בגמרא ולר׳ ישמעאל דאמר אין בה ידיעה בתחילה כו׳ שעיר הנעשה בחוץ אמאי מכפר ופירש״י דהאי דר׳ ישמעאל שמעינן לה בשילהי פרק ידיעות הטומאה והיינו מדמקשה הש״ס התם פשיטא דלא בעי מדלא מייתר ליה קרא דונעלם ובאמת דסוגיא דהתם תמוה טובא דהא רבי נמי לא מייתר ליה קרא דונעלם דבריש פירקין מוקי לה לחייב על העלם מקדש והיינו כרבי ישמעאל ואפ״ה בעי ידיעה בתחילה מדכתיב שתי ידיעות וא״כ לר׳ ישמעאל נמי איכא למימר הכי ומאי פשיטא דקאמר התם ומחמת כן כתבו התוס׳ לעיל דף ג׳ ע״א בד״ה אי ר׳ ישמעאל דמשמע דפשיטא ליה לתלמודא דר׳ ישמעאל לית ליה האי דרבי לענין ידיעת בית רבו ומייתי ראיה מהאי דהכא מדלא אמרינן דחיצון מכפר על מי שאין לו ידיעת בית רבו וא״כ לפ״ז לקושטא דמילתא כ״ש דקשיא הך סוגיא דהכא ודשילהי ידיעות הא דמקשה הש״ס פשיטא מנ״ל דהכי הוא ונהי דבסוגיא דהכא אין זו קושיא כ״כ דסוף סוף הא אשכחן לריש לקיש דאמר להדיא התם בשילהי ידיעות דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחילה אלא אכתי אדר״ל גופא ואסתמא דתלמודא התם קשיא טובא כיון דבפשיטות איכא למימר דר׳ ישמעאל לגמרי כרבי ס״ל ואף דעיקר קושיא זו שייך לקמן טפי מהאי דהכא אפ״ה הואיל ואתא לידן אימא ביה מילתא דאדרבה מסוגיא דהכא נתיישב הכל בפשיטות וממילא רווחא שמעתתא בסוגיא דלקמן והיינו דלמאי דמסקינן לעיל דף ד׳ אעיקר מילתא דרבי דממאי דקאמר ונעלם מכלל דידע ע״כ היינו משום דסבירא ליה דידיעת בית רבו שמה ידיעה וא״כ ממילא דלרבי לא משכחת הך דאין בה ידיעה בתחילה במקדש וקדשיו אלא בתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים וא״כ לפ״ז נראה דוחק לומר דשעיר החיצון של יה״כ ושעירי רגלים ור״ח כולן אינן מכפרין אלא על תינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים לחוד ועוד דלמאי דס״ד השתא דלכ״ע אית להו האי היקישא דמלבד חטאת הכיפורים לענין דמה שזה מכפר זה מכפר וא״כ אדרבה אית לן למימר כי היכי דפנימי מכפר על כל ישראל ה״ה לחיצון ובלא״ה לענין עיקר היקישא דקתני במתני׳ כי היכי דפנימי מכפר איש בה ידיעה ה״ה לחיצון אלא שזה בידיעה בתחילה וזה בידיעה בסוף ואכתי לא דמי כלל הנך ידיעות להדדי דזה ידיעה גמורה שחטא ולא ידיעת ב״ר וזה ידיעת ב״ר גרידא ועוד דהא ר׳ ישמעאל גופא קאמר לקמן בסמוך בברייתא אשעירי ר״ח הואיל וזה בא בזמן קבוע וזה בא בזמן קבוע כו׳ ועיקר מילתא דר׳ ישמעאל היינו דלא נימא דשעיר של ר״ח מכפר על כל העבירות שאינו מכיר בהם אלא ה׳ ואי ס״ד דהאי שאין בה ידיעה היינו ידיעת ב״ר ולא משכחת לה אלא בתינוק שנשבה והא לא שייך בשאר עבירות דלכ״ע לא בעי ידיעה בתחילה כדאיתא בפרק כלל גדול לרבנן דפליגי עליה דמונבז וליכא למימר דר׳ ישמעאל כרבי וכמונבז ס״ל וכדפרישית לעיל דתינוק שנשבה פטור מכל עבירות שבתורה דא״כ מאי האי דכתיב חטאת לה׳ חטא שאינו מכיר בו אלא ה׳ ותיפוק ליה דאפילו על חטא שמכיר בו החוטא עצמו וכל ישראל אפ״ה פטור אע״כ ממילא שמעינן מהך ברייתא דר׳ ישמעאל בסמוך באחד משני דרכים או שנאמר דידיעת ב״ר לאו כלום הוא והא דקאמר על שאין בה ידיעה היינו שאין בה ידיעה גמורה שאינו מכיר בה אלא המקום אם חייב חטאת או שנאמר דר׳ ישמעאל בברייתא דלקמן סבר דכל השעירים דר״ח ודרגלים ודחיצון כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו והיינו כמסקנא דהכא ועיקר מילתא דרבי ישמעאל היינו לאפוקי שאר עבירות והא דמייתי הש״ס בסמוך הך ברייתא דר׳ ישמעאל אמילתא דרבי יהודה דמתני׳ היינו משום דרבי יהודה דמתני׳ כר״ע ס״ל דבעינן ידיעה גמורה א״כ כ״ש דשייך האי בנין אב דר׳ ישמעאל טפי אליבא דר׳ יהודה ולאפוקי משאר עבירות דלא נימא דכ״ש דמכפר אשאר עבירות וכמו שאבאר בסמוך כנ״ל ולקמן בפ״ב אבאר עוד בדרך אחר:

שם אלא למאי הילכתא איתקש חיצון לפנימי. עיין מה שכתבתי בזה במתני׳ דריש פירקין דהאי היקישא דמתני׳ דחיצון לפנימי פלוגתא דתנאי הוא ביומא פרק בא לו לתנא דמתני׳ דהתם ולר״ע דברייתא דהתם מפיק לה להאי היקישא למילתא אחריתי דמוספין של יום הכיפורים עם תמיד של שחר עביד להו אלא דלר״א דברייתא וה״ה לרבי יהודה אליבא דר״ע דמתני׳ מוקי לה האי היקישא דמלבד חטאת הכיפורים כדדרשינן לה הכא במתני׳ על מה שזה מכפר זה מכפר א״כ לפ״ז שפיר ה״מ לאוקמי האי היקישא דמלבד חטאת הכיפורים לרבי ישמעאל נמי כאינך תנאי דהתם אלא דלמאי דפרישית אתי שפיר טובא כיון דבלא״ה מסיק שפיר דר״י ע״כ סבירא ליה דכל השעירים כפרתן שוה והיקישא לא אתא אלא לשאר עבירות והיינו ממש כתנא דבי רבי ישמעאל בסמוך דעיקר בנין אב דידיה היינו נמי לאפוקי שאר עבירות כמו בחיצון וכמ״ש התוס׳ וכמו שאבאר עוד בסמוך:

שם בגמרא ולרבי ישמעאל דאמר אין בה ידיעה בתחילה כו׳ חיצון אמאי מכפר כו׳. עיין מ״ש התוס׳ בזה לעיל בדף ג׳ בד״ה אי רבי ישמעאל שרוצין להוכיח מכאן דכי היכי דפליג רבי ישמעאל אדר״ע לענין ידיעה בתחילה ה״נ פליג אהא דמסקינן לעיל אליבא דרבי דידיעת ב״ר שמה ידיעה והאי דאין בה ידיעה בתחילה לא משכחת אלא בתינוק שנשבה דאלת״ה מאי האי דמקשה הכא לר׳ ישמעאל חיצון אמאי מכפר הא שפיר מצינן למימר דמכפר על מי שאין לו ידיעת ב״ר והיינו תינוק שנשבה כו׳ ע״ש באריכות ולע״ד אי משום הא לא איריא דלכאורה לא מצינן לאוקמי בכה״ג כלל דכיון דלא משכחת האי דאין בה ידיעה בתחילה אלא בתינוק שנשבה לחוד א״כ אטו מי נימא דכל הנך כפרות דכתיבי בקראי בשעיר החיצון של יה״כ ובשעירי רגלים דח׳ ימי החג ובשארי רגלים ובכל ר״ח דכולן לא מכפרין אלא על תינוק שנשבה לחוד ולא על כל ישראל וזה דבר שאי אפשר להולמו מכמה קושיות חדא דבשעיר ר״ח כתיב בהדיא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה ואפי׳ מאן דלא גמיר ג״ש כגון כל הנך תנאי דמתני׳ אפ״ה הא סברי דבטומאת מקדש וקדשיו איירי ובחטא שאינו מכיר בו אלא המקום דהיינו אין בה ואין בה ועוד הא בכל ח׳ ימי החג ובז׳ ימי הפסח היו מקריבין בכל יום ויום רצופין שעיר חטאת והיינו לכפר על טומאה שאירעה בין זה לזה וא״כ אינו עולה על הדעת כלל לחוש חששא רחוקה כזו שהתינוק שנשבה יבוא פתאום לקהל ישראל לירושלים וליכנס לעזרה להיכל ולאכול בקדשים ולא יהיה לו שום ידיעה כלל מענייני הטומאה ומענייני ההיכל מאיסור אכילת קדשים וביאת העזרה הלא כבר אמרו חכמים על זה מעתה ראויין היו ישראל להביא חטאת בכל שעה ושעה אלא שחס עליהן הכתוב והיאך מיתוקמא כל הך מילתא בתינוק שנשבה לחוד וא״כ ודאי טפי ניחא ליה להש״ס לאוקמי כר״מ והיקישא איצטריך לאפוקי משאר עבירות כיון דאי לאו היקישא ע״כ הוי מוקמינן כל הנך כפרות בשאר עבירות כך היה נ״ל לכאורה אלא שכל זה אינו נוח לי דאכתי במ״ע אליבא דרבי גופא דלדידיה כל הנך כפרות דטומאת מקדש וקדשיו ואין בה ידיעה בתחילה למה הן באין כיון דאי אפשר לאוקמינהו בתינוק שנשבה מכל הנך קושיות כדפרישית והנלע״ד בענין זה אבאר לקמן דף י״ב ע״ב אפיסקא על זדון טומאת מקדש וקדשיו ע״ש ותמצא נחת:

פיסקא על שאין בה ידיעה בתחילה כו׳ א״ר יהודה אמר שמואל מ״ט דר׳ יהודה וכתבו בתוס׳ דאע״ג דאי אפשר לאוקמי אלא באין בה ואין בה כו׳ אפ״ה מקשה שפיר אימא שאר עבירות כו׳ כדאמר הש״ס בסמוך עכ״ל. ולכאורה דבריהם צריכין ביאור דהא בסמוך לא קאמר הש״ס הכי אלא דבתר דילפינן הך ילפותא דחטאת לה׳ בחטא שאינו מכיר בו אלא המקום וא״כ יש סברא לומר מדסתם ולא פירש דאיירי בכל עבירות דאין בה ואין בה היכא דלא שייך חיוב חטאת משא״כ למאי דלא ס״ד השתא הך ילפותא הדרא קושיא לדוכתא דמה״ת נוקי בשאר עבירות כיון דאית לן לאוקמי שפיר בדדמי בטומאת מקדש וקדשיו דאשכחן בהו כמה כפרות ביה״כ טפי מבשאר עבירות והנלע״ד בזה דאפ״ה מקשה שפיר כיון דבטומאת מקדש וקדשיו היכא דאין בה ידיעה בתחילה לא אתי לכלל חטאת א״כ לא שייך לאוקמי האי קרא דחטאת לה׳ בענין זה כיון דלא אשכחן בשום דוכתא דצריך כפרה בכה״ג אפילו בעבירות החמורות וסתם לשון חטאת בכל מקום היינו במי שמחויב חטאת היכא דאתיידע ליה שחטא א״כ טפי ה״ל לרבי יהודה דמתני׳ לאוקמי קרא בשאר עבירות איש בה ואין בה או אטהור שאכל את הטמא ושאר ענייני טומאה היכא דלית בהו חיוב כרת וחטאת כן נראה לי ומה שהוצרכתי לכל זה היינו לפי מה שכתבתי לעיל דף ה׳ בלשון הגמ׳ דהא דמסקינן לעיל אליבא דרבי דלא משכחת אין בה ידיעה בתחילה אלא בתינוק שנשבה היינו דוקא אליבא דרבי לחוד משא״כ אליבא דר״א בעי ידיעה גמורה בתחילה ולא סגי בידיעת ב״ר כמו שהוכחתי שם וכ״ש לאותן הראיות שכתבתי בסמוך משא״כ לשיטת התוס׳ דלעיל דמשמע דר״ע ורבי לא פליגי דלר״ע נמי לא מיתוקמא אלא בתינוק שנשבה וכמ״ש ג״כ הרמב״ם ז״ל להדיא בפי׳ המשניות אמילתא דר׳ יהודה גופא דאין בה איירי בכה״ג א״כ פשיטא דמקשה הש״ס שפיר מ״ט דרבי יהודה דמאי דוחקיה לאוקמי קרא בדוחקא כי האי בתינוק שנשבה טפי ה״ל לאוקמי בשאר עבירות כדפרישית ואפשר שזה ג״כ כוונת התוס׳ לפי מה שנראה מדבריהם בסמוך ושלא יהיו דבריהם כסותרין זא״ז ודו״ק. ועוד נראה לי לפרש בענין אחר יותר פשוט דהא דקאמר מ״ט דר׳ יהודה היינו דכיון דילפינן מהיקישא דחיצון לפנימי דחיצון מכפר על אין בה ויש בה א״כ טפי ה״ל לרבי יהודה למימר דכולהו מוספי דרגלים ודר״ח נמי מכפרין בכה״ג גופא דומיא דשעיר חיצון שהוא עצמו קרבן מוסף וכתיב בפרשת פנחס בהדיא כולהו קרבנות מוספין דרגלים ודר״ח וכל כה״ג לא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא אפילו בלא היקישא דמועדיכם דמה״ת נחלק בקרבנות מוספין גופייהו בין זה לזה לענין הכפרה ולפ״ז א״ש טובא לישנא דמ״ט דר״י והיינו דטפי מסתבר מילתא דר״מ דאמר כל השעירין כפרתן שוה וע״ז משני שפיר דכיון דבשעיר דר״ח כתיב ושעיר עזים חטאת לה׳ והיינו חטא שאין מכיר בו אלא המקום וא״כ תו לא מצינן לאוקמי דומיא דחיצון ביש בה ידיעה בסוף דא״כ הרי החוטא עצמו מכיר ויודע בעצמו שחטא וע״כ באין בה ידיעה בסוף וממילא דאיירי נמי באין בה ידיעה בתחילה דאי ביש בה ידיעה בתחילה הרי שעיר הפנימי מכפר ובפנימי כתיב אחת בשנה דאפילו ר״מ מודה כן נראה לי נכון בעזה״י דאי לפי׳ התוס׳ לא א״ש הא דמשני דאמר קרא כו׳ חטא שאינו מכיר בו דהא אדרבה לפ״ז כ״ש דקשה טפי אימא דאיירי נמי בשאר עבירות ועוד דלפירושם משמע דהא דחטא שאינו מכיר בו אתי למעוטי נמי ידיעה בתחילה והא ודאי ליתא דהא לשיטתם מסקינן לעיל דלר׳ יהודה אליבא דר״ע ורבי האי דאין בה ידיעה בתחילה היינו בתינוק שנשבה משא״כ ידיעת ב״ר יש בה מיקרי וא״כ הוי נמי בכלל חטא שאין מכיר בו דאע״ג דאית ליה ידיעת ב״ר אפ״ה אינו יודע שחטא אע״כ כדפרישית ודו״ק:

שם והאי מיבעיא ליה לכדריש לקיש דאמר ר״ל כו׳ אמר הקב״ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח כו׳ עד שמעת מיניה תרתי. כל הך סוגיא ממימרא דר׳ יהודה עד שמעת מיניה תרתי הביא הרי״ף ז״ל בהלכותיו אמתניתין דריש פירקין וכבר כתבתי במשנתינו דמה שהביא הרי״ף ז״ל הך מילתא דר׳ יהודה דמתניתין בהאי בבא דשעירי רגלים ושעירי ר״ח ומייתי נמי עלה הך דרשא דרב יהודה דמפרש טעמא דר׳ יהודה דמתני׳ דכתיב לה׳ חטא שאינו מכיר כו׳ ומייתי נמי הך דרשא דר״ל יראה לי בטעמו של הרי״ף משום דנ״מ נמי לדינא אי איצטריך להזכיר חטאת של ר״ח במוסף של ר״ה או לא כמו שנראה להמעיין בלשון הרי״ף ז״ל דבתר הך אגדתא דר״ל מייתי עלה נמי הך אגדתא דפרק אלו טריפות דאיירי נמי בענין כפרה דמיעוט הירח ומפרש לה ובתר הכי מייתי לשון הירושלמי אי צריך להזכיר של ר״ח בר״ה ומסיק דאין צריך דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן ולפי השיטה שפירשתי בחידושי ר״ה בלשון התוס׳ ד״ה איזהו החודש שהלבנה מתכסה בו כו׳ שהאריכו התוס׳ בזה בענין חטאת של ר״ח בר״ה וכתבתי שם דלע״ד הא בהא תליא דלרבי יהודה דמתניתין דס״ל דשעירי הרגלים ודר״ח מכפרין על ענין אחד א״כ אפשר דהא דלא נזכר במוסף דר״ה מלבד שעיר החטאת דר״ח כי היכי דכתיב מלבד עולת החודש היינו משום שלא הוצרך להביא דחטאת דר״ה עולה נמי לשל ר״ח דשניהן מכפרין על דבר אחד משא״כ לר״ש דפליג אדרבי יהודה דשל ר״ח מכפר אטהור שאכל את הטמא א״כ ודאי שהוצרך להביא וא״כ עולין דברי הרי״ף יפה בסגנון זה וכמו שנראה ג״כ מלשון הירושלמי דריש פירקין ע״ש ואע״ג דמסקינן הכא דאפילו לרבי יהודה דמתניתין נמי איתא להך דרשא דר״ל דשעיר של ר״ח בא ג״כ על מיעוט הירח כדאמרינן שמעת מיניה תרתי מ״מ נראה דאפ״ה סגיא בשעיר אחד של ר״ה שעולה ג״כ לכפרת הירח דשם שעיר ר״ח נמי עליו דמ״ש שעיר ר״ח זה משאר שעירי ר״ח כן נראה לי נכון לפי מה שפירשתי בפ״ק דר״ה ומה״ט א״ש נמי אפילו לפירוש רבינו משולם דהתם לאחר שחזר בו וקאמר דהיו מביאין שני שעירים אלא הא דקאמר שהחדש מתכסה בו היינו שלא נזכר בפירוש בכתוב מלבד חטאת החדש וא״נ לכאורה צריך ליתן טעם למה באמת לא נזכר בפירוש בכתוב כי היכי שהזכיר עולת החדש ולמאי דפרישית א״ש דבעולה הוצרך להזכיר כי היכי דלא נימא דעולה לכאן ולכאן כיון ששניהם אינן אלא ענין א׳ לדורון בעלמא ולכפר על חייבי עשה משא״כ חטאת דשעיר של ר״ה היינו משום שהוא רגל כמו שארי רגלים ומה״ט כתיב ביה שעיר ושעיר ללמדך שכולן באין על אין בה ואין בה דמקדש וקדשיו משא״כ במה ששעיר ר״ח מכפר על שמיעט הירח דליתא בהך היקישא דשעיר ושעיר מש״ה נמי לא מצי למיכתב מלבד חטאת החודש כי היכי דלא נימא דעל מה שזה מכפר זה מכפר ושניהם באין נמי על מיעוט הירח דהא ודאי ליתא דעל מיעוט ירח לא בא אלא ר״ח בלבד דבהא לא שייך האי טעמא מה שאירעה בין זה לזה כמו בטומאת מקדש וקדשיו כן נראה לי נכון בעזה״י. ועוד העליתי בדרך אחר קצת על דרך הדרוש דאף לפי מה שפירשתי בפ״ק דר״ה דנראה דלר׳ יהודה דמתניתין לא היו מביאין לגמרי שעיר חטאת דר״ח בר״ה אע״ג דלמסקנא דהכא שמעת מיניה תרתי שהיה בא ג״כ על מיעוט הירח אפ״ה שפיר מצינן למימר דבר״ח זה של ר״ה לא שייך שום כפרה על מיעוט הירח והיינו לפי מה דאיתא התם בהך סוגיא דר״ה גופא דתניא בברייתא כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב מלמד שאין ב״ד של מעלה נכנסין לדין אלא א״כ כשקידשו ב״ד של מטה החדש וא״כ לפ״ז מיעוט ירח דחדש זה הוא להודיע חיבתן ושבחן של ישראל ולתועלת גדול כיון שיום זה הוא חק ומשפט לאלקי יעקב וכל צבא השמים עומדין עליו מימינו ומשמאלו והיינו שהללו מיימינים והללו משמאילים לקטרג על ישראל וא״כ מסתמא לאחר שרואין כל השבח הזה שהקב״ה וכל פמליא שלו עומדים ומצפים עד שיקדשו הב״ד של מטה החדש וע״י זה בודאי נסתתמו טענותיהם של המקטריגים ונעשים סניגורים להפך בזכותן ומודים ואומרים כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו. זאת ועוד אחרת שהלבנה אינה צריכה לפיוס בר״ח זה שאין לך פיוס גדול מזה שע״י המיעוט שלה היא מתעלה ומתקדשת ביותר שאפילו החמה וכל המזלות וכל צבא מעלה עומדים צפופים ומחכים עד שישמעו מפי ב״ד של מטה ומפי ב״ד של מעלה מקודש החדש בזמנו ועוד הארכתי בזה בדרוש בכמה דרכים אחרים שכל אחד כדאי ליתן טעם לשבח על מה שאין מזכירין שעיר של ר״ח בר״ה:

שם ונכפר נמי אפי׳ בשאר עבירות תני דבי ר׳ ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע וזה בא כו׳ ופירש״י והתוס׳ דעיקר ילפותא היינו משעיר החיצון של יה״כ והיינו לבתר דילפינן חיצון מפנימי וכמ״ש התוספות ומה שהוצרך לכל זה ולא ילפינן בפשיטות דשעיר ר״ח אינו מכפר אלא אמקדש וקדשיו ולא אשאר עבירות מהאי בנין אב גופא דילפינן לעיל בשעיר הפנימי שאינו מכפר אלא אטומאת מקדש וקדשיו במה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל טומאות לענין עולה ויורד אלא דהתם נמי לא סמכינן אהאי בנין אב לחוד אלא לבתר דאשכחן דכתיב מטומאות בני ישראל ולא כל טומאות משא״כ הכא לא שייך לומר כן וק״ל:

בתוספות בד״ה והואיל וזה בא בזמן קבוע כו׳ וא״ת אי מחיצון גמר תיפשוט מהכא דדבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בבנין אב כו׳ ובקונטרס פי׳ בסמוך דדבר הלמד בבנין אב כו׳ ואי אפשר לומר כן דהא איבעיא היא בפרק איזהו מקומן כו׳ עכ״ל. וכיוצא בזה הקשו בתוס׳ בד״ה כדאמר רבי חמא ובד״ה ואיתקש שעירי הרגלים בדף יו״ד ולענ״ד לולי דברי רש״י ותוס׳ בזה היה נ״ל דהך סוגיא דפ׳ איזהו מקומן לא שייך הכא כלל בכל הנך כיון דבאמת בכל התורה כולה גמרינן למד מלמד חוץ מקדשים כדאיתא התם בפרק איזהו מקומן באריכות וא״כ מצד הסברא בפשיטות מצינן למימר דהא דיצאו דיני קדשים מזה הכלל דלמד מלמד היינו דווקא בענין עיקר דיני הקדשים בסדר ומקום עבודתן או כיוצא בזה לענין הכשירן ופסולן משא״כ בכולה סוגיא דהכא דכל השקלא וטריא אינו אלא לענין הכפרה שדבר זה אינו מסור אלא לשמים כמו שהארכתי בזה בתכלית אריכות א״כ נראה הדבר ברור דבכה״ג שפיר ילפינן למד מלמד שאין כל השעירים הללו מכפרין בשאר עבירות אלא בטומאת מקדש וקדשיו שקבע להן הכתוב קרבן מיוחד בעולה ויורד ואפ״ה א״ש הא דאמרינן לקמן בדף יו״ד אמילתא דר״מ דאמר כל השעירים כפרתן שוה ומפרש ר׳ חמא משום דאמר קרא שעיר ושעיר ומסיק הש״ס דקס״ד כל חד וחד מחבריה גמר ומקשה עלה מדאמר רבי יוחנן כל התורה כולה למידין למד מלמד חוץ מקדשים דודאי אליבא דר״מ מקשה שפיר כיון דעיקר פלוגתא דר״מ והנך תנאי במתני׳ דריש פירקין אינו אלא לענין שיקרב זה בזה כדקתני להדיא במתני׳ וא״כ הך פלוגתא הוי דין גמור לענין קדשים אי מותר להקריבן דלמ״ד שאין כפרתן שוה אין להקריב זו בשל זו אם נאבד דהוי כשוחט קרבן שפסול להקרבה כנ״ל ברור ועיין מה שאכתוב עוד בענין זה לקמן:

פיסקא על שאר עבירות שבתורה הקלות והחמורות כו׳ האי עשה היכי דמי אי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה ופירש״י והיכי מכפר עליה קרבן יה״כ. לכאורה יש לדקדק בדברי רש״י דמשמע מלשונו דשעיר המשתלח מיקרי קרבן וממילא משמע נמי דהיכא דליכא שעיר המשתלח אין יה״כ לבד מכפר והא ליתא כדמשמע בשילהי יומא ובכמה דוכתין דיה״כ לחוד מכפר היכא דליכא שעיר המשתלח והכי משמע נמי בירושלמי דשמעתין אלא דנראה דאפ״ה מקשה שפיר מכח כ״ש כיון דאפי׳ בשוגג דחייב קרבן אינו מתכפר היכא דלא עביד תשובה כדאמרינן בפ״ק דזבחים אפילו לענין עולה דלא מכפר אחייבי עשה היכא דלא עביד תשובה ומייתי נמי האי לישנא גופא דזבח רשעים תועבה א״כ כ״ש במזיד דחייבי כריתות דלא שייך כפרה היכא דלא עביד תשובה בין בדין טומאת מקדש וקדשיו לענין כפרה דשעיר הפנימי וכ״ש בשעיר המשתלח אפילו לענין חייבי עשה ומסברא בעלמא פשיטא ליה הכי דכל כמה דלא מסיק אדעתיה הך מילתא דרבי דיה״כ מכפר בלא תשובה א״כ ממילא הוי משמע ליה הך מתני׳ דשילהי יומא כפשטה דקתני התם מיתה ויה״כ מכפרין עם תשובה משמע בלא תשובה לא שייך ענין כפרה כלל ומה״ט גופא מק״ו דזבח רשעים תועבה אפילו בקרבן שבא על השוגג וכ״ש על המזיד כנ״ל אלא בכל זה לא הונח לי דאכתי מאי מייתי הכא קרא דזבח רשעים דשאני התם דבלא״ה מילתא דפשיטא היא דבכל קרבנות שבאין לכפר בעינן תשובה ווידוי דאל״כ אינו שב מידיעתו אלא דכל זה היינו דווקא בשאר ימות השנה משא״כ ביה״כ שהוא אחת בשנה וכתיב יום הכיפורים הוא ועיקר כפרתו הוא ע״י ווידוי של כה״ג שמתפלל כפר נא א״כ לעולם שמתכפר אף בלא תשובה ודו״ק וע״ע בסמוך: