Shabbat 32b – שבת לב:‏ – Shas HaMeforash

(1)

וְנִמְסְרוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ.

and they were given, among others, to ignoramuses to fulfill. When they are negligent in the performance of these mitzvot, they are punished for it.

ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל

תניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: הילכות קודש ותרומה ומעשרות – הן הן גופי תורה. וכולן נמסרו לעמי הארץ.

ירושלמי: תני רבן שמעון בן גמליאל: הלכות קודש, חטאת, והבכורות – הן הן גופי הלכות, ושלשתן נמסרו לעמי הארץ. הלכ׳ הקודש, דתנינן (בבלי חגיגה כ״ד): אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קודש שמו וכו׳ ושאר כל השמועה כולה, ופשוטה היא.

פליגי בה ר׳ אבא (חייה) [חייא] בר אבא ור׳ יוסי חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ביטול תורה. פי׳ הוא שאמר הקב״ה לישראל (דברים י״א:כ׳) ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וכתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך ואמר שכרה כנגדה למען ירבו ימיכם וימי בניכם והך דאמר בעון מזוזה הבנים מתים קסבר מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו כלומר כי תתן שכרו של מי שקיים מצות מזוזה שיאריכו חיי בניו וחילופה שאם יעזוב עשייתה ויהיו דברי הכתוב למען ירבו חוזרין על הפסוק שלפניו שהוא וכתבתם על מזוזות ביתך והך דאמר בעון ביטול תורה הבנים מתים קסבר מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וכי זו ההבטחה ומתן השכר הכתוב בפסוק שהוא למען ירבו ימיכם שלא הבטיח הקב״ה אלא למי שמלמד את בנו תורה כמו שאמר בפסוק שהוא לפני פניו ולמדתם אותם יהיה עכשיו זה שכתוב למען ירבו ימיכם וימי בניכם חוזר על הפסוק שכתב ולמדתם אותם הלכך כל מי שמלמד תורה לבניו זוכין לאריכות ימים וחילופה כי אם אינו מלמדם תורה לא תהיה להם אריכות ימים כי הם מתים בעון ביטול תורה:

כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנא׳ (זכריה ח׳:כ״ג) כה אמר ה׳ [צבאות] בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי כבר ידעת כל לשונות הגוים הם שבעים לשון ואם יהיו י׳ אנשים מכל לשון לע׳ לשון יהיו הכל שבע מאות הרי אלו יחזיקו בכנף אחד והטלית שעל ישראל יש לה ד׳ כנפים שנאמר (דברים כ״ב:י״ב) על ארבע כנפות כסותך הרי אם יהיו שבע מאות מחזיקים בכנף אחד יהיו כל המחזיקים בד׳ כנפים אלפים ושמונה מאות:

{רי״ף שבת י״ג:}

{בבלי שבת לב ע״ב} תניא ר׳ נתן אומר בעון ביטול¹ נדרים אשתו של-אדם מתה² שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. ר׳ אומר בעון נדרים בניו ובנותיו של-אדם מתין כשהן קטנים שנא׳ {קהלת ה:ה} אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וג׳ [ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה הוא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך³] [ואלו הן מעשה ידיו של אדם אלו בניו ובנותיו]. תנו רבנן בעון נדרים בנים מתים דברי ר׳ אלעזר בנו של-ר׳ שמעון בן יוחאי ר׳ יהודה הנשיא אומר בעון ביטול תורה ויש אומרים בעון [ביטול⁴] מזוזה ויש אומרים בעון ביטול ציצית. אמר רב׳ שמעון בן לקיש הזהיר⁵ במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר {זכריה ח:כג} כי כה אמר ייָ׳י צבאות בימים ההמה⁶ אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי⁷: תניא ר׳ נחמיה אומר בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של-אדם ואשתו מפלת נפלים ובניו ובנותיו מתין כשהן קטנים. רבי אלעזר בן יהודה אומר בעון חלה אין ברכה במכונם ומארה משתלחת בשערים⁸ וזורעים זרעים [ואחרים]⁠⁹ אוכלין אותן¹⁰ שנא׳ {ויקרא כו:טז} אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה אל תיקרא בהלה אלא בחלה וכתיב {ויקרא כו:טז} וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויבכם¹¹. ואם נותנין מתברכין שנאמר {יחזקאל מד:ל} ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתיך. בעון ביטול תרומה ומעשרות שמים נעצרים מלהוריד טל ומטר [והיוקר הווה]⁠¹² והשכר אובד ובני אדם רצים אחר הפרנסה ואין מגיעין שנאמר {איוב כד:יט} ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו:

תנא דבי ר׳ ישמעאל בשביל דברים שצויתי אותם בימות החמה ולא עשאום יגזלו מהן מימי שלג¹³ ואם נותנין מתברכין שנא׳ {מלאכי ג:י} הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת¹⁴ [אמר ייָ׳י צבאות וגו׳] אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די מאי עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די. בעון גזל הגובאי עולה והרעב הווה ובני אדם אוכלין בשר בניהם ובנותיהם שנאמר {עמוס ד:א} שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה¹⁵ (וכת׳ {עמוס ד:ט} והכתי אתכם בשדפון ובירקון):

{רי״ף ציצית י״ד.}

{בבלי שבת לב ע״ב¹⁶} גרסינן בפרק במה מדליקין אמר ר׳ שמעון בן לקיש¹⁷ כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר {זכריה ח:כג} כה אמר

{רי״ף ציצית י״ד:}

יי׳י צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי וגו׳¹⁸:

1. ביטול: בדפוסים בלבד. אינו בכל כה״י, בכל עותקי התלמוד וברא״ש.

2. אשתו של אדם מתה: וכן ברא״ש ובכל נוסחאות התלמוד. בדפוסים מתוקן סדר המשפט כפי שהוא ברוב נוסחאות התלמוד: מתה אשתו של-אדם.

3. ואל תאמר... ידיך, ואלו... בנותיו: בכ״י א חסר כל הפסוק השני. ג^מא, ג^מה העתיקו את הפסוק השני, אבל לא את הדרשה שלאחריו: ״ואלו... ובנותיו״. כ״י נ, ג^מו, דפוסים, רא״ש העתיקו הכל, כולל הדרשה.

4. ביטול: חסר רק בכ״י א. ״בעון מזוזה״ ג^מו, אך בהמשך המשפט שם: ״ביטול ציצית״.

5. הזהיר: כך בכ״י א, כ״י נ, ג^י, ג^לג, ג^מא, ג^מד, ריבב״ן, רא״ש וברוב נוסחאות התלמוד. ב-ג^מו, ג^מז: ״כל הזהיר״, כבשני עותקי תלמוד (וטיקן, גניזה), במקבילה ברי״ף שב״הלכות קטנות״ (גם בכ״י א), ובילקוט שמעוני ח״ב סימן תקע״ד. בדפוסים בלשון מרווחת: הוו זהירין במצות ציצית שכל הזוכה ומקיים.

6. בימים ההמה: השלמת הפסוק חסרה בכל כה״י וברא״ש. במקביל בהלכות קטנות ישנו בכל עדי הנוסח.

7. ג^מז משלים את הפסוק: ״לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים״.

8. משתלחת בשערים: כך סדר המילים בכה״י, ברא״ש ובכל נוסחאות התלמוד. בדפוסים: בשערים משתלחת.

9. ואחרים: כ״י א בלבד: ״ואינן״.

10. אותן: חסר רק בכ״י נ.

