הלל בבא על [אחות]6 אשתו שלא פסל את אשתו7 על8 מה נחלקו בבא על חמותו שבית שמאי אומ׳ פסל ובית הלל אומ׳ לא פסל אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה כר׳ יהודה ההוא דעבד איסורא מחמותיה9 איתייה10 רב יהודה ונגדיה אמר ליה11 אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר׳ יהודה אסרתה לאיתתך עלך איסורא דלעלם12:
(1) 
אֲחוֹת אִשָּׁה דִּבְמֵזִיד לָא אֲסִירָא מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּשׁוֹגֵג לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן וּמְנָלַן דְּלָא אֲסִירָא דְּתַנְיָא {במדבר ה׳:י״ג} אוֹתָהּ אוֹתָהּ שְׁכִיבָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ אוֹסַרְתָּהּ.
אֲחוֹת אִשָּׁה דִּבְמֵזִיד לָא אֲסִירָא מִדְּאוֹרָיְיתָא בְּשׁוֹגֵג לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן וּמְנָלַן דְּלָא אֲסִירָא דְּתַנְיָא {במדבר ה׳:י״ג} אוֹתָהּ אוֹתָהּ שְׁכִיבָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ אוֹסַרְתָּהּ.However, with regard to a wife’s sister, where even if the sister sins intentionally the wife is not forbidden to him by Torah law, if he did so unwittingly the Sages did not decree with regard to him. And from where do we derive that she is not forbidden? As it is taught in a baraita that in the verse: “A man, when his wife goes aside…and a man lies with her” (Numbers 5:12–13), the emphasis of “her” teaches: It is her intercourse with another man that renders her forbidden to her husband, but the intercourse of her sister does not render her forbidden.
1. אותה: כ״י נ : ״שכבת זרע״.
2. אחותה: כ״י פרמה : ״אחרים״.
3. שהוא: מוסב על האיסור. כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים: ״שהיא״, וכן בהמשך שם, מוסב על האשה.
4. אוסרתה: כ״י נ : ״אסורה״.
5. ועל: כ״י פרמה : ״על״.
6. אחות: כ״י נ , כ״י פרמה , דפוסים. חסר בכ״י בהמ״ל 695 .
7. את אשתו: כ״י פרמה רק: ״אשתו״. חסר בדפוסים.
8. על: דפוסים: ועל (וכלעיל בדברי ר׳ יהודה).
9. מחמותיה: כ״י נ : ״בחמותיה״.
10. איתייה: כ״י פרמה : ״אתא״. כ״י נ , דפוסים: ״אתייה״.
11. ליה: חסר בכ״י פרמה .
12. איסורא דלעלם: כ״י נ : ״איסור עולם״.
אחות אשה – דאפילו במזיד בא על אחותה לא מיתסרא אשתו עילויה מדאורייתא כדקתני לקמן הלכך בשוגג כו׳.
אותה – ושכב איש אותה.
איסור קל אשת איש – וא״ת מה לאשת איש שכן יש בה מיתת ב״ד תאמר באחות אשה דלית בה רק כרת ונהי דאין האוסרה אוסרה כל ימיו מ״מ פירכא גמורה היא כיון דשמעינן ביה חומרא שאינה באחות אשה וי״ל דלא בעי ללמוד חומרא אלא איסורא וא״כ איסור קל הוא שאינו גדול כאיסור אחות אשה שאיסורה כל ימיו אבל תימה מה לאשת איש שכן נטמא הגוף וי״ל דעבדינן ק״ו מספק סוטה דשמא לא נטמא הגוף:
ושמואל אמר אינה כאשת איש ואמאי הא איכא למימר תנאה הו״ל ליבם בקדושין ולא היתה אשתו ושריא לזה שנשאה וא״כ אסירא לחזור לו ליבם א״עג דלא שייך למימר גירש זה ונשא זה ונמצא מחזיר גרושתו כמו באשת איש דהא בכל ענין אסור אשת אחיו מ״מ איכא למיחש שמא יאמרו תנאי הו״ל בקדושין כמו דאמר ר׳ יוסי לעיל ונמצא שנושא היבם שהלך למדינת הים גרושת אחיו:
דלמא אדר׳ אמי [קאמר] דלא מיירי כלל בתנאי קסבר דלא מסקי אינשי אדעתייהו תנאה כלל ולא תקשי משמואל לשמואל וא״ת מ״מ תקשי משמואל לשמואל דכי היכי דאמר שמואל לעיל דעל פי בית דין אסורה אשת גיסו אגיסו אע״ג דלא שייך שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דבכל ענין מתסרא משום אחות אשה כמו כן נימא הכא דאסורה לבעל כאשת איש דמה לי אחות אשה מה לי אשת אח וי״ל דדוקא באחות אשה שייך לומר גירש זה ונשא זה כגון היכא שבא גיסו ממדה״י קודם לאשתו ואז מן הדין אסורה עליו גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואחות אשתו לא הויא שנאמר [דמתה] אשתו במדה״י ומעתה לא הותר לו אף כי באה האשה אחרי כן אבל הכא לא שייך לומר גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה דמיד שבא היבם גלוי וידוע הוא שאסורה לזה שנשאה משום אשת אחיו ואפילו גירש אסורה לעולם ול״נ דא״כ הו״ל לאפלוגי לעיל בין היכא שבא גיסו קודם לאשתו והיכא שבאה אשתו קודם לגיסו. ונראה לריב״ן לפרש דלא קשה משמואל לשמואל דלעיל היינו משום דנשאת ע״פ ב״ד דלא דייקא שפיר עבדא איסורא ולהכי קנסוה רבנן דאסירא לבעל אבל הכא איירי לשמואל דנשאת ע״פ עדים דלא עבדא איסורא דלא מציא למידק טפי ולא קנסוה רבנן אכן לעולם לא אמרינן טעמא משום גזרה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ורב סבר דוקא משום דקידש אבל נשא דליכא למימר תנאה הו״ל בנשואין שריא לבעל כיון שנשאת על פי עדים לא עבדא איסורא ולא קנסוה רבנן:
ומנ״ל דלא אסורא דתנאי ושכב איש אותה שכבת זרע. אותה שכיבה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה. והלא דין הוא ומה במקום שבא על איסור קל פי׳ היינו א״א שאין האוסרה אוסרה כל ימיו שהרי יכול להתירה בגט נאסר האוסר פי׳ בעלה נאסר בה בביאת זה מקום שבא על איסור חמור, פי׳ באחות אשה שהיא אוסרת אוסרתה כל ימי׳ ואפילו גירשה כדכתיב עלי׳ בחיי׳ אינו דין שנאסר האוסר פי׳ שתאסר אשתו בשכיבת אחותה.
זה שביארנו שאין שכיבת אחות אשתו פוסלת לו את אשתו לא סוף דבר מן התורה שהרי כתוב אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיבת אחותה אוסרתה אלא אף מדברי סופרים מותרת כמו שביארנו במשנתנו ואין מדמין אותה לאשה שהלך בעלה למדינת הים שאע״פ שמן התורה מותרת הואיל ונאנסה או שגגה מדרבנן מיהא אסורה שזו ר״ל אשתו שזינתה הואיל ובמזיד אסורה מן התורה בשוגג דרך נשואין גזרו בה רבנן כי היכי דתידוק שפיר אבל אחות אשה שאף במזיד אינה פוסלת אשתו מן התורה לא גזרו בה חכמים בשוגג אף בדרך נשואין וכן לא גזרו בה במזיד ולמדת שהבא על אחות אשתו לא פסל לעצמו את אשתו בכך בין שוגג בין מזיד אפילו מדברי סופרים וכן הבא על חמותו לא נפסלה לו אשתו אף מדברי סופרים בין בשוגג בין במזיד וכמו שהוזכר כאן בההוא דעבד איסורא מחמתיה ולא אסרו לו את אשתו ואע״פ שאמרו הנטען מן האשה לא ישא בתה התם לכתחלה הא אם נשא נשאוי וכל שכן זו שנשא ולבסוף סרח וכן הדין בבא על בת אשתו ובת בנה או על אם חמותו דכולהו חד מחתא נינהו שלא לפסול את אשתו ובכלם מלקין אותו וכמו שאמרו כאן ההוא דעבד איסורא מחמתיה אייתיה רב יהודה ונגדיה:
המחזיר גרושתו משנשאת עובר בלאו כמו שהתבאר ולענין ביאור מה שנאמר בה בכאן שכן איסורה ברוב פירושו שרוב העולם יכולים לאסרה על זה השני שאסרה על בעלה הראשון ר״ל שאם גירשה שני קדושין תופסין בה לרוב בני אדם וכן שניטמא הגוף ושאיסורה איסור עולם תאמר באחות אשתו שלא ניטמא גופה של אשתו ואין איסורה ברוב ר״ל שאין רוב בני אדם אוסרין את אשתו עליו על ידי נשואין שאין איסורה על ידי נשואין אלא דרך קורבא כגון שנשאת מתחלה לאחד מקרוביו או שנשא הוא אחת מקרובותיה ושאר הדברים פשוטים הם ויש שאין גורסין בה איסורה ברוב כלל ולמי שגורס כן מיהא יש להקשות על מה שהעלו בסוגיא איסור קל אשת איש ומפני שיש בה היתר בחיי האוסר על ידי גט והא איכא למיפרך שכן ניטמא הגוף ואיסורה איסור עולם אלא שפירשו גאוני ספרד שקולא זו ר״ל שיש בה היתר בחיי האוסר אלימא ליה לשוויה איסור קל דהא תלמוד איכא נמי באשת איש חומר מיתה ואפילו הכי משוינן ליה איסור קל ומשום דהאי קולא אלימא:
שומרת יבם שזינתה עם אחר לא נפסלה ליבמה ואין הלכה כרב המנונא כמו שהתבאר:
נפלה לפני הרבה יבמים ועשה בה אחד מן היבמים מאמר פסלה לשאר אחין בא עליה אחד מן האחרים או נתן גט או חלץ אסורה לשניהם וכן בעשה בה מאמר שיש מאמר אחר מאמר כמו שהתבאר:
סוטה ר״ל שקנא לה בעלה ונסתרה אם בא עליה הבעל אחר קנוי וסתירה קודם שתשתה אסורה לזה שקינא לה הימנו לעולם שכיון שחזר הבעל ובא עליה שוב אינה שותה וכיון שאינה שותה נאסרה על זה עולמית וכן אסורה לבעל שכל שקינא לה ונסתרה אסורה לשניהם עד שתבדק דכתיב ונטמאה אחת לבעל ואחד לבועל וכן אף אם לא בא עליה אלא שנתן לה גט או שאמר איני משקה אסורה לבועל לעולם אף על פי שלא נתברר שבא עליה:
אחות אשה שאפילו אם בא עליה במזיד, אשתו לא אסירא מדאורייתא [אסורה מן התורה], כפי שיבואר להלן, אם כן בשוגג — לא גזרו בה רבנן [חכמים]. ומנלן דלא אסירא [ומניין לנו שאינה אסורה], דתניא [שכן שנינו בברייתא], נאמר: ״איש כי תשטה אשתו... ושכב איש אותה״ (במדבר ה, יב-יג), ההדגשה במלה ״אותה״ באה ללמד: אותה, שכיבתה עם אחר אוסרתה על בעלה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה.
However, with regard to a wife’s sister, where even if the sister sins intentionally the wife is not forbidden to him by Torah law, if he did so unwittingly the Sages did not decree with regard to him. And from where do we derive that she is not forbidden? As it is taught in a baraita that in the verse: “A man, when his wife goes aside…and a man lies with her” (Numbers 5:12–13), the emphasis of “her” teaches: It is her intercourse with another man that renders her forbidden to her husband, but the intercourse of her sister does not render her forbidden.
הכל
(2) שֶׁיָּכוֹל וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁבָּא עַל אִיסּוּר קַל נֶאֱסָר הָאוֹסֵר מְקוֹם שֶׁבָּא עַל אִיסּוּר חָמוּר אֵינוֹ דִּין שֶׁנֶּאֱסָר הָאוֹסֵר.
As, were it not for this verse, one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference: And if in a case where he has relations subject to a light prohibition, the one causing her to be rendered prohibited is forbidden, then in a situation where he has intercourse subject to a severe prohibition, is it not right that the one causing her to be rendered prohibited should be forbidden? This a fortiori inference will be explained later in the Gemara.
והלא דין הוא – שתאסר ולכך נאמר אותה.
מקום שבא על איסור קל – לקמן מוקים לה באשת איש ואמאי קרי לה איסור קל שאין האוסרה אוסרה כל ימיו שהרי היתר יש בגט.
נאסר האוסר – נאסר בה בעלה האוסרה לאחרים.
מקום שבא על איסור חמור – כגון אחות אשתו שאשתו אוסרת את אחותה כל ימיה.
אינו דין שנאסר האוסר – שתאסר אשתו האוסרת את אחותה לכך נאמר אותה.
אסור קל. מפרש לקמן אשת איש. האוסר. הבעל שאוסרה לאחרים נאסר בה, הואיל וזינתה. איסור חמור. מפרש לקמן אחות אשה. האוסר. אשתו שאוסרת אחותה לבעלה.
שיכול היית לומר לולא המיעוט הזה, והלא דין (קל וחומר) הוא: ומה במקום שבא על איסור קל — נאסר האוסר הזה, מקום שבא על איסור חמור — אינו דין שנאסר האוסר, וכפי שיבואר הדבר להלן.
As, were it not for this verse, one might have thought: Could this not be derived through an a fortiori inference: And if in a case where he has relations subject to a light prohibition, the one causing her to be rendered prohibited is forbidden, then in a situation where he has intercourse subject to a severe prohibition, is it not right that the one causing her to be rendered prohibited should be forbidden? This a fortiori inference will be explained later in the Gemara.
הכל
(3) א״ר אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל בְּבָא עַל חֲמוֹתוֹ שֶׁפּוֹסַל אֶת אִשְׁתּוֹ עַל מָה נֶחְלְקוּ בְּבָא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ שב״ש שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים פּוֹסַל וב״ה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא פּוֹסַל א״ר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא נֶחְלְקוּ ב״ש בֵּית שַׁמַּאי וב״ה וּבֵית הִלֵּל אבְּבָא עַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא פּוֹסַל אֶת אִשְׁתּוֹ עַל מָה נֶחְלְקוּ בְּבָא עַל חֲמוֹתוֹ שב״ש שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים פּוֹסַל וב״ה וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים ב לֹא פּוֹסַל.
Rabbi Yehuda said: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to one who has relations with his mother-in-law, that he renders his wife disqualified from remaining married to him. With regard to what case did they disagree? With regard to one who has relations with his wife’s sister, as Beit Shammai say that he renders his wife disqualified, and Beit Hillel say he does not render her disqualified. Rabbi Yosei said: Not so, as Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to one who has relations with his wife’s sister, that he does not render his wife disqualified from remaining married to him. With regard to what did they disagree? With regard to one who has relations with his mother-in-law, as Beit Shammai say he renders his wife disqualified and Beit Hillel say he does not render her disqualified.
בבא על חמותו שפוסל את אשתו עליו – ולקמן יליף לה מקרא.
שב״ש אומרים פוסל – מק״ו כדאמרן ואותה לא דרשי.
אמר ר׳ יוסי לא נחלקו כו׳ שלא פוסל – דדורשין אותה.
שבש״א פוסל – דדרשי׳ אותו ואתהן כדלקמן.
על מה נחלקו בבא על חמותו שב״ש אומרים פוסל – וטעמא דב״ש כדמפרש בסמוך לר׳ יהודה וכי כל הבית כולו בשרפה כו׳.
אר״נ לא נחלקו ב״ש וב״ה בבא על חמותו שפסל את אשתו פי׳ כדמפרשי׳ לקמן טעמא, על מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב״ש פסל וב״ה לא פסל. אר״ז א״ר אמי אמר ר״ל מ״ט דר״י א״ק ואיש אש יקח את אשה ואת אמה זמה האי באש ישרפו אותו ואתהן וכי כל הבית כלו בשריפה ומה חטאת אשתו אם אינו ענין לשריפה תנהו ענין לאיסורא. אר״י א״ש אין הל׳ כר״י. ההוא דעביד איסורא מחמתי׳ אתי׳ ר״י ונגדיה א״ל אי לאו דא״ש אין הל׳ כר״י אסרתה עלך לאיתתך איסור עולם:
אמר ר׳ יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפוסל את אשתו עליו. על מה נחלקו — בבא על אחות אשתו, שבית שמאי אומרים: פוסל את אשתו, ובית הלל אומרים: לא פוסל. אמר ר׳ יוסי: אינו כן, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על אחות אשתו שלא פוסל את אשתו, על מה נחלקו — בבא על חמותו, שבית שמאי אומרים: פוסל, ובית הלל אומרים: לא פוסל.
Rabbi Yehuda said: Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to one who has relations with his mother-in-law, that he renders his wife disqualified from remaining married to him. With regard to what case did they disagree? With regard to one who has relations with his wife’s sister, as Beit Shammai say that he renders his wife disqualified, and Beit Hillel say he does not render her disqualified. Rabbi Yosei said: Not so, as Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to one who has relations with his wife’s sister, that he does not render his wife disqualified from remaining married to him. With regard to what did they disagree? With regard to one who has relations with his mother-in-law, as Beit Shammai say he renders his wife disqualified and Beit Hillel say he does not render her disqualified.
הכל
(4) לְפִי שֶׁבַּתְּחִלָּה הוּא מוּתָּר בְּכׇל הַנָּשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם וְהִיא מוּתֶּרֶת בְּכׇל הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם קִדְּשָׁהּ הוּא אוסרה וְהִיא אֲסָרַתּוּ מְרוּבֶּה אִיסּוּר שֶׁאֲסָרָהּ מֵאִיסּוּר שֶׁאֲסָרַתְהוּ שֶׁהוּא אֲסָרָהּ בְּכׇל אנשי׳ אֲנָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם וְהִיא לָא אֲסָרַתְהוּ אֶלָּא בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ.
Rabbi Yosei explains why Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to the case of one who has relations with his wife’s sister. This is because at first, before the marriage, he is permitted to all the women in the world and she is permitted to all the men in the world. After he has betrothed her as his wife, he renders her forbidden to all men, and she renders him forbidden to her relatives. Consequently, the prohibition by which he renders her forbidden is greater than the prohibition by which she renders him forbidden, as he renders her forbidden to all the men in the world and she renders him forbidden by their betrothal only to her relatives.
לפי שבתחלה כו׳ – רבי יוסי מפרש טעמא דלא נחלקו על אחות אשה.
שבתחלה – עד שלא קדש אשתו.
הוא אוסרה – על כל אדם והיא אוסרתו בקרובותיה.
לפי שבתחלה, לפני הנישואין, הוא מותר בכל הנשים שבעולם והיא מותרת בכל האנשים שבעולם. לאחר שקדשה לו לאשה — הוא אוסרה בכל הגברים, והיא אסרתו בקרובותיה. ומעירים: מרובה איסור שהוא אסרה, מאיסור שאסרתהו היא. שהוא אסרה בכל האנשים שבעולם, והיא לא אסרתהו על ידי הקידושין אלא בקרובותיה.
Rabbi Yosei explains why Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree with regard to the case of one who has relations with his wife’s sister. This is because at first, before the marriage, he is permitted to all the women in the world and she is permitted to all the men in the world. After he has betrothed her as his wife, he renders her forbidden to all men, and she renders him forbidden to her relatives. Consequently, the prohibition by which he renders her forbidden is greater than the prohibition by which she renders him forbidden, as he renders her forbidden to all the men in the world and she renders him forbidden by their betrothal only to her relatives.
