Temurah 19b – תמורה יט:‏ – Shas HaMeforash

(1)

אָמַר ר׳רַבִּי יוֹסֵי בר׳בְּרַבִּי חֲנִינָא וּמוֹדֶה רַבִּי אליעזר בְּמַפְרִישׁ נְקֵבָה לְאָשָׁם דְּאֵין בְּנָהּ קָרֵב אָשָׁם פְּשִׁיטָא עַד כַּאן לָא קָאָמַר רַבִּי אליעזר אֶלָּא בְּמַפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָה דְּאִיכָּא שֵׁם עוֹלָה עַל אִמּוֹ אֲבָל גַּבֵּי מַפְרִישׁ נְקֵבָה לְאָשָׁם דְּלֵיכָּא שֵׁם אָשָׁם עַל אִמּוֹ אֲפִילּוּ רַבִּי אליעזר מוֹדֶה דְּלֹא קָרֵב אָשָׁם.

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: And Rabbi Elazar concedes to the opinion of the Rabbis with regard to a case where one designates a female animal for a guilt offering, which is only brought from a male animal, that its offspring is not sacrificed as a guilt offering. The Gemara asks: Isn’t that obvious? As Rabbi Elazar states that the offspring may be sacrificed only if one designates a female animal for a burnt offering and it gives birth, due to the fact that there is burnt offering status for a bird that is the same sex as its mother. But with regard to one who designates a female animal as a guilt offering, where there is no guilt offering status for its mother, even Rabbi Elazar concedes that its offspring is not sacrificed as a guilt offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דליכא שם אשם על אמו דלא אשכחן אשם נקבה:

ל״א פשיטא ע״כ לא אמר ר׳ אלעזר דולד קרב אלא במפריש נקבה לעולה דאי למ״ד משום דאיכא שם עולה על אמו ואי משום דמותר עולה עולה אבל מפריש נקבה לאשם דליכא שם אשם על אמו ומותר אשם לא קרב אשם ולד [נמי] לא קדיש לקרב ולא איצטריך למימר ומודה ר׳ אלעזר:

איצטריך – סד״א טעמא דר׳ אלעזר הוא דליקרב בנה¹ אשם [משום] ובאשם נמי ליקרב דקסבר כיון דאקדשה לאימיה קדושת דמים דאשם היינו חובתו ואשם לא קרב נקבה ולא קדשה אלא לדמים ומגו דקדש קדושת דמים קדיש קדושת הגוף ונחתא ליה לולד דהא חזי דזכר הוא וליקרב להכי איצטריך ומודי ר׳ אלעזר:

ונימא הכי נמי – [מגו דקדושת דמים קדיש קדיש קדושת הגוף וליקרב]:

אם כן דאית ליה האי סברא נפלוג ר׳ אלעזר במפריש נקבה לאשם דבנה קרב אשם משום מגו וכ״ש במפריש נקבה לעולה דבנה קרב עולה דהא איכא שם עולה על אמו אי נמי משום דלמקום כו׳. אלא מדפליג במפריש נקבה לעולה ולא פליג במפריש נקבה לאשם ש״מ דמודי דאין בנה קרב אשם:

1. אולי צ״ל בנה עולה כיון דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה נמי קדושת הגוף ובאשם נמי ליקרב וכו׳.

¹דאיכא שם עולה על אמו – בעולת העוף.

ליכא שם אשם על אמו – דלא מצינו אשם נקבה הילכך לא חל עליה שם אשם.

1. ד״ה זה מופיע בדפוס וילנא בסוף דף י״ט.

אמר רבי יוסי בר׳ חנינא ומודה רבי אליעזר – אע״ג דגבי מפריש נקבה לעולה אמר דהולד עצמו יקרב עולה מפריש נקבה לאשם מודה הוא דאין בנה קרב אשם אף קודם כפרה.

פשיטא עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם אלא גבי מפריש נקבה לעולה דאיכא שם עולה על אמו כו׳ – הכא לא מצינו לפרושי כלשון שני דרש״י דלעיל ולומר דתחילת הקדש האם לשם עולה הופרש שהרי מפריש נקבה לאשם נמי תחילת הקדש האם לשם אשם הופרש ולפי זה היה לנו לומר דבנה קרב באשם אלא דע״כ שאנו צריכין לפרש לשון ראשון של רש״י ולומר דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף ותימה דהיכי עביד פשיטא מיניה ועוד דלעיל פירשתי דעולת העוף על אמו לא מהני להכשיר הולד ונראה למורי לפרש דאיכא שם עולה על אמו דסוף האם להיות דמיה לעולה לפיכך דין הולד ליקרב עולה כאמו אבל גבי נקבה לאשם אם יקרב הולד אשם לא יהיה כאמו שהרי ידחה האם מאשם ותהא דמי עולה ואין זה דין לחלק חילוק הולד מדין אמו ואע״ג דלעיל אסיק רבא גבי מפריש נקבה לפסחו דפליג ר״א ארישא פי׳ אם ילדה קודם הפסח וקרב הולד עצמו פסח אע״ג דסוף האם להיות שלמים היינו משום דמותר הפסח קרב שלמים וחשיב להו רבא בחד.

א ודנים עוד בשיטת ר׳ אליעזר. אמר ר׳ יוסי בר׳ חנינא: ומודה ר׳ אליעזר לחכמים במקרה של המפריש נקבה לאשם (ואין אשם בא אלא מן הזכרים), וילדה זכר, שאין בנה קרב אשם. ושואלים: פשיטא [פשוט] הדבר, ואין צורך להשמיענו זאת, שהרי עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר׳ אליעזר שהולד קרב, אלא דווקא במקרה של המפריש נקבה לעולה וילדה, וטעמו: משום דאיכא [שיש] שם עולה על אמו, (בעולת העוף שקרבה אף נקבה). אבל גבי [אצל, בענין] המפריש נקבה לאשם, דליכא [שאין] שם אשם על אמו. מובן שאפילו ר׳ אליעזר מודה דלא [שאינו] קרב אשם!

Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: And Rabbi Elazar concedes to the opinion of the Rabbis with regard to a case where one designates a female animal for a guilt offering, which is only brought from a male animal, that its offspring is not sacrificed as a guilt offering. The Gemara asks: Isn’t that obvious? As Rabbi Elazar states that the offspring may be sacrificed only if one designates a female animal for a burnt offering and it gives birth, due to the fact that there is burnt offering status for a bird that is the same sex as its mother. But with regard to one who designates a female animal as a guilt offering, where there is no guilt offering status for its mother, even Rabbi Elazar concedes that its offspring is not sacrificed as a guilt offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(2) אִי לָאו דְּאַשְׁמְעִינַן הֲוָה אָמֵינָא טַעְמָא דְּרַבִּי אליעזר לָאו מִשּׁוּם דְּשֵׁם עוֹלָה עַל אִמּוֹ אֶלָּא מִשּׁוּם דַּחֲזֵי וָלָד לְהַקְרָבָה וְהַאי נָמֵי הָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.

The Gemara answers that this statement is nevertheless necessary, for if Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, had not informed us of this halakha, I would say that the reason for the ruling of Rabbi Elazar, that one who designates a female animal for a burnt offering may sacrifice the offspring as a burnt offering, is not due to the fact that there is burnt offering status for a bird with the same sex as its mother; rather it is because the offspring is fit as an offering, as it is a male, and this too, the offspring of the female that was designated as a guilt offering, is likewise fit as an offering, as it is a male. Therefore, he teaches us that this offspring is not sacrificed even according to the opinion of Rabbi Elazar.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[אלא משום] דחזי ולד להקרבה – דזכר הוא והאי נמי ולד אשם דזכר הוא וחזי להקרבה ואימא ליקרב אשם להכי איצטריך למימר ומודה ר׳ אלעזר:

והאי נמי חזי להקרבה – וליקרב אשם.

קמ״ל – דטעמיה דרבי אליעזר משום דאיכא שם עולה על אמו והא ליכא שם אשם על אמו.

ומשיבים: נצרך ר׳ יוסי בר׳ חנינא להשמיענו כן, כי אי לאו דאשמעינן, הוה אמינא [אם לא שהשמיענו, הייתי אומר]: טעמא [טעם] שיטתו של ר׳ אליעזר במפריש נקבה לעולה שהולד קרב לעולה, הוא לאו [לא] משום ששם עולה על אמו, אלא משום דחזי [שראוי] הולד להקרבה, שהרי ממין זכר הוא, והייתי אומר: האי נמי, הא חזי [זה, הולד הנולד לנקיבה שהופרשה לאשם, גם כן הרי ראוי] להקרבה, שהרי ממין זכר הוא! לכן קא משמע לן [הוא, ר׳ יוסי בר׳ חנינא, משמיע לנו] שאין ולד זה קרב אף לשיטת ר׳ אליעזר.

The Gemara answers that this statement is nevertheless necessary, for if Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, had not informed us of this halakha, I would say that the reason for the ruling of Rabbi Elazar, that one who designates a female animal for a burnt offering may sacrifice the offspring as a burnt offering, is not due to the fact that there is burnt offering status for a bird with the same sex as its mother; rather it is because the offspring is fit as an offering, as it is a male, and this too, the offspring of the female that was designated as a guilt offering, is likewise fit as an offering, as it is a male. Therefore, he teaches us that this offspring is not sacrificed even according to the opinion of Rabbi Elazar.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) אִי הָכִי אַדְּמַשְׁמַע לַן דְּאֵין בְּנָהּ קָרֵב אָשָׁם נַישְׁמְעִינַן דְּאֵין בְּנָהּ קָרֵב עוֹלָה וְהוּא הַדִּין לְאָשָׁם.

The Gemara objects: If so, that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina’s ruling is necessary to exclude the possibility that Rabbi Elazar’s reason is that the offspring is suitable as an offering, then say the following: Rather than teach us that the offspring of a female designated as a guilt offering is not sacrificed as a guilt offering, let him teach us a more expansive ruling, that its offspring is not sacrificed as a burnt offering, despite the fact that the mother is left to graze until it becomes unfit, at which point it is sold, and the proceeds are used for the purchase of a burnt offering. And from that ruling one would know that the same is true that the offspring is not sacrificed as a guilt offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אי הכי – דמשום הכי קאמר ומודה אמאי אשמעינן [דאין בנה דאשם קרב אשם:

נשמעינן דאין בנה קרב עולה – אע״ג דאיכא שם עולה על אמו נקבה והוא הדין כ״ש דאין בנה קרב אשם דליכא שם אשם על אמו. ואכתי אמאי אמר אין בנה קרב אשם] איצטריך דאי אשמעינן (אין עולה) [דאין בנה] קרב עולה באשם הוה אמינא עולה הוא דלא קרב דלא אקדשיה לאימיה קדושת עולה אלא קדושת אשם אבל אשם ליקרב דהא אקדשיה לאימיה לאשם קמ״ל דמודי רבי אלעזר דאין קרב אשם:

אי הכי – דטעמיה משום שם אמו הוא לישמעינן רבי יוסי בר״ח דאין בנה קרב עולה דליכא שם עולה על אמו דאשם קרייה והוא הדין דידענא דלאשם לא קרב דהשתא ומה לעולה דאימיה לדמי עולה אזלא אמרי׳ דלא קרב לעולה לאשם דאימיה דלא היא ולא דמיה אזלי לאשם כ״ש דלא קרב.

אדמשמע לן דאין בנה קרב אשם לישמעינן דאין בנה קרב עולה וכ״ש אשם – לפרש״י ה״פ ומה עולה לא הוי אע״ג דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף כל שכן דאשם לא הוי דליכא שם אשם על אמו ולפי׳ הרמ״ר ומה עולה לא הוי אפילו נתכפר אף על גב דסוף האם להיות עולה כ״ש דאשם לא הוי קודם כפרה דאין סוף האם להיות אשם אם בנה קרב אשם.

ושואלים: אי הכי [אם כך], שהשמיענו ר׳ יוסי בר׳ חנינא זאת הוא כדי שלא נחשוב שטעמו של ר׳ אליעזר הוא מפני שהולד ראוי להקרבה, אדמשמע לן [עד שהוא משמיע לנו] שאין בנה של נקיבה שהופרשה לאשם קרב אשם, נישמעינן [שישמיענו] זאת, ובאופן רחב יותר, ויאמר שאין בנה של נקיבה שהופרשה לאשם קרב עולה אף שהאם רועה עד שיפול בה מום ונמכרת לצורך לעולה, ונדע מתוך כך שהוא הדין שאין בנה קרב לאשם ומשיבים:

The Gemara objects: If so, that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina’s ruling is necessary to exclude the possibility that Rabbi Elazar’s reason is that the offspring is suitable as an offering, then say the following: Rather than teach us that the offspring of a female designated as a guilt offering is not sacrificed as a guilt offering, let him teach us a more expansive ruling, that its offspring is not sacrificed as a burnt offering, despite the fact that the mother is left to graze until it becomes unfit, at which point it is sold, and the proceeds are used for the purchase of a burnt offering. And from that ruling one would know that the same is true that the offspring is not sacrificed as a guilt offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) אִי אַשְׁמְעִינַן עוֹלָה הֲוָה אָמֵינָא עוֹלָה הוּא דְּלָא קָרְבָה דְּלָא אַקְדְּשַׁהּ לְאִמַּהּ קְדוּשָּׁה עוברה אבל אשם אימא ולד קרב אָשָׁם קמ״לקָא מַשְׁמַע לַן.:

The Gemara explains: If he would teach us that according to Rabbi Elazar the offspring is not sacrificed as a burnt offering, I would say that it is only as a burnt offering that the offspring is not sacrificed, because he did not consecrate the mother with the same type of sanctity for the sake of which the fetus would be sacrificed. This is because the mother was consecrated as a guilt offering whereas the offspring would have been sacrificed as a burnt offering. But with regard to the option of sacrificing the offspring as a guilt offering, when the offspring has the same type of sanctity as that with which the mother was consecrated, I might say that the offspring is sacrificed as a guilt offering. Therefore, he teaches us that it is not sacrificed as a guilt offering, even according to the opinion of Rabbi Elazar.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אי אשמעינן [אם היה משמיענו] ר׳ יוסי בר׳ חנינא מהי שיטתו של ר׳ אליעזר במקרה זה לענין קרבן עולה, הוה אמינא [הייתי אומר]: דווקא לעולה הוא דלא קרבה [שלא קרב] הולד, וטעם הדבר: משום שלא אקדשה [הקדישה] לאמה של ולד זה אותה קדושה שלה יוקרב עוברה, שהרי האם הוקדשה לאשם, והולד אמור להיות מוקרב כעולה. אבל להקריב את הולד לקרבן לאשם, כאותה קדושה שאף אמו הוקדשה לו — אימא [הייתי אומר] כי הולד קרב אשם, לכן קא משמע לן [הוא משמיע לנו] שאינו קרב, אף לשיטת ר׳ אליעזר.

The Gemara explains: If he would teach us that according to Rabbi Elazar the offspring is not sacrificed as a burnt offering, I would say that it is only as a burnt offering that the offspring is not sacrificed, because he did not consecrate the mother with the same type of sanctity for the sake of which the fetus would be sacrificed. This is because the mother was consecrated as a guilt offering whereas the offspring would have been sacrificed as a burnt offering. But with regard to the option of sacrificing the offspring as a guilt offering, when the offspring has the same type of sanctity as that with which the mother was consecrated, I might say that the offspring is sacrificed as a guilt offering. Therefore, he teaches us that it is not sacrificed as a guilt offering, even according to the opinion of Rabbi Elazar.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) מתני׳מַתְנִיתִין: ^אהַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְאָשָׁם תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב וְתִימָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אָשָׁם וְאִם קָרַב אֲשָׁמוֹ יִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה.

MISHNA: In the case of one who designates a female animal for a guilt offering, which may be brought only from males, it is left to graze until it becomes blemished and then it is sold, and he brings a guilt offering with the money received for its sale. And if in the interim, he designated a male animal and his guilt offering was already sacrificed, so that a guilt offering is no longer needed, the money received for the sale of the blemished female is allocated for communal gift offerings.

א. רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ד׳:ט״ז

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

משנה תמורה ג׳:ג׳

א רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ד׳:ט״ז

מתני׳ ואם קרב אשמו – שנתכפר באחר נעשה מותר יפלו דמיו של אשם נקבה לנדבת צבור לשופר לעולה:

ב משנה המפריש בהמה ממין נקבה לקרבן אשם, כיון שאין האשם בא אלא מן הזכרים, מה יעשה? — תרעה הבהמה עד שתסתאב (שיפול בה מום), ותימכר לחולין, ויביא בדמיה קרבן אשם. ואולם אם בתוך זמן זה הפרישו הבעלים אשם אחר וכבר קרב אשמו, ושוב אין הם נזקקים לאשם — יפלו דמיו של אותה נקיבה לאחר שיפול בה מום ותימכר לעולות נדבה

MISHNA: In the case of one who designates a female animal for a guilt offering, which may be brought only from males, it is left to graze until it becomes blemished and then it is sold, and he brings a guilt offering with the money received for its sale. And if in the interim, he designated a male animal and his guilt offering was already sacrificed, so that a guilt offering is no longer needed, the money received for the sale of the blemished female is allocated for communal gift offerings.

קישוריםעין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תִּימָּכֵר שֶׁלֹּא בְּמוּם.:

Rabbi Shimon says: Since a female is unfit to be sacrificed as a guilt offering, its halakhic status is like that of a blemished animal in the sense that it does not become inherently sacred; rather, its value alone becomes sacred. Therefore, it may be sold without a blemish, and a guilt offering is purchased with the money received for its sale.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ר׳ שמעון אמר – כיון דהפריש נקבה שאינה קריבה הרי היא כבעל מום ותימכר לאלתר בלא רעייה:

מתני׳ תימכר שלא במום – דהואיל ולא חזיא למילתיה מום גמור הוא זה ולא קדשה קדושת הגוף ותמכר מיד ותביא בדמיה אשם. ואע״ג דגבי מפריש נקבה לעולה לא פליג ר׳ שמעון דודאי בעיא מום התם הוא דאיכא שם עולה עלה בעוף אבל אשם נקבה לא מצינו והיינו מומא ולא קדשה אלא לדמי.

רבי שמעון אומר תימכר שלא במום – והא דלא פליג נמי רבי שמעון במפריש נקבה לעולה ולימא תימכר שלא במום למאן דאית ליה בגמרא אליבא דר״ש דמפריש נקבה לעולה דוקא עושה תמורה אבל מפריש נקבה לאשם אינו עושה תמורה שפיר דלא פליג אעולה כמו אאשם דעולה יש לה קדושת הגוף טפי מאשם דעולה עושה תמורה ואין אשם עושה תמורה אבל לר״ש בן יהודה דאית ליה אליבא דר׳ אליעזר [אף לעולתו אין עושה תמורה וא״כ] במפריש נקבה לעולה נמי תימכר שלא במום צ״ל דפליג באשם וה״ה בעולה ותנא גבי אשם לאשמועינן דאפילו הכי יפלו דמיו לנדבה.

ר׳ שמעון אומר: כיון שאין בהמה נקיבה זו ראויה (מעצם היותה נקיבה) לקרבן אשם, הריהי כבעלת מום, ולא חלה עליה קדושת הגוף מעיקרה, אלא קדושת דמים בלבד, ומשום כך תימכר אף שלא במום (שלא נפל בה מום) ויביא בדמיה קרבן אשם.

Rabbi Shimon says: Since a female is unfit to be sacrificed as a guilt offering, its halakhic status is like that of a blemished animal in the sense that it does not become inherently sacred; rather, its value alone becomes sacred. Therefore, it may be sold without a blemish, and a guilt offering is purchased with the money received for its sale.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) גמ׳גְּמָרָא: וּלְמָה לִי תִּסְתָּאֵב תִּימָּכֵר כֵּיוָן דְּלָא חַזְיָא לְמִילְּתָא הַיְינוּ מוּמָא.

GEMARA: The Gemara asks: And why do I need to wait until the female animal that was designated as a guilt offering becomes blemished before it can be sold? Let it be sold immediately even without a blemish: Since it is a female and therefore unfit for the matter for which it was designated, this is the same thing as a blemish.

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג גמרא שנינו במשנה בדין המפריש נקיבה לאשם, שתרעה הבהמה עד שתסתאב. ושואלים: ולמה לי להמתין במכירתה עד שתסתאב? תימכר מיד אף בלא מום, שהרי כיון דלא חזיא למילתא [שאינה ראויה לדבר שהוקדשה לו], שהרי היא ממין נקיבה — היינו מומא [זהו כשלעצמו מום]!

GEMARA: The Gemara asks: And why do I need to wait until the female animal that was designated as a guilt offering becomes blemished before it can be sold? Let it be sold immediately even without a blemish: Since it is a female and therefore unfit for the matter for which it was designated, this is the same thing as a blemish.

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב הַיְינוּ טַעַם דְּאָמְרִינַן מִיגּוֹ דְּנָחֲתָא לַהּ קְדוּשַּׁת דָּמִים נָחֲתָא נָמֵי קְדוּשַּׁת הַגּוּף אָמַר רָבָא זֹאת אוֹמֶרֶת ^בהִקְדִּישׁ זָכָר לְדָמָיו קָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף.

Rav Yehuda said that Rav said: This is the reason that the female animal may not be sold before it becomes blemished, for we say that as sanctity that inheres in its value has descended on it, therefore inherent sanctity has descended on it as well. Although it may not be sacrificed in any event, its inherent sanctity still mandates that it may not be sold until it becomes blemished. Rava says: That is to say that even if one consecrated a male animal with the intention of selling it and bringing a burnt offering or guilt offering with the money received for its sale, as it becomes sanctified with sanctity that inheres in its value, it also becomes sanctified with inherent sanctity. And as the animal is fit to be brought as a burnt offering or as a guilt offering, it is sacrificed.

ב. רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ה׳
רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ה׳:י״ד

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ב רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ט״ו:ה׳
רמב״ם הלכות ערכים וחרמים ה׳:י״ד

[זאת אומרת – כיון דנקבה צריכה רעייה משום דאמרינן מגו כ״ש מפריש זכר לדמיו דכיון דחזי גופיה להקרבה מגו דקדיש קדושת דמים קדיש קדושת הגוף]:

גמ׳ נחתא לה נמי קדושת הגוף – להא מילתא דבעיא מום.

זאת אומרת כו׳ – מדבעיא מום ואף על גב דלדמי מקדשה אלמא קדשה קדושת הגוף ומיהו האי דלא אקרבה משום דאין אשם בא נקבה זאת אומרת הקדיש זכר לדמי עולה או אשם מיגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף וכיון דאיהו גופיה חזי להקרבה קרב.

זאת אומרת הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף – ותימה למורי הר״ר שמואל מאי שנא ממקדיש לדמי נסכים דאמר בפ״ק דשבועות (דף יא.) דאינו קדוש קדושת הגוף ושמא י״ל דההיא דהתם אתיא כר״ש דאמר לקמן בסמוך דכל מידי דלא חזי לגופיה לא נחתא ביה קדושת הגוף.

אמר רב יהודה, אמר רב בתשובה לשאלה זו: היינו [זהו] הטעם שאינה נמכרת בלא מום, משום דאמרינן [שאומרים אנו], מיגו דנחתא לה [מתוך שירדה, חלה, עליה] קדושת דמים — נחתא נמי [ירדה, חלה, עליה גם כן] קדושת הגוף, ואף שאין היא עצמה קריבה, הועילה לה קדושת הגוף לענין שלא תימכר אלא אם יש בה מום. אמר רבא: עתה שלמדנו שאין הבהמה נמכרת אלא אם נפל בה מום, אף שחלה עליה בתחילתה רק קדושת דמים, זאת אומרת (מכאן נלמד עוד) שאף מי שהקדיש בהמה ממין זכר לדמיו, שהקדישו על מנת למוכרו ובדמיו יביא קרבן עולה או קרבן אשם — מתוך שחלה עליו קדושת דמים, הריהו אף קדוש קדושת הגוף, וכיון שראוי הוא להקרבה כעולה או כאשם (שהרי זכר הוא) — הריהו קרב.

Rav Yehuda said that Rav said: This is the reason that the female animal may not be sold before it becomes blemished, for we say that as sanctity that inheres in its value has descended on it, therefore inherent sanctity has descended on it as well. Although it may not be sacrificed in any event, its inherent sanctity still mandates that it may not be sold until it becomes blemished. Rava says: That is to say that even if one consecrated a male animal with the intention of selling it and bringing a burnt offering or guilt offering with the money received for its sale, as it becomes sanctified with sanctity that inheres in its value, it also becomes sanctified with inherent sanctity. And as the animal is fit to be brought as a burnt offering or as a guilt offering, it is sacrificed.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) אִיתְּמַר הִקְדִּישׁ זָכָר לְדָמָיו רַב כָּהֲנָא אָמַר קָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף רָבָא אָמַר אֵינוֹ קָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף וַהֲדַר בֵּיהּ רָבָא לִדְרַב כָּהֲנָא מִדְּרַב יְהוּדָה אָמַר רַב.:

It was stated that this issue is subject to a dispute of amora’im: If one consecrated a male animal with the intention of selling it and bringing a burnt offering or guilt offering with the money received for its sale, Rav Kahana says that it is sanctified with inherent sanctity, whereas Rava says that it is not sanctified with inherent sanctity. But Rava later retracted his statement and agreed with the opinion of Rav Kahana, due to the aforementioned statement of Rav Yehuda citing that which Rav said, that as the animal becomes sanctified with sanctity that inheres in its value, inherent sanctity also takes effect.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

מדרב יהודה אמר רב – ואמר רבא זאת אומרת. ש״מ הדר ביה רבא:

מדרב יהודה אמר רב – דתרצה למתניתין דאמרינן מגו.

איתמר [למדנו], שנחלקו חכמים בדין זה שהקדיש זכר לדמיו, רב כהנא אמר: קדוש קדושת הגוף, ואילו רבא אמר: אינו קדוש קדושת הגוף. ומעירים: הדר ביה [וחזר בו] רבא משיטתו לשיטת רב כהנא, ואף הוא סבור שקדוש קדושת הגוף, והסיבה שחזר בו רבא — מתוך הדברים שרב יהודה אמר בשם רב, שמתוך שחלה עליו קדושת דמים — חלה עליו קדושת הגוף.

It was stated that this issue is subject to a dispute of amora’im: If one consecrated a male animal with the intention of selling it and bringing a burnt offering or guilt offering with the money received for its sale, Rav Kahana says that it is sanctified with inherent sanctity, whereas Rava says that it is not sanctified with inherent sanctity. But Rava later retracted his statement and agreed with the opinion of Rav Kahana, due to the aforementioned statement of Rav Yehuda citing that which Rav said, that as the animal becomes sanctified with sanctity that inheres in its value, inherent sanctity also takes effect.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(10) ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר תִּימָּכֵר שֶׁלֹּא בְּמוּם.: א״לאֲמַר לֵיהּ רַב חִיָּיא בַּר אָבִין לר׳לְרַבִּי יוֹחָנָן מִיגּוֹ דְּנָחֲתָא לֵיהּ קְדוּשַּׁת דָּמִים תֵּיחוֹת לֵיהּ נָמֵי קְדוּשַּׁת הַגּוּף.

§ The mishna teaches that Rabbi Shimon disagrees with the opinion of the Rabbis and says that a female animal that was designated as a guilt offering may be sold without a blemish, as it is unfit to be sacrificed as the offering for which it was designated, and this itself is considered a blemish. Rav Ḥiyya bar Avin said to Rabbi Yoḥanan: Why doesn’t Rabbi Shimon say that as sanctity that inheres in its value has descended on it, inherent sanctity should descend on it as well, and therefore it may not be sold until it becomes blemished?

פירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד שנינו במשנתנו כי ר׳ שמעון חולק על חכמים, ואומר שהמפריש נקיבה לקרבן אשם, הרי זו תימכר אף שלא במום, שכיון שאינה ראויה לקרבן שהוקדשה לו, הרי זה כשלעצמו מום. אמר ליה [לו] רב חייא בר אבין לר׳ יוחנן: מדוע לא נאמר כי מיגו דנחתא ליה [מתוך שירדה, שחלה עליה, על בהמה נקיבה זו] קדושת דמים — תיחות ליה נמי [תרד, תחול, עליה גם כן] קדושת הגוף, שלא תימכר אלא כשיפול בה מום?

§ The mishna teaches that Rabbi Shimon disagrees with the opinion of the Rabbis and says that a female animal that was designated as a guilt offering may be sold without a blemish, as it is unfit to be sacrificed as the offering for which it was designated, and this itself is considered a blemish. Rav Ḥiyya bar Avin said to Rabbi Yoḥanan: Why doesn’t Rabbi Shimon say that as sanctity that inheres in its value has descended on it, inherent sanctity should descend on it as well, and therefore it may not be sold until it becomes blemished?

פירוש הרב שטיינזלץהכל

(11) א״לאֲמַר לֵיהּ ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר כֹּל מִידֵּי דְּלָא חֲזֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ לָא נָחֲתָא לֵיהּ קְדוּשַּׁת הַגּוּף דְּתַנְיָא אָשָׁם בֶּן שָׁנָה וֶהֱבִיאוֹ בֶּן שְׁתַּיִם בֶּן שְׁתַּיִם וֶהֱבִיאוֹ בֶּן שָׁנָה כְּשֵׁירָה וְלֹא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה.

Rabbi Yoḥanan said to Rav Ḥiyya bar Avin: Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he says with regard to anything that is not fit itself to be sacrificed upon the altar, that inherent sanctity does not descend upon it. As it is taught in a baraita: In the case of a guilt offering that should be sacrificed when it is in its first year, such as a guilt offering of a nazirite or of a leper, but the owner brought it when it was in its second year, or a guilt offering that should be sacrificed when it is in its second year, such as a guilt offering for robbery, for misuse of consecrated property, or for a designated maidservant, and the owner brought it when it was in its first year, the offering is fit, but it does not satisfy the obligation of the owner to bring a guilt offering, and he must bring another one.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

דלא חזי לגופיה – להקרבה לא נחתה לה קדושת הגוף. ותימכר שלא במום:

ל״א כל דלא חזי להקרבה לאלתר לא קדיש קדושת הגוף והאי דאמר הכא לאלתר לאו דוקא קאמר דהא לא לאלתר [ולא] לאחר זמן לא חזי אלא אגב דקא בעי למימר אשם בן שתי שנים והביאו בן שנה ומחוסר זמן דלאלתר לא חזי ולאחר זמן חזי קאמר הכא לאלתר:

[אשם בן שנה – כגון אשם נזיר ואשם מצורע דבן שנה הוא דכתיב בהו כבש:

והביאו בן שתי שנים – דכבר קרוי איל או אשם בן שתי שנים כגון אשם גזלות ומעילה דכתיב בהו איל:

אשם בן שתי שנים – אשם גזילות ומעילות ושפחה חרופה דכתיב בהו איל (ויקרא ה׳:י״ט).

אשם בן שנה – אשם נזיר ומצורע דכתיב בהו כבש (במדבר ו׳, ויקרא י״ד).

אשם בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשר ולא עלו לבעלים לשם חובה – תימה בפרק התכלת (מנחות דף מח:) תני פסול ותעובר צורתו ויצא לבית השריפה וי״מ דההיא דהתם אתיא כר׳ שמעון דאמר הכא דכל עצמן אינן קדושים ומיירי התם שהביאו ושחטו בעזרה והוי כשוחטים קדשי בדק הבית בפנים דפסול והא דבעי עיבור צורה היינו טעמא דלא ליחלפו בשאר קדשים פסולין דבעי עיבור צורה והרב ר׳ אפרים תירץ דהכא בשלא לשמו ומשום הכי כשר והתם מיירי בלשמו ודומיא מצינו בפרק בתרא דזבחים (זבחים קיד:) דאמר מחוסר זמן בבעלים פטור פירוש אם שחטו בחוץ ואמר רב חלקיה בר טוביה עלה לא שנו אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב משום שחוטי חוץ הואיל וחזי בפנים אלמא היכא דשחט אשם שלא לשמו ראוי לפנים הוא מיהו ק״ק כיון דהכא מיירי בשלא לשמו מאי איריא דלא עלו לבעלים לשם חובה משום דשינה בן שנה מבן שתי שנים תיפוק ליה דלא עלו משום דשלא לשמו הוא עי״ל דהכא מיירי לאחר שניתק לרעייה והתם מיירי בלא ניתק והוי אשם פסול.

אמר ליה [לו] ר׳ יוחנן לרב חייא בר אבין בתשובה: ר׳ שמעון הולך לטעמיה [לטעמו, כשיטתו], שכן אמר: כל מידי דלא חזי ליה לגופיה [דבר שאינו ראוי לו לגופו, להיות קרב בעצמו על המזבח] — לא נחתא ליה [אין יורדת, חלה עליו] קדושת הגוף. דתניא [שכן שנויה ברייתא]: בהמה שהוקדשה לקרבן אשם שקרב בן שנה (וכגון אשם נזיר ואשם מצורע), ואולם הביאו בעליו להקרבה כשהוא כבר בן שתים, או לחילופין, בהמה שהוקדשה לקרבן אשם שדינו שהוא קרב בן שתים (וכגון אשם גזילות, אשם מעילות, ואשם שפחה חרופה), ואולם הביאו בעליו להקרבה כשהוא רק בן שנה — הרי זו הקרבה כשירה, ואולם לא עלו לבעלים לשם חובה, שלא נפטרו בכך מחובת אשם שעליהם, ועליהם להביא קרבן אחר כראוי.

Rabbi Yoḥanan said to Rav Ḥiyya bar Avin: Rabbi Shimon conforms to his standard line of reasoning, as he says with regard to anything that is not fit itself to be sacrificed upon the altar, that inherent sanctity does not descend upon it. As it is taught in a baraita: In the case of a guilt offering that should be sacrificed when it is in its first year, such as a guilt offering of a nazirite or of a leper, but the owner brought it when it was in its second year, or a guilt offering that should be sacrificed when it is in its second year, such as a guilt offering for robbery, for misuse of consecrated property, or for a designated maidservant, and the owner brought it when it was in its first year, the offering is fit, but it does not satisfy the obligation of the owner to bring a guilt offering, and he must bring another one.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(12) ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר ^גכׇּל עַצְמָן אֵינָן קְדוֹשִׁין.

Rabbi Shimon says that the offering is disqualified, as these offerings themselves are not consecrated, due to the fact that the proper time of their offering has either not yet arrived or has already passed. This indicates that Rabbi Shimon maintains that in such a case there is no inherent sanctity.

ג. רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ד׳:כ״ו

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ג רמב״ם הלכות פסולי המוקדשין ד׳:כ״ו

כל עצמו – היינו כל עיקר אינו קדוש דסבר כיון דלא חזי לגופיה לאשם להקרבה לא נחתא ליה קדושה]:

כל עצמן אינן קדושין – כל עיקר אינן קדושין.

ואילו ר׳ שמעון חולק על חכמים ואומר שאין זו הקרבה כשירה, כיון שכל עצמן של קרבנות אלה, מחמת שעבר זמנם או שטרם הגיע זמנם אינן קדושין. הרי ששיטת ר׳ שמעון שדבר שאינו ראוי להקרבה כשלעצמו, לא חלה עליו קדושת הגוף כלל ועיקר.

Rabbi Shimon says that the offering is disqualified, as these offerings themselves are not consecrated, due to the fact that the proper time of their offering has either not yet arrived or has already passed. This indicates that Rabbi Shimon maintains that in such a case there is no inherent sanctity.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

(13) וַהֲרֵי מְחוּסַּר זְמַן דְּלָא חֲזֵי וא״רוְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּקָדוֹשׁ שָׁאנֵי מְחוּסַּר זְמַן דַּחֲזֵי לִמְחַר.

The Gemara objects: But consider the case of one who consecrates an animal whose time has not yet arrived, e.g., an animal that is less than eight days old, which is unfit to be sacrificed, and yet Rabbi Shimon said that it is sanctified with regard to the prohibition against the slaughter of sacrificial animals outside the Temple courtyard. This proves that according to Rabbi Shimon, even an offering that is not fit to be sacrificed has inherent sanctity. The Gemara explains that an animal whose time has not yet arrived is different, as it is fit to be offered tomorrow, i.e., automatically at a later stage, and is therefore considered to be fit for an offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

והא מחוסר זמן – דפחות מבן שמונת ימים ואמר ר׳ שמעון דקדיש קדושת הגוף במס׳ זבחים בפרק אחרון. דתנן השוחט אותו ואת בנו ומחוסר זמן קדשים בחוץ ר׳ שמעון אומר שני בלא תעשה דשחוטי חוץ שהיה ר׳ שמעון אומר כל הראוי לבוא לאחר זמן הרי הוא בלא תעשה ומדקאי בלא תעשה אלמא דקדיש קדושת הגוף:

[מחוסר זמן שאני מחוסר זמן – מ״ה קדיש קדושת הגוף דלמחר חזי]:

מחוסר זמן וא״ר שמעון דקדיש – כדאמרינן בשחיטת חולין בפרק אותו ואת בנו (דף פא.) דקתני שהיה רבי שמעון אומר כל הראוי לבא לאחר זמן השוחטו בחוץ עובר בלא תעשה.

והא מחוסר זמן דלא חזי ואמר ר״ש קדיש לגופיה – במסכת חולין פרק אותו ואת בנו (חולין פא.) דקתני ר״ש אומר כל הראוי לבא לאחר זמן השוחטו בחוץ עובר בלא תעשה.

ושואלים על שיטת ר׳ שמעון: והרי המקדיש לקרבן את המוגדר כ״מחוסר זמן״ (כגון כבש שעדיין לא הגיע יום השמיני ללידתו), דלא חזי [שאינו ראוי] עתה להקרבה, ואמר ר׳ שמעון שהוא קדוש לענין זה שאם שחטו מחוץ לעזרה הריהו בכלל האיסור לשחוט קדשים בחוץ, והרי אין איסור זה חל אלא על הראויים להיות קרבים על המזבח, וזה אינו ראוי?! ומתרצים: שאני [שונה] הוא מחוסר זמן, משום דחזי [שראוי] הוא להיות קרב למחר (מאוחר יותר, לכשיגיע זמנו), ולכן אינו נחשב כאינו ראוי.

The Gemara objects: But consider the case of one who consecrates an animal whose time has not yet arrived, e.g., an animal that is less than eight days old, which is unfit to be sacrificed, and yet Rabbi Shimon said that it is sanctified with regard to the prohibition against the slaughter of sacrificial animals outside the Temple courtyard. This proves that according to Rabbi Shimon, even an offering that is not fit to be sacrificed has inherent sanctity. The Gemara explains that an animal whose time has not yet arrived is different, as it is fit to be offered tomorrow, i.e., automatically at a later stage, and is therefore considered to be fit for an offering.

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(14) אִי הָכִי אָשָׁם בֶּן שְׁתַּיִם וֶהֱבִיאוֹ בֶּן שָׁנָה הָא חֲזֵי לְשָׁנָה אֶלָּא הַיְינוּ טַעְמָא דר״שדְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בִּמְחוּסַּר זְמַן דְּיָלֵיף לֵיהּ מִבְּכוֹר.

The Gemara objects: If so, that any animal which will be fit to be sacrificed when its time arrives is sanctified with inherent sanctity, the same should also apply to a guilt offering that should be offered when it is in its second year but the owner brought it to be sacrificed when it was in its first year, as it will be fit for sacrifice in another year. Why, then, doesn’t it have inherent sanctity according to Rabbi Shimon? Rather, this is the reason of Rabbi Shimon in the case of an animal whose time has not yet arrived, as he derives it from the halakha of a firstborn.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

אי הכי אשם בן שתים והביא בן שנה – אמאי אמר כל עצמו אינו קדוש הא מיחזי (לשנא) [לקדשו] אלא ודאי לאו היינו טעמא במחוסר זמן משום דקדיש למחר דא״כ קשיא ליה אשם:

אלא היינו טעמא במחוסר זמן – דיליף ליה מבכור:

ושואלים: אי הכי [אם כך], שכל שראוי להיות קרב לכשיגיע זמנו הריהו קדוש בקדושת הגוף, אף אשם הקרב רק כשהוא בן שתים והביאו להקרבה כשהוא עדיין בן שנה, הא חזי [הרי ראוי] הוא להיות קרב לשנה הבאה, כשיהיה בן שתיים, ומדוע לדעת ר׳ שמעון אין הוא קדוש בקדושת הגוף? אלא היינו טעמא [זהו הטעם] של ר׳ שמעון במחוסר זמן: משום דיליף ליה [שלומד אותו] מדינו של בכור.

The Gemara objects: If so, that any animal which will be fit to be sacrificed when its time arrives is sanctified with inherent sanctity, the same should also apply to a guilt offering that should be offered when it is in its second year but the owner brought it to be sacrificed when it was in its first year, as it will be fit for sacrifice in another year. Why, then, doesn’t it have inherent sanctity according to Rabbi Shimon? Rather, this is the reason of Rabbi Shimon in the case of an animal whose time has not yet arrived, as he derives it from the halakha of a firstborn.

מיוחס לר׳ גרשוםפירוש הרב שטיינזלץהכל

(15) כִּדְתַנְיָא ר׳רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן ^דמְחוּסַּר זְמַן נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר וַהֲרֵי הוּא כִּבְכוֹר מָה בְּכוֹר קָדוֹשׁ לִפְנֵי זְמַנּוֹ וְקָרֵב לְאַחַר זְמַנּוֹ אַף מְחוּסַּר זְמַן קָדוֹשׁ לִפְנֵי זְמַנּוֹ וְקָרֵב לְאַחַר זְמַנּוֹ.

As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: An animal whose time has not yet arrived enters the pen to be tithed together with the other animals. And it is considered in this regard to be like a firstborn: Just as a firstborn is sanctified before the time when it is fit to be sacrificed has arrived, i.e., immediately after birth, and it is sacrificed after its time, following the eighth day, so too, an animal whose time has not yet arrived is sanctified before its time has arrived and is sacrificed after its time.

ד. רמב״ם הלכות בכורות ו׳:י״ד

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

ד רמב״ם הלכות בכורות ו׳:י״ד

מה בכור קדוש לפני זמנו דקדושתו מרחם וקרב בזמנו לאחר ח׳ ימים אף זה מחוסר זמן (כיון) נכנס לדיר להתעשר דיליף מעשר עברה עברה מבכור אבל באשם דלא כתיב ביה עברה כל עצמו אינו קדוש:

בכור קדוש – ברחם דהיינו לפני זמנו.

אף מחוסר זמן קדוש לפני זמנו וקרב לאחר זמנו – תימה דאיתא בפ״ג דבכורות (דף כא) ונילף מקדשים דלא קדישי משמע דקדשים אינם קדושים במחוסר זמן ועוד דאמר בעלמא (זבחים דף יב.) לילה לקדושה יום להרצאה משמע דליל שמיני דוקא קדיש אבל מקמי הכי לא ויש לומר דה״מ לכתחילה אסור להקדישו מחוסר זמן מיהו אם עבר והקדיש קדיש דילפינן ליה מבכור: [וע״ע תוס׳ בכורות כא: ד״ה אף וכו׳].

כדתניא [כמו ששנויה ברייתא], ר׳ שמעון בן יהודה אמר משום [בשם] ר׳ שמעון: מחוסר זמן נכנס לדיר יחד עם בהמות שהגיע זמנן להתעשר מעשר בהמה, והרי הוא לענין זה כבכור, מה בכור — הריהו קדוש לפני זמנו (מיד כשנולד, קודם שעברו שבעת ימים), והריהו קרב רק לאחר זמנו, מיום השמיני והלאה, אף מחוסר זמן — הריהו קדוש לפני זמנו, וקרב לאחר זמנו.

As it is taught in a baraita that Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: An animal whose time has not yet arrived enters the pen to be tithed together with the other animals. And it is considered in this regard to be like a firstborn: Just as a firstborn is sanctified before the time when it is fit to be sacrificed has arrived, i.e., immediately after birth, and it is sacrificed after its time, following the eighth day, so too, an animal whose time has not yet arrived is sanctified before its time has arrived and is sacrificed after its time.

עין משפט נר מצוהמיוחס לר׳ גרשוםרש״יתוספותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(16) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן הַמַּקְדִּישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָתוֹ

§ The Gemara continues to discuss this dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis: The Sages taught that one who consecrates a female animal for his burnt offering

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

(ע״כ שייך לדף הקודם) ר׳ שמעון אמר לעולתו (דהוי) [דאינה] חובתו עושה תמורה שהרי בנה קרב עולה ואיכא שם עולה (על) [עליה בעוף עושה] תמורה:

לעולתו – עושה תמורה דאיכא שם עולה עליה בעוף.

ה ודנים עוד במחלוקת זו שבין חכמים ור׳ שמעון. תנו רבנן [שנו חכמים בברייתא]: המקדיש נקבה לעולתו

§ The Gemara continues to discuss this dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis: The Sages taught that one who consecrates a female animal for his burnt offering

מיוחס לר׳ גרשוםרש״יפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תמורה יט: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תמורה יט:, עין משפט נר מצוה תמורה יט:, מיוחס לר׳ גרשום תמורה יט:, רש"י תמורה יט:, תוספות תמורה יט:, פירוש הרב שטיינזלץ תמורה יט:

Temurah 19b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Temurah 19b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 19b, Attributed to R. Gershom Temurah 19b, Rashi Temurah 19b, Tosafot Temurah 19b, Steinsaltz Commentary Temurah 19b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון