who married another man based on testimony that her husband was dead and is therefore forbidden to the yavam, i.e., to her first husband, who is called the yavam after his brother married her. And Shmuel said that she is not like a married woman, and is permitted to him. This apparently contradicts Rav Yehuda’s ruling in the name of Shmuel that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as here too people might mistakenly think that the original betrothal included an unfulfilled condition and she should therefore be forbidden to him as the wife of his brother.
הכל
(14) א״ל אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וּמִמַּאי דְּכִי אָמַר שְׁמוּאֵל הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא קָאָמַר גדִּלְמָא אַדְּרַבִּי אַמֵּי קָאָמַר וְאִי נָמֵי אַדְּרַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא מִמַּאי דְּאַפּוֹסֵל
Abaye said to Rav Yosef: And from where do you know that when Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, he was speaking of the explanation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa with regard to Rabbi Yosei’s opinion? Perhaps he was speaking of the explanation of Rabbi Ami, that Rabbi Yosei is referring to the difference between one who married by permission of the court and one who did so based on the testimony of witnesses. And even if one accepts the claim that Shmuel’s ruling endorses the interpretation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, from where do you know that he was referring to the clause: One who disqualifies?
Abaye said to Rav Yosef: And from where do you know that when Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, he was speaking of the explanation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa with regard to Rabbi Yosei’s opinion? Perhaps he was speaking of the explanation of Rabbi Ami, that Rabbi Yosei is referring to the difference between one who married by permission of the court and one who did so based on the testimony of witnesses. And even if one accepts the claim that Shmuel’s ruling endorses the interpretation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, from where do you know that he was referring to the clause: One who disqualifies?
דלמא אדרבי אמי – כדתרצה רבי אמי לטעמא דרבי יוסי דלא איירי בתנאה כלל דאפילו באשתו וגיסו נמי פוסל ואע״ג דליכא למיחש לתנאה. ודשמואל אדשמואל תו לא קשיא דלא דמי אחות אשה ואשת אח דאחות אשה אי קדים ואתא גיסו מקמי אשתו הא מיתסרא אשת גיסו מיד אגיסו ובעיא גט משני משום שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואי אמרת משום אחות אשה אמרי מתה אשתו אבל באשת אחיו מכי חזו דאתא אחיו תו לא אמרי גירש זה ונשא זה דהא גרושת אחיו היא לו.
וא״נ אדרבי יצחק נפחא ממאי דאפוסל – קאמר שמואל הלכה ותקשה לך דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל והאי דקאמר הלכה כרבי יוסי אאין פוסל קאמר לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא.
אמר ליה אביי וממיא דכי אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי אדר׳ יצחק נפחא קאמר וכו׳. ולא איתברר הא דרב יהודה אמר שמואל הלכה כר׳ יוסי אמאי קאי אדר׳ אמי או אדר׳ יצחק נפחא קאמר כו׳. ואי נמי אפוסל או אאינו פוסל. הלכך לענין אשתו נקטינן לחומרא, דהיכא דאזיל ארוסתו וגיסו תרוייהו אסירין, דחיישינן לשמא יאמרו תנאה הו״ל בקדושין ותלינן להחמיר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, והלכך שתיהן אסורות ויוצאת בגט. ואי נמי אשתו וגיסו בשנשאת על פי עד אחד אשתו נמי אסירא כר׳ יוסי אליבא דר׳ אמי, דדלמא רב יהודה אדר׳ אמי קאי ואפוסל קאי. אבל אשתו וגיסו בשנשאת על פי עדים לכולי עלמא אשתו שריא, בין לר׳ אמי בין לר׳ יצחק נפחא, דלרב בין ארוסתו בין אשתו שריין, ולר׳ יוסי באשתו מודה ובארוסתו בלחוד הוא דאסר אליבא דר׳ יצחק נפחא ותמהני על הרמב״ם ז״ל שכתב בפירוש המשנה (מ״ה) והלכה כר׳ יוסי שאוסר הארוסה להחזירה ליעקב לבד ע״כ. דהא ודאי אף הנשואה שנשאת ע״פ ב״ד ובעד אחד אית לן למיסר מספיקא וכמו שכתבתי.
ולענין אשת גיסו כתב הרב אלפסי ז״ל דכיון דלא אתברר הא דשמואל אליבא דמאן מיניהו פסק, לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא. והראב״ד (מובא בספר הזכות להרמב״ן) הגיה עליו דבנשאת ע״פ עדים אית לן למישרי אשת גיסו אגיסו דבין לר׳ אמי בין לר׳ יצחק נפחא שריא. והלכך בין דקאי שמואל אדר׳ אמי בין דקאי אדר׳ יצחק נפחא, על פי עדים מיהא שריא. ואף על גב דבאשה בעלמא לא אמרינן מאי הוה לה למיעבד כדאיתא לעיל, התם הוא משום דאיכא למיגזר שמא יאמרו גרש זה ונשא זה, אבל הכא כיון דאחות אשתו היא ולא מיתסרא בלתא דנפשה אלא משום דאתי לאיחלופי באשה אחרת שהלך בעלה למדינת הים, מסתייה דגזרינן בה בנשאת בעד אחד דדמיא לפשיעה, אבל בנשאת בעדים לא גזרינן בה, דשני עדים דמשקרי מלת דלא שכיחא היא.
והרמב״ן נר״ו (שם) כתב דאי מתניתין כר׳ אמי מתוקמא, איכא למימר דשמואל אפוסל קאי, כלומר דעל פי ב״ד דפוסל ע״י אחרים, פוסל ע״י עצמו. אבל בע״פ עדים אף על פי שר׳ אמי ור׳ יצחק נפחא שוין בדבר זה דאשת גיסו שריא אגיסו, אין הלכה כמוהו, דלא עבדינן עובדא דמאי הוה לה למיעבד. אלא כל שפוסל על ידי עד אחד פוסל על ידי שנים, דעיקר איסור אשת גיסו אגיסו משום שמא יבא גיסו לבדו ויוציאוה בגט, משום חומרא דגרש זה ונשא זה ומעתה אשתו אסורה עליו לכשתבא שהיא אחות גרושה שלו. ולא ירדתי לסוף דעת רבינו נר״ו במה שכתב דאשתו נמי אסורה עליו לכשתבא, דהא לכולי עלמא בין לרבנן בין לר׳ יוסי בדאזיל אשתו וגיסו אשתו שריא, ואם הם לא אסרוה אנו מאיזה טעם נאסור. ואם תאמר שנחוש לדברי מי שמצריך לאשת גיסו [גט וממילא מיתסרא אשתו משום אחות גרושה. הא ליתא, דהא רבנן דאסרי אישת גיסו] אגיסו לאפוקה בגט ואפילו הכא קא שרו אחתיה עליה, משום דכל מאן דחזי דאחותה קיימת לא חייש לכלום, אף על פי שאחותה מגורשת בגט מבעלה וכדכתיבנא לעיל. ועוד דלא איתברר ההוא פירושא. וצ״ע (עיין עצי ארזים אה״ע סי׳ ט״ו סקי״ב ובקרן אורה כאן).
אמר ליה [לו] אביי: וממאי דכי [וממה יודע אתה שכאשר] אמר שמואל? הלכה כר׳ יוסי על פירושו של ר׳ יצחק נפחא לדברי ר׳ יוסי קאמר [אמר]? דלמא [שמא] על פירושו של ר׳ אמי קאמר [אמר], שדברי ר׳ יוסי מתייחסים להבדל בין נישאת על פי בית דין ובין נישאת על פי עדים? ואי נמי [ואם גם כן] נפרש את פסקו של שמואל על דברי ר׳ יצחק נפחא, ממאי [ממה] אתה מסיק שמה שפסק הלכה כר׳ יוסי, הוא על הלכה זו של ״פוסל״,
Abaye said to Rav Yosef: And from where do you know that when Shmuel said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, he was speaking of the explanation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa with regard to Rabbi Yosei’s opinion? Perhaps he was speaking of the explanation of Rabbi Ami, that Rabbi Yosei is referring to the difference between one who married by permission of the court and one who did so based on the testimony of witnesses. And even if one accepts the claim that Shmuel’s ruling endorses the interpretation of Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, from where do you know that he was referring to the clause: One who disqualifies?
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
יבמות צה: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה יבמות צה:, רי"ף יבמות צה: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י יבמות צה:, תוספות יבמות צה:, בעל המאור יבמות צה: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., ראב"ד כתוב שם יבמות צה: – מהדורת הרב חיים פריימן ז"ל (תשס"ג), ברשותם האדיבה של בני משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההשלמה יבמות צה:, פסקי רי"ד יבמות צה:, רמב"ן יבמות צה: – מהדורת מכון הרב הרשלר, בעריכת הרב משה הרשלר ובאדיבות משפחתו (כל הזכויות שמורות), ההדיר: הרב שמואל דיקמן. המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רמב"ן מלחמות ה' יבמות צה: – מהדורת הרב אביאל אורנשטיין, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל הזכויות שמורות, וכל שימוש אחר אסור., רשב"א יבמות צה: – מהדורות על־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי יבמות צה: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר' אברהם מן ההר יבמות צה: – מהדורת הרב אביגדור אריאלי, ברשותם האדיבה של המהדיר והמו"ל, הרב שמואל וינגרטן והרב אברהם קפלן (כל הזכויות שמורות ואסור לשמור או להדפיס מטקסט זה למעט קטעים בודדים עבור דפי מקורות וכדומה), ריטב"א יבמות צה:, מהרש"ל חכמת שלמה יבמות צה:, מהרש"א חידושי הלכות יבמות צה:, גליון הש"ס לרע"א יבמות צה:, פירוש הרב שטיינזלץ יבמות צה:
Yevamot 95b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Yevamot 95b, Rif by Bavli Yevamot 95b, Rashi Yevamot 95b, Tosafot Yevamot 95b, Baal HaMaor Yevamot 95b, Raavad Katuv Sham Yevamot 95b, HaHashlamah Yevamot 95b, Piskei Rid Yevamot 95b, Ramban Yevamot 95b, Ramban Milchamot HaShem Yevamot 95b, Rashba Yevamot 95b, Meiri Yevamot 95b, R. Avraham of Montpellier Yevamot 95b, Ritva Yevamot 95b, Maharshal Chokhmat Shelomo Yevamot 95b, Maharsha Chidushei Halakhot Yevamot 95b, Gilyon HaShas Yevamot 95b, Steinsaltz Commentary Yevamot 95b