11. וכתיב...אויבכם: כך בכל כה״י וברא״ש. חסר רק בדפוסים.

12. והיוקר הווה: כך בכ״י נ, ג^מג, ג^מז, רא״ש, ריבב״ן דפוסים וכל נוסחאות התלמוד. כ״י א בלבד: ״והרעב הווה״. כבנוסח שבתנא דבי ר׳ ישמעאל במאמר הבא. ג^מא חסר: ״ומטר והשכר...⁠״ .

13. ב-ג^מג נוספה כאן השלמה פרשנית: ״בימות הגשמים״.

14. ג^מג מפסיק להעתיק את הפסוק כאן ומציין: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״. כ״י נ, ג^לג, ג^מח, וכנראה גם ג^מא, ג^מה, ממשיכים עד: ״צבאות״. ג^פח ממשיך עד ״האוצר״. בדפוסים, וברא״ש, משלימים את כל הפסוק.

15. כ״י נ מפסיק את העתקת הפסוק ב״דלים״. הדפוסים ורא״ש ממשיכים עד: ״אביונים״. ג^י, ג^לג, ג^מח ממשיכים עד: ״ונשתה״. ג^מז מפסיק ב״לאדוניהם וכו׳⁠ ⁠⁠״, והושלם בגליון בכתיבה אחרת: ״ונשתה״. רק כ״י א מוסיף את הפסוק הבא: ״וכתי׳ והכתי...ובירקון״.

16. וברי״ף שבת פרק ב (דף יג ע״ב).

17. אמר…לקיש: ג^יח, כ״י נ, דפוסים. חסר בכ״י א (כאן).

18. וגו׳: חסר בכ״י נ. ג^יח ממשיך: ״לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם״.

ונמסרו לעמי הארץ – שלא מסרו לב״ד למנות שומרין לדבר והאמינה תורה את כל אדם עליהן והן הן גופי תורה שחברים אוכלין פתן וסומכין שניטל ממנו חלה ותרומה ומעשרות והקדש נמי מסור לכל אדם להקדיש וחל הקדש ע״פ כל אדם והן גופי תורה שהיינו צריכים לחוש במטלטלין שמא הקדישו וחזר בו ואע״ג דתקון רבנן דמאי מ״מ תורה האמינתו ורבותי מפרשים הלכות הקדש כגון יין לנסכים כדמפרש בחומר בקדש (חגיגה דף כז:) שעמי הארץ נאמנים עליו וקשיא לי אי מדרבנן קאמר דחשיב מאי דהימנוהו רבנן לא הוה ליה למיתני תרומות ומעשרות דרבנן לא הימנוהו.

משכבך, פיר׳ אשתך.

וחבל את מעשה ידך, פיר׳ (בנים) [בניו] ובנותיו.

אל תתן את פיך^א לחטיא את בשרך, לחייב את בניך.

לפני המלאך, פיר׳ גזבר של הקדש.

כי שגגה היא, פיר׳ בשוגג קפצתי לנדר^ב ולא אשלם.

על קולך, בשביל קול נדריך.

לשוא הכיתי את בניכם, פיר׳ בתימה כלומ׳ וכי בחנם הכיתים אינו אלא (כשל) [בשביל]⁠^ג מוסר דהיינו תורה.

לא לקחו, פיר׳ לא למדו לשון מקח.⁠^ד

על עסקי שוא, ששקרו בנדריהן דדמי לשבועה.

(והחזיקו) [יחזיקו]^ה י׳ אנשים מכל לשונות הגוים וכו׳, שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות שלו^ו הרי ב׳ אלפים ושמנה מאות.

בעון שנאת חנם, פיר׳ שלא ראה בו דבר ערוה שהוא מותר לשנאן^ז והוא שונא בחנם.

א. בד׳ מוסיף, בנדר

ב. בד׳, לנדור

ג. ד׳

ד. בד׳, מקח

ה. לפנינו ובפסוק

ו. בד׳, יש לו

ז. נדצ״ל, לשנאו. ובד׳, לשנאותו

גמ׳ לא במחתרת מצאתים כו׳ נמחק:

ונמסרו בין השאר גם לעמי הארץ. ולעתים כשמתרשלים הם בכך — נענשים הם בשל כך.

and they were given, among others, to ignoramuses to fulfill. When they are negligent in the performance of these mitzvot, they are punished for it.

מאמרים באתר אסיף

על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן - חטא עונש ותיקון, בין הירושלמי לבבלי / ד״ר יפה זלכה (אסופות ז, נתיבות תשפ״א)

ר׳ חננאלר׳ נסים גאוןרי״ףרש״יספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל

(2) תַּנְיָא: ״רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים מֵתָה אִשָּׁה שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ״ (משלי כ״ב:כ״ז). רַבִּי אוֹמֵר: בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצוֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ״ (קהלת ה׳:ה׳). אֵיזֶה הֵן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם? הֱוֵי אוֹמֵר בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם.

It was taught in a baraita that Rabbi Natan says: Due to the sin of vows unfulfilled a person’s wife dies. The allusion is as it is stated: “If you have not the wherewithal to pay, why should He take away your bed from under you?” (Proverbs 22:27). Rabbi Yehuda HaNasi says: Due to the sin of vows unfulfilled, children die when they are young, as it is stated: “Better is it that you should not vow, than that you should vow and not pay. Suffer not your mouth to bring your flesh into guilt, neither say you before the messenger that it was an error; wherefore should God be angry at your voice and destroy the work of your hands?” (Ecclesiastes 5:4–5). What is the work of a person’s hands? You must say that it is a person’s sons and daughters.

רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אם אין לך לשלם – עולות והקדשות שתדור.

משכבך – אשתך.

אל תתן את פיך – בנדר לחטיא את בשרך לחייב את בניך.

לפני המלאך – גזבר של הקדש.

כי שגגה – בשוגג קפצתי לנדור ולא אשלם.

על קולך – בשביל קול נדריך.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בפרש״י בד״ה אל תתן כו׳ לחטיא את בשרך לחייב את בניך עכ״ל מפירושו נראה דבשרך היינו בנים אבל א״כ לא הוה אצטריך ליה למדרש וחבל וגו׳ איזהו מעשה ידיו כו׳ וק״ל:

בעון נדרים כו׳. משמע ליה דאי משכבך ממש קאמר למה נקט ליה טפי מבשאר כלי הבית אלא על אשתו קאמר וא״כ אי כפשטיה דמיירי לעיל מיניה בערב בעד חברו שלוקח משל הערב בעד התשלומין הא ודאי דאינו לוקח את אשתו בתשלומין אלא ואין לו לשלם אנדרים קאי שאשתו מתה גם אין לו לשלם והיינו משום דלא היה ליה לנדור כמ״ש טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם דהיינו אפילו באין לו לשלם ודו״ק:

בעון נדרים בנים כו׳ שנאמר אל תתן את פיך וגו׳. מפורש במס׳ כתובות פ׳ המדיר:

גמ׳ שנאמר אל תתן. עי׳ שבועות דף לט ע״א תוס׳ ד״ה ואין בשרך:

א תניא [שנינו בברייתא] שר׳ נתן אומר: בעון נדרים שנודר אדם ואינו משלם מתה אשה של אדם. ורמז לדבר ממה שנאמר: ״אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך״ (משלי כב, כז). רבי אומר: בעון נדרים של שוא בנים מתים כשהן קטנים, שנאמר: ״טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך״ (קהלת ה, ד–ה). ואיזה הן מעשה ידיו של אדם? הוי אומר בניו ובנותיו של אדם.