הכל
(5) וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה הוּא שֶׁאֲסָרָהּ בְּכׇל אֲנָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם שָׁגְגָה בָּאָסוּר לָהּ אֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת בַּמּוּתָּר לָהּ הִיא שֶׁלֹּא אֲסָרַתְהוּ אֶלָּא בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ שָׁגַג בָּאָסוּר לוֹ אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא נֶאֱסַר לוֹ בַּמּוּתָּר לוֹ.
Rabbi Yosei’s explanation continues. Could this halakha of a wife’s sister not be derived through an a fortiori inference: And if he prohibited her through their betrothal to all men in the world, and yet she was unwitting with one forbidden to her, i.e., she had relations with another man by mistake, she is not forbidden to he who is permitted to her, her husband; she, who prohibited him only to her relatives, if he was unwitting with one forbidden to him, her sister, is it not right that we should not render him forbidden to her, she who is permitted to him, namely his wife?
והלא דין הוא: ומה הוא, שאסרה על ידי הקידושין בכל האנשים שבעולם, ובכל זאת אם שגגה באסור לה, שנבעלה לאדם אחר בשוגג, אינה נאסרת במותר לה, בבעלה, היא, שלא אסרתהו אלא בקרובותיה, אם שגג באסור לו באחת מקרובותיה, כגון באחותה, אינו דין שלא נאסר לו במותר לו באשתו?!
Rabbi Yosei’s explanation continues. Could this halakha of a wife’s sister not be derived through an a fortiori inference: And if he prohibited her through their betrothal to all men in the world, and yet she was unwitting with one forbidden to her, i.e., she had relations with another man by mistake, she is not forbidden to he who is permitted to her, her husband; she, who prohibited him only to her relatives, if he was unwitting with one forbidden to him, her sister, is it not right that we should not render him forbidden to her, she who is permitted to him, namely his wife?
הכל
(6) וְזֶה הַדִּין לְשׁוֹגֵג לְמֵזִיד מִנַּיִן ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָהּ אוֹתָהּ שְׁכִיבָתָהּ אוֹסַרְתָּהּ וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ אוֹסַרְתָּהּ.
And this is the a fortiori inference and the reason for the halakha of an unwitting sinner, i.e., that if he had unwitting relations with one of his wife’s relations the wife is not thereby rendered forbidden to him. With regard to one whose act was intentional, from where is the halakha derived? The verse states: “Her,” meaning that it is her intercourse with another man that renders her forbidden to her husband, but the intercourse of her husband with sister does not render her forbidden to him.
זה הדין לשוגג למזיד מנין – ותימה אמאי מיבעי ליה קרא למזיד מהיכא תיתי לן לאיסורא אי משום ק״ו דקאמר לעיל ומה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסרה כו׳ כיון דאית ליה ההוא דינא למה ליה לר׳ יוסי דינא דהכא היה לו לחלוק על ר׳ יהודה בפשיטות שאין דין זה ענין למחלוקתו כלל.
תובד״ה זה הדין לשוגג כו׳ ותימה אמאי מבעיא ליה קרא למזיד מהיכא תיתי לן לאיסורא אי משום ק״ו כו׳ כיון דאית ליה ההוא דינא ל״ל לרבי יוסי דינא דהכא כו׳ עכ״ל פי׳ לדבריהם דאילו הוה לן שום דינא אחרינא למיסר במזיד אפשר דמההוא דינא הוה נמי למיסר בשוגג ושפיר הוה איצטריך רבי יוסי לההוא דינא להתיר בשוגג אע״ג שאין דין זה ענין למחלוקתו על רבי יהודה מ״מ הוה אתי ר׳ יוסי בההוא דינא דלהיתרא לאפוקי מההוא דינא דלאיסורא ואע״ג דאית ליה לרבי יוסי להתיר אפילו במזיד מדכתיב אותה מ״מ קאמר להתיר שוגג מדינא דא״נ לא הוה כתיב אותה להתיר מזיד הוה שרינן בשוגג מדינא וכה״ג איכא בכמה דוכתין דקאמרי התנאים אי לא כתיב קרא אבל השתא קאמרי התוס׳ דמהיכי תיתי לן למיסר במזיד בשום דינא אחרינא אלא מההוא דינא דר״י א״כ ל״ל לר׳ יוסי כלל ההוא דינא להתיר שוגג דמהיכי תיתי לן לאסור שוגג דאין זה ענין למחלוקתו דלא בא רבי יהודה לאסור מדינא אלא מזיד ודו״ק:
וזה הדין והטעם לשוגג, שאם שגג באחת מקרובות אשתו — אין אשתו נאסרת עליו. למזיד מנין? תלמוד לומר: ״אותה״ בא למעט: אותה, שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחותה אוסרתה.
And this is the a fortiori inference and the reason for the halakha of an unwitting sinner, i.e., that if he had unwitting relations with one of his wife’s relations the wife is not thereby rendered forbidden to him. With regard to one whose act was intentional, from where is the halakha derived? The verse states: “Her,” meaning that it is her intercourse with another man that renders her forbidden to her husband, but the intercourse of her husband with sister does not render her forbidden to him.
הכל
(7) אָמַר רַבִּי אַמֵּי אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה דִּכְתִיב {ויקרא כ׳:י״ד} בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אוֹתוֹ וְאֶתְהֶן וְכִי כׇּל הַבַּיִת כּוּלּוֹ בִּשְׂרֵפָה אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִשְׂרֵפָה תְּנֵהוּ עִנְיָן לְאִיסּוּרָא.
Rabbi Ami said that Reish Lakish said: What is the reason of Rabbi Yehuda, who maintains that one who has intercourse with his mother-in-law is forbidden to his wife? As it is written: “They shall be burned in fire, he and they” (Leviticus 20:14). This verse is puzzling: And shall the entire house be punished by burning? Why should both women be punished when only one of them transgressed? If it does not refer to the matter of burning, refer it to the matter of a prohibition, that they are both forbidden to him. This teaches that he is forbidden not only to the woman with whom he sinned, but also to his wife.
באש ישרפו. בשוכב עם אשה ובתה כתו׳. כל הבית כולו. אשתו מה חטאת. לאסורא. דהואיל ושכב עם חמותו נאסרה אשתו עליו. אין הלכה. ואפי׳ בא על חמותו לא נאסרה אשתו עליו. וקרא אתא לפלוגתא דר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא, כדאית׳ בסנהדרין1. נגדיה. מכת מרדות. ובזמנו לא היו דנין דיני נפשות, או שלא התרו בו.
1. עו, ב.
אמר ר׳ אמי אמר ריש לקיש: מאי טעמא [מה הטעם] של ר׳ יהודה שהבא על חמותו אסורה אשתו עליו — דכתיב [שנאמר]: ״באש ישרפו אתו ואתהן״ (ויקרא כ, יד), ותמוה: וכי כל הבית כולו בשרפה?! מדוע ישרפו את שתיהן אם עשה איסור, הלא רק באחת מהן עשה! אלא אם אינו ענין לשרפה שיש בכך, תנהו ענין לאיסורא [לאיסור], ששתיהן נאסרות עליו, ויש כאן איפוא דין מיוחד שבגללו נאסרת לא רק האשה שחטא בה אלא גם אשתו.
Rabbi Ami said that Reish Lakish said: What is the reason of Rabbi Yehuda, who maintains that one who has intercourse with his mother-in-law is forbidden to his wife? As it is written: “They shall be burned in fire, he and they” (Leviticus 20:14). This verse is puzzling: And shall the entire house be punished by burning? Why should both women be punished when only one of them transgressed? If it does not refer to the matter of burning, refer it to the matter of a prohibition, that they are both forbidden to him. This teaches that he is forbidden not only to the woman with whom he sinned, but also to his wife.
הכל
(8) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה הָהוּא דַּעֲבַד אִיסּוּרָא בַּחֲמָתֵיהּ אַתְיֵיהּ רַב יְהוּדָה נַגְּדֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אִי לָאו דְּאָמַר שְׁמוּאֵל אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה אַסְרִיתַהּ עֲלָךְ אִיסּוּרָא דְעָלַם.:
Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara relates: A certain individual performed a transgression by having relations with his mother-in-law. Rav Yehuda had him brought for judgment and ordered that he be flogged. He said to him: If it were not for the fact that Shmuel said the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, I would render your wife forbidden to you permanently.
אי לאו דאמר ר׳ יהודה אמר שמואל אין הלכה כר׳ יהודה אוסרתה עליך איסורא דלעלם – וא״ת, אמאי לא אסרה מהא דתנןא, הנטען מן האשה אסור באמה. איכא דאמרי, בחייה אסרה, לאחר מיתת אמה התירהב. ולאו מילתא היאג. אלא גזירה דרבנן היא, ואם כנס אינו מוציא, כ״ש בזו שכנס ולבסוף סרחד.
א. צ״ל: דתניא, ומובא לעיל כו א, ולקמן צז א, והוא מתוספתא פ״ד ה״ה. ושם: הנטען מן האשה לא ישא אמה.
ב. כדאיתא לקמן צז א ר״פ נושאין: כי תנן מתניתין לאחר מיתה.
ג. אין כונת רבינו לסתור הדין, שהר״ז מפורש לקמן ר״פ נושאין כנ״ל, אלא כונת רבינו שאין נראה לפרש בגמ׳ כן, דמשמע שהתיר לו אשתו בעוד חמותו בחיים.
ד. וכ״כ הרשב״א והריטב״א. ובאמת הוא מפורש כן בתוספתא שם, ונפסק ברמב״ם פ״ב מהל׳ איסורי ביאה הי״א, והביאה רבינו לעיל כה ב בדיבור האחרון של פרק שני. וצע״ג שלא הובא דין זה דנטען בש״ע. וכבר תמה בזה המ״ל שם על הטור, למה לא הביא שני דינים אלו, דהנטען לא ישא ושאם כנס לא יוציא, ועיין שם שהביא שכבר נתעורר ע״ז מהרח״ש ס״ה מ״ב. וכן תמה על הטור והמחבר באומר השכחה.
אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר׳ יהודה אסרת׳ עלך לאתתך איסור עולם וכו׳ – וא״ת ואמאי לא מתסר׳ מהא דתנן הנטען מן האשה אסור בבתה וי״ל דהק״ל התם שאם כנס לא יצא דברננה לא מפקינן וכ״ש הכא שהיתה אשתו מקודם לכן וזה פשוט מאד.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כר׳ יהודה. מסופר: ההוא דעבד איסורא בחמתיה [אחד שעשה איסור שבא על חמותו], אתייה [הביאו] רב יהודה לפניו לדין ונגדיה [והלקהו]. אמר ליה [לו]: אי לאו [אלמלא] שאמר שמואל אין הלכה כר׳ יהודה — אסריתה עלך איסורא דעלם [הייתי אוסר אותה את אשתך עליך איסור עולם].
Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara relates: A certain individual performed a transgression by having relations with his mother-in-law. Rav Yehuda had him brought for judgment and ordered that he be flogged. He said to him: If it were not for the fact that Shmuel said the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, I would render your wife forbidden to you permanently.
הכל
(9) מַאי אִיסּוּר קַל אָמַר רַב חִסְדָּא מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת.
§ At the start of the baraita the tanna stated an a fortiori inference that is not entirely clear: If in a place where he has relations subject to a light prohibition, the one causing her to be rendered prohibited is forbidden. The Gemara asks: What is this light prohibition? Rav Ḥisda said: It is referring to one who remarries his divorcée after she married another man.
א בתחילת הברייתא הזו נלמד קל וחומר שאינו מובן לגמרי, שנאמר בו: ״מה במקום שבא על איסור קל נאסר האוסר וכו׳ ״ ושואלים: מאי [מה פירוש] ״איסור קל״ שנאמר שם? אמר רב חסדא: מחזיר גרושתו משנשאת לאחר, הוא האיסור הקל.
§ At the start of the baraita the tanna stated an a fortiori inference that is not entirely clear: If in a place where he has relations subject to a light prohibition, the one causing her to be rendered prohibited is forbidden. The Gemara asks: What is this light prohibition? Rav Ḥisda said: It is referring to one who remarries his divorcée after she married another man.
הכל
(10) בָּא עָלֶיהָ הַאי אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּהַאי בָּא עָלֶיהָ אִידַּךְ אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּהַאי.
The Gemara explains that according to this interpretation the a fortiori inference should be understood as follows: If this one, the second husband, has relations with her, he has rendered her forbidden to that one, the first husband. And if the second man divorced her and then the other one, the first husband, had relations with her, he has likewise rendered her forbidden to this one. This demonstrates that even with regard to a light prohibition the man who renders her forbidden is also forbidden by this intercourse.
בא עליה האי – כשנשאה האחרון אסרה על הראשון.
בא עליה האחד – גירשה השני והחזירה הראשון הרי לך איסור קל בלאו ואסרה על השני דהדר הויא לגביה גרושתו משנשאת והיינו נאסר האוסר נאסר שני זה שהיה אוסרה על זה הראשון שהחזירה.
וכך יש להבין את הקל וחומר: אם בא עליה האי [זה] הבעל השני — אסרה עליה דהאי [על זה] על בעלה הראשון, שהרי היא גרושתו שנישאת. ואם האיש השני גירש אותה ובא עליה אידך [האחר], כלומר, בעלה הראשון, אסרה עליה דהאי [על זה] שהיא לו גם כן גרושתו שנישאת.
The Gemara explains that according to this interpretation the a fortiori inference should be understood as follows: If this one, the second husband, has relations with her, he has rendered her forbidden to that one, the first husband. And if the second man divorced her and then the other one, the first husband, had relations with her, he has likewise rendered her forbidden to this one. This demonstrates that even with regard to a light prohibition the man who renders her forbidden is also forbidden by this intercourse.
הכל
(11) מָה לְמַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּשֵּׂאת שֶׁכֵּן נִטְמָא הַגּוּף וְאִיסּוּרָהּ בְּרוֹב וְאִיסּוּרָהּ אִיסּוּר עוֹלָם.
The Gemara refutes this interpretation: What about the fact that one who remarries his divorcée after she married another man cannot be considered to have violated a light prohibition, as the prohibition is stringent in several regards: As the body is defiled by this intercourse, for the Torah states “after she has been defiled” (Deuteronomy 24:4); and her prohibition applies to the majority of the Jewish people, not to select groups; and her prohibition is an irrevocable prohibition, as she is no longer permitted to her first husband after having relations with her second husband. This last stringency is not true of his wife’s sister, who is permitted to him after the death of his wife.
מה למחזיר כו׳ – תאמר בבא על אחות אשתו שתאסר אשתו שלא נטמא גופה ואיסור אחות אשתו אינו איסור עולם שאם מתה אשתו מותר באחותה.
איסור ברוב לא גרסי׳.
מה למחזיר גרושתו שכן איסורה ברוב – כלומר ע״י כל אדם יכול לבא לידי איסור זה שגרושתו נאסרה ע״י כל מי שישאנה אבל אחות אשה אפילו תאסר אשתו משכיבת אחותה לא מיתסרא אשתו עליו במה שיבא איניש דעלמא על אחותה.
מה למחזיר גרושתו שכן נטמא הגוף ואיסורה ברוב – (רש״י לא גריס ליה) משום דאיהו מפרש ליה לקמן שהוא אסור לרוב העולם ואלו הכא אינה אסורה אלא לבעלה ואין צריך למחוק דה״פ ואיסור ע״י רוב ישראל כי רוב ישראל ראויים לנשאה ולאס׳ עליו.
ומכאן נלמד שאף באיסור קל זה — האוסר אותה, אף הוא עצמו נאסר על ידי ביאה זו, ודוחים: מה למחזיר גרושתו משנשאת, שכן יש בה כמה צדדים חמורים ואין לקרוא לה איסור קל, שכן נטמא הגוף על ידי ביאה זו, כאמור בתורה: ״... אחרי אשר הוטמאה״ (דברים כד, ד), ואיסורה ברוב, כלומר, האיסור הזה קיים ברוב בני ישראל בשווה, ולא באנשים מסויימים בלבד, ואיסורה הוא גם איסור עולם, שהרי אינה מותרת לבעלה הראשון לאחר שבא עליה הבעל השני, מה שאין כן באחות אשתו, שאם מתה אשתו מותר באחותה.
The Gemara refutes this interpretation: What about the fact that one who remarries his divorcée after she married another man cannot be considered to have violated a light prohibition, as the prohibition is stringent in several regards: As the body is defiled by this intercourse, for the Torah states “after she has been defiled” (Deuteronomy 24:4); and her prohibition applies to the majority of the Jewish people, not to select groups; and her prohibition is an irrevocable prohibition, as she is no longer permitted to her first husband after having relations with her second husband. This last stringency is not true of his wife’s sister, who is permitted to him after the death of his wife.
הכל
(12) אֶלָּא אָמַר ר״ל רֵישׁ לָקִישׁ יְבָמָה יְבָמָה לְמַאן אִילֵּימָא לְאַחֵר וְכִדְרַב הַמְנוּנָא דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינְּתָה אֲסוּרָה לִיבָמָהּ.
Rather, the Gemara rejects this explanation in favor of the following one that Reish Lakish said: The baraita is referring to relations with a yevama, which is called a light prohibition, as the man who has relations with her is forbidden to her. The Gemara clarifies: With regard to this yevama, with whom did she engage in intercourse? If we say that she had relations with another man, not her yavam, this would mean that the ruling is in accordance with the opinion of Rav Hamnuna. As Rav Hamnuna said: A widow waiting for her yavam who engaged in licentious sexual relations with another man is forbidden to her yavam. The argument would be as follows: Although the yavam renders the yevama forbidden to every other man, if she has relations with another she becomes forbidden to him as well.
יבמה למאן – מי בא עליה באיסור.
אילימא יבמה לאחר – שבא עליה אחד מן השוק והיינו איסור קל דלאו בעלמא וקתני נאסר האוסר נאסר בה יבמה שהיה אוסרה על זה וכדרב המנונא.
אלא אמר ריש לקיש: יש לדחות פירוש זה, והכוונה היא ליבמה, שהיא קרויה איסור קל, שהבא עליה נאסר. ומבררים: יבמה שנבעלה למאן [למי]? אילימא [אם תאמר] שנבעלה לאחר, שאינו היבם שלה, וכדברי רב המנונא, שאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה — אסורה ליבמה. והקל וחומר יהיה: שהיבמה, אף שהיבם אוסרה לכל העולם, אם נבעלה נאסרת גם עליו.
Rather, the Gemara rejects this explanation in favor of the following one that Reish Lakish said: The baraita is referring to relations with a yevama, which is called a light prohibition, as the man who has relations with her is forbidden to her. The Gemara clarifies: With regard to this yevama, with whom did she engage in intercourse? If we say that she had relations with another man, not her yavam, this would mean that the ruling is in accordance with the opinion of Rav Hamnuna. As Rav Hamnuna said: A widow waiting for her yavam who engaged in licentious sexual relations with another man is forbidden to her yavam. The argument would be as follows: Although the yavam renders the yevama forbidden to every other man, if she has relations with another she becomes forbidden to him as well.
הכל
(13) מָה לִיבָמָה שֶׁכֵּן נִטְמָא הַגּוּף וְאִיסּוּרָהּ בְּרוֹב.
However, this argument can also be challenged: What about the fact that in the case of a yevama who engages in this forbidden relationship, the body is defiled and her prohibition applies equally to the majority of the people. Therefore, one cannot derive the prohibitions of one’s wife’s relatives from this halakha.
אולם יש לדחות: מה ליבמה שכן בביאה אסורה זו נטמא הגוף, ואיסורה חל ברוב ישראל, ולכן אי אפשר ללמוד ממנה לאיסורים שבקרובות אשתו.
However, this argument can also be challenged: What about the fact that in the case of a yevama who engages in this forbidden relationship, the body is defiled and her prohibition applies equally to the majority of the people. Therefore, one cannot derive the prohibitions of one’s wife’s relatives from this halakha.
הכל
(14) אֶלָּא יְבָמָה לָאַחִין עֲבַד בַּהּ מַאֲמָר הַאי אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּהַאי בָּא עָלֶיהָ אִידַּךְ אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּהַאי מַאי אִירְיָא שֶׁבָּא עָלֶיהָ שֵׁנִי אפי׳ אֲפִילּוּ עֲבַד בָּהּ נָמֵי מַאֲמָר.
Rather, the baraita must be referring to a case of a yevama to the brothers, as follows: If this brother performed levirate betrothal [ma’amar] with her he has rendered her forbidden to that one, the other brothers, as she is effectively betrothed to him. If one of the other brothers, who had not performed levirate betrothal with her, subsequently has relations with her, he has rendered her forbidden to this one who had performed levirate betrothal with her. The Gemara asks: If that is the meaning of the baraita, why specifically state that the second had relations with her? Even if he performed levirate betrothal with her too, he thereby renders her forbidden to the first brother, which proves that it is not the act of intercourse itself that causes the prohibition.
אלא יבמה לאחין – שבא עליה אחד מן האחין באיסור אסרה על האוסרה עליו והיכי דמי דעבד בה קמא מאמר ואסרה על אידך והאי מאמר יבמין דרבנן הוא ולאו קדושין גמורין למיהוי אשת איש וכי בא עליה שני בא על איסור קל הוא ואפ״ה אסרה על הראשון האוסרה עליו.
מאי איריא בא עליה שני – דקתני מקום שבא על איסור קל אפילו חזר ועשה בה מאמר נמי אסרה לבעל המאמר הראשון כרבנן דאמרי יש מאמר אחר מאמר.
עבד בה מאמר האי אסרה עליה דהאיך – השתא נקט מילתיה כמאן דאמר (לעיל דף כט.) מאמר קונה מדאוריי׳.
מאי איריא בא עליה כו׳ נתן גט או חלץ נמי – כלומר לא דמי לאחות אשה דאתינא לאוסרה על ידי ביאת איסור אבל כאן הדבר תלוי בזיקה.
מאי איריא בא עליה אפי׳ עבד בה מאמר נמי – פירוש ואלו מתני׳ קתני במקום שבא על איסור קל תאסר האוסר אלמ׳ בביאה הוא דמיתס׳ וכו׳ וק״ל אמאי לא פרכי׳ הכי גבי מחזיר גרושתו דמתסר על בעלה בקדושי׳ י״ל משום דאיכא לאוקומי כר׳ יוסי בן כפר דאמר מן האירוסי׳ מותרת וא״ת והא אמרי׳ לעיל דאפי׳ לר׳ יוסי בן כפר מיתסר׳ בכניסה לחופה י״ל דההיא איסור׳ דרבנן דכ״מ שאוסרת ביאה אסרו בחופה מפני שהיא הכשר ביאה והיא עושה נשואי׳.
בד״ה עבד בה מאמר כו׳ השתא נקט מלתיה כמ״ד מאמר קונה מדאורייתא עכ״ל ומיהו אין המאמר קונה קנין גמור מדאורייתא דליהוי כאשת איש לגבי אחיו דבא עליה אח״כ דאל״כ תקשי ליה השתא האי איסור קל איסור חמור הוא דהיינו א״א ועוד דאכתי איכא למפרך פירכא דלעיל שכן נטמא גופה כו׳ וכה״ג אמרינן בפ׳ ד׳ אחין לב״ש דמאמר קונה מדאורייתא לאו לכל מילי אלא לענין לדחות לצרה בלבד ולפרש״י שפירש בשמעתין דמאמר יבמין דרבנן הוא ולאו קדושין גמורין למיהוי א״א כו׳ צ״ל דמדרבנן בא לאסור נמי אחות אשה מהאי דינא והא דממעט לה מדכתיב אותה אסמכתא בעלמא הוא כנ״ל:
אלא תאמר שמדובר שם במקרה של יבמה לאחין ובאופן זה: עבד [עשה] בה מאמר האי [אח זה] — אסרה עליה דהאי [על זה] על כל אח אחר, שהרי היא כעין ארוסתו. בא עליה אידך [האח האחר], אחד האחים שלא עשה בה מאמר — אסרה עליה דהאי [על זה] על האח שעשה בה מאמר. אולם מאי איריא [מה שייך] מדוע דווקא שבא עליה שני? אפילו אם עבד [עשה] בה נמי [גם כן] האח השני מאמר אסר אותה על הראשון, ואם כן לא הביאה היא הגורמת כאן לאיסור!
Rather, the baraita must be referring to a case of a yevama to the brothers, as follows: If this brother performed levirate betrothal [ma’amar] with her he has rendered her forbidden to that one, the other brothers, as she is effectively betrothed to him. If one of the other brothers, who had not performed levirate betrothal with her, subsequently has relations with her, he has rendered her forbidden to this one who had performed levirate betrothal with her. The Gemara asks: If that is the meaning of the baraita, why specifically state that the second had relations with her? Even if he performed levirate betrothal with her too, he thereby renders her forbidden to the first brother, which proves that it is not the act of intercourse itself that causes the prohibition.
הכל
(15) הָא לָא קַשְׁיָא כר״ג כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל דְּאָמַר אֵין מַאֲמָר אַחַר מַאֲמָר אֶלָּא אֲפִילּוּ נָתַן לָהּ גֵּט וַאֲפִילּוּ חָלַץ לָהּ.
The Gemara refutes this suggestion: This is not difficult, as it can be explained in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, who said: There is no levirate betrothal after a levirate betrothal, i.e., if one brother performed levirate betrothal with the yevama, no other levirate betrothal is of any effect. However, this explanation can still be refuted, as her prohibition to the yavam is not due to the act of intercourse, as even if the other brother gave her a bill of divorce, or even if he performed ḥalitza with her, he has likewise rendered her forbidden to the first brother, who performed levirate betrothal.
ודוחים: הא לא קשיא [זה אינו קשה], כי אפשר לפרש שדבר זה הוא כשיטת רבן גמליאל, שאמר: אין מאמר אחר מאמר, שאם עשה בה אח אחד מאמר, שוב אין מאמר אחר תופס בה כלל. אלא אפשר לדחות את ההסבר שבכלל אין האיסור ליבם תלוי בביאה, שהרי אפילו נתן לה האח האחר גט, או אפילו חלץ לה האחר, גם כן פסל אותה על הראשון!
The Gemara refutes this suggestion: This is not difficult, as it can be explained in accordance with the opinion of Rabban Gamliel, who said: There is no levirate betrothal after a levirate betrothal, i.e., if one brother performed levirate betrothal with the yevama, no other levirate betrothal is of any effect. However, this explanation can still be refuted, as her prohibition to the yavam is not due to the act of intercourse, as even if the other brother gave her a bill of divorce, or even if he performed ḥalitza with her, he has likewise rendered her forbidden to the first brother, who performed levirate betrothal.
הכל
(16) אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן סוֹטָה סוֹטָה לְמַאן אִילֵימָא לַבַּעַל בָּא עָלֶיהָ בַּעַל אַסְרַהּ עֲלֵיהּ דְּבוֹעֵל מַאי אִירְיָא בָּא עָלֶיהָ גאֲפִילּוּ נָתַן לָהּ גֵּט וַאֲפִילּוּ אָמַר אֵין אֲנִי מַשְׁקֶה.
Rather, Rabbi Yoḥanan said: The light prohibition is that of a sota. The Gemara asks: This sota, to whom is she forbidden? If we say that she is forbidden to the husband, the explanation would be as follows: If her husband has relations with her, despite the fact that she is forbidden to him after she disobeyed his warning not to seclude herself with a certain man, he has rendered her forbidden to the fornicator, as she is barred from marrying him even if her husband divorces her. However, why is this true specifically in a case in which he had relations with her? Even if her husband only gave her a bill of divorce and did not have relations with her after her seclusion, or even if he said: I will not force her to drink the waters of a sota, she is likewise forbidden to the other man.
סוטה למאן – למי נבעלה דקרי לה איסור קל.
אי נימא לבעל – שנבעלה לבעל אחר שקינא לה ונסתרה דאסירא ליה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה (במדבר ה) וקתני נאסר האוסר אסרה על הבועל אפילו לאחר מיתתו או אפילו כשיגרשנה.
מאי איריא בא עליה – בלא בא עליה נמי משעה שנסתרה עמו נאסרה על בעל ועל בועל לעולם עד שתשתה כדתנן (סוטה דף כז:) נטמאה נטמאה שתי פעמים אחד לבעל ואחד לבועל.
אילימא בסוטה לבעל – פירוש כשבא עליה בעל אסורה לבועל לעולם ששוב אין מים בודקין אותה מאי איריא בבא עליה אפי׳ נתן לה גט ויחזור ויקדשנה ויכניסנה לחופה או אמר איני משקה שוב אין יכול להשקותה ואסורה לבועל לעולם ותימ׳ לרבינו יצחק דמנלן כשאומר איני רוצה להשקותה דשוב אין יכול להשקותה ואמר רבינו יצחק שיש להוכיח קצת דכי אמר איני משקה קתני במתניתין בסוטה (כג.) בהדי הנהו דמנחותיהן נשרפות שאין ראויות עוד לשתות.
בד״ה אילימא בסוטה כו׳ אפילו נתן לה גט ויחזור ויקדשנה ויכניסנה לחופה כו׳ עכ״ל פי׳ לדבריהם דלא תימא הא דנותן לה גט דאינה שותה היינו משום דאין לה בעל דא״כ לא הויא אסורה לעולם לבועל דאפשר שיקדשנה ויכניסנה שוב ותשתה ותהיה מותרת לבועל ולכך קאמרי דבנתן לה גט אפילו יחזור ויקדשנה כו׳ אינה שותה וא״כ בנתינת הגט אסורה היא לעולם וק״ל:
אלא אמר ר׳ יוחנן: ״איסור קל״ שאמרנו הוא איסור סוטה. ושואלים: סוטה למאן [למי]? אילימא [אם תאמר] לבעל, ותפרש כך: כיון שבא עליה בעל שאסור בה לאחר שקינא לה ונסתרה — אסרה עליה [עליו] על הבועל, שאסור לה להינשא לו אחר כך, גם אם נתגרשה מבעלה. אולם מאי איריא [מה שייך, מדוע דווקא] בא עליה? אפילו נתן לה בעלה גט ולא בא עליה מאז שנסתרה — אסורה לבועל, ואפילו אמר הבעל ״אין אני משקה״, ואינו מקפיד על כך — בכל זאת נאסרה לבועל!
Rather, Rabbi Yoḥanan said: The light prohibition is that of a sota. The Gemara asks: This sota, to whom is she forbidden? If we say that she is forbidden to the husband, the explanation would be as follows: If her husband has relations with her, despite the fact that she is forbidden to him after she disobeyed his warning not to seclude herself with a certain man, he has rendered her forbidden to the fornicator, as she is barred from marrying him even if her husband divorces her. However, why is this true specifically in a case in which he had relations with her? Even if her husband only gave her a bill of divorce and did not have relations with her after her seclusion, or even if he said: I will not force her to drink the waters of a sota, she is likewise forbidden to the other man.
הכל
(17) אֶלָּא סוֹטָה לַבּוֹעֵל הַאי אִיסּוּר קַל הוּא אִיסּוּר חָמוּר הוּא דְּהַיְינוּ אֵשֶׁת אִישׁ
Rather, the baraita is referring to a sota who had relations with the fornicator, thereby rendering herself permanently forbidden to her husband, as she was a married woman at the time. Yet this too is puzzling: Is this a light prohibition? It is a severe prohibition, as this is the prohibition proscribing a married woman, one of the most serious of all prohibitions.
אלא סוטה – שנבעלה לבועל נאסר בעלה האוסרה עליו.
והאי – מי הוי בא על איסור קל איסור חמור הוא דהיינו אשת איש.
אלא יש לומר שמדובר פה בסוטה שנבעלה לבועל, שנאסרת על הבעל לעולם על ידי ביאה זו שבא עליה בעודה אשת איש. אולם תמוה: וכי האי [זה], איסור קל הוא? הלא איסור חמור הוא, דהיינו [שהריהו] איסור אשת איש שהוא מן החמורים שבאיסורים!
Rather, the baraita is referring to a sota who had relations with the fornicator, thereby rendering herself permanently forbidden to her husband, as she was a married woman at the time. Yet this too is puzzling: Is this a light prohibition? It is a severe prohibition, as this is the prohibition proscribing a married woman, one of the most serious of all prohibitions.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.