(שייך לע״ב) אם כשב הוא מקריב. לא צריך למיכתב ואם (ואם כשב) יביא קרבנו והקריב אותה לפני ה׳ אלא הוא מקריב להכי אתא דהוא ולד ראשון קרב ולד ולד אין קרב:
(1) 
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא לְסַיּוֹעֵי לר׳ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי {ויקרא ג׳:ז׳} אִם כֶּשֶׂב הוּא מַקְרִיב וָלָד רִאשׁוֹן קָרֵב וָלָד שֵׁנִי אֵינוֹ קָרֵב.
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא לְסַיּוֹעֵי § Rabbi Ḥiyya teaches a baraita to support the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, that all agree that the offspring of the offspring of a peace offering is not sacrificed: The verse states: “If he sacrifices a lamb for his offering, then shall he present it before the Lord” (Leviticus 3:7). Two limitations are derived from this verse: The word “lamb” indicates that the first offspring, i.e., the offspring of the peace offering, is sacrificed, but the second offspring, i.e., the offspring of the offspring, is not sacrificed.
תני רבי חייא לסיועי לר׳ יהושע בן לוי אם כשב הוא מקדיש ולד ראשון הוא קרב ולד שני אינו קרב – והיינו ע״כ כרבנן דאי לר״א ולד ראשון אינו קרב כלל והך דרשה אינה אלא אסמכתא בעלמא דהא ודאי הא דולד שני אינו קרב היינו מדרבנן שמא יגדל ממנו עדרים עדרים ובפסחים (דף צו:) מוקי לה להאי לדרשא אחרינא.
א תני [שנה] ר׳ חייא מדרש חכמים, שיש בו לסיועי [לסייע] לשיטת ר׳ יהושע בן לוי, שהכל סבורים, שאין ולדות ולדות השלמים קרבים, שכך נדרש המקרא בפרשת השלמים: ״אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אותו...״ (ויקרא ג, ז), ויש בכתוב זה שני מיעוטים: ״כשב״ משמעו ולד, ולא ולד הולד, ולכן דווקא ולד ראשון (ולד השלמים עצמם) — קרב, ואילו ולד שני (ולד הולד) — אינו קרב.
§ Rabbi Ḥiyya teaches a baraita to support the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, that all agree that the offspring of the offspring of a peace offering is not sacrificed: The verse states: “If he sacrifices a lamb for his offering, then shall he present it before the Lord” (Leviticus 3:7). Two limitations are derived from this verse: The word “lamb” indicates that the first offspring, i.e., the offspring of the peace offering, is sacrificed, but the second offspring, i.e., the offspring of the offspring, is not sacrificed.
הכל
(2) הוּא קָרֵב וְאֵין וְלַד כׇּל הַקֳּדָשִׁים קָרֵב.
In addition, the word “he [hu]” is interpreted as referring to the offspring of the peace offering rather than the owner, as it is obvious from the context that the owner is sacrificing the animal and the word would be unnecessary if written only for that purpose. Therefore, it teaches that the offspring of a peace offering is sacrificed, but the offspring of all other sacrificial animals is not sacrificed. This indicates that even those Sages who rule that the offspring of a peace offering is sacrificed agree that the offspring of the offspring is not sacrificed.
In addition, the word “he [hu]” is interpreted as referring to the offspring of the peace offering rather than the owner, as it is obvious from the context that the owner is sacrificing the animal and the word would be unnecessary if written only for that purpose. Therefore, it teaches that the offspring of a peace offering is sacrificed, but the offspring of all other sacrificial animals is not sacrificed. This indicates that even those Sages who rule that the offspring of a peace offering is sacrificed agree that the offspring of the offspring is not sacrificed.
ועוד, מאחר ובפסוק זה עוסקים בענין השלמים, מכאן שדווקא הוא (ולד השלמים) — קרב, ואין ולד כל הקדשים קרב. הרי שאף מי שסבור שולדות השלמים קרבים (חכמים), מסכים שאין ולדות הולדות קרבים.
In addition, the word “he [hu]” is interpreted as referring to the offspring of the peace offering rather than the owner, as it is obvious from the context that the owner is sacrificing the animal and the word would be unnecessary if written only for that purpose. Therefore, it teaches that the offspring of a peace offering is sacrificed, but the offspring of all other sacrificial animals is not sacrificed. This indicates that even those Sages who rule that the offspring of a peace offering is sacrificed agree that the offspring of the offspring is not sacrificed.
הכל
(3) וָלָד דְּמַאי אִי דְּעוֹלָה וְאָשָׁם זְכָרִים הֵם וְלָא בְּנֵי וָלָד הֵם אִי דְּחַטָּאת הִילְכְתָא גְּמִירִי לַהּ דִּלְמִיתָה אָזְלָא.
The Gemara clarifies the second limitation, that the offspring of other sacrificial animals is not sacrificed: The offspring of which type of offering is referred to here? If it is referring to that of a burnt offering or guilt offering, they are male and therefore not capable of giving birth to offspring. If it is referring to the offspring of a sin offering, the verse is unnecessary, as the Sages learned this halakha as a tradition that it is left to die and may not be offered.
The Gemara clarifies the second limitation, that the offspring of other sacrificial animals is not sacrificed: The offspring of which type of offering is referred to here? If it is referring to that of a burnt offering or guilt offering, they are male and therefore not capable of giving birth to offspring. If it is referring to the offspring of a sin offering, the verse is unnecessary, as the Sages learned this halakha as a tradition that it is left to die and may not be offered.
ומבררים את המיעוט השני ששנינו במדרש חכמים זה, שדווקא הוא קרב ואין ולד כל הקדשים קרב: בולד דמאי [של מה, של איזה קדשים] מדובר? אי [אם] בולד של עולה ואשם — אין זה יכול להיות, שהרי קרבנות אלה זכרים הם, ולא יתכן שבני ולד הם. אי [אם] מדובר בולד של חטאת — הילכתא גמירי לה [הלכה למשה מסיני למודה היא] שלמיתה היא אזלא [הולכת], ולא להקרבה!
The Gemara clarifies the second limitation, that the offspring of other sacrificial animals is not sacrificed: The offspring of which type of offering is referred to here? If it is referring to that of a burnt offering or guilt offering, they are male and therefore not capable of giving birth to offspring. If it is referring to the offspring of a sin offering, the verse is unnecessary, as the Sages learned this halakha as a tradition that it is left to die and may not be offered.
הכל
(4) אָמַר רָבִינָא לְאֵיתוֹיֵי וְלַד הַמְעוּשֶּׂרֶת וְלַד הַמְעוּשֶּׂרֶת לְמָה לִי קְרָא עֲבָרָה עֲבָרָה מִבְּכוֹר קָא גָמַר לַהּ.
Ravina said: The verse serves to include, in the limitation that the offspring of other sacrificial animals are not sacrificed, the offspring of an animal that was consecrated as animal tithe and then gave birth. The Gemara asks: Why do I need a verse to include the offspring of the animal tithe? It is derived through a verbal analogy between the word passing [avara] mentioned with regard to animal tithe, and the word passing [avara] mentioned with regard to a firstborn animal, which is male and cannot give birth to offspring. With regard to animal tithe the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatsoever passes [ya’avor] under the rod, the tenth shall be holy unto the Lord” (Leviticus 27:32), and with regard to a firstborn, the verse states: “And you shall set apart [veha’avarta] for the Lord all that opens the womb; every firstborn that is a male, which you have that comes of an animal, shall be the Lord’s” (Exodus 13:12).
Ravina said: The verse serves to include, in the limitation that the offspring of other sacrificial animals are not sacrificed, the offspring of an animal that was consecrated as animal tithe and then gave birth. The Gemara asks: Why do I need a verse to include the offspring of the animal tithe? It is derived through a verbal analogy between the word passing [avara] mentioned with regard to animal tithe, and the word passing [avara] mentioned with regard to a firstborn animal, which is male and cannot give birth to offspring. With regard to animal tithe the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatsoever passes [ya’avor] under the rod, the tenth shall be holy unto the Lord” (Leviticus 27:32), and with regard to a firstborn, the verse states: “And you shall set apart [veha’avarta] for the Lord all that opens the womb; every firstborn that is a male, which you have that comes of an animal, shall be the Lord’s” (Exodus 13:12).
ולד המעושרת – מעשר בהמה שיצאה נקבה בעשירי ואחר כך ילדה ולדה אינו קרב אלא ירעה ויאכל במומו לבעלים כדין מעשר שנאכל במומו לבעלים.
מבכור גמר – ובבכור לא קרב ולד דידיה דהא ליכא ולד בבכור דהא זכר הוא.
אמר רבינא: יש לתרץ כי בא הכתוב לאיתויי [להביא] במיעוט שאין ולדות שאר הקדשים קרבים, את ולד הבהמה המעושרת (קרבן מעשר בהמה) שלאחר שנתקדשה ילדה, ובא הכתוב ללמד שהולד אינו קרב. ושואלים: דין זה של ולד המעושרת שאינו קרב, למה לי קרא [פסוק], והרי מגזירה שווה ״עברה״ האמור במעשר בהמה (״וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה׳ ״, ויקרא כז, לב), ״עברה״ מתוך האמור בבכור (״והעברת כל פטר רחם לה׳ וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים לה׳ ״, שמות יג, יב) שולדו אינו קרב, קא גמר לה [הוא נלמד לו]!
Ravina said: The verse serves to include, in the limitation that the offspring of other sacrificial animals are not sacrificed, the offspring of an animal that was consecrated as animal tithe and then gave birth. The Gemara asks: Why do I need a verse to include the offspring of the animal tithe? It is derived through a verbal analogy between the word passing [avara] mentioned with regard to animal tithe, and the word passing [avara] mentioned with regard to a firstborn animal, which is male and cannot give birth to offspring. With regard to animal tithe the verse states: “And all the tithe of the herd or the flock, whatsoever passes [ya’avor] under the rod, the tenth shall be holy unto the Lord” (Leviticus 27:32), and with regard to a firstborn, the verse states: “And you shall set apart [veha’avarta] for the Lord all that opens the womb; every firstborn that is a male, which you have that comes of an animal, shall be the Lord’s” (Exodus 13:12).
הכל
(5) אִצְטְרִיךְ ס״ד סָלְקָא דַעְתָּךְ אֲמִינָא אֵין דָּנִין אֶפְשָׁר מִשֶּׁאִי אֶפְשָׁר קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .:
The Gemara answers: This verse is necessary, as it might enter your mind to say that one does not derive the possible from the impossible, as in this case, where one seeks to derive by way of analogy the halakha of the offspring of animal tithe from that of a firstborn, which is a male and therefore cannot give birth. Therefore, the verse teaches us that the offspring of animal tithe is not sacrificed on the altar as an offering.
The Gemara answers: This verse is necessary, as it might enter your mind to say that one does not derive the possible from the impossible, as in this case, where one seeks to derive by way of analogy the halakha of the offspring of animal tithe from that of a firstborn, which is a male and therefore cannot give birth. Therefore, the verse teaches us that the offspring of animal tithe is not sacrificed on the altar as an offering.
איצטריך – הוא למעט וולד מעשר דסד״א אין דנין אפשר מעשר דנוהג נמי בנקבה ואית להו ולד מבכור דאי אפשר דאין לו ולד אלא יקרב ולד מעשר קמ״ל הוא ולא ולד שאר קדשים:
ומשיבים: אצטריך [נצרך] לימוד זה, שכן סלקא דעתך אמינא [היה עולה על דעתך לומר] כי מאחר וכלל בדרכי הלימוד הוא, שאין דנין (למדים בהיקש) את דינו של מי שאפשר שתהיה בו מציאות מסויימת (כגון ולד הנולד לבהמת מעשר) מזה שאי אפשר שתהיה בו אותה מציאות (כגון בכור, שאין בו לידה, שהרי אין בכור אלא זכר), ואין אם כן ללמוד אחד מהשני, משום כך קא משמע לן [הוא הכתוב משמיע לנו] מיעוט זה בדינו של ולד מעשר בהמה.
The Gemara answers: This verse is necessary, as it might enter your mind to say that one does not derive the possible from the impossible, as in this case, where one seeks to derive by way of analogy the halakha of the offspring of animal tithe from that of a firstborn, which is a male and therefore cannot give birth. Therefore, the verse teaches us that the offspring of animal tithe is not sacrificed on the altar as an offering.
הכל
(6) הֵעִיד ר״ש רַבִּי שִׁמְעוֹן ור׳ וְרַבִּי פַּפְּיָיס כּוּ׳.:
§ The mishna teaches: Rabbi Shimon and Rabbi Pappeyas testified about the offspring of a peace offering that it is sacrificed as a peace offering. Rabbi Pappeyas added the testimony that he had a cow that was eaten as a peace offering on Passover, and its offspring was eaten as a peace offering on a different Festival [beḥag].
§ The mishna teaches: Rabbi Shimon and Rabbi Pappeyas testified about the offspring of a peace offering that it is sacrificed as a peace offering. Rabbi Pappeyas added the testimony that he had a cow that was eaten as a peace offering on Passover, and its offspring was eaten as a peace offering on a different Festival [beḥag].
ב שנינו במשנה שהעיד ר׳ שמעון ור׳ פפייס על ולד שלמים שהוא קרב כשלמים. והוסיף ואמר ר׳ פפייס בעדותו שהיתה להם פרה שנאכלה כזבחי שלמים בחג הפסח ואילו ולדה נאכל כשלמים ברגל אחר (״בחג״).
§ The mishna teaches: Rabbi Shimon and Rabbi Pappeyas testified about the offspring of a peace offering that it is sacrificed as a peace offering. Rabbi Pappeyas added the testimony that he had a cow that was eaten as a peace offering on Passover, and its offspring was eaten as a peace offering on a different Festival [beḥag].
הכל
(7) אוּלְרָבָא דְּאָמַר קָדָשִׁים כֵּיוָן שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם רֶגֶל אֶחָד כָּל יוֹם וָיוֹם עוֹבֵר עֲלֵיהֶם בְּבַל תְּאַחֵר מֵעֲצֶרֶת בָּעֵי מֵיכְלֵיהּ אָמַר רַב זְבִיד מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא כְּגוֹן שֶׁהָיָה חוֹלֶה בַּעֲצֶרֶת.
Since the term ḥag generally refers to Sukkot, the Gemara asks: And according to the opinion of Rava, who said with regard to sacrificial animals that once one pilgrimage Festival has passed from when they were consecrated, and the owner has not yet brought them to the Temple, each day he transgresses with regard to them the prohibition of: You shall not delay, which is derived from the verse that states: “When you shall vow a vow to the Lord your God, you shall not delay to pay it” (Deuteronomy 23:22), already from Shavuot he must eat the offspring of the peace offering that was sacrificed on Passover. Why then did they wait until Sukkot? Rav Zevid said in the name of Rava: It is referring to a case where the owner was unable to sacrifice the offspring of the peace offering on Shavuot due to circumstances beyond his control, for example, if the animal was ill on Shavuot [ba’Atzeret].
Since the term ḥag generally refers to Sukkot, the Gemara asks: And according to the opinion of Rava, who said with regard to sacrificial animals that once one pilgrimage Festival has passed from when they were consecrated, and the owner has not yet brought them to the Temple, each day he transgresses with regard to them the prohibition of: You shall not delay, which is derived from the verse that states: “When you shall vow a vow to the Lord your God, you shall not delay to pay it” (Deuteronomy 23:22), already from Shavuot he must eat the offspring of the peace offering that was sacrificed on Passover. Why then did they wait until Sukkot? Rav Zevid said in the name of Rava: It is referring to a case where the owner was unable to sacrifice the offspring of the peace offering on Shavuot due to circumstances beyond his control, for example, if the animal was ill on Shavuot [ba’Atzeret].
בכל יום ויום עובר בעשה – ובאת שמה והבאתם שם דמשמע ברגל ראשון שתבא שמה הבא כל נדרים שעליך.
מעצרת בעי למיכליה – דבשלמא בפסח לא אקרביה דאימור מחוסר זמן הוה דנולד בפסח ועבר הרגל קודם שימלאו לו ז׳ ימים.
ושואלים: לשיטת רבא שאמר בדין הקדשים: כיון שעבר עליהם לאחר שהקדישום רגל אחד, ולא הביאום בעליהם למקדש — כל יום ויום עובר עליהם באיסור ״בל תאחר״ (״כי תדור נדר לה׳ אלהיך לא תאחר לשלמו״, דברים כג, כב), אם כן כבר מעצרת (חג השבועות) בעי מיכליה [צריך לאוכלו] את ולד השלמים שקרבו בפסח, ומדוע המתינו עד חג הסוכות (המכונה כרגיל ״חג״)? אמר רב זביד משמיה [משמו] של רבא בתשובה: מדובר במקרה שנאנס, ולא יכול היה להקריבו בעצרת, וכגון שהיה ולד הקרבן חולה בעצרת.
Since the term ḥag generally refers to Sukkot, the Gemara asks: And according to the opinion of Rava, who said with regard to sacrificial animals that once one pilgrimage Festival has passed from when they were consecrated, and the owner has not yet brought them to the Temple, each day he transgresses with regard to them the prohibition of: You shall not delay, which is derived from the verse that states: “When you shall vow a vow to the Lord your God, you shall not delay to pay it” (Deuteronomy 23:22), already from Shavuot he must eat the offspring of the peace offering that was sacrificed on Passover. Why then did they wait until Sukkot? Rav Zevid said in the name of Rava: It is referring to a case where the owner was unable to sacrifice the offspring of the peace offering on Shavuot due to circumstances beyond his control, for example, if the animal was ill on Shavuot [ba’Atzeret].
הכל
(8) רַב אָשֵׁי אָמַר מַאי חַג נָמֵי דְּקָתָנֵי חַג שָׁבוּעוֹת וְאִידַּךְ כֹּל הֵיכִי דְּקָתָנֵי פֶּסַח תָּנֵי עֲצֶרֶת.
Rav Ashi said an alternative explanation: What is the meaning of the word ḥag that is taught in the mishna in the testimony of Rabbi Pappeyas? It is referring to the festival of Shavuot, not Sukkot. The Gemara asks: And the other amora, Rav Zevid, why didn’t he explain the mishna in this manner? The Gemara answers: Wherever the tanna teaches the word Pesaḥ in a mishna, and he wishes also to teach something about Shavuot, he uses the term atzeret rather than the word ḥag.
Rav Ashi said an alternative explanation: What is the meaning of the word ḥag that is taught in the mishna in the testimony of Rabbi Pappeyas? It is referring to the festival of Shavuot, not Sukkot. The Gemara asks: And the other amora, Rav Zevid, why didn’t he explain the mishna in this manner? The Gemara answers: Wherever the tanna teaches the word Pesaḥ in a mishna, and he wishes also to teach something about Shavuot, he uses the term atzeret rather than the word ḥag.
מאי חג דקתני – ואכלנו ולדה שלמים בחג בעצרת דחג הואי:
ורב זביד אמר אי [האי] בעצרת קא מיירי בחג שבועות הא קרי ליה אלא כיון דאמר בחג סתם היינו סכות והאי דלא אקרבוה בעצרת משום דהוה חולה:
ואידך – רב זביד אמר לך כל היכא דתני פסח ובעי לאדכורי מידי בעצרת תני עצרת ולא קרי ליה חג אבל אי הוה מדכר לפסח בלשון חג המצות הוה תני לעצרת בלשון חג.
רב אשי אמר תירוץ אחר: מאי [מה פירוש] ״חג״ נמי דקתני [גם כן ששנינו] במשנתנו בעדותו של ר׳ פפייס? — חג שבועות, ולא חג הסוכות. ושואלים: ואידך [והאחר, רבא], שלא פירש כן את דברי ר׳ פפייס, והוכרח לפרש את דבריו במקרה של מי שחלה, מדוע לא פירש כרב אשי? ומשיבים: כל היכי דקתני [היכן, מקום ששונה התנא] במשנה ״פסח״, והוא מציין גם את חג השבועות בדבריו, הריהו תני [שונה] את השם ״עצרת״ כשמו של חג השבועות, ולא את השם ״חג״.
Rav Ashi said an alternative explanation: What is the meaning of the word ḥag that is taught in the mishna in the testimony of Rabbi Pappeyas? It is referring to the festival of Shavuot, not Sukkot. The Gemara asks: And the other amora, Rav Zevid, why didn’t he explain the mishna in this manner? The Gemara answers: Wherever the tanna teaches the word Pesaḥ in a mishna, and he wishes also to teach something about Shavuot, he uses the term atzeret rather than the word ḥag.
הכל
(9) אִי הָכִי מַאי אַסְהָדוּתֵיהּ לְאַפּוֹקֵי מדר״א מִדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּאָמַר וְלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים קָמַסְהֵיד הוּא דְּקָרֵב.:
The Gemara asks: If so, that the offspring of the peace offering was not sacrificed on Shavuot due to illness, as suggested by Rava, or that it was indeed sacrificed on Shavuot, as proposed by Rav Ashi, what is the purpose of the testimony of Rabbi Pappeyas? He certainly cannot be excluding the opinion shared by Rava, as might have been indicated by a straightforward reading of the mishna. The Gemara answers: His testimony serves to exclude the opinion of Rabbi Eliezer, who said that the offspring of a peace offering is not sacrificed as a peace offering. Rabbi Pappeyas therefore testifies that the offspring of a peace offering is sacrificed as a peace offering, and that this was the actual practice in the Temple.
The Gemara asks: If so, that the offspring of the peace offering was not sacrificed on Shavuot due to illness, as suggested by Rava, or that it was indeed sacrificed on Shavuot, as proposed by Rav Ashi, what is the purpose of the testimony of Rabbi Pappeyas? He certainly cannot be excluding the opinion shared by Rava, as might have been indicated by a straightforward reading of the mishna. The Gemara answers: His testimony serves to exclude the opinion of Rabbi Eliezer, who said that the offspring of a peace offering is not sacrificed as a peace offering. Rabbi Pappeyas therefore testifies that the offspring of a peace offering is sacrificed as a peace offering, and that this was the actual practice in the Temple.
אי הכי – כיון דמשום הכי לא אקרבוה דחולה הוה הא הוה בריא הוו מקריבי ליה בעצרת א״כ מאי אסהדותיה דרבי פפייס מאי חדוש אשמעינן דקאמר ואכלנוהו בחג דילמא היינו טעמא משום דחולה הוא בעצרת. אלא האי חידוש קמ״ל לאפוקי מדר׳ אליעזר:
אי הכי – דהאי חג שבועות הוא א״נ דהוה חולה.
מאי אסהדותיה – דרבי פפייס מאי אתא לאשמועינן דבשלמא אי אמרת דהאי חג סוכות ובעצרת לא הוה חולה אתא רבי פפייס לאפוקי מדרבא אלא השתא מאי שמעינן מיניה.
אי הכי מאי אסהדותיה – דבשלמא אי לא היה חולה בעצרת והאי חג הסוכות קאתא רבי פפייס לאפוקי דרבא אלא השתא מאי אשמועינן.
ושואלים: אי הכי [אם כך], שלא הובא ולד השלמים בחג השבועות, אלא רק בחג הסוכות, משום שהבהמה היתה חולה (כהסברו של רבא), או שאכן הביאוהו בחג השבועות (כהסברו של רב אשי), מאי אסהדותיה [לשם מה באה העדות] של ר׳ פפייס? ומשיבים: לאפוקי [להוציא, לשלול] משיטת ר׳ אליעזר שאמר ולד שלמים לא יקרב שלמים, לכך קמסהיד [מעיד] הוא שקרב ולד השלמים, ושאף נהגו כך למעשה.
The Gemara asks: If so, that the offspring of the peace offering was not sacrificed on Shavuot due to illness, as suggested by Rava, or that it was indeed sacrificed on Shavuot, as proposed by Rav Ashi, what is the purpose of the testimony of Rabbi Pappeyas? He certainly cannot be excluding the opinion shared by Rava, as might have been indicated by a straightforward reading of the mishna. The Gemara answers: His testimony serves to exclude the opinion of Rabbi Eliezer, who said that the offspring of a peace offering is not sacrificed as a peace offering. Rabbi Pappeyas therefore testifies that the offspring of a peace offering is sacrificed as a peace offering, and that this was the actual practice in the Temple.
הכל
(10) מתני׳ מַתְנִיתִין : בוְלַד תּוֹדָה וּתְמוּרָתָהּ וְלָדָן וְלַד וְלָדָן עַד סוֹף כׇּל הַדּוֹרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ כְּתוֹדָה וּבִלְבַד שֶׁאֵין טְעוּנִין לֶחֶם.:
MISHNA: The offspring of a thanks offering and the substitute of a thanks offering, and the offspring of the offspring and its substitute, and the offspring of their offspring until the end of all time, they are all like thanks offerings, with the only difference being that they do not require the accompanying loaves, unlike the thanks offering itself.
MISHNA: The offspring of a thanks offering and the substitute of a thanks offering, and the offspring of the offspring and its substitute, and the offspring of their offspring until the end of all time, they are all like thanks offerings, with the only difference being that they do not require the accompanying loaves, unlike the thanks offering itself.
ג משנה ועוד בדין ולדות הקרבנות. הולד הנולד לבהמה שהיא קרבן תודה, וכן בהמת חולין שהיא תמורתה של בהמת קרבן תודה, וכן ולדן של אלו, ואף ולד ולדן עד סוף כל הדורות — הרי אלו דינם כתודה עצמה, לדיני ההקרבה, ובלבד (מלבד) הלכה זו: שאין אלו טעונין (חייבים בהבאת) לחם הבא עם התודה כתודה עצמה.
MISHNA: The offspring of a thanks offering and the substitute of a thanks offering, and the offspring of the offspring and its substitute, and the offspring of their offspring until the end of all time, they are all like thanks offerings, with the only difference being that they do not require the accompanying loaves, unlike the thanks offering itself.
הכל
(11) גמ׳ גְּמָרָא : מְנָא הָנֵי מִילֵּי דת״ר דְּתָנוּ רַבָּנַן מַהוּ אוֹמֵר {ויקרא ז׳:י״ב} יַקְרִיבֶנּוּ.
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter derived, that the offspring and substitute of a thanks offering do not require the accompanying loaves? The Gemara answers: As the Sages taught in a baraita, with regard to the verse: “If he offers it for a thanksgiving, then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil” (Leviticus 7:12). What does the term “offer it [yakrivenu]” serve to say?
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter derived, that the offspring and substitute of a thanks offering do not require the accompanying loaves? The Gemara answers: As the Sages taught in a baraita, with regard to the verse: “If he offers it for a thanksgiving, then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil” (Leviticus 7:12). What does the term “offer it [yakrivenu]” serve to say?
גמ׳ מהו אומר התודה (ליה) יקריב – אם על תודה יקריבנו והקריב וגו׳ דהוה [מצי] למכתב (אם על תודה) והקריב על זבח התודה.
ד גמרא שנינו בסוף המשנה שולד ותמורת התודה אינם חייבים בהבאת לחם עם הקרבתם, ושואלים: מנא הני מילי [מנין אלו הדברים]? ומשיבים: דתנו רבנן [שכן שנו חכמים] על האמור בפרשת התודה ״אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן....״ (ויקרא ז, יב), מהו אומר (מה מלמדנו הכתוב) ״תודה יקריבנו״?
GEMARA: The Gemara asks: From where is this matter derived, that the offspring and substitute of a thanks offering do not require the accompanying loaves? The Gemara answers: As the Sages taught in a baraita, with regard to the verse: “If he offers it for a thanksgiving, then he shall offer with the sacrifice of thanksgiving unleavened cakes mingled with oil, and unleavened wafers spread with oil” (Leviticus 7:12). What does the term “offer it [yakrivenu]” serve to say?
הכל
(12) מַפְרִישׁ תּוֹדָה וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ וְנִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת מִנַּיִן גשֶׁאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה יַקְרִיב וְלַחְמָהּ עִמָּהּ ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר תּוֹדָה יַקְרִיב.
The baraita explains: The term is referring to one who designates a thanks offering and it was lost, and he separated another in its place, and then the first animal was found, and now both of them stand before him available for sacrifice. From where is it derived that he may sacrifice whichever one he wants and bring its accompanying loaves with it? The verse states: “He offers a thanks offering,” indicating that he may offer either one.
The baraita explains: The term is referring to one who designates a thanks offering and it was lost, and he separated another in its place, and then the first animal was found, and now both of them stand before him available for sacrifice. From where is it derived that he may sacrifice whichever one he wants and bring its accompanying loaves with it? The verse states: “He offers a thanks offering,” indicating that he may offer either one.
[מהו אמר תודה יקריב – כלומר דהאי יקריבנו דאם על תודה כוליה מיותר דמצי למימר ואם על תודה והקריב על זבח התודה:
אלא מה ת״ל יקריב אתה למד למפריש תודתו כו׳:
עניינו של זה — המפריש בהמה לקרבן תודה, ואבדה, ועמד והפריש לקרבנו בהמה אחרת תחתיה, ולאחר מכן נמצאת הבהמה הראשונה, ועתה הרי שתיהן עומדות לפניו להקרבה. מנין שאיזו משתיהן שירצה בה להקרבה, שיקריב אותה ולחמה עמה? תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב): ״תודה יקריב״ — ללמד, שכל תודה שהיא, בין הראשונה בין השניה, רשאי הוא להקריבה.
The baraita explains: The term is referring to one who designates a thanks offering and it was lost, and he separated another in its place, and then the first animal was found, and now both of them stand before him available for sacrifice. From where is it derived that he may sacrifice whichever one he wants and bring its accompanying loaves with it? The verse states: “He offers a thanks offering,” indicating that he may offer either one.
הכל
(13) יָכוֹל תְּהֵא שְׁנִיָּה טְעוּנָה לֶחֶם דת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר יַקְרִיבֶנּוּ אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם מִנַּיִן לְרַבּוֹת וְלָדוֹת תְּמוּרוֹת וַחֲלִיפוֹת ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר וְאִם עַל תּוֹדָה יָכוֹל יְהוּ כּוּלָּן טְעוּנוֹת לֶחֶם ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר עַל זֶבַח הַתּוֹדָה תּוֹדָה טְעוּנָה לֶחֶם וְלֹא וְלָדָהּ וּתְמוּרָתָהּ וַחֲלִיפָתָהּ טְעוּנָה לֶחֶם.:
One might have thought that even the second should require the accompanying loaves. Therefore, the verse states: “Offer it,” to teach that only one of them is brought with the loaves, and not two. From where is it derived that the offspring, substitutes, and replacement offerings, in the case where the animal was lost, another was separated in its place, and then the original animal was found, are included and may be sacrificed as well? The verse states: “And if…as a thanksgiving,” teaching that they may all be sacrificed as thanks offerings. One might have thought that all of them require loaves. Therefore, the verse states: “With the sacrifice of thanksgiving,” which indicates that only the thanks offering itself requires loaves, but its offspring and its substitute and its replacement do not require loaves.
One might have thought that even the second should require the accompanying loaves. Therefore, the verse states: “Offer it,” to teach that only one of them is brought with the loaves, and not two. From where is it derived that the offspring, substitutes, and replacement offerings, in the case where the animal was lost, another was separated in its place, and then the original animal was found, are included and may be sacrificed as well? The verse states: “And if…as a thanksgiving,” teaching that they may all be sacrificed as thanks offerings. One might have thought that all of them require loaves. Therefore, the verse states: “With the sacrifice of thanksgiving,” which indicates that only the thanks offering itself requires loaves, but its offspring and its substitute and its replacement do not require loaves.
שניה – אם יקריבנו לאחר שהקריב הראשונה.
יקריבנו אחד ולא שנים – ומלחם הוא דקא ממעט דאילו מהקרבה לא ממעט לה שניה כדגמרינן להו מאם על תודה דקרבה.
מנין לרבות כו׳ – להקרבה.
וחליפות – כגון אבדה והפריש אחרת תחתיה.
וחליפות – צ״ע מה חליפות דאי הפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן עומדות הא כבר שמעינן ליה מרישא דברייתא.
ושואלים עוד: יכול תהא אף התודה השניה טעונה לחם? — לכך תלמוד לומר בלשון המסייגת ״יקריבנו״ — דווקא אחת באה עם לחם, ולא שתים. ועוד: מנין לרבות אף את הולדות תמורות וחליפות (שאבדה התודה הראשונה, והפריש בהמה אחרת במקומה, ולאחר מכן נמצאה הבהמה הראשונה)? — לכך תלמוד לומר (מלמדנו הכתוב): ״ואם על תודה״ — שכולן קרבות כתודה. יכול יהו כולן טעונות לחם? — תלמוד לומר: ״על זבח התודה״ — רק התודה עצמה טעונה לחם, ולא ולדה ותמורתה וחליפתה טעונה לחם.
One might have thought that even the second should require the accompanying loaves. Therefore, the verse states: “Offer it,” to teach that only one of them is brought with the loaves, and not two. From where is it derived that the offspring, substitutes, and replacement offerings, in the case where the animal was lost, another was separated in its place, and then the original animal was found, are included and may be sacrificed as well? The verse states: “And if…as a thanksgiving,” teaching that they may all be sacrificed as thanks offerings. One might have thought that all of them require loaves. Therefore, the verse states: “With the sacrifice of thanksgiving,” which indicates that only the thanks offering itself requires loaves, but its offspring and its substitute and its replacement do not require loaves.
הכל
(14) מתני׳ מַתְנִיתִין : התְּמוּרַת עוֹלָה ווְלַד תְּמוּרָה וְלַד וְלַד וְלָדָהּ עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם הֲרֵי אֵלּוּ כְּעוֹלָה וּטְעוּנִין הֶפְשֵׁט וְנִיתּוּחַ וְכָלִיל לָאִשִּׁים זהַמַּפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָה וְיָלְדָה זָכָר יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיָבִיא בְּדָמָיו עוֹלָה ר׳ רַבִּי אליעזר אוֹמֵר הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב עוֹלָה.:
MISHNA: With regard to the substitute of a burnt offering, the offspring of the substitute, e.g., if one substituted a female animal for a burnt offering, and it gave birth to a male, and the offspring of the offspring of its offspring until the end of all time, they are all like burnt offerings and therefore they require flaying and cutting into pieces and must be burned completely in the fire. In the case of one who designates a female animal as a burnt offering, which may be brought only from males, and that female gave birth to a male, although it is a male, it is left to graze until it becomes unfit [sheyista’ev] and then it is sold, and he brings a burnt offering with the money received for its sale. Rabbi Elazar says: The male offspring itself is sacrificed as a burnt offering.
MISHNA: With regard to the substitute of a burnt offering, the offspring of the substitute, e.g., if one substituted a female animal for a burnt offering, and it gave birth to a male, and the offspring of the offspring of its offspring until the end of all time, they are all like burnt offerings and therefore they require flaying and cutting into pieces and must be burned completely in the fire. In the case of one who designates a female animal as a burnt offering, which may be brought only from males, and that female gave birth to a male, although it is a male, it is left to graze until it becomes unfit [sheyista’ev] and then it is sold, and he brings a burnt offering with the money received for its sale. Rabbi Elazar says: The male offspring itself is sacrificed as a burnt offering.
תמורת עולה (או) כגון שהומר בעולה זכר תמורה נקבה [וילדה אותה תמורה נקבה]:
ולדן –1 כלומר ולד תמורה ולד [שילדה] תמורה ולד ולדן עד סוף העולם הרי אלו כעולה ואע״ג דההיא תמורה נקבה דלא חזיא לעולה קדשה (כדתנן) [כדאמר] בפ״ק ממירין מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים:
[המפריש נקבה לעולה וילדה זכר ירעה עד שיסתאב וימכר] ויביא בדמיו עולה. לנדבת צבור ומשום הכי ירעה דקא אתי מכח קדושה שאינה ראויה דנקבה לא חזיא לעולה וכ״ש אמו דרועה:
ר׳ אלעזר אומר הוא עצמו – הולד אל ירעה אלא יקרב עולה:
1. אולי צ״ל וולד תמורה שילדה ולד וולד ולדן וכו׳.
ה משנה בהמת חולין (זכר) שהיא תמורת בהמת עולה, וכן ולד בהמת התמורה (אם המיר בהמת חולין נקבה בבהמת עולה וילדה זו זכר), ואף ולד ולד ולדה של תמורת העולה, עד סוף כל דורות העולם — הרי אלו דינם כעולה עצמה, וטעונין (חייבים) בכל דיני הקרבת העולה: הפשט העור וניתוח הבשר וכליל לאשים (שריפת כולה על אש המזבח). המפריש בהמה ממין נקבה לקרבן עולה (וקרבן עולה בא רק מן הזכרים), ואם ילדה אותה בהמה זכר — הרי דינו של זה, אף שהוא זכר (וזכר עולה לקרבן עולה), שירעה עד שיסתאב (יפול בו מום), וימכר, ויביא בדמיו עולה. ר׳ אליעזר אומר: הוא (הולד) עצמו יקרב עולה.
MISHNA: With regard to the substitute of a burnt offering, the offspring of the substitute, e.g., if one substituted a female animal for a burnt offering, and it gave birth to a male, and the offspring of the offspring of its offspring until the end of all time, they are all like burnt offerings and therefore they require flaying and cutting into pieces and must be burned completely in the fire. In the case of one who designates a female animal as a burnt offering, which may be brought only from males, and that female gave birth to a male, although it is a male, it is left to graze until it becomes unfit [sheyista’ev] and then it is sold, and he brings a burnt offering with the money received for its sale. Rabbi Elazar says: The male offspring itself is sacrificed as a burnt offering.
הכל
(15) גמ׳ גְּמָרָא : מַאי שְׁנָא רֵישָׁא דְּלָא פְּלִיגִי ומ״ש וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא דִּפְלִיגִי.
GEMARA: The first clause of the mishna states that the offspring of a female substitute for a burnt offering is brought as a burnt offering, whereas in the latter clause the Rabbis and Rabbi Elazar disagree about the status of a female animal that was consecrated as a burnt offering. The Gemara therefore asks: What is different in the first clause that they do not disagree, and what is different in the latter clause that they disagree?
GEMARA: The first clause of the mishna states that the offspring of a female substitute for a burnt offering is brought as a burnt offering, whereas in the latter clause the Rabbis and Rabbi Elazar disagree about the status of a female animal that was consecrated as a burnt offering. The Gemara therefore asks: What is different in the first clause that they do not disagree, and what is different in the latter clause that they disagree?
[מאי שנא רישא – דלא פליגי רבנן בתמורת עולה ולד תמורה אלא מודו דהרי אלו כעולה דקרבי:
ומאי שנא סיפא – בהמפריש נקבה לעולה וילדה זכר דפליגי דאמרי ירעה:
גמ׳ מ״ש – גבי ולד תמורת עולה דלא פליגי רבנן דבדברי הכל קאמר הרי אלו כו׳ והויין כליל לאישים.
ובסיפא – גבי ולד עולה פליגי רבנן דהוא עצמו לא יקריב אלא דמיו.
ו גמרא שנינו בתחילת המשנה כי ולד תמורת עולה הריהו קרב כעולה, ואילו בסופה נחלקו חכמים ור׳ אליעזר בדינו של ולד בהמה נקיבה שהוקדשה לעולה, ושואלים: מאי שנא רישא דלא פליגי [מה שונה תחילת המשנה, שלא נחלקו בה חכמים ור׳ אליעזר], והכל מודים שקרב, ומאי שנא סיפא דפליגי [ובמה שונה סוף המשנה, שנחלקו בה]?
GEMARA: The first clause of the mishna states that the offspring of a female substitute for a burnt offering is brought as a burnt offering, whereas in the latter clause the Rabbis and Rabbi Elazar disagree about the status of a female animal that was consecrated as a burnt offering. The Gemara therefore asks: What is different in the first clause that they do not disagree, and what is different in the latter clause that they disagree?
הכל
(16) אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנוּיָה ור׳ וְרַבִּי אליעזר הִיא וְרָבָא אָמַר אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן ע״כ עַד כָּאן לָא פְלִיגִי עֲלֵיהּ דר׳ דְּרַבִּי אליעזר אֶלָּא גַּבֵּי מַפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָה דְּאִימֵּיהּ לָא קְרֵיבָה אֲבָל תְּמוּרָה דְּאִימֵּיהּ נָמֵי קְרֵיבָה אֲפִילּוּ רַבָּנַן מוֹדוּ.
Rabba bar bar Ḥana says: Even the first clause is taught as a matter in dispute between the Rabbis and Rabbi Elazar, and the ruling there is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. And Rava said: You may even say that the first clause is in accordance with the opinion of the Rabbis, but they disagree with Rabbi Elazar only with regard to one who designates a female animal for a burnt offering, as they maintain that the offspring may not be sacrificed because its mother may not be sacrificed. But with regard to the offspring of a substitute, since its mother, i.e., the original burnt offering that is the source of the mother’s sanctity as a substitute, may also be sacrificed, even the Rabbis concede that the offspring may be sacrificed.
Rabba bar bar Ḥana says: Even the first clause is taught as a matter in dispute between the Rabbis and Rabbi Elazar, and the ruling there is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. And Rava said: You may even say that the first clause is in accordance with the opinion of the Rabbis, but they disagree with Rabbi Elazar only with regard to one who designates a female animal for a burnt offering, as they maintain that the offspring may not be sacrificed because its mother may not be sacrificed. But with regard to the offspring of a substitute, since its mother, i.e., the original burnt offering that is the source of the mother’s sanctity as a substitute, may also be sacrificed, even the Rabbis concede that the offspring may be sacrificed.
אמר רבה בר בר חנה] במחלוקת שנויה [כמו דפליגי] בסיפא קא פלגי ברישא והאי דתני הרי אלו כעולה רבי אליעזר היא ולא רבנן:
דאימיה לא קא קרבה – לעולה דנקבה היא הילכך קא אמרי בנה ירעה:
אבל גבי ולד תמורת עולה – דאימיה [דוולד תמורה] דתמורת קרבה ועולה עצמה קרי לה אימיה דתמורה באה מכחה אפילו רבנן מודו דולדן הרי אלו כעולה:
ל״א וכליל לאשים [דברי הכל היא ורמינהי כו׳ – אמר רב הונא במחלוקת שנויה ברישא כך בסיפא וכליל לאשים לא דברי הכל היא אלא לר׳ אלעזר היא:
אפילו תימא – ובתמורת עולה לא פליגי עליה דר׳ אלעזר דהא תמורת עולה נקבה] שנייה היא להך קמייתא דתמורה היינו שנייה וקמייתא דאפריש [קודם שהפריש התמורה] עיקר עולה זכר הפריש (הילכ׳) [הילכך] לא קנסו רבנן בולד תמורה אלא אמרי דיקרב:
אבל מפריש נקבה לעולה כו׳ – וולדן ולד של תמורת אשם ולד ולדה. ויפלו דמיו לנדבה. לשופרות היינו לנדבת צבור:
במחלוקת שנויה – כשם שחולקין בסוף כך חולקין בראשונה ורישא דקתני הרי אלו כעולה ר״א היא.
גבי ולד תמורה אימיה קריבה – לאו אימיה ממש אלא הקדש ראשון שבאו אלו כולן מכחו הוא קרב דזכר הוה אבל גבי מפריש נקבה לעולה היא היתה הקדש ראשון ולא קרבה.
אמר רבה בר בר חנה: אף במקרה המתואר בתחילת המשנה, במחלוקת היא שנויה בין חכמים לר׳ אליעזר, והדעה המובאת במשנתנו שיטת ר׳ אליעזר היא. ורבא אמר: אפילו תימא רבנן [תאמר כי כשיטת חכמים היא תחילת משנתנו], ואולם יש לומר כי עד כאן לא שמענו כי פליגי עליה [נחלקו עליו] על ר׳ אליעזר אלא דווקא גבי [אצל, בענין] המפריש נקבה לעולה שלדעתם אין הולד קרב, משום דאימיה [שאמו] עצמה לא קריבה. אבל במקרה של ולד תמורה — כיון דאימיה נמי [שאמו, (כלומר, מקור קדושת אמו, העולה המקורית שאותה המירו על אמו שהיתה זכר) גם כן] קריבה, אפילו רבנן מודו [חכמים מודים] שהולד עצמו יקרב.
Rabba bar bar Ḥana says: Even the first clause is taught as a matter in dispute between the Rabbis and Rabbi Elazar, and the ruling there is in accordance with the opinion of Rabbi Elazar. And Rava said: You may even say that the first clause is in accordance with the opinion of the Rabbis, but they disagree with Rabbi Elazar only with regard to one who designates a female animal for a burnt offering, as they maintain that the offspring may not be sacrificed because its mother may not be sacrificed. But with regard to the offspring of a substitute, since its mother, i.e., the original burnt offering that is the source of the mother’s sanctity as a substitute, may also be sacrificed, even the Rabbis concede that the offspring may be sacrificed.
הכל
(17) וּמִי אָמַר רַבִּי אליעזר יִקְרַב עוֹלָה הוּא עַצְמוֹ וּרְמִינְהוּ חתְּמוּרַת אָשָׁם וְלַד תְּמוּרָה וְלָדָן וְלַד וְלָדָן עַד סוֹף כׇּל הָעוֹלָם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וימכר וְיִפְּלוּ דמיו לִנְדָבָה.
The Gemara asks: And did Rabbi Elazar say that the offspring of a female designated as a burnt offering itself is sacrificed as a burnt offering? But one may raise a contradiction from the mishna (20b): The substitute of a guilt offering, the offspring of that substitute, and their offspring and the offspring of their offspring, until the end of all time, all graze until they become unfit, and then each animal is sold, and the money received for the sale is allocated for communal gift offerings.
The Gemara asks: And did Rabbi Elazar say that the offspring of a female designated as a burnt offering itself is sacrificed as a burnt offering? But one may raise a contradiction from the mishna (20b): The substitute of a guilt offering, the offspring of that substitute, and their offspring and the offspring of their offspring, until the end of all time, all graze until they become unfit, and then each animal is sold, and the money received for the sale is allocated for communal gift offerings.
תמורת אשם – ירעו דהלכה למשה מסיני הוא כל שבחטאת מתה באשם רועה ותמורת חטאת מתה.
לנדבה – לשופרות שקריבין מדמיהן נדבת צבור.
ושואלים: ומי [והאם] אמר ר׳ אליעזר שיקרב עולה הוא עצמו? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] מן האמור במשנה להלן כ,ב, ששנינו: בהמת חולין (בין זכר ובין נקיבה) שהיא תמורת קרבן אשם, וכן ולד בהמה (נקיבה) תמורה של קרבן אשם, וכן ולדן וולד ולדן עד סוף כל דורות העולם — דינם שירעו עד שיסתאבו, וימכר, ויפלו (וימסרו) דמיו לצורך עולות נדבה של הציבור.
The Gemara asks: And did Rabbi Elazar say that the offspring of a female designated as a burnt offering itself is sacrificed as a burnt offering? But one may raise a contradiction from the mishna (20b): The substitute of a guilt offering, the offspring of that substitute, and their offspring and the offspring of their offspring, until the end of all time, all graze until they become unfit, and then each animal is sold, and the money received for the sale is allocated for communal gift offerings.
הכל
(18) רַבִּי אֱלִעֶזֶר אוֹמֵר יָמוּתוּ ר״א רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר יָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹלָה בַּדָּמִים אִין הוּא עַצְמוֹ לָא.
Rabbi Eliezer says: These animals are not left to graze until they become unfit and then each animal is sold; rather they are left to die. Rabbi Elazar says: Communal gift offerings are not purchased with the money from the sale; rather, the owner should bring an individual burnt offering with the money received for its sale. The Gemara infers from Rabbi Elazar’s statement that with the money received for its sale, yes, one brings an individual burnt offering, but the offspring of the substitute itself, no, one may not bring it as a burnt offering.
Rabbi Eliezer says: These animals are not left to graze until they become unfit and then each animal is sold; rather they are left to die. Rabbi Elazar says: Communal gift offerings are not purchased with the money from the sale; rather, the owner should bring an individual burnt offering with the money received for its sale. The Gemara infers from Rabbi Elazar’s statement that with the money received for its sale, yes, one brings an individual burnt offering, but the offspring of the substitute itself, no, one may not bring it as a burnt offering.
ר׳ אלעזר אמר ירעה וימכר ויביא בדמיהן עולה – לנדבת יחיד אבל לא יביא בדמיהן אשם כדאמרינן לקמן דמותר אשם לא קרב אשם אלא ירעה ולד דתמורת אשם נמי ירעה ויביא בדמיו עולה [בדמיו יביא הוא עצמו לא יקרב]:
בדמיהן אין הוא עצמו לא – וא״ת מאי קמ״ל דלמא שאני הכא דלא קרב דכל שבחטאת מתה באשם רועה וולד חטאת מתה ומש״ה באשם ירעה אבל הוא עצמו לא יקרב וי״ל דלא נגמרה באשם רועה אלא בהני דשייכי כהלכתו באשם כגון מתו בעליו או נתכפרו או תמורה או עברה שנתה דכל הני ד׳ דשייכי באשם כהלכתו אבל ולד אשם דלאו כהלכתו הוא דאשם זכר הוא ולא שייך ביה ולד בהא לא נגמרה ההלכה.
ר׳ אלעזר אומר: ימותו. ר׳ אליעזר אומר: אין דמיהם הולכים לצורך נדבת הציבור, אלא הבעלים עצמו של בהמת התמורה יביא בדמיהן עולה. ומתוך דיוק דברי ר׳ אליעזר נלמד: בדמים המתקבלים ממכירתו של ולד התמורה — אין [כן] יביא קרבן עולה, אבל הוא ולד התמורה עצמו — לא קרב כעולה!
Rabbi Eliezer says: These animals are not left to graze until they become unfit and then each animal is sold; rather they are left to die. Rabbi Elazar says: Communal gift offerings are not purchased with the money from the sale; rather, the owner should bring an individual burnt offering with the money received for its sale. The Gemara infers from Rabbi Elazar’s statement that with the money received for its sale, yes, one brings an individual burnt offering, but the offspring of the substitute itself, no, one may not bring it as a burnt offering.
הכל
(19) אָמַר רַב חִסְדָּא ר״א רַבִּי אֶלְעָזָר לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן קָאָמַר לְהוּ לְדִידִי סְבִירָא לִי דַּאֲפִילּוּ וָלָד נָמֵי קרבה עוֹלָה לְדִידְכוּ דְּאָמְרִיתוּ רוֹעֶה אוֹדוֹ לִי מִיהַת דְּמוֹתָרוֹת לְנִדְבַת יָחִיד אָזְלִי וְאָמְרִי לֵיהּ מוֹתָרוֹת לְנִדְבַת צִיבּוּר אָזְלִי.
Rav Ḥisda said: Rabbi Elazar was speaking to them in accordance with the statement of the Rabbis, as follows: According to me, I hold that even the offspring itself is also sacrificed as a burnt offering. But according to you, who say that the animal is left to graze until it becomes blemished and then it is sold and the money used for the purchase of burnt offerings, concede to me at least that the remainder of the money goes for the purchase of individual gift offerings, rather than communal offerings. And the Rabbis said to him in response that the remainder of the money goes for communal gift offerings.
Rav Ḥisda said: Rabbi Elazar was speaking to them in accordance with the statement of the Rabbis, as follows: According to me, I hold that even the offspring itself is also sacrificed as a burnt offering. But according to you, who say that the animal is left to graze until it becomes blemished and then it is sold and the money used for the purchase of burnt offerings, concede to me at least that the remainder of the money goes for the purchase of individual gift offerings, rather than communal offerings. And the Rabbis said to him in response that the remainder of the money goes for communal gift offerings.
אודו לי (אחי) מיהת דמותרות. דולדות היינו מותרות:
לנדבת יחיד אזלי כדאמרינן בסיפא דפירקין קמא דר׳ אלעזר סבר דמותרות לנדבת יחיד אזלא ועבדה תמורה ואמרי ליה רבנן (לא) מותרות לנדבת צבור אזלי ועולה הבאה מן המותרות לא עבדה תמורה דאין תמורה בצבור:
אלא לדידכו דאמריתו לא קרב – וא״ת תיקשה מרבנן לרבנן לפי הא דאמר רבא לעיל דהיכא דאימיה קרבה אפילו רבנן מודו דולד נמי קרב והכא בולד תמורת אשם אימיה קרבה א״כ הוה להו למימר דולד עצמו יקרב וי״ל דרב חסדא דהכא לית ליה האי שינויא דרבא דלעיל אלא ס״ל כדמשני רבה בר בר חנה במחלוקת שנויה ור״א היא ורבא דמשני לעיל דהיכא דאימיה קרבה אפילו רבנן מודו משני הכא שינויא אחרינא כדאיתא בסמוך דרבא משני שינויא אחרינא ומורי הרמ״ר פי׳ דלעולם מצי למימר דרב חסדא נמי אית ליה שינויא דרבא דלעיל דהא דאמר דהיכא דאימיה קרבה אפילו רבנן מודו ה״מ גבי ולד תמורת עולה דעיקר תחילת הקדש קרב עולה ומש״ה דין הוא שיהא הולד עצמו קרב עולה אבל הכא גבי ולד תמורת אשם דעיקר תחילת הקדש קרב אשם ולא עולה אין דין שיהא הולד קרב עולה וה״נ קאמר לר״א במפריש נקבה לעולה וילדה דאין עיקר קרב עולה אלא רועה הולד עצמו קרב הכי נמי ה״ל למימר בולד תמורת אשם ואע״ג דאין עיקר ההקדש קרב עולה הולד עצמו קרב. מורי הרמ״ר.
אמר רב חסדא: ר׳ אליעזר לדבריהם דרבנן קאמר להו [של חכמים אמר להם], שכך אמר: לדידי [לי כשעלצמי] — סבירא לי [אני סבור] שאפילו הולד עצמו נמי [גם כן] קרבה עולה. ואולם לדידכו דאמריתו [לכם, לשיטתכם, שאומרים אתם] שהיא רועה ולכשיפול בה מום תימכר ויביא בדמיה עולה — אודו [הודו] לי מיהת [לפחות] שמותרות (מותר הכסף שנשאר לאחר שקנו באשם עולה) לנדבת יחיד אזלי [הולכים], ולא לנדבת ציבור. ואמרי ליה [ואמרו לו] חכמים בתשובה: מותרות לנדבת ציבור אזלי [הולכים].
Rav Ḥisda said: Rabbi Elazar was speaking to them in accordance with the statement of the Rabbis, as follows: According to me, I hold that even the offspring itself is also sacrificed as a burnt offering. But according to you, who say that the animal is left to graze until it becomes blemished and then it is sold and the money used for the purchase of burnt offerings, concede to me at least that the remainder of the money goes for the purchase of individual gift offerings, rather than communal offerings. And the Rabbis said to him in response that the remainder of the money goes for communal gift offerings.
הכל
(20) רָבָא אָמַר עַד כַּאן לָא קָאָמַר ר׳ רַבִּי אליעזר הוּא עַצְמוֹ יִקְרַב עוֹלָה אֶלָּא בְּמַפְרִישׁ נְקֵבָה לְעוֹלָה דְּאִיכָּא שֵׁם עוֹלָה עַל אִמּוֹ
Rava said another explanation: Rabbi Elazar says that the offspring itself is offered as a burnt offering only in a case where he designated a female animal as a burnt offering and it gave birth, since there is burnt offering status for a bird that is the same sex as its mother.
Rava said another explanation: Rabbi Elazar says that the offspring itself is offered as a burnt offering only in a case where he designated a female animal as a burnt offering and it gave birth, since there is burnt offering status for a bird that is the same sex as its mother.
רבא אמר – אפילו תימא דר׳ אלעזר אמר גבי ולד דתמורת אשם דוודאי הוא עצמו לא יקרב ולא קשיא האי דקאמר גבי ולד עולה דהוא עצמו ליקרב משום דאיכא שם עולה על אמו שהרי מצינו עולה נקבה נוהגת בעני בעולת העוף אבל גבי תמורת אשם לא מצינו דומיא דשם עולה על אמו שלא מצינו [שום] נקבה נוהגת באשם הילכך מודה ר׳ אלעזר דבדמיו אין והוא עצמו לא קרב:
ל״א (ורמי דר״א אדר״א) [ולד מיהת כיון דחזי דזכר הוא קריב גופיה]:
אפילו תימא ר׳ אלעזר – כי קתני מפריש נקבה לעולה וילדה זכר הוא עצמו יקרב עולה דכיון דאיכא שם עולה על אמו כדאמרן נחתא קדושה לגופה ועוד דלא הויא היא עולת חובתו אלא נדבה [דורון] והואיל ומצי פטר נפשיה בעולת העוף כרבי אלעזר בן עזריה דאמר לקמן האומר הרי עלי עולה יביא כבש רבי אלעזר אמר יביא תור או בן יונה (הילכך) נחתה קדושה לגופה [והלכך] ולד נמי קדיש לגופיה וקרבה אבל תמורת אשם דליכא שם אשם על אמו כדאמרינן וכיון דאשם הוי חובתו ולא מצי מייתי נקבה לאשמו ואי מייתי נקבה לאשמו לא קדשה אלא לדמי ולד נמי לא קדיש גופיה אלא ימכר ויביא בדמיו עולה:
דאיכא שם עולה על אמו – המפריש בהמה לעולה איכא עלה שם עולה דהא לעולה אקדשה ואי משום דנקבה היא אפ״ה שם עולה עלה שהרי מצינו נקבה בעולת העוף ועוד דהא לכשתמכר דמיה עולה דהיינו לשם עולה.
אלא בדמפריש נקבה לעולה – דאיכא שם עולה על אמו לשון רש״י דהא לעולה אקדשה ואי משום דנקבה היא אפילו הכי שם עולה עלה שהרי מצינו נקבה בעולת העוף ועוד דהא דלכשימכרו דמיה עולה דהיינו שם עולה אבל ולד תמורת אשם אין שם עולה עלה דאמו לא היא ולא דמיה עכ״ל ולשון ראשון דשם עולת העוף על אמו אי אפשר להעמידה בסוגיא דלקמן ובמקומו אפרשנה.
רבא אמר הסבר אחר: עד כאן לא שמענו כי קאמר [אמר] ר׳ אליעזר שהוא הולד עצמו יקרב עולה — אלא דווקא במפריש נקבה לעולה, וילדה, וטעם הדבר: דאיכא [שכן יש] שם עולה על אמו,
Rava said another explanation: Rabbi Elazar says that the offspring itself is offered as a burnt offering only in a case where he designated a female animal as a burnt offering and it gave birth, since there is burnt offering status for a bird that is the same sex as its mother.
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
תמורה יח: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), קישורים תמורה יח:, עין משפט נר מצוה תמורה יח:, מיוחס לר׳ גרשום תמורה יח:, רש"י תמורה יח:, תוספות תמורה יח:, פירוש הרב שטיינזלץ תמורה יח:
Temurah 18b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Kishurim Temurah 18b, Ein Mishpat Ner Mitzvah Temurah 18b, Attributed to R. Gershom Temurah 18b, Rashi Temurah 18b, Tosafot Temurah 18b, Steinsaltz Commentary Temurah 18b