It was taught in a baraita that Rabbi Natan says: Due to the sin of vows unfulfilled a person’s wife dies. The allusion is as it is stated: “If you have not the wherewithal to pay, why should He take away your bed from under you?” (Proverbs 22:27). Rabbi Yehuda HaNasi says: Due to the sin of vows unfulfilled, children die when they are young, as it is stated: “Better is it that you should not vow, than that you should vow and not pay. Suffer not your mouth to bring your flesh into guilt, neither say you before the messenger that it was an error; wherefore should God be angry at your voice and destroy the work of your hands?” (Ecclesiastes 5:4–5). What is the work of a person’s hands? You must say that it is a person’s sons and daughters.

רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(3) ת״רתָּנוּ רַבָּנַן: ״בַּעֲוֹן נְדָרִים בָּנִים מֵתִים, דִּבְרֵי ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר בר״שבְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. ר׳רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה.⁠״ בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן נְדָרִים – כְּדַאֲמַרַן, אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה – מַאי קְרָאָה? דִּכְתִיב: ״לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם מוּסָר לֹא לָקָחוּ״ (ירמיהו ב׳:ל׳). ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: למ״דלְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן נְדָרִים, נָמֵי מֵהָכָא, ״לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם״ – עַל עִסְקֵי שָׁוְא. מִכְּדֵי ר׳רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא הַיְינוּ רַבִּי, וְרַבִּי בַּעֲוֹן נְדָרִים קָאָמַר!? בָּתַר דְּשַׁמְעַהּ מר״אמֵרַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

In order to clarify which sins cause one’s young children to die, the Gemara cites what the Sages taught in a baraita: For the sin of vows, one’s children die, this is the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda HaNasi says: For the sin of dereliction in the study of Torah. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of the one who said that one’s children die due to the sin of vows, as we stated above. However, according to the opinion of the one who said that one’s children die due to sin of dereliction in the study of Torah, what is the verse that supports this? The Gemara replies: As it is written: “In vain have I smitten your children; they received no morality” (Jeremiah 2:30). Children die because their fathers did not accept the morality, the Torah. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: According to the one who said that one’s children die because of the sin of vows, it can also be derived from here: In vain have I smitten your children; on matters of vanity, i.e., when one vows in vain and does not fulfill it. The Gemara asks: After all, Rabbi Yehuda HaNasi is Rabbi, and it was taught in a Tosefta that Rabbi said that one’s children die because of the sin of vows. How then could it be that Rabbi Yehuda HaNasi said that it is due to the sin of dereliction in the study of Torah? The Gemara answers: After he heard it from Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, he reconsidered and taught in accordance with Rabbi Elazar’s opinion.

רי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

לשוא הכיתי – בתמיה וכי בחנם הכיתים אינו אלא בשביל המוסר דהיינו תורה לא לקחו לא למדו לשון לקח.

על עסקי שוא – ששקרו בנדריהם דדמי לשבועה.

והא בעון נדרים אמר בברייתא קמייתא ומשני ההיא קמייתא בתר הך איתמר דמעיקרא אמר בעון ביטול תורה ובתר דשמע מר׳ אלעזר דשמע מר׳ שמעון אבוה דהוה רביה דרבי בעון נדרים אמר איהו נמי הכי.

רבי יהודה הנשיא היינו רבי ורבי בעון נדרים קאמר – והכא לא משני דאף בעון ביטול תורה קאמר כדמשני לקמן (דף לג:) גבי אף על לשון הרע דהתם שייך למימר דאף קאמר דבברייתא שניה שמביא אחריה קאי נמי אתנא קמא דקאמר על לשון הרע וקאמר איהו אף שאוכלים דברים שאינם מתוקנים אבל הכא אי אף קאמר א״כ ברייתא דלעיל דלא קאי את״ק הוה ליה למינקט נמי בעון ביטול תורה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

רש״י בד״ה לשוא הכיתי בתמיה וכי בחנם כו׳. נ״ב ול״נ כפשוטו כי בחנם הכיתי אותם שהם נקיים מהחטא אלא בעבורכם וק״ל:

בד״ה והא בעון נדרים כו׳ דמשמע מר״ש אבוה דהוה רביה כו׳. נ״ב נ״ל דקשה לרש״י הלא רבי אמר דבריו בתר ר״א ב״ר שמעון אלמא דלא קבל דבריו על כן מפרש דבתר דשמעיה לר״א ב״ר שמעון דשמע מאבוה דהוה רביה אז הדר רבי מדבריו וקבלו:

תוס׳ בד״ה ר״י הנשיא כו׳ כדמשני לקמן גבי אף על לשון הרע כו׳ עכ״ל וה״ה דה״מ לאתויי מהך דבסמוך דח״א בעון ביטול תורה דאף בעון ביטול תורה קאמר דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו אלא דניחא להו לאתויי מתנאי דהנהו אמוראי נינהו מיהו ק״ק ל״ל לתלמודא למימר ולדחוקי טעמא דעון ביטול תורה משום דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו הא איכא למימר כדאמר לעיל מדכתיב לשוא הכיתי כו׳ ולעיל ודאי דל״ק אמאי לא מייתי הך דרשא דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו דא״כ אמאי לא נקט רבי במילתיה נמי מזוזה ואפשר שדרך התלמוד למנקט כל הדרשות שבכל ענין וכן רב נחמן ב״י דקאמר למ״ד בעון נדרים נמי מהכא לשוא כו׳ ורבי גופיה מקרא אחרינא מייתי לה אלא דרב נחמן קאמר דגם מהאי קרא איכא למדרש הכי וק״ל:

אלא למ״ד בעון בטול תורה מאי קראה כו׳. וק״ק אמאי לא קאמר דמקרא נדרש לפני פניו כדלקמן וי״ל דאם כן הוי ליה למנקט במילתיה נמי מזוזה דכיון דדריש לפני פניו מכל שכן דדריש לפניו כדמוכח לקמן דקאמר למאן דאמר בעון ביטול תורה מקרא נדרש לפניו ולפני פניו וקאי אאמורא קמא דקאמר בעון מזוזה וקאמר איהו אף בעון ביטול תורה אבל הכא כיון דתנא קמא ר״א לא הזכיר אלא בעון נדרים הוי ליה איהו למנקט מזוזה בהדי ביטול תורה וק״ל:

בעון נדרים נמי מהכא כו׳. וק״ק רבי יהודה הנשיא דהוא רבי לבתר דקבלה נמי מר״א בר״ש דבעון נדרים הוא לא מייתי לה מהאי קרא דלשוא הכיתי וגו׳ אלא מקרא דאל תתן את פיך וגו׳ כדקתני בהדיא לעיל וי״ל דמשמע ליה לרב נחמן בר יצחק דאי מההוא קרא דאל תתן את פיך וגו׳ הוי ליה לראבר״ש למנקטיה לההוא קרא במילתיה כדנקט ליה רבי לעיל במילתיה אלא דאהאי קרא לשוא הכיתי וגו׳ תרוייהו תנאי סמכי וכצ״ל לקמן לרב נחמן בר יצחק למ״ד בעון מזוזה נמי מהכא כו׳ כיון דאחד קרא סמכי לא נקטוהו במילתייהו וק״ל:

שם בעון ביטול תורה מאי קראה. במסכת כלה איתא רבי יהושע אומר בעון ביטול תורה בנים קטנים מתים דכתיב ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני:

לשם ברור השאלה בעוון מה מתים ילדים קטנים מביאים את מה שתנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא בענין זה: בעון נדרים בנים מתים, אלו דברי ר׳ אלעזר בר׳ שמעון. ר׳ יהודה הנשיא אומר: בעון ביטול תורה. ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לדעת מי שאומר] שהבנים מתים בעון נדרים — הרי זה כדאמרן [כפי שאמרנו] קודם, אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי הבנים מתים בעון ביטול תורה מאי קראה [מהו הכתוב] המסייע לכך? ומשיבים: דכתיב [שכן נאמר]: ״לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו״ (ירמיה ב, ל), שיש לפרשו שהבנים מתים משום שהאבות אינם לוקחים (לומדים) את המוסר, התורה. רב נחמן בר יצחק אמר: למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי הבנים מתים בעון נדרים נמי מהכא [גם כן מכאן] מקור לדבריו, ומפרש: ״לשוא הכיתי את בניכם״ — על עסקי שוא, שנודרים נדר ואין משלמים אותו. ושואלים: מכדי [הרי] ר׳ יהודה הנשיא היינו [הוא הוא] רבי, והרי שנינו בתוספתא שרבי בעון נדרים קאמר [אמר] שהבנים מתים, ואיך אתה אומר בשם ר׳ יהודה הנשיא שהוא משום עוון ביטול תורה?! ומשיבים: בתר [אחר] ששמעה לסברה זו מר׳ אלעזר בר׳ שמעון חזר לשנות כדבריו.

In order to clarify which sins cause one’s young children to die, the Gemara cites what the Sages taught in a baraita: For the sin of vows, one’s children die, this is the statement of Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon. Rabbi Yehuda HaNasi says: For the sin of dereliction in the study of Torah. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of the one who said that one’s children die due to the sin of vows, as we stated above. However, according to the opinion of the one who said that one’s children die due to sin of dereliction in the study of Torah, what is the verse that supports this? The Gemara replies: As it is written: “In vain have I smitten your children; they received no morality” (Jeremiah 2:30). Children die because their fathers did not accept the morality, the Torah. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: According to the one who said that one’s children die because of the sin of vows, it can also be derived from here: In vain have I smitten your children; on matters of vanity, i.e., when one vows in vain and does not fulfill it. The Gemara asks: After all, Rabbi Yehuda HaNasi is Rabbi, and it was taught in a Tosefta that Rabbi said that one’s children die because of the sin of vows. How then could it be that Rabbi Yehuda HaNasi said that it is due to the sin of dereliction in the study of Torah? The Gemara answers: After he heard it from Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, he reconsidered and taught in accordance with Rabbi Elazar’s opinion.

רי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי הלכותמהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(4) פְּלִיגִי בַּהּ ר׳רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא ור׳וְרַבִּי יוֹסֵי: חַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה, וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה. למ״דלְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה – מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלֹא לִפְנֵי פָנָיו. ולמ״דוּלְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תּוֹרָה – מִקְרָא נִדְרָשׁ לְפָנָיו וְלִפְנֵי פָנָיו.:

On the same topic, Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Yosei disagree. One said that children die due to the sin of not affixing a mezuza to one’s doorpost. And one said children die due to the sin of dereliction in the study of Torah. According to the one who said that children die because of the sin of not affixing a mezuza, his opinion there is based on an exegetical principle, which states that a verse is interpreted homiletically based on juxtaposition to the verse immediately preceding it and not on juxtaposition to the verse before the one preceding it. In this case, it says: “That your days may be multiplied, and the days of your children” (Deuteronomy 11:21), and the preceding verse says: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 11:20). And according to the one who said that children die due to the sin of dereliction in the study of Torah, that is because in his opinion the exegetical principle is that a verse is interpreted homiletically based on juxtaposition to the verse immediately preceding it, as well as to the verse before the one preceding it. In his opinion, the blessing of long life also relates to the verse before the one immediately preceding it: “And you shall teach them your children, talking of them” (Deuteronomy 11:19).

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

פיר׳ מקרא נדרש לפניו – שנאמר: למען ירבו ימיכם וימי בניכם וג׳ ולפני זה הפסוק כתיב וכתבתם על מזוזות¹ ביתיך² וגו׳. ונדרש: בזכות שתעשה מזוזה – ירבו ימי בניכם.

1. כן תוקן בדפוס וילנא. בכ״י וטיקן 128: ״מזוזוות״.

2. כן בכ״י וטיקן 128 עם סימון למחיקת האות י׳ הראשונה. בנוסח המקרא שלנו: ״ביתך״.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקרא נדרש – למען ירבו ימיכם וימי בניכם נדרש לפניו קאי אקרא דלקמיה דמשתעי במזוזה ולא לפני פניו ולמדתם אותם את בניכם.

ולפני פניו – ואף בעון בטול תורה קאמר.

מקרא נדרש לפניו ולפני פניו – תימה לר״י דבפ״ק דקדושין (דף לד. ושם) דאמר כל מצות עשה כו׳ ופריך ונקיש מזוזה לתלמוד תורה פי׳ וליפטרי נשים ממזוזה כי היכי דפטירי מתלמוד תורה ומשני לא ס״ד דכתיב למען ירבו ימיכם וגו׳ אטו גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי והשתא הא קאי נמי אתלמוד תורה כדמשמע הכא אע״פ שאין הנשים חייבות וי״ל דבת״ת הוה מחייבינן נמי מהאי טעמא אי לא מיעט קרא בהדיא דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם אבל במזוזה דליכא מיעוט אלא היקשא מהאי טעמא אית לן למימר דאין להקיש.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם רבי חייא בר אבא ורבי יוסי. צ״ל ור׳ אסי או ר׳ אמי. סדר הדורות בהקדמה אות ד׳:

בנושא זה עצמו פליגי [חלוקים] בה ר׳ חייא בר אבא ור׳ יוסי, חד [אחד מהם] אמר שהבנים מתים בעון מזוזה. וחד [ואחד מהם] אמר שבעון ביטול תורה הבנים מתים. למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהבנים מתים בעון מזוזה, הרי זה משום שלדעתו עיקרון פרשני הוא שמקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו. שפסוק זה יש ליחסו רק לפסוק הקודם לו (לפניו), ולא לפסוקים הקודמים אף לזה (לפני פניו). ולעניננו, נאמר ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״ (דברים יא, כא), וקודם לכן נאמר ״וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך״ (דברים יא, כ). ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] כי הבנים מתים בעון ביטול תורה הרי זה משום שלדעתו עיקרון פרשני הוא שמקרא נדרש לפניו ולפני פניו, שלדעתו ברכת אריכות הימים קשורה גם לפסוק הקודם לקודם ״ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם״ (דברים יא, יט).

On the same topic, Rabbi Ḥiyya bar Abba and Rabbi Yosei disagree. One said that children die due to the sin of not affixing a mezuza to one’s doorpost. And one said children die due to the sin of dereliction in the study of Torah. According to the one who said that children die because of the sin of not affixing a mezuza, his opinion there is based on an exegetical principle, which states that a verse is interpreted homiletically based on juxtaposition to the verse immediately preceding it and not on juxtaposition to the verse before the one preceding it. In this case, it says: “That your days may be multiplied, and the days of your children” (Deuteronomy 11:21), and the preceding verse says: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates” (Deuteronomy 11:20). And according to the one who said that children die due to the sin of dereliction in the study of Torah, that is because in his opinion the exegetical principle is that a verse is interpreted homiletically based on juxtaposition to the verse immediately preceding it, as well as to the verse before the one preceding it. In his opinion, the blessing of long life also relates to the verse before the one immediately preceding it: “And you shall teach them your children, talking of them” (Deuteronomy 11:19).

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרגליון הש״ס לרע״אפירוש הרב שטיינזלץהכל

(5) פְּלִיגִי בַּהּ ר״מרַבִּי מֵאִיר ור׳וְרַבִּי יְהוּדָה: חַד אָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה, וְחַד אָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית. בִּשְׁלָמָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה, דִּכְתִיב: ״וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ״ (דברים י״א:כ׳), וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם״. אֶלָּא למ״דלְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן צִיצִית, מ״טמַאי טַעְמָא? א״ראָמַר רַב כָּהֲנָא, וְאִיתֵּימָא שֵׁילָא מָרִי: דִּכְתִיב: ״גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים״ (ירמיהו ב׳:ל״ד). ר״נרַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: למ״דלְמַאן דְּאָמַר בַּעֲוֹן מְזוּזָה, נָמֵי מֵהָכָא, דִּכְתִיב: ״לֹא בַּמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים״ (ירמיהו ב׳:ל״ד) – שֶׁעָשׂוּ פְּתָחִים כְּמַחְתֶּרֶת.

The tanna’im Rabbi Meir and Rabbi Yehuda also disagreed about this. One said: Children die due to the sin of mezuza, and one said children die due to the sin of not affixing ritual fringes. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of the one who said that children die due to the sin of mezuza, it is based on the juxtaposition of the verses, as it is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates,” and it says thereafter: “That your days may be multiplied, and the days of your children.” However, according to the one who said that children die because of the sin of ritual fringes, what is the reason? What is the connection between these matters? Rav Kahana said, and some say that it was Sheila Mari: It is homiletically interpreted as is written: “Also in your corners is found the blood of the souls of the innocent poor” (Jeremiah 2:34). Due to one’s failure to affix ritual fringes to the corners of his garments, the innocent poor, young children, who have not had opportunity to sin, die. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: According to the one who said that children die because of the sin of mezuza, it is also derived from here, as it is written in the continuation of that verse: “You did not find them breaking in; yet for all these things.” We see that this punishment comes because they made entrances like a thief’s breach in the wall. They did not place mezuzot in their entrances.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

רבי יהודה הנשיא אמר: לפני פניו, כתיב: ולמדתם אותם את בניכם לדבר, והן התורה. ומקרא זה: למען ירבו ימיכם וימי בניכם, נדרש לפניו – שהוא המזוזה, ולפני פניו – ביטול תורה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

גם בכנפיך – בשביל כנפיך שבטלת מצותם נמצאו עליך חובת דם נפשות אביונים נקיים בנים קטנים שלא חטאו.

כמחתרת – שאין לה פצימין הכי אמר קרא לא במחתרת פתחיהן מצאתים שלמים במצותי כי על כל אלה הכיתי דהאי קרא בתר לשוא הכיתי את בניכם כתיב.

בעון ציצית כו׳ – דוקא בימיהם שהיו מלבושיהם כך בארבע כנפות היו נענשים מי שלא היה להם ציצית כדמוכח (מנחות מא) גבי א״ל מלאכא לרב קטינא כו׳ אבל השתא שאין העולם רגילים במלבושים כאלו אין צריך לקנות. אך טוב לקנות טלית ולברך עליו בכל יום כדאמר בסוף פרק קמא דסוטה (סוטה יד.) וכי לאכול מפריה היה רוצה משה אלא אמר משה מצוה שאוכל לקיים יתקיים על ידי [ת״י].

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שם נמי מהכא דכתיב לא במחתרת מצאתים שעשו פתחים כמחתרת כו׳ כצ״ל:

בד״ה גם בכנפיך כו׳ נפשות הס״ד:

בד״ה במחתרת כו׳ צ״ל כמחתרת כו׳ במחתרת פתחיהון מצאתי כו׳ כל אלה דהאי קרא כו׳ כצ״ל:

גם וגו׳ נפשות אביונים נקיים וגו׳. פירש״י בנים קטנים שלא חטאו עכ״ל ונראה דדרש נוטריקון אביונים אב ובנים כמ״ש אבנים אב בנים ור״ל הכא שנמצאו דם נפשות על האב משום בנים שמתו לו בעון ציצית וק״ל:

בעון מזוזה נמי מהכא כו׳. ויש לדקדק מי הכריחו לזה הדרשה דהא מקרא מלא הוא בתורה לאומרו בכל יום ב׳ פעמים וכתבתם על מזוזות וגו׳ למען ירבו ימיכם וגו׳ וי״ל דמההוא קרא לא משמע ליה דמשום מצוה זו לא ימותו הבנים בקטנותם אלא דמשום מצוה זו יאריכו ימים על האדמה היפך שאמר לעיל ואבדתם מהרה מעל (האדמה) וגו׳ וק״ל:

ובאותו ענין, פליגי [חלוקים] בה בענין זה גם התנאים ר׳ מאיר ור׳ יהודה. חד [אחד מהם] אמר שהבנים מתים בעון מזוזה, וחד [ואחד מהם] אמר שהבנים מתים בעון ציצית. ושואלים: בשלמא למאן דאמר [נניח לשיטת מי שאומר] שהבנים מתים בעון מזוזה הרי זה מתוך הסתמכות על קשר הכתובים, דכתיב [שכן נאמר]: ״וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך״, וכתיב בתריה [ונאמר אחריו]: ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם״. אלא למאן דאמר [לדעת מי שאומר] שהבנים מתים בעון ציצית מאי טעמא [מה טעם] הדבר? מה הקשר בין הדברים? אמר רב כהנא, ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת שילא מרי: הדבר נדרש ממה דכתיב [שנאמר]: ״גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים״ (ירמיה ב, לד), משום שאינם שמים ציצית על כנפות הבגד מתים ״אביונים נקיים״ — הילדים הקטנים שאין בהם חטא. רב נחמן בר יצחק אמר: למאן דאמר [לדעת מי שאומר] כי הבנים מתים בעון מזוזה נמי מהכא [גם כאן מכאן] הוא מביא ראיה, דכתיב [שכן נאמר]: ״לא במחתרת מצאתים כי על כל אלה״, הרי שעונש זה בא על שעשו פתחים כמחתרת של גנבים ולא שמו בפתחיהם מזוזות.

The tanna’im Rabbi Meir and Rabbi Yehuda also disagreed about this. One said: Children die due to the sin of mezuza, and one said children die due to the sin of not affixing ritual fringes. The Gemara asks: Granted, according to the opinion of the one who said that children die due to the sin of mezuza, it is based on the juxtaposition of the verses, as it is written: “And you shall write them upon the doorposts of your house, and upon your gates,” and it says thereafter: “That your days may be multiplied, and the days of your children.” However, according to the one who said that children die because of the sin of ritual fringes, what is the reason? What is the connection between these matters? Rav Kahana said, and some say that it was Sheila Mari: It is homiletically interpreted as is written: “Also in your corners is found the blood of the souls of the innocent poor” (Jeremiah 2:34). Due to one’s failure to affix ritual fringes to the corners of his garments, the innocent poor, young children, who have not had opportunity to sin, die. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: According to the one who said that children die because of the sin of mezuza, it is also derived from here, as it is written in the continuation of that verse: “You did not find them breaking in; yet for all these things.” We see that this punishment comes because they made entrances like a thief’s breach in the wall. They did not place mezuzot in their entrances.

ר׳ חננאלרי״ףרש״יתוספותספר הנרמהרש״ל חכמת שלמהמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(6) אָמַר ר״לרֵישׁ לָקִישׁ: ^אכׇּל הַזָּהִיר בְּצִיצִית זוֹכֶה וּמְשַׁמְּשִׁין לוֹ ב׳שְׁנֵי אֲלָפִים וח׳וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת עֲבָדִים, שנא׳שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ [צְבָאוֹת] בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִם [וְהֶחֱזִיקוּ] בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם״ וְגוֹ׳ (זכריה ח׳:כ״ג).:

Since the Gemara discussed the importance of the mitzva of ritual fringes, it cites that which Reish Lakish said: Anyone who is vigilant in performing the mitzva of ritual fringes merits that two thousand eight hundred servants will serve him in the World-to-Come. As it is stated: “Thus says the Lord of hosts: In those days it shall come to pass, that ten men shall take hold, out of all the languages of the nations, shall even take hold of the corner of the garment of him that is a Jew, saying: We will go with you, for we have heard that God is with you” (Zechariah 8:23). On each corner of a Jewish person’s garment with ritual fringes, ten people from each of the seventy nations will take hold. That totals seven hundred people on each corner; 2,800 people altogether.

א. רמב״ם הלכות ציצית ג׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים כ״ד

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

א רמב״ם הלכות ציצית ג׳:י״ב
סמ״ג מצוות עשה כ״ז
טור אורח חיים כ״ד

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בכנף איש יהודי – בשכר הכנף יחזיקו בכנף עשרה אנשים מכל לשון הרי שבע מאות לשבעים לשון וארבע כנפות יש לו הרי אלפים ושמנה מאות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

יחזיקו עשרה אנשים [וכו׳] בכנף איש יהודי וגו׳. בשכר הכנף יחזיקו בכנפו עשרה אנשים.

מכל (לשון) [לשנות]. שהם שבעים לשונות חוץ מישראל, הכנף אחת שבע מאות, וארבע כנפים לציצית, ד׳ פעמים שבע מאות, עולין לחשבון אלפים ושמנה מאות. והאומות הם שבעים בלא ישראל, והכי אמרינן במס׳ סוכה בפרק החליל, הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות, פר יחידי כנגד אומה יחידה.

בכנף איש וגו׳. דאי ממש שיחזיקו בכנף איש יהודי לאמר וגו׳ הוא דבר שא״א שיחזיקו ת״ש אנשים בכנף איש אחד וע״כ דרשו בכנף כמו בשביל כנף אחד של ציצית שהיו בו יחזיקו בו באיש יהודי להיות לו כולם משמשין ומעלת מצוה זו לפי שהוא זכר לכל המצות ולהגין מעבירה כההוא עובדא דפרק התכלת ועיין בנ״י וק״ל:

ומאחר שדובר בחשיבות מצוות ציצית מביאים את מה שאמר ריש לקיש: כל הזהיר בציצית זוכה לעתיד לבוא ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים. ורמז לדבר ממה שנאמר: ״כה אמר ה׳ צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם״ (זכריה ח, כג), ומפרשו: שבכל כנף של אדם מישראל שציצית מצויה בה יחזיקו עשרה אנשים מכל שבעים האומות, הרי שבע מאות איש לכל כנף, ובסך הכל אלפים ושמונה מאות איש.

Since the Gemara discussed the importance of the mitzva of ritual fringes, it cites that which Reish Lakish said: Anyone who is vigilant in performing the mitzva of ritual fringes merits that two thousand eight hundred servants will serve him in the World-to-Come. As it is stated: “Thus says the Lord of hosts: In those days it shall come to pass, that ten men shall take hold, out of all the languages of the nations, shall even take hold of the corner of the garment of him that is a Jew, saying: We will go with you, for we have heard that God is with you” (Zechariah 8:23). On each corner of a Jewish person’s garment with ritual fringes, ten people from each of the seventy nations will take hold. That totals seven hundred people on each corner; 2,800 people altogether.

עין משפט נר מצוהרי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(7) סִימָן: שְׂנֹא חַלָּה תְּרוּמָה נִגְזֶלֶת דִּינָא שְׁבוּעָה שִׁיפּוּכְתָּא גִּילּוּיָא וְנִבְלוּתָא.: תַּנְיָא: ״ר׳רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בַּעֲוֹן שִׂנְאַת חִנָּם – מְרִיבָה רָבָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם, וְאִשְׁתּוֹ מַפֶּלֶת נְפָלִים, וּבָנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מֵתִים כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים.: ר׳רַבִּי אֶלְעָזָר בר׳בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בַּעֲוֹן חַלָּה – אֵין בְּרָכָה בַּמְכוּנָּס, וּמְאֵרָה מִשְׁתַּלַּחַת בַּשְּׁעָרִים, וְזוֹרְעִין זְרָעִים וַאֲחֵרִים אוֹכְלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַף אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹּאת לָכֶם וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבוֹת נָפֶשׁ וּזְרַעְתֶּם לָרִיק זַרְעֲכֶם וַאֲכָלוּהוּ אוֹיְבֵיכֶם״ (ויקרא כ״ו:ט״ז) – אַל תִּקְרֵי ״בֶּהָלָה״ אֶלָּא ״בַּחַלָּה״. וְאִם נוֹתְנִין – מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״[וְ]⁠רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ״ (יחזקאל מ״ד:ל׳).:

Together with these statements, the Gemara cites a mnemonic for additional rabbinic adages with regard to punishments for various sins: Hate, ḥalla, teruma, stolen, judgment, oath, pouring, uncovering, and vulgarity. It was taught in a baraita, Rabbi Neḥemya says: Due to the sin of gratuitous hatred that one has for another, the punishment is great discord within a person’s home, and his wife miscarries, and his sons and daughters die when they are young. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yehuda, said: Due to the sin of failure to separate ḥalla from the dough, no blessing takes effect on the grain gathered in the storehouse and a curse spreads to the prices of crops, which increase, and they plant seeds and others eat their yield, as it is stated: “I also will do this unto you: I will appoint terror [behala] over you, even consumption and fever, that shall make the eyes to fail and the soul to languish; and you shall sow your seed in vain, for your enemies shall eat it” (Leviticus 26:16). Do not read it behala; rather, read it as beḥalla. Due to negligence in the separation of ḥalla from the dough, these punishments come. And if they give ḥalla, they are blessed, as it is stated: “And the first of your dough you shall give unto the priest to cause a blessing to rest on your house” (Ezekiel 44:30).

רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שנאת חנם – שלא ראה בו דבר עבירה שיהא מותר לשנאותו ושונאו.

מריבה רבה – מדה כנגד מדה.

ובניו קטנים מתים – אהבתו ניטלת ממנו היינו נמי במדה.

במכונס – באוצרות יין ושמן ומתוך כך באה מארה בשערים שמוכרים ביוקר.

והפקדתי – כמו לא נפקד ממנו איש (במדבר לא) אמעט את מה שעליכם שכנסתם כבר.

בחלה – בעון חלה.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אל תיקרי בהלה אלא בחלה. כל אלו סימנין הן לתלמיד שיזכור אותן, ולוקח פסוק שהיה שגור בפיו, שיזכור קבלתו המקובלת מהר סיני לרבו מרבו.

במכונס כו׳. היינו באוצרות כו׳ כפירש״י דדרכם לבא הברכה לשם כדאמרינן פרק המפקיד אין ברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין ובשביל עון חלה יהיה המכונס בכלל מכלה עינים דקאמר קרא ומארה משתלחת בשערים הוי בכלל מדיבות נפש ורש״י פי׳ שיצא להם זה מלשון והפקדתי עליכם כמו לא נפקד ממנו כו׳ ע״ש אך ק״ק דאמאי לא קאמר נמי דבשביל עון חלה השחפת והקדחת באה כדכתיב בהאי קרא ואי משום דמפורש ביה לא הוצרך להזכיר ה״נ וזורעין זרעין ואחרים כו׳ מפורש ביה ואפשר דשייך שחפת וקדחת נמי בכליון של תבואה ובכללו אין ברכה במכונס כו׳ ודו״ק:

אל תקרי בהלה אלא בחלה כו׳. משום דלפי פשוטו ה״ל למכתב את הבהלה כמו את השחפת ואת הקדחת וגו׳ וע״כ דרשו ב׳ בהלה כמו בשביל חלה וה׳ מתחלף בח׳ באותיות אחה״ע וק״ל:

ואם נותנים מתברכין כו׳ להניח ברכה אל ביתך כו׳. ובפרק הבע״י מפורש דהאי ביתך היינו אשה לפי שמצות חלה מוטלת עליה ביותר כדאמרינן לעיל וק״ל:

ב עם הדברים הללו מוסיפים להביא מדברי חכמים על עונשים הבאים על עבירות שונות. וסימן יש לכל המימרות, והוא: שנא חלה תרומה נגזלת דינא שבועה שיפוכתא גילויא ונבלותא. תניא [שנינו בברייתא], ר׳ נחמיה אומר: בעון שנאת חנם ששונא אדם את חבירו נענש הוא שמריבה רבה בתוך ביתו של אדם, ואשתו מפלת נפלים, ובניו ובנותיו של אדם מתים כשהן קטנים. ר׳ אלעזר בר׳ יהודה אומר: בעון שאין מפרישים חלה מן העיסה אין ברכה במכונס (במחסני התבואה), ומארה (קללה) משתלחת בשערים, שעולים מחירי היבולים, וזורעין זרעים ואחרים אוכלין מן התבואה, שנאמר: ״אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו אויביכם״ (ויקרא כו, טז). ואל תקרי [תקרא] ״בהלה״ אלא ״בחלה״, שבשל אי הפרשת חלה באים כל העונשים הללו. ואם נותנין חלה — מתברכין, שנאמר: ״וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך״ (יחזקאל מד, ל).

Together with these statements, the Gemara cites a mnemonic for additional rabbinic adages with regard to punishments for various sins: Hate, ḥalla, teruma, stolen, judgment, oath, pouring, uncovering, and vulgarity. It was taught in a baraita, Rabbi Neḥemya says: Due to the sin of gratuitous hatred that one has for another, the punishment is great discord within a person’s home, and his wife miscarries, and his sons and daughters die when they are young. Rabbi Elazar, son of Rabbi Yehuda, said: Due to the sin of failure to separate ḥalla from the dough, no blessing takes effect on the grain gathered in the storehouse and a curse spreads to the prices of crops, which increase, and they plant seeds and others eat their yield, as it is stated: “I also will do this unto you: I will appoint terror [behala] over you, even consumption and fever, that shall make the eyes to fail and the soul to languish; and you shall sow your seed in vain, for your enemies shall eat it” (Leviticus 26:16). Do not read it behala; rather, read it as beḥalla. Due to negligence in the separation of ḥalla from the dough, these punishments come. And if they give ḥalla, they are blessed, as it is stated: “And the first of your dough you shall give unto the priest to cause a blessing to rest on your house” (Ezekiel 44:30).

רי״ףרש״יספר הנרר״י מלונילמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(8) בַּעֲוֹן בִּיטּוּל תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת – שָׁמַיִם נֶעֱצָרִין מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר, וְהַיּוֹקֶר הֹוֶה, וְהַשָּׂכָר אָבֵד, וּבְנֵי אָדָם רָצִין אַחַר פַּרְנָסָתָן וְאֵין מַגִּיעִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִיָּה גַם חוֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ״ (איוב כ״ד:י״ט). מַאי מַשְׁמַע? תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, בִּשְׁבִיל דְּבָרִים שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם בִּימוֹת הַחַמָּה וְלֹא עֲשִׂיתֶם, יִגָּזְלוּ מִכֶּם מֵימֵי שֶׁלֶג בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְאִם נוֹתְנִין – מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקוֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי״ (מלאכי ג׳:י׳). מַאי ״עַד בְּלִי דָי״? אָמַר רָמֵי בַּר (רַב) א״ר עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר ״דָּי״.:

They also said: Due to the sin of abrogation of terumot and tithes, the heavens are prevented from pouring down dew and rain, and expense prevails, and profit is lost, and people pursue their livelihood but do not attain it, as it is stated: “Drought and heat consume the snow waters; so does the netherworld those that have sinned” (Job 24:19). The Gemara asks: What is the inference? How is that concept derived from this verse? The school of Rabbi Yishmael taught that it should be explained as follows: Due to the things that I commanded you during the summer, separating terumot and tithes from the summer crops, and you did not do them, the snow waters will be robbed from you during the rainy season. And if people give terumot and tithes, they are blessed, as it is stated: “Bring you the whole tithe into the storehouse, that there may be food in My house, and try Me now with this, says the Lord of Hosts, if I will not open you the windows of heaven, and pour you out a blessing, that there shall be more than sufficiency [ad bli dai]” (Malachi 3:10). The Gemara asks: What is the meaning of: More than sufficiency [ad bli dai]? Rami bar Rav said that Rav said: It means that the abundance will be so great that your lips will be worn out [yivlu], similar to the word beli, from saying enough [dai].

רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

השמים נעצרים – ומתוך שאין גשמים היוקר הוה.

ושכר אבד – שכר ריוח.

ציה גם חום – ציה כמו צווי דברים שצויתי אתכם בשעת החום היינו תרומות ומעשרות.

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והשכר אבד כו׳. פירש״י שכר הריוח עכ״ל ויותר נראה לפרש ששכר פועלים אבד שלא יהיה להם שום מלאכה בשדות כיון שהארץ לא תתן יבולה:

ובני אדם רצין אחר פרנסתם כו׳. היינו נמי שהעניים לא ימצאו בשדות לקט שכחה ופאה והשתא ניחא דנפקא להו כולו מיגזלו מימי שלג דשכר ריוח כפירש״י אינו מפורש בקרא ודו״ק:

שצויתי אתכם בימות החמה לא עשיתם כו׳. יש לעיין היכא כתיב לא עשיתם וי״ל דמלת יגזלו מושכת עצמה ואחרת עמה וכאלו כתיב ציה גם חום יגזלו יגזלו מימי שלג דהיינו מה שצויתי לכם בימות החמה יגזלו מליתן ע״כ יגזלו מכם מימי שלג ודו״ק:

והריקותי לכם ברכה וגו׳ עד שיבלו שפתותיכם וגו׳. מפורש פ״ב דמכות ע״ש:

בעון הגזל הגובאי כו׳ שנאמר שמעו וגו׳ וכתיב הכתי וגו׳ וכתיב יתר הגזם וגו׳ וכתיב ויגזור וגו׳. הני קראי מג׳ נביאים הוא מעמוס ויואל וישעיה ולא הוזכר בקראי דיואל וישעיה כלל עון גזל באותו ענין ואפשר משום כיון דאלו נביאים בחד זמן הוו כדמוכחי קראי משמע להו דבא עמוס וגילה דהגובאי בא בשביל הגזל כדכתיב העושקות דלים וגו׳ וכתיב בתר הכי בסמוך לו והכיתי וגו׳ וזיתכם יאכל הגזם ובא יואל והוסיף על דבריו ויתר הגזם אכל הארבה וגו׳ ולא פירש מה עלתה ביה ובא ישעיה ופירשו ויגזור על ימין ורעב וגו׳ בשר זרועו וגו׳ ועיין ס״פ לא יחפור בפי׳ הפסוק הזה:

ועוד אמרו: בעון ביטול תרומות ומעשרות שמים נעצרין מלהוריד טל ומטר, והיוקר הוה (נעשה), והשכר אבד, ובני אדם רצין אחר פרנסתן ואין מגיעין (משיגים) אותה, שנאמר: ״ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו״ (איוב כד, יט). ושואלים: מאי משמע [מה המשמעות], כלומר, כיצד נלמד רעיון זה מדברי הכתוב? תנא דבי [שנה החכם מבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל, יש לפרש כך: בשביל דברים שצויתי אתכם בימות החמה (להפריש תרומות ומעשרות מתבואות הקיץ) ולא עשיתם, יגזלו מכם מימי שלג בימות הגשמים. ואם נותנין תרומות ומעשרות — מתברכין, שנאמר: ״הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה׳ צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די״ (מלאכי ג, י). ואגב שואלים מאי [מה] משמעות המילים ״עד בלי די ״? אמר רמי בר רב אמר רב: הכוונה היא שירבה כל כך השפע עד שיבלו (״בלי״) שפתותיכם מלומר ״די״.

They also said: Due to the sin of abrogation of terumot and tithes, the heavens are prevented from pouring down dew and rain, and expense prevails, and profit is lost, and people pursue their livelihood but do not attain it, as it is stated: “Drought and heat consume the snow waters; so does the netherworld those that have sinned” (Job 24:19). The Gemara asks: What is the inference? How is that concept derived from this verse? The school of Rabbi Yishmael taught that it should be explained as follows: Due to the things that I commanded you during the summer, separating terumot and tithes from the summer crops, and you did not do them, the snow waters will be robbed from you during the rainy season. And if people give terumot and tithes, they are blessed, as it is stated: “Bring you the whole tithe into the storehouse, that there may be food in My house, and try Me now with this, says the Lord of Hosts, if I will not open you the windows of heaven, and pour you out a blessing, that there shall be more than sufficiency [ad bli dai]” (Malachi 3:10). The Gemara asks: What is the meaning of: More than sufficiency [ad bli dai]? Rami bar Rav said that Rav said: It means that the abundance will be so great that your lips will be worn out [yivlu], similar to the word beli, from saying enough [dai].

רי״ףרש״יספר הנרמהרש״א חידושי אגדותפירוש הרב שטיינזלץהכל

(9) בַּעֲוֹן גֵּזֶל – הַגּוֹבַאי עוֹלֶה, וְהָרָעָב הוֹוֶה, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִים בְּשַׂר בְּנֵיהֶן וּבְנוֹתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שׁוֹמְרוֹן הָעוֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרוֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים״ (עמוס ד׳:א׳). אָמַר רָבָא: כְּגוֹן הָנֵי נְשֵׁי דְמָחוֹזָא

Due to the sin of robbery, locusts emerge, and famine prevails, and people eat the flesh of their sons and daughters, as it is stated: “Hear this word, you cows of Bashan, that are in the mountain of Samaria, that oppress the poor, that crush the needy, that say unto their lords: Bring, that we may feast” (Amos 4:1). Afterward it says: “And I also have given you cleanness of teeth in all your cities, and want of bread in all your places” (Amos 4:6), which refers to famine. Rava said: The cows of Bashan; like those women of the city of Meḥoza,

רי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץעודהכל

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

שמעו (את) הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים הרוצצות אביונים, כגון הני נשי דמחוזא דאכלן ולא עבדן. נמצא שהן גורמות לבעלים שיגזלו כל אשר ימצאו.

ועוד אמרו: בעון גזל הגובאי (הארבה) עולה, והרעב הווה, ובני אדם אוכלים בשר בניהן ובנותיהן, וכפי שנאמר: ״שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שמרון העשקות דלים הרצצות אביונים האומרות לאדוניהן הביאה ונשתה״ (עמוס ד, א), ואחרי כן נאמר: ״וגם אני נתתי לכם נקיון שיניים בכל עריכם וחוסר לחם בכל מקומותיכם״ (עמוס ד, ו) — הרי רעב. אמר רבא: פרות הבשן אלו הרי הן כגון הני [אותן] נשי העיר מחוזא

Due to the sin of robbery, locusts emerge, and famine prevails, and people eat the flesh of their sons and daughters, as it is stated: “Hear this word, you cows of Bashan, that are in the mountain of Samaria, that oppress the poor, that crush the needy, that say unto their lords: Bring, that we may feast” (Amos 4:1). Afterward it says: “And I also have given you cleanness of teeth in all your cities, and want of bread in all your places” (Amos 4:6), which refers to famine. Rava said: The cows of Bashan; like those women of the city of Meḥoza,

רי״ףספר הנרר״י מלונילפירוש הרב שטיינזלץהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

שבת לב: – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה שבת לב:, ר׳ חננאל שבת לב: – מהדורת על⁠־התורה (בהכנה), על פי כתב יד וטיקן 128, קטעי הגניזה, וציטוטים בראשונים (כל הזכויות שמורות); הפירוש על פרקים ח׳–י׳ הוא כנראה מרב האיי גאון, ר׳ נסים גאון שבת לב:, רי"ף שבת לב: – מהדורת הרי"ף על פי סדר הבבלי מבוססת על מהדורת מכון המאור בעריכת הצוות שבראשות ד"ר עזרא שבט (בהכנה), באדיבות מכון המאור והרב דניאל ביטון (כל הזכויות שמורות למו"ל). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., רש"י שבת לב:, תוספות שבת לב:, ספר הנר שבת לב: – מהדורת הרב שניאור אידנסון, ירושלים תש"ע, באדיבות המהדיר (כל הזכויות שמורות), ר"י מלוניל שבת לב: – מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות., מהרש"ל חכמת שלמה שבת לב:, מהרש"א חידושי הלכות שבת לב:, מהרש"א חידושי אגדות שבת לב:, גליון הש"ס לרע"א שבת לב:, פירוש הרב שטיינזלץ שבת לב:, אסופת מאמרים שבת לב:

Shabbat 32b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Shabbat 32b, R. Chananel Shabbat 32b, R. Nissim Gaon Shabbat 32b, Rif by Bavli Shabbat 32b, Rashi Shabbat 32b, Tosafot Shabbat 32b, Sefer HaNer Shabbat 32b, Ri MiLunel Shabbat 32b, Maharshal Chokhmat Shelomo Shabbat 32b, Maharsha Chidushei Halakhot Shabbat 32b, Maharsha Chidushei Aggadot Shabbat 32b, Gilyon HaShas Shabbat 32b, Steinsaltz Commentary Shabbat 32b, Collected Articles Shabbat 32b

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון