(1) 
אָמַר אַבָּיֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבִּי עֲקִיבָא ור׳ וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ חָמֵץ בַּפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָאָה וּבְהָא פְּלִיגִי דְּרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר אלְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי סָבַר לְפִי מִדָּה מְשַׁלֵּם.
אָמַר אַבָּיֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב וְרַבִּי עֲקִיבָא Abaye said: Rabbi Eliezer ben Ya’akov, Rabbi Akiva, and Rabbi Yoḥanan ben Nuri all hold that it is forbidden to derive benefit from leavened bread during Passover. And they disagree with regard to the following issue: Rabbi Akiva holds that one pays according to the monetary value, and therefore he need not pay anything for consuming teruma of leavened bread during Passover. And Rabbi Yoḥanan ben Nuri holds that one pays according to the measure of teruma that he consumed, such that even if he ate teruma of leavened bread on Passover he must repay this amount.
אמר אביי ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי – אע״ג דאיחייב בתשלומין סבירא להו דאין לו דמים ובהא פליגי רבי עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי.
גמ׳ פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח נמחק. ונ״ב דל״ג הכא דהא מיבעי ליה לגופיה שלא ישלם אלא דבר הראוי להיות קודש אלא דממילא שמעינן שאף הנאכל בעינן שיהא ראוי להיות קודש וממעטינן מיניה תרומת חמץ בפסח אבל הכא לא איכפת לן בזה אלא דצריכנא לגופא וכן יראה מן התוס׳ ודו״ק. רש״י בד״ה והלא דין כו׳ קרא הס״ד:
אמר אביי: ר׳ אליעזר בן יעקב, ור׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי כולהו סבירא להו [כולם סבורים] כי חמץ בפסח אסור בהנאה, ובהא פליגי [ובבעיה זו נחלקו], שר׳ עקיבא סבר: לפי דמים משלם ולכן עבור תרומת חמץ אינו משלם כלל, ור׳ יוחנן בן נורי סבר: לפי מדה משלם ומחזיר כמדתה, אפילו תרומת חמץ בפסח, ושואלים:
Abaye said: Rabbi Eliezer ben Ya’akov, Rabbi Akiva, and Rabbi Yoḥanan ben Nuri all hold that it is forbidden to derive benefit from leavened bread during Passover. And they disagree with regard to the following issue: Rabbi Akiva holds that one pays according to the monetary value, and therefore he need not pay anything for consuming teruma of leavened bread during Passover. And Rabbi Yoḥanan ben Nuri holds that one pays according to the measure of teruma that he consumed, such that even if he ate teruma of leavened bread on Passover he must repay this amount.
הכל
(2) פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי נָמֵי כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לֵיהּ דְּאָמַר לְפִי דָמִים מְשַׁלֵּם וְהָתָם הַיְינוּ טַעְמָא דְּקָא מְחַיֵּיב מִשּׁוּם דְּסָבַר לַהּ כר׳ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאָמַר חָמֵץ בַּפֶּסַח מוּתָּר בַּהֲנָאָה קמ״ל קָא מַשְׁמַע לַן .
The Gemara asks: Isn’t this obvious? There does not seem to be another way to explain these opinions. The Gemara rejects this question: This statement is necessary lest you say that Rabbi Yoḥanan ben Nuri also holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva that states that one must pay according to the monetary value of the teruma. And there, in the case of leavened bread, this is the reason that Rabbi Yoḥanan ben Nuri deems him liable to pay for the teruma because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said: It is permissible to derive benefit from leavened bread during Passover. Therefore, he teaches us that Rabbi Yoḥanan ben Nuri agrees that one may not derive benefit from leavened bread during Passover.
The Gemara asks: Isn’t this obvious? There does not seem to be another way to explain these opinions. The Gemara rejects this question: This statement is necessary lest you say that Rabbi Yoḥanan ben Nuri also holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva that states that one must pay according to the monetary value of the teruma. And there, in the case of leavened bread, this is the reason that Rabbi Yoḥanan ben Nuri deems him liable to pay for the teruma because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said: It is permissible to derive benefit from leavened bread during Passover. Therefore, he teaches us that Rabbi Yoḥanan ben Nuri agrees that one may not derive benefit from leavened bread during Passover.
פשיטא [פשוט מובן שכך הוא] שהרי אין דרך אחרת להסביר את השיטות! ודוחים: מהו דתימא [שתאמר]: ר׳ יוחנן בן נורי נמי [גם כן] כר׳ עקיבא סבירא ליה [סבור] לענין זה שאמר אף הוא לפי דמים משלם. והתם היינו טעמא דקא מחייב [ושם זהו הטעם שהוא מחייב] — משום דסבר לה כר׳ יוסי הגלילי, שאמר: חמץ בפסח מותר בהנאה, על כן קא משמע לן [השמיע לנו] שר׳ יוחנן בן נורי סובר שחמץ בפסח אסור בהנאה.
The Gemara asks: Isn’t this obvious? There does not seem to be another way to explain these opinions. The Gemara rejects this question: This statement is necessary lest you say that Rabbi Yoḥanan ben Nuri also holds in accordance with the opinion of Rabbi Akiva that states that one must pay according to the monetary value of the teruma. And there, in the case of leavened bread, this is the reason that Rabbi Yoḥanan ben Nuri deems him liable to pay for the teruma because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, who said: It is permissible to derive benefit from leavened bread during Passover. Therefore, he teaches us that Rabbi Yoḥanan ben Nuri agrees that one may not derive benefit from leavened bread during Passover.
הכל
(3) וְאֵימָא הָכִי נָמֵי אִם כֵּן נַהְדַּר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לר׳ לְרַבִּי עֲקִיבָא כִּי הֵיכִי דְּמַהְדַּר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר חַסָּמָא לר׳ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב.:
The Gemara suggests: And say it is indeed so, that Rabbi Yoḥanan ben Nuri accepts Rabbi Yosei HaGelili’s position. The Gemara rejects this possibility: If this was the case, then Rabbi Yoḥanan ben Nuri should have responded to Rabbi Akiva in the same way that Rabbi Elazar Ḥisma responded to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, by saying that this leavened bread may be fed to a dog thus deriving benefit from it. Since he did not offer this answer, it is clear that he agrees that deriving benefit from leavened bread during Passover is forbidden.
The Gemara suggests: And say it is indeed so, that Rabbi Yoḥanan ben Nuri accepts Rabbi Yosei HaGelili’s position. The Gemara rejects this possibility: If this was the case, then Rabbi Yoḥanan ben Nuri should have responded to Rabbi Akiva in the same way that Rabbi Elazar Ḥisma responded to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, by saying that this leavened bread may be fed to a dog thus deriving benefit from it. Since he did not offer this answer, it is clear that he agrees that deriving benefit from leavened bread during Passover is forbidden.
ושואלים: ואימא הכי נמי [ואמור כך גם כן] אולי באמת כך סבור ר׳ יוחנן בן נורי? ודוחים: אם כן, אם סבור הוא שחמץ מותר בהנאה נהדר ליה [שישיב לו] ר׳ יוחנן בן נורי לר׳ עקיבא כי היכי דמהדר ליה [כפי שהשיב לו] ר׳ אלעזר חסמא לר׳ אליעזר בן יעקב שחמץ זה נותנו לכלבו. וכיון שלא השיב תשובה זו — משמע שאף הוא מסכים שחמץ בפסח אסור בהנאה.
The Gemara suggests: And say it is indeed so, that Rabbi Yoḥanan ben Nuri accepts Rabbi Yosei HaGelili’s position. The Gemara rejects this possibility: If this was the case, then Rabbi Yoḥanan ben Nuri should have responded to Rabbi Akiva in the same way that Rabbi Elazar Ḥisma responded to Rabbi Eliezer ben Ya’akov, by saying that this leavened bread may be fed to a dog thus deriving benefit from it. Since he did not offer this answer, it is clear that he agrees that deriving benefit from leavened bread during Passover is forbidden.
הכל
(4) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן בהָאוֹכֵל כְּזַיִת תְּרוּמָה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה מ״ט מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא אָמַר קְרָא {ויקרא כ״ב:י״ד} וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וַאֲכִילָה בִּכְזַיִת.
After mentioning cases where a person damages teruma, the Gemara continues with a discussion of this topic. The Rabbis taught: A non-priest who eats an olive-bulk of teruma must pay the principal value of the teruma itself and an additional fifth. Abba Shaul says: He is not required to pay unless the teruma he ate is worth a peruta. The Gemara explains: What is the reason for the opinion of the first tanna? It is because the verse states: “And if a man eats a sacred item in error, then he shall add a fifth part in addition to it, and he shall give to the priest the sacred item” (Leviticus 22:14). The minimal amount that is halakhically considered eating is an olive-bulk.
After mentioning cases where a person damages teruma, the Gemara continues with a discussion of this topic. The Rabbis taught: A non-priest who eats an olive-bulk of teruma must pay the principal value of the teruma itself and an additional fifth. Abba Shaul says: He is not required to pay unless the teruma he ate is worth a peruta. The Gemara explains: What is the reason for the opinion of the first tanna? It is because the verse states: “And if a man eats a sacred item in error, then he shall add a fifth part in addition to it, and he shall give to the priest the sacred item” (Leviticus 22:14). The minimal amount that is halakhically considered eating is an olive-bulk.
האוכל כזית של תרומה במזיד לוקה אע״פ שאין בו שוה פרוטה ואינה משלם שאין אדם לוקה ומשלם ואם אכלה בשוגג משלם קרן וחומש וי״א בזו דוקא בשוה פרוטה שאין תשלומין לפחות משוה פרוטה הא פחות מכזית אפי׳ היה שם שוה פרוטה אינו משלם חומש איש כי יאכל כתיב ואין אכילה בפחות מכזית ומ״מ קרן מיהא משלם אבל בהקדשות ולענין קרבן מעילה כל שנהנה בשוה פרוטה אע״פ שאין שם כזית מעל שלא נאמר בו לשון אכילה אלא נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה׳:
א כיון שדובר בדיני המזיק את התרומה מביאים עוד דיון בנושא זה. תנו רבנן [שנו חכמים]: זר האוכל כזית תרומה — משלם קרן וחומש, אבא שאול אומר: אינו מתחייב בתשלום עד שיהא בו בדבר שאכל שוה פרוטה. ומבארים: מאי טעמא דתנא קמא [מה טעמו של התנא הראשון] הוא מתבסס על האמור ״ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקודש״ (ויקרא כב, יד), ואכילה שיעורה הקטן ביותר הוא בכזית,
After mentioning cases where a person damages teruma, the Gemara continues with a discussion of this topic. The Rabbis taught: A non-priest who eats an olive-bulk of teruma must pay the principal value of the teruma itself and an additional fifth. Abba Shaul says: He is not required to pay unless the teruma he ate is worth a peruta. The Gemara explains: What is the reason for the opinion of the first tanna? It is because the verse states: “And if a man eats a sacred item in error, then he shall add a fifth part in addition to it, and he shall give to the priest the sacred item” (Leviticus 22:14). The minimal amount that is halakhically considered eating is an olive-bulk.
הכל
(5) וְאַבָּא שָׁאוּל מַאי טַעְמָא אָמַר קְרָא וְנָתַן וְאֵין נְתִינָה פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה וְאִידַּךְ נָמֵי הָא כְּתִיב יֹאכַל הָהוּא פְּרָט לְמַזִּיק הוּא דַּאֲתָא.
And what is the reason for the opinion of Abba Shaul? The verse states: “And he shall give,” and giving less than the value of a peruta is not legally considered to be giving. The Gemara asks: And according to the other one, Abba Shaul, too, isn’t it written: “Eats,” implying that there must be at least an olive-bulk portion? The Gemara answers: That verse comes to exclude one who damages teruma without deriving benefit from it, such that he is exempt from the requirement to add an additional fifth. This is derived from the fact that the verse specifies that only one who eats is required to add a fifth.
And what is the reason for the opinion of Abba Shaul? The verse states: “And he shall give,” and giving less than the value of a peruta is not legally considered to be giving. The Gemara asks: And according to the other one, Abba Shaul, too, isn’t it written: “Eats,” implying that there must be at least an olive-bulk portion? The Gemara answers: That verse comes to exclude one who damages teruma without deriving benefit from it, such that he is exempt from the requirement to add an additional fifth. This is derived from the fact that the verse specifies that only one who eats is required to add a fifth.
ואין נתינה פחות משוה פרוטה – ורבנן נמי לא פליגי אלא משום דכתיב אכילה וא״ת והא קיימא לן (חולין דף קלז:) דחטה אחת פוטרת את הכרי אע״ג דכתיב בה נתינה דכתיב תתן לו ובהזהב (ב״מ מז.) אמר קונין בכלי אע״פ שאין בו שוה פרוטה אע״ג דכתיב ונתן לרעהו וגבי גט נמי אמרינן (גיטין דף כ) כתבו על איסורי הנאה כשר אע״ג דכתיב ונתן בידה ויש לומר דהכא ודאי בעינן שוה פרוטה דנתינה קיימא אתשלומין והוי כמו השבת גזילה שאין בפחות משוה פרוטה ולהכי משום דכתיב ונתן משמע שפיר נתינה חשובה אבל שאר מילי אע״ג דכתיב בהן נתינה לא בעינן שוה פרוטה מיהו קשה לר״י דרבי יהודה דריש בכריתות (דף ו:) ואשר יתן ממנו על זר בכזית ויליף נתינה נתינה מתרומה ואדיליף מתרומה בכזית לילף מכל נתינה לחומרא דהוו בכל שהוא כגון מתן דמים ומתן בהונות שאין בהן שיעור והוי נמי דומי׳ דסיכה דהוי בכל שהוא ולמ״ד התם נתינה בכל שהוא א״ש.
כל שאכל תרומה בענין שהזיק בה את עצמו כגון שכסס שעורים או שאכלה אכילה גסה ר״ל אחר שהיה שבע וקץ במזונו אינו משלם חומש כי יאכל פרט למזיק ר״ל מזיק את עצמו וגדולי הרבנים פירשוהו במזיק תרומתו של כהן לומר שאינו קרוי אוכל תרומה אלא מזיקה ומפסידה ולמד בזו שאף בשוגג אינו משלם חומש אלא קרן כשאר מזיק של חולין:
ואין נתינה פחות משוה פרוטה – והקשו בעלי התוספות ז״ל דבכריתות אמרי׳ דאשר יתן ממנו על זר היינו כזית. וכן נמי במתן בהונות דאין לו שיעור ובמנחות גבי לא יתן עליה לבונ׳ אמרי׳ דהוי נתינה בכזית. וגבי גט אמרי׳ כתבו על איסורי הנאה כשר אע״ג דכתיב ונתן בידה ובפ׳ הזהב אמרינן קונין בכלי אעפ״י שאין בו שוה פרוטה. אע״ג דכתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו. ואמרינן נמי חטה אחת פוטרת את הכרי אע״ג דכתיב ביה תתן לו:
ותירצו דהנהו דכריתות ודמנחות לשון שימה נינהו ולא לשון מתנה וגט דהיינו ספר וקונים בכלי כלים נינהו ויצאו כלים למה שהן. ותרומה מידי טבל הוא דפטר לה. אבל מצות נתינה ודאי לא קיים. אי דלית ביה שוה פרוטה. קרן נמי לא לישלם. מינה משמע לי דרבנן תרתי בעו כזית ושוי פרוטה ואבא שאול לא בעי אלא שוה פרוטה. ובהא פליגי דרבנן סברי אכילה כתיב׳ ביה והיא דוקא ושוה פרוטה לא צריך קרא דלא אשכחן תשלומין ומקח ממון בפחות משוה פרוטה אלא דכולי קרא לדבר הראוי להיות קדש אתא. שאול סבר מכיון דכתב קרא לשון נתינה ש״מ דהוא דוקא דאי לא לשתוק קרא מיניה ואנא ידענא אלא ש״מ נתינה דוקא ואכילה דכתיב ביה פרט למזיק אצטריך דדוקא באכילה מחייב ולעולם לא בעי שיעור אכילה ורב פפא סבר דאבא שאול ורבנן לא פליגי דתרוייהו בעו תרתי וברייתא דקתני אבא שאול אומר עד שיהא בו שוה פרוטה פירושי קא מפרש למילתייהו דרבנן (ח״י):
וחטאה בשגגה פרט למזיד ואע״ג דאמרינן במס׳ יומא חטאי אלו השגגות וא״כ בלא בשגגה נמי ילפינן פרט למזיד מדכתיב וחטאה שאני התם דאמר חטאתי עויתי פשעתי וכיון דעונות אלו הזדונות חטאי׳ אלו השגגות:
בד״ה ואין נתינה כו׳ מיהו קשה לר״י כו׳ אשר יתן ממנו כו׳ לילף מכל נתינה לחומרא דהוי בכ״ש כו׳ עכ״ל לעיל קשיא להו מקראי דהוו מן הדומה לדומה דמשתעי כולהו בנתינה ממש מיד ליד והכא קשיא להו נמי מן הדומה לדומה מקראי דמשתעי כולהו בנתינה שפירש שימה על ד״א וק״ל:
ואבא שאול מאי טעמא [מה טעמו]? אמר קרא [המקרא] בפסוק זה ״ונתן״ ואין נתינה פחות משוה פרוטה. ושואלים: ואידך נמי הא כתיב [והאחר אבא שאול, גם כן הלוא כתוב] ״יאכל״ ומשמעו שיהא בו שיעור אכילה שהוא בכזית! ומשיבים: ההוא [אותו פסוק] ללמדנו פרט למזיק הוא דאתא [שבא] כלומר, שהמזיק תרומה אפילו בשוגג בלא ליהנות ממנה איננו מוסיף את החומש אלא משלם קרן בלבד, כי גזירת הכתוב היא שרק האוכל יוסיף חומש.
And what is the reason for the opinion of Abba Shaul? The verse states: “And he shall give,” and giving less than the value of a peruta is not legally considered to be giving. The Gemara asks: And according to the other one, Abba Shaul, too, isn’t it written: “Eats,” implying that there must be at least an olive-bulk portion? The Gemara answers: That verse comes to exclude one who damages teruma without deriving benefit from it, such that he is exempt from the requirement to add an additional fifth. This is derived from the fact that the verse specifies that only one who eats is required to add a fifth.
הכל
(6) וְתַנָּא קַמָּא הָכְתִיב וְנָתַן הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְדָבָר הָרָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ (פְּרָט לָאוֹכֵל תְּרוּמַת חָמֵץ בַּפֶּסַח).:
And according to the first tanna, one can ask: Isn’t it written “And he shall give”? The Gemara answers: That phrase is necessary to teach the requirement that teruma must be an item that is fit to be consecrated, as an item cannot become teruma unless it is has some value. This is meant to exclude one who eats teruma of leavened bread on Passover, since it is worthless and therefore cannot be designated as teruma.
And according to the first tanna, one can ask: Isn’t it written “And he shall give”? The Gemara answers: That phrase is necessary to teach the requirement that teruma must be an item that is fit to be consecrated, as an item cannot become teruma unless it is has some value. This is meant to exclude one who eats teruma of leavened bread on Passover, since it is worthless and therefore cannot be designated as teruma.
תניא אידך ונתן לכהן את הקדש דבר הראוי להיות קדש פרט לאוכל חמץ תרומה בפסח שפטור דברי ר׳ אליעזר בן יעקב ר׳ אלעזר חסמא מחייב אמר לו ר׳ אליעזר בן יעקב וכי מה הנאה יש לו וכו׳ עד אמר לו ר׳ אלעזר חסמא אף חמץ בפסח יש לו היתר שאם רצה מסיקה תחת תבשילו או מריצה לפני כלבו ודאי ר׳ אלעזר חסמא אית ליה כי חמץ בפסח מותר בהנאה אבל ר׳ עקיבא ור׳ יוחנן בן נורי ור׳ אליעזר בן יעקב יש לומר כי כולהו סבירא להו חמץ בפסח אסור בהנאה ובהא פליגי מאן דפטר סבר לפי דמים משלם וחמץ בפסח אין לו דמים לפיכך פטור ומאן דמחייב סבר לפי מדה משלם ואף על פי שאין לו דמים כיון שאינו משלם אלא לפי מדה חייב לשלם ולית לן למימר ממאי (דר׳ יוחנן בן נורי) [דסבר לפי מדה משלם דלמא סבירא ליה כר״י הגלילי] ונמצא דחמץ בפסח מותר בהנאה סבירא ליה דאי הכי הוי ליה לרבי יוחנן בן נורי לאהדורי לר׳ עקיבא אף חמץ בפסח יש לו היתר שאם רצה מסיקה או מריצה לפני כלבו כי היכי דמהדר ר׳ אלעזר חסמא שמע מינה.
תנו רבנן אכל כזית תרומה משלם קרן וחומש מאי טעמא דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו ואכילה בכזית אכילה היא אבא שאול אומר אינו משלם עד שיהיה בה שוה פרוטה מאי טעמא דכתיב ונתן לכהן את הקדש ואין נתינה בפחות משוה פרוטה. תנא אכל פחות מכזית תרומה משלם קרן ואינו משלם חומש ואוקימנה דלא כאבא שאול דאי אבא שאול כיון דאית ביה שוה פרוטה אף על גב דלא הוי כזית ואמר רב פפא אפילו תימא אבא שאול [אבא שאול] תרתי בעי שיהיה בו כזית ושוה פרוטה. איני דאבא שאול לא בעי אלא אם יש כזית והתניא אבא שאול אומר כל שיש בו שוה פרוטה חייב בתשלומין וכל שאין בו שוה פרוטה אינו חייב אמרו לו לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה אבל לענין תרומה עד שיהא בה כזית מכלל דהשתא לאבא שאול לא מחייב ואם איתא דאבא שאול לא הוה מחייב עד דאית ביה כזית כיון שיש בה כזית חייב הוה להו למימר ועלתה בתיובתא לרב פפא.
ההוא מיבעיא ליה לדבר הראוי להיות קודש – ואע״ג דמאת הקודש דרשינן דבר הראוי להיות קודש אצטריך נמי ונתן דאי כתב את הקודש לחודיה ה״א דלא אתא למעוטי אלא מעות אבל כל פירות ישלם להכי כתב ונתן דמשמע שהפירות של נתינה בעינן ראוי להיות קודש.
בתוספות בד״ה ההוא מיבעי׳ כו׳ אע״ג דמאת הקודש קא דרשת כו׳ עס״ה. ולולי דבריהם נ״ל דקושטא דמילתא עיקר ילפותא היינו מאת הקודש אלא דממילא משום הך דרשא איצטריך נמי למכתב ונתן דלא סגיא בלא״ה דאורחא דקרא הוא כמ״ש התוס׳ בכמה דוכתי אלא דאבא שאול דלית ליה האי דרשא מייתר ליה כוליה קרא דונתן לכהן את הקודש דבלא״ה פשיטא דתשלומין קרן וחומש לכהן כדכתיב וחמישיתו יוסף עליו משו״ה משמע ליה מקרא יתירא היינו למידרש מיניה דבעינן שוה פרוטה. ובזה נתיישב׳ גם כן קושיית התוספות בדיבור הקודם דנהי דאשכחן בכמה דוכתי דשייך נתינה אפילו בפחות משוה פרוטה מ״מ הכא מקרא יתירא קא דריש כנ״ל:
ושואלים: ותנא קמא [ולדעת התנא הראשון] הכתיב [והרי נאמר] בכל זאת ״ונתן״! ומשיבים: ההוא מיבעי ליה [פסוק זה נצרך לו] לענין דבר הראוי להיות קדש שאין דבר מתקדש מתחילה בקדושת תרומה אם אינו שוה משהו, פרט לאוכל תרומת חמץ בפסח, שכיון שאיננה שוה מאומה ואי אפשר להקדישה.
And according to the first tanna, one can ask: Isn’t it written “And he shall give”? The Gemara answers: That phrase is necessary to teach the requirement that teruma must be an item that is fit to be consecrated, as an item cannot become teruma unless it is has some value. This is meant to exclude one who eats teruma of leavened bread on Passover, since it is worthless and therefore cannot be designated as teruma.
הכל
(7) ת״ר תָּנוּ רַבָּנַן גהָאוֹכֵל תְּרוּמָה פָּחוֹת מִכְּזַיִת מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ הֵיכִי דָּמֵי אִי דְּלֵית בֵּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה קֶרֶן נָמֵי לָא לִישַׁלֵּם וְאִי דְּאִית בֵּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה חוֹמֶשׁ נָמֵי לִישַׁלֵּם לְעוֹלָם דְּאִית בֵּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה וַאֲפִילּוּ הָכִי כֵּיוָן דְּלֵית בֵּיהּ כְּזַיִת מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ.
The Sages taught in a baraita: One who eats less than an olive-bulk of teruma must pay the principal, but is not required to pay the additional fifth. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If there was not the value of a peruta of teruma, then he should also not be required to pay for the principal either, because that is less than the amount for which one is obligated to pay. But if there was the value of a peruta of teruma, then he should be required to pay the additional fifth as well. The Gemara explains the case: Actually, it should be understood that there was the value of a peruta of teruma, and nonetheless, since the food was not at least an olive-bulk, he is required to pay only the principal, but he does not pay the additional fifth.
The Sages taught in a baraita: One who eats less than an olive-bulk of teruma must pay the principal, but is not required to pay the additional fifth. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If there was not the value of a peruta of teruma, then he should also not be required to pay for the principal either, because that is less than the amount for which one is obligated to pay. But if there was the value of a peruta of teruma, then he should be required to pay the additional fifth as well. The Gemara explains the case: Actually, it should be understood that there was the value of a peruta of teruma, and nonetheless, since the food was not at least an olive-bulk, he is required to pay only the principal, but he does not pay the additional fifth.
תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: האוכל תרומה פחות מכזית — משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. ודנים: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הענין]? אי דלית ביה [אם אין בו] באוכל זה שוה פרוטה — קרן נמי [גם כן] לא לישלם [ישלם] שהרי זה פחות מן השיעור הראוי להתחייב בו, ואי דאית [ואם יש] בה שוה פרוטה — חומש נמי לישלם [גם כן שישלם]! ומשיבים: לעולם תפרש דאית [שיש] בה שוה פרוטה, ואפילו הכי [כך] כיון דלית ביה [שאין בו] בדבר הנאכל כזית — משלם רק את הקרן ואינו משלם את החומש.
The Sages taught in a baraita: One who eats less than an olive-bulk of teruma must pay the principal, but is not required to pay the additional fifth. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If there was not the value of a peruta of teruma, then he should also not be required to pay for the principal either, because that is less than the amount for which one is obligated to pay. But if there was the value of a peruta of teruma, then he should be required to pay the additional fifth as well. The Gemara explains the case: Actually, it should be understood that there was the value of a peruta of teruma, and nonetheless, since the food was not at least an olive-bulk, he is required to pay only the principal, but he does not pay the additional fifth.
הכל
(8) אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא הָא דְּלָא כְּאַבָּא שָׁאוּל דְּאִי כְּאַבָּא שָׁאוּל הָאָמַר כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה אע״ג אַף עַל גַּב דְּלֵית בֵּיהּ כְּזַיִת אָמַר לְהוּ רַב פָּפָּא אֲפִילּוּ תֵּימָא אַבָּא שָׁאוּל אַבָּא שָׁאוּל תַּרְתֵּי בָּעֵי.
The Sages said before Rav Pappa that this halakha is not in accordance with the opinion of Abba Shaul. As, if it were in accordance with the opinion of Abba Shaul, didn’t he say: One is obligated to pay because there is the value of a peruta, even if it is not at least an olive-bulk? Rav Pappa said to them: This is no proof, as even if you say that this halakha is in accordance with the opinion of Abba Shaul, Abba Shaul requires two conditions: That the teruma be at least an olive-bulk in volume, and that it be worth at least a peruta.
The Sages said before Rav Pappa that this halakha is not in accordance with the opinion of Abba Shaul. As, if it were in accordance with the opinion of Abba Shaul, didn’t he say: One is obligated to pay because there is the value of a peruta, even if it is not at least an olive-bulk? Rav Pappa said to them: This is no proof, as even if you say that this halakha is in accordance with the opinion of Abba Shaul, Abba Shaul requires two conditions: That the teruma be at least an olive-bulk in volume, and that it be worth at least a peruta.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא – דקדקו מלבן ואמרו לפניו דהא מתני׳ דקפדא אכזית דלא כאבא שאול דהא שמעינן ליה דקפיד אפרוט׳ ולא אכזית.
תרתי בעי – שיהא בו כזית דהא אכילה כתיבא ביה ושיהא בדמיו פרוטה דהא כתיב ונתן.
אמרוה רבנן קמיה [אמרו חכמים לפני] רב פפא הא [הלכה זו] שאמרנו שלא כאבא שאול היא, דאי [שאם] כאבא שאול האמר [הרי אמר]: כיון שיש בה שוה פרוטה חייב לשלם, אף על גב דלית ביה [אף על פי שאין בה] כזית אמר להו [להם] רב פפא אין זו הוכחה: אפילו תימא [תאמרו] שהלכה זו כאבא שאול, אבא שאול תרתי בעי [שתים הוא צריך] כלומר הוא דורש שיהא גם שיעור כזית וגם שווה פרוטה.
The Sages said before Rav Pappa that this halakha is not in accordance with the opinion of Abba Shaul. As, if it were in accordance with the opinion of Abba Shaul, didn’t he say: One is obligated to pay because there is the value of a peruta, even if it is not at least an olive-bulk? Rav Pappa said to them: This is no proof, as even if you say that this halakha is in accordance with the opinion of Abba Shaul, Abba Shaul requires two conditions: That the teruma be at least an olive-bulk in volume, and that it be worth at least a peruta.
הכל
(9) וּמִי בָּעֵי אַבָּא שָׁאוּל תַּרְתֵּי וְהָא תְּנַן אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אֶת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה חַיָּיב בְּתַשְׁלוּמִין אֶת שֶׁאֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה אֵינוֹ חַיָּיב בְּתַשְׁלוּמִין אָמְרוּ לוֹ לֹא אָמְרוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה אֶלָּא לְעִנְיַן מְעִילָה בִּלְבַד אֲבָל לִתְרוּמָה אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּזַיִת וְאִם אִיתָא כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּזַיִת מִיבְּעֵי לֵיהּ תְּיוּבְתָּא.
The Gemara asks: Does Abba Shaul actually require two conditions? Didn’t we learn in the mishna that Abba Shaul says: For that food which is at least the value of a peruta of teruma, one is liable to pay compensation to the priest, but for that food which does not contain the value of a peruta of teruma, he is not liable to pay compensation to the priest? The Rabbis said to Abba Shaul: They said that the item must be worth a peruta only with regard to misuse of consecrated items; however, with regard to teruma, one is liable to reimburse the priest only when he eats an olive-bulk or more. And if it is so, that Abba Shaul requires both conditions, and this is a case where there is an olive-bulk, then the Rabbis should have worded their objection differently. They should have said: Since it is at least an olive-bulk, he is liable to pay, even though it is not worth a peruta. The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation, and Rav Pappa’s position is rejected.
The Gemara asks: Does Abba Shaul actually require two conditions? Didn’t we learn in the mishna that Abba Shaul says: For that food which is at least the value of a peruta of teruma, one is liable to pay compensation to the priest, but for that food which does not contain the value of a peruta of teruma, he is not liable to pay compensation to the priest? The Rabbis said to Abba Shaul: They said that the item must be worth a peruta only with regard to misuse of consecrated items; however, with regard to teruma, one is liable to reimburse the priest only when he eats an olive-bulk or more. And if it is so, that Abba Shaul requires both conditions, and this is a case where there is an olive-bulk, then the Rabbis should have worded their objection differently. They should have said: Since it is at least an olive-bulk, he is liable to pay, even though it is not worth a peruta. The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation, and Rav Pappa’s position is rejected.
חייב בתשלומין – אתרומת שוגג קאי וקרן וחומש קאמר.
לענין מעילה – בנהנה מהקדש גבוה דהתם לא כתיב אכילה אבל לתרומה אפי׳ יש בו שוה פרוטה אין חייב חומש עד שיהא בו כזית מכלל לאבא שאול אע״ג דליכא כזית דאם איתא דתרתי בעי וביש בו כזית קאי אבא שאול וקאמר דאע״ג דאית ביה כזית בעינן פרוט׳ הכי הוה להו למימר כיון דיש בו כזית חייב.
ושואלים: ומי בעי [והאם אמנם צריך] אבא שאול תרתי [שתים]? והא תנן [והרי שנינו במשנה]: אבא שאול אומר: את שיש בו שוה פרוטה — חייב בתשלומין עליו, ואת שאין בו שוה פרוטה — אינו חייב בתשלומין. אמרו לו חכמים: לא אמרו דין של שוה פרוטה אלא לענין מעילה בקודש בלבד, אבל לתרומה — אינו חייב עד שיהא בו כזית. ואם איתא [ואם אמנם יש] מקום להנחה שאבא שאול דורש את שני הדברים כאחד לשון זו איננה מדוייקת, ולא היו חכמים צריכים לומר ״עד שיהא בו כזית״, אלא ״כיון שיש בו כזית״ מיבעי ליה [צריך היה לו לומר]. ומסכמים: אכן תיובתא [קושיה חמורה] היא ונדחו דברי רב פפא.
The Gemara asks: Does Abba Shaul actually require two conditions? Didn’t we learn in the mishna that Abba Shaul says: For that food which is at least the value of a peruta of teruma, one is liable to pay compensation to the priest, but for that food which does not contain the value of a peruta of teruma, he is not liable to pay compensation to the priest? The Rabbis said to Abba Shaul: They said that the item must be worth a peruta only with regard to misuse of consecrated items; however, with regard to teruma, one is liable to reimburse the priest only when he eats an olive-bulk or more. And if it is so, that Abba Shaul requires both conditions, and this is a case where there is an olive-bulk, then the Rabbis should have worded their objection differently. They should have said: Since it is at least an olive-bulk, he is liable to pay, even though it is not worth a peruta. The Gemara concludes: Indeed, this is a conclusive refutation, and Rav Pappa’s position is rejected.
הכל
(10) וְאַף רַב פָּפָּא הֲדַר בֵּיהּ דְּתַנְיָא {ויקרא ה׳:ט״ו} וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה פְּרָט לְמֵזִיד וַהֲלֹא דִּין הוּא וּמָה שְׁאָר מִצְוֹת שֶׁחַיָּיב בָּהֶן כָּרֵת פּוֹטֵר בָּהֶן אֶת הַמֵּזִיד מְעִילָה שֶׁאֵין בָּהּ כָּרֵת אֵינוֹ דִּין שֶׁפָּטַר אֶת הַמֵּזִיד.
The Gemara notes that Rav Pappa himself also retracted this explanation. As it was taught in a baraita with regard to the verse: “If any one commits a trespass, and sins through error, in the sacred items of the Lord, then he shall bring his guilt-offering to the Lord, a ram without blemish from the flock, according to your valuation in silver shekels, after the shekel of the sanctuary, for a guilt-offering” (Leviticus 5:15), the baraita explains: The phrase “and sins through error” excludes one who sins intentionally through misuse of consecrated property. Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: Just as with regard to other mitzvot for which one is liable to receive karet the verse exempts one from bringing an offering when the transgression was committed intentionally, is it not right that with regard to misuse of consecrated property, which does not incur the punishment of karet, it should exempt one who acts intentionally?
The Gemara notes that Rav Pappa himself also retracted this explanation. As it was taught in a baraita with regard to the verse: “If any one commits a trespass, and sins through error, in the sacred items of the Lord, then he shall bring his guilt-offering to the Lord, a ram without blemish from the flock, according to your valuation in silver shekels, after the shekel of the sanctuary, for a guilt-offering” (Leviticus 5:15), the baraita explains: The phrase “and sins through error” excludes one who sins intentionally through misuse of consecrated property. Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: Just as with regard to other mitzvot for which one is liable to receive karet the verse exempts one from bringing an offering when the transgression was committed intentionally, is it not right that with regard to misuse of consecrated property, which does not incur the punishment of karet, it should exempt one who acts intentionally?
ואף רב פפא הדר ביה דתניא נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי י״י פרט למזיד שאינו מביא קרבן והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פטור המזיד מקרבן מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין שיפטור בה המזיד לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה כו׳ וקשיא לן האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ויליף מעילה שהוא במיתה מחייבי כריתות בקל וחומר והדר פריך תאמר במעילה שחייב בה מיתה מכלל שהמיתה חמורה מן הכרת ושנינן לעולם כרת חמורה כי פריך בפחות מכזית פריך דליתא בחייבי כריתות ואיתא במעילה שהיא במיתה ויליף חטא חטא מתרומה כתיב במעילה ונפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי י״י וכתיב בתרומה ולא תשא עליו חטא בהרימכם את חלבו ונדחה ולא אשכחן מאן דאמר הזיד במעיל׳ במיתה אלא רבי דתניא הזיד במעילה ר׳ אומר במיתה וחכמים אומרים באזהרה ואמרינן מאי טעמא דרבי גמר חטא חטא מתרומה מה תרומה במיתה דכתיב ומתו בו כי יחללוהו אף מעילה במיתה ומינה מה תרומה בכזית חייב פחות מכזית פטור אף מעילה כך.
וחטאה בשגג׳ – במעיל׳ דהקדש כתיב.
והלא דין הוא – דמזיד פטור מקרבן ולמה לי קרא.
שחייב בהן הכתוב כרת – כגון חלב ודם.
פטר בהן את המזיד – מקרבן דגבי חטאת שגגה כתיב.
מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין שפטר בה את המזיד – תימה נימא היא הנותנת דשאר מצות שהן חמורות שהן בכרת אין לזדונה כפרה אבל מעילה שהיא קלה שאין בה כרת יש לזדונה כפרה וכה״ג איכא בריש מכות (דף ב:) דקאמר ק״ו ומה הוא שעושה מעשה במזיד אינו גולה עדים שלא עשו מעשה אינו דין שלא יגלו היא הנותנת הוא שעשה מעשה במזיד לא יגלה כי היכי דלא תיהוי ליה כפרה הן שלא עשו מעשה יגלו דתיהוי להו כפרה ועוד ארבעה המביאין על הזדון כשגגה יוכיחו דאין בהן כרת וחייבין על זדונם הבא על שפחה חרופה ונזיר טמא ושבועת העדות והפקדון (תוספתא דכריתות פ״א) ואומר ר״י דשפיר פריך בלאו הכי לא אם אמרת וכו׳ ומיהו קשה לר״י אמאי איצטריך בכריתות (דף ט.) בשפחה חרופה אשר חטא לרבות זדון וגבי נזיר נמי דריש מפתאום לרבות זדון דאי משום דלא נילף ממעילה דאמעיט מזדון אדרבה משבועת העדות והפקדון אית לן למילף דלחומרא מקשינן.
כל הנהנה מן ההקדש בין מקדשי מזבח בין מקדשי בדק הבית בשגגה בשוה פרוטה משלם מה שנהנה ומוסיף חומש ומביא אשם איל בשני סלעים אבל במזיד אין שם קרבן ולא מיתה בידי שמים אלא שהוא באזהרה מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו׳ ונדריך אשר תדור ופירשו בו אזהרה לאוכל בשר עולה הואיל וכולה לה׳ והוא הדין לשאר קדשים:
כל עבירות שיש בזדונן כרת הן שיהא שם מיתת בית דין בהתראה כגון עובד עבודה זרה וקצת עריות הן שאין שם מיתת בית דין כגון חלב ודם ודומיהן יש בשגגתן חטאת כמו שביארנו במסכת הוריות ובלבד שיהיו עבירות שבלא תעשה ושיהא בהן מעשה ונמצא שפסח ומילה אע״פ שזדונן בכרת אין בשגגתן חטאת שהרי ממצות עשה הם וכן המגדף אע״פ שזדונו בכרת אין בו קרבן אלא כרת שהרי אין בו מעשה וכל שאין בזדונו כרת אפילו היה שם מיתת בית דין כגון מכה אביו ואמו ודומיהם אין בשגגתן קרבן:
מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין שפטר בה את המזיד – וא״ת אדרבה היא הנותנ׳ דהואיל ואין עונשה חמור חייב בה במזיד קרבן דאפילו במזיד אית ליה כפרה דמיא להא דאמרינן במס׳ מכות עדים זוממים הוא שעשה מעשה במזיד לא ליגלי דלא תהוי ליה כפרה הם שלא עשו מעשה במזיד ליגלו דתהוי להו כפרה. ויש לפרש דהכא ה״ק שאר מצות שחייב בהן כרת מפטר בהן את המזיד ואע״ג דעיקר חטאת כי כתיבה בכרת כתיבי דכל שזדונו כרת שגגתו חטאת מעילה דלית בה כרת לא כל שכן. ואע״ג דהכא לאו חטאת הוא מ״מ שם קרבן אחת היא:
ת״ל בשגגה פרט למזיד – וא״ת למה לי קרא למעט את המזיד מקרבן והיכא אשכחן קרבן במזיד דלצטרך קרא למעט אדרבה במסכת כריתות אצטריך קרא לרבות מזיד בקרבן נזיר דמפיק ליה מפתע פתאום דאמרי׳ התם כיון דפתאום משמע שוגג ומזיד ואנוס לכתוב פתאום פתע דמשמע אונס למה לי. ומשני דהוה מוקמינן פתאום לשוגג דוקא ולא מזיד מידי דהוה אשאר מצות שבתורה כתב פתע דהיינו אונס לגלויי על פתאום דהוי שוגג ומזיד. א״ל דשאני מעילה דמשום חומרא דאית בה דחייב בפחות מכזית הוה אמינא דלחייב נמי מזיד קמ״ל:
בד״ה מעילה שלא כו׳ אדרבה משבועת העדות ופקדון אית לן למילף דלחומרא מקשינן עכ״ל לכאורה למאי דמסיק אדעתייהו למימר היא הנותנת כיון שהיא קלה יש לזדונה כפרה א״כ הא דמייתי בשבועת עדות ופקדון קרבן לאו חומרא הוא אלא קולא הוא דיש לזדונה כפרה וע״ק היאך ס״ד למילף ממעילה דאימא מעילה כיון דהיא חמורה שיש בה מיתה אין לזדונה כפרה משא״כ הנך דאין בהן מיתה ויש לזדונן כפרה ודוחק לומר דקושייתם למאי דלא אסיק הכא בשמעתין אדעתיה למימר היא הנותנת וע״ק דהא משאר מצות איכא למילף בק״ו שפחה חרופה ונזיר טמא כדבעי למילף מעילה מק״ו ועוד קשה היאך קאמרי דלא נילף ממעילה דהא ממעילה שהיא במיתה איכא נמי למילף הנך בק״ו שאינן במיתה ואי משום דאיכא למימר דשבועת עדות ופקדון יוכיחו א״כ היינו קושיין דלעיל ולא הל״ל טעמא משום דלחומרא מקשינן והנכון בזה דעיקר קושייתם לרבנן דפליגי עליה דר׳ ולית להו מיתה במעילה דהשתא ודאי הא דמייתי בהנך קרבן משום חומרא הוא ולאו משום דיש לזדונן כפרה דאמאי יש לזדונן כפרה טפי מבמעילה דליתא נמי במיתה ומש״ה קשיא להו שפיר דלא אצטריך קרא לשפחה חרופה ולנזיר טמא דלחומרא מקשינן לאתויי קרבן בזדון כמו שבועת עדות ופקדון ולא מקשינן לקולא לילף ממעילה ותו לא מידי ודו״ק:
בד״ה מעילה שלא חייב כו׳ תימא נימא היא הנותנת כו׳ עס״ה. ע׳ במהרש״א ומהר״ם שהאריכו בביאור כוונת התוספות בהאי דמיהו קשה לר״י. מיהו לולי שאיני כדאי מ״מ ללמוד אני צריך דלכאורה תירוץ התוס׳ דחוק מאד במ״ש דשפיר פריך בלא״ה ומאי שפיר בלא״ה דהא לפי האמת הוא להיפך דכיון דמסיק דמעילה חמורה פשיטא דיש לפוטרה מקרבן במזיד משום דהיא הנותנת אם לא שנאמר דכוונת התוספות דהאי לא אם אמרת היינו דבעי למימר דממ״נ איצטריך קרא דבשגגה אי מסברא דהיא הנותנת ואפילו את״ל דליתא להך סברא נמי איצטריך משום דאיכא למימר דמעילה חמורה אלא שכל זה דוחק. לכך היה נ״ל דקושיית התוספות מעיקרא ליתא דאיכא למימר דדוקא לענין גלות אמרינן הך סברא דהיא הנותנת כיון דשגגה זו נשתנית משאר שגגות שנתנו לכפרה משא״כ בזו שמסורה לב״ד לדונה בגלות דמה״ט קרי לרוצח חמורה לגבי שאר עבירות כדאיתא בפרק אלו נערות דף ל״ז ע״ב וכיון דאפילו בשגגות קפיד קרא דלא להוי ליה כפרה כ״ש היכא דאינו שוגג גמור. משא״כ בשאר חייבי כריתות שאף המזיד שלהם אין עונשן מסור לב״ד ואם עשה תשובה נפטר אף מכרת כדכתיב ונכרתה הנפש ההיא עונה בה לא אמרת אלא בזמן שעונה בה. ואם כן לפ״ז מצינו דאית ליה כפרה אפילו במזיד ע״י תשובה ואם כן היה מהדין דעכ״פ קרבן לייתי דהא בקרבן נמי לא הו״ל כפרה אלא אם שב מידיעתו וכ״ש במזיד ואפילו בעולה שמכפר׳ על חייבי עשה אמרינן בפ״ק דזבחים אי דלא עבד תשובה זבח רשעים תועבה וכיון דאפ״ה פטרה רחמנא בחייבי כריתות בתשובה גרידא ואפילו בלא קרבן והיינו ע״כ משום דלא אשכחן מזיד דמייתי קרבן אם כן מקשה שפיר והלא דין הוא:
ובזה נתיישב גם כן קושיא שניה שהקשו התוספות ועוד ד׳ המביאין על זדון כשגגה יוכיחו כו׳ דשאני התם דאיכא מלקות אפילו הכי גלי רחמנא דלייתו קרבן ולא לילקו כדאיתא בשבועות הפקדון דף ל״ז גבי הזיד בשבועה והתרה בו דמייתי התם נמי ברייתא דנזיר טמא וע״ש בתוספות באריכות. ובזה נתיישב׳ ג״כ מ״ש התוס׳ בסוף הדיבור מיהו קשה לר״י כבר הרגיש בזה ג״כ מ״ז ז״ל לתמוה על קושיית ר״י מהאי סוגיא דשבועות הפיקדון ע״ש ודוק היטב:
ומעירים: כי אף רב פפא הדר ביה [חזר בו] מפירוש זה. דתנן [שהרי שנינו במשנה] ״נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה׳ והביא את אשמו לה׳ איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקודש לאשם״ (ויקרא ה, טו), ומפרשים: ״וחטאה בשגגה״ — פרט למזיד במעילה. והלא דין הוא שלכאורה אפשר ללמוד את הדבר בקל וחומר, ומה שאר מצות לא תעשה שחייב בהן כרת במזיד — פוטר בהן את המזיד מלהביא קרבן, מעילה שאין בה כרת במזיד אינו דין שפטר בה את המזיד?
The Gemara notes that Rav Pappa himself also retracted this explanation. As it was taught in a baraita with regard to the verse: “If any one commits a trespass, and sins through error, in the sacred items of the Lord, then he shall bring his guilt-offering to the Lord, a ram without blemish from the flock, according to your valuation in silver shekels, after the shekel of the sanctuary, for a guilt-offering” (Leviticus 5:15), the baraita explains: The phrase “and sins through error” excludes one who sins intentionally through misuse of consecrated property. Could this not be derived through an a fortiori inference, as follows: Just as with regard to other mitzvot for which one is liable to receive karet the verse exempts one from bringing an offering when the transgression was committed intentionally, is it not right that with regard to misuse of consecrated property, which does not incur the punishment of karet, it should exempt one who acts intentionally?
הכל
(11) לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁכֵּן לֹא חִיֵּיב בָּהֶן מִיתָה תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁחִיֵּיב בָּהּ מִיתָה ת״ל תַּלְמוּד לוֹמַר בִּשְׁגָגָה פְּרָט לְמֵזִיד.
The baraita rejects this claim: No, if you say that this is true with regard to the rest of the mitzvot, even those for which one is liable to receive karet, for which one is not liable to receive the death penalty if he violates them, shall you also say that this is the case with regard to misuse of consecrated items, for which one is liable to receive the death penalty, as this offense is punishable by death at the hand of Heaven? Since one cannot logically deduce this principle, the verse states “through error” to exclude one who acted intentionally.
The baraita rejects this claim: No, if you say that this is true with regard to the rest of the mitzvot, even those for which one is liable to receive karet, for which one is not liable to receive the death penalty if he violates them, shall you also say that this is the case with regard to misuse of consecrated items, for which one is liable to receive the death penalty, as this offense is punishable by death at the hand of Heaven? Since one cannot logically deduce this principle, the verse states “through error” to exclude one who acted intentionally.
ודוחים: לא אם אמרת בשאר מצות — שכן לא חייב בהן מיתה בידי שמים, תאמר במעילה שאין בה כרת, אבל עונשה שחייב בה מיתה בידי שמים, וכיון שאין ללמוד מן הסברה תלמוד לומר מן הכתוב עצמו ״בשגגה״ — פרט למזיד.
The baraita rejects this claim: No, if you say that this is true with regard to the rest of the mitzvot, even those for which one is liable to receive karet, for which one is not liable to receive the death penalty if he violates them, shall you also say that this is the case with regard to misuse of consecrated items, for which one is liable to receive the death penalty, as this offense is punishable by death at the hand of Heaven? Since one cannot logically deduce this principle, the verse states “through error” to exclude one who acted intentionally.
הכל
(12) וַאֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין הַאי תַּנָּא מֵעִיקָּרָא אַלִּימָא לֵיהּ כָּרֵת וּלְבַסּוֹף אַלִּימָא לֵיהּ מִיתָה.
And Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rav Ḥiyya bar Avin in wonderment with regard to this baraita: This tanna initially considers the punishment of karet to be stronger by assuming that misuse of consecrated property was less severe because it was not punished by karet, and subsequently he considers the punishment of death at the hand of Heaven to be stronger by stating that one cannot deduce this principle from other sins whose punishment is not death at the hand of Heaven.
And Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rav Ḥiyya bar Avin in wonderment with regard to this baraita: This tanna initially considers the punishment of karet to be stronger by assuming that misuse of consecrated property was less severe because it was not punished by karet, and subsequently he considers the punishment of death at the hand of Heaven to be stronger by stating that one cannot deduce this principle from other sins whose punishment is not death at the hand of Heaven.
ואמר ליה רב נחמן גרסינן. האי תנא אלימא ליה כרת ממיתה מעיקרא דקתני מעילה שלא חייב בה כרת אלא מיתה כו׳ אלמא כרת חמירא ולבסוף אלימא ליה מיתה דקתני תאמר במעילה כו׳.
ואמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין תמוהה ברייתא זו: כי האי תנא [תנא זה] מעיקרא אלימא ליה כרת [מתחילה היה תקיף, חמור בעיניו עונש הכרת] שהניח בפשטות שאיסור מעילה שאין עונשו כרת קל יותר. ולבסוף אלימא ליה מיתה [תקיפה בעיניו המיתה] שהוא אומר שאין ללמוד משאר עבירות שאין עונשן מיתה בידי שמים!
And Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rav Ḥiyya bar Avin in wonderment with regard to this baraita: This tanna initially considers the punishment of karet to be stronger by assuming that misuse of consecrated property was less severe because it was not punished by karet, and subsequently he considers the punishment of death at the hand of Heaven to be stronger by stating that one cannot deduce this principle from other sins whose punishment is not death at the hand of Heaven.
הכל
(13) וַאֲמַר לֵיהּ הָכִי קָאָמַר לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת שֶׁכֵּן לֹא חִיֵּיב בָּהֶן מִיתָה בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת תֹּאמַר בִּמְעִילָה שֶׁחִיֵּיב בָּהּ מִיתָה בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת וַאֲמַר לֵיהּ תָּנוּחַ דַּעְתְּךָ שֶׁהִנַּחְתָּ אֶת דַּעְתִּי וא״ל וַאֲמַר לֵיהּ מַאי נִיחוּתָא דְּרַבָּה וְרַב שֵׁשֶׁת שָׁדוּ בֵּיהּ נַרְגָּא מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר
And Rav Ḥiyya bar Avin said to him that it is possible to maintain the accepted position that karet is more stringent by explaining that this is what he is saying: No, these are incomparable for the following reason: If you say that one is exempt from an offering when he violates the rest of the mitzvot, for which one is not liable to receive death at the hand of Heaven if he eats less than an olive-bulk of a forbidden substance, shall you also say that this is the case with regard to misuse of consecrated property, for which one is liable to receive death at the hand of Heaven if he eats less than an olive-bulk? Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: May your mind be settled, as you have settled my mind and put it at ease by answering this question that was troubling me. Rav Ḥiyya bar Avin said to him: What is settling about this explanation? Rabba and Rav Sheshet threw an axe at my answer; i.e., they reject my explanation, as follows: Who did you hear that said
And Rav Ḥiyya bar Avin said to him that it is possible to maintain the accepted position that karet is more stringent by explaining that this is what he is saying: No, these are incomparable for the following reason: If you say that one is exempt from an offering when he violates the rest of the mitzvot, for which one is not liable to receive death at the hand of Heaven if he eats less than an olive-bulk of a forbidden substance, shall you also say that this is the case with regard to misuse of consecrated property, for which one is liable to receive death at the hand of Heaven if he eats less than an olive-bulk? Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: May your mind be settled, as you have settled my mind and put it at ease by answering this question that was troubling me. Rav Ḥiyya bar Avin said to him: What is settling about this explanation? Rabba and Rav Sheshet threw an axe at my answer; i.e., they reject my explanation, as follows: Who did you hear that said
וא״ל – רבי חייא לעולם כרת אלימא ליה והך סיפא דמתני׳ הכי קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שהרי לא חייב בהן אפילו מיתה בפחות מכזית תאמר מעילה שחייב בה מיהא מיתה בפחות מכזית בכולהו גרסינן ואמר ליה ומתקיף ליה רב פפא כו׳ עד הדר ביה.
ומאי ניחותא – איכא דהא רבה ורב ששת שדו ביה נרגא בהאי תירוצא דתריצית ומקשו הכי היכי אמרי׳ דתנא אפחות מכזית מחייב מיתה.
מאן שמעת ליה דאמר מעילה זדונה מיתה רבי – ועל כרחך מתרומה גמר לה כדמפרשינן וכיון דמתרומה גמר לא משכח בה מיתה אלא בכזית כתרומה דתרומה גבי מיתה כתיב בה אכילה דמיתה דתרומה נפקא לן מדסמיך וכל זר לא יאכל קדש גבי ומתו בו כי יחללוהו באלו הן הנשרפין בסנהדרין (דף פג:).
איסורי מאכלות הן שהן בכרת כגון חלב ודם ודומיהם הן שהן במיתה בידי שמים כגון תרומה הן מלקות כגון נבלה וטרפה ודומיהן שיעורן בכזית ובנהנה מן ההקדש שיעורו בשוה פרוטה כמו שביארנו:
ואמר ליה [לו] רב חייא בר אבין, אפשר להחזיק בדעה המקובלת כי כרת חמור והכי קאמר [כך אמר]: לא אם אמרת בשאר מצות — שכן לא חייב בהן אדם מיתה על אכילת פחות מכזית, תאמר במעילה — שחייב בה מיתה אף בפחות מכזית. ואמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק: תנוח דעתך שהנחת את דעתי ותרצת לי קושי חמור זה. ואמר ליה [לו] רב חייא בר אבין: מאי ניחותא [מה הנוחות בדבר זה] דרבה ורב ששת שדו ביה נרגא [קוצצים אותו בגרזן] כלומר הם מפריכים את תירוצי זה, וטוענים כנגדו: מאן שמעת ליה דאמר [מי איזה חכם שמעת אותו שאמר]
And Rav Ḥiyya bar Avin said to him that it is possible to maintain the accepted position that karet is more stringent by explaining that this is what he is saying: No, these are incomparable for the following reason: If you say that one is exempt from an offering when he violates the rest of the mitzvot, for which one is not liable to receive death at the hand of Heaven if he eats less than an olive-bulk of a forbidden substance, shall you also say that this is the case with regard to misuse of consecrated property, for which one is liable to receive death at the hand of Heaven if he eats less than an olive-bulk? Rav Naḥman bar Yitzḥak said to him: May your mind be settled, as you have settled my mind and put it at ease by answering this question that was troubling me. Rav Ḥiyya bar Avin said to him: What is settling about this explanation? Rabba and Rav Sheshet threw an axe at my answer; i.e., they reject my explanation, as follows: Who did you hear that said
הכל
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
פסחים לב: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה פסחים לב:, ר׳ חננאל פסחים לב:, רש"י פסחים לב: – פרק עשירי – מהדורת הרב עמיחי כנרתי, סיוע וביקורת: הרב יואל קטן והרב אריאל אביני, באדיבות מכון שלמה אומן שעל יד ישיבת שעלבים (כל הזכויות שמורות). לפרטים על המהדורה לחצו כאן., תוספות פסחים לב:, בית הבחירה למאירי פסחים לב: – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), מהר"ם חלאווה פסחים לב: – מהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות) הבנויה על תשתית דיקטה (CC BY-NC 4.0), מהרש"ל חכמת שלמה פסחים לב:, מהרש"א חידושי הלכות פסחים לב:, פני יהושע פסחים לב:, פירוש הרב שטיינזלץ פסחים לב:, אסופת מאמרים פסחים לב:
Pesachim 32b – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Pesachim 32b, R. Chananel Pesachim 32b, Rashi Pesachim 32b, Tosafot Pesachim 32b, Meiri Pesachim 32b, R. Moshe Chalava Pesachim 32b, Maharshal Chokhmat Shelomo Pesachim 32b, Maharsha Chidushei Halakhot Pesachim 32b, Penei Yehoshua Pesachim 32b, Steinsaltz Commentary Pesachim 32b, Collected Articles Pesachim 32b