Temurah 19a – תמורה יט.‏ – Shas HaMeforash

(1)

אֲבָל גַּבֵּי תְּמוּרַת וְלַד אָשָׁם דְּלֵיכָּא שֵׁם עוֹלָה עַל אִמּוֹ מוֹדֵי רַבִּי אליעזר דִּבְדָמָיו אִין הוּא עַצְמוֹ לָא קָרֵב.

But with regard to the offspring of the substitute of a guilt offering, where there is no burnt offering status for its mother, as the animal for which it was substituted was a guilt offering, Rabbi Elazar concedes that an animal purchased with its money, received from selling the offspring, yes, it is sacrificed as a burnt offering, but the offspring itself is not sacrificed as a burnt offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אבל ולד תמורת אשם אין שם עולה על אמו – הקדש ראשון שכולן באו מכחו לאשם הופרש ולאשם הקריבו ולא היה עולה הוא ולא דמיו. לשון ירושלמי ולריש שמעתין מהדר וכליל לאשים דברי הכל בתמיה כלומר אמאי לא פליגי רבנן בולדי תמורה כמו בולדי עולה.

ור״א היא – אבל לרבנן ימכר וה״ה נמי לולד תמורת עולה ורישא רבי אליעזר היא.

תמורת עולה – שניה היא להך קדמייתא דאפריש וקדמייתא דאפריש זכר הוה וקרב הילכך קרב נמי ולד תמורתו כו׳.

איכא שם עולה על אמו – בעולת העוף ועוד דמיה לעולה קיימי הילכך נחתא לה קדושה לגופה הואיל ודוגמתה מצינו בעוף דקריבה משום הכי קרב ולד אבל ולד תמורת אשם ליכא שם עולה על הראשון שהיא אם לכולן שמכחו בא והוא קרב אשם ולא מצינו תמורת אשם קריבה בעולה הילכך לא נחתא קדושה על התמורה אלא לדמי ומשום הכי לא יקרב הולד.

אבל גבי [אצל, בענין] תמורת ולד אשם, כיון דליכא [שאין] שם עולה על אמו — מודי [מודה] ר׳ אליעזר שבדמיו — אין [כן] יוקרב קרבן עולה, ואולם הוא עצמו, ולד התמורה — לא קרב כעולה.

But with regard to the offspring of the substitute of a guilt offering, where there is no burnt offering status for its mother, as the animal for which it was substituted was a guilt offering, Rabbi Elazar concedes that an animal purchased with its money, received from selling the offspring, yes, it is sacrificed as a burnt offering, but the offspring itself is not sacrificed as a burnt offering.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי וְכִי בָּעֵי רַבִּי אליעזר שֵׁם עוֹלָה עַל אִמּוֹ וְהָא תַּנְיָא ^אהַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְפִסְחוֹ ירעה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְתִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ פֶּסַח יָלְדָה יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו פֶּסַח.

Abaye raised an objection to Rava: And does Rabbi Elazar require that there be burnt offering status for its mother, in order for the offspring to be sacrificed as a burnt offering? But isn’t it taught in a baraita: In the case of one who designates a female animal for his Paschal offering, which must be a male, the animal is left to graze until it becomes unfit, and it is then sold and he brings a Paschal offering with the money received for its sale. If the female animal gave birth to a male, the offspring may not be sacrificed as a Paschal offering despite the fact that it is a male. Rather, it is left to graze until it becomes unfit, and then it is sold and he brings a Paschal offering with the money received from its sale.

א. רמב״ם הלכות קרבן פסח ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ז׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות קרבן פסח ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ז׳

ויביא בדמיה פסח – זכר:

איתיביה [הקשה עליו, על רבא] אביי: וכי בעי [והאם מצריך] ר׳ אליעזר שיהיה שם עולה על אמו על מנת שיוקרב הולד כעולה, והא תניא [והרי שנויה ברייתא]: המפריש נקבה לקרבן פסחו (ואין קרבן הפסח בא אלא מן הזכרים), מה דינו? — ירעה עד שיסתאב (יפול בו מום), ותמכר, ויביא בדמיה קרבן פסח. ואם ילדה בהמה זו זכר — אין הולד קרב כקרבן הפסח אף שהוא זכר, אלא אף דינו שירעה עד שיסתאב, וימכר, ויביא בדמיו קרבן פסח.

Abaye raised an objection to Rava: And does Rabbi Elazar require that there be burnt offering status for its mother, in order for the offspring to be sacrificed as a burnt offering? But isn’t it taught in a baraita: In the case of one who designates a female animal for his Paschal offering, which must be a male, the animal is left to graze until it becomes unfit, and it is then sold and he brings a Paschal offering with the money received for its sale. If the female animal gave birth to a male, the offspring may not be sacrificed as a Paschal offering despite the fact that it is a male. Rather, it is left to graze until it becomes unfit, and then it is sold and he brings a Paschal offering with the money received from its sale.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) נִשְׁתַּיְּירָה אַחַר הַפֶּסַח תִּרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ שְׁלָמִים יָלְדָה יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו שְׁלָמִים ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב בשלמים.

If the animal remained without a blemish until after Passover, it is left to graze until it becomes unfit, and he brings a peace offering with the money received for its sale. If it gave birth to a male after Passover, the offspring too is left to graze until it becomes unfit, and then it is sold, and he brings a peace offering with the money received for its sale. Rabbi Elazar disagrees in the latter case and says: The offspring itself is sacrificed as a peace offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ילדה קודם הפסח ירעה הולד עד שיסתאב כו׳:

נשתיירה לאחר הפסח כגון שהביא פסח זכר אחר ונשתיירה זו נקבה לאחר הפסח תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה שלמים דמותר פסח קרב שלמים. אבל היא עצמה שהפריש לפסח לא תקרב שלמים משום (דקדושה דחויה היא) [דפסח חובתו הוא] וכי הפריש נקבה לפסח לדמיה הפרישה ילדה לאחר הפסח ירעה כו׳:

נשתיירה אחר הפסח כו׳ – דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי כדאמרינן במנחות בשילהי פרק התודה (דף פג:) והיא גופה לא קרבה שלמים ואע״ג דשלמים באין נקבה הני הואיל ומחמת קדושה פסולה הויין ולא חזו לפסח אידחו נמי משלמים.

ילדה – אחר הפסח.

הוא עצמו קרב שלמים – ואע״ג דליכא שם שלמים על אמו דהא לשם פסח אקדשה.

ואם בהמה זו נשתיירה (נשארה ללא מום) עד לאחר הפסח — דינה הוא שתרעה עד שיסתאב, ויביא בדמיה שלמים. ואם ילדה לאחר הפסח זכר — אף הוא דינו שירעה עד שיסתאב, וימכר, ויביא בדמיו שלמים. ואילו ר׳ אליעזר חולק על כך ואומר: הוא, הולד עצמו, ולא דמיו, יקרב בשלמים.

If the animal remained without a blemish until after Passover, it is left to graze until it becomes unfit, and he brings a peace offering with the money received for its sale. If it gave birth to a male after Passover, the offspring too is left to graze until it becomes unfit, and then it is sold, and he brings a peace offering with the money received for its sale. Rabbi Elazar disagrees in the latter case and says: The offspring itself is sacrificed as a peace offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) וְהָא הָכָא דְּלֵיכָּא שֵׁם שְׁלָמִים עַל אִמּוֹ וְאָמַר רַבִּי אליעזר יִקְרַב שְׁלָמִים אֲמַר לֵיהּ [רבא] (ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר) אַחַר הַפֶּסַח קָא אָמְרַתְּ שָׁאנֵי אַחַר הַפֶּסַח דְּמוֹתַר פֶּסַח גּוּפֵיהּ קָרֵב שְׁלָמִים.

Abaye explains his objection: But here, it is a case where there is no peace offering status for its mother, as the mother was consecrated as a Paschal offering, and yet Rabbi Elazar says that the offspring is sacrificed as a peace offering. Rava said to Abaye in response: Do you say that this statement of Rabbi Elazar with regard to a Paschal offering after Passover contradicts my explanation? Not so; the status of a Paschal offering after Passover is different, as a leftover Paschal offering itself is sacrificed as a peace offering. Therefore, a female animal designated as a Paschal offering has the status of a peace offering after Passover.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והא הכא דליכא שם שלמים על אמו – שלא הפרישה תחלה לאמו לשם שלמים אלא לשם פסח ועוד שלא הפרישה אלא לדמיה:

א״ל שאני אחר הפסח אמאי יקרב שלמים דמותר פסח גופיה קרב שלמים ודמי [כמאן דאיכא שם שלמים על אמו אי הכי כיון דאמרת דמותר פסח יקרב שלמים גופיה] נפלוג נמי ברישא בולדה קודם הפסח דהא ולד הוי מותר פסח ולימא ר׳ אליעזר דיקרב הוא גופיה שלמים:

שאני אחר הפסח דמותר הפסח – כגון אם הפריש פסח ונתכפר באחר וניתותר זה קרב שלמים הילכך הך דניתותרה לאחר הפסח שם שלמים עלה ואזיל ליה שם פסח מינה וחייל עליה שם שלמים אלא שאינה יכולה ליקרב נקבה הואיל ומכח פסח אתא.

והא הכא דליכא שם שלמים על אמו – כאן נוכל להעמיד שפיר השתי לשונות שהרי אין שלמים בעופות וגבי תחילת הקדש לא לשם שלמים הופרש.

ומעתה יש לשאול: והא הכא [והרי כאן, במקרה זה], דליכא [שאין] שם שלמים על אמו, שהרי לא הוקדשה אלא לשם קרבן פסח, ובכל זאת אמר ר׳ אלעזר שהולד יקרב שלמים! אמר ליה [לו] רבא לאביי בתשובה: וכי מדברי ר׳ אלעזר בדינו של קרבן זה לאחר הפסח קא אמרת [אתה אומר] לסתור את הסברי?! שאני [שונה, מיוחד] הוא דינו של קרבן הפסח לאחר הפסח — שכן מותר פסח (קרבן הפסח שנותר בלא שהקריבוהו) גופיה [עצמו] קרב שלמים, ואף בהמה נקיבה זו, שם שלמים עליה לאחר הפסח.

Abaye explains his objection: But here, it is a case where there is no peace offering status for its mother, as the mother was consecrated as a Paschal offering, and yet Rabbi Elazar says that the offspring is sacrificed as a peace offering. Rava said to Abaye in response: Do you say that this statement of Rabbi Elazar with regard to a Paschal offering after Passover contradicts my explanation? Not so; the status of a Paschal offering after Passover is different, as a leftover Paschal offering itself is sacrificed as a peace offering. Therefore, a female animal designated as a Paschal offering has the status of a peace offering after Passover.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) אִי הָכִי נִיפְלוֹג נָמֵי בְּרֵישָׁא אֲמַר לֵיהּ אִין ה״נהָכִי נָמֵי וּפְלִיגִי.

Abaye asked Rava: If so, that the reason Rabbi Elazar permits the offspring to be sacrificed is that the mother also has the status of a peace offering, let Rabbi Elazar also disagree with the Rabbis in the first clause of the baraita, where the female animal designated as a Paschal offering gave birth before Passover. Rabbi Elazar should state that this offspring itself may be brought as a peace offering, as here too the mother has the status of a peace offering, since a Paschal offering slaughtered before Passover as a peace offering is valid. Rava said to Abaye: Yes, it is indeed so, and they disagree in this case as well.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אין הכי נמי – דפליג ברישא:

אביי אמר לא פליג מידי – ברישא אלא בסיפא וטעמא מאי משום דגמירי למקום שהמותר הולך לשם הולד הולך:

וכשנשתיירה שלא נתק לרעיה עד לאחר הפסח (לאחר הפסח) דמותר פסח קרב שלמים כדאמרינן [נשתיירה] (ולד שיירה) לאחר הפסח תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה שלמים [וולד] נמי קרב שלמים הוא עצמו אבל ילדה לפני הפסח דאימיה למאי אקדשה אלא לדמי דכיון [דכל כמה דלא אקריב לפסח] (דפסח) חובתו היא דמידע ידע דנקבה לא הויא (פסח) [אלא לדמי] ש״מ כי אקדשה לדמי פסח אקדשה (ותימני) [ומדאימיה] דמי פסח ולד נמי לדמי פסח אקדשיה ודיניה כאמו ולא קרב עצמו שלמים הילכך לא פליג ברישא. ל״א והא פסח נקבה דליכא שם שלמים על אמו שלא הפרישה לשם שלמים אלא לשם פסח (ולא קדיש) [ולהקדש] גופה דנקבה [לא חזי] אלא לדמים כדאמרן ואפילו הכי ולדה קאמר רבי אלעזר דקדיש גופיה לשלמים אע״ג דליכא שם שלמים על אמו:

שאני פסח – דכיון דילדה אחר הפסח דמי כמקדיש פסח בשאר ימות השנה דקרב שלמים אף האי נמי קרב עצמו שלמים (ואי) [והיינו] טעמא דר׳ אלעזר [גבי עולה] כיון דאיכא שם עולה על אמו שכן מצינו עולה נקבה בעוף הילכך קדשה לגופה ולד נמי קדיש וקרב:

נפלוג נמי ר׳ אלעזר ברישא – בילדה קודם הפסח דהוא עצמו יקרב שלמים דהא איכא [הכא] שם שלמים על אמו שהרי נקבה ישנה בשלמים:

הכי נמי דפליג –¹ אלא אמתין כו׳:

1. אולי צ״ל אלא ממתין מלמיפלג עד סיפא.

אי הכי – דטעמיה דר״א משום דאיכא שם שלמים על אמו לפלוג נמי ברישא ילדה קודם הפסח ונימא רבי אליעזר הוא עצמו יקרב דהולד עצמו יקרב שלמים דקודם פסח נמי אי שחיט לפסח לשם שלמים כשר דפסח בשאר ימות השנה שלא בי״ד בניסן שלמים הוא והילכך שם שלמים על אמו.

אי הכי ניפלוג נמי ברישא – פרש״י (לשון ראשון) ילדה לפני הפסח נימא רבי אליעזר הוא עצמו יקרב פסח דהא איכא שם פסח על אמו אלא שאינה יכולה ליקרב והכא אין יכולין להעמיד לשון ראשון דרש״י דלעיל דשם עולת העוף על אמו דהא הכא אין פסח בא נקבה דאין פסח בעופות אבל לשון שני ניחא שהרי תחילת הקדש לשם פסח הופרש והוה ליה לומר דהולד יקריב לשם פסח וא״ת לישני ליה דבעינן שם פסח על אמו בשום מקום ולא אשכחן ליה הכא דאין שם פסח על נקבה ליקרב היא עצמה ומשום הכי אין הולד קרב הוא עצמו לשם פסח מכאן אומר הרמ״ר דלעולם לא אמר דמהני שם עולת העוף על אמו להכשיר הוולד עצמו וכל היכא דאשכחנא להאי לישנא נפרשהו בע״ה וברישא פירש יפה.

אי הכי – ואם תאמר מאי אי הכי איכא הכא דהכי נמי מצי לפרוכי ממתני׳ בהדיא מ״ש במפריש נקבה לעולה וילדה אמר רבי אליעזר דבנה עצמו קרב עולה והכא גבי פסח אמר ירעה ויש לומר דה״פ אי אמרת בשלמא בלאו האי שינויא דרבא לא מצי למיפרך ממתניתין דשאני התם דאם הולד קרב עולה אין שם עולה נעקר מן האם דלעולם אדם יכול להקריב עולה בכל יום אבל הכא דאם הולד עצמו קרב פסח נמצא שם פסח נעקר מן האם ממנה ומדמיה שהרי אין בידו להקריב רק פסח אחד לפיכך אין להקריב הולד בפסח לעקור ממה שהופרשה אבל לרבא פריך שפיר מאחר דאית ליה דמשום דמותר פסח קרב שלמים חשיב ליה כאילו הוי שם שלמים על אמו ה״נ הוה ליה למימר מהאי טעם קודם פסח נמי שיהא הולד עצמו קרב פסח ולא כפרש״י שפירש ניפלוג נמי ברישא ונימא הולד עצמו יקרב שלמים קודם פסח דקודם פסח נמי אם שחט פסח לשם שלמים כשר דפסח בשאר ימות השנה (קרבה שלמים) שלא בארבעה עשר בניסן קרב שלמים הילכך שם שלמים על אמו.

חזר ושאל אביי את רבא: אי הכי [אם כך], שטעם הדבר שקרב הולד לשיטת ר׳ אליעזר משום ששם שלמים על אמו, ניפלוג נמי ברישא [שיחלקו גם כן ר׳ אליעזר וחכמים בתחילת הברייתא, במקרה שילדה לפני הפסח], שלדעת חכמים דין הולד לרעייה, ולדעת ר׳ אליעזר הוא עצמו קרב! אמר ליה [לו] רבא לאביי בתשובה: אין הכי נמי, ופליגי [אכן כך גם כן, וחולקים] חכמים ור׳ אליעזר אף בולד שילדה לפני הפסח.

Abaye asked Rava: If so, that the reason Rabbi Elazar permits the offspring to be sacrificed is that the mother also has the status of a peace offering, let Rabbi Elazar also disagree with the Rabbis in the first clause of the baraita, where the female animal designated as a Paschal offering gave birth before Passover. Rabbi Elazar should state that this offspring itself may be brought as a peace offering, as here too the mother has the status of a peace offering, since a Paschal offering slaughtered before Passover as a peace offering is valid. Rava said to Abaye: Yes, it is indeed so, and they disagree in this case as well.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אַבָּיֵי אָמַר לָא פְּלִיג מִידֵּי דִּגְמִירִי לִמְקוֹם שֶׁהַמּוֹתָר הוֹלֵךְ הַוָּלָד הוֹלֵךְ לְאַחַר הַפֶּסַח דְּמוֹתָר קָרֵב שְׁלָמִים וָלָד נָמֵי קָרֵב שְׁלָמִים.

Abaye suggested another explanation of the opinion of Rabbi Elazar and said: In a case where the female animal designated as a Paschal offering gave birth before Passover, there is nobody who disagrees; rather, they all agree that the offspring may not be sacrificed. As it is learned as a tradition that to the place that the leftover offering goes, the offspring goes as well. Therefore, after Passover, when the leftover Paschal offering is sacrificed as a peace offering, the offspring is also sacrificed as a peace offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אביי אמר היינו טעמא דלא פליג – ברישא אלא בסיפא דקסבר למקום שמותר הולך לשם ולד הולך מותר אשם דלא קרב אשם לאחר שנתכפרו בעליו כדאמרינן במתני׳ אלא ירעה ולד דתמורת אשם נמי ירעה וכן מותר פסח לאחר הפסח [דהוא עצמו קרב שלמים ולד נמי יקרב שלמים] אבל ברישא ילדה לפני הפסח אימיה למאי אקדשה לדמי כו׳. כדאמרן בלישנא קמא. רבי אלעזר אומר הוא עצמו הולד זכר יקרב פסח ולא מוקמינן ליה באימיה. כלומר דלא אמרינן מה אמו אינה מקודשת אלא לדמים אף בנה נמי:

ל״א והא מותר פסח כו׳:

אביי אמר לא פליג מידי – דטעמיה דר׳ אליעזר לאו משום דאיכא שם שלמים על אמו אלא טעמיה דרבי אליעזר בכולהו משום דגמירי למקום שהמותר הולך אם היה מפריש ב׳ בהמות לאחריות אם אבדה והפריש ונתכפר באחרת ונמצאת ראשונה למקום שאותו מותר הולך הולד הולך הילכך גבי מפריש נקבה לעולה כי היכי דאם הפריש עולה ונתכפר באחרת קריבה השניה עולה דהא נדבה נינהו ותרוייהו חזו ולד דעולה נמי אם הפריש נקבה לעולה קרב דומיא דמותר גבי אשם נמי דמותר אשם רועה ולד תמורת אשם נמי רועה וגבי פסח נמי אחר הפסח דמותר הפסח דינו ליקרב לכתחילה שלמים אם נתכפר באחר ולד נמי קרב שלמים קודם הפסח דמותר לא חזי למידי כגון אם הפריש ב׳ פסחים לאחריות לא חזו לשלמים לכתחילה דסתמייהו לפסח וחד מינייהו דהוי מותר לא חזי לפסח דהא ב׳ פסחים לא יקריב הילכך ולד פסח נמי לא חזי למידי אלא אזיל בתר אימיה דקדושה לדמי פסח והא נמי קדיש לדמי פסח.

אביי אומר לא פליג מידי למקום שהמותר הולך שם הולד הולך – אביי לא לפרש כל דבריו של ר״א גבי מפריש נקבה לעולה וילדה וכן מפריש נקבה לפסח ונשתיירה בהני שני מקומות אמר דהולד עצמו קרב שהרי אם לא נעקרה מקדושתה במפריש נקבה לעולה דמיה לא ידחו מהיות עולה וכן מפריש נקבה לפסח ונשתיירה וילדה אם בנה קרב לא ידחה האם משלמים דכיון שעבר הפסח אינה ראויה כ״א לשלמים אבל גבי תמורת אשם וכן הפריש נקבה לפסחו וילדה קודם הפסח דבשניהם אמר ר״א דהולד ירעה היינו משום דאם הולד דתמורת אשם היה קרב א״כ ידחה אמה ממה שהופרשה תחילה דהיינו אשם שהרי אינו יכול להקריב שני אשמות וכן מפריש נקבה לפסחו וילדה קודם הפסח אם יקרב הולד הוא עצמו אם כן ידחה אמו היא ודמיה מפסח דאינו יכול להביא כי אם פסח אחד בשנה כך שמעתי מיהו אין לשון הש״ס ממש מיושב על זה וגם רש״י לא פירש כן.

אביי אמר הסבר אחר, בשיטת ר׳ אליעזר: במקרה שילדה הבהמה לפני הפסח, לא פליג מידי [אין חולק בדבר], והכל סבורים שאין הולד עצמו קרב, וטעם הדבר: דגמירי [שלמודים, מקובלים במסורת] הלכה זו, כי למקום שהמותר (הקרבן שלא הוקרב בשעתו) הולך — אף הולד הולך. ומעתה נאמר, לאחר הפסח — שמותר הפסח קרב שלמים, ולד נמי [גם כן] — קרב שלמים.

Abaye suggested another explanation of the opinion of Rabbi Elazar and said: In a case where the female animal designated as a Paschal offering gave birth before Passover, there is nobody who disagrees; rather, they all agree that the offspring may not be sacrificed. As it is learned as a tradition that to the place that the leftover offering goes, the offspring goes as well. Therefore, after Passover, when the leftover Paschal offering is sacrificed as a peace offering, the offspring is also sacrificed as a peace offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) אֲבָל לִפְנֵי הַפֶּסַח אִימֵּיהּ לְמַאי אַקְדְּשַׁהּ לִדְמֵי פֶסַח וָלָד נָמֵי לִדְמֵי פֶסַח.

But before Passover, when the Paschal offering is not yet considered leftover, the offspring is endowed with the same sanctity as the mother. In what way is the mother consecrated? It is consecrated for the value of a Paschal offering, that is, so that it should be sold and a Paschal offering should be purchased with the proceeds, as the female animal itself may not be sacrificed as a Paschal offering. If so, the offspring as well is consecrated only for the value of a Paschal offering.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אבל לפני הפסח, שאין זה בכלל ״מותר הפסח״, חלה על הולד קדושת אמו. אימיה למאי אקדשה [אמו למה הוקדשה]? — לדמי פסח (שתימכר, ויקנו בדמיה קרבן פסח) שהרי היא עצמה אינה יכולה להיקרב פסח, שהרי נקבה היא, ואם כן ולד נמי [גם כן] — הריהו קדוש רק לדמי פסח.

But before Passover, when the Paschal offering is not yet considered leftover, the offspring is endowed with the same sanctity as the mother. In what way is the mother consecrated? It is consecrated for the value of a Paschal offering, that is, so that it should be sold and a Paschal offering should be purchased with the proceeds, as the female animal itself may not be sacrificed as a Paschal offering. If so, the offspring as well is consecrated only for the value of a Paschal offering.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) מֵתִיב רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא וּמִי אָמְרִינַן מִדְּאִימֵּיהּ לִדְמֵי וָלָד נָמֵי לִדְמֵי וְהָתַנְיָא הַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לַפֶּסַח הִיא וּוַלְדוֹתֶיהָ יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיִמָּכְרוּ וְיָבִיא בִּדְמֵיהֶם פֶּסַח ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב פֶּסַח.

Rav Ukva bar Ḥama raises an objection to this explanation of Abaye: And do we say that Rabbi Elazar maintains that as its mother is consecrated only for the value of a Paschal offering, the offspring as well is consecrated only for the value of a Paschal offering? But isn’t it taught in a baraita: One who designates a female animal as a Paschal offering, it and its offspring are left to graze until they become unfit, and then they are sold, and he brings a Paschal offering with the money received for their sale. Rabbi Elazar says: The offspring itself is sacrificed as a Paschal offering.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מתיב [מקשה] רב עוקבא בר חמא על הסברו זה של אביי: ומי אמרינן [והאם אומרים אנו] כלל זה בשיטת ר׳ אליעזר, מדאימיה [מתוך שאמו] לדמי פסח, אף הולד נמי [גם כן] לדמי פסח? והתניא [והרי שנויה ברייתא]: המפריש נקבה לפסח — היא וולדותיה ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמיהם פסח. ר׳ אליעזר אומר: הוא עצמו יקרב פסח.

Rav Ukva bar Ḥama raises an objection to this explanation of Abaye: And do we say that Rabbi Elazar maintains that as its mother is consecrated only for the value of a Paschal offering, the offspring as well is consecrated only for the value of a Paschal offering? But isn’t it taught in a baraita: One who designates a female animal as a Paschal offering, it and its offspring are left to graze until they become unfit, and then they are sold, and he brings a Paschal offering with the money received for their sale. Rabbi Elazar says: The offspring itself is sacrificed as a Paschal offering.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) וְהָא הָכָא דְּאִימֵּיהּ לִדְמֵי וְאָמַר רַבִּי אליעזר הוּא עַצְמוֹ קָרֵב פֶּסַח וְלָא מוֹקְמִינַן לֵיהּ בְּאִימֵּיהּ.

But here it is a case where its mother was consecrated for the value of a Paschal offering, and nevertheless Rabbi Elazar said that the offspring itself is sacrificed as a Paschal offering, and we do not establish the status of the offspring based upon the sanctity of the mother.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והא הכא [והרי כאן], דאימיה [שאמו] הוקדשה לדמי פסח, ובכל זאת אמר ר׳ אליעזר שהוא עצמו קרב פסח, והרי שלדעתו לא מוקמינן ליה באימיה [אין אנו מעמידים אותו בקדושת אמו]!

But here it is a case where its mother was consecrated for the value of a Paschal offering, and nevertheless Rabbi Elazar said that the offspring itself is sacrificed as a Paschal offering, and we do not establish the status of the offspring based upon the sanctity of the mother.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) אָמַר רָבִינָא ^בבְּמַפְרִישׁ בְּהֵמָה מְעוּבֶּרֶת עָסְקִינַן רַבִּי אליעזר סָבַר כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר אִם שִׁיְּירוֹ מְשׁוּיָּיר דְּעוּבָּר לָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא וְאִמּוֹ הִיא דְּלָא קָדְשָׁה קְדוּשַּׁת הַגּוּף אֲבָל הִיא קָדְשָׁה.

Ravina says: One can answer that here we are dealing with a case of one who designates a pregnant animal, and Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said with regard to one who consecrates a pregnant animal for a specific purpose, that if he left it out, i.e., designated the fetus as having a different sanctity, it is left out from the sanctity of the mother and consecrated in accordance with the designated sanctity. The reason is that a fetus is not considered the thigh of its mother, but rather the mother and its offspring are considered two separate animals. Here too, it is only its mother that is not sanctified with the inherent sanctity of a Paschal offering, but only for the value of a Paschal offering, as it is female. But the offspring is consecrated as a Paschal offering.

ב. רמב״ם הלכות קרבן פסח ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ז׳

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות קרבן פסח ד׳:ד׳
רמב״ם הלכות תמורה ד׳:ז׳

אמר רבינא הכא במאי עסקינן – אמאי קאמר ר׳ אלעזר הכא הוא עצמו יקרב פסח כגון דאפרשיה נקבה מעוברת לפסחו דאקדיש נמי עובר:

ור׳ אלעזר סבר לה כר׳ יוחנן – דאמר אם שיירו משוייר [ועובר לאו ירך אמו הוא] כדאמר ר׳ יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה ועובר לאו ירך אמו אלא דמי כמאן דאקדשיה לעובר לחודיה הילכך אע״ג דהוא לא קדש קדושת הגוף אלא לדמים מ״מ הולד קדוש וקרב פסח. אבל הפריש נקבה ואח״כ נתעברה ההוא ירך אמו הוא ולא קרב פסח:

אם שיירו משוייר – המקדיש בהמה מעוברת ושייר עוברה לקדושה אחרת משוייר אלמא תרי גופי נינהו והילכך כי לא שייריה נמי לאו גופא דאם הוא ולאו מכחה דאם אתי ועליה דידיה חיילא קדושת פסח.

אמר רבינא: אין להקשות מכאן, כיון שבמפריש בהמה מעוברת עסקינן [עוסקים אנו] כאן, ור׳ אליעזר סבר כר׳ יוחנן, שאמר: המקדיש בהמה מעוברת לקדושה מסויימת, אם שיירו את העובר שבמעיה לקדושה אחרת — הרי זה משוייר, וקדוש הוא באותה קדושה לה הקדישו משום שלשיטתו עובר לאו [לא] כירך (חלק מגוף) אמו הוא נחשב, אלא הם כשתי בהמות נפרדות. ואף כאן אמו היא זו שלא קדשה [התקדשה] בקדושת הגוף לקרבן פסח, שכן היא נקבה, וקדשה רק לדמיה. אבל היא (הולד) — קדשה [התקדשה].

Ravina says: One can answer that here we are dealing with a case of one who designates a pregnant animal, and Rabbi Elazar holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said with regard to one who consecrates a pregnant animal for a specific purpose, that if he left it out, i.e., designated the fetus as having a different sanctity, it is left out from the sanctity of the mother and consecrated in accordance with the designated sanctity. The reason is that a fetus is not considered the thigh of its mother, but rather the mother and its offspring are considered two separate animals. Here too, it is only its mother that is not sanctified with the inherent sanctity of a Paschal offering, but only for the value of a Paschal offering, as it is female. But the offspring is consecrated as a Paschal offering.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) אֲמַר לֵיהּ מָר זוּטְרָא בְּרֵיהּ דְּרַב מָרִי לְרָבִינָא הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא דְּבִבְהֵמָה מְעוּבֶּרֶת עָסְקִינַן מִדְּקָתָנֵי הִיא וּוַלְדוֹתֶיהָ שְׁמַע מיניה

Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: This, too, stands to reason, that we are dealing with a case where he designated a pregnant animal, from the fact that the baraita teaches: It and its offspring. This indicates that both the mother and its offspring were in existence at the time of the consecration. The Gemara comments: Conclude from here that this explanation is correct.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

היא וולדותיה – משמע ששניהן היו בשעת הקדש מדלא תני המפריש נקבה לפסחו תרעה ילדה זכר ירעה כדקתני לעיל.⁠¹

1. בדפוס וילנא מופיע כאן ד״ה ״דאיכא״ שמופיע במהדורתנו בתחילת דף י״ט:

אמר ליה [לו] מר זוטרא בריה [בנו] של רב מרי לרבינא: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר שבבהמה מעוברת עסקינן [עוסקים אנו], מדקתני [ממה ששנינו] ״היא וולדותיה״, הרי זה מורה שהיא וולדותיה היו בשעת ההקדש. ומסכמים: אכן שמע מיניה [למד מכאן] שכך הוא.

Mar Zutra, son of Rav Mari, said to Ravina: This, too, stands to reason, that we are dealing with a case where he designated a pregnant animal, from the fact that the baraita teaches: It and its offspring. This indicates that both the mother and its offspring were in existence at the time of the consecration. The Gemara comments: Conclude from here that this explanation is correct.

רש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמורה יט. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה תמורה יט., מיוחס לר׳ גרשום תמורה יט., רש"י תמורה יט., תוספות תמורה יט., פירוש הרב שטיינזלץ תמורה יט.

Temurah 19a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 19a, Attributed to R. Gershom Temurah 19a, Rashi Temurah 19a, Tosafot Temurah 19a, Steinsaltz Commentary Temurah 19a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון