Temurah 21a – תמורה כא.‏ – Shas HaMeforash

(1)

עַצְמוֹ לֹא הָכָא בְמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁיָּלְדָה נְקֵבָה וְעַד סוֹף הָעוֹלָם לֹא אוֹלִיד חַד זָכָר א״לאֲמַר לֵיהּ מְשַׁנֵּינָא שִׁינּוּיֵי דְּחִיקִי בַּבְלָאֵי כְּגוֹן שֶׁיָּלְדָה נְקֵבוֹת עַד סוֹף הָעוֹלָם.:

but the offspring itself is not sacrificed as a burnt offering. Rabbi Avin bar Kahana responds: What are we dealing with here? It is a case where the female designated as a guilt offering or as the substitute of a guilt offering gave birth to a female, which cannot itself be offered as a guilt offering. Rabbi Avin bar Ḥiyya asks: This is problematic, as the mishna states that the same is true with regard to the offspring of its offspring until the end of time. But could the mishna be referring to a case where until the end of time not even one male was born? Rabbi Avin bar Kahana said to him in response: I answer forced answers, in the manner of the Babylonians, and say that the mishna is referring to a case where it gave birth to females, and those females also gave birth to females, until the end of time.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הכא במאי עסקינן דיביא בדמיהן כגון דלא חזי להקרבה דנקבה ילדה:

משנינא לך שינוי דחיקי בבלאי דעיילא פילא בקופא דמחטא [אין] דמתניתין בהכי עסקינן דילדה נקבה עד סוף העולם:

ואי לאו שינוי – דחיקי [כי האי גוונא] מאי הוה יכיל לשנויי בה:

הוה יכיל לשנויי – האי דקתני יפלו דמיהן לנדבה היינו כי ילדה נקבה אבל ילדה זכר יקרב עולה (כדאמינא אנא) [כדאמרן]:

(והלא אף בנדבה עולה. מה שאמרו חכמים ויפלו דמיהן לנדבה היינו [עול׳] א״כ מה בין דברי רבי אלעזר לחכמים אלא זה יש ביניהם דבזמן שהיא באה חובה לנדבת יחיד כדברי ר׳ אלעזר טעונה סמיכה ונסכים משלו כשאר קרבן יחיד ואם היה כהן זה שמביאה עבודתה ועורה שלו שאף על פי שאין משמר שלו עובד יכול הוא להקריבה ולהקטירה דכתיב ובא בכל אות נפשו ושרת ועורה יהיה שלו כדכתיב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה ובזמן שהיא באה נדבה לעולה נדבת צבור אין סומך עליה דאין קרבן צבור טעון סמיכה ואינו מביא עליה נסכים משלו אלא משל צבור ואע״פ שהוא כהן בעל ולד תמורה אשם זה אינו יכול לעובדה אלא עבודתה ועורה לאנשי משמר העובד:

הוא עצמו – ואע״ג דולד התמורה חזי להקרבה.

מאי הוי משני ליה – כלומר מדקאמר משנינא לך שינויי דחיקי בבלאי מכלל דהוה ידע שינויא אחרינא.

אבל הוא, הולד עצמו — לא יקרב עולה! השיב ר׳ אבין בר כהנא: הכא במאי עסקינן [כאן, במשנתנו, במה אנו עוסקים]? במקרה כגון שהנקבה שהופרשה לאשם או תמורת האשם ילדה נקבה, שאין היא ראויה לאשם. הקשה על כך ר׳ אבין בר חייא: והרי נאמר במשנה שכך הוא הדין בולד ולדן עד סוף כל העולם, והאם נעמיד משנתנו באופן זה שלאורך כל הדורות עד סוף דורות העולם לא אוליד [נולד] אפילו ולד חד [אחד] ממין זכר?! אמר ליה [לו] ר׳ אבין בר כהנא בתשובה: משנינא שינויי דחיקי בבלאי [מתרץ אני תירוצים דחוקים, כדרכם של בבליים] ויש להעמיד משנתנו באופן דחוק זה, שמדובר בה כגון שילדה נקבות עד סוף העולם.

but the offspring itself is not sacrificed as a burnt offering. Rabbi Avin bar Kahana responds: What are we dealing with here? It is a case where the female designated as a guilt offering or as the substitute of a guilt offering gave birth to a female, which cannot itself be offered as a guilt offering. Rabbi Avin bar Ḥiyya asks: This is problematic, as the mishna states that the same is true with regard to the offspring of its offspring until the end of time. But could the mishna be referring to a case where until the end of time not even one male was born? Rabbi Avin bar Kahana said to him in response: I answer forced answers, in the manner of the Babylonians, and say that the mishna is referring to a case where it gave birth to females, and those females also gave birth to females, until the end of time.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) מתני׳מַתְנִיתִין: תְּמוּרַת ^אהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר ^בוְלָדָן וְלַד וְלָדָן עַד סוֹף הָעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ כִּבְכוֹר וּכְמַעֲשֵׂר וְיֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים.

MISHNA: With regard to the substitute of a firstborn offering and the substitute of an animal tithe offering, and the offspring of those substitutes and the offspring of their offspring until the end of time, the halakhic status of these animals is like that of a firstborn offering and like that of an animal tithe offering in that they must be treated with sanctity: They graze until they become blemished, and at that point they may be eaten in their blemished state, the substitute of the firstborn by the priests and the substitute of the animal tithe by their owners. They are not sacrificed upon the altar like the original firstborn and animal tithe offerings.

א. רמב״ם הלכות תמורה ג׳:ב׳

ב. רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ו׳

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה תמורה ג׳:ה׳

א רמב״ם הלכות תמורה ג׳:ב׳

ב רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ו׳

ויאכלו במומן לבעלים – בלא פדיון כבכור ומעשר שאין בהן פדיון דכתיב בהו לא יפדה ולא יגאל:

מתני׳ הרי אלו כבכור ומעשר – לכל קדושת בכור ומעשר שלא ימכרו באיטליז לאחר שנפל בהן מום ונפדו.

א משנה הבהמה שהיא תמורת קרבן הבכור וכן זו שהיא תמורת קרבן המעשר, וכן ולדן של בהמות תמורה אלה, ואף ולד ולדן עד סוף העולם — הרי דינם של כל אלו כדין הבכור וכדין מעשר בהמה עצמם. לא לענין שיקרבו על המזבח כבכור וכמעשר בהמה, אלא לנהוג בהם בקדושה. והריהם רועים עד שיפול בהם מום. ולאחר שנשחטו הרי אלו יאכלו במומן, תמורת הבכור וולדותיה — לכהנים, ותמורת מעשר בהמה וולדותיה — לבעלים.

MISHNA: With regard to the substitute of a firstborn offering and the substitute of an animal tithe offering, and the offspring of those substitutes and the offspring of their offspring until the end of time, the halakhic status of these animals is like that of a firstborn offering and like that of an animal tithe offering in that they must be treated with sanctity: They graze until they become blemished, and at that point they may be eaten in their blemished state, the substitute of the firstborn by the priests and the substitute of the animal tithe by their owners. They are not sacrificed upon the altar like the original firstborn and animal tithe offerings.

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) מָה בֵּין בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר לְבֵין כׇּל הַקֳּדָשִׁים ^גשֶׁכׇּל הַקֳּדָשִׁים נִמְכָּרִים בָּאִיטְלֵז וְנִשְׁחָטִין בָּאִיטְלֵז וְנִשְׁקָלִין בְּלִיטְרָא חוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר.

What is the practical difference between a firstborn offering and an animal tithe offering and all the other sacrificial animals? The difference is that all the other sacrificial animals that were blemished and redeemed are sold in the butchers’ market [ba’itliz], and slaughtered in the butchers’ market, and weighed and sold by the litra, in the manner that non-sacred meat is slaughtered and sold. This is the case with regard to all consecrated animals except for the firstborn and animal tithe offerings, which are sold only from the home and not by the litra.

ג. רמב״ם הלכות איסורי מזבח א׳:י״ב
רמב״ם הלכות בכורות א׳:י״ח

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות איסורי מזבח א׳:י״ב
רמב״ם הלכות בכורות א׳:י״ח

שכל הקדשים נמכרים באטליז – משום דריוח שלהן להקדש חוץ מבכור ומעשר שהנאתן לבעלים הילכך אין מזלזלין בהן:

חוץ מן הבכור ומן המעשר – מפני שאין הנאתן להקדש במכירתם דדמי בכור לכהן ודמי מעשר לבעלים ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים.

ומפרטים: מה (איזה הבדל להלכה יש) בין הבכור ומעשר בהמה לבין שאר כל הקדשים שנפל בהם מום: שכל שאר הקדשים שנפל בהם מום, ונפדו, הריהם נמכרים באיטלז (שוק הבשר), כשאר בשר החולין, וכן נשחטין הם באיטלז, ונשקלין לצורך קנייתם בליטרא (במשקל המקובל בשוק הבשר). אף שיש בכך כעין זלזול בקדשים שנוהגים בהם כבחולין. חוץ מן הבכור והמעשר שנפל בהם מום, שאין הם נמכרים אלא בבית, ואין נשקלים בליטרא.

What is the practical difference between a firstborn offering and an animal tithe offering and all the other sacrificial animals? The difference is that all the other sacrificial animals that were blemished and redeemed are sold in the butchers’ market [ba’itliz], and slaughtered in the butchers’ market, and weighed and sold by the litra, in the manner that non-sacred meat is slaughtered and sold. This is the case with regard to all consecrated animals except for the firstborn and animal tithe offerings, which are sold only from the home and not by the litra.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) ^דוְיֵשׁ לָהֶן פִּדְיוֹן ^הוְלִתְמוּרוֹתֵיהֶן פִּדְיוֹן ^וחוּץ מִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר ^זוּבָאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ חוּץ ^חמִן הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁאִם בָּאוּ תְּמִימִים יִקְרְבוּ וְאִם בַּעֲלֵי מוּמִין יֵאָכְלוּ בְּמוּמָן לַבְּעָלִים.

And in addition, all sacrificial animals that became blemished are subject to redemption through sale, at which point the money becomes sacred and the animal becomes non-sacred, and their substitutes are also subject to redemption through sale. This is true for all consecrated animals, except for the firstborn and animal tithe offerings, which are not subject to redemption. And all sacrificial animals come to be sacrificed in the Temple even from outside of Eretz Yisrael, except for the firstborn and animal tithe offerings, which should not be brought from outside Eretz Yisrael ab initio. But if they came unblemished, they are sacrificed in the Temple like a regular firstborn or animal tithe offering coming from Eretz Yisrael; and if they are blemished animals, they may be eaten in their blemished state, the firstborns by the priests and the animal tithes by their owners.

ד. רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ה׳:י״א
רמב״ם הלכות איסורי מזבח א׳:י׳

ה. רמב״ם הלכות תמורה ג׳:ה׳

ו. רמב״ם הלכות איסורי מזבח א׳:י״ב
רמב״ם הלכות תמורה ג׳:ב׳

ז. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ח:א׳

ח. רמב״ם הלכות בכורות א׳:ה׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ה׳:י״א
רמב״ם הלכות איסורי מזבח א׳:י׳

ה רמב״ם הלכות תמורה ג׳:ה׳

ו רמב״ם הלכות איסורי מזבח א׳:י״ב
רמב״ם הלכות תמורה ג׳:ב׳

ז רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות י״ח:א׳

ח רמב״ם הלכות בכורות א׳:ה׳

ובאין מחוצה לארץ לארץ להקריב חוץ מן הבכור ומעשר שאין באין ואף על פי כן אם באו תמימין דיעבד בכור ומעשר יקרבו ואם בעלי מומין יאכלו לבעלים בלא פדיון] (מתני׳) ואמר רבי שמעון מה טעם בכור ומעשר אין באין מחוצה לארץ (לפי שיש) [לכתחילה מפני שבכור ומעשר] יש להן פרנסה במקומן [שיכול לפרנסן בחוצה לארץ עד שעה] שיפול בהן מום קבוע ולאלתר כשיפול בהן מום יכול לאוכלן בלא פדיון הילכך אין צריך להעלותן ושאר כל הקדשים אין להן פרנסה בחוצה לארץ שיהו ניתרין לאלתר כשיפול בהן מום בלא פדיון אלא צריכין פדיון הילכך הרי הן בקדושתן וחמירי מבכור ומעשר הילכך באין מחוצה לארץ:

נפל בהן מום בבכור ומעשר אינו יכול להוציאן מקדושה דבבכור כתיב לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל.

חוץ מן הבכור והמעשר – שאין באין לכתחלה מחוצה לארץ כשאר כל הקדשים.

ועוד בהבדל שבין בכור ומעשר בהמה לבין שאר כל הקדשים, שכן לכל שאר הקדשים שנפל בהם מום יש להן פדיון על ידי שיימכרו, ויצאו בכך לחולין וכספם יפול למקדש, וכן לתמורותיהן שיש בהן מום יש פדיון במכירה, חוץ מן הבכור והמעשר, שאין להם פדיון (שיצאו בכך לחולין). והבדל נוסף: כל שאר הקדשים באין (מותר להביאם) אף מחוצה לארץ להקרבתם במקדש, חוץ מן הבכור והמעשר, שאין ראוי מלכתחילה להביאם מחוץ לארץ להקרבתם במקדש, ואולם בדיעבד אם באו והם תמימים (שאין בהם מום הפוסלם מהקרבה) — הרי אלו יקרבו במקדש כבכור וכמעשר בהמה הבאים מהארץ. ואם הם בעלי מומין — הרי אלו יאכלו במומן, הבכור — לכהנים, ומעשר בהמה — לבעלים.

And in addition, all sacrificial animals that became blemished are subject to redemption through sale, at which point the money becomes sacred and the animal becomes non-sacred, and their substitutes are also subject to redemption through sale. This is true for all consecrated animals, except for the firstborn and animal tithe offerings, which are not subject to redemption. And all sacrificial animals come to be sacrificed in the Temple even from outside of Eretz Yisrael, except for the firstborn and animal tithe offerings, which should not be brought from outside Eretz Yisrael ab initio. But if they came unblemished, they are sacrificed in the Temple like a regular firstborn or animal tithe offering coming from Eretz Yisrael; and if they are blemished animals, they may be eaten in their blemished state, the firstborns by the priests and the animal tithes by their owners.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) א״ראָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן מָה טַעַם שֶׁהַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר יֵשׁ לָהֶן פַּרְנָסָה מִמְּקוֹמָן וּשְׁאָר כׇּל הַקֳּדָשִׁים אע״פאַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלַד בָּהֶם מוּם הֲרֵי אֵלּוּ בִּקְדוּשָּׁתָן.:

Rabbi Shimon says: What is the reason for this last difference between them? It is that the firstborn and animal tithe offerings have a remedy in their place outside Eretz Yisrael, as they can graze until they become blemished and then can be eaten there. It is not necessary to bring them to Eretz Yisrael in order to eat them. But with regard to all other sacrificial animals, even if a blemish develops in them, these animals remain in their sanctity, and one must redeem them and bring another offering with the money of their redemption. Therefore, when they are unblemished it is proper to bring these animals themselves to Eretz Yisrael.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן – יש להן תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים ושאר כל הקדשים אע״פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן והואיל וסופו להקריב דמיהן יעלו הן עצמן ויקרבו.

אמר ר׳ שמעון: מה הטעם לדין זה, שאין מביאים בכור ומעשר בהמה מחוץ לארץ להקרבתם במקדש, ושלא כשאר כל הקדשים? — מפני שהבכור והמעשר יש להן פרנסה (אופן שבו ייאכלו) ממקומן, בחוצה לארץ. שהרי יכולים הם לרעות עד שיפול בהם מום, ואז ייאכלו במומם. ואין איפוא צורך להביאם לארץ להקרבתם, על מנת לאוכלם. ואילו שאר כל הקדשים, אף על פי שנולד בהם מום — הרי אלו בקדושתן, וצריך לפדותם ולהביא בדמיהם קרבן. וכיון שכך, נכון הוא להביאם בעצמם כשהם תמימים.

Rabbi Shimon says: What is the reason for this last difference between them? It is that the firstborn and animal tithe offerings have a remedy in their place outside Eretz Yisrael, as they can graze until they become blemished and then can be eaten there. It is not necessary to bring them to Eretz Yisrael in order to eat them. But with regard to all other sacrificial animals, even if a blemish develops in them, these animals remain in their sanctity, and one must redeem them and bring another offering with the money of their redemption. Therefore, when they are unblemished it is proper to bring these animals themselves to Eretz Yisrael.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) גמ׳גְּמָרָא: אָמַר רָבָא בַּר רַב עַזָּא בָּעַן בְּמַעְרְבָא הַמֵּטִיל מוּם בִּתְמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר מַהוּ מִי אָמְרִינַן כֵּיוָן דְּלָא קְרִיבָן לָא מִיחַיַּיב אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּקָדְשׁוּ מִיחַיַּיב.

GEMARA: With regard to the status of the substitute of firstborn and animal tithe offerings that was discussed in the mishna, Rava bar Rav Azza said that they inquired in the West, Eretz Yisrael: What is the halakha with regard to one who inflicts a blemish on the substitute of a firstborn offering or on the substitute of an animal tithe offering? Do we say that since they are not sacrificed on the altar like the actual firstborn or animal tithe offering, one who does this is not liable, as the prohibition against inflicting a blemish on a sacrificial animal applies only when one thereby disqualifies the animal from the altar, and that is not the case here; or perhaps since they are sanctified, he is liable for inflicting a blemish?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו – [חומרן דאמרן] המטיל מום (בבהמת) [בשאר] קדשים עובר משום חמשה לאוין הכי מאי מי אמרינן כיון דלא קרבי דכתיב לא תפדה קדש הם הם קרבין ואין תמורתן קרבין ויליף מעשר העברה העברה מבכור והילכך לא מיחייב או דילמא כיון דקדשן כדכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש מיחייב:

גמ׳ לא מחייב – מלקות משום כל מום לא יהיה בו.

המטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו – בפ׳ כל המנחות באות מצה (מנחות דף נו:) פליגי תנאי במטיל מום בבעל מום איכא למ״ד לוקה ואיכא למ״ד אינו לוקה והך בעיא דהכא לתרוייהו אפילו למ״ד התם לוקה משום דחזיא להקרבה קודם המום אבל הני דלא חזיא לעולם להקרבה לא לקי או לא שנא ולמ״ד התם אינו לוקה היינו משום דמעיקרא נמי היה בו מום אבל הכא דמעיקרא היה תם לקי או לא שנא.

ב גמרא שנינו במשנתנו את דינם של הבכור ומעשר בהמה שנפל בהם מום, ובענין זה אמר רבא בר רב עזא, בען במערבא [שאלו חכמים במערב, בארץ ישראל]: המטיל מום בתמורת בכור ובתמורת מעשר בהמה מהו דינו? וצדדי השאלה: מי אמרינן [האם אומרים אנו] כי כיון דלא קריבן [שאין תמורות אלה קרבות] על המזבח כבכור ומעשר עצמם — לא מיחייב [מתחייב] המטיל בהם מום, שכל עיקרו של איסור זה הוא רק כאשר פוסל בכך את הקדשים מהקרבה. או דילמא [שמא], כיון דקדשו [שסוף סוף התקדשו] — הריהו מיחייב [מתחייב] על הטלת מום בהם?

GEMARA: With regard to the status of the substitute of firstborn and animal tithe offerings that was discussed in the mishna, Rava bar Rav Azza said that they inquired in the West, Eretz Yisrael: What is the halakha with regard to one who inflicts a blemish on the substitute of a firstborn offering or on the substitute of an animal tithe offering? Do we say that since they are not sacrificed on the altar like the actual firstborn or animal tithe offering, one who does this is not liable, as the prohibition against inflicting a blemish on a sacrificial animal applies only when one thereby disqualifies the animal from the altar, and that is not the case here; or perhaps since they are sanctified, he is liable for inflicting a blemish?

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) א״לאֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְתִיבְּעֵי לָךְ הַמֵּטִיל מוּם בִּתְשִׁיעִי שֶׁל מַעֲשֵׂר.

Abaye said to Rava bar Rav Azza: And let the dilemma be raised in a case of one who inflicts a blemish on other sacrificial animals, such as the ninth animal counted while selecting the animal tithe offering, which was mistakenly declared to be the tenth. This animal is consecrated in that one is prohibited to work it or shear it until it becomes blemished, but it may not be sacrificed upon the altar.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ותיבעי ליה [מטיל מום] בתשיעי של מעשר – דלא קרב כדתנן קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו לבעלים והעשירי מעשר והאחד עשר קרב שלמים אבל התשיעי לא קרב [אלא מאי שנא כו׳]:

ותיבעי בתשיעי של מעשר – כגון קרא לט׳ עשירי דקדש ואינו קרב כדאמרינן בשילהי בכורות (דף ס.) התשיעי נאכל במומו.

אמר ליה [לו] אביי לרבא בר רב עזא: מדוע לא שאלת שאלתך זו בשם חכמי ארץ ישראל אלא בתמורת בכור ותמורת מעשר, ותיבעי [והרי תישאל] לך שאלתך זו אף בזה המטיל מום בקדשים אחרים, וכגון בתשיעי של מנין מעשר בהמה, וטעה המונה והכריז עליה ״עשירי״, שהתקדשה לענין איסור גיזה ועבודה בה (עד שיפול בה מום), ואולם אין היא קריבה!

Abaye said to Rava bar Rav Azza: And let the dilemma be raised in a case of one who inflicts a blemish on other sacrificial animals, such as the ninth animal counted while selecting the animal tithe offering, which was mistakenly declared to be the tenth. This animal is consecrated in that one is prohibited to work it or shear it until it becomes blemished, but it may not be sacrificed upon the altar.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) ^טאֶלָּא מַאי שְׁנָא תְּשִׁיעִי דְּלָא קָמִיבַּעְיָא לָךְ דְּרַחֲמָנָא מַעֲטֵיהּ ^י{ויקרא כ״ז:ל״ב} עֲשִׂירִי לְהוֹצִיא הַתְּשִׁיעִי.

Rather, what is different about the ninth animal, which one called the tenth, that you did not raise the dilemma about it? It is because the Merciful One excluded it, with the verse: “The tenth shall be holy to the Lord” (Leviticus 27:32), which serves to exclude from the altar the ninth that was mistakenly declared to be the tenth. One may derive from here that one who inflicts a blemish upon this ninth animal is not liable.

ט. רמב״ם הלכות איסורי מזבח א׳:ט׳

י. רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי ב׳:א׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ט רמב״ם הלכות איסורי מזבח א׳:ט׳

י רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי ב׳:א׳

להוציא את התשיעי – שלא יקרב וכיון דאינו קרב פשיטא לן דלא מיחייב המטיל בו מום הכא נמי כו׳.

אלא מאי שנא [במה שונה, מיוחד] הוא תשיעי של מעשר בהמה שלא קמיבעיא [נשאלה] לך שאלה זו? — הרי זה משום דרחמנא מעטיה [שהתורה מיעטה אותו], שכן נאמר ״העשירי יהיה קודש״ (ויקרא כז, לב), ומדייקים: דווקא העשירי הוא הקרב, להוציא את התשיעי (שהוכרז בטעות כ״עשירי״), שאינו קרב. ומתוך כך נלמד שאין המטיל בתשיעי זה מום מתחייב על כך.

Rather, what is different about the ninth animal, which one called the tenth, that you did not raise the dilemma about it? It is because the Merciful One excluded it, with the verse: “The tenth shall be holy to the Lord” (Leviticus 27:32), which serves to exclude from the altar the ninth that was mistakenly declared to be the tenth. One may derive from here that one who inflicts a blemish upon this ninth animal is not liable.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) ה״נהָכִי נָמֵי רַחֲמָנָא מַעֲטִינְהוּ {במדבר י״ח:י״ז} לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם הֵם קְרֵיבִין וְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבָה.

Here, too, with regard to the substitute of a firstborn, the Merciful One excluded it from the altar: “But the firstborn…you shall not redeem; they are holy” (Numbers 18:17). This indicates that they, the firstborns themselves, are sacrificed, but their substitute is not sacrificed, and it may be derived from here that one is also not liable for inflicting a blemish upon the substitute of a firstborn.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

הכי נמי [כך גם כן] אמור בדין תמורת הבכור: רחמנא מעטינהו [התורה מיעטה אותם, אותה], שאין היא קריבה, שכן נאמר ״אך בכור... לא תפדה קדש הם״ (במדבר יח, יז) — הם קריבין, ואין תמורתן קריבה, ותלמד מכאן, שאף לענין הטלת מום, אין תמורת הבכור בכלל.

Here, too, with regard to the substitute of a firstborn, the Merciful One excluded it from the altar: “But the firstborn…you shall not redeem; they are holy” (Numbers 18:17). This indicates that they, the firstborns themselves, are sacrificed, but their substitute is not sacrificed, and it may be derived from here that one is also not liable for inflicting a blemish upon the substitute of a firstborn.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי לַהּ הָכִי א״ראָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב עַזָּא בָּעַן בְּמַעְרְבָא הַמֵּטִיל מוּם בִּתְשִׁיעִי שֶׁל מַעֲשֵׂר מַהוּ א״לאֲמַר לֵיהּ וְתִיבְּעֵי לָךְ הַמֵּטִיל מוּם בִּתְמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר.

Rav Naḥman bar Yitzḥak teaches that statement in this way, in the opposite manner to the previous version: Rav Aḥa, son of Rav Azza, said that they inquired in the West, Eretz Yisrael: In the case of one who inflicts a blemish upon the ninth animal counted while selecting the animal tithe offering, what is the halakha? Abaye said to him: And let the dilemma be raised with regard to one who inflicts a blemish upon the substitute of a firstborn offering or the substitute of an animal tithe offering.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רב נחמן בר יצחק מתני לה הכי [שנה אותה, סוגיה זו, כך, באופן הפוך מזה שאמרנו]: אמר רב אחא בריה [בנו] של רב עזא, בען במערבא [שאלו חכמים במערב, בארץ ישראל]: המטיל מום בתשיעי של מעשר מהו דינו? אמר ליה [לו] אביי: ותיבעי [ותישאל] לך שאלתך זו בדין המטיל מום בתמורת בכור ומעשר!

Rav Naḥman bar Yitzḥak teaches that statement in this way, in the opposite manner to the previous version: Rav Aḥa, son of Rav Azza, said that they inquired in the West, Eretz Yisrael: In the case of one who inflicts a blemish upon the ninth animal counted while selecting the animal tithe offering, what is the halakha? Abaye said to him: And let the dilemma be raised with regard to one who inflicts a blemish upon the substitute of a firstborn offering or the substitute of an animal tithe offering.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אֶלָּא מ״שמַאי שְׁנָא תְּמוּרַת בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר דְּלָא מִיבַּעְיָא לָךְ דְּרַחֲמָנָא מַעֲטִינְהוּ קֹדֶשׁ הֵם הֵן קְרֵיבִין וְאֵין תְּמוּרָתָן קְרֵיבָה תְּשִׁיעִי שֶׁל מַעֲשֵׂר נָמֵי רַחֲמָנָא מַעֲטֵיהּ הָעֲשִׂירִי לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי.:

Rather, what is different about the substitute of a firstborn or the substitute of an animal tithe that you did not raise the dilemma about them? It is because the Merciful One excluded them, as it is stated: “They are holy,” which indicates that they themselves are sacrificed, but their substitutes are not sacrificed. With regard to the ninth animal counted while selecting the animal tithe as well, the Merciful One excluded it, as it is stated: “The tenth,” which serves to exclude from the altar the ninth that was mistakenly declared to be the tenth.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אלא מאי שנא [במה שונה, מיוחד] הוא תמורת בכור ומעשר שלא מיבעיא [נשאלה] לך — משום דרחמנא מעטינהו [שהתורה מיעטה אותם], שכן נאמר ״קדש הם״ — הן קריבין, ואין תמורתן קריבה. תשיעי של מעשר נמי [גם כן], רחמנא מעטיה [התורה מיעטה אותו], שכן נאמר ״העשירי״ — להוציא את התשיעי.

Rather, what is different about the substitute of a firstborn or the substitute of an animal tithe that you did not raise the dilemma about them? It is because the Merciful One excluded them, as it is stated: “They are holy,” which indicates that they themselves are sacrificed, but their substitutes are not sacrificed. With regard to the ninth animal counted while selecting the animal tithe as well, the Merciful One excluded it, as it is stated: “The tenth,” which serves to exclude from the altar the ninth that was mistakenly declared to be the tenth.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) וְאִם בָּאוּ תְּמִימִין כּוּ׳.: וּרְמִינְהוּ בֶּן אַנְטִיגְנוֹס הֶעֱלָה בְּכוֹרוֹת מִבָּבֶל וְלֹא קִבְּלוּ מִמֶּנּוּ אָמַר רַב חִסְדָּא לָא קַשְׁיָא הָא ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָא ר׳רַבִּי עֲקִיבָא.

§ The mishna teaches that although the firstborn and animal tithe offerings should not be brought from outside Eretz Yisrael ab initio, if they came unblemished, they may be sacrificed. With regard to this issue, the Gemara raises a contradiction: There was an incident where ben Antigonus brought up firstborn animals from Babylonia in order to sacrifice them and they did not accept them in the Temple. Rav Ḥisda said: That is not difficult: This statement in the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, while this case of ben Antigonus is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

בן (אטיטס) [אנטיגנוס] העלה בכורות ולא קבלו ממנו אפילו דאיעבד:

לא קשיא – הא דקתני ואם באו תמימים יקרבו [כר׳ ישמעאל] דמקיש לקמן מעשר שני לבכור מה בכור אין נאכל אלא בפני הבית מכלל דאפילו בכור חוצה לארץ יאכל לפני הבית והא דקאמר ולא קבלו ממנו [היינו] כר׳ עקיבא דמקיש לקמן בכור למעשר שני מה מעשר שני אינו בא אלא מן הארץ דכתיב לא תוכל לאכל בשעריך וכו׳ אף בכור נמי אינו בא אלא מן הארץ:

ערך אטיטס

אטיטס – העלה בכורות מבבל (חלה פרק ג ובתמורה כא.) פירש שם איש (א״ב: בנסחאות דידן כתוב במשנת חלה בן אנטינוס ובתמורה אנטיגנוס).

ערך אטלס

אטלס – ^אנמכרין באטלס (תמורה כא ובבכורות פרק כל הפסולין) עטליז׳ של עזה (עבודה זרה יא:) דעיר שיש בה עבודה זרה פי׳ אטלס קצבות ויש שם עצי׳ מתוחין וברזלין נעוצין בהן ותולין בהן הבשר בבראשית רבה פרשת ויחן את פני העיר התחיל מעמיד אטליסין ומוכר בזול הדא אמרה שאדם צריך להחזיק טובה למקום שיש לו הנאה ממנו פי׳ אטליסין שווקין כמו עטליזה של עזה (א״ב: פי׳ מל׳ יוני דבר נקי מן המכס והירידים קבועים מדי שנה בשנה במקומות רבים היו חפשים).

א. [מארק. יאטקי.] (ולדעת המוסיף איין יריד וואס איז פרייא פון צאל.)

בן אנטיגנוס ולא קבלו הימנו – וקשיא אמתני׳ דקתני אם באו תמימים יקרבו.

הא ר׳ ישמעאל כו׳ – (בסיפא אתיא).

ד למדנו במשנתנו שאף שאין מביאים לכתחילה את הבכור והמעשר מחוצה לארץ להקריבם בארץ, ואם אירע ובאו והם תמימין — הרי אלו יקרבו. ובענין זה רמינהו [משליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו: מעשה באדם אחד ששמו בן אנטיגנוס שעמד והעלה בכורות מבבל לארץ כדי להקריבם, ובמקדש לא קבלו אותם ממנו! אמר רב חסדא: לא קשיא [אין זה קשה], שכן הא [זו, הלכה זו במשנתנו] — הריהי כשיטת ר׳ ישמעאל, ואילו הא [זו, ההלכה בבן אנטיגנוס] — הריהי כשיטת ר׳ עקיבא.

§ The mishna teaches that although the firstborn and animal tithe offerings should not be brought from outside Eretz Yisrael ab initio, if they came unblemished, they may be sacrificed. With regard to this issue, the Gemara raises a contradiction: There was an incident where ben Antigonus brought up firstborn animals from Babylonia in order to sacrifice them and they did not accept them in the Temple. Rav Ḥisda said: That is not difficult: This statement in the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, while this case of ben Antigonus is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva.

מיוחס לר׳ גרשוםהערוך על סדר הש״סרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר ג׳שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מִשּׁוּם ג׳שְׁלֹשָׁה זְקֵנִים רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יָכוֹל יַעֲלֶה אָדָם מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּזְמַן הַזֶּה וְיֹאכְלֶנּוּ בִּירוּשָׁלַיִם.

As it is taught in a baraita that Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael disagreed over this matter: Rabbi Yosei says three matters in the name of three elders: Rabbi Yishmael, Rabbi Akiva, and Ben Azzai, each of whom issued a different statement with regard to a firstborn and second tithe. Rabbi Yishmael says that one might have thought that a person may bring up second tithe in the present day to Jerusalem and eat it in Jerusalem.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[משום ג׳ זקנים – ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא ובן עזאי. בכור טעון הבאת מקום דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם כו׳ מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית כשהיה דמו קרב למזבח אף מעשר אין נאכל אלא בפני הבית ובזמן שאין בית אין נאכל (אלא) אפי׳ בירושלים בכורים יוכיחו שאין בהן מתן דמים ואימורין וטעונין הבאת מקום ומעשר טעון הבאת מקום מה בכורים אין נאכלין אלא בפני הבית דכתיב בהו והניחו אצל מזבח:

ולמה ליה קרא למילף ניהדר דינא וניתי ונילף במה הצד ונימא הכי כיון דאמר מה לבכורים שכן טעונין הנחה נימא בכור יוכיח שאין טעון הנחה אף אני אביא מעשר מה לבכור שכן טעון מתן דמים בכורים יוכיחו וחזר הדין לא ראי הצד השוה כו׳ שכן יש בהן צד מזבח בכורים הנחה ובכור מתן דמים תאמר במעשר שני שאין בה צד מזבח הילכך איצטריך קרא לאקוש׳ למעשר]:

ומאי קסבר ר׳ ישמעאל אי קסבר כר׳ יהושע קדוש׳ ראשונה שקידשה [יהושע] קידשה נמי לעתיד לבוא אפילו לאחר חרבן אפילו בכור נמי נייתי השתא בירושלים ויאכלנו שם:

ג׳ זקנים – רבי ישמעאל ור״ע ובן עזאי.

דתניא [שכן שנויה ברייתא] שעולה ממנה שנחלקו בדבר ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא: ר׳ יוסי אומר (מוסר) שלשה דברים משום (בשם) שלשה זקנים (חכמים), והם ר׳ ישמעאל, ר׳ עקיבא ובן עזאי. שדרש כל אחד מהם דרשה אחרת בענין בכור ומעשר. ר׳ ישמעאל אומר: יכול יעלה אדם מחוצה לארץ את מעשר שני שבידו בזמן הזה (לאחר חורבן בית המקדש), ויאכלנו בירושלים?

As it is taught in a baraita that Rabbi Akiva and Rabbi Yishmael disagreed over this matter: Rabbi Yosei says three matters in the name of three elders: Rabbi Yishmael, Rabbi Akiva, and Ben Azzai, each of whom issued a different statement with regard to a firstborn and second tithe. Rabbi Yishmael says that one might have thought that a person may bring up second tithe in the present day to Jerusalem and eat it in Jerusalem.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) וְדִין הוּא בְּכוֹר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם וּמַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם מָה בְּכוֹר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּבְכוֹר שֶׁכֵּן ^כטָעוּן מַתַּן דָּמִים וְאֵימוּרִים לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ תֹּאמַר בְּמַעֲשֵׂר דְּלָא.

But the opposite conclusion should be derived through logical inference from the halakha of a firstborn: A firstborn requires that it be brought to a specific place, i.e., Jerusalem, and second tithe requires that it be brought to a specific place. Just as a firstborn is eaten only in the presence of the Temple, so too, second tithe is eaten only in the presence of the Temple. This comparison can be refuted: No, if you said that this is true with regard to a firstborn, that it may be eaten only in the presence of the Temple, as it requires placing the blood and sacrificial portions of the offering upon the altar, shall you also say that this is the case with regard to second tithe, for which this is not required?

כ. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:כ״ה

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

כ רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט׳:כ״ה

בכור ומעשר ובכורים דטעונין הבאת מקום דכתיב (דברים יב) והבאתם שמה עולותיכם וגו׳ ותרומת ידכם אלו בכורים.

מה בכור אינו נאכל כו׳ – כדמפרש לקמיה דבעי מתן דמים ואימורין למזבח.

— ודין (דבר הנלמד) הוא, מהשוואה לדין הבכור, ובאופן זה: הבכור טעון (חייב) הבאת מקום (העלאה לירושלים), ואף מעשר שני טעון הבאת מקום. ומעתה נאמר: מה בכור — אינו נאכל אלא בפני (בזמן) הבית, אף מעשר שני — אינו נאכל אלא בפני הבית. ואולם יש לפרוך השוואה זו: לא, אין ללמוד דין מעשר שני מדין הבכור, שכן אם אמרת כך בבכור, שאינו נאכל אלא בזמן הבית — שכן הריהו טעון מתן דמים (נתינת דמי הקרבן) והקרבת האימורים (חלקי הקרבן הקרבים) לגבי [אצל, על] המזבח, ויש לומר שמפני זה אינו נאכל אלא כשיש מזבח, בזמן הבית, תאמר כן אף במעשר שני — שלא חייב באלו?!

But the opposite conclusion should be derived through logical inference from the halakha of a firstborn: A firstborn requires that it be brought to a specific place, i.e., Jerusalem, and second tithe requires that it be brought to a specific place. Just as a firstborn is eaten only in the presence of the Temple, so too, second tithe is eaten only in the presence of the Temple. This comparison can be refuted: No, if you said that this is true with regard to a firstborn, that it may be eaten only in the presence of the Temple, as it requires placing the blood and sacrificial portions of the offering upon the altar, shall you also say that this is the case with regard to second tithe, for which this is not required?

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) אָמַרְתָּ בִּיכּוּרִים טְעוּנִין הֲבָאַת מָקוֹם וּמַעֲשֵׂר טָעוּן הֲבָאַת מָקוֹם מָה ^לבִּיכּוּרִים אֵין נֶאֱכָלִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר אֵין נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.

Rather, perhaps you will say that the halakha of eating second tithe in Jerusalem in the present is derived from a comparison to first fruits: First fruits require that they be brought to a specific place, i.e., Jerusalem, and second tithe requires that they be brought to a specific place. Just as first fruits may be eaten only in the presence of the Temple, so too, second tithe may be eaten only in the presence of the Temple.

ל. רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ב׳:א׳

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ל רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ב׳:א׳

בכורים אינן נאכלין אלא בפני הבית – דכתיב (שם כו) והנחתו לפני ה׳ אלהיך.

אלא חזרת ואמרת שיש ללמוד את דין אכילת מעשר שני בירושלים בזמן הזה לא מהשוואה לבכור אלא מהשוואה לביכורים, ובאופן זה: הביכורים טעונין הבאת מקום, ואף מעשר שני טעון הבאת מקום. ומעתה נאמר: מה הביכורים — אין נאכלין אלא בפני הבית, אף מעשר שני — אין נאכל אלא בפני הבית.

Rather, perhaps you will say that the halakha of eating second tithe in Jerusalem in the present is derived from a comparison to first fruits: First fruits require that they be brought to a specific place, i.e., Jerusalem, and second tithe requires that they be brought to a specific place. Just as first fruits may be eaten only in the presence of the Temple, so too, second tithe may be eaten only in the presence of the Temple.

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) מָה לְבִיכּוּרִים שֶׁכֵּן טְעוּנִין ^מהַנָּחָה תֹּאמַר בְּמַעֲשֵׂר דְּלָא.

But this comparison is also flawed, as what is unique about first fruits? They are unique in that they require placement before the altar, as it is stated: “And the priest shall take the basket out of your hand, and set it down before the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 26:4). Perhaps it is for this reason that they must be eaten in the presence of the Temple. Shall you say that this is also the case with regard to second tithe, which is not obligated in placement before the altar?

מ. רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳:י״ב

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מ רמב״ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳:י״ב

הנחה – לפני המזבח דכתיב והנחתו לפני ה׳ אלהיך.

ואולם אף השוואה זו יש לפורכה, ובאופן זה: מה לביכורים — שכן טעונין הנחה לפני המזבח במקדש, שכך נאמר בהם: ״ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה׳ אלהיך״ (דברים כו, ד), ולכך יש מקום לומר שהוא הטעם שאינם נאכלים אלא בפני הבית, והאם תאמר כן אף במעשר שני — שלא חייב בהנחה לפני המזבח?!

But this comparison is also flawed, as what is unique about first fruits? They are unique in that they require placement before the altar, as it is stated: “And the priest shall take the basket out of your hand, and set it down before the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 26:4). Perhaps it is for this reason that they must be eaten in the presence of the Temple. Shall you say that this is also the case with regard to second tithe, which is not obligated in placement before the altar?

עין משפט נר מצוהרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(17) תַּלְמוּד לוֹמַר {דברים י״ד:כ״ג} וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירוֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכוֹרוֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ הִקִּישׁ מַעֲשֵׂר לִבְכוֹר מָה בְּכוֹר אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת אַף מַעֲשֵׂר אֵין נֶאֱכָל אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת.

The verse states with regard to second tithe: “And you shall eat before the Lord your God in the place that He shall choose to cause His name to dwell there, the tithe of your grain, of your wine, and of your oil, and the firstborn of your cattle and sheep” (Deuteronomy 14:23). This verse compares second tithe to the firstborn: Just as a firstborn is eaten only in the presence of the Temple, so too, second tithe is eaten only in the presence of the Temple. This concludes the statement of Rabbi Yishmael.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לכך תלמוד לומר (בא כתוב ומלמדנו), בפרשת מעשר שני: ״ואכלת לפני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך״ (שם יד, כג), והרי בכך הקיש (השוה) הכתוב מעשר שני לבכור, מה בכור — אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר — אין נאכל אלא בפני הבית. עד כאן דרשת ר׳ ישמעאל, ומעתה דנה הגמרא בדבריו.

The verse states with regard to second tithe: “And you shall eat before the Lord your God in the place that He shall choose to cause His name to dwell there, the tithe of your grain, of your wine, and of your oil, and the firstborn of your cattle and sheep” (Deuteronomy 14:23). This verse compares second tithe to the firstborn: Just as a firstborn is eaten only in the presence of the Temple, so too, second tithe is eaten only in the presence of the Temple. This concludes the statement of Rabbi Yishmael.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(18) וְלֶיהְדַּר דִּינָא וְלֵיתֵי בְּמָה הַצַּד.

The Gemara analyzes the opinion of Rabbi Yishmael: But let the inference return and compare second tithe to both the firstborn and first fruits together, and let the halakha of second tithe be derived by analogy from the common element [bema hatzad] of the two sources: Just as the firstborn and first fruits both require that they be brought to a specific place and are not eaten in the present time, so too, second tithe, which also requires that it must be brought to a specific place, should not be eaten in the present time.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וליהדר דינא כו׳ – למה לי קרא ליהדר דינא ולימא בכור יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נאכלין אלא בפני הבית אף אני אביא מעשר.

ושואלים: מדוע לאחר שפרכנו את ההשוואה לביכורים, הגענו להיקש שבפסוק הזה, והרי היה מקום להמשיך ולומר: ליהדר דינא [יסוב הלימוד מהשוואה לבכור ולביכורים גם יחד], וליתי [ויבוא, יילמד דינו של מעשר שני] בדרך הלימוד המכונה ״מה הצד״ שאפשר ללמוד מהצד המשותף לבכור ולביכורים ששניהם טעונים הבאת מקום, ואינם נאכלים בזמן הזה, שאף מעשר שני, הטעון הבאת מקום, אינו נאכל בזמן הזה!

The Gemara analyzes the opinion of Rabbi Yishmael: But let the inference return and compare second tithe to both the firstborn and first fruits together, and let the halakha of second tithe be derived by analogy from the common element [bema hatzad] of the two sources: Just as the firstborn and first fruits both require that they be brought to a specific place and are not eaten in the present time, so too, second tithe, which also requires that it must be brought to a specific place, should not be eaten in the present time.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(19) אָמַר רַב אָשֵׁי מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מָה לְהַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶן שֶׁכֵּן יֵשׁ בָּהֶן צַד מִזְבֵּחַ.

Rav Ashi said: The halakha of second tithe cannot be derived in this manner, because it can be said: What is notable about the common element of these cases? They are notable in that they have an aspect of their halakha that involves the altar: A firstborn must have its blood and sacrificial portions placed upon the altar, and first fruits must be placed before the altar, whereas no obligation with regard to the altar applies to the second tithe at all.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אמר רב אשי: אף מצד משותף זה אין ללמוד לעניין מעשר שני, משום דאיכא למימר [שיש מקום לפרוך אותו ולומר]: מה להצד השוה שבהן — שכן יש בהן צד (היבט אחד מדיניהם עניינו) מזבח (הבכור — החייב בנתינת דמים והקרבת אימורים על המזבח, והביכורים — החייבים בהנחה לפני המזבח), בעוד שבמעשר שני אין כל צד מזבח.

Rav Ashi said: The halakha of second tithe cannot be derived in this manner, because it can be said: What is notable about the common element of these cases? They are notable in that they have an aspect of their halakha that involves the altar: A firstborn must have its blood and sacrificial portions placed upon the altar, and first fruits must be placed before the altar, whereas no obligation with regard to the altar applies to the second tithe at all.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(20) וּמַאי קָסָבַר אִי קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְקִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא ל״שלָא שְׁנָא בְּכוֹר וְלָא שְׁנָא מַעֲשֵׂר בְּנֵי הֲבָאָה נִינְהוּ וְאִי קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא אֲפִילּוּ בְּכוֹר נָמֵי תִּיבְּעֵי לָךְ.

According to Rabbi Yishmael, a firstborn is not eaten in the present day, but with regard to second tithe he is uncertain about the halakha. The Gemara asks: And what does he hold? If he holds that the initial consecration both sanctified Jerusalem for its time and sanctified Jerusalem forever, including the period after the destruction of the Temple, then a firstborn is no different and second tithe is no different, as both are capable of being brought to Jerusalem: In the case of the firstborn, an altar may be built upon which it may be offered, while second tithe may be eaten in Jerusalem, and the presence of the Temple is not required for either one. And if he holds that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time but did not sanctify Jerusalem forever, and he is still uncertain about the status of second tithe, then raise the dilemma even with regard to the firstborn.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ואי קסבר דלא קידשה – אפילו מעשר לפשוט ליה דלא נייתי:

אמר רבינא לעולם קסבר קדושה ראשונה קידשה לעתיד ודקאמרת אי הכי אפילו בכור נמי ניתי לא מצית למימר הכי דהכא במאי עסקינן בבכור שנזרק דמו קודם חרבן הבית וחרב הבית ועדיין בשרו קיים ויליף בשרו מדמו מה דמו במזבח אף בשרו במזבח היה צריך מתן (מודסין) [אימורים] במזבח והשתא דליכא מזבח הילכך לית ליה תקנה ולא מצי למיכלה ויליף מעשר שני מהאי בכור דאינו נאכל אפילו בירושלים אף מעשר שני אינו נאכל אע״ג דקידשה נמי לעתיד לבוא ומדמעשר יליף מבכור ק״ו דשאר בכורות ילפי מהאי בכור:

ומאי קסבר – דפשיטא ליה דבכור אינו נאכל ומעשר שני מספקא ליה.

וקידשה לעתיד לבא – תרוייהו בכור ומעשר בני הבאה נינהו ויקריבום הואיל והשתא נמי קדושה היא ירושלים להקריב.

ואי לא קידשה לעתיד לבא – ואפילו הכי מספקא ליה ממעשר תיבעי ליה נמי בכור ואמאי יליף מעשר שני מבכור.

אי קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא בכור נמי נייתי – פרש״י בזבחים (זבחים קז:) דלמ״ד קדשה לעתיד לבא מקריבין אע״פ שאין בית וא״ת והא בעינן מזבח וליכא וי״ל דפריך מבכור שנשחט ונזרק דמו קודם שחרב הבית דאין חסר אלא אכילה לפנים מן החומה דומיא דמעשר אי נמי י״ל דפריך הכי בכור נמי נייתי ויבנה מזבח ואי קסבר לא קדשה לעתיד לבא בכור נמי תיבעי ה״ג רש״י וקשה דלמ״ד לא קדשה לעתיד לבא אין קדושה בירושלים יותר משאר ערים ועוד דאמר פ׳ בתרא דזבחים (זבחים קז:) דלמאן דאמר לא קדשה לעתיד לבא מעשר שני נאכל בכל ערי ישראל ויש לתרץ מיהא קושיא שניה דמיירי הכא במעשר שנזרע קודם שחרב הבית שהיה טעון הבאה בירושלים דבההיא לא אמר דנאכל בכל ערי ישראל.

וחוזרים לדון בדברי ר׳ ישמעאל: לדבריו הבכור אינו נאכל בזמן הזה, ואילו בעניינו של מעשר שני הריהו מסופק, ויש לשאול: מאי קסבר [ומה הוא סבור], אי קסבר [אם הוא סבור] שקדושה ראשונה שהתקדשה ירושלים, קידשה לשעתה ואף קידשה לעתיד לבא, ואף בזמן שבית המקדש חרב, קדושתה עליה — אם כן, לא שנא [אינו שונה] דינו של הבכור ולא שנא [ואינו שונה] דינו של מעשר שני, ושניהם בני הבאה נינהו [הם], שלצורך הבכור יבנו מזבח בירושלים ויקריבוהו עליו, והמעשר שני יובא לירושלים וייאכל שם. ואי קסבר [ואם הוא סבור] כי קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, ועם כל זה הריהו מסופק במעשר שני — אפילו בבכור נמי תיבעי [גם כן תישאל] לך!

According to Rabbi Yishmael, a firstborn is not eaten in the present day, but with regard to second tithe he is uncertain about the halakha. The Gemara asks: And what does he hold? If he holds that the initial consecration both sanctified Jerusalem for its time and sanctified Jerusalem forever, including the period after the destruction of the Temple, then a firstborn is no different and second tithe is no different, as both are capable of being brought to Jerusalem: In the case of the firstborn, an altar may be built upon which it may be offered, while second tithe may be eaten in Jerusalem, and the presence of the Temple is not required for either one. And if he holds that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time but did not sanctify Jerusalem forever, and he is still uncertain about the status of second tithe, then raise the dilemma even with regard to the firstborn.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(21) לְעוֹלָם קָסָבַר קְדוּשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִידְּשָׁה לִשְׁעָתָהּ וְלֹא קִידְּשָׁה לֶעָתִיד לָבֹא וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן כְּגוֹן שֶׁנִּזְרַק דָּמוֹ שֶׁל בְּכוֹר בִּפְנֵי הַבַּיִת וְחָרַב הַבַּיִת וַעֲדַיִין בְּשָׂרוֹ קַיָּים.

The Gemara answers: Actually, he holds that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time but did not sanctify it forever, and here we are dealing with a case where the blood of a firstborn offering was sprinkled upon the altar before the Temple was destroyed, and then the Temple was destroyed, but its flesh was still in existence.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

לעולם לא קידשה לעתיד לבא – ודקשיא מאי שנא בכור דפשיטא ליה בכי האי בכור עסקינן שנזרק דמו בפני הבית וחרב כו׳ ויליף בשר מדם דכי היכי דאי הוה דם השתא לא היה נזרק דלא קידשה לעתיד לבא בשר נמי לא יאכל.

הכי גריס רש״י לעולם קסבר לא קדשה לעתיד לבא – וקשה דאם כן למה לי האי טעמא דאיתקש בשר לדם תיפוק ליה דנפסל ביוצא דכמי שאין לו חומה דמי ועוד דאמר בזבחים (דף ס.) מזבח שנפגם אין אוכלין בגינו קדשים קלים ומפיק ליה מהאי טעמא דאיתקש בשרו לדמו והכא אמר דהך היקשא דבשר לדם הוי למ״ד לא קדשה לעתיד לבא לכן נראה לר״י דה״ג אי קסבר לא קדשה לעתיד לבא מעשר שני לא לייתי ובמעשר שנזרע קודם שחרב הבית כדפ״ל וה״ג לעולם קסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ודקשיא לך בכור נמי לייתי הכא במאי עסקינן שנזרק דמו לפני הבית וחרב הבית כו׳ והשתא מיתרצו כל קושיין ודקדק מורי בשלמא בכור שנזרק דמו לפני הבית דאינו נאכל אלא בפני הבית כדמפרש גמרא דאיתקש בשר לדם אבל בכורים שהיה להם הנחה לפני הבית מ״ט אין נאכלין אלא בפני הבית ואמר מורי ה״ר מ״ר דשפיר הם נאכלין אפילו בזמן הזה והא דאמר דאין נאכלין דלא היה להן הנחה לפני הבית והדברים מוכיחין מדפריך עלה מה לבכורים שכן טעונין הנחה והא דמוקי בבכור שנשחט ונזרק דמו לפני הבית אמסקנא דברייתא קאי דמקיש מעשר לבכור ומסתמא בכור דומיא דמעשר דאינו חסר אלא הבאת מקום והיינו כשנזרק דמו לפני הבית אבל ברייתא לא מיירי אלא בבכורים שלא הונחו אבל הונחו לפני הבית אפשר דנאכלין אף לאחר חורבן.

ומשיבים: לעולם קסבר [הוא סבור] כי קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, והכא [וכאן] בדינו של בכור שפשוט לו שאינו נאכל בזמן הזה במאי עסקינן [במה אנו עוסקים]? — כגון שנזרק דמו של בכור על המזבח עדיין בפני הבית, ולאחר מכן חרב הבית, ועדיין בשרו קיים.

The Gemara answers: Actually, he holds that the initial consecration sanctified Jerusalem for its time but did not sanctify it forever, and here we are dealing with a case where the blood of a firstborn offering was sprinkled upon the altar before the Temple was destroyed, and then the Temple was destroyed, but its flesh was still in existence.

רש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(22) כֵּיוָן דְּאִי אִיתֵיהּ לְדָם לא בַּר זְרִיקָה הוּא אָתֵי בָּשָׂר יָלֵיף מִדָּם

Since if the blood is still there and had not yet been sprinkled upon the altar, it is not subject to sprinkling, as the Temple has been destroyed, and consequently the meat of the firstborn offering may not be eaten. This halakha comes and is derived from the halakha of the blood, based upon the juxtaposition in the following verse: “You shall sprinkle their blood against the altar… and their flesh shall be yours” (Numbers 18:17–18). This teaches that the meat may be eaten only when the blood is fit to be sprinkled upon the altar. By contrast, there is no such juxtaposition with regard to second tithe, and therefore Rabbi Yishmael remains uncertain whether it may be eaten in the present time in Jerusalem.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

וכיון דאי איתיה [שאם היה עדיין] לדם הבכור, שעדיין לא נזרק על גבי המזבח — שוב לא בר [בן] זריקה הוא, שהרי חרב הבית. לכן אתי [בא] בשר הבכור ויליף [למד] מדם, שכן הוקש בכתוב בשר הבכור לדם, שנאמר: ״את דמם תזרוק על המזבח... ובשרם יהיה לך״ (במדבר יח, יז—יח), ללמדנו שאין הבשר נאכל אלא בשעה שהדם ראוי להיזרק על המזבח.

Since if the blood is still there and had not yet been sprinkled upon the altar, it is not subject to sprinkling, as the Temple has been destroyed, and consequently the meat of the firstborn offering may not be eaten. This halakha comes and is derived from the halakha of the blood, based upon the juxtaposition in the following verse: “You shall sprinkle their blood against the altar… and their flesh shall be yours” (Numbers 18:17–18). This teaches that the meat may be eaten only when the blood is fit to be sprinkled upon the altar. By contrast, there is no such juxtaposition with regard to second tithe, and therefore Rabbi Yishmael remains uncertain whether it may be eaten in the present time in Jerusalem.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמורה כא. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תמורה כא., עין משפט נר מצוה תמורה כא., מיוחס לר׳ גרשום תמורה כא., הערוך על סדר הש"ס תמורה כא., רש"י תמורה כא., תוספות תמורה כא., פירוש הרב שטיינזלץ תמורה כא.

Temurah 21a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Temurah 21a, Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 21a, Attributed to R. Gershom Temurah 21a, Collected from HeArukh Temurah 21a, Rashi Temurah 21a, Tosafot Temurah 21a, Steinsaltz Commentary Temurah 21a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון